סליחות לפועלים ובני ישיבה
מנהגים שונים בסליחות
רמב״ם תשובה פרק ג הלכה ד
אע״פ שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב רמז יש בו כלומר עורו ישינים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם… ומפני ענין זה נהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה ובמעשים טובים ולעסוק במצות מראש השנה ועד יום הכפורים יתר מכל השנה, ונהגו כולם לקום בלילה בעשרה ימים אלו ולהתפלל בבתי כנסיות בדברי תחנונים ובכיבושין עד שיאור היום.
שולחן ערוך אורח חיים, תקפא סעיף א
נוהגים לקום א [א*] באשמורת לומר סליחות ותחנונים ב מראש חדש (א) אלול ואילך (ב) עד יום הכפורים. הגה: ומנהג בני אשכנז אינו כן, אלא (ג) <א> מראש חדש ואילך מתחילין לתקוע אחר התפלה שחרית, ויש מקומות שתוקעין ג״כ ערבית; ועומדים באשמורות (ד) לומר סליחות (ה) ביום א' שלפני ר״ה; <ב> ואם חל ראש השנה ב' (או) ג', אז מתחילין (ו) מיום א' ג שבוע [ה] שלפניו (מנהגים).
ספר המנהיג לרבינו אברהם בר נתן הירחי (הלכות ראש השנה אות כ״ה)
המנהג להשכים בעשרת ימי תשובה לומר תחנונים, ויש מקומות בספרד שמקדימים להשכים מראש חודש אלול, וסמך למנהגם לפי שמשה רבינו עלה לקבל תורה בראש חודש אלול.
הר״ן (ראש השנה ט״ז ע״א)
מה שנהגו בברצלונה וגלילותיה להשכים לסליחות מיום כ״ה באלול, הוא לפי דעתו של רבי אליעזר שסובר בתשרי נברא העולם, וביום הששי למעשה בראשית שהוא אחד בתשרי, נברא אדם הראשון. אבל לרבי יהושע שסובר שבניסן נברא העולם, אין מקום למנהג זה. ובגירונא וגלילותיה נהגו שלא לקום לסליחות עד ראש השנה. אבל יש מקומות שמקדימים לקום בראש חודש אלול, וסמך למנהגם לפי שבו התחילו ארבעים יום שנתרצה הקדוש ברוך הוא למשה, ועלה להר סיני לקבל לוחות שניות.
המאירי בחיבור התשובה
ומזה נהגו במקומות אלו לקום בלילות לומר תפלות ותחנונים בכל שני וחמישי של חודש אלול, כדרך שעושים הכל בעשרת ימי תשובה.
סליחות מול לימוד תורה
סדר היום ר' משה מכיר
אל יאמר החכם או הדיין למה אבטל לימודי כדי להשתתף עם הצבור בסליחות ותחנונים, יתפללו המה ואני על משמרתי אעמודה עוסק בלימודי, כי תלמוד תורה כנגד כולם, חלילה לבעל נפש לומר כן, כי אף על פי שתלמוד תורה אין ערוך אליו, אבל יש עתים וזמנים שצריך להתעצם מאוד בתפלה ותחנונים, וזמן תורה לחוד וזמן תפלה לחוד, ואדרבה מוטל על התלמידי חכמים והזקנים שבדור להעתיר ולבקש רחמים מלפני השי״ת על עם ה' ונחלתו, כי הם המגינים על הדור ותפלתם מתקבלת ברצון.
פרישה מן הציבור
רמב״ם תשובה פרק ג
הפורש מדרכי צבור ואף על פי שלא עבר עבירות אלא נבדל מעדת ישראל ואינו עושה מצות בכללן ולא נכנס בצרתן ולא מתענה בתעניתן אלא הולך בדרכו כאחד מגויי הארץ וכאילו אינו מהן אין לו חלק לעולם הבא.
רבי חיים פלאג׳י רוח חיים (סימן א' ס״ק כ״ו)
והנה ראיתי להגאון רבי שלמה קמחי בשו״ת מלאכת שלמה (חלק אורח חיים סימן ו') שכתב, מנהגינו שביום ראש השנה (אחר התפלה והסעודה) אנו מתאספים ועוסקים באמירת תהלים, ויש תלמיד חכם השקוד על לימודו בגופי הלכות יומם ולילה, ורוצה לפטור עצמו מלקרוא התהלים, באומרו מה לי גופי הלכות שאני עוסק בהם תמיד ומה לי תהלים.
שו״ת יחווה דעת ג מד
ונראה שאינו יכול לפטור עצמו מקריאת התהלים, וקצת סמך לזה ממה שכתב הכנסת הגדולה אורח חיים (סימן תרכ״א), בשם רבינו ישעיה אחרון ז״ל, הובא בשלטי הגבורים (פרק קמא דברכות), אותם תלמידי חכמים שעוסקים בתורה בבית הכנסת ביום הכפורים בשעה שהצבור מתפללים, ומשתמטים מלהתפלל אותם תפלות וסליחות ותחנונים עמהם, לא יפה עושים ע״ש.
בסיכום: תלמידי חכמים שעוסקים בתורה עד שעה מאוחרת בלילה, ואי אפשר להם להשכים קום, ישתדלו לומר סליחות בצבור אחר חצות לילה, וכן ישתדלו מאוד לומר תיקון חצות, כי מעלת אמירת תיקון חצות חשובה יותר מאמירת סליחות עם הצבור, וכמו שכתב הגאון המקובל רבי משה זכות באגרותיו (דף י״א ע״ב), והובא בברכי יוסף (סימן תקפ״א סק״ג) ע״ש. וכן כתב הגאון רבי חיים פלאג׳י בספר כף החיים (סימן ג' אות ל״ג). וכן כתב בבן איש חי (פרשת וישלח אות ז') ע״ש. ועל כל פנים בעשרת ימי תשובה יתאזרו בכל עוז להשתתף עם הצבור באמירת סליחות ותחנונים.
פועלים ומלמדי תינוקות
בית יוסף חושן משפט שלד
וכתב עוד (מרדכי שם) שהמלמד אין לו לעסוק בשום מלאכה אחרת ואסור להיות נעור בלילה יותר מדאי כדי שלא יהא למחר עצל מללמד ואין לו להתענות ולא לעצור במאכל ומשתה וגם לא להרבות במאכל ומשתה וכל המשנה ידו על התחתונה ומעברינן ליה והכי אמרינן בירושלמי (דמאי פ״ז ה״ג) לא יחרוש אדם בפרתו בלילה וישכירנה ביום ולא יעשה בשלו בלילה וישכיר עצמו ביום לאחרים ולא ירעיב עצמו מפני שממעט במלאכתו של בעל הבית עכ״ל.
רמ״א חושן משפט סימן שלג
ואסור לעשות מלאכתו עם הלמוד או לנעור בלילה יותר מדאי, או להרבות במאכל, וכל המשנה ידו על התחתונה ומעברינן ליה.
שו״ת יביע אומר ב - או״ח כח
ועינינו הרואות כמה מלמדי תינוקות החרדים לדבר ה', הקמים לאשמורת בימי הסליחות, אע״פ שאינם רגילים כן בשאר ימים. וכן ראיתי להגאון רי״ח זוננפלד בשו״ת שלמת חיים (חאו״ח סי' פח) שהתיר בזה, משום דהוי כהתנו מעיקרא… נראה שכיון שנהגו כן אין לחוש משום גזל, והוי כהתנו מעיקרא. וה״נ לענין תעניות צבור, שאין לת״ח ומלמדי תינוקות ופועלים לפרוש מן הצבור, וחייבים להתענות. ודמי לדין תענית צבור על כל צרה שלא תבא, שפסק מרן בש״ע /או״ח/ (סי' תקעא ס״ב) בזה״ל: ת״ח אינו רשאי לישב בתענית מפני שממעט במלאכת שמים, אלא א״כ כשהצבור מתענים שלא יפרוש מהם. ומלמדי תינוקות דינם כת״ח.
שו״ת שמש ומגן, ג', נז
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה