פסוקי איכה האחרונים – בחז״ל ואצלינו
הרב מנחם קרקובסקי - ארזי הלבנון
Rabbi Menachem Krakovsky - Cedars of Lebanon
"And Zion, seeing the distress at the time when He will exit, lest the nation despair, for the people are troubled and the land is desolate - 'And Zion said' - 'The Lord has forsaken me, and my Lord has forgotten me.' Do not refuse me, and do not be disgusted with me: 'My children have departed from me.' But mourning and lamenting like a woman in labor. This is still fearsome for you. But if you refuse me, then I will also refuse the abandonment. And I will come with repentance, for I have forgotten, I will not forget you forever, for you established me forever, 'and my establishment will be established.' How does a woman forget her nursing child, that she should not have compassion on the son of her womb? Even if these forget, yet I will not forget you.' Even if the son forgets his father, can a father forget what he said: 'Yet I will not forget you.' If only there were still ways for us to remind ourselves, to continue frightening us with this sign, for we have built against ourselves in a place - we did not forget."
איכה פרק ה, יט-כב (יט) אַתָּה ה' לְעוֹלָם תֵּשֵׁב כִּסְאֲךָ לְדֹר וָדוֹר: (כ) לָמָּה לָנֶצַח תִּשְׁכָּחֵנוּ תַּעַזְבֵנוּ לְאֹרֶךְ יָמִים: (כא) הֲשִׁיבֵנוּ ה' אֵלֶיךָ ונשוב וְנָשׁוּבָה חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם: (כב) כִּי אִם מָאֹס מְאַסְתָּנוּ קָצַפְתָּ עָלֵינוּ עַד מְאֹד:
איכה רבה (וילנא) פרשה ה יט אתה ה' לעולם תשב כסאך לדור ודור, וכי יש ישיבה בלא כסא ויש מלך בלא מטרונה.
כ למה לנצח תשכחנו, א״ר יהושע בר אבין ארבעה דברים אמר ירמיה מאיסה וגעילה עזיבה ושכיחה, מאיסה וגעילה דכתיב (ירמיה י״ד) המאוס מאסת את יהודה אם בציון געלה נפשך והושב על ידי משה דכתיב (ויקרא כ״ו) לא מאסתים ולא געלתים, עזיבה ושכיחה, דכתיב למה לנצח תשכחנו תעזבנו לאורך ימים, והושב ע״י ישעיה דכתיב (ישעיה מ״ט) גם אלה תשכחנה ואנכי לא אשכחך, אריב״ל ארבעה דברים אמר ירמיה מאיסה וקציפה עזיבה ושכיחה, מאיסה הושב ע״י עצמו דכתיב (ירמיה ל״א) כה אמר ה' אם ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוסדי ארץ למטה גם אני אמאס בכל זרע ישראל על כל אשר עשו נאם ה', קציפה הושב ע״י ישעיה שנאמר (ישעיה נ״ז) כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף.
פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא לא - ותאמר ציון ארבעה [דברים] שאל ירמיה את הקדוש ברוך הוא בשעה שפירש [הימנו], על שתים השיבו ועל שתים לא השיבו, ואילו הן, מאיסה וגעילה עזיבה ושכיחה, לפי שראה ירמיה את הדינים המשונים (שם עבור) [שהעביר] על בני ירושלים והוא עומד ומתמיה לומר איפשר הקדוש ברוך הוא שב עליהם מעתה, והוא שאל את הקדוש ברוך הוא ואומר הללו ארבעה דברים, וכן הוא אומר בסוף מגילת קינות, למה לנצח תשכחינו תעזבינו לאורך ימים (איכה ה' כ'), אמר ירמיה לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם למה לנצח תשכחינו אתמהא, תעזבינו לאורך ימים כי אם מאוס מאסתנו קצפת עלינו עד מאד (שם שם /איכה ה'/ כ״ב), למלך שהיה לו מטרונת, והיתה חביבה עליו ביותר, ועל ידי שמטרונת היתה יודעת שהמלך היה מחבבה יותר מדיי, היתה פושעת על כבודו של מלך ומפלגת את גזירותיו, פעם אחת כעס עליה המלך וגזר על עבדיו שיבואו ויגררו אותה בשערה, שושבינה שהיה שם עומד, כיון שראה כן מיד בא אצל המלך, התחיל אומר לו, מרי המלך אמור לי מה, יש בדעתך לשוב עליה, או אין בדעתך לשוב עליה, אם יש בדעתך לשוב [עליה] שליט הוא אדם באשתו, ואם אין בדעתך לשוב עליה היה לך לגרשה שתלך ותנשא לאחר, כך אמר ירמיה לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם המאוס מאסת את יהודה (ירמיה י״ד י״ט) (אלא) אם בציון געלה נפשך (שם /ירמיהו י״ד/) [אלא] אם יש בדעתך לשוב עליה מדוע הכיתנו ואין לנו מרפא (שם /ירמיהו י״ד/), א״ל לך לרבך ולרבו דרבך, משה רבם של כל הנביאים כך אמרתי (לא) [לו] בסוף כל התוכחות ואף גם זאת [וגו'] לא מאסתים ולא געלתים וגו' (ויקרא כ״ו מ״ד), לא מאסתים ולא געלתים הרי על שתים השיבו ועל שתים לא השיבו, כיון שראתה ציון שארבעה דברים שאל ירמיה מן הקדוש ברוך הוא מאיסה וגעילה עזיבה ושכיחה, התחילה תובעת שתים ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני.
"נצח ונחמה"/ בכה תבכה בלילה – הגרי״ד סולובייצ׳יק "לנצח" כאן אין משמעו "לתמיד", אלא "לזמן ממושך; זוהי משמעותו של הביטוי "נצח" במקומות רבים בתנ״ך. אין להעלות על הדעת ניתוק גמור בינינו לבין הקב״ה. הפסוקים מתארים איך אנו פונים לקב״ה ואומרים לו שהרי ודאי יגיע היום שבו נתפייס\ שבו שוב נהיה קרובים; אם כך, מדוע הוא ממתין זמן כה רב? !
שמונה נסיכי אדם/ הרב עמיטל "ותהי התשועה ביום ההוא לאבל לכל הע עם, כי שמע העם ביום ההוא לאמר: נעצב המלך על בנו. ויתגנב העם ביום ם ההוא לבוא העיר, כאשר יתגנב העם הנכלמים בנוסם במלחמה" )שמואל־ב יט, ) צירוף של תשועה ואבל בעולמנו זה, שבו עדיין אין השם שלם ואין הס הכיסא שלם, הוא צירוף שכיח למדי. תשועה ואבל דרים בדרך כלל בכפיפה אחת ת. הרי ממנהגו של עולם הוא, שכל תשועה במלחמה באה עם אבל, ועל הרוב במחיר של אבל. אך יש שהאבל גדול כל כך, ומקיף כל כך, עמוק כל כך ומעיק כל כך, עד שלבו של אדם צר מהכיל את שתי התחושות - את תחושת התשועה בצד תחושת האבל - ואז התשועה כאילו מתגמדת, עד שהיא עצמה הופכת לאבל. "ותהי התשועה לאבל… כי נעצב המלך על בנו". ואם אחרי מלחמת יום הכיפורים, אשר עם כל מוראותיה ישראל נושע בה' תשועת עולמים, אין תחושת התשועה מורגשת לא בציבור ולא ביחיד, לא ברחוב ולא בבית - הרי אין זה משום שהתשועה קטנה, אלא משום שהאבל גדול. ותהי התשועה לאבל.
ירמיהו פרק יד, יט-כ (יט) הֲמָאֹס מָאַסְתָּ אֶת יְהוּדָה אִם בְּצִיּוֹן גָּעֲלָה נַפְשֶׁךָ מַדּוּעַ הִכִּיתָנוּ וְאֵין לָנוּ מַרְפֵּא קַוֵּה לְשָׁלוֹם וְאֵין טוֹב וּלְעֵת מַרְפֵּא וְהִנֵּה בְעָתָה: (כ) יָדַעְנוּ ה' רִשְׁעֵנוּ עֲוֹן אֲבוֹתֵינוּ כִּי חָטָאנוּ לָךְ:
Lamentations: Faith in a Turbulent World, Eikha: Chapter Five\ Dr. Yael Ziegler Eikha remains engulfed in theological despair, anchored to a reality in which God remains distant and angry. Suffering overshadows any vision of a hopeful future as the community resignedly shoulders the burden of its present… Eikha refuses to conclude on a not of false optimism or facile recovery from disaster… Refusing to accept despair, the community exercises its privilege to petition God, concluding our public reading with a bold request… Midrashim often reverse the simple meaning of the book, abandoning fidelity to the text in order to coax from it hope and optimism… As an example consider the way Eikha Rabba interprets the despondent final verse of the book…
The Final Verses of Lamentations -- In Chazal and Among Us Lamentations Chapter 5, verses 19-22 (19) You, O Lord, are enthroned forever; Your throne endures through all generations. (20) Why do You forget us forever, forsake us for so long? (21) Turn us back to You, O Lord, and we shall return; renew our days as of old. (22) For if You have utterly rejected us, You have been very angry with us.
Lamentations Rabbah (Vilna) Chapter 5 Verse 19: "You, O Lord, are enthroned forever; Your throne endures through all generations" - Is there sitting without a throne, and is there a king without a queen? Verse 20: "Why do You forget us forever" - Rabbi Yehoshua bar Avin said: Jeremiah spoke of four things - rejection and revulsion, abandonment and forgetting. Rejection and revulsion, as it is written (Jeremiah 14): "Have You utterly rejected Judah? Has Your soul loathed Zion?" - and this was answered through Moses, as it is written (Leviticus 26): "I will not reject them nor abhor them." Abandonment and forgetting, as it is written: "Why do You forget us forever, forsake us for so long?" - and this was answered through Isaiah, as it is written (Isaiah 49): "Even these may forget, yet I will not forget you." Rabbi Yehoshua ben Levi said: Jeremiah spoke of four things - rejection and anger, abandonment and forgetting. Rejection was answered by himself, as it is written (Jeremiah 31): "Thus says the Lord: If the heavens above can be measured and the foundations of the earth below can be explored, then I will reject all the offspring of Israel for all that they have done, declares the Lord." Anger was answered through Isaiah, as it is said (Isaiah 57): "For I will not contend forever, nor will I always be angry."
Pesikta Rabbati (Ish Shalom) Section 31 - "And Zion said" Jeremiah asked the Holy One, blessed be He, four [things] when He departed [from him]. About two He answered him, and about two He did not answer him. These are: rejection and revulsion, abandonment and forgetting. For Jeremiah saw the strange punishments that He brought upon the people of Jerusalem, and he stood wondering, saying: "Is it possible that the Holy One, blessed be He, will return to them now?" And he asked the Holy One, blessed be He, saying these four things. And so he says at the end of the scroll of lamentations: "Why do You forget us forever, forsake us for so long?" (Lamentations 5: 20). Jeremiah said before the Holy One, blessed be He: "Master of the world, why do You forget us forever? I wonder. You forsake us for so long. For if You have utterly rejected us, You have been very angry with us" (ibid. 5: 22). [The midrash continues with a parable about a king and his beloved queen, and explains how Moses had already received assurance that God would not completely reject Israel, addressing two of Jeremiah's four concerns, while two remained unanswered. When Zion saw this, she began to demand answers to the remaining two concerns. ]
"Eternity and Comfort"/ She Weeps Bitterly at Night -- Rabbi Joseph B. Soloveitchik "Forever" here does not mean "always," but rather "for an extended time; this is the meaning of the expression "netzach" in many places in the Bible. One cannot conceive of a complete severance between us and the Holy One, blessed be He. The verses describe how we turn to the Holy One, blessed be He, and say to Him that surely the day will come when we will be reconciled/when we will again be close; if so, why does He wait so long? !
Eight Princes of Men/ Rabbi Yehuda Amital "And the victory that day was turned into mourning for all the people, for the people heard that day: 'The king grieves for his son.' And the people stole away that day to come to the city, as people steal away who are ashamed when they flee in battle" (II Samuel 19). The combination of victory and mourning in our world, where God's name is not yet complete and His throne is not yet complete, is a fairly common combination. Victory and mourning usually dwell under one roof. It is indeed the way of the world that every victory in war comes with mourning, and usually at the price of mourning. But sometimes the mourning is so great, so encompassing, so deep and so oppressive, that a person's heart is too narrow to contain both feelings - the feeling of victory alongside the feeling of mourning - and then the victory seems to diminish, until it itself becomes mourning. "And the victory became mourning… for the king grieved for his son." And if after the Yom Kippur War, which despite all its horrors Israel was saved with God's eternal salvation, the feeling of victory is not felt either in the public or in the individual, neither in the street nor at home - this is not because the victory is small, but because the mourning is great. And the victory became mourning. Jeremiah Chapter 14, verses 19-20 (19) Have You utterly rejected Judah? Has Your soul loathed Zion? Why have You struck us so that there is no healing for us? We hoped for peace, but no good came; for a time of healing, but behold, terror! (20) We acknowledge, O Lord, our wickedness and the iniquity of our fathers, for we have sinned against You.
Lamentations: Faith in a Turbulent World, Eikha: Chapter Five - Dr. Yael Ziegler Eikha remains engulfed in theological despair, anchored to a reality in which God remains distant and angry. Suffering overshadows any vision of a hopeful future as the community resignedly shoulders the burden of its present… Eikha refuses to conclude on a note of false optimism or facile recovery from disaster… Refusing to accept despair, the community exercises its privilege to petition God, concluding our public reading with a bold request… Midrashim often reverse the simple meaning of the book, abandoning fidelity to the text in order to coax from it hope and optimism… As an example consider the way Eikha Rabba interprets the despondent final verse of the book…
Rabbi Menachem Krakovsky - Cedars of Lebanon "And Zion, seeing the distress at the time when He will exit, lest the nation despair, for the people are troubled and the land is desolate - 'And Zion said' - 'The Lord has forsaken me, and my Lord has forgotten me.' Do not refuse me, and do not be disgusted with me: 'My children have departed from me.' But mourning and lamenting like a woman in labor. This is still fearsome for you. But if you refuse me, then I will also refuse the abandonment. And I will come with repentance, for I have forgotten, I will not forget you forever, for you established me forever, 'and my establishment will be established.' How does a woman forget her nursing child, that she should not have compassion on the son of her womb? Even if these forget, yet I will not forget you.' Even if the son forgets his father, can a father forget what he said: 'Yet I will not forget you.' If only there were still ways for us to remind ourselves, to continue frightening us with this sign, for we have built against ourselves in a place - we did not forget."
נשלח על ידי: Netanel Buchs
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה