קריעה על ערי יהודה

ראיית על קריעה וישראל יהודה ערי │ טבדי בנימין הרב

הדין– מקור הסתירה יוסף הבית ופסק הטור בדברי

א כו, מו״ק

ועל דין, בית אב ועל נשיא, ועל תורה, שלימדו רבו ועל אמו, ועל אביו, על הקורע מתאחין: שאין קרעין ואלו רבנן, תנו ועל שנשרף, תורה ספר ועל השם, ברכת ועל הרעות, שמועות מקדש על וקורע ירושלים. ועל המקדש, ועל יהודה, ערי

ירושלים. . על. ומוסיף

מנלן- יהודה? ערי דכתיב" אנשים ויבאו ומנחה ומתגודדים בגדים וקרעי זקן מגלחי איש שמנים ומשמרון משלו משכם

ה" בית להביא בידם 'ולבונה.'וגו

היו קדשך ערי אומר: בחורבנן- יהודה ערי הרואה אלעזר: רבי אמר ביראה עולא אמר חלבו רבי אמר וקורע. מדבר,

חיים אורח טור תקס״א 'סי

הרואה בחורבנן ישראל ערי שרואה הראשונה על אומר

היו קדשך ערי עוד לקרוע צריך ואינו וקורע מדבר

באחרות.

דעה יורה טור ש״מ סי'

הרואה בחורבנן יהודה ערי מדבר היו קדשך ערי אומר

וקור ודיו. הראשונה על ע

תקסא סימן חיים אורח יוסף בית

אלעזר דרבי מימרא וקורע. ט) סד (ישעי' מדבר היו קדשך ערי שרואה הראשונה על אומר בחורבנן ישראל ערי הרואה

דעה יורה בטור כן כתב רבינו וגם הפוסקים כל דברי הם וכך יהודה ערי כתוב ששם אלא כו.) (מו״ק מגלחין אלו בפרק

(רצב. ש״מ ): סימן

דוקא. לאו הכא- דכתב ישראל וערי המנהג וכן דוקא. יהודה ערי על אלא לקרוע שלא

ה" מא (ירמיה מדכתיב לה מייתי דבגמרא דכיון לי] )[וקשה וקרועי זקן מגולחי ומשמרון משילו משכם אנשים ויבאו

" בגדים יהודה. ערי ולא הם ישראל ערי עיירות הני דהא קורעין. ישראל ערי כל דעל למימר ליה הוה - דהני לומר יש ושמא

יהודה. מערי שהיה המצפה שראו עד בגדיהם קרעו לא

מא פרק ירמיהו

)(א בֶן גְּדַלְיָּהוּ אֶל אִתּוֹ אֲנָּשִׁים רָּה וַעֲש הַמֶּלֶךְ וְרַבֵּי הַמְּלוּכָּה מִזֶּרַע אֱלִישָּׁמָּע בֶן נְתַנְיָּה בֶּן יִשְׁמָּעֵאל בָּּא הַשְּׁבִיעִי בַּחֹדֶשׁ וַיְהִי ָּ

אֲחִיקָּם הַמִּצְפָּתָּה יַחְדָּּו לֶחֶם שָּׁם וַיֹּאכְלוּ בַמִּצְפָּה: )(ב גְּדַלְיָּהו אֶת וַיַּכּוּ אִתּוֹ הָּיוּ אֲשֶׁר הָּאֲנָּשִׁים וַעֲשֶרֶת נְתַנְיָּה בֶּן יִשְׁמָּעֵאל ָּּוַיּקָּם בָּּאָּרֶץ בָּּבֶל מֶלֶךְ הִפְקִיד אֲשֶׁר אֹתוֹ וַיָּּמֶת בַּחֶרֶב שָּׁפָּן בֶּן אֲחִיקָּם: בֶן )(ג מִּצְפָּּה ב גְּדַלְיָּהוּ אֶת אִתּוֹ הָּיוּ אֲשֶׁר הַיְּהוּדִים כָּּל ַּוְאֵת

יִשְׁמָּעֵאל הִכָּּה הַמִּלְחָּמָּה אַנְשֵׁי אֵת שָּׁם נִמְצְאוּ אֲשֶׁר הַכַּשְדִּים: וְאֶת

)(ד יָּדָּע לֹא וְאִישׁ גְּדַלְיָּהוּ אֶת לְהָּמִית הַשֵּׁנִי בַּיּוֹם: וַיְהִי )(ה זָּקָּן לְּחֵי מְג אִישׁ שְׁמֹנִים וּמִשֹּׁמְרוֹן מִשִּׁלוֹ מִשְּׁכֶם אֲנָּשִׁים וַיָּּבֹאוּ

ה בֵּית לְהָּבִיא בְּיָּדָּם וּלְבוֹנָּה וּמִנְחָּה וּמִתְגֹּדְדִים בְגָּדִים עֵי:'וּקְר )(ו לִקְרָּאתָּם נְתַנְיָּה בֶּן יִשְׁמָּעֵאל וַיֵּצֵא הַמִּצְפָּה מִּן הָּלֹך ְהֹלֵךְ

בֶן גְּדַלְיָּהוּ אֶל בֹּאוּ אֲלֵיהֶם וַיֹּאמֶר אֹתָּם כִּפְגֹשׁ וַיְהִי וּבֹכֶה: אֲחִיקָּם

)(ז א: ֹתּו אֲשֶׁר וְהָּאֲנָּשִׁים הוּא הַבּוֹר תּוֹךְ אֶל נְתַנְיָּה בֶּן יִשְׁמָּעֵאל וַיִּשְׁחָּטֵם הָּעִיר תּוֹךְ אֶל כְּבוֹאָּם ִוַיְהִי )(ח נִמְצְאו אֲנָּשִׁים ּוַעֲשָּרָּה

מַטְמֹנִים לָּנוּ יֶשׁ כִּי תְּמִתֵנוּ אַל יִשְׁמָּעֵאל אֶל וַיֹּאמְרוּ בָּם אֲחֵיהֶם בְּתוֹךְ הֱמִיתָּם וְלֹא וַיֶּחְדַּל וּדְבָּשׁ וְשֶׁמֶן וּשְעֹרִים חִטִּים: בַּשָּּדֶה

טו פרק יהושע

לְמִשְׁפְּחֹתָּם… יְהוּדָּה בְנֵי מַטֵּה נַחֲלַת זֹאת )(כ )(לח וְדִלְעָּן וְהַמִּצְפֶּה: וְיָּקְתְאֵל

יח פרק יהושע

)(כא וְעֵמֶק חָּגְלָּה וּבֵית יְרִיחוֹ לְמִשְׁפְּחוֹתֵיהֶם בִנְיָּמִן בְּנֵי לְמַטֵּה הֶעָּרִים וְהָּיוּ

קְצִיץ… וְהַמֹּצָּה… וְהַכְּפִירָּה וְהַמִּצְפֶּה )(כו

יוסף הבית להכרעת בניגוד ומקורות ראיות

תוספות א כו, מו״ק

תלתא. דאיכא עד ואימא למיפרך הכא שייך לא - משילו משכם זקן דמגלחי הוה יתירתא מילתא דאימר קשה קצת אבל

נהי נמי קאמר הכי כא.) (ד' ולעיל קריעה אלא כלל נילף דלא למימר שייך דלא מר לו ויש קרא בהאי כתיב ומתגודדים מעומד מינה תילף לא מ״מ קריעה שפיר. דגמרת

נא סימן חביב בן למהר״ם גדול קול שו״ת

, הלוי משה כמה״ר הנעלה החכם מאת שאלתי אשר שאלה תקס״א בסי או״ח הטור כתב והתשובה: השאלה לשון וזה

שרואה הראשונה על אומר בחורבנן ישראל ערי הרואה

ערי אלא דוקא לאו דעריישראל, ז״ל הב״י וכתב.'וכו הפוסקים כל דברי הם וכל. יהודה.

ויבואו מדכתיב לה מייתי דבגמ' הב״י הקשה זה וכפי בגדים וקרועי זקן מגולחי ומשומרון משילו משכם אנשים עיירות דהני קורעין ישראל ערי כל דעל למימר ליה הוה

ו קרע לא דהני י״ל ושמא יהודה. ערי ולא הן ישראל ערי

עכת״ד יהודה. מערי שהרי המצפה שראו עד. בגדיהם

קרעו יהודה ערי דעל לגמ' דמנ״ל, בזה דעתי נחה לא ועדיין

קשיא ותו? בגדיהם ערי דעל משמע שם התוס' דמדברי משילו ומשכם שם דכתבו קרעי, מיקרע נמי ישראל

ומשומרון- תלתא דאיכא עד ואימא למיפרך הכא שייך לא

.'וכו

ושילו שכם על קרעו אנשים דהני דהבינו יא בהד משמע מערי שהיא המצפה שראו עד אלא קרעו לא דאי ושומרון, הכא שייך לא התוס קאמרי מאי זל ב״י הרב כדברי יהודה

וכו …'למיפרך

תשובה: … כ״א לקרוע שלא העולם כל נוהגים אשר המנהג

יהודה- הרי על שזהו נ״ל ודאי כי מעכ״ת. תירוץ לנגד הוא

לתרץ ממחציתו והוציאו מהריק״א מרן הרב ל דחקו אשר אפשר היה כבר כי, כלל תירוץ איננו שכמעט דחוק תירוץ דוקא הטור שכתב ישראל דערי ולומר איפכא, ולומר לתרץ

דוקא לאו יהודה. וערי

עיירות וכולם וכו' אנשים ויבואו דכתיב מסייענו והכתוב

דה יהו ערי הפוסקים למ״ש ראיה נקח ומהטור הן, ישראל

זה מנגד העולם שמנהג אלא דוקא, …דלאו

מהרש״א שם

אנשים ויבאו דכתיב נלן מ יהודה ערי דהיינו כו'. ומנחה בגדים קרועי כו' משכם בחורבן יודעים היו לא מביתם כשיצאו על בגדיהם וקרעו שמעו ובדרך הבית לזה וקרוב בחורבנן יהודה ערי בדרך שראו

שם. פרש״י

יהודה ערי תלמודא דנקט הא ונראה

- ישראל ערי ולא בחורבנן דהתנא משום

חורבן לאחר דידן היו ולא איירי שני בית

יהודה, ערי רק ידועין בבנין מבבל עלו דלא וי מבנימין וקצת יהודה שבט רק שני 'בית

עלו לא וחבור לחלח שגלו: שבטים

– תקסא סימן וקציעה מור הגהות יוסף הבית על

חזי ולדידי גדול, בדוחק הרב נכנס כו'. י״ל ושמא כו' זקן מגולחי. שם שני בבית תנא ד ומשום ענינא, להך מילתא חד ישראל וערי יהודה דערי יהודה ע״ש נקראו (וכולם ובנימין שמיהודה הגולה עולי שנתיישבו קאי, לא ודאי והא חדא. הכל משו״ה שבא״י, שבטים שאר בערי גם בלבד) שהיה שכם, אפי' וכן יקרע. שלא מנוחה, שנקראת שילה שהרואה מסתבר

היה גם ומשפט. חוק שם שם נון, בן ויהושע אע״ה, יעקב של ביתו שם

יוסיפון ספר בסוף ככתוב במה. לכותים) שם בעו״ה (ועתה מקדש, שם

באמת אבל. זה לדין שוין שני בבית שנתיישבו ישראל ארץ ערי כל כך

כמ״ש. יהודה ערי בכלל והכל בעיני, פשוט

דלא משום דילמא י״ל הרב״י, של עדותו כפי כן, המנהג שאין מה אבל

ממקלקלתא ילפינ. ן ולא היא, טעותא א״נ בהו. בקיאי

רלד סימן דעה) (יורה ב חלק סופר חתם שו״ת

א״י- ערי כל נגד צפת במעלת שם י״ג בנהר חס״ל ומ״ש

מירושלי. חוץ 'היינו שום שקדוש' הדע' על להעלו' וחליל'

מירושלים. יותר עיר וא״כ בצפת שפגע מי פוגע ושוב יקרע

! ? ויקרע יחזור לא בירושלים - פגע אם קיי״ל ובהיפך

וכו. תחלה 'בירושלים וש״ע ורמב״ם מ״ק בש״ס כמבואר

ט״ב. ה' סוף

ה לבעל החצר שער ספר תקפ״ב סי' דב״ש צוף

וכו פוגע ושוב וקרע בצפת שפגע מי כן ואם שכתב ומה ישראל ערי דעל שטפא אגב הוא וכו לן קיימא ובהיפך ורבינו תקס״א סימן ובשו״ע בטור כמפורש קורעין אין

כמו דוקא לאו ישראל קורעין יהודה שם שכתב הטור כתב ש״מ סימן ביו״ד הטור רבינו וגם הבית מרן שכתב

ערי. יהודה על דדוקא ן כ

ופרח הכפתור בעל הפרחי אשתורי רבי דברי

ו פרק ופרח כפתור ספר

איש שמנים ומשומרון ומשילה משכם אנשים ובאו ה) מא, (ירמיה דכתיב לן מנא יהודה ערי ועל (שם) מגלחין ואלו פרק

יי בית להביא בידם ולבונה ומנחה ומתגודדים בגדים וקרועי זקן.'מגולחי הפסוק פי' מנחה בידם הביאו מביתם כשנסעו

שכם על ראיה מזה להביא אין כן אם והתגודדו קרעו גלחו ואז אותו שמעו. בדרך ו עדיין, הבית חרבן ידעו לא כי ולבונה

בקריעה. חייבין שיהיו ושומרון שילה. . בישובן ישראל שם שאין אלא אדם, מאין שיהיו לומר רוצה אינו חורבנן כי, ונראה

ושומרון שילה שכם שהרי לגמרי חרבים היו לא איש השמונים אותם. כשבאו

השלחן פאת סק״א ג'

עי עדיין הבית חורבן ידעו לא כי ולבונה חה מנ בידם הביאו מביתם כשנסעו הפסוק פי' וז״ל: ק״ו ע' פ״ו ופרח בכפתור כן ' מזה ראיה להביא אין א״כ והתגודדו, קרעו גלחו ואז אותו שמעו ובדרך בקריעה חייבין שיהיו ושומרון שילה שכם על

עכ״ל.

ק״ז: ע' מש״ש על דקשה אלא שהרי בישובן ישראל שם שאין אלא אדם מאין שיהיה לומר רוצה אינו חורבנן כי ונראה

עכ״ל. איש. השמונים אותם כשבאו לגמרי חרבים היו לא ושומרון שילה שכם

קודם. למ״ש דסותר

כ.'ו חרב היה לא מצפה שהרי וצ״ל: הוא דט״ס ונ״ל

בכללם נכנס ומה יהודה ערי יתרון

הקריעה ענין הסוף- שער האדם תורת

ירושלים לומר צריך מה קורע בחרבנן יהודה ערי על דקתני כיון תמה אני ו יהודה ערי על קרע שאם לומר ויש היתה. בכלל ירושלים והלא בחרבנה ואינו מהן אחת על קורע יהודה ערי בשאר שאלו ירושלים, על וקורע חוזר אחר קרע ירושלים ועל עצמן בפני יהודה ערי על וקורע השנית. על קורע

יהודה ערי שאר על קורע אינו תחלה ירושלים על קרע ואם עצמו. פני ב שבכולן. לקדושה קרע שכבר

ח אג' הרמב״ן אגרות

דבר של כללו הארץ, בענין לכם אגיד, מה

מחברו. יותר חרב מחברו המקודש כל יהודה וארץ הכל, מן יותר חרבה ירושלים טובה היא חורבנה כל ועם הגליל, מן יותר

. מאד

ב עמוד יא דף סנהדרין מסכת רמ״ה יד

ת״ר בירושלים דא״כ מסתבר ולא ביהודה הקבוע דין בבית ז״ל שלמה רבינו פירש ביהודה אלא השנה את מעברין אין

קאי יהודה ארץ דאכולה מסתברא אלא ליה מיבעי יהודה ארץ דכולה בגוה המקדש בית דהוי מאחר מיקרי מקום של שכנו

דה הוא חולקא וחד היא נחלה חדא כולה דהא ויא.

ז סעיף יא פרק אדם חכמת הארץ משפטי שער צדק שערי

בעיר בחורבנן בין בישובן בין הזה בזמן יהודה ערי הרואה בה שפוגע יהודה שמחלק ראשון ר לעי ממש סמוך והוא, שעליו בגדיו כל לקרוע וחייב כו', מדבר ציון מדבר, היו קדשיך ערי ט] סד, [ישעיהו הפסוק אומר בטוב, אותה שרואה שכאשר ירושלים, על רק יהודה ערי שאר על לקרוע שוב צריך ואין בטפח, הקריעה ושיעור לבו, שיגלה עד שמאל מצד

שרו עד לה סמוך עד יגיע בגדיו בכל טפח וקורע שממה, ירושלים היתה מד. בר ציון אומר בטוב, אותה אה

פאת סק״א ג השלחן

יהודה… ערי ועל ומ ה דב וגם ישראל ערי על 'דלא ורי״ף ורמב״ם דבגמ' דוק' לאו ישראל ערי על תקס״א א״ח טור ה

המלו עיקר דשם וטעם נזכר. יהודה ערי הכל ורא״ש כ הי'. ישראל של '

א סעיף תקסא סימן חיים אורח לבוש

שרואה להן סמוך והוא בחורבנן, יהודה ערי הרואה עד הצופים מן שיש כשיעור והוא בטוב, אותה

היו קדשך ערי מר יא שרואה הראשונה על לירושלים, ויבואו ה] מא, [ירמיה בכתוב מצינו שכן וקורע, מדבר וקרועי מגולחים ומשומרון ומשילה משכם אנשים

, בגדים, לירושלים קרובים שהם יהודה ערי ודוקא אבל גב על ואף עליהם, לקרוע א״צ ישראל דארץ עיירות שאר לא הקריעה מ״מ כתיבי, נמי ישראל ערי קרא דבהאי

שקרע וכיון, יהודה מערי שהוא למצפה שהגיעו עד היתה על עוד לקרוע צריך אינו שוב שראה הראשון על

אח״כ. שרואה האחרות

כ״ב סי' ח״ג ודורשין שואלין שו״ת

ודוקא ס״א תקסא סימן באב תשעה בהלכות הלבוש וכתב בא״י עיירות שאר אבל לירושלים קרובים שהם יהודה ערי על הוא קריעה חיוב שעיקר הרי עליהם לקרוע צריך אין

יש לירושלים קרובים יהודה שערי מכיון רק ושלים יר חורבן קרובים היו בנימין ערי גם ואמנם קריעה חיוב עליהם גם

לירושלים.

חייב יהיה בנימין על גם באמת דהלבוש שאליבא ויתכן

לירושלים. קרובים הם גם שהרי לקרוע

ערי שנקט הטור לשון את ליישב נוכל גם לפי״ז ואולי

ביאורו לפי אשר בנימין לערי נתו כוו ושמא בחורבנן ישראל בקריעה. חייב יהיה בנימין ערי על גם הלבוש של

הגדרת״בחורבנן" ומקום-המקדש ירושלים יהודה, לערי ביחס

תקסא סימן חיים אורח יוסף בית

שהן דהיינו דקאמר בחורבנן יהודה ערי והאי

ישוב בהן יש אם אבל כלל, ישוב בהן ואין חרבות

- לכאורה נראה היה גויים בידי שהן פי על אף

לקרוע. צריך דאין

- גויים בידי שהן דכל ואפשר בהן שיש פי על אף

עיקר. וכן מיקרי, בחורבנן - ישוב

תקסא סימן חיים אורח ב״ח

יש אפילו היינו דקאמר בחורבנן יהודה ערי דהאי הוא ופשוט דהא מיקרי בחורבנן עליו שולטת האומות שיד כל ישוב שם

שדים וכ מיהודים רב עם ישוב שם היה עליה שקרעו מצפה כל ואת גדליה שנהרג הם ידעו לא דעדיין מלחמה אנשי בגדיהם קרעו כן פי על ואף במצפה אתו היו אשר היהודים

בבל. מלך יד תחת נכבשת שהיתה מפני

ערוך שולחן תקסא או״ח

א. סעיף הרואה בחורבנן יהודה ערי מדבר היו קדשך ערי, אומר: ( וקורע מן כמו להם סמוך כשמגיע אלא לקרוע חייב ואינו

(ב״י לירושלים).)הצופים

שממה מדבר היתה ציון אומר: ; , בחורבנה ירושלים הרואה ב. סעיף ותפארתנו קדשינו בית אומר: , המקדש בית וכשרואה

וקורע לחרבה, היה מחמדנו וכל אש לשרפת היה אבותינו בו הללוך. אשר

ב ס״ק תקסא סימן ברורה משנה

- בחורבנן בחורבנן מקרי עליהם מושלים שהישמעאלים כיון ישראל בהן יושבין: אפילו

עח סימן ז חלק הלוי שבט שו״ת

בתו״י ומופלג המפואר הרב כבוד ק. לפ תשמ״ז במדבר א' "ב״ה,

לאי״ט וינבך יחזקאל. ר'

בכבוד. אחדשה״ט

דהרואה תקס״א סי' דאו״ח בהא שאל ואשר קבלתי, יקרתו קורע ואח״כ וקורע, וגו' מדבר ציון אומר בחורבנה ירושלים

אין בזה״ז מ״ט ונתקשה טפח אחר קרע המקדש, כשיראה מה על להם יש האם ירושלים על קורעין דאולי וצידד, שיסמוכו מג״א כמש״כ ישמעאלים שלטון יש שעכ״פ היינו בחורבנה

מסופק דכב' אלא, כ״כ זה שייך לא בזה״ז לכאורה וא״כ מב״י- בה יש ירושלים אבל יהודה, ערי לענין רק זה כתבו לא דאולי

בימינו- בקרוב אותה ובנה כתפילתינו אחרת בחינה בזה ורצונו

בימינו במהרה עד ירושלים. ן בני נקרא לא דמעולם

דאף הב״י סברת קאי ירושלים על דגם הפוסקים משמעות הנה שהישמעאלים כיון בחורבנה נקרא מכ״מ ישראל ישוב שיש וכבר ע״ז ישוב שום לי ואין שאלתו, וניער חוזר וא״כ שולטים,

מנאצי ביד שהשלטון דכהיום לומר אין בודאי ד עליו- נשאלתי שאול עד מושפלת האלקים עיר דסו״ס רבנה בחו יקרא שלא ה'

גרשון ר' הצדיק בשם א' ס״ק בא״א בפמ״ג שם ועיין, 'תחתי צריך אם בזה נסתפק מתחילה דבאמת בב״י ועיין זי״ע, קיטבר הנ״ל סברא כ' דשוב אלא ישראל, ישוב שיש היום לקרוע

דרצו הגויים כלפי רק זה שייך עכ״פ ואולי הגויים, משלטון

צעדי להצר עדיין שעי״ז שלהם הישוב יתרחב שלא ישראל רוצים האלה הפוקרים דעכ״פ היום משא״כ ביותר, ניכר החורבן

החורבן נתמעט זאת ומבחינה ישראל ישוב. שיהי'

מג ח, עבדי ישכיל

בסי הב״י מרן רי דב ידועים כבר הנה הקריעה. בדין ש הנ״ל תקס״א - בחרבנן שכ' הטור ע״ד כ' אפילו

עליהם ם מושלי שאינם כיון ישראל בהם יושבים

מקרי וחב. רב ןנ ומ״ב. הבאה״ט והביאו ע״כ. דוק

מינ י אינם עליהם מושלים שישראל ו שזכינ עתה ה

קריעה. צריכים

המערבי מכותל אותם שרואה המקדש מקום אמנם שאין מכירן המקום על שולטים שישראל לאף נראה מתים טמאי שאנו משום בהם להכנס הרשות לנו

שפ כפי כרת חייב בזה״ז בהם והנכנס פ״ו הרמז״ל כמש הפוסקים כל פסקו וכן הי״ד הבחירה בית מה

המ" שקדושה משום בסק״ה והמב סק״א שם א שהוכיח כמו לבוא ולעתיד לשעתה קדשה ראשונה

ב, ק״ו זבחים הגמי מדברי שם הכ״מ מרן ודלא

- שם כהראב״ד שיערה עד בחרבנן כעודם הוי א״כ שיטהר צדקנו משיח לנו וישלח ממרום רוח עלינו

א הפרה… אפר הזאת ע״י ותנו

מ וא״כ שום היא והרי שם להכנס יכולים אנו שאין

בחורבנה, כעדין הו״ל זרים ביד עשוקה שעוד היינו

הקלי.' ביד עשוקה

בה שולטים שאנחנו לירושלים דומה ואינה

בה- ומתהלכים נ הרי נכנסה ו הסט״א מיד פדית

הק בגבול דו שה, עדין היא כאילו עליה מתייחס ואינו

בחרבנה. . .

זצ״ל– גורן הגר״ש תורת שלב עמ' הארץ

לז סימן ה חלק או״ח אג״מ

ראיית על דקריעה חיובים בעניין הנה

המקדש מקום וראיית, ירושלים ודאי דף דמו״ק בברייתא כמפורש חיוב, הוא שם איתא יהודה ערי על וגם ע״א. כ״ו מאבל פ״ט ברמב״ם כן ואיפסק דקורע, דתעניות פ״ה בסוף מפורט ויותר. ה״ב, סימן באו״ח מיוחד סימן וש״ע ובטור

ש״מ ס״ס ביו״ד וגם. תקס״א,

ו הקריעה בחיוב יהודה בערי

וירושלים… מזה דדייק שם בב״י עיין אפילו מיושבות, שהם חרבות, אינן דאם היה עכו״ם ממשלת תחת שהם בזה״ז דעיקר מסיק אך לקרוע. דא״צ נראה שיש פי על אף עכו״ם בידי שהם דכל

כתבו וכן. מיקרי בחורבנן יישוב, בהם

ופי סק״א, והמג״א 'הט״ז עניין המג״א

זה שיושבין פי על אף שכתב ביותר, מושלים שהאומות כיון ישראל בהם

חורבן מיקרי. עליהם המג״א וכלשון

סק״ב במ״ב גם. כתב

אין השי״ת שבחסדי עתה שא״כ ועל יהודה ערי על האומות מושלים טעם הוא מיושבים, גם והם ירושלים,

שלא גדול באה לא שעדיין אף לקרוע.

המשיח, מלך ע״י ואנו הגאולה לקרוע… אין מהאומות מתפחדים

צה פרק ב חלק זצ״ל הלוי לגרח״ד חיים מקור

וקורע. מדבר היו קדשך ערי אומר בחרבנן יהודה ערי הרואה ירושלים הרואה

ציו אומר בחרבנה שממ ירושלים היתה מדבר ן וקורע. ה

י "וערי ה אף ישוב בהם יש אבל כלל יושב מאין ת חרבו שהן היינו בחרבנן ודה גוים בידי שהם שכל ואפשר לקרוע צריך שאין לכאורה נראה היה גוים בידי שהם

עיקר." וכן נקרא בחרבנן ישוב בהם שיש אעפ״י

נגל בהגלות ומיד ישר מדינת בקום עלינו ה' אור ות ערי מאותן הקריעה דין בטל ל א

ישראל. ביד שהיו יהודה יהודה ערי שכל ונפלאותיו ה' בחסדי זכינו כאשר ועתה אין ישראל בידי תשארנה שגם ותפלתנו ותקותנו ישראל שלטון תחת נמצאות

אלה. כל ראתה עין ואשרי יהודה מערי עיר שום על יותר לקרוע. .

ובית בחרבנה וירושלים בחרבנן יהודה ערי נזכר בגמרא שכן עיון מקום יש אך

בחרבנו. המקדש

מרן פירוש שנתקבל וכיון שלטון ואילו זר שלטון פירושו שחרבןע הנ״ל הב״י

ישראל. לשלטון עתה נתון המקדש מקום גם כן אם חרבן המונח את עוקר ישראל

הוא שונה כרחנו על מקדש לגבי חרבן שמושג מפני מספיק אינו זה שכל אלא ואילו הקובע הוא שלטון שטח במושגי שכן יהודה וערי מירושלים לחלוטין

התועלת מה כי הקובע הוא ישראל בשלטון המסור השטח לא מקדש במושגי ה עבודת ביטול משמעותו המקדש חרבן הלא ישראל בידי המקדש 'שמקום

בה. הקשורות מאד רבות ומצוות

המקדש״בחרבנו" בית נזכר בגמרא כי אף ועוד זאת בטור ההלכה בלשון הנה

ושל מעיקר היסוד כל נפל ולכן מלה״בחרבנו" נזכרה לא ערוך ן ח ו.

הגרצ" בחכמה זקן הורה כבר אבל על מקריעה בזמנינו לפטור שליט״א קוק י

הגוי יד בגלל היא המקדש בית על האמיתית שהאבילות וטעמו המקדש מקום ם

בה, השולטת בו יש אם גם הבית הר ועל הכותל על השולטים אנו כיום ואילו

והעכו מסגד דנו- מצ עתה הם המקדש בית להקמת בים הלכתיים עכובים

ופוליטיים.

א חלקי מסירת אחרי "קריעה ערבית לשליטה י

עמ598 יעקב 'נחלת בס הו״ד שליט״א, ליאור דוב הרב 'תשובה

יש האם נוכרים שלטון לידי יהודה ערי גירים שמס בזמננו שאלה

לקרוע? חיוב

קטן, כו מועד מסכת בתלמוד תשובה הרואה ברייתא מובאת א הדברים וקורע מדבר' היו קדשך ערי אומר בחורבנן יהודה ערי ובטור הט״ז פ״ה תעניות הלכות ברמב״ם להלכה מובאים

ר מסבי שם במקום יוסף הבית תקסא סימן או״ח ערוך ובשולחן ערי על ולא חורבנן על בקריעה חיוב יש דווקא יהודה ערי שעל מלכות שעיקר משום בארץ ערים ושאר שומרון דהיינו ישראל

ביהודה. היא ישראל

המקום בפועל אם נמדד לא דחורבן יוסף הבית מכריע כן כמו אזי יהודי שלטון יש שאם בשלטון שתלוי אלא מיושב או חרב

בידי הוא השלטון ואם ביישובן קרא נ זה חרב המקום אם אפילו

בחורבנן. נקרא מיושב המקום אם אפילו אזי הנוכרים

נוכרים, לשלטון המקום את שמסגירים בזמננו כרגע משנה ולא

בשטח, מתרחש מה אלא הנייר על כתוב מה כח אין במציאות אם

שלטון. נקרא לא זה שמה לשלוט ישראל לעם

שאותן דוד על ה״ב פ״ג הוריות ירושלמי בתלמוד מאמר ישנו בשעיר ולא בשעירה מתכפר היה מאבשלום שברח חודשים ששה

כ ולא יחיד כדין די מלך. ן

הנייר. על שכתוב מה ולא במציאות דין זה שלטון אם ולכן שהמקום נקרא זה מקום באותו שליטה ישראל לעם אין בפועל

לקרוע. וצריכים בחורבנו

תשס״ה אב בחודש עזה חבל מסירת על קריעה

חלק הלל בית רז, שמחה הרב

ואילך מג עמ' כב

מפורשים יהורה ערי גבולות והנה

יהושע בכתוב מז פסוק ושם ו ט

ע כתוב ז וחצריה. בנותיה ה

ערי בכלל הוא עזה גבול גם ז "ולפי יהודה.

ערי דדוקא נאמר אם אפילו וא״כ

בכללם. קטיף גוש הרי יהודה-

בספר הפרחי אשתורי רבינו וז״ל

פ״ז: ופרח כפתור כבר ועזה אשקלון שכן יהושע מכיבוש שהם ידעת ואת עזה את יהודה וילכד כתיב

גבולה. ואת אשקלון ואת גבולה

בול שג שכהב פי״א שם עוד לו ועיין ועד מצרים מנחל הוא יהודה שבט

וירושלים. צפון

עזה אם הפוסקים נחלקו ואמנם ו לא או שני בכיבוש גם נכבשה נו ד

פירותיהם דושת ק לענין זה בכל בת וחיובם בשביעית ר ו״מ.

מ סימן ח״א מהרי״ט בשו״ת בפשיטות פסק וכן בבל. עולי ולא מצרים עולי כבשוה שאשקלון מוכח ב גיטין ריש דבתוס' ז.

ע״ש. מעזה. בשביעית שגדלו פירות להביא מנהגם שהיה והעיד

נחל עד ההיא והארץ הים חבל וכל ועזקה עזה הוא לררום מצרים עולי שמכבוש דבר סוף כהב פי״א ופרח כפתור בספר גם

מצרים. הרדב "ובשו״ת כבשוה. מצרים רעולי ליה פשיטא אבל בבל, עולי כבשוה אם בזה נסתפק קה אלף סימן ז

לת אכן הנ״ל, הרדב״ז וכ״מ היא, ישראל מארץ דעזה מוכח שם גיטין בתוס' ר״י ירוץ לאיש שמחה בשו״ת ברכה יש״א והראש״ל

שהחליט הנ״ל המהרי״ט על תמה ה ן סימ הרדב מד' בבל עולי בכיבוש לא״נכבשה עזה ש וד ע״ש. הנ״ל ז עת שביעית איש החזון

הח הרמב״ם שלרעת סקל״ב, ג' סימן ז גבו בכל בבל עולי יקו ע״ש. הים שפת על מרצועה חוץ מצרים עולי לות. .

מז, סי' שם יוסף במשנת ראיתי מזו וגדולה בגבול הוא תחומה מ״מ בבל עולי גבול אינה עצמה שעזה שכ' מהרי״ט שגם שכתב

קטיף גוש על כלל פלוגתא ליכא "ז ולפי ע״ש. בבל עולי ד כא״י. ודאי הוי

למצוות הוא יפה הנ״ל הנידון שכל חורבנה על קרוע ל ראוי מ״מ עובו מכיבוש אינה שעזה הסוברים אפי' דבנ״ד נראה ולפע״ד לא אם דאף בכלל יהודה ערי שבכלל מה כל הוי לקרוע יש יהודה ערי שעל לנו שקבעו כיון קריעה לדין אבל בארץ התלויות

ערי על שקרעו מהמקרא כן שלמדו כן י״ל ג״כ שבאת וממקום לו ושייך יהודה עיר הוא נחשב בדין מ״מ שני בכיבוש כבשוהו

ומינה מצרים כיבוש לפי הגבול קר עי היה שאו ראשון בית בחורבן היה זה ודבר יהודה וכמעשה קובע מצרים כיבוש שהוא כל ד

שהיה. . .

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

הלכות ט באב שחל בשבת (נדחה) תשפב

ש ת ת נ ש ל ב א ב ' ט ת ו כ ל ה ב " פ

טבדי בנימין הרב ועריכה: כתיבה

1. [תש זו בשנה באב תשעה צום ויציאת כניסת פ״ב]

לי באב תשעה צום באב– ט' בליל מהשקיעה החל, איסוריו לכל כיומו לו השנה– למחרת. הכוכבים צאת ועד

תש פ״ב, [אור ראשון ביום ויוצא שבת במוצאי מתחיל שהצום כך באב], [י' ראשון ליום משבת נדחה באב תשעה צום

הכוכבים בצאת שני]. ליום

בין19: 29 נעים בארץ השונים באזורים החמה שקיעת עה19: 37 הש עד השקיעה (ברעננה ולכן בסביבות19: 33). כמה

השקיעה קודם דקות יש ו התענית דיני את לנהוג להתחיל (א העינוי רחיצה שתיה, כילה, להתחיל אין זאת עם. )'וכו

לפחות להמתין יש אלא בשקיעה, מיד וכד נעלים בגדים, 'להחליף 30 החמה שקיעת אחר דקות המבדיל "ברוך לומר

חול לבגדי שבת מבגדי ולהחליף העור נעלי את לחלוץ ואז לחול" קודש. בין

מחזו הבד, נעלי את הכנסת לבית להביא שאין לציין, יש "להיות כדי הכוכבים צאת לפני השבת יום וכו 'ינות" ה״ק רי

ישהה אדם כל השמשות בין שבזמן היא הראויה הדרך לכן לחול. משבת "הכנה" איסור חשש בזה ויש הואיל מוכן",

הכנסת בבית לערבית להתארגן ויתחיל המבדיל" "ברוך יאמר כאמור השקיעה אחר שעה וחצי. בביתו,

הדין מעיקר הוא זה זמן המקלים לפי הכוכבים. בצאת ראשון ביום מסתיים הצום 20 השקיעה לאחר 'דק (ברעננה

בשעה19: 53 היא הכוכבים צאת ל המוסיפים ויש הדין. מעיקר להלכה המקובלת השיטה והיא ) כתחילה עד כחמש עוד

נוספות. דעות חובת ידי לצאת על-מנת דקות עשר

2. שבת, ערב ל מיוחדות הלכות כמה דחויה לתענית התענית ומוצאי שבת, מוצאי שבת

שבת ערב ערוך- השלחן מרן כשיטת הנוקטים המזרח עדות בני זו שבת בערב א. כל כמו חמים, במים כרגיל, לרחוץ רשאים

אשכנז בני אך שבת. ערב הנוהג קרים- במים רוחצים רמ״א– כ ים. פושרים אף אליהו, והגר״מ חי" איש ה״בן ולדעת

בזה יחמירו המזרח עדות. בני

ב ב. וגילוח בתספורת מותרים המזרח עדות ני מקום ומכל זו, שבת בערב מאד סמוך והוא הואיל, בזה להחמיר ראוי

מתגלחים ולא מסתפרים לא אשכנז בנ. י לתענית.

שונים מנהגים הוזכרו אשכנז בני בקרב כרגיל. שבת בגדי לובשים המזרח עדות בני, ג. המקומות ברוב והמקובל הוא

להתלבש אחד בבגד בהידור למעט כתב ברורה. במשנה כרגיל זו בשבת עניבה. ללבוש לא כגון,

שבת

. ד ה כדעת נוקטים המזרח עדות בני ענייני נאסר לא זה ובכלל, זו בשבת אבלות נוהגים שלא שפסק ערוך שלחן

בשב שבצינעא עניינים בכל שאסור קרובו על אבל [לעומת אישות עני זה ובכלל "השבעה", שבתוך ת י ני ]אישות.

כדעת זו, בשבת אישות בענייני מחמירים אשכנז בני אך הרמ״א בין גבריאל נטעי, (ועי' המצרים ב- צג פרק, הכלל. מן ביוצאים שדן )ו

כמו- כן בדעת האחרונים– נחלקו הרמ״א האם ענייני- דווקא שמא או אסורים, שבצינעא עניינים שכל הכוונה אישות

. נאסר למעשה: הלכה

טיול - כתב השו״ע מרן לדעת אף סתם, שלטייל החיד״א - הרמ״א לדעת וק״ו. אסור,

"לשמה ר״בנים להכשרת מדרש בית ע״י יו״ל שמורות הזכויות ©כל

אורייבך הגרש״ז – תורה לימוד רק אלא ללמוד לא המחמירים יש מקום ומכל כרגיל. ללמוד שאפשר הורה

עצמו בצום ללמוד אסור ומה מותר מה יתבאר (להלן עצמו בצום שהתרו דברים.)אותם

קרים– במים מקלחת הצורך ובשעת לכתחילה. בזה מקלים המזרח עדות בני גבריאל בספר""נטעי כתב

ש בזה להקל יכולים אשכנז בני גם הנאה– לצורך לא ך א, זיעה של צער במקום בצונן זריזה מקלחת רק אלא

. וכדומה

. ה מפסקת סעודה - אף-על- אפשר שהשנה הרי מפסקת, הסעודה לקראת מיוחדות הלכות ישנן שנה שבכל פי

שבת שירי ולשיר יין לשתות בשר, השבת סעודות בכל לאכול מותר לשקיעה. סמוך הצום כניסת עד כרגיל, לאכול

כ זאת– עם לשקיעה. סמוך שיסיים ובלבד, שבת בכל שרגילים פי אורייבך הורה, הגרש״ז לרקוד או לשיר שאין יותר

אחרת רגילה שבת. מכל

הכוכבים– לצאת השקיעה בין ו. לעיל. התבאר

במוצ״ש

שבת– במוצאי לשתות אפשר ואי הואיל. ז ל נדחית ההבדלה מכל- אך הצום. מוצאי את במוצ״ש לברך יש מקום

הכנסת בבית זו ברכה ומברכים נר מדליקים כלל בדרך אמנם שבת. מוצאי בכל כמו נר, על האש", "מאורי ברכת

איכה- מגילת לקריאת סמוך שלא מי בביתו. האש" "מאורי ויברך פתילות שתי יחבר הכנסת לבית יגיע שלא מי אך

בלילה– האש" "מאורי ברכת את שמע או ברך בבוקר ראשון מיום אותה "להשלים" יוכל ולא הברכה את הפסיד

. ואילך

התענית מוצאי הכוכבים– צאת אחרי בערב, ראשון ביום ח. נר וללא בשמים ללא בלבד, כוס על הבדלה ועושים ערבית. מתפללים

לשתות מותר ט. מים הכוכבים- בצאת מיד הבדלה ששמע לפני. גם

. י ואיל ה השנה, אשכנז. לבני והן המזרח עדות לבני הן באב, בי' גם שונים אבלות מנהגי יש דחויה, שאינה בתענית

באב– בי' השנה חל והצום מנהג אשכנז בני פסק ע״פ רק ויין מבשר מנע לה י הרמ״א [ התענית שאחרי בלילה חוץ

. יין] על שמותרת מהבדלה הצום סוף עם מיד מ. ותרים וכו– תספורת רחיצה, כיבוס, זאת 'עם

החיד״א כתב המזרח עדות שבני נהגו כולם) (לא המזרח עדות בני רוב כן ועל בזה, הרמ״א חומרת את קבלו לא

ויין בשר כולל הדחוי, הצום צאת עם העניינים בכל. להקל

כדי לבנה" ה "ברכת לפני משהו לטעום יש ולכתחילה עם, ברוב לבנה" "ברכת לעשות נהגו התענית במוצאי יא.

הבדלה לפני ממים] [חוץ כלום לטעום שאין כמובן בשמחה. אותה. לעשות

הכנסת- בבית הבדלה שמעה ולא בביתה הנמצאת אשה יב. ולשתות לאכול תוכל ואז לעצמה הבדלה. תעשה

כת ערי את ו״לתרגל" הצום קודם לכך להתכונן יש יתעכב, שהבעל חשש ויש בהבדלה, מורגלות אינן ונשים הואיל

מיותר צער יגרם לא שחלילה כדי כדין, . ההבדלה

3. וגדריו באב בט' רחיצה איסור

במים- אצבעו להושיט שאפי' השו״ע, מרן וכ' בצונן, ובין בחמין בין באב, בט' אסורה תענוג של רחיצה בכלל אסור.

באב בט' מצוה של טבילה הזה בזמן ואין הואיל במקווה, לטבול אסור. זה

אין כן על מים. בליעת חשש בו שיש ייחודית חומרא גם בו ויש שיניים, צחצוח איסור גם כלול רחיצה איסור בכלל

כתבו מהפוסקים אמנם, חלק באב. בתשעה שיניים לצחצח בט שיניו צחצוח ממניעת מאד גדול צער 'לו שיש שמי

ייבלעו ולא החוצה יפלו שהמים כך למטה ראש. ם וע מים במעט שיניו לצחצח שכזו גדולה הדחק בשעת יכול באב,

תענוג– של רחיצה שנאסרה אף הלכלוך– להסיר שעניינה רחיצה או הדין, ע״פ חובה שהיא רחיצה מ״מ. מותרת

: לפיכך

 ידיים נטילת על ומברך פעמים.)כרגיל ג' לסרוגין (נוטל אצבעותיו קשרי סוף עד נוטל בבוקר ידיו כשנוטל

העין צואת לנקות לו מותר בידיו שנשארה המים. ובלחלוחית

 אצבעותיו קשרי סוף עד נוטל מהשירותים. כשיוצא ידו– התלכלכה ואם אך צרכו, כפי המלוכלך המקום את רוחץ

לכ. ך מעבר לא

 עד אומרים ויש האצבעות, קשרי סוף עד אומרים יש ידיו. יטול כיצד האחרונים נחלקו, כוהנים לברכת שעולה כהן

עתה– עד עשה מה זוכר ולא מנהג לו שאין מי כמנהגו. יעשה כהן וכל. כרגיל הפרק סוף מן אחד לבחור יכול

בקביעות בו לנהוג שיזכור ובלבד. המנהגים,

 חולה– )כגון (בהיתר פת, האוכל בברכה הפרק עד ידיו. נוטל

 עבור והן חולה) או קטנים עבור (כגון הצום בזמן היא האכילה אם בין אכילה, לצורך וירקות פירות שטיפת

הצום– שלאחר הסעודה לרחוץ צורך יש אם כמו״כ תענוג. של רחיצה זו אין מתרטבות, שהידיים ואע״פ מותרת.

תענוג של זו. רחיצה ן שאי מותר, הדבר במים מתרטבות שהידיים אע״פ ו– שעלי מלכלוך לנקותו או תינוק

 תענוג של רחיצה זו אין נקי) המקום על לשמור וצריך פצעים בגופו שיש מי (כגון רפואה לצורך בודד איבר, רחיצת

באב1 בט' מותרת והיא.

ידיו פניו בה ומקנח תנגבת, מ והיא המים מן ומוציאה באב תשעה בערב במים מפה לשרות "ומותר הרמ״א: כתב

נגובה" שהיא כיון שרי, לתענוג, רק עושה אינו אפילו ורגליו; 2.

לה צריך אבל לתענוג. ואפילו גופו, לקנח כדי לחה, מגבת באב ט' מערב להכין שמותר והיינו המגבת את שסחטו זהר י

א מקררים בתוכה שאצורים המים אלא הגוף– על מהמגבת מים יצאו שלא כך היטב, בלבד3 הגוף ת.

4. וגדריו באב בט' סיכה איסור

אחד– איבר ואפילו גופו, לסוך באב בט' אסור בכלל דיאודורנט גם בו. לסוך שהדרך דבר בכל או בושם בשמן,

מספר הפוסקים כתבו זיעה, של ריח למנוע כדי יומיומי באופן דיאודורנט שמים אנשים שהרבה הזה ובזמן האיסור.

באב בט' הדיאודורנט את להתיר ע״מ: תנאים

דיאודורנט להשיג מאמץ לעשות יש [ולכתחילה טוב ריח לנתינת ולא רע, ריח למניעת בעיקרו מיועד הדיאודורנט א.

חלש מאד ריח עם או ריח, ]ללא

רע ריח מגופו שיוצא מפני לזה ונזקק בקביעות, כן שנוהג למי הוא הדיאודורנט ב.

הגוף- על ממש ולא הבגד על לשים שאפשר רעים ריחות דוחה יש אם ג. עדיף

כנ״ל גופו לסוך הוא הריפוי מתהליך וחלק בגוף פצעים לו שיש ון כג וכדומה, בשמן גופו לסוך רפואית מסיבה שנזקק מי

– לרפואה אלא תענוג, של סיכה זו שאין מותר. . הדבר

5. וגדריו באב בט' עור) (נעלי הסנדל נעילת איסור

חלקי באופן רק אלא מעור כולה עשויה שאינה נעל אפילו עור. נעלי לבישת מניעת של עינוי כוללת באב ט', אבלות

עור– של אחת רצועה רק לו ואפי אלא הרגל, את החופה מהנעל חלק לא היא הרצועה אם אמנם באב. בט' אסורה

י שלא הקבקב את שמחזיקה רצועה מעין מותר4. פול– י

וכדומה– גומי בד, נעלי זה, לעומת להליכה– נוחות שהן אע״פ באב בט'. מותרות

עור– נעלי אלא ברשותו שאין מי מ פשוטות נעלי לקנות מותר גומי בד, לא שבד״כ אע״פ באב, ט' עבור וכדומה

פשוטות- נעליים והם באב ט' לצורך שהוא כאן הללו, בימים חדשים דברים קונים. מותר

גיל עד הקל זצ״ל שאול אבא הגרב״צ באב. בט' עור נעלי ילבשו שלא להקפיד צריך אם הדעות נחלקו ילדים לגבי

אליהו הגר״מ ומרן מצוות5, מגיל6-7 החל לילדים עור נעלי למנוע החמיר זצ״ל על להחמיר שאין מסתבר ומ״מ.

אם אך וכדומה. גומי מבד, העשיות ההלכה ע״פ המותרות נעליים עבורם שיש היכן אלא למצוות הגיעו שלא קטנים

עור– נעלי אלא להם אין עמהם לצאת למונעם. אין

6. לאשה איש בין קרבה איסורי

והעברה חיבה של שאינו ממגע ואף אסור, חיבה של מגע אחת. במיטה ישנו לא ואף המיטה תשמיש ב אסור באב ט'

נזהרים ליד. מיד להקל שכתבו ויש הצורך בשעת בלילה6. לא אך ביום, חיבה– של שאינה ובנגיעה ליד מיד בהעברה

7. באב בט' תורה לימוד

מבוא

אבלות מהלכות חלק ע״כ לב". משמחי ישרים ה' "משפטי בתהילים שנאמר כמו האדם, לב את משמחים תורה דברי

תורה לימוד לגבי איסורים גם כוללים באב בט'. החורבן

באב בט' תורה תלמוד איסור גדר לגבי הפוסקים בין גדולה מחלוקת: ישנה

 שחכמים אלא טעם, ללא תורה לבטל ואסור השנה, כל כמו באב בט' תורה ללמוד מצוה שיש אומרים יש

הגבילו לקמן שיפורט (כפי ללמוד שמותר הדברים )את

 דברים ללמוד התירו שהם אלא תורה, תלמוד ממצוות באב ט' יום את הפקיעו שחכמים אומרים ויש

זה ביום בתורה לעסוק חובה שאין אף מסויימים,

וחטא– שעמום לידי המביאה גמורה בבטלה שישיבה ודאי השיטות, לכל יומו שימלא לאדם וטוב אסורה. בעיסוק

הכהן מאיר ישראל הג״ר הגדול, רבינו המקדש. לחורבן הקשורים עניינים בלימוד ובפרט לחורבן, הקשורים בדברים

המשנה- בעל זצ״ל, ועוד– חיים" "חפץ וספר ברורה באב בט' הבל בענייני מתבטלים אנשים שהרבה שבזה״ז, כתב

מהחורבן– לבם ומסירים תורה לימוד להם להתיר הראוי מן היה לידי ויבואו הבל בדברי יעסקו שלא כדי, כרגיל

סדר- יום מבעוד להכין בראשו עיניו החכם מקום ומכל באב. בט' ליצנות היום לתכלית אותו שיעורר באב, לט' יום

מהחורבן דעתו יסיח. ולא

באב בט' ללימוד המותרים דברים

באב בט' ללמוד המותרים ומקורות ספרים של רשימה: להלן

 איכה על רבה מדרש וכן פירושים, עם איכה, מגילת

 פירושים עם איוב ספר

 ירמיה שבספר הרעות נבואות

 גיטין) במסכת החורבן אגדות ב- נה, א נח, תענית סוף ובירושלמי )

 שלישי פרק קטן מועד גמרא

 אבלות והלכות באב תשעה הלכות תג עד שמ סי' ][יו״ד

 ד- פרקים ישראל נצח בספר החורבן פרקי מהר״ל לשמחה מביא לא שבפועל [בתנאי ]ט

לקראם– מותר האם הפוסקים לגביהם שנחלקו דברים עוד יש המביאה בטלה פני על עדיף לימודם השיטות ולכל

: לחטא

 תפילה כדרך תהילים קריאת

 המסתעפים וחסידות מוסר [ספרי המידות תיקון ובפרט השם, לעבודת הלב את המעוררים מוסר ספרי

חז״ל– במאמרי עמוקים וביאורים ים רחב לנושאים ללמוד ]אין

 מוסר ספרי של חלקית: רשימה שמירת מידות), (בענייני יועץ פלא צדיקים, אורחות ישרים, מסילת

הלשון

וכדומה– כללית ספרות עיתונים, ספרי זאת עם מהחורבן. דעתו להסיח לא כדי האפשר, ככל למעט להשתדל יש

ישראל– עם ולצרות לחורבנות הקשורים היסטוריה חלקית רשימה להלן לקרוא. : מותר

 יוסיפון ספר

 השואה ספרד, גירוש ישראל, קהילות רדיפת על היסטוריה ספרי

 קטיף גוש חורבן את המתעדים וסרטים ספרים

נוספ: ות הערות

 יום– מידי ללמוד נוהג שאדם קבוע לימוד סדר וכל יומי דף לישראל, חוק תרגום, ואחד מקרא שניים אסור

(ט״ז– מקרא בשניים שמיקל מי שיש אמנם באב. בט' )ללמוד אא״כ להקל ואין מחמירים, האחרונים רוב אך

להקל ברור מנהג. יש

 בני למנהג המזרח עדות - דרבי ברייתא הקטורת, פיטום היומיומי, התפילה מסדר חלק שהוא לימוד כל

וכדומה– המיטה שעל בק״ש שאומרים פסוקים דזמרא, פסוקי ישמעאל, מסדר כחלק לאומרם מותר

אך כתורה. ולא כתפילה נאמרים הם שהרי התפילה, הרמ״א מנהג וכך הקטורת פטום אסר וגם. האשכנזים

יום של לשיר. ביחס

 לבעל- מותר את להכין קורא למנחה והן לשחרית הן באב, ט' של בתורה הקריאה

8. שלום שאילת

באב בתשעה "שלום" לשאול, סור א ראש ובכובד רפה בשפה יענה לשלום, אליו פנו ו. אם "בוקר לומר אסור כן כמו

וכדומה– טוב" האגרות אבלים. וכולנו הואיל באב, בט' אבלים מנחמים אין ש אומרים יש שלום שאילת בכלל. שהוא

היום חצות אחר אבלים לנחם מתיר משה היום חצות לפני גם כרגיל לנחם מתירים ויש כב], אות כ סי' ח״ה [או״ח

נב י, נתן. ][להורות

9. הקרקע על ישיבה מנהג

האדם בין מחיצה או שטיח (עם הכנסת בבתי הארץ על באב בט' לשבת המנהג את הזכירו והשו״ע הראשונים

להכין הראוי מן אפשרי. שהדבר כמה עד פרטי, בבית גם כן לנהוג שראוי כתבו ר יות המאוחרים הפוסקים לקרקע).

שקשה מבוגר אדם טפחים). ג' עד מקלים ויש טפח (עד נמוכים כסאות או כריות שמיכות, ע״י לכך, מראש הבית את

מהרגיל נמוך מעט בכסא יסתפק מאד, נמוך כסא על לשבת. לו

להם– קשה והתענית חלשים הם ככה שגם אנשים כגון נצרך. הדבר שאין היכן ו ב להחמיר אין במנהג– ומדובר הואיל

שכוחו בריא אדם אך הארץ. על בישיבה עצמם על יקשו ולא הדין, מעיקר שהוא הצום בשביל כוחם את שישמרו עדיף

במותניו– בביתו והן הכנסת בבית הן המנהג את יקיים שלא סיבה. אין

לנ שנזקק שמי כמובן סוע וכדומה- אוטובוס ברכב, לה לו אין שהמנהג הקרקע, על לשבת המנהג מחמת מכך מנע י

שייך לא שהוא היכן ולא אפשרי שהדבר היכן. אמור

ולשבת מהקרקע לקום מקפידים הספרדים המנחה". "שעת עד וביומו באב תשעה בליל הוא הארץ על הישיבה מנהג

היום מחצות כבר כסא על לשבת שאפשר הרמ״א. כתב ואילו גדולה, מנחה מזמן החל כסאות על

11 המשפחתי והמעגל משחק טיול, .

להרגיעו– כדי התינוק עם לשחק צריך אם זאת עם ומשחק. לטיול מיועד לא הוא המקדש חורבן שיום הדבר, מובן

משמחה ויזהר עליו המוטל את רק יעשה אך. מותר,

ודאי בצום. שההורים בשעה הזמן את יעבירו הם איך יום, מבעוד שיחשוב הראוי מן קטנים ילדים בבית לו שיש מי

החורבן על מתאבלים אנו כך לשם ולא בחשבון, בא לא זה המחשב מול היום כל הילדים את. שלהשאיר

חינוכיים סרטונים צביעה, דפי משחקים, מראש להכין אפשר החורבן ענייני את מבינים שאינם קטנים ילדים עבור

. וכדומה חורבן ענייני סביב משפחתי לימוד חומר שיכין ומי משמעותי, לו״ז על לחשוב יש גדולים יותר ילדים עבור

לישועה– הציפיה וחובת המקדש זוכה ירושלים על המתאבל כל נאמר ועליו התענית, יעוד את ליישם באמת יזכה

בשמחתה. ורואה

11 מלאכה עשיית.

באב– בט' מלאכה לעשות שנהגו שמקום בשו״ע, כתב מלאכה– לעשות שלא שנהגו ומקום ושין, ע עושין. אין

רואה לא מלאכה העושה ש בשו״ע ומובא היום. חצות אחר מלאכה לעשות להקל נהגו אשכנז שבני כתב, והרמ״א

שהרו הכסף להשקיע (וראוי שעשה מלאכה מאותה ברכה סימן המעשרות7. ככספי לייחדו ואפשר ומע״ט, בצדקה ו)יח

, השיטות לכל מקום, מכל לא אם אותו שיפטרו חשש שיש אדם כגון באב, בתשעה מותרת האבד דבר מלאכת

. יעבוד

כרגיל למכור יכולים מכולות בעלי הציבור. עבור בסיסיים ושירותים מרקחת בתי חולים, קופות שכן וכל,

אלא הצום צאת לצורך סעודה צורכי ולהכין לבשל שלא נוהגים היום חצות. אחר

בשמחתה ורואה זוכה ירושלים על המתאבל כל

יד-טו תקנד עי' 1 יד תקנד, 2 הגוף על רטיבות סימני משאירים שאינם היינו להטפיח", ע״מ "טופח אינם עוד כל זה, לצורך לחים במגבונים שימוש התיר יג.) תשובה פכ״ט (ח״ג לציון האור כז. ס״ק תקנד משנ״ב 3 תרי״ד סי' מהריק״ש 4 טז שאלה כט סי' ח״ג אורל״צ 5 יח כב, טהרה דרכי 6 כד-כו סעיפים תקנד סי' ורמ״א בשו״ע בכ״ז עי' 7

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

חק לישראל ת''ב למייל

סדר

חק לישראל

באב לתשעה

סדר

חק לישראל

באב לתשעה

רוזנבערג מהדורת

סדר

באב לתשעה

וזוהר גמרא משנה כתובים נביאים תורה של לימוד סדר והוא בקביעות יום בכל אלו דברים ללמוד שיש מהאריז״ל כדאיתא

לתורה עתים קביעת בסוד

ומוסר מהלכה לחק' 'יוסף סדר עליהם ונוסף הנ״ל על להוסיף ז״ל חיד״א הרב שהנהיג מה עפ״י

באב בתשעה ללמוד המותרים מדברים נלקטו אשר

לת״ב זה חק ומקור ענין מבואר ובו 'מבוא' נדפס ובראשו

תשפ״ב המצרים בין ימי

לישראל חק לישראל חק

© למו״ל שמורות הזכויות כל זה לת״ב' 'חק ברעיון להשתמש או להעתיק ואין

מהמו״ל מפורשת רשות בלי עולה יעשו לא ישראל ושארית

הספר עניני ולכל והארות להערות

למחבר: לפנות ניתן

גינצבורג פינחס

053-3143574

ועיצוב: עימוד

052-7650492

שליט״א הדור פוסק ממרן קודש מכתב

העוֹלמי חֱקֹלישראֹל מפעֹל העוֹלֹלמי חֱקֱקֹלֹלישראֹלֹל מפעֹלֹל העוֹלמי חֱקֹלישראֹל מפעֹל

מפעֹל

העוֹלמי

לעי״נ השמועה, וממעתיקי הגדולה, כנסת משיירי וצדיק גאון האי

יבורך ישרים לדור זכה דעה, לדור שריד

רבינו כ״ק נפתלי הלברשטאם זצללה״ה

אבד ק צאנז "ק

ממשיך צאנז העיר ברבנות בקודש אבותיו שלשלת

אשר נלב״ע עולמו לבית ה׳תש״פ תמוז י״ב

ת. נ. צ. ב. ה.

שלשלת כל נשמת ולזכר צאנז לבית דדהבא שושילתא הק' רבותינו

על שישבו בעיר הרבנות כסא צאנז שנה וחמישים ממאה למעלה במשך

רבינו רשכבה״ג קה״ק מרן חיים בעל חיים דברי זצוקללה״ה

צאנז אבד״ק באוהל ומנ״כ ה׳תרל״ו, ניסן כ״ה נלב״ע

רבי הרה״ק מרן מקומו וממלא בנו אהרן זצללה״ה

צאנז אבד״ק באוהל ומנ״כ ה׳תרס״ג, אב ר״ח נלב״ע אביו פטירת אחר שנים וכ״ז אביו, בחיי שנים י״ט הרבנות בכתר שימש

הרה״ק מרן מקומו וממלא בנו רבי ליבוש ארי' זצללה״ה

צאנז אבד״ק באוהל ומנ״כ ה׳תרצ״ה, א' אדר כ״א נלב״ע

רבי הרה״ק מרן מקומו וממלא בנו זאב מרדכי זצללה״ה הי״ד

צאנז אבד״ק ה׳תש״ב סיון כ״ו טארנא בעיר עקה״ש נהרג

רבי הרה״ק מרן בנו ברוך הי״ד זצללה״ה

בצאנז הצעיר ורב גריבוב אבדק״ק ה׳תש״ג השנה דראש ב' ליום נקבע והיא״צ בבעלזיץ עקה״ש נהרג

לעי״נ נתייסד המפעל ו הצדיקים כל וזכות הק', זכותם לימוד את וחזקו שיסדו

הקדוש דמיטב מילי בכל להתברך הלומדים כל בעד תגן הזה,

באב לתשעה לישראל חק סדר

רוזנבערג מהדורת

ע״י הוקדש שליט״א רוזנבערג יודא אברהם רבי מוה״ר

לאויט״א שיחיו משפחתו בני וכל

נשמת לעילוי

ז״ל יצחק ר' הרה״ח בן ז״ל צבי ר' הרה״ח אבי

תשנ״ה אב ט' נלב״ע · הלימוד לפני השם את להזכיר בבקשה ·

ע״ה יעקב ר' בת בלומא אמי

תשס״ח כסלו ה' נלב״ע

הופמאן ז״ל יוסף ר' הרה״ח בן ז״ל דוד ר' הרה״ח חמי

תשס״ה ב' אדר ג' נלב״ע

ע״ה דוד ר' בת ריזל חמותי

תשל״ט טבת י״א נלב״ע

ע״ה אליהו בת עטיל זוו״ש

תשע״ג אייר י' נלב״ע

אבערלאנדער ז״ל אליעזר ר׳ בן עמרם ר' גיסי

תשפ״א כסלו כ״ט נלב״ע

ז״ל צבי ר׳ בן יצחק ר' היקר אחי

תשע״ו אייר ט נלב״ע

הופמאן ז״ל דוד ר׳ בן צבי יוסף גיסי

תשע״ט אלול י״ט נפטר החיים בצרור צרורה נשמתם תהא

זי״ע הקדוש האר״י: מרן וקבלה תלמוד משנה וכתובים נביאים תורה ללמוד צריך לא ואם וכו', לתורה עתים קבעת בסוד בקביעות יום בכל יום לצורך רק מועיל אין אבל ב', ביום ישלימנו א' יום קרא ועליו כלל תיקון לו אין קרא שלא א' יום לצורך אך ב',

לתקון. יוכל לא מעות נאמר ואתחנן) המצות (שער

זי״ע: פלאג׳י חיים רבי הגה״ק באב לתשעה חק סידר זלה״ה יעקב אביר אבי אדוני הרב חוקות בספר והביאותיו ואי״ה עמדי, כמוס הוא הלא

החיים. צ') אות י' סי' חי לכל (מועד

זי״ע: א״ש מהר״ם הגה״ק הפסוקים והשלים טו״ת הניח דת״ב מנחה לפני כשעה ההוא, ליום אשר הפסוקים מנין כפי לישראל חק סדר כפי פסוקי וכן וכו' בנים תוליד כי בפרשת תורה פסוקי אמר

המותרים. בדברים וכתובים נביאים קע״ג) אות יהודה (זכרון

לת״ב החק תבנית

תורה

דהוה שלום הנהר בשם סק״ח תקנ״ד סי' במשנ״ב (וכמ״ש דת״ב היום ומקריאת השבוע מפרשת

בת״ב). המותרים מדברים נביאים

דמותר ל. תענית בגמ' (וכדאי' שבירמיה, הרעים מדברים שהוא דת״ב, היום הפטרת מתוך

ס״א). תקנ״ד סי' המחבר וכ״פ ללומדו, כתובים

שבתהילים קל״ז -מפרק וכד', איכה ממגילת ולא מתהילים דוקא שהבאנו (הטעם בבל, נהרות על

תהילים). לומר תיקן ז״ל החק מסדר דהרב משנה במבוא. עי' וגמ' למשנה לימודים ב' שסדרנו בטעם הוא. חשוב דבר ודאי שניהם והלומד מהם, אחד ללמוד דסגי שם ונתבאר

לשמים. לבו שיכון ובלבד הממעיט ואחד המרבה ואחד

מסדר הרב [וכדתיקן משנה סדרי ששה לפי לימים המחולק לישראל חק של הסדר עפ״י א. בששת המשמשים העליונות מדות ששת נגד מכוונים משנה סדרי דששה האריז״ל מש״כ עפ״י ז״ל החק

השבוע]. ימי שלם. פרק דוקא דאי״צ במבוא וכדנתבאר שלם, פרק דאינו ואף ללמוד שרוצה למי ללומדו) שמותר ב' תקנ״ד בשו״ע (וכדאי' מו״ק ממסכת מגלחין אלו פרק ב.

משנה). חצי רק שהבאנו ה' ביום כשחל (ובפרט יום כמדי 'פרק' לעיכובא. אינו משנה סדרי ששה כנגד המכוון סדר לפי שהלימוד במבוא וכדנתבאר

גמרא במבוא]. עי' הלכה, לימוד בו ויש ומימרא, תוספתא מברייתא, [הכלול ת״ב, מהלכות תענית גמ' א.

במשניות. וכנ״ל ימים לפי מחולק ב. זוהר ד ימי דברים לפרשת לישראל בחק (המובא איכה חדש ה). -מזוהר

ז״ל) החיד״א מרן שקבע מה (עפ״י לחק יוסף פסוקה הלכה רמב״ם). - ללמוד קבע החיד״א שמרן (וכמו ת״ב הלכות מרמב״ם מוסר לחק). - ביוסף פעמים כמה מדבריו הביא החיד״א (שמרן בהקדמתו חרדים מספר

מבוא חק לישראל ח

מבוא

א פרק באב בט' [הרגיל] לישראל חק בספר הלימוד

שגילה הסדר עפ״י ביומו יום דבר לישראל" "חק סדר ללמוד קדושים ישראל מנהג גילו הדורות צדיקי לתורה'. עתים 'קבעת בסוד בקביעות יום בכל ללמוד שצריך האריז״ל בעולמות הנעשים התיקונים מגודל הן זה, קדוש לימוד מעלת גודל דרקיעי משבילי לנו

התחתונים. לעולמות עי״ז שנשפע ההשפעות מגודל והן העליונים

ובגמ' ובמדרש במשנה ולשנות וכתובים נביאים בתורה לקרות 'אסור באב בתשעה והנה

ס״א תקנ״ד סי' או״ח (שו״ע לב' משמחי ישרים ה' פקודי שנאמר משום ובאגדות בהלכות אם גיסא מאידך אמנם לישראל, חק סדר בת״ב ללמוד אסור לכאו' וא״כ ל.) תענית גמ' עפ״י התיקונים שהרי לתקון' יוכל לא 'מעות בבחי' זה יום ישאר בת״ב לישראל חק ילמדו לא בשער מהרח״ו וכמ״ש להשלימו, וא״א דוקא ביומו לימוד ע״י צ״ל זה בלימוד הנעשים

[שיקרא למחר להשלימו שצריך אע״פ החק סדר אחד יום למד לא שאם (ואתחנן) המצות אך הב' יום לצורך רק מועיל אי״ז ההוא] היום קריאת יקרא ואח״כ שדלג שלפניו יום קריאת תחילה

לתקון. יוכל לא מעות נאמר ועליו כלל תיקון לו אין קרא שלא הא' יום לצורך

בת״ב ללמדו המתירים דעת

[עכ״פ ביומו יום כמידי לישראל' ה׳חק בת״ב ללמוד שהקלו יש בזה, הדעות ונחלקו חייםב חוק בספר וכ״כ באורחותיהם, וההולכים הדורות צדיקי כמה נהגו וכן מנחה], לעת ע״פ וטעמם תקנ״ד). סי' לשו״ע וחידושים (בהערות אהרןג מטה פרח בשו״ת וכ״כ הספר) (בסוף

. א ומקור מטרת נתבאר ששם ב' בפרק [ובפרט ב׳מבוא' לעיין מאוד נחוץ זה 'חק' וצורת מטרת על לעמוד כדי

בת״ב. ללמוד המותרים מדברים שאינם קטעים כמה בו שיש לב לשים יש אמנם החק]. סדר וצורת

. ב א 'חסד חסידים מדרש וראש עיה״ק בירושלים המקובלים מגדולי ז״ל, קואינקה למהר״ו - אד״ב י״ב (נלב״ע ל'

תשע״ג]). בשנת לראשונה והודפס בכת״י היה [הספר תרכ״ב

תרפ״ח). טבת ו' (נלב״ע האדאס אבד״ק ז״ל פיש ישעי' אהרן רבי להגאון ג.

מבוא חק לישראל ט

רבי ומדרש מקומן איזהו ומשנת הקרבנות ופרשת היום סדר כל לקרות ד׳מותר דקיי״ל מה כתב דהנה היום', כ׳סדר הוה לישראל חק דה״ה למתירים וס״ל ס״ד), שם (שו״ע ישמעאל' דמי דה״ק 'נראה וז״ל, (סק״ד) הט״ז וביאר בת״ב', הפרשה לחזור 'ומותר וז״ל (שם) הרמ״א הרי עכ״ל. היום', כסדר ה״ל ה' ביום באב ט' שחל דהיינו יום באותו הפרשה לחזור שרגיל ה' ביום שרגיל כיון זמנה], עיקר [והוא שבת בערב [שמו״ת] הפרשה לחזור שיכול דאע״פ מי כ״ש היוםד, וסדר כזמנה דהוה ס״ל שרד)] (לבושי שבת לצרכי שבת בערב שטרוד [כגון אפשר ואי היום דוקא וזמנו יעבור, ולא בחק עליו וקיבלו יום כל לישראל חק ללמוד שרגיל

ומותר. היום כסדר הוה ודאי למחר, היום תיקון להשלים

וכמ״ש להקל, מאוד דקשה וכתבו הנ״ל הט״ז דברי על מפקפקים אחרונים שכמה ואף לחלק אפשר במשנ״בה, הט״ז דברי את העתיק לא דלכן סקי״א) (תקנ״ד הציון בשער וא״כ ה' ביום דוקא ללמוד אי״צ הפרשה דהא דמותר, לישראל חק לענין דמודים ולומר היום. כסדר הוה ושפיר וכנ״ל, דוקא ביומו ללמדו צריך החק משא״כ למחר, ילמדנו תרגום, ואחד מקרא שנים לקרות מותר בשבת, אפי' בת״ת דאסור דאף לאבל ודומיא

שם וש״ך ובט״ז ס״א, ת' סימן יו״ד שו״ע (עי' היום ומחובת הוא דזמנו משום בשבת, עכ״פ דאסור דס״ל לרמ״א דגם סק״ז) (תקנ״ד המג״א כתב בשבת שחל בת״ב וכן מהרש״ל). בשם בזה ומבאר שמו״תו, בו לקרות מותר מ״מ סק״ז) שם ומג״א ס״ב, (תקנ״ג תורה בתלמוד

. ד בלאו דגם דאסר, רמ״א על והקשה בשבת, שחל בת״ב אבות פרקי לומר דמותר סק״ב) (תקנ״ג להט״ז ס״ל וכן דרגילים כיון דקרבנות ומשניות התמיד פ' כגון ליומיה דשייך במידי בת״ב קורין דהא להתיר, הו״ל שבת כבוד אבות דפרקי דס״ל מוכח רמ״א מדאסר אמנם (עכ״ד). שבת לאותו השייכים פרקים ישתנה ולמה יום בכל לאומרם שא״א, מקומות ויש בקיץ, רק א״א דפרקים משום היום לסדר דומה דאינו דס״ל פרמ״ג וכתב היום, כסדר אינו

עיי״ש.

. ה הפרשה לחזור שמותר קורא לבעל דהכונה שם המג״א של הראשון כביאורו הרמ״א דברי בביאור ונקט מותר בלא״ה שחרית דשל מנחה, של דהיינו שלום הנהר בשם במשנ״ב [וכתב ת״ב. של הקריאה שיקרא קודם הטעמים בע״פ לחזור דמותר לאשמועינן ואיצטריך שחרית על אפי' דקאי פי' ובמחה״ש המותרים. דברים דהוי

כ״כ]. גדולה שמחה זה דאין שמשמחו, כיון דאסור ול״א והנקודות

. ו לקרות שרגיל בכך דמה משום היינו ה' ביום דאוסרים דהא דמותר, מודים הט״ז על החולקים גם לכאו' ובזה שו״ע (עי' היום ומחובת הוא זמנו עיקר בשבת משא״כ למחר, ימתין וא״כ היום דוקא זמנו אין סו״ס ה' ביום שמו״ת

זמנו עיקר שהוא ו' ביום גדול אונס היה אם [והיינו ס״ד. רפ״ה -או״ח וסק״ז]). סק״ו שם מג״א שמתיר כהט״ז נוקט דבלא״ה משום דהיינו נראה הרמ״א, בדברי המג״א של זה ביאור המשנ״ב דהשמיט והא דברי ביאור לנקוט המשנ״ב אוסר, העדיף עצמו שרמ״א (ואע״פ שאסרו ומג״א כרמ״א ודלא בשבת, שחל בת״ב ללמוד

לשיטתו). דא״ש כבי' רמ״א

מבוא חק לישראל י

שידע דאע״פ הרי בת״ב'. הפרשה לחזור ד׳מותר הנ״ל הרמ״א דברי את השניז) (בביאורו גיסא ומאידך בע״ש, שמו״ת ולקרות עצמו לדחוק לו והיה בשבת חל שת״ב בע״ש ומותר היוםח כסדר הו״ל אפ״ה שמח״ת], עד [או ג' יום עד להשלימו יכול הרי בדיעבד למחר היום תיקון להשלים כלל וא״א היום דווקא דזמנו לישראל חק סדר כ״ש לקרותו,

ומותר. היום מסדר הוה ודאי וכנ״ל,

סי' ביו״ד המחבר וכמ״ש היום, מסדר הוה ולכן הוא גמור חיוב דשמו״ת לחלק דיש ואף משא״כ ומותר', שמע את כקורא הוי הציבור עם פרשיותיו להשלים אדם שחייב 'דכיון ת' דעפ״י דכיון ס״ל המקילים דלקמן), האוסרים סברת אכן (וזהו מדינא חיוב אינו לישראל חק דזמנו ללמדו מותר שפיר ביום] [ודוקא ביום בו דוקא ללמדו וצריך ללמדו, חיוב יש האריז״ל

היום. ומחובת הוא

בת״ב ללמדו האוסרים דעת

וכ״מ בת״ב, לישראל חק ללמוד דאין ההלכה כפשטות פוסקים הרבה דעת אמנם היחוד ושיר תהלים במנחה בת״ב לומר במדינתו המנהג על שכתב סק״ו) (תקנ״ד מהמג״א דס״ל 'צ״ל וז״ל: למחר] והשלימו בת״ב אמרום שלא הלבוש בשם המג״א שהביא פוזנא כמנהג [ודלא לחוד, קביעות מטעם התיר דלא הרי (עכ״ל). במנחה׳ט לאומרו שרי בקשה דרך שאומרה כיון וכד' המן ופ' התשובה פ' לומר להקל שנהגו שיש מה וכן בקשהי. דרך שאומרים מה אלא לישראל חק משא״כ וכד', וסגולה בקשה דרך אותם דאומרים מטעם דהיינו י״ל במנחה, לתורה. עיתים קביעת בסוד התוה״ק לימוד הוא ענינה וכל לימוד, דרך אותו דאומרים אסור

. ז א תקנ״ד משה בדרכי וכמש״כ זה דין מקור [שהוא טירנא אייזיק לרבי המנהגים בספר להדיא כתוב זה ]'וכביאור קר״ש כגון מותר היום חובת 'כל וז״ל: ירושלים) מכון שע״י אשכנז חכמי תורת מפעל (ע״י הכת״י עפ״י מחדש שנדפס 'בשבת' תיבת נשמט הקודמים הדפוסים בכל אמנם מותר'. בשבת שחל בת״ב הפרשה לחזור וכן וכה״ג, ומזמורים

הדברים. בביאור הנו״כ נתחבטו ולכן בסתמא, הרמ״א כתב ועפי״ז

. ח (סי' בשבת שחל בת״ב אבות פרקי ולומר ללמוד אסור לרמ״א דהרי שבת, משום ההיתר דטעם לומר ואין וא״כ פרקים, בו אומרים דאין הפרשה] לחזור דמותר הדין מקור [שהוא המנהגים בס' וכ״כ כאן), המג״א וכדציין ס״ב תקנ״ג דיני עם המנהגים בס' מדכתבו כן מוכח ועוד היום. וחובת מסדר דהוה משום אלא דשבת, קולא משום ההתר אין

הקודם). באות לשונו (עי' בשבת שחל ת״ב דיני עם כתבו ולא היום חובת

. ט למחר. להשלים פוזנא כמנהג לנהוג דנכון סיים אמנם (סק״ז), במ״ב וכ״כ

. י מדינא חיוב שהוא שמו״ת שאני לימוד, דרך שהוא אף (וכנ״ל) בשבת שחל בת״ב שמו״ת לומר דהתיר והא

היחוד. ושיר תהלים משא״כ היום, מסדר הוה שפיר ולכן שמע את כקורא דהוה ת') סי' (יו״ד המחבר וכמ״ש

מבוא חק לישראל אי

וז״ל מעמדות לענין ד') (תקנ״ד יוסף הברכי בשם סק״ה) (תקנ״ד תשובה בשערי וכ״כ ביום גם מעמדות לקרות כטועים ודלא אסור, ביום יום שלומד אף המעמדות סדר 'ללמוד לענין הדין הוא לכאו' וא״כ לומר'. אין בודאי 'ומעמדות וז״ל (סק״ז) המשנ״ב וכ״פ ט״ב'. הברכי את שהביא לאחר לאברהם, הזכור בשם (סקי״ט) החיים בכף וכ״כ לישראל, חק דאסור ודאי ממילא לישראל חק של הפסוקים לקרוא 'וכן וז״ל: הנ״ל 'יוסף וכ״כ עכ״ל. אי, שלום -במשמרת איש בבן וכ״ה באב, בט' לישראל חק ללמוד דאין ס״ו) מ' (סימן קודינוב

שו״ע בסוף הנדפס אבילות (הלכות מרגליות הגרא״ז כבר פסק וכן סק״ט). ב' שנה לך (פר' חי אבלו, בימי יאמרנו לא יום כל לישראל חק לומר נוהג אם דגם אבל, לענין י״ח) סעיף יו״ד,

כללי. חיוב דאינו

להאוסרים השלמתו זמן

בעירובין וכדאי' ערבית, אחר בלילה החק להשלים דמנהגו כתב (שם) שלום במשמרת

דמי ס״ב) רל״ח (או״ח בשו״ע נפסק [וכן בליליא ופרע ביממא יזיף הוה יעקב בר אחא רב (סה:) והוסיף, מיד]. בלילה ישלימנו השלימו ולא ביום טרוד והיה ליום וכך כך ללמוד קבוע חק לו שהיה דיומא ענינא שהוא כיון מ״מ בלילה, ותרגום מקרא ללמוד אין קבלה שעפ״י שאע״פ משמע (שם) חי איש ובבן עכ״ד. בלילה, לבנה בקידוש מזמורים אומרים שאנו וכמו שרי, יום, דאותו החק לימוד קודם ת״ב למחרת המקרא] פסוקי את [רק החק משלים שהיה בלי לבד מקרא חמישי יום של הפסוקים שישי בליל לומד היה ה' ביום ת״ב וכשחל פסוקים כ״ו למד ואחריהם שישי] בליל לא וגם וכנ״ל בלילה תרגום א״א קבלה [דעפ״י התרגום

שישיבי. ליל של

משום היינו לכאו' תרגום) למד לא שישי (ובליל בלילה חי איש הבן השלימו שלא [ומה הפסוקים אומרים דהתם בלילה, וכדומה לבנה בקידוש מזמורים לאמירת דומה דאינו דס״ל

לימוד]. דרך אומרים החק פסוקי משא״כ וכד' ושבח תפילה דרך

. אי [וכן דמעמדות חיים בחוק וכמ״ש למעמדות, דומה אינו דחק כתבו (שם) אהרן מטה ופרח חיים בחוק אמנם משא״כ לתורה, עתים לקביעת כלל שייכות לה ואין דחסידותא ומילי פרטי חיוב הוא וכדומה] משניות פרקי ח״י דגם ס״ל האוסרים משא״כ באריכות. עיי״ש לתורה, עתים קביעת משום ביה ואית כללי חיוב דהוא לישראל חק

שהבאנו. מרגליות הגרא״ז וכמ״ש כללי חיוב אינו לישראל חק

. בי דיפה וכתב מני, ממהר״א זה מנהג מצא ואח״כ ה', ביום כשחל לנהוג איך גילוי מצא לא שבתחילה עיי״ש

. עשה

מבוא חק לישראל בי

שדילג ליום ולא השלמה ליום רק מועילה ההשלמה

ליום כ״א שדילג ליום מועילה אינה דההשלמה המצות משער לעיל הבאנו כבר אמנם משלים אם ואף לתקון, יוכל לא מעות בבחי' נשאר ת״ב שיום נמצא וא״כ ההשלמה, ולא כהשלמה רק דנחשב יתכן שישי] בליל חי איש [והבן שלום וכהמשמרת ת״ב במוצאי

הארה משאירים החק לימוד ע״י [דהרי הלילה אחר הולך היום זה דלענין דמסתבר כביומו,

הולך היום זה ולענין כדאיתא, הבאה משבת נר״נ הארת וקונים שעברה דשבת נשמה רוח נפש מתוספת

הלילה]. אחר

ב פרק באב בט' ללמוד המותרים מדברים לישראל חק סדר

לכתחילה המותר באופן בת״ב גם לישראל חק ללמוד יוכלו שכולם וכדי הנ״ל לאור ללמוד שמותר הרעים מדברים לישראל' חק 'סדר דשמיא בסייעתא וסידרנו ליקטנו לכו״ע,

בת״ב. אותם

להאריז״ל החק סדר

לישראל' 'חק סדר מדעתו לחדש שיוכל הוא ואיזה זה הוא מי השואל ישאל ואם מדעתנו חלילה מחדשים שאיננו ונאמר נענה והנסתר, הקבלה רזי עפ״י ומיוסד בנוי אשר אמר ולא ללמוד מה סידר לא והוא זה, לימוד ענין לנו שגילה הוא האריז״ל דהנה כלום, שצריך אלא לישראל, חק בספר שנדפסו וכו' והמשניות הפסוקים ללמוד דוקא שצריך

לא אבל המצות, בשער שכתב הפסוקים 'מנין' [לפי תנ״ך של פסוקים וכך כך יום בכל ללמוד

ד״ה ואתחנן המצות (בשער ז״ל מהרח״ו וכמ״ש וקבלה, תלמוד משנה פסוקים] 'איזה' פירט

עיי״ש). נבאר, ועתה

לעיכובא ושאינו שבידינו החק סדר מקור

החכם הוא בידינו עתה שהוא כמו ומסודר קבוע לימוד לפי לישראל' חק 'ספר מסדר ודאי והנה דפו״ר). לישראל חק של השער דף עפ״י (התוארים ז״ל ברוך יצחק רבי הכולל השלם בסדר טמירים ענינים לו היו דודאי חדש, סדר ולסדר הנ״ל החכם אחר לבוא ראוי שאין אינו זה סדר מ״מ ישראל, ובתפוצות הדורות צדיקי אצל ונתקבל שזכה לאחר ובפרט זה,

מבוא חק לישראל גי

וכמ״ש בקל, הלימודים כל וללמוד למצוא יוכל שכ״א ולהקל להועיל היתה וכונתו לעיכובא, שלא וק״ו לעיכובא, זה סדר שיהא לא אבל להקל', אלא להחמיר סדרו 'שלא בהקדמתו חקגי. כלל ילמדו שלא ללמדו, שאסור בזמן או החק, סדר כל ללמוד יכול שאינו למי יגרום

באב' לתשעה לישראל 'חק

ודאי ההלכה] וכפשטות האוסרים [לדעת שסידר הסדר ללמוד שאסור באב בתשעה והנה חק של הענין לכתחילה עי״ז מקיימים דשפיר המותרים, דברים של אחר סדר ללמוד ראוי

המותר זה סדר ללמוד שעדיף יתכן הרגיל, הסדר ללמוד להקל הנוהגים אלו [וגם וכאמור. לישראל

וכדלקמן)]. התורה מפסוקי חוץ (עכ״פ לכו״ע,

חיים רבי דהגאון חדש, דבר אינו המותרים מדברים לישראל' 'חק ללמוד זה רעיון ובאמת והרב וז״ל: לת״ב, חק סידר שאביו צ') אות י' (סי' חי כל מועד בספרו כתב כבר ז״ל פלאג׳י ואי״ה עמדי כמוס הוא הלא ת״ב, ליום לישראל חק סדר סידר זלה״ה יעקב אביר אבי אדוני

החיים). חוקות בספר מצאנוהו לא (אמנם עכ״ל. ית״ש, בעזרתו החיים חוקות בספר והביאותיו

כתלמיד והחשיבו החת״ס מרן תלמידי [מגדולי ז״ל א״ש מהר״ם הגאון שנהג מצאנו וכן וכו' טו״ת הניח מנחה לפני כשעה וז״ל: קע״ג) (אות יהודה זכרון בספר בנו וכמש״כ חבר]

* דהנה בידם. עיתותם שאין מחמת יום מדי בקביעות לישראל חק לומדים שאין לאלו הערה תצא ומכאן צריכים היום כל לומדים ובלא״ה אומנותם שתורתם ת״ח ואפי' יום, בכל בקביעות ללמדו גדול ענין שיש ידוע וקבלה תלמוד משנה תנ״ך יום כל ללמוד -( חיד״א הרב [וכמ״ש מהאריז״ל, וכדאי' לתורה עתים קביעת בסוד זוהר)

תם']. ואחד חכם אחד דגברי אקרקפתא רמיא חיובא 'וכמעט וז״ל: לחק בהקדמתו 'אחד וז״ל בהקדמתו וכמ״ש להקל רק כן וסידר לעיכובא, אינו ז״ל החק מסדר הרב שקבע זה שסדר ומאחר ללמוד פנאי לו שאין שמי נתכון לא ודאי א״כ להקל', אלא להחמיר הדבר אמרו לא הממעיט ואחד המרבה סדר עפ״י התנ״ך פסוקי את לכה״פ שילמדו ראוי וא״כ החק, ענין כלל ילמד שלא שסידר החק סדר כל את במשך לומד ובלא״ה אומנותו שתורתו [ומי וזוהר גמ' וקצת אחת] משנה [אפי' משניות וקצת לישראל, חק פסוקי את ומ״מ בלא״ה. לומד שאינו הלימודים רק מהחק וילמד ע״ז, לסמוך יכול אלו מלימודים חלק היום והסדר המנין כפי ללמוד צריך דהרי נ״ך, או תורה לומד שבלא״ה מי אף לישראל חק כסדר ללמוד יש התנ״ך מכמות לגרוע החק סדר כל את הלומדים לאלו ח״ו לגרום זו הערה כונת שאין ופשוט האריז״ל]. שגילה ענין ידי לצאת בכך דסגי שכתבנו, כמו לכה״פ ללמוד שיתחיל חק כלל לומד שאינו שמי אלא לימודם,

לישראל. דחק זה נשגב זי״ע מז׳יטאמיר מר״א אהרן' 'תולדות בספר וכמ״ש לישראל, החק סדר כל את שילמדו ראוי ודאי היום כל ומתן במשא [והעוסקים מאשר א״י ד״ה -(ויחי לתורה, עתים יקבע זמן לו ואין ומתן במשא שעוסק מי שאפי' ורגע, עת בכל בתורה לעסוק חייב אדם כל וז״ל: השני) יענה ומה שעה, חצי רק שהות צריך ואין וזוהר, ומשניות ואגדה וגמרא תנ״ך כלול שבו לישראל חק הספר בנמצא שעכשיו ובפרט

עכ״ל]. לתורה, עתים קבעת לא למה אותו כשידונו האדם

מבוא חק לישראל די

פסוקי אמר ההוא, ליום אשר הפסוקים מנין כפי לישראל חק סדר כפי הפסוקים והשלים המותרים, בדברים וכתובים נביאים פסוקי וכן השבוע, בפרשת שהוא תוליד כי בפ' תורה

אע״ג מנחה, בזמן דלמדו (והא עכ״ל. אתמול, לומר צריך שהיה כפי השלים שלאחריו וביום

מהאריז״ל). וכדמובא טו״ת עם ללמדו שרצה משום אולי חצות, קודם גם אלו דברים ללמוד דמותר

שאין ואע״פ המותרים, מדברים אלו לימודים בת״ב למד ג״כ האריז״ל שמרן מאוד ויתכן שאכן מאוד מסתבר וכנ״ל, דוקא מסוימים לימודים על הקפיד ולא מאחר מ״מ לדבר ראיה סדר על הקפיד התורה פסוקי על שהרי התורה, מפסוקי חוץ [עכ״פ המותרים מדברים למד

וכדלקמן]. מסוים

לעיכובא הוה ואי מהאריז״ל המובא התורה פסוקי סדר

תלמוד משנה בנ״ך היינו מסוים לימוד הצריך לא שהאריז״ל שכתבנו מה הנה אמנם יקרא תחילה וז״ל: (שם) המצות בשער ז״ל מהרח״ו כתב התורה בפסוקי משא״כ וקבלה, ב' וביום פרשה, שבאותה ראשונים פסוקים ו' יקרא א' ביום ההיא, השבוע מפרשת בתורה ב. ההיא, מפרשה א. צ״ל: שבמקרא הרי (עיי״ש). עכ״ל וכו', שלאחריהם פסוקים ד' יקרא

הסדר. על הפרשה מתחילת

ובדיעבד לכתחילה, רק הם שמא או לעיכובא הם אלו ענינים ב' אי להסתפק דיש אלא

תורה. של אחרים פסוקים ע״י גם אפשר בת״ב] כגון אפשר, [ובדאי

שהוא וכו' בנים תוליד כי פסוקי ע״י בת״ב אפשר שפיר השבוע מפרשת לקרות והנה אבל שלום), נהר בשם סק״ח במשנ״ב (וכמ״ש המותרים מדברים והוא ואתחנן, – השבוע מפרשת פיהם את שאלנו ע״כ המותרים, מדברים שאינו לפי א״א הסדר על הפרשה מתחילת ללמוד לכתחילה, של ענין רק שזה ואמרו רזא, ומארי תלמוד מארי שליט״א המקובלים גדולי של

כבר הם שגם אמרו [וחלקם תורה של פסוקים שאר ע״י גם ה׳חק' ענין לקיים אפשר ושפיר בעזהשי״ת סידרנו ע״כ וכנ״ל. כן נהג כבר א״ש שהמהר״ם כתוב מצאנו ואח״כ בת״ב], כן נהגו ובפרט הסדר, על הפרשה מתחילת שאינו אע״פ תוליד' 'כי מפסוקי התורה פסוקי את בת״ב, התורה פסוקי כלל ללמוד לא במקום אלא הפרשה תחילת פסוקי במקום שאי״ז

ת״ב. ביום הפרשה תחילת פסוקי לומדים אין בלא״ה דהא

המותרים מדברים שילמדו דעדיף דיתכן לעיל שכתבנו הגם כרגיל, חק וללמוד להקל הנוהגים [ואלו

ושאר נ״ך פסוקי לענין היינו בת״ב) ללמדו לכו״ע ומותר החק, לימוד לענין לכתחילה מועיל (דהא בת״ב

מהאריז״ל]. הוא זה וסדר מאחר הרגיל, הסדר ע״פ ילמדו התורה פסוקי את אבל לימודים,

מבוא חק לישראל וט

לישראל שבחק והגמ' המשניות סדר בענין

לפי הימים וסידר שלם, משניות פרק יום כל ללמוד סידר ז״ל החק מסדר הרב הנה מועד מסדר ב' וביום זרעים מסדר וגמ' משנה ילמדו א' שביום דהיינו משנה, סדרי ששה איזה פירט לא אבל ותלמוד, משנה יום כל ללמוד דיש רק כתב המצות בשער אמנם וכו',

ללמוד. כמה ולא וגמ' משניות

נגד מכוונים משנה סדרי דששה האריז״ל מש״כ עפ״י כן שקבע בהקדמתו החק מסדר הרב [ומש״כ

כונתו (עכ״ל), המדות סדר ע״פ ביומו אחד כל השבוע ימי בששת משמשים והם עליונות מדות ששה

החק ללמוד שצריך אמר לא אבל והימים, המדות נגד מכוונים משנה סדרי דששה רק גילה שהאריז״ל

ומש״כ יום. לאותו המכוון המשנה סדר לפי יום כל ללמוד דנכון עפי״ז שחידש הוא החק מסדר והרב לפי״ז,

לחלק דיש כונתו אין וכו', וכך כך יכוין מועד בסדר ואם וכך כך יכוין זרעים סדר לומד דאם המצות בשער

וכו']. מועד בסדר וכן וכך כך יכוין זרעים בסדר שלומד עת ובכל יום שבכל אלא לפי״ז, השבוע לימי הלימוד

לת״ב זה בחק שסדרנו והגמ' המשניות סדר

סדר מכל שלם פרק אין דהא הימים ולפי שלם דפרק הנ״ל ענינים ב' לקיים א״א בת״ב לא האריז״ל דהא לעיכובא, אינם אלו ענינים שב' פשוט אמנם בת״ב. המותרים מדברים מששה אחר סדר ע״י גם החק ענין לקיים אפשר שפיר וא״כ וכנ״ל, אלו ענינים ב' הצריך הבאנו כן סידר ז״ל החק מסדר והרב מאחר ומ״מ שלם. פרק דוקא אי״צ וכן משנה, סדרי

קדשים ומסדר שלם. פרק שאינו [אע״פ יומו לפי סדר מכל משניות א. משניות: של לימודים ב' פרק ב. ללמדו]. שמותר משנה חצי רק העתקנו ע״כ בת״ב המותרים מדברים שלימה משנה מצאנו לא וכדנפסק יום] לאותו המכוון מסדר שאינו [אלא שלם פרק שהוא מו״ק ממסכת מגלחין אלו

ללמדו. דמותר ס״ב) (תקנ״ד בשו״ע

ומימרא תוספתא ברייתא בו וכלול תענית, ממסכת א. לימודים: ב' הבאנו בגמ' וכן ומיירי ומימרא] תוספתא ברייתא והם בתלמוד שיש בחינות ג' שיקרא דטוב (שם) המצות בשער [וכמ״ש

שבחק התלמוד ענין דעיקר לישראל חק בספרי שנדפסו והתפילות מהכוונות [וכדמשמע ת״ב מהלכות סדרי ששה עפ״י ימים לפי מסודר וכד' החרבן מעניני אגדתא ב. שבתלמוד]. ההלכה לימוד הוא

ז״ל. החק מסדר הרב שסידר וע״ד משנה

בין אלו מלימודים באחד דסגי פשוט דווקא מסוים לימוד צריך דאין לעיל האמור וע״פ

דברי עפ״י דהוא כיון הימים, לפי הלימוד את הקדמנו [במשניות יבחר. והבוחר בגמ', ובין במשניות

בו דיש כיון תענית הגמ' את הקדמנו ובגמ' והימים. המדות נגד מכוונים משנה סדרי שהששה האריז״ל

מבוא חק לישראל זט

לענ״ד הלימודים, מב' אחד רק ללמוד רוצה אם ולכן וכנ״ל. ומימרא תוספתא מברייתא וכלול הלכה לימוד

ובגמ']. במשנה שסדרנו הראשון הסדר ללמוד להעדיף יש אולי

שיכוין ובלבד הממעיט ואחד המרבה ואחד טפי, שפיר ודאי הלימודים כל את והלומד

לשמים. לבו

ת״ב אחר הרגיל החק סדר השלמת בענין

ולפי״ז הסדר, על הפרשה מתחילת התורה פסוקי את ללמוד דיש מהאריז״ל לעיל הבאנו ללמוד צריכים שהיו הפרשה מתחילת התורה פסוקי את ת״ב אחר להשלים יש לכאו' הרגיל לישראל חק ספר סדר לפי בת״ב ללמוד צריכים שהיו הנ״ך פסוקי משא״כ בת״ב, קיימו ושפיר המותרים, מדברים אלו לימודים למדו שכבר מאחר ת״ב אחר להשלימם אי״צ אי״צ דבלא״ה הלימודים שאר וכ״ש וכאמור. ממש לכתחילה לישראל חק של הענין עי״ז היינו כשדילג, למחרת החק לימוד את להשלים שצריך המצות בשער דמש״כ להשלימם,

המקרא פסוקי את רק -( הלימודים שאר את גם ת״ב לאחר להשלים חשוב דבר (ומ״מ עיי״ש. תנ״ך)

את רק השלים דאולי מוכרח אינו [אמנם ז״ל א״ש מהר״ם דנהג שם יהודה בזכרון וכ״מ הרגיל, החק של

התורה]). פסוקי את רק אפי' ואולי דתנ״ך הפסוקים

ביו״ט לקרות ימשיכו צדקנו משיח ביאת לאחר דגם מצדיקים דאיתא בהא ונסיים טובה על שיורה לגמרי, חדש פירוש לזה דיהא אלא איכה, מגילת באב דתשעה

ליו״ט. הזמירות להיות יתהפכו הקינות עד״ז וכן ונחמה,

ודגש ענין יהיה לבוא דלעתיד זה דרך על לומר אפשר אולי דמסתפינא לולא וא״כ יתפרשו אלו לימודים דכל הגלות, בזמן הרעים דברים שהיה מה דת״ב ביו״ט ללמוד

הטובים'. 'דברים בשם נקראים ויהיו ושמחה וששון ונחמה דטובה חדשה בדרך

חלקנו ל׳ותן נזכה ואז בימינו' במהרה ביהמ״ק 'שיבנה שבשמים אבינו מלפני ויה״ר ואמיתית שלימה שמחה מתוך התוה״ק חלקי כל את בת״ב גם ללמוד – בתורתך'

אמן. בימינו במהרה גוא״צ בביאת

תשפ״ב המצרים בין ימי

לאור המוציא המסדר

גינצבורג פינחס והחסידות התורה עיר פה

ברק בני

באב לתשעה חק לישראל זי

פסוקים ו' יקרא ראשון ביום ת”ב חל אם

הארה בו להשאיר ב”ן דשם יו”ד דמילוי וֵ֖ כנגד שהם אלו פסוקים ששה בקריאת ויכוין

שעברה: משבת נשמה מתוספת

ת חל פסוקים״אם ה' יקרא שלישי ביום ב

ה דמילוי הֵ֖ כנגד שהם אלו פסוקים חמישה בקריאת ב״ויכוין דשם ראשונה "ה להשאיר ן

שעברה: משבת נפש מתוספת הארה בו

ת חל פסוקים״אם ה' יקרא חמישי ביום ב

ה דמילוי הִ כנגד שהם אלו פסוקים חמישה בקריאת ב״ויכוין דשם אחרונה "ה לקנות ן

הבאה: משבת יתירה רוח הארת

שמו קורין התורה נ״פסוקי ופסוקי מקרא״ת, אחד רק קורין ך

ד) (דברים תורה

וְהִשְׁחַתֶּם בָּאָרֶץ וְנוֹשַׁנְתֶּם בָנִים וּבְנֵי בָּנִים תוֹלִיד כִּי כה אֱלֹהֶיךָ יְהֹוָה בְּעֵינֵי הָרַע וַעֲשִׂיתֶם כֹּל תְּמוּנַת פֶּסֶל וַעֲשִׂיתֶם

וּתְחַבְּלוּן בְּאַרְעָא וְתִתְעַתְּקוּן בְנִין וּבְנֵי בְּנִין תוֹלְדוּן אֲרֵי לְהַכְעִיסוֹ:

קֳדָמוֹהִי: לְאַרְגָזָא אֱלָהָךְ יְיָ קֳדָם דְבִישׁ וְתַעְבְּדוּן כֹּלָא דְמוּת צֶלֶם וְתַעְבְּדוּן אָבֹד כִּי הָאָרֶץ וְאֶת הַשָּׁמַיִם אֶת הַיּוֹם בָכֶם הַעִידֹתִי כו הַיַּרְדֵּן אֶת עֹבְרִים אַתֶּם אֲשֶׁר הָאָרֶץ מֵעַל מַהֵר תֹּאבֵדוּן

)(כה ממנה שיגלו להם רמז ונושנתם. שנה, ושתים וחמשים מאות שמונה לסוף לסוף והגלם הקדים והוא ונושנתם, כמנין שנים שתי והקדים וחמשים, מאות שמונה אבד כי בהם יתקיים שלא כדי לונושנתם,

על ה' וישקוד שנאמר, וזהו תאבדון, אלהינו ה' צדיק כי עלינו ויביאה הרעה שמהר עמנו, עשה צדקה יד), ט, (דניאל

(סנהדרין זמנה לפני שנים ב' להביאה (כו )לח.): מזמינם הנני בכם. העידתי

רש״י

באב לתשעה חק לישראל חי

תִּשָּׁמֵדוּן הִשָּׁמֵד כִּי עָלֶיהָ יָמִים תַאֲרִיכֻן לֹא לְרִשְׁתָּהּ: שָׁמָּה

מֵעַל בִּפְרִיעַ תֵּיבְדוּן מֵיבַד אֲרֵי אַרְעָא וְיָת שְׁמַיָא יָת דֵין יוֹמָא בְּכוֹן אַסְהֵדִית

אֲרֵי עֲלַהּ יוֹמִין תוֹרְכוּן לָא לְמֵירְתַהּ לְתַמָן יַרְדְנָא יָת עָבְרִין אַתּוּן דִי אַרְעָא וְנִשְׁאַרְתֶּם בָּעַמִּים אֶתְכֶם יְהֹוָה וְהֵפִיץ כז תִּשְׁתֵּצוּן: אִשְׁתְּצָאָה

יְיָ וִיבַדַר שָׁמָּה: אֶתְכֶם יְהֹוָה יְנַהֵג אֲשֶׁר בַּגּוֹיִם מִסְפָּר מְתֵי

לְתַמָן: יָתְכוֹן יְיָ יְדַבַּר דִי בְּעַמְמַיָא דְמִנְיָן עַם וְתִשְׁתָּאֲרוּן בְּעַמְמַיָא יָתְכוֹן אֲשֶׁר וָאֶבֶן עֵץ אָדָם יְדֵי מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים שָׁם וַעֲבַדְתֶּם כח

תַּמָן וְתִפְלְחוּן יְרִיחֻן: וְלֹא יֹאכְלוּן וְלֹא יִשְׁמְעוּן וְלֹא יִרְאוּן לֹא

שָׁמְעִין וְלָא יֶחֱזוּן לָא דִי וְאַבְנָא אָעָא אֱנָשָׁא יְדֵי עֹבַד טַעֲוָתָא פָלְּחֵי לְעַמְמַיָא אֱלֹהֶיךָ יְהֹוָה אֶת מִשָּׁם וּבִקַּשְׁתֶּם כט מְרִיחִין: וְלָא אָכְלִין וְלָא

מִתַּמָן וְתִתְבְּעוּן נַפְשֶׁךָ: וּבְכָל לְבָבְךָ בְּכָל תִדְרְשֶׁנּוּ כִּי וּמָצָאתָ

נַפְשָׁךְ: וּבְכָל לִבָּךְ בְּכָל קֳדָמוֹהִי מִן תִבְעֵי אֲרֵי וְתִשְׁכָּח אֱלָהָךְ דַייָ דַחֲלְתָּא יָת

ששי] פסוק לקרות מוסיפין א' ביום וכשחל ה', או ג' ביום כשחל קורין כאן [עד

הַיָּמִים בְּאַחֲרִית הָאֵלֶּה הַדְּבָרִים כֹּל וּמְצָאוּךָ לְךָ בַּצַּר ל

כֹּל וְיַשְׁכְּחֻנָךְ לָךְ יֵיעוֹק כַּד בְּקֹלוֹ: וְשָׁמַעְתָּ אֱלֹהֶיךָ יְהֹוָה עַד וְשַׁבְתָּ

לְמֵימְרֵהּ: וּתְקַבֵּל אֱלָהָךְ דַיְיָ לְדַחַלְתָּא וּתְתוּב יוֹמַיָא בְּסוֹף הָאִלֵין פִּתְגָמַיָא

(כח בכם: שהתריתי עדים )להיות עובדים משאתם כתרגומו, אלהים. שם ועבדתם

להם: עובדים אתם כאילו לעובדיהם,

באב לתשעה חק לישראל טי

ט (ירמיה )נביאים

נִצְּתוּ כִּי קִינָה מִדְבָּר נְאוֹת וְעַל וָנֶהִי בְכִי אֶשָּׂא הֶהָרִים עַל ט וְעַד הַשָּׁמַיִם מֵעוֹף מִקְנֶה קוֹל שָׁמְעוּ וְלֹא עֹבֵר אִישׁ מִבְּלִי

דִירָוַת וְעַל וּמְצַוָח וּבְכֵי קָלֵי מֵרִים אֲנָא טוּרַיָא עַל הָלָכוּ: נָדְדוּ בְּהֵמָה

בְּאַרְעֲהוֹן בְּעִירָא קַל אִשְׁתְּמַע וְלָא דְעָדֵי אֱנַשׁ מִבְּלִי צַדִיאוּ אֲרֵי אִלְיָא מַדְבְּרָא לְגַלִּים יְרוּשָׁלִַם אֶת וְנָתַתִּי י גְלוֹ: אִטַלְטָלוּ בְּעִירָא וְעַד דִשְׁמַיָא מֵעוֹפָא

וְאֶתֵּן יוֹשֵׁב: מִבְּלִי שְׁמָמָה אֶתֵּן יְהוּדָה עָרֵי וְאֶת תַּנִּים מְעוֹן

יָתֵיב: מִבְּלִי לְצָדוּ אֶתֵּן יְהוּדָה דְבֵית קִרְוַיָא וְיַת יְרוֹדִין מְדוֹר לְיַגָרִין יְרוּשְׁלֵם יַת

יא אֵלָיו יְהוָה פִּי דִּבֶּר וַאֲשֶׁר זֹאת אֶת וְיָבֵן הֶחָכָם הָאִישׁ מִי

מַן עֹבֵר: מִבְּלִי כַמִּדְבָּר נִצְּתָה הָאָרֶץ אָבְדָה מָה עַל וְיַגִּדָהּ

אַרְעָא חֲרוּבַת מִן עַל וִיחַוִינָהּ עִמֵיהּ יְיָ קֳדָם מִן וּדְאִתְמַלֵל דָא יַת וְיִסְבַּר דְחַכִּים גַבְרָא תּוֹרָתִי אֶת עָזְבָם עַל יְהוָה וַיֹּאמֶר יב יָתֵיב: מִבְּלִי כְּמַדְבְרָא צַדִיאַת

וַאֲמַר בָהּ: הָלְכוּ וְלֹא בְקוֹלִי שָׁמְעוּ וְלֹא לִפְנֵיהֶם נָתַתִּי אֲשֶׁר

בָּהּ: הֲלִיכוּ וְלָא לְמֵימְרִי קַבִּילוּ וְלָא קֳדָמֵיהוֹן דִיהָבִית אוֹרַיְתִי יַת שְׁבָקוּ דִי עַל יְיָ

)(ט ועל ההרים: חורבן על ההרים. על שבמדברות. רועים נוה מדבר. נאות פג) (תהלים אלהים נאות וכן נוה, ל' נאות לשון נצתו. צג): (שם קודש נאוה לביתך וכן לילך, סופן הלכו. נדדו נצתה: וכן ציה, ביהודה, איש עבר לא שנה ושתים חמשים פרס מלך כורש פקודת עד צדקיהו מגלות

'ועד לדבר ורמז היו, שנה ושתים חמשים והחשבון נ”ב, בגימטריא חשבונה בהמה' (י מגילה: במסכת )מכוון דגורין: לגלים. )(יא זאת, שיבין החכם. [האיש] מי ויגידה. אליו: ה' פי דבר אשר הנביא ומי כל ובא הארץ אבדה מה על יגיד ומי

הזה: הפורענות

רש״י

באב לתשעה חק לישראל כ

לִמְּדוּם אֲשֶׁר הַבְּעָלִים וְאַחֲרֵי לִבָּם שְׁרִרוּת אַחֲרֵי וַיֵּלְכוּ יג

אֲבַהָתְהוֹן: דְאַלֵיפִינוּן בַּעֲלַיָא וּבָתַר לִבְּהוֹן הִרְהוּר בָּתַר וַאֲזַלוּ אֲבוֹתָם:

ששי] פסוק לקרות מוסיפין א' ביום וכשחל ה', או ג' ביום כשחל קורין כאן [עד מַאֲכִילָם הִנְנִי יִשְׂרָאֵל אֱלֹהֵי צְבָאוֹת יְהוָה אָמַר כֹּה לָכֵן יד

צְבָאוֹת יְיָ אֲמַר כִּדְנַן בְּכֵן רֹאשׁ: מֵי וְהִשְׁקִיתִים לַעֲנָה הַזֶּה הָעָם אֶת

דִלְוָט כָּס וְאַשְׁקִינוּן כְּגִידִין מְרַר הָדֵין עַמָא עַל עָקָא מַיְתֵי אֲנָא הָא דְיִשְׂרָאֵל אֱלָהָא

חִיוְיָן: בְּרֵישֵׁי

קלז) (תהלים כתובים

עַל צִיּוֹן: אֶת בְּזָכְרֵנוּ בָּכִינוּ גַּם יָשַׁבְנוּ שָׁם בָּבֶל נַהֲרוֹת עַל א עֲרָבִים עַל ב צִיוֹן: יַת דָכְרִין הֲוֵינָא כַּד בְּכִינָא לְחוֹד יְתִיבְנָא תַּמָן דְבָבֶל נַהַרְוָתָא שָׁם כִּי ג כִּנָרָנָא: תָּלִינָן בִּמְצִיעֲתָא עֲרָבִין עַל כִּנֹּרוֹתֵינוּ: תָּלִינוּ בְּתוֹכָהּ מִשִּׁיר לָנוּ שִׁירוּ שִׂמְחָה וְתוֹלָלֵינוּ שִׁיר דִּבְרֵי שׁוֹבֵינוּ שְׁאֵלוּנוּ

עַל וּבָזְזָנָא דְשִׁירַיָא מִלִין לְמֵימַר יָתָנָא דִשְׁבוֹי בַּבְלָאֵי יָתָנָא שַׁיְלוּ תַּמָן אֲרוּם צִיּוֹן: נָשִׁיר אֵיךְ ד בְּצִיוֹן: אָמְרִין דַהֲוֵיתוּן שִׁירָתָא מִן לָנָא שְׁבַחוּ אָמְרִין חֶדְוָא עֲסַק

)(א ישבנו. שם בבל נהרות על שישירו נבוכדנצר ושאלם לגולה כשירדנו (ב הדוכן: על משוררין שהיו כמו )לו על (ג נחל: ערבי )ערבים. ותוללינו

שהם שם על זמר כלי מיני שמחה. מנחם, פירשו כך אותם, (שתולין) תולין ויש שמחה, של ותוללינו שמחה ותוללינו מהוללים שהם אויבינו תוללינו לפתור

רש״י

נחש: )(יד ארס ראש. מי מר: עשב לענה.

באב לתשעה חק לישראל אכ

יַת נְשַׁבַּח הֵיכְדֵין אָמְרִין לֵוָאֵי יַד מִן נֵכָר: אַדְמַת עַל יְהוָה שִׁיר אֶת תִּשְׁכַּח יְרוּשָׁלִָם אֶשְׁכָּחֵךְ אִם ה חִילוֹנִיתָא: אַרְעָא עַל דַייָ תּוּשְׁבָּחָא

אַנְשְׁיָה יְרוּשְׁלֶם לִיךְ מַנְשְׁיֵנָא דְאִין וְאָמְרָא דְקוּדְשָׁא רוּחָא קָל מְתִיבָא יְמִינִי:

לִימִינִי:

ששי] פסוק לקרות מוסיפין א' ביום וכשחל ה', או ג' ביום כשחל קורין כאן [עד אֶת אַעֲלֶה לֹא אִם אֶזְכְּרֵכִי לֹא אִם לְחִכִּי לְשׁוֹנִי תִּדְבַּק ו

יָתִיכִי אִדְכַּר לָא אִין לְמוֹרִיגִי לִישָׁנִי תִּדְבַּק שִׂמְחָתִי: רֹאשׁ עַל יְרוּשָׁלִַם

שַׁמְשָׁי: בֵּית חֶדְוַת שֵׁרוּי עַל יְרוּשְׁלֶם דָכְרָן אַסִיק לָא אִין

משניות זרעים:"לת מסדר משניות א' ביום שחל ב

נשבעו בי ומהוללי לשון בנו ומשטים ירושלים. אשכחך (ה)אם קב): (לעיל (ו כן: אומרת ישראל )כנסת לא אם

זכרון את ירושלים. את אעלה כל בראש להזכירו אעלה חורבנה אבל

שמחתי:

לְפָנָיו. מֻטָּל שֶׁמֵּתוֹ מִי א שֶׁחַיָּב הַקְּרוֹבִים מִן אֶחָד עָלָיו מֻטָּל עֲלֵיהֶם, לְהִתְאַבֵּל מִקְּרִיאַת פָּטוּר לְקָבְרוֹ: טִרְדָּא דְּטָרִיד מִשּׁוּם שְׁמַע. שֶׁכֵּן וְחִלּוּפֵיהֶן. דְמִצְוָה: שֶׁהַכֹּל לְפִי שֶׁמִּתְחַלְּפִין דֶּרֶךְ אֶת בַּמִּצְוָה: לִזְכֹּת רוֹצִים הַמִּטָּה. שֶׁלְּאַחַר וְאֶת אֶצְלָם: הַמִּטָּה כְּשֶׁתַּגִּיעַ לְנָשְׂאָהּ הַמְּזֻמָּנִים הַמִּטָּה. שֶׁלִּפְנֵי לָהֶם צְרִיכָה הַמִּטָּה אִם הַמִּטָּה, שֶׁלְּאַחַר אוֹתָם וּבֵין הַמִּטָּה שֶׁלִּפְנֵי אוֹתָם בֵּין כְּלוֹמַר הַמֵּת אֶת לְלַוּוֹת הַהוֹלְכִים כְּגוֹן בָּהֶן. צֹרֶךְ לַמִּטָּה שֶׁאֵין וְאֶת פְּטוּרִים: לְשֵׂאתָהּ,

ג פרק ברכות מִקְּרִיאַת פָּטוּר לְפָנָיו, מוּטָל שֶׁמֵּתוֹ מִי א הַתְּפִלָּה מִן שְׁמַע נוֹש הַתְּפִלִּין. הַמִּטָּהְׂוּמִן אֵי וּפֵיהֶןּוְחִל חִלּוְחִל, וּפֵיהֶןּוּפֵי שֶׁלִּפְנֵי אֶת הַמִּטָּה שֶׁלְו הַמִּטָּהְּאֶת, אַחַר שֶׁלַּמִּטָּה אֶת פְּטוּרִיםְצֹרֶך, בָּהֶן שְו צֹרֶךְֶׁאֶת לַמִּטָּה אֵין

ב״רע

באב לתשעה חק לישראל בכ

חַי. בִיןָּבָּהֶן הַתְּפִלָּהּאֵלָוּוּאֵל מִן פְּטוּרִים: וּ ק הַמֵּתּבְרוָב אֶת, ּזְרוָוְח לְהַתְחִיל יְכוֹלִין אִם עִוְל שֶׁלַגְמֹר יֹּד לַשַא יַתְחִילוּ. ּׁגִּיעוּ וּרָה, לְו לָאִם הָעוֹמֹאו, יַתְחִילוּ. דִיםְא, וּרָהּׁבַּש

פְּטוּרִים, הַפְּנִימִים חַי: בִיןָּוְהַחִיצוֹנִים

חַיָּבִין: בִּלְבָד, לִכְבוֹדוֹ מִן פְּטוּרִים וָאֵלּוּ אֵלּוּ דְּאוֹרַיְתָא דְּלָאו הַתְּפִלָּה. שְׁמַע. קְרִיאַת כְּמוֹ הִיא שֶׁהִיא מִפְּנֵי דְאָמְרֵי וְאִיכָּא יְתֵרָה כַּוָּנָה: צְרִיכָה ב פָּרָשָׁה וְלִגְמֹר. לְהַתְחִיל שְׁמַע: קְרִיאַת שֶׁל אַחַת וְאִם הַקֶּבֶר: מִן בְּשׁוּבָם לְנַחֲמוֹ הָאָבֵל סְבִיב שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת עוֹשִׂים שֶׁהָיוּ לַשּׁוּרָה. פְּנַאי וְאֵין הַשּׁוּרָה, עוֹשִׂים שֶׁבּוֹ הַמָּקוֹם עַד הַקֶּבֶר מִן קָרוֹב הַדֶּרֶךְ שֶׁהָיָה לָאו. וְהַחִיצוֹנִים. הָאֲבֵלִים: הָרוֹאִים הַפְּנִימִים. לַשּׁוּרָה: יַגִּיעוּ שֶׁלֹּא עַד וְלִגְמֹר לְהַתְחִיל

הָאֲבֵלִים: פְּנֵי רוֹאִים שֶׁאֵינָם

ט פרק סוטה מִש סַנְהֶּׁיא, דְרִיןֶבָּטְלָה מ הַשִּׁיר בֵּיתִבָּטְלָה שֶׁנָּהַמִּשְׁת כדֶּאוֹת, (ישעיה )אֱמַר בַּשִּׁיר יִשְׁתֹל יָיִןּא וּ נְו מִשֶּׁמֵּתוּ יב בִיאִיםְגוֹ': , וֹנִיםׁאשִהָר אוּרִיםּבָּטְלו מִשֶּׁחָר בַוְתֻמִּים. הַמִּק, ׁדָּשְבֵּית הַשָּׁמִיר בָּטַל צוּפִים, וְנֹפֶת אַנְשֵׁיּוּפָסְקו שֶׁנ יבֶּאֲמָנָה, (תהלים )אֱמַר כִּי ה' הוֹשִׁיעָה חָסִיד גָמַר רְו שִׁמְעוֹןַגוֹ'. בָּן

נשים:"לת מסדר משניות ג' ביום שחל ב

שֵׁם סַנְהֶדְרִין. יא סַנְהֶדְרִין וְנִקְרָאִים הַדַּיָּנִים. פָּנִים הַדְרַת שֶׁשּׂוֹנְאִים הַשִּׁיר. בָּטַל בַּדִּין: זְקֵנִים ה) (אֵיכָה דִּכְתִיב בַּחוּרִים שָׁבָתוּ מִשַּׁעַר שֶׁבָּטְלוּ בַּזְּמַן מִנְּגִינָתָם, בַּשַּׁעַר הַיּוֹשְׁבִים הַזְּקֵנִים בָּטְלוּ הַסַּנְהֶדְרִין, שֶׁהֵם כֵּן: גַּם מִנְּגִינָתָם הַבַּחוּרִים מֵחַגַּי חוּץ רִאשׁוֹנִים, נְבִיאִים נִקְרָאִים הַנְּבִיאִים כָּל הָרִאשׁוֹנִים. נְבִיאִים מִשֶּׁמֵּתוּ יב כְּמִין הַשָּׁמִיר. בָּטַל שֵׁנִי: בַּיִת בְּבִנְיַן שֶׁהָיוּ נִינְהוּ, דְּאַחֲרוֹנִים וְחַבְרֵיהֶן וּמַלְאָכִי זְכַרְיָה נִבְקָעוֹת וְהֵן בַּדְּיוֹ הָרְשׁוּמוֹת הָאֲבָנִים עַל אוֹתוֹ מַרְאִים שֶׁהָיוּ כִּשְׂעֹרָה, בְּרִיָּתוֹ תּוֹלַעַת, שֶׁלֹּא שְׁלֵמוֹת שֶׁיִּהְיוּ בְּמִלֻּאוֹתָם, בְּהוּ דִּכְתִיב וְהַחֹשֶׁן, הָאֵפוֹד אַבְנֵי פִּתְּחוּ וּבוֹ מֵאֵלֵיהֶן, וְנֹפֶת בַּחוּץ: הַדְּיוֹ פְּנֵי עַל שָׁמִיר לָהֶם וּמַרְאֶה בִּדְיוֹ עֲלֵיהֶן כּוֹתֵב אֶלָּא בָּהֶם, יְחַסְּרוּ אֲמָנָה. אַנְשֵׁי וּפָסְקוּ מְאֹד: וּמְשֻׁבָּח צִיפִיאָה, שֶׁשְּׁמוֹ מִמָּקוֹם הַבָּא דְּבַשׁ צוּפִים.

ב״רע

ב״רע

באב לתשעה חק לישראל גכ

שֶׁמַּאֲמִינִים אֲנָשִׁים יג הוּא: בָּרוּךְ בְּהַקָּדוֹשׁ אֶת בִּטְּלָה הַטָּהֳרָה שֶׁפָּסְקָה טָהֳרָה הַטַּעַם. טַעַם בִּטְלָהּ מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁבִּזְמַן וְרֵיחָם. הַפֵּרוֹת טְהוֹרִים יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ אַף בַּטָּהֳרָה וְעוֹסְקִים הָיָה הוּא בָּרוּךְ הַקָּדוֹשׁ מִטַּעַם הַפֵּרוֹת אֶת מְטַהֵר בִּטֵל מַעֲשֵׂר רַע: וְרֵיחַ רַע אִקְּרֵי דְּמַעֲשֵׂר דָּגָן. שֹׁמֶן (בַּמִדְבָּר כְּדִכְתִיב חֵלֶב, יד יִצְהָר: חֵלֶב כָּל יח) אַסְפַּסְיָנוּס. שֶׁל בַּפֻּלְמוֹס אַסְפַּסְיָנוּס שֶׁהֵבִיא חַיִל עַל גָּזְרוּ יְרוּשָׁלַיִם: עַל הָיוּ חֲתָנִים. עַטְרוֹת עֲטָרוֹת לַחֲתָנִים עוֹשִׂים צָלוּל שֶׁהוּא מֶלַח מֵאֶבֶן דִּמְפָרְשֵׁי וְאִית ניי”ל. שֶׁקּוֹרִין צִיּוּרִין כְּעֵין בְּגָפְרִית אוֹתָהּ וְצוֹבְעִין הַבְּדֹלַח כְּעֵין וְעַל קָנִים: שֶׁל עֲטָרוֹת אֶלָּא מֻתָּר וְאֵין אֲסוּרִים, וּשְׁנֵיהֶם וֶרֶד. וְשֶׁל הֲדַס שֶׁל עֲטָרוֹת עָלָיו וּמַכִּין דַּק עוֹר פִּיהָ עַל וְשׁוֹטְחִים עֲגֻלּוֹת שֶׁדָּפְנוֹתֶיהָ נָפָה כְּמִין עָשׂוּי הָאֵרוּס. עִיר כְּעֵין כַּלּוֹת. עַטְרוֹת טַנְבּוּרוֹ: לוֹ קוֹרִין וּבְלַעַ”ז צָלוּל. קוֹל וּמוֹצִיא דַּק בְּמַקֵּל רְמָזִים וְהֵם יְוָנִית. חָכְמָה פֵּרוּשׁ, יְוָנִית. בְּנוֹ אֶת אָדָם יְלַמֵּד וְשֶׁלֹּא מִזָּהָב: עֲשׂוּיָה מְפָרֵשׁ וּבַגְּמָרָא בָּהֶם. הָרְגִילִים אֶלָּא בָּהֶם מַכִּירִים הָיוּ וְלֹא לַיְּוָנִים, שֶׁהָיוּ וְחִידוֹת אוֹתָן הָיוּ זֶה, עַל זֶה חַשְׁמוֹנַאי מַלְכֵי [כְּשֶׁצָּרוּ] (כְּשֶׁיָּצְאוּ) שֶׁהָיָה מַעֲשֶׂה מִשּׁוּם טַעְמָא הָיָה תְּמִידִין. לָהֶן וְמַעֲלִין בַּקֻּפָּה דִּינָרִין יוֹם בְּכָל שֶׁבַּחוּץ לְאוֹתָן מְשַׁלְשְׁלִים שֶׁבִּפְנִים נִמְסָרִין אֵין בָּעֲבוֹדָה עֲסוּקִין שֶׁהֵם זְמַן כָּל יְוָנִית, בְּחָכְמָה לָהֶם וְלָעַז אֶחָד, זָקֵן שָׁם אָמְרוּ שָׁעָה בְּאוֹתָהּ חֲזִיר. לָהֶם וְהֶעֱלוּ בַּקֻּפָּה דִּינָרִים לָהֶם שִׁלְשְׁלוּ הַיּוֹם אוֹתוֹ בְּיֶדְכֶם. הָאַחֲרוֹן. בַּפֻּלְמוֹס יְוָנִית: חָכְמָה לִבְנוֹ שֶׁיְּלַמֵּד אָדָם וְאָרוּר חֲזִיר, שֶׁיְּגַדֵּל אָדָם אָרוּר וְטַלִּיתוֹת מְעִילִין שֶׁל אֹהֶל כְּמוֹ בָּאַפִּרְיוֹן. הֲוָה: נַמִּי טִיטוּס וְשֶׁל הַבַּיִת. חֻרְבַּן הוּא הֲלָכָה: וְכֵן צְנִיעוּתָא. מִשּׁוּם בָּאַפִּרְיוֹן. כַּלָּה שֶׁתֵּצֵא הִתִּירוּ וְרַבּוֹתֵינוּ מֻזְהָבוֹת:

בֶּן גַּמְלִיאֵל מִש רּׁאוֹמֵר מִיַוּם יְהוֹשֻׁעַ, וֹםּבִּי בַשֶׁחָר הַמִּק, ׁדָּשְבֵּית ש יוֹם אֵיןֶׁאֵין ֹוּב, קְלָלָה יָרֹוְל לַא הַטַּל, בְרָכָהִד טַעַם וְנִטַּל ר יוֹסֵיַהַפֵּרוֹת. בִּי, אוֹמֵר שֹׁמֶן נִטַּל אַף ר יג שִׁמְעוֹןַהַפֵּרוֹת: בִּי בֶּן זָרָאֶלְע אוֹמֵר, נָטְלָה הַטָּהֳרָה הַטַּעַם אֶת הָרֵיחַ. ְו אֶת נָטְלו הּהַמַּעַשְׂרוֹת שֹׁמֶן. גָןָּדַאֶת וַחֲכָמִים ה זְּנוּתַאוֹמְרִים, כִּל ּוּוְהַכְּשָׁפִים הַכֹּל: אֶת יד שֶׁל בַּפֻּלְמוֹס אַסְפַּסְיָנוּס עַטְרוֹתָּג עַל זְרוּ, חֲתָנִים ה. אֵרוּסָוְעַל טִיטוּס שֶׁל בַּפֻּלְמוֹס כַּלָּג עַטְרוֹת עַל, וֹתּזְרוּ יְלַמֹוְשֶׁל דֵּא דָםָא אֶת י. וָנִיתְבְּנוֹ ה אַחֲרוֹןָבַּפֻּלְמוֹס שֶׁלָּג אֹּזְרוּ הַכַּלָּהֵתֵצ א אַפִּרְיוֹןָּב הָעִיר, בְּתוֹךְ ּוֹתֵינוּבַוְר שֶׁתֵּצ הַכַּלָּהֵהִתִּירוּ א אַפִּרְיוֹןָּב הָעִיר: בְּתוֹךְ

ב״רע

באב לתשעה חק לישראל דכ

מְשָׁלִים מוֹשְׁלֵי בָּטְלוּ. טו שׁוּעָלִים, מִמְּשָׁלוֹת כְּגוֹן בְּסַנְהֶדְרִין דְּאָמְרִינַן רַבִּי דָרִישׁ הָוֵי כִּי (לח:) דָרִישׁ הֲוָה בְּפִרְקָא מֵאִיר וְתִלְתָא שְׁמַעְתָּתָא תִּלְתָא מַתְלֵי: וְתִלְתָא אַגַּדְתָּא עַל שׁוֹקְדִים הַשַּׁקְדָּנִים. לַיְלָה הַמִּדְרָשׁ בֵּית דַּלְתוֹת בִּיבָמוֹת כִּדְאָמְרִינַן וָיוֹם, עַזַּאי בֶּן דְּאָמַר (סג:) חָשְׁקָה וְנַפְשִׁי אֶעֱשֶׂה מָה הַדַּרְשָׁנִים. בַּתּוֹרָה: טַעֲמֵי בְּמִדְרַשׁ בָּקִי שֶׁהָיָה (בְּרָכוֹת כִּדְאָמַר מִקְרָאוֹת, שֶׁתֵּאָמֵר זָכִיתִי וְלֹא יב:) עַד בַּלֵּילוֹת מִצְרַיִם יְצִיאַת בָּטַל זוֹמָא: בֶּן שֶׁדְּרָשָׁהּ נוֹתֵן שֶׁהָיָה תּוֹרָה. כְּבוֹד וְקוֹץ קוֹץ כָּל עַל לִדְרֹשׁ לֵב כְּבוֹד וְזֶהוּ כח:). (מְנָחוֹת דָּבָר בָּהּ שֶׁאֵין גָּדוֹל, תּוֹרָה אַנְשֵׁי בָּטְלוּ לְבַטָּלָה: מַעֲשִׂים שֶׁעוֹשִׂים מַעֲשֶׂה. כִּדְאָמְרִינַן מֻפְלָאִים שֶׁל קַטְנוּתָם בְּקַרְנֵיהֶם: זְאֵבִים לְהָבִיא וְלָעִזִּים וְיִדְלַק, לַחֹמֶץ יֹאמַר (כה.) בְּתַעֲנִיּוֹת מִשֶּׁמֵּת וְסוֹפָן: מִקְּטַנֵיהֶן הָיָה וְהוּא וּמִתְקַטְנִין, הוֹלְכִים הַחֲסִידִים שֶׁהָיוּ חֲסִידִים. וְהָיוּ בָּעוֹלָם, בְּרִיאוּת הָיָה הוּא, שֶׁמֵּת שֶׁעַד הַתּוֹרָה. כְּבוֹד בָּטַל הַזָּקֵן גַּמְלִיאֵל רַבָּן לִלְמֹד וְהִתְחִילוּ לָעוֹלָם כֹּחַ תְּשׁוּת בָּאת וּמִשֶּׁמֵּת כא.), (מְגִלָּה מְעֻמָּד תּוֹרָה לוֹמְדִים הוֹסִיפוּ רַבִּי שֶׁל תַּלְמִידָיו עֲנָוָה. בָּטְלָה רַבִּי מִשֶּׁמֵּת תּוֹרָה: כְּבוֹד בָּטַל וְזֶהוּ מְיֻשָּׁב.

בַּמִּשְׁנָה: זֶה וְכָתְבוּ

ר מִשֶּׁמֵּת מַטו, אִירֵבִּי מְשָׁלִים. מוֹשְׁלֵי בָּטְלוּ מִשֶּׁמֵּת ע, איַּזַבֶּן הַשַּׁק מִשֶּׁמֵּתְבָּטְלוּ דָּנִים. בֶּן, אָזוֹמ ה רַבָּטְלוּ מִשֶּׁמֵּת יְהוֹשֻׁעַ, ַדַּרְשָׁנִים. בִּי טו רֹפָּסְקָה מִשֶּׁמֵּת הָעוֹלָם. מִן שִׁמְעוֹןַבָה בָּן בֶּן, גַּמְלִיאֵל אָּב בַיֹגו רּבַוְר מִשֶּׁמֵּת צָרוֹת. בִּיַוּ זָרָאֶלְע ע הַחֲכָמִיםֲבֶּן מִן הָעשֶׁר פָּסַק. זַרְיָה, ר עֲקִיבַמִשֶּׁמֵּת, אָבִּי כ הַתֹבוְּבָּטַל. וֹרָהּד ר חֲנִינַמִשֶּׁמֵּת אָבִּי בֶּן, אָוֹסּד ּבָּטְלו אַנְשֵׁי ר מִשֶּׁמֵּת קַטְנוּתַמַעֲשֶׂה. יוֹסֵי פָּסְקוָּבִּי א, . חֲסִידִים נִקְר קַטְנוּתָוְלָמָּה שְׁמוֹ שֶׁהָיָהָא א, ר מִשֶּׁמֵּת חֲסִידִים. שֶׁל יוֹחָנָןַקַטְנוּתָן בָּן בֶּן, איַּזַכ בָּטַל ר מִשֶּׁמֵּת הַחָכְמָה. בָּןַזִיו גַּמְלִיאֵל, זָּקֵןַה כ הַתֹבוְּבָּטַל וֹרָהּד טָהֳרָה וּמֵתָה רׁוּפְרִיש מִשֶּׁמֵּת יִשְׁמָעַוּת. אלֵבִּי פ אבִי, ָּבֶּן בָּטַל ר מִשֶּׁמֵּת הַכְּהֻנָּה. , בִּיַזִיו עֲנ וָהָבָּטְלָה חֵטְוְיִר רְאַת פִנְחָסַא. בִּי י אִירָבֶּן, אוֹמֵר בַמִשֶּׁחָר הַמִּק, ׁדָּשְבֵּית חׁוֹשּב בֵרִיםֲוּ בְנֵיּו, חוֹרִין ר, אשָׁםֹוְחָפוּ ּדְּלוְדַּלִוְנ מַעֲשֶׂה, אַנְשֵׁי

ב״רע

באב לתשעה חק לישראל הכ

בַעֲלֵיּבְרוָגְו לָשּוַזְרוֹע, וֹןׁבַעֲלֵי אֵיןְו מְוׁוֹרֵשּד, ׁבַקֵּשְאֵין שְו, אֵלֹוׁאֵין עַל לְהִשָּׁעֵן, לָנוּ מִי עַל שָא רֶׁבִינוּ בִּיַבַּשָּׁמָיִם. הֶאֱלִיע דוֹלָּגַזֶר, אוֹמֵר שֶׁחָרּמִי בַוֹם הַמִּק חַכִּימַיְבֵּית שְׁרוֹ לְמֶהָּדָּשׁ, כְסָפְרַיֱא, אָּוֵי אָּוְסָפְרַי, אָזָּנַכְּח כְּעַמָזָּנַוְח אָּא, אָאַרְעְד אָּוְעַמ אָאַרְעְד אָזְלָא, דְּלָהְדַלְו אֵיןְו

עַלְמ לְהִשָּׁעֵן, יֵשׁ מִי עַל בַקֵּשׁ, שָא בַּשָּׁמָיִם: ֶׁבִינוּ

קדשים:"לת מסדר משניות ה' ביום שחל ב

לִכָּנֵס שֶׁלֹּא דִּין. גְּזַר ה פְּעָמִים. עֶשֶׂר זֶה לָאָרֶץ: דְּמַשְׁמַע כְּתִיב, מְרַגְּלִים גַּבֵּי

דִּין: גְּזַר נִתְחַתֵּם זֶה עַל

ג פרק ערכין שֶׁל נֶחְתַּםֹּה א זַרְּג עַל דִּין בָּרְדִּבַּמּבוֹתֵינוֲא לְשָּאֶל עַל שֶׁנׁא הָרַע ידֶּוֹן (במדבר,)אֱמַר וּּוַיְנַס

אֹתִי פְּעָמִים עֶשֶׂר זֶה שָׁמְעוֹוְל: בְּקוֹלִיּא

ג פרק קטן מועד א מּאֵלְו גַלְּחִיןְוּ הֵוֹעּבַּמ מִמָּבַד, הַיָּם, ְּא דִינַת הַשִוּמ, בְיָהִּׁבֵּית מֵוֹצּוְהַי הִא אֲסוּרִין, ָבֵּית חֲכָמִיםֻוְהַמְנ לוֹ שֶׁהִתִּירוּ, דֶּה מִי וְכֵן לְחָכָםְׁשֶׁנִּש אַל, וְהֻתַּר, זִירָּוְהַנ וְהַמְּצֹרָע

מדברים שלימה משנה מצאנו שלא ה' ביום כשחל (ובפרט יום כמידי 'פרק' ללמוד רוצה אם

בשו וכדנפסק מגלחין אלו פרק ילמד תקנ״המותרים) ס״ע בת״ד ללמדו שמותר ב:"ב

הַבָּא מְגַלְּחִין. וְאֵלּוּ א שֶׁלֹּא בַּמּוֹעֵד, הַיָּם מִמְּדִינַת קֹדֶם לְגַלֵּחַ פְּנַאי לוֹ הָיָה שֶׁפָּרַשׁ וְהוּא הַמּוֹעֵד. הַצָּרִיךְ, לְדָבָר אוֹ לִסְחוֹרָה אֶלָּא פָּרַשׁ לֹא אִם אֲבָל שֶׁהָיָה יִשְׂרָאֵל, בְּיַד חָבוּשׁ וַאֲפִלּוּ הָאֲסוּרִין. מִבֵּית וְהַיּוֹצֵא אָסוּר: בְּעָלְמָא לְטִיּוּל לֹא הַמּוֹעֵד וְקֹדֶם בַּמּוֹעֵד, נִדּוּיוֹ לוֹ שֶׁהִתִּירוּ וּמְנֻדֶּה. בְּצַעַר: שֶׁהָיָה לְפִי לְגַלֵּחַ, מַנִּיחוֹ חָכָם מָצָא וְלֹא לְגַלֵּחַ, שֶׁלֹּא שֶׁנָּדַר. וּמִי בְּתִסְפֹּרֶת: אָסוּר דִּמְנֻדֶּה לְגַלֵּחַ, יָכֹל הָיָה וְהַנָּזִיר. בַּמּוֹעֵד: אֶלָּא לַחֲרָטָה פֶּתַח מָצָא לֹא נַמִּי אִי הַמּוֹעֵד. קֹדֶם נִדְרוֹ לוֹ שֶׁיַּתִּיר לְטָהֳרָתו מִטֻּמְאָתוֹ הָעוֹלֶה וְהַמְּצֹרָע גָּרְסִינַן, הָכִי בַּמּוֹעֵד: נְזִירוּתוֹ. ֹשֶׁהִשְׁלִים אִם

ב״רע

ב״רע

באב לתשעה חק לישראל וכ

בַּמּוֹעֵד שֶׁלּוֹ שְׁבִיעִי חָל דִּכְתִיב בְּתִסְפֹּרֶת, מֻתָּר הַשְּׁבִיעִי בַּיּוֹם יד) (וַיִּקְרָא וְגִלּוּחַ שְׂעָרוֹ. כָּל אֶת יְגַלַּח שֶׁאֵינוֹ חָשִׁיב, לֹא דְּנֶתֶק שֶׁמְּגַלֵּחַ מֻעָט דָּבָר אֶלָּא וְטַעְמָא הַנֶּתֶק. סְבִיב לְגַלֵּחַ אָדָם לְכָל דְּאָסוּר מֵאֵלּוּ חוּץ בַּמּוֹעֵד כְּדֵי בַּמִּשְׁנָה, הַשְּׁנוּיִים בְּתוֹךְ לְגַלֵּחַ יְכַוְּנוּ שֶׁלֹּא בּוֹ בְּטֵלִים שֶׁהֵם הַמּוֹעֵד טוֹב יוֹם וְיָבֹא מִמְּלָאכָה, כְּשֶׁהֵם רֶגֶל שֶׁל רִאשׁוֹן נַמִּי טַעְמָא וְהַיְינוּ מְנֻוָּלִים. בַּמּוֹעֵד הַכִּבּוּס: דְּאָסְרוּ וְנִשְׁאַל בְּגָדָיו, לְכַבֵּס שֶׁלֹּא שֶׁנָּדַר לְחָכָם. שֶׁנִּשְׁאַל וּמִי ב אֲכִילָה: בִּשְׁעַת יָדַיִם בָּהֶם שֶׁמְּנַגְּבִים יָדַיִם. וּמִטְפְּחוֹת נִדְרוֹ: לוֹ וְהִתִּיר בַּמּוֹעֵד לְחָכָם הַשֵּׂעָר. מִפְּנֵי כְּתֵפָיו בֵּין לַמִּסְתַּפֵּר הַסַּפָּרִים שֶׁנּוֹתְנִים כְּסוּת סַפָּרִים. וּמִטְפְּחוֹת תָּמִיד: לְכַבְּסָהּ צָרִיךְ בַּמּוֹעֵד לְגַלֵּחַ מֻתָּרִין שֶׁהֵן בַּמִּשְׁנָה הַשְּׁנוּיִים לְאֵלּוּ לְגַלֵּחַ וּכְשֶׁבָּא מִטֻּמְאָה הָעוֹלִים וְכָל הַמֶּרְחָץ: מִן כְּשֶׁיּוֹצְאִין בָּהֵן שֶׁמְּנַגְּבִין הַסַּפָּגִין. מִטְפְּחוֹת לְכַבְּסָן מֻתָּר אָדָם כָּל שֶׁל אֲפִלּוּ פִּשְׁתָּן וּכְלֵי בִּגְדֵיהֶם. לְכַבֵּס מֻתָּרִים בַּמּוֹעֵד, לְטָהֳרָה. מִיָּד מִטַּנְפֵי הָרֶגֶל עֶרֶב הַמְּכֻבָּסִים וַאֲפִלּוּ תָּדִיר, כִּבּוּס צְרִיכִין שֶׁהֵן מִפְּנֵי בַּמּוֹעֵד, אֲפִלּוּ אֶחָד, חָלוּק אֶלָּא לוֹ שֶׁאֵין וּמִי בְּהוּ. גָּזְרוּ לֹא הִלְכָּךְ הָרֶגֶל, בְּתוֹךְ כִּבּוּס וּצְרִיכִים אֵזוֹר עִם כְּבִיסָתוֹ בִּשְׁעַת עָרוּם שֶׁעוֹמֵד וְהוּא בַּמּוֹעֵד, לְכַבֵּס מֻתָּר פִּשְׁתָּן שֶׁל שֶׁאֵינוֹ שֶׁהוּא הַזֶּה הֶחָלוּק אֶלָּא לוֹ שֶׁאֵין מוֹכִיחַ שֶׁזֶּה עֶרְוָה, בְּשַׂר לְכַסּוֹת בִּלְבַד בְּמָתְנָיו בִּלְבַד: מְכַבֵּס לִי, מְקֻדֶּשֶׁת אַתְּ הֲרֵי הַחֶרֶס עַל אוֹ הַנְּיָר עַל כּוֹתֵב אִשָּׁה. קִדּוּשֵׁי ג בַּמּוֹעֵד, לִכְתֹּב מֻתָּר וּלְפִיכָךְ פְּרוּטָה. שְׁוֵה בּוֹ שֶׁאֵין פִּי עַל אַף הָאִשָּׁה בּוֹ וּמְקַדֵּשׁ בְּשַׁיָּרָא, לָצֵאת שֶׁרוֹצֶה גִּטִין. הָאָבֵד: דָּבָר לֵיהּ וַהֲוָה אַחֵר, יְקַדְּמֶנּוּ שֶׁמָּא שֶׁמִּתְיָרֵא אֶפְרַע לֹא הַלֹּוֶה יֹאמַר שֶׁאִם וְשׁוֹבָרִים. עֲגוּנָה: זֹאת תִּשָּׁאֵר עַכְשָׁיו כּוֹתֵב אֵינוֹ וְאִם מְעוֹתָיו: אֶת מַפְסִיד זֶה וְנִמְצָא לְדַרְכּוֹ, וְיֵלֵךְ לוֹ, שׁוֹמְעִין מִמְּךָ, שׁוֹבֵר לִי אֵין אִם חוֹבְךָ שְׁכִיב שֶׁדִּבְרֵי וְלִהְיוֹת, לְמֵיקָם תְּהֵא דָּא דְּיָתֵיקֵי, וּפֵרוּשׁ מֵרַע. שְׁכִיב מַתְּנַת דְּיָתֵיקֵי. מַפְסִיד לְהוּ כָּתִיב לֹא וְאִי בָּרִיא. מַתְּנַת מַתָּנָה. דָּמוּ: וְכִמְסוּרִין כִּכְתוּבִין מֵרַע אֶת וְיַפְסִיד שְׁבִיעִית תִּשְׁמֹט שֶׁלֹּא וּפְרוֹזְבּוּלִין. הַנּוֹתֵן: בּוֹ יַחְזֹר דְּשֶׁמָּא הַמְקַבֵּל,

מִטֻּמ בְהָעוֹלֶה לְטָהֳרָתוֹ: אָתוֹ מְכּאֵלְו בְּסִיןַוּ הֵוֹעּבַּמ מִמָּבַד, הַיָּםְּא, דִינַת הַשִוּמ בְיָה, ִּׁבֵּית מֵוֹצּוְהַי הִא, אֲסוּרִיםָבֵּית שֶׁהִתִּירוֻוְהַמְנ ּדֶּה חֲכָמִים, לוֹ שֶׁנִּש מִי לְחָכָםְׁוְכֵן אַל, וְהֻתַּר הַסַּפָּרִים דַיִםָּהַי וּמִטְפְּחוֹת מִטְפְּחוֹת הַסְּפ הָוּמִטְפְּחוֹת בִיןָּזַג, בוֹתָּזַוְה וֹתּדִּוְהַנ, דוֹתְוֹלּוְהַי מִטֻּמ הָעוֹלִין לְטָהֳרָהְוְכָל, אָה הֲרֵי מֻתָּרִיןּאֵל. וּ כָּלְׁוּש אָר, דָםָא: אֲסוּרִין ג כּאֵלְו בִיןְוֹתּוּ קֵוֹעּבַּמ נָשִׁיםּדִד, , וּשֵׁי גִּטִּין, בָרִיןֹוׁוְש מַתָּנָה דְּיָתֵיקֵי, , וּלִיןּבְזֹוּפְרו גְּרוֹתִא

ב״רע

באב לתשעה חק לישראל זכ

פְּרוֹז פְּרוֹזְבּוּל, מְעוֹתָיו. כְּלוֹמַר בּוּטֵי, וּפְרוֹז בּוּלֵי שֶׁלֹּא לָעֲשִׁירִים תַּקָּנָה שֶּׁכָּתוּב מַה עַל יַעַבְרוּ הִשָּׁמֵר טו) (דְּבָרִים בַּתּוֹרָה לְבָבְךָ עִם דָּבָר יִהְיֶה פֶּן לְךָ לָעֲנִיִּים וְתַקָּנָה בְּלִיַּעַל, בּוּלֵי לִלְווֹת. שֶׁיִּמְצְאוּ עֲנִיִּים. בּוּטֵי עֲשִׁירִים. שְׁטָר פְּרוֹזְבּוּל, תִּקֵּן וְהִלֵּל אֲנִי מוֹסֵר בּוֹ שֶׁכּוֹתְבִין הַדַּיָּנִין וּפְלוֹנִי פְּלוֹנִי לָכֶם עַל לִי שֶׁיֵּשׁ שְׁטָר שֶׁכָּל זְמַן כָּל אֶגְבֶנּוּ פְּלוֹנִי אֵין וְשׁוּב שֶׁאֶרְצֶה, לֹא בֵּיהּ קָרִינַן לֹא וְשׁוּב חוֹבוֹ, אֶת דִּין בֵּית גָּבוּ כְּאִלּוּ דַּהֲוֵי הַלְוָאָתוֹ, מְשַׁמֶּטֶת שְׁבִיעִית מָזוֹן. אִגְּרוֹת לַמַּלְוֶה: וְנָתְנוּ לֹוֶה נִכְסֵי דִּין בֵּית שֶׁשָּׁמוּ שׁוּם. אִגְּרוֹת רֵעֵהוּ: אֶת יִגֹּשׂ זֶה. עַל דִּין בֵּית מַעֲשֵׂה וְכוֹתְבִין וְהַבָּנוֹת, הָאִשָּׁה לִמְזוֹן הַקַּרְקַע אֶת דִּין בֵּית שֶׁמָּכְרוּ וְאַחֶיהָ, אִמָּהּ שֶׁהִשִּׂיאוּהָ קְטַנָּה מֵאוּנִים. אִשְׁתּוֹ: בַּת אֶת לָזוּן עָלָיו שֶׁקִּבֵּל מִי נַמִּי אִי שֶׁכּוֹתְבִין וּשְׁטָר גֵּט. בְּלֹא וְיֹצְאָה בַּעֲלִי, בִּפְלוֹנִי אֶפְשִׁי אִי וְלוֹמַר בְּבַעֲלָהּ לְמָאֵן יְכוֹלָה לוֹ בּוֹרֵר זֶה דַּיָּנִין, לָהֶם שֶׁבָּרְרוּ בֵרוּרִין. שִׁטְרֵי מֵאוּנִים: שְׁטַר נִקְרָא זֶה, דָּבָר לְעֵדוּת בֵּית וּגְזֵרוֹת דִּינִים: הַבַּעֲלֵי בָּהֶן יַחְזְרוּ שֶׁלֹּא שְׁטָר, וְכוֹתְבִין אֶחָד, לוֹ בּוֹרֵר וְזֶה אֶחָד תִּתְוַדַּע וְאַל כְּמוֹ הַשִּׁלְטוֹן. צַוֵּי רָשׁוּת. שֶׁל אִגְּרוֹת הַדַּיָּנִים: שֶׁפָּסְקוּ דִּין פְּסַק דִּין. בֵּין שֶׁכּוֹתְבִים שָׁלוֹם שְׁאִילַת שֶׁל אִגְּרוֹת מְפָרְשִׁין וְיֵשׁ בָּרָשׁוּת. זְהִירִים הֱוּוּ לָרָשׁוּת, לַחֲבֵרו: ֹאָדָם הַמּוֹעֵד: לְאַחַר לְכָתְבוֹ וְיָכֹל הוֹאִיל בַּמּוֹעֵד. חוֹב שִׁטְרֵי כּוֹתְבִין אֵין ד אוֹ כּוֹתְבִין: לְמָעוֹת, צָרִיךְ וְלֹוֶה שְׁטָר, בְּלֹא לְהַלְווֹתוֹ רוֹצֶה וְאֵינוֹ מַאֲמִינוֹ. אֵינוֹ וְאִם מַה לוֹ שֶׁאֵין לְמִי פְּעֻלָּה דִּשְׂכַר שְׂכָרוֹ, וְיִטֹּל יִכְתֹּב זֶה הֲרֵי יֹּאכַל, מַה לַסּוֹפֵר לוֹ. שֶׁאֵין הַכִּפּוּרִים, בְּיוֹם בּוֹ קוֹרֵא גָּדוֹל שֶׁכֹּהֵן תּוֹרָה סֵפֶר הָעֲזָרָה. בְּסֵפֶר וַאֲפִלּוּ שָׁרֵי: יֹּאכַל לְהַשְׂכִּיר: אוֹ לִמְכֹּר לֹא אֲבָל הַמִּצְוָה. לְקַיֵּם לְעַצְמוֹ. לָרַבִּים: דְּצָרִיךְ גַּב עַל וְאַף מֵאֵלָיו. נִטְוֶה וְהוּא בְּיָדוֹ וּמְשַׁפְשֵׁף יְרֵכוֹ עַל הַחוּט שֶׁנּוֹתֵן תְּכֵלֶת. יְרֵכוֹ עַל וְטוֹוֶה אָדָם טוֹוֶה וַהֲלָכָה, בְּחֹל. עוֹשֶׂה שֶׁהוּא כְּדֶרֶךְ בַּפֶּלֶךְ וְלֹא אֶצְבְּעוֹתָיו, בֵּין בְּיָדוֹ לֹא אֲבָל הָרֶגֶל, קֹדֶם מֵת לוֹ שֶׁמֵּת מֵתוֹ. אֶת הַקּוֹבֵר ה בְּאֶבֶן: בֵּין בְּפֶלֶךְ בֵּין לְבִגְדּוֹ תְּכֵלֶת בָּטְלָה לֹא אֲבָל שִׁבְעָה. גְּזֵרַת מִמֶּנּוּ בָּטְלָה יָמִים: שְׁלֹשָׁה הָרֶגֶל קֹדֶם אֲבֵלוּת וְנָהַג

וּםׁש מִאְו חֲלִיצָהָגְּרוֹת שִׁטְרֵי זוֹן, אוּנִים, ֵוּמ וְשִׁטְרֵי, בֵרוּרִין זֵרוֹתְגּו בֵּית, דִּין שֶׁלִאְו גְּרוֹת דׁרָש וּת: כ חוְוֹתּאֵין שִׁטְרֵי בֹבִין. דֵוֹעּבַּמ אִםְו מ שֹאֲמִינוַאֵינוֹ יֶׁאוֹ מַה לוֹ הֲרֵיֹּאֵין אכַל, זֶה. בֹּיִכְת כ תְּפִלִּיןְוֹתּאֵין סְפָרִים, בִין, זוֹתּזוְוּמ, דֵוֹעּבַּמ מְו גִּיהִיןַאֵין אוֹת, אַחַת ּוּאֲפִל בְּסֵפֶר ע רָזְרֶ(העזרה) יְהוַא. דָהּבִּי כ בֵוֹתּאוֹמֵר, תְּפִלִּיןָא דָם לְעַצְמוּזוְוּמ, ֹזוֹת יְרֵכוֹֹוְטו עַל וֶה הַק ה לְצִיצִיתוֹ: בֵרֹוּתְּכֵלֶת שְׁלֹשָׁה מֵתוֹ אֶת ק לָרֹיָמִים, גֶלֶדֶם הֵימֶנ שְּגּוּבָּטְלָה בְעָה. ִׁזֵרַת

ב״רע

באב לתשעה חק לישראל חכ

דְּהַיְנו שְׁלֹשִׁים, גְּזֵרַת ּהֵימֶנּוּ אַחַר וּמוֹנֶה תִּסְפֹּרֶת, אִסּוּר עִם יוֹם שְׁלֹשִׁים הָרֶגֶל מִן כְּבָר שֶׁעָבְרוּ הַשְּׁלֹשָׁה הֲלָכָה, וּפְסַק הַשְּׁלֹשִׁים. אֲפִלּוּ מֵתוֹ אֶת שֶׁהַקּוֹבֵר הָרֶגֶל קֹדֶם אַחַת שָׁעָה הַגִּלּוּחַ מִימֵי אֶחָד וְנִכְנַס הוֹאִיל הָרֶגֶל, קֹדֶם יָמִים שְׁמֹנָה. שִׁבְעָה: גְּזֵרַת מִמֶּנּוּ בָּטְלָה אֶבְלוֹ שֶׁבִּימֵי שַׁבָּת עוֹלָה. שַׁבָּת לְגַמְרֵי: הַשְּׁאָר אֶת וּמְבַטֵּל רֶגֶל אָתֵי לָרֶגֶל, קֹדֶם יוֹשֵׁב אֶלָּא הַשְּׁאָר, אֶת מְבַטֶּלֶת שֶׁאֵינָהּ מַפְסֶקֶת. וְאֵינָהּ שִׁבְעָה: לְמִנְיַן עוֹלָה הָרֶגֶל, קֹדֶם אֲבֵלוּת נָהַג אִם עוֹלִים. וְאֵינָם מַפְסִיקִין הָרְגָלִים שַׁבָּת: אַחַר וּמִתְאַבֵּל הִתְחִיל אֶלָּא הָרֶגֶל קֹדֶם אֲבֵלוּת נָהַג לֹא וְאִם שְׁלֹשִׁים. גְּזֵרַת וּמְבַטֵּל מַפְסִיק הָרֶגֶל וְטַעְמָא שְׁלֹשִׁים. לְמִנְיַן עוֹלִין אֲבָל שִׁבְעָה, לְמִנְיַן עוֹלִים הָרֶגֶל יְמֵי אֵין בָּרֶגֶל, אֲבֵלוּתוֹ כְּגוֹן בָּהּ, נוֹהֵג שֶׁבְּצִנְעָה דִּדְבָרִים מִשּׁוּם אֲבֵלוּת, יְמֵי שִׁבְעַת לְחֶשְׁבּוֹן עוֹלָה דְּשַׁבָּת שֶׁהָאָבֵל בְּחַמִּין, וּרְחִיצָה הָרֹאשׁ, בְּגִלּוּי שֶׁאָסוּר הָרֹאשׁ, וּפְרִיעַת הַמִּטָּה, תַּשְׁמִישׁ מַפְסִיק לְפִיכָךְ בּוֹ, נוֹהֵג אֲבֵלוּת מִדִּינֵי דִּין שׁוּם אֵין הָרֶגֶל אֲבָל בְּשַׁבָּת. בָּהֵן אָסוּר אֵינוֹ הָרֶגֶל, בְּתוֹךְ הַמֵּת שֶׁנִּקְבַּר כְּגוֹן הָרֶגֶל, קֹדֶם כְּלָל אֲבֵלוּת חָל לֹא וְאִם לְגַמְרֵי. הָרֶגֶל אַחַר שִׁבְעָה לִמְנוֹת וּמַתְחִיל שִׁבְעָה, לְמִנְיַן: עוֹלֶה הַמִּקְדָּשׁ. בֵּית מִשֶּׁחָרַב ו שֶׁאֵינָהּ כְּשַׁבָּת וְהָוֵי הָרֶגֶל, תּוֹרַת לֵיהּ בָּטְלָה לְקָרְבָּן, שִׁבְעָה כָּל תַּשְׁלוּמִין לָעֲצֶרֶת דְּאֵין וְהוֹלֵךְ חוֹגֵג הָיָה עֲצֶרֶת שֶׁל רִאשׁוֹן בְּיוֹם חָג שֶׁלֹּא שֶׁמִּי הַמִּקְדָּשׁ בִּזְמַן אֲבָל מַפְסֶקֶת. דְּמִלְתָא וּמַסְקָנָא אֲבֵלוּת. לְעִנְיַן אַף הַמַּצּוֹת כְּחַג עֲצֶרֶת הָיָה הַמַּצּוֹת, כְּחַג שִׁבְעָה, כָּל כָּרְגָלִים. הַכִּפּוּרִים וְיוֹם הַשָּׁנָה וְרֹאשׁ כָּרְגָלִים, הַזֶּה בַּזְּמַן דַּעֲצֶרֶת הַהֲלָכָה, פְּסַק לְעִנְיַן וְאִם שִׁבְעָה. גְּזֵרַת מִמֶּנּוּ בָּטְלָה אֶחָת, שָׁעָה אֲפִלּוּ מֵאֵלּוּ אֶחָד קֹדֶם מֵת לוֹ שֶׁמֵּת וּמִי שֶׁמֵּת וּמִי שְׁלֹשִׁים. גְּזֵרַת מִמֶּנּוּ בָּטְלָה אֵלּוּ, טוֹבִים מִיָּמִים אֶחָד קֹדֶם יָמִים שִׁבְעָה מֵת יְמֵי וְשִׁבְעַת כִּדְאָמְרָן, שִׁבְעָה גְּזֵרַת מִמֶּנּוּ בָּטְלָה הַסֻּכּוֹת חַג קֹדֶם אַחַת שָׁעָה מֵת לוֹ עוֹלִין אֵין עוֹלִין, וְאֵינָן מַפְסִיקִין רְגָלִים דִּתְנַן גַּב עַל וְאַף שְׁלֹשִׁים. לְמִנְיַן עוֹלִין הָרֶגֶל הוּא עֲצֶרֶת וּשְׁמִינִי יוֹם, עָשָׂר אַרְבָּעָה הֲרֵי שְׁלֹשִׁים, לְמִנְיַן עוֹלִין אֲבָל שִׁבְעָה, לְמִנְיַן עוֹד מוֹנֶה יוֹם, וְאֶחָד עֶשְׂרִים הֲרֵי יָמִים, שִׁבְעָה הוּא כְּאִלּוּ וְנֶחְשָׁב עַצְמוֹ, בִּפְנֵי רֶגֶל הַיָּמִים שִׁבְעַת כָּל שֶׁאָבֵל הוּא דְּאָמְרָן שִׁבְעָה וּגְזֵרַת וְדַיּוֹ. שְׁלֹשִׁים עַד יָמִים תִּשְׁעָה בְּגָדָיו, בְּכִבּוּס וְאָסוּר גּוּפוֹ, כָּל וּבְצוֹנֵן גּוּפוֹ, מִקְצָת אֲפִלּוּ בְּחַמִּין בִּרְחִיצָה אָסוּר שָׁלוֹם. וּבִשְׁאִילַת מְלָאכָה, וּבַעֲשִׂיַּת הַמִּטָּה, וּבְתַשְׁמִישׁ הַסַּנְדָּל, וּבִנְעִילַת וּבְסִיכָה, גַּבֵּי עַל כְּפוּיוֹת שֶׁבְּבֵיתוֹ הַמִּטּוֹת כָּל שֶׁתִּהְיֶינָה הַמִּטָּה, וּבִכְפִיַּת הָרֹאשׁ, בַּעֲטִיפַת וְחַיָּב שְׂפָמוֹ שְׂעַר וְלֹא בִּכְלִי, צִפָּרְנָיו לִטֹּל וְאָסוּר זְקוּפָה, מִטָּה עַל וְלֹא בָּהֶם וְיִישַׁן קַרְקַע

, שְׁמֹנָה הֵימֶנ מִפְּנֵיְּגּוּבָּטְלָה שְׁלֹשִׁים זֵרַת שֶׁש עוֹלָהַׁאָמְרוּ, בָּת רְו מַפְסֶקֶת, גָלִיםְאֵינָהּ מַפְסִיקִין רְו ו עוֹלִין: בִּיַאֵינָן זֶרֶאֱלִיע אוֹמֵר, בַמִשֶּׁחָר הַמִּק כְּשְבֵּית עֲצֶרֶת רַׁדָּשׁ, בָּןַבָּת.

ב״רע

באב לתשעה חק לישראל טכ

אֶת עָלָיו מְעַכֵּב וַאֲפִלּוּ לִקְרוֹת וְאָסוּר הָאֲכִילָה, בַּתּוֹרָה בֵּין בַּתּוֹרָה, שֶׁבְּעַל בַּתּוֹרָה בֵּין שֶׁבִּכְתָב הַקֶּרַע יִשְׁלֹל וְלֹא פֶּה, הִיא שְׁלֹשִׁים וּגְזֵרַת שֶׁעָלָיו. תַּשְׁלוּם וְעַד שֶׁמִּשִּׁבְעָה בֶּגֶד לִלְבֹּשׁ אָסוּר שְׁלֹשִׁים מְגֹהָץ, לָבָן בֶּגֶד אוֹ חָדָשׁ, וּבִסְעוּדַת בְּתִסְפֹּרֶת, וְאָסוּר בִּסְחוֹרָה וְלָלֶכֶת הָרְשׁוּת, אִשָּׁה וְלִשָּׂא חֲבֵרָיו, עִם אִשָּׁה לוֹ יֵשׁ אִם אַחֶרֶת שֶׁעָלָיו הַקֶּרַע יְאַחֶה וְלֹא: וּבָנִים, לְאִמּוֹ מֵת. שֶׁל קְרוֹבָיו אֶלָּא בַּמּוֹעֵד, קוֹרְעִין. אֵין ז לְהִתְאַבֵּל שֶׁחַיָּב מֵתִים שִׁבְעָה אֵלּוּ וּלְאִשְׁתּוֹ, וְלַאֲחוֹתוֹ וּלְאָחִיו וּלְבִתּוֹ וְלִבְנוֹ וּלְאָבִיו בַּמּוֹעֵד. עֲלֵיהֶם קוֹרְעִין אֵין עֲלֵיהֶם לְהִתְאַבֵּל חַיָּב שֶׁאֵינוֹ קְרוֹבִים שְׁאָר וְעַל עֲלֵיהֶם. הַכֹּל שֶׁמֵּת, חָכָם אֲבָל מַעֲשִׂים. וּבַעַל כָּשֵׁר אָדָם אוֹ חָכָם שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא אָמְרָן וְלֹא וַחֲסִידוּת. בְּכַשְׁרוּת הַמֻּחְזָק אָדָם עַל וְכֵן בַּמּוֹעֵד. אֲפִלּוּ עָלָיו קוֹרְעִין וְהַכֹּל קְרוֹבָיו, בַּמּוֹעֵד. וַאֲפִלּוּ לִקְרֹעַ חַיָּב מִיִּשְׂרָאֵל, אָדָם כָּל עַל נְשָׁמָה יְצִיאַת בִּשְׁעַת הָעוֹמֵד וְכָל וּמַבְדִּיל בְּיָדוֹ וְקוֹרֵעַ לִבּוֹ, אֶת שֶׁמְּגַלֶּה עַד בְּגָדָיו בְּכָל הִיא אִמּוֹ וְעַל אָבִיו עַל וּקְרִיעָה קוֹרֵעַ, כְּשֶׁהוּא בְּגָדָיו תַּחַת יָדוֹ מַכְנִיס שֶׁאֵינוֹ מִבַּחוּץ, וְקוֹרֵעַ הָעֶלְיוֹנָה, הַבֶּגֶד שְׂפַת עַל אֲבָל תּוֹרָה. שֶׁלִּמְּדוֹ רַבּוֹ עַל וְכֵן לְעוֹלָם. מְאַחֶה וְאֵינוֹ יוֹם, שְׁלֹשִׁים לְאַחַר וְשׁוֹלֵל צָרִיךְ וְאֵינוֹ יִרְצֶה, אִם בִּכְלִי וְקוֹרֵעַ לְבַד, הָעֶלְיוֹן הַבֶּגֶד מִן טֶפַח קוֹרֵעַ קְרוֹבָיו שְׁאָר כָּל שִׁבְעָה, לְאַחַר וְשׁוֹלֵל קוֹרֵעַ, כְּשֶׁהוּא בְּגָדָיו תַּחַת יָדוֹ לְהַכְנִיס לוֹ וְיֵשׁ הַשָּׂפָה, לְהַבְדִּיל חֲלִיצַת בַּמּוֹעֵד. חוֹלְצִים וְלֹא מְעֻמָּד: אֶלָּא קְרִיעָה וְאֵין שְׁלֹשִׁים. לְאַחַר וּמְאַחֶה אָסוּר שֶׁאָבֵל רִאשׁוֹנָה, סְעוּדָה מַבְרִין. וְלֹא מְגֻלּוֹת: וְכִתְפֵיהֶן שֶׁזְּרוֹעוֹתֵיהֶן כָּתֵף, קְרוֹבָיו אֶלָּא מַבְרִין אֵין וּבַמּוֹעֵד עִיר, שֶׁל בִּרְחוֹבָהּ לְהַבְרוֹתוֹ וּרְגִילִים מִשֶּׁלּוֹ, לֶאֱכֹל מַבְרִין אֵין בֵּיתוֹ בְּתוֹךְ וַאֲפִלּוּ זְקוּפוֹת. מִטּוֹת עַל אֶלָּא מַבְרִין וְאֵין בֵּיתוֹ: בְּתוֹךְ בּוֹ גַּס שֶׁלִּבּוֹ וּמִי קְרוֹבָיו כָּל הַשָּׁנָה יְמוֹת בִּשְׁאָר שֶׁרְגִילִין כְּפוּיוֹת, מִטּוֹת עַל אוֹתוֹ וְאֵין זְקוּפוֹת: מִטּוֹת עַל אֶלָּא מַבְרִין אֵין וּבַמּוֹעֵד לָאָרֶץ, כְּפוּיָה מִטָּה עַל עִמּוֹ לֶאֱכֹל כְּמִין בְאִסְקוּטְלָא. וְלֹא כָּבוֹד: דֶּרֶךְ בְּטַבְלָא. לֹא הָאָבֵל: לְבֵית הַסְּעוּדָה מוֹלִיכִין. שֶׁכֵּן כֶּסֶף, שֶׁל קְעָרָה שָׁמַעְתִּי וַאֲנִי זְכוּכִית. שֶׁל אוֹ זָהָב שֶׁל אוֹ כֶּסֶף שֶׁל קָטָן שֻׁלְחָן לְבַיֵּשׁ שֶׁלֹּא קְלוּפָה. עֲרָבָה שֶׁל בְסַלִּין. אֶלָּא שקודיל”א: לִקְעָרָה קוֹרִין בְּלַעַ”ז

גַּמְלִיאֵל ר הַשָּׁנָהֹאוֹמֵר, אשׁ הַכִּפ וּרִים, ּוְיוֹם. גָלִיםְכָּר וַחֲכָמִים ל כֹאוֹמְרִים, בְרֵיִדְא זֶה כֹוְל בְרֵיִדְא, זֶה כָּרָּאֶל עֲצֶרֶת רְא אשֹׁגָלִים, הַשָּׁנָה הַכִּפ כְּשּוְיוֹם זַׁוּרִים בָּת: קוֹרְעִין אֵין חוֹלְצִיןֹוְל, א מְו, בְרִיןַאֵין קְרוָּאֶל שֶׁלֹא בָיו, מֵת מְו בְרִיןַאֵין מִטָּהָּאֶל עַל א. זְקוּפָה ל מוֹלִיכִין הְאֵין לֵאָבֵית אֹבֶל אָבְלַבְּט אֹוְל אָאִסְקוּטְלְב אֹוְל, בְקָנוֹן אָּאֶל. בְסַלִּים אֵיןְו אוֹמְרִים בִּרְכַּת בֵלִיםֲא, דֵוֹעּבַּמ עוֹמֲא דִיןְבָל

ב״רע

באב לתשעה חק לישראל ל

לְהַבְרוֹת שֶׁבָּאִין הָעֲנִיִּים טַבְלָא לָהֶם שֶׁאֵין אֶת וּפוֹטְרִין וְאִסְקוּטְלָא: לָהֶם נוֹתְנִים הָרַבִּים. אֵין ח מִיָּד: לֵילֵךְ רְשׁוּת שֶׁל הַמִּטָּה. אֶת מַנִּיחִין בַּמּוֹעֵד: בָּרְחוֹב. מֵת: בְּחֹל, אֲפִלּוּ לְעוֹלָם. וַתָּמָת כ) (בַּמִדְבָּר דִּכְתִיב שָׁם, וַתִּקָּבֵר מִרְיָם שָׁם קְבוּרָה: לְמִיתָה סָמוּךְ כַּף מְסַפְּקוֹת מְטַפְּחוֹת. שִׁמְעוֹן רַבִּי כַּף: אֶל הֲלָכָה וְאֵין כו’. אוֹמֵר וְאִשָּׁה ט שִׁמְעוֹן: כְּרַבִּי וּמִדִּכְתִיב קִינָה. רְעוּתָהּ קִינָה, אַלְמָא וְלַמֵּדְנָה, וַחֲבֶרְתָּהּ אוֹמֶרֶת אַחַת לָבֹא לֶעָתִיד אֲבָל עוֹנָה: לָנֶצַח. הַמָּוֶת בִּלַּע אוֹמֵר דִּמְעָה. וְאֵין מִיתָה שֶׁאֵין שִׁירָה, עוֹנוֹת וְכֻלָּן הַמָּוֶת, אֶת הוּא בָּרוּךְ הַקָּדוֹשׁ שֶׁיְּבַלַּע

בְּטוֹב]: לְסַיֵּם רָאָה [לָכֵן רָע בְּדָבָר תַּעֲמֹד אַל מִשּׁוּם הָכָא, קְרָא לְהַאי וְנָקְטִינַן

גמרא

וּרָהׁבְּש וּמְנַחֲמִין וּפוֹטְרִין הָר: בִּיםַאֶת ח מַנִּיחִין אֵין הַמִּטָּה אֶת שֶׁלֹבָּרְחו אֹּב, גִּילְלְהַר הַהֶסְפ דֵּאֶת לְעוֹלָם, ֹוְל נָשִׁים שֶׁל א הַכ נָשִׁיםֹבוָּמִפְּנֵי ד. מְעַנֵוֹעּבַּמ, וֹתּד לֲא אֹבָל ר יִשְׁמָעַמְטַפְּחוֹת. אלֵבִּי הַסְּמוּכוֹת אוֹמֵר, ט מְטַפְּחוֹת: לַמִּטָּה, חָבְּר, דָשִׁיםֳאשֵׁי בַּחֲנֻכָּה מְעַנּו, וֹתּבְפוּרִים, וּמְטַפְּחוֹת זֶהָּב זֶה, ָבּו לֲא נִקֹבָל מְקוֹנְנוֹת. לְא הַמֵּת מְעַנֹבַּר וֹתּא מְטַפְּחוֹתֹוְל. א עִנ עוֹנוֹתּאֵיזֶהוּ שֶׁכֻּלָּן וּי, שְּכ קִינָה, מֶׁאֶחָת. בֶּרֶתַדְאַחַת עוֹנוֹת וְכֻלָּן שֶׁנ טֶּאַחֲרֶיהָ, (ירמיה,)אֱמַר דְנָהֵּוְלַמ בְנֹתֵיכֶם, נֶהִי קִינָהְו רְעוּתָהּ. אִשָּׁה לֲא לֶעָתִיד אֹבָבָל אּהו כה (ישעיה,)אוֹמֵר הַמ לָנֶצַח, ָּבִּלַּע וֶת

ה 'וּמָחָה אֱלֹהִים פָּנִים כָּל מֵעַל דִּמְעָה גוֹ': ְו

באכילה אסור אין הני ובשתיה. חשיב דקא באבל נוהגין בו שנוהגין איסורים נמי באבל דנהיגי מהני לבד ונעילה סיכה רחיצה

כו בתורה לקרות ואסור 'כו': לב: משמחי בהו דכתיב.

רש״י

ב״רע

ל דף תענית ר מִצַתָּנוּ כׇּל הַנְבָּנָן גוֹתֲוֹהּוֹת נוֹהָאְּב גוֹתֲבֵל בְּתִשְׁעָה, בָאְּב אָסוּר אֲכִילָהַּב בִשְׁתִיָּהּו בְסִיכָהּו הַסַּנּו דָּלְבִנְעִילַת הַמִּטָּהּו. בְתַשְׁמִישׁ אָסוּרְו

לִקְרוֹת וֹרָהּבַּת בִיאִיםְּבַּנ בִיםּבַכְּתוּו וְלִשְׁנוֹת

באב לתשעה חק לישראל אל

בַּמִּשְׁנָה דּבַּתַּלְמו בָהֲלָכוֹתּוׁדְרָשִּבַמּו, דוֹתָּגַאָבּו קוֹרֲא הוֵבָל אּא ש רֶׁבְּמָקוֹם לִקְרוֹתָאֵינוֹ גִיל וֹנֶהׁוְש ש רֶׁבְּמָקוֹם לִשְׁנוֹתָאֵינוֹ, גִיל אֵוְקוֹר בַּקִינוֹת בֹוּאִיְּב שְדִבּו הָרָעִים, בְּיִרְמְיָהֶׁבָרִים שֶׁל וְתִינוֹקוֹת ר בָּןַבֵּית מִש שֶׁנּׁבְּטֵלִין, אֱמַרֶּוּם לּוּ׳פִּק מְשַׂמְּחֵי יְשָׁרִים ה' רֵדֵי יְהוַב'. דָהּבִּי אוֹמֵר אַף קוֹר אֵאֵינוֹ ש רֶׁבְּמָקוֹם לִקְרוֹתָאֵינוֹ גִיל שְו וֹנֶהׁאֵינוֹ ש אֵינוֶֹׁבְּמָקוֹם לִשְׁנוֹתָר, גִיל קוֹרֲא הוֵבָל אּא בֹוּאִיְּב בְקִינוֹתּו הָרָעִיםְדִבּו בָרִים, ּבְּיִרְמְיָהוֶׁש שֶׁל וְתִינוֹקוֹת ר בָּןַבֵּית בְּטֵלִים מִשּב שֶׁנּׁוֹ, פִּקֶּוּם דֵיּוּאֱמַר ל מְשַׂמְּחֵי יְשָׁרִים 'בֵה'.)'וכו( ר יְהוַאָמַר דָהּב ר הָיָהַאָמַר כָּךְ ב, רָמִנְה שֶׁל יְהוַגוֹ דָהּבִּי בִּיַבְּר עֶרַאִילְע תִּשְׁעָהֶאי, ב מָאְּב לוְֹב בִיאִין חֲר בָהֵפַּת בְּמֶלַח בֵׁוְיוֹש תַּנ לְכִירַיִיםּבֵּין וּר אוֹכֵלְו קִיתוֹןׁוְש עָלֶיהָ וֹתֶה מַיִם שֶׁל שֶׁנָּהְו מָקוֹם הָתָם, תְּנַן לְפָנָיו. מוּטָּל שֶׁמֵּתוֹ כְּמִי גוֲּדוֹמֶה מְלׂלַעֲש אכָהָוֹת בְּתִשְׁעָה שֶׁנָּהָאְּב מָקוֹם עוֹשִׂין שֶׁלֲב לַעֲשֹּגוּ וֹתׂא אֵין עוֹשִׂין חֲכָמִיםּו תַּלְמִידֵי מָקוֹם בְכׇל ר שִׁמְעוֹןַבְּטֵלִים, בָּן בֶּן גַּמְלִיאֵל כָּל יַעֲשֶׂה לְעוֹלָם אוֹמֵר תַּנְיָא חָכָם. כְּתַלְמִיד עַצְמוֹ הָכִי, ָדָם נַמִי א שִׁמְעוֹןַר בָּן בֶּן גַּמְלִיאֵל יַעֲשֶׂה לְעוֹלָם אוֹמֵר כְּתַלְמִידָא עַצְמוֹ דָם כ תַּנְיְּחָכָם שֶׁיִּתְעַנֶּה. אָדֵי ר שִׁמְעוֹןַאִידָּךְ, בָּן בֶּן גַּמְלִיאֵל כָּל אוֹמֵר אוֹכֵלָה וֹתֶהׁוְש בְּתִשְׁעָה כָאְּב אוֹכֵלּוּאִילְּב וֹתֶהׁוְש הַכִּפ וּרִים, ּבְּיוֹם עֲקִיבַר אָבִּי מְל הָעוֹשֶׂה כָּל אכָהָאוֹמֵר בְּתִשְׁעָה בָאְּב רו סִימַןֹאֵינוֹ אֶה לְעוֹלָם, בְּרָכָה וַחֲכָמִים מְל הָעוֹשֶׂה כָּל אכָהָאוֹמְרִים בְּתִשְׁעָה בָאְּב מִתְו יְרוּשָׁלַיִםַאְאֵינוֹ עַל בֵּל רו אֶהֹאֵינוֹ שֶׁנ 'שִׂמְחוֶּבְּשִׂמְחָתָהּ אֶתּאֱמַר יְרוּשָׁלִַים כָּלּגִילוְו בָהּ שִׂישֲאֹה מָשּוׂבֶיהָ הַמִּתׂאִתָּהּ כָּל בְּלִיםַאְוֹשׂ

רגיל שאינו במקום דלא דכיון לקרות. בין צערא: ליה אית ידע מקום לכיריים. תנור אינו שבבית: מנוול ברכה. סימן רואה

מלאכה: מאותה

רש״י

באב לתשעה חק לישראל בל

כדלהלן יוסיף יום לאותו המכוון מהסדר גמ' ללמוד רוצה: ואם

זרעים:"לת מסדר גמ' א' ביום שחל ב

ג. דך ברכות ר יִצְחָקַאָמַר ב שְׁמו מִשְּׁמֵיהּבַּר הַדְּרּאֵל מִשְׁמָרוֹת שָׁלֹשׁ הַלַּיְלָה, ָב, וֵי מִשְׁמָר כָּל וְעַל יוֹש הַקֵׁוּמִשְׁמָר הוׁדוֹשָּב אּבָּרוּךְ כֵאֹוׁוְש אֲרִיַּג אוֹמֵרְו שֶׁהֶחֱר בְתִּיַאוֹי אֶת בֵּיתִי וְשָׂרַפְתִּי הֵיכָלִי אֶת גְלֵיתִיִוְה אֶת ל בֵיןְבָּנַי תַּנְיּאוּמ הָעוֹלָם. אָוֹת ר פַּעַםַאָמַר יוֹסֵי, בִּי מְהַלֵּך הָיִיתִי ְדֶּרֶךַּבְאַחַת לְחוּר בָּהְוְנִכְנַסְתִּי מֵחוּר לְהִתְפַּלֵּלְאַחַת יְרוּשָׁלַיִם בוֹת אָּב ּאֵלִיָּהו לַט בֹוּזָכוּר,)'וכו( לִיְו אָמַר שָׁמַעְת קוֹל מָה בָּהְבְּחוּרָּבְּנִי, ּזו אָמַרְתִּיְו שָׁמַעְתִּי לוֹ כְּיוֹנָה שֶׁמְּנַהֶמֶת קוֹל בַּת אוֹמֶרֶתְו שֶׁהֶחֱר בְתִּיַאוֹי אֶת בֵּיתִי וְשָׂרַפְתִּי הֵיכָלִי אֶת גְלֵיתִיִוְה אֶת ל הְבָּנַי, וֹתּאוּמָבֵין לִיְו אָמַר רָחַיֶּיך לֹוְחַיֵּי שָׁעָהֹאשְׁךָ א דַבְבִּלֹזו כָּך אָּאֶלְאוֹמֶרֶת יוֹם בְּכָל וָיוֹם

פְּעָמִים שָׁלֹשׁ כָּךְ: אוֹמֶרֶת

בשר האוכל כל בתשעה יין ושותה הכתוב עליו באב עונותם ותהי אומר בתשעה עצמותם. על בסעודה כלומר באב

בה: המפסיק

רש״י

מִכ אןָּעָלֶיהָ', הַמִּת כָּל יְרוּשָׁלַיִםַאְאָמְרוּ עַל בֵּל זוֹכֶה אֶהֹוְרו מִתֶׁוְשּבְּשִׂמְחָתָה עַלַאְאֵינוֹ בֵּל יְרוּשָׁלַיִם רו אֶהֹאֵינוֹ (תַּנְי נָמֵיָבְּשִׂמְחָתָהּ א )הָכִי ה אוֹכֵלָוְכָל בָּשָׂר יַיִןׁוְש וֹתֶה בְּתִשְׁעָה הַכָּתוָאְּב עָלָיו בּב אוֹמֵר ע' עַלֲוַתְּהִי וֹנוֹתָם

:'עַצְמוֹתָם

באב לתשעה חק לישראל גל

רש״י

נשים:"לת מסדר גמ' ג' ביום שחל ב

נז: דך גיטין הֹר עָלֶיךָ הַיַ׳כִּי כׇל נֶחְשּגְנוּ כְּצַׁוֹם טֹבְנוּ בְחָה׳ִאן יְהוַוְ]ר[ דָהּב אָמַר אִשָּׁהֹזו בְעָהִׁוְש בָּנֶיהָ לְקַמ לְקַמֵּיהָּאַתְיוּהוּ, דְּקֵיסָרּא לֵיה ּאָמְרוּ לַע כֹבוֲפְּלַח בִיםָוכּדַת כָּתו לְהוּ בּאָמַר וֹרָהּבַּת ה' 'אָנֹכִי 'ָאֱלֹהֶיך. ּוְקַטְלוּהוּאַפְּקוּהו אַתְיוּהוּ לְקַמֵּיהְל, דְּקֵיסָרּאִידָּךְ לַע פְּלַח לֵיהּ דַתֹבוֲאָמְרוּ בִיםָוכּכ כָּתו לְהוּ בּאָמַר לּבַּת לְךֹוֹרָה יִהְיֶה אֱלֹהִיםָא פָּנָי עַל אֲחֵרִים. ּוְקַטְלוּהוּאַפְּקוּהו ל לַעְאִידָּךְאַתְיוּהוּ פְּלַח לֵיהּ כֹבוֲאָמְרוּ בִים, ָוכּדַת כָּתו לְהוּ בּאָמַר וֹרָהּבַּת לֹזו' יׇחֳרָםֵבֵחַ,'אלֹהִים. ּוְקַטְלוּהוּאַפְּקוּהו ל לַעְאִידָּךְאַתְיוּהוּ פְּלַח לֵיהּ כֹבוֲאָמְרוּ בִיםָוכּדַת כָּתו לְהוּ בּאָמַר לּבַּת תִשְׁתַּחֹוֹרָה לֲא אֵלְוֶה אַחֵר. ּוְקַטְלוּהוּאַפְּקוּהו ל ְאִידָּךְאַתְיוּהוּ לַע פְּלַח לֵיהּ כֹבוֲאָמְרוּ, בִיםָוכּדַת כָּתו לְהוּ בּאָמַר 'שְׁמַעּבַּת וֹרָה הָיִשְׂר 'אֵל ה 'אֱלֹהֵינוּ,'דָאֶח. ּוְקַטְלוּהוּאַפְּקוּהו ל ּאָמְרוְאִידָּךְאַתְיוּהוּ לַע פְּלַח כֹבוֲלֵיהּ, בִיםָוכּדַת כָּתו לְהוּ בּאָמַר וֹרָהּבַּת הַיָוְי' וֹםּדַעְתָּ לָבוֹתֵׁוַהֲש הוָבְאֶל ה' כִּי הּבֶךָ אֱלֹהִיםָא מִמַּעַל בַּשָּׁמַיִם ה אָרֶץָוְעַל מִתָּחַת עו 'דֹאֵין. ּוְקַטְלוּהוּאַפְּקוּהו ל פְּלַחְאִידָּךְאַתְיוּהוּ לֵיהּ אָמְרוּ כֹבוֲלַע, בִיםָוכּדַת כָּתו לְהוּ בּאָמַר וֹרָהּבַּת ה' ה' 'ֹגוְוָּאֱמַרְתֶאֶת וַה' הַיֶה כּאֱמִירְךָ נִשְּוֹם' לְהַקְׁבָר הוׁדוֹשָּבַּעְנוּ שּבָּרוּךְ אֵיןֶׁא מַע בִירִיןֲאָנוּ אֵלְּבֹאוֹתו אַחֵר הוְו נִשּאַף שְׁא לָנוּ מַעֶׁבַּע בִירֲאֵין אוּמָּהְּבּאוֹתָנו, אַחֶרֶת קֵיסָר לֵיהּ אָמַר לָךְׁאִיש אָוּשְׁפַּנְקּגְדֵּי גְחִיןּו הֵיכִי כִּי וְשָׁקְלֵיהּ ק הָרְמָנַדְּלֵימְרוּ עֲלֵיהּ אָבֵּיל, אָּדְּמַלְכ ח לֵיהּ חֲאָמַר קֵיסָר עֲלָךְ בָלֲבָל כ עַל קֵיסָר כֹבוְּעֲלָךְ עַל כָּךְ עַצְמְךָ הַקֹבוְּד הוׁדוֹשָּד עַלּבָּרוּךְ א אַחַת

כל הורגנו אשה. זו ייחדת: האמרת. היום: חותמי גושפנקא. כדי בו טבועה שצורתי

לה: משתחוה נראה שתהא שולטנות דמלכא. הרמנא

לעשות: עליו קבל המלך

באב לתשעה חק לישראל דל

כַּמָּה, וְכַמָּה לְמִיקְטְלֵיה לְהוּאַפְּקוּהוּ יַהּאָמְרָה נִיהֲלִיֲאִימֵּיהּ בוּהוּ פְו, אָּוּרְתּאִינַשְּׁקֵיהּ לו, ֹאָמְרָה לְכו לְוּבָּנַיי, בְרָהָםַאְאִמְרוּ בִיכֶםֲא עָק מַאַתָּה דָאֶחַבֵּחְזִדְתָּ עָקַו שַאֲנִי מִׁדְתִּי. בְּחוֹתְזִבְעָה עָלְתָה הִיא אַף

גַּגַל וְנָפְלָה יָצְתָה וּמֵתָה קוֹל בַּת אָמְרָהְו ה' שְׂמֵחָהַאֵם:'בָּנִים

קדשים:"לת מסדר גמ' ה' ביום שחל ב

נג: דך מנחות יִצְחָק, א''ר שֶׁחָר בַבְּשָׁעָה הַמִּק מְצְבֵּית אוָֹדָּשׁ ל עוֹמַאְהקב''ה שֶׁהָיָה דֵבְרָהָם הַמִּקְּב, ׁדָּשְבֵית לִידִידִי 'מֶה לוֹ אָמַר טוְּב יד, (ירמיה,)בֵיתִי' לוֹ אָמַר עִסְקֵי עַל בָּנַי. אתִיָּב א״ל חָט, ּגָלוְוּאוְבָּנֶיךָ אָמַר שֶׁמ אָּלוֹ חָטֵגֹוׁבְּש, ּאוְג 'עֲש הַמׂא״ל זִמָּתָה'. ְוֹתָהּ שֶׁמ לוֹ חָטָּאָמַר מִעוּטָן, ּאוְא 'הָר.'בִּיםַא״ל [ א״ל] ל לְךָ [לָהֶםִהָיָה ]זְכֹּר מִילָה, בְּרִית א״ל בְשַׂרּו' יַעֹקו מֵעָלֶיךַדֶשׁ,'ָבְרוּ שֶׁמ אָּא״ל לָהֶם הִמְתַּנְתָּ אִם חו זְרִיןֹהָיוּ, בָהּוׁבִּתְש רָעָתֵכִי 'כִּי א״ל תַּעֲלָא זִי'. ֹז יָּמִי הִנִּיחַ רָד עַל צוֹעֵקֹוׁאשֹדָיו וְהָיָה בוֹכֶהּו וא״ל חַסָּשֶׁמ א וְשָׁלוֹם יָצְתָה תַּקָּנָה, לָהֶם אֵין קוֹל בַּת לוְו ת׳ֹאָמְרָה פְרִי יְפֵה רַעֲנָן קָרֹזַיִת שְׁמֵךְ׳ָאַר ה' א מָה זַיִת יִשְׂרֹבְּסוֹפוֹאַחֲרִיתוּזו אֵלָאַף אַחֲרִיתָן בְּסוֹפָן.)'וכו( יִשְׂרְו נִמְשְׁלוּ לָמָּה יוֹחָנָן אֵלָא״ר מָהְל לָךְ לוֹמַר זַיִת זַיִת שַׁמְנו מוֹצִיא כְּתִיתָהָּאֶלֹאֵינוֹ ע''י א יִשְׂר אֵלָאַף

חו לְמוּטֹאֵין בָזְרִין יִסָּאֶל ע''י וּרִין: ּא

המזימתה. עשותה במזיד מעשיהם כל יעברו ובכוונה: שהעבירו מעליך. כי מילה: מעליהם תעלוזי. אז רעתיכי מחזיקין עליצותם בשעת חוזרין ולא ברעתם יותר סמוך רענן. זית בהן: לידידי: דמה קרא לההוא בסופו. אחריתו זית טוען ואינו עכשיו שנטעו כך ואחר גדול זמן עד לישנא הרבה פירות טוען מתבשל שאין אחרינא אילנות כשאר מעט מעט

יחד: כולן בסופו אלא

רש״י

באב לתשעה חק לישראל הל

ארץ לבני בבל בני להם שלחו לנו לבכות ראוי לנו הקודש, חורבן על הספד, לעשות ראוי בין שנתפזרנו על אלקינו, בית ההספד לפתוח לנו ויש העמים, שרבון ביתא האלפא ולפרש ביתו חורבן להספד שלח העולם

איכה). מגילת (היינו

הקודש, ארץ בני להם שלחו נתפזרתם שאתם היא אמת לארץ מחוץ ואתם העמים בין לבכות לכם וראוי הקדושה שיצאתם עצמכם, ועל עליכם היוצא כעבד לחושך, מאור לנו יש לנו אבל אדונו, מבית ולנו הספד, ולעשות לבכות הקב "שלח ההספד! ספר ה מבני ואנו המלכה בני שאנו אדון כבוד ויודעים ביתה ולפרש לבכות ראוי לנו העולם, ואנו ביתות! האלפא אלו והעינים ואם, אב בלא יתומים של ביתה לכותל מסתכלות אמנו נחרב- והנה - מצאנו ולא אותנו מינקת שהיתה אותה, הראשונים בימים יום בכל מנחמת והיתה שלה, המבחר

ביאור

זוהר

נג איכה חדש זוהר: נד-. אַרְעָא לִבְנֵי בָבֶל בְּנֵי לְהוּ שָׁלְחוּ יָאוּת לָן לְמִבְכֵּי, יָאוּת לָן קַדִּישָׁא, אֱלָהָנָא, בֵּית חוּרְבַּן עַל הֶסְפֵּדָא לְמֶעְבַּד לָן וְאִית עַמְמַיָא, בֵּינֵי דְּאִתְבַּדַּרְנָא וְעַל אַלְפָ''א וּלְפָרְשָׁא הֶסְפֵּידָא, לְמִיפְתַּח לְהֶסְפֵּידָא עַלְמָא מָארֵי דְּשָׁלַח בֵּיתָא,

בֵּיתֵיהּ. דְּחוּרְבַּן

יָאוּת קַדִּישָׁא, אַרְעָא בְּנֵי לְהוּ שָׁלְחוּ עַמְמַיָא, בֵּינֵי אִתְבַּדַּרְתּוּן דְּאַתּוּן וְיָאוּת קַדִּישָׁא, מֵאַרְעָא לְבַר וְאַתּוּן גַּרְמַיְיכוּ, וְעַל עֲלַיְיכוּ לְמִבְכֵּי לְכוּ כְּעַבְדָא לַחֲשׁוֹכָא, מִנְהוֹרָא דִּנְפַקְתּוּן לָן אִית אֲנַן אֲבָל מָארֵיהּ. מִבֵּי דְּנָפֵיק שַׁדַּר וְלָן הֶסְפֵּידָא, וּלְמֶעְבַּד לְמִבְכֵּי דְהֶסְפֵּידָא, סִפְרָא הוּא בְּרִיךְ קוּדְשָׁא מִבְּנֵי וַאֲנַן דְּמַטְרוֹנִיתָא, בְּנָהָא דַּאֲנַן עָלְמָא. דְּמָארֵי יְקָרָא וְיָדְעִין בֵיתָהּ, אִינוּן וּלְפָרְשָׁא לְמִבְכֵּי, יָאוּת וְלָן אַבָּא בְּלָא יַתְמִין וַאֲנַן בֵּיתִי''ן. אַלְפָ''א בֵיתָא לְכוֹתְלֵי עַיְינִין וּמִסְתַּכְּלִין וְאִמָּא, אַשְׁכַּחְנָא וְלָא אִתְחָרַב, וְהָא דְּאִימָּנָא, בְּיוֹמִין יוֹמָא, בְּכָל לָן יַנְקָא דַּהֲוַת לָהּ. נְחִימַת וַהֲוֵית דִּילָהּ. מִשַׁפִּירוּ קַדְּמָאִין,

באב לתשעה חק לישראל ול

לִבְרָה כְּאִמָּא לִבָּנָא, עַל וּמְמַלֶּלֶת. ּלָן, (ישעיה אָמַר דְאַתְּ כְּמָה אֲשֶׁר כְּאִישׁ סו) אִסְתַּכְּלָן וְהַשְׁתָּא וְגו'. תְּנַחֲמֶנּוּ אִמּוֹ מוֹתָבָא בֵּית וַאֲתַר סְטַר, לְכָל עַיְינִין נְבַטַשׁ אִתְחָרַב. וְהָא אִתְבַּלְבֵּל, דְּאִימָּנָא מַאן וּמוֹתָבָהּ. בֵיתָא לְכוֹתְלֵי רֵישָׁא וְיָגֵין לִבָּנָא, עַל יְמַלֵּל וּמַאן לָן, יְנַחֵם קַמֵּי חָטָאן הֲוֵינָן כַד מַלְכָּא. קַמֵּי עֲלָנָא לָן, לְאַלְקָאָה רְצוּעָא וְסָלֵיק אֲבוּנָא, מַלְקִיּוּתָא וּמְקַבֶּלֶת לְקַמָּן, קָיְימַת אִיהִי דְאַתְּ כְּמָה עֲלָנָא. לַאֲגָנָא בְּגִין דְמַלְכָּא, מִפְּשָׁעֵינוּ מְחֹלָל וְהוּא נג) (שם אָמַר נִרְפָּא וּבַחֲבֻרָתוֹ וגו' מֵעֲוֹנוֹתֵינוּ מְדֻכָּא וַוי וַוי. לָן, לֵית אִימָּא וְהַשְׁתָּא לָנוּ. יָאוּת לָן לְמִבְכֵּי, יָאוּת לָן לְכוּ. וַוי לָן, מִילִּין אִינוּן לְפָתְרָא יָאוּת לָן לְמִסְפֵּד, דְּיָדְעִין לְאִינוּן לְהוּ, לְאוֹדָעָא דִּמְרִירוּ,

דְּהֶסְפֵּידָא. מִלִּין לְמִבְכֵּי

דְּאִימָּנָא, עַרְסָא לְגַבֵּי יוֹמָא בְּכָל נִקְרַב לֵית עֲלָהּ, נִשְׁאַל תַּמָּן. לָהּ נִשְׁכַּח וְלָא דִילָהּ, לְעַרְסָא נִשְׁאַל עֲלָן. דְּיַשְׁגַּח מַאן נָפְלַת. לְכוּרְסְיָיא, נִשְׁאַל אִתְבַּלְבְּלָא. אִינוּן אוֹמָאָן דִּילָהּ, לְהֵיכָלִין נִשְׁאַל רְשִׁימוּ לְעַפְרָא, נִשְׁאַל מִינָהּ. יָדְעִין דְּלָא הָא לְאִיגְרָא, נִשְׁאַל תַּמָּן. לֵית דְּעִקְבְתָא מְבַכָּה יָתְבָה דְּתַמָּן לָן, אָתֵיב אִיגְרָא

אם כמו לבנו על ומדברת אותנו אשר כאיש שנאמר כמו לבנה, העינים ועתה תנחמנו, אמו בית ומקום צד לכל מסתכלות והנה נתבלבל אמנו של מושבה בכותלי ראשינו נכה נחרב, אותנו! ינחם מי ומושבה! ביתה עלינו ויגן לבנו על ידבר ומי חוטאים כשהיינו המלך! לפני השוט את והרים אבינו לפני לפנינו עמדה היא אותנו להכות המלך של ההכאה ומקבלת שנאמר כמו עלינו, להגן כדי מדוכא מפשעינו מחולל והוא נרפא ובחברותו וגו' מעונותינו אוי אם, לנו אין ועתה לנו, ראוי לנו לכם! אוי לנו! אוי לנו להספיד! ראוי לנו לבכות! המרים, הדברים אלו לבאר ראוי היודעים לאותם להם להודיע ההספד. דבר את לבכות

של למטתה יום בכל אנו קרבים אותה מוצאים אנו ואין אמנו מי ואין עליה שואלים אנו שמה! מטתה! את נשאל עלינו, שיביט נשאל מבולבלת! היא והרי נשאל נופל! והנהו הכסא! את נשבעים והם היכלותיה את את נשאל ממנה, יודעים שאינם איננו עקבותיה רושם העפר! והנה הגג! את נשאל שם!

באב לתשעה חק לישראל זל

צוֹוַחַת מְבַכָּה, וְאָזְלַת עֲלָן וּמְיַילֶּלֶת לְאִיגְרָא. מֵאִיגְרָא עֲלָן, מְרִירוּ בְּקוֹל אֵפוֹא לָּךְ מַה כב) (שם אָמַר, דְאַתְּ כְּמָה לְאוֹרְחִין נִשְׁאַל לַגַּגּוֹת. כֻּלָּךְ עָלִית כִּי קָל דִּשְׁמָעוּ אָמְרִין כֻּלְּהוּ וּשְׁבִילִין, וְלָא בְּנָהָא, עַל דִּמְבַכָּה דִּבְכִיָּה, מְרִירוּ

אִסְתַּלָּקַת. לְאָן יָדְעִין

לְמִיסְפֵּד. יָאוּת לָן לְמִבְכֵּי, יָאוּת לָן בֵּי אֲתַר נְנַשֵּׁק דְּרַגְלָהָא, עַפְרָא נְנַשֵּׁק וְנִבְכֵּי הֵיכָלָא, כּוֹתְלֵי נְנַשֵּׁק מוֹתָבָהּ, דְּחָמֵינָן בְּהֶסְפֵּידָא, נִפְתַּח אֲנַן בִּמְרִירוּ. וְלָא תָּדִיר נִבְכֵּי הַאי. כָּל יוֹמָא בְּכָל

מִינָן. דִּבְכִיָּה מְרִירוּ אִיתְנְשֵׁי

אֵיכָה א) (איכה וְאָמְרוּ, אִינְהוּ פָּתְחוּ כִּי כב) (ישעיה כְּתִיב הָעִיר, בָדָד יָשְׁבָה כִּי וְגו'. וּמְבוּכָה וּמְבוּסָה מְהוּמָה יוֹם הוּא, בְּרִיךְ לְקוּדְשָׁא אִית יוֹמָא חַד יוֹם, שְׁאָר מִכָּל כְּלִילָא דְנַפְשֵׁיהּ, רְחִימָא וְהוּא בֵּיהּ, כְּלִילָן יוֹמִין שִׁית יוֹמִין, חוֹבִין, דְּאַסְגִיאוּ וְעַל דְּכֻלְּהוּ. כְּלָלָא עַלְמָא לְבֵי לְעֵילָא, לְעֵילָא אִסְתַּלַּק מַשְׁכְּנָא, שִׁפּוּלֵי מִתְּחוֹת כְדֵין דְחַיִּין. דִּבְכִיָה, יוֹמָא דִמְרִירוּ, יוֹמָא קָם מְהוּמָה דְאִיקְרֵי יוֹמָא דְּצַעֲרָא, יוֹמָא מַשְׁכְּנָא, בְּגוֹ וְעָאל וּמְבוּכָה, וּמְבוּסָה

שם יושבת שהיא לנו משיב הגג והולכת עלינו, ומיללת מבכה בקול וצועקת ומבכה גג, אל מגג לך מה שנאמר כמו עלינו, מר נשאל לגגות, כלך עלית כי איפוא אומרים כולם ושבילים! לדרכים שבוכה בכיה של מר קול ששמעו היא איפה יודעים ואינם בניה על

הלכה.

ראוי לנו לבכות! ראוי לנו רגליה! עפר ננשק להספיד! ננשק מושבה! בית מקום ננשק אנו מרה! ונבכה ההיכל כותלי רואים שאנו מפני בהספד! נפתח תמיד, נבכה יום, בכל כך כל ממנו. תשכח לא הבכיה ומרירות

הם פתחו בבל- בני - איכה ואמרו יום כי כתוב העיר, בדד ישבה כי וגו', ומבוכה ומבוסה מהומה להקב יש אחד יום היינו "יום ה מכל הכלול נפשו אהוב שהוא כלולים ימים ששה הימים, שאר רמז (היינו כולם, כלל והוא בו, הקדושות הספירות אורות על הקב "שמאיר שנתרבו ועל ה), לבית למעלה נסתלק העונות מתחת אז החיים, של העולם המר היום קם המשכן שולי - יום הבכיה הצער- יום - שנקרא יום (רומז ומבוכה ומבוסה מהומה המשכן בתוך ונכנס "לס א)

באב לתשעה חק לישראל חל

אֲזַל דְמַשְׁכְּנָא, וְרִבּוֹנָא וְסָאֵיב. וְשֵׁיצֵי טוּרָא לְגוֹ מוֹתָבֵיהּ מִגּוֹ וְאִתְתָּרַךְ וַעֲרַק וּמַשְׁכְּנָא דְּחָרוּב, טוּרָא וּלְגוֹ דִלְבַר, יוֹמָא הַהוּא נָחַת לְבָתַר, אִתְחָרַב. מִשְׁכָּנֵיהּ, עַל שָׁאַל דְּאִסְתַּלַּק, עִילָּאָה מָארֵי עַל וְאַשְׁגַּח עָאל אִתְחָרַב. וְהָא רְחִימְתָּא מַטְרוּנִיתָא דְּמַשְׁכְּנָא, וְכָל וְעָרְקַת, אִתְתְּרָכַת וְהִיא דְּנַפְשֵׁיהּ, לְמִגְעֵי, שָׁארֵי כְּדֵין סָתִיר. בִּנְיָינָהּ דְּתַרְנְגוֹלָא כִּנְהִימוּ גּוֹעָא, בָּתַר גּוֹעָא (שם) דִכְתִיב, הוּא הֲדָא נוּקְבֵיהּ. עַל קִיר, כְּתַרְנְגוֹלָא. נְהִימוּ קִר, מְקַרְקַר עָבִיד הָהָר, אֶל וְשׁוֹעַ שַׁלִּיטָא. רִבּוֹן תַּמָּן דְּעָרְקַת טוּרָא, לְגַבֵּי וְצָוַוח שׁוֹעָה וְקָרֵי צָוַוח שַׁוְעָה עָבִיד מַטְרוּנִיתָא. רְחִימְתָּא אֵיכָה אֵיכָה. דִּבְכִיָּה בִּנְהִימוּ שְׁלֵימָתִי, שַׁפְנִינָתִי אֵיכָה דְּנַפְשָׁאי, עִמִּי דְּאִתְיַחֲדָא דִילִי, יְחִידָתָא אֵיכָה בְּכָל נָטְלָא דַּהֲוִית אֵיכָה בְּיִחוּדָא. דְּיִחוּדָא, אַתְוָון וְעֶשְׂרִים חָמֵשׁ יוֹמָא,

כ "ֹּוְאִתְקְרִיאַת דָּא. עַל ה

לְאָן אָזְלַת, לְאָן אִמִּי, בְּרַתִּי אֲחָתִי יוֹמָא בְּכָל דְּשָׁמְעִין אֲנַן לְמֵיהַךְ. פָּנִית לְמִבְכֵּי, יָאוּת לָן דְּרִבּוֹנָנָא, דָא קִרְקוּרָא לְמִפְתַּח יָאוּת לָן לְמִסְפֵּד, יָאוּת לָן

וְגו'. בָדָד יָשְׁבָה אֵיכָה אֵיכָה.

של והאדון וטמא, והשחית וגורש וברח הלך המשכן ולהר שמבחוץ, להר ממושבו כך לאחר נחרב, והמשכן החרב, שנסתלק, העליון היום אותו ירד נחרב! והנה משכנו, על שאל המשכן אדון על והביט נכנס והיא נפשו אהובת המלכה שהיא נסתר, בנינה וכל וברחה, מגורשת געיה אחר געיה לגעות התחיל אז נוקביה, על התרנגול כנהימות קיר״ז מקרקר ש מקרקר- - שנוהם כתרנגול קיר- - שליט, רבון שועה שעושה ההר אל ושוע ברחה שהמלכה ההר אל וצועק בכיה בנהימת וקרא צווח שמה, נפשי! אהובת איכה! איכה! יחידה איכה תמתי! יונתי איכה שלי ביחוד- עמי שנתיחדה - יום בכל לוקחת שהיתה איכה כ״כ (היינו היחוד אותיות "ה ה שעל ישראל) שמע של אותיות

כ נקראת זה "שם ה.

אנה הלכת! אנה אמי בתי אחתי אנו ללכת! פונה את בבל- בני - הזה הקרקור יום בכל השומעים לנו לבכות ראוי לנו אדוננו, של לפתח ראוי לנו לספוד! ראוי

וגו'. בדד ישבה איכה איכה

באב לתשעה חק לישראל טל

מוסר

לספרו: בהקדמה חרדים מספר

חֲבֵרִים בִּהְיוֹת הַמְחַבֵּר, אָמַר רַשְׁב צִיּוּן אֵצֶל "ִּמַקְשִׁיבִים עוֹסְקִים י כְּדַרְכֵּנוּ טְהוֹרוֹת אֲמָרוֹת בְּאִמְרוֹתָיו וּמִפְּקִידָה לְעֵת מֵעֵת בְּשָׁנָה פְּעָמִים צָעַקְנוּ בָּכִינוּ, גַּם יָשַׁבְנוּ שָׁם לִפְקִידָה, שַׁאֲגוֹתֵינוּ כַּמַּיִם וַיִּתְּכוּ לִבֵּנוּ בִּמְרִירוּת רַשְׁב אֵיךְ "ִּבִּרְאוֹתֵנוּ בְּדֹרֹתָם וַחֲבֵרָיו י יוֹם כָּל וּבוֹכִים וְאוֹנְנִים מִצְטַעֲרִים הָיוּ הַגָּדוֹל ה' וּכְבוֹד הַשְּׁכִינָה גָּלוּת עַל וְאוֹתָם פְּשָׁעֵינוּ, רֹב עַל בַּגּוֹיִם הַמְחֻלָּל וְקַל בִּנְזִקִין, גְּרָמָא הָיוּ לֹא הַצַּדִּיקִים לָנוּ שֶׁיֵּשׁ הַגּוֹרְמִים שֶׁאֲנַחְנוּ לָנוּ וָחֹמֶר לְשׁוֹן וְזֶה כִּפְלַיִם. וּלְהִצְטַעֵר לִבְכּוֹת "ִּרַשְׁב לִבְנֵי לוֹן וַי שִׁשִּׁי: בְּתִקּוּן י דקב "נָשָׂא וְאִתְּמַר עִמְּהוֹן, אֲסִיר ה מִבֵּית עַצְמוֹ אֶת מַתִּיר חָבוּשׁ אֵין בֵּהּ תְּשׁוּבָה דְּאִיהִי דִּלָהּ וְפֻרְקָנָא הָאֲסוּרִים, וְכוּ', בִּידֵיהוֹן תַּלְיָא אִיהִי עִלָּאָה אִימָא דְּיִתְעַר מַאן אִית אִם וָכֹה' כֹּה 'וַיִּפֶן דִּלְהוֹן, אֲסוּרִין בֵּית לְתָבְרָא בִּתְיוּבְתָּא "הה וְלַאֲשֶׁר צֵאוּ לַאֲסוּרִים 'לֵאמֹר ד וַיַּרְא וָכֹה כֹּה 'וַיִּפֶן הִגָלוּ' בַּחֹשֶׁךְ פָּנוּ לְדַרְכּוֹ אִישׁ אֶלָּא אִישׁ' אֵין כִּי אִישׁ דִּלְהוֹן, בְּאוֹרְחִין דִּלְהוֹן, בְּעִסְקִין עָלְמָא דְּהַאי בְּבִצְעָא מִקָצֵהוּ, לְבִצְּעוֹ מִסִטְרָא אִנּוּן וְלָאו עָלְמָא, הַאי לְיָרְתָא יִרְאֵי חַיִל 'אַנְשֵׁי בְּהוֹן דְּאִתָּמַר דְּאִלֵּין עכ בָצַע' שֹׂנְאֵי אֱמֶת אַנְשֵׁי "אֱלֹהִים ל.

פסוקה הלכה תעניות״מרמב הלכות ם א הלכה ה' פרק יא: - י; ג; מִתְעַנִּים יִשְׂרָאֵל שֶׁכָּל יָמִים שֶׁם יֵשׁ א בָּהֶן שֶׁאֵרְעוּ הַצָּרוֹת מִפְּנֵי, בָּהֶם, דַּרְכֵי וְלִפְתֹחַ הַלְּבָבוֹת, לְעוֹרֵר כְּדֵי לְמַעֲשֵׂינוּ זִכָּרוֹן זֶה וְיִהְיֶה הַתְּשׁוּבָה, שֶׁהָיָה אֲבוֹתֵינוּ וּמַעֲשֵׂה הָרָעִים, וְלָנוּ לָהֶם שֶׁגָּרַם עַד עַתָּה כְּמַעֲשֵׂינוּ אֵלּוּ, דְּבָרִים שֶׁבְּזִכְרוֹן הַצָּרוֹת: אוֹתָן אֶת "וְהִתְוַדּוּ שֶׁנֶּאֱמָר לְהֵיטִיב, נָשׁוּב

מ): כו, (ויקרא אֲבֹתָם" עֲוֺן וְאֶת עֲוֺנָם

ב שֶׁבּוֹ בְּתִשְׁרִי שְׁלוֹשָׁה יוֹם הֵן: וְאֵלּוּ וְנִכְבֵּית אֲחִיקָם, בֶּן גְּדַלְיָה נֶהְרַג לְהָתָם וְסִבֵּב הַנִּשְׁאֲרָה, יִשְׂרָאֵל גַּחֶלֶת מֶלֶךְ סָמַךְ שֶׁבּוֹ בְּטֵבֵת וַעֲשִׂירִי גָּלוּתָן; יְרוּשָׁלַיִם, עַל הָרָשָׁע נְבוּכַדְנֶאצַּר בָּבֶל וְשִׁבְעָה וּבְמָצוֹק; בְּמָצוֹר וְהֵבִיאָהּ בּוֹ, אֵרְעוּ דְּבָרִים חֲמִשָּׁה בְּתַמּוּז, עָשָׂר מִבַּיִת הַתָּמִיד וּבֻטַּל הַלּוּחוֹת, נִשְׁתַּבְּרוּ שֵׁנִי, בְּחָרְבָּן יְרוּשָׁלַיִם וְהֻבְקְעָה רִאשׁוֹן, תּוֹרָה, סֵפֶר הָרָשָׁע אֲפוּסְטְמוֹס וְשָׂרַף

בַּהֵיכָל: צֶלֶם וְהֶעְמִיד

אֵרְעוּ דְּבָרִים חֲמִשָּׁה בְּאָב, וְתִשְׁעָה ג יִכָּנְסו שֶׁלֹּא בַּמִּדְבָּר יִשְׂרָאֵל עַל נִגְזַר ּבּוֹ, וּבַשְּׁנִיָּה; בָּרִאשׁוֹנָה, הַבַּיִת וְחָרַב לָאָרֶץ; שְׁמָהּ הָיָה וּבֵיתָר גְּדוֹלָה עִיר וְנִלְכְּדָה וְהָיָה מִיִּשְׂרָאֵל, וּרְבָבוֹת אֲלָפִים בָּהּ וְהָיוּ

לחק יוסף

באב לתשעה חק לישראל מ

מְדַבֵּר, קָדוֹשׁ מִפִּי יָצְאוּ הַדְּבָרִים אֵלֶּה בַּקָּבֶר, דּוֹבְבוֹת שִׂפְתוֹתָיו עַתָּה וְגַם וַתִּרְגַּז שָׁמַעְנוּ לְבָבֵנוּ לְעִמְקֵי יָרְדוּ לְנַפְשֵׁנוּ, מְאֹד וַנִירָא זָחַלְנוּ בִּטְנֵנוּ, לָנוּ אוֹי הַדִּין מִיּוֹם לָנוּ אוֹי אָמַרְנוּ בְּכִסּוּפָא נֵעוֹל אֵיךְ הַתּוֹכֵחָה, מִיּוֹם נִּצְטַדָּק וּמַה נְּדַבֵּר מַה דְאָתֵי, לְעָלְמָא

עוֹלָם. שֶׁל מַלְכּוֹ לִפְנֵי

וּגְדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל כָּל וְדִמּוּ גָּדוֹל מֶלֶךְ לָהֶם וְנָפַל הַמָּשִׁיחַ, הַמֶּלֶךְ שֶׁהוּא הַחֲכָמִים צָרָה וְהָיְתָה כֻּלָּם, וְנֶהְרְגוּ גּוֹיִים בְּיַד בַּיּוֹם וּבוֹ הַמִּקְדָּשׁ; חָרְבַּן כְּמוֹ גְּדוֹלָה טוּרְנוּסְרוּפוֹס חָרַשׁ לְפֻרְעָנוּת, הַמּוּכָן וְאֶת הַהֵיכָל אֶת אֱדוֹם מִמַּלְכֵי הָרָשָׁע תֵחָרֵשׁ" שָׂדֶה "צִיּוֹן לְקַיֵּם סְבִיבָיו,

יב): ג, מיכה יח; כו, (ירמיהו

בְּחַמִּין בֵּין בִּרְחִיצָה וְאָסוּר בְּאָב. בְּתִשְׁעָה וּמַשְׁלִימוֹת מִתְעַנּוֹת וּמְנִיקוֹת, עֻבָּרוֹת ד הַסַּנְדָּל וּבִנְעִילַת תַּעֲנוּג, שֶׁל בְּסִיכָה וְאָסוּר בַּמַּיִם; אֶצְבָּעוֹ לְהוֹשִׁיט וְאַפִלּוּ בְּצוֹנֵן, , בֵּין וּמְקוֹם עוֹשִׂין; מְלָאכָה, בּוֹ לַעֲשׂוֹת שֶׁנָּהֲגוּ וּמְקוֹם הַכִּפּוּרִים. כְּיוֹם הַמִּטָּה, וּבְתַשְׁמִישׁ בְּטֵלִין חֲכָמִים תַּלְמִידֵי מָקוֹם, וּבְכָל עוֹשִׂין. אֵינָן מְלָאכָה, בּוֹ לַעֲשׂוֹת שֶׁלֹּא שֶׁנָּהֲגוּ

בְּרָכָה: סִימָן רוֹאֶה אֵינוּ מְלָאכָה, בּוֹ הָעוֹשֶׂה שֶׁכָּל חֲכָמִים וְאָמְרוּ בּוֹ;

דּוֹוִים יוֹשְׁבִים אֶלָא בְּאָב, בְּתִשְׁעָה שָׁלוֹם לְזֶה זֶה נוֹתְנִין אֵין חֲכָמִים, תַּלְמִידֵי ה וְכֹבֶד רָפָה בְּשָׂפָה לוֹ מַחְזִירִים שָׁלוֹם, הָאָרֶץ עַם לָהֶם נָתַן וְאִם כַּאֲבֵלִים; נֶאֱנָחִים, וּבַמִּשְׁנָה בַּכְּתוּבִים, אוֹ בַּנְּבִיאִים אוֹ בַּתּוֹרָה בְּאָב בְּתִשְׁעָה לִקְרוֹת וְאָסוּר רֹאשׁ. הָרָעִים וּבַדְּבָרִים וּבְקִינוֹת, בְּאִיּוֹב, אֶלָא קוֹרֵא וְאֵינוֹ וּבַהַגָּדוֹת; וּבַתַּלְמוּד וּבַהֲלָכוֹת לְהַנִּיחַ שֶׁלֹּא נוֹהֲגִין חֲכָמִים, וּמִקְצַת בּוֹ. בְּטֵלִין רַבָּן, בֵּית שֶׁל וְתִינוֹקוֹת שֶׁבְּיִרְמְיָה.

בָּרֹאשׁ: תְּפִלִּין בּוֹ

טז עמ' במבוא עיין ת״ב, אחר (הרגיל) לישראל חק השלמת בענין

ק ישראהעוﬥמי

מפעל

העולמי לישראל חק מפעל

החק: קול ובמערכת הלשון בקול השיעורים לשמיעת

ישראל: ארץ 0732-622-622: ארה״ב 212-444-9955: אירופה 443-30-325-0376: קנדה 514-446-1880

במייל: היומי הלימוד לקבלת להצטרפות

office@mifalhachok. com

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות