השתטחות על קברי הצדיקים
בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשה פב
(יט) ותמת רחל ותקבר בדרך אפרתה וגו' מה ראה יעקב לקבור את רחל בדרך אפרת אלא צפה יעקב שהגליות עוברות משם לפיכך קברה שם שתבקש עליהם רחמים הה״ד רחל מבכה על בניה וגו' כה אמר י״י מנעי קולך מבכי וגו' ויש תקוה לאחריתך וגו' (ירמיה לא יד - טז).
תלמוד בבלי מסכת סוטה דף לד עמוד ב
ויעלו בנגב ויבא עד חברון - ויבאו מבעי ליה! אמר רבא: מלמד, שפירש כלב מעצת מרגלים והלך ונשתטח על קברי אבות, אמר להן: אבותי, בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלים.
סוטה יד. (הגהות הב״ח): אמר ר' חמא בר חנינא: מפני מה נסתתר קברו של משה מעיני בשר ודם? מפני שגלוי וידוע לפני הקב״ה שעתיד ביהמ״ק ליחרב ולהגלות את ישראל מארצם, שמא יבואו לקבורתו של משה באותה שעה ויעמדו בבכיה ויתחננו למשה ויאמרו לו: משה רבנו, עמוד בתפילה בעדנו! ועומד משה ומבטל את הגזרה, מפני שחביבים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם.
מדרש לקח טוב, ב״ר מז, כט
'ומפני מה לא נודע קבורתו של משה? כדי שלא יהו ישראל הולכין ומניחין שם בית-המקדש, ומזבחים ומקטרים שם, וכדי שלא יטמאו אומות העולם את קברו בפסיליהם ובתועבותיהם
בראשית רבה (וילנא) פרשה צו
ד״א מפני מה בקש יעקב אבינו שלא יקבר במצרים שלא יעשו אותו עבודת כוכבים
"ולא יפנה אדם לבקר הקברות"
רמב״ם הלכות אבל פרק ד הלכה ד
וחופרין בעפר מערות ועושין כוך בצד המערה וקוברין אותו בו ופניו למעלה, ומחזירין העפר והאבנים עליו, ויש להן לקבור בארון של עץ, והמלוין אותו אומרין לו לך בשלום שנאמר ואתה תבוא אל אבותיך בשלום, ומציינין את כל בית הקברות ובונין נפש על הקבר, והצדיקים אין בונים להם נפש על קברותיהם שדבריהם הם זכרונם, ולא יפנה אדם לבקר הקברות.
רדב״ז הלכות אבל פרק ד הלכה ד
ופירוש לבקר הקברות הוא לפתוח הקבר לפקוד את המת וזה יש בו מדרכי האמורי, אבל לפקוד הקברות מבחוץ אין חשש בזה וכן נהגו כל ישראל לפקוד את מתיהם ולהשתטח על קבריהם:
כסף משנה הלכות אבל פרק ד הלכה ד
ומה שכתב ולא יפנה אדם לבקר הקברות זה סיום מ״ש שדבריהם הם זכרונם ולא יפנה אדם לבקר נפש שע״ג קברותיהם ועל ידי כן יהיו נזכרים שאינם צריכים שעל ידי דבריהם ומעשיהם הטובים הם נזכרים כך פירש הריב״ש לשון זה:
דורש אל המתים
רמב״ם הלכות עבודת כוכבים פרק יא הלכה יג
איזהו דורש אל המתים זה המרעיב את עצמו והולך ולן בבית הקברות כדי שיבא מת בחלום ויודיעו מה ששאל עליו, ויש אחרים שהם לובשים מלבושים ידועים ואומרים דברים ומקטירין קטרת ידועה וישנים לבדן כדי שיבא מת פלוני ויספר עמו בחלום, כללו של דבר כל העושה כדי שיבא המת ויודיעו לוקה שנאמר לא ח ימצא בך מעביר וגו' ודורש אל המתים.
הגהות מיימוניות הלכות עבודת כוכבים פרק יא הלכה יג
[ח] כתב רא״ם המשביע את החולה לשוב אליו לאחר מיתה להגיד לו אשר ישאל אין זה דורש אל המתים כיון שאינו דורש לגופו של מת אלא לרוח והרוח אינו נקרא מת וכן אשכחן בברכות פ״ג בחסיד אחד שלן בבית הקברות לשמוע רוחות מספרות זו עם זו ואמרו נמי בההוא פירקא דשמואל אזל לחצר מות לשאול מאביו על מעות של יתומים וכן פרק בתרא דמועד קטן ליתחזי לי מר כו', ע״כ:
תלמוד בבלי מסכת תענית דף טז עמוד א
למה יוצאין לבית הקברות? פליגי בה רבי לוי בר חמא ורבי חנינא. חד אמר: הרי אנו חשובין לפניך כמתים, וחד אמר: כדי שיבקשו עלינו מתים רחמים.
משנה ברורה
(כז) הקברות - דביה״ק [לט] הוא מקום מנוחת הצדיקים והתפלה נתקבלה שם יותר אך אל ישים מגמתו נגד המתים אך יבקש מהש״י שיתן עליו רחמים בזכות הצדיקים שוכני עפר ויקיף הקברות ויתן צדקה קודם שיאמר התחנות. ואין לילך על קבר אחד ב״פ ביום אחד:
מנהגי מהרי״ל, הלכות תענית
אמר מהר״י סג״ל מה שרגילין ללכת לבית הקברות בתעניות, יש כמה טעמים בגמ', לומר שאם אין אתה מרחם עלינו לראות בעינוי תעניתנו הרינו מתים ח״ו. ואמר דנראה לו טעם אחר משום דבבית הקברות מקום מנוחת הצדיקים, ומתוך כך הוא מקום קדוש וטהור והתפלה נתקבלה ביותר על אדמת קדש. והמשתטח על קברי הצדיקים ומתפלל אל ישים מגמתו נגד המתים השוכבים שם, אך יבקש מאת השם יתברך שיתן אליו רחמים בזכות הצדיקים שוכני עפר תנצב״ה.
שו״ת מנחת יצחק חלק ח סימן נג
וע״ד אשר נתעורר ויכוח ביניכם … וראה דכמה מהמתפללים הניחו על הציון פתקאות (קויטליך) עם שמותם שלהם, … ושם בפמ״ג כתב דמנוסח התפילה במענה לשון משמע דמתפללין שימליצו טוב בעדינו, וכן בתשו' מהר״ם שיק… וגם כתב דכמה הראיות מדברי הש״ס שהביאו דיכולים להתפלל על קברי הצדיקים שיתפללו בעדינו, אפשר לפרש באופן שאין ראי' משם, אבל שוב כתב להצדיק הסוברים דיכולים להתפלל כנ״ל…
תפילה
שולחן ערוך יורה דעה סימן שמד סעיף טז
אין אומרים בפני המת אלא דברים של מת, (ג) כגון צרכי קבורתו והספד; אבל שאר כל דבר, יב אסור. והני מילי בדברי תורה, אבל במילי דעלמא לית לן בה.
שולחן ערוך יורה דעה סימן שסז
ב לא יהלך בבית הקברות או בתוך ד' אמות (א) של מת או של קבר וספר תורה בזרועו (ב) ויקרא בו ג או יתפלל, והוא הדין על פה אסור לקרות, אלא אם כן לכבוד המת, כמו שנתבאר.
שו״ת קול מבשר, ב, ז'
יש מתנגדים למנהג שנוהגין להתפלל על קברי צדיקים. אבל באמת אמרו בגמרא סוטה דף ל״ד ע״ב על כלב שהלך ונשתטח על קברי אבות שיבקשו עליו רחמים שינצל מעצת מרגלים, ובמס' תענית דף כ״ג סוף ע״ב ר' מני ברי' דר' יונה הוו קא מצערי ליה דבי נשיאה אישתטח על קברא דאבוה אמר ליה אבא אבא הני מצערו לי וכו' עיי״ש ובחגיגה דף כ״ב ע״ב הלך ר' יהושע ונשתטח על קברי ב״ש אמר נעניתי לכם עצמות ב״ש וכו'… ובמס' מכות דף ה' ע״ב גבי ר' יהודה בן טבאי שהרג עד זומם כל ימיו היה משתטח על קברו של אותו העד וכו' דלמא בדינא קם בהדיה אי נמי פיוסי פייסיה. מכל הנ״ל מבואר שיש התקשרות של נפש הנפטר עם קברו…
טומאה בקברי הצדיקים - כהנים
ילקוט שמעוני משלי רמז תתקמד
ד״א מעשה היה ברבי עקיבא שהיה חבוש בבית האסורים ור' יהושע הגרסי היה תלמידו ומשמשו, ערב יום הכפורים נפטר ממנו והלך לביתו, בא אליהו ז״ל ועמד על פתח ביתו אמר ליה שלום עליך רבי אמר ליה שלום עליך רבי ומרי, אמר ליה כלום אתה צריך אמר לו ומי אתה, אמר ליה כהן אני ובאתי להגיד לך שרבי עקיבא מת בבית האסורים, מיד הלכו שניהם לבית האסורין ומצאו פתח שער בית האסורין פתוח ושר בית הסוהר היה ישן וכל האסורים היו ישנים והשכיבו את ר' עקיבא על המטה ויצאו, מיד נטפל אליהו ז״ל ונטלו על כתפיו, וכשראה רבי יהושע כך א״ל לאליהו ז״ל רבי והלא אמש אמרת לי שכהן היית וכהן אסור לטמא במת, אמר לו דייך ר' יהושע בני חס ושלום שאין טומאה בתלמידי חכמים ואף בתלמידיהם…
תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף נח עמוד א
ר' בנאה הוה קא מציין מערתא, כי מטא למערתא דאברהם, אשכחיה לאליעזר עבד אברהם דקאי קמי בבא.
שו״ת יחווה דעת חלק ד סימן נח
ועיין בשו״ת תירוש ויצהר (ריש סימן ק'), שהביא מספר אביר הרועים (דף פ״ז), שבעת פטירת אדמו״ר בעל שפת אמת זצ״ל, היה שם הגאון רבי אברהם מסוכטשוב בעל אבני נזר, ושאלוהו האם יכולים הכהנים להתעסק בו, משום שאין טומאה בצדיקים, והשיב להם, חס ושלום! וסיפר שגם כשנפטר חמיו אדמו״ר הגאון רבי מנחם מנדל מקוצק זצ״ל, היו רוצים הכהנים לנהוג היתר להתעסק בו, והיה שם הגאון בעל חידושי הרי״מ זצ״ל, וצווח ככרוכיא על זה ומחה בידם. ע״ש…לפיכך מצוה להוכיח לכהנים החרדים לדבר ה' באמירה נעימה לבל יכניסו עצמם בספר איסור טומאה דאורייתא, ולחלל קדושת כהונתם. ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב.
שו״ת ציץ אליעזר חלק טו סימן סח – כהנים בקבר רחל?
לפני זמן קצר נזדמן לידי לרכוש ספר יקר נקרא בשם אהבת השם שמחברו הוא החסיד הנודע וכו' מוהר״ר יצחק אלפיה זצ״ל (נדפס מכי״ק בשנת תשל״ב בפעיה״ק ת״ו). ובעייני בו אחת הנה ואחת הנה בדברים הנפלאים הנאמרים שם, נדהמתי לקרוא בעמ' קכ״ח הגה פ״ז קטע מפליא אודות קבר רחל אמנו, והנני מעתיקו בזה בלשונו המלא: - והנני רושם לך מה שהעיד לי רב רחומאי רבי רפאל ישראל (שירזלי), כי בימי אביו הרב רבי יצחק והרב רבי יו״ט ישראל ועוד רב ששכחתי שמו כשבנו כותלי בית קבורת רחל אמנו והמצבה הגדולה וחזקום ותקנום היטב, חששו להם אלו הרבנים הנזכרים משום כניסת הכהנים לשם, ואם קברי הצדיקים מטמאים אם לאו ושנוייה היא במחלוקתם של ראשונים כמלאכים, ולצאת ידי חובת כל הדיעות ולהנצל מדין שמים ולהתיר להם לכהנים כניסתם לשם בלי שום פקפוק ונדנוד מחשש עבירה, עשו חלל גדול בתוך הכיפה שעל הקבר כדין וכהלכה, ועל גבי הכיפה של החלל ההוא בנו להם המצבה הגבוהה הזאת העולה עד החלונות, ומאז ואילך כל הרבנים והחסידים שהם כהנים ומדקדקים על עצמן בכל מין חומרא יתירא נכנסים לשם בלי שום פקפוק …ומובן שיחיד לא יכול להכריע בזה כעת, וההכרעה על כך יכולה להיות רק במושב זקנים של גדולי תורה ויראה ולאחר שיוסיפו להתחקות על כך בדרכים מקובלים.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה