חוקת לפרשת שיעור
יט פרשה (וילנא) רבה במדבר
כשפים כמין נראין עבדין דאתון עובדייא אילין זכאי בן יוחנן רבן את אחד כוכבים עובד שאל ח מזין למת מטמא מכם ואחד אפרה את ונוטלין אותה וכותשין אותה ושורפין פרה מביאים אתם
לאו לו אמר מימיך תזזית רוח בך נכנסה לא לו אמר טהרת, לו אומרים ואתם טיפין וג' ב', עליו
עיקרין מביאין לו אמר לו עושין אתם ומה א״ל הן לו אמר תזזית רוח בו שנכנסה אדם ראית כך מפיך מוצא שאתה מה אזניך ישמעו א״ל בורחת והיא מים עליה ומרביצים תחתיו ומעשנין מזין הארץ מן אעביר הטומאה רוח ואת הנביאים את וגם יג) (זכריה דכתיב טומאה רוח הזו הרוח
אומר אתה מה לנו בקנה דחית לזה בינו ר תלמידיו לו אמרו שיצא לאחר בורח והוא נדה מי עליו חקקתי חקה הוא ברוך הקדוש אמר אלא מטהרין המים ולא מטמא המת לא חייכם להם אמר
הקרבנות כל מה ומפני התורה חוקת זאת דכתיב גזרתי על לעבור רשאי אתה אי גזרתי גזירה
את ותקנח אמו בא ת המלך אמר מלך של פלטין שטינף שפחה לבן משל איבו א״ר נקבה וזו זכרים
העגל מעשה על ותכפר פרה תבא הוא ברוך הקדוש אמר כך. הצואה
ב פסוק יט פרק במדבר בחיי רבינו
זכור ממדת הנמשכת היא "חק" הנקראת המצוה כי לחקה, חק בין, הפרש שיש לדעת אתה וצריך יצירה בספר וכן מכריע, הוא חק כי ולבניך", לך "לחק כד) יב, (שמות מצרים: בפסח שכתוב: כענין
הזכרון יום ובתפלת שם. בשארו חק ב) קלז (שבת מילה: ובברכת בינתים. מכריע חק ולשון א): (ב,
חק "כי ה) פא, (תהלים "את וזהו: שמור, ממדת נמשכת "חקה" הנקראת והמצוה הוא". לישראל
כא- כ, (ויקרא בכלאים, הנאמרת תשמרו", חקותי וכן שמירה, לשון והזכיר אח ובאשת כב) והיתה התורה, חקת "זאת הזכיר: בכאן וכן למועדה", הזאת החקה את "ושמרת י) יג, (שמות
עולם לחקת לכם."זאת
א אות חקת פרשת במדבר קדומים נחל
מטמאה ה הית לזה לטהרם עצמיי ודבר סגולה איזה לאפרה שיהיה יחשבו לא בעבור ואולי שלמה ר' הקדוש ה'. בדבר המקבל לפי והטומאה הטהרה כי להעיר חקה נקראת ולזה הטהורים
ז״ל: אסתרוק
א פסוק יט פרק במדבר להבה יוסף בית
כתב ו ומשפטים. חוקים דהיינו והשמעיות, שכליות מצות חלקים, לשני נחלק התורה כל והנה לעבוד מחוייב אדם כל כי חלקים, ב' השם לנו נתן כן על פ״ו), אלקים עבודת (שער הלבבות החובת
כוללות טובות כנגד הם המשפטים והנה יותר, לעבוד צריך מיוחדות בטובות שמיוחד ומי, ה', כל להתבונן צריך וכן כנגדם, חוקים להם נתן מיוחדת בטובה אותנו מיחד שהקב״ה כיון וישראל
גרם בברואים חסרון שיש זה והנה ה לעבוד צריך מזולתו יותר בטובה מיוחד הוא אם.'אדם ויתלו חסרון, ממנו לצאת יוכל איך שלם שהוא מי ואומרים שכופרים אדם בני יש כן על החטא, החסרון חו״ש יתלה שלא האדם את מדריך והמצוה התורה אמנם חו״ש. יתברך בבורא החסרון
הוא אלא בבורא, שלם ויהיה מרובים טובותיו כראוי ה' עובד אם יראה כי עצמו, את משחית נמצא כראוי החוקים ישמור אם חוקים, ע״י אלא להיות יוכל אינו זה אמנם השלימות. בתכלית חסרון יש מה מפני זה על ג״כ לחשוב יבא ולא דבר, על טעם לידע רוצה ואינו ציוה, כאשר ה' עובד
החוקים לעשות ה' ויצונו כד) ו, (דברים התורה אמרה וע״ז חק, כמו ת באמ זה גם כי בברואים
הימים כל לנו לטוב
תשא כי (פרשת יג פסוק לא פרק שמות הלוי )בית
יתברר דמפרה ורק התורה, חוקת ליה קרי ואמאי שבתורה אחת מצוה רק הוא פרה הרי ולכאורה
דהרי לזה וההסבר היא, חוקה תורה ה כל וממילא שבתורה מצות מכל מאומה יודע דאינו להאדם רמ״ח בו יש השפל שבאדם וכמו בזה זה תלוים וכולם לאחת אחת ומשולבים מקושרים המצות כל
ל״ת ושס״ה עשין הרמ״ח המצות כן באחד אחד ותלויים קשורים וכולם גידין ושס״ה אברים
כולם ידיעת בלא מהם אחת לסוף לירד אפשר ואי אחד כולם והם כאחד קשורים שהגיע וכיון הוא אדומה דפרה מדברינו היוצא ונמצא כולם, יודע דאינו ממילא מוכח טעמה ידע ולא לפרה
שכלו אחר לדון בהם יכשל לבל המצות בטעמי לחקור בשכלו המתבונן לאדם גדול וגדר סייג ות לעש צריך רק לגרוע או להוסיף להכשל יוכל זה ידי ועל טעמם לידע הרואה אנכי ולומר ולהרוס מאומה נטות בלי הקבוע וההלכה התורה כללי ע״פ מרבותינו שקבלנו מה כפי הפרטים בכל הכל
מנגד הוא פרה דמצות ונמצא הדברים, עומק יודע שאינו בעצמו יודע דהוא כיון השו״ע מדברי ומעשים עבודות מלבו לבדות כאלה ברעיונות עוד להכשל שלא וגדר סייג והיא העגל למעשה ממש
הלכה מרבותינו נתקבלו ש: לא חדשים צואת ותקנח אמו תבא פרה על שאמרו המדרש כוונת וזהו
העגל חטא קודם גם בתורה היה זו דמצוה המצוה, של הטעם עיקר שזהו שנתכוונו לא בנה, צואת המקנח הוא זה טעמה ידוע ואינו חוק הוא דפרה דכיון כוונתם ורק לעולם, קדמה והתורה
הדומים כאלה בדברים להבא עוד יכשלו לבל וסייג שמירה היא ילא ממ חוק דהיא דמחמת בנה העבר… העגל חטא גם בה נתכפר וממילא העגל, לחטא ודעת טעם טוב קיט) (תהלים שאה״כ וזהו
אסור לא ההיפוך יראני שכלי אם וגם באמונתי חזק שאני אחר אמר האמנתי. במצותיך כי למדני
ודעת טעם טוב גם ללמדני אתה יכול מעתה הרי: מהאמונה לז (תהלים הכתוב מאמר נמי )וזהו ואח״כ ולמה, מה על שאלות בלא בתמימות הדברים לשמור צריך דבתחילה ישר. וראה תם שמר
ה דרכי ישרים כי יד) (הושע כמאה״כ מיושרים הדברים היאך תראה דלבסוף ישר:'תראה
חקת פרשת במדבר כהן שפתי
המקדש בית שאין בזמן עשיה, קיים המקדש בית שהיה בזמן לומר פעמים, שתי לאמר לאמר ונתחטאו ושרפוה עשאוה כאילו עליהם מעלה ואני ודור דור בכל זו פרשה שיקראו אמירה, קיים
אחר לחודשים ראשון שהוא ניסן חודש ראש קודם זו פרשה לקרוא חז״ל תיקנו ולזה, באפרה, ומקדשים ומטהרים ומחוץ מבית החמץ ומבערין מתחדשים זה שבחודש כמו לומר העגל, , פרשת
כפות תחת אפר ויהיו עלינו, המקטרגים וישרוף מטומאותינו ויטהרנו ינקנו הוא ברוך הקדוש כן נשלמה ששם מצות, תאכלו בערב עד החודש בפרשת זה ואחרי הערב, עד תטמא עד וקורין רגלינו,
טהרתם ולזה מצה. באכילת ישראל של זאת אמר לזה החודש. לפרשת פרה פרשת בין הפסקה יש
מטהרת והיא ושנה שנה בכל פרה פרשת בתורה שיקראו לומר הפרה, חוקת לא התורה: חוקת
תשא כי פרשת משה תורת
עמוקה הוא ברוך הקדוש ואמר פרה טעם לידע ביקש מרע״ה חכז״ל אמרו פרה דפרשת בפיוט הקליר דעת נראה מזה כפרה. לסוררה ותכפר פרה תבוא אומר השני בחרוז ומיד תדע, מה משאול
שאין טמאים לטהר בראשית ימי מששת עמוק סוד היא אלא עגל, מעשה ע״י נתחדשה פרה מצות די הי' מתים הי' שלא כיון אלא פרה לעשות מצווים הי' נמי העגל עשו לא ואפילו טהורים, ולטמא
כמה לעשות הוצרכו ע״א) ה' (ע״ז למקומה מיתה חזרה חטא שע״י כיון אך לעולם, אחת בפרה
טהורים שטימא העגל שעשו ומכיון קדומה, מצוה הוא עכ״פ אבל המקדשות ימי במשך פרות טעם זה שיהי' לא אבל עגל מעשה אותו על מכפר פרה של זו במצוה עוסקים אם אפרו, ע״י ונטהרו
. פרה
חקת פרשת במדבר אלימלך נועם
יוכל זה ידי ועל האדם עם נחקקה שהתורה דהיינו חקיקה, מלשון ב). (יט, התורה חקת זאת וזהו
יכול ידה שעל התורה זאת אך זאת* הנקרא התורה ידי על להשפיע ושמחה חדוה לעורר האדם
שאמרו דרך על בחיים בעודו התורה להעלות יכול נפש במסירות שלומד מי היינו כנ״ל, לפעול במסירות שלומד היינו עליה, עצמו שממית במי אלא מתקיימת התורה אין ב) סג (ברכות חז״ל
כי אדם התורה זאת וזהו נפש. באוה ימות ל
א עמוד לב דף ברכות מסכת בבלי תלמוד
בשביל עולם, של רבונו הוא: ברוך הקדוש לפני משה אמר כך ינאי, רבי דבי אמרי זהב? ודי מאי
די- שאמרו עד לישראל להם שהשפעת וזהב כסף ינאי רבי דבי אמרי העגל. את שעשו גרם: הוא
בשר של קופה מתוך אלא תבן של קופה מתוך נוהם ארי אין
ב פסוק יט פרק במדבר רמב״ן
שאמרו והוא הדין, מן יטמאו לא בנשיקה הנפטרים כי נחש, של בעטיו המת, טומאת וטעם
מטמאין אינן. צדיקים
ב פסוק יט פרק במדבר יקר כלי
תורה שבמתן לפי המת טומאת גרם הוא כי העגל במעשה ה' הראה ושוברו והמשל זה עמוק וענין
שהיתה הפירוש ואין ז), מא רבה (שמות המות ממלאך חירות הלוחות על חירות ישראל נעשו
אם כי ימותו שלא המות ממלאך דוקא הוא זה חירות ענין אלא לגמרי, המות לבטל הכוונה
שהיא ממיתה באה המתים של הטומאה עיקר כל כי טמאים המתים היו לא ואז ה פי על 'בנשיקה שהרי טומאה צד שום בהם אין בנשיקה המתים אבל דמסאבא מסיטרא הבא המות מלאך ידי על
אותו ד״ה בתוס' שם ועיין ב קג (כתובות הכהונה בטלה ביום שבו אמרו הקדוש רבינו שמת )ביום
חורין בני נעשו התורה שבקבלת נמצא בו, להתעסק לכהנים רו התי כן על טומאה שם היה לא כי המות המלאך עליהם והשליטו לקלקולם חזרו שעשו העגל ידי ועל הטומאה ובטלה המות ממלאך
אפר ידי על הטומאה להסיר בנה צואת ותקנח האם תבוא כן על המת טומאת גרם העגל כן ואם
יקר פירוש וזה: הפרה,
פרשת במדבר לוי קדושת חקת
כל ולקיים לעשות צריך האדם רק האדם, מכל נעלמים הם והמצות התורה טעמי כי הכלל,
התורה כל התורה', חוקת 'זאת הרמז וזהו ולקיימם. לעשותם עליו ה' ציווי מחמת התורה,
והמצות התורה קיום עיקר ק ר מהמצות, טעם שום לנו נגלה אין כי אצלינו, חוקים הם והמצות ובזה ולקיימם לעשותם מחויבים אנו לעשות, עלינו ה' צווי מחמת לאמר', ה' 'צוה מחמת. יהיה אשר באדם, אשר והחיות הנשמה הכלל, כי מת, מטומאת לטהר פרה לעשות שצוה מה יבואר
ברוך הבורא ת א לעבוד תמיד רוצה א), קיג, ח״א (זוה״ק הכבוד כסא מתחת נחצב והחיות הנשמה והחיות הנשמה בין תמיד מלחמה ויש מניח, אינו באדם אשר הגוף רק אחד, רגע הפסק בלי הוא
לקיים רוצה אינו הגוף זה ולמה הנשמה. כרצון לעשות הגוף את מנצח הזוכה ואדם הגוף, עם, והמצות התורה טעמי יודע היה אם כי והמצות, התורה טעמי משיג שאין מפני והמצות, התורה כסא מתחת נחצבת והנשמה התורה, טעמי יודע שאינו רק המצות, לקיים רוצה כן גם הגוף היה ואדם רגע, הפסק שום בלי ולקיים לעשותם תמיד רוצה לכך והמצות, תורה טעמי ומשיגה הכבוד
עולה שהנשמה המת אדם ולכך והמצות התורה ולקיים לעשות הגוף על הנשמה מגביר. הזוכה
מהצדיקים הגופים כי מטמאים, אינם הצדיקים קברי ולכך הגוף. מטמא לבדו הגוף ונשאר למעלה אינם שלהם הגופים גם ולכך והמצות, התורה בקיום רוצה כן גם שהגוף עד מזוככים הם התורה טעם גלוי שאינו חוקה הוא שהתורה מחמת התורה', חוקת 'זאת הרמז וזהו, מטמאים.
לעשות יתברך השם צוה ולכך כנ״ל, מותו אחר מטמא הגוף ז וא התורה, לקיים רוצה הגוף ואין ודו״ק במותו. מטמא שהוא לבד הגוף מטומאת לטהר: פרה,
אלימלך נועם חקת פרשת במדבר
לרבים תשובה להורות כדי אלא מעשה לאותו ראוין ישראל היו לא אמרו ב) ד (ע״ז בגמרא, כי פרה הטעם עיקר כל נמצא לרבים* מועלת התשובה כי להראות לכפר פרה מעשה להם הוקם ולזה
כתיב לכך חוקה בעצמה והוא תשובה להורות אם כי היה לא גופא והחטא העגל חטא בשביל הוא
חוקה. בה
נשלח על ידי: אריאל
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה