ואני תפילתי לך ה' עת רצון
מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק כג
ועבדתם את ה' אלקיכם זו תפלה וכן הוא אומר ולעבדו בכל לבבכם (דב' יא יג) איזו היא עבודה שבלב הוי אומר זו תפלה וכן הוא אומר בדניאל אלהך די אנת פלח ליה בתדירא הוא ישיזבינך (דני' ו יז) וכי יש עבודה בבבל אלא זו תפלה וכן הוא אומר וזמנין תלתה ביומא הוא בריך על ברכוהי (דני' ו יא). ד״א ועבדתם את ה' אלקיכם עבדהו בתורתו עבדהו במקדשו.
מסכת ברכות דף כא עמוד א
ורבי יוחנן אמר: ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו.
בראשית רבה פרשה סח
ויפגע במקום צלי. אמר ר' יהושע בן לוי האבות הראשונים תיקנו שלש תפילות, אברהם תיקן תפילה של שחרית שנ' וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם את פני י״י (בראשית יט כז), ואין עמידה אלא תפילה שנ' ויעמד פנחס ויפלל (תהלים קו ל), יצחק תיקן תפילת מנחה שנ' ויצא יצחק לשוח בשדה (בראשית כד סג) ואין שיחה אלא תפילה שנ' אשפוך לפניו שיחי (תהלים קמב ג) וכן הוא אומר אשיחה ואהמה וישמע קולי (שם /תהלים/ נה יח), יעקב תיקן תפילת הערב שנ' ויפגע במקום ואין פגיעה אלא תפילה שנ' ואתה אל תתפלל בעד העם וגו' ע״ד ואל תפגע בי (ירמיה ז טז).
אמר ר' שמואל בר נחמן כנגד ג' פעמים שהיום משתנה, בערבית צריך לומר יהי רצון מלפניך י״י אלהי שתוציאני מאפילה לאורה, בשחרית צריך לומר מודה אני לפניך י״י אלהי שהוצאתני מאפילה לאורה, במנחה צריך לומר יהי רצון מלפניך י״י אלהיי כשם שזכיתני לראות חמה בזריחתה כך תזכיני לראותה בשקיעתה. רבנין אמ' כנגד תמידין, תפילת שחרית כנגד תמיד שלשחר, תפילת המנחה כנגד תמיד שלבין הערבים, תפילת ערבית אין לה קבע, אמר ר' תנחומה אף תפילת הערב יש לה קבע כנגד איברים ופדרים שהיו מתאכלין באור על המזבח כל הלילה.
אוצר המדרשים יונה
ר' חנינא אומר משבעים אומות היו בה וכו' והיה יונה שלשה ימים במעי הדג ולא התפלל, אמר הקב״ה אני הרחבתי לו מקום במעי הדג כדי שלא יצטער והוא אינו מתפלל לפני, אני מזמין לו דגה מעוברת בשלש מאות וששים וחמשה אלפים דגים קטנים כדי שיצטער ויתפלל לפני, שאני מתאוה לתפילתן של צדיקים.
בראשית רבה פרשה עב
ואחר ילדה בת וגו' תנן היתה אשתו מעוברת ואמר יהי רצון שתלד אשתי זכר הרי זו תפילת שוא, דבי ר' ינאי אמ' ביושבת על המשבר היא מתניתא, אמר ר' יודה בר פזי אף היושבת על המשבר יכול הוא להשתנות הה״ד הכיוצר הזה לא אוכל וגו' (ירמיה יח ו), אתיבון והכת' ואחר ילדה בת, אמר להם עיקר ברייתה שלדינה זכר היה ומתפילת רחל שאמרה יוסף י״י לי בן אחר (בראשית ל כד) נעשת נקבה. אמר ר' חנינה בן פזי אמהות נביאות היו ורחל היתה מן האימהות, יוסף י״י לי בנים אחרים לא נאמר אלא בן אחר אמרה עוד אחד עתיד להעמיד ולווי יהיה ממני, אמר ר' חנינה נתכנסו אימהות ואמרו דיינו זכרים תפקד זו.
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף י עמוד ב
ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל אל ה'. מאי קיר? אמר רבי שמעון בן לקיש: מקירות לבו, שנאמר: מעי מעי אוחילה קירות לבי וגו'.
ילקוט שמעוני ישעיהו רמז תפה
אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי מנין שהקב״ה מתפלל שנאמר והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי, בבית תפלתם לא נאמר אלא בבית תפלתי מלמד שהקב״ה מתפלל, מאי מצלי אמר מר זוטרא בר טוביה אמר רב יהי רצון מלפני שיכבשו רחמי את כעסי ויגולו רחמי על מדותי ואתנהג עם בני במדת רחמים ואכנס להם לפנים משורת הדין.
ספר הכוזרי מאמר ג אות ה
ותהיה העת ההיא לב זמנו ופריו, ויהיו שאר עתותיו כדרכים המגיעים אל העת ההיא, יתאוה קרבתו שבו מתדמה ברוחניים ויתרחק מהבהמיים, ויהיה פרי יומו ולילו השלש עתות ההם של תפלה, ופרי השבוע יום השבת, מפני שהוא מעומד להדבק בענין האלהי, ועבודתו בשמחה לא בכניעה כאשר התבאר. והסדר הזה מהנפש כסדר המזון מהגוף, מתפלל לנפשו ונזון לגופו, ומתמדת עליו ברכת התפלה עד עת תפלה אחרת, כהתמדת כח סעודת היום עד שיסעוד בלילה, וכל אשר תרחק עת התפלה מהנפש היא הולכת וקודרת במה שפוגע אותה מעסקי העולם, כ״ש אם יביאהו הצורך לחברת נערים ונשים ורעים, וישמע מה שיעכיר זכות נפשו, מדברים כעורים ונגונים שתטה הנפש אליהם ולא יוכל למשול בה. ובעת התפלה מטהר נפשו מכל מה שקדם, ויתקנה לעתיד.
ילקוט שמעוני איכה רמז תתקצז
אמר לפניו רבש״ע שמא אין חזרה לבנים, אמר להם אל תאמרו כך יש דור שהוא מצפה למלכותו מיד הם נגאלים שנאמר ויש תקוה לאחריתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם.
ספר הכוזרי מאמר ה אות כז
אמר החבר: זה אמת כאשר ימנע המעשה, אבל האדם מונח לו בינו בין מאוויו ומעשהו, והאדם נאשם כאשר איננו מביא השכר הנראה אל המעשה הטוב הנראה, ועל כן נאמר: +במדבר י' ט'+ והרעותם בחצוצרות ונזכרתם לפני ה' אלהיכם והיו לכם לזכרון לפני ה' אלהיכם, זכרון תרועה +ויקרא כ״ג כ״ד+. לא שהאלהים צריך אל הזכרה והערה, אך שהמעשים צריכים לשלמות ואז יהיו ראויים לגמול, כאשר צריכים עניני התפלה לבטא בהם על השלמות הגמור מהתחנה והבקשה, וכאשר יהיה המעשה והכונה שלמים כראוי, יהיה עליהם הגמול, ויהיה זה על דרך בני אדם כאילו הוא זכרון, ודברה תורה כלשון בני אדם. ואם היה המעשה בלעדי כונה או כונה בלתי מעשה תאבד התוחלת, אלא במה שאי אפשר המצאת הכונה. והתודות על המנע המעשה מועיל קצת תועלת, כהתודותנו בתפלתנו באמרנו ומפני חטאינו והדומה לזה. ובהערת בני אדם והתעוררותם אל אהבת המקום ההוא הקדוש ינחץ הענין המיוחל, שכר גדול וגמול רב, כמו שנאמר: אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד, כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו, - רוצה לומר כי ירושלים אמנם תבנה כשיכספו בני ישראל לה תכלית הכוסף עד שיחוננו אבניה ועפרה.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה