בניין בית המקדש

בס״ד

העניינים תוכן

פרק מבוא הרמב״ם שיטת - א פרק

כולל זה חיוב מה החיוב מוטל מי על

חל החיוב מתי

- ב פרק רש״י שיטת

רמב״ם לעומת רש״י - ג פרק

- ד פרק בסוגיא האחרונים הסברי

א הסבר

ב הסבר

ג הסבר

- ה פרק האחרונים פסק

- ו פרק התפילה נוסח על השפעה

שונים ומנהגים

נספחים

א נספח

ב נספח

ג נספח ד נספח

סיכום ביבליוגרפיה

ותרגומים תנ״ך ומדרשים תלמוד

ראשונים אחרונים

עמוד 2

בס״ד

מבוא עברו שנה אלפיים כמעט שיבנה השלישי המקדש לבית כוספים ואנו השני, המקדש בית מחורבן

בניין על דיברו התנאים בימי כבר האחרונים, הדורות של דמיון פרי חדש, דבר זה אין בימנו. במהרה קלישר הרב וכמובן קרבנות ולהקריב לרגל לעלות רצו התוספות מבעלי כמה מאוחר יותר ביהמ״ק,

עליו קרבנות והקרבת המזבח בהקמת התחיל השלמה, לגאולה חזונו. שכל

חז״ל1 "דברי מצוטטים כל ב״פי ": מהשמים ירד השלישי."ביהמ״ק

לשאול אנו: וצריכים מופעים אלו חז״ל" "דברי איפ? ה האם כולם? על מקובל זה דבר

שהרי עתידות" ב״חיזוי לעסוק רצוני אין לכל מפורסמים הרמב״ם: דברי

ב הלכה יב פרק מלכים הלכות

אצל הן סתומין, שדברים שיהיו עד יהיו איך אדם ידע לא בהן וכיוצא הדברים אלו וכל, ולפיכך הפסוקים הכרע לפי, אלא אלו בדברים קבלה להם אין החכמים, גם הנביאים יש

עיקר דקדוקיהן ולא אלו דברים הויית סדור אין פנים כל, ועל אלו בדברים מחלוקת להם בענינים האמורים במדרשות יאריך, ולא ההגדות בדברי אדם יתעסק לא, ולעולם בדת אלו

יחשב לא, וכן אהבה לידי ולא יראה לידי לא מביאין, שאין עיקר ישימם, ולא בהן וכיוצא

כמו הדבר בכלל ויאמין יחכה, אלא הקצים מחשבי של רוחם תפח חכמים, אמרו הקצין. שבארנו

במאמר מטרתי מה הקורא ישאל ודאי א״כ, י עומדת מהן אחת וכל תשובות, מספר בידי יש לכך

: עצמה בפני

א. זה בנושא עסקו הדורות בכל ישראל גדולי הרמב״ם, כתב שכך. אע״פ כנראה לא דבריו ש

מוסכמים. בזה לעסוק צורך ויש,

ב. ותו "הגדה" בגדר אינה היא זו סוגייתנו ברם ההגדות", ב״דברי לעסוק לא כותב הרמב״ם

לא או ביהמ״ק את לבנות מחוייבים. ו אנ האם מינה, נפקא ישנה לא,

ג. הקרבתם2 במקום קאי הקורבנות הלכות שלימוד חז״ל דברי מפורסמים ו ידועים וכך, שהוא ונראה הגאולה, את ומקרב מזרז קודשים בהלכות שעסק זצ״ל, חיים מהחפץ מקובל

בסוגיין. הדין

את לבנות אנו שמחויבים ובמופתים באותות נוכיח ו אפילו לדעת, יש זה למאמר שניגשים לפני

ישנם ביהמ״ק, ומפר המעכבים דינים הרבה - הבניה לתהליך עים י סוגיא זו בה לדון שיש עצמה בפני

זה במאמר בה עוסקים אנו. אין ו

1 מקור בסוכה רש״י הוא. ביטוי ה

2 ע״א קי דף מנחות. עיין

בס״ד

הרמב״ם א-שיטת 'פרק

זה חיוב מה לדעת יש ראשית, כולל מי על החיוב, מוטל. חל החיוב ומתי

כולל זה חיוב? מה

ב הרמב״ם כותב המצוות: ספר

ואליו תמיד האש והבערת ההקרבה יהיה בו עבודה. בית לבנות שצונו היא העשרים והמצוה לי ועשו יתעלה אמרו והוא שיתבאר כמו שנה בכל והקבוץ לרגל והעליה ההליכה יהיה

. מקדש להם ולבנות מלך להם למנות לארץ כניסתן בשעת ישראל נצטוו מצות שלש ספרי ולשון של זרעו ולהכריע הבחירה בית עצמה בפני מצוה הבחירה בית שבנין. התבאר הנה עמלק. וזולתם והמזבח והשלחן ושהמנורה חלקים כולל הוא הכלל שזה יב) שרש (ריש בארנו וכבר

וחלק. . חלק בכל הציווי ייחד וכבר מקדש ייקרא והכל המקדש מחלקי הם. כלם

המצווה בית לבנות היא. מהמצווה חלק הם המקדש צרכי שאר וכל הכלים. מקדש

מ לי "ועשו מהפס' נלמדת זו מצווה."דש ק

ל״ג (עשה הרמב״ן): משיג (שרש נתבאר וכבר בהן הנאמרים בימים ית' ממנו המצווה העבודה מחלקי חלקים כולן אבל

מונים שאין יב) מצוה והמזבח והמנורה השלחן עשיית אנחנו נמנה לא ולכן המצות. חלקי

לשום שהיא הזאת העבודה בהכשר אותנו וצוה תמיד 'ה לפני לחם לשום שנצטוינו מפני לנו וסדר לפניו הנר בהדלקת יתברך וצונו כן בענין עליו ושיסודר כן מתואר בשלחן אותו ולא קדושה. תשמישי הם והנה וכן, כן ועניינה משקלה זהב במנורת הזו ההדלקה שתהיה

(מ שאמר הרב בו שכתב הטעם בעיני 'הוכשר הכלים שאין לפי המקדש. י מחלק חלק שהם כ)

זו מעכבות ואינן מצות שתים הם אבל הבית מן חלק שאין פי על אף בבית ומקריבין זו את

אלו כלים. בו הכלים לדעתו החיוב. בתוכן אלא החיוב, במקור חולק לא הרמב״ן מהמצווה, חלק אינם הכשר אלא

מצווה ש, ב כלל, למנותם אין ולכן לעש, ות אפשר אי שבלעדיו מצווה יש המקדש מכלי כלי כל שהרי למנותו ראוי כן אם בו מיוחדת מצווה שאין מצווה הכשר אינו הארון, ברם, מצווה. הכשר מונים אין

עצמו. בפני

י״ב (בכלל שמח" ה״לב מסביר הרמב״ם דברי את ליישב )ע״מ כלל הרמב״ן כדברי לומר אפשר. שאי

לפני הוא הכלים בניית על הציווי בתורה שהרי שהכלים איתא ואם שבכלים, המצוות על הציווי חלק הינם הכלים אלא הכלי. על ואח״כ המצווה על לצוות צריך היה הרי מצווה הכשר הינם אינם כן אם בביהמ״ק מיוחדים במקומות לעמוד צריכים הכלים שהרי לכך והוכחה מהמצווה.

המקדש ממצוות חלק אלא עצמם בפני. מצווה

כולל החיוב מה נחלקו רק לעולם קיים ביהמ״ק את לבנות החיוב שלכו״ע נראה. בפשיטות לכאו'

וז ו הרמב״ם״ב לשון " החזקה יד:

בס״ד

א פרק הבחירה בית הלכות רמב״ם

עשה מצות ל׳ה בית לעשות פעמים שלש אליו וחוגגין הקרבנות, בו מקריבים להיות מוכן

משכן בתורה נתפרש וכבר מקדש, לי ועשו שנאמר בשנה שעה לפי והיה רבינו, משה שעשה

וגו עתה עד באתם לא כי.'שנאמר

, הרמב״ם של מלשונו פענח3 צפנת בספרו הרוגוצ׳ובר מדייק שאין "לבנות" כתב ולא "לעשות" שכתב

מקדש בית שיהיה המצווה אלא לבנות, . מצווה

לענ״ד עיון צריך הרמב״ם בלשון זה דיוק אמנם "המצווה מב״ם הר כתב המצוות בספר שהרי

לבנות שציוונו "…העשרים

לומר ואין " בהמשך הרי ש מההיא" הרמב״ם בו חזר ה: י״ב בהלכה הרמב״ם כתב פרק

אין בונין בלילה לא מקימין ביום המשכן את הקים וביום שנאמר בלילה המקדש, את

ב ועוסקין … הכוכבים צאת עד השחר מעלות בנין

ב שהקשה מצאתי וכך "בונין". לשון מפורש א״כ הקודש4. שביל

מובא ראשונים משנת לספר ובהשמטות עוזיאל הרב הראשל״צ בשם זצ״ל בהלכה הרמב״ם שלשון

מקדש- לי "ועשו הפס' מלשון היא "א' לעשות "מצווה "לכן אמנם הוא המצווה קיום בניין. ע״י

החיוב מוטל מי? על הרמב״ם כותב י״ב הלכה: בהמשך מבטלין ואין המדבר, כמקדש ונשים אנשים ובממונם בעצמן ולסעד לבנות חייבין והכל

טוב יום דוחה המקדש בית בנין ואין לבנין, רבן בית של. תינוקות

הרמב״ם לשון מפשט שאין אלא חייבין, טף גם ובאמת נשים. אנשים, כולם: על מוטל החיוב ש נראה

תשב״ר. מבטלין שהרי מאד. תמוה ולכאו' "ואין ובסיפא בלילה" המקדש את בונין "אין הרמב״ם כתב ההלכה בריש

גרמא שהזמן עשה מצוות זו כן אם טוב" יום דוחה המקדש בית ן בני אזי לשאול- יש נשים מדוע

גרמא שהזמן עשה מצוות מכל פטורות נשים הרי זו, במצווה? חייבות

דרכים: תי לש יתחלקו זו שאלה תרוצי

א. אמנם חייבות נשים כך משום מיוחד, דין יש שכאן אלא גרמא, שהזמן. שה ע מצוות זו

ב. נשים לפטור אין כך משום גרמא, שהזמן עשה מצוות זו כלל. אין האחרונים6 מן הרבה דברי ליקט דומב5 חיים שמואל הרב האדר״ת7 ובראשם הראשון כצד. שלמדו

באמת כלל על מצווה זו אלא ויחיד יחיד כל על מוטל חיובה שאין אלא גרמא שהזמן עשה מצוות זו

פטורות שנשים אומרים אין כללית ובמצווה. ישראל,

3 רוזין יוסף (ר' ג'. הלכה ג' פרק ת״ת הלכ' תניינא מהדורא פענח )צפנת

4 א הלכה א' פרק הבחירה בית הלכ' ח״א ראשונים.'משנת

5 א- (שנה קמד מוריה זו בדרך שתרץ הראשון הינו שהאדר״ת להראות המאמר מטרת א', אות האדר״ת" "בשולי. נטרס קו לט-מג עמ' ג)

6 קונטרסי בשלח, פרשת שמות ספר ח״ב יהודה הליכות בספר זצ״ל קאגאן לייב יהודה ר' ו', אות ב' סימן המקדש חיל בספר לוין יעקב חיים ר'

זכירת בעניני אהרן מנחת קונטרס הבחירה, בית בהלכ' המלך חק ע״ט, ס' ח״ד שמחה מי של ו', אות י״ט ס' קידושין זצ״ל גוסטמן לרב שיעורים

סג (עמ' ד' אות בפ״ב (תשס״ד) עמלק )ומחיית

7 ב אות פ״א למקדש 'זכר

בס״ד

, ברם זצ״ל8 זולטי בצלאל הרב שהפס בלילה, הכלים את לבנות לכו״ע אפשר שהרי השני, כצד 'למד

את הקים "ביום המשכן בכלים ולא במקדש נאמר " הרמב״ם9 ולשיטת, היא הכלים עשית מצוות

חייבות נשים ולכן גרמא שהזמן מצווה זו אין א״כ המקדש, בניין ממצוות. חלק

עדיין אך אבל בלילה, מקדש" לי "ועשו מצוות את לקיים אפשר זה לפי שאמנם זה בתירוץ צ״ע

לעשות אפשר אי הכלים את גם ובהם ביהמ״ק את בונים אין גם ושבת. ביו״ט, עדיין זו מצוה וא״כ

היא גרמא שהזמן עשה. מצוות

יעקב10 קהילות ה מסביר איסור אלא בבניה פסול אין וביו״ט בשבת מה בפשיטות מתורץ וא״כ

מ לעיל שהקשנו ו שבת לבנות שאסור אלא בבניה פסול דאין יו״ט מ שאי אלא דחויה לא המצווה א״כ

גרמא. שהזמן עשה מצוות הוי לא הכי משום לקיימה. אפשר

שליט״א11 קב דוד הרב מו״ר לי אמר בכך כיוצא גרמא שהזמן עשה מצוות הוי תפילין, שאמנם בשבת תפילין מניחין אין ומדוע תפילין. מניחין אין שבשבת משום תפילין זמן לילה למ״ד, אפילו ובשבת והתפילין, המילה הם האותות השבוע במשך אותות. בשני מוקף להיות האדם שצריך משום

האם ערל, והוא ה מיל מחמת אחיו שמתו מי לשאול, ויש והמילה. השבת - יניח הוא בשבת ש נאמר

בשבת הנחה של כלל חיוב אין בשבת, תפילין מניחין שאין שאמרנו אחר של משום שלא ודאי? תפילין

- לגמרי פקע שהחיוב. משום

תפילין מצוות, לעומת לבנות אפשר שאי רק בשבת קיימת ביהמ״ק בניין. מצוות

נ דוגמא נביא אלו תרוצים שני לחדד מנת על דף בקידושין תוס' דברי את לישב אפשר ע״פ ש וספת, שהאמא מניין, הגמ' שואלת למולו, היא מהן אחת לבנו, חייב שהאב במצוות שם דנה הגמ' ע״א, כט

לאברהם- בציווי דכתיב משום ותרצה, בנה? את למול חייבת לא ( למול האב חיוב את למדו שמשם

- "אותו בנו) "את שרה את ציווה. ולא ה ציווה דווקא אברהם 'את השמיני שמיום ותרצו גרמא? שהזמן עשה מצוות הוי מילה והרי פסוק? צריך מדוע תוס' שואלים

גרמא- הזמן אין א״כ שימול, עד תמידי החיוב פוקע החיוב אין השמיני היום. לאחר

בלילה מילה אין והרי לשאול, תוס'? ממשיכים בלילה כשרה. נה בזמ שאינה שמילה הסובר לשיטת שהגמ' ותרצו בזמנה שלא מילה בהם למול שאסור ויו״ט שבת מזכירים לא תוס' מדוע לשאול, יש עדיין? אך

האמור היסוד ע״פ אך לעיל יש עדיין למול חיוב אבל למול אפשר אי בשבת שהרי היטב, מיושב הכל

תוס דברי את משה בנחלת תרץ שכך מצאתי כך אחר גרמא. הזמן שלא מצווה הוי.'ולכן

היא מילה מצוות שהרי האדר״ת, של דרכו הראשונה, הדרך ע״פ גם זאת לתרץ אפשר היה אמנם

על חיוב שיש מתוך - ישראל כלל על מצווה אותו מל לא שאביו מי או אב לו שאין מי למול דין, בית

למעטן פסוק צריך ולכן להתחייב, הנשים היו אמורות גרמא שהזמן עשה מצוות שזו למרות. א״כ

: בסוגייא הריטב״א מסביר שכך מצאתי ואח״כ

ז- עמ' י״א-י״ב חוברת מ' שנה תורה קול 8 (ט״ו הבחירה בית "הלכות ")י

9 עמ3 לעיל 'כאמור

10 וביו״ט בלילה ביהמ״ק "בנין אין "בענין י ס' שבועות

11 זצ״ל זולטי בצלאל ר' של תלמידו בישיבה, . ר״מ

בס״ד

א עמוד כט דף קידושין מסכת הריטב״א חידושי עשה מצות דהא לי תיפוק קרא לי למה תימא י וכ בנה. את למול מיחייבא דלא לן מנא איהי במצוה הוא דהתם למימר איכא פטורות, ונשים בלילה ולא ביום דמילה היא גרמא שהזמן למימהליה דמחייבי דין מבית גרעה דלא דמחייבא אמינא הוה דבנה במצוה הכא אבל דנפשה

אותה. ולא אותו דכתיב למיפטרה קרא איצטריך להכי

ל ודאי תוס' אך כ סוברים א לתרוץ שנזקקו מתוך, ך. אחר

חל החיוב? מתי

פרידמן דוד ר' ציון דרישת בקונטרס וירושלים12 בסנהדרין13 הגמ שדברי 'לומד נצטוו מצוות שלוש

, מלך לארץ, בכניסתם ישראל קודם ז״א לדורות, הזה בסדר תקפים ביהמ״ק. ובניין עמלק מחיית

ביהמ״ק את לבנות אפשר אז ורק עמלק את. למחות מלך להעמיד לא״י לבוא צריך

טיקוצינסקי14 הרב לארץ הראשונה בכניסה רק היה זה סדר לדעתו זו. סברא על חולק חל ואח״כ

הוא עצמה בפני מצווה כל על. החיוב מלך בלי ביהמ״ק את שבנה מעזרא זאת. מוכיח

במגילה15 שהגמ' המקדש את בנו פיו ועל נביא היה שעזרא לומר, ואין שהתנבאו נביאים ג' מונה

מלך בלי לבנות שאפשר שיעיד לנביא שנזדקקו כתוב ולא ביהמ״ק בבניין דברים ידיעת. לצורך

רבה16 מבראשית ראיה ועוד ודאי ובזמנם ביהמ״ק את לבנות רשות קיבלו חנניה בן יהושע ר' שבימי

מלך בלי שאפשר שיגיד נביא או מלך היה. שלא

צה מצוה החינוך ספר: הבחירה בית בנין מצות … ה לשם בית 'לבנות על ישראל שרוב בזמן זו מצוה ונוהגת הבית כשיבנה כולן, הצבור על אם כי היחיד על מוטלות שאינן המצוות מן וזו אדמתן.

עשה מצות יתקיים בימינו. במהרה, טתו לשי אדמתם. על ישראל כשרוב נוהגת זו שמצווה החינוך שיטת את בנה כשעזרא שני בית ב

מקדש לי "ועשו מצוות את קימו לא."ביהמ״ק, בזמן יכלו בפניו" שלא לאדם ש״זכין כיוון ישראל, כלל על היא שהמצווה פי על שאף לומר ואפשר

טיקוצינסקי הרב תרץ וכך. , ישראל כלל כשלוחי לבנות עזרא

כאילו הוי לעלות, רצו לא ישראל ששאר ון שכיו מלכו17 מקוטנא״ב״ישועות גאון ה תרץ לכך בדומה עזרא עם ישראל רוב. עלו

12. דוד שאילת שו״ת מתוך

13 כ דף בעמ3 לעייל הובא ב, 'עמוד כ מצווה המצוות בספר הרמב״ם.'בדברי

14. א פרק ה' חלק והמקדש הקודש 'עיר

15. א עמוד טו דף מגילה

16 י, אות ס״ד 'פרשה בעמ25 'ולקמן - 23 זה במדרש. הארכנו

17 תרומה פרשת תורה ליקוטי

בס״ד

" אליעזר ה״ציץ 18 על היו ישראל רוב כורש שבזמן במגילה, כרמב״ן סובר שהחינוך לומר מנסה על ישראל רוב היו ביהמ״ק ובנו לא״י כשבאו וא״כ עזרא, עם מהגולה עלו מעט ורק אדמתם

. אדמתם ליה סבירא שהחינוך לומר אפשר עדיין הרמב״ן על חלקו הראשונים ששאר ולמרות

. כוותיה תק״ז במצוה עצמו החינוך ברם ישראל במקצת רק ירושה היתה עזרא שבימי במפורש. סבור

בלא ביהמ״ק לבנות ויכל נביא היה שעזרא הנ״ל פרידמן דוד כר' אליעזר הציץ מתרץ למסקנא ולכן ישראל. רוב

לומר נוכל אולי שמחלוקתם במלך הצורך בעניין וירושלמי בבלי במח': תלויה

/ה״א א טור נו דף ה פרק שני מעשר מסכת ירושלמי תלמוד דכתיב דוד בית למלכות קודם להיבנות עתיד המקדש שבית אומרת זאת אחא רבי אמר

. חמר תשתה ענב ודם

ב עמוד ה דף יומא מסכת בבלי תלמוד

א נמי- לבא לעתיד א? לבו לעתיד מלבישן כיצד לא: עמהם ומשה ובניו אהרן! לכשיבואו אבל המתים. תחית לפני וממילא דוד בית מלכות לפני יבנה שביהמ״ק בירושלמי אחא רבי שיטת

מלבישן- "כיצד בשאלת לדון שנצטרך למד בבלי דגמרא "פשטא משה כבר המקדש בבנית ז״א

המתים תחיית יהיה. לאחר ביהמ״ק שבניין ז״א בינינו יהיו ואהרן

- מלך שצריך שסובר פרידמן דוד ר' שהמקדש כירושלמי, סובר טיקוצינסקי הרב ואילו כבבלי, סובר

. קודם

א עמוד יז דף תענית מסכת בבלי תלמוד

שתקנתו אעשה מה אבל לעולם, יין לשתות אסורים כהנים אני: אומר אומר, רבי התניא, ו חמרא- כהני דנא האי שתו כמאן אביי: ואמר קלקלתו. טעמא מאי אסרי, דרבנן מכלל? כרבי.

וליכא. לעבודה הראוי כהן ובעינן המקדש, בית יבנה מהרה

לאחר בביה״ק לעבוד אסור כהן שהרי הזה. בזמן יין לשתות לכהן מותר האם נחלקו ורבנן רבי זמן באיזה, לעבוד אמורה כהונה משפחת איזו יודעים ולא ביהמ״ק, שאין בזה״ז, נחלקו, יין. שתיית לכך חושש לא רבי אולם ביהמ״ק. יבנה שמא משום השנה, כל יין לשתות הכהן על אוסרים. רבנן

א עמוד יז דף תענית מסכת ארי גבורת היום הבית יבנה שמא מטעמא השנה כל אסור אמאי לי קשה השנה. כל יין לשתות אסור אי י') (דף השנה דראש קמא בפרק ור״י אליעזר ר' פליגי לא כאן עד הא לקמן כדמסיק ואם נגאלין. אין עלמא לכולי החדשים כל משאר באחד אבל בניסן או לגאול עתידין בתשרי

וניסן אליעזר לר' מתשרי חוץ בשנה חודש י״א כל ביין רי לישת השנה כל אסירין אמאי כן גבי ברישא אסרו אמאי נמי והכא יבנה. לא דודאי החדשים כל בשאר לא אבל יהושע לר' יום או משמרתו של שבת אי יום אותו או שבת אותו כל שלו אב בית או משמרתו יודע

18 ז אות ה סימן ח״י

בס״ד

חדשים באותן דודאי ישתרי ל יהושע לרבי בניסן או אליעזר לר' בתשרי אינו שלו אב בית

לתקלה למיחש וליכא יבנה. לא הגואל ביאת דהיינו דוד בית למלכות קודם המקדש בית דבנין לומר יש בהא. מיהו יום מהלך לירושלים עולה היה רבעי כרם גבי שני דמעשר ה' פרק בירושלמי וכדאמרינן

אומר יוסי רבי היה ש לכמות הדבר יחזור שירצו שאימתי הדבר היה ותנאי צד לכל אחד לכמות הדבר יחזור המקדש בית שיבנה אימתי היה ותנאי התנאי היה המקדש בית משחרב בית למלכות קודם להבנות עתיד המקדש שבית אומרת זאת בירושלמי עלה וגרסינן שהיה. ראוי השנה ימות כל אלא המקדש בית לבנין קבוע יום דאין לומר אפשר והשתא דוד.

לא אחישנה זכו הם קיצין מיני דשני פירשתי השנה דראש קמא בפרק ושי ובחיד לבניינו. קץ על היינו בתשרי או ליגאול עתידין בניסן אי יהושע ורבי אליעזר ר' נחלקו וכי בעתה זכו משיח ליה וכדאמר הוא זמניה יומי כל אלא קבוע זמן לו אין דאחישנה קץ על אבל דבעתה

בקולו אם היום לוי בן יהושע לרבי הבית דבנין תימא אפילו מידי קשה לא כן אם תשמעו. אין וזה אחישנה של הקץ יהיה שמא השנה כל לשתות אסורין אכתי המשיח בביאת יהיה

… יבא היום ושמא זמן לו

ה "מקשה והרי המקדש, יבנה שמא משום השנה? כל יין בשתיית נאסרים לרבנן מדוע " ארי גבורות י״א רק א״כ נגאלים, בתשרי או נגאלים בניסן האם אלעזר ור' ושע יה ר' נחלקו השנה בראש בגמ' שנה כל ולא יין בשתיית אסור הכהן יהיה? חודש

תירוצים שני מתרץ: הוא

א. משמרתם מתי ידעו לא והכהנים יבנה ביהמ״ק דוד, בית מלכות לפני המקדש שבניין, כיוון

ה יין. שתיית על אסרו לכן מ של בואו זמן לגבי בר״ה חלוקת דוד. בן

ב. בניסן או ה״בעתה" לגבי היא בר״ה המח' "בעתה", ויש "אחישנה" יש גאולה, סוגי שני יש

ולכן זמן בכל להיות שיכולה אחישנה של לגאולה חוששים רבנן בתשרי. או על אסרו

יין19 לשתות הכהנים.

ארי הגבורות: מסיים טעמא להאי צריכים אנו ואין עלינו נאמנים שבירושלמי ז״ל חכמינו דברי כי מקומו זה ואין

המשיח: ולימות הבית לבנין יזכנו והרחמן

כך פסק לא הרמב״ם הירושלמי, דברי ש״נאמנים" אע״פ, ברם, אלא נקט: כבבלי

יא פרק מלכים הלכות רמב״ם א הלכה המקדש ובונה הראשונה, לממשלה ליושנה דוד מלכות ולהחזיר לעמוד עתיד המשיח המלך

ומקבץ ועושין קרבנות, מקריבין מקודם, כשהיו בימיו המשפטים כל וחוזרין ישראל, נדחי

מצותה ככל ויובלות שמטין … בתורה האמורה

נראה לכאורה הרמ שיטת ב המשיח מלך ע״י יבנה ב, יהמ״ק "ם לבניין קודמת דוד בית מלכות ז״א

. ביהמ״ק

19 בעמ3 'לקמן 2-2. זה בתרוץ נאריך 2

בס״ד

שיש השני, כתרוצו הרמב״ם יתרץ ארי הגבורות שאלת את אך. בגאולה דרכים שתי מדוע לעיין צריך

. כירושלמי נקט לא הרמב״ם

ז הלכה א פרק המקדש ביאת הלכות רמב״ם בעבודה קבועים אבותיו שבתי ויודע הוא אב בית זה ומאי הוא משמר זה מאי שיודע כהן כל

בית מכיר ואינו הוא משמר זה מאי יודע היה היום, אותו כל יין לשתות לו אסור [היום] אב ולא משמרתו מכיר היה לא בה, עובדין שמשמרתו שבת אותה כל לשתות לו אסור שלו מותר הוא והרי קלקלתו תקנתו אבל לעולם, יין לשתות שאסור נותן הדין אבותיו בית

ובמשמרתו שלו אב בבית שיקבע עד לעבוד יכול שאינו תמיד. לשתות

יי לשתות מותר משמרתו מכיר שלא שמי פוסק הרמב״ם השנה- כל ן רבי כשיטת זה פסק לכאו' הוא משמרת מאיזה יודע אינו שהרי לעבוד יוכל לא המקדש יבנה אם שגם הרמב״ם של טעמו. בגמ'.

הראב״ד השגת לא המקדש בית כשיבנה וכי וקלושים חלושים דבריו כמה א״א שלו. אב בבית שיקבע עד

ושבתם הראויות המשמרות ומודיע ומטהר מצרף שם יהיה ויומם שם יהיה שהות זה ואי

. לקביעותם ומטהר "מצרף יהיה ביהמ״ק כשיבנה שהרי זו, סברא על חולק."הראב״ד

סובר הרמב״ם והבבלי, הירושלמי כמחלוקת שנחלקו נראה, כירושלמי מלכות לפני יבנה שביהמ״ק

סובר והראב״ד כהן, כל משמרת מאיזה ידעו לא לכן דוד, בית, כבבלי ומטהר "מצרף יבוא "שקודם

- ביהמ״ק יבנה ואח״כ דוד, בית מלכות. כנראה ביהמ״ק יבנה המשיח דמלך כתב מלכים דבהלכ' ההדדי. סתרי הרמב״ם שדברי לכאו' נראה א״כ

דוד בית מלכות תהיה ואז ביהמ״ק יבנה. קודם ש משמע המקדש ביאת ובהלכ'

א פרק המקדש ביאת הלכות משנה כסף יודיע בנה שי ביום בו לא שמים בידי יבנה אם אפילו המקדש בית שכשיבנה אומר אני

… ושבתם הראויות המשמרות לדעת דרך תהיה לא שמים, בידי יבנה שביהמ״ק נאמר אם דאפילו הרמב״ם, דברי מתרץ הכס״מ

מי היום זמנה ואיזו ראויה. משמרת המשיח- מלך בידי שיבנה מוכרח שהרי זאת לומר אפשר אי הרמב״ם בדברי ברם אדם בידי. ז״א

וולפא דב שלום הרב שליט״א20 הרש״ב21 אדמו״ר ה בשם זאת מסביר בהתגלות שלבים שני שיש ביהמ״ק בניין אחרי גם ודאי, משיח שהוא יודעים אין אבל המשיח, מלך בא בראשונה המשיח, מלך למלכות קודם שביהמ״ק שאיתא ומה ישראל. נדחי יקבץ אשר עד ודאי, משיח שהוא יודעים אין

כ המל היינו דוד- בית אבל התהליך תחילת, היינו המקדש, לפני בא דוד שבן שאיתא ומה השלמה, ות

בודאות המשיח מלך שהוא שנודע. לפני יהיה לא שהוא עד - המשיח מלך בידי יבנה שביהמ״ק למרות הרמב״ם, בדברי נסביר כך אם בודאות

למשמרות ומצרף מטהר יהיה לא המשיח. מלך

20 הערה15 א פרק תורה, דעת עמ237 הוספות ', 3 ו- הערות2

21. חב״ד חסידות של החמישי האדמו״ר

בס״ד

אינו זה תרוץ לעיל22 שהובאה ביומא גמ' ה בדברי מסתדר ש שם מפורש שהרי לשאלת שיזדקקו כ

יהיו ואהרון משה הבגדים. לבישת

המשיח23 מלך בידי יבנה שביהמ״ק סובר שהרמב״ם את ראינו כאן עד או לבנותו מחויבים וכולם, את מקבל לא הרמב״ם מדוע בקושיא, נשארנו אך זמן. לה שאין מכיוון או כללית מצווה שזו מכיוון

המשיח לפני. נה יב שהמקדש הירושלמי דברי

רש״י שיטת את קודם נציע כך לצורך אך. , בעז״ה הרמב״ם בדברי נעסוק עוד

22 'עמ7.

23 'בעמ32 א בנספח עיין הרמב״ם לשיטת נוספות 'לראיות

בס״ד

ב- 'פרק רש״י שיטת

יא פסוק מג פרק יחזקאל חֻקֹּתָיו כָל וְאֵת צּורֹּתָו וְכָל הַבַיִתּותְכּונָתוֹּּומוֹּצָָאיוּומוֹּבָָאיו צּורַת עָׂשּו אֲשֶׁר מִכֹּל נִכְלְמּו אִם

וְכָל צּורֹּתָיו וְכָל חֻקֹּתָיו כָל וְאֶׁת צּורָתוֹּ כָל אֶׁת וְיִשְמְרּו לְעֵינֵיהֶׁם אוֹּתָםּוכְתֹּב הוֹּדַע ּתוֹּרֹּתָיו

אוֹּתָם: וְעָׂשּו

יא פסוק מג פרק יחזקאל רש״י

קץ… לעת לעשותם שידעו מפיך המדות ענייני ילמדו וישמרו-

יצטער כשעמ״י הזמן, שיבוא כדי שלעתיד, המקדש מידות את מתארת ה ביחזקאל הנבואה מהות כל בנבואת ש והפירוט המידות עפ״י לבנות יוכלו אזי ביהמ״ק, את לבנות זמנו ויגיע והגלות, חטאיו על

. יחזקאל הפס' בריש ברם רש״י: כותב

ויכבשו שיתביישו נכלמו- ואם עתיד שאני מה את אותם הודע אז עשו אשר מכל פניהם

להם: לעשות. ביהמ״ק את יבנה שהקב״ה בפשטות משמע להם לעשות עתיד אני "אשר "מהלשון

לסופו הפסוק מראש עצמו סותר! י רש "א״כ

לא״נשארת" רש״י בדברי לכאורה הסתירה ביחזקאל: רק

א24 עמוד מא דף סוכה מסכת בבלי תלמוד בהאיר אכלנו לא מי אשתקד ויאמרו: המקדש, בית יבנה מהרה טעמא? מאי הנף. יום שיהא

מזרח- המקדש- בית הוה דלא דאשתקד ידעי לא ואינהו ניכול. נמי השתא מזרח האיר

המקדש- בית דאיכא השתא התיר, מתיר-. עומר בשיתסר דאיבני אילימא אימת? דאיבני

בחמיסר- יבני דא אלא מזרח, האיר התיר הרי - תנן דהא תשתרי, ולהלן היום: מחצות

בו- מתעצלים דין בית שאין לפי ולהלן, היום מחצות מותרין! הרחוקים דאיבני צריכא, לא

החמה לשקיעת סמוך נמי, אי. בליליא.

מס 'מובאות במשנה ביהמ״ק. חורבן לאחר זכאי בן יוחנן רבן שתיקן תקנות בו יום ב מהן- אחת

( בניסן ט״ז יום - העומר קרבן קריב לה אמורים זה יום הנף "יום,)"נקרא העומר הקרבת לאחר רק ו חדשה תבואה לאכול אפשר ממתי עומר, קרבן ואין בימ״ק כשאין החדשה. מהתבואה לאכול? מותר

, לאכול מותר הנף" "יום התחיל המזרח- מ״שהאיר הגמ' אומרת הדין, "מעיקר שמא חששו אבל

ש שכמו ויאמרו ביהמ״ק יבנה מכיוון ובעצם השנה, כך המזרח משהאיר חדש אכלו שעברה שנה ב אסור הנף יום שכל ריב״ז גזר ולכן העומר קרבן את שיקריבו עד לאכול אסור אזי בימ״ק יש שהשנה

חדשה תבואה. באכילת

בנה ם י א השתנתה? ההיתר של והמציאות ביהמ״ק שנבנה יודיעו שלא מצב יש איך הגמ' שואלת

היום כל לאסור צריך לא אזי בט״ו בנה י ואם לאכול, כבר מותר המזרח" מ״האיר הרי עצמו, בט״ז את שהקריבו ששמעו מהרגע אכלו הקרובים בימ״ק כשהיה גם שהרי חצות, עד לאסור מספיק אלא

24 המאמר בגוף הובאו ולא כן המובאים לאלו תואמים שם ותוס' רש״י דברי גם זו, לסוגיא מקבילה וגיא ס ישנה א עמוד ל דף השנה ראש במסכת

הקורא על להקשות שלא מנת. על

בס״ד

א ל א״כ זריזין, היו העומר על האחראי שב״ד משום אכלו, ומאז חצות עד חיכו והרחוקים העומר,

יותר להחמיר. צריך

הגמ 'מתרצת שלושה: תירוצים

א. לט״ז ט״ו שבין בלילה שנבנה. מדובר

ב. ט״ו של החמה לשקיעת סמוך שנבנה. מדובר

חדש באכילת אסור היום שכל גזרו ולכן הקרבן, צרכי כל את להכין. זמן אין אלו מקרים בשני

ג. עומר הקריבו אם אלא אסור כולו הנף שיום יהודה כר'. דרש

אפשרי זה שאין הגמ' אומרת אך עצרת, חלות ע״י העזרות את לקדש באפשרות דנה בשבועות, גמ' ה אומרת הגמ' זה דיון כדי תוך לקרבן. כשרות יהיו ושהחלות להבנות יכול שביהמ״ק זמן שאין: משום

ב עמוד טו דף שבועות מסכת בבלי תלמוד

… טוב… יום דוחה מקדש בנין! אין בית בנין אין שאין מנין אביי: דאמר בלילה! המקדש מקימו אין בלילה מקימו, ביום המשכן, את הקים וביום שנאמר: בלילה? המקדש בית, בנין

אפשר25 לא הלכך. בסוכה הגמ' על רש״י מקשה: עפ״ז

א עמוד מא דף סוכה מסכת רש״י

נמי- י א נבנה אינו דבלילה קשיא ואי היא, והיא החמה, לשקיעת סמוך בחמיסר דאיבני בחמיסר ולא הקים וביום דכתיב בלילה, המקדש בית בנין דאין ב) (טו, בשבועות לן דקיימא

טוב יום דוחה המקדש בית בנין דאין (שם) בשבועות לן דקיימא טוב, יום, שהוא

ש לן, קיימא והרי רש״י, שואל ביהמ״ק בונים אין הרי מתרצת? הגמ' מה א״כ ביו״ט, ולא בלילה לא

, פסח של יו״ט זה הרי החמה לשקיעת סמוך בט״ו שאמרו מה וכן אפשר, , אי בלילה יכול היאך א״כ

זה בזמן ביהמ״ק? להבנות

רש״י: מתרץ

לה יג הוא ומשוכלל בנוי מצפין שאנו העתיד מקדש אבל אדם, בידי הבנוי בנין מילי- הני ידיך כוננו ה' מקדש טו) (שמות שנאמר משמים, . ויבא

מהשמים ומשוכלל בנוי ירד שלעתיד ביהמ״ק אבל אדם, בידי זה, ט ביו או בלילה לבנות ו״ר מה ש אס ביו״ט או בלילה ביהמ״ק בנין שאין נאמר לא זה. על

מקומות במספר תוס' למדו גם: כך

א עמוד מא דף סוכה מסכת תוספות. א דחמיסר- החמה לשקיעת סמוך נמי אי … ולא החמה לשקיעת סמוך י״ט בערב דמיירי וי״מ שרת וכלי נפה עשרה ושלש וקופות מגלות והיכן העומר את יקצרו מהיכן בי״ט לבקר יכול החמה לשקיעת סמוך דאי סו.) (דף ישמעאל ר' פ' במנחות כדתנן לעומר הצריכין דברים

דשבועות שני פרק כדאיתא י״ט דוחה המקדש בית ן בני אין הא י״ט שהוא קאמר דחמיסר אמרינן נמי הא בליליא דאיבני צריכא לא דקאמרינן הא לן דתיקשי היא פירכא ולאו טו:) (דף

ובלילה אותו מקימין ביום המשכן את הקים וביום שנאמר בלילה בהמ״ק בנין דאין התם

25 בעמ4 לעייל הבאנו 'כבר זו גמ' ע״פ הרמב״ם פסק. את

בס״ד

הבנוי בנין מילי דהני טרס בקונ שפירש כמו לחלק צריך כרחיך על אלא אותו מקימין אין ידיך כוננו ה' מקדש שנא' השמים מן ויבא יגלה ומשוכלל בנוי העתיד מקדש אבל אדם. בידי

החמה" לשקיעת סמוך "דאבני שאמרו דמה בגמ' אחר פירוש מביאים תוס' בי״ד אלא בט״ו לא, ,

ביו״ט. ביהמ״ק בונין שאין בשבועות מהגמ' הקושיא משום זאת ואמרו יו״ט, בערב

ר שה קשה ממילא שהרי ראיה, אין שמכך תוס' אומרים אך הזו הגבלה ה ש אלא בלילה, בונין אין י אפילו ומשוכלל בנוי מהשמים ירד שלעתיד ביהמ״ק אבל אדם על רק היא וביו״ט, בלילה בונים שלא

ביו״ט או. בלילה

ב עמוד טו דף שבועות מסכת תוספות. ב ילה- בל המקדש בית בנין אין (דף טוב יום פרק בר״ה תאמר ואם טוב יום דוחה אינו וכן לומר ויש בחמיסר דאיבני בלילה דאיבני התם קאמר אסור כולו הנף יום הדתנן גבי ל.) ה מקדש טו) (שמות כדכתיב שמים בידי מאליו עשוי שהוא דלעתיד המקדש בית 'דהיינו

תנחומא במדרש מפרש. וכן ידיך כוננו

מה ביו״ט או בלילה בונין אין אם מסוכה, שאלתם את תוס' שואלים משבועות, את, המוב הגמ' על בסוכה הגמ'? תרצה יבנה שלעתיד ביהמ״ק אבל אדם על רק היא זו שההגבלה בסוכה, כשיטתם הם מתרצים ושוב

וביו״ט בשבת גם להיות יכול וזה. מהשמים, כך אומר גם בתנחומא. שהמדרש בסוכה אמרו שלא דבר תוס' מוסיפים בשבועות, כאן, , אך

: שבתנחומא תוס' של מקורם הוא היכן למצוא ניסו האחרונים

זצ״ל26 גורן שלמה הרב בבראשית תנחומא על: מצביע

יז סימן בראשית פרשת (בובר) תנחומא מדרש להיות העתיד המקדש בית זו לעשות, אלהים ברא אשר אומרים ויש הראשונים המקדשים ששני שמתוך שלעתיד. המקדש את הקב״ה ברא העולם בבריאת שכבר משמע

שיבנה באחרון מדבר שהפס' נשאר אדם, בידי. נבנו

לעומתו וולפא דב שלום הרב שליט״א27 בתנחומא אחר מקור על: מצביע

יא סימן פקודי פרשת ורשא) תנחומא מדרש (

… בימינו במהרה שיבנה המקדש בית בנין זה ארנן ידיך. . במעשה

ביהמ" בימנו, במהרה שיבנה ק, - ידיך "מעשה "נקרא יבנהו שהקב״ה. מכאן אדם בידי יבנה לא לבוא שלעתיד שביהמ״ק ותוס' רש״י ששיטת מפורש, משמע אלו מקורות מכל

השמ מן ומשוכל בנוי ירד אלא, מהתנחומא זו לשיטה סמך מצאנו עתה לעת ים, יובאו ולקמן

נוספ מקורות. ים

בכתובות איתא זה כנגד: ברם

26 הזה בזמן המקדש בנין "מצות צ״ו "מחניים

27 הערה16 פ״א תורה דעת

בס״ד

א עמוד ה דף כתובות מסכת בבלי תלמוד

שמים במעשה דאילו וארץ, שמים ממעשה יותר צדיקים מעשה גדולים קפרא: בר רש ד וארץ- צדיקים- של ידיהם במעשה ואילו שמים טפחה וימיני ארץ יסדה ידי אף, כתיב:

לשב מכון כתיב: ידיך. כוננו אדני מקדש ה' פעלת תך היא לכך ראיתו וארץ, שמים ממעשה גדול צדיקים שמעשה קפרא, בר של ממימרא מביאה הגמ'

"ידי- כתוב וארץ שמים "שבמעשה "ידיך- כתוב צדיקים במעשה ואילו אחת, יד "משמע משמע

ידים. שתי כתב והכי במקדש, שמדובר משמע עליו מסתמכת שהגמ' מהפס' צדיקים"? של ם "מעשיה מהם

: רש״י

א עמוד ה דף כתובות מסכת רש״י

הוא28. צדיקים ידי מעשה מקדש- אדם בידי יבנה שלעתיד שהמקדש מכאן משמע. לכאו' ובכתובות בסוכה לדבריהם סותרים ותוס' רש״י דברי! וא״כ,

ישנה "שיטה בשם א, :"עמוד ה דף כתובות מקובצת שיטה ידיו בשתי עשאו כאילו לפניו חשוב הצדיקים בשביל שעשאו ומה עשאו צדיקים. בשביל

- צדיקים "מעשה מעלה של ביהמ״ק נקרא איך לתרץ השטמ״ק בא אלו "בדברים בשביל שנעשה

אלא ה מעל של ביהמ״ק על בפס' מדובר אין שבעצם זו, שאלה לתרץ בא גם רש״י ובאמת הצדיקים.

מטה של ביהמ״ק. על בפשטות רש״י דברי יתורצו ידו. ועל מחודש פרוש לומר נוכל זה, מתוך - הצדיקים מעשי בשביל שנבנה אלא מטה, של בביהמ״ק רש״י, כדברי מדובר באמת ידי על ז״א

ונבנה זוכים ומצוותיהם, תורתם מעשיהם, מעשה נקרא לכן בשבילם. הקב״ה, ע״י ביהמ״ק,

לבנייתו הגורם הדבר שזה. צדיקים,

או צדיקים" "מעשה להקרא צריך היה וארץ שמים מעשה גם כך שאם זה, הסבר לדחות אפשר העולם נברא ראשית שנקראו ישראל בשביל ברא" "בראשית חז״ל שדרשו ישראל" "מעשה, לפחות

בתנאי עומד העולם יה ה תורה מתן שעד השישי" "יום דרשו ועוד וכו', ראשית שנקראה תורה בשביל

י יקבלו לא אם - העולם- שבריאת מוכח א״כ ובוהו- לתהו חוזר התורה, את ראל ש שמים "מעשה לפחות או צדיקים" "מעשה להקרא כן גם צריך והיה ישראל ע״י התורה קיום לצורך היה וארץ"

כאמור ישראל"."מעשה

אך צדיקים "מעשה מהותו כל "המ״ק דבי לביהמ״ק, וארץ" שמים "מעשה בין לחלק אפשר ש נראה שבשבילו למעשה קדמו וארץ" "שמים ואילו צדיקים" ה״מעשה לו קדם ביהמ״ק שבעצם שנחלק או

. נבראו

מחודשת הבנה "הרווחנו" ובזה צדיקים "מעשה בין מנגדת הגמ' מדוע לשאול, צריך דבאמת "בגמ',

!""ה הקב ו״מעשה צדיקים" "מעשה לומר לה היה וארץ" שמים ל״מעשה

28 דגמרא פשטא דהכי לזה צריך אין ובאמת בתוס' שם משמע. והכי

בס״ד

תמימה29 תורה ה ובאמת כבוד דרך זו שאין אלא הקב״ה" "מעשה לומר לו דהיה. כותב ורק הקב״ה ע״י יהיה ביהמ״ק בנין ז״א צדיקים", "מעשה שגם קושיא, כל אין דרכנו, פי על אבל

למעשה הגורמת הסיבה שם על. נקרא

ידיך כוננו ה' "מקדש שהביא: הפסוק על בפירושו רש״י כתב "וכך

יז פסוק טו פרק שמות רש״י, ארץ יסדה ידי )אף יג מח (ישעיהו, שנאמר אחת ביד נברא שהעולם המקדש בית חביב

שכל לבא, לעתיד ועד לעולם 'ימלוך שה, בזמן ידים בשתי יבנה. ואימתי ידים בשתי ומקדש שלו: המלוכה ידיו בשתי ביהמ״ק את בונה הקב״ה לבוא שלעתיד. מפורש

כפשט זה ואין שם ל ע שנקרא היינו צדיקים שמעשה נסביר כן אם אלא בכתובות. קפרא בר דברי

לבניה הגורמת. הסיבה

במכילתא הוא רש״י דברי: מקור

- בשלח ישמעאל דרבי מכילתא י פרשה 'דשירה מס

לא עולמו את הב״ה שכשברא הקב״ה לפני המקדש בית, חביב ידיך 'כוננו ה מקדש בראו

כביכול המקדש בית לבנות )וכשבא יג מח (ישעיה ארץ יסדה ידי 'אף שנ אחת בידו אלא ידיך 'כוננו ה 'מקדש שנ ידיו בשתי לבוא- לעתיד ביהמ״ק את לבנות בא שהקב״ה אומר שהפס' מפורש לכאו' שבהמשך הפס' שהרי

העתיד- על מדבר ועד לעולם ימלוך.""ה'

פערלא30 גרי״פ ה ובאמת בתנחומא הרי ש במדרש, איתא שכך שאמרו תוס' התכוונו שלזה כותב הזה הפס' על מקור אין. שלפנינו לעיל31 האמורים שליט״א וולפא והרב זצ״ל גורן כרב (שלא

על שהצביעו אחר מקור ). בתנחומא הנמצא,

זה, כל אם לא עדיין מצאנו תרוץ ל ביחזקאל דברי. רש״י ב סתירה

ל32 דף השנה ראש המאירי חידושי כך מתוך פירשוה הרבנים, וגדולי … נס ע״י יבנה שמא

כך- ב״מתוך "הכוונה גדולי פירשו ביו״ט, או בלילה להבנות ביהמ״ק יכול כיצד השאלה, מתוך

נס ע״י יבנה ששמא. הרבנים שברש״י הסתירה את לתרץ נוכל כך, אם באמת יבנה שביהמ״ק להיות יכול יהיה, מה ידיעה לנו אין

ב מהשמים שירד כך ע״י בנס, יבנה שביהמ״ק להיות יכול אבל אדם, ידי שיבנה להיות יכול ואז

. ביו״ט או בלילה

מרש״י זאת לדייק: אפשר 'לכאו

29 תמימה תורה לא אות יז פסוק טו פרק שמות

30 יג עשה לרסג המצוות ספר

31 3 'עמ 1

32 בהערה לעייל כאמור 24 בסוכה לסוגיא מקבילה זו. סוגייה

בס״ד

א עמוד מא דף סוכה מסכת רש״י

… חייש בליליא יבנה לשמא כלומר, בליליא- דאיבני צריכא לא

הגמ- דברי 'כל כך, אם. בלילה יבנה ואז שמים בידי יבנה ל״שמא חישי״נן כלומר בלילה שיבנה

אלא "שמא" לשון שאין כך שלא נראה רש״י דברי מהמשך: אמנם

א עמוד מא דף סוכה מסכת רש״י משמים. ויבא יגלה הוא ומשוכלל בנוי מצפין שאנו העתיד מקדש אבל

בר״ה רש״י: דברי ב איתא וכן

א עמוד ל דף השנה ראש מסכת רש״י. הוא שמים בידי לבא- העתיד בנין אבל אדם, בידי בנין מילי הני

רש״י מהשמים ירד שלעתיד שבניין כותב שמא בלשון. ולא, בוודאות, הוא דפשוט בלילה", יבנה "שמא בלשון רש״י כתב מדוע כך אם לשאול ואין שיבנה להיות יכול דהרי

גם לרדת יכול מהשמים ירד שאם אלא בלילה, דווקא מהשמים שירד הכרח כל ואין אחר בזמן ספק כל אין מהשמים ירד שביהמ״ק בכך אבל. בלילה,

דומים תירוצים שני תרצה בסוכה מדוע? הגמ' הגמ', דברי על לשאול יש בעצם ו בידי או אדם בידי ביהמ״ק יבנה האם היא התירוצים בין שהמח' לומר נראה ראשונה, ובהשקפה

י "דא יתרץ שמים- בידי מ״ד שמים. אדם- בידי ומ״ד בלילה", בני לשקיעת סמוך "דאיבני יתרץ

ובין אדם בידי בין ביום, נבנה היה אמנם ואם החמה", רבן ק עם בעיה לנו היתה לא שמים בידי

הם זריזין שב״ד. העומר

לשקיעת סמוך בחמיסר ביני "דא בר״ה, בגמ' גורס הוא שהרי ברש״י, כן לומר אפשר שאי פשוט אבל רק קאי זה תרוץ שגם לומר מוכרחים אלא ביו״ט, ביהמ״ק בונין ואין יו״ט, הוא וחמיסר החמה",

שמים בידי יבנה שביהמ״ק נאמר. אם בי״ד "דאיבני הגירסא את תוס' לדחיית."בדומה הביאה ה עצמ הגמ' שהרי הדברים, מפשט מחויב בלילה" יבנה ש״שמא ברש״י שאמרנו מה וא״כ אלא התירוצים? לשני אנו נזקקים ומדוע שמים, בידי יבנה שביהמ״ק למ״ד רק שעומד תרוץ עוד מקרים כמה שיש אומרת והגמ' עת, בכל להבנות ויכול יבנה, מתי יודעים אנו שאין משום פשוט,

בעיה תהיה. שבהם מהשמים ירד זמן איזה יודעים אנו שאין משום "שמא" רש״י שכתב מה, וא״כ

מהשמים ירד שאולי משום. ולא רש״י, בשיטת כאן עד האמור מכל "מעשיהם נקראת זו מציאות מהשמים, בנוי ירד שביהמ״ק נראה,

צדיקים" של מעשיהם בשביל שנבנה. משום

ביחזקאל רש״י דברי לנו מובנים לא. ועדיין

כה פרק שמות ט ח- פס' תבנית ואת המשכן תבנית את אותך מראה אני אשר ככל בתוכם. ושכנתי מקדש לי ועשו

תעשו וכן כליו כל

בס״ד

במקום כותב: רש״י תעשו- וכן שולחנות כגון עולמים, בית כלי לי כשתעשו או הכלים מן אחד יאבד אם לדורות המקרא היה לא ואם אותם. תעשו אלו כתבנית שלמה, שעשה ומכונות וכיורות ומנורות

עשיית על מדבר והיה תעשו, כן אלא תעשו וכן וב לכת לו היה לא הימנו, למעלה מחובר

וכליו מועד: אהל

הם הכלים שלרש״י נראה כן ו כמ לדורות. ביהמ״ק- בניין חיוב את הזה מהפס' לומד רש״י ש נראה

המקדש. בניין של זו מצווה מ חלק

אולי ולפ״ז מצווה יש שבאמת אומרים, היינו עתיד ל נוספת מציאות שישנה אלא ביהמ״ק את לבנות

מהשמים לרדת יכול שביהמ״ק. לבוא, בידי שיבנה מציאות גם יש ובאמת שמים, בידי יבנה שמא חוששת שהגמ' מה להסביר, נוכל וא״כ

ביחזקאל רש״י שכתב מה וזה, אדם. לכם אעשה אני אולי שני ומצד לעשות מה תדעו אחד. מצד וכך

גם יובן בכתובות הסוגיא. פשט

רש״י דברי: מקור

ב עמוד טז דף סנהדרין מסכת בבלי תלמוד

מראה אני אשר ככל קרא אמר חייא: בר שימי רב מר? א מילי. מנהני העיר על מוסיפין ואין תעשו- וכן המשכן תבנית את אותך הבאין. לדורות

כמו מהמשכן, נלמד זה דין סנהדרין, ב אלא העיר קדושת על מוסיפים שאין מניין מבררת הגמ'

נבנ שהמשכן כ סנהדרין היתה ה ך "לדורות שנאמר סנהדרין צריך העיר קודשת על."כשמוסיפים מדברי להוכיח או הכלים, לדיני שם ממשיכה הגמ' ובאמת הכלים, על מדבר שהפס' לדחות, ואין

אלא נדחה, לא זה ודין העיר על אפ' שזה אומרת הגמ' שהרי הכלים, על שאומר רש״י לומד רש״י

עליהם גם קאי הפס' ולכן ביהמ״ק, ב. ניין ממצוות חלק הינם שהכלים - כרמב״ם

ן כא עד ירד ביהמ״ק לבוא לעתיד אבל ביהמ״ק, את לבנות מצווה שיש סובר שרש״י ראינו

מהשמים33.

רש״י בשיטת נוספים תירוצים נציע בעז״ה, . בהמשך,

33 בעמ33 ב' בנספח עיין רש״י לשיטת נוספות 'ראיות

בס״ד

ג- 'פרק רמב״ם לעומת רש״י - אדם בידי יבנה שלעתיד שביהמ״ק סובר שהרמב״ם נראה כאמור, לעומתו ואילו המשיח, מלך ע״י

בצורה שמים בידי יבנה שביהמ״ק סובר, רש״י. סי ית נ

המחלוקת נקודת מהי להבין. יש

שכיר34 משנה בשו״ת הי״ד כטל י טי ישכר הרב מסביר קפרא בר במח' תלויה ורמב״ם רש״י מח' ש

ידיך35 כוננו ה' "מקדש הפס' על ברש״י שהובאה והמ״כילתא בכתובות, בגמ' כדברי פסק רש״י. לא ו״ליה קפרא בר לשיטת רק הוי בכתובות שפירש ומה שמים, בידי יבנה שביהמ״ק המכילתא

אדם בידי יבנה שביהמ״ק קפרא, כבר פסק והרמב״ם ליה", . סבירא

ל אפשר וממילא ת את רץ הסתירה חדשה36 דרך ב לסוכה מכתובות רש״י בדברי כתב רש״י שבסוכה,

דסוגייא אליבא כתב. כתובות ב ואילו כשיטתו

טוען לעומתו, זצ״ל גורן הרב ה רש״י דברי מקור על בהסתמך, אמור לעיל37 מה, מכילתא, שמתוך

, הבא שהפס' ידיך כוננו ה' "מקדש,", שלפניו הפס' גם העתיד על מדבר ועד לעולם ימלוך,""ה' מדבר

העתיד. על ש לומר מוכרחים לפ״ז מסת זה שעל סמוכין", רש״י״דורשין ל במכילתא הדרשה, כת מ

סובר שהוא נאמר כמכילתא, סובר שלא הרמב״ם ולעומתו "ש סמוכין" דורשין לא.

כך ומתוך ש לומר נוכל: ועד לעולם ימלוך 'הפס״ה' את" תרגם הוא שהרי כרש״י. סובר לא לוס אונק

" 'ה," עלמיא ולעלמי לעלם קיים מלכותיה - "ימלוך לא בהווה, מדבר שהפס' מתרגומו, "משמע

ב עתיד, קיים- "מלכותיה "אלא כבר עכשיו מ מתבסס עליה הסמוכין דרשת כל נופלת א״כ עולם. עד ו

הרמב״ם סובר כך אולי. ווה, הה על מדבר 'ס הפ הרי סמוכין דורשין אם גם שהרי, רש״י בפרש אונקלוס ובאמת שיטתו כ משמע יא) פסוק מט (פרק ויחי ת יבנון "עמא שם שתרגם אלו,

בזה אונקולוס שיטת את הביא שלא גורן הרב על ולפלא ביהמ״ק. על שמדובר ומשמע. היכליה" כמכילתא סובר רש״י ואילו קפרא כבר סוברים ואונקלוס שהרמב״ם לומר נוכל זה, הסבר לפי. גם

הובא כבר אמנם פי ל שע אחר הסבר לעיל לומר אפשר ו קפרא בר בשיטת אפ' קאי. שרש״י

בסוכה הגמ' תרוצי על בשבועות מהגמ' שהקשה, הקושיה כח מ מוכרחים לכאורה רש״י דברי אמנם

וא״כ ל בסוכה הגמ' תרוצי את, לשיטתו להסביר צטרך נ. קשה רמב״ם או בלילה יבנה ביהמ״ק איך

? ביו״ט פערלא38 הגרי״פ שואל שני ומצד ביו״ט ביהמ״ק בניין שאין, ש״י ר שהקשה מה קשים רש״י, דברי

. שפיר מתורץ בלילה ביהמ״ק בונים שאין מכך שהקשו מה, אבל עדיין נאמר אם רק שייך דזה קשה, שנבנה שבניין בבניין, פסול שזה בפשטות נראה איסור? שזה לנו מניין אך איסור, הוי בלילה שבניה

א״כ יום, לעבודת פסול בלילה עוד כל שמים, בידי נבנה או אדם בידי נבנה אם ההבדל מה במציאות

ששאל מה את מתרץ ברש״י זה תרוץ אין וא״כ יום עבודת בו לעשות אסור הרי בלילה. נבנה

בלילה ביהמ״ק בונין "אין הדין מהות:"את לברר נצטרך

34 לד סימן

35 'עמ15 לעייל

36 הקודם בעמ' האמור מלבד

37 'עמ15

38 עשה לרס״ג המצוות ספר יג

בס״ד

חינוך39 מנחת ה אם אבל בלילה, ביהמ״ק בונין אין לכתחילה שרק למד משום כשר, בדיעבד בנה

בלילה לבנות איסור אלא. שאין

דוד40 מקדש ה לעבודה פסולה בלילה שבניה והכריח דבריו על. חלק בבניה פסול אלא איסור אינו

גם למד ך כ. עצמה רש״י. על בשאלתו פערלא הגרי״פ

לומר, ל ים וכי היינו שב לא תחילה שלכ אלא איסור אין אם בסוכה, הגמ' תרוצי נחלקו שבזה זו מח'

בונים- אחרת- לתרץ נצטרך בבניין, פסול שזה נאמר אם אך בלילה. שנבנה לתרץ אפשר אזי שיבנה

החמה לשקיעת. סמוך

חינוך כמנחת למד שרש״י נראה אמנם הגמ תרוצי בין זה כעין חילוק כתב ולא.', לגמרי

דבריו את מוכיח המקד״ד: מהירושלמי

/ה״א ב טור לח דף א פרק יומא מסכת ירושלמי תלמוד פירקו ולא העמידו השמיני וביום … פסולה הלילה שהקמת אומרת זאת זעורה רבי אמר

היום לעבודת עשרה שלוש ופירקו פעמים, עשרה ארבע המשכן את העמיד, משה ו ך צרי היה ביום שוב להעמידו

שלפני בלילה שהעמידו אחר. יום לעבודת פסולה לילה שהקמת מפני,

זה יסוד ע״פ מסביר המקד״ד41 נקטינן שאנן, משום להלכה לבוא לעתיד קדשה ראשונה, שקדושה

לצורך בבניין צורך כל ואין קדוש המקום שהרי לעבודה כשר שהוא "בניין" צריך לא, כלל ודת עב

אל, הקרבנות הפנימיות- הזאות לעניין א "בית צריך."שלזה

, לעבודה מעכב שאינו המזבח, אבל שקדשה שנקטינן משום בלילה, להבנות יכול הוא לבוא, לעתיד

אין ולכן לעבודה, מזבח צריך לא במזבח בלילה נבנה של פסול מדברת בסוכה הגמ' ובזה עכב. שי

שתהיה צריך במזבח שהרי מהשמים" ד "יר שהמזבח לומר אפשר ואי בלילה, המזבח יבנה שמא ביו״ט אפילו להמשיך להם מותר יו״ט לפני הבניה את לגמור יכלו שלא ומכיון "לשמה". , בנייה

היו״ט את דוחים קודם לבנות יכל כשלא יו״ט לצורך קרבן. דמכשירי ארש״י פליג הכי ומשום הסוגיא, בהסבר הרמב״ם סובר שכך לומר. ונוכל

דפשיטא מאי אמנם דהרי, כלל. פשוט אינו כביהמ״ק, אינו דהמזבח למקד״ד, ליה לעיל42 כאמור,

המקד״ד ואילו מקדש לי "ועשו של מהמצווה חלק הינם הכלים שכל לומד."הרמב״ם מ על ך סתמ

שהרי נראה, זה אין מהירושלמי, ראיה לו יש שלכאו' אע״פ קרבן, מכשירי רק הוי שביהמ״ק כך דרך היא ביהמ״ק בניין מהות כל ואם עצמה, בפני כמצווה מצווה הכשר מונים אין להרמב״ם ביהמ״ק את לבנות מצווה ישנה מדוע קרבן? להקריב

, עוד להבין ויש פסול הוי שמים בידי ולכן "לשמה" במזבח דווקא מצריך המקד״ד, מדוע ומדוע

לשמה צריך לא ביהמ״ק בשד״ה43 הרר״י ב הקשה וכן? .

39 ה אות צה מצווה תרומה פרשת

40 א ס' דוד 'מקדש

41 ט אות קדישין מאמר ציון בדרישת קלישר צבי והרב ע״א מא בסוכה לנר הערוך גם כתבו בסוכה לסוגיא זה. תרוץ

42 3 'עמ

43 הגהות פראנק להגרצ״פ מלך מקדש ספר על זצ״ל

בס״ד

כך מתוך עוד לשאול יש זה איך שמים בידי יבנה ואם לשמה, בניין צריך שהרי רש״י, שיטת על

?""לשמה כלשמה "סתמא אמרינן בזה שאולי לומר ר."וצה ה בשד "בהרר״י בידי יבנה אם לרש״י כך ומשום

המקד״ד, דברי את ולפרש לדחוק נוכל ך ובכ כלשמה. הוי וממילא "סתמא" נבנה כאילו הוי שמים

זה תרוץ לא במזבח אבל כלשמה סתמא אמרינ. ן בביהמ״ק שדווקא להבין צריך דעדיין דחוק קצת

. שבניהם החילוק מה

יעקב44 קהילות ה ברם זה אין פסולה, לילה שהקמת זה שדין, מעיקרם המקד״ד דברי את דוחה שמקמים ומה הקמה, זמן אינו שלילה משום אלא המקד״ד, שלמד כמו פוסלת לילה שהקמת מצד

מעצמו שהוקם אלא בניין אין כאילו כלום, עשה לא כאילו נחשב. בלילה,"ידיך כוננו ה' "מקדש דכתיב מהשמים, לירד שעתיד גילתה שהתורה כיון דלעתיד, בביהמ״ק אבל בלילה אפילו א״כ מאליו, שנבנה אלא אדם, בידי הוקם שלא בימ״ק התורה הכשירה ממילא

יתכשר45. שיהיה התורה אמרה כך דלעתיד, דבביהמ״ק בשד״ה, ההרר״י שאלת את גם לתרץ נוכל כך, מתוך

"לשמה צריך לא."ובו סברא ואין פוסלת לילה שהקמת למד אלא כך, למד לא שהמקד״ד ודאי אך אדם בידי בין לחלק

שמים. לבידי

לבוא לעתיד וקדשה לשעתה קדשה ראשונה שקדושה כך על מבוססים המקד״ד דברי כל. כאמור,

, המפורסמת הרמב״ם שיטת זוהי זה ומניין בטומאה הבית להר עליה בעניין הראב״ד, חלק. שעליה

כראב״ד אלא כרמב״ם סובר לא רש״י? אולי, לו לבוא לעתיד שלא, קדשה סובר רש״י אם, כראב״ד הדין שהרי לבד, המזבח את לבנות יעזור לא אז

רש וא״כ לע״ל, קדשה למ״ד רק הוא בית" שאין אע״פ "ש״מקריבין י, המקד״ד כדברי לתרץ יכול לא

מהשמים. ירד שביהמ״ק נוקט ולכן המקד״ד כדברי לתרץ יכול לע״ל שקדשה שסובר. הרמב״ם

מהי נוספת העמדה מצאנו וא״כ המחלוקת. נקודת

ב מצאתי אך זצ״ל46 קוק ראי״ה ל כהן משפט שו״ת שהביא, שרש״י47 שנראה אמת הדברי בשם

חוץ שחוטי משום חייבים הזה כרמב״ם. שבזמן סובר והמהלך נכון אינו שאמרנו מה א״כ של

רש״י על והקושיא קיים, המקד״ד. לשיטתו נשארת

כאמור המקד״ד דברי להקריב כדי בבניין צורך, אין ש מתוך נובעים … ראשונה ש״קדושה משום

מתוך ו לבוא" לעתיד וקדשה בית שאין אע״פ ש.""מקרבין של לומר צורך אין לכאורה אך א צריך

בניין אפשר, לבנות יותר צריך לא לבוא לעתיד קדשה ראשונה שקדושה שלאחר מכך, יותר לומר

ש ומדוע בבניין, צורך אין שהרי ביום, דווקא בלי בניה הרב ד למ וכך צורך? בו שאין דבר תפסול לה

זצ״ל גורן הרמב״ם. בדברי

44 י ס' 'שבועות

45 דברים אורחיה אגב מזכיר שבדבריו הראב״ן בשיטת ג' נספח עיין ה בכך תרצנו דומה, שביסוד ד' בנספח עוד ועיין. יעקב הקהילות לדברי דומים

רש״י שיטת על. קושיא

46 י אות צו סימן כהן משפט

47 משחט "ונשחטיה ד״ה י״ג ד' ע״ז "מסכת

בס״ד

פוסק הרמב״ם דהרי ברמב״ם, כך לומר קשה לענ״ד אמנם החזקה "ב״יד לעתיד שייך שיהיה מה רק

מדוע א״כ בלילה, לבנות איסור אין גורן הרב דברי לפי ו לעתיד ואינן בעבר שהיו מצוות, כתב ולא להלכה זה דין הביא? הרמב״ם

וח שבתי לעיל48 שאלנו וכבר חייבות, שנשים הלכה באותה הרמב״ם כתב כך שמשום בדוחק, לתרץ לתרץ נוכל והשתא תרוצים, כמה שם ותרצנו גרמא, שהזמן עשה מצוות הוי והרי חייבות נשים מדוע

מחודש תרוץ כ קיים החיוב ובשבת, ביו״ט לבנות האיסור מצד. , לעיל שהובא יעקב הקהלות תרוץ

רק ולא עצמו בבניין אפ' ו שלעתיד, ביהמ״ק לבניין כלל שייך לא זה בלילה- לבנות האיסור ומצד

כדתרצנו בכלים לעיל, חייבות נשים מדוע שפיר אתי. א״כ דין הביא הרמב״ם מדוע קשה עדיין אך

. לעתיד נוגע שאינו

לתרץ אפשר ובאמת הרמב״ם, בדעת אחרת שאמנם בנ ות ל אין לכתחילה בלילה אם איסור אין אך

. יבנה המקד״ד על דפליג חינוך כמנחת סובר הרמב״ם וא״כ. גורן הרב כדברי ולא,

ע״פ הרמב״ם בשיטת שעשינו הבירור מתוך יוצא, גורן, הרב דברי את לקבל יכול לא שהרמב״ם

א המקד״ד, "סברת לשיטתו בסוכה הסוגיא את הרמב״ם יסביר כיצד, , לדוכתא קושיא הדרא כ

ביו״ט או בלילה יבנה ביהמ״ק? כיצד

48 4 'עמ

בס״ד

בסוגיא האחרונים הסברי ד- 'פרק לאחת אחת אותם ונציע דרכים, במספר הסוגיא כל את להסביר: ניתן

א. הסבר

לעיל49 הובאו כל יין בשתית אסורים הזה בזמן כהנים מדוע לשאלה בהתיחסו, ארי הגבורות דברי השנה בשאר שנאסור מדוע אבל לתשרי ניסן בין ונחלקו יגאלו מתי נשאלו בגמ' הרי? השנה,

תירוצים שני תרץ כך: ועל

א. הגאולה בחודש שנחלקו מה המשיח לפני יבנה. ק ביהמ אך המשיח ביאת "לעניין

ב. "אחישנה של גאולה ויש "בעתה" של גאולה יש בגאולה, ."כים דר שתי יש לכאו פסק הרמב״ם אמנם בירושלמי, משמע שכך משום הראשון כתרוץ למסקנא נקט ארי 'הגבורות

השני התרוץ קאי ולשיטתו מהירושלמי, . הפוך

הירושלמי דברי על חולק הרמב״ם מדוע בשאלה ברם. נשארנו

קרלינסקי יהושע הרב מיישב א50 "שליט ה "בשם בדרכי ארי הגבורות של יסודו ע״פ " טעם ברוך גאולה שישנה הגאולה בסוג תלויה גופא היא לירושלמי הרמב״ם בין לכאורה המח' שגם הגאולה. וישנה אדם בידי שיבנה גאולה וישנה למשיח, קודם שביהמ״ק גאולה וישנה לביהמ״ק קודם שמשיח

, אדם בידי שיבנה גאולה הגאולה בסוג תלוי. הכל גאולה בסוגי דיברו ורמב״ם רש״י פליגי" לא חד אמר ומר חד אמר ש״מר לומר צריך זה מתוך שמים בידי יבנה שביהמ״ק מציאות יש לשיטתו גם שהרי קשה, לא כלל הרמב״ם ועפ״ז שונים,

זה עוד שכל לא א היחידה הדרך שזו לומר אין להלכה אבל אסור, כולו הנף שיום גזרינן הכי ומשום

ביהמ״ק את לבנות עלינו המוטלת מצווה עדיין יש קרה. לא

נוכל להכי דאתינן והשתא ב תר ץו להעמיק שאמרנו שכתב ביחזקאל רש״י ש, בדברי לסתירה לעיל51

ואמר המשיך עצמו פסוק ובאותו ביהמ״ק את יבנה שהקב״ה אלא אותו יבנה, שעמ״י התכוון שרש״י

לשת בסוף יהיה מה יודעים אנו. ן שאי בגאולה, הדרכים י

בו (או המשיח ביאת לפני שמים בידי ביהמ״ק יבנה שבה זו היא אחישנה, של שגאולה לומר אפשר

ביהמ״ק יבנה ואח״כ משיח יבוא. שקודם היא ה״בעתה" וגאולת זמנית)

הגמ52 מלשון 'אמנם - "זכו זכות ישנה אחישנה של שבגאולה, אה נר בעתה" - זכו לא אחישנה,

, לכאורה נרא מאתנו המצווה את "יגנוב" שה' מדוע ביהמ״ק, את לבנות מצווה ישנה אם ש ה והיכן

ה״זכות"? בגמ 'האמורה

שליט״א53 נבנצל אביגדור הרב מסביר לכן ברגע שה״בעתה", , מהשמים ביהמ״ק ירד הזמן, שיגיע

את מוקדם מעצמו ויבנה יתעורר עמ״י הזמן שלפני יהיה ה״אחשינה" ואילו המשיח, בא לפני גם

המשיח התגלות עם יחד. ביהמ״ק,

49 'עמ8

50 מא התורה קול." המתים ותחית משיח וביאת המקדש בית ין בנ "בענין קסז עמ'

51 בעמ17 לעייל 'כאמור רש״י. בשיטת

52 א עמ' צח דף סנהדרין

53 עולם "שם קורן״מתוך זלמן הרב מאת תדרשו לשכנו בקונטרס בשמו הובא

בס״ד

ח פרק שמחות מסכת קטנות מסכתות … זכאי יד על זכות מגלגלין ודרש עליו שישב אלא עוד ולא ליבנות המקדש בית היה, ראוי

ידיך כוננו ה' מקדש שנאמר ושלמה, דוד עמדו; אילולי

מקרה בכל יבנה לעתיד, כך שלמה, דוד ע״י, בנה שזכו-ונ אלא מקרה בכל נבנה היה שביהמ״ק משמע

ידינו על יבנה נזכה. אם אפילו קטן, עיכוב ויהיה "אחישנה בבחינת נהיה שאם לתרץ שאפשר כך, לומר הכרח אין "אך רגע

שבכל "בעתה" אולת בג כן שאין מה לגאולה. ראויים נהיה ולא מזכויותינו נגרע אולי מיותר, אחד בזמנה תגיע. מצב "נגנבת שבכך למרות מהשמים, ביהמ״ק ירד הרגע את לפספס לא "כדי א״כ

. המצווה

בארץ "טבעו באיכה שכתוב שעריו ללא אבל מהשמים ירד שביהמ״ק מסביר, דיסקין המהרי״ל ובזה בבניין נחברם ואנו לנו, יתגלו מהשמים ביהמ״ק וכשירד באדמה נטמנו ביהמ״ק שערי שעריה",

בניי של המצווה את נקיים הרמב״ם54 שהרי ביהמ״ק ן עד מועלת הבניין אותו צורת כתב:"אין

דלתות "שיעמיד בפטיש" ה״מכה וא״כ, הדלתות הצבת הוא ביהמ״ק בניין. של "גניבה כאן אין עדיין מהשמים, ירד שביהמ״ק זה ה״אחשינה" אם שגם לומר אפשר דבריו "מתוך

אותה נקיים אנו השערים בחיבור שהרי מצווה, . של

. ב הסבר

סד55 פרשה (וילנא) רבה בראשית ולוליאנוס פפוס הושיבו המקדש בית שיבנה הרשעה מלכות גזרה חנניה בן יהושע רבי בימי

אזלין צרכם, וכל וזהב כסף גולה לעולי מספקין והיו אנטוכיא עד מעכו )(שולחנות טרפיזין תתבנא מרדתא קרתא דהדין למלכא להוי ידיע ואמרין כותאי אלין מנדה ישתכללון ושוריא

יתנון לא והלך בלו זו בלו, הארץ, מדת זו מנדה, , מסבירם והמדרש מעזרא ][פסוקים

פרובגירון גולגולת )(כסף אנגרוטינה והלך, , ביהמ״ק שכשיבנה ך למל אמרו )(ארנונא, [הכותים

לו יתנו ולא בו ימרדו ]מס וגזרית נעביד מה להון, ואמר גזרתי כבר אעשה, מה המלך ][אמר יפצרון או אמין חמש עליה יוספון או מאתריה יתיה ישנון או להון ואמר שלח ליה אמרין

בהון חזרין אנון גרמיהון מן אמין חמש, מיניה אחר במקום שיבנו להם שישלח לו [אמרו

בהדא מצתין קהליא והוון בנייתו את ישנו ]או שרון כתיבא דאתון כיון רמון דבית בקעתא

, בכיין בכו מיד מהמלך האגרת וכשהגיע רימון בבית בבקעה חיכו ][ישראל על לממרד בעיין

מלכותא למרוד ][רצו צבורא וישדך חכימא נש בר חד יעול, אמרין יעלה החכמים [אמרו

א דהוא חנניא בן יהושע ר' יעול אמרין העם את וירגיע מאיתנו ]אחד סכולוסטקיא (אדון

המת אגדה לסדר ובקי המדרש בית של יי הלב על שב)ם י טרף טרף ארי ודרש עאל דאורייתא, מיצראה קורא הדין אתא אגריה ליה יהיב אנא ליה מפיק דאתי כל אמר בגרונו עצם ועמד

אריך דמקוריה ארוך מקור לה שיש ציפור ][באה אגרי לי הב ליה אמר ואפקיה מקוריה יהיב

54 ומתנה זכיה הלכות הל ב 'פרק ט כה

55 - עגולות סוגריים פירוש " יוסף עץ סו. רבה למדרש " מרובעות- ריים ג תר וג. חופשי ם

בס״ד

שנכנסנו דיינו כך בשלם, ונפקת בשלם דאריה לפומא דעילת ואומר מלגלג תהא יל ז א״ל בשלום. ויצאנו בשלום זו לאומה

לעיל56 הוזכר זה מדרש מן הרבה, אדם בידי יבנה ביהמ״ק שבניין האומרים לשיטת כראיה כפשוטו זה מדרש הבינו האחרונים אדם. בידי יבנה שביהמ״ק כראיה,

ט יואל הרב שיטת יטלבויים זצ״ל57 מסאטמער האדמו״ר, , היא הסבר את יודעים אנו שאין שמכיון

ביהמ״ק את לבנות יכולים אנו אין ביחזקאל, . הפסוקים

וא״כ את יודעים אנו אין הרי חנניה, בן יהושע ר' בימי לבנות רצו כיצד, מהמדרש דבריו על קשה

לבנות שאין אמרו לא דור באותו שהיו החכמים מדוע קשה, עוד באמת ו שביחזקאל? הפסוקים פרוש

ביהמ״ק את לכך קשור שאינו, , משל צריכים היו אלא, העם את מנת? להרגיע על

הרי הרשעה", מלכות "גזרה המלכות הוראת נקראת מדוע, עצמה מצד קשה המדרש לשון, ובעצם ביהמ״ק את? לבנות לצוות זכות ממש זה לכאו'

שהם משום לנו פרשו שלא ומה ביחזקאל, הפסוקים פרוש את ידעו חז״ל שבאמת, מתרץ הוא לכן הסבר את לכתוב צורך אין א״כ אליהו, של בואו אחר יהיה הבית שבניין כירושלמי, הכריעו

פירושם יודעים אנו אין ולכן לדורות, הפסוקים ידעו, שהם בדורם אבל, . לבנות מציאות היתה אילו

- לבנות יכולים, היו לבנות רצו חנניה בן יהושע ר' בימי הכי. ומשום

לביהמ״ק" קודם שאליהו ש״נקטינן ולא בשלום" שיצאנו "דיינו להם שענו ומה שביהמ״ק משום,

המלכויות. מהתגרות לישראל סכנה הוא זמנו לפני, שנבנה ע״פ היה בעבר, היה שביהמ״ק מה כי

גדולה קנאה מביא היה זה הטבע, בדרך אבל. עלינו למקום ומכופלת כפולה "טובה היה וזה "נביא,

סכנה בלא בשלום" "יצאנו כך ומשום חלילה. גדולה בסכנה נופל היה ועמ״י. , מהאומות ישראל על

אלו58 מכל "באחת העזרות על שמוסיפין ההלכה פסק לפי מאד, תמוה המדרש האמת מצד "ובאמת בנו לא ומדוע והעזרות, העיר על להוסיף היה אפשר א״כ סנהדרין, היתה עדיין הזמן ובאותו ידעו הכותים מהיכן לשאול, יש מזה ויותר השניה? באגרת גזר שהמלך כמו אמות חמש של בתוספת

למלך יעצו מה אחרת בחסרון, או בתוספת לבנות יסכימו? שלא

מסביר אלא זצ״ל59 גורן הרב היו שעדיין השני, ביהמ״ק של היסודות על בונים היו אילו שבאמת

זה אלא שלישי בית נחשב זה אין מים, קיי היה צריך השלישי ביהמ״ק את אבל השני, ביהמ״ק עדיין

ידוע לא שהרי, אפשרי היה לא וזה ביחזקאל, המופיעה ה״תוכנית" ע״פ לבנות הפסוקים פירוש

מסאט האדמו״ר כדברי שלא םש60, . פירושם את ידעו שחז״ל שטען מר,

56 'עמ6

57 נט- אותיות השבועות שלוש מאמר משה, ויואל סה

58 ע״א טז דף שבועות

59 עמ164 יד פרק הבית 'הר - 155

60 ד בנספח 'ולקמן '(עמ38 ) שם עיין נוסף, תרוץ בס״ד. כתבנו

בס״ד

ביהמ״ק שירד גורם הוא תפילתו בכח כוונתו ביהמ״ק בונה המשיח מלך הרמב״ם שאמר מה ו. משמים מקומות מספר ומצינו א של אמירה ח מכ דבר עושים כש זה דם, עשה האומר כאילו נקרא בעצמו61.

א. מהשמים ביהמ״ק יבנה תפילתו שבכח כוונתו ביהמ״ק, בונה המשיח שמלך כשאמר הרמב״ם "כ אבל שביחזקאל, הפסוקים פירוש את ידעו חז״ל האם נחלקו גורן והרב מסאטמר האדמו״ר כאמור

דפליג- מאן לית כיום לפירושם יודע שאין, ודאי וממילא לומר, נוכל סוברים שניהם ורמב״ם רש״י

כלל פליגי ולא מהשמים, ירד. שביהמ״ק

: שכתב ביחזקאל, ורש״י

קץ… לעת לעשותם שידעו מפיך המדות ענייני ילמדו וישמרו-, יודעים לא שאנו מכיוון אך לבנות, מחוייבים היינו הפסוקים כוונת את יודעים היינו אילו שבאמת

שם רש״י דבר שאר אלא לנו: אין

להם. לעשות עתיד שאני מה את אותם הודע …אז

ג. הסבר את נקדים ראשית הרעיון דרכים. שלוש בעז״ה בו נציע מכן לאחר זה, בהסבר ש כך ולעתיד אדם. בידי ביהמ״ק את לבנות חיוב עלינו מוטל לכו״ע לרמב״ם רש״י בין מח' כלל, אין

- יהיה בידי יבנה שביהמ״ק נקרא וזה השמים, מן התערבות תהיה אח״כ ורק ביהמ״ק את יבנו

. שמים

: הרס״ג כתב וכך

ה ח מאמר והדעות אמונות

הוא ברוך, הקדוש לאו, ואם נגאלין תשובה עושין ישראל, אם שאמרו מה והוא מעמיד

, עמידת זה שסבת. ואמרו ונגאלין תשובה עושין, והם כהמן קשות, שגזרותיו מלך עליהם

אחר המקדש בית אל, וילך עמנו מבני אנשים אליו, ויתקבצו הגליל בהר יוסף מבני איש

, ארמילוס ששמו מלך עליהם יעלה כן, ואחר זמן עמם שם יעמוד אדום, ברשות שיהיה

, ההרוגים, בכלל יוסף משבט אשר האיש, ויהיה ויענה וישבה ויהרג העיר וילכוד בה וילחם

, בם והתבאשם המלכיות כל עם ענינם הפסד שבצרות, והקשה גדולות בצרות עמנו ויהיו

. ויצמאו ירעבו אשר, עד המדברות אל שיגרשום עד הצרות ומחוזק, יצאו המוצאות רבים

אליהו להם יראה, ואז המזוקקים המתבררים הנשארים, וישארו מתורתם מהם ותבא

: הגאולה … משיח לנו, יראה יהיו ולא בתשובה נחזור ואם יהיה. ואם פתאום דוד בן משיח

וכמסקל האומה וכמתקן לו כשליח, יהיה לו קודם יוסף בן הדרך … לא ואם, ויבא יבא בן

, ויביא מבקשים אתם אשר האדון היכלו אל יבא )'ופתאום א (שם, כמ״ש פתאום דוד עמו

ויתפשנה אותו, יהרוג ארמילום ביד תהיה. ואם ירושלים אל יגיע אשר עד עם …אז יראה

בית על זורח השכינה אור המאורים שיהיו, עד המקדש פרשתי כבר, כי כהים נגדו במאמר

61 ע״פ מתעביד הוה "ממימריה שם."אונקלוס ותרגם עושה" היה הוא עושים הם אשר כל כב פסוק לט פרק בראשית "

בס״ד

,'עד וגו אורך בא כי אורי )'קומי 'א ס (שם שאמר, כמו אור מכל יותר מאיר שהוא השני עד השמים מן הוא, כי ההוא האור דרך ילך המקדש בית דרך יודע שאיננו מי שיהיה …הארץ

, המ״ק בי ויבנה יוסף בן משיח יבוא קודם ה״רגילה" ובגאולה גאולה, סוגי שני דיש מדבריו משמע

המקדש בית על זורח השכינה אור יראה "אז מכן ולאחר לעמ״י, צרות."…ויהיו

ביהמ״ק על שיראה השכינה" "אור מהו האחרונים ש: נחלקו אלא, הרמח״ל: כותב עליון, משכני בספרו בנין סביבותיו יבנה ואז למטה… ויגיע יתפשט העליון "הבית

הזה לעולם כאשר "…חומרי למד הרמח״ל, אחר חומרי לבניין ישתנה עצמו. שהבניין

. נעלמים מפענח שו״ת על בהערות למד וכן

זצ״ל62 אלקלעי יהודה הרב לעומתו שיבנה אחר אולם אדם בידי המקדש בית יבנה שקודם מסביר

. הרוחניות "אור-דהיינו שירד למד הוא ", בגוף נשמה כמין רוחני, בימ״ק השמים מן בתוכו תרד

כתב וכן ו הי״ד63 טייכטל והרב לנר הערוך.

פראנק64 פייבל שרגא חיים הרב מוסיף65 כבניין אדם בידי ביהמ״ק יבנה בראשונה שלישית, דרגה

ולאחר ביחזקאל, המפורש כבניין בניינו נה ישת אח״כ ביחזקאל, מבינים שאנו והפסוקים שני בית

, מכן השמים מן ומשוכלל נוי בניין ירד המתים. בתחיית

הרי ביהמ״ק? יבנה שמא ריב״ז תיקן מדוע כן, אם בסוכה, מהגמ' לשאול יש עדיין ברם אם, אנו

יבנה לשמא לחשוש צורך אין שמים, בידי ישתנה ואח״כ אדם בידי שיבנה סוברים?""פתאום

זה הסבר את משה" "ויואל בספרו מסאטמר האדמו״ר דחה זו שאלה. מכח

בספר הכהן, יוסף יהושע הרב בשם תרץ" הי״ד טייכטל הרב אך ריב״ז של זו דתקנה,", כהנים עזרת האומרים גם דאו', הנף דיום הגמ', למסקנת ברם ביהמ״ק" יבנה "שמא משום היא הגמ' של בהו״א

אדם בידי קודם לבנות שיש הם מודים מדינא אבל לח. שוש, שיש יודו מהשמים שיבנה לבנ שיש מדינא הרגילה- גאולה, סוגי שני שיש ארי הגבורות לדברי אנו חוזרים זה תרוץ לפי, ת ו

- והמיוחדת מהשמים. שירד

רון66 אברהם ר' רש״י של הפסקים בספרי מצינו לא באמת הרי במקצת, שונה בצורה זה תרוץ כתב

התייחסות שום מכך ויותר שמים. בידי ביהמ״ק, לבניין בר נחמן כרב פוסק פסחים, בסוף הרא״ש

- יצחק לסוכה רא״ש בתוס' ואילו והתקין, דרש ריב״ז שכך יהודה, ר' משום אסור כולו הנף שיום לא ולדינא הסוגיא, בפירוש רק הכי נקט רש״י שבאמת משמע כן אם הסוגיא, בביאור כרש״י כתב

הכי. סבר

הרב ברם שליט״א67 אליהו מרדכי של תקנות מס' מוזכרות בסוכה בגמ' שהרי זו, לסברא ענה שנא מאי א״כ המקדש, יבנה לשמא או החורבן לזכר תקנו אלא והתקין" "דרש הם ואין ריב״ז, שיבנה בגמ' הראשון ההסבר את העמידו ותוס' רש״י הכי ומשום והתקין", "דרש אמרינן דהכא

שמים. בידי

ל נראה לכן כדי, אחר באופן לתרץ י ש שהבאנו זה הסבר: בסוכה מהגמ' יוקשה לא

62 לז- אות יהודה מנחת אלקלעי, יהודה הרב כתבי לח

63 שלישי, פרק שמחה, הבנים אם ה. מקדש 'מאמר

64 משה ימין שכונת של ורבה פראנק, פסח צבי הרב של אחיו. בן

65 דוד בית למלכות קודם המקדש בית בנין "קונטרס א י, "המעיין

66 עמ90 אליהו מרדכי לרב בשאלה תש״ס 'סיון בקודש מעלין - 87

67 ב תש״ס סיון בקודש מעלין עמ אליהו מרדכי ה׳רב של תשובתו 95 - 91

בס״ד

צא )סימן ישראל ארץ (ענייני כהן משפט שו״ת עיכוב שאין מצד בזה האחרונים שהעירו מה ג״כ מסולק ובזה שיעור כל במזבח, מדתו

כמבואר … בתוך שיהיה לכוין שנוכל אפ״ל האי, וכולי בו מעכב אמה על אמה שיעור שרק

לכל דצריכין ודאי שלמצוה מאחר לפ״ד, אבל מדידותינו של הספקות עפ״י, גם המקום לדידן הוי, א״כ בעוה״ר חכמה חסרון מפני כהלכתה זו מצוה לקיים ראויים אנו, ואין השיעור

. שמעכבת לבילה ראוי אינו יכולים אנו שאין כיון המזבח שבעניין כותב עבדי" "ישכיל לספר בהסכמתו זצ״ל קוק, הראי״ה

א, אל אמה על אמה רק צריך ולעיכובא בלבד למצווה זה אמנם לשטחו, לכוון יודעים אנו שאין משום

לבילה- ראוי שאינו שכל - לעשות אפשר אי אמה על אמה אפ' המזבח מקום מעכבת. בילה

אחרת בתשובה כתב אלו, דבריו: ולמרות

צד )סימן ישראל ארץ (ענייני כהן משפט שו״ת להקריב שלא ע״מ המקדש בית לבנות לנו מותר אם שאלתו. וע״ד ב אופן בכל …קרבנות

הנבואה ותתגלה משיח שיבא קודם, גם ביהמ״ק 'שנבנה ד 'רצון יהי אם לע״ד ויראו

, ולחוג שם להקריב כדי הבית לבנות היא המצוה. אמנם בדבר עכוב 'כ״כ יהי, לא הנפלאות

לא על עוברים מקריבים אין שאם לומר. אבל 'וחגיגה ראי קרבן ג״כ הוא, שעיקרם הרגלים

מסתבר, לא בית תבנית בית אתי תעשון …כלל שיש ומפורש בלונדון, בהיותו הראשונה, העולם מלחמת בזמן זצ״ל קוק הראי״ה כתב זו תשובה

תעשון "לא על בזה ים עובר ולא קרבנות, להקריב אפשרות שאין אע״פ המקדש בית בבנין עניין

."אתי לומר68 שרצו שיש וראיתי עבדי ל״ישכיל בהסכמתו בו חזר בלונדון זאת כתב שהראי״ה "שלאחר

ביהמ״ק את לבנות. שאין

ענ״ד69 ל נראה ברם לומר אפשר אלא בו, חזר זצ״ל קוק דהרב לומר צורך דאין מהותי עניין שיש

המזבח מקום יודעים שלא משום בו, להקריב אפשר אי אם גם המקדש בית. בבניין יבנה "שמא הגמ' שדברי נאמר אם דאפילו בסוכה, הסוגיא שפיר אתי להכי, דאתינן והשתא

למסקנא70 קאי ביהמ״ק" אפשרות תהיה לא עדיין המשיח, לבוא קודם אדם בידי שיבנה דאפילו,

עד להקריב המזבח מקום לנו שיגלה משיח. בוא אותו סוברים שניהם וממילא רש״י, לשיטת הרמב״ם שיטת בין שילוב ישנו האלו השיטות לכל עכ״פ

השני כדברי גם. סובר אחד כל הרי ש מהם אחד אף על שאלה ואין דבר

68 הערה1 בלייך דוד יהודה הרב הקרבנות חידוש בעית ט' המעין א חוברת מב 'שנה בהפרדס ולדניברג יהודה אליעזר הרב הגאון הבין שכך ונראה,

א סימן

69 הרב את ושאלתי. עימי והסכים שליט״א הכהן חי דוד הגאון

70. כשיטתו דאזלי ואלו ציון כדרישת האחרונים, שאר כל שהבינו כמו אלא כהנים, העזרת כדברי שלא

בס״ד

ה- 'פרק אחרונים - הלכה פסק

מובא ראשית בשם הגר״א התור71 ב״קול - ביהמ״ק לגבי היא בחומה" לעלות ש״לא,"שהשבועה

האומות רצון נגד בכח לבנותו. שאין

פראנק72 הגרצ״פ, אדם בידי יהיה המקדש בית שבניין טוען רק כלל, בזה נחלקו לא והמדרשים

קודם ביהמ״ק או קודם משיח האם. נחלקו

זצ״ל מסלאנט זונדל יוסף הרב שהיה גוטמאכער אליהו לרב ב מכת שלח מסלאנט) ישראל ר' של (רבו

מ אחד צבי הרב של בזמנו הדור גדולי הירש קש מב הוא במכתב, ציון "דרישת הספר מחבר "קלישר

פע את שיפסיק צבי לרב שיגיד אליהו מהרב דברי עלינו שנאמנים משום ביהמ״ק, בניין בעניין לתו ו

מהשמים ירד שביהמ״ק. רש״י

גם ב משה ויואל לעיל73 שהבאנו כמו ברמב״ם לו נראה שכך והוסיף כרש״י, פסק.

כתב וכן שליט״א74 אליהו מרדכי הרב הראשל״צ, כרש״י לפסוק לי ניחא ""לדידי אחר ובמקום

כתב75 שיבנה אפשר ואי שייבנה… עד רב זמן נמתין ולא רש״י סברת עם לחיות לנו נוח שיותר "משום

". מהשמים מוכן שירד ידי על רק ממש מהר

ברם קלישר הרב כבריחה היא הרי רש״י דברי על והסתמכות לבנות, מחוייבים שאנו וסבר חלק

עלינו המוטלת. מהחובה דברי על מקשה שליט״א76 אריאל ישראל הרב מאליה עולה הדברים "למקרא לשונו: וכך הראשל״צ תלויים הלכה פסקי שמא או איתם", לחיות "נוח האם בשאלה תלויים הלכה פסקי האם השאלה:

האמת77 "? בבירור

פראנק78 פייבל שרגא חיים הרב לא שאם אלא עובדה, לקבוע באים רש״י של דבריו שאין סובר

לבנות מצווה שיש ודאי. אבל יבנהו השמים מן אזי אדם בידי יבנה

שלהבתיה79 בספרו, שליט״א אבינר הרב כותב מכך ויותר נביא שצריך אלא כרמב״ם נקטינן, שאנן

פרידמן דוד ר' כדברי בסנהדרין, שבגמ' הסדר ע״פ ולפעול ישראל, מלכות את להקים צריך קודם

זצ״ל80. זצ״ל קוק הראי״ה נקטו וכן ו המעכבת אחרת בעיה ישנה שלשיטתם אלא, , זצ״ל גורן הרב

המזבח של מקומו היכן. והיא,

71 ירושלים בנות אתכן "השבעתי הפסוק על פ״ב השירים לשיר הגר״א פירוש הדברים מקור ב, אות ו פרק התור "קול

72 מלכ טור בנין, אין ד״ה תוס' ברי ד על ע״ב טו דף שבועות צבי הר ה א אות.'פ״א

73 'עמ25 - 24

74. אבינר הרב של "שלהבתיה" לספר בהסכמה

75 ב תש״ס סיון בקודש מעלין עמ אליהו מרדכי ה׳רב של תשובתו 95 - 91

76 תשס סיון בקודש מעלין "א "מקדש- עמ181 בשמים!" 'לא - 157

77 ד נספח עיין בדבריו ויש׳לדון אלות, ש מס' עוד שאל שליט״א אריאל הרב ש הארכנו בעז״ה. בזה

78 דוד בית למלכות קודם המקדש בית בנין "קונטרס א י, "המעיין

79 קלים בשינויים נמצא זה מאמר בשנה, ב״שנה "גם באינטרנט דעת של באתר. ונמצא

80 עמ6 לעייל הובאו 'דבריו

בס״ד

שונים ומנהגים התפילה נוסח על ה השפע ו- 'פרק היא אלא לא, או לבנות חובתנו האם למעשה, ההלכה ברור בגדר נשארת רק אינה זו מחלוקת

. שבהן מהמפורסמות חלק להביא ננסה היום במהלך ותפילותינו מהנהגותינו חלק על משפיעה

הגמ ומסבירה 'עבדך", דוד צמח "את ואח״כ עירך" "לירושלים אומרים אנו עמידה בתפילת את

הברכות: סדר

ב– עמוד יז דף מגילה ב עמוד יח דף דוד בא ירושלים שנבנית …וכיון … תפלה באתה דוד שבא וכיון באת תפלה שבאת וכיון

מזבחי על לרצון וזבחיהם עולותיהם שנאמר עבודה

הקרבנ עבודת את לחדש הרוצים על ערל״נ ה הקשה מכך הזה בזמן, ת ו משיח של בואו אחרי שרק הזה בזמן קרבנות להקריב רוצים כיצד וא״כ למקומה. העבודה תחזור דוד? בן

וכך קלישר הרב כותב ציון81 בדרישת: ולכן לעתיד… תהינה גאולות שכמה ומהזוהר המדרש מן ראיות הבאתי כבר הנה לו והשבתי

האחד– צדדים: בשני נוסדה תפילתנו ראשונה השני הצד דוד, בן שאחר שלמה גאולה

הנ״ל82. ושניה שבגאולה האפשרויות לשתי מכוונת שתפילתנו מצינו א״כ - הרגיל בסדרה גאולה או מעט הארץ,

מקדש ואח״כ משיח "מזורזת" בגאולה או המתים, תחיית משיח, נביא, עבודה, . ויות, גל קיבוץ

הביננו תפילת נוסח הוא: כך ובאמת

ג הלכה ד פרק ברכות מסכת ירושלמי תלמוד עבדך דוד ובצמח מקדשך בית ובחידוש עירך בבנין בך חוסי כל …וישמחו

דוד בן למשיח קודם המקדש שחידוש. הרי

אלו דברים שהובאו ארי הגבורות לדברי מתאימים לעיל83.

ברם שחידש מה לפי חי הרב מסביר הוא ביהמ״ק, בבניין שלבים שלושה שיש פייבל שרגא ם י בברכת ואח״כ דוד בן משיח לפני שהוא עזרא כבניין ביהמ״ק על ראשית מבקשים אנו שבתפילה

מהשמים84 ומשוכלל בנוי שירד בניין. ואח״כ יחזקאל בתבנית שיהיה שלעתיד ביהמ״ק על, העבודה

ש להעיר יש בנוסף "וזכרון אח״כ רק ו עבדך" דוד בן משיח "זכרון אומרים אנו ויבוא", "יעלה ב

שבתפילה הברכות מסדר הפוך זה סדר לכאו'. , עירך "ירושלים

81 ו אות קדישין למאמר לציון ראשון מוסף

82 בריש שכתב למה כוונתו מאמר " לציון: ""ראשון ארבע אלא ת ע גאולות מל ידין מ ור אה כ עין, והוא עכ״ל ד פס ח כוסות ארבע לקבל הוי במדרש

ז הוא, וכן הנ״ל בעי ע״ב) ריו (ד ף ויקהל פרשת והר לאח ה ב דאית פורקניה אה ז הזוהר דברי נערוך זה ולעומת עכ׳׳ל, גליות ארבע לקבל גאולות ארבע

וישלח פרשת הקדוש ש בת ח לת הבאתי המא כמו הנשקפה זאת מי מקרא על יסודתו אשר רמ דשחר, קררותא כמו תהי׳ מצער הנאולה, שראשית רחש

, מנים ז ארבעה ה רי כנד ג לות איומה כך ואחר כ, חמ ה ברח כך, ואחר כלבנה יפה כך ואחר כלבנה, , כשחר ונ, דג כחמה לארץ תתנו גאולה וראשונה לות,

לנטוע… עצמה נזכה כאשר קרבן והקרבת מזבח בנין, שנית מ עט קיבוץ עי״ז ויהיה א … לנבי נזכה העבודה …וע״י ״ש תי ה׳ ע׳׳פ רשיון עו ד ויהיה

משי ע׳׳י ואולי גדול קיבוץ … יוסף בן ח ת רחא שלישי מלח דוד בן שיבוא גוג מת ברה וזה, כחמה תח רביעית, ואז תים מה יית ם אל יק ראתה לא עין

זולתך "סלה

83 'עמ8 בהם ובדיון 'בעמ23 - 22.

84 עמידה בתפילת הברכות כל סדר בפרוש האריך. במאמרו

בס״ד

הגאולה דרכי שתי על מתפללים אנו בתפילה שהרי שאלה כל אין קלישר הרב דברי. ע״פ

בשד״ה רר״י בה זכרון להעלות רוצים אנו שהרי הפוך להיות ריך צ הסדר "זכרון" שלעניין תרץ "ירושלים שלפני השלב את מזכירים ממילא "משיח"."וכשמזכירים

תימני״בלדי" בנוסח אמנם זו גירסא ולכאו' משיח, ואח״כ ירושלים מזכירים קודם הרמב״ם, ע״פ,

ביהמ״ק את בונה המשיח. הוא שמלך הרמב״ם דברי את סותרת האחרו את שמזכירים שפיר, אתי בשד״ה ההרר״י תרוץ ע״פ אך ן קודם הרמב״ם לשיטת א״כ קודם,

הפוכה וההזכרה המקדש ואח״כ. המשיח

דברי ע״פ עוד לומר ואפשר וולפא דב שלום הרב שהובאו לעיל85 יוודע ביהמ״ק בניין אחרי שרק

הסדר כך ולכן המשיח מלך שהוא נדע אז רק המ״ק בי כשיבנה נמי הכא א״כ המשיח, מלך שהוא

ויבוא."ב״יעלה

בית היא כי ציון על "רחם מברכים שקודם ההפטרה שאחרי הברכות סדר גם בקל יתיישב זה ע״פ

שבתפילה הברכות כסדר. , דוד בית ובמלכות באליהו. . "שמחנו… ואח״כ "…חיינו"

קושי ליישב נוכל אלו דברים ע״פ כן, כמו נוסף – המזון בברכת מלכות ועל כבודך משכן ציון "ועל

והקדוש– הגדול הבית ועל משיחך דוד "בית לאחר או למקדש קודם משיח האם הסדר? ! מה וקשה,

? המקדש

הפיוט נוסח את בזה להסביר נוכל עוד ו משלו– ""צור משכן ציון על בחסדך… "רחם אומרים: שבו

הסדר מה קשה ושוב המקדש…" יבנה? ו… ויגאלנ יבוא דוד בן כבודך… ע״פ כלל, קושיא אין דברינו ואחרי אנו קלישר הרב מבקשים הבנים האם לפי הגאולות, שתי על

. אחד במקדש בחינות שתי או שונים מקדש בתי שני יש פראנק, פייבל שרגא חיים והרב שמחה

הבאנו לעיל86 ה הסבר את דיסקין מהרי״ל חיבור וע״י השערים, ללא שמים מה ירד שביהמ״ק,

לשלוש מוסף תפילת בנוסח נוסף קושי מתרץ זה הסבר המקדש. בניין מצוות את נקיים השערים

: רגלים שייך מה שמים, בידי בבניינו רואים אנו אם הרי קשה, שלכאורה " בתיקונו ושמחנו בבניינו "והראנו

?""תיקונו השערים את נתקן אנחנו הבניין אחרי. שהרי בקל מתורץ דיסקין המהרי״ל דברי ע״פ, אך

יש נוסף קושי נו רגלים- שלוש של מוסף תפילת בנוסח, מכונו על מקדשך וכונן כבתחילה ביתך "בנה

ובתיקונו" ושמחנו בבניינו והראנו "והראנו שוב ואח״כ ביתך" "בנה כפילות, כאן יש לכאורה

נקרא זה מדוע מהשמים יבנה לבוא לעתיד אם "כבתחילה" מהו קשה ובעיקר בבניינו",

?""כבתחילה

85 'עמ10

86 'עמ23

בס״ד

שמחה87 הבנים באם ותרץ בשם - אדם בידי יבנה שראשית, קלוגר שלמה הרב הגאון, כבתחילה

הכפילות ולכן שמים, בידי. ואח״כ

נחם ברכת ב "באש אומרים באב בתשעה הנאמרת דברים לבנותה". עתיד אתה ובאש הצתה אתה

ירושלמי88 וב בבבלי שמקורם אלו יש ברם מהשמים. ירד שביהמ״ק לשיטה לכאורה מתאימים

אדם בידי שיבנה אחרי שתרד בנשמה שמדובר או במקדש, ולא בעיר שמדובר או ואומרים. חולקים

הרב זצ״ל איילינבורג בער יששכר או שבת דוחה לא ביהמ״ק בניין הרי נשאל שבע באר שו״ת, בעל

ובאמת בשבת? בונים אין הרי ברחמיו" נה בו ירושלים. . "ובנה המזון בברכת אומרים איך א״כ יו״ט ירושלים בבניין ציון "מנחם ומסיימים ב״ותבנה" ופותחים בתים" "בעלי כמה שינו כך."משום שאין יאמרו החולקים וגם ביו״ט, או בשבת להבנות יכול ודאי כרש״י סוברים אנו שאם והשיב

בשבת לאמרה בעיה שאין בקשה, לשון אלא זה ואין משנים ואין חכמים קבעו שכך. לשנות

ה סעיף קפ סימן חיים אורח ערוך שולחן ויו״ט בשבת לכסותו שלא ונהגו המזון ברכת בשעת הסכין לכסות ונוהגין

ה וכתב לכ שלא ד) קטן (סעיף אברהם מגן כתיב ובמזבח למזבח דומה ששלחן משום דהטעם: ותו ס למזבח רמז וליכא מזבח בונין אין ובשבת ברזל" עליהם תניף."לא

תמימה89 תורה ב עליו ותמה ביהמ״ק את בונים לא בלילה גם שהרי יכסוהו לא בלילה גם. שא״כ

שכבר קושיא זו אין ובאמת לעיל90 הבאנו ש הוא שהמזבח שיטות וישנן, בלילה לבנות אפשר כלים

ככלי91. שירד מניעה כל אין שמים, בידי יבנה שביהמ״ק שלמ״ד לומר יש החולקות, כדעות נאמר אם גם אך

בלילה. מהשמים

87 קמד עמ'

88 ד נספח בריש עוד ועיין ב', בנספח 'עיין

89 לז אות בהערות בהעלותך פרשת

90 'עמ5-2

91 עמ20 'עיין -9 1

בס״ד

א- 'נספח אדם בידי יבנה המקדש שבית לכך נוספות ראיות

ההסברים וע״פ לגביהם, מיוחדת התיחסות שאין משום המאמר בגוף הובאו לא אלו, ראיות כן כמו המידה על יתר להאריך ברצוני ואין ההפוכה, השיטה ע״פ אלו ראיות לישב נוכל. שבמאמר

כלל הובאו לא אלו לראיות הדומות. ראיות

אורי קומי - לו )פיסקא שלום (איש רבתי פסיקתא

רב שנו ), והיה[ המקדש( בית של הגג על ועומד בא נגלה המשיח שמלך בשעה ותינו ] והוא

מאמינים אתם אין ואם גאולתכם זמן הגיע ענוים להם ואומר לישראל להם משמיע ראו

בא כי אורי קומי, שנאמר עליכם ]שזרח )באורי (באורו[ זרח 'עליך ה וכבוד אורך

שנה ארבעים יהיה המקדש בית דבנין גג… על "עומד הפסיקתא: בבאור מרגליות זלמן הרב כתב בפשיטות המקדש" בית גג על "עומד שפיר אתי לפי״ז המשיח. לביאת. קודם " אדם בידי יבנה ביהמ״ק א״כ משיח, יבוא ואח״כ ביהמ״ק יבנה שקודם מוכח אלו. מדברים

ד הלכה ח פרק (ליברמן) פסחים מסכת תוספתא ר שני פסח עושה הצבור ואין שני פסח עושה היחיד הבירה בית לבנות לישראל להן 'ניתן

שני פסח עושה הצבור אף או' יהודה

ביהמ״ק את בונה שעמ״י מציאות שיש התוספתא מלשון. מוכח

ט פרשה (וילנא) רבה ויקרא רבה השירים שיר / ו אות טז אות ד' פרשה

בדרום הנתון בהמ״ק ויבנה יבא בצפון שנתון המשיח מלך אדם בידי יבנה שביהמ״ק מוכח א״כ ביהמ״ק, את בונה המשיח שמלך. משמע

אראנו ד״ה בלק פרשת במדבר טוב) (לקח זוטרתא פסיקתא

שם עליהם ויצפה העליון בגליל מקובצין ישראל שיהיו למד מ לוי ר' בשם הונא ר' אמר שנא מה לקיים לירושלים עמו ישראל וכל משם עולים והם הגליל מתוך יוסף בן 'משיח ומקריב המקדש בית את ובונה עולה והוא ונכשלו. חזון להעמיד ינשאו עמך פריצי ובני

הכנענים כל מוחץ והוא השמים מן יורדת והאש. קרבנות

אדם בידי יבנה שביהמ״ק מוכח א״כ ביהמ״ק, את בונה המשיח שמלך. מע מש

ה פסוק נג פרק ישעיה יונתן תרגום בחובנא דאתחל מקדשא בית יבני והוא בחובותינו שנחרב ביהמ״ק את יבנה שהוא במשיח, מדובר. אדם בידי יבנה שביהמ״ק מוכח א״כ,

בס״ד

שמים בידי יבנה המקדש שבית לכך נוספות ראיות ב- 'נספח ההסברים וע״פ לגביהם, מיוחדת התיחסות שאין משום המאמר בגוף הובאו לא אלו, ראיות המידה על יתר להאריך ברצוני ואין ההפוכה, השיטה ע״פ אלו ראיות לישב נוכל. שבמאמר כן כמו

כלל הובאו לא אלו לראיות הדומות. ראיות

ד פרק ברכות מסכת רושלמי י תלמוד ג הלכה סביב אש חומת ה' נאם לה אהיה ואני כאמור לבנותה עתיד אתיה ובאש היצתה באש כי

בתוכ אהיה ולכבוד ה

ב עמוד ס דף קמא בבא מסכת בבלי תלמוד

הבערה- את המבעיר ישלם שלם הציתי אני שהבערתי, הבערה את לשלם עלי הקב״ה: אמר

ואני שנאמר: באש, לבנותה עתיד ואני יסודותיה, ותאכל בציון אש ויצת שנאמר: בציון, אש

. בתוכה אהיה ולכבוד סביב אש חומת לה… אהיה

משמע92 אלו ממקורות יבנה שהקב״ה אש של בניין. בביהמ״ק שמדובר לומר אפשר,

מח פרשה (וילנא) רבה שמות ד אות

לעתיד לבנותו "ה הקב כשיעמוד וכן נבנה הללו דברים ג' ב לבא

לבוא לעתיד ביהמ״ק את יבנה שהקב״ה. מפורש

א עמוד כח דף בראשית פרשת זוהר ידא על מקדשא בי אתבני דא בטורא דא בגין דרין לדרי קיימא יהא הוא בריך דקודשא

מן האחרון הזה הבית כבוד יהיה גדול אתמר ועליה דבר ידא על אתבני דקדמאה הראשון

בוניו עמלו שוא בית יבנה 'לא ה אם דא ובגין הוא בריך דקודשא ידא על והאי נש. בו

הזוהר93 שדעת מפורש לעולם קיים יהיה ולכן הקב״ה בידי יבנה השלישי. שביהמ״ק

92. ד אלו׳בנספח במקורות בשני נעסוק בעז״ה

93 ועוד א עמוד קח דף משפטים ופרשת א, עמוד נט דף בשלח פרשת עיין בהם, משמע שכך נוספים מקורות איתא. בזוהר

בס״ד

ג- 'נספח בראשונים נוספות שיטות

אלו ראשונים, בסוגיין עוסקים אך ע״מ בסיס דבריהם אך כאן, הובאו הקריאה ברצף לפגוע לא ש

לחלק העבודה בגוף. מהנאמר

הרס״ג: שיטת גאון סעדיה רבנו כתב המצוות: בספר

י״ג עשה מצוות … תקים למקדש מורא

פערלא הגרי״פ כרמב״ם או וסיעתו כרש״י הרס״ג, למד כמי לברר. מנסה זוהי ובאמת אדם בידי יבנה שביהמ״ק ודעות באמונות רס״ג דברי את המאמר בגוף הבאנו, כבר שהיה למרות המקדש. את להקים בפועל שצריך "תקים" שכתב מכך הרס״ג בדברי הגרי״פ מסקנת

כך לומר נראה אין אך בסיני, שנאמרה המצווה כלשון נקט שהרס״ג לומר. אפשר

: התורה על בחיי94 רבנו שיטת

יט פסוק כו פרק תולדות פרשת מפני טעם לומר יתכן הראשונות, בשתים כן עשה ולא השלישי בבאר ה' את שהזכיר ומה שמים ובנין ה' מעשה יהיה השלישי אבל וכורש, שלמה ע״י ודם בשר בנין היו שהראשונים

הש״י בו הזכיר לכך חורבן בו ישלוט. ולא

יז פסוק כח פרק ויצא פרשת והשכינה העבודה שתחזור בימנו במהרה שיבנה השלישי הבית על השמים שער וזה כמו אדם בנין לא שמים מעשה שיהיה שמים, כאן הזכיר ומזה קדם. כימי לירושלים

ובית מקום בהם שהזכיר. הראשונים דלעתיד. ק ביהמ את יבנה הוא שהקב״ה בחיי רבנו שיטת מפורשת אלו מקומות "בשני

ז ד- פסוק יא פרק שמיני פרשת זו95 מלכות נמשלה למה תנחומא ובמדרש הדין מידת עליהם. להחזיר הקב״ה שעתיד לחזיר,

וי ש נבנו המקדשים שני כי והענין ליושנה. העטרה להחזיר שעתיד בהן שכתוב נוסחאות עטרה להחזיר עתיד שאמרו וזהו לבנותו זו אומה עתידה השלישי הבית אבל ישראל… ע״י

החריבו שהוא לפי. ליושנה,

אדם- בידי שיבנה מפורש הכא ברם אדום. בידי

רב ה מסביר זצ״ל96 וולדינברג בית יבנה מכן ולאחר לארץ נחזור אדום מלכות רשיון שע״י שכוונתו

משמים. המקדש האמורים ההסברים ברם לעיל זו סתירה על גם בקלות לענות יכולים וברמב״ם. ברש״י

94 ספר בעל אשר בן בחיי לרבנו הכוונה הלבבות חובות את שחיבר בחיי הרבנו הוא ואין הרשב״א, מתלמידי שהיה התורה על והפירוש הקמח כד

. ממנו קדום שהיה

95. אדום למלכות הכוונה

96. יא אות ה סימן ח״י אליעזר ציץ שו״ת

בס״ד

הראב״ן: שיטת

תנט סימן ר״ה ראב״ן בנוי יהי' שעה לפי כלומר המקדש, בית יבנה מהרה טעמא מאי אסור כולו הנץ יום ושיהא הבעירה את המבעיר ישלם שלם חכמים דרשו כאשר יבנהו בעצמו שהקב״ה לפי עין, כהרף בעצמותי אש שלח ממרום וכתיב בציון אש ויצת כדכתיב בציון אש הצתי אני הקב״ה, אמר

דכתיב באש לבנותה עתיד ואני ידעו לא ולפיכך סביב, אש חומת ה' נאם לה אהיה ואני נמי אי בלילא דאבני ומשני וכו' מזרח פני בהאיר חדש אכלנו לא מי אשתקד ויאמרו בנינו סמוך או שיתסר בליל הקב״ה יבנהו שמא חיישינן כלומר חמיסר, של החמה לשקיעת סמוך

דאמר והא וכו' בעומר לילה ה באות יעסקו ולא בנינו יודע ולא חמיסר של החמה לשקיעת שיש ודם בשר בבנין היינו בלילה ביהמ״ק בנין ואין יו״ט דוחה ביהמ״ק בנין אין בשבועות

מצוהו ואינו ציוה הוא הקב״ה אבל הקב״ה של ומצותיו גזירותיו לשמור לו, קב יע הקהילות לדברי הדומים דברים וכן גאולה, סוגי שני שיש ארי הגבורות כדברי מפורש הרי

אדם בידי לבניין רק נאמרו הם אלא מגבילים, דינים אין בונה שה'. שבמקדש

בס״ד

– ד 'נספח אריאל ישראל הרב של מאמר תשס״א סיון בקודש" "מעלין העת כתב מתוך שליט״א בדבריו ודיון

שליט״א אליהו הרב של לפסיקתו מתיחס הרב של מאמרו. בסוגיין בגוף מאמר הבאתי י דבריו מתוך אחת, שאלה

במאמר האמור לאור בדבריו לדון ויש שם, שאלות מספר עוד שואל אריאל הרב ברם לדחות. קשה לענ״ד שאותה לעיל,

ננסה תורתו מכבוד ובמחילה אך כאן, דבריו הובאו הקריאה ברצף לפגוע שלא ע״מ מוכרחים אינם שדבריו. לומר

קיימא. של בקשר למאמר הם קשורים

כאמור מרדכי הרב הראשל״צ שליט״א אליהו: כתב שייבנה עד רב זמן נמתין ולא רש״י סברת עם לחיות לנו נוח. יותר

רש״י97 כמו הוא בסוכה הגמ' שפשט את הסביר הרב דבריו לחיזוק מקורות מספר הרב הביא ובנוסף,

מהזוהר98.

מקדים אריאל הרב: בפתיחתו תשובתו את להבין זכיתי שלא שליט״א, . אליהו הרב מרן של רגליו כפות תחת אני עפר אני ומי ב׳נסתר', גם אלא ב׳נגלה' רק אינה בתורה לציון הראשון כבוד גדולת לכל, כידוע

ולימוד היא תורה כדאי, איני אם גם אך בתשובתו? דבריו על להעיר המלך אחרי שאבוא

צריכה. היא

אני אך דבריו, על אעיר כי אני מי זה, בנושא ובמיוחד ידועה בתורה שגדלותו כך, אריאל ברב ואם

שהובאו המקורות מכח בא לעיל המאמר. בגוף

בראשונה אליהו הרב כדברי להוכיח מנסה אריאל: הרב

להביא הקב״ה שעתיד דורש יוחנן רבי את ששמע תלמיד באותו א) (עה״ע בתרא בבא מהגמ' ומעמידן עשרים על עשר בהן וחוקק שלשים על שלשים שהם ומרגליות טובות אבנים ביצת של בגודל לא אף מרגלית מוצאים אין שכן תלמיד, אותו עליו לגלג ירושלים בשערי השרת מלאכי את בחזון לראות וזכה בים, בספינה תלמיד אותו הפליג לימים קטנה. עוף

שלושים על שלושים בגודל טובות אבנים מנסרים העתידית. ירושלים שערי עבור לפני בא

לו" ואמר: יוחנן, רבי אמרת- כאשר לדרוש! נאה לך רבי! דרוש ראיתי."! כן ר לו 'אמר

": יוחנן' אתה.' חכמים דברי על מלגלג האמנת? לא ראית אלמלא! ריקא! בו עיניו נתן

עצמות." של גל! ונעשה ש באמונה שמפקפק שמי אומר הווה ה יירד מקדש משמים- הרי

אמ קטן הוא ו? נה!

אריאל: ב הר שם מוסיף ברם יוחנן רבי בדברי אולם המקדש של פלאי תיאור אם כי כלל, נזכר לא ירושלים וחומותיה

הימים …באחרית

דבריו: על העיר ל ונראה

97 בעמ26 'לעייל הובא

98 ובהערה93 ד אות ב נספח לעייל עיין. שם

בס״ד

ב ב עמוד ס דף קמא בא עלי הקב״ה אמר הבערה את המבעיר ישלם שלם מעצמה תצא קוצים ומצאה אש תצא כי יסודותיה ותאכל בציון אש ויצת שנאמר בציון אש הציתי אני שהבערתי הבערה את לשלם

בתוכה אהיה ולכבוד סביב אש חומת לה אהיה ואני שנאמר באש לבנותה עתיד. ואני

באב בתשעה "נחם" תפילת מתוך

אש חומת ה' נאם לה אהיה ואני כאמור: לבנותה. עתיד אתה ובאש הצתה באש ה אתה 'כי בתוכה אהיה ולכבוד סביב זה בנושא מדברת ב') (פרק בזכריה הנבואה כל. ובעצם

אלו מקורות את להסביר אפשר כך בתרא, בבבא הגמ' דברי את הסביר שהרב, כמו ש לומר, אפשר בירושלים, מדובר אלא בביהמ״ק, מדובר שלא חומה יש "כאילו" הקב״ה ע״י עמ״י להגנת והכוונה

. מסביב אחרים מקורות בידנו יש שהרי בגמ', הפשט שזהו לומר הכרח אין, ברם, שדורשת המכילתא

זצ״ל גורן הרב בדברי שהבאנו סמוכים, וע לעיל99, אך לכך, נוספים מקורות הובא וד הכרח לנו אין שהתכוונו חז״ל בדברי מקומות מצינו שהרי לביהמ״ק, ולא לעיר התכוונו "ירושלים" שכשאמרו

לדוגמא המקדש, לבית: ב״ירושלים"

א עמוד י דף מגילה היתר אחריה אין ירושלים וקדושת בבמות להקריב היתר יותר אין שילה משכן את ועזבו ביהמ״ק שנבנה שלאחר. והכווונה

ביהמ״ק היא ש״ירושלים". ורש מפ א״כ

שונה בסוגיין ריב״ז של התקנה מדוע אליהו הרב לשאלת מתייחס לא אריאל שהרב להעיר, יש עוד

ש התקנות משאר יבנה "שמא או למקדש" "זכר תיקנו אלא קדום, תי כלה סמך אין התקנות בכל

ו "המקדש תקנה שזוהי לומר אפשר שהרי, והתקין ש״דרש דופן יוצאת תקנה ש״זוהי נאמר מדוע

ביהמ״ק יבנה?""לשמא

האמונה עקרי מי״ג אחד את סותרת מהשמים ירד שביהמ״ק זו שאמונה אריאל, הרב כותב עוד

ממקומה זזה לא שנקבעה מצווה שכל הרמב״ם, לנו. שקבע

תימן אגרת

ש הנביאים… כל של רבן רבנו, משה לתת… בשמים מצוה נשארה שלא לנו אמר: שנאמר

ה בשמים לא וִיָקֶׁחָה השמימה לנו יעלה מי לאמר: וְא ( ונעשנה' אָּהת וישמֵעֹּנו ִלנו דברים, ל'

)יב… הדורות כל סוף עד בנינו ובני ובנינו אנו הזאת בתורה להאמין הבורא בשם, בנו ִוחְי כתוב': שכן גלות- והנ א-להינו, לה' הנסתרות- דברי כל את לעשות עולם עד ולבנינו לנו

כ כ״ט, (שם הזאת' התורה שיעמ נביא וכל חֹּ). … ד הנכללות המצוות מכל שאחת ויאמר,

- חיובה שבטל התורה, בספר ִשֵק אמר שהוא רבנו, משה של נבואתו והכחיש ר, :' )(שם לנו

עולם' עד ולבנינו 100

99 'עמ18

100 קמז עמ' קוק, הרב מוסד הוצ' תש״ך, ירושלים הרמב״ם, . אגרות

בס״ד

בבת משגיחין "אין חכמים שאמרו ע״ב) נ״ט דף מציעא בבא עכנאי של תנורו על בגמ' הסיפור וידוע (

"קול מאד הרבה שם מונה אריאל הרב בהלכה ספקות מאד הרבה להכריע חייב מהשמים שירד, בימ״ק

שמים" בידי הכרעה ש״כולו מקדש בבית לעבוד נוכל איך א״כ דוגמאות, ?

פרידמן101 דוד ר' כתב שהרי שאלה, אינה זו גם ש נראה לענ״ד ברם: לנביאים נמסר הבית ענין דכל האחד הנביא שיחדש חדש דבר זה ואין

מקורות102 מספר מביא הוא כראיה הפסוק103 את דורשים חז״ל בהם ב בכת "הכל עלי ה' מיד

נביא ע״פ רק ביהמ״ק את שבונים כראיה. השכיל" וע״פ נאכלת ביא נ "ע״פ העזרה את מקדשים שבה שהחלה אומרת הגמ' ע״ב טז דף בשבועות וכן קדשה ראשונה שקדושה למ״ד אפילו נביא, ע״פ רק הינו העזרה קידוש כל א״כ נשרפת", נביא

לבוא לעתיד וקדשה. לשעתה

בין ההבדל ומה בנביא, תלוי הבניין כל שהרי חומר, כמין אריאל הרב שאלת מתורצת בזה א״כ

הזכיר שלא ולפלא משמים? מקדש ירידת ע״י שמשתנה מצווה לבין נביא ע״פ שמשתנה מצווה

במאמרו אלו. גמרות הבאנו שכבר המצוות, מכל זו מצווה שונה מדוע לשאול, ואין לעיל יעקב104 הקהילות דברי את שלגבי א״כ לעבודה. פסול יהיה לא שמים בידי יבנה שאם יהיה, שכך מראש ציווה הקב״ה ביהמ״ק בניין

משמים בניין בירידת או נביא ע״פ הכרעה זו צווה שבמ ציוה הקב״ה שכך הכא, הדין דהוא נאמר

להלכה שמקובלת הכרעה. הינה

לעיל105 שהבאנו הראב״ן בדברי לכך דומה רעיון: ישנו בשר בבנין היינו בלילה ביהמ״ק בנין ואין יו״ט דוחה ביהמ״ק בנין אין בשבועות דאמר והא

הקב״ה אבל הקב״ה של ומצותיו גזירותיו לשמור לו שיש ודם. מצוהו ואינו ציוה הוא 106

צריך היה עזרא גם בעצמו. בנה ולא נביא ע״פ הבנייה תוכנית את קיבל המלך דוד שגם להוסיף יש

שהתעוררו מהשאלות לחלק. נביאים את מחדש להקים במטרה שהיה כוכבא בר במרד עקיבא ר' בימי וכן חנניה, בן יהושע ר' ובימי

אם הכי ומשום קיימים, עדיין היו השני ביהמ״ק של ודות היס אבל נביא, היה לא אמנם ביהמ״ק, מחדש בנה שהורדוס כמו השני, אם כי השלישי ביהמ״ק זה היה לא עליהם בונים. היו ע״פ לומר שאפשר משום השניה, באגרת המלך כגזרת אמות, חמש הוסיפו לא מדוע לשאול, ואין

לבנות107 יכלו לא ולכן נביא היה שלא כאן, האמור.

101 דוד שאילת שו״ת מתוך וירושלים ציון דרישת בקונטרס

102 ועוד ע״א סב דף זבחים ע״ב, נא דף סוכה ע״א, קד דף עירובין. ע״ב, פג דף חולין

103 פסוק כח פרק א הימים דברי יט

104 'עמ20

105 ג 'נספח

106 שלבשר אמר מי ברם עצמו, את ולא בלבד ודם בשר מצווה שה' המצוות בכל מדבר לכאורה הראב״ן שהרי ראיה, אין בלבד הראב״ן לשון מתוך

פרידמן דוד ר' ודברי יעקב הקהילות דברי בצירוף אלא מצווה? ודם שהבשר מה ע״פ לא שנעשה זה. קדש במ להשתמש מותר יהיה ודם

107 'בעמ24 לעייל אמנם זצ״ל גורן הרב בשם נוסף תרוץ. הבאנו

בס״ד

מקום בכל כלל, בידנו יש שהרי מאליו, שיעשה ביהמ״ק לגבי אריאל רב ה שמעלה נוספת שאלה

ביד עשיה שצריך כתיב במשכן כך אם העשוי". מן ולא "תעשה מדין פסול מאליו נעשה אם ים, י בשלמותה המצווה נעשית העשיות, כל בעשיית ורק עשיה של לשונות. רמ״ח

שהובאו יעקב לות הקהי דברי ע״פ מוכרח אינו זה וגם לבוא שלעתיד יתברך, רצונו היה שכך, לעיל

לעשיה יזדקקו לא. כלל

חינוך108 המנחת לפי ועוד הכרחנו כבר בכך, איסור ואין בלילה ביהמ״ק בונים אין לכתחילה שרק הקב״ה ע״י שיבנה לבימ״ק לא אבל אדם, בידי דווקא שזה הרמב״ם) יסבור שכך (והוספנו, בדבריו

העבודה את מעקבת לא. ה שהעשי משום

: הקשה ועוד

ב עמוד נט דף סנהדרין מסכת טהור- דבר או זה הוא טמא דבר עלה: בעי מדרשא, לבי? אתא טמא דבר אין ליה: אמרו

מהו- חמור דמות לו ירדה אבהו: מרבי זירא רבי מיניה בעי השמים. מן? יורד ליה אמר

ליה אמרי הא נאלא! : יארוד מן יורד טמא דבר אין. השמים

אריאל: הרב כותב וכך כמות והחומר העצמי הגוף זה אין השמים, מן דבר כשיורד ש נמצא ורש״י הגמרא דברי לאור חמור אינו והחמור בשר, אינו הבשר אלא בטבע, . שהוא

יירד מקדש אם גם ממילא, ולמזבח לשולחן העצים אבנים, אינן לבניין האבנים משמים,

למעיל התכלת זהב, אינו למנורה הזהב עצים, אינם הזהב עשרה ולשלש גדול הן ה וכה

גם וכך תכלת אינה, הפרוכות הח ושאר השני תולעת הארגמן, ו מרים. ניתן איך כן, ואם

אמרה": ה והתור דמיון, שכולו 'דגם' אלא שאינו במקדש חובה ידי לצאת ונחשת וכסף זהב

ג- כ״ה, (שמות " וכו וארגמן 'ותכלת )ד?

ממש אבנים יהיו המקדש ואבני מבשר, שונה מקדש תאמר: שמא יהיה הזהב, יות ממש, י

והארגמן התכלת גם ו כן, תאמר אם ממש. יים יהיו משמים יורד טמא שדבר אומר, נמצאת

המופקים והארגמן התכלת שכן אינ החילזון מן ש אלא ם ו טמא, רץ גם אינה השני תולעת

ואיך טמא, שרץ אלא השמים מן טמאים שרצים? יירדו

למה התכוון לא הוא ודאי מהשמים, ירד שביהמ״ק כתב שרש״י אריאל הרב אומר זה מתוך אחרי ירד רוחני שתוכן שלמד הערל״נ דברי כדוגמת אחר. למשהו אלא המילים, בפשט שמבינים

אדם בידי. שיבנה

להעי יש וכיצד זית, שמן אינו בנס שנעשה השמן עצם שב חנוכה, נס בעניין דומה שאלה מצינו ר,

זית שמן דווקא צריך הרי המנורה את בזה? הדליקו

התש אחת האחרונים, מן הרבה דנו זו בשאלה וה בכד שמן קצת שנשאר שמתוך הנפוצות ובות א ו

זית. ן שמ אלא נס של שמן נקרא הוא אין שהתרבה השמן ממילא התרבה,

108 'בעמ19 לעייל שהובא

בס״ד

ב עמוד ס דף כא זוהר תיקוני דאתמר הוא, בריך דקודשא ידא על הבחירה בית דאיהי דשכינתא ביתא אתבני זמנא בההוא הדא מינה, דאתבני טבין אבנין אינון אבנה ואני סביב, אש חומת ה' נאם לה אהיה ואני בה

מטעי נצר ס') יה (ישע דכתיב הוא הדא קדישין, נטיעין ממנה, אנכי גם ואבנה דכתיב הוא ותהא יקירין, ואבנין ודהבא מכספא בנויה תהא מקדשא דבי ובניינא להתפאר, ידי מעשה גוונין מיני מכל מרקמא דלעילא, ירושלם נהרא ועלה דבראשית, דעובדא ציורא מכל מרקמא

גבוי על דאנהרא יחדיו, לה שחוברה כעיר הבנויה ירושלם דמלה ורזא דנהורא,

ואין רגילים, וזהב כסף אבנים, של בניין שהוא נאמר עדיין מהשמים, ירד מ״ק ביה אם שגם נראה. בנס נעשה של בעיה זו

ש מה ע״פ לומר נוכל שליט״א, אריאל הרב של הנחתו את לקבל נרצה אם ברם מצינו בזוהר

והשני הראשון ביהמ״ק של מהאבנים יבנה הקב״ה, בידי שיבנה שלעתיד: שביהמ״ק

ע״ב רמא דף פקודי פרשת זוהר

א ול לון אוקדו ולא עמין שאר עלייהו דשלטו ח״ו וירושלים, ציון דיסודי אבנין דאינון

אתוקדון איתגניזו הו כל קדישא ביתא יסודי אינון וכל קוב״ה, לון וגניז אתגנזון כלהו אלא, יסודי אינון אתרי' על לירושלים לה ויוקים קוב״ה יהדר וכד חד, אפילו מנייהו אתאבידו ולא

לאתרייהו יהדרון קדמאי אבנין

בימ״ק אין שאמנם, לומר נוכל עפ״ז כמו בו, לעבוד שאפשר בימ״ק נס של אבל בנס, שנוצר שמן שנבנה אפילו בימ״ק נקרא שכזה שבימ״ק ודאי א״כ נס, מאבני ולא ממש, מאבנים יבנה ביהמ״ק

. בנס

ההלכתיים בספריו שרש״י ועוד פוסק, ולא פרשן הוא שרש״י לכך אריאל הרב מתיחס דבריו בהמשך

תעשו- "וכן ט) ה, כ (שמות בחומש רש״י מתוך להוכיח רצה עוד זה. בעניין כלום הזכיר לא,"לדורות

ביהמ״ק את לבנות לדורות המוטלת חובה ישנה. שבאמת מהזוהר או אגדה מתוך פוסקים ואין הזוהר, על ברובם המבוססים אגדה, דברי אלו. ובכלל הסותר דבר מצאנו לא גם אך מהשמים, ירד שביהמ״ק רש״י של ההלכתיים בספריו מצאנו לא אמנם

הרבה מכך ויותר זאת. מהראשונים109 רש״י של תרוצו אלא אחר תרוץ שאין כתבו בסוכה, בסוגיא

בלבד פרשנים אינם הרי. והם

ש ומה ל רצה מרש" הוכיח אמרנו כבר בשמות, י לעיל110 בלבד לכלים מכוונים אלו שדברים, שאפשר

בשבועות דגמ' ופשטא רש״י של דבריו המשך. כמו

דומים דברים מצינו ובתנחומא במכילתא גם. הרי ש להקשות, אין הזוהר דברי על הסתמכות לגבי כן, אם כמותם, פוסקים שאין אגדה דברי אלו אמנם ואם פשט את בכך מיישבים הראשונים כיצד

בסוכה? הסוגיא

109 ראשונים ועוד בסוגיא ורשב״א ריטב״א. עיין

110 'עמ17

בס״ד

כזו בצורה ומסבירו אליהו, הרב שהביא בזוהר המקורות לאחד מתיחס אריאל הרב דבריו בהמשך

מהזוהר מקורות עוד. הביא אליהו הרב ברם ראיה, בה שאין

לעיל111 אנו שהבאנו קוק הרב דברי הובאו ולסיום לשיטת שהרי מוכרחת ראיה זו שאין אמרנו וכבר,

שכזה בבית מקריבין אין זצ״ל קוק. הרב

111 'עמ 27

בס״ד

סיכום בעם הדורות גדולי כל את הטרידה ביהמ״ק, את לבנות מחויבים אנו האם זו, ששאלה ספק אין

לדורות עד החורבן, ימי בתחילת חנניה, בן יהושע ורבי עקיבא רבי גמת כדו מהתנאים ישראל,

. האחרונים ומדרשים בגמרות ממחלוקת אולי שנובעת בראשונים מחלוקת שזו הנחנו. בתחילה יש התכוונו, אחד לדבר שכולם אלא מחלוקת שאין מעמידים האחרונים שכל ראינו מכן ולאחר

ויש לבנות חיוב יש שלכו״ע הטוענים לבנות חיוב עלינו אין שלכו״ע. שלמדו

שאלות הרבה ישנן לבנות, אנו ומחויבים אפילו זה, בדיון ההכרעה לאחר גם במבוא, שכתבתי וכמו

הבניה לתהליך לגשת שנוכל לפני לפתור. הלכתיות

שבשמים אבינו אל תפילה אשא זה, מאמר הנובעת, ברורה ומעשית הלכתית מסקנה שאין ואע״פ

תפארתו במלא ביהמ״ק את בנינו כאילו שקול יהיה זה בעניין שעסק. רצון יהי " בתורתך חלקנו ותן בימנו במהרה המקדש בית ושיבנה קדמוניות וכשנים עולם כימי נעבדך "ושם

. אמן

בס״ד

ביבליוגרפיה

• תנ״ך

o תורה כב פסוק לט פרק בראשית

טו פרק שמות טז-יז פסוק

כה פרק שמות ח- פסוק ט

o נביאים יא פסוק מג פרק יחזקאל

o כתובים כח פרק א הימים דברי יט פסוק

o לתנ״ך תרגומים כב פסוק לט פרק בראשית אונקלוס

טו פרק שמות אונקלוס טז פסוק

ישעיה יונתן תרגום נג פרק ה פסוק

• חז״ל

o בבלי תלמוד א עמוד ל דף השנה ראש מסכת

ב עמוד ה דף יומא מסכת א עמוד מא דף סוכה מסכת

א עמוד יז דף תענית מסכת

א עמוד י דף מגילה מסכת א עמוד טו דף מגילה מסכת

ב- עמוד יז דף מגילה מסכת א עמוד יח דף

א עמוד ה דף כתובות מסכת ב עמוד ס דף קמא בבא מסכת

עמוד כ דף ין סנהדר מסכת ב עמוד טו דף שבועות מסכת - א עמודים טז דף שבועות מסכת ב

o ירושלמי תלמוד ג הלכה ד פרק ברכות מסכת א הלכה ה פרק שני מעשר מסכת

o קטנות מסכתות ח פרק שמחות מסכת

ד הלכה ח פרק פסחים תוספתא

o מדרשים י אות סד פרשה רבה בראשית

ד אות מח פרשה רבה שמות

ו אות ט פרשה רבה ויקרא טז אות ד פרשה רבה השירים שיר יז סימן בראשית פרשת (בובר) תנחומא

יא סימן פקודי פרשת (ורשא) תנחומא דששירה מס' בשלח ישמעאל דר' מכילתא

י פרשה קומי לו פיסקא שלום) (איש רבתי פסיקתא

אורי פרשת במדבר טוב) (לקח זוטרתא פסיקתא

אראנו ד״ה בלק

o זוהר ב עמוד ס דף כא זוהר תיקוני

דף בראשית פרשת כח א עמוד ב עמוד רמא דף פקודי פרשת

בס״ד

• ו גאונים ראשונים כרונולוגי סדר ע״פ )(מסודר

o רס״ג ח מאמר ודעות אמונות יג עשה מצוות לרס״ג המצוות ספר

o רש״י יז פסוק טו פרק שמות "מקדש "ד״ה

כה פרק שמות ח- פסוק תעשו "וכן ד״ה "ט נכלמו "ואם ד״ה יא פסוק מג פרק "יחזקאל

"וישמרו "וד״ה נמי "אי ד״ה א עמוד מא דף סוכה "מסכת "לא ד״ה א עמוד ל דף השנה ראש מסכת

"צריכא "מקדש ד״ה א עמוד ה דף כתובות "מסכת

ד״ה ב ד עמו יג דף זרה עבודה מסכת

משחט ""ונשחטיה

o ראב״ן תנט סימן השנה ראש

o ראב״ד ז הלכה א פרק המקדש ביאת הלכות

o רמב״ם כ עשה מצוות המצוות ספר א הלכה א פרק הבחירה בית הלכות יב הלכה א פרק הבחירה בית הלכות

א הלכה יא פרק מלכים הלכות ז הלכה א פרק המקדש ביאת הלכות

ט הלכה ב פרק ומתנה זכיה הלכות מוסד הוצאת תש״ך ירושלים הרמב״ם אגרות

קמז עמ' קוק ברב

o תוספות נמי "אי ד״ה א עמוד מא דף סוכה "מסכת "אותו ד״ה א עמוד כט דף קידושין "מסכת בנין "אין ד״ה ב עמוד טו דף שבועות "מסכת

o מאירי א עמוד ל דף השנה ראש מסכת

o ריטב״א ד״ה""ואיהי א עמוד כט דף קידושין מסכת

o החינוך ספר צה מצוה החינוך ספר

o אשר (בן בחיי )רבנו "ומה ד״ה יט פסוק כו פרק תולדות פרשת

"שהזכיר "ויתכן ד״ה יז פסוק כח פרק ויצא פרשת

"לפרש ד- פסוקים יא פרק שמיני פרשת ד״ה ז

תנחומא ""ובמדרש

בס״ד

• לפי (מסודר אחרונים ב הא' בסדר שמות)'הספרים

o - ירושלים אוצרות - תשס״ה מתורתם והנהגתה, ירושלים תורת והלכה שמעתתא לברורי קובץ

תשפז- פרושים׳עמ דקהל האברכים וארגון הכוללים חברי, של מסאלנט זונזל יוסף הרב. תשצב

o הרב ה', מקדש מאמר ג' פרק - שמחה הבנים אם הי״ד טייכטל שלמה. ישכר

o ארי– גבורות א עמוד יז דף תענית. , גינצבורג לייב אריה ר'

o - תורה דעת התשמ״ב גת קרית וולפא, דב שלום הרב הקודש, בארץ המצב, בענייני

הערה15-16 א פרק עמ237 הוספות ', הערות2-3.

o תשס״ב ירושלים עציון, יהודה עורך קוק, הרב מוסד הוצאת ציון. , דרישת ו אות קדישין למאמר לציון ראשון מוסף ט, אות קדישין מאמר א, אות. לציון ראשון מאמר

o – המעין עמ1- הקרבנות" חידוש "בעיית בלייך, דוד יהודה הרב תשכ״ט, ניסן, ג גליון ט 'כרך

18 ירושלים ישראל, אגודת פועלי של ברייער יצחק מוסד ע״י לאור מוצא עת. כתב

o עמ59 בלייך, הרב של למאמרו מילואים 'ש״ל, ת תשרי, א גליון י כרך – המעין

פראנק– פייבל שרגא חיים הרב עמ66-84 דוד", בית למלכות קודם ביהמ״ק בניין '"קונטרס

o – הפרדס חודשי– רבני קובץ הלכה "בעיות א, סימן תשכ״ח, תשרי א חוברת מ״ב שנה

שמחה הרב ומו״ל ורך ע עמ11, זצ״ל, וולדינברג יהודה אליעזר הרב הקדושים" 'במקומות

. עלבערג

o הבית- הר עמ155-164 יד פרק זצ״ל גורן שלמה הרב רביעי חלק מלחמה 'מלומדי.

שניה (מהדורה תשס״ה ירושלים לעם, ומסורה רבה האידרא )הוצאת

o תוס דברי על ב עמוד טו דף שבועות מסכת – צבי הר פות זצ״ל פראנק הגרצ״פ בונין", "אין ד״ה

o – משה ויואל נט- אותיות השבועות, שלושת מאמר ניו ברוקלין טייטלבוים, יואל הרב, סה

תשכ״א. יורק,

o - מלכו ישועות טרונק יהושע ישראל 'ר תרומה פרשת תורה ליקוטי מקוטנא

o לז- אות יהודה מנחת א. חלק - אלקלעי יהודה הרב כתבי, לח

תש״ד ירושלים העולמי, המזרחי יד שעל קוק הרב מוס. ד הוצאת

o ערוך שלחן, , אברהם מגן חיים אורח – ה סעיף קפ סימן ד. ס״ק

o – מוריה קמד– (שי״ג- א-ג גליון תשס״ה, שני אדר ושבע, עשרים שנה חיים שמואל הרב שט״ו)

לט- עמ' האדר״ת" בשולי "קונטרס דומב ראשונים גנוזות והלכה תורה לחידושי תורני קובץ מג,

. ומחקר עיון ופרקי ואחרונים

o מחניים– בניין "מצוות זצ״ל גורן שלמה הרב ביהמ״ק, בניין על צה״ל לחיילי מסכת צ״ו,

עמ6-12, הזה" בזמן 'המקדש לישראל- ההגנה צבא הוצאת, הצבאית הראשית, הרבנות

- עורך התשכ״ה, הכהן. מנחם

o – חינוך מנחת ה אות צה. מצוה

o - בקודש מעלין צור רמי כ רעננערט- שם על הבחירה בית "כולל "בהוצאת תורני והמרכז

. והמקדש הקודש ענייני

בס״ד

תש״ס- סיון ב- 'חוברת 'עמ87-95 אליהו מרדכי הרב הראשל״צ ותשובת רון אברהם ר' שאלת

. שליט״א א הש: לה מופיעה גם בhttp: //www. tora. co. il/shiurim/maalin_bkodesh/home3_1. doc

בbkodesh/home3. doc גם מופיעה: התשובה http: //www. tora. co. il/shiurim/maalin_

ג- 'חוברת תשס״א- סיון 'עמ157-181 אליהו הרב לתשובת אריאל ישראל הרב תגובת

. בשמים לא "מקדש "שליט״א ב גם: מופיע

h_lo. doc http: //www. tora. co. il/shiurim/maalin_bkodesh/mikdas

o דוד– מקדש תרפ״ח פיעטרקוב ראפאפארט, הכהן דוד הרב א', סימן, . קדשים

o פראנק הגרצ״פ, מלך מקדש א.'סימן, זצ״ל תשכ״ח ירושלים זצ״ל, פראנק פסח צבי הרב מרן כתבי להוצאת. ועד

o - עליון משכני לוצאטו חיים משה ר', . הרמח״ל

o – ראשונים משנת בית הלכות א' חלק ציונה), נס של (רבה בארי הלוי ישראל הרב הקודש, שביל

א לחלק השמטות א, הלכה א פרק. הבחירה

o כהן– משפט צו צד, צא, סימנים, קוק, הרב מוסד הוצאת זצ״ל, קוק. הראי״ה

o – לרס״ג המצוות ספר יג עשה פערלא הגרי״פ. הערות

o א פרק, חמישי חלק - והמקדש הקודש עיר ג- עמ', יח, זצ״ל טוקיצינסקי מיכל יחיאל הרב

תש״ל. ירושלים

o לנר– ערוך א עמוד מא דף סוכה מסכת עטלינגר, יעקב. ר'

o פענח צפנת רוזין יוסף הרב ג, ה הלכ ג' פרק תורה תלמוד הלכות ראשון, חלק תניינא מהדורא,

תר״ץ. דווינסק )"(ה״רוגוצאבר,

o יעקב קהילות "בעניין ו, סימן שבועות, התשמ״ח ברק, בני בלילה", ביהמ״ק בניין. אין

o – ותעניות באב תשעה פורים, "חנוכה, המועדים "קובץ גפני אברהם הרב - תקפב עמ'. תקפו

בוקסבוים יוסף הרב עורך תשס״ב, ירושלים מוריה, . הוצאת

o תשנ״ד ישראל התור, קול מפיצי משקלוב, ריבלין הלל ר'.', ב אות ו פרק - התור קול

o קסז- עמ' קרלינסקי, יהושע הרב תשנ״ז, תשרי מא, חוברת - התורה קול. קעב

o – תורה קול - יא חוברת (כ״ג) מ שנה תורני– רבני ירחון הרב ירושלים, תשכ״ט, אלול אב, יב

ז- עמ' זולטי בצלאל שזורי ציון בן הרב מו״ל שזורי, אהרן שמואל הרב עורך. י,

o וירושלים- ציון דרישת קונטרס דוד שאילת שו״ת מתוך. , פרידמן דוד 'ר

o - שבע באר שו״ת הרב בסוף ונמצאות שהושמטו תשובות ג', זצ״ל איילינבורג בער יששכר

. הספר

o. טייטלבוים הינך חנוך ר' שם כב הערה ב. , סימן - נעלמים מפענח שו״ת

o – שכיר משנה שו״ת תרפ״ד פישטיאן הי״ד, טייכטל שלמה ישכר הרב לד, . סימן

o אליעזר- ציץ שו״ת הרב זצ״ל ולדנברג יהודה אליעזר ז- אותיות ה, סימן י, חלק, . יב

o ומקדש" קודש "פרקי – שלהבתיה תשמ״ט ירושלים אבינר, חיים שלמה הרב. ,

לספר, שליט״א אליהו מרדכי הרב הראשל״צ של והסכמה ברכה דברי המקדש "בית מאמר

עמ12-33 גאולתנו, במהלך הבית 'והר,

ב גם מופיע זה: מאמר http: //www. daat. ac. il/daat/kitveyet/shana/al-4. htm

בס״ד

o ש – עולם ם קונטרס הכיפורים" יום במלחמת שנפלו ארבע קרית ישיבת לתלמידי זכרון "קובץ

עמ354-358 שליט״א, קורן זלמן הרב " ה' בית "חצרות מתוך תדרשו" '"לשכנו בהוצאת,

ליזרוביץ וישי עוזרי משה עורכים תשל״ז ת״ו חברון ארבע, קרית בישיבת. חבריהם

o - תמימה תורה לא אות יז פסוק טאו פרק שמות ן, אפשטיי הלוי ברוך 'ר

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

בעל הלשם על פסח

והנה מעין ענין זה ועוד יותר מזה היה ג״כ בהגיע עת גאולת מצרים כי היו אז ישראל משוקעים בחלאת טומאת מצרים הרבה עד שלא היה אפשר להניחם עוד שם כי לא היה להם תקנה ח״ו וכן גודל הענוי ורבוי הצרות מקושי השיעבוד אשר היה עד להשחית והרי היו אז כל ישראל בסכנה גדולה הן בנפשם והן בגופם והנה היה עומד אז הענין במיצר גדול כי לרחם עליהם ולהשפיע להם שפעת חסדים בעוד שהם עומדים בקלקולם ובחלאתם ובצחנתם הרי הוא דבר שאי אפשר כי אז הרי ירשיעו עי״ז ביותר ויתחייבו כדור המבול וכדור הפלגה וכאנשי סדום וכן הרי לא היה אפשר אז ג״כ להוציא חמה מנרתקה ולהביא יום בא בוער כתנור לבער את כל רוח הטומאה מן הארץ ולהשפיע עליהם שפעת אור קדושה מלמעלה לטהרם ולקדשם להיות קודש לה' ע״ד שיהיה לעתיד בתקוה האחרונה דימות המשיח ותחיית המתים כי הרי הוא נגד הסיבה המכוונת הנ״ל שהתיקון הנצחי מוכרח שיסובב בסיבתם עצמן דוקא אם ע״י זכות ומעשים טובים או ע״י מאורעות ואז הרי היו עדיין בלא תורה כלל והיה הדור מקולקל הרבה כנז' וגם ענין המאורעות הנה הגם דגלות מצרים היה העינוי והצרות הרבה גדולים מאד עכ״ז לא היה מספיק עדיין להסיבה המכוונת ולבער עי״ז את הרוח הטומאה כולה מן הארץ

כי המאורעות המספיק לזה הוא דוקא העינוי והגליות אשר בכל הד' מלכיות כולם וכמו שהראה הקב״ה לאברהם אבינו בברית בין הבתרים. כמ״ש בב״ר פ' מ״ד סי' י״ז וע' ויק״ר פ' י״ג סי' ה' ובכ״מ. וזהו מה שאמר אברהם להקב״ה במה אדע כי אירשנה ור״ל במה אני בטוח על זה כי אולי לא יהיו כדאי לזה והראה לו הקב״ה הגליות של הד' מלכיות. במי״א. כי אם לא יזכו מצד מעשיהם הנה יזכו לזה עכ״פ ע״י מאורעותיהם שבכל הד' מלכיות. והרי היה מוכרח לזה הגליות של כל הד' מלכיות כולם אבל גלות מצרים לבד הנה לא היה מספיק לזה כלל. והעיקר הוא כי באמת אי אפשר להתיקון לבוא ע״י מאורעות לבד אלא רק ע״י צירוף תורה ומצות ג״כ עכ״פ וכנ״ל דרוש ד' ענף י״ח י״ט בארוכה ולכן במצרים אשר היו אז עדיין בלא תורה כלל לא היה אפשר לסבב אז את התיקון הנצחי ע״י הגלות לבד הגם שהיה השיעבוד והעינוי גדול מאד. והרי היו עומדים אז בסכנה גדולה הן בגופם והן בנפשם ולא היה שום דרך במה להביא להם הגאולה והישועה והתיקון לגופם ולנפשם בצירוף קיום הסיבה המכוונת הנ״ל סי' ב' בשום פנים:

אמנם הנה גדול העצה ורב העליליה ית״ש אשר ממנו לא יפלא כל דבר הפליא עצה בזה ועשה חדשות בארץ והיינו כי חזר וחידש בתכונת כל המציאות כולו כמו בתחילת הבריאה. כי הרי תחילת הבריאה נתייסד בג' מיני הבחנות.

אחד הוא אור חסדו וטובו ית״ש. שגילה טובו בחידוש הבריאה להמציא נבראים ולהיטיב עמהם וכמו שיסדו המחדש בטובו כו'. ונעשית ונבנה בשפעת החסד. עולם חסד יבנה. והוא הבחנה אחת שהוא גילוי טובו וחסדו.

ב' הוא אור קדושתו ית״ש. כי היה כל הבריאה כולו שיתגלה עליהם אור קדושתו עד שתעשה כולה קודש לה' והוא מה שכתוב משלי ט״ז כל פעל ה' למענהו. וכן יסדו שהכל ברא לכבודו שיתגלה כבודו ומלכותו ית״ש בכל העולם כולו עד שיהיה כל הבריאה כולה קודש לה' וכמ״ש ישעיה ב' ונשגב ה' לבדו ביום ההוא. והוא עצמו החסד והטוב שאין למעלה מזה שהוא ההבחנה הא' הנז' והוא מה שתעלה לבסוף כל הבריאה כולו אליו שיהא יחודו ית״ש מלא כל העולם. וכמו שכתבנו בזה בכ״מ בעומק וארוכה. וכן היה ג״כ תחלת כל הבריאה ויסוד כל הבריאה ג״כ רק בזה לבד. והוא האור הגנוז ששימש ביום ראשון. וכנ״ל דרוש ד' ענף כ״ה סי' ג' ד' והיה הגילוי דאור הגנוז הסיבה לכל הבריאה כולה וכן הוא הוא התכלית דכל הבריאה והוא עצמו אור טובו ואור קדושתו ית״ש אשר בגילויו נעשה יסוד כל הבריאה וכן בגילויו יעשה תכליתה האחרון.

הבחנה הג' הוא הסיבה המכוונת שאמרנו לעיל סי' ב' [א. ה. עיי' ח״א סי' א' פ״ד אות ד'] והוא מה שיסד המאציל ית״ש שיהא הסיבה המביאה לתכליתה האחרון ע״י הנבראים עצמן כי רק בסיבתם יסובב הגילוי דאור טובו ואור קדושתו ית״ש שהוא הגילוי דאור הגנוז אשר הוא כלל ב' הבחנות הראשונים כנז' הנה נתייסד שיסובב כ״ז ע״י הנבראים בעצמן. והנה הוא ע״י בריאת את המציאות דהרע. כי עי״ז נעשה הבחירה אשר על ידה הוא הזכות דכל התורה ומעשים טובים וכן עי״ז הוא כל המאורעות דהעונשים. אשר אלו ב' הדברים. שהם הזכות והעונש. הוא הסיבה המכוונת הנז'. והרי לנו ג' הבחנות אשר עליהם נתייסד הבריאה. א' אור טובו וחסדו. ב' אור קדושתו ויחודו. ואלו הב' הם סיבת הבריאה ותכליתה. והם באמת שניהם אחד וכנ״ל. ג' בריאת מציאות כל הרע. אשר על ידה הוא כל הסיבה המכוונת הנז'. והנה היא נמצאת ועומדת בכל אותו הזמן אשר בין הסיבה להתכלית כי אח״כ הרי תתבטל היא לגמרי כנודע. ועכ״פ הוא כי הרי לנו שהתחלת הבריאה הנה נתייסד על אלו ג' הבחנות הנז':

והנה בעת יציאת מצרים עשה הקב״ה חדשות בארץ וחזר וחידש את כל אותן ג' הבחנות מחדש ע״ד שהיה בתחילת הבריאה. כי הרי המשיך על ישראל שפעת חסד והם כל הנסים ונפלאות דיציאת מצרים וכן המשיך עליהם שפעת קדושה וכמ״ש ובמורא גדול זה גילוי שכינה וכנודע מאמרם ז״ל שראתה שפחה על הים מה שלא ראו הנביאים. וכן היה נתחדש וניתן ג״כ תמצית יניקה חדשה להרע שלא יתבטל גם הוא ע״י האור דשפעת קדושה הגדולה והנוראה שהופיע אז ולכן נתחדש אז כח חדש להרע ג״כ כשיעור הראוי לצורך הבחירה והעונשים הנעשים על ידו. ונתחדש להרע כח יניקה חדשה לפי ערך שפעת אור קדושה החדשה ושפעת אור החסדים החדשים. וכדי שלא להרס ולקיים את הסיבה המכוונת הנ״ל סי' ב'. [עיין ח״א סימן א' פרק א' אות ד']

והנה הגילוי דאור החסד הנה זה היה מתחיל מעת התחלת המכות על פרעה ומצרים אך הגילוי דאור הקדושה הגדולה והנוראה הנה זה היה על ישראל עיקרו בליל א' של פסח. והוא הגילוי שכינה שהיה אז בישראל. ולכן נאמר ליל שימורים הוא לה' להוציאם כו' הוא הלילה הזה לה' שימורים לכל בני ישראל לדורותם. וע' בתרגום יונתן שם ובזוה״ק פ' בא ל״ח סע״א. וכן היה ג״כ הגילוי שכינה והופעת אור קדושתו ית״ש על ישראל הרבה מאד בליל ז' של פסח על הים. ועוד יותר הרבה אח״כ במתן תורה כנודע כ״ז. אך ההתחדשות כח דיניקה החדשה אשר נתחדש ג״כ לצורך הרע כנז' הנה זה נעשה רק בליל ז' של פסח והוא סוד הגדול דקריעת ים סוף שהוא סוד הגדול והנורא דנשיכת נחש ודרקון ברחם האילה כמו שיתבאר למטה בעה״י:

והנה היה התחדשות כל אלו הג' דברים שאמרנו שנתחדשו בעת גאולת מצרים. ע״ד בריאה חדשה ממש כי הרי כל אלו הג' דברים לא היו בחיוב כלל והיו כולם שלא מן הדין וכולם בחנם.

כי הרי שפעת אור החסדים ושפעת אור הקדושה שהשפיע עליהם הרי היו שלא בגרמת מעשיהם כלל וכן הכח דיניקה חדשה להרע הרי הוא אינו ברצונו ית״ש. אלא באשר שהשפיע שפעת חסדים בחנם ושפעת אור קדושה בחנם וכדי שלא ירשיעו ביותר ע״י שפעת החסדים אלא אדרבא שיתוקנו עי״ז. אשר כ״ז היה בחנם והוא נגד הסיבה המכוונת. ולכן היה הצורך לחדש ולהמציא כח יניקה חדשה גם להרע. כדי שיהא זה לעומת זה. ובשביל צורך הכרח הקיום דהסיבה המכוונת הנז'. כי עי״ז נמצא שעומד מעתה הבחירה מחדש ע״י השפע החדשה דאור הקדושה וע״י המצאת כח החדש אשר להרע. והרי נתייסד מעתה העולם מחדש ע״י שפעת החסדים ושפעת דאור הקדושה ובכח בחירה חדשה וכן היא מעותד לכל ההנהגה דמאורעות חדשות מהעונשים ג״כ ע״י כח החדש הנתחדש להרע ג״כ והרי יתוקן מעתה כל ההריסה אשר נעשה בזה להסיבה המכוונת כי ע״י הכח חדש אשר נעשה בזה להרע ג״כ. תושלם לבסוף את כל ההריסה שבתחילה. והוא ממש ע״ד שהיה בבריאת העולם כי הרי הגם שכל הבריאה הרי היה רק בחסד חנם אך ע״י שנתייסד שיהא כל קיומה בסיבת הנבראים. נחשבים הם לשותפים במעשה בראשית ג״כ. וכמ״ש סנהדרין צ״ט ב' כל העוסק בתורה לשמה כאלו בנה פלטרין של מעלה ושל מטה שנאמר ואשים דברי בפיך כו' לנטוע שמים וליסוד ארץ וכן בשבת קי״ט ע״ב כל המתפלל בע״ש ואומר ויכולו מעלה עליו הכתוב כאלו נעשה שותף להקב״ה במעשה בראשית והרי לנו כי קיום הסיבה המתקיים לבסוף היא משלים על בתחילה ג״כ. וכן הוא גם בענינינו כנז' והבן כ״ז מאד:

ומה גם כי הנה כל החדשות הללו אשר חידש אותם הקב״ה בעת גאולת מצרים משום שהיה אז העולם מתמוטט ועומד להתחרב וחידש הקב״ה כל הג' דברים הנז' והיה כ״ז כעין בריאה חדשה ממש וכנ״ל הנה לא היה באמת בחינם גמור אלא רק לאותו הדור כי הם לא היו כדאי לזה וכמ״ש ואת ערום ועריה אבל כבר זכו לזה האבות והאמהות בזכותם וכבר נתחייב לכ״ז בזכות אבות וברית אבות והרי היה הכל ג״כ מגרמת הנבראים בעצמן עכ״פ והרי נמצא כי באמת הנה לא יצא לגמרי מהסיבה המכוונת לעולם עכ״פ כי כל הג' דברים שנתחדשו אז אשר רק עי״ז נעשו ישראל לגוי קדוש ולחלק ה' עמו ונחלתו הרי נתחייב מכבר להעשות כן מסוד ברית אבות וזכותם והרי הוא עצמו רק הסיבה המכוונת ג״כ והבן כ״ז:

והנה התחדשות הכח אשר נתחדש אז וניתן אז כח חדש להרע ג״כ הנה היה באשר שנתגלה אז הקב״ה בכבודו ובעצמו והיה אז ביטול גדול להסטרא אחרא כולה ונעקר אז היצר הרע מישראל לגמרי. וכמ״ש בזוה״ק פ' אמור צ״ה סע״א ע״ש כל הענין ופ' בהעלותך קמ״ט ע״א ופ' בא מדף ל״ה עד דף מ״א. לכן היה הצורך ליתן כח חדש להרע ג״כ כדי שלא תתבטל הבחירה. כי מתחילה היה נצרך לבטלה כ״כ הרבה משום שהיו ישראל אז אחידן במסאבותא כמ״ש בפ' אמרו צ״ז סעא. ובזוהר חדש ריש פ' בכל זיני מסאבא. אדהוו שראן תחות ארבעין ותשע חילי דמסאבותא. קב״ה אפיק יתהון מתחות פולחן כל שאר חילין. ועוד דאעיל יתהון בארבעין ותשע תרעי דסוכלתנו כו' ובגין כך תשכח באורייתא חמשין זמנין יציאת מצרים לאחזאה כו' והיינו חמשין תרעין דסוכלתנו. ודא איהו דאנן מנן להו מיומא טבא דפסחא כו' ע״ש.

וע' עוד בזה בזוהר פ' יתרו פ״ג סע״ב ופ״ה רע״ב. וכ״ז הוא משום דמצרים הנה היא ערות הארץ. וכמ״ש הרב בשער ציור עולמות פ״א. וקודם שנתחרבה היתה חכמת מצרים יותר מכל העולם. כמ״ש במדרש הנעלם פ' חיי שרה דף קכ״ה סע״א. והיה בה השורש דכל הקליפות כולם. כי נודע הוא דהד' גליות הם הד' קליפין. רוח סערה ענן גדול אש מתלקחת נוגה. וכמ״ש בזוהר חדש פ' יתרו דף מ״ב ע״א. ומצרים הנה היא היה אז השורש לכולם:

וזהו הטעם מה שנחשב בכל מקום רק ד' גליות לבד שהם בבל מדי יון אדום. וכמ״ש בב״ר פ' ב' ט״ז מ״ד. ויק״ר פ' י״ג ט״ו וכן בכ״מ. ואינו חושב גלות מצרים והרי הם ה' גליות. משום שמצרים היה השורש לכולם וכלל כולם וכמ״ש הרב בלק״ת פ' תצא. שהיא נגד קוצו של י' והוא הכתר של הקליפה ע״ש ובספר הגלגולים ס״פ א'. וזהו שאמרו במדרש ב״ר פ' ט״ז סי' ד' כל המלכיות נקראו על שם מצרים כי היא היתה השורש לכולם והשורש דכל הקליפה כולה. ולכן היה בה מכת בכורות. וכאשר ירד שם הקב״ה בכבודו ובעצמו. והיה זה כדי להראות לישראל שרק הוא פודם ומצילם בלי אמצעית המלאכים כלל. ואין בינו לבין ישראל שום ממוצע כלל. וכמ״ש בשוח״ט מזמור ד' הגיע לאדם עת צרה לא יהי קורא לא למיכאל ולא לגבריאל אלא קורא אותי ואני עונה. ולכך נגלה להם הקב״ה בכבודו ובעצמו להראותם כי רק הוא המושיעם בעת צרה. וכן הוא מטעם עוד. כדי לקדש אותם אליו שיהיו מעתה לגוי קדוש. ועקר הוא בעצמו ית״ש את היצה״ר מהם וקידש אותם אליו. וכמ״ש בפ' אמור צ״ה סע״א. ואסתלקו ישראל מרשותא אחרא ואתעקרו מניה. ואתאחדו במצה קשורה קדישה. שהוא המלכות דאצילות. כמ״ש שם בהגהת מהרח״ו ע״ש. ובפ' בא מ' ע״א לא נפקו ישראל ממצרים עד דאתברו כלהו שלטונין דלעילא משולטניהון ונפקו ישראל מרשותהון ואעלו לרשותא קדישא עלאה בקב״ה ואתקטירו ביה כו' ע״ש. ונעשה כ״ז ע״י הקב״ה בעצמו מחמת חיבתן של ישראל כנז'. ועכ״פ הוא כי מצרים היתה אז ראש הטומאה וכלל הס״א כולה. וע״י גילויו ית״ש בעת הגאולה היה עומד שיתבטל אז כל הס״א מכל וכל ולכן היה הצורך ליתן כח חדש להרע ג״כ כדי שלא תתבטל הבחירה ולחדש את הקיום דהסיבה המכוונת כנ״ל:

והנה זהו עומק הכוונה מה שאמר הכתוב כי גורשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה כו'. והרי קשה לכאורה מאד וכי הרי יראו ממצרים אז להתעכב שם עוד איזה שעות עד שיכינו להם צידה לדרך ומה שכתבו המפרשים בזה שהיה החיפזון משום שלא יכנסו בשער החמישים דנ' שערי טומאה. הנה לענ״ד אי אפשר לומר כן כי הרי אדרבה הוא שנתבטל אז כל כחות הטומאה מכל וכל ע״י הגילוי שכינה וכמ״ש ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו. והרי עשה שפטים באלהיהם והרג את בכוריהם וא״כ איה היה מקום אז לשליטת הטומאה ח״ו. ולא שייך הדברים להאמר אלא רק על סוף שיעבודן ותחילת גאולתן כי באם שלא היה מתחיל הגאולה כלל והיו עוד עבדים למצרים אז לא היה להם תקנה ח״ו כי נכנסו במ״ט מדרגות הטומאה וכנ״ל מדברי הזוהר חדש ריש פ' יתרו אבל מאחר שהתחיל הגאולה שהוא מהתחלת המכות שהיו י״ב חדשים (הגהה - ע' שמו״ר פ' ה' סי' י״ט וברש״ש שם אות י״ד ע״ש וכן הוא בדברי הגר״א בסדר עולם פ״ג וע' עוד ברמב״ן ס״פ שמות וביפ״ת שמו״ר ס״פ ט') כמ״ש עדיות ספ״ב. משפט המצריים י״ב חדש.

וכן בסדר עולם פ״ג. הנה מאז הרי היה מתחיל ירידת הס״א משליטתה וירדה מאז ולהלאה בירידה אחר ירידה ובפרט אחר שפסקה השיעבוד שהוא מראש השנה כמ״ש בראה״ש י״א רע״א. ומה גם בחודש ניסן ובליל א' של פסח שהיתה כל הס״א כפופה וכבושה עד שהיה עומד להתבטל לגמרי וא״כ איה מקום אז לשליטת שער הנ' ח״ו:

גם בעיקר הדברים בענין שער הנ' דשערי טומאה. הנה הגם שהזכיר אותה ג״כ הרמ״ק ז״ל בספר הפרדס שער השערים פ״א. אמנם הגר״א ז״ל במשלי ט״ז ד'. בפסוק כל פעל ה' למענהו. אמר שם כי להס״א אינו רק מ״ט שערי טומאה ושער הנ' אין לו. וכאשר נתמלא כל המ״ט שלו אז יתבער הוא מן העולם כו' ע״ש. וזהו אשר אמרנו כי אם היו עוד עבדים לפרעה לא היה להם תקנה ח״ו והיו נאבדים כי הרי נכנסו בשער מ״ט ועמדו שם. כנ״ל מזו״ח ריש פ' יתרו. ואם היו נתמלאו כל אותו השער. היו נאבדים ח״ו. והרי עכ״פ הוא כי אין להס״א שער הנ' כלל וגם להמ״ט במילואו אי אפשר לו ג״כ להתקיים כלל. והנה הגם שאיני כדאי להכריע בזה אך האמת ניתן לכתוב כי נראה עיקר כהגר״א שאין בס״א שער החמישים כלל. והגם כי זה לעומת זה עשה אלהים. אך הוא רק עד מ״ט לבד והם המ״ט פנים טהור ומ״ט פנים טמא. וכמ״ש במדרש תהלים מזמור י״ב סי' ד' ובכ״מ. אבל שער הנ' הנה הוא בבחי' א״ס וכמ״ש בתיקונים תיקון כ״ב סמוך לסופו ע״ש ואין בס״א בחי' נגדו כלל ח״ו וכמ״ש הרב בשער הקליפות פ״ג וכנודע:

ונחזור להענין כי גם לדעת המפרשים שישנו שער הנ' בהס״א ג״כ הנה אי אפשר לומר שזהו הכוונה במ״ש ולא יכלו להתמהמה שהוא כדי שלא יכנסו לשער הנ' ח״ו. כי אז בליל א' של פסח לא היה מקום עוד לשליטת הטומאה כלל וכלל וכנז'. אלא הכונה הוא להיפך כי משום שהופיע אז הקב״ה אור קדושתו על ישראל וכמ״ש בעל הגדה שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. ולכן אלו היו נתעכבו עוד רגע אחד במצרים. היה מתבטל כל הס״א כולה מכל וכל והרי היה נתבטל הבחירה שהוא הסיבה המכוונת הנ״ל. כי מצרים היה אז הראש לכל הקליפה כולה וכשנתבטלה היא היה מתבטל כל הס״א מכל וכל והיה ביטול היצה״ר לגמרי ולא היה מקום לבחירה כלל ולכך לא יכלו להתמהמה. והוא מה שכתב ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם מן הארץ כי אמרו כלנו מתים ולכך הוכרחו לצאת משם בחיפזון כדי ליתן עדיין איזה קיום להרע וכדי שיהא מקום לבחירה ולהסיבה המכוונת הנז':

והנה נודע הוא מדברי האריז״ל בכוונת פסח כי בליל א' של פסח הנה נשתנו סדרי בראשית ונתגדלו (ע' לעיל ק״ד ע״ג ד״ה והנה) הזו״ן בפעם אחד שלא בסדר המדרגות כלל ונשלמו גם בהמוחין דגדלות שני שהוא המוחין דאו״א עלאין וכן נתעלו אז כל ישראל ג״כ וכמ״ש ותרבי ותגדלי כו' ונעשו אז כבריה חדשה והאירו כולם באור פני מלך חיים. ונעשה כ״ז הן למעלה והן למטה ומעין תיקון העתיד. כדי להראות לישראל שהוא ית״ש חפץ בהם להיות לסגולתו ומרב טוב הצפון להם. וכדי שיקבלו את תורתו ולשמוע בקולו בכל אשר יצוה עליהם וכמ״ש בפ' יתרו אתם ראיתם כו' ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי ועתה אם שמעו תשמעו בקולי ושמרתם כו'. ובאשר שהרי היה כ״ז שלא במעשיהם כלל והוא נגד הסיבה המכוונת לכן לא היה אפשר לכל אלו האורות הנפלאים להתקיים עליהם כלל כי היה נתבטל הבחירה מהם ע״י שפעת האור הגדול

ולכן נסתלק מהם תיכף הריבוי דאור הזה אחר יום א' של פסח. כי היה הכוונה שימשכו מאז ולהלאה הכל רק ע״י מעשיהם. אמנם הנה נשאר בהם רושם גדול לעולם וכנודע מהמשכת המוחין אשר בכל ימי פסח והיה הכוונה שיחזרו להמשיך מעתה את כל אלו המוחין דגדלות שני למעלה ואור קדושתו ית״ש עליהם למטה הכל רק במעשיהם ובזכותם:

והנה באם שהיה עיקר הגאולה בזכות עצמם הרי לא היה נסתלק מהם כל האורות הגדולים הנז' אלא אדרבא שהיו הולכים ומתעלים מעילוי לעילוי עד אין קץ. והגם שעי״ז הרי היה נתבטל מהם כח הבחירה כנז' אך הרי זהו באמת רצון המאציל ית״ש וכוונתו מכלל ישראל שיגרמו במעשיהם ובזכותם. ביטול היצ״ר מהעולם ושיתקדש כל העולם כולו בקדושת שמו יתברך וכמו שיהיה בימות המשיח שאין בהם לא זכות ולא חובה כי הרי זהו התכלית העיקרי מהסיבה המכוונת הנז'. אבל משום שלא היה בזכותם כלל לכן הוכרח שיסתלקו כל אלו האורות והמוחין ולא נשאר מהם רק רושם לבד וכדי שיתנהג מאז ולהלאה רק ע״י זכותם ומעשיהם שהוא בכח הבחירה כנז':

והנה זהו עומק הטעם לחומר איסור חמץ בפסח כי הרי חמץ הנה הוא מבחי' הגבורות אשר מהם הוא יניקת הרע ואחיזתו. ומשום שהיה גאולתם אז שלא בזכות ואדרבא כי היו בלועים וטבועים בזוהמת וצחנת טומאת מצרים הרבה מאד אך ע״י הזכות דברית אבות הופיע אז הקב״ה אור קדושתו להחליש את הרע כולו ולהוציא את בלעו מפניו ועקר הקב״ה את היצה״ר מתוכם ונתקדשו ישראל בקדושתו ית״ש הרבה מאד עד שהוצרכו לצאת בחיפזון כדי שלא יתבטל היצה״ר מכל וכל וכדי לתת מקום להבחירה ומשום שהרי היה כ״ז שלא בזכותם כלל וכנ״ל כ״ז.

וא״כ הרי מובן ממילא כי עומד הרע ואורב תמיד עליהם לנקום נקמה עבור זה מאד מאד. ולכן בכל שנה ושנה כשמגיע הימים אלו ונתעורר הגילוי הארה מאותו האור של אז הנה אסור לנו ליהנות מחמץ אף במשהו ובבל יראה ובל ימצא משום שכל חמץ הוא נובע מבחי' הגבורות החזקים שהם שורש להרע כנודע והרי ישנו להרע שייכות עם כל בחי' חמץ ולכך אנו מצוים להרחיק מזה בתכלית הריחוק כדי שנהיה מרוחק מכל מה שיש לו שייכות אליו כי בזה נהיה מרוחקים ממנו מכל וכל וכדי שלא יתאחז בנו לינק ח״ו מאותו ההארה הנתעורר למעלה עלינו בכל שנה ושנה בימים האלו. וכדי שלא יתקנא ושלא יתגרה בנו. וזהו כוונת הכתוב (דברים ט״ז ג') לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים כו' כי בחיפזון יצאת מארץ מצרים. ור״ל כי משום שהרי יצאת שלא בזכות ולא זכית לבטל אותו מכל וכל שהרי לכך הוצרכת לצאת בחפזון וכנז' לכן תזהר מחמץ אשר יש לה ייחס ושייכות עמו. אבל לעתיד לבוא שיומשך אז עלינו האורות עליונים גדולים ויתבטל באמת הרע מכל וכל הנה נאמר אז. ישעיה נ״ב. כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון כי הולך לפניכם ה' כו' כי נשאר אז תמיד בצילו של הקב״ה לעולם:

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

החוסן המשפחתי בליל הסדר - הלל מרצבך

< 1 >

בס״ד המשפחתי החוסן הסדר בליל

ה מרצבך לל ישנה לילדנו. מצרים יציאת סיפור זה, לילה של המרכזית במצווה להתבונן עלינו הסדר ליל עלינו בפרוס

יח) יג, בפסוקים(שמות שכתוב כפי לילדנו, דווקא הלב תשומת מלוא את שנפנה דרישה ": וְהִגַּדְתָּלְבִנְך ָּ א הַּהו וֹם בַּי

מִמִצְרָּיִם." בְצֵאתִי לִי עָּשָּה׳ה זֶה ר בַּעֲבו לֵאמֹר

זו במצווה הצורך את היטב להבין בכדי שאלות מספר נשאל עליהם: לענות ננסה ואח״כ,

א. שהילד בכך חשיבות רואה התורה מדוע המבוגרים בהכרח ולא הסדר? , בליל העניינים במרכז יהיה ים

ב. ? השנה שאר כל במשך ולא לבנך" "והגדת מצוות קיימת הסדר בליל דווקא מדוע

ג. משה שאפילו בעוד הסדר) לליל קשור לא כלל (שהוא פסח של בהגדה הנביא אליהו את מזכירים אנו מדוע

? בהגדה מוזכר לא מצרים מארץ ישראל בני להוצאת ויזם )(שפעל רבנו

ד. מצרים ביציאת ישראל בני את מצווה ה' מדוע עצמה העניין מה יוצאים? שהם לפני בלילה בשר לאכול

עצמה מצרים יציאת בזמן הסדר ליל מדוע, לעשות בכך? לזכור צריכים הם מה? את

לפרעה הפריע? מה

א) שמות(פרק ספר בתחילת לעיין צריכים אנו לפרעה כך כל קשה היה מה, להבין כדי:

"וַּיָּקָּם ְמֶלֶך אֶל: וַּיֹאמֶר יוֹסֵף אֶת יָּדַּע לֹא אֲשֶר מִצְרָּיִם עַּל חָּדָּש ם וְעָּצו רַּב יִשְרָּאֵל בְנֵי עַּם הִנֵה ו ֹעַּמ ו" מִמֶנ שהוא עם כאן נוצר מ״עם". הוא פרעה של החשש מצרים, בארץ שגרים יהודים מכמה איננו פרעה של החשש

אך מיסים, שרי ע״י הזה העם את להכניע יצליח שהוא מקווה הוא פרעה. על שמאיים מיוחד עם, פרעה את מפחיד

: מעידה התורה ְ״ו כַּאֲשֶר ו יְעַּנ יִפְרֹץ", וְכֵן יִרְבֶה כֵן ֹאֹתו ולהתרבות לגדול ממשיך ישראל. עם הבנים התינוקות את שיהרגו העבריות למיילדות פונה ולכן מועילה, לא פרך עבודת שגם לדעת נוכח: פרעה

וַּהֲמִתֶן א הו בֵן "אִם." וָּחָּיָּה הִיא בַּת וְאִם ֹאֹתו

)(בטעות חושב הוא אך ילדים, סתם שנולדים מפריע לא פרעה ל ולכן העם, את שמחזיקים אלה הם הבנים ש

רוצה הוא המשימה את ומבינות, פרעה כבקשת עושות לא המיילדות אך הזה. העם של מסורת אותה את לעצור

כך על זוכות הן אכן ו הילודה את להמשיך שלהן. החשובה:'ה" את מ למתנה בָּתִים" לָּהֶם וַּיַּעַּש. הבית על שמרו הן

ומלכות." לויה כהונה "בתי רש:"י לנו שמתאר כפי ישראל, עם לתפארת לבתים גם זוכות והן ישראל, עם של

של במסורת לפגוע לנסות וממשיך מתייאש לא פרעה ממוקד חיסול לערוך מחליט הוא: , ישראל עם

לְכָּל פַּרְעֹה "וַּיְצַּו הַּיְאֹרָּה וֹד הַּיִל הַּבֵן כָּל לֵאמֹר ו ֹעַּמ " ן ו תְחַּי הַּבַּת וְכָּל תַּשְלִיכֻהו

פעם עוד הוא פרעה של ניסיון ה ה את לחסל שיש לו מפריע לא הזה. העם של בהמשכיות לפגוע, הבנים תינוקות

כמה ישראל מבני אנשים לדו מסורת כאן ומוליד ממשיך הזה שהעם לו מפריע, לכן ו גדול. משהו של דורות רי

ההמשך דור בילדים, דווקא לפגוע מנסה פרעה ייפסק. הזה העם של האידאולוגי שהרעיון,

הווי לעמרם מרים בין כוח מרים בין ויכוח מתנהל בו המפורסם במדרש עוד הילדים. סביב הוא הדיון כל מצרים יציאת סיפור כל לאורך

קסה): רמז שמות שמעוני ההמשכיות(ילקוט סביב הוא הדיון עמרם לאביה

את וגרש. עמד עמלים אנו לשוא אמר: הילוד" הבן "כל פרעה שאמר שראה כיון היה, הדור גדול עמרם תנא:

א נשותיהן. את וגרשו כולן עמדו אשתו, בתו לו מרה על אלא גזר לא שפרעה פרעה, משל קשה גזרתך אבא:)(מרים

הנקבות. ועל הזכרים על גוזר ואתה הזכרים. . נשותיהן. את והחזירו כולן עמדו אשתו, את והחזיר עמד

חשיבות את שלה לאבא מסבירה הילדה מרים לוותר אסור כמה ההמשכיות, בכל ההמשך דור על חלילה על

. מחיר מאתנו למנוע לפרעה ניתן לא בדיוק. נקודה באותה להיאבק חייבים ואנו בהמשכיות לפגוע מנסה פרעה

ללדת ו מרים. טוענת שלנו, המאבק זה ילדים. ישראל כל ואחריו אשתו את ומחזיר תו, לב מודה עמרם אכן

ש מבינים שהם משום נשותיהן את, מחזירים כוחנו. אח״כ שיבוא המשך לנו יהיה אם רק זה שלנו הכוח עצם

ב עתיד. לנו ויש עבר לנו יש אלא עצמו, בפני עומדים לא אנחנו הלאה. המסורת העברת

< 2 >

ללדת ישראל נשות של נפשן מסירות

הגמרא( הנשים של כוחן את לנו לתאר מטיבה יא): סוטה ורצו התייאשו כבר שהגברים אף על ימים. באותם

הילודה כוח את לשמר כדי שביכולתן כל עשו הנשים: לוותר,

הדור באותו שהיו צדקניות נשים: בשכר עוירא רב "דרש - שהולכות, בשעה ממצרים ישראל נגאלו

ושופתות, ובאות דגים ומחצה מים מחצה ושואבות בכדיהן קטנים דגים להם מזמן, הקב״ה מים לשאוב

אותן וסכות אותן, ומרחיצות לשדה בעליהן אצל, ומוליכות דגים של ואחת חמין של אחת קדירות שתי להן… ונזקקות אותן ומשקות אותן ומאכילות "

הגמרא מדברי ניכר מסירות הגמרא הילודה. כוח אותו את לשמר כדי שביכולתן כל שעשו הנשים של נפש ה במסתור להיות הייתה: צריכה עצמה הלידה שאף לתאר ממשיכה

, התפוח תחת בשדה ויולדות, הולכות מולדיהן זמן שמגיע; וכיון לבתיהם באות שמתעברות "וכיון: שנאמר ח) השירים (שיר עוררתיך התפוח: תחת " שמנקיר מי מרום משמי שולח והקב״ה אמך ילדתך,"שמה

… הולד את שמשפרת זו, כחיה אותן ומשפיר

: , שנאמר דבש של ואחד שמן של אחד עגולין שני להן ומלקט ושמן מסלע דבש "ויניקהו לב) (דברים

שוורים, ומביאין בקרקע ונבלעין נס להם, ונעשה להורגן באין מצרים בהן שמכירין; וכיון צור "מחלמיש

גבן… על וחורשין ". הילודה את להמשיך כדי ישראל לנשות שהייתה הנפש מסירות מודגש בגמרא שהובא המדרש מדברי

ישראל בעם שתתקיים ההמשכיות. הוא שלנו הכוח ביותר, הקשה במצב שאף שהבינו מתוך,

וילדים לנשים גברים בין להפריד פרעה של רצונו

לפרעה ישראל עם בין זה דיון בשעה. המכות עשר לאורך אף ממשיך הוא, נפסק לא קצת מתחיל פרעה ש

ח-יא) פסוקים י, פרק הגברים(שמות את רק ה את 'לעבוד לשלוח מסכים הוא להישבר:

אֲלֵהֶם וַּיֹאמֶר פַּרְעֹה אֶל אַּהֲרֹן וְאֶת מֹשֶה אֶת שַּב ו וַּי לְכו אֶת עִבְדו מֹשֶה: וַּיֹאמֶר הַּהֹלְכִים וָּמִי מִי אֱלֹהֵיכֶם 'ה

בִנְעָּרֵינו בִזְקֵנֵינו ו ְנֵלֵך בְבָּנֵינו בִבְנוֹתֵנו ו בְצֹאנֵנו בִבְקָּרֵנו ו חַּג כִי ְנֵלֵך 'ה כַּאֲשֶר 'עִמָּכֶם ה כֵן יְהִי אֲלֵהֶם: וַּיֹאמֶר לָּנו

טַּפְכֶם וְאֶת אֶתְכֶם אֲשַּלַּח כֵן: לֹא פְנֵיכֶם נֶגֶד רָּעָּה כִי רְאו הַּגְבָּרִים נָּא לְכו 'כִי ה אֶת וְעִבְדו מְבַּקְשִים… אַּתֶם אֹתָּה

עשו שמם יימח שהנאצים בשעה האיומה השואה את לנו מזכירה לנשים גברים בין זו שהפרדה כמובן ישראל בעם שקיים המשפחתיות כוח את להחליש וילדים, נשים גברים, בין."סלקציות"

שיעבדו אנשים כמה שיהיו מוכן היה פרעה הע את לקבל מוכן לא הוא אך ה', את עם "עם" כאן שיש ה ובד

מסורת קיבל לא פרעה הבאים. לדורות שעוברת כאן״עם" שיש 'ב ה מלכות את שמגלה. עולם המציאות נגד

המשפחתית ה כוחו בכל נאבק ה. וא זאת

בכורות מכת המכה בכדי לא ד-ו): יא בכורות(שמות "מכת דווקא היא המכות בעשר "הקשה ו האחרונה

יוֹצֵא אֲנִי הַּלַּיְלָּה 'כַּחֲצֹת ה אָּמַּר כֹה מֹשֶה וַּיֹאמֶר פַּרְעֹה מִבְכוֹר מִצְרַּיִם בְאֶרֶץ בְכוֹר כָּל מֵת: ו מִצְרָּיִם ְבְתוֹך

עַּל הַּיֹשֵב בְהֵמָּה: בְכוֹר וְכֹל הָּרֵחָּיִם אַּחַּר אֲשֶר הַּשִפְחָּה בְכוֹר עַּד ֹכִסְאו המבוגר הדור בין המקשר החוט הוא הבכור להורים. הקטנים הילדים בין לגשר הוא במשפחה הבכור תפקיד

את שעובדים מבוגרים כמה שיהיה לו הפריע לא להרוס. ניסה הרשע פרעה הבכורה עניין את דווקא הצעיר. לדור

ה״עם לו הפריע לדורות, עובר שזה לו מסוים״הפריע משהו בה שעושים אפנה שיש לו הפריע, לא, אלוקים שנוצר

. כאן זה שחשוב מה אצלנו לפרעה אומר ה' ענשו. את קיבל הוא בזה דווקא ולכן החיבור לילדים ההורים. בין שיבין הכואבת, המכה את מקבל פרעה שם דווקא ה'. בעבודת ומהות יסוד היא לבנו האב בין הקשר נקודת אצלנו

לבנים ההורים בין ניתוק אין ישראל עם. שאצל

מצרים פסח של מהותו לקחת יב) עצמה(שמות מצרים ביציאת ישראל עם את מצוות ה' אותו ולאכול בתים ולפי משפחות לפי: כבש

בֶעָּשֹר לֵאמֹר יִשְרָּאֵל עֲדַּת כָּל אֶל דַּבְרו הַּזֶה לַּחֹדֶש לָּהֶם וְיִקְחו לַּבָּיִת: שֶה אָּבֹת לְבֵית שֶה אִיש

זה הגיעו. הם אבות בית מאיזה שלהם, המשפחה מי יבין ישראל שעם היציאה בשעת דווקא חשוב מאוד ויבנה שיקום המקדש בית עד אבינו מאברהם ה״מסורת" המשך מצרים יציאת של. העניין

< 3 >

בְבַּיִת ומצווה ממשיך: ה' צָּה, חו הַּבָּשָּר מִן הַּבַּיִת מִן תוֹצִיא לֹא יֵאָּכֵל אֶחָּד תִשְבְרו לֹא וְעֶצֶם ֹבו:

המשפחה כל הזה בלילה לאכול ציווי ישנו יחד לאכול ציווי ישנו וכן בתים). בשני (לא " בנחת תשברו לא ועצם

בו שעוברת, דרכו משפחתית מסורת אותה את יבין ממצרים שיוצא דור שה כדי ", וחייבת כפי דורות. דורי ל לעבור

וכותב הפסוק ממשיך ש: מיד שְמ ַּו לְחָּק הַּזֶה הַּדָּבָּר אֶת רְתֶם ָּלְך: עוֹלָּם עַּד לְבָּנֶיך ָּו

מה הבאים לדורות תעבור מצרים יציאת של חוויה אותה. , שלכם לבנים יעברו שהדברים זה שחשוב

הבנים סביב להיות היא: ממשיכה בעתיד שתגיע מתארת שהתורה האמונית ההתמודדות כל שגם הסיבה זו

כִי וְהָּיָּה כִי: וְהָּיָּה הַּזֹאת הָּעֲבֹדָּה אֶת שְמַּרְתֶם ו דִבֵר כַּאֲשֶר 'לָּכֶם ה יִתֵן אֲשֶר הָּאָּרֶץ אֶל תָּבֹאו אֲלֵיכֶם יֹאמְרו

בְמִצְרַּיִם יִשְרָּאֵל בְנֵי בָּתֵי עַּל פָּסַּח 'אֲשֶר לַּה א הו פֶסַּח זֶבַּח: וַּאֲמַּרְתֶם לָּכֶם הַּזֹאת הָּעֲבֹדָּה מָּה בְנֵיכֶם אֶת ו ֹבְנָּגְפ

וְאֶת מִצְרַּיִם הָּעָּם וַּיִקֹד הִצִיל בָּתֵינו וַּיִשְתַּחֲוו: אולי ו מצרים, בתוככי שנבנה היהודי הבית על שלנו, המסורת על שלנו, הבתים על לילדים לספר לנו מורה ה'

להיבנות שצריך ה' של הבית על אף יחד שנעסוק והעתיד, ההווה העבר, של ור חיב על ונשוחח שנדבר לבוא. לעתיד הסדר ליל של מהותו זה משפחתית. ומסורת. בלכידות

פרעה של לתכניתו התיקון

שהתיקון כמובן המסורת את להם למסור ו שוב, הילדים אל לפנות דווקא זה לעשות ניסה הרשע שפרעה למה

דורות. מדורי האלוקי המסר את להם להעביר ממצרים יצאנו שבו יום מאותו אלה ימינו עד ייעודנו את. וקבלנו

להם להעביר שיש מדהימה מסורת אותה היא עמ״י של הכוח בקרוב. שתבוא השלימה לגאולה מצפים שאנו, לנו

: כה) אות א (מאמר הכוזרי זאת לתאר שהטיב כפי

" מצרים… מארץ הוצאתיך אשר אלהיך ה"' "אנכי ישראל המון אל דבריו אלהים פתח: כן אצלם התברר אשר

כן ואחר עיניהם, בראות ההוא המעמד הנמשכת הקבלה שהיא העין." כמראה אלו בימינו וקיים חי למשהו מצרים שעבוד ימי את הופכת המקשר, חוט שמהווה דורות מדורי מסורת, אותה

ו): הלכה ז פרק ומצה חמץ הרמב״ם(הלכות פוסק די בכ לא נצח. של לעם כולו ישראל עם את ומאחדת ו) שנאמר(דברים מצרים משעבוד עתה יצא בעצמו הוא כאילו עצמו את לראות אדם חייב ודור דור בכל

" וגו" משם הוציא 'ואותנו היית" עבד כי "וזכרת ה) בתורה(דברים הוא ברוך הקדוש צוה זה דבר ועל, כאילו כלומר

ונפדית לחירות ויצאת עבד היית בעצמך. אתה כל בנשמתנו הפועם וקיים חי משהו אלא מנותק, היסטורי מאורע הייתה לא מצרים יציאת שאותה ללמדנו

דורות. לדורי ישראל עם של הכוח היא מסורת שאותה משום ורגע. רגע

הנביא אליהו כג-כד): פסוקים ג, פרק הנביא(מלאכי אליהו של תפקידו את לנו מתאר מלאכי הנביא

הִנֵּהָאנֹכִי יֹום לִפְנֵּיּבֹוא נָבִיא ה אֵּלִיָה אֵּת לָכֶם שֹלֵּח לּבָנִים ע לֵּבָאבֹות: וְהֵּשִיב נֹורָא וְה גָדֹול ה 'ה

אֲבֹותָם… ל ע וְלֵּבּבָנִים

האבות בין החיבור הנביא אליהו של תפקידו זה לבנים שיחבר הנביא הוא. הבנים ובין לבנים האבות בין

. ם לאבות הנביא אליהו של מעלתו היום ועד מאז המסורת את הקשר, את להראות היא צדקנו משיח עם, שיבוא

אחדותי אחד משהו הוא שהכל להעיד אחת אחדות כאן יש פעם, שהיה ממה שונה עם זה אין. דווקא לכן. אליהו

הסדר בליל מוזכר להיות זוכה לילדים. ההורים בין החיבור של לילה באותו,

סיכום חג של שהתיקון והסברנו ישראל. עם של והמסורת המשפחתיות את לחסל הייתה פרעה של מטרתו שכל ראינו

הם הילדים ולכן היקרים לבנינו דורות מדורי המסורת והעברת הישראלית, המשפחה בתוך האחדות זו. הפסח

הסדר ליל של. מרכזו

בתפילה מסורת ה את להעביר שנצליח שאותה ונזכה הבאים, לדורות מצרים ביציאת שקבלנו עוצמתית ה בקרוב ותתגלה תופיע ההם בימים שקבלנו ומטרה תכלית אותה את ונממש בנו, תתקיים משפחתית לכידות

בימינו. במהרה

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

קרבן פסח-כוח היחיד שביחד

בס״ד

פסח – גילוי כוח היחיד שביחד

משנה מסכת זבחים פרק ה משנה ח

הבכור והמעשר והפסח קדשים קלים שחיטתן בכל מקום בעזרה ודמן טעון מתנה אחת ובלבד שיתן כנגד היסוד שינה באכילתן הבכור נאכל לכהנים והמעשר לכל אדם ונאכלין בכל העיר לכל אדם בכל מאכל לשני ימים ולילה אחד הפסח אינו נאכל אלא בלילה ואינו נאכל אלא עד חצות ואינו נאכל אלא למנויו ואינו נאכל אלא צלי.

שמות פרק יב פסוק ד

וְאִם יִמְעַט הַבַּיִת מִהְיוֹת מִשֶּׂה וְלָקַח הוּא וּשְׁכֵנוֹ הַקָּרֹב אֶל בֵּיתוֹ בְּמִכְסַת נְפָשֹׁת אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ תָּכֹסּוּ עַל הַשֶּׂה.

פסוק ו

וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַרְבָּיִם.

פירוש המשנה לרמב״ם מסכת זבחים הקדמה

ואחרי כן אומר. כי הקרבנות נחלקים באופן אחר לארבעה סוגים, קרבן צבור, וקרבן יחיד, וקרבן צבור כעין קרבן יחיד, וקרבן יחיד כעין קרבן צבור… הסוג הרביעי קרבן יחיד כעין קרבן צבור. והוא קרבן פסח ששוחט כל אדם ביום ארבעה עשר בניסן כמו שנתבאר בפסחים… אבל דמיון סוג זה לקרבן צבור לפי שהוא דוחה את השבת ואת הטומאה כמו קרבן צבור.

עולת ראי״ה

הפסח אינו נאכל אלא בלילה.

הופעת הקדושה, המקשרת את הכח הלאומי הכללי של כנסת ישראל, להיות כאיש אחד ממש, עד שקרבן היחיד של כל אחד נחשב כקרבן צבור, זהו הענין המתגלה בפסח. ולעומק הרשם, שהכלל כולו מתאחד בזה לא התאחדות חברתית, מקובצה מאישים בודדים, שעל ידי המגע ומשא-ומתן היומי הם מתאחדים יחד לחטיבה אחת, אלא התגלות יחוד עליון, שהכללות כולה של האומה, שמתאחדת על ידי קדושת הפסח, נעשתה לאישיות יחידה ממש — הולם הוא רשם הלילה, המתיחש אל היחידיות. הפסח אינו נאכל אלא בלילה.

ואינו נאכל אלא עד חצות.

מכיון שהלילה מתיחש לקדושת הפסח, בשביל עומק היחידיות, שיש בהפעלת השפעתו בקדושת הכלל, ראוי שהוא ישמר בגבולו, שרק מחצית הלילה הראשונה, שאינה פונה עדיין אל ההכשרה היומית, תהיה זמנו, ולא המחצה השניה של הלילה, כשהוא כבר מוכן להיות פונה ומתעתד לקראת ההתקנות החברתיות, העתידות לבא ביום. ואינו נאכל אלא עד חצות.

ואינו נאכל אלא למנויו.

הקשר האמיץ הזה, שאחדותה של האומה תופיע בה על כל הפרטים, בצורה אחדותית ממש, העולה למעלה מכל צורה קבוצית המתאחדת, צריך הוא הזמנה מיוחדת, והסכמה עצומת להתקשר בעומק הקדושה של נשמת האומה הפנימית. זוהי פעולת המינוי שבפסח, המחזק את רשם האורה העליונה של ההסכמה הנפלאה הזאת. ואינו נאכל אלא למנויו.

ואינו נאכל אלא צלי.

מתוך העומק הנפלא, של רשם קדושת החטיביות היחידית של האומה, שכל פרט ופרט ממנה מתגלה בה רק בצורת יחידותה, אי אפשר שכח הטעם הספוג קדושה זו יתפשט מחוץ להכלי המחזיקו, שהוא תכן הקדושה שבבשר הפסח. לא בכל מאכל יאכל, ולא יבושל, כ״א טעמו המקודש מוכרח שיהיה אצור כולו וכנוס בתוכיותו. וזאת היא פעולת הצליה, המכנסת את כל הכח שבבשר בתוכו, בלא התפזרות מחוצה לו. ובזה יואר על כל יחיד, בסגולתה של קדושת המצוה, כנוס חילו המקודש, האצור בנשמתה הגדולה של רשומה בכללה, בצורה מכונסה כזאת, עד כדי ההכרה של היחידיות הגמורה של האומה כולה, בקדושת כל אחד ואחד מפרטיה, המכונס בתוכה בכל הויתו. ואינו נאכל אלא צלי.

ספר המנהגים (טירנא) מנהג של יום חול

כי שם השם אקרא (דברים לב, ג) אין אומרים בשחרית וערבית כדי להסמיך גאולה לתפילה, אבל אמן והשם שפתי תפתח לא הוי הפסק. [אבל] (ו)במוסף ובמנחה ובנעילה שאין צריך להסמיך גאולה לתפילה, אומרים גם שומע תפילה ו - כי שם השם אקרא.

מחזור ויטרי סימן פט

כל הסומך גאולה לתפילה מובטח לו שהוא בן העולם הבא. ויכוין כנגד אביו שבשמים לבו. ויתפלל י״י שפתי תפתח: י״י שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך: כי שם י״י אקרא הבו גדול לאלהינו:

ברוך אתה י״י…

דברים פרק לב

(ג) כִּי שֵׁם יְקֹוָק אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ.

תרגום אונקלוס דברים פרק לב פסוק ג

(ג) ארי בשמא דיי אנא מצלי הבו רבותא קדם אלהנא.

רמב״ן בראשית פרק יב פסוק ח

(ח) ויקרא בשם ה' — פירש אונקלוס שהתפלל שם, כמו קראתי שמך ה' מבור תחתיות (איכה ג נה).

והנכון שהיה קורא בקול גדול שם לפני המזבח את שם ה', מודיע אותו ואלהותו לבני אדם, כי באור כשדים היה מלמדם ולא אבו שמוע, ועתה כשבא בארץ הזאת שהובטח בה ״ואברכה מברכיך״, היה למוד ללמד ולפרסם האלהות. וכן אמר הכתוב (להלן כו כד) ביצחק כאשר הלך אל נחל גרר והובטח אל תירא כי אתך אנכי, שבנה מזבח ״ויקרא בשם ה׳״. כי בא במקום חדש אשר לא שמעו את שמעו ולא ראו את כבודו והגיד כבודו בגוים ההם. ולא נאמר ביעקב כן מפני שהוליד בנים רבים כלם עובדי ה', והיתה לו קהלה גדולה נקראת עדת ישראל ונתפרסמה האמונה בהם, ונודעה לכל עם, וגם כי מימי אבותיו נתפרסמה בכל ארץ כנען. וכך אמרו בבראשית רבה (לט טז) מלמד שהקריא שמו של הקדוש ברוך הוא בפי כל בריה.

תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף לה עמוד א

כי אתא רבין אמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי שמעון חסידא: לא פטר רבן גמליאל אלא עם שבשדות, מאי טעמא — משום דאניסי במלאכה, אבל בעיר — לא.

אורות הקודש, חלק ג׳

חמדת מעשה הטוב וערכו, ד

כשמתעלים מעל לההגבלות ההגיוניות, מתגדל הערך של הטוב, עד כדי לעורר חמדה של שלהבת גדולה בכל קומת הנשמה. האחדות הרוחנית של המציאות, כשהיא מוכרת בהכרה פנימית עליונה, מושכת היא את הנפש אל הטוב, אל המעשים הטובים וההרגשות החמודות, הנעימות נעימות העולמים מצד עצמם. האמונה מתגדלת בקרב כליות ולב, וההרגש, שבכל טוב, שהאדם היחידי מרבה בסיגולו מעשים טובים, מחשבות ודיבורים טובים, הוא מנעים בזה את ההויה כולה, מעודד את האדם ומרקיעו לשחקים.

יודע הוא האדם בשעה ששפע של רוח הקודש שופע על נשמתו, שבכל עת שהוא מרומם את עצמו על ידי מעשים טובים, על ידי התעוררות עליונה לחשק האלהות, החכמה הצדק, היופי והמשרים, הוא משכלל בזה את התכונה הרוחנית של ההויה כולה. האנשים כולם נעשים יותר טובים בסתר לבם על ידי ההטבה העליונה של אחד מהם. כמה עצובי רוח יגונם נעשה נח, ומהול בנטפי נחם, על ידי התעוררות נחמת אל שבנשמה אחת בחזקה, אפילו החיות הטורפות וכל היצורים המזיקים נעשים יותר נחים, ארסם מתרכך מעט על ידי ההכרעה הכללית של הנשמה המתענגת על ד'. והטובים שבבני אדם מתגדלים בטובם, ושמחתם בטוב וביושר מתגדלת. והעולמות כולם העליונים, מלאכי מעלה, מתעוררים בזמרת קודש נעימה, ומתעלים ברננת יפעה וחן, ופמליא של מעלה מתאדרת בגבורה.

וכל אלה המחשבות, המגדילות את עז הנפש, אין להן מקום כי אם בנשמה, החפשה חופש גמור מזיקי ההגיון, הכובל את הרעיון וממית את השירה. אחרי כל הרעש של כל מיני ההתחכמיות, המביאות לידי כל ההריסות השונות למיניהן, ואחרי כל השיקוע היותר עמוק במערכת רזים וגנזי נסתרות, אנו באים

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות