כשרותו של בשר מתורבת (תגובה) - תחומין לו

(תשע״ו לו )תחומין

אריאל יעקב הרב

של כשרותו מתורבת בשר

פרקים ראשי

א. הקדמה

ב. ביטול איסור לכתחילה

ג. גידולים שזרעם כלה, ותא חי שנתרבה

1 ישנות ופנים חדשות. פנים

2 ופטריות אוויר. גידולי

ד. בשר מלאכותי ובשר הנוצר בנס

ה. בשר מתורבת וביצת טרפה

ו. התרבות תא בוגר והתפתחות עובר

ז. נטילת תאים מבהמה מפרכסת

1. עבור ישראל

2. עבור נוכרים

ח. בשר דגים מתורבת

ט. מסקנה

  

הקדמה א. אם גם גזע מתאי המיוצר בשר המתיר רייזמן צבי הרב של מאמרו פורסם לד בתחומין

מי י החי. מן מבשר או טמא, מבע״ח אותו צרים אינו "בשר" לדעתו לאכלו ומותר כלל בשר

בכרך חלב. עם פורסמה לה תגובתו שפיץ יהודה הרב של ה את אוסר הבשר המתורבת וכן,

שלי תמציתית תגובה. לברר מנסים אנו זה במאמר מיסודותיו הנושא את היתר ובין

הנ״ל. הרבנים לשני נתייחס

מיוצר מתורבת בשר חי. חיים בעל של שריר מתאי אלו לתאים שומנים מוסיפים

אותם ומגדלים אחרים וחומרים להתחלק להם המאפשר מתאים מצע על גם וכך

להתרבות. מקור הרחב בעולם ה מ הוא תאים כשרים, לא מבע״ח כגון כשר, לא בשר וגם אבר משום אסורים והם חי בעודנו מבעה״ח לקוחים אלו תאים כשרים בבע״ח מדובר אם

החי מן אסו שהוא החי, מן בשר - דיוק (ליתר ראה טרפה, מדין ר מאכ״א רמב״ם ד, י; , ה ב).

א מיקרוסקופיים בתאים מדובר מנם ו, כלל בדרך יצור מיקרוסקופיים ים, חיידקים, כגון

מכיון אך העין, מן הסמוי דבר אסרה לא התורה כי מותרים, אלו קטנים שתאים לקוחים

לעין, הניכר מבשר גדולים ממדים ומקבלים מתרבים ה רגיל. כבשר דינם לעין, ניכרים

אסור, בבשר שמקורם ומכיון האסור. 1 המקור כמו דינה מהם המתקבלת התוצרת גם

. ב לכתחילה איסור ביטול

רייזמן צבי הרב הנ״ל) (במאמרו מ תיר היתר בין מתורבת, בשר הראשוני שהתא משום

ו מתחלק ומת מתרבה שהתרבו החדשים התאים ברוב בטל והתוספת ממנו, על מרובה

המתורבת הבשר ואם וכמה. כמה פי העיקר ולשם נוכרים ע״י הסתם מן בחו״ל, מיוצר

נוכרים, בו אין כשר והוא לכתחילה איסור ביטול משום.

1. הר״צ לאכילה ראויים אינם הראשונים שהתאים יסוד כהנחת מניח הנ״ל במאמרו רייזמן הסיק כך ומשום,

אסור אינו מהם שהיוצא תאים אמנם כן. נראה לא אך. לאכילה עומדים אינם מיקרוסקופיים זעירותם, בגלל

במהותם אך לאכילה ראויים הם בתכונותיו המקורי לתא זהה מהם המופק התוצר שהרי, . וראה פרק להלן

וכן ה, עמ' לה בתחומין שפורסמה המקוצרת בתגובתי 192 א.)(אות

https: //t. me/posqim | | ץחל תופרטצהל תצובקל םרגלטhttps: //chat. whatsapp. com/E5Un24AySI36NiaKM1FaYL || ץחל תופרטצהל תצובקל פאסטאוו

אריאל יעקב הרב 448

רייזמן הר״צ ת את הביא שובת הרדב״ז ( תתקעח סי' ח״ג ) שא איסור מגוי לקנות וסר

ברוב שהתערב לביטול נחשבת ממנו הקנייה שעצם משום היתר איסו ר לכתחילה, ו את

שת וב ה בדרכי-( המובאים הפוסקים קיח, כ אות ) שמתירים, כדעת והכריע ם. 2

(ב שפיץ יהודה הרב לה תחומין ) וסובר רייזמן הר״צ על חולק שמכיוון ש מדובר

ברוב איסור לבטל נכרים של קבוע במעשה להקל, אין, יהודים שגם יודעים כשהם ובפרט

לתוצרתם. 3 נזקקים

כל לענ״ד ש הדיון לענייננו, רלבנטי לא ברוב ביטול ל מתרבה עצמו האיסור כי וכל

אחר. בדבר ביטול כאן ואין כמוהו אסור ממנו היוצא

א שומנים שמוסיפים שמכיון מניח רייזמן הר״צ מנם את ומגדלים נוספים וחומרים

אצות של מצע על התאים, הנוספים החומרים כל ב והאיסור הרוב הם האחרים בהם. טל

אולם ש הטוען שפיץ הר״י צודק מדויקת. אינה זו הנחה הח ו מאפשרים רק האחרים מרים

המוצר להתרבות. הגזע לתאי התאים של ישיר תוצר הוא הסופי האסורים, הראשוניים,

המרכיב והם הסופ המוצר לכן שלו. הבלעדיים ים י אסור כמותם.

. ג שנתרבה חי ותא כלה, שזרעם גידולים

ופנ חדשות פנים 1. ישנות ים זה נושא ללמוד יש לענ״ד מה משנה ט תרומות, ו:

ג הטבל י כלה שזרעו בדבר מותרין דוליו, גדולין גדולי כלה זרעו שאין בדבר אבל

אסורין. והבצלים והשום הלוף כגון - כלה זרעו שאין דבר איזהו.

ה פסק וכן מעשר רמב״ם ו, ו:

הטבל את הזורע … לעקור אותו מחייבין אין צמח אם היה ואם חולין, והגידולין

מותר והרביעי גרנות שלש עד אסורין גידולין גידולי אפילו כלה זרעו שאין דבר.

מותרין שגידוליו כלה שזרעו לטבל לכאורה דומה מתורבת. בשר

לחלק שיש. אלא הראשון, הזרע מכוח נוצר הגידול כל לא טבל בגידולי היא הקרקע

שמ והזרע משלה גידול כוח שמוסיפה זרע ונוצר בה מתבטל בקרקע שתרש חדש, ופנים

מתורבת. בבשר משא״כ האיסור. את מעלה שההיתר י״ל לכן לכאן, באו חדשות כל

2. קד (סי' מלובלין שהמהר״מ להוסיף )ויש הביא ת הרדב של אחרת שובה תק סי' (ח״ב "ז פ) שקני י נחשבת מגוי ה

כדיעבד. לכתחילה. כמעשה ולא ברמ״א מבואר וכן (י ו״ד קכ ב, ו כתב קח, א בסי' אמנם ). מגוי שקנייה הרמ״א

כלכתחילה, נחשבת אך שם דב לקנות אפשרות כשאין התיר הוא תהיה אם ובנ״ד, מישראל. דומה ר תוצר ת

כשרה תוצרת לקנות אין ישראל של שבה נכרית האיס ו בטל ר ברוב. ישראל של כשרה תוצרת אין עוד כל אך

ואיסור כדיעבד נחשב מגוי הקונה בשדי-חמד גם בדיעבד. כשר ברוב שהתבטל 92 עמ' א (כרך בית הוצאת

תשכ" הסופר רוב בשם כתב ג) ערך- בשם הביא ושם למעשה. המנהג ושכן שהתירו הפוסקים השולחן( צט יו״ד

ז) אות הרדב״ז מתשובת מו עצ( תקעז) סי' ח״ג מותר ישראל של מפורש ציווי ללא מעצמו עושה הגוי. שאם

האחרים הפוסקים של הוודאיות הפסיקות מידי מוציא ספקו ואין ברורה לא הרדב״ז דעת. כלומר,

3. שהרי המציאות, במבחן עומדת זו סברה אם מסופקני מ-2 פחות מהווים הכשרות שומרי היהודים פרומיל

המוסלמים שגם נניח אם וגם הייצור. בעת בהם מתחשב שהיצרן להניח וקשה, העולם, מאוכלוסיית (כ- העולם מאוכלוסיית גבוה אחוז שהם בלשונם), ("חלאל" הבשר כשרות על כידוע המקפידים 1/7 יסמכו ),

ברוב- ביטולו על עבורנו ולא עבורם, הביטול. יהיה

https: //t. me/posqim | | ץחל תופרטצהל תצובקל םרגלטhttps: //chat. whatsapp. com/E5Un24AySI36NiaKM1FaYL || ץחל תופרטצהל תצובקל פאסטאוו

מתורבת בשר של כשרותו 449

בלבד וביה מיניה נוצרת ההתרבות, בכוחה אין ולכן שכל מכיון אדרבה העיקר. את לבטל

ההתרבות כעיקר דינה - העיקר מכוח רק היא. 4

גדרה הסבר. וליתר של הו זריעה התמזגותם א בה. והתבטלותם בקרקע הזרעים של

ב כמבואר השקה דין למדו ומכאן לד פסחים, ב: ה כך ואחר הקדישן טהורין, הקדישן- כך ואחר השיקן שנטמאו, החג מי שיקן

נינהו זריעה מכדי, טמאים. -.

ופירש״י ( החג מי ד״ה ): ז היא דזו השקה, להו סלקא ומים שבעזרה המים באמת והשיקם והלך ריעתן

ונעשה המקוה, מי עליהן משעברו ובטלו. חיבור, ולשון הראשונים. יתר וכן מקומות, בעוד רש״י נקט וכן בפ הרמב״ם י המ״ש (מקו אות

י, ו) בקרקע לבטלה נחשבת עצמה וזריעה אחד. דבר המקוה מי עם ונעשין, ראה ב "מ נז: א,

לפני שנזרע חדש - דמי בכדא דשדיין כמאן השריש ולא פסח או עומר, ושרינהו

- ארעא? אגב בטלינהו דלמא: . תיקו

הזרעים את מבטלת שההשרשה משמע בקרקע.

א בנ״ד- משא״כ ואיננו נעלם העיקר מנם כלה, שזרעו כדבר לכאורה דינו וא״כ אך

כלה שזרעו דבר מאידך, לכאן, באו חדשות ופנים לקרקע בטל ואילו ב נ״ד השתרשות אין

במצע חדש גידול כאן ואין הוא הגידול. והתנאים המזון רק הוא הגידול ומצע וביה, מיניה

המאפשר העיקר את מבטל הגידול אין לכן להתרבות. הראשוניים הבשר לתאי ים.

2 ופטריות אוויר. גידולי בין להבחנה דוגמא להביא ויש מ באויר הגדל דבר לבין בקרקע הגדל דבר נדרים נח: א,

שחורין- שלהן עלין היו אם וצמחו, גשמים עליהם שירדו בצלים, אסורין

- הוריקו. מותרין. . ו מותרין - שביעית למוצאי כנגדן.

'ופי הר״ן: לשחרות נוטים אלא ממש שחורין לאו אסורין, שחורין שלהן עלין היו אם, שזה

אסורין. ולפיכך נתגדלו שביעית ומקרקע יפה שגדולן מוכיח

מ הוריקו - ותרין אלא נתגדלו הקרקע יניקת מחמת לאו ירוקים שהם שכיון

עצמו. 5 הבצל מחמת באויר בשביעית שהתרבה שישית, בצל מותרים. בשביעית שגדלו הגידולין הוא אם אך

א ספיחין. מדין אסורין הגידולין - מהקרקע גם ניזון הה גידולי שם מנם י לא תר מבטלים

4. הר״צ ציין במאמרו, רייזמן 12 (בהערה, אות דומה, שתוכנה אחרת )משנה א שונה שם מסקנתו. אך

לגידולי יותר דומה מתורבת שבשר מניח הוא ב באות לדעת עצמם. לגידולין מאשר גידולין המפרשים רוב

גידולין גידולי שניים גידולין הם, שקטפו אחרי דהיינו שנית. פירותיו את זרעו הראשון הגידול את שאין ובדבר

ה את זרעו כלה זרעו המשך הוא נ״ד. גדל עצמו הבצל גם בו הראשון מגדלו אותו שעקרו אחרי בצל של רצוף

אין למעשה הראשון. הגידול נפק״מ, שגם כלה שזרעו כדבר ודינו רבים לתאים והתרבה נחלק הראשון התא כי

הגידולין מותרים. הראשונים הר״צ שם כמש״כ ולא ש המציאות כלה. זרעו אין מתורבת שבשר רייזמן ונה.

ואיננו. כלה הראשון התא כלומר הלאה, וכן רבים לחלקים נחלקים וחלקיו נחלק הראשון התא

5. שצמחו בצלים לעין. ניכר זה הבדל - בבית בהירים, עליהם ואילו בצל - השדה מן המובא ירוק כהים. עליו

https: //t. me/posqim | | ץחל תופרטצהל תצובקל םרגלטhttps: //chat. whatsapp. com/E5Un24AySI36NiaKM1FaYL || ץחל תופרטצהל תצובקל פאסטאוו

אריאל יעקב הרב 450

כלה לא הבצל כי העיקר, את מ״מ אך העקרוני ההבדל את מכאן להוכיח יש הגדל בצל בין

ו בקרקע בין באויר. הגדל זה ב בעמ' שם בהמשך מיהו יצחק: רבי אמר מעשר הרי קרקע. ע״י נמי בטילתה קרקע, ע״י ואיסורה הואיל שביעית, שניא

קרקע ידי על בטילתו ואין קרקע, ע״י דאיסורו.

'ופי הר״ן: על ואיסורה הואיל שביעית שניא - קרקע ידי כדכתיב " הארץ ושבתה " -

ערלה כן שאין מה קרקע. ידי על בטילתה, איסורא לה גרם זמן דחסרון, וכלאים

גרים. דקא הוא תערובת נמי

משמע הגורמת היא הארץ שקדושת בשביעית, מיוחד דין שזהו שרק י״ל לכן לאיסור.

אך באיסור, גדל א״י בקרקע שגדל מה באויר שגדל מה מותר. ולכן הארץ קדושת בו אין

זאת בכל אך אחרות. להלכות ראיה ממנו להביא אין וא״כ עקרוני הבדל יש ההו״א לפי

באויר הגדל דבר לבין בקרקע הגדל דבר בין, הארץ. קדושת בגלל ולא בה חזרה לא הגמ'

מע ג בין ההבחנה צם י לג בקרקע דול י דו ל באויר, ניתן אם וצ״ע אחר. באופן דחתה אלא

מסקנה מכך להסיק מעשית.

אמנם גדל הקרקע מן המנותק הבצל באויר. שגדל בצל לבין נ״ד בין לחלק יש באויר

בלבד. לעומת באויר, מתרבים אינם הבשר תאי זאת מצע על אלא המאפשר מזון המכיל

להתרבות לתאים. אך זאת, עם אינה ההתרבות כ זריעה בקרקע. לתאים אין שורשים

היונקים מהמצע שע גדלים. הם ליו שאף לפטריות יותר דומים הם הן מחומרים ניזונות

" קרקע. גידולי אינם ובכ״ז הקרקע על הנמצאים ינקי לא מינקי מארעא, רבו מירבא

מארעא " ( ברכות ב, מ ) ו לכן ב לחייבן ואין שהכל עליהן מברכים בארץ התלויות מצוות

סח, (שבת א). לפטריות דומה המתורבת שהבשר מסתבר, וא״כ באוויר הגדל כדבר דינו

קרקע. כגידולי ולא

ד. בנס הנוצר ובשר מלאכותי בשר

הר״צ רייזמן שנוצר בשר דימה מלאכותית בדרך שנוצר בשר נס. בדרך שנוצר לבשר

שנוצרה שבהמה וישב) (פרשת מהשל״ה ראיות הביא הוא בשר. אינו נס בדרך ספר ע״י

שחיטה, צריכה אינה יצירה והמלבי״ם יח, (בראשית ו) בחלב. לאוכלו מותר כזה שבשר

בשר ה״ה ולדעתו מלאכותית. בדרך שהתרבה גם בשר אינם מלאכותי בשר וגם ניסי בשר

אין ולכן טבעי בשר. דין להם

להביא ניתן יותר, קדומות ראיות נט מסנהדרין, ב: ומסננין בשר, לו צולין השרת מלאכי והיו היה, עדן בגן מיסב הראשון אדם לו

יין. שהוא למרות בשר, אינו שמימי בשר ע״כ אלא בשר? לאכול אסןר היה לאדה״ר והרי

לו. דומה ב הרד״ק ע״י שהובאה מתוספתא וכן מל ב": ז, ד

נשייכי- את ושלמי עלי אית דה' לנביא ליה אמרת ניסא ההוא לה אתרחיש וכד

במילתא דה' נביאיא זן בעליך לה אמר לא או מישחא מהאי עשור עליה דליכא

הוא. ניסא דמן עשור משחך על לית את ואף עשורא

https: //t. me/posqim | | ץחל תופרטצהל תצובקל םרגלטhttps: //chat. whatsapp. com/E5Un24AySI36NiaKM1FaYL || ץחל תופרטצהל תצובקל פאסטאוו

מתורבת בשר של כשרותו 451

של שמן כלומר, ממעשר פטור נס א״י באדמת שגדל זית שמן אינו כי שמימי. שמן אלא,

הוא רק לשמן דומה כלל. שמן אינו בעצם אך טבעי

ב ותוס' רש״י בדבר נחלקו לכאורה סט מנחות, ב:

לשת מהו בעבים, שירדו חיטין זירא: ר' בעי הלחם, י אמר "ממושבותיכם"

רחמנא, לארץ דחוצה לאפוקי דלמא או דמי, שפיר דעבים אבל, מ מושבותיכם

לא? נמי דעבים ואפילו דווקא,

בד״ה התוס' שם ופירשו אטמה הנהו כי בעבים ירדו נס ידי על - בעבים שירדו חיטין תא

נט (סנהדרין מיתות ד' דפרק, ב ). כחיטים דינם נס חיטי לדבריהם, רגילים ארציים, ר״ז של ספקו וכל הוא, התורה האם וחיטי חו״ל, חיטי פסלה שהתורה או מא״י, אינם נס וחיטי דדוקא, מא״י חיטים חייבה

מחו״ל. אינם נס הרי לא הם מעיקרא, לבעיה מקום אין כלל חיטים אינם נס חיטי אם

מחו״ל. ולא הארץ מן לא קרקע גידולי

ומפרש התוס' על חולק רש״י שמדובר טבעיות בחיטים סערה ברוח שהובאו וכנראה.

לא בחיטי שמדובר התוס' כדעת פי' כלל. חטים אינם נס שחיטי שסובר משום נס

מלאכותית יצירה בין ההשוואה נכונה אכן ואם תלוי שאלתנו נסית ליצירה ה

ותוס' רש״י במחלוקת לדעת. בשר. הוא התוס' ולדעת בשר אינו כזה בשר רש״י

באמת אך מל בין זו להשוואה להתיחס יש לניסיות אכותיות אחרת. מבט מנקודת

מ העיר ה) (ויקהל, הכלי-חמדה התוספתא, הרד״ק שהביא על, שמן הרי חנוכה, נס של נס

שמן אינו והתורה זית במפורש אמרה "שמן תמיד" נר להעלות למאור כתית זך זית וא״כ

זית? שמן שאינו בשמן המנורה את הדליקו כיצד וכתב שמן בין לחלק שיש מסתבר, דבר

ע״י נוצר שכולו כמו דינו וביה מיניה שנתרבה שמן וביה. מיניה שהתרבה שמן לבין נס,

השמן המקורי. השמן שנותר המקורי האלמנה של באסוך השמן כל לכן מעושר, כבר היה

וה ממעשרות. פטור היה ממנו שנוצר שהיה השמן בחנוכה. השמן פך נס "ה בחו חתום תמו

הי הכה״ג של ה זית שמן הוא אף היה ממנו שהתרבה השמן כל ולכן זית שמן. 6

ולעני י החי מן בשר שהיו הראשוניים התאים מן כולו נוצר המתורבת הבשר ננו, ע, "י

לחקות למדו המדענים לטבעי. הזהה תהליך באופן הנעשית התאים, התרבות דרך את

הצופן ע״פ ובנייתם תאים התחלקות ע״י טבעי התא בגרעין הטמון הגנטי הבשר כל הלכך.

באיסור אסור הוא אף מהם שנוצר אבמה״ח.

ה. טרפה וביצת מתורבת בשר

דברינו כנים אם, מתורבת בשר של היצור שתהליך הטבעית לרבייה דומה, לכאורה יש

זאת ללמוד מקום ב אפרוח, מיצירת תמורה " לא, א: ביצת באפרוח לחכמים ר״א מודה

שמותר טרפה ". הג (לפי זאת מסביר ואביי המקובלת) רסה: " - גדלה אימת ביצה לכי

הוא בעלמא עפרא - אסרחא וכי מסרחא, ". של היווצרותו תהליך כלומר, האפרוח

הביצה. של בסרחונה מלווה מהביצה הטרפה ואיסור לאכילה ראויה אינה סרוחה טרפה

6. נסים כלל בדרך המת לע חוללים ב״ו יני הם שמימיים, ניסים אינם מאין יש אלא, נ נסים שנראים סתרים

של יצירה והם יג, טז) שמות רמב״ן (ראה כביכול טבעי כתהליך מיש יש נס היה כך. של שמנה האלמנה וכמש״כ

באו״ח הט״ז סי ' תרע " הזוהר: בשם א ס״ק פסוק על הזוהר בספר מצינו ' בבית ליכי יש מה ' ית' הוא שאין

ליתן נס עושה בעולם כבר שיש במה אלא ברכה, ואפי לו ה א מועט דבר וא המעט להרבות ברכה נותן ית' הוא ז,

ברכ בו שייך אין ריקן בדבר משא״כ ה חדשה… בריה לעשות הכלי- פירש וכך ". בחנוכה השמן פך נס את. חמדה

https: //t. me/posqim | | ץחל תופרטצהל תצובקל םרגלטhttps: //chat. whatsapp. com/E5Un24AySI36NiaKM1FaYL || ץחל תופרטצהל תצובקל פאסטאוו

אריאל יעקב הרב 452

. פוקע בהיתר בעצם גדל זו מביצה המתפתח אפרוח מות הוא ולכן רטז מג״א (ראה ר ס״ק

סירחון. של תהליך עבר לא כי אסור המתורבת הבשר בנ״ד זה, נימוק לפי ג).

סי פ״ו ברכות ברא״ש (הובא יונה רבנו לדעת וגם ' בתר הולכים שהשתנה שדבר לה)

לכאן, באו חדשות ופנים השתא מביצת שאפרוח בתמורה, הסוגיה בהסבר לדעתו צ״ל

טר שהביצה בגלל לא מותר, פה הסריחה מביצה שנהפכה בה, שהתחולל השינוי בגלל אלא

לאפרוח נ את גורסים שאינם יש (אכן י הסרחון, מוק ובדפוסים מוקף זה נימוק משפט שלנו

בסוגריים) אחד בודד מתא שנוצר הבשר בנ״ד גם לדעתו ולכאורה. בכמותו שונה

מיקרוסקופי. שהיה הראשוני מהתא ובמראיתו שאני, נ״ד היא, ולא שכ ל בניגוד ן שינוי

לאפרוח מביצה מהותי, שינוי שהוא בודד מתא הבשר תאי בהתרבות שינ שום חל לא וי

בלבד. כמותי שינוי אלא איכותי, הראשוני התא לא אמנם היה בשל זאת אך לעין, ניכר

ה גודלו מיקרוסקופי, ניכר נעשה הוא בתכונותיו לו הדומים נוספים תאים אליו ובהצטרף

שינו ללא לעין בתכונותיו מהותי י.

הרמב״ם ( אסורות מאכלות, ג יא ) אחר נימוק נקט טרפה ביצת להיתר:

מבי שנולד אפרוח טר צת מותר פה, טמא מינו שאין. המתורבת הבשר את להתיר אין הרמב״ם של נימוקו לפי גם, מבשר התרבה הוא כי

אסור, בעצם שהיא מביצה שנוצר לאפרוח דומה ואינו אלא כשר, ממין זו שתרנגולת

במקרה הייתה אותה שהטילה (ראה טרפה שם). הלוי חיים ר' של הסברו

ו. עובר והתפתחות בוגר תא התרבות

דלעיל ההנחה סמך על, עובר להתפתחות דומה המתורבת הבשר מיוצר בו שהתהליך, למיא נחשב אמו במעי העובר הראשונים יום שבארבעים שכשם רייזמן הר״צ סובר

בעלמא ו, אינו אמו את פוסל ישראל) מבעלה שהתאלמנה כהן (בת מתרומה סט, (יבמות ב)

לעניין ה״ה - החי מן אבר ל נחשב אינו בשר לאבר), (ולא בעלמא מיא אלא, איסור ואין

עליו חל החי מן אבר.

לענ״ד ההפך מוכיח טרפה ביצת דין יותר מובהק בעלמא מיא לך אין. לפני ביצה באשר

החל שאפרוח בה. 7 להתרקם התוס שאלו זאת, 'ועם ( סד חולין שאם) ד״ה, א לנו מנין

והשיבו החי? מן מאבר יצאה היא הרי באכילה, מותרת טהור עוף שביצת טהור עוף דביצת

מדדרשינן דשרי לן קא נפ( קמ חולין הקן" שלוח גבי ), א לכלביך," ולא לך- תקח דממעטינן

היינו התורה שחידשה זה וש חיד ואלמלא טמא. עוף ביצי על רובץ טהור עוף מיניה

בעלמא8 מיא משום אותה מתירים היי. נו ולא אבהמ״ח, משום ביצה אוסרים

מוכח מכאן, כל של לבשרם אנושי עובר של למעמדו הנוגעות מהלכות ללמוד שאין

אדם בגדר מיוחדות בהלכות אלא בעלמא מיא של זה גדר מצינו לא העוברים. , פסילת כגון

7. ביצה ערך תל' אנצ' (ר' משקה ולא מאכל היא ביצה ההלכה מבחינת אמנם 302 הע' ), אך יום, מ' לפני עובר גם

א בשר גוש שהוא נחשב אבריו, נרקמו לא שעדיין לא כנוזל לגומעה שניתן חיה, ביצה ק״ו בעלמא, למיא אין ו

היא ריקום שום, בה אותה אוכלים כלל ך שבדר משום הוא כמשקה ולא כמאכל שדינה ומה בעלמא. מיא

מגולגלת, כשהיא נולדה ש ביצה על שגזרו יצחק ר' דעת ג, א ביצה ובמס' ממש. נוזלית אינה רכה ביצה ואפי'

משקין משום ביו״ט, שזבו לפי הלכו כי המציאות וסובר שחולק יוסף ורב כמשקה. היא חיה שביצה המוחשית

לפי הולך אוכל היא שביצה ב אות שם וסרמן אלחנן לר' ש.)יעורים קובץ (ר' אוכל דין חיה אפי' שלביצה הדין

8. סי (יו״ד החת״ס רצה לישראל התורה שחידשה חידוש שזהו 'משום משום לנוכרים ביצים מכירת לאסור יט)

(וראה יעוי״ש. ביצה, התורה התירה לא להם כי אבמה״ח, שדי- עמוד362 ח״א חמד של ב׳באהלה מש״כ ור'

הע17 כד סי' ח״ד 'תורה'.)

https: //t. me/posqim | | ץחל תופרטצהל תצובקל םרגלטhttps: //chat. whatsapp. com/E5Un24AySI36NiaKM1FaYL || ץחל תופרטצהל תצובקל פאסטאוו

מתורבת בשר של כשרותו 453

בתרומה מלאכול אמו ( יבמות שם) וכן, המפלת לוולד חוששת אינה יום ארבעים עד (נ דה

א, ל ), ופירש״י יום ארבעים שיכלו עד יצירתו נגמר שלא עדיין בו אין יום מ' עד כלומר, .

גדרו את קובעת צורתו באדם רק אולם אדם. צורת, אחרים. בבע״ח זאת מצינו ולא

כך- על נוסף מתורבת לבשר עובר בין ההשוואה עצם מדויקת. אינה של התהליך

הבשר התרבות מתהליך שונה ה התפתחות עובר. אלא שאינו ראשוני מתא מתחיל עובר

בעלמא כמיא, שונים לאברים ומתמיינים מתרבים התאים, מתפתחים ואח״כ, לאחר ורק

אדם. צורת להיווצר מתחילה יום ארבעים ולא ההתמיינות תהליך נגמר לא עוד כל לכן

הצורה ניכרה ז, ו איכות מתורבת בשר אך אחרת. מפותחים שריר מתאי לקוח שצורתם,

גמורה, הבשר מתרבה זה ומבשר כולו המתורבת בכמות בלבד, וצורתו כפי נשארת

מכן). שלאחר ימים הראשונים הימים ארבעים בין זה בתהליך הבדל (ואין שהייתה

היא מסקנתנו של בסיס על זה בשר מייצרים שאם הבש גם אסור בשר שהתרבה ר

כשרות. ובתוספות כשר בבשר להשתמש הוא הפתרון אסור.

ז. מפרכסת מבהמה תאים נטילת

1. עבור ישראל

כאמור, חייב התהליך באכילה אסור והוא החי מן בשר על להתבסס. הוא לכך הפתרון

בעודו כהלכה שחיטתו לאחר כשר מבע״ח תאים ליטול וכמבואר מפרכס ב לג חולין, א: השחיטה מבית בשר כזית חותך נפשה, שתצא קודם מבהמה לאכול הרוצה עובד אחד ואוכלו, נפשה שתצא עד לה וממתין יפה, יפה ומדיחו יפה יפה ומולחו

בו. מותרין ישראל ואחד כוכבים חלקיק למלוח שאפשר נניח אם גם יפה. יפה למולחו צריך הנ״ל הגמ' שלפי אלא

ה שהזמן נראה הרי מיקרוסקופי והמליחה לכך דרוש יאפשרו לא את התרבות של ו

החלקיק. קכח, בשבת אך ד שאומצא, מבואר א מליחה, ללא גם מותר חי, בשר היינו וכך

ב נפסק גם שו "ע ( יו״ד סז:)ב, מליחה בלא בהדחה חי בשר לאכול מותר, לפיכך מהחוטין בו יהא שלא ובלבד

בכלי. ועומד ככנוס הוא שבחוטין שהדם בהם, שדם

ניתן ולהשתמש שחיטה לאחר מיד דם חוטי בהם שאין חי מבשר תאים ליטול אפוא

מתורבת. בשר ייצור לצורך בהם חדש מידע מביא מאמרו בסוף שפיץ יהודה הרב, שאת

הראשוניים התאים ש לעת. מעת בדם להשרות יש המתורבת הבשר את מייצרים מהם

בו. וכמבושל בדם כבוש זה בשר וא״כ

, ועוד ה בבדיקה אם נהוגה טרף שבעה״ח יתברר השחיטה לאחר, את להפסיק צריך

טרף. יימצא שלא אחר מבע״ח וליטול הייצור

2 עבור. נוכרים כשר הבשר לדידן אם, וגם לחו״ל לייצאו ולא לנוכרים זה בשר למכור לנו אסור יהיה

לנכר כי י ( הרמב״ם לדעת אסורה מפרכסת מלכים, , ט יג:)

הפורשין ובשר ואבר המפרכסת מן, הרי סימנין, שני ישראל בה ששחט פי על אף

החי. מן אבר משום נח לבני אסור זה כשרה בהמה שחט ישראל שאם וסובר עליו חולק שם) בכס״מ (הובא בתוה״ב הרשב״א

מותר לאוכלה לגוי מפרכסת. בעודה לג בחולין הלכה מאותה עליו מקשה והוא, א

ואחד עכו״ם שאחד לעיל שהבאנוה ישר ותירץ בו. מותרין אל הגה״ט כז סי' (יו״ד הכנה״ג

https: //t. me/posqim | | ץחל תופרטצהל תצובקל םרגלטhttps: //chat. whatsapp. com/E5Un24AySI36NiaKM1FaYL || ץחל תופרטצהל תצובקל פאסטאוו

אריאל יעקב הרב 454

ב )אות לא הרמב״ם שאה״נ מפרכסת אסר הסופי, מותה לפני אלא לגוי לישראל גם שהרי

היא ומן לגוי. גם מותרת היא נפשה שתצא לאחר אך הדם". על תאכלו "לא משום אסורה

מתורבת בשר הסתם כשבעה״ח רב זמן לאחר אלא לאכילה מוכן יהיה לא נלקחו ממנו

מכבר. מת התאים (ר מוסכם לא ברמב״ם זה פירוש אולם אה אמרות- הל על אבידן אברהם להרב 'מלך

שם מלכים, - בדאורייתא מחלוקת שזו ומכיון השיטות). כל את שהביא לחומרא ספיקא

עיור לפני משום לגוי למוכרה ואסור. 9 שגוי היא שההלכה שאע״פ לומר וייתכן החי מן אבר על חייב ועל, בכל החי מן בשר

ניתנו שלא שהוא, בלבד לישראל אלא שיעורין ( מלכים רמב״ם ט, י מותר מיקרוסקופי תא )

בדיניהם, כי אינו ני כ לעין ר. אחרי הולכים שאצלנו דברינו בתחילת שאמרנו ואע״פ

אך לעין, וניכרים מתרבים שהתאים התוצאה הדין בגויים אולי שונה. ואולי בכלל יצירה המקבילות באלו גם ההלכות, בפרטי (וכידוע בדיניהם אסורה נחשבת לא מלאכותית

מש״כ ר' משלנו. שונים דיניהם לשלנו, ב' תורה של באהלה ' שאלות כד). סי ח״ד אלו

גדול. עיון צריכות מתורבת דגים בשר ח.

ספק מידי לצאת, כדי נראה אפשרי, הדבר אכן אם להציע, מ מתורבת בשר לייצר דגים

החי מן אבר איסור אין בדגים טהורים. , לגויים גם, כמבוא ר בסנהדרין נט: ב, ומאי אך. לומר תלמוד לשרצים אף יכול תאכלו". לא דמו בנפשו בשר "אך

- תלמודא? דמו- הונא: רב אמר דמם שאין שרצים יצאו מבשרו, חלוק שדמו מי

מבשרם. חלוק מבשרם חלוק דמם אין דגים גם, ד דם שהרי (ראה מותר גים מרגליו ת- שפי שם 'הים

המדעית, ההגדרה עפ״י שדמם הדגים של קר, היונקים כמו שלא הראב״ד וגם חם). שדמם

ט (מלכים חי מעוף אבר לגוי ואוסר הרמב״ם על החולק, באבר מותר שגוי מודה יא)

משרצים ו, ש מסתבר דגים. ה״ה בדגים אין כמו״כ טרפה. איסור כן כמו, ל הסופי המוצר א

בשרי, יהיה פרווה. אלא

המג יותר, הרבה רחב דגים בשר של וון וכידוע, ונחשב לעיכול יותר קל דגים בשר

יותר. לבריא לחוקרים להמליץ יש אפשרי, הדבר אם יהודים זו המצאה לפתח שינסו

טהורים. דגים מבשר ט. מסקנה

1. ב - אסורים מבע״ח מתורבת שר הוא אף. אסור

2. מתורבת בשר לנוכרים. אסור מפרכסים, בעודם שחיטה, לאחר כשרים מבע״ח

3. ספק ללא הכשר כשרים, מדגים מתורבת בשר לפתח. מומלץ

9. ו נ לבני דאורייתא ספקא דין מה צ״ע לחומרא, הולכים אצלם גם האם ח, שמא או לקולא לפסוק יכולים הם

ח עליהם כי ובפרט אחרים. כללים לים בנד״ד ס״ס שזהו י״ל כ הלכה שמא רש שהלכה ואת״ל לגוי, שמתיר ב״א

כ שמא - רמב״ם לאח מתיר הוא גם הכנה״ג. של כפירושו נפשה, שתצא ר

https: //t. me/posqim | | ץחל תופרטצהל תצובקל םרגלטhttps: //chat. whatsapp. com/E5Un24AySI36NiaKM1FaYL || ץחל תופרטצהל תצובקל פאסטאוו

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות