בעבור זה עשה׳ה לי בצאתי ממצרים
מהו הפסוק שחוזר בסדר הגדה של פסח ארבעה פעמים?
״בעבור זה עשה׳ה לי בצאתי ממצרים״ (מר׳ אושר)
1. בתשובתנו לשאלת הרשע: רָׁשָע מָה הּוא אֹומֵר מָה הָעֲבֹודָה הַּזֹאת לָכֶם. לָכֶם וְֹלא לֹו. ּולְפִי ׁשֶהֹוצִיא אֶת עַצְמֹו מִן הַּכְלָל ּכָפַר ּבַעִּקָר. ַאף אַּתָה הַקְהֵה אֶת שִּנָיו וֶאֱמֹר לֹו: ּבַעֲבּור זֶה עָׂשָה׳ה לִי ּבְצֵאתִי מִּמִצְרָיִם. לִי וְֹלא לֹו. וְאִּלּו הָיָה ׁשָם ֹלא הָיָה נִגְָאל.
2. שאינו יודע לשאול: וְׁשֶאֵינֹו יֹודֵע לִׁשְאֹול אַּת פְתַח לֹו, ׁשֶּנֶאֱמַר וְהִּגַדְּתָ לְבִנְךָ ּבַיֹום הַהּוא לֵאמֹר: ּבַעֲבּור זֶה עָׂשָה׳ה לִי ּבְצֵאתִי מִּמִצְרָיִם.
3. בכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא זה שיצא ממצרים, שנאמר: ״וְהִּגַדְּתָ לְבִנְךָ ּבַיֹום הַהּוא לֵאמֹר ּבַעֲבּור זֶה עָׂשָה׳ה לִי ּבְצֵאתִי מִּמִצְרַיִם. ״
4. פסח, מצה ומרור. יָכֹול מֵרֹאׁש חֹדֶׁש? תַלְמּוד לֹומַר ּבַיֹום הַהּוא. אִי ּבַיֹום הַהּוא יָכֹול מִּבְעֹוד יֹום? תַלְמּוד לֹומַר ּבַעֲבּור זֶה. ּבַעֲבּור זֶה ֹלא ָאמַרְּתִי אֶלָא ּבְׁשָעָה ׁשֶּמַצָה ּומָרֹור מֻּנָחִים לְפָנֶיךָ.
בכל אחת מהפעמים מדייקים ממילה אחרת. בפסוק 1. ״לי״ ולא ״לו״. 2. ״בעבור זה״ בלי שאלה מקדימה. 3. ״עשה׳ה לי״ ולא להם. 4. ״זה״ שנצא לפנינו.
יוצא שהפסוק הזה מהווה יסוד גדול במצות סיפור יציאת מצרים.
נחזור לפשט הפסוק להבין אותו. מה הכוונה ב״בעבור זה״ הוציא׳ה אותנו ממצרים?
הרמב״ן והרס״ג פירשו כוונת הכתוב כאילו נאמר ״בעבור זה״, כלומר מצה ומרור שאנו אוכלים, בשביל שעשה׳ה לי בצאתי ממצרים.
אבל הפשט לא כך. רש״י צמוד לפשט: ״בעבור זה״ — כדי שאקיים מצוותיו. ׳ה הוציא אותנו כדי שנקיים את מצוותיו, ולא להיפך. יוצא שזכירת יציאת מצרים וסיפורה צריכים להביא אותנו לידי קבלת עול מלכות שמים. זה לא היסטוריה מנותקת, אלא מניעה לפעולה.
עכשיו ברורות כפתור ופרח כל ההופעות של הפסוק בהגדה:
1. הרשע לא היה נגאל כי הוא רק רוצה לצאת בלי החובה הכרוכה בזה. [סיפור אותו אחד שהתנצר ואז רוצה להתגייר שבוע לפני פסח. ]
2. מי שאינו יודע לשאול לא מבין מה הסיבה ומה התוצאה. האם יש מצוות כי יצאנו, או יצאנו כדי לקיים מצוות? עונים לו באופן ברור: ״בעבור זה. ״ גם אם אתה לא מבין — המצוות הן העיקר, ועמקן גדול.
3. למה חייב אדם לראות עצמו? כי ההנעה לפעולה נכונה בכל דור ודור. זה מחזק אצלנו את האמונה שמובילה לקיום התורה והמצוות. [סיפור: יום ראשון בחתונה, באה מישהי לשתות מהיין, שאלה אותי: אתה מאמין באמת שהתפילות עוזרות? אמרתי לה: אחרי הנס של הכטבמים אי אפשר לא להאמין במצוות. ]
4. למה בשעה שמצה ומרור מונחים? ברור — כדי שיהיה ברור מה התכלית של כל הניסים והנפלאות. לא כדי שתשב בנחת במדבר, אלא שתהיה עבד׳ה שמאיר לעולם כולו ברחמים ובמוסר.
כל ארבעת הבנים באים ומתיישבים מסביב לשולחן ליל הסדר, כולם נהנים לשמוע סיפורי יציאת מצרים, אך רק אחד מהם — הבן החכם — מבין את תמצית הענין. הוא מבקש לדעת מה הן המצוות שעלינו לקיים, מה העדות, החוקים והמשפטים. מבין שלשחרר את השבויים לא מספיק — צריך תכלית חיובית.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה