בס״ד סיון כ״ב תשפ״ב הקבלה פי על פסיקה מרן ראות הו וקבלת
זצוק״ל אליהו מרדכי הרב לציון הראשון מרן של ההילולא יום לכבוד שיעור
נשמת לעילוי מוקדש השיעור
שרה בן דוד עבדלנבי ז״ל
תנצב״ה
מנוחה מושב שבתאי– שלו הרב של לשיעורו מקורות דפי יע״א
וא הִ יִם מַ בַשָּׁ לֹא
1. א 'חלק מרדכי מאמר שו״ת מבוא ישנם הציבור, בכל שהתקבלו בזוהר רבות הלכות יש רק אלא התקבלו לא שעדיין וישנם בחלקם, שהתקבלו ההלכות גם מזאת, יתירה ומיוחדות. גבוהות לנשמות פסיקת על השפיעו בציבור עדיין התקבלו שלא
. ההלכה… בזוהר מקורן כיום, הנוהגות רבות הלכות הלכות המקובלים. ובדברי ז״ל האר״י בכתבי הקדוש,
אלו- כלל- בדרך והן יש אך כולו, הציבור של נחלה הן מקום בכל כמותן שנהגו אלו מהלכות יש רובו. של רק
. ישראל בארץ רק שהתקבלו ויש בעולם,
בית בספרו זצוק״ל קארו יוסף רבי מרן שקבע גדול יסוד מקום שבכל הוא, ועוד) נ״ט, ל״א, סימנים (או״ח יוסף
הזוהר- נגד במפורש בגמרא נתבאר שלא כמו הולכים זה יסוד הפוסקים. דעת את נוגד שזה ואפילו הזוהר, עין טוב (בספרו זצוק״ל חיד״א הרב מרן ידי על הורחב רבנו רשכבה״ג מרן ידי ועל מקומות), כמה ובעוד ז' סימן
החיים כף ובספר זיע״א, חי" איש ה״בן בעל חיים, ף יוס נוספים מקומות. ובעוד
2. א עמוד נט דף מציעא בבא מסכת בבלי תלמוד רבי לחוליא, חוליא בין חול ונתן חוליות חתכו התם: תנן
מטמאין וחכמים מטהר. אליעזר עכנאי של תנור הוא. זה
עכנאי-? מאי שהקיפו שמואל: אמר יהודה רב אמר
רבי השיב היום באותו תנא: וטמאוהו. זו, כעכנא ם דברי אמר הימנו. קיבלו ולא שבעולם תשובות כל אליעזר
כמותי- הלכה אם להם: חרוב נעקר יוכיח. זה חרוב אמרו אמה. מאות ארבע לה: ואמרי אמה, מאה ממקומו אם להם: ואמר חזר החרוב. מן ראיה מביאין אין לו:
המים אמת חזרו חו. יוכי המים אמת כמותי- הלכה חזר המים. מאמת ראיה מביאין אין לו: אמרו לאחוריהם.
כמותי- הלכה אם להם: ואמר יוכיחו המדרש בית. כותלי אמר יהושע, רבי בהם גער ליפול. המדרש בית כותלי הטו
בהלכה- זה את זה מנצחים חכמים תלמידי אם להם:
, שע יהו רבי של כבודו מפני נפלו לא טיבכם? מה אתם
מטין ועדין אליעזר, רבי של כבודו מפני זקפו ולא
כמותי- הלכה אם להם: ואמר חזר ועומדין. השמים מן אליעזר רבי אצל לכם מה ואמרה: קול בת יצאתה יוכיחו.
רגליו על יהושע רבי עמד מקום! בכל כמותו שהלכה
היא- בשמים לא. ואמר: היא- בשמים לא? מאי רבי אמר
בבת משגיחין אנו אין סיני, מהר תורה נתנה שכבר ירמיה: להטת- רבים אחרי בתורה סיני בהר כתבת שכבר. קול, קודשא עביד מאי ליה: אמר לאליהו, נתן רבי אשכחיה
שעתא- בההיא הוא? בריך ואמר חייך קא ליה: אמר כל הביאו היום אותו אמרו: בני. נצחוני בני, נצחוני
עליו ונמנו באש, ום ושרפ אליעזר רבי שטיהר טהרות
ויודיעו- ילך מי ואמרו: ? וברכוהו. עקיבא רבי להם: אמר ונמצא ויודיעו, הגון שאינו אדם ילך שמא אלך, אני לבש עקיבא? רבי עשה מה כולו. העולם כל את מחריב ארבע בריחוק לפניו וישב שחורים, ונתעטף שחורים,
-? ים מיומ יום מה עקיבא, אליעזר: רבי לו אמר. אמות- ממך- בדילים שחבירים לי כמדומה רבי, לו: . אמר אף קרקע גבי על וישב ונשמט מנעליו, וחלץ בגדיו קרע. הוא ושליש בזיתים, שליש העולם לקה דמעות, עיניו זלגו שבידי בצק אף אומרים: ויש בשעורים. ושליש בחטים, מקום שבכל היום, באותו היה גדול אך תנא: טפח. אשה
היה גמליאל רבן ואף נשרף. אליעזר רבי יניו ע בו שנתן לי כמדומה אמר: לטבעו. נחשול עליו עמד בספינה, בא על עמד הורקנוס. בן אליעזר רבי בשביל אלא זה שאין שלא לפניך וידוע גלוי עולם, של רבונו ואמר: רגליו אלא עשיתי, אבא בית לכבוד ולא עשיתי, לכבודי
מזעפו- הים נח. ראל. ביש מחלוקות ירבו שלא לכבודך, גמליאל דרבן אחתיה אליעזר דרבי דביתהו שלום אימא לרבי ליה שבקה הוה לא ואילך מעשה מההוא הואי. הוה ירחא ריש יומא ההוא אפיה. על למיפל, אליעזר וקאי עניא אתא דאמרי: איכא לחסר. מלא בין לה ואיחלף אנפיה על דנפל אשכחתיה ריפתא. ליה אפיקא, אבבא,
מבית שיפורא נפק אדהכי לאחי. קטלית קום, ליה: רה אמ כך ליה: אמרה ידעת? מנא לה: אמר דשכיב. גמליאל רבן משערי חוץ ננעלים השערים כל אבא: אבי מבית מקובלני
. אונאה
3. ב עמוד יג דף עירובין מסכת בבלי תלמוד שמאי בית נחלקו שנים שלש שמואל: אמר אבא רבי אמר
אומרים והללו כמותנו הלכה ם אומרי הללו הלל, ובית דברי ואלו אלו ואמרה: קול בת יצאה כמותנו. הלכה ואלו שאלו מאחר וכי הלל. כבית והלכה הן, חיים אלהים הלכה לקבוע הלל בית זכו מה מפני חיים אלהים דברי
כמותן- ודברי דבריהן ושונין היו, ועלובין שנוחין מפני
יע״א מנוחה מושב שבתאי– שלו הרב של לשיעורו מקורות דפי
שמאי בית רי דב שמקדימין אלא עוד ולא שמאי. בית
. לדבריהן
4. ב עמוד נט דף מציעא בבא מסכת תוספות היא- בשמים לא ושם יד. (ד' דיבמות בפ״ק דאמר והא הכא שאני קול בת דיצאה משום כב״ה דהלכה רבי) ד״ה להטות רבים אחרי דכתיב תורה דברי על לחלוק שבא
רובא ב״ה אדרבה התם אבל אי לן מספקא דהוה לאו אי דכאן ועוד טובא חריפי הוו דב״ש משום רובא בתר אזלינן מן שאמר דר״א כבודו משום אלא קול בת יצאה לא
יוכיחו. השמים
5. מבוא מרדכי מאמר שו״ת והמשיכוהו הב״י, מרן שקבע זה כלל על שואלים יש
נוספים- פוסקים הזוהר פי על לפסוק ניתן איך
הרי והמקובלים, על לפסוק ניתן ואיך היא", בשמים "לא לחדש יכול לא נביא גם הרי הקודש, ורוח אליהו גילוי פי
נבואתו… פי על ולפסוק. דבר ותוקף קושי מחמת שיסוד אלא כלל, שאלה כאן שאין להבין צריך השאלות בזוהר שנפסק מה כל שבעצם והוא אחר, הוא הענין
רב שידם הלכה לי גדו ידי על נפסק ז״ל, האר״י ובדברי אנו שמתורתו מרשב״י גדול לנו ומי הנגלה. בתורת להם הנגלה ובתורת בפשט ז״ל האר״י של גדולתו ועל חיים. דרוש הקודש רוח (שער ז״ל המהרח״ו מדברי ללמוד ניתן פירושים ששה מעיין "שהיה ז״ל האר״י על ע״ג) ט' דף ג'
רור וב הסוד". דרך על שביעי ופירוש בהלכה, פשט של חכמתם פי על דבריהם פסקו אלה עולם שגדולי הוא להעמיד להם סייע הקודש ברוח וכוחם הנגלה, בתורת מאז ישראל חכמי לכל שסייע וכמו בוריה, על הלכה
. ומעולם
ראש כיסוי
6. ב עמוד קיח דף שבת מסכת בבלי תלמוד ארבע סגינא דלא לי תיתי יהושע: דרב בריה הונא רב אמר
הראש בגילוי אמות ארבע הלכתי שלא שכרי, ישולם [תרגום:
הראש בגיל]וי אמות
7. ב עמוד קנו דף שבת מסכת בבלי תלמוד גנבא בריך כלדאי: לה אמרי יצחק בר נחמן דרב דאימיה כי רישיך, כסי ליה: אמרה רישיה. גלויי שבקתיה לא הוה. ידע הוה לא רחמי. ובעי דשמיא, אימתא עלך דתיהוי היכי דיקלא תותי גריס קא יתיב חד יומא ליה. קאמרה, אמאי לדיקלא חזא עיניה דלי רישיה מעילויה גלימא, נפל
בשיניה לקיבורא פסקיה סליק יצ. ריה, אלמיה
נ רב של לאמו בכוכבים החוזים אמרו: ם [תרגו בנך: יצחק בר חמן
כדי ראשך, כסה לו: אמרה ראשו. לגלות חתו הני לא גנב. יהיה אמו מדוע יודע היה לא. חמים ר ובקש שמים יראת עליך שתהיה
תחת ולומד יושב היה ד אח יום כך. לו אומרת שייך [שהיה דקל ה
מעל הגלימה נפלה לאחרים]. עיני את הרים ראשו. ו את וראה
. הדקל ו, יצרו תקפו בשיני התמרים צרור את וחתך עלה, ו].
8. ב עמוד ס דף ברכות מסכת בבלי תלמוד
ישראל עוטר ברוך לימא: רישיה, על סודרא פריס כי
. בתפארה
9. השחר ברכות אבודרהם ספר
עוטר מברך ראשו על סדינו כשמניח בגמ' מוסיף ד ועו חסד המעטרכי ד) קג, (שם שם על בתפארה ישראל אתפאר בך אשר ישראל ג) מט, (ישעיה שם ועל. ורחמים ילכו שלא כדי מצנפת עוטרים שהיו לפי זו לברכה והטעם שורה שהשכינה לפי ישראל כאן ואמר הראש. בגלוי
ארץ ובכל הגוים. על ולא עליהם לאומרה נוהגין ישמעאל הארצות באלו אבל ראשם, על מצנפת מניחים שהם מפני
מצנפת מניחין אינם כי לאמרה נוהגין. אין
10 מו סימן חיים אורח יוסף בית. עוטרים שאינם פי על אף לאמרה העולם כל נהגו ועכשיו כי שכתבו פריס) כי ד״ה (ס: התוספות דעת וכן מצנפת כיסוי ולכל כובע לכל הדין והוא רישיה על סודרא פריס הראש בגילוי להלך שאסור לפי זו ברכה שטעם לי ונראה
לדברי ואפילו קיח:) שבת כתבי כל בפרק כדמשמע ( מודה מקום מכל הראש בגילוי לילך אסור שאינו המפרש שיתבאר כמו הראש בגילוי לילך שלא היא חסידות דמדת דשמיא בסייעתא ויכסה) רבינו ומ״ש (ד״ה צ״א בסימן אסור נש בר (קכב:) בנשא מהימנא ברעיא הזוהר [ובספר
יי ח דמסתלקי משום דרישא בגלויא אמות ד' למיזל
]מיניה
11 או״ח שו״ע. ג סעיף צא סימן תפלה הלכות
מגולה, בראש מפיו אזכרה להוציא שאסור אומרים יש הראש בגלוי בבהכ״נ ליכנס שלא למחות שיש. וי״א
12 ב סימן או״ח שו״ע. ו סעיף
אמות ד' ילך ולא זקופה, בקומה לילך אסור בגילוי
. . הראש
13 יא ס״ק ב סימן ברורה משנה. מד פחות אפילו חסידות ומידת אמות ' בעת ואפילו
ד דאפילו לומר שמצדדין ויש ה בליל השינה אמות ' אינו הט״ז כתב כבר אבל במעשיהן להצנועין רק מדינא אסור בגילוי להיות מדינא גמור איסור דבזמנינו ח' בסימן לקמן
בביתו יושב ואפילו הראש
מנוחה מושב שבתאי– שלו הרב של לשיעורו מקורות דפי יע״א
3 עמוד
14. קכ״ב (דף נשא פרשת על מהימנא רעיא זוהר
)ע״ב לְמֵיזַל נָש לְבַר לֵיּה יר נָש, ָאסִ בַר דְ ישֵיּה רֵ עַל י יהִ אִ דְ גִין ּובְ
ישֵיּה רֵ מֵעַל תָלָקַת סְ אִ יא הִ אֵם דְ ישָא, רֵ דְ גִלּוי בְ אַּמוֹת ד' נֵיּה[ מִ חַיִים לָקּו תְ סְ אִ יַד מִ נָש, בַר. דְ: תרגום עַל יא הִ שֶׁ מִּׁשּום ּו ם אִ שֶׁ רֹאש, גִּלּוי בְ אַּמֹות בַע רְ אַ לָלֶׁכֶׁת ם דָ לָאָ לֹו סּור אָ יש, אִ הָ רֹאש מִּמֶּׁנּו ים תַּלְקִ סְ מִ יָד מִ ם, דָ אָ הָ ל שֶׁ רֹאשֹו עַל מֵ ת תַּלֶׁקֶׁ סְ מִ יא הִ
. יִים] חַ הַ
כח ליעף הנותן ברכת
15. מו סימן חיים אורח טור אל ה' אתה אשכנז׳ברוך בסידורי יש אחת ברכה: עוד ק ינו
כח' ליעף הנותן העולם מלך מפקיד שאדם על ונתקנה, היום כל קשה מעבודה עייפה הקב״ה ביד בערב, נשמתו
… ושלוה שקטה בבוקר לו ומחזירה
16. עוד ד״ה ו אות מו סימן חיים אורח יוסף בית
ברכה נזכרה שלא מאחר זו ברכה לברך יפה סמך שיש פי על אף
לשום רשות היה איך יודע איני בתלמוד לתקנה אדם שראה פז) סי' ברכות (הל' האגור שכתב ומצאתי לא והרוקח וסמ״ק והרמב״ם זה מטעם עליה מקטרגים
נקטינן. והכי הזכירוה
17. ו סעיף מו סימן חיים אורח ערוך שולחן נראין דבריהם ואין כח, ליעף הנותן לברך: נוהגין. יש
לאומרה האשכנזים בבני פשוט המנהג אך. הגה:
18. יוסף ברכי מו סימן חיים אורח נתפשט עתה וכו'. ואין כח ליעף הנותן לברך נוהגים יש רבינו כתבי עפ״י הברכה, זאת לברך בגלילותנו המנהג הוראות דקבלנו אף כי ע״ב). ב דף (שה״כ זצ״ל האר״י האר״י קדוש דעת ראה הוא אף מרן דאלמלא לן קים מרן
"ג כנה הרב שכתב גם ומה לברכה. יורה הוא גם זצ״ל, ראוי וכן ימיו. בסוף מרן ביה דהדר דשמע מאן דאיכא
כהרפ״ח ודלא. לנהוג.
בתפילין כריכות שבע
19 כה סימן חיים אורח ערוך שולחן. יא סעיף
שיכרוך קודם ראש של יניח הזרוע, על יד של שקשר אחר
הזרוע סביב. הרצועה
20 לח ס״ק כה סימן ברורה משנה. השבעה לכרוך והג נ שהיה כתוב ז״ל האר״י כוונות ובספר שעל כריכות הג' לא [אבל תחלה זרועו סביב כריכות
הכריכות גם דלכתחלה כיון סובר שהוא מפני האצבע]
. בכ״מ המנהג וכן הפסק זה אין לפיכך מצוה הוא ועיין כמנהגנו ג״כ דעתו כ״ח סימן יעקב משכנות בתשובת ואינו מתקיים לא דבלא״ה לחיזוק הזרוע על קודם לכרוך
קשירה. נקרא
חודש בראש תפילין
21. קנא (אלף פ סימן ד חלק רדב״ז )שו״ת התפילין לחלוץ העולם סמכו מה על שאלת שאלה
? חודש ראש מוסף בתפלת
תשובה: הנמצאים בפוסקים ולא בגמ' נמצא לא זה דבר ונהגו סמכו ועליו המצות על אלקנה בספר ונמצא אצלנו של טעמו יודעים שאינם ואעפ״י התפלין. לחלוץ כולם בספרי המתעסקים למקצת שראו [כיון] (כגון) אלא דבר אנשים מצות כן עושים הם גם אותם שחולצין הקבלה
טעם נתן ז״ל הוא ל אב טעמא. בלא כהלכתא מלומדה שאלה בתשובת לכותבו רשאי אדם אין כי מספרו. יעויין אחר לחלוץ נוהג אני וגם למקום. ממקום הנעתקת גדול כלל בידי שיש לפי הדבר על ועמדתי הספר שראיתי בעלי או הפוסקים מן באחד או בגמרא שנכתב דבר בכל הקבלה בספרי שכתוב ממה הפך שיהיה אפילו ההלכות
מאותם באחד שכתוב למה אחוש ולא בו ודה מ אני קולא ואם אותו נוהג אני חומרא הוא אם ולעצמי הספרים וא״ת פה לכותבו ראיתי לא דבר של וטעמו לה אחוש לא הא היום כל התפילין דין שהרי הגמרא הפך זה מנהג הרי כיון אבל קאמרת שפיר כך נוהגים היינו שאם קשיא לא
לסבה נקי גוף צריכין שהן ובלא אותם חולצין אנו קלה הוא כדאי א״כ לחלוץ צריך שעה רביע אחר מיד נמי סבה מורה אני אין ומ״מ שעה רביע בשבילו להקדים אלקנה לפי טעם קצת לתת ואפשר לחלוץ ושלא לחלוץ לאדם טובים לימים חדש ראש דומה דבמוסף כיון הפשט שהתפילין ועוד זה היכר לו לעשות ראוי אות שנקראו
ראוי ואין מוסף בקדושת כתר אומר והוא כתר קראו נ קדושה שם שאין ביחיד ואפילו ביחד כתרים שני שיהיו ראשו על יהיו שלא ראוי לכתר הראוי זמן שהוא כיון
זמרא ן' דוד כתבתי. דעתי לעניות והנראה: תפילין
בטבעת קידושין
22. כז סימן קידושין הלכות העזר אבן ערוך שולחן
א סעיף
פרוטה שוה או פרוטה שנים בפני לה נותן, יצד, כ בכסף לה שי״ל וי״א הגה: : . בזה לי מקודשת את הרי לה: ואומר ויש בטבעת, לקדש נוהגין וכן בו). (כל וישראל משה כדת
הרב (דברי הזוהר בתיקוני טעם.)להם
יע״א מנוחה מושב שבתאי– שלו הרב של לשיעורו מקורות דפי
אליהו מהגר״מ (ציטוטים מרן הוראות )קבלת
23 הראשי הרב שו״ת. תשמ״ח- תשמ״ט סימן קצ״ב מדבריו לזוז ואין עלינו כפוסק קבלנוהו יוסף הבית. מרן שנהגו מנהג לשנות בא הוא שאין בהקדמתו כתב הוא יש לפיכך כן. לנהוג ימשיכו הם שבזה מסוים במקום
מ נגד להקל או להחמיר נוהגים שאנו רבים דינים אם "ן ר גם נהגו ישראל שכל דברים ואפי' דנא… מקדמא כן נהגו
כוח לנו אין מסוים פוסק חומרת עליהם וקבלו ן מר אחרי ממה לשנות אסור אלא בלבד זו ולא מנהגם… לבטל היום
הפוסקים." אחד חומרת עליהם וקבלו ראשונים שנהגו
24 "דרכ ספר. הקדמה - הקיצוש״ע על הלכה" י
שי זיע״א חיים יוסף ח״ר מרן לב בספרו ובמיוחד בספריו
חי" איש העיקרי״בן ז״ל קארו יוסף רבי מרן פסקי את הקדוש האר״י ובראשם והמקובלים הזוהר פסקי ואת
. התורה חלקי וכל והנגלה הנסתר בין וחיבר זיע״א צדק במאזני לשקול בספרו ז״ל חיים יוסף רבי והוצרך
ב כדב בהם לילך לציבור אפשר דברים איזה קודשו רוח י ר ליחידי רק בנתיים מהם ואיזה והמקובלים ז״ל האר״י
הק וזיכהו סגולה. פסקיו ונתקבלו "ה ב ישראל, ל בכ עד האחרון הפוסק שהוא הקודם הדור גדולי עליו שאמרו
בית ישק פיו ועל. ישראל
25. יא סימן (אבה״ע אלול י״ג שיעורי מרדכי )מאמר
תקיא עמ' הוראות ואת יוסף הבית מרן הוראות את קיבלנו אנחנו
שה חי איש הבן מרן יוס. ף הבית כמרן וא
נשלח על ידי: הרב שלו שבתאי
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה