ענווה והתבטלות כיסוד קבלת עול שמים

סיני! זה סולוביציק דב יוסף הרב

ארה״ב של הרבנים לועידת תשל״ה בתמוז שניתנה )(הרצאה

כשה״אורתודוקסיה לחזקות מסולפת פרשנות לתת גיטין, ולבטל קידושין תוקף להפקיע דרכים מחפשת המודרנית" וההתבטלות הכניעה של לעיקרון אנטיתזה הוא זה כל הממזרות, בעיית את לעקוף כדי מודרניות תפיסות עפ״י שבחז״ל

העליון-על- לפני שמו יתברך. כל

מעולם מישהו, על ביקורת הבעתי לא מעולם אותי, מכירים אתם לב, ב בכא זאת עושה אני לי, האמינו חובה. למלא עלי היום אבל הביעו, אדם שבני דעות מגנה או המסכים שופט או כבורר עצמי את העמדתי לא מעולם מישהו. תקפתי לא

הבאה ההצהרה את למסור שחובתי מרגיש אני הקיצין. כל: כלו

מכיוון גדול, חכם תלמיד להיות יוכל לא לעולם גאוה בעל שאדם ה, הענו מדת חשיבות את רבות פעמים הדגישו חז״ל

העליון-על- עם להפגש פירושו תורה שתלמוד העולם בורא את מוגבל, הבלתי את פוגשת מוגבלת כשבריה שמו. ית', כל

להתבטלות להכנעה, מביאה ענוה ענוה. רוח להוליד חייבת זו שפגישה מאליו. מובן

שאני מה היומיומי, ההגיון את האינסוף בפני מבטלים אנו ראשית שמו? יתברך כל על ליון הע בפני מבטלים אנו מה ע״פ האדם מעשי של מוסריותם את המודדת פילוסופית (=שיטה האוטיליטרי האיש של "ההגיון או הביזנסמן", של "ההגיון "מכנה

הרצון את מבטלים אנו שנית, סיני. של גיון הה את סייג ללא מקבלים ואנו אדם לבני גורמים שהם והאושר התועלת )מידת כאשר סיני. של הרצון אחר, רצון סייג ללא מקבלים ואנו שיטחי, המאוד (תועלתני), אוטיליטרי המאוד היומיומי אם והיה לפרשת שמע פרשת קדמה מה "מפני המשנה: את מסביר כשהוא שמים, מלכות עול קבלת מהי מבאר הרמב״ם

עול עליו שיקבל שמוע, "שהוא תורה ותלמוד ה', ואהבת השם, יחוד יסודותיה: את מונה הוא תחילה". שמים מלכות

הסיבה וזו שמים. מלכות עול קבלת פירושו תורה שתלמוד מכאן. ה״ב פ״א שמע קריאת בו)(הל' תלוי שהכל הגדול "העיקר התבטלות של אקט מהווה תורה, וד שתלמ מכיוון דרבנן. לקדיש הסיבה זו התורה. ברכת לברך בלי תורה ללמוד שאסור

מצוות עול וקבלת שמים מלכות עול קבלת. של מלכות קבלת אומרים אם שמים'? מלכות ''קבלת לא למה שמים". מלכות "עול בלשון משתמשים תמיד שחז״ל מעניין,

עול בלשון, ו השתמש תמיד שחז״ל הסיבה זו לרצונותיך. מתאים שזה בגלל נוחיות, בגלל אותה מקבל הנך אז שמים

כבד עול אלא נוחה לא מאד לעיתים היא שמים מלכות שקבלת בעובדה להתחשב בלי. כלומר

תורה בתלמוד הגלומה שמים מלכות עול קבלת של המהות? מהי לומדה ואת התורה לימוד את שמים מלכות עול קבלת מגדירה? כיצד

תורנית והבנה חשיבה בדרך רק להשגה האמת תנת ני תורה בתלמוד אכן לאמת. ורק לאמת לחתור עלינו ראשית, רק להגלות ניתנת האמת לדור. מדור הלאה והנמסרת למשה הנתונה המתודה פי על מבפנים, ייחודית, הלכתית

האחרונים גדולי ראשונים, חז״ל, המסורה חכמי שורות אל. בהצטרפות

לו היה לא מוילנא ושהגאון ידע, לא שהרשב״א דבר "המצאתי לומר: התורה לפרשנות גישה המצאתי ממנו; מושג

מגוחך זה חדשה" לחלוטין. שהיא אין מבחוץ. שאולים הסברים ע״י התורה חוקי את להסביר מלנסות להמנע עליך המסורה, חכמי לשורות להצטרף כדי

מבוסס יהא ם א בין כזה נסיון חילונית. ערכים שיטת של מידה אמות עפ״י תורה של ומשפטים חוקים להעריך לשפוט, והמסורה התורה אושיות עצם תחת חותר אוטיליטריסטי מכיוון יבוא אם בין פסיכולוגית, או היסטורית פרשנות, על

זה ואין, הכל של ומוחלטת גמורה וניהיליזם)(=שלילה התבוללות אידאולוגיות של טרגיות היותר לתוצאות לבסוף ומוביל

אלו הצ. עות המציע האדם כוונת היא טובה כמה משנה בפני נכנע נחיתות מתסביך הסובל נחיתות. תסביך לפתח נחותים, להרגיש לנו אסור רגשית להיכנע לנו אסור שנית, אלא להתפשר שלא ודאי להתפשר שלא רק שלא אומר אני אידיאולוגית. או פוליטית מודרנית סיסמה של החולף הקסם

ש אסור נחות. להרגיש לא רגשית, להיכנע שלא אפילו אי- שמים מלכות עול עליו שקיבל מי של דעתו על יעלה, פעם לא להתנצל זקוקה היהדות אין לדעתי, חילונית. מודרנית פילוסופיה של כיוון עם במשהו אפילו פעולה לשתף שחשוב

שלנו במסורת גאים להיות עלינו הדתי. הסובייקטיביזם של מודרניים נציגים בפני ולא המודרנית האשה. בפני

חברה של חולפים לערכים הנצחית ההלכתית הנורמה את להתאים לנסות שאין לומר צורך אין שית, שלי שלנו החברה היא כזו ואכן חמורים. , נפשיים בתסביכים שמקורן באישיות מהפרעות חולנית, סובלת עצבנות נירוטית)(=בעלת

את ולהעריץ ואהבה כבוד לרחוש מאתנו דורשת תורה לתלמוד זהה אקט שהינה שמים מלכות עול קבלת רביעית, ראשונים- או אמוראים תנאים, אלה שיהיו בין המסורה. חכמי של דבריהם הסופית הסמכות. הם וכך בכפירה. הרמב״ם אליבא הוא כך אבל במילה, להשתמש אוהב איני גובלת חז״ל, כלפי אחראית בלתי התבטאות

הרמב״ם כותב כל ובייתוס". צדוק כגון מגידיה והמכחיש תושבע״פ והיא בפירושה כופר ה "וכן ה״ח פ״ג תשובה:)(הלכות את ששולל מי כלומר מגידיה", "והמכחיש הוסיף מדוע צדוקי. הוא שבע״פ התורה של והאמינות האמת את ששולל מי

, תושבע״פ השוללים אלה רק לא מסווגים בתורה' 'כופרים של הקטגוריה שתחת משום המסורה? חכמי של סמכותם

תושבע״פ- של באמתתה המודים אלה אפילו אלא ספק, אין בזה הם ז״ל. מחכמינו מי של האישיות את מבקרים אבל להם מיחסים או העולם, על השקפתם שלהם, הפילוסופיה התנהגותם, אופיים, בתכונות מומים בחז״ל, חסרונות מוצאים

הוא כזה אדם ככופרים. אותם לראות צריך ובכ״ז ההלכה על השפעה להם אין באמת ליצלן. רחמנא קדומות, דעות אמת דוברי בתור אמינותם ואת דופי, ללא שהיא שלמותם את מכחיש שהוא כיוון. כופר

---------- חשוב מאוד דבר להוסיף לי: הרשו רק לא יד, תשלחו אל לערעור. ניתנות לא התורה, בדיני פיהם על לדון הנהיגו שחז״ל החזקות גם אלא ההלכות, רק לא חולפות פסיכולוגיות התנהגות תבניות על נשענות אינן חז״ל דיברו עליהן החזקות כי בחזקות, גם אלא, בהלכות

מושרשים, ההוויות של במהות הדן המטפיסיקה של חלק קבועים)(אונטולוגיה=אותו אונטולוגיים עקרונות על אלא משתנות, מעל כשמים להשתנות ניתנת שאינ. ה המטפיזית, האנושית האישיות מעמקי בעצם

החזקה- את לדוגמא ניקח לדיון- להעמיד בקשו שאותה לי שנאמר - ז ארמלו). (קידושין מלמיתב דו טן למיתב "טב "של

לבד מאשר בשניים לחיות מעדיפה. אשה מים גור על בנויה החזקה אין העתיק. בזמן האשה של והפוליטי החברתי הסטטוס עם קשר כל אין זו לחזקה האשה הנשית. האישיות בשורש מוטבעת מטפיזית קללה זוהי תשוקתך". אישך "אל בבראשית: פסוק זהו סוציולוגיים.

הבדידות כמו מחרידה, כך כל חוויה עבורו אינה האיש של הבדידות מהאיש. יותר השוואה ללא סובלת בודדה כשהיא

עובדה אלא פסיכולוגית עובדה ה ז אין הארץ". על השמים כימי לעולם ישתנה לא וזה לאשה- אישיות בין היסודית מההבחנה מתחייב זה אלא האשה, של נחות סטטוס של תוצאה זו אין. אקזיסטנציאלית)(=קיומית האיש אישיות ובין. האשה, ה בהוו עדיין אמת וזו העתיק, בזמן אמת היתה זאת זקן. רווק מחיי וטרגיים אומללים יותר הרבה הם זקנה רווקה חיי חברתי או פוליטי מסטטוס נובע ארמלו" מלמיתב דו טן למיתב ש״טב לומר מעכשיו. שנה אלף בעוד גם אמת תהיה וזו

אשה של סבלה את להקל תוכל לא חקיקה שום החזקה. של מסולפת פרשנות פשוט זוהי זמן, באותו האשה של נחות

עליה הוטל זה משא זה. גורל לשנות תוכל לא חקיקה שום בודדה, החטא את שחטאה אחרי שמו ית' יכול הכל ע״י

. הראשון ------------

להתפלסף במקום היהדות. את תחריבו עליהן מתבססות רבות שהלכות חזקות מחדש להעריך או לשנות תתחילו אם

בעיות יהיו לא אז (חלילה) ישראל בית את ונשרוף גפרור ניקח פשוט! אולי

מתקבלת- היתה זו הצעה אילו מיניה". לקידושין רבנן "אפקעינהו של הכלל את להפעיל שהומלץ עוד, לי נאמר ואני

תתקבל- שלא מקוה. מ״א פ״א בגט)(קידושין עצמה את "וקונה האומרת המשנה את למחוק נוכל בגט. צורך יותר אין "אז

גם בו ישתמש שלא מדוע ל? לישרא לרה״ר דוקא תוגבל למה קיימת, כזו זכות אם קידושין. להפקיע בכחו יהיה רב כל אתכם וגלוי פתוח להיות רוצה אני הכל? את להרוס רוצים, אתם מה הראשית? לרבנות בנוסף אסמבלי": ה״רביניקל

ובהו תהו כאלה? בתנאים המסורה את להמשיך אתם חושבים האם אורתודוקסים, כרבנים לשרוד אתם מצפים האם

התורה במקום (ח״ו). יבואו

ועידת לדמיין יכול איני רבנית. בוועידה שכאלה ולויכוחים לדיונים ויתנגדו אלי יצטרפו כאן ספים שהנא מקוה אני את יחליף שהקומוניזם ראוי 'האם סימפוזיון: מתקיים בהן הדמוקרטית, המפלגה ועידת או הרפובליקנית המפלגה

האמריקאי לעם ומותר שאפשרי, ון די יש מהות. של הגדרות העמדת של מיקדמית מערכת ישנה בארה״ב'. הדמוקרטיה של הלכות שינוי על לדבר הגדרתה. לעצם סתירה יהווה האמריקאית הרפובליקנית בוועידה כזה דיון אבל בהגדרה.

עצמי הרס של שיטות על לדון זה הרפובליקנית. המפלגה בועידת קומוניזם על כלדון אוילי כך כל לפחות זה חז״ל

. והתאבדות אנו אלי. מועברות שלכם רבות בעיות בעיותיכם, את אני יודע מורכבים. מאד הם המודרניים ם שהחיי לכך ער אני מחרידות- בעיות מול עומדים החברה של ובעיות בקהילה; במשפחה, בעיות כלכליות, פוליטיות, תרבותיות, חברתיות,

שאנו לזה מנוגד לכוון אחר כח ות באמצע במהירות נע שהוא הזרם, נגד אנו שוחים כאילו לפעמים אנו מרגישים בכלל. אנו אותנו. נטש הגדול ברובו ההמון זה. את לי לספר צריכים לא אתם זה, את יודע אני זה, את מרגיש אני בו. מתקדמים

של חיצונית בפרשנות או רפורמיסטית בפילוסופיה מונח שהפתרון חושבים אתם אם אך אדיר, אתגר מול עומדים

מ. רה טעות טועים אתם ההלכה הממזר- מעמד למשל לפותרן. ניתן לא רבות שבעיות מאליו ברור ולא הראשי הרב לא לאל, זאת לשים יכול לא איש

על אמר המדרש כבר טרגי. מאד זה השם". בקהל ממזר יבא "לא בחומש: פסוק זה לביטול. ניתן לא זה הגולה. ראש

א) פסקה ד' פרשה רבה העשוקים'(קהלת דמעת את "ראיתי "כך: ליהודים נאמר אנחנו אם דתית. מציאות מציאות, זו אבל

הם אבל אכזריים; שאנו גמישים; לא שאנחנו יגידו הם בעיניהם; חן נמצא לא עמדתנו" "זו: להלכה דיסידנטים)(=מתנגדים את לו תקב לא שלנו המחנה מתוך יועלו הלכתיים סרק רעיונות אם גם פעולה- איתם לשתף תנסו אם אך אותנו. יעריכו

הערכתם את תפסידו ספק ללא אך. אהבתם, נכנעים אנחנו שמים. מלכות עול קבלת זאת משה. תורת זאת לעשות? נוכל. מה

-------

כמה משנה ולא איש לאשת להתיר נוכל לא נפש. מסירות הקרבה חיי הרואית, גבורה חיי לחיות ליהודי קוראת התורה

אני טרגיים. מאוד הם המקרים ולעתם גיורת. לשאת לכהן להתיר נוכל לא ט. ג בלי מחדש להינשא המקרה יהיה טרגי

האישי מנסיוני זאת. יודע היא (אח״כ) במישהו. עיניה שנתנה בגלל לעמנו הצטרפה לא היא צדק. גיורת שנעשתה גויה נערה של מקרה לפני בא

ביקש הוא השתדכו. והם ליהדות, אותו רבה קי היא ביהדות. ידע כל לו היה ולא חילוני מרקע שבא יהודי בחור פגשה אצבעות עשר המצבה: אבן על מוזר סמל וראה סבו, קבור בו עלמין בבית ביקר לכן אבותיו עקבות על, להתחקות שהוא וגילה מיסטי סמל שזה חשב הוא להתעניין התחיל הוא משולש. כמעט יוצרים הקדמיות והאצבעות כשהבהונות

. כהן זא לעשות? נוכל מה העליון-על- לרצון נכנעים אנחנו בגיורת. אסור כהן ההלכה: ת לעד שמו ית'. כל גם לצרכים נענית ההלכה מוחלט. שקר זהו אנשים, של לצרכים נענית אינה לבעיות, רגישה איננה שההלכה לומר אך

יש מסויימת, קבועה במהירות נעה היא שלה. המסלול את יש להלכה אך היחיד, של וגם הקהילה של של תבניות לה

משלה ועקרונות קריטריונים לה יש משלה, לאתגרים. היענות

חיים שר' לי האמינו רבני. בית של נצר אני (סולובייצ׳יק, המאמר) כותב של סבו אבל מיקל. להיות כחו בכל לנסות רגיל היה

כל על העליון לרצון נכנע ני "א הוא: לומר שתוכל כל הגבול לקו מגיע כשאתה חיים. ר' של לקולות גם גבולות ישנם

נצחים לנצח שמו."ית' קמה אותו. איבדה היא ואז היהדות, לחיק לחזרתו הכלי שהיתה האומללה האשה של בסבלה השתתפתי בלבי, , כשעצב

לדרכה. והלכה שמים מלכות עול לקבלת שווה תורה שתלמוד הרמב״ם אמר זו. מסיבה

דיסציפלינה(=שיטה, מקצוע מהוה היא הלכה הלומדים לאלה מוגחך. זה, ליצלן רחמנא מאובן, כעל ההלכה על לדבר החידושים ההלכה. מהות עצם בוודאי הם חידושים אבל לשינויים, מתנגדים אנחנו לאדם. שניתנה דינמית, חיה, מדעי)

של זציה רציונלי או ההלכה, של היסטוריזציה פסיכולוגיזציה, לעשות יכול אינך החוץ. מן ולא המערכת בתוך הם

החוץ מן מיובאות זרות, הן אלה. ההלכה. אני יכול אוקלידס. של הגיאומטריה את לדוגמא ניקח המתמטיקה? של פסיכולוגיזציה לעשות תוכל האם הלכה, רק ולא

החוק את ישנה זה האם כן, יהיה ולו נפגשים. לא מקבילים ששני אמר אוקלידס למה פסיכולוגיים הסברים הרבה לתת

? המתמטי והמוסר ההיסטוריה, הפסיכולוגיה, של הכלים כל הקב״ה, מאת שהיא לתורה מגיע כשזה עולם! של רבונו

ההלכה של סמכותה עצם את לקעקע כדי מגוייסים! האוטיליטרי מלבב- במחקר חלק ולקחת מקורי, יצירתי, להיות מוזמן האנושי היצור מבחוץ ולא. מבפנים

ונמצא תורה, תלמוד על נתענג האינסופיים, מרחביה את ונחקור הבה ההלכה, של הגמישות אי על להתלונן במקום ומלבבת מטהרת גואלת ממשות התורה. בתלמוד

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

ויעש לו שם סוכה יונה הפטרה ליום כיפור

י״א מאורנו ׀ 41

סוכה שם לו ויעש - כיפור ליום הפטרה? יונה,

אמסלם מנחם אליה

פרקים ראשי

הקדמה

מבוא

הראשונים פירושי

האחרונים פירושי

המוטיב גדול-

המנחה המילה קום-

המוטיב ועלייה- ירידה

מוטיב אנשים- והחפצת חפצים האנשת

בתנ״ך אחרים למקורות השוואות

לאליהו יונה בין השוואה

למבול יונה בין השוואה

הרעיונות לשרשרת החיבור החרוזים השחלת

א שבפרק הרעיון

יונה של השנייה נבואתו על שאלות

האחרון בפרק עיון

ליונה ה' בין הוויכוח

ויונה אליהו

בפנטומימה טענות

לקיקיון ההשוואה

סיכום

42 ׀ י״א מאורנו

הקדמה

שאלות ועולות צפות לעומקו כשמעיינים אמנם לכולנו, מוכר יונה של סיפורו

הזוהר אשר עד רעיונותיו, שעמקו ומכאן עליו, הפרשנים רבו כן על קשות. (שמות

קצט אין): קצט-. דף שלנו, לעולם שמעבר לעולמות שקשורים עומקים לו מייחס

הזהב תפוחי אותם אל שלב אחרי שלב קמעא קמעא ולהתקרב לנסות אלא לנו

הכסף משכיות תחת. שמסתתרים

הפשט לפרשני פניתי אותי, שיספק פירוש לחפש ניסיתי הספר את למדתי כאשר

לי קשה היה אך מטמונים מהם לדלות כדי המדרשים על עברתי מצאתי, ולא

תשובותיהם אך אחרונים בספרי קראתי שם, הטמונות המרגליות את מהם להפיק

צריך הייתי חסר. הרגשתי ועדיין לשיעורים הקשבתי אף צרכי, את מילאו לא

אותו שעוטפים הסיפורים מדרשיו, קושיותיו, כל על הספר את לי שיחרוז, פירוש

לאחד אחד חיברתי שקלטתי המידע רוב לאחר בעומקו. שמוצפנים והרעיונות

מחרוזת. והכנתי

בשלושת ההתבוננות היה לכך אותי שהניע מה שאלה, הצבתי המאמר בכותרת

נינווה ואנשי המלחים יונה, הם: יונה שבספר הראשיים. הגיבורים

זוהי נינווה. אנשי של בתשובתם ה' רצון סביב סובב הסיפור עיקר שטחי, במבט

לאחר אמנם הכיפורים, יום של כהפטרה יונה ספר את לקבוע מספקת סיבה

גם קשור שיונה גיליתי בספר התעמקות בעיקר- לא אם הסוכות- לחג.

ובליבי גדולים, רעיונות אותן את ולחשוף שעברתי, הדרך את להראות ברצוני

ה לפניך ליבי והגיון פי אמרי לרצון "יהיו הקורא. בעיני חן ימצאו שדברי 'תפילה

וגואלי "צורי

מבוא

מבחינה לשניים מתחלקים הפרקים ארבעת פרקים, לארבעה מחולק יונה ספר

הראשונה השליחות רעיונית: א השנייה)ב-(פרקים השליחות מול, ג.)ד-(פרקים

עצמם על חוזרים כביכול ונושאיהם מקבילים, החלקים שני עמ מקרא '(דעת:)3

ראשונה נבואה א פרקים ב- שנייה נבואה ג פרקים ד-

א לנינווה)ב-(א. יונה שליחות א לנינוה)ב-(ג. יונה שליחת

לתרשיש)ד-(ג הבריחה לנינוה)ד-(ג ההליכה

סוכה שם לו ויעש כיפור- ליום הפטרה יונה, ? ׀ 43

אנשי של יראתם

האֳנִיָה )ח-(ה לתשובה)ט-(ו המלך פקודת

על יונה של הכרזתו

בה 'אמונתו אנשי של אמונתם )(ט בה 'נינווה )(ה

אנשי ע״י ה' הכרת

האֳניה )(י נינוה)(י אנשי תשובת

אנשי של תפילתם

האֳניה תפילתו של- תלונתו )(יד יונה ב )ד-(ד.

ע״י יונה של הצלתו

הדג בליעת אנשי של הצלתם א )(ב. נינוה י )(ג.

א (ב. יא- ב, הדג) נס הקיקיון)י-(ו נס

הצלתם על ה' דבר ב יונה)י-(ב. של הצלתו נינוה אנשי של )(יא

החלק כל הסיפור. קורה שבו המרקם הוא השני לחלק הראשון החלק בין ההבדל

יונה הנבואה, של השני בחלק ואילו ותהומות. במים מלא יונה ספר של הראשון

הוא העולם של המים ממקום קיצונית יותר עוד ובצורה היבשה, על נמצא כבר

הקב״ה החלקים, שני בסוף לקיקיון. צריך שהוא עד הצחיח המדבר למקום הולך

אזור לאותו השייכים נבראים באמצעות בטעותו להכיר יונה את. מביא

משל הוא ויונה האדם, לגוף משל היא שהאֳניה מפרש הזוהר של בדרכו הגר״א

לא פרשן של דעה כספי יוסף ר' מביא מכך יותר אף לעולם. פה שנשלחת לנשמה

משל כאל זה לספר שהתייחס. 1ידוע

בספר אמיתי בן יונה של מפורשת נבואה יש שהרי אותה, להבין קשה זו דעה

סיפור קיים היה באמת אם גם שאכן מגלה יונה בספר עיון זאת בכל אך מלכים.

מדוע משל. הוא שיונה לומר שייך עדיין? כזה,

מהותיות הבחנות בכמה: נבחין

נינווה ואנשי המלחים יונה, הם: לעיל כאמור הספר. גיבורי

חריגות דמויות או חפצים פריטים, הרבה בתוכו כולל יונה ספר לכל, בנוסף

לרעיון משלים להוות יכולות דמויות כאלו איתם, ונפגש עובר שיונה ובולטות

(עמ1 מקרא ובדעת ' לרמב״ם5-6 שהתכוון שיערו.)

44 ׀ י״א מאורנו

ותולעת קיקיון סוכה, דג, לאֳניה, כוונתי מבטאים. . 2שהם

הספינה ירכתי סיפון, מלחים, חובל, רב שלה: המפורט הציור כל על, האֳניה

עומק לתוך אותנו מכניסים אלו כל בים. גדול סער האֳניה, מתוך חפצים השלכת

ומאורעותיו יונה מול חיה בצורה אותנו ומעמידים. הסיפור

במקום ואמצעים משלים באמצעות והקב״ה יונה ע״י מתנהל ד' שבפרק הוויכוח

והשוואה דמיון באמצעות מופיעה הקב״ה של האחרונה תשובתו גם דיבורים. -

לנינווה משל הוא. הקיקיון

שלמה כך מובנת. שתהיה לשפה עמוקים רעיונות להוריד הוא המשל של המהות

השירים ושיר (משלי ספרים שני מחבר הרמב״ם3המלך וכן במשלים, מלאים )

גם יונה, של שסיפורו כן אם ברור המשל. במהות מעמיק נבוכים למורה בהקדמתו

ומהותיים יותר עמוקים לרעיונות ואלגוריה משל כולו שהיה", "מעשה הוא אם

. יותר

הראשונים פירושי

בשאלה הספר את פותח: הרד״ק

מאומות שהיתה נינוה על וכולה הקדש בכתבי זו נבואה נכתבה למה לשאול "ויש

כמוה זולתה הנביאים בכל ואין לישראל זכר בו ואין?"העולם,

מביא הוא תירוצים: שלושה

מישראל שאינם נכרי עם שהרי לישראל מוסר להיות נכתבה כי לפרש ונוכל

שלמה בתשובה שבו הנביא שהוכיחם הראשונה ובפעם לתשובה קרוב היה

שבים ואינם והערב השכם הנביאים אותם מוכיחים וישראל מרעתם,

. מרשעם שהיה הנביא עם יתברך האל שעשה הגדול הפלא להודיע ועוד

הדג שהקיאו ועוד וחי, לילות וג' ימים ג' הדג. במעי יתברך שהאל ללמד ועוד

רבים כשהם שכן וכל להם ומוחל שיהיו עם מאיזה תשובה בעלי על. חומל

לקחו לא ישראל בני אם האברבניאל, מקשה הרד״ק של הראשונה תשובתו על

בעולמות2 שלו השורש את יש נברא שלכל דהיינו והשורשים הענפים שפת שנקראת שפה יש הקבלה פי על

פרט כל כנגד הוא ממנו פרט וכל הקב״ה של ממידותיו והנהגה מידה מבטא נברא כל הקב״ה. של ההנהגה

הנהגות לאותם רומזים פרטים אותם שכל ייתכן הנהגה. . באותה

משלים3 ספר יחשב קהלת שאף וייתכן.

סוכה שם לו ויעש כיפור- ליום הפטרה יונה, ? ׀ 45

נינוה אנשי ממעשה יקחו איך הנביאים, ודברי התורה ממצוות? מוסר

תעניות במסכת הירושלמי קשה, ועוד [ח א לא)]: (ב, כלל נינווה שתשובת מביא

של תשובה לקיש: בן שמעון רבן "אמר שם: כתוב וכך שלימה, תשובה הייתה

עגלים העמידו חלפותא: בן ר״ש בשם חונה רבי עשו? מה נינוה. אנשי עשו רמיות

געיי אילין והוון מבחוץ, ואימותיהם מבפנים סייחים מבחוץ ואימותיהם מבפנים

עליהון מרחמין לינן עלינן מתרחם לית אין אמרין: הכא. מן געיי ואילין הכא! מן

וגו בקר' עדרי נָבֹכּו בהמה נאנחה 'מה דכתיב: הוא 'הדא יח א, .")(יואל

סובר שהרד״ק לתרץ אפשר ואולי זו. גמרא מחמת השלישית תשובתו קשה גם כך

באנשי נאמר לא אחינו כבושין דברי לפניהן אומר שבהן "הזקן שלנו: הגמרא כמו

שבו כי מעשיהם את האלהים וירא אלא תעניתם ואת שקם את אלהים וירא נינוה

הרעה "מדרכם טו.). (תענית

לא תשובה הייתה אכן נינווה אנשי שתשובת עולה הפסוקים מפשט זאת גם ואף

האדם שקים "ויתכסו רגילה: "והבהמה ח.)(ג,

מריש גזל אפילו שמואל: אמר החמס, ומן הרעה מדרכו איש "וישובו ובמדרש:

לבעליו מריש ומחזיר הבירה מקעקע בבירה "ובנאו תקנא רמז יונה, שמעוני.)(ילקוט

אם ועוד, יונה? של הדג נס את לספר העניין מה להבין צריך השנייה ובתשובתו

היה ולמה נינוה? על הנבואה המשך את צריך היה מדוע הנבואה נכתבה כך לשם

הרבה כך בכל ולהאריך סוף ועד מתחילה הסיפור שאר כל את לנו לספר צריך

? בפרטים

שלישי באופן מתרץ: האברבניאל

מפני ובנותיה שמרון ישראל, מלכות את להחריב לפניו גזור שהיה מפני

מהרעה אשור את להציל יתברך משתדל היה ולכן אשור, ידי על עוונותיהם

אשור שינצל כדי בכפיהם אשר החמס בעבור עליהם לבוא המעותדת

'הוי שאמר וכמו ישראל את בו להחריב הקב״ה של זעמו כלי ויהיה מהכליה

וגו אפי' שבט 'אשור ה י, ראש)(ישעיהו נינווה את ליישר הקב״ה רצה זה ומפני

רעתם עלתה כי אליה לקרא נינוה אל יונה שליחות הטעם וזה אשור, מלכות

כדי מהרעה להצילם כדי אלא בהם וחשק אותם השם מאהבת לא לפניו,

ישראל של רגל למועדי מעותדים. שיהיו

למה להבין צריך אמנם התקופה. להקשר מסתדרת אף היא מעניינת, תשובה אכן

על זאת בכל שלחן שהקב״ה רשעות אומות היו לא וכי ועוד, כיפור? ליום שייך זה

46 ׀ י״א מאורנו

לו שישמשו כדי ולא עליהם, חומל שהקב״ה הוא הכתובים פשט ובכלל ישראל?

אשור ארץ מכל אחת עיר היא נינווה ובכלל ישראל? עם את בו שיכה אפו, לשבט

הארץ כל את בתשובה להחזיר יונה על היה האברבניאל כדברי? ואם

לנינווה ללכת לו מפריע מה ה'? מפני בורח יונה מדוע עוד, נשאל? גם

יפגע ישראל שעם רצה לא יונה ביאורו, פי על האברבניאל מתרץ זו. שאלה

תבע ולא הבן כבוד תבע "יונה המדרש: באמצעות דבריו את מסייע האברבניאל

האב "כבוד שכה רמז ירמיהו, שמעוני.)(ילקוט

יראה אשר עד לעיר מחוץ ויושב מהעיר יוצא יונה מדוע הבנתי לא לשיטתו אמנם

ללכת רצה שלא בזה אך ניחא. הבן, כבוד תבע שיונה זה וכן בעיר? יהיה מה

האב כבוד תבע לא שהוא נקרא זה מדוע? לנינווה

הללו השאלות מספר עם נותרתי אלו בשאלות העיון: לאחר

בורח יונה מדוע? א.

המדרש פשר מה ב. ואחד)(שם הבן, וכבוד האב כבוד תבע אחד הם: בנים "שלשה:

תבע ירמיה האב; כבוד ולא הבן כבוד תבע ואחד הבן, כבוד ולא האב כבוד תבע

הבן כבוד תבע יונה הבן… כבוד ולא האב כבוד תבע אליהו הבן… וכבוד האב כבוד

האב כבוד "…ולא האב- כבוד תובע ולא הבן, כבוד תובע שיונה מתבטא כיצד?

ובמדרש ג. א יב, שמות זוטרתא שאין)(פסיקתא מקום לארץ חוצה לי אלך יונה: "אמר:

את לחייב שלא וכדי הם תשובה קרובי שהגויים לפי למה? שם, נגלית שכינה

תשובה קרובי הם שהגויים בזה ליונה כך כל הציק מה? ישראל".

האחרונים פירושי

ועד שיעורים לספרים, האחרונים, לפירושי ופניתי להעמיק, המשכתי מכאן,

המקשר החוט את חסר היה לדאבוני אך פנינים, כמה עוד מצאתי אמנם מחקרים.

שרשרת לי שתהיה. בכדי

בחכתי שהעליתי החידושים: ואלו

להלן אביאם מנחים, מוטיבים מספר קיימים. ביונה

המוטיב גדול-

שמעצימה בשאלה מסתיים הספר סוף וגם גדול. סער גדולה, רוח הגדולה, העיר

סוכה שם לו ויעש כיפור- ליום הפטרה יונה, ? ׀ 47

הדברים משמעות מהי בגדול. הולכים האלו הפרקים כל נינווה. של הגודל? את

גדול סיפור זהו אלא מקומי, סיפור לא הוא יונה שספר נראה מכאן גדולה- העיר,

גדולה צרה גדולה, רוח עולמי- כלל סיפור זהו.

זהו אמיתי בן ליונה נמשלה ישראל כנסת אמיתי. בן יונה לעם, נמשל הנביא

הקב״ה יונה לספר הגר״א.)(ביאור

האֳניה על שהיו המלחים מספר הוא לכך הקשור נוסף פרט המדרש- דרבי (פרקי

פ״י העולם)אליעזר אומות כנגד מלחים שבעים שהיו אומר.

המנחה המילה קום-

ליונה אומר: ה' נינווה" אל לך "קום ב החובל)(א, רב לו אומר כנגדו: , קרא" קום

אלהיך "אל ו בורח)(א, ויונה יונה את שולח הקב״ה שליחות, מבטאת קום המילה.

הירידה לשיא מגיע שהוא עד והולך יורד מהשליחות, החובל- שרב עד הירדמות.

קום לו ואומר מגיע. בעצמו

המוטיב ועלייה- ירידה

ה 'מלפני בירושלים- השואבה בית משמחת [כב א ה, בסוכה צניחה)]: (ירושלמי,

הרים "לקצבי אומר יונה בתפילתו ואח״כ וירדם, לירכתים, ירידה הים, ליורדי

ירדתי ז.)(ב,

אח״כ מלחים, נקראים הם בתחילה המלחים. עליית ניצבת יונה לירידת במקביל

וייראו גדולה, יראה יראה, וגדלים: הולכים שלהם ה' עבודת ביטויי ומשם אנשים,

ובמדרש נדרים. ויידרו לה' זבח ויזבחו ה'. את גדולה יראה האנשים דרבי (פרקי

פ״י והתגיירו)אליעזר לירושלים שעלו כתוב.

הכלים בזריקת כפרה אין אם עלייה. יש המלחים של התשובה במעשי גם

הפנימיים הכלים את יזרקו אולי אז החיצוניים, לנו- הזאת הרעה.

מוטיב אנשים- והחפצת חפצים האנשת

להישבר חישבה האֳניה חפצים: . האנשת

מעליהם להקל באֳניה אשר הכלים את מטילים בתחילה אנשים: החפצת, ומנגד

עצמו יונה את משליכים. ולבסוף

48 ׀ י״א מאורנו

ואילו למטה, יונה את מורידים הגשמיים או הטבעיים הדברים שכל לב, נשים עוד

הדג הים, האֳניה, הרוח, למעלה. יונה את מעלים האנשים את- מורידים אלו כל

לפני רגע יונה את "נושאים" המלחים קום. לו אומר החובל רב ואילו למטה. יונה

שאחריה הנמוכה למדרגה יורד. שהוא

היא הפרשנים את שמעניינת נוספת נקודה המלחים. התייחסות

לאלוהים לקרוא הצליחו ומשלא יונה, את להעיר יורד ובעצמו בכבודו החובל רב

יונה של האלוקים והוא לעזור יכול שהוא אחד אלוקים שיש מבינים הם. אחרים,

אליו פונים הם לכן משלם- אדם לנחש קשה לא הכל. קרה שבגללו יודעים הם

שוכח ונרדם. הולך הוא ולברוח מהעולם לשכוח ומנסה האֳניה, כל שכר את

המדרש שלו. מהשליחות פ״ט אליעזר דר' אנשים)(פרקי שבעים היו שבאנייה אומר

האלילים את זורקים כולם להישבר חישבה כשהאנייה העולם, אומות משבעים

עברי שהוא למלחים משיב יונה מועיל. לא וזה וכל- אחד מהעבר עומד יונה

האחר מהעבר. העולם

בתנ״ך אחרים למקורות השוואות

זה בספר חסר לא השוואות: גם

לאליהו יונה בין השוואה

א. ""קום

ב לילה וארבעים יום. ""ארבעים

ג ולא האב כבוד תובע אליהו ואילו האב, כבוד תבע ולא הבן כבוד תבע יונה.

הבן כבוד. תובע

ד לברוח מנסים. . שניהם

ה הקב״ה עם שיח ודו וויכוח מנהלים. שניהם.

ו למות רוצים הם עליהם, שהוטלה השליחות עם מסכימים לא שניהם. . כאשר

ז תלמידו היה ואלישע יהוא, את למשוח אלישע ע״י שנשלח הנער היה יונה.

והמשך שרשרת כאן יש כן אם אליהו. של

ח וחזק גדולה רוח יש אליהו ואצל חרישית, רוח מול גדולה רוח יש יונה אצל.

דקה דממה קול. מול

סוכה שם לו ויעש כיפור- ליום הפטרה יונה, ? ׀ 49

ט בסערה יורד יונה ואילו השמימה, בסערה עולה לברוח שמנסה לאחר אליהו.

. לתהום

למבול יונה בין השוואה

א. . יונה

ב במים. . סערה

ג מהפך וקורה יום. . ארבעים

ד. . חמס

ה. . אֳניה

הללו ההשוואות משמעות על לעמוד! עלינו

אחרי לכאורה הרי שלו, השנייה השליחות על מתלונן יונה מדוע לשאול, צריך עוד

לאחר מתברר מה שוב? ללכת מסכים הוא מדוע טועה! שהוא מודה הוא התפילה

השנייה השליחות לאחר מתחדש ומה הראשונה, ? השליחות

הרעיונות לשרשרת החיבור החרוזים השחלת

א שבפרק הרעיון

מנסה יונה אך הקב״ה מאת שליחות מקבל יונה א' בפרק לעומק, יותר מעט נחדור

יחייבו והם תשובה קרובי שהגויים היה ליונה שהפריע מה המדרש, פי על לברוח.

יותר זה על נרחיב ולקמן ישראל. . את

מתפקידו בורח שהנביא למרות איך ה', הנהגת לעינינו נחשף הראשון הפרק לאורך

ליטמא והבא לברוח, בוחר יונה יתקיים. ה' שרצון המציאות כל את הופך הקב״ה

לו למטה4פותחין יותר יורד שיונה וככל לרשותו עומדים הטבעיים האביזרים,

שהם כך כדי עד למעלה, עולים בתושבה להחזיר צריך הוא שאותם האנשים ככה

ירא אני השמים אלוקי ה' ואת אנוכי "עברי לומר עצמו אותו "מביאים ט.)(א,

יפו4 אל יונה לו "ירד ליפו: יונה של הגעתו על (פ״ט) אליעזר דר' בפרקי שכתוב התיאור את להביא מעניין,

מה יונה. את לנסות ימים ב' מהלך מיפו רחוקה היתה יונה בה שירד והאניה בה, לירד אניה מרכב מצא ולא

שדרכי יודע אני עכשו ואמר לבו, ושמח יונה וראה יפו, אל והחזירה גדול סער עליה הביא הקב״ה? עשה

לפני."מיושרת

50 ׀ י״א מאורנו

שרצון אומרת זאת כרחו. בעל תשובה. לעשות יונה את מביאים עצמם המלחים

שאף הבורא של גדולתו וזוהי נרצה, לא אם ובין נרצה אם בין יתקיים הכללי ה'

ישתנה לא העולם של הכללי המהלך עדיין ה', לרצון שמנוגדת בחירה נבחר, אם

לבירה מנהיג יש. כי

הראשון שבפרק הרעיונות כל את שקושר העמוק הרעיון. זהו

השנייה בפעם לנינווה הולך הוא ולכן מהדג יוצא שהוא לאחר זה את מבין. יונה

הוא ה' רצון את כן, מלפני לו שהיה הקשיים באותם שוב נתקל יונה כאן אולם

שיותר כמה אחד יום מהלך העיר את ילך הוא ולכן משהו, מאולץ באופן יקיים

מהמקום ועובר נעים לא ריח להריח לא מנת על האף את שסותם אדם כמו. מהר,

בעיר יהיה מה "לראות לעיר מחוץ יושב יונה זה, את עושה שהוא אחרי "בסוף

ה ד, )(ראה אבל רוצה, שאתה מה עשיתי ה', יונה: של השאלה את צועק הזה הפסוק

רמייה של תשובה עושים נינווה אנשי צודק! אני. עדיין

יונה של השנייה נבואתו על שאלות

יונה של השנייה נבואתו על שאלות ארבע נשאל. עכשיו

כיצד נינווה. של לתשובתם בנוגע לירושלמי הבבלי בין סתירה בתחילה הבאנו

שמא או אמתית תשובה עשו נינווה אנשי האם הזאת, הסתירה את נסדר באמת

רמייה מעשה הייתה? תשובתם

יונה של השנייה בנבואתו מתחדש מה שאלנו, ? עוד

הקב״ה עם הפעם עוד מתווכח יונה? למה

למבול כאן שיש בהשוואה המשמעות? מה

האחרון בפרק עיון

הספר של האחרון בפרק נעיין אלו, שאלות על שנשיב. לפני

לקב״ה כמודה יונה נראה שבו הקודם, לפרק בניגוד בדיוק- קורה כאן ה'! צדקת

אומר יונה ההיפך תרשישה- לברוח קידמתי כן "על צדקתי אני הנה " ב.)(ד,

בן יונה הצרפית האישה עליו שאומרת כמו האמת, איש אליהו של תלמידו אמיתי,

בנה את שהחיה לאחר [כב א ה, בסוכה הירושלמי לפי יונה אל)]: (שהוא האשה "ותאמר:

סוכה שם לו ויעש כיפור- ליום הפטרה יונה, ? ׀ 51

אתה אלהים איש כי ידעתי זה עתה אליהו אמת בפיך ה' "ודבר כד יז, א',)(מלכים

חסד ורב אפים ארך ורחום חנון אל אתה כי ידעתי "כי כאן: שמתלונן זה הוא ונחם

הרעה "על ב מידת)(ד, את יונה מחליף מידות, בי״ג שמופיע ואמת חסד ורב במקום.

יונה טענת זוהי שקר. כאן יש כביכול הרעה", על ב״ניחם. האמת

בטבלה הוויכוח את: נציג

יונה של טענותיו הקב״ה של תשובתו

. 1 אמת לא זה אבל הרעה, על וניחם חסד רב. אתה

למות רוצה אני לכן

לך חרה ההיטב

אמצעי שלושה מזמין הקב״ה סוכה ובונה. 2הולך

רוח תולעת, קיקיון, הוכחה:

למות רוצה. 3אני לך חרה ההיטב הקיקיון על

לי חרה היטב מות. 4עד תשובה ללא שאלה

כאן גם למות. מוכן יונה הקב״ה, מול הראשון בוויכוח הפרק בתחילת שגם, נבחין

שלו בעקרונות להישאר מנת על למות מוכן שוב יונה הוויכוח, של הראשון. בשלב

בשאלה משיב. הקב״ה

אמצעים בעזרת טענותיהם את מציגים הצדדים שני הטענות של השני. בשלב

לשאול צריך הקב״ה על וכן להקשות, צריך יונה. על

לשאול צריך הקב״ה ועל סוכה? באמצעות דווקא לקב״ה להשיב בוחר יונה למה

קצרה בצורה פעל לא הקב״ה למה וכן והרוח? התולעת הקיקיון, את צריך מדוע

היה יונה הסוכה את הורס היה אם גם שהרי יונה, של הסוכה את להרוס יותר,

עיקר שהרי הסוכה? על לך חרה ההיטב אותו לשאול צריך היה והקב״ה מצטער,

לא ואני קטן והוא חיים רוח בו שאין קיקיון על חסת אתה היא יונה על הטענה

ובהמה אדם הרבה שם שיש נינווה על. 5אחוס

שאלתו על חוזר הקב״ה וכן הראשונה. טענתו על חוזר יונה השלישי, בשלב

הקיקיון על לך חרה ההיטב מודגש שכאן אלא. הראשונה,

מדגיש שהקב״ה הזה הדגש מה להבין צריך הקיקיון- על?

אבד5 לילה ובן היה לילה שבן גידלתו ולא בו עמלת לא אשר לשאול הקב״ה מוסיף מדוע לעיין יש ובאמת,

שבראתי נינווה על אחוס לא ואני לומר לקב״ה היה לכאורה, כ״כ. ברור לא המשוואה של השני הצד הרי

הרבה כ״כ בה והשקעתי אותה. ויצרתי

52 ׀ י״א מאורנו

יונה של הודאה יש לכאורה הרביעי, בשלב עוד- לי אין לענות, מוכן כבר הוא כאן

הראיה מגיעה זו הודאה לאחר מות", עד לי חרה "היטב עצמי את להצדיק אמצעי

הקב״ה של לכאורה. המוחצת

פשוטה בתשובה הקב״ה שעושה הק״ו את לפרוך שאפשר משום לכאורה, כתבנו

נינווה- אנשי ואילו רע לעשות בחירה אין לקיקיון כנידון, להיות הדין מן לבא דיו

רע. עשו

ההוכחה את מקבל יונה באמת האם לשאול עלינו? לכן

לעיין צריך בהן הנקודות את: נסכם

א יונה עם הוויכוח את ממשיך הקב״ה באמת מדוע הקודמת, לנבואה, בהקשר.

לכאורה צודק יונה? הרי

ב למות יונה של הרצון של המשמעות. ? מה

ג בהם משתמשים והקב״ה שיונה אמצעים אותם של המשמעות. ? מה

ד אותה על הקב״ה של חזרתו ע״י מגיעה ליונה הקב״ה של שההוכחה נראה.

אותה על יונה של וחזרתו הקיקיון), על לך חרה ההיטב בהדגשה (רק שאלה

למאמרנו בהקדמה שהבאנו וכפי התשובה, לנינווה- במשל הקיקיון.

ה ההוכחה את מקבל יונה. ? האם

ו במשל ליונה להשיב צריך הקב״ה. ? מדוע

ליונה ה' בין הוויכוח

המדרש לחומר, היחס נבנה יונה בספר ח ויקרא, היה)(תנחומא כאשר שיונה מספר

הלווייתן עם נפגש הדג הדג, : במעי

הרי ומעלה, מוריד נקראת רבש״ע! הקב״ה: לפני להתפלל יונה והתחיל

ירדתי למות- נפשי הגעת הרי ומחיה, ממית נקראת העלני! ולא- החייני!

וגו אשלמה' נדרתי 'אשר מפיו: שיצא עד 'נענה. - את לעלות נדרתי אשר

ישראל ישועת ביום אשלם לפניך ולהעלות תודה, לויתן בקול 'ואני שנאמר

שנאמר ליבשה יונה את והקיא הקב״ה רמז מיד נדרתי'. אשר לך אזבחה

היבשה אל יונה את ויקא לדג ה'.''ויאמר

זה מה מהלוויתן. סעודה לעשות עצמו על שקיבל הקבלה בזכות מהדג יוצא יונה

סוכה שם לו ויעש כיפור- ליום הפטרה יונה, ? ׀ 53

מהו להבין נצטרך אלו שאלות על להשיב כדי ניצל? הוא זה בגלל רק מדוע אומר?

? הלוויתן

בראשית בפרשת מופיע הלוויתן כא איוב)(א, ספר גם הגדולים". "התנינים בתור

כה כו-(מ, בתהילים)מא, ודוד מאוד, עוצמתית חיה בתור הלוויתן את מתאר כו )(קד,

בו לשחק יצרת זה "לויתן."אומר

בלתי כמעט פיל של עור לו יש העצמות, בשיא החומריות את מבטא הלוויתן

אחרי הולכים היו זרה עבודה עובדי בשר. של בשפע מלא הוא בו לפגוע אפשרי

הוא הלוויתן פגיעים. ובלתי יכולים' 'כל מצליחים שהם כוח. להם שיש האלים

שייך כוח שאותו פירושו בו לשחק יצרת זה לוויתן אומר וכשדוד עצמה, של סמל

. לקב״ה

אומר זה מה לוויתן". של עורו בסוכת שנשב רצון "יהי אומרים: אנו הסוכות? בחג

בסוכות דווקא? ולמה

ההתרחקות דמהימנותא, צילא העראיות סמל היא הסוכה מובן, שאמרנו מה לפי

מעשה של המשמעות עצמו. החומר משיא סוכה לעשות גם אפשר אבל מהחומר.

דמהימנותא צילא להיות יכול החומר שאפילו תהיה. זה

מימי עוד המפותחת, העיר הייתה היא ומעולם מאז גדולה, עיר הייתה נינווה

זה בארמית נון ה'. לפני ציד גיבור שהיה נמרוד הוא נינווה את שבונה מי אשור,

לעושר קשורה בתנ״ך הספינה לרוב ספינה. בתוך דג היה נינווה של והסמל דג,

חומריות והרבה יחזקאל- כשהנביא יקרים. ומוצרים זהב כסף מביאה תרשיש אוני

כז מכל)(פרק אליה שבאים לאֳניה אותה ממשיל הוא צור, של העושר את מתאר

אותה לשרת. העולם

לממון התאווה בלי באדם, שיש הכבוד יצר בלי ליצר. קשור ופיתוח עושר, אותו

אם נינווה העולם. של היצירה יצירה, של לשון הוא יצר מתפתח. היה לא העולם

ולהעלות ללכת מהקב״ה מתבקש יונה בעולם. והטכנולוגיה הפיתוח סמל היא כן

מהדג ויוצא נענה הוא כך משום ורק לקב״ה, העושר את יונה. את

האחרון בפרק אמנם ממנו, רוצה הקב״ה מה את מבין יונה מהדג ביציאה לכאורה

הקב״ה לבין יונה בין בוויכוח מתבטא וזה הדברים. הם כך שלא מוצאים. אנחנו

ביניהם הוויכוח? מה

שעולה וכמו הירושלמי שאומר כמו צודקת, יונה של שטענתו לראות אפשר באמת

54 ׀ י״א מאורנו

הפסוקים מפשט רמיה- של תשובה עשו נינווה אנשי הקב״ה6 זאת, בכל אך.

הכי התשובה זוהי פנים, כל על שלגביהם, משום זאת תשובתם את מקבל כן

התכוון זאת לדרגה ליונה, הקב״ה של הטענה וזה להגיע. יכולים שהם אמיתית

בין סתירה אין באמת כלומר, אמתית. הייתה נינווה של שתשובתם כשסבר הבבלי

ולא הגיעו לא נינווה שאליה הגבוהה התשובה מעלת על דיבר הירושלמי הגמרות,

נינווה של הדרגה לפי תשובה על מדבר הבבלי ואילו להגיע, . יוכלו

ויונה אליהו

ויונה אליהו ה- רצון את עושה לא ישראל וכשעם אמת, של איש הוא אליהו '

ישראל לארץ המדבר את מביא והוא מחודש תורה מתן של מעמד לעשות צריך

הר ישראל עם על לכפות אפשר שאי הזמן כל לו רומז הקב״ה אמנם הבצורת. ע״י

פעמי חד באופן רק עובד זה המזבח של המים את תאכל שהאש אפשר אי, כגיגית,

יביא ולא המים, את שימתיק אלישע הנביא את להביא הוא לעשות שצריך מה

מעלה הקב״ה ולכן לסוף עד זה עם הולך האמת איש אליהו אותם. שתאכל אש

צודק שהקב״ה יוכיח בעצמו שהוא עד השמימה בסערה. אותו

התמונה של השני הקצה שהוא אלא עיקרון אותו עם הולך התלמיד יונה בניגוד-

המים את שממתיק אלישע כמו ושלא השמימה, אש של בסערה שעולה, לאליהו

להיפרד מנסה היא למעלה תמיד עולה האש למטה. המים אל בסערה יורד יונה

מהפתילה החומר- עולם את מבטא המים זאת לעומת ברוח. ולהידבק מהגוף

אותם ולהעלות לחומר המים אל לרדת יונה של העניין בדיוק זה. והתאוות.

העם את שמכריח לאליהו בניגוד מאליהו, ההיפך הוא יונה עצמם במעשים וגם

צודקים הם תמיד חוטאים, שהם אפילו ישראל עם לטובת הולך יונה ה', אל. ללכת

ישראל לבין העולם אומות בין ההבדל את מבליט שהוא כך ע״י זאת עושה. יונה

לא החטא ובעצמותו בטבעו קדוש, עדיין הוא חוטא ישראל עם אם שאף טוען הוא

עליהם נוסף אלא מהם חלק לא הוא להם חיצוני הוא ישראל של הרע היצר. פוגע,

לא הם ממש. מהם חלק בהם טבוע הוא הרע יצר העולם אומות אצל זאת לעומת

אצלם אין ולכן המלך. דוד אצל רק ייתכן זה מתוכם, הרע יצר את לעקור יכולים

לגביהם כי מועילה, תשובתם אופן בכל לו עונה והקב״ה תשובה. שנקרא מושג

בטענה6 ישראל, את תחייב כזאת שתשובה הצדק ממידת זה ואין כל- תשובה עושים הגויים אפילו "ראו!

תשובה עשו לא באמת הגויים שכן תשובה", לעשות צריכים אתם. שכן

סוכה שם לו ויעש כיפור- ליום הפטרה יונה, ? ׀ 55

לפי מתאימה נינווה של התשובה הבבלי, של כוונתו וזוהי תופסת. כזאת תשובה

. מדרגתם

בפנטומימה טענות

הסוכה של המהות את הקב״ה כנגד טוען שיונה לי נראה אומות- בין ההבדל

אומר המדרש העולם. ג ע״ז ומבקשים): ג-. (גמרא העולם אומות באים לבוא שלעתיד,

וכשמגיעה הסוכה, מצוות את להם נותן והוא מצוות, לקיים גם להם שייתן

ישראל עם בין ההבדל עניינו בכללותו הסוכות חג בסוכה. בועטים הם השמש

העולם לאומות זכריה- ובנבואת העולם. אומות שבעים כנגד פרים שבעים יד )(פרק

מחובר הבן כבוד שתובע יונה הסוכות. בחג דווקא לירושלים עולים העולם אומות

הסוכות בחג מקבל הוא שלו הנבואה שורש את הסוכות, לחג מאוד בית- שמחת

ולכן לוויתן" של עורו "סוכת בזכות מהדג יוצא הוא דבר של ובסופו השואבה.

הוא אין סוכה. באמצעות זאת עושה הוא צודק שהוא לקב״ה מוכיח הוא כאשר

במעשים זה את מבטא הוא אלא במילים זאת מוציא משלים-.

מבין יונה בתפילה כבר הרי לנו, קשה יהיה אז אמנם הספר, בסוף שמתגלה מה זה

הקב״ה כנגד טוען שוב הוא עכשיו למה זה? ? את

אבל משהו, מבין הוא כביכול לקב״ה. מודה באמת יונה הראשונה בנבואה אמנם

וממילא בחירה, יש לגויים אבל בחירה. בעל לא שהוא דג על רק זה את מבין יונה

אם מדוע ממש. מתוכם חלק הוא שלהם הרע שהיצר אלא הרע יצר גם להם יש

תשובתם את מקבל הקב״ה? כן

למבול במעשיהם דומה מאוד נינווה אם לכאורה למבול, בהשוואה תלוי זה

על באה שבים הסערה כל ובעצם למים, העולם את להחזיר צריך היה הקב״ה

ההבדל כי מבול, עליהם מביא לא הקב״ה אמנם המבול. את עובר יונה כאילו יונה,

בעולם נמצא ישראל עם שעכשיו הוא העכשווי המצב לבין במבול שהיה מה, בין

אם הקודש, למקום לבוא יכולים הזה הרוע מכוח שמתפתחים דברים אותם וכל

ודעת חכמה נתן לפניו שטוב לאדם "כי מ״מ ורשעים חוטאים שהגויים אפילו כן

האלהים לפני לטוב לתת ולכנוס לאסוף עניין נתן ולחוטא "…ושמחה כו ב, .)(קהלת

לקיקיון ההשוואה

צריכים היינו אם בלבד. זו לא אך סוכה. ע״י הקב״ה כנגד טוען יונה לעיל, כאמור

56 ׀ י״א מאורנו

תפאורה ומאחוריה הסוכה את הבמה על שמים היינו יונה, של סיפורו את להציג

אם לקב״ה אומר בעצם יונה מהחומר, הפרישה שיא שמסמל המדבר מדבר, של

לחיות מהחומר ולהינזר למדבר ללכת צריכים אנחנו קדושה לקבל רוצים אנחנו

לא הוא בקיקיון, משיב הקב״ה כנגדו טומאה. מקבל שאינו מדבר שעשויים בבתים

הוא העניין אלא דווקא, למות ירצה שיונה עניין אין כי הסוכה את ליונה הורס

שבמדבר החומר סמל הוא אשר הקיקיון על יחוס. שיונה

ופנטומימה במשל משיב הקב״ה אף מדוע לקיקיון? ההשוואה עניין? מה

הוא אבל צודק אמנם אליהו הזה, העולם בגדרי עוד תשובה עונה הקב״ה לאליהו

שמאי כבית שהלכה בזמן לבוא לעתיד להגיע צריך הוא העבודה, בזמן, טועה

לעתיד ויחזור השמימה בסערה עולה הוא וכעת והאמת הדין כאנשי שהלכה

בגדרים הכול אליהו אצל אופן ובכל לאליהו, התשובה זה הגואל. בבוא לבוא

להבין אפשר שאי כדי עד עמוקה כך כל היא ליונה התשובה אך הזה. העולם של

במשלים רק ליונה עונה הקב״ה ולכן הזה, העולם של במושגים אותה. ולתפוס

סיכום

המרכזי הרעיון יונה: של לסיפור מרכזיים רבדים שני שיש יוצא שאמרנו ממה

על ומוסתר הסיפור בעומק שנמצא המוצפן המרכזי והרעיון התשובה, הוא הגלוי

שצפות והשאלות המדרשים ידי על והספרותיים, האומנותיים האמצעים כל ידי

בין ביחס ביותר החזקה בצורה שמתבטא לעמים ישראל בין ההבדל זהו בפרק,

אך כיפור ליום שייך בגלוי שיונה נמצא ישראל. של לתשובתם נינוה של תשובתם

חגים שני בין שקיים יחס על מלמד זה אולי הסוכות. לחג שייך הוא מוסתר באופן

השני אחרי אחד שבאים חגים שני אלו לחינם לא לענ״ד. אלו?

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

קדיש - דף מקורות - מיכאל סטבון

רבה…"" שמיה "יהא רבה" שמיה …יהא הקדיש אמירת במשמעות עיון

הקדיש אמירת במשמעות עיון

4 י. רבי מווינה משה בן צחק ( 1250 - 1180 ח״ב זרוע אור,)ספר - נ סימן

עשרה כטען ראשו על טוען והיה כפחם ושחור ערום שהיה אחד אדם שראה 'עקיבה בר מעשה כמרוצת רץ והיה, טעונין ' ר עליו גזר. הסוס

לאותו ואמר והעמידו עקיבה קשה עבודה עושה אתה למה: האיש לך עושה ואדונך אתה עבד אם? כזאת עני ואם מידו אותך אפדה אני, כך

מעשיר אני, אתה א". אותך הממונים אותם עלי ירגזו שמא תעכבני אל ממך בבקשה: ל א". עלי ומה זה מה: ל אמר? מעשיך האיש אותו: לו

מת ][=אני אותי ושורפין עצים לחטוב אותי שולחים ויום יום ובכל, הוא וא". בהם שבאת בעולם מלאכתך היתה מה בני: ל א"? ממנו המס גבאי: ל

והורג לעשירים פנים ונושא העם מראשי והייתי הייתי א". עניים לך יש אם עליך הממונים מן שמעת כלום: ל א"? תקנה על ממך בבקשה: ל

לו אין האיש שאותו פורענות בעלי עלי ירגזו שמא תעכבני בן, העני לזה לו היה …שאילמלי להיות יכול שאינו דבר מהם שמעתי אלא, תקנה

' ה את 'ברכו ואומר בקהל עומד שהוא לעולם 'המבורך ה 'ברוך אחריו ועונין 'המבורך רבא שמיה 'יהא אחריו 'ועונין 'יתגדל יאמר או 'ועד

מי זכר תלד אם יודע ואיני מעוברת אשתו ועזב בעולם בן הניח לא איש ואותו הפורענות מן האיש אותו מתירין מיד 'מברך לאותו שאין, מלמדו

אהוב האיש ר" עליו קיבל שעה באותה. בעולם לפני ויעמידו תורה שילמדו כדי בן הוליד אם ולחפש לילך, ע א". הצבור מה: ל. עקיבה א״ל? שמך

- ושום א"? אנתתך: ל -. שושניבא ושום א"? קרתך: ל צער ר״ע נצטער מיד. לודקיא ושאל והלך, גדול שאל מקום לאותו שבא כיון. עליו, עליו

א" אותו של עצמותיו ישתחקו: ל [. הרשע על שאל הכיפורים] ביום מאורסה נערה על שבא עוד ולא הבריות את מצער ב רבתי, : כלה א", אשתו ימחה: ל

מן זכרה על שאל. העולם ערל הרי אמרו, הבן לא מילה 'מצות אפי, הוא מקבל היה ולא לפניו והושיבו ומלו ר״ע נטלו מיד. עסקנו עד. תורה

'יום מ עליו שישב ואמרה קול בת יצתה. בתענית [ לו ולמד לך 'עקיבה ר: לו הדורות: סדר מתענה אתה מה לו? על ואמר קול בת: יצאה של ריבונו אמר:

' ה את 'ברכו ואמר הקהל לפני והעמידו המזון וברכת ברכות וי״ח וק״ש תורה ולמדו הלך ליבו הקב״ה פתח מיד אותו. ערבתי לפניך והלא ]עולם,

לעולם 'המבורך ה 'ברוך הקהל וענו 'המבורך,'ועד שמיה יהא …'יתגדל לר״ע בא מיד הפרעניות. מן המת התירו מיד שעה באותה.'רבא, בחלום

של מדינה אותי שהצלת עדן בגן דעתך שתנוח ה', מלפניך רצון יהי ואמר ר״ע פתח מיד. גיהנם לדור 'זכרך ה 'לעולם ה שמך "יהי: ואמר."ודור

' 'יתגדל האומר קד טן רבא אליהו דבי דתנא מוורמשא אלעזר ה״ר מורי מצא וכן - הפורענות: מן אביו מציל

3, קכט דף תרומה, , . זוהר ב עמוד כב עמ' הסולם, ][תרגום

בְיָחִיד? אִיהּו לָאו אֲמַאי תַרְּגּום, דְאִיהּו דְקַדִיש, קְדּושָתָא הָא תֵּימָא, אִי ו לָא דָא, קְדּושָתָא חֲזֵּי, תָא

לְעֵּילָא סִטְרִין, בְכָל סָלְקָא אִיהִי דָא, קְדּושָתָא אֲבָל מְשַלְשִין. דְאִיּנּון קְדּושָאן כִשְאָר אִיהּו וְתַתָא

בִישִין דְפַרְזְלָא, ּוקְלִיפִין וְגּושְפַנְקָן מַנְעּולִין וְתַבְרָא מְהֵּימְנּותָא, סִטְרֵּי ּובְכָל יְקָרָא לְאִסְתַלְקָא

כֹּל עַל הּוא בְרִיךְ ָדְקּודְשָא אַחֲרָא… דְסִטְרָא בְלִישָנָא לָּה לְמֵּימַר בָעֵּינָן וַאֲנָן א, חֵּילָא דְיִתְבַר בְגִין

[ כֹּלָא עַל בִיקָרֵּיּה הּוא בְרִיךְ קּודְשָא וִיסְתַלָק אַחֲרָא, . דְסִטְרָא = שהוא הקדיש, קדושת הרי תאמר, ואם

קדושה וראה בא ביחיד? נאמר אינו למה תרגום, שהם קדושות כשאר אינה קדיש], [דהיינו זו

ומשברת האמונה, צדדי ובכל ולמטה למעלה הצדדים, בכל עולה היא זו קדושה אבל, משולשים בלשון אותה לומר צריכים ואנו, כל על הקב״ה כבוד להתעלות רעות, וקליפות ברזל, וטבעות מנעולים

והקב אחרא, הסטרא כח שישבר כדי אחרא… הסטרא "של הכל] על בכבודו יתעלה ה

. 1 יט פרק סופרים מסכת קטנות. מסכתות

, ובנה חסדים גומלי של כח שלמה ראה לחתנים, אחד שערים שני לישראל להם היו, בשבתות ולמנודים לאבילים ואחד להר, ועולין ירושלים יושבי מתקבצין

, כדי הללו שערים שני בין, ויושבין הבית ולזה. לזה חסדים לגמול בית משחרב

והאבלים החתנים שיהיו התקינו המקדש

חסדים לגמול, כדי הכנסת לבית באים

-, חתנים ולזה לזה ולהלוותן לקלסן

לבתיהם. - אבילים החזן שיגמור לאחר

של דלת אחורי לו, הולך מוסף של תפילה

שם, ומוצא הכנסת בפינת, או הכנסת בית עליהן, ואומר קרובים וכל האבילים

קדיש. אומר כך, ואחר ברכה

2 ב עמוד כא דף ברכות מסכת בבלי. תלמוד

להפסיק: מהו להו איבעיא הגדול שמו ל״יהא עשרה שמונה תפילת ][=באמצע רב אתא? כי "מבורך

אמר… דימי הגדול שמו "יהא מן, חוץ מפסיקין אין: לכל, ש "מבורך - מרכבה במעשה עוסק אפילו

כותיה. הלכתא. ולית פוסק

5 ויטאל חיים. רבי ( 1620 - 1542 הקדיש דרוש, , הכוונות שער )

דף ב טו,

על הזה הקדיש לומר שטוב ז״ל, רי ממו ששמעתי ונלע״ד ויו״ט בשבתות אפילו כולה השנה כל ואמו אביו מיתת

שמועיל העם המון שחושבים מה כפי הטעם שאין לפי לבד, גהינם של מדינא המת נפש להציל יש עוד הנה כי

לג להכניסו והוא א' תועלת עדן ן ממדרגה ולהעלותו

למדרג וי״ט. בשבתות גם זה וכפי ה

6 בצלאלאל בן חיים. הרב ( 1588 - 1530 החיים,)ספר ח ב, חלק,

שלו והתועלת הקדיש …ועניין הזה של הבן עומד ולכן … חטא בלא מיתה שאין לפי

הואיל אבי מיתת על אני מתנחם כלומר ויתקדש', 'יתגדל התיבה לפני ואומר שמת ה חילול 'עוון מתכפר ומיד מיתתו. ידי על ומתקדש מתגדל בשמים אבי של ושמו לבית ולומר לבוא משפחתם בני שהוצרכו דין בבית הנידונים דוגמת וזהו שעשה,

" דנתם "יפה דין מו ). (סנהדרין, מה כן גם וזהו, כלום דין הבית על בלבם שאין להורות

הזהרו ישראל בית אתם כלומר וביומיכון" "בחייכון שמסיים תגרמו שלא במעשיכם

ה ביראת תחיו רק לנפשכם.'מיתה

7. מיכל יחיאל הרב טיקוצינסקי ( 1955 - 1872 החיים )גשר ל פרק א, חלק, שלג: שטז עמ',

ויתקדש…' אומר׳יתגדל שהוא הקדיש אמירת ע״י ש 'יהא אחריו עונה: והציבור מ מברך' רבא יה העליונים בעולמות הגדול שמו מתקדש, פר ומתכ

מכל החמור ה' חילול עון …גם אמירת הנה תשובה, לעשות הנפטר זכה לא ושמא ה חילול עוון גם לו מועיל.'לכפר לע״נ, …הקדיש…שאומרים ויש

הדין מצדוק גם. בקדיש מ דין מקבל הוא הרי ויתקדש' 'יתגדל ובאמרו מידותיו, אחר להרהר הלב מרירות מתוך עלול דהאבל ל שכל שמים כות

בשם נקרא טעמא ומהאי יתברך. שמו מקדש הדין וצידוק וצדק… אמת משפטיו ""קדיש מתק ידו שעל משום … האדם. . תיקון וזהו הגדול. שמו ד. ש

מדין נצל י שמים, שם מתקדש המת שבגל זה, ובזכות יתברך הגדול שמו לקדש יכוון עיקר כל אלא המת על להגן כדי אומרו שהוא לכוון אל הקדיש [באמירת

]הגהינום ב שלג ][עמ' ב ביחוד רבות, קהלות הספרדיות קהלות …אומרים… האבלים שכל נהגו, הקדישים את. יחדיו ו שבחהו… זה שמנהג אעפ״י משום

מחל שמסיר ו ותלונ קת ת- ו למנהג שמסכימים אלה גם ע״ז מערערים. רבים ז בקה הנהוג באופן דוקא הוא ה י המס הספרדיות לות שכל, ת ו דר ו

אומרי ה י אותו אומרים קדיש אי במלה, ימ לה חד ן וכלם מאחר, ואין מקדים בשוה הו רבה שמיה יהא אומרים""אמן לענ יודע קהל. ות…כראוי לא

כמה אצל כן אשכנזיות )ד (ביחו קהלות כשא רבים- מכ״ש שנים מרים ו אומר הקהל ואין אחד מפי אף השבח נשמע ולא, לשני מקדים שאחד

כרא איש״ר י- ו הביאו שלא רק לא ב שבח את ו הפריע גם אלא מהתועלת הקדיש אמירת ה …שמבל קדיש ב זה ידי ל ע הקדיש מטרת ומקלקלים לים

לח להקדים חפץ שאחד ויאמרה אחד קדיש רק יאמר שכ״א רצוי יותר הרבה ב. רו ו במתינות ו שפה ב ב עליו יקשיב…ולענות והקהל רורה כנכון-

ה משיאמר רב בידו אחד זכות. ן ואי קדישים ה רק הרבה כשיש מקרה ב ב חיו עלי ב ל יש ביניהם להכריע וקשה להשתוות יכולים ואינם ים תיר ה

שיאמר בב ה ו אחת, ת ב שיאמרו תנאי הו יאמר ואחד בשוה, כלם בעיני קל זה דבר יהא נא ואל במלה מלה אחריו יאמרו והאחרים רם. ל וקב

בז הנזהרים קדיש. האומרים ומ לעצמם גדולה זכות זוכים ה ב חול רעה וזו להמנוח. המקווה התועלת יאים א שישנם ראיתי, ה ב מתקוט לים טים

ע את לתקן היא הקדיש מטרת כל הלא הקדיש! בשביל בביהכ״נ, מחלוקת ועושים ו חל ון ו לו השם ל ול שמים, שם קדש בסו יד על ף אדרב ו ה

השם חלול ח״ו. מוסיפים א מנהג ראיתי גם ו ש ילי, הא אחד ב ה מתחיל ואחריו הקדיש גומר שהראשון עד ממתין לים יאמרו מבלי הקדיש, א ו

ב מזמ איזה ינתים ו ק ואני ר, ו ש לקדי רא לח מה על לו שאין "יתום" עצמו שהקדיש: לומר יתום" "קדיש זה ו. ל. . השבח עוצם היודע ציבור וכל

הגדול ו עני של הנורא מנעולין כל "השובר רבה שמיה יהא ת''אמן י תרעין– כל ופותח "וגושפנקין אחד שכל הקדישים אומרי את לסדר יתאמץ

כזאת לסדר א״א ואם ובכונה, כראוי אחד קדיש יאמר ואחד הפחות לכל רם בקול יאמר ואחד בשוה שוה כולם שיאמרו. יסדרו סטבון מיכאל

13 איסרליש משה רבי. הרמ״א ( 1572 - 1530 ) ד שעו, יו״ד על, השו״ע הגהה

ע אב… על קדיש לומר במדרשות נמצא ואם אב על לומר נהגו כן ל

ערבית, ולהתפלל בנביא להפטיר נהגו, וכן חדש י״ב בתרא קדיש מתפלל, וכשהבן לגיהנם הנשמות שחוזרין הזמן שהוא שבתות במוצאי

הגיהנם. מן ואמו אביו, פודה ברבים ומקדש קדיש אומרים. . והאבלים

שאין פי על, אף וי״ט בשבת להתפלל נהגו לא, אבל ויו״ט בשבת אפילו איסור ויותר, יתפלל להתפלל שיודע, מי החול בימות אבל. בדבר

יודע שאינו ומי לקטנים; לא א נתקן שלא יתום מקדיש מועיל שאין.'ונהגו וכו לציון ובא למנצח, יתפלל התפלה כל להתפלל

ואמם אביהם יעשו שלא, כדי חדשים י״א רק ותפלה קדיש אומרים

. חדש י״ב רשע משפט, כי רשעים

14 גינזבורג, יוסף. הרב בשלח גיליון10, השבוע, שיחת

: שאלה יש כראוי להתפלל יודעים שאינם מי או התיבה לפני

ובכל- כהלכה, ההפטרה את לקרוא לפני לעבור מבקשים הם זאת

יום- לרגל ההפטרה את לקרוא או התיבה הוריהם לפטירת. השנה

להפך? אולי או לנפטר זכות זו האומנם: תשובה כתב: הרמ״א י״ב 'עלינו'] שאחרי [=הקדיש בתרא קדיש ואם אב על לומר "נהגו במוצאי ערבית ולהתפלל בנביא, להפטיר נהגו וכן חודש,

ברבים– ומקדש מתפלל וכשהבן שבתות… מן ואמו אביו פודה

- ואימו אביו בו שמת יום לאדם מגיע שאם ונהגו הגיהינום… כל להתפלל שיודע ומי לעולם, יתום קדיש עליהם שאומרים

התפילה– מתפלל… " ומעשה מצווה כל (וכן וכו' התפילה הקדיש, לכן הנפטר. של נשמתו לתועלת הם עושים) הנפטר שצאצאי טוב

ציבור– שליח להיות ויכול ראוי האָבֵל אם 'חיוב משום בזה 'יש

ההורים. וכיבוד אבל אם כהוגן, מתפלל שאינו דע יו האבל אם או אותן, וחוטף שמבליע או המילים, את היטב מבטא שאינו מפני

הציבור– לעניית כראוי ממתין שאינו או לשון, בשיבושי שרגיל

ציבור. שליח יהיה ולא קדיש באמירת יסתפק כמו- אינו אם כן יעלה לא הטעמים, נגינת הן המילים הן ההפטרה, את היטב קורא

למפטיר את אחר מישהו ויקרא הוא יברך עלה, כבר (ואם ההפטרה את קורא המפטיר אין שבהן בקהילות אלא ההפטרה),

יחד. אותה אומר הציבור כל אלא בקול רואים אם במיוחד

בכך– מעוניין אינו שהציבור לקחת או זה בשביל מלריב חלילה

בר וכ לנפטר. תועלת אין כזאת ומעלייה מתפילה כי בחוזקה, זאת

ציבור" שליח להיות שהתעקש לאָבֵּל: אמרו עשה בפטירתו אביך

חזן… אותך עשה לא אבל יתום, אותך "

8 פאפו יצחק בן. אליעזר ( 1827 - 1785 קלה, לאלפים, חסד ) 'כה

הורם למנוחת הפטרה לומר אנשים…שרוצים דמשתכחין על, חבל יבין מי ושגיאות תיבות של חציין בסירוגין, וההפטרה הברכות, וקורין

עד הקשה מעונשו יצול שלא אמר אחד שמת במדרש אמרו ש ונהי כל יש קד לומר המנהג נתפשט ומזה בנביא, ויפטיר קדיש בנו שיאמר

כשיאמר אלא מועיל זה שאין פשיטא אבל ולהפטיר…בנביא חודש י״ב ובנעימה ברורה בשפה אותם בתיבה, בה תי באות אות אלו כן לא

… עונג במקום נגע גורמים והמדלגים הטועים ומרוצה טוב ויותר לקנות שנותנים המעות אותם שיתנו הורם ולפני השי״ת לפני ומקובל

מהו…גנים אדם ובני לעניים יתנום והפטרות קדישים

9. אפשטיין( הלוי מיכל יחיאל הרב 1908 - 1829 נה או״ח, השולחן ערוך )

אחרי הגדולה כנסת אנשי שתקנו ונורא גדול שבח הוא הקדיש

בית מחורבן יתברך שמו חילול על תפלה והיא ראשון בית חורבן הארץ כנפות בארבע ישראל ופיזור הקודש ארץ וחורבן המקדש

מעלתו גודל ומפני יתברך… שמו ויתקדש שיתגדל מתפללים ואנו כדי ולכן זה בלשון דיברו שבבבל מפני ארמית בלשון תקנוהו

כמוסים טעמים יש ועוד המדובר בלשון תקנו יבינו שכולם …בזה

אלא הארץ עמי דרך וזה וחפזון במרוצה הקדיש לומר וח״ו הקדושה: השכינה גלות על ולהצטער ובהתבוננות בכונה יאמרוהו

11 פתיה יהודה. הרב ( 1942 - 1858 יהודה )מנחת מט,

נשמותנו על קדיש החיים אומרים, וכאשר נקח כמו רוח נחת מעט

בעונות כי בלבד, אחד רגע כהוגן הקדיש אומרים עכשיו אין

בה אלא וכראוי, ב גם ומה, הם ופסולים אותיות ובחיסור לעה

שבתות ומחללי רשעים הם האומרים…קדיש

10 כב קלב, תשובות, פסקי רבינוביץ שמחה הרב.

יאמרוהו והאחרים רם בקול קדיש יאמר מהיתומים שאחד לנהוג אין

קדיש כאומרים זה שהרי, מאמירתם להם יפה דשתיקתם בלחש… ישמעו הפחות לכל ש הקול מעט שיגביהו נכון מקום ומכל ביחידות…

לצידם העומדים אנשים ב' אחריהם ויש״ר אמן ויענו הקדיש. את

15. מהר״י יוסף ר' יוזפא יוזפא זליגמן פנחס בן האן ( 1637 - 1569 אומץ' 'יוסף )שו״ת, שלא 'עמ' - 331

מגהינם כן ידי על המה שמעלים ידוע לאבלים…, … וברכו הקדישים ענין לעמי רק אינו זה תיקון אכן, ויותר יותר טוב התפילה כל ולהתפלל

אבל הארץ, לג המת את מכניסין כן ידי ל וע התפלה מכל שבעתיים מועיל תורה לימוד להכבוד ערך אין תורה חידושי מחדש הבן ואם. עדן ן

אביו שזוכה … מעלה של בישיבה כן ידי על אם או אב על אבל כל ולכן גדול בהשתדלות יזדרז מה כל בלימוד להרבות ד חכמתו. לפי לו אפשר

16, וילובסקי דוד יעקב, רבי. הרידב״ז ( 1914 - 1845 )

רידב״ז בית שו״ת הספר בסוף ב א אות צוואה

דף ללמוד קדיש שתאמרו ביום תזהרו איו״ש לאחר

ב גמרא ותבטלו סיבה איזה ח״ו יהיה ואם. ה יום זה קדיש לומר שלא מאד מאד תזהרו הזה השיעור כי. כלל יום באותו נ תעשו לא רוח חת לנשמתי

גמ לימוד בלי קדיש באמרכם בזה תזהרו רא. .

17 יוסף עובדיה. הרב ( 2013 - 1920 ) 'עמ, ז חלק יוסף יצחק לרב יוסף, הילקוט, עפ״י ריג

במדרשי קודש בהררי יסודתו הנפטרים, ההורים נשמת לעילוי הקדיש אמירת מנהג

. חז״ל העדן בגן לדרגה מדרגה להעלותו הנפטר, לנפש מרובה תועלת בזה …שיש

אמו או אביו לפטירת חודש עשר שנים תוך קדיש מאמירת, הנמנע המקום, כמנהג

אחר להוריו עושה שאדם רוח הנחת עיקר כן לעשות ואין בכבודם, כמזלזל …נראה הקדיש תועלת יום מידי לתורה עיתים קביעות ומבלי התורה, בלימוד הוא, פטירתם

טת, מוע יום מידי תורה בשיעורי ולהשתתף תורה בלימוד להתחזק האבלים על, ולכן

תמידין מדרגתם לפי בלימוד יעסקו פנוי עת ובכל. כסדרן,

12 מהוראדנא זיסקינד אלכסנדר. הרב ( 1794 - 1738 העבודה ושרש )יסוד

הס בסוף אחר יתנהגו איך שיחיו לבניי "צוואה פר "פטירתי

, ימיכם אהוביי…כל בניי אתכם הזהרתי כבר התפילה כוונת ועל ובפרט

תועלת תפילתכם כוונת גודל שיהא, בכדי פטירתי אחר ראשנה בשנה בין פירוד לעשות שתזהרו התפילה בכוונת לנשמתי…והעיקר הקדיש אמירת ג״כ, יהיה רח״ל כוונה בלא התפילה יהיה אם …הדבקים

כל יהיה לא אם, כי וריק, להבל לנשמתי תועלת ג״כ שהיא אחריו שלי סוף ועד מראש התפילה, על היטיב האותיות ובחיתוך הלב בכוונת

הקדיש יהיה מה תועלת יהיה שלא די ולא? שאחריו גם אלא לנשמתי

ירידה. רח״ל, שתזהרו מאוד מאוד מכם, בקשתי אהוביי בניי לכן

בתמידות להיות ועיקר סוף… ועד מראש מאוד מאוד התפילה בכוונת

עצומה בכוונה־ וברכו בקדיש הציבור חובת להוציא עמוד אצל ש״צ ותפילת יום בכל פעמים. המנחה

18. ש״י עגנון יוסף שמואל ( 1970 - 1887 ) ונראה288 'סמוך,'', ישראל ארץ הרוגי על 'קדיש

אוהב… אינו ספק חיילותיו את אוהב. ספק וליהרג להרוג חיילותיו מוציא אויביו על למלחמה שיוצא ודם בשר מלך למלך לו יש מהם אחד נהרג

כנגדו. הרבה מעטים ואנו אותנו שאוהב אהבתו מתוך …הקב״ה המלכים מלכי מלך מלכנו אבל אחד כל מעמנו ואחד לפניו חשוב שלם. כליגיון

במקומנו להעמיד הרבה לו. ין שא לפי המלך של בלגיונותיו פחת באה מישראל אחד ושלום חס נפקד יתברך במלכותו כביכול כח תשות, ובאה

יתברך. גדולתו ושלום חס ונתמעטה מלגיונותיו אחד לגיון חסרה מלכותו שהרי מישראל' מת כל אחר ואומרים מתפללין אנחנו לפיכך יתגדל

רבא' שמיה ויתקדש יב ולא השם כח, יגדל ו יתברך… לפניו כח תשות א ליבנו את נכוון הזה, באבל המתאבלים כל ישראל, בית כל אחינו לפיכך

רבה…" שמיה ויתקדש כביכול״יתגדל ועליו עלינו ונתפלל וגואלו ישראל מלך שבשמים, לאבינו שלום עושה בעין, עין ונראה ונחיה ונזכה

של יעשה ברחמיו הוא במרומיו אמן. ישראל כל ועל עלינו ום

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

תורתו אומנתו ופרנסה והגאון רעי''ש - מתוקן ומעוצב עם תמונות

רע והגאון ופרנסה אומנתו תורתו " שלז י י נגר

מח " העברים כולל רעיון ומייסד העיברי לב ס

אבות )פ" ב משנה ב ( יהודה רבי של בנו גמליאל רבן שיגיעת ארץ דרך עם תורה תלמוד יפה אומר הנשיא

עון משכחת שניהם, סופה מלאכה עמה שאין תורה וכל

עון וגוררת בטלה.

שו " הרא ת " ש ) סימן ד כלל ב( וששאלת: פעם בכל אם

התורה ברכת על לברך צריך בתורה שיעסוק ופעם.

תשובה: אומנותו שתורתו מי, כשצריך אלא מבטל ואינו

פרנסתו אחר לחזר, למודו על דעתו פעם ובכל, חוזר ומיד

פרנסתו צרכי שעשה אחר ללמודו, בדברים מתעסק ואין

בטלים, לברך צריך אין; הדעת היסח כאן דאין; ו אם

לאו, לברך צריך.

ממנו מבטל אינו בפרנסה שמתעסק שמי מכאן ורואים

אומנותו תורתו דין.

ערוך שולחן ) חכם ותלמיד רבו כבוד הלכות דעה יורה

ו רמג סימן ( אומנותם שתורתם חכמים תלמידי ודוקא,

אומנותם תורתם אין אבל, חייבים. ומי מעט לו יש אם הו

אומנות, מעט או להתפר ומתן משא נס בו ולא חייו כדי

להתעשר, ד על חוזר מעסקיו פנוי שהוא שעה ובכל " ת

תדיר ולומד, אומנתו תורתו נקרא.

לרא חיים אורחות " ש ) ליום קיא ו ( מתנת לידי תסמוך אל

מזונותיך לבקש ותעבוד ודם בשר.

חז קראו לפעמים אולם " שאינו מי את אומנתו תורתו ל

בפרנסה כלל מתעסק, זו מדריגה אולם ליחידים רק הוא,

ת ושאר " בפרנסה גם עוסקים ח. שבת ) א עמוד יא דף (

דתניא: - בתורה עוסקין שהיו חברים לקריאת מפסיקין

שמע, לתפלה מפסיקין ואין. יוחנן רבי אמר: שנו לא

וחביריו יוחי בן שמעון רבי כגון אלא, אומנותן שתורתן.

אנו כגון אבל - ולתפלה שמע לקריאת מפסיקין. רש י"

- אנו אבל לאומנתנו תורתנו ומפסיקין הואיל, שכן כל

לתפלה שנפסיק.

ללמוד מקודם צריך אומנות לעשות כדי

האומנות

קידושין מסכת בבלי תלמוד ) א עמוד כט דף ( דת ר": האב

למולו בבנו חייב, ולפדותו, תורה וללמדו, אשה ולהשיאו,

אומנות וללמדו; וי א": במים להשיטו אף; יהודה רבי

או מר: אומנות בנו את מלמד שאינו כל ליסטות מלמדו -.

ס ליסטות ד"? אלא, ליסטות מלמדו כאילו.

להקשות ויש, להתעסק כדי אומנות ללמדו צריך למה את ללמוד בלי בפרנסה להתעסק יכול הוא הרי בפרנסה

האומנות. צריך באומנות להתעסק שכדי מכאן ומוכח

האומנות את ללמוד מקודם, אי אם וכן את לומד נו

הא מו הדיוט אלא אומן נקרא אינו נות. מכך וכתוצאה, תלמוד יפה הכלל קיום של חלק הוא האומנות לימוד

ארץ דרך עם תורה.

שבת ) א עמוד קנ דף ( מנשה דבי ותנא: על משדכין

בשבת ליארס התינוקות, וללמדו ספר ללמדו התינוק ועל

אומנות דבר ודבר חפצך ממצוא קרא אמר -. , חפצ - יך

אסורים, שמים חפצי מותרין -. רש " י - אומנות ללמדו

היא מצוה נמי דהא, מלמדו אומנות מלמדו שאינו דכל

לסטות, ניקנית בהאשה בקדושין מקרא ילפינן ומצוה

ל), ב (.

ואין אומנות וגם תורה גם ללמדו שצריך מכאן מבואר וכן

השני את סותר אחד, דוקא שצריך לומר מקור שום ואין

שני ואחר תורה לומדים בבוקר אם גם אלא מסגרות

בסדר הוא אומנות לומדים צהרים, תורה לשון וכן עם

הדבר נכון אחת במסגרת שגם מבואר ארץ דרך. ואף

מסגרות שני גם לעשות שאפשר, יותר מסתדרים אם אבל

טוב הדבר אחת במסגרת, איך תנאים שום כאן ואין

זה לעשות.

ברכות מסכת בבלי תלמוד ) ב עמוד לה דף ( רבנן תנו:

דגנך ואספת, - לומר תלמוד מה שנאמר לפי -: ימוש לא

מפיך הזה התורה ספר, ככתבן דברים יכול? תלמוד

לומר: ארץ דרך מנהג בהן הנהג - דגנך ואספת, רבי דברי

ישמעאל. אומר יוחי בן שמעון רבי: אדם אפשר ח ורש

חרישה בשעת, זריעה בשעת וזורע, בשעת וקוצר קצירה,

דישה בשעת ודש, הרוח בשעת וזורה, תהא מה תורה

עליה? אלא: - מקום של רצונו עושין שישראל בזמן

אחרים ידי על נעשית מלאכתן, שנאמר: ורעו זרים ועמדו

וגו צאנכם. ' - מקום של רצונו עושין ישראל שאין ובזמן

עצמן ידי על נעשית מלאכתן, שנאמר: דגנך ואספת; ולא

עוד, אלא ידן על נעשית אחרים שמלאכת, שנאמר:

וגו אויבך את ועבדת. ' אביי אמר: כרבי עשו הרבה

בידן ועלתה - ישמעאל, - יוחי בן שמעון כרבי עלתה ולא

בידן. רשב לדעת גם ולמעשה " שבדרגא למי רק הוא י בדרגא גם אלא נפשך מבכל ולמעלה לבבך מבכל למעלה

מאודך בכל, עו אינו בכלל הוא זה ובלי של ברצונו סק

מקום, שרשב הפסוק שהרי " רצונו עושה אינו לו קורא י

מקום של, לבב בכל כשמקיים איירי רק נפשכם ובכל כם

מאודך בכל שחסר.

ערוך שולחן ) קנו סימן הכנסת בית הלכות חיים אורח (

ומתן משא סדר, אחד סעיף ובו אח " ילך כ לעסקיו, דכל

מלאכה עמה שאין תורה וגוררת בטלה סופה עון, כי

ע יעבירנו העוני " קונו ד; ומ " עיקר מלאכתו יעשה לא מ,

עראי אלא, קבע ותורתו, בידו יתקיים וזה וזה.

ב תורתו אומנתו, פרנסה, והגאון רע י" שלזינגר

אברהם מגן ) קנו סימן א( עיקר מלאכתו פי ' - רק שיעשה

ואמרי פרנסתו כדי ' ישמעאל כרבי עשו הרבה בגמרא

ע בידן ועלתה " בהג ועיין ש " מ "פ) מה ג ' (ת״ת יפה בענין

ת" ד עם ת ארץ רך:

הלכה ביאור ) קנו סימן א סעיף ( - עון וגוררת בטלה סופה כולם שאין העולם לכלל נאמר שזהו הספרים כתבו רק עסקם להיות זו רמה למדרגה לעלות לזכות יכולים עת בכל להמצא יוכל יחידים אנשים אבל לבדה בתורה

זה באופן ] שאמרו וזהו ) בברכות לה ע״ב( עשו הרבה

כרשב " עלת ולא י ר בידן ה " הרבה דוקא ל [ והקב " ה

הרמב כתב זה וכעין פרנסתם להם ימציא בודאי " ם ) פי " ג

ויובלות שמיטין מהלכות ( וכו בלבד לוי שבט ולא ' עי " ש צרכיו לו להספיק שרוצים אנשים נמצאו כבר אם ובפרט

וזב ויששכר זה שייך לא בודאי בתורה שיעסוק כדי ו לון

יוכיח.

דר שני שיש זה מכל ומבואר זה בענין כים, שהם חלק הרוב שהם וחלק היום כל בתורה עוסקים מיעוט בגדר

בפרנסה וגם בתורה עוסקים, רבי עצת שגם מזה ויותר

יוחאי בן שמעון, פרנסה לו יש שבאמת בזמן רק מדובר,

לו כשאין אבל, אותו שיחזיק מי ואין, שלו היחידה והעצה

גמ לעשות הוא " לשלם איך ידוע ואין חים, מוד שצריך ה

בפרנסה להתעסק.

אותו ללמוד מקודם צריך בפרנסה להתעסק וכדי, כמו

הנ הגמרות מן שמוכח ל", לימו וממילא הוא הפרנסה ד

ג" הפרנסה של חלק כ.

שליט לייבל דוד הרב הקים האחרון בזמן הנה " מב א " ב לומדים צהרים ואחר תורה לומדים שבבוקר מסגרת

שג כדי חדשים ששה במשך אומנות בתורה שעוסק מי ם

להתפרנס יכול, בחז שמבואר וכמו " מקומות בהרבה ל

כידוע ישראל גדולי הרבה עשו וכך, הסנדלר יוחנן רבי

ורש נפחא יצחק ורבי יהושע ורבי " והרמב י " והרמב ם " ן

הרבה ועוד אדם והחיי.

שהחז ידוע " קודש לימוד שכולו כוללים של ענין הקים א

הרחב לציבור, למיעוט רק ולא, השו הנהגת נגד וזה ע", בגדר שהיה הדברים רואים אם רק מוצדק היה וזה

שעה הוראת, דורות שני הפחות לכל שזה מיניה ושמענו, התורה להחזיר מחויבים אוירופה יהדות חורבן שאחרי

חזקה מאוד בצורה, מזמנו עברו דורות שני אולם, וכעת

שיי אם לבדוק צריך כ הציבור לכללות להמשיך עוד ך. ך

ה זה לדבר הכריע מצב, אבר הרבה שיש שכבר כוללים כי במצב להתקיים יכולים לא הפרנסה דוחק שמשום רואים

ללמוד הזמן שכל הקיים, ח ומגיעים " ליסטות לידי ו

חז כמאמר "ל, עשי ולידי י בגמ הלואות ת " ולהיות חים

עי " משלם ולא רשע לוה ז, כלכלי להתמוטטות או ת, וזה

ומביא בית שלום שובר גיטין לידי, שיצאו הקלקולים וכל

זה בעקבות, כל ללמוד יכולים לא טבעם שמצד אלו וכן

היום, ללמוד יכולים כן היום של חלק אולם, רוצים והם ספסלי את עוזבים שאין במצב אבל בפרנסה להתעסק

המדרש בית, לנו שתיקנו וכמו תורה ללמוד וממשיכים

חז " בשו למעשה להלכה ונפסק ל. ע"

משנה ) ט משנה ב פרק אבות מסכת '( וראו צאו להם אמר אליעזר רבי האדם ממנה שיתרחק רעה דרך איזוהי אומר יוסי רבי רע חבר אומר יהושע רבי רעה עין אומר הלוה אחד משלם ואינו הלוה אומר שמעון רבי רע שכן

שנאמר הוא ברוך המקום מן כלוה האדם מן ) ל תהלים "ז(

חונ וצדיק ישלם ולא רשע לוה ונותן ן.

ב״ב קטז. דרש ר ' פנחס בן חמא: קשה עניות בתוך ביתו

של אדם יותר מחמשים מכות.

עירובין מא: תנו רבנן: שלושה דברים מעבירין את

האדם על דעתו ועל דעת קונו, אלו הן: עובדי כוכבים,

ורוח רעה, ודקדוקי עניות.

וטענו נגדו ולחמו ישראל מגדולי כמה קמו זה נגד אולם

שזה שמיועד חול לימודי וגם תורה גם ללמוד סתירה

פרנסה להשיג, הפגנה עשיית כדי עד הגיעו והדברים

הזו מסגרת לסגור שהוצרך עד ורדיפות.

ביותר תמוהין דבריהם אולם, שלימוד לומר שייך איך

תורה לימוד סותר פרנסה, חז הרי " ביחד בזה זה חיברו ל

הש את סותר ולא השני את משלים ואחד ני, שזוכה ומי

לו אשרי היום כל ללמוד, שמקיים זה נגד ללחום אבל

שניהם, ביותר תמוה דבר הוא, התורה בשם אפשר ואיך

חז נגד התורה נגד ללחום " הש ונגד ל " האחרונים וכל ע

אמת הם דרכים ששני שפסקו.

שליט לייבל דוד והרב הדברים יתוקנו שבקרוב ונקוה " א

ויכול שהקים במסגרת ימשיך להקים תורה של עולו.

מלחמתו של הגאון ר ' עקיבא יוסף שלזינגר

והמתנגדים

לעשות שמציע מי את לבטל שרוצים היום של המצב

ופרנסה תורה של הנהגה, הגאון שרצה למה מאוד דומה

רעי " זצ ש " בא להנהיג ל י", היישוב וראשי, הרבנים,

מכוונותיו גדול חלק וביטלו לו התנגדו.

נגדו לחמו גם כשר ע וחקלאות להקים צה " תורה פ. ו צבא

השדות על לשמור ע" תורה פ.

מדינה להקים אפשרי בלתי שהיה למדים אנו מזה הנה

ע" תורה פ, ע מדינה ומקים צדיק אדם קם היה אילו כי " פ

תורה, נגדו לוחמים שבדורו הרבנים גדולי היו, ואדם נגד דבר לעשות האפשרות את לו אין שמים ירא שהוא

גדולי לבטל הכל עושים או אותו כשמחרימים ישראל

מעשיו.

ג תורתו אומנתו, פרנסה, והגאון רע י" שלזינגר

חילונים דרך נבנית שהמדינה הסיבות מן אחד וזה, כי

להיות מוכרח המדינה, גלויות קיבוץ של יסוד זה כי,

והקב " זה שיקיים הבטיח ה, היו תורה שומרי אילו רק

ע מתנהג הדבר היה זה עושים " שזה כיון אבל תורה פ

אפשרי בלתי, מן ואחד ההתנגדות מצד הוא הטעמים

הזה להרעיון ישראל רבני של העצומה, לא תורה ושומר

לו מתנגדים הרבנים כשגדולי לפעול יכול, להיות והוכרח

ע" תורה מחללי י, הרבנים על שמצפצפים, צריך ממילא

ע שנעשה מה לסבול " תורה מחללי י. ע ' ציטוט לקמן

הגרע מדברי " בכותרת י " רואה יוסף עקיבה רבי את לפניו

הנולד ".

מאוד דומה המצב כעת, לייצר הוא התפקידים מן אחד

במשנה כמבואר מלאכה עם שמחובר תורה, אם אולם או ומחרימים הזה למציאות מתנגדים התורה גדולי

הזה המהלך את שהוא דרך באיזה מבטלים, מי וממילא

ברצינות בתורה עוסק להיות יכול לא בפרנסה שעוסק,

בתו שעוסק ומי בפרנסה עוסק להיות יכול לא רה, אם אז

הזה השילוב מהלך שמייסד תורה שומר זה, הוא מוכרח

עבודתו להפסיק, הרבנים כשגדולי לפעול יכול אינו כי

לו מתנגדים.

זה לתקן שיכול ומי, ומחלל רשע שהוא מי ורק אך הוא

התורה את, לו אומרים תורה שגדולי מה על ומצפצף, רק

ל שיכול זה הוא בשילוב להתנהג תורה שומרי את כוף

הדברים, מנסה תורה ושומר שמים ירא שהוא מי אם כי

כזה מפעל להקים, לו יפריעו הרבנים גדולי אז לו ויתנגדו

להפסיק מוכרח שהוא עד.

זה עושים תורה מחללי שזה מכיון אולם, מחיר לזה יש

כבד, הרבה עם תערובת של בצורה נעשים שהדברים

קלקולים, מש "א ע נעשה הדבר היה אילו כ " תורה שומרי י

ע הכל לעשות אפשר היה אז " תורה פ, ששומרי מכיון אבל

למהלך מתנגדים תורה, והקב " להביא מוכרח כביכול ה

זה לעשות כדי תורה מחלל, קלקולים הרבה לזה יש אז,

נעשים יהיו שהוא איך שהדברים רק, אחריות אולם

למ שהתנגדו אלו על מוטל הקלקולים הנכון הלך

ע כשנעשים " תורה שומרי י, נעשים יהיו שהדברים וגרמו

ע" תורה מחללי י.

וע ' במאמר " חליצה או יבום " זה מהלך מרומז שבתורה

ותמר יהודה בפרשת, תצא ישראל שמלכות מוכרח שהיה

בניו או מיהודה, האשה ומצד, זה לעשות שיכולה היחידה

תמר היתה, לעש לער האפשרות ניתנה ואז דרך על ות

רגילים נישואין, והקב רצה לא הוא אולם " אותו המית ה, אולם רגיל יבום מצוות דרך לאונן התפקיד ניתנה ואז

והקב רצה לא הוא שוב " אותו המית ה, ניתנה ואז

רצה לא יהודה אולם רגיל יבום לעשות לשלה האפשרות.

הקב " הולך לא זה רגיל שדרך ראה ה, בדרך הדבר גלגל אז

ד לא רך, עד השפלות בתכלית ובשפלות מדעת שלא בצורה

שנעשה כמו נעשה שהדבר, אמר יהודה ואז ) פרק בראשית

לח כו ( וַ יְהוּדָה וַיַּכֵּר כִּי מִמֶּנִּי צָדְקָה יֹּאמֶר עַל כֵּן א נְתַתִּיהָ

בְנִי לְשֵׁלָה, רגיל דרך לעשות רציתי לא שאני משום היינו,

בדרך לעשות הוכרחה היא אז בזה צדקה והיא דרך לא, יש הרגיל ובדרך להעשות מוכרח שהדבר שמכיון

שעיכב זה הייתי ואני התנגדות, להעשות הדבר מוכרח אז

הצדיקים שגם כדי ומוזרים עקיפים בדרך לא הגדולים

לזה להתנגד יכולים.

כאן וכן, שחז דרך הוא ופרנסה תורה שילוב חיוב " אמרו ל

החיוב שזה, הוא ליחידם ורק קודש כולו, של חלק אולם

רוצה לא ישראל עם, שמכוון מי כל ומעכבים ורודפים

זה דרך לעשות, הקב אז " ע הדברים מגלגל ה " אנשים י

דרך לא ובדרך שמים לשם מכוונים שאין, שהדברים עד

אב נעשים יהיו רוחניות בהרבה זה על משלמים ל.

תולדות הרב שלזינגר יוסף עקיבה

ה רב שְלֶזינגר יוסף עקיבה ) או שלזינגר יהוסף עקיבא (

היה רב לירושלים שעלה הונגרי. ב לחם ריפורמה

וב השכלה, ב דגל התיישבות ישראל בארץ, ב חקלאות,

שמירה וגדודי בהקמת תמך, שפעלו מהראשונים והיה

בארץ החקלאות ולפיתוח אדמות לרכישת מעשי באופן.

תאריך לידה ה' תקצ ז", תאריך פטירה ה' תרפ. ב"

נושאים שבהם עסק: בניין ארץ ישראל, דרשנות, פסיקת

הלכה

חיבור יו: לב העברי, שו ת" רבי עקיבה יוסף, ועוד רבים

עניינים תוכן

בהונגריה 1

עלייתו 2 לארץ

פעילותו 3 בארץ ישראל

החרם 4 נגדו

חידוש 5 התכלת והתקיעה בשבת

דמותו 6 בספרות העברית החדשה

הנצחתו 7

מכתביו 8

לקריאה 9 נוספת

10 קישורים חיצוניים

11הערות שוליים

בהונגריה

נול בפרשבורג ד ) מהונגריה חלק אז; כיום, בירת

סלובקיה (. אביו, יחיאל הרב, החתם של ומתלמידיו היה

סופר, וחקלאי אדמות חוכר וכן.

ד תורתו אומנתו, פרנסה, והגאון רע י" שלזינגר

בנו הרב עי " בחקלאות הוא גם התנסה ש. למד בישיבת

אצל פרשבורג "ה סופר כתב החת של בנו - " " סופר ם. בגיל

19 המהר של בישיבתו גם למד " שיק ם, ה בעל ושל " מחנה

חיים ". מקולומיא ליכטנשטיין הלל הרב של בתו את נשא

שנים כעשר במשך שולחנו אל סמוך והיה.

בחריפות הברלינית ההשכלה כנגד לחם שלזינגר הרב

ובקנאות. תנוע ה ת השכל ה כחמורה בעיניו נחשבה

ומסו מהרפורמים יותר אף ליהדות כנת. כי סבר הוא העם של קיומו להמשך ופיזית רוחנית סכנה ישנה בגלות

וב ודגל היהודי עליה ל ישראל ארץ.

ספרים מספר פרסם זו בתקופה, בהם העיברי לב. בספר

זה, ה של צוואתו על המבוסס " חת " סופר ם, " ביטא

דתי שינוי לכל מתפשרת בלתי התנגדות, ולהשפעות

הגויים תרבות של אחרות או חינוכיות. קרא הוא

לה ה של מוחלטת יפרדות ריפרומים היהודים שאר מכל.

לארץ עלייתו

1870 שנת בתחילת חלומות סדרת, בעקבות, כי החליט

ל לעלות הזמן הגיע ישראל ארץ. חמיו של בעידודו,

בו לתמוך להמשיך שהבטיח, לעלות בהכנות התחיל. לממן כדי מספיק כסף סכום בידו היה לא לדרך כשיצא

ועל הנסיעה את- בכמה בדרכו עבר הוא כן

ברחבי הונגריה סיוען לבקש כדי. להפתעתו, שלא רק לא

הפוך לחץ עליו הופעל אף אלא לסיוע זכה. ל כשהגיע סיגט

האדמו לו קרא " טייטלבוים יהודה יקותיאל רבי ר, הייטב

לב, לעלות שלא לשכנעו וניסה. השתכנע משלא, פרסם

האדמו " עי הרב בידי שיסייע מי כי הקובע כרוז ר " ש

עבירה עוברי בידי כמסייע הריהו לעלות. כשהגיע לקהילת

בעטלאן משרת עצמו על לקבל הקהילה אנשי בו הפצירו

רבנות בעירם, להם ענה הוא אך: " עם תנאים כתבתי כבר

לביישה אוכל לא אשר ישראל ארץ היא אחרת כלה "]1[.

שלזינגר הרב של לחמיו שלח לב הייטב, לחתנו שלח והלה

לעיר שיחזור ממנו מבקש הוא כי. תקופה כי מספר הוא חמיו התחרט בקולמייא חמיו בית אל שחזר לאחר קצרה

אותו לפקוד החלו רעים חלומות כי וסיפר, בא היה והוא

כפע אליו בחלונו לו וצועק בוקר לפנות בפעם ם " תיסע

ל ישראל ארץ בלילה מנוחה לי אין כי ". מכיוון ואולם

הקיץ עד שלזינגר הרב המתין הגיע שהחורף, נסע ואז

בס ישראל לארץ חמיו של יועו ]2[.

ב חו דש תר אב מנחם "1870 ל ) ל (הגיע ישראל ארץ. הוא

ב התיישב ירושלים ע" המערבי הכותל י, שממנו במקום

מקום לעבר לצפות ניתן המקדש בית.

בספרו עולם ברית ש מי את מזרז הוא " יהיו עיניהם

הנולד את ויראו בראשיהם, " אפילו רכושם את למכור כך לשם למכור אפילו ומציע ישראל לארץ ולעבור בהפסד

כתרי את ת״ס. מעשר יתנו הגולה שבני מציע עוד

חרושת בתי ולהקמת הארץ בנין לחיזוק מהכנסתם,

" ופאבריקען וכרם שדה והון בית ולהרבות ". כות הוא ב

- יהודים ישראל בארץ יהיו שאם לישראל יתנו האומות

בה למשול. הרב את הארץ של בבניינה ראה שלזינגר

ישראל ארץ יישוב מצוות קיום, ואת הגאולה הכנת, בה ולהקים לארץ לעלות היהודים את ועודד

חקלאות, תעשייה יהודי צבא ואף. למפעלים קרא הוא

בשם הללו " ההתיישבות כולל - ". ב 1884 רבני אצל ביקר

גליציה ב יהודים ליישוב לפעול כדי תקווה פתח אולם

האדמו של עזה בהתנגדות נתקל " מ ר וויזניץ, ' שהזהירו

מכך שיחדל, חמיו את שהרתיע מה, שוב לעורר רצה שלא

לאדמו בינו שהייתה החריפה המחלוקת את " באותה ר

אחר בעניין תקופה.

ישראל בארץ פעילותו

עם עלייתו נתקבל בכבוד גדול על ידי מנהיגי " היישוב

הישן " אשר שטחו לפניו את צרותיהם וביקשו את עזרתו.

בתחילה פרש מכל עסקנות ציבורית ועסק בתורה. מדי

לילה היה עורך " תיקון חצות " ותפילה על הגאולה.

מאוחר יותר החל לחפש דרך לקיום היישוב מלבד כספי

החלוקה. לשם כך הוא יצא עם חמורו לתור את הארץ.

הוא יצא בחריפות נגד הקמת " בתי מחסה " שעליו הכר יזו

עסקני כולל הו ד" ואמר שהקמת מספר בתים בתרומות

הגולה לא - תפתור את מצבו של היישוב. הוא טען כי עצם

ההסתמכות הקבועה על נדבת ידה של יהדות הגולה היא

מקור בעיותיו של היישוב. לכן דרש לצאת לעבודה

ולחקלאות. יחד עם תלמידיו, בהם יואל משה סלומון,

הקים את " חברת מחזי רי עטרה ליושנה " ) כונתה בספרו

גם בשם: " כולל העברים "( שמטרתה כינון חברה יצרנית

המבוססת על ערכי התורה ותחיית השפה העברית. עם

זאת, הוא ביקר את גישת מחיי השפה החילוניים. ]3 ] [ 4[ הוא קרא לאחד את כל "ה כוללים " של היישוב הישן

לכולל אחד ", כולל העברים, " שעיקר מטרתו ת היה לגאול

את הארץ וליישבה. גאולת הארץ תהיה במימון היהודים

בארץ ובתפוצות, באמצעות מיסים, תרומות, יוזמה

פרטית של חברות מניות והון לאומי ממגביות מיוחדות. ]5[

הוא שלח שליח לחו ל", לקבל את תמיכתם של הרבנים

בתוכנית להקמת מושבות, ורבנים רבים נענו לו וכתבו

מכתבי תמי כה, ביניהם הרב שמעון סופר, "ה ייטב לב ",

והרב שלמה גאנצפריד. ]6[

לאחר שסייר בסביבות חברון יחד עם דוד גוטמן, יהודי

עשיר מהונגריה, כתב הרב: " באנו וראינו מה שלא פיללנו

לראות בארץ ישראל: עשרים וששה הרים פוריים ויערות

עצים צומחים עליהם. בין ההרים משתרע מישור פורח

ובשני מקומות מצאנו גם חורבות עתיקות ובהם עמודים

עתיקי ימים מאוד. התפללתי שם שחרית ומנחה וגם

מעריב ומעולם לא כיוונתי את ליבי כמו בתפילה ההיא

ואפילו לא ביום הכיפורים, דמעות זלגו מעיני בזכרי מה

אבד לנו. אי אפשר לי לתאר כלל את המקומות האלה,

ה תורתו אומנתו, פרנסה, והגאון רע י" שלזינגר

העזובים מבניהם זה א לפי שנים, כיצד הם לובשים גיל

בשוב אליהם יהודים ".

בעקבות פעולות אלו, הרב נעשה מוחרם ומנודה על ידי

רבני ירושלים. הוא מצא לו ידידי נפש בין הספרדים

ובהם הרב של חברון, הרב אליהו סלימאן מני. באמצעותו

הגיעה אליו הצעה לרכישת ארבעת אלפים דונם ליד

חברון. עי הרב ש" וג וטמן, שאליהם הצטרף יהושע

שטמפפר, ניסו לבצע את הרכישה, שנודעה גם לרב אליהו

מני, שתמך בה ברבים, ואולם הרכישה נכשלה. הרב

שלזינגר לא הרפה מקנייה זו גם לאחר שנקנתה כבר

אדמת פתח תקוה. הוא עזר להתיישב בקבר יוסף, קבר

רחל ויריחו ורכש אדמות בפתח תקוה עם גוטמן ויואל

משה סלומון, בעידודו ובסיועו של חמיו, רבי הלל. ]7 את [

האדמות שקנו פיצלו למאה חלקות ומכרו אותן ליהודים

שרצו לעסוק בחקלאות. הוא עיבד את נחלתו, ואף העלה

ממנה עשרים גמלים טעונים מעשרות לירושלים, וחילק

מעשר ראשון לכוהנים ולווים, ומעשר עני לעניים. הוא ]8[

ניסח תוכנ יות ותקנות לניהול מדינה יהודית ברוח

ההלכה, ואף תוכנית להקמת כוח מגן צבאי ובו גדודים

בשמות " שומריאל " "ו לוחמיאל ] ". 9 [לאחר הקמת שכונת

אבן ישראל מחוץ לחומות עבר להתגורר בה עם

משפחתו. ]10 [ בערוב ימיו, יסד את אגודת " רמתיים

צופים " לרכישת אדמות מצפון ה שמואל לציון נביא ]. 11 [

נכדו הרב נחום וייספיש בן הרב דוד בהר "ן התיישב

במושבה מאיר שפיה, והיה חקלאי ואחראי על קיום

המצוות התלויות בארץ בשפיה ובכרמי הענבים של זכרון

יעקב. נרצח במאורעות תרצ ו"-תרצ "ט בדרכו לפרדס. ]12 [

החרם נגדו

בספרו -יוסף " בית חדש " כתב הרב עי ש" כי במקרה

שא דם מישראל עולה לארץ ישראל ואשתו אינה מסכימה

להילוות אליו הריהו - רשאי לשאת אשה שנייה על פניה

בארץ ישראל, למרות החרם דרבנו גרשם … אז התקוממו

כנגדו קנאי ירושלים והכריזו עליו את החרם הידוע, כל

בני כולל אונגארן היו צריכים לחתום על הסכמתם לחרם

או על כתב פלסתר שנשלח לחוץ לארץ בשעה - שבאו

לקבל את קצבת ה" חלוקה ". על השולחן היה מונח

ה" כתב " וכל אחד " נתבקש " לחתום לפני קבלו את הכסף.

רק בודדים עמדו בלחץ הזה. ביניהם היו יהושע שטמפפר

ור ' מנחם מאניש שיינברגר, רעיו ועמיתיו של הרב עי ש".

ר ' מנחם מאניש חבט באגרופו על השולחן עד שהועף

ממנו ה" כתב " וצעק: " צלם ) צלב / פסל לאליל ( העמידו על

השולחן הזה. וישתחוו לו כולם עבור כסף נמאס!". נמנע

ממנו לקבל מכספי החלוקה וקרוביו הוצרכו לשלוח כסף

לפרנסת משפחתו.

מתנגדיו של הרב ביישוב הישן איימו לפגוע בגופו, עד

שנאלץ להסתגר בביתו. הקונסול האוסטרי הצ יע לו חסות

והגנה אך הוא סירב. כמו כן סירב להצעת משפחתו לשוב

לכהן בהונגריה כרב קהילה גדולה וכתב להם " טוב למות

בירושלים מלמלוך במצרים ".

חידוש התכלת והתקיעה בשבת

כחלק מהחזון הגאולי שלו, ביקש לחדש את התכלת

בציצית, לתקוע בשופר בראש השנה שחל בשבת ]13 [ולחדש

את הקרבת קרבן פסח במקום המקדש בהר הבית.

קנאים התקיפוהו ברחוב שטראוס בירושלים, וגזרו את

טליתו לגזרים, על שצבע את ציציותיו בתכלת.

בתגובה למלחמה בו הוציא את הספר בית יוסף החדש

ואת החוברת שמרו משפט ובהם התריע כנגד העיוותים

ב" כולל הונגריה ". בתגובה הוצאו חוברות בשמ ות ניתוץ

הבית ושומר ישראל. רבניהם אף פסקו שספריו של הרב

שלזינגר אינם טעונים גניזה אלא שריפה כדינם של ספרי

מינים ואפיקורסים, אף על פי כן, ב פטירתו חלק לו כבוד

הרב חיים זוננפלד וספד 14 לו. ] [

על שמו נקרא היישוב בני עי ש" שליד גדרה. על שם ספרו,

לב העברי, קרוי רח וב הלב העברי, בשכונת טלביה

בירושלים.

מכתביו

עברי נער, תרכ "ב

העדרים אל, תרכ ב"

משה צוואת ה של צוואתו העתק - חת " סופר ם, תרכ ב"

ב חלק העדרים אל ', תרכ ז"

א חלק העברי לב ', אונגוואר, תרכ ה"

ב חלק העברי לב ', לבוב, תרכ ט"

מציון נהי קול, ירושלים, תרל ב"

המעל חברת "ה, ירושלים, תרל ג"

י בית חדש וסף, ירושלים, תרל ה"

קמא עולם ברית, ירושלים, תר ן"

האחרון עולם ברית ירושלים, תרנ ח"

משפט שמרו קמא -, ירושלים, תר ס"

יחיאל תורת על חלקים חמשה חומשי חמשה

תורה, ירושלים, תרס ב"

יחיאל בן תוספות - הספר על פירוש דבי תנא

אליהו, ירושלים, תרס ו"

תנינא משפט שמרו, ירושלים, תרע ד"

שו " עקיבה רבי ת יוסף ירושלים, תשס ט"

שוליים הערות

1. הקדמת משפט שמרו קונטרס.

2. הקדמת קונטרס משפט שמרו.

3. ישראל בארץ העירוני האשכנזי היישוב )1903-1880 (,

בתוך: ) עורך (, בארץ היהודי היישוב תולדות - ישראל

ו תורתו אומנתו, פרנסה, והגאון רע י" שלזינגר

הראשונה העלייה מאז, ו הוצאת ירושלים, תש- ן"

1990 עמ581,'.

4. כתב תנינא משפט שמרו קונטרס בהקדמת: " להבדיל קרובים ג׳ אתנו שפתינו אומרים אשר כאלו מן

ורחו בפיהם קרא ובעינן ישראל אמונת מן בלבם קים ירא אני השמים אלקי ואת אנכי עברי כדכתיב

וגו׳ … כאשר הפלגה דור עם בם נתערבו כי עוד ולא עם נתבלבלו ועתה לכולם היה אחת שפה רק בתחילה כי עד מורכב לשון רב ערב לשון הגוים לשונת כל לשונות כל מן מילים אוצר צריכין דבריהם את להבין

עבר בלשון ומכניסו ה׳ בו ומוסיף הגוים …" ), דברים

תכניותיו העלאת לאחר שנה כארבעים נכתבו אלו, והמורים יהודה בן החלו שנים אותם ובמהלך

בעברית הדיבור לחידוש במאמציהם העבריים (.

5. בחוברת מופיעות המפורטות התוכניות מ חברת חזירי

העברים כולל עם ליושנה עטרה ), 1873. (

6. יחיאל תורת תשל מהדורת "א, רבינו לתולדות

המחבר, עמ. ל - ' "כ ח

7. עולם ברית ) האחרון, ( ע מט דף. א"

8. עולם ברית ) האחרון, ( ס דף " ע ח. א"

9. העברים כולל עם ליושנה עטרה מחזירי חברת,

)1873. (

10 שלמון יוסף. , ישראל בארץ העירוני האשכנזי היישוב

)1903-1880 (, בתוך: ליסק משה ) עורך (, תולדות

בארץ היהודי היישוב- העלייה מאז ישראל

הראשונה, תש- ן" 1990, עמ ' 585.

11 הג בארץ העברי לב פעמי. "ר, קתדרה, 73, תשרי

תשנ ה", 7. הערה

12 ראו. : על במידע וייספיש נחום רב.

13 ראו. : בהלכה המועדים, השנה ראש, ד פרק ': יו " של ט

ר" בשבת להיות שחל ה, עמ ' נג; נסיונו מתואר שם

בירושלים העתיקה בעיר בשבת לתקוע.

14 משפחתי בקשר צאצאיהם נקשרו אף לימים. , כאשר הרב של בנו בת את נשא שלזינגר הרב של בתו בן

זוננפלד, אהרון אברהם.

ב תקיעה ר" בשבת שחל ה

הגרע שיטת " שבר בשופר לתקוע שלזינגר י " בשבת שחל ה

צע " ג, לאור המוציא מן דבריו חלק את מעתיקים והרינו

הגרע נכד שהוא יחיאל תורת ספר " שלזינגר י, בשם וכתב

מוז " ה )= רע הגאון זקיני מורי " שלזינגר י ( ואח " נביא כ

זו הנהגה נגד הטענות את.

הר רשות שיש דעתינו הנה בזמננו בים, לדעות ואפילו

שס " ס דבעינן ל " מ ר " מצטרף העיר כל מ, וא " שום אין כ

בשבת לתקוע שלא חכמים תקנת לבטל סיבה, וכ " ש

שהש " בא גם זה וכתב לתקוע שלא פסק ע י". מזה וחוץ

שס הראשונים שגם מפורש " רשה לנו שאין ל ר", אסרו

בשבת לתוקע. שה מה מעתקי והריני בענין מאמר וצאתי

זה לרה בנוגע: ר"

בשבת שחל השנה ראש, הוצאה איסור

התקיעות במקום

מכשולים יש בזמנינו עירובין תיקוני בכל שכמעט לבאר הסתמא לדעת התורה מן הרבים רשות והם גדולים

המחבר שפוסק ס) ' שמ " סע ה ' ז ( שא " ס צ ' ריבוא, ועיירות

ס בהם שיש גדולות " גוש ועיירי ירושלים כמו תושבים ר

הם דן לדעת גם מדאורייתא הרבים רשות בודאי

ס המצריכים ר", קוּלות שעברו בדורות שהקילו מה וכל

ע" קוּלות ג, לסמוך שאין שעה מהוראת יותר לא היתה

כהיום עליו.

בגמרא איתא ) ו עירובין: וכב. ( יוחנן רבי אמר ירושלים משום עליה חייבים בלילה נעולות דלתותיה אלמלא

הרבים רשות, ודבר וכן הראשונים בכל כמעט נפסק זה

בש " ע ס) ' שס " סע ד ' ב ', וס ' שמ " סע ה ' ז ' ברמ "א( וממילא

למ צורת מהני לא הרבים רשות שיש מקום שבכל דים

היום שעושים הפתח ), ומבטלי רבים דאתי משום

מחיצות, כב עירובין כדאיתא. ( בלילה נעולות דלתות רק

מהני, קיימת לא כמעט וזה.

והמחבר ס) ' שמ " סע ה ' ('ז רחוב זה הרבים שרשות פסק

ט רחב מפלוש " ס בו שאין אף אמה ז ' וי רבוא " אם שרק א

ס עוברים " יום בכל ר. המ וכתב " והרמ המחבר שדעת ב " א

הראשנה כדעה שהעיקר.

תשמ בשנת " עירובין על יצחק בריתי הספר הוצאתי ז

רשה הם גדולות שעיירות להוכיח " מדאו ר ' לדעת גם

ס המצריכים "ר, העיר כל שמצרפין משום, כמבואר

ברש " ס של השיטה עיקר שזה י ר", ס של עיר שהזכיר " ר

הרחוב ולא ), ו ערובין. "ד ר ה ה", וז " ט רחב משמע ל " ז

ס בה שמצויין ועיר אמה ר", כו. "ד ואע ה פ", של עיר בענין

רבים, ונט. "ד רבים של ונעשית ה, דייורין בה שניתוספו

שווקים בה נקבעו או ( והוכחנ גופא מדבר מדגלי זה ו סביב שהיה המן לקיטת מקום היה הרבים מרשות שאחד

המחנה ע) ' תוס ' שבת ריש השני, ( למ וכן " כתיבה שהלכו ד

) רש " י במדבר י ' (ה״כ, הס כל הלכו לא " של רחוב באותו ר

טז " העגלות שהלכו א ע) ' צט שבת. (, וכ " משה באגרות כ

או " ס ח ' קל " ה ענף ט. ('

א וכן " בכ שיעבור צ ס יום ל " במ כמבואר ר " ב ס) ' שמ " ה

ס" כ ק " ובשע ד " ס צ " כ ק (ה", רק הזכירו הראשונים שכל

ס בה שמצויין ר", ) ירוחם שרבינו ואף ) י נתיב " ד חלק ב ( '

רש בשם זה הזכיר " ברש אבל י " כתוב לא י, הר וכן " ן ) דף

כו ( והרמב " ן ) נז דף ( התרומה ספר בשם זה הביאו ), רק

ס של ענין עצם על חלקו שהם ר" ( התרומה בספר אבל ) דף

ס" רי אות ד ד" ( יום כל הזכיר לא, וע " צ כ " אלו שגם ל

יום כל שהזכירו, דוקא בלאו זה כתבו, לשון כמו וזה

חז ל", וכו יום בכל מעשים והא ) ' סח כתובות: ( וכן ) יומא

לח. ( י נוטלים היו יום בכל " מנה ב, דע ' רש " לא שזה שם ש

כפשוטו יתכן, רש והביא " י ) שבועות י: "ד מפרישים ה, (

ב תורתו אומנתו, פרנסה, והגאון רע י" שלזינגר

בגמ שהכוונה ' יום בכל יומא, שנה בכל היינו. וא " כ מצויים שהזכירו הראשונים כל לשונות עם מסכימים

ר״ס, יום כל הזכירו ולא. (

החז של זכות לימוד וכן " א ס) ' "ק ס ז " ד ק ' ( כרבי שפסק

מחיצות ומבטלי רבים אתי שלא אלעזר, יוחנן כרבי ודלא,

מפור מראשונים מוקשים שים, הש פסק ונגד " והרמ ע " א

) החז " שהרי כתב א " והרא ף " יוחנן כרבי דלא פסקו ש,

פ משנה סתם שהביא משום " יהודה כרבי ולא כחכמים ב,

שהרי כתב במלחמות ואילו " וכרבי יוחנן כרבי פסק ף

יהודה, דר המימרא שהביא " בפ י ק", והחז " ספרו כתב א

אפי ספרים לו היה ולא במלחמה ' ורז מלחמות ה", ע ' ס '

"פ ס ב " יד ק. (

חיבור קורנפלד פנחס הרב הוציא כך אחר ' העיר רחובות '

באנטוורפן העירוב לישב ) יצחק בבריתי שכתבתי בגלל

רשה הוא שאנטוורפן " דאורייתא ר, ( נוסף חיבור והוצאתי

תשנ בשנת " בשם א העיר שערי פתיחת, היתרים כל לבטל

זה בענין לומר שניסו, ראש מכשלושים להוכיח וכן ונים

החז היתר נגד א", במ ורק " הרמב בדעת מ " כך כתב ם,

הרמב בדעת ראשונים וכמה " גופא ם ) הר חידושי כמו " ן

ו דף: והרשב " סד שם והמאירי שם א " ביארנו כבר ה (

בדעתו כתבו, שהרמב המקומות לישב כדי " מצריך ם

בלילה נעולות דלתות, ) פי " ופ דשבת ד " הל א ' א ' דעירובין

ופה " שבת ריש מ ( שברש דלתות צריך גמורה הרבים ות

חטאת חייב זה ובלי בלילה נעולות.

שרשה טוענים שיש מה וכן " כמקל ישר להיות צריך ר

מפולש אינו זה שבלי, הריב מן מופרך " ס ש ' ה״ת שרה " ר

ד כמין ' רשה הוה ר", תנאי של המקורות מן אחד וכן

נט דף הוא מפולש: אחד פתח אלא לו אין, ע) ' רש " שם י

ד" ואין ה לה, הגר ובביאור " שמ א " סע ה ' ז ' "ד הם אם ה, (

ח כמין הוא אם רק לאפוקי בא ושם ' רוח לאותו שחוזר

כד אבל מפולש אינו ' מפולש הוה, ע) ' גדולי בשם מאירי

המפרשים, הראב הוא " ע ד ' ס ' עמ המאורות ' נו (, וכן

רש " נט י. "ד לחי ה, הוא חומה לו שאין בעיר רחוב שסתם

מפולש, סתם שאין אף ישר רחוב, בפתיחת בזה והארכנו

ואכמ ראייות בעוד העיר שערי ל".

המ הנה " תיקוני על לסמוך שאין מקומות בכמה כתב ב

ס שאין במקום אף ערובין ר", השיטה שעיקר משום

שא " ס צ ר", ) שמ " ס ה " כ ק " ובה ג " שם ל ( שאין שכתב ואף

המקילין ביד למחות כח לנו, "מ בכמה מדבריו מוכח מ

שאי מקומות בשעת אפילו המתירין על כלל לסמוך ן

הדחק, ע הוצאה לענין " ישראל י, ) בה " ס ל ' "ש סד ה " ה

ופוקק, וס ' שי " ס א " ב ק ' ושע " ס צ " יח ק, שי " ס ב " ח ק ',

שכ " ש ה "ע ס צ " שס יג ק " בה ד " ד ל " ואחר ה. (

קטנות בעיירות אפילו כתב זה וכל, גדולות בעיירות אבל

ס בהם שיש " שס אף ר " יום בכל אינן ר, ה רה וה ר", וכן

העיר כל מצרפין, כנ ל". לבא שרגילים אלו מצרפין וכן

ל שם. הבה שהביא כמו " הריטב מן ל ץא"

וא " בא גדולות העיירות כ " ס להם יש ירושלים כמו י " ר

ב וכן " ס שאין אף ב " עצמו בעיר ר, עם אחת עיר הכל אבל

ת" ר א " וכו ג ', כאחד הכל שנחשב מדבר דגלי כמו וזה, אף

רחוקים שהיו מב יותר הרבה השני מן אחד " לר ב " ות ג " א

ממש סמוכים שהם. בחו בעיירות וכן " אנטוורפן כמו ל

וכו יורק ונוי ולונדון.'

בעירובין בעיות הרבה עוד יש מזה וחוץ, בענין וכן

הגוי מן רשות שכירות, העיר כל את אוסר בעיר הדר שגוי, הגוי בית בתוך הכלים להניח רשות לו שיש מי אם ורק

א ממנו לשכור פשר, הזה הכח לו שיש מי לנו אין וכהיום

ע) ' בה " ס ל ' שפ " סע ב ' "י ד א " משכירו או ה, ( ע וסומכים ל

זה להתיר רחוקים מאוד דברים.

הספר שהוצאתי אחר לאנטוורפן מצרפת וכשנסעתי

יצחק בריתי, ר הגאון את שאלתי ' שטרנבוך אליהו

שליט א", באנטוורפן ערוב לעשות סומכים מה על, יש הרי

ראשונים רוב לדעת דאורייתא הרבים רשות כאן, ועוד

מאוד קשים דברים, בע תמיד שהרי לי ואמר גיררו ירובין

הקרקע מתחת קוּלות.

טרעגער הרב אנטוורפן של ישיבה הראש את שאלתי עוד,

רש הגאון חתן " זצ אויערבך ז ל", כ הקילו איך " בדברים כ

בעירובין רחוקים, ידוע שזה לי ואמר הרבה יש שבעירובין

קושיות, עושים זאת ובכל, חותנו בשם לי ואמר, שפעם

להגרש אחד אברך אמר ז", עירובין מסכת כל טוב שלמד,

והגרש " אתו שאל ז, בשבת מטלטל הוא האם, והשיב

כן האברך, א ואז לו מר, "א עירובין למדת לא כ …

תשנ בשנת ושוב " עירוב לעשות רוצים שבלונדון שמעתי א,

ונס זה על למחות לאנגליה עתי, בשם חוברת והוצאתי אל

ממקומו איש יצא, רשה בודאי הוא שלונדון " דאורייתא ר,

יצחק המנחת דברי את והבאתי )ח" ס ב ' קי " ט אות ד, (

רשה הוא שלונדון שכתב " השיטות לכל מדאורייתא ר, וכן

ר הגאון של הכרוז ' עירוב לתקן שאין פיינשטיין משה

מד שהוא בברוקלין רשה ינא " מדאורייתא ר, שיסמוך ומי ואלו בפרהסיא שבת מחלל הוא פארק בבארא העירוב על

קודש שבת בחילול הרבים את מכשילין העירוב שעשו,

הג כולל רבנים מהרבה מחאה מכתב וכן ' אהרון רב

זצ קוטלר ל", האדמו וכן " זצ מסטמר ר " מאוד התנגד ל.

העירוב לעשות שרוצה הרב עם לדבר והלכתי, א שרוב ף

לזה מאוד התנגדו החרדים רבנים, השיב והוא, שהרי

בירושלים ת הרבה יש " ובכל מעשה ואנשי וצדיקים ח

עירוב עושים זאת, וא " כ בלונדון יותר אנשים שיש

פשוטים, וכמה כמה אחת על, לא שעליתי שנה ואחר " י

ר הגאון את שאלתי ' שליט שטרנבוך משה א", עושים איך

בירושלים עירוב, הרי ר הגאון בזמן בשלמא ' "י דיסקין ל

זצ " מה על בדוחק וסמכו קטנה עיר ירושלים היתה ל

ס בו שאין ר", ס כבר יש עכשיו אבל ר", וא " אפשר איך כ

עירוב לעשות, ענה ואז, הרי בלונדון יותר הרבה יש אמינה הוה שם היה זאת ובכל מבירושלים תושבים

עירוב לעשות, וא " כ בירושלים כו אחת על כ". . .

ג תורתו אומנתו, פרנסה, והגאון רע י" שלזינגר

אקרא תמה תמה ואני, היום של ירושלים שנא מאי

חז מבזמן " בלילה נעולות דלתות שצריך ל! ?

סוף אין עד קולות שגבבו טעם, מביאים תיקוני בונה

עירובין, תשו ' ס חיה נפש " כ ס ה", כך שבין בגלל כך שעשו

מטלטלין היו, מודאי להצילן כדי קולות הרבה וגבבו

אסור, לפ אולם " ל ראוי היו ז לטלטל שאסור הכריז, אבל

טלטלו רובם ושוב כך עשו לא, צע זו הנהגה ועצם ג",

דרבנן מאיסור רק העוברים מצילין שהרי, יש שאם

רשה " דאור ר ' עירוב מהני לא, היו שלא אלו ומכשילין

תורה באיסור מקודם מטלטלין.

אחד מרב שמעתי ועוד, תנור אחד לכל היה שלא משום

לטשולנד ) חמין ( בשבת תנור לו שהיה העיר אופה והיה

גדול, החמין את העיר כל הטמינו ושם, היו התפילה ואחר

האופה מן החמין את ולוקחים הולכים כולם, לא ואילו

בעיר עירוב היה, בשבת חמין היה לא, בבחינת היה וזה

רוחני נפש פקוח, בארצות ובפרט שבת אין חמין בלי כי

הקרות, עומ היה היהדות כל וממילא בסכנה ד, וממילא

העירוב להכשיר כדי הכל דחקו, שעה הוראת בגדר וזה,

החמין בשביל תנור לו יש יהודי שכל כהיום אולם, אין

כאילו בדוחקים ליכנס סיבה שום. ) ועוד, לך לימא מאן

בסדר שנהגו, וע ' בה " ס ל ' תר " סע צ ' "י ד ז " לבטל ואין ה,

הפר דברי שהביא " ס איסור במנהג ח ' י ', הב ושם דברי יא

הריטב " פ פסחים א " ע מנהג נעשו אם שאפילו ד " גדולים פ

אותו לבטל צריך איסור שיש רואים ועכשיו בעולם, וכ " ש האלו עירובין על גדולים עוררין תמיד שהיו שידוע כאן

ואכמ " ע ל " מ כו ויקרא ע. (

בזה להאריך מקום אין הזה במאמר הנה, וע ' בחיבור

יצחק בריתי, העיר שערי ופתיחת, העיירות כל שכהיום

בודאי הרבים רשות הם הגדולות, שמי שם והמסקנא

ובב בירושלים היום שמטלטל ב", חטאת להביא צריך

בעזרה חולין של חשש ואין, השיטה לאיזה לחוש ואין

דאורייתא הרבים מרשות שמפקיעים שביחידאי יחידאי.

יוצא וכן, סכנה בו שיש חולה לו שיש שמי, תבשיל וצריך,

ויש טז של ברחוב תבשיל " בב א " ירושלים או ב, גם יכול

בשבילו לבשל, נפ אין כי " למלאכת בישול מלאכת בין מ

הוצאה.

קטנה יותר בעיר אפילו תמה אני ואולם, גם שבודאי

ס בה עוברים אין שנה במשך ר", "מ השיטה עיקר הרי מ

שא הוא " ס צ ר", נפקא לא דאורייתא ספק מידי ובודאי,

וא " מטל איך כ דאורייתא איסור בספק טלין, כל ומלבד כאן שאין בעיות הרבה ועוד רשות שכירות בענין הקוּלות

לפורטם המקום.

וא השנה ראש בענין ' בשבת שחלים דסוכות

חז גזרו הנה " שחל השנה בראש שופר לתקוע שלא ל

ד השופר לטלטל יבא שמא גזירה בשבת ' ברשות אמות

הרבים )ר" כט ה: מב סוכה: ( וכן מצות זה משום ביטלו

בא לולב של דאורייתא עשה ' דסוכות, כח שיש משום וזה

תעשה ואל בשב התורה מן דבר לעקור חכמים ביד ) יבמות

צ: (.

להקשות ויש, ר הרי " לעלות וצריך הדין יום הוא ה

ע שבשמים לאביהם ישראל של זכרונם " השופר י, "ר) ה

טז. ( נוראים תיקונים עושה לולב וכן, ע) ' מדרש על ים

הפסוק ' הראשון ' ( וא " התיקונים עושים איך בשבת כ.

הוא והתירוץ, חז לדברי ששומעים שזה " שהזהירו ל שלא כדי הלולב לקחת ולא בשופר לתקוע שלא אותנו

ח ליכשל " הוצאה באיסור ו, זכרונינו מעלה גופא זה

להקב ה", התיקונים כל ועושה, ע) ' הפסוק על חכמה משך

תרועה זכרון ( ז אולם מוציאים לא באמת אם טוב ה

לרשה ר", למימר איכא מאי מוציאים כן אם אולם, ואם

שביחידאי יחידאי שיטה איזה על שסומכים טוענים,

כן עושים בשופר האם, תוקעים אם מחלוקת יש והרי ככל עושים ואנו ותרועה שברים או תרועה או שברים

השיטות, המצוה יתקיים שבודאי כדי, בלול מהדרין וכן ב,

וא " מלהוציא שנזהרים הוא שהתיקון בשבת כשחל כ

לרשה ר", וא " שהלכה שיטה על לסמוך אפשר איך כ

מפוקפקת, הי על לסמוך כמו " ס שצריך א ר", וכ " בעיר ש

ס בו שיש גדולה " תושבים ר ). התיקון שאין בודאי אולם

בשבת לתקוע הוא זה בענין, שחז שכיון " גזרו ל שלא

האיס על לעבור אסור לתקוע ור (.

וא " והלולב התקיעות יסוד לקיים באמת שרוצה מי כ

בר " בשבת שחלים וסוכות ה, לסמוך שלא להכריז יפעול

בשבת העירוב על, ולקח בשופר תקע כאילו נחשב וזה

הלולב, ונא ) ' א נח ישעיה ( לעמי והגד קולך הרם כשופר

פשעם, ועי " שנאמר מה בקרוב יתקיים ז ההוא ביום והיה

גדו בשופר יתקע. ל

בעה נכתב " ע י "י הג מורנו "ר ברנד יצחק שליט א", "ח י

תשס אלול ו", המדרש בית ' בשדה תועה ' ועה " עמנואל ק

"ת ת ו ד. 906.

הגרע שיטת בענין עוד " בשבת תקיעה בענין י

תלפיות בתל )י" 190 עמוד ב הרי שדעת כתב ( " איך ף

הטור שהביא ס) ' תקפ "ח( לתקוע אפשר עכשיו שגם כתב

בב " שא אף ד שכל וכתב חולק הטור אולם סמוך ינו

הרי על חולקים המפרשים " ב ומצריך ף " כ של ד " כמו ג

סנהדרין, הגרע ומפרש י", הט לדעת שגם ב סגי ור " של ד

כ" סמוך שאינו אף ג, ודבר הטור כתב שהרי תמוה זה

כ שצריך " קטנה סנהדרי שהם ג, אין סמיכה שאין והיום

סנהדרין.

ד תורתו אומנתו, פרנסה, והגאון רע י" שלזינגר

שבכ שם וכתב " מ "פ) הל ב ' ('י שמצריך שמה כתב

הרמב " ב ם " החודש שקידשו ד, ע שקידשו בזמן רק זה " פ

ע מקדשין שאין בזמן אבל ראיה " ראיה פ, "א ב צ " ד

ב כל אלא החודש שקידשו במקום " סמוך ד, זה ועל כתב

הגע י", שלפ " א ז " כלל סמיכה צ, גם שהרי תמוה וזה

הכ " שא אלא סמיכה שצריך כתב מ " ב צ " שק ד ידשו

החודש.

בסוף וכן הכ דברי " שמדיוק מה של וכתב בו חזר שם מ

ברמב " בשבת לתקוע שאפשר מקום שיש ם, בזמן איירי

ע שמקדשים " ב שקידשו במקום ראיה פ " נתחדש ולא ד

חדש דבר שום כאן.

191 בעמוד וכן רה שכיח שאין סברה הוסיף " בזמננו ר,

הרי על שחולקים מה וכל " שס השיטות זה ף " שרשה ל " ר

א" ס צ " לפי אבל ר שס הפוסקים " ס צריך ל ר", אין

רשה " שופר תקיעת על גזרו ולא בזמננו ר, הארכנו וכבר

רשה בזמננו שיש. ר"

מזה וחוץ, גם הוזכר בזמננו הרבים רשות שאין הכלל הרי

ברא " ס שצריך הטור דעת וכן ש ר", שאין כתבו זאת ובכל

בשבת תוקעים, שס לדעות שגם ראיה ומזה " שרשה ל " ר

ס צריך ' ריבוא, "מ בשבת תוקעים אין מ.

ואח " 192 עמוד שם כתב כ ברמב פלפול לעשות " שא ם " צ

שהרמב תמוה והכל סמוכין " וכ סמכין מפורש הצריך ם " כ

המ " והכ מ מ".

ב שאין אף תוקעים שבירושלים שם הביא וכן " סמוכין ד

שהרמב תמוה וזה " בהל כתב ם ' ח ' בזמן רק ירושלים דין

המקדש בית.

ששעת שם כתב ועוד תמוה וזה לתקוע צריך הגזירה

ע הגזירה בשעת אפילו תוקעים לא שבשבת מפורש שהרי '

תקע " סי ו '. ג״י

194 בעמוד כתב עוד ששמוע מי ולא עובר התוקע שרק

וע לצאת ומכוון ' לכולם גזרו אלא כן הדבר שאין לקמן

חובה ידי לצאת שרוצים.

וע " תלפיות בתל ע )י" 42 עמוד ג לתקוע טעמים כמה (

בשבת, משום רבה גזירת היתה לא שבירושלים ואחד

בלילה נעולות שדלתותיה, נפרצה לפעמים הרי הבנתי ולא

כמ פרצה " קא עירובין ש, הרבים רשות שם והיה. ועוד כתבו זאת ובכל עירובין תיקוני עשו עיירות בהרבה הרי

הרי על שחולקים הראשונים כל " שבזה ף " תוקעים לא ז.

שלדעת שם כתב ועוד הרמב " מקדש נקרא ירושלים כל ם

בשבת תוקעים, צע וזה " הרמב שהרי ג " כתב ם )פ" הל ב '

ח'( המקדש שבית בזמן רק וירושלים המקדש בית דין במקדש לתקוע כלל ענין עוד אין החורבן אחרי אבל קיים

בדבריו כמפורש דין בבית אלא ובירושלים, פסק והרי

הרמב " סמו היום לנו ואין סמוכין שצריך ם כין.

נפשך ממה דין לומר שם שרצה מה גם, לעשות נהגו שהרי

בא " ע המנהג ששינו עד השנה בראש אחד טוב יום י " פ

הרי ף", טובים ימים שני לעשות, נפשך ממה כתב וממילא,

הרי על סומכין אם " עליו נסמוך טובים ימים שני לעשות ף

ב בכל לתקוע גם ד", הרי על סומכים לא ואם ף", נעשה אז

י רק בא בשבת כשחל תוקעים ואז השנה ראש אחד ום. י"

נפרדים נידונים שני הם שהרי זו טענה כלל הבנתי ולא,

טובים ימים שני לעשות ובענין, דעת על הסכימו הרי

הרי " הרמב ף " והרמב ם " והרא ן " ולא אחריו הרבה ועוד ש

והרז אפרים רבינו כדעת ה", בשבת תקיעה בענין ואילו

ע" ב פ " הרי שדעת ד " ף ב בכל שסגי ד", הרמב הרי " ם

והרא " והרז ש " הרי על בזה חלקו אחריו הבאים וכל ה ף",

בב שגם אמרו וגם " הרי של ד " פטירתו אחרי זה ביטלו ף.

הרז הרי מזה וחוץ " לעשות דבר הבעל הוא שהוא עצמו ה

בא אחד יום רק י", רפ מפורש כתב " בא שגם ד " ובכל י

בשבת תוקעין אין בעולם מקום.

כ ועוד ולא בשבת התורה קריאת שמקיימים ממה שם תב

להוצאה חוששין, גזרו לא בציבור אלא, כלל הבנתי ולא

זו טענה, ולא ציבור חובת רק שזה מכיון התורה שקריאת יעבירנה שמא חשש אין שבציבור כיון גזרו לא יחיד חובת וזה בציבור גם גזרו אז יחיד חובת שזה בשופר אבל

בגמרא מפורש ) ראש השנ ה דף כט עמוד ב( דאמר רבה:

הכל חייבין בתקיעת שופר, ואין הכל בקיאין בתקיעת

שופר, גזירה שמא יטלנו בידו וילך אצל הבקי ללמוד,

ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים. והיינו טעמא

דלולב, והיינו טעמא דמגילה.

אפילו בשבת המגילה לקרות שלא שגזרו גם הטעם וזה

שכ שכיון בציבור מחויב יחיד ל, ד שיעביר חשש ויש " א

הציבור על גם גזרו אז הרבים ברשות. משא " במקום כ

הציבור על רק הוא החיוב שכל.

50 ובעמוד הרמב לדעת שגם כתב " א ם " שכ סמוכין צ " כ

בכ " הרמב בדעת מ " בס ם " ב פ ', זה דבר כלל הבנתי ולא

שבכ " בשבת תקיעה כלל אין הזה שבזמן מפורש כתב מ

שיש בזמן רק סמוכין, הגרע כתב ועוד " שבב שאף י " כתב י

בכ אבל סמוכין שצריך " שא כתב מ " סמוכין צ, והלכה

כהכ מ", שבכ ביותר תמוהין זה וכל " ג מ " שצריך כתב כ

בזה סמוכין. ז"

50 עמוד שם כתב וכן הש, שלשון " ע "ס) תקפ ס "ח( כתב

בשופר תוקעין אין בשבת שחל השנה שראש כתב ולא

לתקוע שאסור, ומדייק הגרע מזה " אבל חיוב שאין שרק י

איסור אין, ברמב והרי כאלו דיוקים כלל הבנתי ולא " ם

פ כתב " הל ב ' ח ' לתקוע שלא כשגזרו, ולא שאסור ומפורש

חיוב שאין רק, השו מלשון לדייק שייך ולא " היתר ע.

כתוב וילנא בדפוס הנדפס חננאל שברבינו שם כתב ועוד

ב שצריך " ירושלים זולתי ד, ש ומשמע א בירושלים " צ

ד״ב, הר מן ראיה כלל ואינו " שבר ח " זולתי שכתב מה ח

רש שכתב וכמו המקדש בית בזמן איירי בירושלים " י

ה תורתו אומנתו, פרנסה, והגאון רע י" שלזינגר

במשנה, ירושלים בענין במשנה שנאמר מה מתייחס והוא,

שא " ב צ " הסוגיה וכל ד, הר כאן חידש ולא " שבירושלים ח

בזמה תוקעין " ב בלי אף ז ד", התוס וגם ' שכתב ט״כ):

ד" א ה בל ( ביאר חורבן אחרי גם תוקעין שבירושלים

התוס ' בב דאיירי הראש " כ של ד ג". זאת ועוד לשון וכן שזה משמע ירושלים זאת ועוד כתוב ולא ירושלים היתה

בהוה ולא בעבר רק היה.

) שו " רע דברי שרוב ר " ע נדחו י " בתל ברודי שלמה הרב י

י תלפיות " 67 עמוד ג עמוד78 ובהמשך שכתבנו וכמו. (

ממה שלמד יעקב הביכורי מן ראיה שם הביא עוד

שהרמב " ס ם " גם כולל שמקדש שופר שבהלכות ל

ירושלים, בירושלים הוא מדאורייתא מלולב גם ממילא

בזמה גם " הרמב שלדעת וחידש ז " שבעה כל בירושלים ם ביום רק גבולין שנאמר שמה מדאורייתא נוטלין ימים

חוץ היינו ראשון לירושלים, ולמ די משופר לולב ם, ואח " כ

הגרע " מלולב שופר בחזרה למד י, איך שבלולב שכמו

ס שהוא " הרמב בדעת ל ם", כמקום ירושלים כל נחשב כמקום ירושלים כל נחשב שופר בענין גם אז המקדש גם אז בשבת גם תוקעים שבמקדש וכיון המקדש שהרי זה כל קלטתי ולא בשבת גם תוקעים בירושלים

כתב שופר בענין הרמב " גם החורבן שאחרי מפורש ם

ב צריך בירושלים ד", ע ' רמב ) "ם הלכות שופר וסוכה

ולולב פרק ב הלכה ח( כשגזרו שלא לתקוע בשבת לא גזרו

אלא במקום שאין בו בית דין, אבל בזמן שהיה המקדש

קיים והיה בית דין הגדול בירושלם היו הכל תוקעין

בירושלם בשבת כל זמן שבית דין יושבין.

הלכה ט ובזמן הזה שחרב המקדש כל מקום שיש בו בית

דין קבוע והוא שיהיה סמוך בארץ ישראל תוקעין בו

בשבת, ואין תוקעין בשבת אלא בבית דין שקידשו את

החדש אבל שאר בתי דינין אין תוקעין בהן אף על פי

שהן סמוכין, ואין תוקעין אלא בפני בית דין ) גדול ( בלבד

כל זמן שהן יושבין ואפילו ננערו לעמוד ולא עמדו תוקעין

בפניהם, אבל חוץ לבית דין אין תוקעין, ולמה תוקעין

בפני בית דין מפני שבית דין זריזין הן ולא יבאו התוקעין

להעביר השופר בפניהם ברשות הרבים שבית דין

מזהירין את העם ומודיעין אותן.

ברמב הוזכר ולא " החור אחר שבירושלים ענין שום ם בן

ב בלי בשבת תקיעה דין יש ד"

תלפיות תל בירחון יש עוד ) י חלק " 211 עמוד ג ( שני גזירה עת שהיה משום אחד בשבת לתקוע להתיר טעמים

הגזירה משום לתקוע וצריך, לא בשבת הרי הבנתי לא וזה

גזירה משום תוקעים ע) ' ס ' תקע " סע ו ' (ג״י. יש ואם

גזירה, בשבת ולא חול ביום לתקוע צריך.

הרז שיטת משום טעם הביא ועוד " שבא ה " יום רק יש י שלא סיבה שאין טוען זו ולשיטה השנה ראש של אחד

לתקוע

בעיני תמוה זה וגם, כל כמעט כדעת להלכה נפסק והרי

בא שעושים הראשונים " ימים שני י, ע ' "ש ע ס) ' תר " סע א '

ב'( הרז על בזה וחולקים " אפרים ורבינו ה, זה עושים וכן

לבט גם השנה ראש של שני ביום תפילין מצוות ל, וא " כ

הרז לשיטת כלל חוששין לא להלכה ה". שמענו לא וכן

השנה ראש של שני ביום תפילין שהניח שמי, הרב לא גם

ע" שלז י י זצ נגר " שזה כך להתנהג גמור איסור גם ויש ל

בחז מזלזל " יו לחלל ל ט", ע שנפסק כיון " של רובם רוב פ

י שני שנוהג הראשונים ו" ר של ט " בא גם ה י".

ביותר תמוה ועוד, הרז שהרי " מפורש כתב עצמו ה ) בריש

פ" דר ד "ה( בר שתוקעין בעולם מקום שום שאין " ה

בשבת, הרי על מאוד ותמה " בשבת תקיעה דיני שהביא ף,

בזמה שהרי " בא שגם ומפורש בשבת תקיעה אין ז " אין י

בשבת תקיעה, אחד יום רק שיש לשיטתיה אף.

נפסק וכן בש " ע ) תקפ " סע ח ' ('ה בר תוקעים שאין " ה

שבת, הרי כדעת שלא " הרי על חלקו כולם וכמעט ף " ע ף '

ביאור הגר א" ) אורח חיים סימן תקפח סעיף ה (ט״י כו '.

דמש ב״ד "ש דאקראי ב״ד מ״מ סמוך בא י" בעינן.

רמב ם" וש פ". ורש י" ורא "ש וטור כתבו ד״ב של ג״כ

בעינן וכולם חלקו על הרי "ף שמפ ' ב איזו ב״ד מופלג וע '

רא. ש"

בא גם מיירי וזה " בא היה המחבר שהרי י. י"

הש על חולק הוא למה הגישה כל בעיני תמוה וכן ע", ואף

הש על לחלוק שמותר מצבים שיש " אבל חזקות בראיות ע

הש הרי כאן " ע הכל פסק ע " הראשונ כל כמעט פ ואיך ים

הש על לחלוק ענין יש. ע"

בין חל בשבת תקיעה איסור ובין התוקע על

לצאת כשמכוון השומע על

פשוט ונראה, מי רק לא הוא בשבת לתקוע שהאיסור איסור על עובר לצאת ששומע מי גם אלא בפועל שתוקע

דרבנן, איסור בו שיש במה רק לא הוא שהאיסור והיינו

לכך המיוחד בכלי קול משמיע של, איסור בלי גם אלא

ה בכלל הוא המצוה לצאת עצם אלא אחר איסור, כדי

שחז השופר לטלטל יבואו שלא " מצוות לקיים שלא גזרו ל

שופר תקיעת, שומע אמרינן חובה ידי שלצאת וכיון

כעונה, על כעונה שומע מדין חל לתקוע האיסור גם אז

לצאת כשמכוון השומע.

בשבת מגילה לענין האחרונים שכתבו ממה לזה וראיה,

הפר שדעת " במ שהובא ח " ב ס) ' תרפ " ס ח " י ק "ח(

בו לקרות שאסור משום לטלטל אסור שהמגילה, אלמא גזירת משום ורק מגילה לקרות עצמי איסור שאין שאף

חז " נעשה כבר רבה גזירת משום במגילה לקרות שלא ל

קריאה איסור, מוקצה שאינו שם החולקים דעת וגם,

ישע בבגדי ראיתי ) וינר ( בשה שהובא צ", שאין שכתב

אסור שרק משום מוקצה ממנה ללמוד אבל בו לצאת

ו תורתו אומנתו, פרנסה, והגאון רע י" שלזינגר

מש מותר " מוקצה אינו ה, שיש מודה שהוא מזה ונלמד

לצאת כדי לקרות איסור, וכ " השקל במחצית כ "ס) ס

תרפ (ח", גזירת של האיסור אלא אחר איסור בו שאין אף

חז " חובה ידי לצאת ל, יש אם בשבת בתקיעה גם וממילא שם שעומד מי כל אז לצאת אחרים שמוציא שהוא מי

ו איס על עובר תקיעה מצות לצאת מכוון שגזרו דרבנן ור

חז " לתקוע שלא ל.

) וע ' תשובות בפסקי ) רבינוביץ ( ס ' תרפ " שהסכמת ח

בע מגילה קרא לא שאם הפוסקים " בשבת לקרות אסור ש ואף בשבת לקרות אסור בשבת גדול שנעשה מי וכן

הגרי בשם שהביא " שבכה זוננפלד ח " משום לצאת מותר ג

על גזרו שלא יחיד, כולל עליו חלקו שכולם שם הביא

הגרע " שלזינגר י, וע ' הלוי בשבט )ח" ס ה ' (ג״פ שהסכים

הגרע עם לדינא " למי המגילה לקרות שאסור שלזינגר י

ט בשבת מצוה בר שנעשה " אדר ו, בודאי תקיעה ובענין

סברת כלל שייך לא הגי " זוננפלד ח, ליחיד גזרו שלא,

אלא יחיד על לא נידון זה שהרי גזרו וממילא רבים על

לתק שלא ע לשמוע שלא בזה וכלול וע " לצאת מ (.

הגע של לתקוע רצון של הגישה " שלזינגר י

צע " ג

בקרבו שבער דבריו מכל מבואר בשבת לתקוע הענין כל אין אם גדול כקלקול זה וחשב בשבת תוקעים שאין מה לתקוע להתיר רחוקות סברות חיפש כן על תוקעים

בשבת.

צע אולם " זו גישה כל ג, תוקעים שאין מה בקרבו בער מה,

חז שתיקנו מכיון הרי " לתקוע שלא ל, על גם נסמך זה

תרועה זכרון של הפסוק, גם תקיעה של תיקון שיש היינו

חז תקנת בגלל תוקעים שאין בזמן ל", "ע ענין שזוכרין י

תקיעה של, שהגמרא שאף והיינו )ר" כט ה: ( על מקשה

הגמרא של אמינא הוה של הדרש תרועה יום של סתירה

תרועה וזכרון, בשבת וזה בחול שזה ומתרצים, והגמרא

זה הסבר דחה, תקיעה לאיסור אחר טעם מביא והגמרא

ד יטלטל שמא רבה גזירת משום בשבת " ברה א ר", "מ מ

הראשון טעם לגמרי נדחה לא, אנו הרי זה ומשום

תרועה זכרון בתפילה בשבת אומרים ע) ' ס ' תקפ (ב", ו זה

הגאונים כל כתבו, שופרות פסוקי בשבת גם מתפללים וכן

הברכה ומסיימים ישראל עמו תרועת קול שומע

ברחמים, שופר בפועל שאין אף, מסכת הדבר ומקור

סופרים ) פרק יט ( אם חל ראש השנה להיות בשבת, אינו

אומר יום תרועה, אלא זכרון תרועה, לפי שאין תקיעת

שופר דוחה את השבת בגבול ין משום גזירה. הענין אלא הכתוב מסרו בגדר נשאר תרועה זכרון בתורה שנאמר מה

לחכמים, שחז שבזמן " שופר תקיעת מצוות לבטל ראו ל

תקעו כאילו נחשב השופר של הזכרון אז, שע והיינו " י הנאמר תרועה זכרון בכלל השבת נכלל רבה גזירת

בתורה, חז שתקנו וכיון " לתקוע שלא ל, הזכרון נחשב של

תקעו כאילו התרועה, המ כתב וכן " ב ) סימן תקפא ס״ק

כ״ד( ר בערב לתקוע שאין בענין "ה. ואין תוקעין וכו ' -

להפסיק בין תקיעות דרשות לתקיעות דחובה ] ואף

כשחל יום א ' של ה״ר בשבת ג״כ אין תוקעין בע ש" [.

שער הציון כיון שאומרים זכרון תרועה הוי כמו תקיעה

]אחרונים. [

וא " בכח שמחפש עליו הגיע ומה ככה על ראה מה כ

בשבת לתקוע, נע השופר של התיקונים כל הרי ע שין " י

תקיעה של ענין שמזכירין.

לולב מביטול בשבת תקיעה ביטול שונה הענין ובזה

בשבת, עצמו תקיעה שבטל אף שבתקיעה, "מ נשאר מ

ע המצוה " משא התקיעה זכרון י " לולב שבטלו בלולב כ,

ענין אין לולב זכרון של, חז רק " מצות לגמרי ביטלו ל

לולב.

ונפ " שבר שמי מ " ענין כלל מזכיר אינו בשבת שחל ה

תקיעה, פסוקי מתפלל ולא תרועה זכרון אומר שלא

שופרות, וכאיל תרועה זכרון מצוות בזה מבטל ו באמת

כלל תקע לא, משא " אינו לולב מזכיר שאינו מי בסוכות כ

מצוה שום מבטל, שבין כיון חז כך " המצוה כעת ביטלו ל

לגמרי, חז ביטלו לא ובשופר " רק המצוה את לגמרי ל מזכיר שאינו ומי תרועה לזכרון בפועל מתקיעה החליפו

תרועה זכרון מצוות מבטל התרועה כלל.

ע בשבת מטלטלין ממילא שאם ואף " רחוקים התירים י,

חז רצון נתקיים לא " מ ל " הפ לא זה מ ית על לעבור רון

איס תקיעה ור, וכו שום שאכל ומי. ' הדבר למה משל

דומה, שומרים שלא ישראל מכלל מילונים לצערנו יש

שבת, השנה בראש שופר לשמוע באים זאת ובכל, כי

שבת מחללי הרבה אצל גם נשמרים נוראים הימים, האם

בשבת נתקע שבשבילם נאמר, רבה גזירת כך שבין מכיון

עוזר לא, כך אומרים שאין בודאי, שחז " גזרו שגזרו מה ל,

שבת חילול חומר על נעורר ואנו.

בשבת תקיעה בענין סיכום

חז שגזרו ממה בשבת שחל השנה בראש שלנו תפקיד " ל

ד על יעביר שלא כדי בשבת לתקוע שלא " ברה א ר", הוא

בשבת לטלטל שלא לציבור לעורר, התירים על לסמוך ולא

רשה דין שמבטלין רחוקים ר", אין ומאידך סברות לחפש

בשבת לתקוע רחוקות, חז שגזרו איסור על לשמור אלא " ל

לתקוע שלא, של דאורייתא עשה מצוות מקיימים ובזה

שנחשב תרועה זכרון שופר תקיעת מצוות קיימו כאילו.

רע הגאון על לחלוק זה במאמר המטרה " י

בשבת תקיעה בענין

לחלוק בזה הארכנו בזה הגאון דברי על, שהוא שמכיון זה

התורה יסודי שהקים, חרמה מלחמת ללחום אחד מצד

ז תורתו אומנתו, פרנסה, והגאון רע י" שלזינגר

הדת מהרסי כל נגד, המחדשים כל ונגד, מליצת דרך על

הח " ס " מקום בכל התורה מן אסור חדש ", שני ומצד

א למען נפשו מסר " בא חקלאות שהקים זה והוא י י",

הגוים מן קרקעות ופדיון, המושב אם והקים פתח ות

הרבה ועוד תקוה, מצו ולקיים בלי כהלכתו שביעית ות

כידוע מכירה היתר שום, בכל מכירה היתר נגד שלחם

כהלכתו שמיטה וקיים תוקף, דרך עם תורה ענין וחיזק

רשב כמו כולם לעשות ולא ארץ י", בזה תומכין ואנחנו

נפשו ומסר ולחם שהקים מה בכל, יבואו שכן ומכיון

בשבת תקיעה של ענין על גם להסכים שצריך לומר, ועל בתוקף עליו חולקים אנו זה שבענין כאן לומר באנו זה תקיעת לשמוע ולא בשבת לתקוע היתר אופן בשום ואין

תוקע שכן ממי שופר, כד ולא אחריו שנגררים אלו עת

זה בנושא.

תכלת בענין

הגרע " כידוע זה בעקבות גם ונרדף רדזין של תכלת לבש י.

ה סוגי שני היה רדזין של תכלת בענין הנה תנגדויות, אחד

נכון לא שהזיהוי מצד. נכון היה הזיהוי אילו אף שנית

מ" חדש דבר רוצים שלא מצד התנגדות יש מ.

הוא נכון לא שהזיהוי הראשון התנגדות למעשה הנה

גמור טעות הכל באמת שהרי בצדק, והצבע חלזון שאינו

י הרב שהוכיח כמו ברזל משחיקת אלא משם בא לא " א

זצ הרצוג " וכן ל ובגמרא בתנור אלא ביורה ניתן אינו

) מב מנחות: ( יורה הוזכר.

מצות לחדש שמצוה הכללי הרעיון הענין עצם אולם

תכלת, האדמו היה בזה " והמתנגדים צודק מרדזין ר

זה מטעם שהתנגדו, גדול טעות בזה טעו, ונפ " בזמננו מ

א חלזון ברורות בראיות שנתגלה קוצים קהה רגמון

) הפורפורא חלזון, מ טרונקולוס ורקס, בכמה בזה הארכנו

על חיבורים הרבה ויצאו יהודי איש בכנף כמו מאמרים

זה ( וא " להתנגדות סיבה עוד אין כ, מן עוד שנשאר ומה

חדשים דברים רוצים שלא בגלל בעיקר זה המתנגדים,

התנגדים טועים בזה.

בדורנו שנתגלה התכלת את להתקיף שבא חוברת וראיתי

קוצי קהה ארגמון ם, הח מליצת מכח " מן אסור שחדש ס

מקום בכל התורה, ע וכאן " הגרע הנהגת י " לגמרי נפרך י

זו טענה, הגרע שהרי " העיקרי לוחם שהיה זה הוא י אחרי

הח פטירת " המחדשים כל נגד ס ובין בדרשותיו בין

הח צוואת על העברי לב בספריו " ספרים ושאר ס, זה והוא

רדזין של תכלת שלבש, כלל חשש ולא חדש איסור על

התורה מן אסור, לענין כלל שייך לא שזה מכאן ומבואר

הח מליצת ס", שהח " לחם ס נגד ולא דת מהרסי נגד

דת מקיימי.

ואין לא או נכון זה אם בדיקה צריך חדש דבר שכל והיינו בדיקה צריך אלא לפסול ולא להכשיר לא סיבה חדש

ענין של לגופא, אף על נכון זה אז נכון זה שאם חדש שזה,

נכון לא זה אז נכון לא זה ואם, בגלל לא אלא חדש שזה

נכון לא שזה בגלל. והח " לעשות שבא מי נגד לחם ס

אח במטרה בדת שינויים " הדת את להרוס כ, "ע איזה י

הגוים לתרבות דימיון. למען דברים לעשות הסכים אבל

קרבנות בהקרבת שתמך וכמו חדש שזה אף הדת ) שו " ת

ח" ס ס ' יו " ס ד ' רל ו" ( והגרע " כמה זו תשובה הזכיר י

פעמים.

בעה נכתב " ע י " י הג מורנו '' ר ברנד יצחק שליט " א "י תשע תמוז ט " עה ג " עמנואל ק

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות