רבי שמחה בונים וחסידיו הגיעו לכפר שבו פונדק יהודי והתחילו לשאול את בעל הבית על הכשרות במקום — מי שוחט את העופות ומי מפריש חלה, וכו׳ (פעם לא היו תעודות כשרות כמו היום).
היה שם זקן אחד בצד שהקשיב, ופתאום נעמד ואמר בקול: ״חסידים! על מה שאתם *מוציאים מהפה* אתם גם מקפידים כל כך כמו על מה שאתם *מכניסים* לפה? ״
לפעמים כשעסוקים בדברים חשובים מפספסים דברים אחרים…
חשוב לשמור כשרות (ובמיוחד בחופש, בטיולים — ממש חייבים לבדוק מה קונים ואיפה, זה לא כמו בבית שהכל כשר).
ובפרשה לומדים שצריך להקפיד על נדרים. היום יש סלנג, לומר ״נודר״, ״בחיי״, ״באמא שלי״ — כל זה ממש לא מתאים. 🤐
וחשוב מאוד לשמור על הפה היהודי שלנו!
צריך לדעת שהפה שלנו יכול להרוס ולהתחיל מלחמות עולם, אבל יכול גם לבנות ולעשות ״שלום שלום לעולם, ברוגז ברוגז אף פעם״.
לאנשים צדיקים יש כוח מיוחד — הברכות שלהם מתקיימות, ויש מלא סיפורים כאלה!
אבל *גם אני וגם אתה ואת* 🫵 — כולנו אנשים פשוטים יכולים ליצור עם הפה שלנו המון. עם מילה טובה ומחמאה אפשר להרים למישהו, לעשות לו מצב-רוח טוב. 😀 עם שתיקה — אפשר להפסיק מריבה קשה.
שנזכה לזכור תמיד את הכוח האדיר שיש לנו!
שבת שלום, חנניה
נשלח על ידי: חנניה פולק
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה