בס״ד
**מדרגות בידיעת ה׳**
השבת נקרא את הפרשה הראשונה של קריאת שמע פעמיים: פעם כחלק מסדר התפילה הקבוע ופעם כחלק מקריאת התורה בפרשת ואתחנן. בשבת הבאה נקרא את הפרשה השנייה, פרשת ״והיה אם שמוע״. שתי פרשיות אלו, שמקומן מרכזי מאוד באמונה היהודית שהרי הן נאמרות בתפילה פעמיים ביום, נאמרות לעם ישראל ע״י משה בנאומו לעם לפני הכניסה לארץ בשנת הארבעים ליציאת מצריים.
חז״ל עמדו על כך שיש משמעות לסדר שבו הן מופיעות בתורה: ״מפני מה קדמה ׳שמע׳ ל׳והיה אם שמוע׳? ללמדך שיקבל אדם עול מלכות שמיים תחילה ואחר כך יקבל עול מצוות״ (משנה ברכות). כלומר, הסדר שבו מופיעות הפרשות בתורה בא ללמדנו יסודות בדרך עלייתו של האדם בסולם להתקשרות בקב״ה: ראשית באה האמונה וקבלת מלכות ה׳ המובאת בפרשת ״ואהבת את ה׳ אלוקיך״, ואחר כך קבלת המצוות ב״והיה אם שמוע תשמעו אל מצוותי״.
שתי פרשיות אלו הן גם אלו הכתובות על קלף במזוזה שבפתחו של כל בית יהודי. בתפילין לעומת זאת ישנן ארבע פרשיות כידוע: פרשת ״שמע״ ו״והיה אם שמוע״, ואליהן מתווספות פרשת ״קדש לי כל בכור״ ופרשת ״והיה כי יביאך״ — פרשיות המופיעות בתורה בפרשת בא ונאמרו לישראל מיד עם היציאה ממצריים.
נשאלת השאלה: מה משמעות הדבר שארבע פרשיות התפילין מחולקות לשתיים — שתיים שנאמרו מיד עם היציאה ממצריים בתחנת המוצא, ושתיים נוספות שנאמרו רק אחרי ארבעים שנה בתחילתו של ספר דברים, בתחנת הסיום?
ניתן ללמוד נקודה מעניינת ממדרש חז״ל על פסוק אחר בפרשה: ״אתה הראית לדעת כי ה׳ הוא האלוקים אין עוד מלבדו״. על כך מביא המדרש (ילקוט שמעוני יהושע רמז י׳):
יתרו אמר ״עתה ידעתי כי גדול ה׳ מכל האלהים״ — אמרו שלא הניח ע״ז בעולם שלא עבדה, לכך אמר מכל האלהים, נתן ממש בע״ז.
ונעמן הודה בדבר יותר: ״הנה נא ידעתי כי אין אלהים בכל הארץ כי אם בישראל״.
ורחב הודתה בדבר יותר מהם: ״כי ה׳ אלהיכם הוא אלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת״ — אמר הקב״ה לרחב, את אמרת כי ה׳ אלהיכם הוא אלהים, ניחא בארץ, שמא בשמים ממעל, רחב שיירה בחללו של עולם.
בא משה ואמר ״אתה הראת לדעת כי ה׳ הוא האלוקים בשמיים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד״ — אפי׳ בחללו של עולם. א״ל הקב״ה אתה אמרת ואין עוד, תנו לו מפרי ידיו, ולא קם נביא עוד בישראל כמשה.
ארבעה אלו כולם למדו להכיר ולדעת את גדולתו של ה׳ וכולם שיבחו את אלוקי ישראל, ובכל זאת חז״ל מדייקים בלשונם ומבחינים במדרגות ביניהם, כשכל אחד התקדם בהבנתו והוסיף על דברי קודמו. רק משה הגיע למדרגה העליונה של הכרה והבנה במציאות ה׳, ולכן רק הוא אמר את השבח בשלמותו: ״אין עוד מלבדו״. מכאן ברור שגם כאשר האדם מכיר, יודע ומאמין בקב״ה — עדיין יש מדרגות מדרגות באמונה ובידיעת ה׳.
יסוד דומה מופיע בדברי חז״ל בזוהר (רע״מ שמות כה א), שם מעלה הזוהר שאלה: בני ישראל הובטחו שעם היציאה ממצריים יקוים בהם ״וידעתם כי אני ה׳״ (שמות ו׳), ואילו בשנת הארבעים אומר להם משה ״וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה׳ הוא האלוקים״ (דברים ד׳) — מתי אם כן זכו בנ״י לדעת את ה׳?
עונה הזוהר ששתי מדרגות יש בידיעת ה׳: ידיעת ה׳ בדרך כלל — לדעת שיש שליט עליון שברא את השמיים והארץ ואת האדם, וידיעת ה׳ בדרך פרט — לדעת את רצונו המשתקף בפרטי תורתו ומצוותיו. ועפי״ז מסביר הזוהר שעם היציאה ממצריים אכן זכו בנ״י לדעת את ה׳ כמובטח, בהיותם עדים למכות מצריים ולנסים — אלא שהיה זה רק השלב הראשון בסולם ידיעת ה׳, ידיעת ה׳ בדרך כלל.
וכאן התחילו בעצם ארבעים שנה של מסע במדבר — של קבלת תורה ומצוות ועמידה בניסיונות — שבעצם היו ארבעים שנה של מסע במעלה סולם ידיעת ה׳: ״המוליכך במדבר ארבעים שנה… לדעת את אשר בלבבך״, עד למדרגה העליונה של ידיעת ה׳ בדרך פרט. לכן למדו מכאן חז״ל ש״אין אדם עומד על דעת רבו עד ארבעים שנה״. ידיעת ה׳ השלימה הינה מדרגה עליונה שהאדם מגיע אליה רק מתוך עמידה בניסיונות והתדבקות ברצונו של ה׳ ע״י לימוד התורה וקיום המצוות, והגעה אליה היא בסופו של תהליך ארוך של ארבעים שנה, אחרי שכבר הגיע האדם לאמונה בסיסית בה׳.
על פי היסוד הנ״ל ניתן לומר שזו הסיבה שמצוות התפילין, שמסמלת ובונה את הדביקות באלוקים ודעת ה׳ של האדם הפרטי, כוללת פרשיות מתחנת המוצא — ״קדש״ ״והיה כי יביאך״ — שמדגישות את ידו החזקה של ה׳ המודיעה על מציאותו, וגם פרשיות מתחנת הסיום — ״שמע״ ״והיה אם שמוע״ — המדגישות את הקשר לה׳ מתוך לימוד התורה המביאה לידיעת ה׳ השלימה: ״והיו הדברים האלה אשר אנכי מצווך היום על לבבך… ושננתם לבניך ודברת בם… וקשרתם לאות על ידיך״.
כך ששתי פרשיות התפילין המופיעות בתחילת ספר דברים מביעות את המדרגה העליונה של ידיעת ה׳ בדרך פרט — אמונה שהיא עמוקה ומקיפה הרבה יותר מאמונה כללית במציאות ה׳, ושאליה הגיעו בני ישראל רק בשנת הארבעים, ואליה יכול להגיע האדם רק מתוך אהבת ה׳, לימוד התורה וקיום המצוות.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה