תורה שמחברת שמים וארץ - קובץ לשליחה להדפסה

הפסיקה דרך בנושא מאמרים קובץ

זצוק״ל אליהו מרדכי הרב מורנו של

עניינים תוכן

הקדמה. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 3

סופר חיים יעקב רבי הגאון ירושלים החיים" "כף ישיבת ראש – שליט״א

חי איש הבן בעל זצ״ל חיים יוסף ר' הגאון הגדול רבינו משנת על. . . . . . . . . . . . . . . . 4

אליהו שמואל רבי הגאון הראשית הרבנות מועצת וחבר צפת העיר רב – שליט״א

וארץ שמים שמחברת תורה. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 14

זעפרני דביר רבי הגאון זצ״ל הרב מרן כתבי עורך – שליט״א

ההלכה פסיקת על הקבלה השפעת. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 22

שבתאי שלו הרב קהילות רבני איגוד – יצ״ו

נושאים במגוון זיע״א אליהו מרדכי הרב מרן של דרכו. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 36

שמורות הזכויות כל

בברכה יתקבלו והארות הערות

shalev. shabtay@gmail. com

הקדמה

של מאורו ליהנות הקב״ה זיכנו האחרון הדור "בדורנו האדיר הגאון ופרישא, קדישא בוצינא חיים יוסף ח״ר זיע״א חי" איש ה״בן בעל שהיה הגולה, בני כל של רבן, ובאגדות במקרא ובקבלה, בפשט התורה חדרי בכל בקי שר הרש״ש ובדברי האר״י בתורת ובמשלים, במדרשים לדע הארי כלב לבו והיה הזוהר. בית דברי כל ת הפוסקים לאחרון ועד מהש״ס והאחרונים הראשונים ומספריו ליה, אניס לא רז כל השו״ת. ובספרי בספריהם התורה. מקצועות בכל הרבה בקיאותו ניכרת

ובמיוחד בספריו שילב זיע״א חיים יוסף ח״ר מרן יוסף רבי מרן פסקי את חי" איש "בן העיקרי בספרו האר״י ובראשם המקובלים הזוהר פסקי ואת ז״ל קארו חלקי בכל והנסתר הנגלה בין וחיבר זיע״א הקדוש צדק במאזני לשקול ז״ל חיים יוסף רבי והוצרך התורה. בהם לילך לציבור אפשר דברים איזה קודשו ברוח רק בינתיים מהם ואיזה והמקובלים ז״ל האר״י כדברי בכל פסקיו ונתקבלו הקב״ה וזיכהו סגולה. ליחידי שהוא הקודם הדור גדולי עליו שאמרו עד ישראל, ישראל. בית ישק פיו ועל האחרון הפוסק

שלו. חידוש אינה זו שיטה של עיקרה יוסף רבי מרן קארו בעשרות בכתביו שילב הפוסקים גדול ז״ל הכלל פי על הקדוש, הזוהר פי על הלכה פסקי מקומות נגד במפורש בגמרא נתבאר שלא מקום "בכל כי שכתב גם הפוסקים". כנגד אף הזוהר, כמו הולכים – הזוהר והמקובלים. הזוהר כדברי דברים בכמה פסק הרמ״א

של ובניין מניין רוב נקטו אלו יוסף הבית מרן כדברי בעקבותיו. שבאו הספרדים הפוסקים

זצוק״ל. אליהו מרדכי הרב מרן עכ״ל

הרב של בספרו בהרחבה התבארה זו פסיקה שיטת א' חלק מרדכי מאמר שו״ת )במבוא(.

* * *

מרן של פטירתו אחרי שנים כעשר נמצאים אנו הרה״ג לציון הראשון אליהו מרדכי הרב במהלך זצוק״ל. ספרים זצוק״ל, הרב על נאמרו רבים שבחים אלו, שנים מספריו הרבה אודותיו, חוברו שלמים דרשות( הלכה, )שו״ת, מדשות. ובבתי כנסיות בבתי כיום ונמצאים הודפסו וגדל. הולך זצ״ל הרב מרן של לתורתו הביקוש

שיטת היא מה הרב? של ההלכתית דרכו היתה "מה

אלו – אחרת?" ולא כך פסק מדוע שלו? הפסיקה הרב. מרן תלמידי נשאלים פעם שמידי השאלות מקצת

כינסנו זו בשיטה3בחוברת שעוסקים שונים מאמרים שונה. מכיוון אחד כל בהרחבה אותה ומבארים זו

שליט״א סופר חיים יעקב הרב הרה״ג "על במאמר בן בעל זצ״ל חיים יוסף רבי הגאון הגדול רבינו משנת זו, פסיקה דרך על חשובות הקדמות הקדים חי" איש איש הבן כי הסביר בנוסף, מזמן ההלכה חותם היה חי קיבץ הבא״ח ובחיבוריו ערוך, השלחן בעל זצ״ל מרן והמקובלים הפוסקים רבותינו ושיטות דעות כל וריכז זמנו, ועד זצ״ל מרן מזמן ונוספו התחדשו אשר נ״ע והוא ולמעשה להלכה מהם המורם והעלה סילת ומהם שנתפשט חי" איש "בן והמופלא הקדוש חיבורו הוא ישראל. תפוצות בכל

וארץ" שמים שמחברת "תורה במאמר הרב מו״ר שליט״א אליהו שמואל מבחינה בהרחבה מסביר הגאולה תורת של מעלתה על הלכתית–אמונית הרב למרן שהיה הכוח על לארץ, שמים בין שמחברת הגלות, הפך זה וכל וארץ, שמים של תורה לחבר זצ״ל האם שבשמים. לאביהם ישראל בין הניתוק שהיא היא"? בשמים "לא באמת

ההלכה" פסיקת על הקבלה "השפעת במאמר הרב שליט״א זעפרני דביר מרן של שיטתו את באורך מציג עם לציבור ובהוראתה ההלכה בפסיקת לציון הראשון זו. לפסיקה מעשיות דוגמאות

למגוון שמתייחס קצר מאמר הוספנו החוברת בסוף זצ״ל הרב של בדרכו נושאים רב לאשכנזים, ספרדים בין )לחבר

פסיקתו( על לחולקים יחסו ההלכה, במקורות קיצור מחמיר, או מקל.

חוברת בהוצאת והתומכים העוזרים לכל נתונה תודתנו קהילות. רבני ואיגוד לרבנים הוראה לדרכי ובפרט זו לרב תודה כן כמו עטייה רפי על עטרת מהוצאת יצ״ו לדפוס. החוברת בהבאת הרבה עזרתו

הגואל בביאת לבנו וישמח עינינו ויראו שנזכה רצון יהי רצון. יהי כן אמן בימינו, במהרה אריאל ובבנין

העורכים

שבתאי שלו אליהו אריאל

וארץ4 שמים שמחברת תורה

חי1 איש בן בעל זצ״ל חיים יוסף רבי הגאון הגדול רבינו משנת על

הרה״ג סופר חיים יעקב שליט״א

החיים" "כף ישיבת ראש

ורבן הגולה בני כל של רבן הפוסקים תפארת עטרת זצ״ל, קארו יוסף רבינו מרן העולם אור ישראל, של דאיהו ביקרו, חפץ ית״ש עולם של מלכו המלך "אשר חמדה" כלי מכל יקר מגיד בספר במרן הדובר המלאך )כלשון

ואתחנן( ופרשת בשלח פרשת מישרים להורות זיכוהו השמים מן יעשו. אשר והמעשה בה ילכו הדרך ישראל לבני

חלק הגדולים שם בספרו ז״ל חיד״א הגאון וכתב הגדולים קס״ו( אות י' )מערכת ז״ל קארו יוסף רבינו "מרן: והוסיף הקדושים", בספריו דבריו מכלכל הענוה רוב לפי ספרים חלק הגדולים בשם שם ז״ל החיד״א ב' )מערכת

ס'( אות ויראה, בחכמה גדול מאדם שקבלתי "ודע: מרן בדור שנתגלה מזקנים, שקיבל גדול מרב שקיבל סיעת״א עמהם קדושים וכל והאר״י הרמ״ק שהיו ז״ל שיקבץ לספר צריכים היו הדור לפי שישראל דשמי״א, אליבא שמעתתא לאסוקי שרשיהם ויגלה הדינים כל רבנים שלשה נמצאים היו הדור ובאותו דהילכתא, והרב טאיטצק, יוסף מהר״ר והרב מרן, והם לזה, ראוים זו, למלאכה ראוי היה מהם אחד וכל לב, ן' מהר״י ז״ל הקדוש מרן ידי על דת ותנתן השמים מן והסכימו היתירה ענותנותו מפני הקדושים, מספריו נראה וכאשר, אלפנדרי אליה רבי הרב משם שכתבתי וכמו )קונטרס

כ״ט( דף עיגונא מי בגנות לספר ז״ל מרן דרך דאין שכתב חסידים" משנת היתה ומשנתו כוותיה דלא שפוסק עכ״ל.

חלק שם ז״ל חיד״א הגאון שכתב מה היטב תבין ובזה הספרים ל״ו( אות מ' )מערכת של ים בהקדמת "ומהרש״ל: וראה ובוא כידוע, עז המגדל על השיג קמא בבא שלמה לאיזה אלא עוז למגדל מזכירו שאינו ז״ל מרן קדושת הרמב״ם מתשובות שמביא ממה או בקיאות, צורך ז״ל מרן של ידו לאל שהיה שאף כלומר לוניל", לחכמי להש סגיאין, בדוכתין עז המגדל דברי על ולהקשות יג דלעיל מטעמא והיינו כך, עשה ולא כן מנהגו אין מפני

היתירה ענותנותו ודוק. ,

נוקט ואינו זו מידתו משנה ז״ל מרן אכן אם ואדרבה ותמהו התמיה נופלת עליו אזי וענוה, זהורי״ת של לשון רבי המובהק לגאון עיין ולדוגמא בזה, האחרונים עליו יו״ד יהודה שבט בספרו ז״ל עייאש יהודה דין שע״ה )סימן

דפו״ח( רע״א דת״א א', שכתב: דשביק ז״ל מרן על "ותימה כלום" ואינו התוספות על וכתב לחסידותיה, ותתבונן, הרבה כי והבן דוק ז״ל, מרן על נופלת התימה שעכשיו ולהבין. ללמוד יש

בספר הנדפסים הגמרא כללי בספרו עצמו ז״ל מרן ואכן עולם הליכות ע״א( דנ״א א' פרק ה' )שער דברי שהביא אחר התלמוד ב'( י״ג )עירובין משום הלל כבית הלכה שנקבעה הדין היה לא אם לי "תמוה כתב: כה ענוותנין, שהיו שבהם הטובות המדות רוב מפני וכי הלל, בית כדברי זכו מה מפני קאמר דהכי ואפשר כמותם. הלכה קבעו קבעו אמת היותם שמפני עד וכו' האמת תמיד שיכוונו ודוק. כמותם", הלכה

זוכים וענוה אמת מדת ידי שעל היטב באר ומבואר וכן הלל, דבית כעובדא כמותו הלכה ושתקבע לאמת שמואל אנך חומת בספרו ז״ל חיד״א הגאון להדיא כתב ב' פרק א' סע״א( )די״ז בספר זצ״ל המשגיח מרן לשון וזו, יחזקאל אור ואילך( קנ״ח דף אמונה )ח״ג התורה הבנת "דרך: ומעיין התורה, בלימוד עוסק כאשר היא, האמיתית בהבנת למסקנות מגיע פיהם ועל ואחרונים בראשונים בתורה עסקם שכל הלומדים מן יש אמנם התורה, והוכחות ראיות לזה ומביא כרס, סברות לעצמו שבונה פי על נבנו שכולם למסקנות ומגיע מקומות, מיני מכל האמת כי זה לכל והטעם וכו', נכונים, שאינם יסודות כל ויסוד וכו', בלבו טמונה האמת אהבת ואין נעדרת כפי אינו הגאוה מידת ביאור כי הגאוה, ממידת נובע זה כל על והתנשאות התפארות שהיא אדם בני שסבורים אינו המתפארים מן שאינו מי כל ולכן אותו הסובבים

. 1. qetcl df xn`n z`ada mreiq lr `"hily igxfn miig sqei axle `"hily xteq wgvi axl dcez

חי5 איש בן בעל זצ״ל חיים יוסף רבי הגאון הגדול רבינו משנת על

כל גאוה של מהותה אלא היא, לא הגאוה, במדת לוקה מוכן ואינו לאחרים זקוק ואינו עצמו דעת על שסומך מקבל שאינו כל מבואר ומעתה אחרת, מרות לקבל כל שם עיין גאוה", בעל הוא הרי אחרים דעת ושומע זיע״א. קדשו דברות

אנך בחומת ז״ל חיד״א לגאון ועיין ג'( אות נח )פרשת מה כמותו, ושהלכה לאמת לכוון זוכה שהענוותן בזה שכתב החומה שפת בהגהות הנסמן ובכל )שם( שמואל ולספר, א' ע״א( דצ״ז ב' )פרק הגדולים שם ובספרו, מערכת גדולים )חלק

קל״ז( אות י' של לכתרה מהרי״ט זכה דלא "ובודאי כתב: בכיסתיה, דמנח כמאן תלמודא כולי להיות תורה, עמוקים, ספרים כך כל ולחבר תורה, כך כל ולהרביץ ועיין וחסידות", וענוה חטא יראת לו שקדמה לא אם יעקב ברית בחיבורי ע״ב( דס״ה ג' אות ג' )סימן שם ועוד, )סימן

ע״א( דכ״ג ח' הערה ב' לכאן. וצרף

ו״שלחן יוסף" "בית הגדולים בחיבוריו זצ״ל מרן וזכה ההלכה ולהוציא ולחתום לערוך ולבאר לברר ערוך", רבותינו ספרי כל עם בתלמוד ממקורה לאורה ההלכה וכללי מסורת פי על ע״ה, כמלאכים הראשונים לפסוק דיש הגדול כללו כגון ז״ל, אצלו המקובלים כנודע, תלת מגו כתרי או ההוראה עמודי כתלת הלכה בזה ועיין יוסף, בית הגדול ספרו פני כל על לו וכמבואר א'–ד'. סימן ליהודה וזאת בחיבורי

פוסק כאותו הלכה לקבוע שיש ז״ל מרן של כללו או עיין – מחבירו טפי דתלמודא ומארי מובהק רב שהוא או״ח יוסף בית לדוגמא ד״ה י״ח וסימן הר״ן, וכתב ד״ה י״א )סימן

וכתב ד״ה קל״ה וסימן היה, ד״ה ע״ח וסימן בעל, כתב ד״ה ס״ו וסימן לילה,

כתב ד״ה תקכ״ו וסימן ע״ב, דס״ז הר״ן וכתב ד״ה ש״ח וס״ס עוד,

הרשב״א( או״ח יוסף בית ועיין, רס״ח( )סימן שו״ת משם ריב״ש מ'( )סימן ע״ש.

או״ח יוסף בבית כמבואר כבתראה דהלכתא הכלל או

הנה( ד״ה פ״א )סימן יו״ד ושם, שע״ה וסימן ע״ב, דק״צ ש״מ )סימן

שצ״ו( וס״ס שצ״א, וסימן ע״א, דש״ט חו״מ יוסף ובית, רצ״ה )סימן

ו'( סעיף ח״ו יעקב הדר בחיבורי ועיין, ע״ב( )דקצ״ג ונתבאר, בס״ד. מיוחד בקונטרס

הפוסקים בין שבמחלוקת ז״ל מרן של הגדול כללו וכן עושים וכדבריהם כמקובלים הלכה – והמקובלים יעקב שלום בחיבורי בארוכה בס״ד כמבואר וסימן א', )סימן

ו'( אות ו' וסימן ב', בס״ד. לקמן ובדברינו,

לאחרונים", "וראשון לראשונים אחרון שהיה זצ״ל מרן חו״מ לב חקרי עיין ע״ד( דק״ב )ח״ב וקיבץ שריכז אחר, וכל ע״ה הראשונים רבותינו משנת כל הגדול בחיבורו בעזר זמנו עד התלמוד חתימת שמזמן הפוסקים דעות מדעות נקיה סולת לסלת ידו עלה ית״ש העליון אחד, במקום ברורה והלכה ברורה משנה הפוסקים פסוקה. להלכה הדברים ולהעלות

ראש הגדול, רבינו גם היה הזאת וכבחינה הזה כחזיון מקצועות בכל השלם החכם ישראל, של רבן הגולה האדיר הגאון ונסתר, נגלה התורה חיים יוסף רבינו זצ״ל, "תלמיד להיות זכה וממש עליה אסכימו שמיא מן אשר כמאמרם דהלכתא" אליבא שמעתתא ליה דסלקא חכם של והנוקבים המאירים וכדבריו א', כ״א סוטה במסכת להתקבל השמים מן שיסייעוהו "זכה שם: ז״ל רש״י שלא הרי וכמשפט", כהלכה להורות חבריו בין דבריו צריך גם אלא להלכה, פסקים וכותב שפוסק במה די וכמשפט", כהלכה להורות חבריו בין דבריו "שיתקבלו שמעתתא דמסיק חכם "תלמיד בגדר מעכב תנאי וזה היטב. והבן דהלכתא", אליבא

שלא "מקבציאל", הקדוש בספרו זצ״ל הגדול ומוה״ר הוא ממנו והמורם תמציתו אבל לידינו, שיבוא זכינו בכל ישראל עיני האיר חי", איש "בן הנורא הספר ממנו יסורו ולא ולמעשה להלכה מושבותם מקומות בין דבריו "התקבלו בו נתקיים כן ואכן ושמאל, ימין העליונה וההשגחה וכמשפט", כהלכה להורות חבריו וכמשפט", כהלכה תמיד "להורות עליו ושמרה חפפה ומכל למותר, אך בזה והאריכות וכמפורסם, וכנודע אחד של אחד לשון רק אביא המעיין דעת לפייס מקום ידיו שבחבורה, ארי בדורנו, ספרד בני מגאוני המיוחד הגאון הוא ונסתר, נגלה התורה מקצועות בכל לו רב תורה שבספר הי״ד, זצוק״ל מאזוז מצליח רבי הקדוש מצליח איש שו״ת דיליה דרכ״ה י״ד אות מ״ה סימן יו״ד ג' )כרך

רע״ב( יוסף רבינו הגאון של נדונו לענין "ואמנם כתב: כה כמותו, וחסיד צדיק בודאי – חי איש בן בעל זצ״ל חיים תורה, של לאמיתותה תמיד לכוין יסייעהו השמים מן בספר תמצא בזה וכיוצא הדין", בעיקר פנים כל ועל יו״ד תליתאה מהדורה הלכה בירור היקר דשפ״ז שכ״ד )סימן

ע״א( בס״ד שהבאתי מה דנא בפתגמא ועיין ע״ש, יעקב ברית בחיבורי א'( והערה מ״א )סימן לכאן. וצרף

וארץ6 שמים שמחברת תורה

יעקב רבי הגה״צ מו״ר מפי ששמעתי מה כאן ואקבע שאלתיו שכאשר זצ״ל מוצ׳פי תשל״ו( )שנת של ענינו מה חיים יוסף רבינו הגאון מוה״ר שכתב "מקבציאל" ספר יוסף" "בית ספר עשה זצ״ל מרן "מה השיבני: כה זצ״ל, תמצית הרים וממנו להלכה, הפוסקים דעות אסף שבו ספר כך – ערוך" "שלחן בספרו למעשה ההלכה חי", איש "בן לספר יוסף" ה״בית הוא "מקבציאל" רבותינו כל בדברי ולתת לשאת האריך בו ואשר חי", איש "בן ספרו יצא וממנו פסוקה, להלכה הפוסקים ומקורי נימוקי טעמי ודעת טעם בטוב התבארו ושם ויש זצ״ל, דבריו כאן עד חי", איש "בן דספר ההלכות ואכמ״ל. לדבר ראיות

מרן מזמן ההלכה חותם זצ״ל הגדול רבינו היה כן ואכן דעות כל וריכז קיבץ ובחיבוריו ערוך, השלחן בעל זצ״ל אשר נ״ע והמקובלים הפוסקים רבותינו ושיטות סילת ומהם זמנו, ועד זצ״ל מרן מזמן ונוספו התחדשו חיבורו הוא והוא ולמעשה להלכה מהם המורם והעלה תפוצות בכל שנתפשט חי" איש "בן והמופלא הקדוש ששמע לי אמר שליט״א גערליץ רמ״ם ]והרה״ג ישראל. לו שאמר זצ״ל קסטל הרב הרה״ג בריסק מאיש זצ״ל הלוי חיים רבי הגדול רבינו דבריסק שהגאב״ד חי איש בן שבספר למערכה היוצאים לחיילים אמר ז״ל פרסטר ר״ד מהרה״ח שמעתי גם וישתמשו, ילמדו זצ״ל מבעלזא מהר״י אדמו״ר כ״ק אל באו שכאשר אני, לא לא, ואמר השיב הדור", "צדיק שהוא לו ואמרו זצ״ל[. חיים יוסף רבינו דבגדאד הגאון אלא

הכו אין חי", איש הבן דעת "כך אומרים כאשר ולכן ונה דעתו שזו והאישית הפרטית הגדול מוה״ר של בלבד שזה אומר הוי אלא זו, הלכה ובעל חידש ושהוא זצ״ל, העולה ההלכה ותמצית סיכום גאוני רבותינו דעות מכל ספרד והרחבה הגדולה דעתו וכהכרעת לפניו שהיו נ״ע למנהג דעת ונתינת לב שימת עם זצ״ל, הגדול דמוה״ר האלהים איש ולדעת המזרח, ועדות ספרד בני ק״ק זצ״ל. האר״י רבינו הוא מקום בכל כמותו הלכה אשר

עינינו ופקח להועיל לימדנו זצ״ל הגדול שמוה״ר וכמו ח״ב פעלים רב שו״ת בספרו ג'( ר״ס )חו״מ בני "אנחנו: הן נגררים, ערוך בשלחן ז״ל מרן דברי אחרי ספרד חוץ ממונות, בדיני והן והיתר איסור בדיני מאותם או בהגהה, ז״ל רמ״א רבינו כדעת המנהג שפשט דברים הולכים אזי ז״ל, מרן דעת הפך הפוסקים, שאר כדעת

להחמיר" הן להקל הן המנהג, אחר שם. עיין

יו״ד שם פעלים וברב תשובה( ד״ה ז' )סימן "אנחנו כתב: חולק, שום בלי הדין פסק וכאן ז״ל, מרן הוראות קבלנו אחרונים מאה יבואו אם ואפילו להחמיר, גם והוא כי להם, שומעים אין – ולהתיר ז״ל מרן על לחלוק מכח ז״ל מרן הוראות פי על ללכת חייבים אנחנו קבלנו, אשר הקבלה ברור מנהג בו שיש מדבר חוץ הנסמך המנהג כח גדול אז ז״ל[, ]מרן הפך בו שנהגנו הפוסקים" סברת על עכ״ל.

חי איש בן הקדוש בספרו לו ועוד סוף שופטים פרשת )ש״א

ג'( אות מנוסח יותר המתיישב האמיתי הנוסח "וזהו כתב: שקבלנו ערוך בשלחן המוסכם והוא וכו', אחר וכו', ידוע מנהג להם שיש מקום יש אם מיהו הוראותיו, והיינו שיסמוכו", מה על להם דיש מנהגם, לבטל אין ש״ב חי איש בבן ]ועיין כנ״ל. ח'( אות תרומה )פרשת, ח״ד פעלים רב ובשו״ת סע״ב( דל״ג ט״ו סימן )יו״ד ובעוד, היטב[. ודוק שם מקומות כמה

ספרד בני שאנחנו שעם היטב באר מבואר לנו הרי כל מקום מכל זצ״ל, מרן הוראות קבלנו המזרח ועדות צריך ואין עושים, כמנהג – ז״ל מרן כדעת אינו שהמנהג היטב היטב הדברים ביארנו כבר ובס״ד המנהג, לבטל יעקב מאמר בחיבורי וספרים סופרים מפי כ״א( )סימן, ח״ז שלום מנוחת ובחיבורי ה'( )סימן חיבוריי. ובשאר

ראב״ד שהיה זצ״ל, הלוי ידיד יוסף רבי הגאון לשון וזו ח״א יוסף ברכת בספרו ת״ו, ירושלים הקדש עיר כאן

ו'( דף ג' ס״ס א' )אות בהיותי "ואני: בצפת מנהג ראיתי ת״ו שהזמן עשה מצות שהיא לולב על מברכות ]דנשים זה דברי שם והזכיר וכו', זה" על מערער והייתי גרמא[ וערער זה מנהג ראה הוא שגם ז״ל בכסף נחפה הגאון וכו'. עליו

להם אין דנשים העולה "הכלל יוסף: בברכת שם וסיים גרמא, שהזמן עשה מצות שום על לברך שהיה לא אם שמברכות ברור מנהג ולבטל בידם למחות אין ואז, קולון מהר״י בשו״ת שכתב וכמו מנהגם, ב'( ענף ט' )שרש ברכה מנהג באותו היה רב האמורא שלדעת פי על דאף ועיין מנהגם, לשנות רצה לא הכי אפילו צריכה, שאינה שושן פרח בשו״ת ז'( סימן א' )כלל שבעה תענית לענין איסור איכא ובודאי יחיד, תענית היא דבודאי באדר במנחה, כפים נשיאת זה כל ועם לבטלה, ברכה והוי מנהגם לבטל אין כפיהם לישא נהגו שאם כתב ע״ש,

חי7 איש בן בעל זצ״ל חיים יוסף רבי הגאון הגדול רבינו משנת על

צדקה שמש ובשו״ת ע״ב( דכ״ז ד' )סימן משו״ת שהביא מהרי״ק )הנ״ל( אה״ע מהרשד״ם ושו״ת קצ״ג( )סימן דבמנהג בורות, ומנהג לבטלה, וברכה הדין, נגד שהוא שנראה היכן ודאי כן ואם ע״ש, אותו למנוע אין שנתפשט, אחר מודה גרמא שהזמן עשה מצות על לברך הנשים שנהגו שאין במקום אבל בידם, למחות ואין לברך שיכולות אני בא אם ודאי מנהג ומכל בידייהו מחינן לברך כן לנהוג ו רבי הגאון דברי כאן עד שיברכו", להם להורות שכן שם כתב מזו ]וגדולה ז״ל. הלוי ידיד יוסף ה'( )דף: לנשים להורות דראוי משמע ז״ל חיד״א הרב "מדברי לברך לברך מנהג שאין במקום אפילו היטב[. ודוק "

בברכת שם ז״ל הלוי ידיד יוסף רבי לגאון לו תראה ועוד ח״א יוסף רפ״ג( דף ס״ט סימן ה' )אות " כתב: שכה מרן אף ז״ל ערוך בשלחן שפסק ס״ו( תקפ״ט )סימן לא שנשים גרמא, שהזמן עשה מצות על יברכו יש שאם הוא מודה גרמא, שהזמן עשה מצות על מברכות שהנשים מנהג בידם, למחות ואין לברך שיכולות אין מנהג במקום כי היה לא ז״ל מרן בקהלות רק להקל, ברכות ספק לומר על יברכו לא שהנשים הדין עיקר כתב כן על זה, מנהג ז״ל, מרן איירי לא המנהג ומן גרמא, שהזמן עשה מצות שנשים זה מנהג היה אשכנז בערי ז״ל רמ״א ובמדינות ז״ל רמ״א כן על גרמא, שהזמן עשה מצות על ברכו הגיה שם( ערוך )שלחן חדא אמר ומר ז״ל, מרן דברי על שם. ועיין פליגי" ולא חדא אמר ומר

ז״ל שמעון בן אהרן רפאל רבי ת״ו ירושלים גאון גם המפקד שער בספרו ע״א( דס״ט ד' אות פסח )הלכות כתב: לא כי ז״ל, כמרן דלא המנהג פשט כי תמצא "לפעמים להם שיש מחמת ז״ל[, ]דמרן זו הוראה עליהם קבלו ז״ל, מרן דעת נגד מספיק טעם עיקר, המנהג דא ובכגון ממש דין נעשה להקל שפשט מנהג שהרי והמנהג וכו', להיות המנהג חזר שכן ובהיות המתירין, כדעת פשט דברי נראו דישראל ארעא תקיפי רבותינו לדעת כי דין, ומנהג האוסרים, דברי בעיניהם נראו ולא המתירין עכ״ל. הלכה" מבטל

מצרים נהר ובספרו ע״א( )ד״ט עתה "המנהג וכתב: הוסיף מיום חזינא והכי תורה, לספר סומא להעלות במצרים תורה לספר עולה שסומא בקדש לשרת לכאן בואי הקדש עיר כמנהג והוא מדע, נבוני אנשים גם ועולים ת״ו ירושלים ז״ל מרן סברת בזה עליהם קבלו שלא, ת״ו ירושלים ורבני זה, בדין ז״ל מרן על חלקו שרבים

אין וחלילה ז״ל, כמרן דלא עובדא עבדו גופייהו אינהו זה ]ובענין גדולים". סמוכין לו יש כי המנהג על לערער בחיבורי בדברינו עיין – תורה לספר עולה דסומא ח״ז שלום מנוחת י'( אות ו' )סימן שם הסימן ובסוף, )פרק

סומא( הנה ד״ה ה' המילואים" ב״קונטרס שם ובאריכות, שם[. עיין

למשגב הנודע יעקב אביר הגאון דברות לך להביא והנני של רבה ז״ל ששפורטאש יעקב רבי ה', מלחמות נלחם יעקב אהל תשובותיו בספר אמשטרדם ד״ע ס״ד )סימן

סע״א( שבלונדריס "ומאחר: לונדון( )היא אחר נמשכו לעולם נחדש למה לסמוך, מה על להם ויש אמשטרדם, מנהג חשו ולא הקבוע, הראשונים מנהג ולפרוץ חדש מנהג ז״ל, קארו יוסף מוהר״ר לדברי אף דברים והרבה יוסף מהר״ר אחר הולכים אנחנו אין הדין בענין הנוגעים אחרים ופוסקים ז״ל הרמב״ם אחר והולכים ז״ל, קארו, להפטיר מחדש להנהיג לכת״ר נראה אם מקום ומכל נראה אינו אבל להנהיג, אתה יכול דרשו, גדליה בצום המנהג, וכפי הדין כפי הוקבע שכבר דבר לחדש יפה אומר שהיחיד מוהר״י כפי צומות דהארבע תראה הלא עננו להכריז נהג דבריו וכפי תפלותיו ארבע בכל עננו תקס״ו[ ]סימן הטור כתב ובפירוש ערבית תפלת קודם ואפילו הירושלמי, דברי על וסמכו הספרדים מנהג שזהו ואף כאשכנזים, ]הספרדים[ נהגו באמשטרדם בכאן הכי שהחכמים כיון אמרו כי לי, שוה לא זה על תגר בקוראי החכם כבוד בשביל והניחוהו זה מנהג מצאו הראשונים לשנותו, ואין הוקבע כבר ונהג אשכנזי, שהיה הראשון ז״ל, קארו מהר״י דין כפי אלא המנהג כפי אינו וזה חיים בארץ והובא במקומו", נשאר הכי ואפילו תכ״ח )סימן

ע״א( דל״ג ס״ה החיים בכף שם ועיין, מ״ז( )אות שם. עיין,

ועיין ז״ל, מדבריו ללמוד יש הרבה הרבה כי דעתך ותן לב חקרי בספר עוד צ״ו( סימן )או״ח בתרא מהדורה ושם, חו״מ ע״א( דקע״ג ג' )סימן לב תעלומות ובספר נסמן, ושם ח״ג ד'( אות ע״א דק״ז הכללים )קונטרס נסמן. ושם

אזכור אברהם בספרו ז״ל פאלאג׳י אברהם רבי והגאון

ע״ב( דס״ג ואען ד״ה צ״א אות ת' )מערכת דעת היה "ואפילו כתב: מכל ז״ל, מרן הוראות קבלנו ואנן להכשיר, ז״ל מרן תפוצות בכל שמנהג העיד הפוסק הרב הרי מקום ז״ל, כהרמב״ם ישראל אנחנו אין מנהג שנגד נודע והרי מרן הוראות שקבלו במקומות ואפילו ז״ל, כמרן פוסקים ז״ל ז״ל. דבריו כאן עד וכו', "

וארץ8 שמים שמחברת תורה

הוא אביו, אחר בזה הולך ז״ל פאלאג׳י אברהם ורבי לב חקקי שו״ת שבספרו ז״ל פאלאג׳י חיים רבי הגאון ח״א י״ח( סימן )או״ח בשלחן ז״ל מרן דברי שהביא אחר או״ח ערוך ס״ו( של״א וסימן ס״ה ש״ז )סימן אמירה הותרה דלא דשבות, שבות דהוי בשבות אלא מצוה לדבר לנכרי לגמרי יתבטלו שלא מצוה דבמקום נראה "ולענ״ד כתב: במקום שבות ]דשרי המקילין כדעת לנקוט לנו יש הרב העיד שכבר ובפרט ז״ל[, מרן כפסק ולא מצוה, מצוה, בדבר לנכרי אמירה להתיר שהמנהג דוד בית וכל הוראות דקבלנו משום לאסור לנו אין להתיר, שהמנהג ז״ל, מרן ועיין ע״ש, וכו' גבוה" שלחן הרב שכתב וכמו חיים לב שו״ת בספרו ז״ל פאלאג׳י חיים רבי לגאון עוד ח״ב ר״ט( )סימן ח״ב פעלים רב שו״ת ועיין, מ״ג( סימן )או״ח, הולכים ואחריו עיקר שהמנהג שנתבאר כמו והיינו ז״ל. מרן כפסק אינו אם ואפילו

בשיטת לדבריו אמר הוא גם ז״ל פאלאג׳י חיים ורבינו רבי ת״ו ירושלים פה לציון ראשון האדיר הגאון זקנו או״ח לב חקרי שבספרו ז״ל חזן רפאל יוסף י'( )ס״ס כה הלולב, על לברך הנשים שנהגו למנהגינו "ומיהו כתב: ולא גרמא, שהזמן עשה מצוות בשאר כן שאין מה דעת על שיסמכו, מה על להם שיש כיון בידייהו מחינן גרמא" שהזמן עשה מצות על לברך דיכולות הסוברים עכ״ל.

או״ח הטהור בשלחנו פסק ז״ל שמרן שעם הרי )סימן

ס״ו( תקפ״ט שהזמן עשה מצות על לברך לנשים שאין דידן הנשים שיכולות ז״ל לב חקרי הגאון קבע גרמא, בידיהם, למחות ואין הלולב על לברך המנהג שכך אחר לסמוך מי על להן ויש למנהג שיש שכל כנ״ל והיינו, עיקר, ז״ל, מרן כפסק אינו אם ואף הולכים המנהג אחרי דלאו ז״ל לב חקרי הגאון לשון ובחון שהתבאר, וכמו השלחן התפשטות קודם קדמון" "מנהג ומטעם מדין דעות שיש משום טעמו אלא עלה, אתי קא ערוך יש לכן הלולב על לברך הנשים שנהגו כמנהג בפוסקים להדיא וכמפורש בידן, מוחים ואין לסמוך מה על להם ודוק. בדבריו

הגאון שכדברי להביא למאד הארכתי במקומו ובס״ד ועצומים רבים עוד כתבו ז״ל לב חקרי גאוני מגדולי ספרד לנשים שאין ז״ל מרן שדעת שנאמר שאף ז״ל, אחר מקום מכל גרמא, שהזמן עשה מצוות על לברך למנעם ואין דמי שפיר הלולב על לברך הנשים שנהגו

בארוכה עיין שעה ולפי ועיקר, בידם, למחות ואין ח״ז שלום מנוחת בחיבורי מ'( אות ו' )סימן היטב ונתבאר, חיים ברכת בחיבורי )כת״י( להוציאו יעזרני השי״ת, אכי״ר. חידו״ת כל עם בקרוב לאורה

דברי בספרו ז״ל הכהן יעקב רבי הגאון ג׳רבה ואב״ד יעקב ואפשר( ד״ה ב' אות ל' )מערכת " כתב: דאנן גב על ואף עלמא דנהוג היכא מקום מכל ז״ל, מרן הוראות קבלנו איסור, שום בזה אין כוותיה, דלא הפוסקים שכתבו כמו ז״ל". מרן הוראת נתקבלה לא מנהג דבמקום ז״ל,

ג כתב וכזאת או״ח החיים כף בספר ז״ל הגאון מו״ז ם

נ״ט( ואות נ״ח אות תס״ח )סימן " או להקל נהגו כבר אם קבלו כבר הרי נהגו דכבר כיון ז״ל, מרן נגד להחמיר למחות ואין ז״ל[ מרן על ]דחולק ההוא הפוסק סברת בידם, היפך קולא איזו נהגו אשכנז בני אם וכן וכו', אין פוסק, איזה כדברי או ז״ל מרן כדברי ז״ל, רמ״א שם. עיין ההוא" במנהג ויחזיקו למחות

יו״ד החיים בכף וגם רפ״א( אות ס״ט )סימן שהביא אחר צדק זבחי הגדול מוה״ר דברי ר״א( אות )שם "אנחנו שכתב: לנו ואין ז״ל, מרן הוראות עלינו קבלנו ספרד בני "ומיהו סיים: וכו', שם" ז״ל רמ״א שהזכיר החומרות להחמיר שנהגו מקומות יש הספרדים בין דגם אפשר שנהגו דברים בכמה שמצינו כמו ז״ל, רמ״א כדברי אחד כל שכתבנו וכמו ז״ל, רמ״א כדברי להחמיר וכמו לשנות, אין להחמיר, נהגו דכבר והיכא במקומו, או״ח החיים בכף בדברינו שכתבנו ואות נ״ח אות תס״ח )סימן

נ״ט( ע״ש. "

זבחי והגאון נהוג, והכי כתב ז״ל שהרמ״א שם עוד ועיין דברי אלא לנו אין הספרדים "ואנחנו דא: על כתב צדק החיים ובכף ז״ל", מרן רצ״ו( אות )שם עיין "מיהו כתב: יש הספרדים בין דגם דאפשר שכתבנו רפ״א אות לעיל ז״ל, רמ״א כדברי להחמיר שנהגו מקומות דנהוג והיכא לשנות אין ע״ש. "

החיים בכף שם הגז״ל מו״ז כתב בזה וכיוצא אות ע' )סימן

מ״ט( בין דגם דאפשר פעמים כמה כתבנו "כבר: ז״ל, כרמ״א שנהגו מקומות יש הספרדים דנהגו והיכא לשנות אין ז״ל כרמ״א בכף שם וכתב חזר וכזאת ", החיים אות ע״א וסימן י', אות ע' וסימן פ״ג, ואות נ״ט אות ט״ל )סימן

ד'( גבוה שלחן ]ועיין היטב. ודוק ס״ד( תמ״ז )סימן וכף, יו״ד החיים ס״ב( אות ל״ח )סימן שם[. עיין

חי9 איש בן בעל זצ״ל חיים יוסף רבי הגאון הגדול רבינו משנת על

שאומר אחד גם אין שזכרתי הגדולים רבותינו ומכל מרן הוראות התפשטות קודם קדמון במנהג מילי דהני דלא בעליל מראה דבריהם צורת שכל זו אף זו ולא ז״ל, כך אחר שרק אלא קדמון, שאינו מנהג ואפילו שנא, ועיין היטב. ודוק ונקטינן עבדינן כוותיה נתפשט, ח״ז שלום מנוחת בחיבורי בזה באריכות ה'( )סימן וצרף לכאן.

ורואים מתבאר דלעיל רבותינו דברות מכל כן וכמו שלעולם זצ״ל הגדול מוה״ר של קדשו כדברות בעליל כדברי אינו שהמנהג כל אבל זצ״ל, מרן כדברי עושים היה ז״ל מרן וגם לשנותו, בלא עושים כמנהג זצ״ל מרן זצ״ל מרן של קדשו בדברות ועיין וכנ״ל, למנהג מודה ודוק. יוסף בית לספר בהקדמתו

חי איש בן בספרו זצ״ל הגדול מוה״ר מדוע תבין ובזה מרן כפסק ודלא כמנהג פעמים ולא פעם לא פוסק "אפילו במפורש: כתב ז״ל שהוא עם ערוך, בשלחן זצ״ל אין – ז״ל מרן על לחלוק אחרונים מאה יבואו אם קדש שבת נרות הדלקת גבי כמו כנ״ל, להם" שומעים חי איש בבן כדפסק יברכו, כך ואחר ידליקו שבתחילה ש״ב ח'( אות נח )פרשת דנא מקדמת המנהג היה שכך אחר, או״ח ברכה מחזיק בספרו זצ״ל חיד״א לגאון עיין )סימן

ג'( אות רס״ג ח״ז שלום מנוחת בחיבורי בזה והארכתי )סימן

ז'( של עדות הבאתי ושם עשר ארבעה מגאוני פוסקים בני ק״ק מנהג היה שכך ומעידים הכותבים ז״ל ספרד כמאתיים ותיק מנהג והוא המזרח, ועדות ספרד נתבאר ועוד שם, שלום במנוחת עיין שנים וחמישים בס״ד. במקומו היטב

נשים, טבילת על ברכה גבי הטעם והוא הדין והוא ש״ב חי איש בן זצ״ל הגדול מוה״ר שפסק שמיני )פרשת

י״ט( אות "המנהג הוא שכך אחר הטבילה אחר שיברכו חיד״א הגאון גם שהעידו וכפי קדמתה, מקדם הפשוט" יו״ד ברכה שיורי בספרו ז״ל ב'( אות ר״ב )סימן חקרי והגאון, יו״ד ז״ל לב ע״ב( ד״ס ל״א סימן )ח״ב והוב חיים ארץ בספר או יו״ד ע״ב( דע״ג ס״א ר' )סימן מגאוני ושלמים רבים עוד ועמם, וקדמון, ותיק מנהג שהוא כן והעידו שכתבו ע״ה ספרד יעקב ברכת בחיבורי וכבר י'( )סימן שלום מנוחת ובחיבורי ח״ז ס״ז( אות ו' )סימן דגם והראיתי בס״ד בזה הארכתי צד ואין בדבר פקפוק אין מנהגא לפום וגם דינא לפום אחר למברכים ח״ו לבטלה דברכה וקיוהא חשש

בס״ד, טבילה בקונטרס במקומו היטב ונתבאר הטבילה, שוחרי לתועלת בקרוב לאורה להוציאו יעזרני השי״ת אמן. האמת מבקשי ותושיה תורה

עצום גדול ישראל מנהג של כוחו כמה ידעת כבר ואכן אנחנו ואין מספיקים אנחנו אין לכתוב באנו ואם ורב, להועיל שלימדנו אחת דוגמא רק ואביא מפסיקים, זצ״ל. הקדוש מרן הפוסקים עטרת

או״ח הטהור בשלחנו ז״ל למרן וראה צא סי״ח( ש״כ )סימן נקב לסתום פשתן של בפקק שפקקו "חבית כתב: שכה פי על אף שמתיר מי יש היין, בו שמוציאין שבדופנה כלי תחתיו יהא שלא והוא יסחוט, שלא אפשר שאי ניחא דלא רישא פסיק הוי זו בסחיטה נהנה שאינו דכיון ניחא דלא גב על דאף ואמרו עליו וחלקו ומותר, ליה היתר נוהגים והעולם אסור, הוא רישא דפסיק כיון ליה ארוכה שהברזא דכיון זכות, עליהם ללמד ויש בדבר, דהוי מידי מותר, לנעורת מגעת יד ואין לנעורת חוץ חזקה זו טענה שאין ולפי אחיזה, בית לו שיש אספוג תחת כלי יהא שלא להנהיגם טוב בה, לגמגם ויש עכל״ק. הנקב" שפוקקים בשעה החבית

כנודע, ז״ל הערוך בעל נתן רבינו הוא המתיר והנה סברה והיא מותר, ליה ניחא דלא רישיה דפסיק הסובר דאסור וסוברים חולקים הפוסקים ככל רוב כי יחידאה, רדב״ז שו״ת עיין וכנודע תשל״ט( סימן )החדשות ובספר, רבה אליה ה'( אות של״ו )סימן ועוד.

לבטל בקש לא להיתר, העולם שמנהג ראה ז״ל וכשמרן זה מנהג על זכות ללמד כתב אלא ולעוקרו, המנהג וסיים כלשונו, בה" לגמגם ויש חזקה שאינה ב״טענה טוב בשעה החבית תחת כלי יהיה שלא להנהיגם וכנ״ל. הנקב, שפוקקים

בלשון והשתמש ז״ל מרן ומדכתב טוב הוי להנהיגם, לימדנו עצמו ז״ל שמרן וכמו הדין, מעיקר שאינו אומר לשון נוקטים הפוסקים שרבותינו שכל הרבה במקומות בזה ואין הדין מעיקר דאינו אתו לאשמועינן "טוב", ז״ל למרן עיין לכתחילה, בעלמא זהירות רק אלא חיוב או״ח יוסף בבית תמ״ה( וס״ס כתוב, ד״ה ח' )ס״ס ואה״ע, )סימן

קכ״א( או״ח ב״ח כתבו וכן, קצ״ז( )ס״ס זוטא ואליה, )סימן

ה'( אות כ״ה או״ח לב חקרי ובספר ע״ש, רע״ג( דר״ד צ״ה )סימן ח״א ללב יפה ובספר י״ז( אות סוף כ״ה )סימן "כיון כתב:

וארץ10 שמים שמחברת תורה

הטוב צד על שהוא מבואר וכו', "טוב" כתב דלהדיא לב, החקרי זקנו דברי הזכיר ולא פשוט" וזה מדינא ולא ח״ג יצחק כוכבי בשו״ת בארוכה ועיין סע״ב( )דרל״ה ע״ש, יעקב שלום בחיבורי בזה והארכתי ט'( )סימן ובחיבורי, משה זכרון ג'( אות ו' )סימן לכאן. וצרף שם עיין

לקח ילמד הרבה האמת מבקש הישר שהמעיין וחושבני ישראל, במנהגי ההנהגה להיות צריכה איך תבונה ויפיק טובא דחמירי שבת באיסורי ומה וחומר קל וילמד להחמיר יש דשבת דרבנן באיסורי אפילו שהרי טובא, סוכה עיין ב'( )ט״ז אלפנדרי מהרש״א ולגאון שם, וברש״י ח״ב קדישא הסבא בשו״ת ז״ל דט״ו ומש״כ ד״ה א' )סימן

סע״ב( או״ח חסד תורת ושו״ת, כ״ח( )סימן ערוגות ושו״ת, או״ח הבושם ע״א( וס״ס נ״ח )סימן יואב חלקת ושו״ת, )סימן

רע״ג( די״ט י״ד חיים עצי שו״ת ועיין, ל״ו( סימן )או״ח ע״ש, ח״ב נפשי ברכי בחיבורי ועיין קנ״א( )דף ח״א ושם ל״ב( )דף יצחק תפארת ובחיבורי רע״א( ודקכ״ג ע״א )דקי״ט עם ע״ש, מרן הפוסקים, כל כמעט כנגד היה שהמנהג אף זה כל חזקה", שאינה מגומגמת ב״טענה זכות עליו לימד ז״ל מה על הרבה להם שיש מנהגים על וחומר קל ולהעמידם, לקיימם יש ואדרבה לבטלם שאין שיסמוכו, עיין ולדוגמא בזה הרבה בחיבוריי הארכתי וכבר יצחק תפארת בחיבורי מנהג( של כוחו )קונטרס ובחיבורי יעקב מאמר כ״ג( – כ' )סימן ח״ז שלום מנוחת ובחיבורי,

א'( )סימן וז״ב. ,

המיוחסות בתשובות ז״ל הרשב״א רבינו כתב וכבר לרמב״ן נ״ב( )סימן ואני אעשה מה אבל וכו', אומר "אני: וכו', המקומות, בכל זה שפשט רואה ראשי אני וכופף ישראל של למנהג בבית ז״ל מרן דבריו והביא עכ״ל, " לך! דע ואתה ק״א, סימן חו״מ יוסף

שבכל זצ״ל הגדול מוה״ר של להלכה שיטתו וידועה פוסק הקבלה חכמי עם הפשט חכמי שנחלקו מקום חיבורו פני כל על לו וכמבואר הקבלה, חכמי כדברי הוא מן זה שכלל כאן להביא לנכון וראיתי זיע״א, קדשו ספרד גאוני רבותינו שיטת היא וכך יוצא הוא המקדש תורה ספר אדם כל בראש עטרה ועמם ע״ה, הקדמונים רבי הקדוש מרן הוא גבן קארו יוסף זצ״ל.

היא ומסורת דנא מקדמת שמענו כבר זה גדול כלל הנה בידינו הגירוש קודם ספרד גאוני גדולי מרבותינו שכן, ז״ל קארו יצחק רבינו הגאון כתב יוסף הבית מרן של דודו )מר

התורה( על יצחק תולדות בעל מרבותיו הוא מקובל שכך בקבלה הכרעה ויש הפוסקים בין מחלוקת שכשיש הנדפסת בתשובתו וככתוב הקבלה, לחכמי ההכרעה יוסף בית שו״ת בסוף חדש( דפוס ע״א שפ״ה )דף שם עיין בידנו היא ומסורת נקטינן דהכי בהדיא לך הרי בארוכה, שנחלקו דכל נ״ע כמלאכים הראשונים רבותינו מדורות ]ועיין המכריע. כדברי והלכה תכריע הקבלה הפוסקים או״ח יוסף בבית ז״ל למרן ל״א( )ס״ס האמורים ולדברים ע״ש[. נתכוין דלעיל דודו בתשובות

בעלמא ליה דסבירא ז״ל מרן דעת לפי לומר צריך ואין המקובלים דברי הפוסקים בין מחלוקת כשיש רק שלא היא ז״ל דמרן הרמה דעתו מזו, גדולה אלא יכריעו, הלכה הפוסקים על חולקים שהמקובלים שכל מגדולי המיוחד אחד להדיא כתב וכן וכידוע, כמקובלים מאזוז מצליח רבי הקדוש הגאון הוא בתראי רבנן ח״א מצליח איש בשו״ת הי״ד זצוק״ל ע״ב( דמ״ב ט״ו )סימן: נגד הקבלה אחר שהולכים ז״ל מרן דעת "לדידן מצליח באיש ועוד הפוסקים", רע״א( דע״ו )שם כתב: עיין הפוסקים נגד הקבלה אחר הולכים ז״ל מרן "לדעת יוסף בית קמ״א( )סימן מצליח באיש שם לו ועוד ", )ס״ס

סע״ג( דצ״ב י״ח כיון ישראל, גאל בברכת דקמן "במאי כתב: כמבואר הפסק דהוי הקבלה אחר הולכים בדידן דאנן או״ח יוסף בבית ס״ו( )סימן הזהר, פי על הוא שהמנהג האחרונים שפלפלו מה לכל צריכים אנחנו אין כן אם אלא ספק מיקרי דלא ספק, כאן אין לדידן יען בזה, הזהר פי על שהוא מה אבל הפוסקים, במחלוקת יוסף בבית ז״ל מרן שכתב וכמו לדידן, ודאי הוי והקבלה

קמ״א( )סימן וזו לקרות צריך אם תורה לספר העולה בדין שבקינן לא בהדיא בתלמוד זה נזכר שלא "מאחר לשונו: שהאריך שם ועיין הפוסקים", דברי מפני הזהר דברי ודפח״ח. ודעת טעם בטוב בזה

חיים רבי המובהק הגאון להדיא שכתב ראיתי וכדבריו הספר בראש בכללים חיים ארץ בספרו ז״ל סתהון )כלל

רע״א( ד״ז י״ג אברהם המגן שכתב "מה: סק״כ( כ״ה )סימן חולקים והזהר הקבלה שבעלי דבר דכל הרדב״ז משם ע״ש, והפוסקים התלמוד דברי אחר הלך התלמוד עם היכן אבל הפוסקים, בין פלוגתא כשאין דוקא היינו שכתב וכמו יכריעו המקובלים דברי הפוסקים דפליגי בתשובות עצמו ז״ל הרדב״ז יו ח'( סימן )הישנות לענין

חי11 איש בן בעל זצ״ל חיים יוסף רבי הגאון הגדול רבינו משנת על

שדברי משום להניחם שאסור המועד בחול תפילין חיים אורח ערוך בשלחן ז״ל מרן פסק וכן יכריעו, קבלה

ל״א( )סימן שם, יוסף בבית שכתב וכמו הזהר דברי פי על חיים אורח יוסף בבית כתב בזה וכיוצא נ״ט( )סימן ואבן העזר כ״ה( )סימן חיים אורח יוסף בבית ומדבריו, )סימן

קמ״א( כיון אך הפוסקים בין פלוגתא אין דאפילו מתבאר הפוסקים", נגד הזהר בתר אזלינן בתלמוד, נזכר שאינו בארץ עוד ]ועיין עליו. עיין טעם בדברי האריך ועוד חיים ע״ד( דמ״ו תרצ״ו )ס״ס ע״ש[.

מכתב שו״ת בספרו ז״ל חמד שדי הגאון רבינו כתב וכן לחזקיהו וע״ד( ע״ג דל״ג ז' )סימן מרן דברי אלא לנו "אין: עבדינן הזהר היפך בתלמוד נזכר דלא דכל יוסף הבית שהאריך שם עיין הפוסקים", נגד שהוא אפילו כזהר החיים בכף הגז״ל מו״ז כתב וכן זה, בענין אות כ״ה )סימן

ע״ה( ע״ש.

ח״ב ישראל דברי ובשו״ת סע״ב( דרי״ג נ״ב )סימן "עיין כתב: נזכר שלא מאחר שכתב קמ״א סימן יוסף בבית דברי מפני הזהר דברי שבקינן לא בהדיא בתלמוד יוסף בבית גם כתב וכן הפוסקים", ל״א( )ס״ס ורמ״א, משה בדרכי ב'( אות )שם וכתב יוסף הבית מרן על חלק הזהר דברי היו אם ואף הפוסקים מדברי לזוז "ואין דדבר מזה לנו היוצא יוסף", כבית דלא עליהם חולקים דנקטינן סוברים והרמ״א דהרדב״ז בפלוגתא, זה להו סבירא ועוד יוסף הבית אבל הזהר, נגד כפוסקים נתבאר שלא דבר בכל והמקובלים הזהר כדברי דנקטינן ישראל בדברי שם עיין ועוד בתלמוד", בהדיא מ״ט )סימן

וע״ב( ע״א דר״ז מסיק והכי ענינא בהאי מאד שהאריך המקובלים, כדברי דנקטינן יוסף הבית מרן דדעת ז״ל, רמ״א ביד יוצאים אשכנז בני דאינהו דאף והוסיף קבלת מקום מכל ז״ל, מרן על חלק משה בדרכי ורמ״א שכתב למה רק היתה ז״ל רמ״א לפסקי אשכנז בני משה בדרכי שכתב למה ולא ערוך לשלחן בהגהותיו בספר ז״ל רפאפורט הכהן חיים רבי הגאון כתב וכאשר תשובותיו ס״ט( סימן )אה״ע דקבלת זה פרט ]ולגבי עש״ב. לשלחן בהגהותיו ז״ל רמ״א לדברי רק היתה אשכנז בני בס״ד שכתבתי מה עיין – משה דרכי לספרו ולא ערוך יוסף יחי בחיבורי שעה לפי ב'( אות ג' )סימן ונתבאר ע״ש, השלחן בעלי רבותינו כללי על בחיבורי בס״ד היטב ואכמ״ל[. דילן ערוך

השלם החכם המצויין הדיין למעלת עכשיו ראיתי וגם שליט״א מאמאן יהושע רבי הגאון בישיבה ויושב זקן ח״ג יהושע עמק שו״ת היקר בספרו ל״ג( )סימן כתב: שכה כמאן הלכתא לדידן הפוסקים עם הזהר מחלוקת "בענין בספרי זה בענין בהרחבה שכתבתי מה נא ראה אזלא, ח״ב יהושע עמק א'( סימן מילואים )באבני שדעת שם והעלתי העיקר בתלמוד, בהדיא נתבאר שלא דבדבר ז״ל מרן הדין והוא הקדוש הזהר דברי הם ולמעשה להלכה שכל למרות והמקובלים, ז״ל האר״י רבינו לדברי ח״ב יהושע בעמק והמעיין נגדם", הפוסקים מדרס״ג )שם

ע״א( דרס״ה עד ע״א בטוב חומר כמין הענין שביאר יראה והמפרשים, ז״ל מרן בדברי מקומות מהרבה ודעת טעם הפוסקים, נגד כמקובלים דהלכה מרן שדעת ושהעיקר ח״א יהושע עמק לספרו שליט״א הרב מעלת ציין ועוד

ל״ד( )סימן ספר לי אין ולדאבוני דנא, בפתגמא שהאריך תחזה. ואתה אמריו, נועם לראות זה תורה

כשלש לפני קדמון גאון כדבריהם כתב שכבר ומצאתי אב״ד ז״ל הלוי בנימין רבי רבה ניהו מר שנה מאות יוסף דברי בשו״ת הנדפסת בתשובתו אזמיר סימן )אירגאז

ע״ב( ד״י ב' לו אין זה שדבר "מאחר הטהורה: לשונו וזו על חולקים והם הפוסקים בדברי אלא בתלמוד שורש כתב ז״ל שהרדב״ז ואף שומעים, הקבלה לדברי הקבלה, התלמוד אחר הלך התלמוד על חולקת דהקבלה דהיכא המפורש בדבר רק אלא אמורים הדברים אין ע״ש, בדבר אבל ערוך, תלמוד על חולקת והקבלה בתלמוד שהשוו אפילו הפוסקים בדברי רק בתלמוד נזכר שלא והם אחת, לדעה כולם זה כל עם הקבלה, על חולקים שומעים, הקבלה לדברי רבינו בדברי להדיא מתבאר וכן או״ח יוסף בבית ז״ל מרן הגדול קמ״א( )סימן אף שכתב: יקרא לא ואם לקרוא צריך הפוסקים שלדברי פי על זה נזכר שלא מאחר לבטלה ברכה דהוי הפוסקים כתבו דברי מפני הזהר דברי שבקינן לא בתלמוד, להדיא לבטלה ברכה בענין דאפילו הרי מרן, עכ״ל הפוסקים הדבר בא שלא דמאחר עליון דעת דעתו הסכימה היות עם הפוסקים בדברי אלא בתלמוד מפורש שלדברי ז״ל מרן פסק זה כל עם אחת לדעה שהסכימו ]וכבר זיע״א. צדיק לשון כאן עד שמעינן", הזהר ספר רבי דהגאון חיליה ונפיש גובריה רב היה כמה ידעת חיים רבי הגאון כעדות נר" בן "נר והוא הלוי, בנימין

וארץ12 שמים שמחברת תורה

חי כל עיני בספרו ז״ל פאלאג׳י רע״א( דע״א א' ס״ה )סנהדרין, רבי שעשה ומופלא נורא מעשה על שרמז שם ועיין שנת בתמוז בעשירי נפשיה ונח זיע״א, הלוי בנימין ואכמ״ל[. תפ״א,

ע״ה הדורות גדולי מרבותינו ושלמים רבים לנו הרי אחדים ודברים אחת שפה אחד פה מעידים שכולם נגד כמקובלים דעבדינן ז״ל יוסף הבית מרן שדעת הפוסקים, הפוסקים, על חולק הזהר כשספר שנא לא לעולם הפוסקים, על חולקים כשהמקובלים שנא לא אברהם מענה בשו״ת ]ועיין היטב. ודוק כקבלה, עבדינן עמאר ב'( )סימן יוסף בבית ז״ל מרן דברי ראה שלא )סימן

קמ״א( וצ״ע[. דלעיל בתראי גדולי רבותינו ודברי

וצדק אמת נ״ע הדורות גדולי של קדשם שדברות ואף ולא לדידי לא צריכים ואינם ואמונה, אמת ויציב אמת שכן בס״ד ברורה בראיה כן להכריח ראיתי למטלעתי, הפוסקים על חולקים שהמקובלים שכל ז״ל מרן דעת שהזכיר מי ראיתי לא שעה ולפי כמקובלים, הלכה בס״ד. כאן הדברים לקבוע והנני זו, ראיה והביא

או״ח יוסף בבית ז״ל למרן עיין הנה עד״ר( )סימן שהביא הפת מן לבצוע שיש מיימון והגהות הכלבו דעת ראשונים עוד כתבו כבר הכלבו וכדברי העליונה, הרוקח בספר כתבו שכך כמלאכים נ״ב( )סימן ובספר, בספרו, ז״ל אבודרהם דוד הרב כתב וכן חיים, ארחות שבוצעין גדולים כמה ראיתי "ואני ז״ל: מרן וסיים וכך הקבלה", פי על לעשות נכון שכן ושמעתי התחתון, הטהור בשלחנו ז״ל מרן פסק )שם( הפת מן שיבצע התחתונה.

רבותינו ככל רוב שיטת דחה ז״ל שמרן ומפורש הרי כדבריהם, ופסק האמת חכמי מפני ז״ל הראשונים הפוסקים מחלוקת דבכל דעתו ז״ל שמרן מבואר לנו בבית לטעמו ואזיל כמקובלים הלכה המקובלים עם או״ח יוסף קמ״א( )סימן גדולי אותם כל שכתבו וכמו, ודוק ז״ל מרן דעת שכך לעיל שהזכרנו נ״ע ישראל היטב.

ישראל בית בכל הנהוגה ההוראה שמסורת ידעת וכבר האר״י רבינו של הגדול אורו שהאיר מזמן דנא, מקדמת וכך ז״ל, האר״י כדברי לכל להורות היתה כך אכן ז״ל, היה מרן נגד ז״ל האר״י כרבינו לפסוק ישראל ארץ מנהג ז״ל החיים בכף ז״ל הגאון מו״ז העיד כאשר סוף כ״ה )סימן

ע״ה( ז״ל שמרן אף ז״ל האר״י כרבינו לעשות שהמנהג עש״ב. איפכא כתב

ז״ל זריהן יעקב רבי מטבריה המובהק הגאון העיד וכן יו״ד יעקב ביכורי שו״ת בספרו ע״ב( דפ״ג י״ט )סימן: " כל נגד כשהוא גם הקדוש האר״י רבינו פי על הוא מנהגינו החיד״א שכתב וכמו ז״ל מרן כמבואר. הוא והרי ",

דכל המובהק הגאון והעיד שכתב ראיתי ממש וכזאת רבה ניהו מר המנהגים, בעניני ובפרט ליה אניס לא רז מ״ו סימן או״ח חיים ארץ היקר בספרו סתהון חיים רבי " ס״ח: האר״י רבינו הכרעת אחר ללכת ישראל ארץ מנהג ז״ל מרן פסק נגד אפילו ז״ל מעיד הוא שגם הרי ע״ש, " כרבינו לעשות ישראל בארץ המנהג נתפשט שכך בגדלו וכמשנ״ת. ז״ל מרן פסק נגד ז״ל האר״י שלום בחיבורי )ועיין

ו'( אות ו' סימן יעקב.

יו״ד חיים בארץ ושם ע״ג( דק״א ס״ג שכ״ב )סימן "בכמה כתב: ז״ל האר״י רבינו שהזכיר והיתר איסור בחומרות פרטים דברי רוב בשאר אכן הכי, עלמא נהוג לא המצות בשער בזה וכיוצא וברכות תפילה בעניני ובפרט ז״ל האר״י וכמו הפוסקים פלוגתת בין וכהכרעתו כוותיה נוהגים סימן או״ח ברכה בשיורי ז״ל החיד״א שכתב אות )תכ״א

א'( הפך טובא בדוכתי גרירנן ז״ל האר״י הכרעת דבתר דברי ליה שמיע מרן דאי לרבנן להו דקים ז״ל, מרן בארוכה לו ועיין עכ״ל, ביה" הדר הוי ז״ל האר״י רבינו חיים ארץ היקר בספרו שם בזה י״ג( כלל )בכללים שם ועוד,

וס״ס ס״א, תר״ה וסימן רע״ג, דל״ו ס״א תפ״ז וסימן עש״ה, ס״ב נ״ו )סימן

ע״ד( דמ״ו תרצ״ו ואכמ״ל. ,

מרן דודי העדה, עיני הגדולים רבותינו וכתבו העידו וכן הגאון ומורי זצ״ל, צדקה יהודה רבי הגאון הישיבה ראש אבא ציון בן רבי ההוראה ועמוד התורה שר האמיתי נפשי ברכי בחיבורי קדשם דברי הבאתי זצ״ל שאול )ח״ב

ס״ז( דף ע״ש.

היטב כמבואר הגולה, בארצות ספרד בני מנהג היה וכך משה רבי החסיד הגאון עדות רק ואביא בס״ד, במקומו הרבנים ראש רבה, אר״צ על ראש שהיה זצ״ל, מזרחי בספרו כתב שכה צובה, ארם היא חלב התורה בעיר אה״ע משה דברי שו״ת רע״ב( דע״ב י״ט )סימן כתבתי "וכבר: שקבלנו דאף ז״ל החיד״א מרן דברי מקומות בכמה דעת ז״ל מרן ראה דאילו לן קים – ז״ל מרן הוראות בכל נתפשט ומזה כן, פוסק היה כן גם ז״ל האר״י

חי13 איש בן בעל זצ״ל חיים יוסף רבי הגאון הגדול רבינו משנת על

להא וחומר וקל כח, ליעף הנותן ברכת לברך העולם כמותו לנהוג לנו יש ודאי מנהג, אלא שאינו דקמן היטב. ודוק ז״ל" דהאר״י

חסד בעל ז״ל פאפו אליעזר רבי הגאון שכתב והיינו ז״ל האר״י רבינו דברי "לפי לאלפים: אנחנו מפיו אשר חיים משפט דרכיו כל כי הקודש דרך דרכו צדיק יאחז, פלא המופלא בספרו לו וככתוב עכ״ל, חיים" ודבריו יועץ ע״ב( ד״ו אבילות ערך )סוף שם. עיין

ספר שבסוף בתשובתי בס״ד בזה שכתבתי מה ועיין צבי לנפש ציון תשל״ז( יורק )נוא התורני שבקובץ ובמאמרי, תשל״ז שנת ירושלים" "אוצרות רל״ג( דף רט״ו )גליון, יעקב שלום בחיבורי ובארוכה אות ו' וסימן ב', וסימן א', )סימן

ו'( חיים כנסת ובחיבורי, ק״ס( )דף שם ועוד עש״ב, )דף

ק״פ( ח״א נפשי ברכי בחיבורי ובארוכה, ואילך( כ״א )דף, נפשי ברכי ובחיבורי צ״ב( ודף ס״ו, דף )ח״ב וזאת ובחיבורי, ליהודה ואילך( צ״ו )דף יעקב כנסת ובחיבורי, קל״ה( )דף, משה אור ובחיבורי י( )דף רצונך חוקי ובחיבורי, דף )ח״ב

נ״ו( משה זכרון ובחיבורי, דף י״ג וסימן כ', ודף ח' אות א' )סימן

צ״א( יעקב תורת ובחיבורי, ב'( אות קצ״ט וסימן קמ״ז )סימן, ח״ז שלום מנוחת ובחיבורי ו'( )ר״ס מנוחת ובחיבורי, ח״ט שלום מ״ז( )סימן ותרוה שם המובא בכל עיין, בעזה״י. האמת, ותראה צמאונך,

בתורת לעוסקים ולהודיע להקדים לנכון שראיתי מה זה וכתבתי זצ״ל, חיים יוסף רבינו הגאון הגדול מוה״ר ועוד בקולמוס, נשתייר דיו הרבה והרבה הים, מן כטיפה וחיים. דעת וחונן הנותן האל בעזר למועד חזון

וארץ14 שמים שמחברת תורה

וארץ שמים שמחברת תורה

הרה״ג אליהו שמואל שליט״א הראשית הרבנות מועצת וחבר צפת העיר רב

זצוק״ל הרב מרן של לפטירתו עשור הרב מרן של פטירתו אחרי שנים עשר נמצאים אנו שבחי הרבה זצוק״ל. אנו זצוק״ל, הרב על נאמרו ם שמים של תורה לחבר לו שהיה הכוח על לדבר רוצים ישראל בין הניתוק שהיא הגלות, הפך זה כל וארץ. בעניין הרבה משתדל היה זצ״ל הרב שבשמים. לאביהם שכל בפומיה מרגלה היה בה', דבקות עם תורה של זה היו תפילותיו גם דשמיא. סייעתא צריכה הלכה פסיקת ישיבה כל לפני אומר היה עיניו. מול כששכינה תמיד כן על אל", בעדת ניצב "אלוקים כי לזכור שצריך בדין דין כל לפני דשמיא סייעתא לו שתהיה מתפלל היה את להמשיך שנזכה רצון ויהי כדיין. בו יושב שהיה שלנו. וצעד צעד בכל יתברך בה' בדבקות דרכו

לה' חיבור – גאולה מה'. ניתוק – גלות ישראל. של הגאולה בעניין הרבה משתדל היה הרב הגמרא הגאולה. עניין וזה הגלות עניין זה ובאמת )חגיגה

ע״ב( ה נשׁבּה עינידּמעהכּי ותּרד "ודמוֹעתּדמע, אומרת: ְָ ְִַַ ְֵַ ְִִֵָ ְִִָ למּה? הלּלוּ אלעזר, שׁלשׁדּמעוֹת רבּי אמר ה'". ֵֶעדר ַָ ִַ ְֶָָ ָֹ ְָ ַָ ָָ ואחת מקדּשׁשׁני. על ואחת ראשׁוֹן. מקדּשׁ על ַַאחת ַ ְִָ ִ ְַַ ַ ְִָ ִֵ ְַַ על אחת דאמרי, ואיכּא ממּקּוֹמן. ישׂראלשׁגּלוּ ַעל ְִֵָ ֶָ ְִ ָ ְִָ ְְִַ ַַ ַ ישׂראלשׁגּלוּ על למאןדּאמר, ִבּיטוּלתּוֹרה. בּשׁלמא ָ ְִָָ ְַ ַַָ ַ ְִֵָ ֶָ למאן אלּא ה'". עדר נשׁבּה "כּי דכתיב, היינוּ ְִממּקּוֹמן, ָ ְַ ְִִ ִ ְִָ ֵֶ ֶָ ְָ ה'"? עדר נשׁבה "כּי מאי עלבּיטוּלתּוֹרה, אחת ַַָדּאמר, ַַ ַ ִ ָ ַ ְִִָ ֵֶ לFבּיטוּלתּוֹרהגּדוֹל אין – ממּקּוֹמן ישׂראל ֵָכּיוןשׁגּלוּ ֶָ ְִֵָ ְִ ָ ֵ ְ ִ ָ ָ ִֶמזּה.

בגמרא שכתוב מה זה ע״ב( לב )ברכות אלעזר, רבּי "ואמר: ְַָ ִַ ְֶָָ חוֹמתבּרזלבּין נפסקה המּקדּשׁ, ִמיּוֹםשׁחרבבּית ֶַָ ֵ ְִַָ ְְִָ ַ ְֶַ ֵ ניתוק הם והגלות החורבן לאביהםשׁבּשּׁמים". ְִֵָישׂראל ֲִֶַ ִֶַַָ אדמתם מעל ה' "ויּתּשׁם פנים. הסתר – ח״ו מאלוקים ְִֵַ ֵַ ְַָָ אחרתכּיּוֹם ארץ אל ויּשׁלכם ְַבּאףוּבחמהוּבקצףגּדוֹל ְֵָ ְֶֶ ָ ְִֵַַ ֶ ֶֶ ֲֶֶ ַ הזּה" כו( כט )דברים כפי נשמעת, לא התפילה גם לכן. ֶַ מיּוֹם אלעזר, רבּי ואמר הגמרא: ואומרת שממשיכה ְַָ ִַ ְֶָָ ִ ננעלוּשׁעריתּפלּה, שׁנּאמר המּקדּשׁ, שׁחרבבּית ג( )איכה ֶַָ ֵ ְִַָ ְֲִ ֲֵַ ְִָ ֱֶֶַ ואשׁוּע, שׂתםתּפלּתי". אזעק ַ"גּםכּי ִ ְֶַ ֲֵַַַ ַָ ְִִָ

על רוחי אשפוך – גאולה הנבואה. איבוד – גלות בשר כל גשמי חורבן אינו הבית שחורבן מלמד ירמיהו הנביא גם בעם שהייתה שהנבואה לכך גרם הזה החורבן בלבד. ושׁבּר אבּד בארץשׁעריה, "טבעוּ פסקה. – ישראל ְָ ֶָָ ְֶָָ ִַ ְִַ לא נביאיה איןתּוֹרה, גּם בגּוֹים ושׂריה מלכּהּ ְִֶָבּריחיה, ְַָ ְִֶַָָ ֵ ָ ַ ְִֶָ הייתה נבואה איזו לנו מספר המדרש מה'". חזוֹן ְָֹמצאוּ ָ אמר חלבו רבי בשם ברכיה "רבי והגלות: החורבן קודם עמדו כך נביאים של רבוא ששים לישראל שעמדו כשם נביאות" של רבוא ששים להם כג( ד שיה״ש )רבה וכולם, החורבן. בעת פסקו

צדק משפט – גאולה עוול. משפט – גלות החורבן. בעת המשפט איבוד על גם מדבר הזה הפסוק במדרש בארץשׁעריה". "טבעוּ ו( ויקרא )תנחומא מסביר ְָ ֶָָ ְֶָָ מקום שבכל המשפט, מערכת קריסת על שמדובר ישיבת למקום הכוונה "שער" שכתוב במקרא שעריך". בכל לך תתן ושערים "שופטים השופטים. על שמדבר הפסוק, תחילת בין הקשר מובן זה על–פי התורה בחורבן שעוסק להמשכו בתי–הדין, חורבן הגאולה לעומת המקדש. בית חורבן בעקבות והנבואה בצדקה". ושביה תפדה במשפט "ציון עליה שנאמר

תורה יש – גאולה תורה. אין – גלות הגלות של תורה" ה״אין סיבת כי מסביר הנביא ירמיה אין לכן בגויים", ושריה "מלכה מלכות. שאין בגלל היא היא אם המדרש, בבית קיימת שהתורה אף על תורה. הסבירה אחר במקום תורה. אין – במלכות קיימת אינה בגלות: נפגם המדרש בבית הלימוד שגם ואמרה הגמרא מאידּכתיב אוֹשׁעיא, רבּי "אמר ז( יא, )זכריה לישׁני 'ואקּח ַָ ִַ ְַָ ַ ְִִ ֶַָ ִ ְֵ 'נעם' חבלים', קראתי נעםוּלאחד קראתי לאחד ְַמקלוֹת ְַַ ָָ ִ ַֹ ְַַ ָָ ִ ְִֹ ַֹ זה ישׂראלשׁמּנעימים חכמיםשׁבּארץ אלּוּתּלמידי – ֵ ְִֵַ ֲִָ ְֶֶֶ ְִֵָ ְִִֶַ ֶ חכמיםשׁבּבבל אלּוּתּלמידי – 'חבלים' ֶָלזהבּהלכה, ֲַָָ ְִֹ ֵ ְִֵַ ֲִָ ְֶֶָ לזהבּהלכה" זה שׁמּחבּלים ע״א( כד )סנהדרין הסיבות סיבת. ְְִֶַ ֶ ֶָ ֲַָָ לארץ בחוצה הדר ש״כל מאלוקים הניתוק היא לקלקול ח״ו. אלוה" לו שאין כמי דומה

וארץ15 שמים שמחברת תורה

מקדש בחינת – צדיקים גם וארץ שמים שמחברים דברים כמה יש למזלנו לכן מקדש. בחינת הם שהצדיקים מקדש. כשאין היא כן ננעלו. לא דמעות ששערי אומרת הגמרא חוֹזרת איןתּפלּתוֹ – המּאריFבּתפלּתוֹ ש"כּל אומרת ָ ֲִַַ ְִִָ ֵ ְִָ ֶֶ

שחייבת לחשוב בתפילתו מעיין שלא ובלבד ֵָריקם". חוזר אדם שאם ואומרת, הגמרא מוסיפה להישמע. להישמע. שׁנּאמר יכולה תפילתו ומתפלל, כז( )תהלים ֱֶֶַ ה'". אל וקוּה לבּN ויאמץ חזק ה' אל ֵַ״קוּה ֶ ֲַ ְֲֵַ ִֶ ְֵַ ֶ

וארץ שמים תורת ניתוק – חורבן

הגדול אליעזר רבי אליעזר רבי הוא "הגדול" בשם שנקרא התנאים אחד ללמוד אפשר הזאת? הגדולה מהי הורקנוס. בן והתורה גדול" לגוי "ואעשך לו אמר שהקב״ה מאברהם, אחר במקום העמים". מכל מעט אתה "כי עלינו אומרת "ומי – ה' על–ידי שנאמר גדול" "גוי מהו מסבירה היא על–ידי גם – אליו" קרובים אלוקים לו אשר גדול גוי "הבית נקרא המקדש בית גם תפילה. על–ידי וגם תורה הוא כי – "גדול" עליו". שמך שנקרא והקדוש הגדול וארץ. שמים מחבר

העובדה בזכות המיוחד בשמו זכה הגדול אליעזר רבי כותב הרמב״ם לאלוקים, קבוע באופן מחובר שהיה הנזכר סתם אליעזר "רבי כי המשנה בהקדמת עליו בן יוחנן רבן תלמיד הורקנוס בן אליעזר ר' הוא במשנה ורבי הזקן. מהלל למד עצמו זכאי בן יוחנן רבן זכאי". הורקנוס. בן אליעזר רבי של מובהק תלמיד היה עקיבא

"הגדול", בתואר נקרא הוא שבהם מהמקומות אחד המשנה היא מאתנו, שאבדה גדולה מהי להדגיש בסוטה )ט( שלו. ובמשמעות הבית בחורבן שעוסקת המּקדּשׁ, מיּוֹםשׁחרבבּית אוֹמר: הגּדוֹל אליעזר ִַ״רבּי ֱִֶֶ ַָ ֵ ִ ֶַָ ֵ ְִַָ וחזּניּא וספריּאכּחזּניּא, כספריּא, למהוי חכּימיּא ְשׁרוֹ ִַַָ ְְִֵ ְְַָָ ְְַָָ ְַַָָ ְַַָָ ואין ונדּלדּלא, אזלא דארעא ועמּא דארעא, ְַָכּעמּא ְְַָ ְַָ ְְַָ ְָָ ְְְִַָ ְֵ אבינוּשׁבּשּׁמים". על להשּׁען, ישׁ מי על ְֵַמבקּשׁ. ַ ִ ֵ ְִֵָ ַ ִָ ִֶַָָ יורדים הסופרים סופרים. למדרגת יורדים החכמים הארץ, עמי למדרגת יורדים החזנים חזנים. למדרגת עד יודעים לא ואפילו והולכים מידלדלים הארץ ועמי מבקשים לא כלל הם – מבקּשׁ" "ואין גרוע. מצבם כמה ְֵ ְֵַ שהם שכחו הם כי בתחילה, בו שהיו למקום לעלות גדולים. להיות יכולים

חמה כפני אליעזר רבי פני לא אליעזר רבי של אביו שבתחילה מספרת הגמרא לחרוש אותו ושלח תורה ללמוד בנו ביכולת האמין

אצל תורה ללמוד והלך הצעיר אליעזר רבי ברח בשדה. על מופלא תיאור מביאה הגמרא זכאי. בן יוחנן רבן שלבסוף עד למד, שבה הגדולה וההתמדה המסירות וקרנותיו החמה כאור מאירות ופניו ודורש יושב "היה הוא יום אם יודע אדם ואין משה של כקרנותיו יוצאות בא זכאי בן יוחנן שרבן מספרת הגמרא לילה". ואם יצחק אברהם "אשריכם ואמר: ראשו על נשקו מאחריו, מחלציכם" זה שיצא ויעקב יג( פרק ב נוסחא נתן דרבי )אבות.

היא בשמים לא לבסוף למה מיוחד, כך כל בשם אותו תיארו חכמים אם בין שהיה הנורא הוויכוח את להבין צריך אותו? נידו בחרם שנגמר ויכוח לחכמים, הורקנוס בן אליעזר רבי קוראת הגמרא אליעזר. רבי של פטירתו עד הותר שלא של "תנורו לסיפור )הנחש( היה זה שכנראה אף עכנאי", חכמינו אבל השאלה. את ששאל התנור בעל של שמו הקדמוני. הנחש עצת את הזה בוויכוח ראו

מציעא בבא במסכת הגמרא מספרת כך ע״א( )נט על האם חכמים נחלקו לאדמה, חלקי באופן שמחובר תנור ונתן חליוֹת, חתכוֹ התם, "תּנן טומאה. לקבל יכול הוא ְָָָ ֲָ ְֻ ְַָ וחכמים מטהר, אליעזר רבּי לחליא, חליא חוֹלבּין ֵ ְָֻ ְְָֻ ִַ ֱִֶֶ ְֵַ ֲִַָ אמר 'עכנאי'? מאי עכנאי. תנּוּרשׁל הוּא וזה ְְִַמטמּאים: ְֶ ַ ֶ ְַַ ַ ְַַ ַָ דבריםכּעכנא אמרשׁמוּאל, שׁהקיפוּ יהוּדה רבּי )נחש ִַ ְָ ַָ ְ ֵ ִֵֶ ְִָ ְְַָ

ארסי( ְְִוטמאוּהוּ.

אליעזרכּלתּשׁוּבוֹת רבּי השׁיב היּוֹם ָָתּנא, בּאוֹתוֹ ְ ַ ִֵ ִַ ֱִֶֶ ָ ְ כמוֹתי הלכה אם להם: אמר הימנּוּ. קבּלוּ ולא ֶָשׁבּעוֹלם, ָ ְֹ ְִ ֵֶ ַָ ֶָ ִ ֲָָ ְ ִ ח – אמּה, מאה ממּקוֹמוֹ חרוּב נעקר יוֹכיח! זה רוּב ָ ֶ ִַ ֱֶַ ָ ְִ ֵָ ַָ מביאין אין לוֹ: אמרוּ אמּה. מאוֹת ארבּע להּ, ְְֵָואמרי ָ ְַַ ֵ ַָ ְָ ֵ ְִִ – כמוֹתי הלכה אם להם: ואמר חזר החרוּב. מן ְָָראיה ִ ֶָ ַָ ְַָ ֶָ ִ ֲָָ ְ ִ אמרוּ לאחוֹריהם. המּים אמּת חזרוּ יוֹכיחוּ! המּים ַַאמּת ִַַ ִ ְָ ַַ ִַַ ֲַ ֵֶ ְָ אם להם: ואמר חזר המּים. מאמּת ראיה מביאין אין לוֹ: ֵ ְִִ ְָָ ֵַַ ִַַ ְַַָָ ֶָ ִ כתלי הטּוּ יוֹכיחוּ! המּדרשׁ בית –כּתלי כמוֹתי ֲָָהלכה ְ ִ ְֵָ ֵ ְִַָ ִ ִ ְֵָ להם: אמר יהוֹשׁע. רבּי לפּוֹל. גּערבּהם המּדרשׁ ֵבית ְִַָ ִ ַָ ֶָ ִַ ְ ַֻ ַָ ֶָ

וארץ16 שמים שמחברת תורה

אתּם זהבּהלכה, את זה מנצּחים חכמים –ִאםתּלמידי ְִֵַ ֲִָ ְְִַ ֶ ֶ ֶ ֲַָָ ֶַ יהוֹשׁע, רבּי כבוֹדוֹשׁל מפּני – נפלוּ לא ַמהטּיבכם? ְִֶ ְָֹ ְִֵ ְ ֶ ִַ ְ ַֻ מטּין ועדין אליעזר. רבּי כבוֹדוֹשׁל מפּני – זקפוּ ְֹולא ְָ ְִֵ ְ ֶ ִַ ֱִֶֶ ֲִַַ ִַ השּׁמים מן הלכהכּמוֹתי, אם להם: ואמר חזר ְועוֹמדים. ְִ ְַַָָ ֶָ ִ ֲָָ ְ ִ ִ ִַַָ רבּי אצל מהלּכם ואמרה, בת–קוֹל יצאתה יוֹכיחוּ! ִ ְָ ָ ַ ְְָָ ַ ֶָ ֵֶ ִַ מקוֹם. בכל –שׁהלכהכּמוֹתוֹ ֱִֶֶאליעזר? ֲֶָָ ְ ְָ ָ

ואמר רגליו על יהוֹשׁע רבּי עמד ל( )דברים בשּׁמים 'לא ַָ ִַ ְ ַַֻ ְַָ ְַָ ִַַָֹ ירמיה, שׁכּבר רבּי אמר היא'? בשּׁמים 'לא מאי, ִהיא'! ַ ִַַָֹ ִ ַָ ִַ ְְִָ ְֶָ קוֹל, שׁכּבר משׁגּיחיןבּבת אנוּ אין סיני, מהר ְִָנתּנהתּוֹרה ָ ֵַ ִַ ֵ ָ ְִִַ ְַ ְֶָ סיני בתּוֹרהבּהר כּתבתּ כג( )שמות להטּת'. רבּים 'אחרי ְַַָָ ָ ְַ ִַ ֲֵַ ִַ ְַֹ אשׁכּחיהּ )מצאו( עביד מאי ליהּ, אמר לאליּהוּ, נתן רבּי ְְֵַ ִַ ָָ ְִֵָ ֲַ ֵ ַ ֲִ חייF, קא ליהּ: אמר הוּאבּההוּאשׁעתּא? קוּדשׁאבּריF ְָ ְִ ְַ ְַָ ַָ ֵ ָ ִַ בני"! נצּחוּני בני, נצּחוּני ַָאמר, ְִ ִַָ ְִ ִַָ

הקב״ה. על ניצחון הפסד. שהוא ניצחון זה באמת הלכה שפוסקים ממה אחרת הלכה פוסקים הזה בעולם ולא ה' עם ללכת רוצים אנחנו אבל ומנצחים, בשמים נגדו.

תורות כשתי תורה תיעשה שלא נגד הלכה שקבעו החכמים חשבו מה להבין צריך אין שבגלות הבינו שהם נראה אליעזר. רבי ונגד השמים יוצא ישראל עם נחרב, המקדש בית אחרת. ברירה ללמוד יודע הגדול אליעזר רבי שנים. אלפי של לגלות במדרגה לא הוא ישראל עם אבל שצריך, כמו תורה הזאת העת בכל תורה יפסקו איך כן ואם כעת, הזאת אלא ברירה לנו אין מאתנו? פנים מסתיר הקב״ה שבה להטות". רבים "אחרי של הכלל את לחזק

השנה ראש במסכת המשנה ט( )ב דומה ויכוח מתארת של חברו יהושע, לרבי הנשיא גמליאל רבן בין שהיה רבן של פסיקותיו על חלק יהושע רבי אליעזר. רבי והוא החודש, וקידוש הכיפורים יום בקביעת גמליאל גמליאל רבן חשש מהנשיא. יותר ובקי יותר חכם היה חודשים יקבע מחברו שחכם מי כל שכעת הנשיא כמו להיות התורה ועלולה שלו, החשבון לפי ושנים ביום וחלק זה ביום כיפור יום יעשו חלק תורות, שתי עליNשׁתּבוֹא רבּןגּמליאל, גּוֹזרני לוֹ "שׁלח כן: על אחר. ַָ ְִֵַַָ ְִֶַָ ֶָ להיוֹת הכּפּוּריםשׁחל ְִֶאצליבּמקּלNוּבמעוֹתיNבּיוֹם ְְֶַ ָָ ֶ ְ ִַ ִ ֶָ ְִ עליו גוזרים כי מצר". עקיבא רבּי הלFוּמצאוֹ ְְֶבּחשׁבּוֹנF. ָ ַָ ְָ ֲִִַָ ֵֵ חשבונו. לפי הכיפורים יום את לחלל

"נטל גמליאל. לרבן ללכת עקיבא רבי שכנעו יהושע( )רבי ַָ רבּןגּמליאלבּיוֹם אצל ליבנה והלF ְַמקלוֹוּמעוֹתיובּידוֹ, ְ ָ ְָ ְַָ ְְֶַ ֵֶ ְִֵַַָ ְ רבּןגּמליאל עמד להיוֹתבּחשׁבּוֹנוֹ. הכּפּוּרים יוֹם ֶָשׁחל ִַ ִ ְִ ְְֶ ַָ ַָ ְִֵַ רבּי ותלמידי, רבּי בשׁלוֹם, לוֹ, בּא אמר ראשׁוֹ, על ְָוּנשׁקוֹ ַ ַָֹ ְָֹ ְְִִִַַ ִַ כי מבין אחד כל אתדּברי". ותלמידישׁקּבּלתּ ְְָָבחכמה, ְְִִַ ְִֶֶַָ ְָָ נשיאותו מחמת באה גמליאל רבן של התקיפות תורות. כשתי התורה תיעשה שלא לכך ואחריותו

העגל בו שנעשה כיום קשה מחלוקת רבי מגייס שבו הוויכוח אחרי כי מספרת, הגמרא את מקבל ולא דבריו את להוכיח העולם כל את אליעזר טהרוֹת הביאוּכּל היּוֹם, אוֹתוֹ "אמרוּ, חבריו, דעת ְָ ַ ִֵ ָ ְָ עליווּברכוּהוּ ונמנוּ אליעזרוּשׂרפוּםבּאשׁ. רבּי ִֵֶשׁטּהר ִַ ֱִֶֶ ְָ ֵָ ְְִ ָָ ְֵ

מנדוי( חמור )יותר רבּי להם אמר ויוֹדיעוֹ? ילF מי ְְָואמרוּ, ִ ֵֵ ְִ ַָ ֶָ ִַ ויוֹדיעוֹ, הגוּן אדםשׁאינוֹ ילF אלF, שׁמּא אני ֲִָעקיבא, ֲִ ֵֵ ֶָ ֵֵ ָָ ֵֶ ָ ְִ רבּי עשׂה מה העוֹלםכּלּוֹ. אתכּל מחריב ְְִָונמצא ֲִַ ֶ ָ ָ ָ ֻ ֶ ָָ ִַ לפניו וישׁב ונתעטּףשׁחוֹרים, לבשׁשׁחוֹרים, ֲִָעקיבא? ַָ ְ ִ ְְִֵַ ְ ִ ְַָ ְָָ מה עקיבא! אליעזר, רבּי לוֹ אמר אמּוֹת. ארבּע ְִבּרחוּק ְַַ ַ ַָ ִַ ֱִֶֶ ֲִָ ַ רבּי, כּ לוֹ, אמר מיּמים? יּוֹם לישׁחבריNבּדלין מדמּה ִִָ ַָ ִַ ְִֶֻ ִ ֲֵֶֶ ְִֵ וישׁב ונשׁמט מנעליו, וחלץ קרעבּגדיו, הוּא אף ִֶממּN. ַ ַָ ְָָ ְַָ ְִָָ ְְִַ ְַָ קרקע". ַעלגּבּי ֵַ ְַַ

קרע למנוע מנת שעל חכמים, את מבינים אנחנו אם גם היום הרי גדולה, כך כל בתקיפות הגיבו ישראל בעם העגל בו שנעשה כיום לישראל קשה הזה יהוידע, בן )בניהו

ע״ב( נט מציעא בבא בכה אליעזר רבי כי הגמרא מספרת. בעולם. גדול רושם עשה ובכיו כך, על

–שׁלישׁבּזיתים, העוֹלם לקה עיניודּמעוֹת, ְָ״זלגוּ ֵָ ְָ ָָ ָ ָ ְִ ְִֵ לא הזה והקלקול ְִוּשׁלישׁבּחטּים, וּשׁלישׁבּשּׁעוֹרים" ְִִ ְִ ְִ ִ אףבּצקשׁבּידי אוֹמרים, "וישׁ הגאולה. ימי עד התמלא ְֵ ְִ ַ ֵָ ִֵֶ אףגּדוֹל תפח. תּנּא אשּׁה גדול( )כעס היּוֹם. באוֹתוֹ היה ִָ ַָ ַָ ַ ָ ָָ ְ ַ ואף נשׂרף. – אליעזר רבּי עיניו מקוֹםשׁנּתןבּוֹ ְֶָשׁבּכל ָ ֶַָ ֵָ ִַ ֱִֶֶ ְִַ ְַ לטבּעוֹ, נחשׁוֹל עליו עמד בספינה, בא היה ְִֵַַָרבּןגּמליאל ָָ ָ ְִִָ ַָ ָָ ְַ ְְַ אליעזרבּן רבּי אלּאבּשׁביל זה לישׁאין ַָאמר, כּמדמּה ְִֶֻ ִ ֵֶ ֶ ֶָ ְִִ ִַ ֱִֶֶ ֶ עוֹלם, גּלוּי רבּוֹנוֹשׁל ואמר, רגליו על עמד הוֹרקנוּס. ְְ ַָ ַ ְַָ ְַָ ִ ֶ ָ ָ אבּא לכבוֹדבּית ולא עשׂיתי, לכבוֹדי לפניN, שׁלּא ְְֶַָָוידוּע ֶֹ ְִ ִ ִִָ ְֹ ְִ ֵ ַָ מחלוֹקוֹתבּישׂראל. ירבּוּ –שׁלּא לכבוֹדN אלּא ִִָעשׂיתי, ֶָ ְִ ְ ֶֹ ְִ ֲַ ְְִֵָ מזּעפּוֹ". היּם ָנח ַָ ְִַ

הגמרא, מספרת אליעזר רבי של צערו נשמע כמה עד שלום", "אימא לה שקראו אליעזר, רבי של אשתו כי

וארץ17 שמים שמחברת תורה

הייתה לא והיא הנשיא, גמליאל רבן של אחותו הייתה בנפילת פניו על ליפול בעלה אליעזר לרבי מאפשרת תעשה שתפילתו פחדה היא התחנון. אחרי אפיים וחשבה טעתה היא אחד יום אחיה. את ותמית רושם לבעלה לב שמה ולא תחנון, בו שאין חודש ראש שהוא אליעזר רבי את וראתה חזרה כשהיא תחנון. שאמר את הרגת – לאחי" "קטלתּיהּ לו: אמרה תחנון אומר ְְֵַ ְִָ ושופרות צעקה קול נשמע דבריה כדי תוך אחי! ! רבי לה אמר גמליאל. רבן של פטירתו על שמכריזים מקבּלני ליהּ, כּF אמרה ידעתּ? "מנא לאשתו: אליעזר ְָ ְְַָ ְָָ ֵ ָ ְְִַֻ משּׁערי חוּץ ננעלין השּׁערים אבי–אבּא, כּל ִֵמבּית ֲִ ַָ ָ ְִַָ ְִִָ ֲִֵַ אוֹנאה". ָָ

שלא שאפילו עד לאלוקים, מחובר היה הוא כך כל טרם "והיה בו התקיים גמליאל רבן נגד בכוונה התפלל ְָָ ֶֶ אשׁמע" ואני מדבּרים הם עוֹד אענה ואני יקראוּ )ישעיה ְִָ ֲִַ ֱֶֶ ֵ ְְִַ ֲִַ ְֶָ

כד( סה.

שכרה וזו תורה זו נידוי סתם כי כתוב וחרם, נידוי הלכות ערוך", ב״שולחן יום שלושים הוא א( שלד )יו״ד, בו, חוזר המנודה אם. שבעה שהיא נזיפה רק יש לפעמים נידויו. את מבטלים כואב הוא פטירתו. יום עד בו חזר לא אליעזר רבי ימים. כך העליונה. ממדרגתה התורה של הגדולה הנפילה על בסנהדרין הגמרא מספרת סח( )דף:

וחבריו עקיבא רבּי נכנסוּ אליעזר, רבּי "תּניא, כּשׁחלה ְַָ ְֶָָ ִַ ֱִֶֶ ְְִ ִַ ֲִָ ֲֵַָ יוֹשׁביןבּטרקלין והם יוֹשׁבבּקינוֹףשׁלּוֹ, הוּא ְְַלבקּרוֹ, ֵ ְִ ֶ ְֵ ְִ ְְִִַ הגמרא מספרת היה". ערבשׁבּת – היּוֹם ואוֹתוֹ ֶשׁלּוֹ. ְ ַ ֶֶ ַָ ָָ עליו, מישּׁבת "דּעתּוֹ חוליו שלמרות חכמים כשראו כי ְַ ְֶֶֻ ָָ שהיה כיוון אמּוֹת", ארבּע מרחוֹק לפניו וישׁבוּ ְְִנכנסוּ ְְָ ְָָ ֵָ ְַַ ַ לוֹ: אמרוּ למּהבּאתם? להם: "אמר וחרם. בנידוי עדיין ַָ ֶָ ָָ ֶָ ְָ לא למּה עכשׁיו, ועד להם: אמר ְִֹללמדתּוֹרהבּאנוּ. ָ ָ ַָ ֶָ ְַ ְַָ ָָ היא, האמת לנוּפּנאי". היה לא לוֹ: אמרוּ ֶָֹבּאתם? ְָ ָָֹ ָ ְַ עליו, שהוטל החרם בגלל עכשיו עד באו שלא כמובן, האמת את אומר הוא אבל בו, לפגוע רצו שלא אלא דברים שעה באותה להם אומר הוא פטירתו. ביום שלו רואה רבנו כשמשה השלום. עליו רבנו ממשה שנעלמו הוא בסופו למה מבין לא הוא עקיבא, רבי את במרום אליעזר רבי אבל הרומאים. על–ידי באכזריות נהרג רבן של החכמים, של הנורא סופם את מראש צופה עקיבא רבי ושל הרומאים, ידי על שנהרג גמליאל ברזל. של במסרקות שנסרק

ימוּתוּ אם אני, לחכמים: תּמהּ אליעזר רבי להם ַָ״אמר ֶָ ֲִֵַָ ִ ָ לוֹ, אמר מהוּ? עקיבא, שׁלּי רבּי לוֹ אמר עצמן. ִַמיתת ְַָ ַָ ִַ ֲִָ ִֶ ַ ַָ ומסביר אליעזר רבי ממשיך משּׁלּהן". קשׁה – ְֶשׁלּN ֶָ ִֶֶָ אמר, לבּוֹ, על והנּיחן זרוֹעוֹתיו "נטלשׁתּי קורה: זה למה ַָ ְְֵ ָ ְִִָ ַ ִ ַָ ספריתּוֹרוֹתשׁנּגללין. זרוֹעוֹתי, שׁהןכּשׁתּי לכםשׁתּי אוֹי ֶָ ְְֵ ַ ֵֶ ְִֵ ְִֵ ְִִֶָ הרבּהתּוֹרה למּדתּי; והרבּהתּוֹרה למדתּי, ְֵַהרבּהתּוֹרה ָ ְִַָ ְְֵַ ָ ְִִַ ְֵַ ָ מן המלקּק אפלּוּכּכלב מרבּוֹתי, חסּרתּי ולא – ְִַָלמדתּי ְֹ ְִִַ ֵַ ַ ֲִ ְֶֶ ְֵַַ ִ א חסּרוּניתּלמידי ולא – למּדתּי הרבּהתּוֹרה היּם. לּא ַָ ְֵַ ָ ְִִַ ְֹ ְִ ִ ְִַַ ֶָ אלּאשׁאנישׁוֹנהשׁלשׁ – עוֹד ולא ְְִכּמכחוֹלבּשּׁפוֹפרת. ְַ ֶֶ ְֹ ֶָ ֲִֶ ֶ ְֹ אדםשׁוֹאלניבּהם היה ולא עזּה, הלכוֹתבּבהרת ֵמאוֹת ֲָ ְֶֶַ ַָ ְֹ ָָ ָָ ֲִֵֶָ מאוֹת אלּאשׁאנישׁוֹנהשׁלשׁ – עוֹד ולא מעוֹלם. ָָדּבר ֵ ָ ְֹ ֶָ ֲִֶ ֶ ְֹ ֵ הלכוֹתבּנטיעת אלפים להּ, שׁלשׁת ואמרי ֲָהלכוֹת ְְֵַ ָ ְֶֹ ֲִָ ֲָ ְִִַ חוּץ מעוֹלם, אדםשׁוֹאלניבּהםדּבר היה ולא ִקשּׁוּאין, ִ ְֹ ָָ ָָ ֲִֵֶָ ָָ ֵ ָ היינוּ מהלּכין והוּא אני אחת יוֹסף. פּעם ֲִֵָמעקיבאבּן ֶ ֵ ַַ ַַ ֲִ ְ ְְִַ ִָ אמרתּי קשּׁוּאים. למּדניבּנטיעוֹת רבּי, לי, אמר ֶֶַבּדּרF, ַָ ִ ִַ ְִֵַ ְִִ ִ ִ ְִַָ לי אמר קשּׁוּאים. השּׁדה נתמלּאהכּל – אחד דּבר )רבי ָָ ֶָ ְְִַָ ָ ֶַָ ִ ִ ַָ ִ

עקיבא( אמרתּידּבר עקירתן. למּדני נטיעתן, למּדתּני רבּי, , ִַ ְְִִִַַָָ ְֲִִֵַָָ ְִַָָָ של כזאת נפילה אחד". למקוֹם נתקבּצוּכּלּן – ֶָאחד ְְִַ ָֻ ְָ ֶָ בכמות הגדולה התורה את להעביר למי אין – תורה מרבותיו. למד שהוא ובאיכות

רבי את ושואלים ההפסד גודל את מבינים חכמים הכּדּוּר, לוֹ, "אמרוּ בידם רופפת שהייתה הלכה אליעזר ְָ ַַ קטנּה, המּרגּליּוֹת, וּמשׁקלת והקּמיע, וּצרוֹר ְִָוהאמּוּם, ְֵַַָ ְ ְִַַָ ְִֶֹ ְַָ –בּמהשּׁהן. וטהרתן טמאים, – הן להם: אמר ַמהוּ? ַָ ֶָ ֵ ְִֵ ְֳָָָ ְַ ֵֶ טהוֹר, הוּא להם: אמר מהוּ? האמּוּם ְִָמנעלשׁעלגּבּי ֶַ ֵַ ִַ ַ ַָ ֶָ ָ רגליו על יהוֹשׁע רבּי עמד נשׁמתוֹבּטהרה. ְְָָָויצאתה ְִָ ְֳָָ ַָ ִַ ְ ַַֻ ְַָ הנּדר התּר הנּדר, התּר ואמר: רבי את שנידו חכמים של )הנידוי ְַָ ַֻ ֶֶַ ַֻ ֶֶַ

אליעזר( קיסרי עקיבא, בּין רבּי למוֹצאישׁבּת, פּגעבּוֹ. ְ ֵָ ַָ ַָ ִַ ֲִָ ֵ ִֵָ לארץ, פּתח עדשׁדּמוֹשׁוֹתת מכּהבּבשׂרוֹ היה ְללוֹד, ָָ ֶַ ְִָ ַ ֶָ ֵ ֶָָ ַָ ואמר, עליובּשׁוּרה ב( ב )מלכים ישׂראל רכב אבי 'אבי ָָ ְ ָ ְַָ ִָ ִָ ֶֶ ְִֵָ להרצוֹתן". לישׁלחני ואין לי, ישׁ מעוֹת הרבּה ָָָוּפרשׁיו', ְֵַ ָ ֵ ִ ְֵ ִ ְִָֻ ְְַ ָ

לדור מדור התורה מוסר התורה את למסור לעצמו חובה ראה הגדול אליעזר רבי בלימוד גדול מתמיד הוא כך לשם לדור. מדור בדייקנות הגמרא תורה. ע״ב( כז )סוכה מעשה רבנן "תנו מספרת: שלשים ושאלוהו העליון בגליל ששבת אליעזר ברבי שמעתי, להם אמר עשרה שתים סוכה. בהלכות הלכות כל לו: אמרו וכו'. שמעתי לא להם אמר עשר שמונה הזקקתוני להם: אמר השמועה? מפי אלא אינן דבריך קדמני לא מימי רבותי. מפי שמעתי שלא דבר לומר

וארץ18 שמים שמחברת תורה

שנת לא המדרש בבית ישנתי ולא המדרש, בבית אדם המדרש בבית אדם הנחתי ולא עראי, שנת ולא קבע שלא דבר אמרתי ולא חולין, שיחת שחתי ולא ויצאתי, מעולם". רבי מפי שמעתי

בן יוחנן רבן מרבו, נלמדת הגדולה וההתמדה האחריות התלמיד שהיה עקיבא, רבי כך. נהג הוא שגם זכאי, הוא גם היה יהושע, ורבי אליעזר רבי של המובהק אחריות מתוך והכול שנה. עשרים–וארבע גדול מתמיד מצליח לא הוא זה ואת הבאים. הדורות על גדולה התורה את ממנו ללמוד באים לא תלמידיו כי לעשות, והנידוי, החרם בגלל הכל מרבותיו. למד שהוא הגדולה היא". בשמים "לא של המדרש בבית המשבר

הזקן הלל של תלמידיו קטן – זכאי בן יוחנן רבן בבית הקשה במחלוקת רק לא הוא הזה המשבר רבו קודם. דור כבר מתחיל זה אליעזר. רבי עם המדרש את כשקוראים זכאי. בן יוחנן רבן היה אליעזר רבי של שרבן לראות מפליא הזקן הלל של תלמידיו רשימת כך הזקן. הלל של התלמידים כקטן נחשב זכאי בן יוחנן הגמרא אומרת ע״א( כח )סוכה רבּנן, שׁמוֹנים "תּנוּ: ָ ַָָ ְ ִ ראוּיין מהם הזּקן, שׁלוֹשׁים להלּל לוֹ היוּ ְִִַתּלמידים ָ ְִֵ ֵַָ ְ ִ ֵֶ ְ ִ מהם רבּנוּ, וּשׁלוֹשׁים עליהםכּמשׁה ְִֶֶשׁתּשׁרהשׁכינה ְִָ ֲֵֶ ְֶֹ ֵַ ְ ִ ֵֶ מהם ועשׂרים נוּן, חמּהכּיהוֹשׁעבּן להם ְראוּייןשׁתּעמד ִ ֲֶַֹ ֶָ ַָ ִ ִַֻ ְְִֶ ֵֶ – וקטןשׁבכלּן עזיאל. יוֹנתןבּן – ֵבּינוֹנים, גּדוֹלשׁבּכלּן ִ ָ ְֶָֻ ָָ ֶ ִֵֻ ְָָ ְֶָֻ משׁנה, תּלמוּד, מקרא, הנּיח זכּאי, שׁלּא יוֹחנןבּן ַָרבּן ָָ ֶ ַַ ֶֹ ִִַ ְִָ ְִָ ְַ קלּוֹת סוֹפרים, ודקדּוּקי והגּדוֹת, דּקדּוּקיתּוֹרה, ֲָהלכוֹת, ְַָ ְִ ֵ ָ ְְִ ֵ ְִ ַ וגימטריּאוֹת, שׂיחת ֲַוחמוּרוֹת, וּגזרוֹתשׁווֹת, תּקוּפוֹת, ְֵ ָ ְ ְְִִַָ ִַ משׁלוֹת ושׂיחתדּקלים, ושׂיחתשׁדים, השּׁרת, ְֲֵַמלאכי ֵַָ ְִַ ִֵ ְִַ ְִָ ְִ ודברגּדוֹל. קטן, משׁלוֹתשׁוּעלים, דּבר ְִכּוֹבסים, ְִ ִָ ָָ ָָ ְָָ ָ

הויוֹתדּאבּיי – קטן ודבר מרכּבה, מעשׂה – ָָדּברגּדוֹל ָ ֲֶַ ְֵָָ ְָָ ָָ ֲַ ְֵַַ מהשׁנּאמר לקיּם ורבא, ח( )משלי ישׁ אהבי 'להנחיל ְָָ ְֵַ ַ ֱֶֶַ ְְִַ ֲַֹ ֵ מאחרשׁבּק וכי אמלּא'. ואצרתיהם טןשׁבּכלּםכּF, גּדוֹל ְְֵֶֹֹ ֲֵַ ְִ ֵַַ ְֶָָ ְֶָֻ ָ ָ יוֹנתןבּן על עליו אמרוּ וכמּה. אחתכּמּה על ְֶָֻשׁבּכלּם ַ ַַ ַָ ְַָ ְָ ָָ ַ ָָ ֶ יוֹשׁב עזּיאל, שׁבּשׁעהשׁהיה )ושונה( ועוֹסקבּתּוֹרה, כּל ִֵֻ ְֶָָ ֶָָ ֵ ְ ֵ ַ ָ ָ נשׂרף". מיּד עליובּאויר, עוֹףשׁפּוֹרח ֶ ֵַָָ ֲִָ ִָ ְִַ

הזאת הגדולה ההתמדה כל אחרי איך הוא הגדול הפלא יונתן או הזקן הלל למדרגת הגיע לא זכאי בן יוחנן רבן הגדולה, התמדתם את מדגישים חכמינו עוזיאל. בן הלל של למדרגות זכו לא שהם העובדה כי לך לומר אלא התמדה, חסרון מפני אינה עוזיאל בן ויונתן הזקן

שימת הוא חורבנו המקדש, בית נחרב שבימיהם בגלל קשר בלי ותורה אלוקים. לבין ביננו הברזל חומת לגמרי. אחרת ברמה תורה היא לאלוקים

הזקן הלל של תלמידיו גדול – עוזיאל בן יונתן עוזיאל בן יונתן של המדרגה את מסבירים המפרשים בעת מעליו עובר שהיה עוף כל כי בגמרא, שכתובה אומר: רש״י היתירה. בקדושה נשרף היה – לומד שהיה דברי לשמוע סביביו מתקבצין השרת מלאכי שהיו "כיון שפורח עוף כל כי מסבירים התוספות מפיו". תורה כשנתינתם שמחים שהדברים "כיון – נשרף מיד עליו באש". תורה שנתנה בסיני

במדרש מצינו זה "כענין ואומרים התוספות ממשיכים בסעודה מסובין שהיו יהושע ורבי אליעזר דרבי בעובדא ורבי אליעזר רבי שאצל אלא סביבם". האש וליהטה ואילו מרכבה, במעשה לעתים כשעסקו היה זה יהושע שלומד עת בכל תדיר דבר היה זה עוזיאל בן יונתן אצל תורה.

הזקן הלל של תורתו גודל נשאלת עוזיאל, בן יונתן של מדרגתו הייתה זו אם של הרב הזקן, הלל של המדרגה הייתה מה השאלה מאתנו גבוהה כך כל הלל של שמדרגתו ברור כולם. מדברת הגמרא ולכן לנו, להסבירה אי–אפשר שבכלל עליו. ולא תלמידיו על

וממנו השני. הבית חורבן לפני שנה מאה חי הזקן הלל יותר הרבה סיפורים. כמה רק הלכות, הרבה לנו אין הלל". "בית הנקראים מתלמידיו לנו יש הלכות מן טיפה שהם עצמם על שמעידים הללו, התלמידים תורתו גובה בגלל זה כל רבותיהם. של מתורתם הים מעלינו. דרגות וכמה כמה שהיא הלל של

למדנו מאתנו, גבוהה שלהם התורה דרגות כמה להסביר רבה במדרש כ( פסקה א פרשה השירים )שיר אליעזר רבי: ושמים קולמוסין, ואגמים דיו, הימים כל יהיו אם אומר: מספיקין אין לבלרים האדם בני וכל מגלות, וארץ כאדם אלא חסרתיה לא ואני שלמדתי. תורה לכתוב ובלשון יהושע. רבי גם אמר וכך בים. מכחול שמטביל שהוא אומר שהיה תלמידם, עקיבא רבי אמרה אחרת חסר לא והאתרוג נהנה המריח באתרוג". "המריח כמו לנר". מנר וכמדליק המים מאמת "וכממלא

וארץ19 שמים שמחברת תורה וארץ שמים שמחברת תורה – גאולה

וארץ שמים שמחברת תורה – האר״י תורת נלקחה ורבותיו אליעזר רבי של הגדולה התורה כל וניתוק ברזל חומת שהוא המקדש, בית בחורבן מאתנו חכמים ראינו בדורנו שבשמים. לאבינו ישראל בין שבשמים. לאבינו ישראל בין ומקשרים שחוזרים

ישן תלמידו אותו שראה הקדוש, האר״י על מסופר וראה התלמיד הסתכל הצהריים. אחר בשבת מעט את לשמוע התקרב שינה. כדי תוך ממלמל שהאר״י לפשר התלמיד שאל התעורר. והאר״י ז״ל, האר״י דברי כי האר״י לו אמר שינה. כדי תוך הנעות השפתיים שם דרקיעא. למתיבתא נשמה בעליית הייתה נשמתו ביקש ובלעם. בלק לפרשת חדשים פירושים שמע הוא כי האר״י לו אמר הללו. החידושים על לשמוע התלמיד ללמד יספיק לא – שנה שמונים אותו ילמד הוא אם גם דרקיעא. במתיבתא מועטות בדקות שלמד מה אותו

אומר היה הזה, הסיפור את מספר שהיה זצ״ל, הרב – שנה מאות שמונה אותך אלמד "אם שמע: שהוא בדקות שלמדתי מה כל אותך ללמד אספיק לא אליעזר רבי של הגדולה התורה הייתה זו אלו". מועטות ותלמידיו. ערך בן

הקדוש, האר״י של תלמידיו מתלמידי שהיה החיד״א, רבות משתדל והיה גדול. הלכה פוסק הוא גם היה לחבר ערוך", וה״שולחן הקדוש האר״י של בדרכו ללכת הקלקול הפך מעלה. של תורה עם מטה של תורה ישראל. וגלות הבית חורבן עם בגלות שקרה הגדול יהושע רבי שאמר מה כי מקומות בכמה החיד״א כותב בשם גם תמיד. מוסכמת הלכה אינה היא" בשמים "לא מן שו״ת בספרו יעקב רבי של פסיקתו על הגדולים יוסף בברכי וגם השמים, לב( )או״ח.

בת–קול הלל כבית היא רבות הלכות תלויות שעליה חשובה הכי ההלכה מביאה כך על הלל. כבית הלכה שפוסקים ההלכה בעירובין הגמרא ע״ב( )יג אמרשׁמוּאל, אבּא, רבּי אמר: ַָ ִַ ַָ ַָ ְ ֵ אוֹמרים, הלּלוּ הלּל, ביתשׁמּאיוּבית נחלקוּ ְֹשׁלשׁשׁנים ִָ ְְֶ ֵ ַַ ֵ ִֵ ַָ ְִ בת יצתה הלכהכּמוֹתינוּ, אוֹמרים, והלּלוּ ֲָָהלכהכּמוֹתינוּ, ְ ֵ ְַָ ְִ ֲָָ ְ ֵ ְָָ ַ הן, חיּים אלקים ואלּוּדּברי אלּוּ להם, ואמרה קוֹל ְְָָ ֶָ ֵ ֵָ ְִֵ ֱִֹ ִַ ֵ ואלּוּדּברי מאחרדּאלּוּ וכי הלּל. בית ֲַָָוהלכהכּדברי ְְִֵ ֵ ִֵ ְִ ֵַַ ְֵ ְֵ ְִֵ

הלכה לקבּוֹע הלּל בית זכוּ מה מפּני הן, חיּים ֱִֹאלקים ִַ ֵ ְִֵ ַ ָ ֵ ִֵ ְִ ֲַָָ ודברי ושׁוֹניןדּבריהם היוּ, ועלוּבין מפּנישׁנּוֹחין ְכּמוֹתן? ָ ְִֵ ֶ ִ ֲַ ִ ָ ְ ִ ְִֵֶ ְְִֵ ביתשׁמּאי אלּאשׁמקדּימיןדּברי עוֹד ולא ֵביתשׁמּאי. ַַ ְֹ ֶָ ְִִֶַ ְִֵ ֵ ַַ וכו'. ְְִֵֶלדבריהם, כּאוֹתהשׁשׁנינוּ ְ ָ ִֶָ

עירובין במסכת ע״ב( )ו הלּל, הלכהכּבית לעוֹלם: תּניא, ְַָ ְ ָ ֲָָ ְֵ ִֵ בית עוֹשׂה, כּדברי – ביתשׁמּאי לעשׂוֹתכּדברי ְָוהרוֹצה ֶ ֲַ ְְִֵ ֵ ַַ ֶ ְְִֵ ֵ עוֹשׂה. – הלל שעושה( )מי בית ביתשׁמּאיוּמקוּלי מקּוּלי ִֵ ֶ ִ ֵֵ ַַ ִ ֵֵ רשׁע. – הלּל שעושה( )מי ביתשׁמּאיוּמחוּמרי מחוּמרי ִֵ ָָ ֵ ְֵ ֵ ַַ ְ ְִ אוֹמר הכּתוּב עליו – הלּל בית ב( )קהלת "והכּסילבּחשׁF ֵ ִֵ ָָ ַָ ֵ ְְִַ ֶַֹ אי –כּקוּלּיהוֹןוּכּחוּמריהוֹן. איכּביתשׁמּאי אלּא הוֹלF". ֵ ֶָ ִ ְֵ ַַ ְ ֵ ְ ְֵ ִ –כּקוּלּיהוֹןוּכחוּמריהוֹן. הלּל ְֵכּבית ִֵ ְ ֵ ְ ְֵ

סתירה. הללו בדברים שיש ואומרת הגמרא מקשה כך אחר הלּל". הלכהכּבית לעוֹלם "אמרתּ: בתחילה ְְַָ ְ ָ ֲָָ ְֵ ִֵ לא עוֹשׂה? – ביתשׁמּאי לעשׂוֹתכּדברי "הרוֹצה אמרת: ָ ֶ ֲַ ְְִֵ ֵ ַַ ֶ ָ או לעשות אדם יכול קוֹל", קוֹדםבּת – ְַָקשׁיא, כּאן ָ ֵ ַ שיצאהבּת–קוֹל, אחרי אבל הלל. כבית או שמאי כבית ַ שאומר מי כי אומרים ויש הלל. בית כדברי רק הלכה הלל בית כדברי או שמאי בית כדברי לעשות שאפשר כללבּבת–קוֹל. משגיחים לא כי שאומר יהוֹשׁע רבּי הוא ְִַ ַֻ ְַ

מחוברת כשהיא משמים בת–קול על–פי פוסקים הארץ של לתורה רבי של בסיפור ראינו והלא שם: תוספות הקשה כאן ולמה בבת–קול, משתמשים שלא הגדול אליעזר כמה תוספות עונה בת–קול? על–פי הלכה פוסקים רבי כמו הלכה כי שאמרה הקול בת א[ תשובות. של לכבודו רק יצאה היא – אמת הייתה לא אליעזר הקול בת ב[ בה. מתחשבים לא לכן אליעזר. רבי מחוברת הייתה לא אליעזר רבי כמו הלכה כי שאמרה רבי להטות'. רבים 'אחרי שאומרת בארץ שלנו להלכה לעומת כמותה. פסקו לא לכן רבים. נגד היה אליעזר ממרום שבאה קול והבת הרבים הם הלל בית כאן זאת בארץ. פיו על נוהגים שאנו ההלכתי הכלל עם מחוברת היו שמאי דבית משום אלא קול לבת הוצרכו לא הלל. מבית יותר חריפים

ואין יהושע כרבי פוסקים אנחנו כי סבר הפר״ח כבית פוסקים אנחנו לדבריו כלל. בבת–קול משגיחים

וארץ20 שמים שמחברת תורה

רבים "אחרי שנאמר בגלל אלא בת–קול משום לאו הלל הגמרא פשט כי ואומר חולק החיד״א להטות". בת בגלל הלל כבית פוסקים כי היא רבים במקומות שפוסקים נכונים, הטעמים שני באמת כי וסיכם הקול. וזה רבים, היותם בגלל וגם הקול בת בגלל גם כמותם וארץ. שמים תורת חיבור

מחוברת כשהיא משמים נבואה על–פי פוסקים הארץ של לתורה זבחים בגמרא )סב( נביאים. על–פי גם שפוסקים משמע רבּי אמר חנה ברבּר רבּה "אמר הגמרא: אומרת כך ַָ ַָ ַ ַ ָָ ַָ ִַ הגּוֹלה מן עמּהם עלוּ נביאים יוֹחנן, שׁלשׁה זכריה )חגי ָָ ְָֹ ְִִ ָ ִֶָ ִ ַ ָ

ומלאכי( ואחדשׁהעיד המּזבּח, על עליהן אחדשׁהעיד, ֶָ ִֵֶ ֲֵֶ ַ ְִֵַַ ְֶָ ִֵֶ להןשׁמּקריבין ואחדשׁהעיד המּזבּח, מקוֹם על ֲֵֶעליהן ַ ְ ְְִֵֶַַָ ִֵֶ ֶָ ְִִֶַ אליעזרבּן רבּי תנא, עלפּישׁאיןבּית. בּמתניתא ַאף ַ ִ ֵֶ ִַ ְְִַָ ָָ ִַ ֱִֶֶ ֶ אחד הגּוֹלה, מן עמּהם עלוּ נביאים אוֹמר: שׁלשׁה ֲַֹיעקב ֵ ְָֹ ְִִ ָ ִֶָ ִ ַ ָ ֶַ ואחד המּזבּח, מקוֹם ועל המּזבּח על להם ִֵֶשׁהעיד ֶָ ַ ְְִֵַַַ ְ ְִֵַַ ְֶָ על להן ואחדשׁהעיד להןשׁמּקריביןשׁאיןבּית, ִֵֶשׁהעיד ֶָ ְִִֶַ ֵֶ ִַ ְֶָ ִֵֶ ֶָ ַ מאוד הלכות ואלה אשּׁוּרית". שׁתּכּתב ַהתּוֹרה ָ ִֵֶָ ַ ִ אלה. ימינו עד משמעותיות

ביבמות הגמרא מספרת כן )טז( הרכינס בן דוסא רבי כי, הנביא של עדות על–פי הלכה פסקו איך לחכמים אמר מדוּכה וארץ, שׁעל עלישׁמים אני "מעיד חגי. ישׁב זוֹ ִֵ ֲִ ַָ ִַָ ֶָָ ֶַ ְ ָ ַָ אסוּרה, הבּת צרת דברים, ואמרשׁלשׁה הנּביא, ַַחגּי ִַָ ְַָ ְָֹ ְִָ ַָ ַַ ֲ ָ עניבּשּׁביעית, וּמקבּלין מעשׂר מעשּׁרים ַעמּוֹןוּמוֹאב ָ ְְִַ ֲַַ ִָ ְִִַ ְְִַ לומר צריך פה גם התּרמוּדיּים". הקּרדּוֹייםוּמן מן ִֵגּרים ִ ְַַ ִ ִ ְַַ ִִ השתמשו אבל ההלכה. כללי על–פי פסקו שהם פסיקתם את לחזק מנת על נביאים כשל בכישרונם ההלכתית.

מחוברת כשתורתו הנביא אליהו על–פי פוסקים הארץ של לתורה פוסקים היו שבהם בגמרא רבים מקורות מביא החיד״א ממון על שאמרו מה למשל הנביא. אליהו על–פי הלכה שיבוא עד מונח ש״יהא שייך הוא למי ספק שיש ספק שיש אחר במקום ההלכה. את שיפסוק אליהו" טוב יום התוספות בעל ופירש תיקו, אומרים בגמרא ובעיות" קושיות יתרץ "תשבי שפירושו ז( ח עדיות )תיו״ט. שמים לא והלא בזה, הנביא אליהו על סומכים ואיך היא?

יוסף בבית שפסק מה וכן שע״ב( סימן )יו״ד נכרים שקברי הנביא אליהו שפסק מה על–פי באוהל, מטמאים לא משנה" ב״כסף בדבריו כמובאר יג( א מת טומאת )הלכות. או כך סבר הנביא "אליהו כי לעיל כמו פה לומר וצריך לא השלימה, וידיעתו הרמה חכמתו מכח כך יפרש נבואתו את מציינים זאת ובכל נבואה", בדרך כן שיאמר שנפסק מה עם מסכימים דבריו כי לדעת בשביל למעלה.

וארץ שמים מחבר – הספקות מגיד היה המן ביומא מהגמרא גם משמע כן ע״א( )עה המן כי שאומרת הלכות. לפסוק עוזר היה לגולגולת עומר תמיד שהיה חודש ואחרי מבעלה מתגרשת שהייתה אישה כיצד? שבעה אחרי בן לה ונולד אחר מישהו עם התחתנה הקודם הבעל של בן הוא אם ברור ולא חודשים, הבעל של הבן שהוא או חודשים, תשעה בן והתינוק בבית מן יורד היה אם – השביעי בחודש ונולד השני ַ יורד היה ואם הקודם. בן הוא הרי הקודם, הבעל של השני. הבעל של בן הוא הרי השני, הבעל של בביתו

להם מגיד היה שהנביא כשם אומר: יוסי רבי "תניא, להם מגיד המן כך שבסדקין, ומה שבחורין מה לישראל שנים כיצד? שבסדקין. ומה שבחורין מה לישראל אומר: וזה גנבת, עבדי אומר: זה לדין משה לפני שבאו למחר משפט. לבוקר משה: להם אמר לי. מכרתו אתה גנבו, שזה בידוע – ראשון רבו בבית עומרו נמצא אם לו. מכרו שזה בידוע שני רבו בבית עומרו נמצא אם וכו'". לדין משה לפני שבאו ואשה איש וכן

חביב ן' המהר״ם הסביר ד'( דף הכפורים יום )בתוספת "דעל ולאמת רבינו, משה הדין פוסק היה וההלכות הדינין פי שמעון רבי וכן מוכיח". שכנגדו העומר האות בא דבריו בטבריה הקברות בית את שטיהר יוחאי בר ע״ב( לג )שבת לאשש נעשה והנס שלו הגמרא לימוד על סומך היה שלו. ההלכתי הבירור תוקף את ולחזק

בעקבות שפסק הרמב״ם גם החיד״א, של לדעתו היא" בשמים "לא כי הגמרא ט( התורה )יסודי מסכים מתנגש שזה במקום רק הוא היא" בשמים "לא שהכלל רבנו של ופסקיו תוספות. כדעת הארץ של פסק עם "רוח כי שכתב הראב״ד ושל השמים מן בשו״ת יעקב עם מסכימים שניהם מדרשו". בבית הופיעה הקודש

וארץ21 שמים שמחברת תורה

לא ההלכה כנגד ברור במקום כי הרמב״ם, דעת על מסתמכים – בספקות אבל בת–קול. על מסתמכים בת–קול.

הקב״ה של תורתו בין לחבר ואפשר צריך למסקנה שנלמדת ישראל של תורתם עם דרקיעא ומתיבתא

כשזה הגאולה. תורת זו מדרשות. ובתי כנסיות בבתי ויהי חי. כל לעיני ומתקדשת מתגדלת התורה מתקיים ויעציF שׁפטיFכּבראשׁנה "ואשׁיבה שנזכה רצון ְִָָ ְִַֹ ְִָ ָֹ ְֲִַֹ נאמנה". קריה הצּדק עיר לF יקּרא כן אחרי ְְִַָכּבתּחלּה ֲֵַ ֵ ִֵָ ָ ִ ֶֶַ ְִָ ֱֶָָ ואמן. אמן

זצ״ל הרב על סיפור

נכון ורוח טהור לב

מאמי, ששמעתי סיפור זה חרר: יעקב הרב מספר הרב של פטירתו אחרי שליש בדמעות לי שסיפרה אותו מספרת שהייתה זמן כל זצוק״ל. אליהו מרדכי לספר, שאי–אפשר סיפור שזה ואומרת בוכה הייתה שמכיוון אמרה היא אותו. לספר לא אי–אפשר גם אבל צריכים רבנים איך לדעת צריך אני תורה, לומד שאני להתנהג.

מאז שנים, הרבה כבר אמי אצל שמור הזה הסיפור עד אותו סיפרה לא היא אבל צעירה, כלה שהייתה היא ההם בימים נפטר. אליהו מרדכי שהרב עכשיו, מ עלו ואבי בנווה–יעקב. חדשה, בשכונה וגרו צרפת אבי את לשאול התביישה היא צעירה כלה בתור רב שיש לה אמרו ושכנותיה טהרה, בענייני שאלות שמו, אליהו מרדכי הרב כאלו, בהלכות לפסוק שיודע נמצא, הוא שבו במקום הטלפון מספר את לה ומסרו גם לה נתנו בנוסף בבוכרים. תמא" "בבא הכנסת בבית היה לא ההם בימים הרב. של הטלפון מספר את לשאול השכנים מבית התקשרה והיא טלפון, בביתנו שאלה. הרב את

שהוא לה אמר הוא שאלתה, את שמע הרב כאשר דרך לפסוק יכול לא הוא השאלה, את לראות צריך הכנסת לבית לבוא יכולה שהיא לה ואמר הטלפון, שזה לו אמרה אמי הבוכרים, בשכונת תמא" "בבא

אני "טוב, והפטירה: מנווה–יעקב לבוא בשבילה רחוק להחמיר עבירה שזו לה אמר הרב עצמי". על אחמיר להחמיר. צריכה שאינה במקום עצמה על

מאוד נבוכה שהיא לרב ואמרה לבכות התחילה אמי אני לה: אמר הרב שאלה. עם אליו לבוא ומתביישת והיא תמא", "בבא כנסת בבית שעה חצי עוד לך אמתין צריך. שלא אמרה

בשעה אבא13: 00והנה מגיע צפוי, לא באופן בצהריים, הרב את לשאול השאלה את לי תני לה: ואומר שלי תשובה לך ואביא אליהו לרב ואראה אקח אני אליהו. ממנו.

השיב שאלה. לה שיש יודע הוא מנין אמי אותו שאלה המדרש לבית אליהו מרדכי הרב אלי בא אבא: לה אשתך ולומד, בכולל יושב שאתה זו בשעה לי: ואמר פתורות. לא שאלות לה יש כי ומצטערת בבית יושבת עד לך אחכה ואני השאלות, את והבא לביתך לך שתבוא.

התקשרה באמת היא כי לאבי ואמרה אמי מרת ענתה הוא איך היא. מי לו אמרה לא היא אבל אליהו, לרב שאלתי ולא שלי השם את לו אמרתי לא אני? שזו ידע ידע? הוא איך קולי. את שיכיר אחרות פעמים אותו

למה יודע ואיני שליש. בדמעות אמי לי סיפרה כך זצ״ל אליהו מרדכי הרב של הקודש רוח על אם בכתה, שלו. הרחמן הלב על או מאתנו שהלך

וארץ22 שמים שמחברת תורה

ההלכה2 פסיקת על הקבלה השפעת

הרה״ג זעפרני דביר שליט״א

זצ״ל הרב מרן ספרי עורך

אליהו מרדכי הרב של יחודיותו אפשר להלכה, הקשורים נושאים הכוללים בשיעורים מדובר כאשר אולם, הנלמד. בנושא ולהרחיב לדבר מסויימת רתיעה ישנה בקבלה, הקשורים בנושאים מאיתנו. רחוקים שקצת דברים ואלו מאחר

את עשתה זצ״ל, אליהו מרדכי הרב מרן של דמותו תמיד לא שהוא באופן הקבלה ובין ההלכה בין השילוב דברים בחובם טמנו אך כהלכות, הוגשו הדברים מורגש. גדולים. יותר הרבה

אמנם, "בבא". בתור סאלי הבבא את תופסים הרבה סאלי שהבבא יודעים שאינם או שכחו שהרבה כנראה הוא ישראל בארץ וגם במרוקו, דין בית כאב שימש בתורה הייתה שלו האמיתית והגדלות בדינים, עסק דברים או סגולות באותם ולא עסק, הוא שבה ובהלכה קרוב מאד היה אליהו שהרב לעובדה מעבר קבליים. כך הזו הדמות סוג את אחז גם הוא סאלי, לבבא של הפן ואילו שלה, העיקרי העולם הוא ההלכה שעולם גלוי. תמיד היה לא והוא נסתר נשאר אכן הנסתר תורת

זצ״ל, אליהו סלמאן חכם אליהו, הרב של אביו כידוע, כ לפני בעיראק מאד140–נולד היתה משפחתו שנה. בגיל וכשהיה ללמוד18אמידה, לנסוע תכנן הוא ליד לעבור לו יצא במקרה אוקספורד. באוניברסיטת ושמע בבגדאד, נמצא אשר זילכה" "בית המדרש בית חודשים כמה עוד לו והיו מאחר תורה. שם שלומדים ישאר שהוא החליט לאנגליה, המיועדת לטיסה עד בבית הלימוד המדרש. בבית לומדים מה וישמע את שיבטלו מהוריו ביקש והוא אותו, משך המדרש כך תורה. ללמוד נפשו וחשקה מאחר הטיסה כרטיסי החכמים מגדולי להיות שהפך עד בתורה, והתגדל עלה ונולדו התחתן, ישראל, לארץ עלה מכן לאחר בעיראק. חכם זצ״ל. אליהו מרדכי הרב וביניהם ילדים כמה לו

רק היה אליהו הרב כאשר תש״א, בשנת נפטר סלמאן הרב11בגיל של התורנית גדלותו כל שלמעשה כך, של הכשרונות בבית. אבא ללא נבנתה אליהו מרדכי מתגורר היה אביו צעיר. מאד בגיל התגלו אליהו הרב כך העתיקה, בעיר שנמצאת יוסף" "פורת בישיבת "פורת ישיבת חכמי בין ילד בתור גדל אליהו שהרב גאולה לשכונת ועברה הופצצה, שהישיבה לאחר יוסף". והתקרב התקדם אליהו הרב תש״ח, בשנת בירושלים עוזיאל חי מאיר ציון בן הרב דאז לציון לראשון מאד הרב זצ״ל. ניסים יצחק הרב בתפקיד ולמחליפו זצ״ל ביותר הצעיר לדיין ניסים יצחק הרב ע״י מונה אליהו בארץ היום( )עד הדיינות בעולם עסק שנותיו וברוב, הרבנות. ובעולם

במידות". "גאון היה אליהו שהרב אומרים זאת, עם יחד לתלמידים: אומרים היו יוסף" "פורת ישיבת רבני מתלמידי ללמוד ניתן תורה, ללמוד רוצים אתם "כאשר רוצים כשאתם אבל מהישיבה, שיצאו רבים חכמים – ממנו ללמוד יכולים שאתם אחד יש מידות, ללמוד אליהו". מרדכי חכם

בישיבת תלמיד בזמנו היה אצלו, ללמוד שזכיתי רב לי סיפר והוא אליהו, הרב של חיותו בחיי יוסף" "פורת מחתונה לישיבה חזרנו אחת "פעם הבא: הסיפור את בשעה בנהריה לעשות2: 00שהתקיימה החלטנו בלילה. שונים לרבנים להתקשר החלטנו לרבנים. "מבחן" הלילה של זו בשעה בישיבה אך אז, נפוצים היו לא טלפונים )אמנם

טלפון( היה המצופה שקד על מברכים מה אותם ולשאול, "שהכל" שברכתו לומר סברה יש אחד מצד – בסוכר כך בשקד, מדובר סוף סוף שני, ומצד הציפוי, בגלל לא הרבנים רוב "העץ". תהיה שברכתו סברה גם שיש לרב כשהתקשרנו מחר. להתקשר אמר וחלקם ענו בעוד שנתקשר וביקש לטלפון, ענה הוא דקות5אליהו

. 2 epzceze e"vi oehia l`kin 'x i"r azkey xn`nd. `"hily ipxtrf xiac axd 'ak xqny xeriy jezn aezky epid df xn`n

. jk lr el dpezp

ההלכה23 פסיקת על הקבלה השפעת

ברכות לומר צריך והוא כעת, התעורר והוא מאחר התקשרנו ענה5התורה. אכן והרב מכן, לאחר דקות כך על דיברנו למחרת, לשאלתנו. ברורה תשובה לנו זוהי במידות שהגאונות כולם הסכימו ואכן בישיבה בהן". ניחן אליהו שהרב התכונות אחת

שהרב הדברים שאחד הוא ומפורסם ידוע דבר כן, כמו תורה הפצת הוא בהתמדה בהם עוסק היה אליהו את מזמינים שהיו מקום לכל ובעולם. הארץ ברחבי מגיע. היה הוא מתאפשר, והיה במידה הרב,

רבות שנים אליהו הרב עסק שציינו, כפי זאת, עם יחד הרב: את שייחדו דברים מספר יש הרבנות. בעולם

א. מנהגים "לאחר וגוברת הולכת נטייה ישנה כיום – לכולם. פסוקה אחת והלכה אחת דרך – השורות" את המנהגים. מעולם מאד אחז אליהו הרב זאת, לעומת ר' של מילדיו אחד עם מסתובב היה נער, בהיותו עוד שונות עדות של זקנים בין זצ״ל אויערבך זלמן שלמה עדה כל של המנהגים את ללמוד כדי שונות וקהילות "מנהג" אחד שמצד תדיר מזכיר היה אליהו הרב ועדה. כל על להקפיד יש שני מצד אך "גהנם", אותיות גם זה לא הוא עוד וכל יסודות, לו שיש וודאי מאחר מנהג במנהג להמשיך הקהילה על מדאורייתא, דבר סותר אך ברורה, הלכה נגד היה המנהג לעיתים אם גם שלה. לומר הקפיד הרב – וכו' בראשונים מקור לו היה במנהגה. תמשיך שהקהילה

ב. הדברים ראיית כדי תוך למעשה ההלכה בדיקת "בעיניים" בספר ההלכה בקריאת הסתפק לא הרב – מתרחשים הדברים כיצד לראות הולך היה אלא בלבד, לגידולי הקשורה שאלה התעוררה אחת פעם "בשטח". אותו להסיע שלו מהנהג ביקש הרב עכו. באיזור קרקע בעיניים. הדברים את לראות שיוכל ע״מ

לשתות אפשר קולה ש״קוקה אמירה איזושהי ישנה נכון הזה הדבר כיום אם יודע איני בעולם". מקום בכל שהיה ומעשה זה, לנושא נדרש אליהו הרב אך הלכתית, והוא בארה״ב, אליהו הרב התארח אחת פעם היה: כך אלחנן יצחק ר' של בישיבה שיעור להעביר הוזמן בארה״ב יוניברסיטי( )ישיבה ראש גם נכח במקום.

ביקש הכשרותOUבארה״ב. ארגון של המשגיחים לאנשים גם שיעור להעביר המשגיחים ראש ממנו לכך, הסכים הרב בכשרות. ועוסקים שם שנמצאים הרב נסע שלו. בלו״ז מתוכנן היה לא שזה אעפ״י הרב אך קולה קוקה משקה לו והוגש השיעור למקום המשגיחים וראש השיעור, את הרב סיים שתה. לא אמר צמא". לא "אני הרב ענה שישתה. מהרב ביקש אשמח – עלינו סומך לא "הרב המשגיחים ראש לו הרב עובד". הכל כיצד לו ואראה למטה הרב עם לרדת "אם ואמר: הרכיבים כלל על ועבר התהליך כל את ראה הכוס, את הרב לקח זה". על סומך אני – עושים כך הרב שכתב הראשונה התשובה ושתה. "שהכל" בירך קוקה–קולה כשרות של בנושא הייתה לארץ בחזרתו שבדק מה כל את מתאר הוא ה–OUובה בהשגחת קולה קוקה כשרות על לסמוך שניתן ופסק וראה, הנ״ל3. בהשגחה

קביעת הוא לנושא הקשור מאד מעשי נוסף עניין של החדשות בשכונות אסתר מגילת קריאת תאריך בי״ד נקראת המגילה ת״ו שמואל בגבעת ירושלים. מתרחבת, ירושלים ב״ה באדר. בט״ו ובירושלים באדר, קריאת מועד לגבי שכונה כל על כמעט מחלוקת וישנה בבנייתה שהתחילו בירושלים שכונה ישנה המגילה. חומה הר שכונת – שנה כעשרים לפני שמוא )חומת ל( אז, . ארנונה, לשכונת הקרבה מכל מנותקת הייתה זו שכונה קראו ולכן לחם, לבית יותר קרובה והייתה וכו', תלפיות נסע אליהו הרב אחת פעם באדר. בי״ד המגילה את בה שצריך הרב אמר מתקדמת. שהבניה וראה באיזור שכונה הבניה התקדמות ולפי מאחר הנושא את לבדוק הוא הדין ואז כירושלים, בהמשך להיחשב יכולה זו שנה כל מאז, באדר. בט״ו שם נקראת תהיה שהמגילה הנהג שחרית, תפילת מסיים היה אליהו הרב אדר בר״ח הבניה האם לבדוק נוסעים היו והם לו, מחכה היה בט״ו מגילה שם לקרוא שיש כך התקדמה זו בשכונה לשנת עד שנים כמה עצמו על חזר הדבר כך באדר. שכונת הבניה התקדמות שלפי הרב הכריז בה תשס״ד, בט״ו בה לקרוא ויש מירושלים חלק נחשבת חומה הר באדר.

. 3. f"hx 'nr, zeaexrz zekld, xac `nr z"ey

וארץ24 שמים שמחברת תורה

. ג ההלכתית בפסיקה הקבלה עולם שילוב כפי – עולם את להסתיר הקפיד אליהו הרב קודם, שנאמר ההלכה בפסיקות ביטוי לידי יבוא שלא כך הנסתר, דברים עושה אליהו שהרב נראה היה לעיתים שלו. לחבר דאג הוא תמיד אבל שמיימיים, כדברים שנראים גם הקשורים דברים שאלו שנבין ע״מ לארץ, אותם סיפורים שני נספר זאת, להמחיש כדי המעשה. לעולם עצמו. השיעור לתוכן ניגש בטרם קצרים

היהודיות הקהילות באחת הרב התארח אחת פעם עם בפגישות היה שיעורים, הרב שם העביר בחו״ל. בחזרה לטוס צריך היה שהרב ולפני וכו', הקהל ראשי הדלת את לסגור ביקש הקהילה נשיא ישראל, לארץ הקהילה נשיא של שהבן מסתבר מה. דבר לו ולהגיד לא אחד אף הרגע אותו ועד גויה, עם להתחתן רצה את להביא הרב ביקש בנושא. דעתו את לשנות הצליח המיועדת, "ארוסתו" עם הרב אל הבן הגיע לפניו. הבן הרב שבוע. בעוד מתחתנים והם סגור שהכל לרב ואמר הראש את הרים למרפסת, יצא הוא דיבר. לא אליהו ואמר הזוג בני אל חזר דקות, שלוש למשך לשמים השידוך לא אתם זוג, בני לא אתם – "בשמים להם: של לבן אמרה שם שהייתה הגויה הבחורה הנכון". אומר שלך הרב אפי' רואה, "אתה הקהילה נשיא שנתחתן?" מתעקש אתה מדוע מתאימים, לא שאנחנו התחיל הקהילה ראש של הבן משם. לה ויצאה קמה – וראש מהחדר, הוא גם יצא קצר זמן ולאחר בבכי, למרר ראש חזר כשעה, לאחר להרגיעו. בנו אחר יצא הקהילה וביקש השתכנע, שבנו לו ואמר אליהו לרב הקהילה הזה שהזוג בשמים ראה הוא כיצד לו שיסביר מהרב ובשמים בשמים, "הסתכלתי הרב: לו אמר מתאים. לא יצירת קודם יום שארבעים מציאות להיות יכולה לא לגויה, היא והכוונה לפלוני, פלוני בת כי מכריזים הולד הזיווג". לא זה וממילא

ואשתו. אברך – זוג הרב לפני הגיעו אחר, במקרה בעיה הייתה לחלוטין, נורמטיבית שהייתה לאשה, )ככל

רפואית( ולא נפשית–פסיכולוגית הנראה הייתה לא שהיא כך מחר. שיבואו הרב להם אמר בבית. לתפקד יכולה

בפנים, נייר חתיכת עם שקית הרב להם הביא למחרת, להכניסו שיש "קמיע" להם כתב שהוא להם ואמר התה, את תשתה האשה תה, לכוס ובערב בבוקר במשך זאת שעושים את14ולאחר פועל הקמיע – יום לאחר רגיל. 14פעולתו. לתפקוד חזרה אכן האישה יום

לי יש אך אליהו, הרב של וחסיד ספרדי אני אמנם הם וקמיעות אליהו שהרב יודע ואני "ליטאית", נשמה הקמיע את לראות מהרב וביקשתי שונים, עולמות שני הרב הבאים. לדורות העניין את ולהעביר ללמוד כדי כדי השקית את פתחתי הקמיע, את לי הביא אליהו "אין ידו בכתב שכתוב וראיתי בנייר, כתוב מה לראות "אין – סגולות ולא קבליים, שמות לא מלבדו". עוד ביותר. הפשוטה בצורה מלבדו" עוד

האדם ע״י הטבע שינוי של מציאות

שבו, ההלכתי לצד מעבר הקבלה בעולם האמת, מצד ישנה כיצד על–טבעיים. להיות שיכולים דברים ישנם הטבע? את לשנות יכול האדם שבה בעולם מציאות הקדוש4 אוה״ח סוף ים קריעת מעניין לכך דוג': מביא

להיקרע. ממנו ודורש סוף ים מול עומד רבנו משה ביום נבראתי שאני מפניך, נקרע אני "אין הים: לו משיב על השתכנע, לא הים ששי". ביום נבראת ואתה שלישי מישראלוּמצרים ריבוא שישים משה אחרי שהיו אף ְִִ שראה לאחר ורק אך נקרע הים אחריהם. שרודפים – משה של לימינו נעמד ובעצמו בכבודו שהקב״ה תפארתו5 זרוע משה לימין "מוליך."

רבי אחת חולין6שפעם במסכת הגמ' מספרת שני, מצד שבויים, פדיון מצוות לקיים בדרכו היה יאיר בן פנחס לנהר והגיע לי "חלוק לנהר רפב״י אמר גינאי. ששמו חלק הנהר, עם קצר ודברים דין אחר ואעבור". מימיך הגמ' שם ממשיכה בו. ועבר מימיו את הנהר לו חיטים שקצר אדם אנשים, שני עוד שם שהיו ומספרת רפב״י דרכים. עובר גוי ועוד לפסח מצות אפיית לשם בתוכו יעברו הם שגם מהנהר דרש במצווה ההתעסקות )מצד

הגוי( עם להיות שעלול ה' חילול ומצד היהודי של גם נעתר והנהר, זו. לבקשתו

. 4.'e `wqit `"k dyxt dax zeny i"tr, f"k 'qt c"i wxt, glya zyxt

. 5. `"i 'qt `"k wxt, diryi

. 6. `"r 'f sc

ההלכה25 פסיקת על הקבלה השפעת

משה כזה? דבר להיות יכול כיצד הקדוש אוה״ח שואל מעם ריבוא שישים עם עומד הנביאים, אבות אבי רבנו, לעומתו, סוף. ים עם מתן משא לנהל ומתחיל ישראל אותו ייבש שהוא הנהר על מאיים יאיר בן פנחס רבי לשנים! נחלק הוא ומיד

נעוץ המקרים שני בין שההבדל הקדוש, אוה״ח מסביר סוף ים לפני עמד רבנו שמשה בכך תורה שניתנה קודם ישראל לעם הטבע. את לשנות יכל לא עדיין ולכן, לאחר גינאי נהר לפני עמד יאיר בן פנחס רבי לעומתו, הטבע. את לשנות יכל ולכן בתורה גדול היה תורה, מתן

ע״י מיושם להיות יכול הקדוש אוה״ח שלימדנו זה יסוד שיעמוד ישראל מעם וחכם חכם כל מאיתנו. אחד כל את לשנות יכול באמת, בתורה שעמל הדורות, לאורך קבע הקב״ה הטבע? את לשנות נקרא ומה הטבע. הטבע. עפ״י יתנהל שהעולם בראשית ממעשה כחלק

לתורה הכפופים חכמים ביד כח הקב״ה נתן בנוסף, שומעים אנחנו כאשר זה, לפי הטבע. אותו את לשנות התרפא, והחולה חולה על שהתפלל הגדולים אחד על בעולם. טבע שהקב״ה בטבע אלא בנס מדובר שלא הרי

צד גם יש הקבלה לעולם קודם, כבר שצוין כפי אמנם, גם ההלכה, לעולם בדומה כן, כמו המעשה. בחיי שנוגע וישנה ואחרונים, מראשונים מורכב הקבלה עולם שהוא הזוהר את יש הדורות. במשך שעברה מסורת הקבלה לתורת הראשון המקור התנאים( )תקופת לאחר, האר״י רבינו תורת את יש מכן דורו האחרונים, תקופת )תחילת

יוסף( הבית מרן של כדוג' נוספים מקובלים היו מכן ולאחר, הרש״ש שנה( וחמישים כמאתיים )לפני נוספים. ואחרים

עפ״י גם דברים עושים שכולנו נראה השיעור בהמשך כיצד להסביר וננסה מכך, יודעים שאיננו אעפ״י הקבלה לקרות. יכול כזה דבר

הקבלה עפ״י ההלכה נפסקה שבהם שונים דינים

כח" ליעף "הנותן ברכת השחר7: ברכות בהלכות השו״ע כותב

נראין דבריהם ואין כח, ליעף הנותן לברך: נוהגין."יש לאומרה" האשכנזים בבני פשוט המנהג אך הגה:

ליעף "הנותן ברכת את לומר אין השו״ע לדעת דהיינו, הוא האשכנזים שמנהג היא הרמ״א דעת אך כח", בני כל כיצד השו״ע: מדברי שעולה הקושיה לאומרה8. השו״ע הלא בוקר? כל הזו הברכה את מברכים ספרד אותה! אומרים שאין פסק

הוא בוקר כל הזו הברכה את שמברכים לכך המקור רבי תלמידו ע״י הכוונות9)שנכתב בשער האר״י רבנו בדברי

ויטאל( חיים:

כל …הנה ז״ל: ממורי קבלתי כאשר התפלה נוסח "וזה ולא קבלתים לא התפלה קודם בשחר הנאמרות ברכות כח ליעף הנותן ברכת ענין אבל ז״ל. ממורי שמעתים השו״ע" כמ״ש שלא לאומרה נוהג ז״ל הוא היה

קארו יוסף רבי של דורו בן שהיה ז״ל האר״י היו )ואף

בהמשך( שנראה כפי משפחה קשרי ביניהם לדעתו בניגוד נהג ולא פשוט, נראה הזה הדבר כיום אמנם זו. ברכה ובירך ב שיצא סידור מכיל50–ראינו שלא האחרונות שנה אך השחר, בברכות כח" ליעף "הנותן ברכת את בדבר גדולות מחלוקות היו יותר קדומות בתקופות זו. ברכה אמירת

המג״א10 כותב נראין דבריהם "ואין השו״ע דברי:"על

אחד חכם כתב: הגדולה ובכנסת – נראין דבריהם "ואין בשם לאומרו וצוה ימיו בסוף הרב״י שחזר העיד לאומרו קדמונים מנהג לשנות שלא מחיתי ואני ומלכות וכ״כ לאומרו כתב ובכוונות עכ״ל, ומלכות שם בלא וסמ״ג". הב״ח

כנגד מחה הגדולה" "כנסת שבעל הוא מדבריו העולה "הנותן ברכת את וברכו השו״ע כנגד שעשו אלו אותם שרבי העיד בזמנו אחד שחכם אף על וזאת כח", ליעף

. 7.'e 'rq e"n 'iq, g"e`

. 8. dkldl df bdpn wqt `"nxde, mibdpnl c`n dax zeaiyg dziid `"nxde r"eyd onfa cery jkl 'bec efe

. 9.'` yexc, dlitzd gqepe gayl epilr iyexc

. 10.'ai w"q e"n oniq

וארץ26 שמים שמחברת תורה

באחרי בו חזר קארו יוסף שם עם זו ברכה ובירך ימיו, ת ומלכות.

שכולם עד אח״כ שנים כמה עוד המשיכה זו מחלוקת האר״י. רבנו עם קו" "יישרו

כדאי הכוונות, שער את שהזכיר המג״א דברי אגב דברי בהכנסת מעניינת השתלשלות שישנה להוסיף הכניס יוסף הבית ההלכה: פסיקת לעולם הקבלה ההלכה לעולם הזוהר דברי את למעשה צוטטו הזוהר )דברי

מקומות( וכמה בכמה ידו על את ההלכה לעולם הכניס המג״א, את בפסיקותיו שילב הבא״ח ובעל האר״י, רבנו דברי הרש״ש. דברי

את לעשות שהתחילו מהפוסקים אחד היה חיד״א הרב פני "מעל הקבלה לבין ההלכה בין המוחלט השילוב הספרדי העולמות, שני את חי החיד״א השטח". אשכנזיה הייתה ואימו ספרדי היה אביו – והאשכנזי החיד״א של הלידה סיפור העתיקה. בעיר נולד והוא הייתה כשאימו נושם אינו כשהוא נולד הוא מיוחד: היה ועזבה מת שהוא חשבה האם להריונה. השביעי בחודש תינוק ושמעה באיזור במקרה עברה הסבתא אותו. נפשו, את והשיבה אותו חיממה אותו, לקחה היא בוכה. נאבד. לא שהוא בכך אותנו זיכתה שלמעשה זו והיא והוא דרבנן, שלוחא – שד״ר של תפקיד היה לחיד״א בתפוצות. יהודית קהילה הייתה בו מקום בכל היה את גם לומד היה שהוא בכך היתה החיד״א של גדלותו היה. שבו מקום בכל שנלמדה התורה את וגם המנהגים בעל היה והוא ספרים ממאה למעלה כתב החיד״א שלא לספריה נכנס החיד״א בו מקרה היה מפעים. זכרון שם קורא היה כתיבה, וכלי ניירות אליה להכניס התירו כך במילה. מילה אותם ומעתיק החוצה יוצא ספרים, פשט, – התורה חלקי בכל ספרים החיד״א לנו הנחיל וסוד. דרש רמז,

שנקראה גדולה מקובלים ישיבת הייתה העתיקה בעיר חיון, גדליה רבי אותה שהקים אל" בית "ישיבת הגיע אחריו שיטתי. באופן קבלה לימוד הייתה ומטרתה רבי של כחתנו מתואר האקדמית שבספרות הרש״ש, כך. היה לא זה שבמציאות מסתבר אך חיון, גדליה

לתוך הקבלה עולם כל את לנו שהנחיל זה הוא הרש״ש היום–יום, בחיי וכללים הנהגות של בצורה המעשה חיי רבנו בכתבי שמובאים ההלכתיים לעניינים מעבר והחליטו המקובלים ישבו אל בית בישיבת האר״י. מסמך היה זה התקשרות". "שטר ביניהם לעשות והוא בו, שכתוב למה מחוייבים והיו עליו חתמו שכולם גלות על ולקונן לילה בחצות לקום כגון: דברים כלל התפילות, בכל הכוונות פי על יחדיו להתפלל השכינה, עליו, מתפללים שכולם הרי חולה מהחבורה אחד אם אצלו ללמוד הולכים ימים לשלושה מעבר חלה אם לאחר – העולם מן יפטר החבורה מבני אחד אם בבית, דנים מה ויספר מהחברים אחד לכל יבוא פטירתו חתמו זה התקשרות שטר על ועוד. העליון בעולם המופיעות החתימות ואחת שונות, הזדמנויות בשלוש החיד״א. של היא עליו שחתמו הראשונה מהפעם עליו חי שבה הסביבה את יותר קצת שמכירים לאחר בתוכם משלבים מכתביו הרבה מדוע מובן החיד״א, המקובלים של המעשה מחיי והנהגות קבלה דברי בתוכם. חי שהוא

מהספרים אחד השו״ע. על ספרים מס' כתב החיד״א לברכת בנוגע גם דן הוא ובו יוסף", "ברכי נקרא הללו כח11 ליעף הנותן:

נתפשט עתה וכו'. ואין כח ליעף הנותן לברך נוהגים "יש רבינו כתבי עפ״י הברכה, זאת לברך בגלילותנו המנהג לן קים מרן, הוראות דקבלנו אף כי זצ״ל. האר״י גם זצ״ל, האר״י קדוש דעת ראה הוא אף מרן דאלמלא מאן דאיכא כנה״ג הרב שכתב גם ומה לברכה. יורה הוא ודלא לנהוג. ראוי וכן ימיו. בסוף מרן ביה דהדר דשמע כהרפ״ח"

בתקופתו עוד כי החיד״א מעיד כ שנה(260–)לפני, לברך יהודיות קהילות היו בו מקום בכל המנהג התפשט כן, כמו כח. ליעף הנותן ברכת את וכותב החיד״א מוסיף שפסק מקום שבכל אעפ״י ההלכה: בפסיקת חשוב יסוד הגמרא, דברי על שנסמכים כדבריו עושים אנו השו״ע דברי את רואה היה אילו וסברות, הראשונים דברי בכל פסיקתו את משנה או בו חוזר היה הוא האר״י, לנהוג. איך דעתו גילה האר״י בו מקום

. 11. `"i w"q, e"n 'iq, g"e`

ההלכה27 פסיקת על הקבלה השפעת

מרן הוראות "קיבלנו של הכלל מסתדר כיצד כך, ,"אם מה כנגד מסויימים בדברים פוסקים רבים פוסקים והלא האר״י רבנו דברי על ונסמכים בשו״ע, מרן שכתב ואחרים?

פוסקי כל מביאים הזה הכלל שאת לדעת שיש אלא יוסף רבי בו מקום שבכל ומשמעותו ספרד, וחכמי באותה אולם, לפיו. פוסקים אנו – דעתו גילה קארו נשימה, מן יוצאים זה לכלל שיש הפוסקים כותבים הכלל קבלה, דברי שיש במקום מנהג, במקום כגון במקום וכיו״ב. זוהר דברי שיש

קארו יוסף רבי ראה לא הכיצד וישאל: השואל יבוא שנראה וכפי בשכנות, גרו הם והלא האר״י? דברי את משפחה! קשרי ביניהם היו אף בהמשך

להעביר ויחיד אחד הסמיך האר״י רבנו כך: הוא העניין מתלמידי עוד יש ויטאל. חיים רבי – לעולם דבריו את האר״י רבנו מהם( עשרה )לפחות ורבנו דעתו, את שכתבו שהוא שידע האלו בספרים שלומד שמי כותב הרש״ש יודע שהוא מי כל על בגדיו את קורע והוא תורה, מבטל רבי בדברי אינו שמקורם האר״י רבנו בכתבי שמתעסק לא האר״י רבנו שדברי לראות ניתן בנוסף, ויטאל. חיים קארו. יוסף רבי של השונים בכתביו בכלל מופיעים שונים מדרש בתי שני שהיו הוא הידועים הדברים אחד האר״י רבנו סביב שהייתה והקבוצה בצפת, העת באותה מצומצמת. מאד קבוצה הייתה

קארו יוסף רבי בין משפחה קשרי שהיו לעיל הזכרנו המפגש את שמתארים הספרים אחד האר״י. לרבנו זה ספר המלך". "עמק שנקרא בספר מופיע ביניהם על הוסמך שלא האר״י רבנו מתלמידי אחד ע״י נכתב בו שמופיעות שהעובדות ככזה מוחזק זה ספר אך ידו, על יותר סומכים הקבלה בפרושי אך נכונות, הן האר״י. רבנו בשם ויטאל חיים רבי שהביא הפירושים האר״י12 לרבנו קארו יוסף רבי בין המפגש מתואר וכך:

של אלמנתו עם שדבר ז״ל הגדול שלמה מהר״ר "והעיד ושידך נחמד, בן לו היה שמהרי״ק לו וסיפרה ע״ה, רי״ק עם מהררי״ק והלך זלה״ה, האר״י של ביתו עם אותו

כיוון זלה״ה. האר״י של לבתו אירוסין לסעודת בנו אומר מה אשתי, לאשתו: מהררי״ק אמר לביתו, שחזר כמה והמצוות. התורה וטעמי מהרזים לך אספר ומה לך של הקדוש מהפה הסעודה בזאת עתה הרווחתי ידיעה ודם בשר לאדם לו אפשר אי ז״ל. אשכנזי יצחק מהר״ר שום ביד כח הוא והיאך הוא, שיודע מה בשכלו להשיג אחת נשמה אם כי זה אין הוא, שיודע מה לידע מלאך יכול היה לא אחד תנא שאפילו הראשונים מהנביאים בעונות עליו מאד מפחד אני אבל הוא. שאמר מה לומר קדושתו, רוב לסבול יכולים שאינם הזה הגרוע הדור ושנים ימים בקיצור מהם ויאבד שיוקח בעו״ה היה )וכן

שנה( ל״ח בן השישי לאלף של״ב בשנת שנפטר "

יוסף רבי שרחש הרבה ההערכה את רואים זה ממפגש על וזאת גדולתו, על שעמד לאחר האר״י לרבנו קארו הצעיר גילו אף בגיל נפטר בלבד(38)שהרי מקום, ומכל. ללמוד היה וניתן מצויים שהיו הראשונים לספרי בניגוד כתובה הייתה לא עדיין האר״י רבנו של תורתו מהם, לראות יכל לא קארו יוסף רבי וממילא העת, באותה אותה.

שהובאו החיד״א דברי של בסיפא חדש13שהוזכר הפרי קארו, יוסף ר' של המקורית להוראתו נצמד לעיל, בימיו: קיים שהיה לנוהג בניגוד

המנהג נתפשט תובב״א ירושלם פה כח. ליעף "הנותן אשכנזי מהר״י הקדוש הרב של כתביו פי על לאמרו אחד ואני – אותו אומרים שאין יחידים קצת זולתי ז״ל, מהם"

תמיהה חיד״א הרב תמה חדש הפרי של אלו דבריו על עין"14 "טוב בספרו רבה:

הנותן ברכת לומר קהלות בכמה נתפשט זה "ומטעם ומרן מחודשת, כולה ברכה שהיא אעפ״י כח, ליעף כתב זצ״ל האר״י דרבינו דמאחר לה. קרי נדחה בש״ע דודאי לעשות. ראוי כן – סודה ופירש לאומרה שיש לאומרה אמר ושהוא האר״י מגדולת ידע ז״ל מרן אלו בנפשיה. עובדא עביד הוה כן – פרי הרב מר לן ולישרי קצת זולת האר״י פי על לאומרה שנתפשט שכתב חדש

. 12.'e wxt, xagnd zncwd, jlnd wnr

. 13. e"n 'iq, g"e`

. 14.'f oniq

וארץ28 שמים שמחברת תורה

עליו ותימא מכללם. והוא אותה אומרים שאינם יחידים מפרש והיה זצ״ל, האר״י בדברי בקי שהיה שידענו – למי וא״כ האר״י! … הקדמות פי על התלמוד סוגיות כן? ! יכתוב איך ז״ל האר״י של במשנתו ושנה שקרא החכמה…" בחדרי שנכנס קודם זה כתב ואולי

כנגד חדש הפרי שכתב והסיבה שיתכן החיד״א, מסיק עיונו לאחר רק זאת שכתב לכך קשורה האר״י רבנו שצריך סבר ובפוסקים בגמ' עיונו עפ״י דהיינו, בפשט, של פירושו החיד״א לדעת אולם, השו״ע. כדעת לנהוג האר״י, רבנו תורת את למד בטרם נכתב חדש הפרי פוסק שהיה ודאי – מכן לאחר הפירוש כותב היה ואילו האר״י. רבנו כדעת

השחר ברכות השחר15 ברכות בהלכות פסק השו״ע:

מהן באחת נתחייב לא אם האלו הברכות "כל כגון, או לבש, לא או הלך, שלא או תרנגול, קול שמע שלא השם" הזכרת בלא ברכה אותה אומר – חגר לא

לשיטתו, כשהן לברך יש השחר ברכות כל את מתרחשות ברכת את לברך צריך שבו הזמן לדוג', . את שומע האדם שבו הזמן הוא בינה" לשכוי "הנותן התרנגול "שכוי"16 גם )שנקרא את כשפוקחים בבוקר. (קורא כשעומדים עורים". "פוקח לברך יש – בבוקר העיניים על וכן המים" על הארץ "רוקע מברכים – הקרקע על הדרך. זה

הולכים כולם כך, שנוהגים בודדים מתימנים חוץ כיום, ברכות את ומברכים השו״ע, לדברי בניגוד זה בעניין התרחשותן. לזמן קשר מבלי בבוקר השחר

של סדרו כפי הללו הברכות את שמברכים לכך המקור האר״י17 רבנו בדברי הוא גם מופיע עולם:

התורה ברכת סוף עד ענט״י מן שיש ברכות הח״י "כל שלא אע״פ יום בכל ולברכם לסדרם האדם חייב כולן – אל נפלאים רמזים הם שכולם לפי בהם, הוא נתחייב ישן לא האדם אם אפילו לבטלם. ואין עליונים אורות

או סודרו או בגדיו או מצנפתו הסיר לא אם או בלילה אע״פ כולן יום בכל לברכן צריך – בזה וכיוצא מנעליו נתקנו…" עולם של מנהגו שעל לפי בהם נתחייב שלא

הזרוע על יד של תפילין רצועת כריכת לכרוך יש יד של תפילין רצועת שאת השו״ע18, כותב הזרוע על ראש של תפילין שהניח לאחר רק:

קודם ראש של יניח הזרוע, על יד של שקשר "אחר הזרוע" סביב הרצועה שיכרוך

קודם ראש של תפילין להניח יש שו״ע שלדעת הסיבה של תפילין בין הפסק משום היא הזרוע, על הכריכות ראש של לתפילין יד אחת ברכה מברכים האם לדיון קשור )וזה

בו נעסוק לא אך אשכנז, כבני ברכות שתי או ספרד כבני התפילין בהנחת

כאן(.

הנחת כך: הוא תפילין מניחים כולם שבו האופן כיום, הזרוע על הרצועות כריכת והידוקן, יד של תפילין )לבני

–אשכנז נראות7 הזרוע על – ספרד לבני כריכות(8כריכות, ורק, הוא, מכאן העולה ראש. של תפילין מניחים מכן לאחר בניגוד היא תפילין כיום מניחים אנשים שבה שהצורה בשו״ע. שנפסק למה

רבנו בדברי הוא גם כיום ההנחה לצורת המקור האר״י19:

יד של תפילין יקשור בתחילה התפילין: הנחת "סדר כדי בטלית זרועו ויכסה הקיבורת על השמאלי בזרועו הרצועה יכרוך ואח״כ בהצנע. תפילין הנחת שתהא לתת הראויות נערות שבעה כנגד כריכות ז' זרועו סביב עניינם. אצלינו כמבואר לה – כריכות הז' שיכרוך ואחר הכריכות קודם ולא תש״ר יניח אז "

קטן טלית קטן טלית עם שהולכים ואחרים כאלו מחסידים חוץ טלית עם כיום הולכים האנשים ככל רוב בגדיהם, מעל השו״ע20עיקר לדברי אולם, לבגדיהם. מתחת קטן הבגדים: מעל טלית בלבישת דווקא היא המצווה

. 15.'g 'rq, e"n 'iq, g"e`

. 16. e"l 'qt g"l 'xt aei` oiir

. 17. xgyd zekxa iyexc, zepeekd xry

. 18. d"k 'iq, oilitz zekld, g"e`

. 19.'d yexc, oilitz iyexc, zepeekd xry

. 20.'g 'iq, ziviv zekld, g"e`

ההלכה29 פסיקת על הקבלה השפעת

ללובשו קטן, טלית מצות "עיקר בגדיו על שתמיד כדי, המצות". ויזכור יראהו

היא שהכוונה השו״ע בדברי שהסבירו יש אמנם, הטלית לגוף ולא עצמן לציציות נראה לא דבריו מפשט )אך

כך( שכתב מה כפי בזה נוהגים לא שכיום הסיבה. האר״י21 רבנו בדברי נעוצה השו״ע:

בציצית "להתעטף מברך שהיה ז״ל למורי ראיתי ""גם כנזכר. הטבילה בבית כשהיה לובשו היה קטן הטלית גם כאותם שלא חלוקו ע״ג מלבושיו משאר למטה בידם הוא גדול וטעות בגדיו ע״כ ללבשו המתייהרים האמת הפך ".

ר״ת ושל רש״י של תפילין הפרשיות סדר לעניין ור״ת רש״י מחלוקת ידועה הן המניחים הם רבים כיום התפילין22. בתי שבתוך האר״י רבנו כותב ר״ת. של תפילין והן רש״י של תפילין סוגי ששני אלא ר״ת, לבין רש״י בין מחלוקת כאן שאין ואדם מקור, יש ולשניהם עיקר, הן הללו התפילין שניהם. את להניח צריך תפילין חובת ידי לצאת שרוצה הבא״ח23 בעל כך על מוסיף מעניינים פרטים כמה: עוד

מחלוקת כשאר זו מחלוקת חושבין היו בתחלה "…והנה והגיד ז״ל האר״י רבינו בא אך בטלה, אחת שסברה אמת, הסברות ששני לטוב זכור אליהו מפי בקבלה תרווייהו, למעבד וצריך השלום עליו רבנו משה ומימות זוגות שני מניחים היו הגאונים ועד בגמרא איתא וכן, שמים ירא כן זוגות…על שני בו להניח בראש יש מקום ואחד רש״י כסברת אחד תפילין זוגות שני יעשה כאותם ולא יחד שניהם שיניח תם…דצריך רבנו כסברת לחוד…" תם רבנו ושל לחוד רש״י של שמניחין

רבנו משה מימות שעוד הוא הבא״ח בעל מדברי העולה מניחים היו הגאונים תקופת ועד בפועל זוגות שני בישיבת כיום, גם בו–זמנית. להניחם ושיש תפילין,

ישנם בארץ, שונים ובמקומות בירושלים המקובלים תפילין. זוגות שני זמנית בו המניחים אנשים

מצאו קומראן במערות שהתבצעו בחפירות אגב, עפ״י רש״י, שיטת עפ״י תפילין: של סוגים שלושה גם שיש שרואים כך הראב״ד, שיטת ועפ״י ר״ת שיטת בתקופות השונות השיטות של מעשי לקיום הוכחות יותר. קדומות

ציפורניים לעניין באבל גערה שאבל ע״מ הדרושים התנאים בשו״ע24שאחד מובא "גערה" הוא יסתפר מדי( ארוך ששיערו בו שיגערו )דהיינו. האבל של צפורניו בעניין גם בגערה צורך היה לכאורה, אין הזוה״ק25, דברי עפ״י אולם, הבשר. על העודפות צפרניים גזיזת לעניין באבל גוערים הנאחזת הסט״א )מצד

בתקופת אותן גוזז לא שהוא לאבל לו ומספיק הבשר, על שעודפת בציפורן

השלושים( נקטינן. וכך

בטבעת אישה קידושי את "הרי – בטבעת אישה לקדש הוא המנהג כיום בכסף לקדש שיש פסק השו״ע זו". בטבעת לי מקודשת לקדש המנהג את מציין הרמ״א כסף26. בשווה או זוהר27שהקידושין בתיקוני הוא דבריו ומקור בטבעת, בדווקא. בטבעת להיות חייבים

פסח בליל שבע מעין ברכת את החזן אומר שבת, בליל העמידה תפילת לאחר הוא הפשט עפ״י זו לברכה הטעם שבע". "מעין ברכת ממזיקין החשש במידה אדם להזיק עלולות שהיו רוחניות )ישויות

בזוגות( הולכים והיו במידה מזיקות היו לא אך יחידי, הולך והוא בזמן. אלו שבע", "מעין ברכת את אומר היה שהחזן תפילתן, את מסיימים היו הלחש בתפילת שהתאחרו לבדם הולכים שהיו אנשים של מציאות נמנעה וכך שבת. בליל בשדות

. 21.'e yexc, ziviv iyexc, zepeekd xry

. 22.'` 'rq, c"l 'iq, g"e` r"ey oiir

. 23. `"k 'rq, `xie zyxt, x"y, g"`a

. 24.'f 'iq v"y 'iq, c"ei

. 25. a"r g"x sc, ldwie zyxt

. 26.'` 'rq, f"k 'iq, r"d`

. 27. `"r 'hi sc,'d oewiz

וארץ30 שמים שמחברת תורה

לילה והוא מאחר שימורים ליל נקרא פסח ליל לכן, המזיקין". מן ש״משומר בליל חל פסח וליל במידה שבת תשע״ח( – השנה )כמו ש הרי לומר השו״ע28אין לדעת שבע מעין ברכת את בו ההלל( )לפני של והטעם מאחר, בו. מתקיים לא מהמזיקים השמירה

אמנם, בארץ המנהג גם היה וכך בירושלים, המנהג שבת בליל שחל פסח בליל שגם דורות, במשך ישראל שבע" "מעין ברכת את אומרים האר״י רבנו כסברת. לאמירת הטעם האמת שמצד האר״י29, רבנו הסביר מהווה זו שברכה הוא שבת בליל שבע" "מעין ברכת לתפיל הש״ץ חזרת כעין לכן, שבת. ליל של של לחש ת משנה ולא זו, ברכה לומר יש שבת, בליל מדובר עוד כל פסח30 ליל חל שבת בליל אם.

שבת נרות הדלקת ברכת זמן נרות הדלקת ברכת זמן בעניין שנים רבת מחלוקת ישנה לאחריה. או ההדלקה לפני תברך האשה האם – שבת האשה אם אחד, מצד בעייתיות: ישנה שבת בליל מכן, לאחר ומדליקה שבת" של נר "להדליק מברכת ההדלקה על ברכה שהיא שבזה הרמ״א31היא דעת להדליק יכולה לא ולכן בדיבור, שבת קיבלה כבר היא את להניח להדליק, יש לשיטתו לכן, מכן. לאחר ואז הנר, הדלקת על לברך עיניים, לעצום הגפרור, דעת שני, מצד הנר. מאור וליהנות העיניים את לפתוח עובר עליהן מברך שאדם מצוות שככל השו״ע32היא תברך האשה ולכן נרות, הדלקת מצוות גם כך לעשייתן, שבת מקבלת והיא הנרות, את תדליק מכן לאחר ומיד ההדלקה. בגמר רק שכתב כפי זה בעניין היה ישראל בארץ הספרדים מנהג הרמ״א לחזור שמתחילים חלק יש האחרון בדור אמנם. היה לא המקורי המנהג כאמור, אך השו״ע, שפסק למה כך. שיטת כפי זה בעניין נהגו שהספרדים הטעם מה הרמ״א? כתשע לפני בעיראק שנמצא הבא״ח בעל של ספר ישנו

כתבים סוחר בעיראק, המשטר נפילת לאחר שנים. לסחור והחל עברי בכתב יהודיים כתבים שם מצא לאחר מירושלים. ליהודי הגיע הכתבים אחד בהם. של לכתב מאד דומה שהכתב זיהה הכתב את שראה לו שיביא מהסוחר יהודי אותו ביקש הבא״ח. בעל נוספים כתבים הסוחר לו הביא כאלו. נוספים כתבים ובפרט הבא״ח, בעל של ידו בכתב מדובר שאכן וראה חי". איש בן בספרי שכתבתי "כפי שם כתוב שהיה מאד הרבה גייס העניין, על נפשו את מסר יהודי אותו כספר יצאו הללו הכתבים הללו. הכתבים את וגאל כסף שנים. כשבע לפני "מקבציאל" בעל מביא זה בספר להדליק צריכה אישה הסוד33מדוע עפ״י טעם הבא״ח למחלוקת קשר מבלי לברך, מכן לאחר ורק שבת נרות ורמ״א שו״ע בירושלים. נהגו גם כך לעיל שצויין וכפי,

שאנו שאעפ״י נראה רבות, עוד ויש שהובאו, הדוג' מכל מקרים שיש הרי בשו״ע, מרן דעת שקיבלנו אומרים שמקורם דברים עפ״י נפסקה ההלכה בהם מעטים לא הקבלה. בתורת

היא בשמים לא שולבה כיצד המסבירות שונות דוגמאות ראינו עתה, עד השנים במאות בעיקר ההלכה, בפסיקת הקבלה תורת לא דברים על הסתמכות של נסיון זאת, עם האחרונות. קיים היה הלכה פסיקת לשם שמיימיים ואף טבעיים בעניין שמובא וכפי והאמוראים, התנאים בתקופת עוד עכנאי". של "תנורו

עגולות חוֹל מחוליות שנבנה תנור היה עכנאי של תנורו

אותו לטהר ע״מ לחוליות נחתך והוא שנטמא, ישן מתנור חלק )שהיו

טהרתו( היא ששבירתו חרס כלי כדין מטומאתו, הללו החוליות את. החוליות בין והחיבור אש, בכבשן שריפה ע״י הקשו תנור האם בגמ' מחלוקת ישנה חול. באמצעות נעשה זה שתנור סבר אליעזר רבי שלא. או טומאה מקבל זה טומאה מקבל אינו טומאה( שמקבלים חרס ככלי דינו )ואין ואילו, שהוא להוכיח כדי טומאה. מקבל שהוא סברו חכמים

. 28.'` 'rq, f"tz 'iq, g"e`

. 29. zay lil ziaxr oiipr,'a yexc, zepeekd xry

. 30. dagxda my zexrdae, g"r 'irq d"k 'xt,'` wlg, zay ikcxn xn`na r"re

. 31. (dbda) 'd 'rq, b"qx 'iq, g"e`

. 32. my

. 33. c"i ze` gp zyxt, y"y, l`ivawn

ההלכה31 פסיקת על הקבלה השפעת

על מופתים מיני בכל אליעזר רבי השתמש צודק, הגמ'34 שמתארת כפי טבעיים:

תשובות כל אליעזר רבי השיב היום באותו "תנא: כמותי הלכה אם להם: אמר הימנו. קיבלו ולא שבעולם יוכיח. זה חרוב – אמה מאה ממקומו חרוב נעקר ואמרי, מן ראיה מביאין אין לו: אמרו אמה. מאות ארבע לה: המים אמת – כמותי הלכה אם להם: ואמר חזר החרוב. יוכיחו. לאחוריהם המים אמת חזרו אין לו: אמרו. הלכה אם להם: ואמר חזר המים. מאמת ראיה מביאין יוכיחו. המדרש בית כותלי – כמותי בית כותלי הטו ליפול המדרש אם להם: אמר יהושע, רבי בהם גער. מה אתם – בהלכה זה את זה מנצחים חכמים תלמידי זקפו ולא יהושע, רבי של כבודו מפני נפלו לא טיבכם? חזר ועומדין. מטין ועדין אליעזר, רבי של כבודו מפני להם: ואמר יוכיחו. השמים מן – כמותי הלכה אם אליעזר רבי אצל לכם מה ואמרה: קול בת יצאתה מקום! בכל כמותו שהלכה רגליו על יהושע רבי עמד רבי אמר היא? בשמים לא מאי היא. בשמים לא ואמר: משגיחין אנו אין סיני, מהר תורה נתנה שכבר ירמיה: רבים אחרי בתורה סיני בהר כתבת שכבר קול, בבת להטת"

טבעיים על דברים שנעשו שאפי' בבירור, נראה זו מגמ' הרי בתורה, אליעזר רבי של הגדול כוחו את שהראו פסיקת על להשפיע שאמורים כדברים נתפסו לא שהם היא". בשמים ו״לא מאחר ההלכה

הוחלט שבו האופן את עירובין35מתארת במסכת הגמ' הלל: כבית הלכה הלל ובית שמאי בית במחלוקת כי

בית נחלקו שנים שלש שמואל: אמר אבא רבי "אמר והללו כמותנו הלכה אומרים הללו הלל, ובית שמאי ואלו אלו ואמרה: קול בת יצאה כמותנו. הלכה אומרים הלל" כבית והלכה הן, חיים אלהים דברי

כבית שהלכה יתכן כיצד זו: גמ' התוס'36על שואלים "לא והרי קול, בת היא כך על שהכריז מי והלא הלל? שמתארת מהגמ' הזו הגמ' שונה במה היא"! בשמים

מאחר כי הוסכם שבה עכנאי, של תנורו של העניין את קול בת באותה משגיחים שלא הרי היא" בשמים ו״לא נענה זו שאלה על אליעזר? רבי בדברי שצידדה בהמשך.

והם משמים עליהם שהוחלט נוספים דברים ישנם שהמן יומא37מבארת במסכת הגמ' לדוג', בארץ. יושמו "סלקטיבי": באופן נופל היה במדבר שירד

עליו[" המן ]ירד לילה המחנה על הטל "וברדת "כתיב: ולקטו" העם "שטו וכתיב: ולקטו" העם:"ויצא וכתיב יצאו בינונים בתיהם, פתח על ירד צדיקים כיצד? הא ולקטו" שטו רשעים ולקטו,

היה לאוהל המן של ירידתו מקום בין המרחק דהיינו, היה צדיק היה אם באוהל: הגר של צדקותו על מעיד נופל היה רשע והיה ובמידה לאוהל, קרוב המן נופל לרדת? היכן המן ידע מאין וכי מהאוהל. הרחק המן מהשמיים. מכוון היה זה שדבר אלא

היה לא ומקורם עליהם שסמכו לדברים נוספת דוג' שמעון רבי ע״י טבריה העיר טיהור סיפור היא בארץ, יוחאי38 בר:

ומקצץ תורמוסין נסב והוה טיבריה נדכי "…אמר מן ליה וסלק טייף הוה מיתא דהוה הן וכל ומקליק לעיל"

בו טמונים שהיו מרכזי שוק היה טבריה בעיר דהיינו, כתוצאה קבורתם. מקום את לסמן ידעו לא אך מתים, לעבור צריכים והיו שם, לעבור יכלו לא כהנים מכך, שהיה דבר – השוק אותו את להקיף ע״מ ארוכה דרך רבה. בטרחה כרוך

שהיה מקום ובכל תורמוסים, השוק באותו רשב״י פיזר מקומות באילו ידעו זה ובאופן לו, ועלה צף – מת שם בשוק. לעבור מותר

שזהו אע״פ רשב״י, שעשה מה על סמכו זה במקרה שנעשים ומוכרים מובנים בדברים מקורו שאין דבר ועמוקים. עליונים רוחניים בדברים אלא בארץ,

. 34. a"r h"p sc, `rivn `aa 'qn

. 35. a"r b"i sc

. 36."ryedi iax" d"c, `"r c"i sc, zenai 'qn

. 37. `"r d"r sc

. 38. `"r c"l - a"r b"l sc zay 'qn, ilaa cenlz r"re.'` 'ld,'h 'xt, inlyexi

וארץ32 שמים שמחברת תורה

כשאנו מעניין: דבר מוילנא הגאון כותב הזו הגמ' על לנו נתן "אשר מברכים אנו התורה ברכות מברכים מה הגאון: שואל בתוכנו". נטע עולם וחיי אמת תורת שהתורה ברור הלא אמת? תורת היא שהתורה החידוש את ברא כשהקב״ה הגאון, ומתרץ אמת! תורת היא ארצה39 אותה והשליך האמת את לקח הוא העולם. בארץ שנמצא מה עפ״י ורק בארץ, נמצאת האמת לכן, עפ״י פוסקים אנו כיצד כך, אם לפסוק. יכולים אנו שמיימיים? דברים

ברכת עניין אומץ"40על "יוסף בספרו כותב חיד״א הרב גרמא שהזמן עשה מצוות על נשים שנשים סוכה מצוות )כגון

ממנה( פטורות:

מן שהשיבו מה שראיתי מעת הדל אני הלכה, "ולענין בספר שהבאתי כמו ממרוי״ש יעקב לרבינו השמים לומר נהגתי ב', אות תרנ״ד סימן יוסף ברכי הקטן נוהגות שהיו קדום וכמנהג הלולב. על שיברכו לנשים שלא פסק ז״ל דמרן והגם ת״ו. ירושלים בעיה״ק הנשים עיניו מאור שלטו ז״ל מרן דאלו ודאי, נראה יברכו, דמשמיא ממרוי״ש, יעקב רבינו בתשובות הקדושים פוסק היה כך ודאי – לנשים לברך כח יהבי מיהב דיש דכיון היא, בשמים לא שייך לא האי ובכי ומנהיג. אהניא – דיברכו להו דסבירא בפוסקים גדולים הרבה דשמיא" סיעתא לן דאית כיון כמותם לפסוק לן

ממרוי״ש יעקב רבנו התוס'( מבעלי )אחד שנקרא ספר חיבר שואל שהיה שאלות היו יעקב לרבי השמים". מן "שו״ת קיבץ והתשובות השאלות את תשובה. ומקבל בשמים הלכה שו״ת שהוא השמים" מן "שו״ת ספרו לתוך הלכה לפסוק שמותר החיד״א רבנו מסביר למעשה. זה בשו״ת שמופיע מה כפי למעשה ברכת לגבי הזה, )במקרה

לולב( על נשים היא". בשמים "לא זה במקרה אומרים ולא, בשמים "לא שאומרים מה שכל היא החיד״א של סברתו מחודש לדבר דווקא מתייחס היא", לומר ניתן לא לדוג', . אמרו השמים שמן עלמא, לכולי אסור שהוא דבר על מותר. שהוא מן שיצאו בדברים להשתמש יכולים להם שיש בדברים ורק אך למעשה כהלכה השמיים בארץ בפוסקים סמך בברכת לעיל ראינו זה וכגון.

בסידור המופיע עפ״י לאומרה שיש כח", ליעף "הנותן למעשה, הלכה כך לפסוק יוכל האר״י וממילא הגאונים, נוספות. בדוגמאות ראינו וכן

יתכן כיצד בעירובין: הגמ' על התוס' לשאלת כעת נחזור קול בת על סמכו שמאי ובית הלל בית שבמחלוקת רבי של במקרה ואילו הלל, כבית שהלכה ופסקו אליעזר עכנאי( של )תנורו לפסוק כדי קול בת על סמכו לא רבי של סברותיו והלא אליעזר? כרבי היא שההלכה "בארץ"! היו אליעזר

יהוידע"41 "בן בספר למצוא ניתן זו לשאלה תשובה

תנורו עניין על המדברת בגמ' שמדקדק הבא״ח לבעל אמרו לא שמהשמים יהוידע הבן מסביר עכנאי. של רבי אצל לכם "מה אמרו אלא אליעזר" כרבי "תפסקו היה הזה, במקרה מקום". בכל כמותו שהלכה אליעזר יחיד כאן אליעזר( )רבי רבים מול )חכמים( רבי כמו והלכה, רבים, על ולא יחיד, על חולק שהוא מקום בכל אליעזר רבי של כבודו משום היא קול בת שיצאה והסיבה למעשה. הלכה לפסוק לא אך אליעזר,

חיד״א הרב שכתב היסוד את מחזק צבי42, חכם בשו״ת אומץ": "יוסף בספרו

"… דברי – הפוסקים בין פלוגתא היתה לא שאם הרי הקדושה, תורתינו יסוד וזה ההיפך, יכריעו לא הקבלה הבנתו אחר לילך בידו או״א כל תורת נתת כן לא שאם רעה אם היא הטובה הזוהר בספר זה שרבו, ובעונותינו. כמה זר, ולא ראו עיני אשר גדולות לפרצות סיבה הזוהר דברי על בהסמכם חק חלפו תורות עברו אנשים דברי בפירוש המזוהמת דעתם לפי מהימנא ברעיא או הזוהר לבעלי להו וחס מהימנא, ברעיא או הזוהר ההמה…" הדברים דעתם על מעלות מהימנא והרעיא

בעניינו מאד גדול ויכוח היה בה בתקופה חי צבי החכם התורה. את לשנות שניסה שר״י, צבי שבתאי של זה ספר ימים". "חמדת בשם ספר יצא התקופה באותה הרבה היתר בין בתוכו מכיל והוא המחבר, שם ללא יצא כ לפני טובים. וימים לשבתות הקבלה עפ״י מההנהגות – פתיה80 יהודה רבי בשם מקובל בירושלים חי שנה

. 39.'d `wqit,'g 'xt, dax ziy`xa

. 40. a"t 'iq

. 41. a"r h"p sc, `rivn `aa

. 42. e"l oniq

ההלכה33 פסיקת על הקבלה השפעת

פתיה יהודה לרבי החלומות". "בעל בתור ידוע שהיה רוחניים עניינים מיני כל לתקן מיוחדת התמחות הייתה

וכיו״ב( דיבוקים )כגון לו מפריעים שהם חששו דורו חכמי. דיבוקים של מקרים מיני כל אליו מביאים שהם בזה יביאו לא הם אם – שאדרבא להם השיב הוא אך וכו', לחינם" "התמקצע שהוא הרי הללו המקרים את לפניו העזתי" "נתן של בדיבוק טיפל הוא אחת פעם בתחום. ששכנע זה והוא שר״י, צבי שבתאי של תלמידו שהיה פתיה יהודה לרבי העזתי נתן אמר המשיח. שהוא אותו הספר ומטרת ימים, חמדת הספר את שחיבר זה שהוא ביקש שר״י. צבי שבתאי אחרי העם לב את להטות היא להפסיק לאנשים שיגיד פתיה יהודה מרבי העזתי נתן התיקון את לו הורס וזה מאחר הזה, בספר להשתמש מחלוקת ישנה היום עד פטירתו. לאחר בשמים למעלה מאחר שלא43, או הזה בספר להשתמש אפשר האם צבי החכם של התייחסותו בחלום. שבאו דברים ואלו שר״י, צבי שבתאי של המקרה על גם היתר בין מדברת ע״י עלמא לכולי מוסכמים שהיו דברים לקעקע שניסה כביכול. לו שנאמרו שמיימיות אמירות

ההלכה, בפסיקת הקבלה את לשלב ניתן איך להבין כדי נזר44 אבני בשו״ת בנכתב עינינו ניתן:

כי ידוע "גם התורה נשמת נקראת הקבלה חכמת גופי שהם פה שבעל תורה הלכות בתוך המתפשטת תורה כן הגוף, באברי נראים נשמה כחות שכל וכמו. התורה בתוך שבזוהר המצות טעמי פנימיות נראים המועד דחול פסק שהזוהר מאחר כורחין ובעל הנגלית. סוגיית מתוך זה להתברר מחויב תפילין, זמן לאו הש״ס".

לסתור יכול לא הסוד בתורת שמופיע מה כל דהיינו, המכיל גוף שיש וכמו הפשט. תורת עפ״י שהוא דבר ותורת לגוף, משולה הפשט תורת כך בתוכו, נשמה מאיתנו ונדרש הגוף, בתוך כנשמה היא הרי הסוד היסודות הפשט בתורת נמצאים היכן להבין ע״מ לעמול

הסוד. תורת של

סופר"45את ה״חתם כותב נזר", ה״אבני לעומת הבאים: הדברים

אומר אני "וכן ההלכות עם קבלה דברי המערב כל כלאים זורע משום חייב הפסוקות המלאה תוקדש פן עם הגיון ספרי המערב זה, ולעומת תזרע, אשר הזרע הוא ואם יחדיו וחמור שור חורש על עובר תורה דברי בכלאים" מנהיג ישראל מנהיג

פסוקות הלכות עם קבלה דברי של עירוב דבריו, עפ״י איסור יש אחרות ובמילים כלאיים, כזריעת כמוהו העם כל פיהם שעל הדור לגדולי ובפרט כן, לעשות נוהג.

ממונקאטש האדמו״ר כתב סופר החתם דברי על היו והדברים יתכן אלעזר"46שלא מנחת "שו״ת בספרו ב״פליטת שמדובר אלא סופר, החתם של דעתו על ייתכן ולא מאחר אחר, עניין על דיבורו אגב קולמוס" הרי בפסקיהם הקבלה דברי את ששילבו הפוסקים שכל כלאיים": כ״זורעי הם

ההלכות עם קבלה דברי המערב 'כל שכתב: מה "והנה הצדיק להגאון לי' חס – וכו'' כלאים זורע משום חייב אברהם המגן מרנא וכי בפשיטות, כונתו להיות ז״ל להלכה האריז״ל מכתבי או״ח בשו״ע דבריו שמלאים שהביאו הפוסקים ושארי הב״י מרן וכן מקומות, בהרבה כל על – בספריהם להלכה למנהג והאריז״ל מהזוה״ק במחכ״ת אלא ח״ו? ! כלאים זורעי שהיו יאמרו אלו משום צחות דרך ורק קולמסו פלטה וצדקתו גאונו המערבים על להרעיש שרצה מחמת דדבריו סיפיה בע״כ. י״ל כן שם שנראה כמו והשכלה הגיון דברי בין פלוגתא שיש במקום ובפרט קבלה לענין ובאמת להלכה יכריע הקבלה בודאי הפוסקים "

לבין הפוסקים בין שבמחלוקת אלעזר" ה״מנחת מחדד להלכה. יכריעו הקבלה דברי – הקבלה דברי

. 43 micenila `l ± df xtqa ynzydl oi`y `id (gl sirq gk wxt a"g zay ikcxn xn`n oiir) l"vf edil` n"xbd zrc

. i`cek xacd aygp `yepa ezrc dlib dizt dcedi iaxy xg`le xg`n, ea zeritend zelitza `le ea miritend

. 44.'a 'iq, g"e` wlg

. 45. `"p 'iq, (g"e`) '` wlg

. 46. g"r 'iq,'a wlg

וארץ34 שמים שמחברת תורה

לעמול שיש הזכרנו לעיל, צבי החכם לדברי בהמשך בדברי הטמונים הסוד תורת יסודות את לזקק ע״מ של מעדותו לקחת ניתן זה מסוג לעמל דוג' הפשט. האריז״ל47 רבו של לימודו דרך על מהרח״ו:

לי אמר השגתו "בענין )האריז״ל( השגתו ימי בתחלת כי, הזהר מן אחד מאמר על אחד שבוע לפעמים טורח הי' אותו להבין כדי נמצא דא״כ פירושו, לו אומרים היו ולא יחדש שהוא וצריך שלו, ההיא התורה היתה שלא בהר בחלקה נפשו שקבלה מה בתורה מעצמו בשכלו לו: אומרים היו אז טורח הי' כאשר ולכן כנודע, סיני אבל האמת על ועמדת עיינת פלוני ובמאמר פלוני בענין לו: אומרים היו ולפעמים יותר, עומק קצת צריך עדיין ומעיין חוזר והי' במקצתו, או בכולו פלוני בענין טעית האמת" על עומד שהי' עד

הגיע האר״י שרבנו הכבירות שההשגות מהרח״ו, מעיד ע״מ ועמל טרח דרכו שבתחילת מכך נבעו אליהם, הדברים את להבין בשכלו בוריים, על שעמל אחרי ורק מן לו סייעו טובה, בצורה בשכלו התיישבו והדברים לאמת. כיוון האם להבין השמים

שאדם לאחר דשמיא סייעתא שישנה לכך נוסף מקור על הזוה״ק48המדבר בדברי למצוא ניתן בלימוד, עמל הנביא: אליהו של התגלות

ואית בחכמתיה, ליה לאתגליא עתיד דאת למאן "אית מסטרא בפנים פנים ליה לאתגליא עתיד דאת למאן דגופיה"

הנביא" אליהו "הארת ישנה לעיתים הזוהר, דברי עפ״י

קבלה( דברי בבחינת לא )שהיא שעמל לאחר לאדם שמגיעה בלימודו )"א בחכמתיה"( ליה תגליא להבין וטרח שיגע ולאחר, עוזרת זו "הארה" בספרים, הנכתב מתוך הדברים את כיצד אותו ומכוינה הסוגיות את יותר טוב להבין לו אליהו לעיתים בנוסף, ואחרים. כאלו במקרים לנהוג בפנים פנים לאדם מתגלה הנביא שמופיע לעיתים שרואים )כפי

בגמרא( אחרת. בחינה וזו

בפשט, מקום יש בסוד דבר שלכל העניין הרחבת עפ״י הפסיקה "כללי בשם ארוך במאמר מופיע

לסדרת במבוא זצ״ל אליהו מרדכי הרב שכתב הקבלה" יסוד הרב כותב ושם מרדכי"49, מאמר "שו״ת הספרים גדול:

כאן שאין להבין צריך השאלות ותוקף קושי "ומחמת שבעצם והוא אחר, הוא הענין שיסוד אלא כלל, שאלה ידי על נפסק ז״ל, האר״י ובדברי בזוהר שנפסק מה כל הנגלה בתורת להם רב שידם הלכה גדולי גדול לנו ומי. ז״ל האר״י של גדולתו ועל חיים. אנו שמתורתו מרשב״י ז״ל המהרח״ו מדברי ללמוד ניתן הנגלה ובתורת בפשט

ע״ג( ט' דף ג' דרוש הקודש רוח )שער "שהיה ז״ל האר״י על שביעי ופירוש בהלכה, פשט של פירושים ששה מעיין הסוד". דרך על פסקו אלה עולם שגדולי הוא וברור ברוח וכוחם הנגלה, בתורת חכמתם פי על דבריהם שסייע וכמו בוריה, על הלכה להעמיד להם סייע הקודש ומעולם מאז ישראל חכמי לכל "

שיטות שנוקטים גדולים אותם שכל ע״ה הרב כותב אדם להיות יכול לא בנגלה. גדולים גם הם הסוד, עפ״י מאחר בפשט, גדול לא אך הסוד בתורת גדול שהוא לא – בסוד אדם לאותו שיש ההשגות כזה, ובמקרה מציאות. אוחזות

"אל הפסוק את מסביר לעיל שהוזכר פתיה יהודה רבי התורה הבאה: בצורה הבין50" אין כפרד כסוס תהיו – מפרד״ס בנויה פ שט, ר מז, ד ו רש ס רבי אומר וד. ה פתיה, יהודה סוס האות את מסמל ס כנגד שהיא ' הס וה וד, פרד ה את מסמל פ ה שט, ר וה מז ד "אל לכן, רש. לחלק הסוד חלק את תקדימו אל דהיינו, כסוס", תהיו סדר ויש מאחר וסוד, רמז פשט, – ה״פרד" של לא – הבין" ש״אין הרי הסדר את וכשהופכים ללימוד, להיות צריכים ראשית, שצריך. כמו התורה את מבינים בתורת להתעמק יש מכן לאחר רק בפשט, גדולים נוצרת לא זו, בצורה שניהם. בין לחבר ולבסוף הסוד, אחת כמקשה עומדים והדברים "כלאיים" של מציאות וסדורה. בהירה בצורה

היא הסוד ש״תורת מתבטאים אנשים רבות, פעמים את אליהו הרב הביא רבות פעמים חוּמרות". של תורה ·

. 47. a"r 'c sc, ycewd gex xry

. 48. a"r `"r sc,'a jxk mipewiz

. 49.'` wlg yixa riten

. 50.'h 'qt a"l 'xt, mildz

ההלכה35 פסיקת על הקבלה השפעת

בניו ואת אהרן את "צו צו: בפרשת הפסוק על הפירוש על מוקדה על העולה היא העולה, תורת זאת לאמר: בו"51 תוקד המזבח ואש הבוקר, עד הלילה, כל המזבח. מיד זירוז לשון אלא צו "אין במקום: רש״י מסביר שיש במקום לזרז הכתוב צריך ביותר אר״ש ולדורות, כך על מדבר הפירוש הפשט, עפ״י כיס". חסרון בו חלקים ואין לה', כליל עולה עולה וקורבן שמאחר ·ָ ·ֶ הרי אחרים, בקורבנות כמו לבעלים שמגיעים מהקורבן על האנשים את לזרז יש וממילא כיס, חסרון כאן שיש שהאדם שלאחר ע״ה הרב מסביר ולדורות. מיד – כך שנה ובכל מעשיו. פי על אותו דנים האמת לעולם עולה לפניך ומתים חיים ש״ספרי יודעים אנחנו ושנה מדוע אך נפתחים, מדוע ברור – חיים ספרי נפתחים". לאחר אותם דנו כבר הלא המתים? ספרי נפתחים בכל נפטר, שהאדם אחרי כך: הוא העניין אלא שנפטרו! ב מחדש אותו דנים שנה בשנה לדוג', השנה. ראש בגן–עדן מסוים מקום לו שמגיע דינו יצא ראשונה לאחר שנה בשו״ע. שכתוב מה כל את וקיים מאחר הדין, עפ״י אינן שהן בחומרות נהג האם אותו דנים מכן, כיס", חסרון בו שיש "במקום רש״י שכתב מה כעין לזרז צריך ושם מהם, נהנה לא שהאדם בדברים היינו אותו מעלים – ואחרות כאלו בחומרות ונהג והיה אותו. יותר גבוה למקום את הכולל הכללי לחשבון כמובן מצטרף )וזה

עליו קדיש אמירת שמכוחו, התורה לימוד חלציו, יוצאי של מעשיהם

וכיו״ב(.

היה אליהו הרב אמנם המשיח. שיבוא מצפים כולנו לדבר הפסיק לא הוא – "משיחיסט" היה אך ספרדי, ע״ה, הרב אמר ועוד השונות. בדרשותיו המשיח על ולדבר אותו לפגוש נרצה כולנו המשיח יבוא שכאשר הילדים. יהיו אליו לגשת להם שיתנו הראשונים איתו. אליו לגשת בתפקיד שאוחז למי יתנו אולי מכן, לאחר

הראשונה והשאלה איתו, לדבר לי יתנו אולי ואז אחרי עכשיו עד הגעת לא "מדוע היא: אותו שאשאל ישראל?". עם על שעברו ויסורים צרות הרבה כ״כ היה שאדם כמו למשיח לחכות צריך שאדם הרב הזכיר מסתכל היה דקות שתי כל – לאוטובוס פעם מחכה הגיע. האוטובוס האם ושואל הכביש לעבר

יחדיו קול נשאו צופייך "קול הפסוק את דורש היה הרב נכתב מדוע ציון"52. ה' בשוב יראו בעין עין כי ירננו, מסביר יראו"? "בעיניים ולא יראו" בעין עין "כי בפסוק שביהמ״ק ותוס' רש״י שיטת כמו נוקטים שאנו הרב, בבניין לעמול נצטרך מהשמיים53ולא ומשוכלל בנוי ירד את כולו, נשרף הוא המקדש, בית כשנחרב שלו. של יד וכמין לשמיים הכהנים זרקו ביהמ״ק מפתחות בארץ טבעו עצמם השערים ואילו אותם54, לקחה אש וישמע יבנה המקדש בית שעריה"55. בארץ "טבעו – יורד, המקדש בית את ונראה לשמים נסתכל גדול. רעש שערים. בו שחסרים נראה מתקרב, שהוא ככל אך השערים את ונראה הארץ, מכיוון גדול רעש ישמע זמנית בו להסתכל יכולים ואיננו מאחר הארץ. מן עולים אחת שעין ע״ה הרב מסביר למטה, וגם למעלה גם "כי – למטה תסתכל אחת ועין למעלה תסתכל עין ציון". ה' בשוב יראו בעין

שלושה של מוסף בתפילת לעשות? צריכים אנו ומה בתיקונו". ושמחנו בבניינו "הראנו אומרים אנו רגלים המקדש, בית בניין את לראות זה בבניינו" "הראנו לחבר צריך יעלו, שהשערים אחרי – בתיקונו" "שמחנו הזה התיקון מתוקן. שיהיה ע״מ המקדש לבית אותם גומרה, ע״ש אלא נקראת המלאכה ואין ידינו, על יהיה ויה״ר ידינו, על שנבנה ככזה יחשב המקדש בית וממילא אמן. ואמרו קריב ובזמן בעגלא שיהא

. 51.'a 'qt 'e wxt, `xwie

. 52.'g 'qt a"p wxt, ediryi

. 53. `"r `"n sc, dkeq zkqn

. 54.'e `wqit h"i dyxt, dax `xwie

. 55.'h 'qt,'a wxt, dki`

וארץ36 שמים שמחברת תורה

נושאים במגוון זיע״א אליהו מרדכי הרב מרן של דרכו

– שבתאי שלו קהילות רבני באיגוד רב

* הקדמה * מרן הוראות קבלת * חי איש הבן הוראות קבלת * לאשכנזים ספרדים בין לחבר * מחמיר או מקל רב

* ההלכה במקורות קיצור * פסיקתו דרך על לחולקים יחסו * סיכום

הקדמה וכללי זצוק״ל אליהו מרדכי הרב מרן של פסיקתו שיטת "כללי הידוע במאמרו בהרחבה כבר התבארו הפסיקה ספרו בתחילת הופיע אשר הקבלה" פי על הפסיקה א' חלק מרדכי מאמר שו״ת )במבוא( שהובאו ובמאמרים לעיל.

בנושא שונים ומאמרים ספרים עוד נכתבו הזמן במהלך רבנים ע״י זו פסיקה דרך את ולחזק לבסס כדי יוכל בהרחבה הדברים ללמוד הרוצה וכל נוספים56. קדשם. בדברי לעיין

לשיטת קצרה בדרך אתייחס זה, קצר מאמר במסגרת דבריו. מתוך נבחרים ציטוטים עם הרב של פסיקתו

מרן הוראות קבלת המקובל ידוע הלכתי כלל הינו מרן" הוראות "קבלנו פעמים זאת עם המזרח. עדות ובני הספרדים בקרב ועד ממרן הדורות גדולי רבנים כי לראות ניתן רבות אליהו מרדכי הרב מרן כדעתו. שלא הכריעו ימינו בשו״ת הסביר וכך זאת, דרך הוא גם המשיך זצוק״ל הראשי הרב קצ״ב( סימן )תשמ״ח–תשמ״ט, :

מדבריו. לזוז ואין עלינו כפוסק קבלנוהו יוסף הבית "מרן שנהגו מנהג לשנות בא הוא שאין בהקדמתו כתב הוא יש לפיכך כן. לנהוג ימשיכו הם שבזה מסוים במקום אם מר״ן נגד להקל או להחמיר נוהגים שאנו רבים דינים נהגו ישראל שכל דברים ואפי' דנא… מקדמא כן נהגו לנו אין מסוים פוסק חומרת עליהם וקבלו מרן אחרי גם

לשנות אסור אלא בלבד זו ולא מנהגם… לבטל היום כוח אחד חומרת עליהם וקבלו ראשונים שנהגו ממה הפוסקים."

חי איש הבן הוראות קבלת של דרכו את המשיך הרב בפועל כי לראות ניתן בעיקר חי, איש הבן בעל זיע״א חיים יוסף רבינו עוזנו גאון השו״ע מרן דברי עם ביחד והאר״י הזוהר דברי ששילב "דרכי לספר בהקדמתו הרב שכתב וכפי אחד, לספר הקיצוש״ע: על הלכה"

בספרו ובמיוחד בספריו שילב זיע״א חיים יוסף ח״ר מרן ז״ל קארו יוסף רבי מרן פסקי את חי" איש "בן העיקרי הקדוש האר״י ובראשם והמקובלים הזוהר פסקי ואת התורה. חלקי וכל והנגלה הנסתר בין וחיבר זיע״א צדק במאזני לשקול בספרו ז״ל חיים יוסף רבי והוצרך בהם לילך לציבור אפשר דברים איזה קודשו ברוח רק בנתיים מהם ואיזה והמקובלים ז״ל האר״י כדברי בכל פסקיו ונתקבלו הקב״ה וזיכהו סגולה. ליחידי שהוא הקודם הדור גדולי עליו שאמרו עד ישראל, ישראל. בית ישק פיו ועל האחרון הפוסק

הבא: הכלל את בשיעוריו קבע אף זצ״ל הרב מרן

הוראות ואת יוסף הבית מרן הוראות את קיבלנו "אנחנו יוסף"57 הבית כמרן שהוא חי איש הבן מרן.

לאשכנזים ספרדים בין לחבר ספרדי ממוצא היותו אף על מבבל( עלו )הוריו הרב מרן, הרב לאשכנזים58. גם כפוסק רבים בעיני נחשב אליהו

. 56 `"hily xteq miig awri axd; [mely zad` z`ved] "i"x`d zexeab" xtq `"hily lld dyn awri axd: mdn dnk oiivpe

z`ved, l`ivawn xtqd seqa qtced] "d`xedd z`xi" qixhpew, oqip oae`x axd. mely zgepn eixtqa [miigd sk zaiyi y`x]

. wgvi zlidz xeciql dncwd, witeh axd. [c"ryz ml`q

. 57. (`iwz 'nr, `i oniq xfrd oa`) lel` b"i ixeriy - ikcxn xn`n

. 58 axd. zil`xyi llk dziid ely dwiqtde mlek ly mibdpna `vnzd. eil` mixeyw eid mleke l`xyi llkl wqt edil` axd"

lr zexrd siqed mye jexr ogley xeviwd z` gwl zlecb: jeza onwexc miig axd) "mibdep micxtqd epig`y milcadd

. (d"kx 'nr, mipaxl d`xed ikxc oekn, edil` ikcxn axd lr mictqd - ikcxn

נושאים37 במגוון זיע״א אליהו מרדכי הרב מרן של דרכו

אבותם מנהגי על לשמור האשכנזים על כי טען אליהו פסיקתם. ודרך

ספרו את פרסם כאשר תשל״ח בשנת כי לראות מעניין בהקדמה: כתב הלכה", "ספר

אשכנז, עדות לבני הלכה להורות מתיימר זה ספר "אין מומחה, רב שישאלו עד למעשה הלכה ממנו יפסקו ולא רבים…" יש אשכנז כמנהג לנוהגים הלכה ספרי כי

טהרה" "דרכי ספרו פורסם כאשר יותר מאוחר אמנם כאחד. ואשכנזים לספרדים מיועד היה כבר הוא

משנתו את המביאים הידועים הספרים אחד בנוסף, 'דרכי הערות דווקא הוא אליהו הרב של ההלכתית שלמה הרב של ערוך שולחן קיצור על שכתב הלכה' לכתוב שבחר בהקדמה שם כתב אליהו הרב גנצפריד. לדבריו אשכנזי, פוסק של ספר על הערות דווקא היא: הסיבה

יש קהילה ובכל גלויות, לקיבוץ שזכינו ב״ה "היום וחיים יחד ומתפללים הלומדים שונות מעדות אנשים מספרי ללמד יכול לא כזו כקהילה והמלמד כאחד, הלכה ללמד הוא עלול אז כי בסתם, הרגילים ההלכה לנהוג צריכים אחרת העדה ובני אחת עדה לבני הנכונה פסקי את בתוכו שילקט אחד ספר צריך כן על אחרת, יחד"59 גם והאשכנזים הספרדים לעדות ההלכה.

שליט״א זעפרני שמואל הרב מו״ר המאירי( ישיבת )ראש, כדי אשכנזי בספר דווקא שבחר הסיבה כי הסביר ממגמתו נובעת המשלימות הערותיו את עליו לכתוב 'הלכות ספרו העדות. בין לאחד בפסיקותיו הכללית בעקבות אולם בלבד. לספרדים מיועד היה חגים' בספר, מנהגיהם את שיכתוב אשכנזים רבנים בקשת הוציא ובכך מנהגיהם את וכתב אליהו הרב להם נענה העדות60 לכל שיתאים ספר.

מחמיר או מקל רב בציבור, הרווחת והדעה ההלכה מפוסקי חלק בעיני

יחסי באופן מחמירות נחשבות הרב של פסיקותיו אליהו שמואל הרב בנו, אחרים61. פוסקים לעומת עצמו על שהחמיר כמי ידוע היה אביו כי טען שליט״א, היה לעיתים הציבורית בפסיקתו אולם רבים, בנושאים הרב בנסיבות62. תלוי והכל מאוד מקל ולעיתים מחמיר שליט״א עמיחי יהודה )ראש והארץ( התורה מכון הציע אליהו הרב שבת בהלכות כי וטען אחרת, הסתכלות הדמים מראות בענייני אולם כמחמיר נחשב היה שהכוונה חושב "אני גדול מקל דווקא היה נידה בהלכות אדם שלם, אדם להיות אלא להחמיר הייתה לא שלו שיווצר בלי השיטות כל ידי לצאת אפשר אם מהודר. זאת?"63 לעשות לא מדוע – הפסד.

הרבנים בין החלוקה בעניין כי לדעת יש אמנם התבטא מקילים רבנים לבין למחמירים שנחשבים בעצמו: אליהו הרב בעבר

בתורת מושג אין הזו. החלוקה את וכל מכל דוחה "אני לומר היא טעות מקל. ורב מחמיר רב של ישראל שניהם אלא להחמיר. או להקל מסויים רב של שנטייתו פעם וחלב בשר של באותה ענין. של לגופו לדון צריכים יפסוק נסיבות בשינוי מקרה ובאותו לאיסור הרב יפסוק אלא עתה. הקל שהוא ולא אז החמיר שהוא לא להיתר. של לנסיבות בהתאם ההלכה לפי פסק המקרים בשני לגופו"64 ומקרה מקרה כל.

ההלכה במקורות קיצור ותשובות שאלות ספרי שכתבו ישראל מגדולי רבים יש אך בכתיבתם. רבות האריכו בידם היה וזמנם הבן של לתשובותיו בהתייחסו אחרת, שנהגו פוסקים מעיין היה חי איש הבן כי אליהו הרב טען חי איש שהיה עד ותשובות שאלות ספרים מאות או בעשרות לכתוב בא כאשר זאת כל ועם ההלכתית, למסקנה מגיע אליהו: הרב וכדברי הכתיבה, את צמצם זאת,

. 59. mipaxl d`xed ikxc z`ved,"dkld ikxc" zexrd mr, jexr ogley xeviw xtql edil` ikcxn axd zncwd

. 60. r"yz oeiqa g"k,'raya' oezir, zecrd lkl zcg`n dwiqt, iaewri l`ei: d`x

. 61. r"yz'd oeiq e"k, (hpxhpi` xz`) dtik, edil` axd ly ezwiqt lr, oenix iav sqei axd: lynl d`x

. 62. (hpxhpi` xz`) xdev, xingn e` lwn, edil` l`eny axd

. 63. r"yz oeiqa g"k,'raya' oezir, zecrd lkl zcg`n dwiqt, iaewri l`ei: d`x

. 64 axd xn` df oirke; mpiipnl 17. 4. 83 b"nyz xii` 'c, dtevd oezir,"l`xyi ihay z` cg`le axwl ick un`n lk zeyrl"

. (btx 'nr) "mictqd ± ikcxn ixac" xtqa `aed, l"vf l`ifer ig xi`n oeiv oa axd lr ectqda mb

וארץ38 שמים שמחברת תורה

שהרב החושבים שיש לדעת יש עוד חי( איש )=הבן סיכם פעלים רב בספר בתשובותיו בקיאותו כל את וריכז ההיקף למרות כי זו היא גדולה טעות אבל וכדומה סינון העניין תמצית אלא בהם אין שבתשובות הנרחב חמשה או ארבעה בדברי אלא ופלפל דן ולא סינון אחר העצומה…כי גדלותו וזו ביותר היסודיים פוסקים מלאה ושליטה גדלות של תכונה הן והמיצוי הצמצום כולו65 בחומר.

שו״ת תשובותיו בספרי בעצמו אליהו הרב נהג וכך על שדיברו הפוסקים כל את הביא שלא מרדכי, מאמר כך בכך. שדנו המרכזיים הפוסקים את אלא הנושא, אם פפאיה, בעניין אליהו הרב שכתב בתשובה לדוגמה כתב: ירק, או אילן זה

האדיר הגאון היה הפאפייא בנושא שדיבר "הראשון ח״ב פעלים רב בספרו זלה״ה חיים יוסף ח״ר רשכבה״ג בקיצור ותשובותיו דבריו כותב היה וכידוע ל' סי' או״ח ספרים של מועט מספר ומציין הרבה מאריך היה ולא מה כל שכן אעבורה וברגליו המרובה. את המחזיק דבריו לקיים היה זה בעניין אחריו הבאים הרבנים שכתבו לוקחו דבריהם ממנו מדבריו לדלות או לדחותם או בשיפולי אנקוט וכאמור והשקו דלו והסבירו והרחיבו גלימיה"66.

כי כתב אליהו הרב הפסוקה ההלכה לספרי ביחס גם של ותשובות שאלות ספרי בעשרות עיין לעיתים כל ועם לפסוק. כיצד לדעת כדי ואחרונים ראשונים וכדבריו: קיצר, הוא המקורות בציון זאת

ענפים מקורות לה לכתוב היה אפשר והלכה הלכה "כל נושא. באותו דברו שו״תים עשרות ולעיתים ורחבים, ספר שהוא החיים כף בספר שנמצאת שראינו הלכה

את להעתיק רצינו לא – במקורם הלכות האוסף נפלא המוזכרים בפוסקים וכן שם. המוזכרים הספרים כל כן"67 עשינו המקור ולקיצור ברורה… במשנה.

את מציין היה בחייו, לאור שיצאו בספריו נהג וכך האחרונים של המקורות את מציין היה ולאחריה ההלכה בקצרה.

לרבנים" הוראה "דרכי המכון חכמי פטירתו, לאחר בעריכת כיוון לשנות החליטו כתביו את לאור המוציא מעתה כי הוחלט הדור, לצרכי בהתאם הספרים לאור שיצאו החדשים בספרים הלכות – מרדכי מאמר )כדוגמת

שבת( יצוינו למטה אך למעלה, תובא הפסוקה ההלכה, בהרחבה המקורות במקומות כתב עצמו שהרב דברים פי על )כמובן

שונים(68.

פסיקתו דרך על לחולקים יחסו כנגד גם עדינה בלשון תמיד התבטא אליהו הרב שיטת על שחולק למי ביחסו בתקיפות. עליו החולקים א הבן כתב: הוא אותה ומבטל חי יש

חי' איש הבן בעל חיים יוסף רבנו שמרן היא "האמת עליו שחולק מי על הקפדה שום לו ואין לכולם מוחל מי על מקפידים לא אחריו…אמנם תלמידיו אנחנו וגם ואם כלל בדבריו לזלזל שלא למחות עלינו אבל שחולק, אבל דעתו שכך יכתוב עליו לחלוק דהו מאן של רצונו שהוא במה כזלזול או כטעות הדברים את להציג אין עשה"69.

לאברך הסכמה לתת סירב שאף פעם הייתה למעשה זה70 כעין ספר שחיבר.

בה הלכה בפסיקת ברור קו היה אליהו לרב כי אף על עליו החולקים את מלהזכיר נרתע לא הרבים, את הנחה

. 65. (d"ty-c"ty 'nr) lel` b"i ixeriy, ikcxn xn`n

. 66. ('i oniq g"e`) 'b wlg ikcxn xn`n z"ey

. 67 dycg dkixra qtced df xtq; cec zkeq dxez cenlz z`veda '` wlg dkld xtql g"lyz zpya edil` axd azky dncwd

. (b"ryz milyexi, mipaxl d`xed ikxc) "legd zenil - ikcxn xn`n" mya

. 68. xagnd ipa zncwd, (e"ryz milyexi, mipaxl d`xed ikxc) '` wlg, zay - ikcxn xn`na oiir

. 69. (dnx 'nr) lel` b"i ixeriy, ikcxn xn`n

. 70. (fiy 'nr) lel` b"i ixeriy - ikcxn xn`n

נושאים39 במגוון זיע״א אליהו מרדכי הרב מרן של דרכו

שבארץ חכמים תלמידי בכבוד71כדרך אליהם והתייחס בהלכה לזה זה שמנעימין ישראל, ע״א( כד )סנהדרין.

פסיקתו, על לחלוק שחששו חכמים תלמידי היו ואף לחלוק רוצה "אתה ענוותנותו: ברוב להם אמר והרב לך"72 מרשה אני בסדר, זה עליי, תחלוק עליי? .

הרב כי שטען אחד אדמו״ר כי הסיפור היה ידוע בנוסף האדמו״ר לחסידי השיב אליהו והרב אותו', 'קילל אליהו מהבבא למד הוא הוא, והפוך נכונים, אינם שהדברים לקלל73 ולא לברך רק סאלי.

סיכום הנהגתו דרכי במקצת לגעת השתדלנו זה קצר במאמר ההלכה, בפסיקת זצוק״ל אליהו מרדכי הרב מרן של

ניתן בתחילה אליהם שציינו במקורות כי לדעת ויש בהרחבה. לעיין

הרב רבות פעמים עצמו, זצ״ל הרב בדברי לסיים וראוי בדברים ההלכתיים שיעוריו או דרשותיו את סיים הבאים:

'שהחיינו' האם המשיח, כשיבוא נברך מה השאלה ידועה הברכות כל או הרזים', 'חכם או והמיטיב' 'הטוב או ואהרון משה עימו יבואו המשיח כשיבוא אך כולם. המשיח את שנשאל או לברך יש מה אותם ונשאל ותכריז מהשמים קול בת שתצא או נברך. מה בעצמו ובזמן בעגלא שיהיה ויה״ר ישמעו, וכולם וכך כך לברך ובנין הגואל בביאת ליבנו וישמח עיננו ויראו קריב, אכי״ר74 אריאל, .

. 71 ± c"ei) 'b wlg ikcxn xn`n z"eya `ed oke. (b"i oniq - xfrd oa`; a"p oniq ± g"e`) 'a wlg ikcxn xn`n z"eya lynl oir

mb oiire. (e"rw oniq) h"nyz-g"nyz iy`xd axd z"ey. (`"kw oniq) b"pyz-p"yz iy`xd axd z"ey. (h"i oniq,'e oniq

epi`e sqei dicaer axd zhiy it lr eilr eywdy zeiyew lr ceaka dpery (a"vw oniq) h"nyz-g"nyz iy`xd axd z"eya

. dti dxeva mdilr zeprle mxikfdln yyeg

. 72. a"k 'nr, edil` ikcxn axd lr mictqd - ikcxn zlecb: jeza, le`y `a`.'i edil` axd

. 73. (ax 'nr, wla zyxt) xacna -ikcxn ixac

. 74. 180 'qn oeilb, a"qyz d`x, jiitev lew

וארץ40 שמיים שמחברת תורה

וספרים חוברות להזמנת | 02-6521195 הפסיקה בשיטת הרב על הרצאות להזמנת | 1700-555838 הלכתי למענה | 072-260-2020, ()טלפון 054-319-8126, ()ווצאפ 073-375-0000 וווטסאפ ()טלפון

העשור לאירועי אלינו הצטרפו זצוק״ל אליהו מרדכי הרב מורנו של להסתלקותו

˜ƒŠ‡‚•‡Ž–ƒ€‡~

˜–ƒŒŠ—–ƒ‡

---

נשלח על ידי: הרב שלו שבתאי
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות