החיבור לכלל ישראל עושה את ההבדל קדושים יח 2

ב ה"

ערב שבת קודש פרשת אחרי מות – קדושים התשפ ו"

אחי ורעי, שבת. שלום

החיבור לכלל ישראל, עושה את ההבדל

דַּ רב אֶ תל־כָּל־עֲד רָּנֵי־יִשְּבְּ לאֵֵ֛ מַּ תָוְאָרְ ֶ֖םהאֲל

קְ יםדֹש הְת ּוי ִׁ֣יכ קָ ד֔ ֹוש ֶ֖יאֲנ יְקֹוָ ק אֱֹלה: ֶֽםיכ

1

פרשת השבוע פותחת בציווי לכנס את כל בני. ישראל

למה צריך לכנס את כולם דווקא בפרשה זו. יש אומרים כי בפרשה זו יש את רוב מצוות התורה 2

ויש אומרים פשב רשה זו קובעת התורה שבני ישראל הם קדושים ולכן צריך לכנס את כולם כדי שיהיה

ברור שכל אחד ואחד מישראל הוא, קדוש ואינו יוצא מכלל זה אפילו אם הוא. חוטא אינו יוצא

מקדושתו הבסיסית. 3

ויש מי שפירש שהקדושה העליונה ביותר שיכול להגיע אליה א דם מישראל היא כאשר הוא מתחבר

לכל עם. ישראל ככל שהאדם מח ו בר יותר לכלל ישראל הוא מתעלה. בקדושתו וכאשר עם ישראל

מאוחדים אז םתקדוש גדולה והם מנצחים את. אויביהם 4

מו ר" בהר צבי יהודה קוק "זצ. ל סבירה את הקטע בתפילת שחרית של שבת וחג ושב אנו אומרים:

בפי" ישרים תתרומם ובשפתי צדיקים תתברך ובלשון םחסידי תתקדש ובקרב קדושים תתהלל " 5

שיש כאן דירו ג של גדלות וקדושה מישרים עד, קדושים ואח כ" אומרים ובמקהלות )(רבבות עמך בית

ישראל, גם מכאן ניתן ללמוד, ש תדרג הקדושה העליונה ביותר היא קהל עדת. ישראל 6

אכן לפני כל מצווה אישית שאנו מקיימים, כ מו תפילין ציצית אכילת מצה וכדומה אנו אומרים שאנו

מקיימים מצווה זו כדי לחבר את הקב ה" עם נשכי תו, בישראל למרות שזו מצווה אישית אנו מתחברים

לקב ה" דרך כלל ישראל 7

השבוע חגגנו את חג עצמאותנו, הודנו לאבינו שבשמים על הניסים הגדולים שהיו עם קמתהה ועד

ימינו. מלבד זאת זכינו לקומה נוספת בקדושתנו, האישית כאשר כל חיינו קשורים לכלל: ישראל בימי

שלום כמו בימי מלחמה. זכינו לאחר הגלות הארוכה שהתשלומים שאנו משלמים כמיסים, משמשים

את כלל ישראל בארצו ו עבודתנו האישית, שהופכת לחלק מכלכלת כלל ישראל. בארצו וכמובן בימי

מלחמה כשאנו משתתפים במלחמת המצווה של: הצלת" ישראל מיד."צר כאשר אנו מאוחדים אנו

מנצחים את כל. אויבינו

נתפלל 'לה שנזכה לגאולה השלימה ולחיי שלום בארצנו לאחר ניצחון על כל אויבינו, וכל עשייתנו

תהיה בקדושה של עם ישראל בארצו מתוך שלום אחווה. רעותו

1 ויקרא פרק יט פסוק ב

2 "רש י ויקרא פרשת קדושים פרק יט פסוק ב

דבר אל כל עדת בני ישראל - מלמד שנאמרה פרשה זו א, בהקהל מפני שרוב גופי תורה תלויין: בה

3 יהושע פרק ז פסוק יא

חָטָא לארָיִשְׂ וְׂגַם ר֣עָבְׂ ּו יתִֵ֔רִאֶת־בְׂ י אֲשֶֶׁ֥ר צִ ּוִִּ֖יתִ י אֹותָָ֑ם וְׂגַַ֤ם לָָֽקְׂחּו רֶן־הַחמִ ם וְׂגַַ֤ם גָָֽנְׂבּו וְׂגַ֣ם חֲשֵ֔כִָֽ ּו וְׂגִַּ֖ם שֶָׁ֥מּו בִ כְׂל: יהֶָֽם

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף מד עמוד א

חטא. ישראל אמר רבי אבא בר זבדא: אף על פי שחטא - ישראל הוא. אמר רבי: אבא היינו דאמרי אינשי אסא

דקאי ביני חילפי אסא, שמיה ואסא קרו. ליה צמח מרפא שבין הסרפדים עדיין נקרא צמח )(מרפא

4 שפת אמת קדושים ג״תרמ

פרשה זו נאמרה בהקהל שאין יכו לים לזכות להקדושה )(אלא רק על ידי הביטול לכלל ישראל דכתיב במדבר( טז,

ג ) כל העדה כולם קדושים, פירוש באחדות. אחד לכן רוב דיני פרשה זו שב ין אדם לחברו וגם כשבני ישראל הם

אחד אין יד האומות שולטת בהם ונבדלים מהם ועל ידי זה שורה קדושה. בישראל

5 בנוסח אשכנז: בפי ישרים תתהלל ובדברי צדיקים תתברך ובלשון חסידים תתרומם ובקרב קדושים תתקדש

6 ג״הרה יעקב שפירא א״שליט / פני שבת עמ ' 92

7 לשם" יחוד אקודש בריך הוא "ושכיתיה

---

נשלח על ידי: mbiegel53
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות

קנין דעת בשולחן הערוך

https: //youtu. be/AykPNSwleKw? si=zf86bdZnqgZITVyh

🍲 האם ידעתם שהשולחן שלכם יכול להפוך למזבח רוחני?

💎 איך ייתכן שאדם שקנה דעת לא חסר לו דבר בעולם?

👨‍🍳 כיצד תתאימו את "תפריט" הלימוד בדיוק לפי היכולת והרצון של הילדים שלכם?

בסרטון זה, הרב רועי כהן צולל למשנה במסכת אבות ומגלה לנו, דרך תורתו של בעל ה״שבט מוסר״ ושל הרב אלטר מאזוז, כיצד התורה היא שולחן ערוך מלא בכל טוב.

✨ נהניתם מהתוכן? אל תשכחו להירשם לערוץ, ללחוץ על הפעמון ולשתף את הסרטון עם חברים ומשפחה כדי שגם השולחן שלהם יתמלא בדברי תורה!

---

נשלח על ידי: רועי כהן
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות

התורה שולחן מלא מעדנים

פרקי אבות פרק ג:

משנה ד:

התורה היא שולחן מלא מעדנים!

https: //youtu. be/AykPNSwleKw

משנה ג:

מה הקשר בין ביטול תורה לבית המקדש?

https: //youtu. be/V0y3MZIk7qw

משנה ב:

מי זו המלכות שאנו מתפללים לשלומה?

https: //youtu. be/qBC6xwOU_-Q

משנה א:

הסתכל בששה דברים ואי אתה בא לידי עבירה. . .

https: //youtu. be/KMBEizS4gqA

---

נשלח על ידי: רועי כהן
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות

הכפירה בדורות האחרונים אצל הרב קוק

מדוע יש כפירה בדורות האחרונים לפי הרב קוק?

האם הכופרים הם אנשים גדולים שלא מסתפקים בתורה הקטנה שלנו?

ואם כן, מה זה אומר עלינו?

האם עלינו לייצר תורה שתעניין גם את הכופרים?

או שזה דווקא הופך אותנו לעבדים נרצעים של החילונים ולעושי דבריהם?

אילו חלקים בציונות הדתית נהפכו למלחכי פנים של השמאל הפרוגרסיבי?

ולמה זה דווקא קשור לכך שיש להם תורה קטנה מאוד ולא־רלוונטית?

ומה הרב קוק כתב על כל זה ב״מאמר הדור״ הידוע שלו?

https: //youtu. be/ETsmjWpb8qg? si=GVkJCLuy19cajmDZ

***

*חדש! היכנסו לאתר שלנו ותזכו לעוד תוכן רב ומגוון: *

https: //learn. merhaveyd. org/dashboard

הצטרפו לקבוצה שקטה של עדכונים על השיעורים:

https: //chat. whatsapp. com/DHWGaTwxP9H57uns8kSVO6? mode=ac_c

---

נשלח על ידי: Guy Alaluf
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות

פרשת אחרי מות - דבקות

פרשת אחרי מות - דבקות

ויקרא א, טז( ): ַוְיַדֵּבר" ה ' ֶאל הֹמֶׁש ַאֲחֵרי מֹות ֵניְׁש ְּבֵני ַאֲהֹרן ְּבָקְרָבָתם ִלְפֵני 'ה."ַוָּיֻמתּו מדרש ויקרא( רבה, כ ): ה אמר" הקדוש ברוך: הוא לא יהיו בניו של אהרן דומין למטהו שנכנס יבש ויצא, לח טיטוס הרשע נכנס לבית קדשי הקדשים וחרבו שלופה, בידו גידר את הפרוכת ויצאת חרבו מלאה, דם נכנס בשלום ויצא, בשלום ובניו של אהרן נכנסו להקריב ויצאו, שרופים הדא הוא דכתיב ' אחרי מות שני בני."'אהרן אהרן נכנס אל הקודש כשבידו, מטה המטה נכנס יבש ויצא, לח ְוִהֵּנה" ָּפַרח ַמֵּטה ַאֲהֹרן ְלֵבית ֵלִוי ַוֹּיֵצא ֶפַרח ַוָּיֵצץ ִציץ ַוִּיְגֹמל."ֵקִדיםְׁש אבל בניו של, אהרן ה ', ירחם הם נכנסו להקריב ויצאו, שרופים ֵצאַוֵּת" ֵאׁש ִמִּלְפֵני 'ה ַוֹּתאַכל אֹוָתם ַוָּיֻמתּו ִלְפֵני 'ה.", להבדיל טיטוס הרשע נכנס לקודש הקודשים בעזות שפלה ונוראה, וטימאו ואף על פי כן נכנס בשלום ויצא. בשלום איך אפשר להבין את ההנהגה האלקית, הזו הלוא טיטוס היה רשע, שברשעים כל המציאות שלו היתה טומאה? נוראית הגמרא גיטין(:)נו מתארת את מעשה הנבלה שעשה בתוך הקודש, פנימה טיטוס" הרשע שחירף וגידף כלפי. מעלה מה? עשה תפש זונה בידו ונכנס לבית קדשי, הקדשים והציע ספר תורה ועבר עליה, עבירה ונטל סייף וגידר את ", הפרוכת היש לך מעשה נבלה גדול! ? מזה אומר רבי יצחק שמלקיש ( מגדולי רבני )גליציה דבר: נפלא על" כן נראה לי דהמדרש כלל הענין ל״הנ במתק לשונו ונעימת שפתיו להבין דרכי ה '. ומשפטיו, וזה כי לאשר נפש הצדיק שואפת למקורה, העליון ולכן בבואה לבית קודש, הקדשים מקום השראת השכינה בשפע, רב מתרפקת על, דודה ובחרדת קודש תדבק בשרשה, ואין יכולה להפרד ולהשאר עוד במעון הגו, העכור אשר היא בתוכו." כשאדם נכנס לבית, הכנסת עליו להרגיש כיצד יראה של רוממות עוטפת, אותו הלוא הוא נכנס כעת אל הקודש, ְּבֵבית ֱאֹלִקים ְנַהֵּלְך.""ְּבָרֶגׁש אם אדם לא מרגיש כיצד זה פועל, עליו אז הוא נתון. בבעיה אומר רבי, יצחק כשהצדיק נכנס למקום שיש בו השראת, שכינה נפשו, יוצאת יַנְפִׁש" ָיְצָאה ", ְבַדְּברֹו נפשו לא מסוגלת להישאר כבולה בתוך, הגוף היא מרגישה שהגוף מגביל ומצמצם אותה מלפרוץ. קדימה לא" כן נפש הרשע הרחוקה מה ' ואין לה קישור, עמו כליונה וכוספה לחיות על האדמה ימים, רבים להיות בחברת גופה ולהתענג. עמו מה לו אם הוא יבוא פנימה אל מקום השראת השכינה אם הוא במישרים, יתהלך ואינו חרד מקדושת 'ה והדר. גאונו ולזה הקדים המדרש אף' לזאת יחרד לבי ויתר ', ממקומו מהו ויתר, וקפץ הרצון בזה כי מגודל החרדה ויראת רוממות 'ה, יתברך הנפש קופצת ממעונה ומקומה להדבק. במקורה אמר "הקב: ה לא יהיו בניו של אהרן דומים."למטהו אצל, הרשע כל הכיסופים מתחילים ונגמרים בגבולות העולם. הזה מטה, אהרן כשהוא נכנס, למקדש הוא, התפעל הוא לא יכול היה להישאר אדיש אל מול הקודש, לכן הוא פרח. מדובר במטה יבש שלא היתה בו שום לחלוחית של, חיים אבל כיון שמדובר במטהו של, אהרן מציאות הקודש הפיחה בו. חיים בניו של, אהרן אומרים ל״חז, במדרש היו דומים. למטהו גם הם התפעלו מן. הקודש ואין" הכוונה על דרך ההשתוממות, והפלא אך לבאר ההבדל שבין בני, אהרן שהיו צדיקים, גמורים ולכן נתדבקו במקורם העליון מפני פחדם ויראתם את ', ה לבין טיטוס הרשע שהיה ליבו לב, אבן ובלתי מרגיש, כמטה ולכן נכנס בשלום ויצא, בשלום ואין שוטה נפגע."

כשבני אהרן נכנסו אל, הקודש ְּבָקְרָבָתם" ִלְפֵני ה '", נפשם יצאה אל '. ה הם היו צדיקים כל כך גדולים עד שגבולות הגוף לא יכלו לעמוד עוד בפרץ ולעצור את השתוקקותם האדירה. [1]'לה מנגד עומדת אישיותו השפלה של טיטוס. הרשע טיטוס הרשע נכנס פנימה אל הקודש ולא הרגיש כל רגש של, התפעלות מדרגת הטומאה שלו הביאה אותו לידי שפלות, כזו שאפילו מטהו של אהרן היה בעל מדרגה גבוהה. יותר טיטוס נכנס אל הקודש ויצא, ממנו והדבר לא הותיר בו שום. רושם הבעיה כאן היא לא של, הקודש הבעיה כאן היא, בגברא יש כלל אין' שוטה נפגע ', טיטוס הוא, שוטה הוא לא שייך אל הקודש ולכן הוא לא נפעל. ממנו אבל" בני אהרן יצאו, שרופים שהתדבקו נפשותם במקורם, ושורשם הדא הוא דכתיב אחרי' מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ', ה כמבואר למעלה." ויקרא ): ג, יח( הְּכַמֲעֵׂש" ֶאֶרץ ִמְצַרִים רֲאֶׁש םְבֶּתְיַׁש ָּבּה ֹלא ַתֲעׂשּו הּוְכַמֲעֵׂש ֶאֶרץ ְּכַנַען ֲאֶׁש ר ֲאִני ֵמִביא ֶאְתֶכם ָׁש ָּמה ֹלא ַתֲעׂשּו יֶהםּוְבֻחֹּקֵת ֹלא."ֵלכּוֵת עלינו להכיר בהבדלה שקיימת בין אומות העולם לכנסת. ישראל ההבדל שבין בני אהרן לטיטוס זהו ההבדל המהותי שקיים בין הנשמה הישראלית ובין נשמת. הגוי "זוה ק ג״ח(.): פא ְכִּתיב" יםְקדֹוִׁש, ִּתְהיּו יםְקדֹוִׁש ֱהיּו ָלא, ְּכִתיב ֶאָּלא. ִּתְהיּו ִּתְהיּו. ַוַּדאי ָאַמר ֵליּה ָהִכי, הּוא ּוִמְקָרא, ְּכִתיב שמות( )יט םְוַאֶּת ִּתְהיּו ִלי ַמְמֶלֶכת ֹּכֲהִנים ְוגֹוי."ָקדֹוׁש אומר "הזוה ק – קדושים תהיו זה לא ציווי אלא! הבטחה אתם תהיו כאלו בכל! ! ! מקרה האיסורים הראשונים בפרשת העריות: הם ויקרא ח-ז, יח( ): ֶעְרַות" ָאִביָך ְוֶעְרַות ִאְּמָך ֹלא ְתַגֵּלה ִאְּמָך ִהוא ֹלא ְתַגֶּלה: ֶעְרָוָתּה ֶעְרַות תֵאֶׁש ָאִביָך ֹלא ְתַגֵּלה ֶעְרַות ָאִביָך "ִהוא. ל״חז אומרים שהמושגים 'אביך' ו 'אמך' הם מושגים, שאולים אין" אביו אלא הקדוש ברוך, הוא: שנאמר ' הלא הוא אביך קנך '; ואין אמו אלא כנסת, ישראל: שנאמר שמע' בני מוסר אביך ואל תטוש תורת."'אמך בפרשה, שלנו אנו פוגשים שני כינויים אימך' ' אשת׳ו אביך '. ניתן לומר שהכתוב בא לחדש שאשת האב אסורה גם אם היא לא, אמך זה הפשט. לכאורה אבל הזוהר הקדוש זוהר( ג״ח:)עד לוקח את זה למקום אחר: לגמרי כתיב" משלי' שלמה בן חכם ישמח אב ובן כסיל תוגת אמו ' משלי(, י ), א תוגת אמו? ודאי חמי מה כתיב בן' חכם ישמח אב ', בעוד דהאי בר אזיל בארח מישר והוא, חכימא ישמח אב ), כלל( דא מלכא קדישא, לעילא ישמח אב. סתם אשתכח האי בר בארחא, תקלא מה? כתיב ' ובן כסיל תוגת ', אמו תוגת אמו ודאי דא כנסת "ישראל. כלומר כשאדם הולך בדרך הישר אז הוא משמח את, ה״הקב וכשחלילה הוא סוטה מדרך, הישר אז הוא מסב עוגמת נפש לכנסת. ישראל הזוהר הקדוש ממשיך ומבאר מה משמעות הכתוב ֶעְרַות" תֵאֶׁש ָאִביָך ֹלא ", ְתַגֵּלה וכה: דבריו ערות"' אשת אביך לא תגלה '. מאן אשת' אביך '? אמר רבי: שמעון הא, תנינן כל מילוי דאורייתא סתים וגליא כמה דשמא קדישא סתים. . . וגליא והאי קרא הכי: הוא ' אשת 'אביך - תאנא כל זמנא דמטרוניתא אשתכחת במלכא וינקא, לך אקרי ', אמך' השתא דאתגליא עמך ואתרחקת מן, מלכא אשת' 'אביך. אתקרי אנתו היא דמלכא קדישא לא אתפטרת בתרוכין, מניה אנתתיה היא, ודאי כמה: דכתיב כה' אמר 'ה אי זה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה ' ישעיה(, נ ), א אלא ודאי אנתו היא דמלכא אף על גב, דאתגלייא ועל דא פקיד עלה תרי: זמני, חד כד יתבא במלכא בזווגא חד ואתקרי אמך' ', דכתיב ערות' אמך לא ', תגלה לא תעביד דיתרחקון דא מן דא ותשתלח על, חובך כמה: דכתיב ובפשעכם' שלחה 'אמכם ( ). שם, וחד כד היא בגלותא עמך ואתגלייא מהיכלא דמלכא ואתקרי אנתו, דמלכא אף על גב דאתרחקת, מניה לא תעביד בגין דתעדי מבינך וישלטון בך שנאך ולא תסתמר עלך, בגלותא הדא הוא דכתיב: ערות' אשת אביך לא '. תגלה מאי? טעמא בגין כי ערות אביך, הוא אף על גב דאתרחקת מן, מלכא אשגחותא דמלכא בה תדירא ובעיא לאסתמרא לקבלה יתיר ולא תיחוב."לגבה כשכנסת ישראל קשורה לריבונו של, עולם אז פשוט שהיא אמא, שלך פשוט שהיא האומה, שלך אבל עלינו לדעת שגם כשהאמא רחוקה עד כדי כך שהיא נקראת אשת" ", אביך גם כשהאמא יוצאת, לגלות עדיין היא נקראת אמא.

לאור דברי הזוהר הקדוש אנו מבינים שפרשת העריות היא בעצם המשך ישיר של קרבת האלקים. כשאנחנו קרובים אל ', ה אז אנחנו מחברים בין אמא, לאבא כשהילדים, בסדר כשהילדים, צדיקים יראי שמים ובעלי מידות, טובות אז גם ההורים שלהם. בהרמוניה אבל כשיש ילד שמתחיל, להפריע לסטות מן, הדרך זה יוצר חיכוך ומתיחות בין. ההורים הרבה מריבות בין הורים מתחילות בדברים הנוגעים לחינוך. הילדים פרשת העריות מלמדת אותנו שככל שנהיה קרובים יותר, ה״לקב החיבור בין אמא לאבא יהיה שלם! ! ! יותר ובגלל שבסוף יהיה חיבור שלם בכל מקרה – שם מלא על עולם! מלא חיבור ה-הוי אדנות! מושלם יחוד רישא וסופא! לכן אנחנו גם יודעים שממילא אנחנו גם נגיע למצב הכי שלם! ! ! שיש

[1] לאוהב ישראל מאפטא היה חסיד בשם 'ר פייביש שיצאה נשמתו באמצע ניגון אל' 'אדון מרוב כיסופים.'לה סיפור דומה מספר הקמארנא ( נתיב מצוותיך נתיב האמונה שביל 'ג פיסקה )כה על פטירת 'ר מיכל מזלאטשוב: כי" פתאום בסעודה שלישית. נסתלק בעת הלכו אנה ואנה בדביקות נפלא בחדר. שלו ואמר ״בהאי רצון אסתלק, משה״ כי לערך שני שנים קודם. פטירתו היו צריכין לשמור. אותו שלא יצא נשמתו מרוב דביקות. בוראו כי היה דרכו לילך אנה ואנה עד שפניו היו בוערים כמראה. הלפידים ופעם אחת אמר הגאון הקדוש מוהר״ר יוסף מזמיגראד, תלמידו אל אחיו הצדיק מורי וחמי מוהר״ר אברהם. מרדכי ראה אחי האיך עקביים של רבינו הקדוש עומדין בגן עדן, העליון והיה צריך שמירה. יתירה והיה דרכו לאכול סעודה שלישית בחדרו המיוחד עם איזה. מבניו ואח״כ היה הולך לביתו מדרשו לומר תורה ושירות ]ותשבחות[ עד שגמר הסעודה, שם ובעת הזאת לא היה שום אדם, שם והיה רץ בחדרו אנה, ואנה ואמר בהאי רצון אסתלק, משה עד שראתה בתו, הצדיקת ורצה ואמרה לאחיה הצדיק ר׳ יצחק, ז״ל ורץ לחדרו ותפסו לבלבל אותו, ולהורידו ונפל על, שכמו ואמר ״שמע ישראל 'ה אלהינו ה ', אחד״ ויצתה נשמתו."הקדושה

נשלח על ידי: חייא
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות

שלא עשני עבד - לטרנד הרב טל שאוליאן

שמירת הברית, הצניעות והחירות

שיעור לקראת חתונה — שבוע אחרון של ימי השובבי״ם

לעילוי נשמת אבי מורי ציון בן יהודה בדאוולת ז״ל

https: //www. youtube. com/watch? v=WoBEGo2As2E

פתיחה: ימי השובבי״ם וקדושת המשפחה

אנו עומדים בשבוע האחרון של ימי השובבי״ם, והידוע שעניינם של ימים אלו הוא שמירת הברית, הצניעות ועניינֵי המשפחה. תיקון הברית בשלמות, כפי שאמרנו פעמים רבות על פי החיד״א, משמעו להקים משפחות בריאות, שמחות וצנועות. ואנו צריכים להעמיק יחד בעניין הזה.

לי באופן אישי העניין מיוחד במיוחד, משום שאבי ז״ל נפטר בסוף ימי השובבי״ם, ביום שישי של פרשת משפטים. הדבר היה קשור אליו מאוד: "ציון" בגימטריה שווה "יוסף" — עניין היסוד ושמירת הברית היו אצלו דבר חזק מאוד. שמירת הברית בין בני אדם, אמון ואמונה — אלו היו ערכים מרכזיים בחייו. הוא גם הקפיד מאוד על צניעות, אף שהדבר לא בא אצלו דווקא מהמקום ההלכתי אלא מן המקום האינטואיטיבי.

סיבה נוספת לעסוק בנושא היא שבעזרת ה' יש לנו חתונה. ברצוני לדבר על מעלת החתונה, ובפרט על עניין שבציבור הדתי-לאומי רבים אינם שמים אליו לב. הם אינם מבינים את הלולאה שהם נמצאים בה — לולאה בעייתית. ואני יכול להעיד גם על עצמי: גדלתי בבני עקיבא והכרתי דרכים שונות, אף שתמיד ניסיתי לעשות הפרדה בין בנים לבנות בסניף שלי — בטיסות, במחנות ובשינה.

חלק א: כוחו של המגע — היהדות אינה עוסקת באשליות

תרבות האשליות מול הריאליזם היהודי

היהדות אינה עוסקת באשליות. יש עולם שלם שעוסק בלהשלות את עצמו. הדוגמה הנפוצה ביותר כיום היא תופעת הטרנסג׳נדר בספורט: אדם שנולד כגבר מכריז שהוא מתחרה כנגד נשים באגרוף או בשחייה, ומנצח בקלות בגלל יתרון ביולוגי של כפי שלוש מסת שריר מלידה. זוהי אשליה שהעולם המערבי מוכר לעצמו.

אפשר להתחיל את הדבר מהנצרות, שהיא מומחית האשליות בהקשר הזה: מצד אחד היא מדברת על שמרנות פוריטנית, ומצד שני, אם תתבוננו בתמונות שהיו בכנסיות, תראו שמדובר למעשה בסוג של פורנוגרפיה קדומה — תמונות של אנשים ערומים, אלא שמכיוון שהן מציגות מלאכים או אירועים מכתבי הקודש, הדבר נחשב לגיטימי. אדם נכנס לכנסייה וראה דימויים אלו — ואיזו השראה רוחנית קיבל?

מהו כוחו של המגע?

ביהדות יש איסור שמירת נגיעה, ואנו אומרים בבירור: אנו יודעים שמגע בין איש לאישה הוא דבר המשפיע עמוקות על שיקול הדעת. ההלכה אומרת בפשטות: כל קשר של מגע עם אישה שאינה אשתך — אסור. יתרה מכך, אפילו אם היא מאורסת לך, המגע הופך לחמור במובן מסוים עוד יותר. זו אמירה שאינה אשלייתית: גם לחיצת יד בלבד עלולה להתפתח לכיוונים מסוכנים.

ניסוי המלצרית — כוחו הסמוי של המגע

כדי להמחיש עד כמה למגע יש כוח, אזכיר מחקר שהובא בחוברת "מגע — קסם" מאת גיל מנוולסון. במחקר נמצא שכאשר מלצרית נוגעת בלקוח נגיעה קלה ביד בעת הגשת החשבון, גובה הטיפ עולה בכשלושים אחוזים. מדובר במגע שאין בו לכאורה שום כוונה של קרבה — שני הצדדים יודעים שלא מתפתח כאן דבר — ובכל זאת ההשפעה עצומה. הלקוח אינו מבין מדוע השאיר טיפ גבוה יותר. הוא פשוט לא ידע לענות על השאלה. המגע עובד על חלקים עמוקים בנו, מעבר לשיקול הדעת המודע.

מחקר קניגם — שמירה לפני הנישואין ויציבות הזוגיות

מחקר משמעותי נוסף נערך על ידי פרופ' קניגם מאוניברסיטת ברינגהם, שבו נבדקו למעלה מאלפיים זוגות נשואים. השאלה הייתה פשוטה: מתי היה להם קשר אינטימי ראשון — האם לפני הנישואין, סמוך להם או הרבה לפניהם? התוצאות היו חד-משמעיות: ככל שהזוג שמר על עצמו יותר לפני החתונה ולא נגע, כך הנישואין שלהם היו יציבים יותר ומלאי סיפוק יותר.

ההיגיון בכך ברור: אם איני נוגע, אני מכשיר את עצמי יותר לנישואין. המגע, כפי שהסברנו, עובד כעין סם — המוח שולח הורמונים וחומרים כימיים שמסממים את האדם באותם רגעים, ממש כפשוטו. כשם שכל אלכוהוליסט טוען שהשתייה לא משפיעה עליו, כך כל מי שנוגע אומר לעצמו שהוא בשיקול דעת מלא — אבל הוא אינו כזה.

משל הוודקה — המגע כערפול שיקול הדעת

כשאדם הולך לפגישה שהיא אולי ההחלטה החשובה ביותר בחייו — לפגוש את מי שאולי תהיה אשתו — האם נכון שלפני כן ישתה כמה כוסות וודקה? ברור שלא, כי הוא לא יהיה שקול. המגע עושה בדיוק אותו דבר: הוא שולח הורמונים שמסממים ומשבשים את החשיבה. מי שנוגע ואחר כך אומר "ראו כמה אנחנו מתאימים" — כל שאירע הוא שנגעו. זה היה יכול לקרות עם כל אחת כפשוטו.

ריבוי שותפים — שחיקת יכולת הזוגיות

ככל שהיו לאדם יותר שותפים לפני הנישואין, כך תישחק יכולתו לחיות בזוגיות יציבה, וגם זה מוכח מחקרית. הגוף מתרגל לחומרים ההורמונליים, ואז יש כל מיני רמות של ריגוש שהוא יצטרך בכל פעם לעבור — מה שגורם לשחיקה עקבית ביכולת לשמור על זוגיות ארוכת טווח.

תמיד אומרים שדתיים אינם בקטע של מדע, ושהמדע אינו מאשש את התיאוריות הדתיות. זה בדיוק להפך. המדע מאשש לחלוטין את התיאוריות הדתיות. אנשים פשוט לא רוצים לחיות כך, וזו זכותם — רק שלא ימכרו לנו את האשליה.

חלק ב: שמירת הנגיעה — חירות ולא עבדות

סיפור הרב שמואל דביר — "אני נוגע רק באשתי"

הרב אורי זוהר היה מספר סיפור על הרב שמואל דביר זצ״ל. פעם הגיע לבית הדין מקרה קשה של זוג בגיל החמישים, עם ילדים, כשהבעל מבקש להתגרש כי "האישה כבר לא מוצאת חן בעיניו" — והאמת שהלך עם המזכירה הצעירה. האישה נתנה את מיטב שנותיה לגידול הילדים בעוד הוא עשה קריירה, ובסוף הלך עם מישהי אחרת.

הרב שמואל דביר הבין שמדובר באדם מושחת, ודאג שהאישה תצא מהעניין מורווחת ככל האפשר. בסוף התהליך ניגשה האישה אל הרב, הודתה לו בחום ובהתרגשות, והושיטה לו את ידה ללחיצה. הרב ענה לה בעדינות: "מחילה, אני נוגע רק באשתי."

ואז הוסיף ואמר: "תחשבי — אם בעלך היה מתנהג כמוני, האם היינו נפגשים כאן בבית הדין? אם הוא היה שומר הלכות נגיעה ויחוד עם המזכירה שלו, האם הדברים היו מגיעים לכאן?"

זהו משפט שכל אישה בעולם הייתה רוצה לשמוע מבעלה: "אני שומר את המגע לאינטימיות שביני לבין אשתי — זה חלק מהסוד שיש רק בינינו." הרי לכולם ברור שיש סוד בזוגיות, שיש דברים שרק הזוג יודע. שמירת הנגיעה היא חלק מהסוד הזה.

חומרת איסור הנגיעה בהלכה

בשולחן ערוך, יורה דעה, סימן קצ״ה, סעיף י״ז, עולה מפשט הלשון שמגע של חיבה באישה עלול להיחשב כאביזרייהו דגילוי עריות, והשולחן ערוך כותב שדינו "ייהרג ובל יעבור". אמנם כמעט כל האחרונים סוברים שיש בלבול בעניין זה ואינם פוסקים כך להלכה — ולמעשה חייבים להציל כל אדם ללא קשר, ומי שלא מציל נקרא חסיד שוטה ועובר על "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ" (ויקרא יט, טז) — אך עצם העובדה שדעה כזו נכנסה לשולחן ערוך מלמדת על חומרת האיסור.

שימו לב לנקודה חשובה: יש אנשים שמחמירים בכל מיני פרטי הלכות, ואחר כך נוגעים בנשים שאינן אשתם. זוהי סתירה משונה. קודם כל תחמיר בדבר הזה — הוא הדבר החזק ביותר. הסטארט-אפ הגדול ביותר של היהדות הוא המשפחה — מודל זוגיות שעובר את כל הבעיות שבעולם ומוכיח את עצמו כאחד היציבים ביותר בעולם המערבי.

האשליה מול החירות — מבט על אברהם אבינו

כדי להבין עד כמה שמירת הנגיעה היא עניין של חירות ולא של חולשה, נתבונן באברהם אבינו. אברהם חי בעולם מושחת: "עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה הָיוּ אֲבוֹתֵינוּ" — ולא רק עבודה זרה, אלא גם השחתה מוסרית עמוקה. נמרוד, מלך עובד אלילים שטוען שהוא אלוהים — הדבר לא בא בלי תאוות נוספות ברקע.

ראו כיצד אברהם בוחר אישה לבנו: "מִבְּנוֹת כְּנַעַן" — אל תיגע. קח מהמשפחה שאני יכול לסמוך עליה. רבקה אמנו, לפי המדרש, הייתה נערה צעירה — כי אברהם לא יכול היה לסמוך על כך שמישהי מבוגרת יותר תהיה טהורה, בעולם כזה.

ואברהם עצמו? "הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ" (בראשית יב, יא) — אדם ששומר עיניים בתכלית, עד כדי כך שרק לעיתים מזומנות הוא מסתכל על אשתו, ורק אז הוא מרשה לעצמו מילים כה אינטימיות. זהו לעמוד יום-יום במתקפות של עולם שלם, של מיליונים ומיליארדים, שאומרים לו: "אברהם, מה אתה לא מסוגל ללחוץ יד לאישה?"

עבדות חברתית — שורש הפגיעה בהלכות הצניעות

הבעיה שלנו בשמירת ההלכה בתחום הצניעות נובעת פעמים רבות מאשליה שאנו "קצת לא בסדר" אם אנו מקפידים על כך. לא נעים להגיד "אני שומר נגיעה", בשעה שבאמת אין דבר כזה להיות יהודי שומר תורה ומצוות שאינו שומר נגיעה. זה כמו להגיד "דתי לא שומר שבת" או "דתי לא מניח תפילין" — שום אדם לא יראה זאת כלגיטימי. אבל "דתי לא שומר נגיעה" הפך במגזר מסוים ללגיטימי.

אני טוען שזה קרה בגלל עבדות. לא היה נעים ליהודים מסוימים להסתכל בעולם מלא מודרניות ולהגיד: "אני לא נוגע." אבל הנקודה הזו היא בדיוק חירות. אני לא מחפש להצטדק או להיות אפולוגטי — אני חושב שזה הכי טוב ככה, הכי נכון ככה. וזה הרבה יותר עמוק ממה שנדמה.

וכך כתב רבי יהודה הלוי: "עַבְדֵי הַזְּמַן — עַבְדֵי עֲבָדִים הֵם". אל תהיו עבדים של תרבות שכולה עבדותית.

חלק ג: שמירת עיניים — הבסיס לזוגיות אמיתית

מחקר ההשוואות — כיצד הסתכלות הורסת זוגיות

מחקר משנות השמונים הראה תוצאה מדהימה: כאשר הציגו לאנשים בטלוויזיה אישה יפהפייה, ולאחר מכן הראו להם תמונות של נשים רגילות — הם דירגו את הנשים הרגילות באופן עקבי כמכוערות יותר מאשר אלו שלא צפו קודם לכן בתמונת היופי. האדם עוסק בהשוואות גם אם אינו רוצה בכך. ואם הוא מסתכל על נשים אחרות, יכולתו להיות בלעדי לאשתו, להשקיע בזוגיות עד הסוף, להיות שמח בחלקו — נפגעת.

וכמובן שזה נכון גם להפך: אישה שרואה זמר מפורסם שמשדר גבריות מסוימת, ואחר כך מסתכלת על בעלה — אינה מסתכלת עליו באותן עיניים. שמירת עיניים נכונה לכל הכיוונים.

שמחת הזוגיות בגן עדן — כוח האקסקלוסיביות

בעזרת ה' נברך בקרוב בחופה: "שַׂמֵּחַ תְּשַׂמַּח רֵעִים הָאֲהוּבִים כְּשַׂמֵּחֲךָ יְצִירְךָ בְּגַן עֵדֶן מִקֶּדֶם". מהי אותה שמחה שהייתה בגן עדן כה חזקה? התשובה הפשוטה ביותר: לאדם היה רק את חוה, ללא שום השוואות למישהי אחרת, ולחוה היה רק את אדם, ללא שום השוואות למישהו אחר. וממילא הזוגיות יכולה לפרוח והשמחה יכולה להיות שלמה.

אבל אם ראשו של אדם חצוי כל הזמן — חצי ראש באקסית וחצי ראש בבאה — הוא אינו יכול להשקיע באישה הנוכחית. לכל שאומרים "כיצד תדע שאתם מתאימים אם לא ניסיתם?" — אני אומר: אותו עבד לא טרח לקרוא אם יש מחקר שמבסס את הטענה הזו. והמחקרים אומרים בדיוק הפוך.

"קליק ממבט ראשון" — סימן לסימום, לא לאהבה

כשמתרגלים לשמירת נגיעה ולשמירת עיניים, מגלים פתאום שאפשר להימשך למישהי בגלל האופי שלה — וזה דבר פלאי. המוני גברים שאני מכיר, לצערי יותר מכל מעקב אחר, סובלים מחיפוש אחרי יופי שאינו קיים: "למה היא לא מצאה חן בעיניי מיד?" זהו חיפוש שאינו נכון. אתה לא מחפש מישהי שיהיה "קליק ממבט ראשון" — כי אם היה כזה, סימן שאתה מסומם.

אדרבה, עדיף שלא יהיה קליק ממבט ראשון. שתדע שאתה נמשך באמת לכך שדיברתם וכיף לכם ביחד, שאתם משדרים על אותו תדר ויש לכם שאיפות דומות. ואחרי שמונה או עשר פגישות, פתאום אתה אומר: "היא נראית בעיניי הכי יפה בעולם". וזה לא סיפור אחד או שניים, אלא סיפור של כמעט כל מי ששומר נגיעה ושומר עיניים.

הקרבה הנפשית מול הקרבה הפיזית

כולנו מחפשים קרבה נפשית — גם גברים וגם נשים. הקרבה האינטימית הפיזית פשוט מרמה אותנו: היא נותנת לנו תחליף זול ומהיר להרגשת קרבה. אבל הקרבה הפיזית טבעה שהיא חולפת, ואילו הקרבה הנפשית טבעה שהיא הולכת ומתגברת. ברוחניות, הדברים הולכים ומצטברים; בגשמיות, זה עובד הפוך.

ואם הגשמיות רוכבת על רוחניות — אז ברוך ה', האדם נוסק. בפרט שיש בתוך הנישואין את כל עניין טהרת המשפחה, ששומר על התשוקה, על הרצונות, ומבטיח שהאדם מסתכל על אשתו כבן-אדם ולא כאובייקט.

חלק ד: יוסף הצדיק — עמוד השדרה של שמירת הברית

יוסף הצדיק הוא שומר הברית, והוא גם זה שניסו לשבור אותו כדי שיסתכל על אשת פוטיפר. כך מספר המדרש: שמו לו שיפודי ברזל כדי שלא יוכל להוריד את ראשו — אז עצם את עיניו. גם כשלא יכול להוריד את הראש, הוא לא מסתכל. הוא ידע מהי זוגיות אמיתית, ידע שזו אישה של אדונו, ולא נגע בה בשום מחיר.

ויוסף הצדיק הזה — הוא זה שכל ברכת העולם עברה דרכו. כי מי שיודע לשמור אמונים, הקב״ה אומר: זה אדם שאני סומך עליו. כדברי רבא לאנשי פומבדיתא: "הוֹקִירוּ לִנְשַׁיְיכוּ כִּי הֵיכִי דְּתִתְעַתְּרוּ" — ככל שתכבדו את נשותיכם, כך תתעשרו (בבלי, בבא מציעא נט ע״א).

חלק ה: המשפחה — הנשק הגדול של עם ישראל

יעקב מול עשו — כוח המשפחה

התורה מספרת על ההנגדה בין יעקב לעשו: עשו בא עם ארבע מאות חברים, ויעקב בא עם הילדים. וזה מה שה' נתן לו — ואלה מנצחים את אלה. כוח המשפחה מנצח הכל: "וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו" (עובדיה א, כא).

גזירות היוונים — מתקפה על המשפחה

גם היוונים בחנוכה הבינו שאם שוברים את המשפחה היהודית — שוברים הכל. במדרשי חנוכה ניתן לראות כיצד עיקר הגזירות כוונו נגד טהרת המשפחה: הדלתות של הבתים, הבריחים, ניסיון לפרוץ את קדושת הבית היהודי. גם איסור ברית מילה מדבר על קדושת הברית — זה מה שהם רצו לקעקע.

חלק ו: שמירת יחוד — הלכה ומציאות

מהו איסור יחוד?

שמירת יחוד משמעה שלא להיות בחדר סגור באופן שעלול להתפתח לדבר אסור. צריך שהדלת תהיה פתוחה, שיעברו אנשים. איפה נפגשים? לא על הר בודד בשלוש לפנות בוקר. הרעיון של "איך תדע שהיא ראויה להיות אשתך" — נעשה אחרי הנישואין, ללא דאגה, ובוודאות מוחלטת. זהו איסור דאורייתא שצריך להתייחס אליו בכובד ראש.

הלכות דייטים — גבולות גם בהכרות

אמנם כתוב בשולחן ערוך שאסור לאדם שיקדש אישה עד שיראנה, ולכן יש היתר לדייט — אבל ההיתר אינו פרוץ. מספיק לקיים את השולחן ערוך: פעם אחת לראות שהיא נעימה בעיניך, ואולי עוד פגישה או שתיים. אבל באיזשהו שלב צריך להיות אמיתי עם עצמך ולומר: היא לא אשתי עדיין, אני לא התחייבתי אליה, ואני שומר על העיניים שלי. גם בדייטים אין היתר לפרוץ גבולות — לא של מגע, לא של יחוד ולא של דיבורים מקרבים.

חלק ז: הצעת הנישואין — לא לייצג תרבות שאינה שלנו

אחד הדברים שמפתיעים אותי הוא שיהודים שומרי תורה לווים את רעיונות הצעת הנישואין מכל הגויים שבעולם, ואחר כך גם חשוב להם להצטלם באופן שייראה כאילו הם נוגעים זה בזו. לפעמים זה לא רק נראה כך. מה הרעיון של התמונה הזאת? מה זה נותן? זוהי פשוט עבדות.

מה היה רע לעמוד במרחק, כפי שיהודים שומרי תורה ומצוות משתדלים לעמוד לפני הנישואין? כשעומדים קרוב פיזית יש מתח כמו חשמל, ומי שמתכחש לזה הוא שקרן. אם מישהו יצחק ויאמר "מה אתם עומדים במרחק?" — התשובה צריכה להיות: "כן, ככה, ככה הכי נכון", בביטחון מלא, בלי להתבייש ובלי להתנצל.

חלק ח: בני חורין — מיציאת מצרים לפרשת משפטים

עשרת הדיברות — יציאה מבית עבדים

כל מי שמרגיש נפגע מהנושאים האלו, צריך קודם כל לקרוא את עשרת הדיברות: "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים" (שמות כ, ב). ארץ מצרים לא הייתה רק בית עבדים — היא גם הארץ שהכי מלאה בניאוף, כמו שנאמר: "כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם" (ויקרא יח, ג). כי יש שעבוד בדבר הזה — שעבוד חברתי, שעבוד ליצרים, שעבוד מוחלט.

פרשת משפטים — שיא החירות

ואומר האר״י הקדוש: מדוע פרשת משפטים היא סוף השובבי״ם? כי זהו שיא החירות. פרשת "כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי" (שמות כא, ב) אומרת שאם עבד רוצה להישאר עבד, אפילו שנמכר בגניבתו והיה צריך להיות עבד — רוצעים לו את האוזן, כי אומרים לו: האוזן שלך לא שמעה ממעמד הר סיני שאנחנו כבר לא עבדים.

ובירושלמי כתוב: אתה לא שמעת את "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד" (דברים ו, ד) — אי אפשר להיות עבד ה' אם אתה עבד של בני אדם. ויש לזה נפקא מינה הלכתית: עבד שאוהב את אדוניו ומקבל שפחה כנענית — הילדים הם לאדון. שתבינו את עומק השעבוד: זה אפילו לא הילדים שלך.

חלק ט: הצניעות כביטוי של חירות — לא עבדות לאופנה

אני מכיר אופנה של מכנסיים לבנות דתיות. אני זוכר שכשהיינו צעירים, בנות דתיות הלכו עם חצאיות ארוכות מאוד. גיסי, תלמיד חכם חרדי, אמר לי אז: "זה לא צנוע — זה יותר מדי ארוך, זה לא צנוע." ופתאום זה מתקצר. ברגע שאתה נתון לשינויי אופנה שקשורים לעולם החילוני, או ליתר דיוק למעצב אופנה באיטליה שעושה ממאות מיליונים של בני אדם שפחות שלו — זו עבדות.

אם את עבדה שלהם בזה שהחצאית ארוכה מדי, את תהיי עבדה שלהם גם כשהיא קצרה מדי. ואז שמו מכנס "כדי שלא יהיה נורא", ואז הורידו את החצאית ונשארו עם מכנס. הנושא הצניעותי מפריע אותי פחות מהנושא העבדותי: מי את? בת של שרה, רבקה, רחל ולאה! למה מעצב אופנה כלשהו יחליט בשבילך מה ללבוש?

מה הרווחת בדתיות שלך? בעל שיהיה נאמן לך; ילדים שיתייחסו אליך ברצינות; עולם שלם שמתייחס לאופי שלך ולא רק לגוף שלך; ושלא ינסו לגעת בך לפני החתונה. את כל זה הרווחת כי את חיה לפי ערכי התורה — לא לפי ערכי המעצב מאיטליה.

חלק י: הרב ניר מנוסי — עדות מהעולם החילוני

הרב ניר מנוסי, שהיה חילוני, כתב ספר בשם "אהבה ביום שאחרי" כשעוד היה חילוני. הוא אומר: כבר כשהתחלתי לחזור בתשובה, הבנתי שהדבר הזה — תרבות היחסים הפתוחים — הוא רע. אמרתי: אני חייב לכתוב את הספר לפני שאני חוזר בתשובה, שלא יגידו שבגלל שאני דתי כתבתי את זה. אומר: רצה ה' ולא הספקתי.

הוא מספר שיום אחד הגיע לקבוצת סטודנטים, והם שאלו אותו על נישואיו. כשסיפר שהתחתן בשידוך, הם לא שאלו בתוקפנות אלא בסקרנות אמיתית. הוא אמר להם את כל מה שחשב, סיפר על הספר — והם התחננו שיפרסם אותו. הספר הפך לרב-מכר, כי הוא פשוט טוען את מה שלכולם ברור: אנשים מתעסקים באשליה, חיים בסרט, העולם אינו הוליווד.

וכמו שנאמר בשיר: "רומיאו ויוליה היו נפרדים אם הם לא היו מתים" — זו אמירה עובדתית. כל סרטי הוליווד מייצרים מצג שווא כאילו הם מבינים באהבה, אבל תשאלו את עצמכם: הגיבורים בחיים — האם הם מצליחים להחזיק משפחה? לנו יש את הדבר הכי מהפכני והכי חזק בעולם, ובמקום לשווק אותו — אנחנו מתנצלים עליו.

חלק יא: שמירת הברית בצבא — דרישה לשוויון תנאים

אני חייב לומר מילה גם על הצבא. פקודת השירות המשותף — שילוב לא ראוי של גברים ונשים — צריכה לעבור מן העולם. אם חיילים חרדיים זוכים לתנאים הולמים, אין שום סיבה שחיילים דתיים לא יזכו לאותם תנאים בדיוק, אלא אם כן אתם חושבים שאתם דתיים פחות. אני לא הרגשתי שאני מוותר בכך שאני רוצה גם ארץ ישראל, גם מדינה חזקה, וגם קדושה — לא חשבתי שצריך לוותר בשביל זה על סעיפים בשולחן ערוך.

תחשבו על מילואימניק שיצא מהבית, תלמידי חכם, כיפה סרוגה, ילדיו בתלמוד תורה — ואשתו יודעת שהוא ישן עם פרמדיקית במקום איתה. זו רשעות מהמדרגה הראשונה ופגיעה בביטחון עם ישראל. לשים בפילבוקס שלושה מילואימניקים עם שלוש מילואימניקיות — זה נשמע הגיוני רק לשקרנים מלאי אשליות.

סיום: יוסף הצדיק ושמירת הברית — סיפור הרש״ש

כמה מסירות נפש על שמירת הברית יש בעם ישראל! מספרים על רבי שלום שרעבי (הרש״ש), מגדולי המקובלים, שבהיותו בתימן נכנס לבית אישה למכור סחורה. האישה ניסתה לפתותו, והוא אמר שאינו יכול. היא אמרה לו לעלות לחדר למעלה, ושם קפץ מקומה שלישית כדי להינצל — כמו יוסף הצדיק. היא צעקה שניסה לאנוס אותה, והוא נמלט מתימן לארץ ישראל, שם הפך לראש ישיבת המקובלים "בית אל" בירושלים.

ההתגברות עושה את האדם הרבה יותר גדול והרבה יותר חזק. הדבר היחיד שנשאר לך הוא לא להיות עבד, לעמוד עם עמוד שדרה זקוף כשרטוע של ברזל.

✦ ✦ ✦

בעזרת ה' נהיה בני חורין. נביא בעצמנו נורמות חדשות לסביבה שלנו. לא נפחד מלהיות אלה שאומרים "כך אנו מתנהגים". נעמוד על הייחודיות שלנו — כי יהודי זה ייחודי. ואם יש חברה שרוצה להמשיך להיות חברה שלך לנצח — עם כל הכבוד, או חתונה או שלום. אין שום סיבה בעולם למשוך חברות שבע-עשרה שנה קדימה בלי מחויבות. יש להיות חכמים.

ברוך אדוני לעולם, אמן ואמן.

ועכשיו — הולכים לחתונה, הולכים להרים את האירוע, הולכים לשמוח!

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

הציבור הדתי מפחד מקירוב רחוקים! הרב טל שאוליאן

הציבור הדתי מפחד מקירוב רחוקים? ! | הרב טל שאוליאן

https: //www. youtube. com/watch? v=y5apeBEFljQ

משימת הדור שלנו: קירוב רחוקים וחזרה בתשובה

תחושת אחריות מוגברת

האמת היא שאם יש משהו שמדיר שינה מעיניי וגורם לי לתחושת אחריות מוגברת, זה שאני חושב לעצמי באיזו תקופה מטורפת אנחנו חיים. כמה אני עלול להתעורר בגיל 80 ולהגיד לעצמי: "בואנה, פספסת את זה! כשהרכבת של הגאולה עברה, היית בתחנה!" זו נקודה שאני לא רוצה להגיע אליה לעולם.

לכן, פעמים רבות, כל הזמן אני בודק את עצמי: האם אני עושה מה שאני יכול בהקשר של מה שנראה לי משימת הדור עכשיו? יכול להיות שאני טועה וזיהיתי לא נכון את משימת הדור - וזה בסדר, כל עוד הייתי נוכח בסיטואציה ואמרתי לעצמי: "אני מנסה להבין מה נכון."

יסורי המצפון יפגשו אותי דווקא אם אני אהיה במקום שאומר: "אה, פשוט חייתי את החיים שלי וזהו."

חשבון נפש אמיתי

אנחנו צריכים לעשות חשבון נפש מדי פעם ולשאול את עצמנו. כשאני אומר "חשבון נפש", אני לא מתכוון רק לחשבון נפש במובן "האם אני בסדר או לא בסדר במעשה זה או אחר שאני עושה", אלא חשבון נפש במובן הכללי יותר. זאת אומרת, להגיד: "האם הקדוש ברוך הוא שהניח אותי בדור מסוים, עם כוחות מסוימים וכלים מסוימים - האם במציאות הזו אני עושה מספיק?"

בשביל זה אתה חייב תמיד לזהות את הנקודה. דיברתי איתכם על זה הרבה - מיקרו ומקרו - בהקשר של קיבוץ גלויות ובעוד הרבה מקומות. על מה אנחנו עכשיו מדברים?

הרב קוק עשה את זה מצוין. כשהוא הגיע למסקנה שעלייה לארץ זה המקום לשים את הדגש עכשיו - הוא עשה את זה, והוא הציל רבים רבים מעם ישראל שהקשיבו לו.

אגב, גם הרב עוזיאל - זה פחות ידוע. הרב עוזיאל הלך להיות הרב של סלוניקי, וכמעט כל מה שהוא עשה כשהוא היה שם, או רוב מה שהוא עשה, זה להגיד להם: "תעלו לארץ! תעלו לארץ!" זה היה כמה שנים לפני השואה. כידוע, קהילת סלוניקי - חלקה עלתה וחלקה לא עלתה וחטפה מאוד מאוד בשואה, השם ישמור ויציל. השואה פגעה בה בצורה נוראית.

אנחנו בעיצומה של התפתחות מדהימה

תחשבו על זה: אני לא מרגיש שאנחנו רגע לפני קטסטרופה. אני מרגיש שאנחנו דווקא בעיצומה של התפתחות מדהימה! אנחנו חייבים לשאול את עצמנו אם אנחנו שם, אם אנחנו נוכחים, אם אנחנו עושים את מה שאנחנו אמורים לעשות.

בהקשר הזה, יש מגמות. בדרך כלל מביאים את המגמות האלה כמגמות חיוביות וזהו, אבל האמת היא שהמגמות החיוביות האלה צריכות לעורר אותנו.

אני אתאר לכם: "איך אתם מתייחסים לשמירת השבת?" - השאלה הזו נשאלה, ואני מביא את זה מסקר שיצא בפסח האחרון.

בקרב מבוגרים (מעל גיל 50):

שומרים שבת לפי ההלכה (בלי נסיעות, טלפונים): 13%

שומרים שבת לפי הלכה חלקית (למשל, לא מדליקים אש אבל משתמשים בטלפון): 10%

לא שומרים שבת כלל: 55%

אבל עכשיו תקשיבו טוב - בקרב צעירים (גילאים 18-29):

לא שומרים שבת כלל: רק 24%!

שומרים שבת לפי הלכה חלקית: 9%

שומרים שבת לפי ההלכה ללא נסיעות וטלפונים: 53%!

אתם שומעים? רוב עם ישראל שומר שבת בגילאים 18 עד 29! וזה לא שאחרי זה הם מזדקנים ומפסיקים לשמור שבת. זה פשוט המגמה - מדינת ישראל והחברה היהודית בארץ ישראל הולכת לקראת שמירת שבת.

נתונים נוספים מעודדים

צום ביום כיפור - זה קל יחסית.

שמירת כשרות - "מקפידים תמיד בבית ובחוץ": יש כרגע 38%. אתם יכולים להעריך שאם יש 53% שומרים שבת קלה וחמורה, אז יש כנראה לא פחות מזה שומרים כשרות - כנראה הרבה יותר.

תדירות הליכה לבית כנסת - יש עלייה משמעותית.

אבל הנקודה הכי קוראת לי - באיזה אופן השתנה היחס שלכם לדת בשנה וחצי האחרונות (מאז 7 באוקטובר)?

בקרב גילאי 18-29: 35% התקרבו לדת!

אתם מבינים את המימדים שאנחנו מדברים עליהם?

אינדיקציות נוספות מהשטח

יש מלא סקרים, מלא אינדיקציות מצוינות. האינדיקציה הכי פשוטה שיש בעולם: כשאני הייתי ילד, הייתי פותח רדיו והיה רשימה אחת של פלייליסט בגליצ״ה. היום הפלייליסט השתנה לחלוטין.

כשאני הייתי ילד, זה היה אביב גפן וה״טעויות" (שקראו ללהקה שלו). היום יש לך ססון וחנן בן ארי, שאולוב, אליה צור, בן צור וכל היהודים היקרים האלה.

אגב, פעם סיפרתי לכם שפגשתי את בן צור במספרה. הוא מסתפר איפה שאני מסתפר. ראיתי יהודי מניח תפילין, לא הכרתי אותו - את השירים הכרתי אבל לא ידעתי איך הוא נראה. הוא הניח תפילין בעמידה. יש עמדה היום, אתם מכירים את זה? יש בכל מקום עמדת תפילין כבר.

הוא בא להסתפר, אחרי תספורת הניח תפילין. אמרתי לו: "יופי, אתה מתקרב!" ודיברנו על ההתקרבות שלו והכל. אחרי שהוא הלך, הספר אומר לי: "אתה יודע עם מי דיברת?"

יש מגמות חיוביות, נכון? כולם מבסוטים. יש פה מישהו שאין לו חיוך על הפנים שהוא שומע את זה? ואללה, ברוך השם, המדינה הולכת לטוב, הולכת לטובה, לעוד יותר טוב ועוד יותר טוב.

אבל אני לא נרדם מזה - ואסביר למה

זה קצת נשמע מוזר, אבל אם תחשבו על זה זה מאוד הגיוני.

הייתי השבוע (ביום חמישי האחרון) בכנס של "רוח יהודי" בתל אביב.

יש לך 35% שאחרי ה-7 באוקטובר התקרבו. יש לך בין 18 לגיל 29 מלא סליחות. לא דיברנו על סליחות - כל מי שהיה פה בסליחות יודע על מה אני מדבר. חולון בסליחות - זה כל העיר! צעירים שהולכים לסליחות. אתה רואה אותם ברחוב, באיפה שאתה רוצה.

יום כיפור - לא דיברנו, אבל אני משאיר שכולנו חיים באותו עולם בסך הכל. גם אם אתם גרים בישוב, כשאתם חיים בחולון, אתם רואים את המציאות.

בתי הכנסת גדלו ב-40%! רבותיי, בתי הכנסת לא גדלו כמעט בכלל. רוב בתי הכנסת כמעט בכלל לא גדלו. אני אפילו לא בטוח שהם גדלו עד כדי כך. אני מכיר את הסיטואציה בתוך בתי הכנסת, אני מכיר אותה די טוב. אני חלק מארגון גדול של הרבה רבני קהילות.

הישיבות פתאום יש בהם פיצוץ אוכלוסין. אז אצלנו יש עוד כמה, כן, ברוך השם. אבל הן לא גדלו מספיק. זאת אומרת, זה לא שפתאום יש מלא מכוני לימוד חדשים שנבנו כתוצאה מהתקרבות של 35% יהודים.

איפה הם? הם בבית

עכשיו אתה אומר, "טוב, אז בטח כולם נהיים חרדים?" זה לא נכון. זאת אומרת, במובן מסוים - הלוואי. ובמובן מסוים, תכלס, זה לא נכון. אני לא נכנס לזה, זה לא פשוט.

איפה הם? הם בבית עכשיו. זה טוב שהם בבית, זה נפלא מאוד שתמיד יהיה להם בית טוב ומקום מתוק לחזור אליו. אבל תכלס, בשביל להתקרב באמת, אתה צריך קהילה, אתה צריך תמיכה, אתה צריך הבנה.

סתם אני שואל את עצמי: מישהו רוצה לשמור שבת - מאיפה הוא, איך הוא מתחיל בכלל? אם לא יש לו הכוונה טובה, סיכוי רב שזה טרנד שיחלוף.

יותר מזה: ללמוד תורה בצורה רצינית, בצורה טובה - זה לא מספיק לראות שיעורים ביוטיוב או בטלוויזיה. את זה צריך ציבור שעוד לא נבנה בצורה הזאת. ציבור אינדיבידואלי - אני שומע לגמרי, וזה מעולה להיות אינדיבידואלי. אבל צריך לדעת שיש מעבר שהוא מאוד מאוד חשוב בין להגיד "אני מתקרב" לבין להתקרב בפועל. המעבר הזה אפשר לשהות בו עשרות שנים ובעצם שום דבר מהותי לא יקרה.

איפה אנחנו נכנסים לסיפור?

פה אני מתחיל להגיד: איפה אנחנו נכנסים? אנחנו צריכים להיות אלה שהם הפנים של היהדות, הפנים של הקירוב.

עכשיו, אם תחשבו על זה - קיום כל התורה כולה בעצם תלוי בזה. אני רוצה להסביר למה אני מתכוון.

איזה מצוות מקיימים כאשר יהודי מקרב יהודי אחר?

מצווה ראשונה: אהבת ה'

כדאי לדעת. אני מסכים ב-100%: המצווה הכי ראשונה היא אהבת השם. ותדעו לכם שזה כלול בתוך הציווי: "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ."

אחד הטקסטים הכי מכוננים בהקשר הזה זה חובות הלבבות בשער אהבת השם. הוא אומר:

"דע שאפילו החסיד הגדול ביותר וגדול בתורה, עד שיגיע לתכלית השלמות בתיקון נפשו אצל השם יתברך, ואפילו אם הוא יגיע למדרגת מלאכי השרת במידותיהם הטובות - עדיין לא יגיע לזכויות מי שמורה ומדריך את בני האדם אל הדרך הטובה והישרה בעבודת השם יתברך, ומיישר אורחותיהם להדריכם לעבודת השם יתברך, לקרבם לצור מחצבתם, להחזירם בתשובה שלמה. שזכויותיו של זה נכפלות שבעתיים בעבור זכויותם של אלו שבמשך כל ימיהם, ובזכות זרעם וזרע זרעם."

מה הוא אומר? אומר דבר מדהים.

אומר: אתה זכית לקרב יהודי אחד, והיהודי הזה אחרי זה עשה עבודה עם עצמו, עשה עבודה עם אחרים, וזכה לקרב עוד 10? אז אתה עכשיו - כן, כולם מחפשים הכנסות פסיביות, נכון? זו ההכנסה הפסיבית הכי חזקה שיש בעולם - הכנסה פסיבית רוחנית!

הכסף שלי עושה כסף - אתם מכירים את הווירטואלים? יש פה מכירים, יש פה עוסקים בתחום, שיפדו את כולנו מהדמיונות.

בכל מקרה, השלב הבא רבותיי: השלב הבא זה - תחזיר בתשובה יהודי אחד. היהודי הזה, כל מי שהוא קירב, ההתקרבות הזו היא שייכת גם לך!

עכשיו תשאלו: איך זה יכול להיות שייך לשניים? יש את הרעיון של הנר, רעיון ידוע ברוחניות: כאשר אדם מלמד מישהו אחר, הוא לא נחסר שום דבר - כמו להבה מנר. להבה - כמה נרות שתדליק מלהבה אחת, הלהבה היא אותה להבה והיא לא נחסרת דבר. מסכימים?

אותו דבר זה גם ברוחניות. יכול להיות שהוא עושה עבודה והוא עושה, אבל בגלל שאתה החזרת אותו - ולולא שאתה החזרת אותו זה לא היה קורה - אז כולם שלך!

סיפור מעורר השראה: אהרון עזרא

אני מכיר מישהו, גבאי בית כנסת פה בחולון - בעצם זה היה המפגש הראשון שלי עם חולון. שמו אהרון עזרא, יהודי יקר מאוד. לא נכנס עכשיו לכל שאר הדברים הטובים שהוא עשה ועושה בעולם. היום הוא יהודי מבוגר, אבל הוא עדיין עושה הרבה דברים.

אחד הדברים שהוא עשה זה פשוט להיות נחמד לאנשים בבית כנסת. אנחנו עוד נדבר על המעשה הזה - להיות נחמד לאנשים בבית כנסת זה מעשה בפני עצמו!

היהודי הזה בנה, ככה נדמה לי, ארבע קהילות! ארבע קהילות - זה אומר לפעמים הוא בנה ממש את המבנה של בית הכנסת, לפעמים הוא בנה את הקהילה שבתוך בית הכנסת. חוץ מזה, הוא קירב מאות יהודים בתשובה - ממש לתשובה שלמה! יהודים שלא היו, ועכשיו כן.

ואחד מהם שהוא קירב הפך להיות מעצמה של תשובה בפני עצמו. הוא קירב אותו, ההוא נהיה חבדניק - אתם מבינים כבר לאן זה הולך, נכון?

לא רק זה: הוא הגיע לבת ים, ושם הוא פתח בית חב״ד אחד, ואחרי זה עוד בית חב״ד, אחרי זה בית ספר, אחרי זה…

עכשיו אתם אומרים: "טוב, זה הזכויות של הרבי." עכשיו, ברור! על הלהבה של הרבי אף אחד לא מגיע, רבותיי. אבל לולא לאהרון לא היה יוסף - ככה קוראים לו, יוסף - לולא לאהרון לא היה יוסף, חד משמעי!

ועכשיו, זה רק דוגמה. יש כאלה אלפים!

עכשיו אני אגיד לכם יותר מזה: הרבה פעמים זה בכלל לא מה שאמרת, מה שעשית - זה שפשוט היית במיינדסט של קירוב.

איפה מכניס את זה חובות הלבבות?

בשער אהבת השם! זו הנקודה.

יש עשרות מאמרים. אני מקריא לכם פה עכשיו, סתם מישהו שאסף את זה:

בזוהר הקדוש (פרשת תרומה, רכ״ח-רכ״ט אם אני לא טועה) אמרו: "אילו ידעו בני אדם כמה גדולה מעלת המזכה את הרבים ומחזירם בתשובה, היו רצים אחר זה כאדם הרץ אל חייו!" אני חושב שזה "רודף אחר חייו".

תחשבו שנייה על מה אני מדבר. אני לא יודע אם ראיתם פעם מישהו בורח מאש, בורח ממוות, בורח ממגפה, בורח מצונאמי. אומרים את זה על בעלי חיים שבורחים לפני שבא רעידת אדמה, צונאמי - אתה רואה אותם נסים על נפשם.

אז יש דבר כזה לרדוף אחרי החיים - לא לנוס על נפשך, אלא לרדוף אחרי החיים! תחשבו שהחיים הולכים ואתה רודף.

אז אומר ככה: אנשים היו רודפים אחרי מי שאפשר לקרב אותו.

אפשר להבין את המעשה: "באוזנינו שמענו, אבותינו סיפרו לנו" - זה הנושא הזה של "להשיב לב בנים על אבות", "לב בנים על אבותם". זה, קודם כל, בצורה הכי פשוטה: להחזיר עבדות לקדוש ברוך הוא, להחזיר נשמות להשם יתברך. וזו אהבת השם פשוטה. אם יש לך אהבה לקדוש ברוך הוא, אתה פשוט עושה את זה.

איך יודעים את זה? האדם שהכי אהב את השם יתברך - קודם כל זה היגיון: אתה אוהב מישהו, והמישהו הזה איבד כביכול את הבן שלו. אז מה אתה עושה? ברור שאתה מקרב את הבן. אתה עושה איחוד משפחות.

אגב, זה - אני באמת חושב שקירוב רחוקים הוא בעצם איחוד משפחות. זה איחוד משפחות של הקדוש ברוך הוא עם שארו.

"לשארית נחלתו"

כתוב במיכה, אז הרמ״ק אומר: מה שכתוב בספר מיכה "לשארית נחלתו" - "תיתן אמת ליעקב, חסד לאברהם" וכולי וכולי, ואז "לשארית נחלתו". זאת אומרת, מה זה "לשארית נחלתו"? "מי אל כמוך" - אתם יודעים על מה אני מדבר, נכון?

מה זה "לשארית נחלתו"? אומר הרמ״ק בתומר דבורה: "לשארית נחלתו - כביכול שאר בשר הם ישראל עם הקדוש ברוך הוא." מה זה "שאר בשר"? זה משפחות שארו, הקרוב אליו, נכון?

אז הוא אומר: אנחנו משפחה של הקדוש ברוך הוא. טוב, זה נשמע מפתיע, אבל תחשבו - זה כתוב מפורש בתורה: "בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹקֵיכֶם."

ממילא, מי שמחזיר יהודי בתשובה הוא מחזיר בן עובד לקדוש ברוך הוא!

עכשיו תחשבו כמה הקדוש ברוך הוא אוהב אותך. תחשבו כמה אדם היה שמח אם היית מחזיר לו את הבן שלו. ככה, ממש, הקדוש ברוך הוא - והרבה יותר מזה - שמח בכל יהודי שחוזר.

יש מימד כזה שהוא אפילו יותר שמח במי שחוזר מאשר שמח באנשים פשוטים.

משל מהעולם החסידות

יש משל שמופיע בעולם החסידות, ואומרים: "לעולם הנפש המתקרבת היא יותר גדולה מהנפש המקרבת." יש מעין זה ברב קוק: "לעולם גדולה הנפש האוהבת מהנפש הנאהבת." זה לא בדיוק אותו דבר, אבל תשימו לב - הנפש המתקרבת היא יותר גדולה מהנפש המקרבת!

איך זה יכול להיות? זאת אומרת, תשמעו: אומר - הנשמות הן בנויות כמו מגדל. עכשיו תחשבו שבא שבר גדול, המגדל הזה מאיזושהי סיבה נופל. אז הלבנים הכי הכי גבוהות הן אלה שמתפזרות הכי הכי רחוק. במגדל שנופל, הלבנים הקרובות - הן לא הולכות רחוק. הלבנים הגבוהות - הן אלה שהלכו הכי רחוק.

המימרה הזו - מימרה שגם הרב קוק מדבר עליה - נשמות מאוד גבוהות התרחקו מאוד רחוק. וזה כתוצאה מההשכלה, זה כתוצאה מהמון דברים שצריכים היו לקרות.

כתוצאה מאנשים שבערו לגאולה ונפגשו באנשים קטנים שאמרו להם "אל תעלו לארץ" - לפעמים רגע לפני השואה - ולאנשים האלה היה כובע וחליפה. והיה קושי אדיר. היהודים האלה אמרו: "אנחנו צריכים לנטוש את היהדות אם אנחנו רוצים לחיות. אנחנו צריכים לנטוש את היהדות אם אנחנו רוצים להתקרב לארץ שלנו, להתקרב לזה שיהיה לנו עצמאות, חירות."

אז זה נשמות יותר קטנות או יותר גדולות? הרבה פעמים יותר גדולות!

תחשבו על זה: לעשות כזה צעד, להגיד "אני מוכן לנטוש את הרב שלי כי אני הולך אחר האמת שאני בטוח בה" - לפעמים זה אומר שיש לך נשמה גדולה. אולי זו הטעות, חבל שנטשת את הכל. היית יכול לנטוש את הרב הזה ולמצוא את הרב קוק או את האדמור החלוץ פה בארץ, לחבק איתם, להתחזק מהם, להיות גם יהודי עובד השם וגם יהודי בעל חירות, וגם יהודי שעמים מקים את ארץ ישראל כנבואת הנביאים. היית יכול לעשות את זה? חבל שלא עשית את זה. אבל זה בא מתוך גדלות.

ולכן, נשמות מאוד גדולות - זה הקירוב רחוקים שלנו. אנחנו ממש מחזירים עבדות למלך. זה דבר ראשון.

מצווה שנייה: אהבת ישראל

חוץ מזה, יש בזה כמובן אהבת ישראל מאוד גדולה. אהבת ישראל פשוטה.

הרב צבי תמיד היה מדבר על זה: שבפרקי אבות כתוב "אוהב את הבריות ומקרבן לתורה". אנשים מבינים את זה כאילו "תאהב את הבריות כדי לקרב לתורה" - אבל זה לא נכון, זה לא הפשט של מה שכתוב!

"אוהב את הבריות" - זה בפני עצמו!

"ומקרבן לתורה" - זה תוצאה מזה שאתה אוהב את הבריות.

מה הכוונה? אתה אוהב יהודי, ואתה מאמין בכל ליבך שמאוד מאוד כדאי לו שיהיה לו שבת בחיים - אז אתה מקרב אותו לתורה. מבינים?

מה זה אומר שיש לך שבת בחיים?

עכשיו, בואו נסביר לעצמנו מה זה אומר שיש לך שבת בחיים. זה דוגמאות שהרבה פעמים הבאתי. אפשר להביא עוד דוגמאות אחרות, אולי ראוי. אני נותן את זה:

סיפור מעורר מחשבה

לפני כמה זמן, אחרי ה-7 באוקטובר, עוד פעם, היה איזה בדרן גדול (אוקמן) שאמר: "אני שומר את השבת העולמית." עד כאן. יפה מאוד, מתוק. באמת יהודי מתוק, עשה כל מיני התקרבויות ועניינים.

עכשיו, אשתו הלכה איתו, כי לשמור שבת - בכל זאת זה משפחה. אז היא גם אמרה: "אני אשמור איתו שבת אחת." ואחרי השבת הזו עשו איתה ראיון - בכוונה איתה, כנראה, כי אולי במקום אחר… בהתקרבות - אין לי מושג, אני לא מכיר.

והיא אמרה: "אני עצירת תודה על השבת הזו. הייתה המתנה הגדולה שקיבלתי" - או אחת הגדולות, לא יודע מה היא בדיוק, לא דקדקתי בדבריה.

אבל אני כן זוכר שמשהו אחד זיזה אותי, בגלל זה אני זוכר את הסיפור הזה. היא אמרה: "אני בפעם הראשונה שמתי לב מה צבע העיניים של הבת שלי בת השלוש."

עכשיו, לקח לי מלא זמן לקלוט מה זה - מלא זמן, כמה שניות טובות לקלוט.

הסיבה היא שבכל 24 השעות האחרות, שבעה ימים בשבוע למי שלא שומר שבת, יש פלאפון ביד כשהוא מדבר עם הילדים.

עכשיו, לנו זה נשמע טירוף מוחלט - מה זאת אומרת? ! אבל תיקחו בחשבון: ההתמכרות הנוראית לכל הזמן להיות בטלפון - כל הזמן חדשות בפיד וכל הדבר הזה - אם אין לך שבת, אתה באמת במקום אחר.

התמכרות לטלפון - סיפור מזעזע

אני מכיר פסיכוזות, סוגים של התנהגויות פסיכוטיות של אנשים. וזה - ככל שאדם יותר מחובר לפלאפון, ככה…

היה דבר כזה שבאחד התיכונים בארץ החרימו פלאפון, וזה הגיע לאלימות מאוד קשה! זאת אומרת, הילד שהחרימו לו את הטלפון לקח כיסא והפגיש אותו עם המורה - אבל בדרך תלולה, בדרך אווירית. אז המורה מאוד נפגע.

כל אחד מבין, ומפה לשם זה הגיע לשאלה חוקית: האם מותר לך לקחת לבן אדם את הזה? והילד הזה הוגדר כאילו… הוא לא שאד בעצמו. איש פיטות זמנית.

אתם מבינים שזה הפך להיות ש… היה שיח בין מורים על זה - שיותר לא עושים את זה, לא מחרימים לילד פלאפון. אני מכיר את זה ממקומות רבים, גם מקומות דתיים לפעמים יש את זה.

אבל כשלאדם יש שבת, אז הוא יודע שיום אחד בלי טלפון - הוא יכול! כשלאדם אין שבת - זה חייב, נחרבו.

עכשיו, זה נשמע לכם דבר של מה בכך, אבל זה - כל המשפחתיות יכולה לעמוד על שבת! באמת - אם יש לך משפחה או אין לך משפחה, זה יכול לעמוד על אם יש לך שבת בחיים או אין לך שבת.

עונג שבת האמיתי

יש משהו יותר מתוק משולחן שבת? יש משהו יותר מתוק מעונג של שבת? יש משהו יותר מתוק מלדבר אחד עם השני בלי מסיחי דעת?

אני לא מדבר עכשיו רק על טלפון - גם על עבודה. אחד מהציוויים בשבת זה "ממצוא חפצך ודבר דבר" - זה באמת עונג של חיים!

עכשיו, אתה רוצה לתת את העונג? אתם מבינים מה זה אומר? זה אומר שאני לא מדבר על העבודה שלי. לא מעניין אותי עכשיו כמה כסף עשיתי - זה פשוט לא רלוונטי.

אתם יודעים כמה מפגשים חברתיים - לא משפחתיים, ברוך השם, אבל חברתיים - כאלה שהייתי בהם, שהם הופכים להיות תחרות הישגים? פשוט כל אחד מדבר על כמה הוא השיג. זה הרבה פעמים על כסף, על קריירה, על כבוד, על כאלה דברים. לפעמים זה על הילדים שלנו, כן? מביא את הילד שלו, מביא את הילד שלו - ממש עושים תחרויות.

הדבר הזה - זה דבר שהוא מרוקן משמעות. הוא מחלל את האדם. הוא גורם לו להתייחס אחד לשני כמו אל חפצים. זה אגואיסטי, זה נצלני, זה מכוער, זה פוגע. אף אחד לא שמח מהשיח הזה - מקסימום אחד יכול להיות שמח בשיח הזה, נכון? רק מישהו בראש הפירמידה תמיד.

זה דבר - באה התורה ואמרה לך: תשמע, שבת - תיפגשו ואל תדברו על עסקים!

דיבור אמיתי ומעניין תכלית

לפעמים זה דברים שבחורים בגיל 17-18, 18-19 לא מבינים את זה. אתם מבינים? אבל אם תחשבו על זה - שיניוי זה: "מה, אני צריך פתאום למצוא נושאי שיחה, כאילו?" ופתאום, אולי ממש להתכוונן אל הקודש, לשאול את עצמי: מה התכלית? ואיזה אדם אני? ומה, מי אני רוצה להיות? ולדבר בזה - לדבר מעניין תכלית, כמו שאצל רבי נחמן זה מדובר. וזה דיבור אמיתי, מאוד מאוד.

כמה אפשר למלא את העולם בדיבורים בלי לדבר מעניין תכלית כלום, בלי לדבר מעניינים חשובים באמת כלום? זוג יכול לחיות 40 שנה, לא לדבר על האהבה שלהם, על הקשר שלהם - כלום!

ואז יש שבת. אני לא אומר שמי שיש לו שבת הוא אוטומטית מאושר - אנחנו לא אנשים שטיחיים, אנחנו מבינים לבד ששבת היא התחלה טובה, כן. תלוי גם כמה אתה מחובר לשבת, כמה אתה רוצה בשבת. יש כאלה שלא יודעים שכתוב "עונג צריך לדבר דבר", לפחות לא יודעים מה זה אומר - נכון, בקידוש כולם אומרים, אבל לא יודעים מה זה אומר.

ובכל זאת, רבותיי היקרים, שבת זו מתנה גדולה! ככה, ממש "חמדה גנוזה יש לי בבית גנזי" - ממש הקדוש ברוך הוא אומר: נותן לך מתנה. "נותן מתנה לחברו - צריך להודיעו." זה על זה. זה על שבת.

"ישמח משה ונתן חלקו" - בפשטות זה על השבת. על השבת קודש - אומר, משה רבנו קיבל מתנה, עם ישראל קיבל מתנה: שבת. את המתנה הזו יש לך היתר להשאיר לעצמך? !

המסר החזק

אתם מבינים - יש דיבור שהוא דיבור חשוב, הוא דיבור של דעת - משנה את כל התמונה.

בשיחות הר״ן זה נקרא "סוד הדריידל" (סביבון). מישהו יודע מה זה דריידל? אושרכם - מה, ככה בקלות? יונתן! דריידל זה סביבון, אתה… דיברנו על זה פעם, מעולה.

זה תורה רדיקלית מהפכנית. אני לא יודע לגשת אליה בכלל. אני רק יודע שכתוב שם משהו. באמת, אני אומר - אני לא אומר סתם. אני לא נכנס לתורה הזו כי אני לא יודע איך להיכנס אליה.

אבל מה שכתוב שם בצורה פשוטה, זה שיש איזה "סוד סביבון" כזה, בערך ברמת הגורל - שמפילים גורל, שכביכול, כביכול, יש איזה סיבוב אלוקי, ואז הסביבון מסתובב, והנשמות נשלחות פה בסיבובים. ויכול להיות יהודי שפתאום הופך להיות משהו אחר לגמרי בגלגול הבא. ויכול - זה כאילו בלי סדר. אם זה היה עם סדר, אין לי עניין - יודע, אל תתמודד עם זה. יש ספר שלם מסביר הרבה על גלגולים. אתה יכול להתמודד עם הצדק האלוקי. עכשיו זה נקרא כאילו זה בלי סדר.

השאלה שעוברת לי בראש בקבלת שבת

עכשיו, הרבה פעמים אמרתי לכם את זה - גם אני לא יודע, אולי לוותיקים יותר - כשאנחנו יוצאים פה לקבלת שבת, מה עובר לי בראש?

אני אומר לעצמי: בואנה, אם אני הייתי מאחורי אחד החלונות האלה, מאחורי אחד הטריסים - נכון, מכירים שאנחנו עושים קבלת שבת בחוץ? - אני הייתי עכשיו מאחורי אחד הטריסים. האם הייתי רוצה שמישהו בעצם יתן לי את ההזדמנות לשמוע קבלת שבת, לטעום קבלת שבת, או לא?

זו שאלה שבן אדם צריך להיות אמיתי איתה. אבל תיקח בחשבון שזה בדיוק ככה - כביכול, בצורה כביכול, כביכול אני אומר, אני לא נכנס עכשיו לכל העניין - כביכול מקרית לחלוטין: אתה גדלת במשפחה שומרת שבת, או הגעת איכשהו לאמונה. יש פה גם, ברוך השם, כמה שהתקרבו בעצמם - אז אני לא, זה… הגעת איכשהו לאמונה, וההוא לא.

עכשיו, זה לא הוגן. בצורה הכי פשוטה, זה לא הוגן שאתה תשאיר את זה לעצמך. זה פשוט לא בסדר!

למה? למה שלך יהיה כיבוד הורים בבית, ולך יהיה נחת מהילדים, ולך יהיה שמחה - ולמסכן הזה לא? ! למה? ! מה הוא פשע? ! מה הוא חטא? ! הוא נולד להורים אחרים, וזה…

תשמעו את השירים של אלצור (אליה צור). תשמעו את הכאב שיש מפנים. אני מדבר על השירים היותר ישנים שלו. זה בדיוק זה. הוא אומר: האבא לא מכבד… הבן לא מכבד את האבא, וגם האבא הזה לא כיבד את הבן שלו, את האבא שלו. וזה הולך לאותו מקום, כן.

המון המון שירים כאלה. יש לו איזה שיר "אמא, למה שיקרת לי?" יש לו שירים של "שבורים דאורייתא" - לא יודע אם אתם מכירים את השירים האלה, השירים שפחות הצליחו.

אתם מכירים את השירים שלו? כן, אתה אוהב אותו? מצוין!

אז בשיר הזה יש - נכון, זה מה שהוא בעצם אומר. אומר מה - כאילו עכשיו הוא מבטא… למה אני הולך למשוררים, כאילו? אתם אומרים כי זה לא משנה עכשיו אם אתם חושבים שהוא נתן אלתרמן או לא - זה לא רלוונטי. זה רלוונטי שזה מה שאנשים שומעים, הם מתחברים. זה - אתם מבינים? זה אומר שיש הרבה אנשים שהוא מוציא להם את המילים מהפה. כביכול, לי הוא לא מוציא את המילים מהפה בהקשר הזה, ברוך השם - אמא שלי לא שיקרה לי, אלף פעמים תודה לקדוש ברוך הוא על האמא שלי. אתם מבינים את זה?

אבל יש הרבה אנשים שככה הם מרגישים. הם מרגישים ב… לקחת לי…

אנחנו עוד נדבר על הנקודה הזו, אבל לך אין היתר להחזיק את זה לעצמך!

מצווה שלישית: אהבת תורה

ופה אנחנו מגיעים לנושא השלישי. דיברנו על אהבת השם, אהבת ישראל. אהבת ישראל כפשוטו ממש - אתה רוצה שלאדם הזה יהיה חיים יותר טובים.

תן לו! אל תיתן לו את כל… נגיד יש משהו שאתה לא מתחבר אליו - אל תיתן לו אותו באהבת ישראל, אל תיתן לו אותו. לא להגיד את כל המצוות. לא יודע, יש משהו כבד עליך? אל תגיד לו. תגיד לו רק את מה שאתה אוהב מהתורה והמצוות!

עכשיו, אם אתה עד כדי כך לא מחובר - אז, אדרבה, תתחבר בעצמך קודם! אנחנו מקום טוב לנסות להתחבר - ישיבה קדושה, ברוך השם, מתחברים לתורה ולמצוות.

אבל גם תבין את הסיטואציה שלו. תבין את הסיטואציה הנגדית. תבין מה האלטרנטיבה. זה נושא: תנסו לחשוב ב״ואהבת לרעך כמוך" - זה אומר שאתה מנסה להיכנס לראש של השני: מה טוב לו? מה טוב לאחרים?

שבת - רק דוגמה

ובדבר הזה, שבת זה כמובן רק דוגמה:

סדר יום שמתחיל עם קריאת שמע ונגמר עם קריאת שמע - זה סדר יום אחר. זה הבנה שיש לי משמעות לחיים שלי.

סדר יום שמתחיל ב״מודה אני" - זה סדר יום אחר. זה הבנה שיש משמעות אליי.

עבודת המידות - להיות אדם לא כעסן. זה דבר שהוא - אין, אין, אין דברים כאלה. זה "הכועס כאילו עובד עבודה זרה", ככה אמרו בעלי המוסר. זה דבר אמיתי כל כך - כל אחד יודע את זה.

עכשיו, אתה לוקח אנשים, מבריא להם את הנפש - וזה נקרא עבודת המידות. ומה לעשות שלא מספיק מלמדים את זה בבתי הספר? אם אתה לא בבית ספר דתי, מה לעשות? ככה זה היה.

סיפור מחנך: הרב פינה

הרב פינה סיפר לי את זה. פגשה אותו מישהי ברחוב פה, עידכנה אותו וזה. ואז הוא אמר לי איזה סיפור - אני לא זוכר אם זה היה לה או על מישהי אחרת - אבל הוא אמר לי:

"תדע לך, יום אחד הגיע לשיחת הורים אמא ובן, והבן התיישב לפני האמא."

אז אמרתי לו - כאילו הוא אמר, זה קרה לי אלף פעמים - אז אמרתי לו: "צדיק, תעמוד! קודם אמא יושבת - סדר לה את הכיסא, אחרי זה אתה יושב. זה כיבוד הורים!"

אז הוא אומר ששנים אחרי זה, האמא הזו כל הזמן מזכירה לי את הסיפור הזה. היא אומרת: "זו הפעם הראשונה שהבנתי למה שלחתי את הבן שלי לחינוך דתי! הבנתי - זה בית חינוך!"

אתם מבינים שבמקום רגיל, סתם בתיכון רגיל, בכל העולם כולו - המשפט הזה לא עובר. ואולי אפילו הפוך - האמא מסדרת לילד, לא יודע עד איזה גיל.

אתם מבינים? יש משהו בדבר הזה שהוא כיבוד הורים - שהוא חינוך של אלפי שנים שעובד - שזה פשוט חמס לקחת את זה ממישהו אחר!

ואם אתה לא נותן - אתה קצת שותף לאוול. תן! תגיד לו: זה שלך! זה לא שלי בכלל.

"אל תחזיק טובה לעצמך"

אם למדת תורה הרבה, אל תחזיק טובה לעצמך - כי לכך נוצרת הטובה! הטובה, דהיינו התורה עצמה - אל תחזיק אותה לעצמך! אתה חייב - אתה לכך נוצרת - להעביר את התורה לעולם. זה הצינור שאתה - זה מה שאתה צריך לעשות.

עכשיו אתם אומרים: "זה לא פשט?" אבל תסתכלו - במפרשי המשנה יש שתי פשטות. זה אחד הפשטות.

פשט אחד: "אל תחזיק טובה לעצמך" - עדיין אל תלהב על עצמך. וואלה, למדתי, איזה כיף.

סיפור: רבי מנחם מנדל מקוצק

יש סיפור על רבי מנחם מנדל מקוצק - איך הוא התקרב לחסידות.

פעם הוא למד אצל רבי דוב דוב ממזריטש' (המגיד ממזריטש'). אז הוא ראה אותו - אחרי בבוקר הוא למד, התפלל ותיקין, ואחרי זה למד תורה. עכשיו, מה זה "למד תורה"? זה - בנחם מנדל מקוצק הוא למד שבעה דפים בעיון!

אז, אחרי סוף העיון, לפני שהוא התחיל לארוחת בוקר - כאילו לפני הקפה של הבוקר - שבעה דפים! - אז הוא שם את הכובע שלו ככה על ה… אנחנו לא הולכים עם כובעים, אז אנחנו לא מבינים את הכיף הזה, אבל יש כנראה איזה כיף. אנחנו, אחרי החמין של שבת, מכירים את הסיטואציה שאתה - את ההתרווחות הזו? אז הוא ככה עשה את זה, עשה - שם את הכובע כזה אחורה, היה מבסוט.

אז רב דובבר אמר לו: "רבי נחם מנדל, מה קרה?"

אז אמר לו: "ברוך השם, למדתי שבעה דפים בעיון!"

כן, יש - כשאני מספר סיפורים לילדים שלי, אז "התחושת מילוי עצמית" - זה התנועה שאני עושה להם: שבעה דפים בעיון! כאילו, יש להם שלייקס כזה: שבעה דפים בעיון!

אז הוא אמר לו: "שבעה דפים בעיון?" וככה הכובע - אומר: "כמה דפים בעיון צריך כדי שתוריד לגמרי את הכובע?"

אז ההוא הבין את התוכחה. אמר לו: "מה אני אעשה?"

אז הוא אומר: "בוא נלך לבעל שם טוב."

וככה רבי נחם מנדל מקוצק עשה את ההתקרבות שלו לעולם החסידות.

זה גם נכון: "אל תחזיק טובה לעצמך" במובן שאל תלהב על עצמך - זה לא שלך!

הפשט השני: התורה היא סחורה

אבל זה מוביל לפשט הבא: אם למדת תורה הרבה, ברוך השם, יש לך טובה - "תורה מכל סחורה" ביד - אבל היא לא שלך! קיבלת אחריות. לא קיבלת מתנה, קיבלת סחורה!

אתם שומעים? קיבלת את הסחורה הכי טובה בעולם, אבל היא סחורה! מה זה סחורה? מלשון "סחור" - זה צריך… לא משאירים את זה ביד.

אני אגיד לכם יותר מזה: מי שמשאיר ביד שלו תורה - זה נשמע נורא, אבל אני יודע את זה על עצמי, על חברים שלי - מי שנשאר עם התורה שלו, הוא לא מתחדש. הוא לא מקבל שפע חדש. הוא לא מקבל מוחין חדשים. בכלל, הם נהיים תקועים, ונהיה דלקות - כמו שיש לנשים שלא מניקות, יכול להיות דלקת בעברי ההנקה. יכול להיות דלקת. יש דלקת כזו - למה? כי היא לא מניקה.

חייבים להעניק, רבותיי, שהצינורות יזרמו! חייבים להעניק!

נכון, זה קשור לכסף. "כסף עומד" - גם זה גם על הפנים. ובאמת התורה היא גם נמשלה לכסף.

"טובה תורה מכל סחורה" - סחרר, צדיק - סחרר! יש לך ווארט? תן אותו לארבעה אנשים, אל תשאיר אותו אצלך. יש לך סיפור חזק? היה לך סיפור השגחה? תן אותו למישהו! אתה לא יכול… נכון, זה גם זה פשט ב**"ושננתם לבניך ודברת בם"** - בכל יום, ברחי כבהלך, כמ כשבתך בביתך, ובלכתך בדרך. נכון, אתה צריך לדבר, אתה צריך לעשות את זה.

בן אדם לא נשאר עם תורה ביד! "ושננתם לבניך ודברת בם" - זה חלק מהעברת תורה.

עיקר התורה - כשמשפיעים אותה לאחרים

עכשיו שימו לב ש… כבר עברנו מאהבת השם, לאהבת ישראל, לאהבת תורה.

יש לרמח״ל ממש דיבור כזה בנתיב התורה. אומר: "עיקר התורה כאשר משפיע אותה לאחרים. וזהו המיתת השכל שהוא משפיע לכל מקבל. ונקרא בשביל זה 'תורת חסד'."

אתם שומעים? התורה היא נקראת "תורת חסד"! כי כל עניינה - הוא אומר זה עיקר התורה. עיקר התורה זה שהיא מועברת הלאה, שאתה משפיע אותה לאחרים. למדת לעצמך - זה מאוד חמוד, אבל זה לא העיקר של התורה.

רואים את זה גם בציווי ללמוד תורה: "ולימדתם אותם את בניכם", "ושננתם לבניך" - "ולבניך" אומר הרמב״ם, הגמרא: אלו התלמידים! זה לא רק הבנים שלך. גם לבנים שלך יש מצווה גדולה. אם יש לך או בן או תלמיד - תעדיף את הבן שלך.

מה זה "לומד על מנת ללמד"? "מספיקים בידו ללמוד וללמד" - זה ממש ההמשך.

במהר״ל הוא משם הולך, והוא גם מרחיב בזה. "לומד על מנת…" - זה לא שזה הוא רק לעשות, אלא הוא רוצה שהדברי תורה - כולם יעשו אותם. ככה המהר״ל פה, בפרק ח' בנתיבת תורה.

ואז הוא אומר: אם כולם יעשו אותם, אז ממילא הוא גם ללמוד וגם ללמד, גם לשמור וגם לעשות.

הבנתם? זאת אומרת, יש לנו אחריות שתהיה תורה בעולם! "להגדיל תורה ולהאדירה." ממילא, גם בתוך ציווי של הלימוד תורה, גם שם הציווי הוא בעצם ללמד, לקרב אחרים.

טיפים מעשיים לקירוב

עכשיו, אני רוצה לדבר טיפים מעשיים. אי אפשר בלי טיפים מעשיים בהקשרים האלה.

אנחנו יושבים בעיר חולון. היום הייתי בסיור בפנימיות שלכם - חלקכם ראיתם אותי, אה כן? חלקכם לא, היה נעים.

לא, בסדר - זה טוב. בכוונה עשיתי יום ראשון של שבת חופשית וזה. אבל אשרכם - יש פה כמה מקדימים, מגיעים ממוצאי שבת! מה אני יכול לעשות? אשרי, כל הכבוד! באמת, כל הכבוד. מי שהיה - ממש אשרב.

אנחנו עושים את זה בשביל להטיב, לשפר, לעשות, לראות שאתם חיים בצורה נעימה ונוחה וכל זה. הלכנו - הרב זאב ואנחנו, גם אני הייתי. ואז, אחרי שבאמת הייתי פה בכל הדירות… פעם אחרונה שהייתי זה היה באזור פסח - זאת אומרת, הייתי צריך את ה…

אני אומר לעצמי: בוא, יש פה גם סיפור של פינוי-בינוי שצריך להיות בראש פינה וזה - אתם מכירים את האזור. ואז, לא - אל תהיו מבסוטים מזה. זה לא שהדירות הן שלנו, זה… אנחנו פשוט ניצטרך לחפש לכם דירה אחרת. מכל מקום.

רבותיי, אני ראיתי איפה האברכים גרים - זאת אומרת, על כל שמתה - בערך, זה פה, זה פה, זה פה, זה פה. לא כולם אני מחזיק בראש, יש לנו מפה - אומנם מפה אסטרטגית - אבל עדיין.

ותשמעו, אני חייב להגיד לכם - אני גם יודע, אתם מבינים, שאני גם אוחז קצת בסכומים… מה, אתם יודעים באיזה פרויקט מטורף, יקר, לא נורמלי אנחנו נמצאים כשיש ישיבה בחולון? ! הייתי יכול להקים שלוש ישיבות - מבטיח לכם - על כל מיני גבעות. היינו מקים גבעות ישיבות. אני לא רוצה להגיד שמות - שיש ישיבות שעושים ב… אפשר, רבותיי, אפשר!

ואנחנו פה ממושקעים באמת בהמון כסף בשביל שתהיה תורה בעיר!

סיפור מרגש: דקל, השכן

עכשיו, יש מובן כזה שהצדקה שלנו זה כמה קירבנו - זאת אומרת, כמה יהודים הרגישו…

עכשיו, אני יכול להגיד לכם: פגשתי סתם אחד - בחור בשם דקל, שכן של אחת הדירות - לא משנה בדיוק, ברחוב ההסתדרות. אז הוא ירד. אז הרב זאב מכיר אותו, נתן לו יד. אז הוא התחיל להגיד לו: "תקשיב, איזו ברכה! תלמידי ישיבה בבניין! זה מדהים, רבותיי!"

בדירה אחת - לא יודע כמה בחורים… ומה שיש לבניין להגיד, זה שהבחורים - על ההם - ברכה! וזה מדהים! וברור שהוא גם רוצה להתקרב. זאת אומרת, אתה רואה את הבן אדם, הוא אומר…

שאל אותו: "איפה תשים את הילדים שלך בחינוך?" מן הסתם, בן אדם שמבין את המשמעות של ברכה כזו גדולה - אז הוא אומר לעצמו: "אני רוצה חינוך שאיכשהו יקרב אותו ליעד הזה."

כן, זה לא אחד ולא שניים. אני מכיר משפחות מסורתיות, אבל את הילדים הם שולחים לחינוך מאוד חזק!

אתם עושים המון בעצם זה שאתם הולכים בעיר

אז אתם עושים המון - בעצם זה שאתם הולכים בעיר, בחולון, עם ציצית. וכמו שהרבה פעמים אומרים: מעצם זה שראו אותך, יכול להיות שמישהו חזר בתשובה!

זה סיפור אמיתי - אני לא אומר את זה בכאילו. סיפור אמיתי: לפעמים רואים מישהו הולך ברחוב, וחוזרים בתשובה מזה. והוא אומר: "רואים אותו הולך עם איזה נועם, נועם השם על פניו, אחרי שלמד כמה סוגיות" - לא יודע, שבעה דפים - "אבל כמה סוגיות…"

ויהודים - זה נשמות מאוד גבוהות! תיזהרו - הם מרגישים את זה! הם אומרים: "בואו, כזה? אני רוצה! אני רוצה להיות כמוהו! אני רוצה להיות כמוה! היא צנועה - אני רוצה להיות כמוה!"

יש - אני מכיר אישית סיפורים כאלה. אז ברור שזה עובד.

אבל איך? איך אבא שלי חזר בתשובה? אבא שלך ככה חזר בתשובה - בהשגחה נפלאה. מדהים. מדהים. אתה - הם רואים אותך שאתה כבר התחזקת.

אבל, רבותיי, הדבר הזה הוא מדהים!

מה קורה פה?

מה קורה פה? אני אגיד לכם מה קורה פה:

הקדוש ברוך הוא מחזיר את ישראל בתשובה, ומי שעוזר להשם יתברך - איתו! מי שיהיה שם, השם יתברך יתן לו ברכה!

זה בדיוק כמו עלייה לארץ. אתה אומר: "תגיד, בהיגיון - בהיגיון, זה הגיוני לעלות לארץ ולנסות להקים פה מדינה אחרי 2, 000 שנה?"

תשמעו, לפני 100 שנה האנשים הכי חכמים בעולם - חוץ מאיינשטיין ווייצמן, גם היה בחור חכם - חשבו שזה דבר משוגע לחלוטין. מי שלא היה דוסטוייבסקי או מטורף על כל הראש… ציוני - אבל באמת מטורפים.

אנשים, ילדים בני 17, עלו לארץ, הקימו את מושבה כנרת, ודגניה וזה. הקימו - ילדים! ילדים יותר צעירים מכם! והשם ישמור - גם חלק גדול מהם, זה פירק אותם נפשית, זה פירק אותם מכל מיני בחינות.

מי שהיה אדם נורמלי אמר: "זה הדבר הכי לא נורמלי לעשות!" מה הוא לא לקח בחשבון? שהקדוש ברוך הוא הבטיח לאבות הקדושים שהוא יתן את הארץ לבנים שלהם! והקדוש ברוך הוא כתב בנבואה שאנחנו צריכים לעלות! אז מי שעולה - השם איתו!

אז לא - אל תשפוט את זה. ילדים בני 17 בנו את דגניה? הקדוש ברוך הוא בנה את דגניה עם ילדים בני 17! אתם מבינים? זה נושא מאוד חשוב.

מי יקרב את כל עם ישראל?

העניין הזה - מי יקרב את כל עם ישראל?

אם מישהו פה לא מספיק לו הנתונים - למרות שהנתונים פה הם חד משמעים - אבל לא מספיק לו הנתונים, הוא אומר לעצמי: "תגיד, אתה ראית מה הולך בחוץ? אתה יודע מה הולך? אתה סיפרת על הזמרים האלה ואלה, יש זמרות כאלה וכאלה, ובוא - יש לאומות זה גדול וקליפות נוראיות וכל…" כל אחד עם הדרושים שהוא רוצה יבחר לו.

אז תדעו שיש משתנה אחד שחייב להכניס לתמונה: הקדוש ברוך הוא רוצה שכל עם ישראל יחזור בתשובה! והקדוש ברוך הוא עכשיו פועל עם כל מי שפועל בתשובה!

מי שיפעל על הנושא של קירוב - השם יתן לו ברכה בזה!

איך לפעול בקירוב? - עקרונות יסוד

עכשיו, בשביל לפעול בנושא של קירוב - אז ברור שאתה צריך קודם כל להבין את השפה, לדבר עם אנשים.

לא לבוא מלמעלה, לא לבוא בהתנשאות! לבוא באיזו הבנה שיש לי משהו טוב לתת לו, אבל הגיוני מאוד שגם הוא יש לו כל מיני דברים טובים לתת לי - סביר לחלוטין!

אני בא אח - אני לא בא אבא, ואני לא בא רב שלו. אני בא אח שלו.

אני אומר לכם, שגם כשאני בא רב - אני בא אח שלו!

אז אתם, ודאי שזה… לא עכשיו, זה קבוע. אבל אתה יודע: א', תן. א'. יש לך טיפת אמונה? תן אותה גם למישהו אחר! אין סיבה בעולם שלא תעשה את זה.

אתם יודעים כמה פעמים אתם רואים צעירים פה ברחוב? אתם תקרבו אותם - הם יתקרבו! ככה זה יהיה!

ולא לפחד מזה - בכלל, בכלל, בכלל, בכלל!

ויש לי סיפורים על זה בלי סוף, מפה עד מחרתיים. אולי צריך לעשות ערב רק של סיפורים - של התקרבויות מטורפות ועזות שקרו כתוצאה מניסיונות בלתי פוסקים.

סיפור השראה: הרב איגל כהן

אני זוכר, לפני כמה זמן, הרב איגל כהן סיפר על עצמו - מה זה לפני כמה זמן? הוא סיפר את זה המון פעמים.

אבל הוא סיפר שהוא היה יושב עם חמישה תלמידים, וזה היה אחרי שיעור של 45 נשים. אז כאילו היו 40 יוצאים וחמש נשארים. והוא ממש ביקש מהשיעור לפניו, הוא אמר: "תעשה טובה, בוא נעשה הפסקה בין השיעורים" - כדי ש… על הכאב לב שאני רואה את כולם יוצאים מהשיעור.

אתם מבינים? זה הרב איגל כהן! לא יודע אם אתם יודעים - היום ברשת, יכול להיות שהוא הרב שמפיץ הכי הרבה תורה. זה לא רק ברשת. ויש לו כולל של דיינות ומה שאתם רוצים. יהודי, תלמיד חכם, ונעים הליכות, ובעל מידות טובות, ומצליח מאוד מאוד.

הוא אומר: "אני עם חמישה תלמידים, שנים." הוא אומר: "עבדתי על הגאווה שלי. אמרתי: סליחה, מי אני שאני צריך יותר? השם יתברך רוצה לתת לי חמישה תלמידים - הכי טוב בעולם!"

הסיפור שלנו בישיבה

כשהקמנו פה את הישיבה, ככה זה היה. היו הרבה פעמים שישבתי עם חמישה תלמידים.

ואני זוכר, מספר את זה בדיוק למישהו פה. שבאזור אלול - שוב, אני הגעתי בתמוז. מה זה תמוז? אפילו לא הייתי פה. המפגש הראשון שלי עם הישיבה הזו היה בתמוז.

בא' אלול התחלנו, ואמרנו - כולם אמרו לנו: "סגרו את הישיבה ותפתחו מחדש שנה אחרי זה. תעבדו שנה אחת בגיוס וזה."

אמרנו: לא! לא סוגרים ישיבה! זה חלק מהעניין. גם רב דוד - ככה אמר לעשות: לא סוגרים ישיבה.

אז התחלנו - התחלנו עם מה שיש. אמרנו: "מתחילים עם מה שיש." והיו הרבה שיעורים והרבה שבתות שהמשפחה שלי הייתה יותר גדולה ממי שישב מסביב לשולחן. אתם מבינים מה שאני אומר לכם?

חלק זוכרים את זה - אולי אחיה בעיקר זוכר את זה. אחיה, אהרון - אהרון פה? אני בלי משקפיים… אשריך!

אז זה היה… זה היה סיטואציות לא פשוטות. עוד לא חזרו מהצבא… לא, זה… הסיטואציות לא פשוטות.

המפגש עם הרב שעי

הלכתי ב… זה היה אזור אלול, משהו כזה. נפטר הרב החבדניק שכדרכו אנחנו חזרנו בתשובה - המשפחה שלי חזרה בתשובה דרך… כאילו היה שם רב. זה סיפרת את הסיפור הזה כבר? לא, הרב סיפר עליו.

אז הרב ישראל אלפרין, זכרונו לברכה, צדיק עצום. ולא הספקתי ללכת להלוויה כי הייתי פה בוקר-צהריים-ערב. זוכר את זה, אחיה? בוקר-צהריים-ערב הייתי פה תמיד - כאילו, מתי שאתה בא, אני פה, עקרונית.

ואפילו להלוויה לא הלכתי. ואז היה איזה חמישי בלילה של שבת חופשית, אז הרשיתי לעצמי - גם זה לא היה תמיד. לפעמים הייתי יושב פה לבד עם החבורה שלי, עם הרב אלי. הייתי מביא אותו, ישבנו פה לבד, כדי שיהיה קולות של בית מדרש.

אז בחמישי באותו לילה אמרתי: "אין מה לעשות, אני חייב." לקחתי את החיים שלי מ… מזה, והלכנו לרב ישראל - לבית, לרבנית, למשפחה.

אז אני זוכר שעמדנו בחוץ, אז הרב שעי אומר לי: "נו, נו, ראש ישיבה - איך הולך?"

רב שעי - החיים שלי. אז אני אומר לו: "היה איזה ראש ישיבה? חמישה תלמידים! על מה אתה מדבר? 'ישיבה'?" זה הצחיק אותי שקראו לי "ראש ישיבה" - זה בכלל הצחיק אותי רוב הזמן. גם היום זה לא… זה קצת משעשע - לא בגלל הגודל של הישיבה, בגלל הקוטן שלי.

אבל הרעיון היה - אמרתי: "תשמע, מה? אתה ראש ישיבה. זה חמישה תלמידים מתחזקים ביחד. הכל טוב." לפעמים - למרות שה… היה לימוד לא רע. בכל מקרה.

אז הוא אמר - הוא אמר לי משהו שהוא ממש חזק. היום אני חושב על זה: איזה טיפש אני, שבכלל זה עוד היה לי קשה? זה לא נחשב קשה בכלל!

הוא אמר לי: "תגיד, אתה יותר טוב מהרב דוד חי הכהן? אתה יותר טוב מהרב אלפרין שראינו?"

אמרתי לו: "למה אתה אומר ככה?"

אז הוא אמר: "אתה - כשאתה באת לישיבה של הרב דוד חי כהן, ככה זה היה. והוא ישב איתכם - לא יודע, אולי הוא 20 שנה, 30 שנה יותר מבוגר ממני - וישב עם חמישה תלמידים! אני זוכר שיעורים עם שני אנשים! ככה אני זוכר: 'מורה נבוכים' - יושבים עם שני אנשים, איתו!"

זה הסיפור, זה הסיפור, רבותיי!

אז אומר: "מה, אתה יותר טוב?"

אחרי זה שמעתי - משמיים - גם את הרב איגל כהן אומר את העניין הזה. אמרתי: "טוב, זה באמת!"

ואז התחלתי לשמוח: חמישה תלמידים - זה אחלה! עם חמישה תלמידים אפשר להפוך את העולם! זה נכון, זה אמיתי! אתה תעשה את שלך!

טיפים קונקרטיים לקירוב

מה אתה עושה עכשיו? טיפים - קצת. בואו תשמעו שני טיפים טובים.

טיפ ראשון: קידוש בגינה

קידוש בגינה - משהו שעשינו כמה שנים בבת ים. הצטרפתי למיזם, הייתי אחרי זה במיזם משלי בהקשר הזה.

מה זה קידוש בגינה?

יש יהודים בבוקר שבת בגינה - הם, במלא, שם יהודיות עם ילדים, יהודים עם ילדים. יש - בגינת שבת. מה עכשיו קורה? זה או שהגבר לוקח את הילדים כדי לתת לאמא לישון, או להפך. זה, בגדול, האירוע.

עכשיו, סיכוי סביר שהם עשו קידוש בליל שבת. אתם יודעים למה? כי באחוזים, הסטטיסטיקה מדברת, רבותיי - הם, לא יודע, כמה? 80% עושים קידוש בליל שבת באיזושהי מידה. גם אם מיד אחרי זה הולכים, עושים איזו סעודה, עושים איזה ציון - אבל בבוקר, לא.

עכשיו, אתה לוקח - במקום לעשות קידוש, קידוש כליב שלך בבית כנסת - אתה לוקח את ה… יש קידוש כליב אצלכם? אתה לוקח יין, מיץ ענבים - לא משנה מה. אפילו אפילו מיץ ענבים עובד. תמיד העדיף יין, אבל אם אין - אז מיץ ענבים.

לוקח מיץ ענבים, עוגיות - לא צריך גם מלא. זה בכלל לא חושב שיהיה מלא. אתה נכנס לאמצע הגינה, מניח את הדברים ככה עם מפה או משהו כזה - מעולה, לא צריך יותר מתיק. תיק יד בשביל להביא את זה, או שתי שקיות ניילון.

ואז אתה מתחיל: "שלום עליכם, מלאכי השרת!"

עכשיו, אני יודע מה עובר לכם בראש, כי אמרתי שזה בוקר שבת, נכון? רבותיי היקרים, זה לא באמת שאכפת כמה אתה זמר טוב וכמה השיר הזה… זה מה שאכפת: שהשיר הזה יעשה להם קונקטציה עם שבת, נכון? אסוציאציה של שבת!

זה השיר שהכי עושה אסוציאציה של שבת בעם ישראל, ככל שאני יודע. אם מכירים יותר טוב - תקחו יותר טוב. "לכה דודי" אפשר. "שלום עליכם" - ככה.

עכשיו, זה - אתם חושבים שזה משנה למלאכי השרת? תאמין לי, מלאכי השרת ברבבות באים עליכם כשאתם עושים ככה, ובאים כמה יהודים שלא עשו קידוש!

עכשיו, אני אספר לכם עוד משהו: כמעט לא יצא לי בקידוש כזה לעשות קידוש של יום שבת. אתם יודעים מה ההבדל בין קידוש של יום שבת לקידוש של ליל שבת? קידוש של יום שבת - זה רק "בורא פרי הגפן". קידוש של ליל שבת - זה "ברוך… מקדש השבת".

אבל אם אתה עושה קידוש ובא יהודי שלא עשה קידוש בלילה מאיזושהי סיבה - אז אתה מברך "מקדש השבת" ביום גם. אם בא אליך, מתקרב לסעודה שלישית, הוא לא עשה קידוש באותו יום - אז אתה צריך לברך בשבילו "מקדש השבת" ו״בורא פרי הגפן" לפני שאוכלים. זה דין, זה הלכה פסוקה לכל השיטות.

אתם יודעים, כמעט ולא יצא לי לעשות "בורא פרי הגפן" רגיל! תמיד יש איזה מישהו - איזה עולה מברית המועצות או ממקום אחר - שהוא לא עשה בלילה. תראו, 80% זה הרבה, אבל זה - יש איזה 20% שלו. וגם יש סתם כאלה שהם עושים קידוש, אבל לא… יצא שבת, לא יצאו בשבת. "וואלה, באתי מאוחר, הגעתי כבר שכולם אכלו" - אז הם לא עשו. אז אתה עושה "מקדש השבת" ו״בורא פרי הגפן".

מבנה המפגש

מכין דבר תורה של ארבעה-חמש דקות. פה אתם מומחים - דרך אבי, אהרוני - כולם מומחים. ארבעה-חמש דקות דבר תורה שהוא, בדרך כלל, סיפור עם איזה פאנץ' קצר - לא צריך הרבה יותר מזה.

זה המעשה הזה שעכשיו עשית: עם שיר שבת, עם זה… לא יותר.

התוצאות

אחד: גיבשת יהודים, עשית להם קהילה.

אני זוכר בקורונה - מה זה עשה לאנשים? אני אומר לכם שאנחנו הצלנו ככה נפשות, סתם מדיכאון!

שתיים: נתת להם - יש להם רב! שמעו, לכם מוזר, אבל - תענה - אתה הרב שלהם! וכל יהודי צריך רב! אני אומר לכם, שאלות מפה עד מחרתיים.

שלוש: נהיית הבן אדם הכי אהוב בשכונה! זה לא דבר רע. "כל שרוח הבריות נוחה ממנו - רוח המקום נוחה ממנו!"

לכם - אני כשאני הולך בבת ים, בשכונה שלי, ברוך השם, מכיר כמעט את כל הצעירים דרך האירועים האלה - פה ציון, זה ושם, העניינים האלה של קידוש בגינה.

קידוש בגינה - זה קל

עכשיו, יש לי עוד יותר קל מקידוש בגינה. נכון, זה היה קל - קצת אזות, קצת הזוות דקדושה, אבל לא הרבה. זה היה קל.

תשמעו טיפ עוד יותר טוב:

טיפ שני: גבאי קירוב

שבכל בית כנסת יהיה "גבאי קירוב"!

זוכרים את אהרון שדיברתי איתכם עליו, החולוני? זה מה שהוא עשה. אמרתי לכם - היה נחמד לאנשים בבית כנסת.

תקשיבו טוב - זה מה שהוא עשה:

תפקיד גבאי הקירוב

הוא היה מזהה שנכנס. הוא לא אמר לעצמו: "איך יגן?" אמר, פעם: "אם יש לו כיפה לבנה, זה לא אומר שהוא מחסידות קלויזנברג" - בדרך כלל, נכון? זה בדרך כלל מה שזה אומר? זה שהוא מתקרב, או שהוא פעם ראשונה בבית כנסת. שנייה.

עכשיו, אתה - היהודי הזה - אתה בא אליו. קודם כל, אתה לא מתבייש לבוא אליו. זה לא מבייש לבוא למישהו להציע לו סידור - זה לא מבייש. אם הוא לא ירצה, הוא יגיד לך: "לא, אני פה ותיק."

מלא פעמים קרה לי - מלא פעמים - קראו לי אנשים: "שומע, מה יש לך? אני 30 שנה בבית כנסת!" לא שמתי לב. בסדר, הוא אוהב לבוא עם… הוא לא הולך עם כיפה ביום-יום, ויש לו כיפה של שבת. זה תמיד היה נראה לו יפה - הלבן של בית המלון - אז ככה הוא בא. לא קרה כלום! הוא לא, מחר עד, נהיה אח שלו. בשבת הבאה אני כבר נותן לו חיבוקים - הכל בסדר, הוא לא כועס עליי.

אני בא לבן אדם שפגעתי בול - כן, שהוא זה. ולכאורה, בשביל זה גבאי קירוב הוא גם טוב, כי הוא מזהה אותם יותר טוב. הוא חד על האירוע.

הוא מגיע אליהם, מביא להם סידור, דואג להם למקום לשבת.

חשיבות הדבר

אתם לא מבינים, אבל יהודי שבא לבית כנסת - גם אתם, שאתם באים לפעמים לבית כנסת - תחשבו שבאתם לבית כנסת בחסידות לוב. מה לך ולהם? כלום. נכנסת לבית כנסת, אתה מרגיש נזר, נכון? אתה מרגיש כאילו כולם מסתכלים עליך, ואף אחד לא… נכון? כי אתה באמת שונה, וזה…

מה אתה הכי צריך עכשיו? אני אגיד לך מה אתה הכי צריך עכשיו: שמישהו יקח אותך וישים אותך במקום - כן - ויגיד לך: "פה אתה יכול לשבת, ואף אחד לא יקים אותך."

ואם הוא גבאי קירוב טוב, אז הוא גם דואג שהמקום שבו הוא מושיב אותו הוא ליד מישהו שיעשה לו נעים בתפילה - יראה לו, יתווך לו את האירוע, יגיד לו: "תשמע, עכשיו יש דבר תורה - אתה יכול לישון," יסביר לו את המנהגים של בית הכנסת. סתם, אתם מבינים את הרעיון?

השלב הבא: הזמנה לסעודה

עכשיו, אחרי הדבר הזה, אתה צריך עוד משהו. וזה אהרון היה אלוף בזה - תקשיבו.

הוא היה - כן, השם יאריך שנותיו בנעימים - אהרון ורקי, שיהיה להצלחתם, לבריאותם, לנחת מהילדים.

היהודים האלה - הם היו מזמינים… אולי לשאול אותו שאלה, הכי פשוטה בעולם: "איפה אתה אוכל?"

כי, שוב, ההיגיון אומר שאם הוא בא פעם ראשונה לבית כנסת - לא בטוח שיש לו סעודת שבת כדעי. לא בטוח שהוא אי פעם ראה סעודת שבת כדעי.

אז השאלה הבאה שלו זה היה: "איפה אתה אוכל שבת? אולי תבוא? אולי תכבד אותנו?"

אהרון היה אומר: "אולי תכבד אותנו? תבוא אלינו."

הציפיות הריאליות

עכשיו, ב-90% מהמקרים הוא לא יבוא - כי יש לו משפחה, או כי סתם לא נעים לו. וזה סביר לחלוטין!

אבל:

קודם כל, הוא יחזור לבית הכנסת הזה! וזה הכי חשוב - כי רוב האנשים שבאו, ה-35% שהתקרבו אחרי ה-7 באוקטובר, הם לא מצאו לעצמם בית כנסת אחר כך.

ושתיים: בשבת הבאה, יכול להיות שהוא יכין את עצמו להזמנה. ובשבת הבאה, שתשאל אותו אם הוא רוצה לבוא - יכול שהוא יגיד כן. וחייו יתהפכו על המקום!

ויש גם את ה-10% שכן יבואו, והחיים שלהם יתהפכו על המקום!

סיפור יוסף החבדניק

ואם אתם זוכרים את יוסף החבדניק שסיפרתי לכם - הוא היה בדיוק מה-10% הזה! היה מה-10% האלה שאומרים: "יאללה, אני מרפתקן! באתי כבר לבית כנסת, נופל על הבחור הזה, נראה איך אשתו עושה דגים - מה אכפת לי? חלות טובות יהיו שם, דגים יהיו שם, מה אכפת לי?" באים!

מבינים, רבותיי, הדבר הזה - זה הופכת חיים! זה משנה תודעה! זה מתקן מדינה!

זה נשמע מאוד גדול, אבל אני כן יומרני קצת.

רעידת אדמה של 500, 000 יהודים

תחשבו על מה שאני אומר לכם עכשיו.

תחשבו, שמעתי זה פעם מהרב הדין שטיינזלץ - אני חושב שזה מאוד נכון, זה דימוי מעולה.

אומר: "אם אחד עושה צעד - זה טוב. אם 50 איש עושים צעד בבת אחת - זה מעלה אבק. אבל אם 500, 000 יהודים עושים צעד בבת אחת - זה רעידת אדמה!"

אתם מבינים? אם כל אחד מאיתנו מקרב אחד - אנחנו במקום אחר!

ואני אומר לכם: כשאתם תתחילו, זה גם ימקר אותכם! אתם תאהבו את זה! אתם לא תוכלו להפסיק עם זה!

וכל אחד שיתקרב - זה מוסיף לכם חיות, ומוסיף לכם אווירה, מוסיף לכם קדושה, מוסיף לכם את כל הטוב הזה!

זה - אנחנו יכולים, בעזרת השם, להביא מהפך פה!

העיר חולון והמיינדסט של גאולה

העיר חולון היא צריכה להיות מלאה בקדושה! למה? כי יש פה ישיבה שהיא עם המיינדסט של גאולה! היא מבינה מה זה גאולה.

וגאולה זה, קודם כל, שיהודים יאהבו את השם יתברך, יאהבו את החיים שלהם, יהיה להם שמחה, יהיה להם טוב! הם יבינו באיזה מעשה משמח הם חיים!

הם נסגרו את אתרי החדשות שמבלבלים להם את המוח - באמת מבלבלים להם את המוח, עושים להם דיכאונות. על פש… למה שהוא יחיה בדיכאון? הוא בגאולה! למה שהוא יחיה בדיכאון? ! למה? ! מה קרה? ! למה המסכנות הזו? !

וזה תלוי בנו! מבינים את העניין? זה - אני חושב שזה ממש צעד שצריך לעניין אותנו.

רעיונות מעשיים נוספים

צריך אולי לחשוב - לא יודע - ברמה שיעורית, על פרויקטים של קירוב - ברמה פרטית, ברמה של חבורות. לא יודע, אתה עם עוד מישהו - שהוא מה? מה אתה יכול לעשות?

כן, שמענו על נפלאות שעשו פה בתור שליחי בני עקיבא - שזה גם שליחות חשובה. אבל אולי תעשו שליחות לא בבני עקיבא - אצל יהודים?

יודעים, אחי - גם ג׳סי כהן - בהחלט, זה גם בני עקיבא, אבל גם לא בני עקיבא. זה גם בסדר של כל מיני יהודים אחרים.

כמובן, צריך ללמוד את הנושא הזה, להשתפשף בו, להתפלל עליו, להיזהר מחוסר צניעות - הם לא… החברה היא לא תמיד, לא תמיד נפרדת.

סיפור: ציון בבית חדש - נשים שרצו להצטרף

אתם יודעים שבהתחלה, שהיינו עושים ציון בבית, יהודיות היו רוצות לבוא - גם הבנות. "באיזו ישיבה, בנים ובנות?" אני בא, מספר סיפור. "וואלה, הסיפור היה טוב!"

הטריק - אחד הטריקים שהייתי הכי משתמש בהם: זה מספר סיפור, אומר להם ככה: "אם אני מספר לכם סיפור ממש ממש חזק - כן, כמובן, אחרי זה סמול-טוק - אם אני מספר סיפור ממש חזק, אתם באים - אנחנו לומדים איזה רבע שעה, חצי שעה, מקום שלי, עם בירות, עם זה, עם חטיפים. יהיה כיף!"

ובהתחלה, האמת, זה לא היה ככה. בהתחלה הייתי אומר: "מספר לכם סיפור ממש חזק - אבל אם אתם חושבים שהוא חזק, אתם אומרים לי 'וואלה, חזק!' אתם חייבים להעביר אותו הלאה. פעם הבאה שאנחנו נפגשים, אתם מספרים לי שהעברתם אותו הלאה."

הם היו מתחייבים. אחרי זה, בפעם הבאה, זה כבר היה לרבע שעה, 20 דקות לימוד ביחד. לפעמים זה מגיע לארבע-חמש שעות על הפעם הראשונה! בסדר, ככה התחיל כל האירוע. יהודי - שם מכיר.

אבל תחשבו: שאתה מגיע עכשיו, יש בנים ובנות - זה לא פשוט. זה מעשה לא פשוט. אתם יודעים מה זה היה בשבילי? זה היה קריעת ים סוף בשבילי - להגיד א', ולדעת שאולי אני מאבד גם את הבנים! ככה להגיד: "לא, אנחנו עובדים - אצלנו זה רק עם בנים. בעזרת השם נארגן גם לבנות מסגרת."

וזה הצליח, אגב! הצליח המון פעמים - הבנים קמו ובאו איתי. אחרי זה הבנות קצת כעסו עליהם, אבל הם גם - לפעמים זה יוצר מתחים חיוביים. גם קיצור, זה יצר… זה ככה. זה הצליח.

ואין שום סיבה בעולם שזה לא יצליח! שום סיבה בעולם! נשמות מתכוונות!

התקופה של "ההדתה"

ואני מדבר איתכם - שהייתי, אני עשיתי את זה בתקופה - אני לא יודע אם אתם זוכרים את התקופה האפלה שהיה מושג "הדתה"? אתם זוכרים את המושג האפל הזה?

היה תקופה שלא נתנו לדתי להיכנס לבתי כנסת, לבתי ספר. אני אומר לכם - ברוך השם, כמובן שנכנסנו - אבל הם לא… זה לא היה בקלות. באמת זה לא היה בקלות. כי היה מושג כזה - זה "הדתה". והיו כל מיני ועדי הורים נגד הדתה, וכולי וכולי.

הם לא הבינו שהנשמות של הילדים שלהם - הם אלה שבאים לקרוא לנו! באמת, היו קוראים לי התלמידים. וההורים של - לפעמים של התלמיד שהכי - קרה לי, שהכי ביקש שאני אבוא: "אתה חייב לבוא לפני שבועות ללמד אותנו משהו תורה, וזה וזה!"

המורה הייתה לפעמים ככה בזרימה, אומרת: "יאללה, תבוא!" הייתי בא, נותן להם איזו שיחה על שבועות. ובאמת, לא בקטע של א', "תעזבו את ההורים שלכם" - אתם מכירים אותי. אני הכי נגד לעזוב את ההורים שלך! הכי נגד!

אני לא מחזיר בתשובה "ותעזוב את הדרך שלהם - הם טועים ומתעים." "ברוך השם הבדילנו מן הטועים" - זה ההורים שלך? ! חס וחלילה! מי שאומר ככה, על דעתי, הוא מנתק את האדם מהקדוש ברוך הוא, השם ישמור! בסדר, הכי לא ככה. זה לא היה רלוונטי.

לפעמים, התלמיד שהכי רצה שאני אבוא - זה האמא שלו, זה האמא שהכי לא רצתה שאבוא!

כמובן, ברוך השם, גם יש לנו סיפור שחזרה בתשובה של ההורים יחד עם התלמידים.

סיפור הרב עמרם

יש לחבר שלי, הרב עמרם, סיפור מאוד מעניין. אחד תלמיד - זה, בזה אני מסיים - הוא חיזק אותו, חיזק אותו, וההורים התחילו לשנות. הרב עמרם - בלי להכיר אותם, כמובן, בלי לראות אותם אי פעם - שינו אותם ממש.

ואז הרב עמרם, הוא שאל אותי: "מה לעשות?" אני הייתי טיפה יותר מתקדם בנושא של הקירוב. אני חיברתי אותו לעניין.

שאלתי: "מה לעשות?" אמר לי: "מה לעשות? תפגש עם ההורים!"

אז אמר: "לא, מפחד שכאילו יהיה אלימות…" אולי שכחתי לציין - זה היה בבת ים. אז תבינו את ההקשר.

אז אמרתי לו: "מה, הרב עמרם לא מתאים לך? מקסימום אני בא איתך!" כאילו, הרבה פעמים הוא היה בא איתי לכל מיני אירועים. אל תדאגו לו - גברה רבה, ברוך השם.

אז אמר: "טוב, ננסה."

וזה - מפה לשם - החזיר גם את ההורים בתשובה! לא הרבה, אגב. שני מפגשים הספיקו לו! זה ככה, זה מה…

אנחנו ניצול אלוקי

אנחנו - אני אומר לכם - בחיים אין לי מישהו אחד שיכול להגיד: "החזרתי אותו בתשובה" - על אמת, אין לי מישהו אחד!

אני לפעמים אומר את זה - אין מישהו אחד. הוא והשם יתברך - הלכו ביחד! ואני לפעמים - מילאתי איזושהי… זכיתי למלא איזושהי פונקציה בתהליך. באמת, באמת, אין דבר כזה "איך זה 'יהודי בתשובה'?"

באמת, יהודים כל הזמן מתקרבים לקדוש ברוך הוא, וכל הזמן השם יתברך מקרב אותם! ומה שאתה עושה, זה לא מפריע, או קצת אפילו עוזר - לא יותר.

משימת הדור, רבותיי, לכו על זה!

ברוך ה' לעולם, אמן ואמן!

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות