קרח - כאב עם התמודדות / הרב חנן שוקרון
איך מתמודדים עם אובדן? נטייה טבעית - להפוך את הכאב לכעס לילדים. כעס הוא רגש חם ופעיל, ואילו כאב ופחד זה רגש קר ומשתק. ישראל איבד את הארץ. כולם ימותו במדבר. זו תגובה שמבקשת מקום. קרח מגיע בתזמון הזה.
המילה "קרח" מוכרת לנו בהקשר של מדבר. לפרשת ראה יש פסוק מפתח: ״בָּנִים אַתֶּם לַה׳ אֱלֹהֵיכֶם לֹא תִתְגֹּדְדוּ וְלֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵין עֵינֵיכֶם לָמֵת. כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה׳ אֱלֹהֶיךָ וּבְךָ בָּחַר ה׳ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. ״
האיסורים האלה נוגעים לאופן ההתמודדות של עם יהודי. אבל מה אסור ומה מותר? מותר: לשרוט בבשר, לעשות קרחת, לגודד. אסור - כי עם קדוש, עם סגולה מכל העמים. זה צריך ביאור.
יש שלוש דרכים לא יהודיות להתמודד עם כאב:
**1. קרחה עצמית - לא יקרחו ראשו. ** הפסוק מדבר על אדם שמתאבל ומורט את שיער ראשו. לצערי יש לי חברים ראשונים שפגעו בעצמם כתגובה על האבל. אבל גם ברמה כולנו: אני מאשים פוסט-טראומה, כועס על עצמי, פוגע בעצמי בגלל אובדן או כישלון שחוויתי.
**2. קרחה לאומית - לא יקרחו. ** האיסור דווקא לקרוח את הראש הוא החלק המוביל. בספר ויקרא הוא ברמה הפרטית, אבל אותה נטייה של עבודת אלילים - ברמה הלאומית עושה קרח: מנהיג האומה מורט את שיעור הראש. אם כן, הדרך המוטעית השנייה היא לחפש אשמים - אתה הראש, אתה אשם. המורה אשם, היועצת, המנהל. הילד שלי לא מסתדר בכיתה? אשם המורה. לתלות הכל בהם ולא להסתכל פנימה.
יש כאב גדול באומה מאז 7/10. התגובה שמופנית החוצה היא: ״למה הבאתם אותנו למדבר״ - ועדת חקירה. חשוב להפיק לקחים, אבל זה לא המרכז. דמיינו לעצמכם ציבור שכל יחיד היה כותב על פתק מה הוא יכל לעשות אחרת. זו עבודה אידיאלית - להתמקד בריפוי של הכאב.
**3. אגודות אגודות - לא תתגודדו. ** הדרך השלישית לכאב - חז״ל אומרים לנו: ״להתגודד״ פירושו אגודות אגודות, ״אני לא הייתי חלק מהמחדל״. כמו שאני תמיד אומר לכם: הדרש קרוב לפשט - לחתוך בעם, להפוך לקבוצות קבוצות, לפרק את הגוף. הוא משל לעם. קרח הופך את הדיון ל״אנחנו״ ו״הם״, אוהבי המדינה ושונאיה, לפלגים. זה שוב להוציא כעס החוצה, כי אף אחד לא נשאר איתך לבד עם הכאב, ואתה לא תובן על ידי אותם אנשים כי לא היית איתם. זו תוצאה שחותכת ממך אנשים.
**הדרך המותרת - כי אתה עם קדוש. **
אז איך מתמודדים עם אובדן, כאב או כישלון? זוכר בכל רגע שאין שום דבר שקורה בלי סיבה רוחנית. אם כל הסיבות נכונות, אז אני אשם, או הראש אשם, וצריך להתפלג. אבל אם אתה מבין שאתה עם קדוש, כזה שהוא מעל סטטיסטיקות וסיבות ותוצאות רגילות, אתה מרומם את המבט ושואל במה אני יכול להשתפר, לאן ה׳ מנווט אותי בג׳ונגל של החיים.
״כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה׳ אֱלֹהֶיךָ וּבְךָ בָּחַר ה׳ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. ״
נשלח על ידי: הרב חנן שוקרון
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה