קרח פרשת בס״ד "תשפ ו
הוצאות החזר
םֹלא תָ נְחָ מִּ ל אֶׁ ן פֶׁ תֵּ ל אַ ה' ל אֶׁ ר וַיֹאמֶׁ אֹד מְ ה מֹשֶׁ לְ ר וַיִּחַ
. ם הֶׁ מֵּ ד חַ אַ ת אֶׁ י עֹתִּ רֵּ הֲ וְֹלא י אתִּ נָשָ ם הֶׁ מֵּ ד חָ אֶׁ מֹור חֲ
[ במדבר, טו] זט
אשתי את והרכבתי למצרים ממדין כשהלכתי אפילו
משלהם החמור אותו ליטול לי והיה החמור, על בני, ואת
משלי. אלא נטלתי לא
[רש״י]
הוצאות שמעון הוציא הזו, ההבטחה סמך על עסק. להקים בחינם לו שיסייע עון לשמ הבטיח. ראובן 1
ראובן את לחייב ניתן האם תשלום. מבקש שהוא ואמר ראובן בו חזר ואז העסק, הקמת לטובת
לשמעון הוצאות החזר? לשלם
2 להוצאות– שגרם חוזר 'ק. צ ההוצאות את לשלם על? מי
3. בשעטו״מ– להתחתן החליטו ודינה יששכר האירוסין את דינה ביטלה החתונה, לפני ימים. מספר
ומש יששכר שמ תובעים פחתו די של שפחתה את תשלם ה נ ההלכה מה? . לאולם הביטול דמי
ולא זרעים מכר
צמחו
שבוטלה חתונה
ראב״ד רמב״ם •מחלוקת לרמב״ם ישובים •ארבעה מעיסקה חזרה קדימה דמי אחרי
על הוצאות הוציא לסיוע הבטחה סמך
בחינם
הוצאות תשלום
חוזר בצ׳ק משפט הוצאות
הוצאות החזר
אונס כשנגרם
1. צמחו ולא זרעים לחברו מכר
באחריותן חייב נאכלין שאין גינה זרעוני צמחו ולא וזרען לחברו פירות המוכר דתניא
אומר יוסי רבי באחריותן חייב אינו פשתן זרע לוקחין הרבה לו אמרו זרע דמי לו נותן
… אחרים לדברים אותו
רב אמר אומרים יש מאן הוצאה אף אומרים ויש הוצאה ולא זרע דמי לו נותן מהו ת״ר
היא רשב״ג חסדא
] א-ב צג "ב [ב
באחריותן חייב צמחו ולא לחבירו נאכל זרעונים של עצמן אין ש גינה זרעוני המוכר
עצמן מחמת צמחו שלא והוא לזריעה, שחזקתן ממנו שלקח הדמים את לו ומחזיר
לא הברד מחמת שמא באחריותן חייב אינו בו וכיוצא בברד הארץ לקתה אם אבל
בזה כיוצא כל וכן צמחו
[ ] א מכירה׳הל מהל טז 'פרק רמב״ם
ויפסיד רעים הן שמא אדעתיה לאסוקי ה״ל מ״מ רעים, שהם המוכר גם ידע שלא ואף
ואין בארץ, ונרקב כלה כבר שהוא אף דמיו כל לו להחזיר צריך נמי הכי ומשום זרעו.
והוציא שטרח מה אבל המעות, לך אחזיר ואני זרעי לי החזר להלוקח לומר יכול המוכר
להלו ליתן המוכר צריך אין בזריעתן קח
] מו ס״ק רלב סי' [סמ״ע
2. שבוטלה חתונה
יחלק או לריעיו ויאכיל סעודה אדם כל שיעשה המדינה מנהג היה שאם רבותי הורו
משלמת בה וחזרה העם כל שעושין כדרך ועשה בהן וכיוצא ולחזנין לשמשין מעות
לו שיהיו והוא משלם, חבירו ממון לאבד הגורם וכל ממון לאבד לו גרמה שהרי הכל,
ונוטל נשבע זה שאין הוציא כמה. עדים
/ ולא גנה לזרעוני דומה הגרמה וזאת בזה רבותיו עם משוה איני א״א הראב״ד /השגת
עושה הממון שבעל ממון אבוד דבר של וכללו ההוצאה, (אלא) לו משלם שאינו צמחו
עכ״ל פטור זה לו שגרם פי על אף. אותו
[ ומתנה זכיה הלכות מ פ״ו רמב״ם ] כד הלכה
ולפיכך בהן להרויח כדי הוצאות בהן מוציא היה ששם לזריעה דומה שאינו לתרץ ויש
להשתכר כוונתו היתה לא כאן אבל להרויח כדי שהוציא מה זה שישלם בדין אינו
הוא בדין בה חזרה והיא עליה נסמך שהוא וכיון העיר במנהג להתנהג אלא בדבר
ונמצאו מחבירו קנקנים הלוקח בתוספתא ששנינו למה דומה שאינו וכ״נ שתשלם
מתכוין היה דהתם יין דמי לא אבל קנקנים דמי לו להעמיד חייב ונשתברו פטסאות
וצ״ע המחבר דעת נראה זה בתשמישן. ליהנות
משנה] [מגיד
יש ואם ממונו לאבד לו גרם הרי בזו ובין בזו דבין זה בחילוקו יש טעם מה הבנתי ולא
הגורם פטור להשתכר כוונתו כשאין גם א) ס (ב״ק דפטור בנזקין גרמא מטעם לפטרו
בפרק תנאי בה פליגי גינה זרעוני דבמוכר עיקר נראה אלא בידים הזיקו שלא כיון
בנזקין דגרמא ע״ג אף לשלם חייב היציאה דאף בר סו ורשב״ג ב) צג (ב״ב פירות המוכר
ודמי בשתו דמי לו נותן המאכל שקלקל אומן דאפילו קנסא מטעם לשלם חייב פטור
דקנסינן משום הוא דגרמא גב על אף יאכל מה לו ואין אורחים שזימן אורחיו בושת
"ק כת אלא כרשב״ג הלכתא ולית הוצאה) אף (ד״ה להדיא לשם רשב״ם פירש וכך ליה
דאומן ואצ״ל ליה קנסינן לא ליה זבין דלרפואה למימר ואיכא בסתם לו דמכר דכיון
חשבינן מקום מכל הוא דגרמא ע״פ אף הכא אבל בשתו דמי לו לשלם מיחייב לא
ולהאכיל סעודה לעשות המדינה אנשי כל שנהגו כיון פיו על ההוצאות הוציא כאילו ליה
כי הכל את שתשלם הוא דינא הילכך הללו ות הוצא יוציא שלא אחד ואין וכו' לרעיו
דפטור בנזקין גרמא בכלל ואינו אלו הוצאות להוציא לו ציוה כאילו הוא דגרמי דינא
עשירי שורש סוף קולון מהר״י בתשוב' ועיין
נ] סימן העזר אבן [ב״ח
משום לשלם חייב ורגיל השכיח דבר הוא אם בנזקין גרמא וגם דגרמי לדיני זה מדמה
קנס
ס״ק נ סי' אבה״ע מחוקק [חלקת ] י
ונראה להרויח בלא או להרויח כדי בין יש חילוק דמה לחלק כדאי זה בחילוק ואין
מוכר כשהוא דהיינו המעשה התחלת בשעת הרגש שם אין דבזריעה לחלק לענ״ד
המוכר אין אז צמח כשלא ואח״כ הוא רע ההיא שזרע ידע לא עצמו שהמוכר אפשר
דהיינו מורגש שההיזק עת בש בכאן אבל מורגש שהזיק בשעה דהיינו מידי עביד לא
שהיה דמתחילה היזק נעשה בחזרתו דאז ההיזק הגורם הוא הוצאות לו שגרם במה
בשעה אלא היזק נקרא היה ולא הוצאות באותן ליה ניחא היה בו יחזור שלא סבר
הו״ל שחוזר במה שפתיו ועקימת חוזר הוא השעה ואותה ההיזק מתחיל אז שחוזר
בידים כמו והוא מעשה
] ה ס״ק נ סימן העזר אבן [ט״ז
3. קדימה דמי אחרי מעיסקה חזרה
געלד האנד ע״י מדינתינו אנשי עם פולין אנשי שעשו יבשים פירות במקח שאלתו ע״ד
/ הלוקחים חזרו ואח״כ להם, להביאם מקדמה/ קדימה, . דמי
… עשה ללוה שאמר במלוה מ״ו) ס״ק ל״ט (ססי' הסמ״ע שכתב למה ראי' דמזה ונ״ל
שהוציא סופר שכר דמי להלוה לשלם דצריך המלוה חזר ואח״כ לך ואלוה שט״ח לך
מהל הכ״ד (פ״ו והראב״ד הרמב״ם במחלוקות דתליא נראה הי' ולכאורה גרמי, 'מחמת
לשמשים שהוציא מה לו לשלם ם דצריכי להרמב״ם ס״ל היא, דבחזרה /זכיה/) נחלות
לכאורה א״כ ההוצאות, לו לשלם דא״צ חולק בהשגות והראב״ד גרמי, מדין ולחזנים
דדינא ספיקא והוי הרמב״ם לשיטת הוא ז״ל דהרא״ש. דינא
הוציא דבזרעונים לחלק הה״מ ותירץ גינה מזרעוני הראב״ד הקשה יפה באמת אמנם
אם המדינה, כמנהג להתנהג אלא להשתכר הוצאות היה לא בחזרה אבל להרוויח כדי
כדי עשה באומן דהא פטור, בזה יהי' להרמב״ם דגם דהרא״ש ההיא יקשה לכאורה כן
וכן בזרעונים, דוקא לי נראה ולזה, מזרעונים הראב״ד קושיית להרא״ש ויקשה להרויח
בזרעונים וכן הוא, כן דממילא רק וכדומה, לשמשים להוציא לו אמרה דלא היא בחזרה
והרמב״ם ההוצאה להחזיר דא״צ להראב״ד ס״ל ובזה ויזרע, שיוציא המוכר אמר לא
הנ״ל ובסמ״ע בהרא״ש אבל לשלם, חייב להשתכר ההוצאה עשה דבלא לי' סבירא
לשלם חייב כן עשה פיו ועל שטר שיעשה אמר ומלוה כלי, שיעשה מן להאו דאמר
ואקנה לכאן הפירות הבא לו שאמר כזה הי' דידן בנדון אם כן ואם לכ״ע, וזהו הוצאותיו,
ההוצאות לו לשלם צריך. ממך
קלד] סימן קמא מהדורא איגר עקיבא רבי [שו״ת
4. ראובן ההבטחה סמך על הוצאות הוציא ושמעון בחינם לסייע הבטיח
הלה הוציא אשר ואחר ההוצאה זולתי חנם בעבורו להשתדל שמעון שהבטיח ראובן
אם יגמור שלא לו ואומר מדיבורו ראובן בו חזר להגמר עומד הדבר והיה מעותיו את
ביד ראובן מעות באו ושוב כרצונו בממון פייסו שמעון עשה וכן וכך. כך לו יתן לא
כ שלא כי באמרו לעכבם שמעון ורוצה שמעון … בממון לפייסו הכריחו דין
דה״ל אנפשיה דאפסיד הוא שמעון ראובן דברי סמך על מעותיו שהוציא גב על ואף
. . ראובן. ביה הדר דלמא אדעתא לאסוקי
דכיון מאי טעמא דהתם וזבין תלוה כמו דחשיב ודאי בשבילו מעותיו הוציא ואשר
ליה מטי נמי הכי ומקני גמר אונסיה אגב המכר דמי קבלת דהיינו הנאה ליה דמטא
והנאות כקרקע להיות שמעון שנתן המעות וחזרו לדרושו השיג שהרי הנאה לשמעון
. . הקרקע כדמי להיות חזרה תמורתו קבל אשר. השתדלות הרי הזה בנדון הכא אבל
פשיטא מעותיו הוציא ובשבילו ההוא בהשתדלות חפץ שהוא דעתו שמעון גלה
דפרדיסא. מעשה מההוא וכן וזבין מתלוה גרע דלא ופשיטא
שראובן מאחר בכה״ג חשיב לא אונס דאפילו לע״ד נראה דין מן ובר דין מן בר ועוד
ולא לו. יתן לא אם בעבורו לטרוח רוצה היה שלא אלא מעות לו ליתן שמעון כפה לא
ומכריחו… כופהו דהתם וזבין דתלוה להא דמי
קלג] שורש מהרי״ק [שו״ת
הכא ז״ל והראב״ד דרבינו בפלוגתא תליא לא אי ראובן חייב אי מלתא דהאי ונראה
מעות לחלק או סעודה שיעשה המדינה מנהג שאם שכתב רבינו דלדעת בפרקין
הראב״ד ולדעת זה בנדון חייב ה״נ ממון לאבד לו גרמה שהרי הכל משלמת בה וחזרה
מעותיו הוציא ואשר מהריק״ו ד עו ומ״ש ודוק. ההוצאה הוציא הממון דבעל פטור ה״נ
שלו הלוקח שנותן מעות דהתם דמי דלא ל״נ כו'. וזבין תליוה כמו דחשיב ודאי בשבילו
אותה הכא אבל ומקנה גמר אונס נמי ואיכא מנכסיו הלה שנותן מה אגב ואיכא הם
כיון וזבין כתליוה חשבינן לא למה למוכר הנאה ומטי שליחותו הלה שעושה ההנאה
לא ודאי והא בעדו להשתדל שהבטיחו תנאו מכח ההנאה אותה לעשות דמיחייב
ליתנן חייב היה לא המכר דמעות כההיא ומקנה גמר זוזי אגב שנאמר כדי הנאה חשיב
ומש״ה התליה בשעת המעות נתן הלוקח דהתם וזבין לתליוה דל״ד אמינא עוד ודוק. לו
אח״כ באה וההנאה עכשיו נותן דזה זה בנדון אבל ומקנה. גמר זוזי אגב אמרינן
ומנא עכשיו. ההנאה מטי דלא כיון קרקע כנתינת המעות נתינת חשיב לא שישתדל
קדושיו דאין וקדיש תליוה גבי ב) מ״ח (דף חזקת בפרק התוס' דכתבו ממאי לה אמינא
דהוי קדושין ליהוו לא דקדושין הפקעה דבלא תימה כו' כהוגן שלא עשה דהוא קדושין
הנאת שיש לפי לפרש ודוחק כלום לה נותן אינו לו שקנוי גופה נגד דכ ויהיב תליוה
וביאה בכסף אלא הוי לא קדושין קדושיו וקדיש תליוה דאמר אמימר דא״כ ועוד ביאה
מאי אח״כ שיתן מה זוזי אגב דגמר וזבין תליוה דחשיב איתא ואם כו'. לא בשטר אבל
ובשטר כהוגן שלא דעשה ם משו טעמא דהוי אמימר אמר נמי בשטר אפילו להו קשיא
ע״ד דקדשה כיון דהא אח״כ לה שיבא ביאה הנאת לה דמטי וזבין כתליוה חשיב נמי
א״ו וזבין. כתליוה חשיב ביאה דהנאת אדעתייהו להו סלקא והשתא קדשה לבועלה
לא הנאה) (או כתליוה האונס בשעת אינה ומקנה גמר דידה דאגב הנאה דאותה כיון
"ע וצ ומקנה גמר אמרינן
[ מ פ״ו למלך משנה הל' ומתנה זכיה ] כד הלכה
5. חוזר בצ׳ק הוצאות תשלום
בבנק המקבל והפקידו שיק לחבירו שנתן במי דנתי ק הערה ב פרק הלואה ובדיני
ועתה השיק, בהחזרת הבנק הוצאות לו להחזיר השיק בעל צריך אם השיק, והוחזר
והיה צמחו, ולא גינה זרעוני לו למוכר דדמיא לומר יש דלכאורה חייב, דלכו״ע לי נראה
אבל הבנק, בהוצאות ה״נ הזריעה, וצאות ה לו להחזיר צריך שאינו שכשם לומר מקום
עצמו שהוא משום אלא בהוצאות חייב אינו דלכן נראה הראב״ד שמדברי אינו, זה
צריך בשיק, פגם שנמצא כיון וה״נ ההוצאות, הוציא הוא לא הרי בנ״ד וא״כ הוציא,
גינה דזרעוני בהא שסובר המ״מ לדעת וגם מחמתו, לו שבאו ההוצאות כל לו להחזיר
מעותיו אלא בבנק, הפקידם להרויח לא כאן הרי להרויח, שהוציא מפני פטור ן שלכ
גרע ולא לו נתנו כן דעת ועל בבנק, שיק שמפקידים המדינה, מנהג וכן לגבות, רוצה
שמדברי שוגג, השיק בעל היה באם לעיין ויש הרמב״ם. שמחייב אירוסין מסעודת
אחרת למדינה להוליכו, שרוצה לו כשאמר שאף משמע כא סעיף רלב בסימן השו״ע
כשקיבל בנ״ד וא״כ ההוצאות, לו להחזיר חייב אינו מום בו שיש ידע לא המוכר אם
פטור יהא בחשבונו, שטעה אלא שלו שיק אפילו או טוב, שהוא וחשב מאחר. השיק
הוציא עצמו שהוא משום אלא שם פטרוהו לא דע״כ דאפשר שחייב, יותר ונראה
חייב בלא״ה אבל המ״מ, כסברת להרויח שעושה מפני או ד, הראב כסברת "ההוצאות
בהם שיש יודע שאינו גינה זרעוני בין לחלק לפוסקים הו״ל דבלא״ה ועוד בשוגג, אפי'
ומשמע היא, מזידה הנזק גורם שהוא חזרה שבשעת אירוסין דסעודת להך מום,
בשוגג חייב נו אי דגרמי שמדיני הפוסקים לדעת לעיין יש ומ״מ לחלק, אין כך שמשום
להלן ועי' בכך, חילקו לא למה לז סעיף להלן כמ״ש באונס, . או
המפקיד משך באם טו סעיף ט פרק יהודה ברית בספר במ״ש גם לדון יש ועפי״ז
ברבית חייבוהו כך ומתוך השיק הוחזר ואח״כ שהופקד השיק סמך על חשבונו, מתוך
הרי טוב הוא שהשיק הנחה מתוך אלא הבנק מן הלואה ע״ד משך שלא דכיון דאפשר
הוצאות בכלל זה גם בבנק ברבית אותו שמחייבים, מה הוא מזיק ממונות שמדיני וכיון
אלא מעות, להמתנת נתכוין לא שהרי ע), הערה להלן (עי' כאן אין רבית איסור גם
אפשר מיד, ניכר ההפסד שאין משום פטור שלכן גינה דזרעוני בהך הט״ז שלדברי
כאילו הוי הראב״ד לדעת שבזה אפשר ועוד מיד, בא הנזק אין כאילו הוי בזה שגם
מפני אלא נתחייב בבנק ההפקדה מכח לא שהרי ההיזק, עשה צמו ע הממון בעל
אלא אינו ושוב לטובתו, משך הרי המ״מ לסברת וכן מהחשבון, משך בעצמו שהוא
אבל בגרמא, לפצותו מותר וממכר מקח בדרך שהוא שבשיק נראה זה ועפ״י גרמא,
לומר שאין ונראה גרמא, על לפצותו שאסור ב בפרק שם כתבתי כבר הלואה בדרך
או זמן, הארכת בשעת ניתן אא״כ במלוה, זקפו כאילו השיק יהא מו״מ בדרך שאף
במלוה כזקפו דהוי שיק לו ונתן החשבון. כשסיכם
ח חושן [פתחי פ״ג "ו הערה ] סג
6. ת הוצאו הוציא ו משפט וצאות ה ו פי על
בעיר לדון שהזקיקו פי על אף יציאותיו, לשכנגדו לשלם חייב אינו בדין המתחייב
היה אם אבל אחרת. בעיר לדון שרוצה אלא בדינא, למיקם מסרב דלא וה״מ אחרת.
כל לו לפרוע חייב לדין, לירד לכופו הוצאות להוציא התובע והוצרך לב״ד, לבא מסרב
בערכאות תבעו שאם שאומר מי ויש. סרבן שנעשה משעה (שהוציא )הוצאותיו
בערכאות להוליכו הוצרך סרובו שמתוך פי על אף וטוענים, בדיינים הוצאות, והוציא
: הגה הוצאותיו לשלם חייב. אינו עליו להוציא הוצרך דאם להו וסבירא חולקין ויש
ע״ג כלל הרא״ש (תשובת לו לשלם חייב עכו״ם, של ערכאות ידי על לכופו הוצאות
שאמר מי כ״ו. סי' כדלקמן ב״ד, ברשות שעשאו ובלבד עיקר, לי נראה וכן ב'), סימן
הלך לא השני ו והלך, אחריך, אבוא ואני לך לו: ואמר אחר, במקום לדון שילכו לחבירו
צריך כשהסרבן בורר). זה ס״פ (מרדכי יציאותיו כל שהלך לזה לשלם צריך אחריו,
הוציא כמה לברר צריך אלא ויטול, הוציא, כמה שישבע אומרים אין ההוצאות, לשלם
לו ישלם וכזה הוצאותיו לו ישומו הב״ד. או
ה] סע' יד סי' חו״מ ו״ע [ש
דאליבייהו ונ״ל לו גורם שזה ממש ממונו בהפסד היינו דשכיח לגרמא רז״ל דקנסו דהא
שילך לחבירו האומר י״ד סי' רמ״א בהג״ה הובא מהר״ם בשם המרדכי מ״ש הוא
ומזה יציאותיו לו לשלם צריך אחריו הלך לא והוא חבירו והלך עמו לדון פלוני למקום
וחבירו פלוני יום חתונה זמן לו וקבע תן הח בנו עם שיבא לחבירו שכתב שמי פסקתי
התנצלות לחבירו אין שאם החתונה הוצאות הוציא וזה בא ולא ושיבא כן שיהי' השיבו
וכן לבא ראוי שהיה והשדה הגפן פרי מש״כ היזקו לו לשלם חייב שנאנס מספיק
פטור לכ״ע כיסו. מבטל
[ קסח] סי' יאיר חוות שו "ת
7. אונס נגרם ש כ הוצאות החזר
שהמשודך שנשבעה או מבוררת בטענה עלי מאיס שטוענת במשודכת השאלה ע״ד
ההוצאות להמשודך להחזיר המשודכת אבי מחויב: אם ה עלי מאיס
פטור המשודכת שאבי דאף מבואר קי״ז סי' ח״ג יעקב שבות בתשו' הנה תשובה
בהוצאות… חייב מ״מ מקנס אנוס שהוא משום מקנס פטור שאבי' דאף דבריו וביאור
לא ואמנם י״ד. ס״ק נ' סי' תשובה בפתחי והובא מצדו החתן יפסיד לא עכ״פ מ״מ
דבריו טעם ביאר לא כי קאמר דינא או פשרה בדרך כן פוסק יעקב השבות אם. נודע
למה בתשובה הרשב״א כמ״ש אנוס שהוא מטעם מקנס פטור האב אם דלכאורה
תשובה בפתחי הובא קס״ח סי' יאיר בחות לפמ״ש קשה והיותר הוצאות לשלם ריך צ
אין אם וכ' הוצאות לשלם דצריך אחריך ואני לך דאומר הדין על ט״ו ס״ק י״ד סי' ח״מ
קצה״ח ועיין מהוצאות פטור אונס טענת לו יש דאם ומבואר שנאנס התנצלות לחבירו
וא״ל לשחטו וירא פרה לו שהי' דראובן דס״ל דהרא״ש בטעמא שכ' ד' ס״ק ר״ז סי'
דיכול ונטרפה משכון ונתן כשרה בין טריפה בין הבשר יקח והוא שישחטנה שמעון
באומר ל״ט סי' סוף הסמ״ע כמ״ש היזקו דלשלם קצה״ח והקשה קנין הי' שלא לחזור
של״ג סי' מבואר וכן סופר שכר להחזיר דצריך המלוה בו וחזר שטר וכ' שילוה לחבירו
שיהי שסבר אונס הוא דכאן וכ' שם עיין בו וחזר ואקחנו מלאכה עשה לחברו 'ומר בא
שמעינן מ״מ לקמן יבואר כאשר בזה צ״ע דדבריו הגם כשרות בהמות דרוב כשירה
הגורם דכל בתרא הגוזל פ' במלחמות הרמב״ן וכ״כ היזק מגרם פטור דבאונס מדבריו
פטור באונס חבירו ממון: להפסיד
מהוצאות פטור באונס אחריך ואני דבלך וקצה״ח יאיר לחות לי' דפשיטא דמה איברא
וחילי בהוצאות חייב שנאנס אף אחריך ואני דבלך להיפך י״ד סי' ח״מ בכנה״ג 'מבואר
לשלם חייב לד״ת בא שלא הבעל שנאנס דאף שכ' י״ב סי' סוף בתשובה רמ״א מדברי
היזק וגרם בא שלא מה היזק גרם אלא ל״ה י דהר תמוהין כנה״ג דברי גם אבל הוצאות.
כנה״ג על שתמה מקוטנא הגאון מהרב ישראל ישועות בספר ומצאתי פטור באונס
דהו״ל משום הרמ״א דטעם להציל שירד ומה בזה. לתמוה יש רמ״א תשו' על וגם
מציל אין פטור באונס היזק דגרם דכיון שביעה כדי בו אין אחרים בממון עצמו מציל
דמקרי ס״ל ומ״ה ממון אונס רק הי' לא דרמ״א בהך שמא אך אחרים. ממון ב עצמו
פטור באונס היזק דגרם הלכה זה דדבר כיון ועכ״פ צ״ע ועדיין חבירו בממון עצמו מציל
יעקב השבות על צ״ע: ע״כ
קי] סימן א העזר אבן יצחק בית [שו״ת
נשלח על ידי: ינון
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה