בס״ד
גבולות הארץ מופיעים בתורה בעיקר ג' פעמים. ישנם את גבולי פרשת לך לך, הם הגבולות המובאים במהלך ברית בין הבתרים. אח״כ פעם נוספת מופיעים הגבולות בפרשת מסעי, כציווי על ישראל לכבוש את הגבולות האלה בארץ ישראל. כמו כן לפני פטירתו של משה, אנו רואים את הגבולות שוב בזמן בו משה מקבל את הזכות לראות את כל ארץ ישראל.
הרבה מן הפרשנים ומן האחרונים (כ״כ הרב קנייבסקי בדרך אמונה) נקטו שיש הבדל בין הגבולות השונים המופיעים בתורה. גבולות של פרשת לך לך, הם גבולות ההבטחה, אלו גבולות הכוללים בתוכם עשרה עממים. לעומת זאת עם ישראל נצטווה לכבוש רק ז' עממים. אם כן ג' עממים, קיני קנזי וקדמוני, עדיין לא נצטוונו לכבוש. [יסוד זה מבוסס על הגמ' בב״ב דף נו. ] אם כן הגבולות שאותם נצטוונו לכבוש הם הגבולות של פרשת מסעי. כמו כן הגבולות של פרשת וזאת הברכה לפני פטירתו של משה, אלו גבולות הכוללים גם את כיבושי עבר הירדן, גבול עבר הירדן לא נכלל בגבולות הבסיסיים של פרשת מסעי. פרשת מסעי מתמקדת בעבר הירדן המערבי, לעומת פרשת וזאת הברכה, שם משה משקיף גם על הצד המזרחי של עבר הירדן.
ישנו הבדל נוסף יסודי בין גבולות ההבטחה לגבולות שבפרשת מסעי, גבולות ההבטחה לא ממש מבוארים הגבולות. בהבטחה התורה מתארת 2 נקודות עיקריות, נהר מצרים ונחל פרת. חוץ מגבולות אלו רשומים רק העמים הנמצאים בארץ ישראל. לעומת זאת בגבול פרשת מסעי מתואר הגבול בצורה מאד מפורטת.
לגבי נהר מצרים [בפרשת מסעי מכונה בשם נחל מצרים] דנו הפרשנים מה הכוונה, התרגום יונתן וכן הגר״א נטו להסביר שמדובר בנילוס, לפי זה גבולות הארץ כוללים בתוכם את רוב מצרים. אומנם האבן עזרא, וכן הרדב״ז כתבו שהכוונה היא לואדי אל עריש, מקום הנמצא בצפון חצי האי סיני.
ישנו זיהוי מוחלט המופיע בפרשת מסעי, בפרשת מסעי מובא שהגבול מתחיל מחלקו התחתון של ים המלח, לכוון הים הגדול, הים התיכון. הבעיה שהפסוקים כותבים לשון ונסב, היינו הגבול לא יוצא בצורה ישרה מים המלח לים התיכון, אלא עושה סיבוב דרך מקומות מסויימים ובהם נמצא גם נחל מצרים.
בעקבות לשון התורה 'ונסב', נחלקו הפרשנים עד כמה הגבול ירד למטה מים המלח. למעשה ישנם בזה כ-5 שיטות. השיטה המצמצמת היא סוברת שהגבול עובר דרך נחל צין, היינו בסוף החלק הצפוני של הנגב, מתחת למדרשת בן גוריון. לעומת זאת השיטה הכי מרחיבה סוברת שהגבול מסתובב ומגיע עד אילת, הסברא שזה מגיע עד אילת, משום שלשי' מעלה עקרבים זה מרמז על אילת. לפי זה יוצא שארץ ישראל בדרום הארץ יורדת ממש נמוך, מים המלח עד אילת, עד י סוף. אומנם רוב הפרשנים חולקים על פירוש זה, ומסבירים שהגבול היה במקום יותר עליון, לשי' מעלה עקרבים זה שביל מפותל, היכן שהיום סוברים שנמצא מעלה עקרבים.
יש מביאים ראיה שהגבול הגיע עד ים סוף [עד אילת] ממה שמובא בפסוק בספר שמות (כג' לא') ושתי את גבולך מים סוף עד ים פלשתים. [ים פלשתים הוא ים התיכון] אומנם אפשר שגבול זה הוא מתאר את גבולות ההבטחה ולא את הגבולות המופיעים בפרשת מסעי.
ישנם הסוברים שאומנם הגבול לא מגיע עד אילת, אבל אי אפשר להגיד שהוא מסתיים באזור נחל צין, שהרי הרמב״ם כותב שגבולות הארץ הולכים ממעלה 30-35 מול השמש, כיון שמעלות אלו הם ידועות ולא יכולות להשתנות, לפי מקור זה הגבול נמצא הרבה מתחת לנחל צין.
דיון נוסף הוא לגבי הגבול הצפוני, גם כאן ישנה מחלוקת. ראוי לציין לגבי הגבול הצפוני, בשונה מן הגבול הדרומי. בתיאור הגבול הדרומי המופיע בפרשת מסעי, התורה מזכירה את נחל מצרים, בדיוק כמו בגבולות של פרשת לך לך. (אומנם עדיין נראה שיש צמצום שהרי לפני הזכרת נחל מצרים מזכירים את ים המלח שזה הרבה יותר צפוני.) לעומת זאת בגבול הצפוני, בפרשת מסעי כלל לא מוזכר נהר פרת. אם כן מסתבר שגבולות פרשת מסעי בצפון הרבה יותר מצומצמים. הגבול העיקרי שדנו הפוסקים לגבי הצפון, הוא עד כמה צפון, היינו מה המיקום של הר ההר. [הגבול בצפון כותב מהר ההר תתאו לבוא חמת, מקום זה מוזכר כגבול הצפוני בהליכה של המרגלים שנאמר ויעלו ויתרו את הארץ ממדבר צין עד רחוב לבוא חמת. ]
בתרגום משמע שהר ההר, היינו טורי אמנוס, זה מקום הנמצא בדרום טורקיה (מצפון לקו 36 מעלות) ברמב״ם שהבאנו לעיל משמע שזה קרוב לקו 35 מעלות, זה נמצא באזור העיר הסורית בניאס. יש הסוברים שמיקום הר ההר הוא נמצא באזור טריפולי שבלבנון, השיטה הכי מדרימה [הכי מקטינה את הגבול הצפוני] סוברת שהכוונה להרי הלבנון, באזור ביירות.
הגבול הצפוני ממשיך מזרחה לא ברור עד היכן, (בגבולות של פרשת לך לך, מתואר שהגבול מגיע עד נהר הפרת, שהוא נמצא בצפון סוריה. אבל נראה שהגבול של פרשת מסעי לא מגיע עד לשם) אחרי שהגבול מגיע מזרחית עד מעל הכנרת (מעל אגם החולה) משם והילך הגבול מתחיל לרדת, עד נהר הירדן ומשם לים המלח.
בגמ' ישנה מחלוקת האם קדושה ראשונה, היינו כיבושי עולי מצרים, (יהושע ואחריו) נשארו לדורות או בטלו, כל הראשונים (למעט העיטור) פסקו שקדושה ראשונה בטלה. ואם כן לכאורה כיון שקדושה ראשונה בטלה אין שום משמעות הלכתית לקדושה ראשונה.
בכל זאת הרבה מן הראשונים הבינו למרות שלעניין מצוות התלויות בארץ יש משמעות דווקא לקדושה שניה, לעניין הקדושה הרוחנית של ארץ ישראל, וכן לעניין חיוב מצוות יישוב א״י, יש משמעות גם לקדושה ראשונה.
בעצם יש לדון האם יש קדושה עצמאית לארץ ישראל. יש שהוכיחו שישנה קדושה עצמאית לארץ ישראל, בזה שראינו כבר בזמן האבות הייתה קדושה לארץ ישראל למרות שעדיין הארץ לא נכבשה. לכן מובא במדרש שיצחק שהוא עולה תמימה לא יוצא מארץ ישראל.
כמו כן יש שהוכיחו על סגולת ארץ ישראל מדין מיוחד. ישנו דין שאם בעל ואשה נשואים עשר שנים בלי ילדים האשה צריכה גט. אומנם אם עלו לארץ ישראל מונים להם עשר שנים מחדש. והגמ' מוכיחה את זה מאברהם ושרה שעלו לארץ ישראל ומנו להם עשר שנים מחדש. רוב הראשונים נקטו שהסיבה כיון שעלו לארץ ישראל ממילא אולי משום מעלת ארץ ישראל אולי יזכו להפקד. אם כן רואים שיש מעלה עצמית לארץ ישראל מבחינה סגולית גם לפני שכבשו את הארץ. [ראוי לציין שהשו״ע הביא את הדין של עשר שנים ולא הביא את החי' של מי שעולה לארץ ישראל יש לו עשר שנים נוספות מזמן העליה].
כמו כן הרמב״ם הביא שהקובע לעניין סמיכה שצריך לסמוך דווקא בארץ ישראל, הקובע אלו גבולות מצרים. כמו כן העיר הרדב״ז שקדושת הארץ לעניין הסגולה לגור בארץ ישראל, כמו כן לעניין הסגולה להקבר בארץ ישראל, וכן לשאר קדושות הארץ הכל נקבע לפי עולי מצרים. דבריו הם על פי הכפתור ופרח שההבדל היחיד בין עולי בבל לעולי מצרים הוא לעניין תרומות ומעשרות.
כדבריו של הרדב״ז כותב גם המהר״י קורקוס על הרמב״ם, אלא שהוא מרחיב את הגבולות וכותב שהסגולה קיימת גם במקומות שהם לא נכבשו בימי יהושע, אלא כל מה שניתן לאברהם אבינו, היינו לשי' כל גבולות ההבטחה הם בכלל הסגולה.
ראוי לציין מי שסובר שהקדושה העצמית היא תלויה בהבטחה לאברהם, ממילא מובן מה שכותב הכוזרי (מאמר ב' אות יד') שהר סיני נחשב בתוך ארץ ישראל היינו לעניין הקדושה העצמית, וכן לעניין הנבואה. וכן זה מה שמצאנו ברש״י (במדבר כז' יב') שם רש״י הביא משל כאילו משה נכנס לטרקלין אבל לקיתון לא נכנס, אם כן משמע שמשה הסתובב במקום שהוא נחשב במקצת כחלק מארץ ישראל.
לפי השי' הסוברות שהקדושה העצמית תלויה דווקא בעולי מצרים, יש לדון מה הכוונה האם דווקא מה שבפועל נכבש בזמן עולי מצרים, או כל מה שהוא בתוך גבולות פרשת מסעי. היינו כיון שמצאנו מקומות שבימי יהושע לא הורישו, אם כן אותם מקומות יש לדון האם הם בתוך הקדושה העצמית. אומנם גם מקומות אלו אפשר שכבשו אותם לאחר ימי יהושע, שהרי בזמן דוד ושלמה נראה שהרחיבו את הכיבושים. שאומנם דוד הלך לכבוש את סוריא ונזפו בו שהקדים סוריא לפני שכבש את הארץ הבסיסית, אבל נראה ששם עיקר הנזיפה שלא כבש עדיין את ירושלים. בכל מקרה אפשר שגם מקומות אלו כבשו אחר כך. כמו כן משמע בירושלמי שיש מקומות שנאמר שלא הורישו כגון בית שאן ובכל זאת הם העלו מס לישראל, ושם מוכח למרות שהיה רק העלאת מיסים נחשב כאילו נמצא בכיבוש יהושע. אם כן אפשר שגם עכו וכדומה שלא נאמר שנכבשו בעולי מצרים עדיין הם בתוך גבולות הארץ. כמו כן יש לדון מהעיקר הוא הציווי שנאמר למשה, היינו הקדושה העצמית היא תלויה רק בציווי של משה ולא בפועל בכיבוש. (כמובן המושג קדושה ראשונה, הוא מושג שתלוי דווקא בכיבוש בפועל, אבל כאן מדברים על הקדושה העצמית. ויש מקום להגיד, כיון שהקדושה היא תלויה במצוות ישוב ארץ ישראל, כיון שיש ציווי לכבוש ממילא ודאי שיש קדושה.)
החזון גם מסכים ליסוד הזה, שהסגולה העצמית של ארץ ישראל אינה תלויה בכיבוש עולי בבל, אלא תלויה בכל מה שבגבולות של פרשת מסעי. (החזו״א לא מגדיר לפי איזה גבולות, אבל כותב שודאי שגם כזיב שאיננה בכלל כיבוש עולי בבל, בכל זאת היא נמצאת בתוך קדושת הארץ העצמית). אומנם החזו״א מוסיף הערה למרות שיש קדושה עצמית לארץ יש מעלות ודרגות שונות בקדושת ארץ ישראל. מי שעולה מארץ ישראל של עולי מצרים, אל ארץ ישראל של עולי בבל, יש בזה מעלה מיוחד. לכן המוכר עבדו ממקום שנמצא בקדושת עולי בבל למקום שנמצא בקדושת עולי מצרים, העבד יצא לחירות.
ראיה נוספת לעניין הקדושה העצמית של היא מן הגמ' שנאמר שהיו מנשקים את עכו, ולכאו' את עכו לא כבשו עולי בבל. לכן הסביר הרמב״ן הסיבה כיון שיש קדושה עצמית הנובעת דווקא מכיבוש עולי מצרים. אומנם יש ראשונים בעקבות קושיא זאת נקטו שעכו היא חצי מארץ ישראל חצי מחו״ל, ומה שמצאנו שר' אבא נישק את עכו, היינו את הצד שנכבש בכיבוש עולי בבל, משמע לשי' זאת שהקדושה העצמית לכאו' אולי דווקא במה שנכבש בעולי בבל.
למעשה המהרי״ט האריך להוכיח שקדושה הארץ היא עצמית, וקיימת גם בזמן החורבן, והקדושה נובעת מתוך החיוב לרשת את ארץ ישראל. אומנם בדברי המהרי״ט יש סתירה שבמקור אחר נקט שאדם לא יכול לכוף את אשתו לעלות ולגור בעזה, כיון שלא הייתה בכיבוש עולי בבל. ועל זה האריך להסביר האבני נזר, והוא הסביר שיש ג' נושאים שונים בעניין ארץ ישראל. א' מקום בו יש מצוות ישיבת ארץ ישראל, זה רק במקום בו נשארה קדושה מימי בבל, ב'- קיום מצוות התלויות בארץ זה תלוי דווקא בקדושה שניה. ג'- הקדושה והמעלה הרוחנית למי שגר בארץ ישראל, בזה הקדושה נמצאת בכל מקום שנמצא בתוך גבולות פרשת מסעי. אומנם גם לשי' כיון שזה עניין רוחני אי אפשר לכוף את האשה לעלות, כיון שלא כולם ראויים למעלה הזאת. (אומנם בתוך גבולות הארץ של עולי בבל, כיון שיש כאן גם מצוות ישוב ארץ ישראל, אפשר גם לכוף.)
גבולות ההבטחה מסעי, ועולי מצרים.
סוגי הגבולות השונים- עי' בלשון המשנה שביעית ו' א'.
משנה מסכת שביעית פרק ו משנה א
שלש ארצות לשביעית כל שהחזיקו עולי בבל מארץ ישראל ועד כזיב לא נאכל ולא נעבד וכל שהחזיקו עולי מצרים מכזיב ועד הנהר ועד אמנה נאכל אבל לא נעבד מן הנהר ומאמנה ולפנים נאכל ונעבד:
גבולות עולי מצרים- עי' במקורות השונים בגבולות שמופיעים בתורה [פרשת לך לך, פרשת מסעי, פרשת וזאת הברכה] ועי' בדרך אמונה מה שכתב.
בראשית פרק טו
(יח) בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא כָּרַ֧ת יְקֹוָ֛ק אֶת־אַבְרָ֖ם בְּרִ֣ית לֵאמֹ֑ר לְזַרְעֲךָ֗ נָתַ֙תִּי֙ אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את מִנְּהַ֣ר מִצְרַ֔יִם עַד־הַנָּהָ֥ר הַגָּדֹ֖ל נְהַר־פְּרָֽת: (יט) אֶת־הַקֵּינִי֙ וְאֶת־הַקְּנִזִּ֔י וְאֵת הַקַּדְמֹנִֽי: (כ) וְאֶת־הַחִתִּ֥י וְאֶת־הַפְּרִזִּ֖י וְאֶת־הָרְפָאִֽים: (כא) וְאֶת־הָֽאֱמֹרִי֙ וְאֶת־הַֽכְּנַעֲנִ֔י וְאֶת־הַגִּרְגָּשִׁ֖י וְאֶת־הַיְבוּסִֽי: ס
במדבר פרק לד
(ב) צַ֞ו אֶת־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם כִּֽי־אַתֶּ֥ם בָּאִ֖ים אֶל־הָאָ֣רֶץ כְּנָ֑עַן זֹ֣את הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר תִּפֹּ֤ל לָכֶם֙ בְּֽנַחֲלָ֔ה אֶ֥רֶץ כְּנַ֖עַן לִגְבֻלֹתֶֽיהָ: (ג) וְהָיָ֨ה לָכֶ֧ם פְּאַת־נֶ֛גֶב מִמִּדְבַּר־צִ֖ן עַל־יְדֵ֣י אֱד֑וֹם וְהָיָ֤ה לָכֶם֙ גְּב֣וּל נֶ֔גֶב מִקְצֵ֥ה יָם־הַמֶּ֖לַח קֵֽדְמָה: (ד) וְנָסַ֣ב לָכֶם֩ הַגְּב֨וּל מִנֶּ֜גֶב לְמַעֲלֵ֤ה עַקְרַבִּים֙ וְעָ֣בַר צִ֔נָה והיה וְהָיוּ֙ תּֽוֹצְאֹתָ֔יו מִנֶּ֖גֶב לְקָדֵ֣שׁ בַּרְנֵ֑עַ וְיָצָ֥א חֲצַר־אַדָּ֖ר וְעָבַ֥ר עַצְמֹֽנָה: (ה) וְנָסַ֧ב הַגְּב֛וּל מֵעַצְמ֖וֹן נַ֣חְלָה מִצְרָ֑יִם וְהָי֥וּ תוֹצְאֹתָ֖יו הַיָּֽמָּה: (ו) וּגְב֣וּל יָ֔ם וְהָיָ֥ה לָכֶ֛ם הַיָּ֥ם הַגָּד֖וֹל וּגְב֑וּל זֶֽה־יִהְיֶ֥ה לָכֶ֖ם גְּב֥וּל יָֽם: (ז) וְזֶֽה־יִהְיֶ֥ה לָכֶ֖ם גְּב֣וּל צָפ֑וֹן מִן־הַיָּם֙ הַגָּדֹ֔ל תְּתָא֥וּ לָכֶ֖ם הֹ֥ר הָהָֽר: (ח) מֵהֹ֣ר הָהָ֔ר תְּתָא֖וּ לְבֹ֣א חֲמָ֑ת וְהָי֛וּ תּוֹצְאֹ֥ת הַגְּבֻ֖ל צְדָֽדָה: (ט) וְיָצָ֤א הַגְּבֻל֙ זִפְרֹ֔נָה וְהָי֥וּ תוֹצְאֹתָ֖יו חֲצַ֣ר עֵינָ֑ן זֶֽה־יִהְיֶ֥ה לָכֶ֖ם גְּב֥וּל צָפֽוֹן: (י) וְהִתְאַוִּיתֶ֥ם לָכֶ֖ם לִגְב֣וּל קֵ֑דְמָה מֵחֲצַ֥ר עֵינָ֖ן שְׁפָֽמָה: (יא) וְיָרַ֨ד הַגְּבֻ֧ל מִשְּׁפָ֛ם הָרִבְלָ֖ה מִקֶּ֣דֶם לָעָ֑יִן וְיָרַ֣ד הַגְּבֻ֔ל וּמָחָ֛ה עַל־כֶּ֥תֶף יָם־כִּנֶּ֖רֶת קֵֽדְמָה: (יב) וְיָרַ֤ד הַגְּבוּל֙ הַיַּרְדֵּ֔נָה וְהָי֥וּ תוֹצְאֹתָ֖יו יָ֣ם הַמֶּ֑לַח זֹאת֩ תִּהְיֶ֨ה לָכֶ֥ם הָאָ֛רֶץ לִגְבֻלֹתֶ֖יהָ סָבִֽיב: (יג) וַיְצַ֣ו מֹשֶׁ֔ה אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר זֹ֣את הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר תִּתְנַחֲל֤וּ אֹתָהּ֙ בְּגוֹרָ֔ל אֲשֶׁר֙ צִוָּ֣ה יְקֹוָ֔ק לָתֵ֛ת לְתִשְׁעַ֥ת הַמַּטּ֖וֹת וַחֲצִ֥י הַמַּטֶּֽה: (יד) כִּ֣י לָקְח֞וּ מַטֵּ֨ה בְנֵ֤י הָראוּבֵנִי֙ לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֔ם וּמַטֵּ֥ה בְנֵֽי־הַגָּדִ֖י לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם וַחֲצִי֙ מַטֵּ֣ה מְנַשֶּׁ֔ה לָקְח֖וּ נַחֲלָתָֽם: (טו) שְׁנֵ֥י הַמַּטּ֖וֹת וַחֲצִ֣י הַמַּטֶּ֑ה לָקְח֣וּ נַחֲלָתָ֗ם מֵעֵ֛בֶר לְיַרְדֵּ֥ן יְרֵח֖וֹ קֵ֥דְמָה מִזְרָֽחָה: פ
דברים פרק לד
(א) וַיַּ֨עַל מֹשֶׁ֜ה מֵֽעַרְבֹ֤ת מוֹאָב֙ אֶל־הַ֣ר נְב֔וֹ רֹ֚אשׁ הַפִּסְגָּ֔ה אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֣י יְרֵח֑וֹ וַיַּרְאֵ֨הוּ יְקֹוָ֧ק אֶת־ כָּל־הָאָ֛רֶץ אֶת־הַגִּלְעָ֖ד עַד־דָּֽן: (ב) וְאֵת֙ כָּל־נַפְתָּלִ֔י וְאֶת־אֶ֥רֶץ אֶפְרַ֖יִם וּמְנַשֶּׁ֑ה וְאֵת֙ כָּל־אֶ֣רֶץ יְהוּדָ֔ה עַ֖ד הַיָּ֥ם הָאַחֲרֽוֹן: (ג) וְאֶת־הַנֶּ֗גֶב וְֽאֶת־הַכִּכָּ֞ר בִּקְעַ֧ת יְרֵח֛וֹ עִ֥יר הַתְּמָרִ֖ים עַד־צֹֽעַר: (ד) וַיֹּ֨אמֶר יְקֹוָ֜ק אֵלָ֗יו זֹ֤את הָאָ֙רֶץ֙ אֲשֶׁ֣ר נִ֠שְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָ֨ם לְיִצְחָ֤ק וּֽלְיַעֲקֹב֙ לֵאמֹ֔ר לְזַרְעֲךָ֖ אֶתְּנֶ֑נָּה הֶרְאִיתִ֣יךָ בְעֵינֶ֔יךָ וְשָׁ֖מָּה לֹ֥א תַעֲבֹֽר:
תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף נו עמוד א
מאי חצובא? אמר רב יהודה אמר רב: שבו תיחם יהושע לישראל את הארץ. ואמר רב יהודה אמר רב: לא מנה יהושע אלא עיירות העומדות על הגבולין. אמר רב יהודה אמר שמואל: כל שהראהו הקדוש ברוך הוא למשה - חייב במעשר. לאפוקי מאי? לאפוקי קיני, קניזי, וקדמוני. תניא, רבי מאיר אומר: נפתוחא, ערבאה, ושלמאה; רבי יהודה אומר: הר שעיר, עמון, ומואב; רבי שמעון אומר: ערדיסקיס, אסיא, ואספמיא.
דרך אמונה הלכות תרומות פרק א הלכה ב
(יג) ארץ ישראל כו'. מצינו בתורה ג״פ גבולי א״י. פ״א בפ' לך גבי א״א מנהר פרת עד נחל מצרים וחשיב י' עממים. פעם ב' בפ' מסעי דקחשיב כל הגבולים. פעם ג' בפ' ברכה הארץ שהראהו הקדוש ברוך הוא למשה רבנו. והנה הגבולות שבפ' לך שניתנה לא״א לא נכבשו מעולם והוא הבטחה לעת״ל שאז יכבש זה אבל בימי יהושע לא הי' מצוה לכובשה ולקדשה ולכן ארץ קיני קניזי וקדמוני לא נתקדש מעולם [ועי' בב״ב נ״ו א' איזה ארצות הם]. וגבולות שבפ' מסעי הם הגבולות שיהושע נצטוה לכבוש בלי עבר הירדן [אמנם למעשה גם יהושע לא כבש הכל כדלקמן]. ומה שהראהו הקדוש ברוך הוא למשה הוא עם עבר הירדן ואמרו בגמ' כל שהראהו הקדוש ברוך הוא למשה חייב במעשר כי כ״ז נתקדש בימי יהושע בקדושת הארץ אם יכבש:
קדושת עולי מצרים בזה״ז- עי' בגמ', וברמב״ם.
תלמוד בבלי מסכת ערכין דף לב עמוד ב
תניא, ר' ישמעאל בר' יוסי: למה מנו חכמים את אלו? שכשעלו בני הגולה מצאו אלו וקידשום, אבל ראשונות בטלו משבטלה קדושת הארץ. קסבר: קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבא. ורמינהי, א״ר ישמעאל בר' יוסי: וכי אלו בלבד היו? והלא כבר נאמר: ששים עיר כל חבל ארגוב כל אלה ערים בצורות! אלא למה מנו חכמים את אלו? שכשעלו בני הגולה מצאו אלו וקידשום; קידשום? הא אמרינן דלא צריך לקדושינהו! אלא מנאום; ולא אלו בלבד, אלא כל שתעלה לך מסורת בידך מאבותיך שמוקפת חומה מימות יהושע בן נון - כל מצות הללו נוהגות בה, מפני שקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא! איבעית אימא: תרי תנאי ואליבא דר' ישמעאל. ואיבעית אימא: חד מינייהו ר' אלעזר בר יוסי אמרה; דתניא, ר״א בר יוסי אומר: אשר לוא חומה - אף על פי שאין לו עכשיו והיה לו קודם לכן.
רמב״ם הלכות בית הבחירה פרק ו הלכה טז
ולמה אני אומר במקדש וירושלים קדושה ראשונה קדשה לעתיד לבוא, ובקדושת שאר א״י לענין שביעית ומעשרות וכיוצא בהן לא קדשה לעתיד לבוא, לפי שקדושת המקדש וירושלים מפני השכינה ושכינה אינה בטלה, והרי הוא אומר והשמותי את מקדשיכם ואמרו חכמים אף על פי ששוממין בקדושתן הן עומדים אבל חיוב הארץ בשביעית ובמעשרות אינו אלא מפני שהוא כבוש רבים וכיון שנלקחה הארץ מידיהם בטל הכבוש ונפטרה מן התורה ממעשרות ומשביעית שהרי אינה מן ארץ ישראל, וכיון שעלה עזרא וקדשה לא קדשה בכיבוש אלא בחזקה שהחזיקו בה ולפיכך כל מקום שהחזיקו בה עולי בבל ונתקדש בקדושת עזרא השנייה הוא מקודש היום ואף על פי שנלקח הארץ ממנו וחייב בשביעית ובמעשרות על הדרך שביארנו בהלכות תרומה.
ספר העיטור אות פ - פרוזבול
ועל כרם רבעי שאלתי לרב קרובינו החסיד כיון דגמרי קודש ממעשר נימא מה מעשר אינו נוהג בזמן הזה אפי' בארץ כדאיתא בתמורה יכול יעלה אדם מעשר שני בזמן הזה וכו' כדאיתא התם כרם רבעי לא יהא נוהג. ובירושלמי לא גרסינן מה מעשר אינו נוהג בסוריא והשיב דסבירא ליה כמאן דאמר קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא. כדקתני בבחירתא אמר ר' יהושע בן לוי שמעתי שמקריבין אף על פי שאין בית ומעשר שני אף על פי שאין חומה שקדושה ראשונה וכו' ור' אלעזר ור' יהושע הלכה כר' יהושע.
קדושת עולי מצרים- עי' ברמב״ם וברדב״ז בהלכות סנהדרין (וכ״כ החזו״א שביעית ג' יט') חישבו מה הדין לגבי עכו.
רמב״ם הלכות סנהדרין פרק ד הלכה ו
אין סומכין זקנים בחוצה לארץ … וכל ארץ ישראל שהחזיקו בה עולי מצרים ראויה לסמיכה.
רדב״ז הלכות סנהדרין פרק ד הלכה ו
וכל א״י וכו'. אף על פי שלא החזיקו בה עולי בבל אף על גב דאינה כא״י לענין תרומות ומעשרות ולקצת דברים לענין מינוי סמוכים הכל הוא א״י וכן לענין הדר בא״י ולענין הנקבר בה ולשאר קדושת ארץ ישראל דינם שוה וכבר האריך בזה בעל ספר כפתור ופרח ע״ש:
חזון איש שביעית ג יט'
ונר' דאותה קדושה שקדשה עזרא אינה מטמאה משום ארץ העמים אף בזה״ז, דאל״כ לא משכחת טהרה, ובגמ' נידה ו: אמרו דנהגו טהרה, ונר' לענין הא דתנן בכתובות ק: הכל מעלים לא״י, הוא אפי' בזה״ז ואפי' למ״ד לא קדשה, ואפי' מחו״ל לא״י מכזיב ולהלן דלא קידשה עזרא. מיהו מעלין ממקום דלא קדשה למקום שקדשה וכמש״כ תוס' גיטין ב. בשם הירוש' דהמוכר עבדו מעכו לעכו יצא לחירות והיינו ממקום שקידש עזרא למקום שלא קידש ומשמע אפי' בזה״ז, ואפי' למ״ד לא קדשה דמ״מ אותה שקדשה עזרא מקודשת השתא טפי מדרבנן. ומיהו הא דהפליגו חז״ל בכתובות שם במעלת ישיבת הארץ נר' דאף באותה שלא קידש עזרא.
ר״י קורקוס הלכות תרומות פרק א הלכה ב
וכתב רבינו אינו נקרא א״י כדי שינהגו בו כל המצות כיון בזה לומר דדוקא לענין מצות אינו א״י אבל קדושת ארץ ישראל יש לה לענין הדר בה ולענין הכל מעלין לא״י ולשאר דינין הוזכרו בתלמוד כיון שהיא מהארץ שנתנה אברהם אבינו וכן מצאתי שדקדק בעל כפתור ופרח מלשון רבנו והוא נכון.
ראיות לקדושה העצמית- עי' בגמ' יבמות, האם הקדושה תלויה במצוות? כיצד ניתן לדחות ראיה זאת,
תלמוד בבלי מסכת יבמות דף סד עמוד א
גמ'. ת״ר. נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה - יוציא ויתן כתובה, שמא לא זכה להבנות ממנה. אף על פי שאין ראיה לדבר - זכר לדבר: מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען - ללמדך, שאין ישיבת חו״ל עולה לו מן המנין.
רש״י מסכת יבמות דף סד עמוד א
גמ'. מקץ עשר שנים - בא על הגר והאי דלא נסיב לה בהנך שני קמאי עד שלא בא לארץ כנען שהיו שנים מרובות בפדן ארם ללמדך שאין ישיבת חוצה לארץ עולה לו דלמא משום עון חוצה לארץ הם עקורים.
חידושי הרמב״ן מסכת יבמות דף סד עמוד א
אלא י״ל שמי ששהה עם אשתו בחוצה לארץ ובא לו לארץ אין ישיבת ח״ל עולה לו מן המנין שמא זכות ארץ ישראל תעמוד לו, אבל לדרים בחוצה לארץ ודאי אם שהו עשר שנים ולא זכו, לעולם לא יזכה ליבנות הימנה וכופין אותו להוציא.
רבי אברהם מן ההר (מהד' בלוי) מסכת יבמות דף סד עמוד א
ופירש רבינו שלמה שמא משום עון חוצה לארץ הם עקורין. ואיכא מאן דאמר דוקא למי שדר בארץ ישראל אינו עולה לו ישיבת חוצה לארץ. אבל מי שאינו דר בארץ ישראל ודאי ישיבת חוצה לארץ עולה לו. ועיקר הפירוש שאין ישיבת חוצה לארץ עולה לו לפי שהיה עומד בצער עד שבא לארץ ישראל. והיינו דנקט לו, כלומר לאברהם דוקא, אבל לאחר שאינו עומד שם בצער לא.
בראשית רבה (וילנא) פרשת תולדות פרשה סד
גור בארץ הזאת א״ר הושעיה את עולה תמימה מה עולה אם יצאת חוץ לקלעים היא נפסלת אף את אם יצאת חוץ לארץ נפסלת
שי' הראשונים- עי' ביראים, ועי' במח' הראשונים במסכת גיטין, בראיה מעכו.
ספר יראים סימן תיג
ואף על פי שבימי אברהם לא נתקדשה ארץ ישראל עדיין מ״מ חפצי הבורא היו בה שהרי הסולם בה היה קבועה כדכתיב ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה
תוספות מסכת גיטין דף ב עמוד א
ועכו אף על גב דכבשוהו עולי בבל כדאמר בסוף כתובות (דף קיב.) רבי אבא הוה מנשק כיפי דעכו ובפרק מי שאחזו (לקמן דף עו:) פריך למימרא דעכו לאו מארץ ישראל הוה הא כי הוו מפטרי רבנן מהדדי בעכו הוו מפטרי מהדדי לפי שאסור לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ אמר ר״ת דלא קשה מידי דעכו היתה חציה בארץ וחציה בחו״ל כדמוכח בירושלמי והכא מיירי באותו צד שבחוצה לארץ.
חידושי הרמב״ן מסכת גיטין דף ב עמוד א
וכ״ת שלא כבשוה עולי בבל הא אמר בשלהי מס' כתובות ר' אבא מנשק כיפי דעכו אלמא קדישה, איכא למימר סבירא להו קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא ולפיכך היתה חביבה עליהם אבל לענין גיטין כיון שלא כבשום אינם בקיאין לשמה ולא מצויין לקיימו דלא שכיחי בתי דינין, ואי נמי סבירא להו לא קדשה לעתיד לבא לענין תרומות ומעשרות, חביבא עלייהו, דהא איכא דאמרי קדושה שלישית יש להם ואעפ״כ ארץ ישראל בחיבתה היא עומדת ובקדושתה לענין ישיבתה ודירתה. ויש אומרים עכו חציה בארץ ישראל וחציה בחו״ל …
פסיקת האחרונים- עי' בדברי המהרי״ט בסתירה בדבריו, עי' בחת״ס ובתי' של האבני נזר.
שו״ת מהרי״ט חלק ב - יורה דעה סימן כח
ומסתמא דאף בזמן הזה האיש כופה את האשה ועוד דעיקר הטעם משום קדושת ארץ ישראל ומצות ישיבתה הוא אפי' בזמן הזה בחרבנה כמ״ש הרמב״ן ז״ל בפ' המצות מקרא דוירשתם אותה וישבתם בה ומייתי עובדא דספרי עד שישיבת א״י שקול' כנגד כל המצו'
שו״ת חתם סופר חלק ב (יורה דעה) סימן רלד
והנה לכאורה משמע לא משום מצות התלוים בא״י וירושלי' כופי' אלא משום קדושת עצמה וכל הדר בח״ל דומה כמי שאין לו אלוה ר״ל אדרבא לדברי ר״ח כהן שבתוס' שלהי כתובות משמע אי לא מצות נוהגת היה יותר ראוי' לעלות ומהרי״ט ח״ב חי״ד סי' כ״ח שהביא הדרת גאונו כ' להדי' שהטעם משום תוס' קדושתה ולא משום מצות הנוהגות ודלא כמשמע מתשב״ץ הנ״ל ותשב״ץ גופי' רפי' בידי' וכיון שכל עצמו הוא משום עוצם קדושתה אין לכנס כלל בפלפול אי קדשה ראשונה וקדש' לע״ל … היוצא מדברינו דעכ״פ לכ״ע קדושת שניהם קדושת עולמים מימות עולם עד סוף כל ימות עולם לא נשתנה ולא ישתנה אלא שקדושת ירושלים חמורה מקדושת שאר א״י וגם הרמב״ם דלא מנה למ״ע =למצות עשה= ישיבת א״י כמו שחשב הרמב״ן במניין המצות מ״מ מודה ביתר שאת בקדושה בזה״ז.
שו״ת מהרי״ט חלק א סימן מז
תשובה השואל הזה השכיל פיהו וסתם וכת' דר בעי' אחת מערי יהודה שיראה שמחזיקי' בה כארץ ישראל כדי שתהא תשובתי עליה הכל מעלין לא״י ואולם יהיה מקום לומר שהיא מאותה שהבי' בעל כפתור ופרח והיא בס״פ זה בורר א״ר אלעזר חורבא אחת היתה בתחומי עזה והיו קורין לה חורבתא סגורתא ונר' שמתוכה רוצה להוכיח דהיא ארץ ישראל שאין ח״ל מטמאה בנגעי' דארץ אחוזתכם כתי' ועל הנחה זו השיבו מתו' משנתנו הכל מעלין לארץ ישראל ובעניותי הריני דן לפני רבותינו שיחיו שנראה בבירור שהיא ח״ל לכל דבריה דתנן בפרק קמא דגיטין מרקם למזרח ורקם כמזרח מאשקלון לדרום ואשקלון כדרום ועזה בדרומה של אשקלון היא שהכל היא ח״ל ובעי' למידק בגמ' דבבל לאו כא״י היא מדתנן מעכו לצפון ועכו כצפון אלמא כל מה שהוא חוץ לגבולין אלו הכל ח״ל…
ואי קשיא מהא דאמרינן בפ' עשרה יוחסין וישב ממזר באשדוד דמתרג' רב יוסף ויתובון ישראל לרחצן בארעיהון דדמו בה לנוכראין משמע דאשדוד מא״י היא והיא מארץ פלשתים הא לא קשיא דבזמן בית ראשון כארץ ישראל חשיבי והיה הנביא מתנבא על בית שלישי שיבנה בב״י שישוב וישבו בהם ויכבשום חלף דדמו בה לנוכראין דבית שני שלא כבשוה עולי בבל. וגדולה מזו אמר בפ״ק דגיטין עכו כארץ ישראל לגיטין לגיטין אין לעבדים לא והכי אמרי' בירושלמי המוכר עבדו לעכו יצא לחירות ר' ישמעאל אמר אפי' מעכו לעכו משום דעכו יש בה א״י ויש בה ח״ל אלמא כי היכי דקנסי' במוכר עבדו לח״ל שיצא לחירות הכי קנסי' ליה במוכרו למקו' שהוא מא״י אלא שלא נתכבשה כבוש שני ואף על פי שהרב בעל כפתור ופרח כתב דלכל מילי בר ממעשרו' ומצות אין הפרש בקדושת' בין מה שנתכבש ע״י עזרא למה שלא נתכבש אף אם נודה לו לענין קבור' שכל מה שטרח וחתר להאריך הוא על זה לומר שיש לה מעלה לענין קבורה כמו א״י והוכיח ממה שהאבות בחרו בה לאחוז' קבר קוד' שנבחר' ונתכבש' והאריך זכרו לברכה בזה מכל מקום לענין כפית עליה שאינה אלא בשביל המצות התלויות בה לא אמרי' אלא ארץ ישראל המקודש' ומחויבת במצו' כמו שאמרו לענין המוכר עבדו.
שו״ת אבני נזר חלק יורה דעה סימן תנד
לב) ועוד ק״ל על מהרי״ט דהנה בתשב״ץ סימן ב' מח״ב ס״ל דהא דמעלין לא״י הוא משום מצות התלויות בארץ ולא משום מצות דירה. אך מהרי״ט חלק יור״ד סימן כ״ח הוכיח במישור דהא דמעלין משום מצות דירה ולא משום מצות התלויות בארץ. דאשה וכ״ש עבד אינן חייבין בתרומות ומעשרות וא״כ איך תוכל האשה לכוף את בעלה וכ״ש העבד את אדוניו. א״ו משום מצות דירה. והנה לכאורה לפי״ז דמשום מצות דירה הוא דמעלין אפי' בעיירות שכבשום עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל יהי' הדין דמעלין. דהא מצות ישיבת א״י היתה אפי' קודם כיבוש כמו שאמרו [יבמות סד ע״א] גבי אברהם שישיבת חו״ל אין עולה לו מן המנין. ובמ״ר וישלח [פר' ע״ו א'] שיעקב נתיירא מעשו שמא בא עליו מכח כיבוד אב ומכח ישיבת א״י. הנה דישיבת א״י מצוה אף קודם כיבוש כלל ויוקשה על מהרי״ט שכ' בח״א סימן מ״ז דלעיר עזה אינו יכול להעלות מאחר שלא כבשוה עולי בבל:
לג) אשר ע״כ ליישב ספיקות אלו נ״ל כי ישיבת א״י וירושלים יש בה ג' ענינים. א' מ״ע דישיבת ארץ. ובזה אין חילוק בין א״י וירושלים. וגם אין ארצות שלא נכבשו בכלל זה כי הכתוב אומר וירשתם אותה וישבתם בה. הנה דמצות ישיבה לאחר שירשו אותה ונתקדשה הארץ דוקא. ולמ״ד לא קידשה לעת״ל אין מ״ע דישיבת ארץ בזה״ז רק מדרבנן. הב' מצות התלויות בארץ. ובזה יש יתרון לירושלים על שאר א״י בזמן המקדש שיש בה מצות יתרות אכילת קדשים ומע״ש ולהתפלל בביהמ״ק שער השמים. ובזה״ז למ״ד לא קידשה וישיבת א״י דרבנן. ועיירות שלא נכבשו פשיטא שאינם בזה שאינו נוהג בהם מצות התלויות בארץ. הג' מסתברא לדור במקום מקודש וקדוש לשכינה. וזה אף קודם כיבוש ישראל דמפורש בזוה״ק בפסוק לך לך מארצך דגם אז לא הי' שולט על א״י שום שר רק הקדוש ברוך הוא בעצמו. אך זה בגליל ויהודה. אבל עבר הירדן [אף] דכתיב [יהושע כ״ב י״ט] ואם טמאה ארץ אחוזתכם ופי' באלשיך וז״ל והעולה על רוחכם שמפני זה אין השגחתו יתברך עליכם רק באמצעות השר השורר חוצה עכ״ל. המדקדק בדבריו יראה דלפי האמת אינה בממשלת שר השורר חוצה ואינם דומין לישראל שבח״ל. דכיון שכבשוה ישראל ונתקדשה בקדושת א״י שוב אינה תחת ממשלת השר. ומ״מ קודם כיבוש ודאי היתה תחת ממשלת השר ובזה״ז למ״ד לא קידשה לעת״ל מדאורייתא חזרה לממשלת השר. אבל בגליל ויהודה אף בזה״ז טוב לדור בה מסברא. … ומצד זה ירושלים מצוה לדור בה יותר מבשאר א״י אפי' בזה״ז דקדושת מקדש וירושלים ודאי קידשה לע״ל. ואפי' למ״ד גם ביהמ״ק וירושלים לא קידשה לעת״ל. הלא שם הקריבו אדם קין והבל ונח [פדר״א פל״א]. ויעקב שם ראה הסולם. ומסברא לדור בירושלים עדיפא:
לד) והנה מה שמצוה מה״ת כגון מ״ע דישיבת ארץ. י״ל שאין לדקדק אם הוא צדיק וראוי לדור במקום מקודש או לא כיון שמצות המקום הוא ובהדי כבשי דרחמנא למה לך. אך מה שמסברא לדור במקום מקודש. ובזה ודאי אם אינו ראוי לכך אין סברא לדור במקום מקודש מאחר שאין הקדושה סובלתו ומי בקש זאת מידכם רמוס חצרי: …לז) והשתא ניחא דברי מהרי״ט בעז״ה דכיון שלא כבשוה עולי בבל אין מעלין וקשה הא יעקב אמר על עשו שמא בא עלי מכח כיבוד אב וישוב א״י. ולפמ״ש ניחא דזה מסברא שראוי לדור בה והארץ סובלתו ועשו סובלתו משום שהי' בטל וטפל ליצחק. ואה״נ אם רוצה לעלות מחמת קדושת הארץ דהוי כאומר ברי לי שאני ראוי לדור בארץ. אבל שם הי' המעשה שהי' רוצה לחזור לעזה מחמת פרנסה ואין ראי' כלל שראוי לקדושת ארץ ואין כאן סברא. רק אם הי' כובשים אותו עולי בבל איכא מצוה ולא משגחינן אם ראוי אם אינו ראוי. אבל עכשיו שלא כבשום עולי בבל אין כאן לא מצוה ולא סברא:
להביא את תוס' שסובר שאין מצות עליה בזה״ז- משמע מדבריו שהכל תלוי במצוות ודוק.
תוספות מסכת כתובות דף קי עמוד ב
הוא אומר לעלות כו' - אינו נוהג בזמן הזה דאיכא סכנת דרכים והיה אומר רבינו חיים דעכשיו אינו מצוה לדור בא״י כי יש כמה מצות התלויות בארץ וכמה עונשין דאין אנו יכולין ליזהר בהם ולעמוד עליהם.
(ה) וַיָּ֨מָת שָׁ֜ם מֹשֶׁ֧ה עֶֽבֶד־יְקֹוָ֛ק בְּאֶ֥רֶץ מוֹאָ֖ב עַל־פִּ֥י יְקֹוָֽק:
קדושה עצמית של הארץ- ע' בשו״ת מהרי״ט ח״ב יו״ד סי' כח'. ומבוא לשבת הארץ פ״טו. וכן כפתור ופרח פ״י. וקדושה זאת לא תשתנה לעולם עי' חת״ס יו"S סי' לד.'
קדושה ראשונה- ע״י כיבוש יהושע, עי' רמב״ם תרומות פ״א ה״ו. וכ' האחרונים שאין צורך בקידוש מיוחד אלא ע״י הכיבוש חלה הקדושה, עי' חזו״א שביעית סי' ג' אות א', ושו״ת דבר אברהם ח״א סי' י'.
רמב״ם הלכות תרומות פרק א הלכה ו
נמצא כל העולם לענין מצות התלויות בארץ נחלקת לג' מחלוקות, א״י, וסוריא, וח״ל, וא״י נחלקת לשנים, כל שהחזיקו עולי בבל חלק א', וכל שהחזיקו עולי מצרים בלבד חלק שני, וח״ל נחלקת לשנים, ארץ מצרים ושנער ועמון ומואב המצות נוהגות בהם מד״ס ונביאים, ושאר הארצות אין תרומות ומעשרות נוהגות בהן.
רמב״ם הלכות תרומות פרק א הלכה ז
אי זו היא ארץ שהחזיקו בה עולי מצרים, מרקם שהוא במזרח א״י עד הים הגדול, מאשקלון שהיא לדרום א״י עד עכו שהיא בצפון, היה מהלך מעכו לכזיב כל הארץ שעל ימינו שהוא מזרח הדרך הרי היא בחזקת ח״ל וטמאה משום ארץ העמים ופטורה מן המעשר ומן השביעית, עד שיודע לך שאותו המקום מא״י, וכל הארץ שעל שמאלו שהוא מערב הדרך, הרי היא בחזקת א״י וטהורה משום ארץ העמים וחייבת במעשר ובשביעית, עד שיודע לך שאותו מקום ח״ל, וכל ששופע ויורד מטורי אמנום ולפנים א״י, מטורי אמנום ולחוץ ח״ל, והנסים שבים רואין אותן כאילו חוט מתוח עליהם מטורי אמנום ועד נחל מצרים, מן החוט ולפנים א״י, מן החוט ולחוץ ח״ל, וזו היא צורתה.
דרך אמונה (סק״עב)- ועכו עצמה עו״מ כבשוה אבל לא עו״ב אבל י״א שעו״ב כבשו חצי עכו וחציה לא כבשו ועו״מ כבשו כולה. (אומנם בחזו, א שביעית ג' סק״כו משמע שגם הרמב״ם סבר שכבשו חצי עכו וצע״ג על דבריו)
את החלק הזה להביא בקשר למפות המצורפות.
גבולות עולי מצרים- עי' בפסוקים לעיל, ולעומת זאת עי' בדברי הרמב״ם. שימו לב לשי' הרמב״ם מה נכלל בתחומי עולי מצרים, התמקדו במיוחד בשי' לגבי עכו.
רמב״ם הלכות תרומות פרק א
הלכה ז
אי זו היא ארץ שהחזיקו בה עולי מצרים, מרקם שהוא במזרח א״י עד הים הגדול, מאשקלון שהיא לדרום א״י עד עכו שהיא בצפון, היה מהלך מעכו לכזיב כל הארץ שעל ימינו שהוא מזרח הדרך הרי היא בחזקת ח״ל וטמאה משום ארץ העמים ופטורה מן המעשר ומן השביעית, עד שיודע לך שאותו המקום מא״י, וכל הארץ שעל שמאלו שהוא מערב הדרך, הרי היא בחזקת א״י וטהורה משום ארץ העמים וחייבת במעשר ובשביעית, עד שיודע לך שאותו מקום ח״ל …
רמב״ם הלכות תרומות פרק א
הלכה ט
אי זו היא סוריא מא״י ולמטה כנגד ארם נהרים וארם צובה כל יד פרת עד בבל כגון דמשק ואחלב וחרן ומגבת וכיוצא בהן עד שנער וצהר הרי היא כסוריא, אבל עכו חוצה לארץ כאשקלון והם תחומי א״י.
דרך אמונה הלכות תרומות פרק א הלכה ז
(סז) אי זו היא ארץ. הנה (קכב) עולי מצרים לא החזיקו בכל גבולי הארץ שנמנה בתורה בפ' מסעי [דמה״ט לא הי' כיבוש דוד בסוריא מועיל משום שעדיין לא נכבשה כל הארץ כנ״ל ה״ג (קכג) ובזה לא סגי שנתנם למס אלא בעי שיתיישבו ממש בכל הארץ] (קכד) אך י״א דבימי שלמה כיון שנתנם למס הוי כמי שכיבשום, וכל מה שלא נכבש לא נתקדש בקדושת א״י [כנ״ל ה״ב שיהושע חלק כדי שכשיכבשו יתקדש משמע שאם לא כבשו לא נתקדש] וגם אם כבשו ערים וחזרו הגוים ונטלוהו פקע הקדושה מהם [כנ״ל ה״ה שהקדושה הראשונה היתה מפני הכיבוש וכשבטל הכיבוש בטלה הקדושה] ודעת רבנו שגבולות אלו המנויין בריש מס' גיטין דהיינו רקם ואשקלון ועכו הם הגבולות שכבשו עולי מצרים והחזיקו בהם עד החורבן (קכה) אבל שאר המקומות שחוצה להם אף שכבשו קצתן אבל חזרו הגוים ונטלום ובטלה קדושתן אז (קכו) אבל דעת הרבה ראשונים שגבולות אלו הן גבולות של עולי בבל אבל עולי מצרים התרחבו גבוליהן הרבה יותר (קכז) וי״א דגבולין אלו לא נאמרו רק לענין גיטין ולא לגבי מצות התלויות בארץ:
דרך אמונה הלכות תרומות פרק א הלכה ט
(צט) אבל עכו חו״ל כאשקלון. ר״ל (קעח) כמו שביאר למעלה בה״ה דאשקלון לא כבשו עולי בבל (קעט) וגם עכו כן ושאר הראשונים כתבו דחצי עכו כבשוה עו״ב וחציה לא כבשוה וכנ״ל סקע״ב ואפשר דאף רקם כבשוה עו״מ ולא עו״ב:
גבול נוסף- עי' בדברי הרמב״ם בהלכות קידוש החודש.
רמב״ם הלכות קידוש החודש פרק יח הלכה טז
וכל אלו הדברים בשהיו המדינות שבמערב ושבמזרח מכוונות, כגון שהיו נוטות לצפון העולם משלשים מעלות עד חמש ושלשים מעלות, אבל אם היו נוטות לצפון יתר מזה או פחות, משפטים אחרים יש להן שהרי אינן מכוונות כנגד ארץ ישראל. ודברים אלו שביארנו בערי מזרח ומערב אינן אלא להגיד כל משפטי הראייה להגדיל תורה ולהאדירה, לא שיהיו בני מזרח או בני מערב סומכין על ראיית הירח או תועיל להם כלום, אלא לעולם אין סומכין אלא על קידוש בית דין שבארץ ישראל כמו שביארנו כמה פעמים.
מנהר עד אמנה- עי' במח' הראשונים האם מדובר כאן על נחל מצרים או נחל בצפון.
ר״ש מסכת שביעית פרק ו משנה א
ושמא נהר דתנן הכא לא נחל מצרים הוא אלא נהר אחר לצפון א״י כדפרשינן דאמנום ונהר זה למזרח כזיב וזה למערבו וכן ההוא דתנן בפ״ד דחלה (משנה ח) ואמנום דהכא הוא הר ההר האמור בגבולין בפרשת אלה מסעי ואין זה הר ההר שמת בו אהרן דהוא בגבול ארץ אדום ודרום א״י במקצוע דרומית מזרחית של א״י ששם היתה ארץ אדום:
תוספות יום טוב מסכת שביעית פרק ו משנה א
ובפ״ד דחלה מפרש ג״כ הר״ב מכזיב עד הנהר לצד מזרח ומכזיב ועד אמנה לצד מערב וכן פי' הר״ש ודברים הללו וכן מה שכתב בכאן דעכו יושבת ברבוע של ארץ ישראל במקצוע צפונית מזרחית קשה שמצאתי בספר כפתור ופרח בפי״א ששלשתן על שפת הים המערבי הם והמחברו כאשר העיד על עצמו הוא עד וראה. שאמר בזה הלשון הן הייתי כשני שנים בגליל דורש וחוקר ועוד חמש שנים בשאר ארצות השבטים לא מנעתי עצמי שעה אחת מרגל הארץ ברוך העוזר. וכתב דעכו וכזיב ואמנה שלשתן על הים המערבי של ארץ ישראל הם וקצה גבול מערבית דרומית הוא נחל מצרים וקצה גבול מערבית צפונית הוא אמנה והוא הר ההר ע״פ גבולי א״י הנזכרים בפרשת מסעי והם כבוש עולי מצרים. ואמר עוד שיש מן עכו לנחל מצרים כמו שמן עכו לאמנום וגם אמר שכזיב הוא צפוני לעכו כמו יום אלו הן דבריו ז״ל. וא״א להכחיש המציאות וכל דבריו ז״ל בחקירה רבה כאשר אמר וכמבואר מספרו שבחיפוש רב בדק המקומות עד שידע אנה הם אחת לאחת. נמצאו שדברי הר״ב והר״ש בזה אינם אלא באומד הדעת ולא כיונו אל האמת כפי המציאות. וכתב עוד והמשנה אמרה שהחזיקו מכזיב ולדרום עד נחל מצרים מכזיב ולצפון עד הר ההר ויהיה כזיב שבזאת המשנה לזכרון מה שהחזיקו עולי מצרים כמו נקודה שעליה תסוב החוג וזה שאותה של מסכת חלה שאומרת מכזיב ועד הנהר. ר״ל שאם יש מכזיב ועד הנהר מקום שהוא כמו המקומות שיש מכזיב ועד אמנום כלומר שהם מכבוש עולי מצרים בלבד כמו בית שאן וחביריו שתי חלות מהנהר לדרום מאמנום לצפון שתי חלות עכ״ל. וזה כמו שכתב עוד לקמן וזהו שמן הסתם כל מה שהוא לדרום כזיב. מוחזק שהחזיק בו עזרא אם לא שהם יאמרו בפירוש שהניחם כענין בית שאן וזולתו שהזכירו הם ז״ל ע״כ. ומה שלפי דבריו הנהר הנזכר במשנה הוא נחל מצרים כן כתב גם כן הרמב״ם בחבורו פ״א מהלכות תרומות.
אנצקלופדיה תלמודית מסכם- הלכה שקדושה ראשונה בטלה. דעת יחידית אף שקדושה ראשונה של הארץ לא בטלה.
גדר כיבוש שני- עי' ברמב״ם ובקרית ספר, חישבו לפי״ז האם כיבוש הארץ בזה״ז יש לו תוקף? האם כיום הדבר מועיל מצד כיבוש או חזקה? עי' בקרית ספר ובדברי הגר״ש גורן.
גבולות הארץ נעשה שיעור נפרד ועי' בדין אילת במנחת שלמה מהדורה תנינה סי' מו'.
עי' גם בעולמות
https: //olamot. net/sites/default/files/pdf/64. pdf
רמב״ם הלכות תרומות פרק א הלכה ב להוריד מן הרמב״ם את ההפניות.
ארץ ישראל האמורה בכל מקום היא בארצות שכיבשן מלך ישראל או נביא מדעת רוב ישראל (כ) וזהו הנקרא (כא) כיבוש רבים, אבל יחיד מישראל (כב) או משפחה או שבט שהלכו וכבשו (כג) לעצמן מקום (כד) * אפילו מן הארץ שניתנה לאברהם (כה) * אינו נקרא א״י (כו) כדי שינהגו בו כל המצות, (כז) * ומפני זה חלק יהושע ובית דינו כל א״י לשבטים אף על פי שלא נכבשה (כח) כדי שלא יהיה כיבוש יחיד כשיעלה כל שבט ושבט (כט) ויכבוש חלקו.
רמב״ם הלכות תרומות פרק א הלכה ג
(ל) * הארצות שכבש דוד חוץ לארץ כנען כגון ארם נהרים וארם צובה (לא) ואחלב (לב) וכיוצא בהן אף על פי שמלך ישראל הוא ועל פי בית דין (לג) הגדול הוא עושה (לד) אינו כא״י לכל דבר ולא כחוצה לארץ לכל דבר (לה) כגון בבל ומצרים, (לו) אלא יצאו מכלל חוצה לארץ ולהיותן כא״י לא הגיעו, ומפני מה ירדו ממעלת א״י מפני שכבש אותם (לז) קודם שיכבוש (לח) כל א״י אלא נשאר בה משבעה עממים, ואילו תפס כל ארץ כנען (לט) לגבולותיה ואח״כ כבש ארצות אחרות (מ) * היה כיבושו כולו כא״י (מא) לכל דבר, (מב) והארצות שכבש דוד הן הנקראין סוריא.
קרית ספר הלכות תרומות פרק א
… כל שהחזיקו עולי מצרים ונתקדש כיון שגלו בטלה קדושתן דקדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד וכיון שעלו בני הגולה והחזיקו במקצת הארץ קדשוה לשעתה ולעתיד דכתיב והביאך ה' אלהיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה ירושה ראשונה ושניה יש להם שבטלה ירושה ראשונה מדנקראת שניה ירושה כדכתיב וירשתה אבל ירושה שלישית אין להם שהרי השניה לא פסקה כיון דלא כתיב לשון ירושה אחריתי בקרא משמע דירושה ועומדת היא אלא שלענין תרומות ומעשרות סבירא ליה לרב ז״ל דלא מיחייבי בזמן הזה דאוריתא כדכתב בסוף פרק ונראה דבעינן מלך או נביא ורוב ישראל אפילו לכיבוש ארץ ישראל היינו בכיבוש ראשון אבל כיבוש שני כיון שכבר קדשה ארץ ישראל אף על פי שבטלה כשגלו לא הוצרכו רוב ישראל אלא עזרא וסיעתו קדשוה. …
הרב שלמה גורן קדושת כיבוש של צה״ל בששת הימים
מקור המאמר- בקישור המצורף.
https: //www. toraland. org. il/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%94%D7%90%D7%A8%D7%A5-%D7%95%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%94/%D7%90%D7%A8%D7%A5-%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C/%D7%90%D7%A8%D7%A5-%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C-%D7%95%D7%92%D7%91%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%94/%D7%90%D7%A8%D7%A5-%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C/
ומכיוון שהתנאי לקידוש הארץ הוא שיהיה "כיבוש רבים", וכיבוש רבים הוא רק אם נעשה ע״י מלך ישראל (או מלכות ישראל כנ״ל) "מדעת רוב ישראל", כמו שקבע הרמב״ם בהל' תרומות, הרי הדבר תלוי בדעת רוב ישראל בא״י ובהחלטתם. שאם הסכימו לכבוש ולשחרר את השטח עבור ישראל, והוא נכבש לפי הסדר של התורה, חלה עליו קדושת א״י לכל דבר. אבל אם לא הייתה דעת רוב ישראל לשחרר את השטח עבורנו, כי אם להחזיק ולנהל אותו, ולא לספח אותו לא״י המוחזקת בידינו, אין בכוח הכיבוש הזה לקדש את השטח המשוחרר.
לכן ברור שהאזורים המשוחררים ע״י צה״ל במדה שהם בתוך גבול עולי מצרים, ואינם כלולים בגבול עולי בבל, תלויה קדושתם המחודשת לענייו תחולת חובת המצוות התלויות בארץ עליהם, בנו. דהיינו ברוב העם היושב בארץ (כי אין הולכים בזה אחר יושבי חו״ל כנ״ל). ואין הדבר תלוי רק בזמן הכיבוש, אלא בכל עת אשר החלטה כזאת תבוא מצד הממשלה על דעת העם, תתקדש הארץ מחדש בגבול עולי מצרים, בכוח החזקה שלנו שהיא יותר יעילה מאשר כוח כיבוש. חזקה זו יכולה להתבצע ע״י התנחלות יהודית באזורים המשוחררים, שכוחה עדיף לענייו קדושת המקום מאשר כיבוש, כמוש״כ הרמב״ם (הל' תרומות פ״א ה״ו, והל' ביהב״ח פ״ו הט״ז) הנ״ל, שקדושה הבאה ע״י כיבוש אינה אלא לשעתה ולא לעתיד לבוא, וקדושה הבאה מכוח חזקה והתנחלות שאחריה, קדשה לשעתה ולעתיד לבוא כמו קדושת עזרא בגבול עולי בבל.
לכאורה עכו זה בעייתי כיון שזה לא עולי מצרים אומנם עי' במאמר המצורף, כמו כן עי' בכפתור ופרח פרק עשירי אולי הקדושה נקבעת על פי גבולות ההבטחה.
הרב עמנואל מרדכי.
http: //www. daat. ac. il/daat/kitveyet/hamaayan/gvulot1-2. htm
עי' גם במאמר של הרב אריאל
https: //www. toraland. org. il/24294
ציטוטים מהכפתור ופרח אמצע פרק עשירי עיי, ש בעמ' לז'. (עמ' 75 בהברו בוקס, למצוא מי שמביא את הספר אם לא להקליד את המקור הזה. בסיכום מוחלט עי' בדבריו בעמ' 80. )
אולי להכנס לקושי בדברי רש״י לכאורה הוא סותר את עצמו מה הטעם ששביעית נוהגת בזה״ז או בגלל שקדושה בטלה, או בגלל היובל, ועי' באריכות ברמב״ן. ועי' באריכות בחי' ר' דוד ושם הקשה סתירה בשי' רש״י.
עי' בדרך אמונה שהביא שאומנם מצד הקדושה יש מקום לחייב בתרו״מ מדאו' וכן בשביעית, אבל בגלל סיבות נוספות התלויות ברוב יושביה וכדומה דברים אלו ירדו לדרגת דרבנן.
יושביה עליה- עי' בגמ ערכין לב:
קדושה למעלת א״י- עי' שם בדרך אמונה ועי' בהפניות שהביא בשם החזו״א וכו'. נפק״מ לעכו וכדומה.
גמ' מו״ק- שם יש מח' ראשונים איך להסביר את הגמ', לפי רש״י המשמעות שיש קשר בין שמיטת קרקעות שמיטת כספים, לעומת זאת ר״ת סובר אחרת, להביא את המח' הזאת.
סיכום מלקראת שמיטה ממלכתית-
האם יש איסור מלאכות במקומות שהם רק עולי מצרים- עי' רמב״ם פ״ו משמע רק נאכל אבל לא נאבד. וכ״כ הרמב״ם פ״ד ה״כו. לדבריו כל הקולא היא רק לגבי ספיחין. ואם כן זריעה אפש להתיר רק במקום שהוא לגמרי מחוץ לשטח של עולי מצרים ובבל, (כג' אזורי ערבה דרומית) אומנם רש״י חולין ז. וכן ביבמות טז. הקל מלאכות במקומות שהם רק מצרים. אומנם דבריו נגד משנה מפורשת (שבייעת פ״א מ״א) וצ״ל לשי' רש״י שזה רק איסור דרבנן. (ועי' במהרי״ק על הרמב״ם תרומות פ״א ה״ה ובשו״ת משנ״י ח"T סי' מד'-מה' שהביא הסבר אחר שרש"H דיבר רק על מקומות שהם עבר הירדן) ועי' מאמר הרב זויין תחומין י' עמ' 23.
שי' החזו״א (ג' כד') יש מקומות שהניחו בכוונה בשביל עניים והתירו לעשות מלאכה, וזה דוחק שמקומות שממש היו עולי בבל התירו ואילו מקומות שהיו רק עולי מצרים לא התירו.) למעשה החזו״א לא הקל כיון שלא יודעים את המקומות (עי' בדבריו ג' יט')
דף מקורות.
גבולות הארץ- גבולות ההבטחה: עי' בבראשית ושמות כג' לא'. גבולות מסעי" במדבר לד, גבולות עולי מצרים, גבולות עולי בבל, גבולו מדינת ישראל.
בראשית פרק טו
(יח) בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת יְקֹוָק אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת:
(יט) אֶת הַקֵּינִי וְאֶת הַקְּנִזִּי וְאֵת הַקַּדְמֹנִי:
(כ) וְאֶת הַחִתִּי וְאֶת הַפְּרִזִּי וְאֶת הָרְפָאִים:
(כא) וְאֶת הָאֱמֹרִי וְאֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַגִּרְגָּשִׁי וְאֶת הַיְבוּסִי: ס
שמות פרק כג
(לא) וְשַׁתִּי אֶת גְּבֻלְךָ מִיַּם סוּף וְעַד יָם פְּלִשְׁתִּים וּמִמִּדְבָּר עַד הַנָּהָר כִּי אֶתֵּן בְּיֶדְכֶם אֵת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ וְגֵרַשְׁתָּמוֹ מִפָּנֶיךָ:
במדבר פרק לד
(ג) וְהָיָה לָכֶם פְּאַת נֶגֶב מִמִּדְבַּר צִן עַל יְדֵי אֱדוֹם וְהָיָה לָכֶם גְּבוּל נֶגֶב מִקְצֵה יָם הַמֶּלַח קֵדְמָה:
(ד) וְנָסַב לָכֶם הַגְּבוּל מִנֶּגֶב לְמַעֲלֵה עַקְרַבִּים וְעָבַר צִנָה והיה וְהָיוּ תּוֹצְאֹתָיו מִנֶּגֶב לְקָדֵשׁ בַּרְנֵעַ וְיָצָא חֲצַר אַדָּר וְעָבַר עַצְמֹנָה:
(ה) וְנָסַב הַגְּבוּל מֵעַצְמוֹן נַחְלָה מִצְרָיִם וְהָיוּ תוֹצְאֹתָיו הַיָּמָּה:
(ו) וּגְבוּל יָם וְהָיָה לָכֶם הַיָּם הַגָּדוֹל וּגְבוּל זֶה יִהְיֶה לָכֶם גְּבוּל יָם:
(ז) וְזֶה יִהְיֶה לָכֶם גְּבוּל צָפוֹן מִן הַיָּם הַגָּדֹל תְּתָאוּ לָכֶם הֹר הָהָר:
(ח) מֵהֹר הָהָר תְּתָאוּ לְבֹא חֲמָת וְהָיוּ תּוֹצְאֹת הַגְּבֻל צְדָדָה:
(ט) וְיָצָא הַגְּבֻל זִפְרֹנָה וְהָיוּ תוֹצְאֹתָיו חֲצַר עֵינָן זֶה יִהְיֶה לָכֶם גְּבוּל צָפוֹן:
(י) וְהִתְאַוִּיתֶם לָכֶם לִגְבוּל קֵדְמָה מֵחֲצַר עֵינָן שְׁפָמָה:
(יא) וְיָרַד הַגְּבֻל מִשְּׁפָם הָרִבְלָה מִקֶּדֶם לָעָיִן וְיָרַד הַגְּבוּל וּמָחָה עַל כֶּתֶף יָם כִּנֶּרֶת קֵדְמָה:
(יב) וְיָרַד הַגְּבוּל הַיַּרְדֵּנָה וְהָיוּ תוֹצְאֹתָיו יָם הַמֶּלַח זֹאת תִּהְיֶה לָכֶם הָאָרֶץ לִגְבֻלֹתֶיהָ סָבִיב:
ירושת אבות- עי' בב״ב קיט. ולעניין חלה ירושלמי חלה פ״ב ה״א, חזון איש שביעית סי' ג' אות ב' וכן לגבי ערלה במשנה פ״א מ״ב. ולעניין חדש עי' קידשוין לט. ושם תוס' לח: ושו״ת כנסת יחזקאל סי' מא' ומגן האלף להרא״ל צונץ קונ' שם חדש. (ועי' צפנת פענח תרומות פ״א ה״א, ויד רמה ב״ב קיט אות נו')
קדושת הארץ- עי' כפתור ופרחפ״י וברמב״ם תרומות פ״א ה״ב. ועי' בערך קדושתה של הארץ.
קדושה עצמית של הארץ- ע' בשו״ת מהרי״ט ח״ב יו״ד סי' כח'. ומבוא לשבת הארץ פ״טו. וכן כפתור ופרח פ״י. וקדושה זאת לא תשתנה לעולם עי' חת״ס יו"S סי' לד.'
שו״ת מהרי״ט חלק ב - יורה דעה סימן כח
ומסתמא דאף בזמן הזה האיש כופה את האשה ועוד דעיקר העעם /הטעם/ משום קדושת ארץ ישראל ומצות ישיבתה הוא אפי' בזמן הזה בחרבנה כמ״ש הרמב״ן ז״ל בפ' המצות מקרא דוירשתם אותה וישבתם בה ומייתי עובדא דספרי עד שישיבת א״י שקול' כנגד כל המצו'
שו״ת חתם סופר חלק ב (יורה דעה) סימן רלד
והנה לכאורה משמע לא משום מצות התלוים בא״י וירושלי' כופי' אלא משום קדושת עצמה וכל הדר בח״ל דומה כמי שאין לו אלוה ר״ל אדרבא לדברי ר״ח כהן שבתוס' שלהי כתובות משמע אי לא מצות נוהגת היה יותר ראוי' לעלות ומהרי״ט ח״ב חי״ד סי' כ״ח שהביא הדרת גאונו כ' להדי' שהטעם משום תוס' קדושתה ולא משום מצות הנוהגות ודלא כמשמע מתשב״ץ הנ״ל ותשב״ץ גופי' רפי' בידי' וכיון שכל עצמו הוא משום עוצם קדושתה אין לכנס כלל בפלפול אי קדשה ראשונה וקדש' לע״ל … היוצא מדברינו דעכ״פ לכ״ע קדושת שניהם קדושת עולמים מימות עולם עד סוף כל ימות עולם לא נשתנה ולא ישתנה אלא שקדושת ירושלים חמורה מקדושת שאר א״י וגם הרמב״ם דלא מנה למ״ע =למצות עשה= ישיבת א״י כמו שחשב הרמב״ן במניין המצות מ״מ מודה ביתר שאת בקדושה בזה״ז
קדושה ראשונה- ע״י כיבוש יהושע, עי' רמב״ם תרומות פ״א ה״ו. וכ' האחרונים שאין צורך בקידוש מיוחד אלא ע״י הכיבוש חלה הקדושה, עי' חזו״א שביעית סי' ג' אות א', ושו״ת דבר אברהם ח״א סי' י'.
רמב״ם הלכות תרומות פרק א הלכה ו
נמצא כל העולם לענין מצות התלויות בארץ נחלקת לג' מחלוקות, א״י, וסוריא, וח״ל, וא״י נחלקת לשנים, כל שהחזיקו עולי בבל חלק א', וכל שהחזיקו עולי מצרים בלבד חלק שני, וח״ל נחלקת לשנים, ארץ מצרים ושנער ועמון ומואב המצות נוהגות בהם מד״ס ונביאים, ושאר הארצות אין תרומות ומעשרות נוהגות בהן.
רמב״ם הלכות תרומות פרק א הלכה ז
אי זו היא ארץ שהחזיקו בה עולי מצרים, מרקם שהוא במזרח א״י עד הים הגדול, מאשקלון שהיא לדרום א״י עד עכו שהיא בצפון, היה מהלך מעכו לכזיב כל הארץ שעל ימינו שהוא מזרח הדרך הרי היא בחזקת ח״ל וטמאה משום ארץ העמים ופטורה מן המעשר ומן השביעית, עד שיודע לך שאותו המקום מא״י, וכל הארץ שעל שמאלו שהוא מערב הדרך, הרי היא בחזקת א״י וטהורה משום ארץ העמים וחייבת במעשר ובשביעית, עד שיודע לך שאותו מקום ח״ל, וכל ששופע ויורד מטורי אמנום ולפנים א״י, מטורי אמנום ולחוץ ח״ל, והנסים שבים רואין אותן כאילו חוט מתוח עליהם מטורי אמנום ועד נחל מצרים, מן החוט ולפנים א״י, מן החוט ולחוץ ח״ל, וזו היא צורתה.
דרך אמונה (סק״עב)- ועכו עצמה עו״מ כבשוה אבל לא עו״ב אבל י״א שעו״ב כבשו חצי עכו וחציה לא כבשו ועו״מ כבשו כולה. (אומנם בחזו, א שביעית ג' סק״כו משמע שגם הרמב״ם סבר שכבשו חצי עכו וצע״ג על דבריו)
ביטול קדושה ראשונה- עי' בגמ' בערכין לב: וברמב״ם.
תלמוד בבלי מסכת ערכין דף לב עמוד ב
תניא, ר' ישמעאל בר' יוסי: למה מנו חכמים את אלו? שכשעלו בני הגולה מצאו אלו וקידשום, אבל ראשונות בטלו משבטלה קדושת הארץ. קסבר: קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבא. ורמינהי, א״ר ישמעאל בר' יוסי: וכי אלו בלבד היו? והלא כבר נאמר: +דברים ג'+ ששים עיר כל חבל ארגוב כל אלה ערים בצורות! אלא למה מנו חכמים את אלו? שכשעלו בני הגולה מצאו אלו וקידשום; קידשום? הא אמרינן דלא צריך לקדושינהו! אלא מנאום; ולא אלו בלבד, אלא כל שתעלה לך מסורת בידך מאבותיך שמוקפת חומה מימות יהושע בן נון - כל מצות הללו נוהגות בה, מפני שקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא! איבעית אימא: תרי תנאי ואליבא דר' ישמעאל. ואיבעית אימא: חד מינייהו ר' אלעזר בר יוסי אמרה; דתניא, ר״א בר יוסי אומר: אשר לוא חומה - אף על פי שאין לו עכשיו והיה לו קודם לכן. מאי טעמא דמ״ד: קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבא? דכתיב: +נחמיה ח'+ ויעשו בני הגולה השבים מן השבי סוכות וישבו בסוכות כי לא עשו מימי יהושע בן נון כן בני ישראל וגו' ותהי שמחה גדולה מאד, אפשר בא דוד ולא עשו סוכות עד שבא עזרא? אלא מקיש ביאתם בימי עזרא לביאתם בימי יהושע, מה ביאתם בימי יהושע מנו שמיטין ויובלות וקדשו ערי חומה, אף ביאתן בימי עזרא מנו שמיטין ויובלות וקדשו ערי חומה; ואומר: +דברים ל'+ והביאך ה' אלהיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה, מקיש ירושתך לירושת אבותיך, מה ירושת אבותיך בחידוש כל דברים הללו, אף ירושתך בחידוש כל דברים הללו. ואידך? דבעי רחמי על יצר דעבודה זרה ובטליה, ואגין זכותא עלייהו כי סוכה. והיינו דקא קפיד קרא עילויה דיהושע, דבכל דוכתא כתיב יהושע והכא כתיב +נחמיה ח'+ ישוע, בשלמא משה לא בעא רחמי, דלא הוה זכותא דארץ ישראל, אלא יהושע דהוה ליה זכותא דארץ ישראל, אמאי לא ליבעי רחמי.
רמב״ם הלכות בית הבחירה פרק ו הלכה טז
ולמה אני אומר במקדש וירושלים קדושה ראשונה קדשה לעתיד לבוא, ובקדושת שאר א״י לענין שביעית ומעשרות וכיוצא בהן לא קדשה לעתיד לבוא, לפי שקדושת המקדש וירושלים מפני השכינה ושכינה אינה בטלה, והרי הוא אומר והשמותי את מקדשיכם ואמרו חכמים אף על פי ששוממין בקדושתן הן עומדים אבל חיוב הארץ בשביעית ובמעשרות אינו אלא מפני שהוא כבוש רבים וכיון שנלקחה הארץ מידיהם בטל הכבוש ונפטרה מן התורה ממעשרות ומשביעית שהרי אינה מן ארץ ישראל, וכיון שעלה עזרא וקדשה לא קדשה בכיבוש אלא בחזקה שהחזיקו בה ולפיכך כל מקום שהחזיקו בה עולי בבל ונתקדש בקדושת עזרא השנייה הוא מקודש היום ואף על פי שנלקח הארץ ממנו וחייב בשביעית ובמעשרות על הדרך שביארנו בהלכות תרומה.
רמב״ם הלכות תרומות פרק א הלכה ה
כל שהחזיקו עולי מצרים ונתקדש קדושה ראשונה כיון שגלו בטלו קדושתן, שקדושה ראשונה לפי שהיתה מפני הכיבוש בלבד קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבוא, כיון שעלו בני הגולה והחזיקו במקצת הארץ קדשוה קדושה שנייה העומדת לעולם לשעתה ולעתיד לבוא, והניחו אותם המקומות שהחזיקו בהם עולי מצרים ולא החזיקו בהם עולי בבל כשהיו ולא פטרום מן התרומה והמעשרות כדי שיסמכו עליהם עניים בשביעית, ורבינו הקדוש התיר בית שאן מאותם המקומות שלא החזיקו בהם עולי בבל והוא נמנה על אשקלון ופטרה מן המעשרות. +/השגת הראב״ד/ ורבינו הקדוש התיר בית שאן וכו'. א״א לא התיר רבי אלא מעשר ירק ופירות האילן שהן מדרבנן אף בא״י. +
קדושה שניה- עי' רמב״ם לעיל. (הרדב״ז בתרומות כ' שקידשו בפה. אומנם פשט הרמב״ם אינו מכריח)
רדב״ז הלכות תרומות פרק א הלכה ה
… וא״ת כיון שנתקדשה קדושה שבה להיכן הלכה ורבינו כתב לפי שהיתה מפני הכיבוש בלבד קידשה לשעתה ולא לעתיד לבוא ונראה לדעתו לפי שלא קדשוה בפה אלא בימי עזרא קדשוה בפה …
מה תוקף קדושת עזרא- עי' בירושלמי שביעית פ״ו ה״א, לכאו' יש מח' האם קדושת עזרא היא מדאו' או מדרבנן. ולמעשה נח' האם קדושת עזרא היא מדאו' או מדרבנן, עי' רמב״ם תרומות ובית הבחירה שם. ושו״ת הרמב״ם סי' קלב' שסוברים שזה רק מדרבנן, לעומת זאת עי' בראב״ד ותוס' ביבמות פב: וביאור הגר״א יו״ד סי' שלא' ו' שכ' שהחיוב הוא מדאו'.)
תלמוד ירושלמי מסכת שביעית פרק ו דף לו טור ב /מ״א
ממה נתחייבו רבי יוסי בר חנינה אמר מדבר תורה נתחייבו הדא הוא דכתיב והביאך ה' אלהיך אל הארץ אשר ירשו אבתיך וירשתה הקיש ירושתך לירושת אבותיך מה ירושת אבותיך מדבר תורה אף ירושתך מדבר תורה והטיבך והרבך מאבותיך אבותיך פטורין היו ונתחייבו ואתם פטורין הייתם ונתחייבתם אבותיך לא היה עליהם עול מלכות ואתם אף על פי שיש עליכם עול מלכו' אבותיכם לא נתחייבו אלא לאחר ארבע עשרה שנה שבע שכיבשו ושבע שחילקו אבל אתם כיון שנכנסתם נתחייבת' אבותיך לא נתחייבו עד שעה שקנו כולה אבל אתם ראשון ראשון קונה ומתחייב אמר רבי לעזר מאיליהן קיבלה עליהן את המעשרות מה טעם ובכל זאת אנחנו כורתים אמנה וכותבים ועל החתום שרינו לויינו וכהנינו
ביטול קדושה שניה- עי' ברמב״ם לעיל. חשבו מה הסברא לחלק בין כיבוש לחזקה. לעומת זאת שלטי גיבורים קדושין פ״א, תשב״ץ ח״ג סי' קצג' כ' שאף קדושה שניה בטלה- לא מצאתי את המקור.)
גבולות ההבטחה- בראשית טו' יח', עולי מצרים במדבר לד' ה' (ויהושע ח' מא')
(יש להעיר לגבי קדושת עזרא פשט רמב״ם נר' שזה דאו' ורק לעניין תרומות יש בעיה נוספת והיא משום שצריך ביאת רובכם ולכן תרו״מ הם מדרבנן אבל לעניין שאר המצות כמו חלה וכדו' זה דאו'. ודוק אומנם יש אחרונים שכ' כיון שאין תרו״מ ממילא בטלה כל החיוב של הקדושה אבל לא נר' כך. וכ״כ דרך אמונה סק״נח "ולכן אותם מקומות שכבשו עולי בבל נוהג בהם גם היום תרו״מ מה״ת אמנם דעת רבנו לקמן דמטעם אחר תרו״מ בזה״ז מדרבנן ואפי' בבית שני משום שלא היו רוב יושביה עליה וכן לענין שבייעת אבל לעניין כלאים וביכורים וספק ערלה נשאר מה״ת גם בזה״ז.)
מאמר יסודי.
https: //www. machonso. org/hamaayan/? gilayon=35&id=1108
סימון הגבולים
https: //shmita. hamachon. co. il/concepts-shmita/%D7%A2%D7%95%D7%9C%D7%99-%D7%9E%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A2%D7%95%D7%9C%D7%99-%D7%91%D7%91%D7%9C/
עולי מצרים והקדושה הנובעת מהם.
https: //asif. co. il/download/kitvey-et/kol/kol%20b%2014/10. pdf
לשיעור הראשון- הראיה מאברהם אפשר לדחות כמו שהראשון שם דנו אולי זה דין מיוחד לאברהם וכדומה, אומנם להלכה רואים שזה נפסק למעשה, אם כן מוכח שאינו קשור למצוות הארץ, ואינו קשור לצער וכדומה.
חידושי אגדות למהר״ל כתובות דף קיב עמוד א
ר' אבא מנשק כיפי דעכו וכו'. יראה דכל אחד נקט מעלה אחת ממעלת א״י דהא דמנשק כיפי דעכו כלומר כי בשביל זה יש לחבב הארץ, כי האדם יש לו חבור לארץ הזאת מפני שהיא שייך להם ומיוחד להם, ולכך היה מנשק כיפי דעכו. ומפני כך אמר במסכת גיטין למען יאריכו ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע ה' לתת לך דוקא בא״י מאריכין ימיך אבל לא בחוצה לארץ ופירושו מפני כי הארץ הזאת היא א״י שייך להם לגמרי וכאשר יצאו מא״י להיות נחשבים כמו אילן הנטוע במקום נאמן, ונעקר משרשו שהוא נחשב מקום לו ואם נטעו במקום אחר אין לו קיום, כי האדם הזה שייך לכאן דוקא ולכך היה מנשק כיפי דעכו שהאדם יש לו חבור לא״י דוקא עיין בגיטין כי שם פרשנו. ודוקא כיפי נשק, כי האדם נחשב כאשר היה בא״י כסלע מושבו כדכתיב (במדבר כ״ד) ושים בסלע קנך וגו' וזה דהוי מתקלא, פירש כי האבנים מורה על כי א״י יש לה המעלה הזאת שאין הדברים שבה חומרים, ודבר זה יש לדעת מן האבנים שהם כבדים ביותר מפני שכתוב (דברים ח') אשר אבניה ברזל והברזל הוא קשה וכבד, ומזה נדע כאשר הם קשים וכבדים כי אין הארץ חמרית כמו שאר ארצות, שכן דרשו (תענית ד' ב') ארץ אשר אבניה ברזל אל תקרי אבניה אלא בוניה הם החכמים, ודרש זה יש לדעת ולהבין, ממה שאמרו שהאבנים הם קשים והקושי מורה על הבלתי חמרי כי החומר מתפעל בקלות, ואלו הדבר שאינו כ״כ חמרי אינו קל להתפעל והוא חזק, ומפני כך ת״ח שהם בא״י הם קשים שהם רחוקים מן החמרי, וכל זה מסבת שהארץ היא קדושה. ולכך אמר שלא תאמר כי מה שהת״ח בא״י הם קשים ביותר הוא מורה על מדה מגונה, וע״ז אמר כי הת״ח הם כמו האבנים שהם קשים, וזה אי אפשר לומר רק שהוא מורה על ענין הארץ שהארץ היא קדושה ואינה חמרית כמו שאר הארץ, וכן קושי ת״ח שהם בא״י מורה שהם שכליים ורחוקים מן החמרי, וזה שהיה קיים משמשא לטולא, דבר זה מפני כי ההולך בא״י ד' אמות הוא בעל עולם הבא וכדכתיב ורוח להולכים בה כדלעיל, ודוקא משמשא לטולא שההליכה הוא לצורך ולא שלא לצורך וזה דהוי [מיגנדר] בעפרא היה מחבב העפר מפני שמתיה חיים בלא גלגולי מחילות. ועוד נראה לומר כי כאן באו לומר אלו החכמים, כי מעלת הארץ הן מצד הארץ עצמה הן מצד אוירא של א״י הן מצד העפר, וכנגד הארץ עצמה אמר דהוי מנשק כיפי דעכו, וכנגד מעלת האויר של א״י אמר דהוי קיימי משמשא לטולא, וכנגד מעלת וקדושת העפר אמר דהוי מגנדר בעפרא, ולכל אחד קדושה ומעלה בפני עצמו, כי בוודאי יש לארץ הקדושה מעלה שהרי אמרו כל ההולך ד' אמות בארץ ישראל יש לו חלק לעולם הבא, ועפרא דארץ ישראל שהרי המתים של א״י חיים והמתים ששבו אל עפר יחיו, ואוירא דא״י מחכים לכך קיימי משמשא לטולא.
דרך אמונה - ביאור ההלכה הלכות תרומות פרק א הלכה ז
אמנם בענין העיירות שהן הגבול דהיינו רקם ואשקלון ועכו י״ל דמודה רבנו דעו״מ כבשום ולא עו״ב דלפי מה דמשמע מדברי רבנו בה״ה דאשקלון פטורה כמו בית שאן מטעם שכבשום עו״מ ולא עו״ב וכ״כ בכו״פ פי״א וכן מוכח בירו' פאה פ״ג ה״ז דעלו לרגל מאשקלון וקאי עלי' לא יחמוד איש את ארצך ע״ש ורבנו כתב בה״ט דעכו חו״ל כמו אשקלון ומסתמא גם רקם כן הוא מוכח דעו״מ כבשו ערים אלו והגבול נמשך עד סוף הערים ורק עו״ב לא כבשוה וגבול עו״ב הוא עד תחלת הערים [ועו״ב ע״כ לא כבשו לא אשקלון ולא עכו שהרי הן יושבות על שפת הים ודעת רבנו שכל הרצועה שעל שפת הים הגדול לא כבשו עו״ב מיהו אפשר דעכו גדולה יותר מהרצועה המערבית ורצועה עד כזיב שמשמאלו הוא א״י יהי' גם בעו״ב וצ״ע] ואשקלון מפורש בירו' שביעית פ״ו ה״א ופ״ט ה״י שלא כבשוה עו״ב, ולפ״ז מש״כ רבנו בה״ט דעכו חו״ל אין הכונה חו״ל ממש אלא דדינה כחו״ל דפטורה מתרו״מ כמו אשקלון שפטרוה משום שלא ראו בה צורך לעניים (ולמדה מברייתא דגיטין ז' ב' מימינו למזרח פטורה מן המעשר וס״ל דגם עכו עצמה בכלל דעכ״פ פטורה משום שלא כבשוה עו״ב ומסתמא הטעם כמו באשקלון וכ״כ בחזו״א שביעית סי' ג' סקכ״ו ע״ש ומש״כ שם הניח עכו כדי שיסמכו עניים כו' ר״ל ואח״כ התירוה כמו אשקלון)
הגבול בפועל- עי' במפה המצורפת שעליה נח' הפוסקים, שימו לב לגבולות מסעי וברית בין הבתרים.
מצורף כאן מאמר ומח' האם בה״ב היא הקובעת או פרשת מסעי. סביב גבול דרומי https: //www. toraland. org. il/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%94%D7%90%D7%A8%D7%A5-%D7%95%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%94/%D7%90%D7%A8%D7%A5-%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C/%D7%90%D7%A8%D7%A5-%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C-%D7%95%D7%92%D7%91%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%94/%D7%92%D7%91%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%90%D7%A8%D7%A5-%D7%91%D7%A8%D7%9E%D7%91%D7%9D-%D7%94%D7%90%D7%9D-%D7%92%D7%91%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%AA-%D7%9E%D7%A1%D7%A2%D7%99-%D7%90%D7%95-%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%AA-%D7%91%D7%99%D7%9F-%D7%94%D7%91%D7%AA%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%AA%D7%92%D7%95%D7%91%D7%94/
מצורף מאמר לגבי הגבול הצפוני של הר ההר- הרב מלמד
https: //yhb. org. il/shiurim/revivim-2587/
שו״ת תשב״ץ חלק ג סימן ר רוב התשובה לגבי עבר הירדן
עוד יש לדקדק שאין טעם חיוב העלאה זו משום קבורה בא״י ומשום כפרה ומשו' צער גלגול מחלות ולא משום דהדר בח״ל דומה כמי שאין לו אלוה בודאי אפילו בכבוש יהושע קודם שחרבה א״י לא הית' עבר הירדן בקדוש' שאר א״י לענין קבורה ולענין שכינה שהרי הכתוב קראה טמאה שנאמר ואך אם טמאה ארץ אחוזתכם ומשה רבי' ע״ה מת בחלקו של ראובן ונקבר בחלקו של גד כדתניא בברייתא בספרי ומייתו לה בגמרא בפ' המקנא (י״ג ע״ב) ולא נקבר בא״י כדמשמע בילמדנו במדרש הכל כאשר לכל שהשוה משה רבינו ע״ה לדור המדבר שנקברו בחוצה לארץ ולא זכו ליקבר בארץ והכי מוכח בפ' שני דייני (קי״ב ע״א) דאמר ר' זירא דוכתא דלא זכו ביה משה ואהרן מי יימר דזכינא ביה הרי שהשוו מקום קבורת משה למקום קבורת אהרן שנקבר בגבול ארץ אדום ולא נכנס אפי' בארץ סיחון ועוג וכדמוכ' קראי וזהו שאמרו בספרי ההר הטוב הזה והלבנון זו היא שר' יהוד' אומ' ארץ כנען טובה ואין נחלת גד וראובן טובה וכן מה שכתוב כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו ומשום הכי מר הוה מנשק כיפי דעכו ומר מתקן מתקולי ומר מגנדר בעפרא (כתובו' שם /קי״ב/ ע״ב) עבר הירדן אינה בדין זה דלאו בחיוב מצו' תלויה מילתא דדירה וקבורה תדע דבחורבן ראשון בטלה קדושתה לגמרי ואפילו הכי בנו בי כנישתא דשף ויתיב בנהרדעא מעפרה של א״י כדאיתא בפ' בני העיר (כ״ט ע״א) וכמו שפירש רש״י ז״ל בפ' כל הצלמים (מ״ג ע״ב) כי יכניה בנאה משו' כי רצו עבדיך וכו' וכן פי' רב שרירא גאון ז״ל בתשוב' וכן מה שאמר בענין ישיבת הארץ לענין מי שלא זכה ליבנות בחוצה לארץ בפ' הבא על יבמתו (ס״ד ע״א) וכן מ״ש בפ' שני דייני (קי״א ע״א) לכל הדר בא״י עונותיו נמחלים והנקבר בה כנקבר תחת מזבח אין עבר הירדן נכלל בזה והראי' ממה שלא זכה משה ליקבר בא״י אף על פי שנקבר בחלק גד
וכן מה שאמרו בפ' מי שמת (קנ״ח ע״ב) אוירא דארעא דא״י מחכים אין זה בחלק גד וראובן ומה שאמ' במס' מ״ק בפ' ואלו מגלחין (כ״ה ע״א) שאין הנבוא' שורה על הנביאים אלא בא״י אין זה בחלק גד וראובן דתרי ענייני נינהו קדושת שכינה וקדושת מצות וקדושת שכינ' היא מיוחדת בעבר הירדן ימה וקדוש' מצות בין בזו ובין בזו וחיוב העלא' הוא מפני קדוש' מצות ושם הוא מצות דירה בלבד ומשום הכי שותה עבר הירדן ליהוד' וגליל העליון בענין זה וחבוב הארץ לדירה משום שכינה ולקבורה אין עבר הירדן בכלל זה ואפ״ה אין מעלין מעבר הירדן ליהוד' דמשום תוספ' קדושת שכינ' בדירה ובקבורה לא כייפנן אבל לענין חיוב מצות כייפינן תדע דארץ יהוד' לית ליה תוספ' קדוש' על הגליל כדאמר' לעיל ואפ״ה אין מוציאין מהגליל לארץ יהוד' כיון שהם שוות בחובת קרקע שוות הם במצות דירה. וא״ת כיון דחיוב העלא' זו למצות דירה אינו אלא מפני המצות הנוהגו' בה ואותם המצות הא אמרת דאין נוהגות בזמן הזה אלא מדרבנן דקדוש' עזרא בטלה א״כ מה בין חוצה לארץ לא״י בזה … ומכל זה נלמו' שאין דין ח״ל שוה לדין א״י ועוד דגזרו טומאה על ארץ העמים ומשום הכי מעלין מח״ל לא״י וכל שלש ארצות שוין לזה אף על פי שעבר הירדן אינה שוה לה לענין שכינה ולענין חובת קבורה ולענין זכות להבנות מאשתו ולא גליל לארץ יהוד' לענין עיבור שנה ולהבאת העומר.
ואם תאמר אם הענין הזה במצות דירה תלוי דוקא בענין רבוי מצות א״כ למאן דאמ' כבוש יחיד שמיה כבוש וסוריא חייבת במעשרו' אמאי אמרי' דסוריא שוותה לח״ל למוכר עבדו שיצא לחירו' כדאיתא בפ״ק דגיטין (ח' ע״א) והלא למאן דאמ' כבוש יחיד שמיה כבוש אסור למכור שדהו לעכו״ם משום דמפקע ליה מידי מעשר ואף בבית הוה בעינ' למימר הכי אלא דמזוזה לאו חובת בית היא אלא חובת הדר וכדאיתא בפ״ק דע״ז (כ״א ע״א) וא״כ למה שוותה לח״ל כיון דכבוש יחיד שמיה כבוש ס״ל וחייבת בתרומה ומעשרו' איכא למימ' שלא הית' מצות דירה אלא בכבוש רבים אבל לא בכבוש יחיד אף על פי שנתחייב במעשר אי נמי איכא למימ' דסוריא נבדלת היא מא״י אפילו למאן דאמר כבוש יחיד שמיה כבוש דמ״מ גזרו טומאה עליה כארץ העמים אלא שהקלו באוירא כדאיתא התם וכיון דגזרו עליה טומאה אינה כארץ ישראל לחיוב מצות ומשום הכי המוכר עבדו לסוריא יצא לחירות שהוציאו ממקו' טהרה למקו' טומא' וה״ה לענין נישואין ובודאי דארץ סיחון ועוג אין בה טומאת ארץ העמים כדמוכ' בתוספתא דאהלו' בענין סימני תחומי א״י לענין טומאת ארץ העמים ומייתו לה בפ״ק דגיטין (ז' ע״ב) לענין המביא גט ממדינת הים דודאי מאי דאמרינן התם מרקם למזרח ורקם כמזרח לאו היינו קדש דכתיב בין קדש ובין ברד ומתרגמינן בין רקם ובין חגרא כמו שפי' רש״י ז״ל דההיא מארץ פלשתים היא וארץ פלשתים ממערב א״י היא ורקם ששנו כאן וכן בספרי שמנו אותה בכבוש יהושע ועזרא וכן בירושלמי דשביעית במזרח הית' להלן מחלק גד וראובן ואותה היא בח״ל לענין המביא גט ממדינת הים דהכא מוכ' דרקם בח״ל היא אלא דס״ל לתנא קמא דכיון דסמוכ' לא״י שכיחי שיירתא ובקיאין לשמה ואלו בתוספת' תני בהדיא דעבר הירדן היא כא״י לגטין וכיון דמא״י היא אין בה טומאת ארץ העמים כדמוכ' התם דכל שחייב במעשרו' אין בו טומאת ארץ העמי' מה שאין כן בסורי' ונרא' דמשום הכי אצטריך קרא לרבות עגלה ערופה לעבר הירדן שלא תאמר כיון שאין שכינה שם ועגלה ערופה אינה באה אלא לכפר על הדם המטמא את הארץ ומסלק את השכינ' דמשום הכי לא תתחייב בעגלה ערופה קמל״ן דמ״מ מא״י היא וערי מקלט אתקון לה רחמנא דלא ליתו לידי שפיכות דם נקי מה שאין כן בח״ל ומ״מ אצטריך לרבויי שיהיו קולטו' מח״ל וכדכתיבנא לעיל שלא תאמר כיון דבח״ל ליכא ערי מקלט אף אותן שבארץ לא יקלוטו לרוצחי ח״ל קמ״לן נמצא שארץ תשעת המטות יש בה שכינ' וחביבא לדירה ולקבורה וכולה היא שוה לענין זה אלא לדרישו' שאתה דורש שיהיו בחלקו של יהוד' ולא בגליל וארץ סיחון ועוג אף על פי שאין בה שכינה ואין בה אותה חבה כיון שתקן לה ערי מקלט יש לה עגלה ערופה כשאר מצות א״י וזה מרבוייא דקרא וח״ל אין בה ערי מקלט ואין לה דין עגלה ערופה ומרבוייא דקרא ערי מקלט קולטות לרוצחים שבה ומכאן יתבאר כי מה שקראה הכתוב טמאה הוא כמו שפי' רש״י ז״ל שנקראת כן מפני שאין בה שכינה לא כמו שפי' המפרשים שפירושו טמאה בעיניכם:
בתשב״ץ, וכן להביא את מח' הראשונים כיצד הבינו את הגמ' שהאמוראים היו מנשקים את עכו.
גבולות הארץ סיכום המדרג.
https: //www. machonso. org/mishol/item. asp? id=1108#_ftn22
לגבי הגמ' על קדושה ראשונה שזה מח', להחליט אם להביא את הראיות של הגמ'.
לגבי הקדושה העצמית של א״י הראיה מעכו.
[להחליט אם להביא את השו״ע קנד' יא' השו״ע לא הביא דין זה אומנם בבית יוסף הביא דין זה, כמו כן בבית שמואל מביא דין זה וצ״ב האם נפסק להלכה. ]
נשלח על ידי: נריה יהודה פופר
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
