הבמדינת ישראל התשע״ג
זכריה ז, א – ח, יט
א וַיְהִי בִּשְׁנַת אַרְבַּע לְדָרְיָוֶשׁ הַמֶּלֶךְ; הָיָה דְבַר-ה' אֶל-זְכַרְיָה, בְּאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ הַתְּשִׁעִי, בְּכִסְלֵו.
ב וַיִּשְׁלַח, בֵּית-אֵ-ל, שַׂרְאֶצֶר, וְרֶגֶם מֶלֶךְ וַאֲנָשָׁיו, לְחַלּוֹת אֶת-פְּנֵי ה'.
ג לֵאמֹר אֶל-הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר לְבֵית-ה' צְ-בָאוֹת, וְאֶל-הַנְּבִיאִים, לֵאמֹר: הַאֶבְכֶּה בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִשִׁי, הִנָּזֵר, כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי זֶה כַּמֶּה שָׁנִים.
יח וַיְהִי דְּבַר-ה' צְבָאוֹת אֵלַי לֵאמֹר. יט כֹּה-אָמַר ה' צְ-בָאוֹת, צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית-יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים; וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ.
תלמוד בבלי מסכת ראש השנה יח, א
משנה. על ששה חדשים השלוחין יוצאין: על ניסן מפני הפסח, על אב מפני התענית, על אלול מפני ראש השנה, על תשרי מפני תקנת המועדות, על כסליו מפני חנוכה, ועל אדר מפני הפורים. וכשהיה בית המקדש קיים – יוצאין אף על אייר מפני פסח קטן.
גמרא. וליפקו נמי אתמוז וטבת, דאמר רב חנא בר ביזנא אמר רב שמעון חסידא: מאי דכתיב (זכריה ח, יט) כֹּה-אָמַר ה' צְ-בָאוֹת, צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית-יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה. קרי להו צוֹם, וקרי להו שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה. בזמן שיש שלום – יהיו לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, אין שלום – צוֹם.
אמר רב פפא: הכי קאמר: בזמן שיש שלום - יהיו לששון ולשמחה. יש שמד - צום. אין שמד ואין שלום – רצו - מתענין, רצו - אין מתענין.
אי הכי, תשעה באב נמי! אמר רב פפא: שאני תשעה באב, הואיל והוכפלו בו צרות. דאמר מר: בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא ייכנסו לארץ, וחרב הבית בראשונה ובשנייה, ונלכדה בית תור, ונחרשה העיר.
רש״י
שיש שלום - שאין יד הגויים תקיפה על ישראל.
יהיו לששון ולשמחה - ליאסר בהספד ובתענית.
יש שמד צום - חובה להתענות בהן.
רצו אין מתענין - וכיון דרשות הוא - לא מטרחינן שלוחים עלייהו.
תורת האדם לרמב״ן שער האבל - ענין אבלות ישנה ד״ה קרי
אמר רב פפא שאני תשעה באב הואיל והוכפלו בו צרות – פירוש יש שלום היינו בזמן שבית המקדש קיים יהיו לששון ולשמחה. אין שלום כגון בזמן חורבן ואין שמד במקום ידוע בישראל, רצו רוב צבור ונסכמו שלא להתענות, אין ב״ד מטריחין עליהם להתענות, לפיכך אין שלוחין יוצאין. רצו רוב צבור להתענות מתענין. ועכשיו כבר רצו ונהגו להתענות בהם וקבלום עליהם, לפיכך אסור ליחיד לפרוץ גדרן, וכל שכן בדורות הללו שהרי בעונותינו שרבו יש שמד בישראל ואין שלום, הילכך חייבין הכל להתענות מדברי קבלה ותקנת נביאים.
רבינו חננאל – ראש השנה יח, ב
שיש שלום – כלומר כל זמן שבית המקדש קיים יהיה לששון ולשמה. יש שמד – צום. אין שמד ואין שלום – כגון עתה בזמן הזה, רצו מתענין רצו אין מתענין. וכיון שאם רצו שלא להתענות בהן אין חובה עליהן, לפיכך אין שלוחין יוצאין בהן.
תשובות הגאונים
גנזי קדם ח״ג עמ' 43 – בזמן הזה, בדורות הללו, שאין שמד ולא שלום, רצו מתענין לא רצו אין מתענין… הילכך שלושת צומות, מי שאינו רוצה לצום אין בכך כלום ואינו מחוייב בהן.
שערי תשובה סימן עז
וששאלתם: מצומות האמורים בפסוק זה כה אמר ה' צום הרביעי וגו' – כולם בטלי, חוץ מט' באב, דקאמרינן אין שמד ואין שלום, והא בזמן הזה רצו מתענין רצו אין מתענין… וט״ב שאני הואיל והוכפלו בו צרות. וט״ב בלבד הוא דאיתיה חובה, ואותם אחרים רצו מתענין רצו לא מתענין: הרב ברג׳לוני ז״ל כתב מ״ט קבעום האידנא חובה? מפני שהם דברי קבלה. ועוד שלא בטלו לגמרי – שהרי בזמן שיש שמד צום, ובגלות השמד נוהג פעמים הרבה. ועוד שאפילו בזמן שאין שמד ואין שלום, ברצו תליא מילתא, (אבל) [ו]לכך עכשיו קבעום חובה.
ספר שבולי הלקט סדר תענית סימן רעח
ואלו ד' צומות כתב מר [רב] כהן צדק זצ״ל: מי שרוצה להתענות יתענה, ומי שאינו רוצה להתענות אל יתענה, חוץ מט' באב הואיל והוכפלו צרות לישראל. והביא ראיה ממה שאמרו רבותינו בפ' ראשון של ראש השנה: אמר רב פפא יש שמד צום יש שלום יהיה לששון ולשמחה אין שמד ואין שלום רצו מתענין רצו אין מתענין. זהו מן ההלכה אבל השתא במקומותינו קבעינהו צבורא עלייהו במנהגן לא גריעי דרכייהו מדרכי צבורא.
פירוש המשנה לרמב״ם ראש השנה פרק א הלכה ג
ובבית שני לא היו מתענין לא עשירי בטבת ולא שבעה עשר בתמוז, אלא הרוצה יתענה או שלא יתענה. ולפיכך לא היו יוצאין על טבת ועל תמוז – אמר ה' כה אמר ה' צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי וכו' – כאלו נתן את הבחירה בידם באלו הימים אם רצו מתענין בהם או שלא יתענו… והיו מתענין תשעה באב אע״פ שהוא מסור לרצונם מפני שהוכפלו בו צרות.
חידושי הרשב״א ראש השנה יח, ב
בזמן שיש שלום יהיו לששון ולשמחה. פי' בזמן שיש שלום שישראל שרויין על אדמתן. אין שמד ואין שלום. בשישראל בארץ האויב אלא שאין שמד רצו מתענין רצו אין מתענין. ומסתברא אע״פ שהורגלו להתענות לא רצו עכשו להתענות אין מתענין, דהא הכא דהורגלו להתענות, כיון דאקשינן דליפקו עלייהו שלוחין ואפי' הכי אמרינן דלא איכפת לן אי לא עבדי להו בזמנייהו דהא אלו רצו שלא להתענות כלל אין מתענין.
ריטב״א – אמרו כי בזמן שיש שלום – כלומר שישראל שרויין על אדמתם ובית המקדש קיים, יהיו לששון ולשמחה.
ואם אין שלום – שביהמ״ק חרב ויש שמד על ישראל דאיכא תרתי לגריעותא, שיהו צום גמור מגזירת נביאים הראשונים.
ואם אין שלום וגם אין שמד – יהיה הדבר תלוי ברצון ישראל. רצו ב״ד מתענין לא רצו אין מתענין כלל.
תלמוד בבלי מגילה ה, א-ב — אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: רבי נטע נטיעה בפורים, ורחץ בקרונה של צפורי בשבעה עשר בתמוז. וביקש לעקור תשעה באב, ולא הודו לו.
תלמוד ירושלמי מגילה א, א (דף ע טור ב) — דרבי היה מפרסם עצמו שני ימים בשנה: רוחץ בשבעה עשר בתמוז ונוטע נטיעות.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה