תמוז כג בס״ד פרשת שבת התשפ''ה פנחס
בדרכים זהירות
" לילך שלא באב ט' עד בתמוז מי״ז ליזהר צריך
שבהם (משום שעות ט' עד שעות מד' יחידי
בימים התלמידים יכו ולא שולט); מרירי קטב
. ההם"
יח סע' תקנא סי' או״ח שו״ע
1. יום היום בחיי לקחת שמותר הסכנה מידת? מה
2. או צריך האם זהירות בחוסר שנוהג? אדם על למשטרה הודיע ל מותר
3. דרכים בתאונת שהרג אדם של דינו? מה
הולכים אין נפש בפקוח
הרוב אחר ברכב סיעה פרנסה לצורך ברכב נסיעה
לצורך שלא
פרנסה
ממון מזיק
בתאונה
על נרדם נהג
וגרם ההגה
תאונה
דמלכותא דינא
תעבורה בחוקי
נהג מסירת
על שעובר למשטרה החוק
1. הרוב אחר נפש בפקוח הולכים אין
הרוב אחר נפש בפקוח הולכים. אין
[ סע שכט סי' או״ח 'שו״ע ב]
2. פרנסה לצורך ברכב נסיעה
את ומסר באילן ונתלה בכבש זה עלה מה מפני נפשו את נשא הוא ואליו לכדתניא
שכרו על לא למיתה עצמו
] א קיב [ב״מ
נושא- הוא ואליו בעצמו וסיכן גבוה בכבש לעלות עליו, נפשו מוסר הוא עצמו כל
עליו נפשו ומסר תמרים ולגדור זיתים, למסוק עליו כשעלה באילן ולתלות ליפול,
האילן מן או הכבש מן יפול שמא. למיתה,
[רש״י]
ביערות להכנס צריכין בזה העוסקים כל שהרי איכא איסורא אפילו אומר אני ועכשיו
מאוד ונשמרתם אמר ורחמנא חיות גדודי במקום גדולות בסכנות עצמם ולהכניס
עשו ויהי עליו העיד שהכתוב מעשו יותר בצידה בקי ואומן גדול לנו ומי לנפשותיכם,
מקרא ואין וגו' למות הולך אנכי הנה עצמו על הוא אמר מה חזי ופוק וכו' ציד יודע איש
הרמב״ן פירשו וכן חיות גדודי בין יום בכל מסתכן שהוא שהיינו פשוטו מידי, יוצא
עני שהוא מי בזה גם ואף רעות חיות גדודי למקום יהודי איש עצמו יכניס איך ומעתה
שכל לים מעבר ימים סוחרי כל כמו התירה התורה לזה למחייתו זו ועושה שהוא מה
ואמרו נפשו את נושא הוא ואליו אמרה והתורה ברירה אין ופרנסתו מחייתו לצורך
אבל כו', שכרו על לא למיתה עצמו ומסר באילן ונתלה בכבש עלה זה מה מפני רז״ל
ומכניס חיות גדודי מקום אל הולך הוא לבו ומתאות למחייתו כוונתו עיקר שאין מי
רוצח מהל' י״ב בפ' הרמב״ם וז״ל כו'. מאוד שמרתם ונ על עובר זה הרי בסכנה עצמו
באלו כיוצא כל וכן כו' נטוי קיר תחת לעבור לאדם אסור וכן וי״ו הלכה נפש ושמירת
במקומן לעבור אסור הסכנות ושאר
"ת מה ביהודה נודע [שו״ת ] 'י סי יו״ד
בלע״ז באל שנקרא הכדורים זריקת ממשחק להתפרנס מותר אם מאחד נשאלתי
להתיר יש שלע״ד והשבתי שנסתכן. אלפים מכמה לאחד כדאירע לסכנה לחוש שיש
ומסר באילן נתלה מה מפני נפשו נושא דואליו קרא על קי״ב דף בב״מ מפורש דהא
כשאיכא אף להתפרנס דמותר אלמא שכרו על לא למיתה עצמו את סכנה חשש
דמאי מותר כזה רחוק באופן אחרים שיהרוג חשש כשיש אף וממילא רחוק. לאופן
מותר ומ״מ תרצח לא איסור יש עצמו את להרוג דגם בעצמו דליהרג מחשש שנא
בחשש להתיר יש נמי אחרים סכנת בחשש גם א״כ פרנסה לצורך כזה רחוק בחשש
ודאי אבל אותו. לשכור האילן בעל רשאי היה לא כן נימא לא אם וגם כזה רחוק
אין דודאי ברצונו לזה נכנס ג״כ כשהאחר דוקא שהוא מסתבר אף להכניס רשות לו
כזה רחוק בספק אף להכנס רצו לא או ידעו שלא אלו את כזה הרחוק. בספק
קד] סי' א משפט חושן משה אגרות [שו״ת
3. פרנסה לצורך שלא ברכב נסיעה
ואין נפש פקוח בפני עומד דבר לך דאין בידינו דכלל דאע״ג דרבנן דטעמא והנלענ״ד
דאז הגל עליו בנפל כגון לפנינו נפש סכנת ודאי ביש דוקא זה הרוב אחר בפ״נ הולכין
לחוש שיש רק נפש פקוח כאן אין בשעתה אבל דמיעוטא למיעוטא אפילו חוששין
לים לירד מותר איך דאל״כ איסורא ענין ל כמו רובא בתר אזלינן בזה הבאה לסכנה
לכתחלה מותר ואיך שנצולו על להודות שצריכין מהדברים שהם למדבר ולצאת
שעה דבאותה כיון אע״כ לנפשותיכם מאוד ונשמרתם על ולעבור לסכנה לכנוס
(דף ברכות דאמרינן ממה לזה ראי' ועוד הרוב אחר הולכין סכנה ליכא עדיין שהולך
נחש אפילו ל״ג) עקרב אבל נחש אלא ל״ש ששת רב אמר יפסיק לא עקבו על כרוך
הפעמים ברוב נושך אינו דנחש כיון הברטנורא וכ״כ המשניות בפי' הרמב״ם ופי' פוסק
ברוב נושך אינו דהנחש בכך מה יקשה והלא פוסק תמיד לנשוך שמנהגו עקרב אבל
דכן כיון דה״ט אע״כ הרוב אחר בפ״נ הולכין אין הרי הפעמים נפשות סכנת כאן אין
[ קלז] סימן ציון בנין שו״ת
הבושם ערוגת ובעמ״ס הקודם בדור הפוסקים (מגדולי אריה שם שו״ת בספר דיעוין
מכל סכנה בהם שיש בדברים דאף ודע בזה״ל: וכותב שמגדיר כ״ז סי' חיו״ד יו״ד) על
צריכים ארבעה דהרי לחוש, אין הכרח ודרך עולם של ממנהגו שהוא בדבר מקום
מקום ומכל סכנה, בהם דאיכא הרי ימים והולכי מדברות הולכי מהם וב', להודות,
לצורך הם אשר כאלו דבדברים ודאי אלא וכו', במדבר ולילך בספינה לפרוש מותר
דהוי למלחמה לרדת כמו העולם לצורך שהוא דבר בכל וכן וכו', כלל איסור אין העולם
על אף לבעלה להזדקק לאשה איסור אין וכן הרשות, במלחמת ואף שרי סכנה ודאי
דהלידה גב מצווה אינה דאשה גב על אף סכנה הוי ורביה בפריה לה יש אם אפי' וכן
וכו סכנה משום וחשש איסור אין לכן עולם של ומנהגו דרכו הוא זה דכל בנים, ,'כמה
עכ״ל לסכנה לחוש אין עולם של ממנהגו שהוא מה. אבל
שהמה דבדברים לנו, והגדיר ושליש שנה לימד ז״ל אריה שם בעל שהגאון לפנינו הרי
לחששי אלה בכגון לחוש לא העולם דרך ואשר האדם, לצרכי והמה עולם, של ממנהגו
- התקדמותם למען הכרחיות בכך ורואה היות בעשייתם לפעמים הכרוכים סכנה
ידי על להגיע יכולים שלפעמים למה הדין מן גם לחוש אין דאזי האנושיות והתקדמות
עולם של כמנהגו בזה להתנהג ומותר נפש, לפיקוח. כן
שם נשאל הוא רט״ז, סי' ח״ב מבי״ט בשו״ת אריה שם הבעל לדברי סמוכין מוצא ואני
תשובתו ובדברי ישראל, לארץ לעלות האשה את לכוף יכול שהאיש הכפיה דין אודות
שהוא או למלכות, מלכות בין שלום שאין בגלל דרכים סכנת כשיש בין לחלק כותב
וז״ל וכותב מגדיר הוא בסכנה, כרוכה: ם בי הנסיעה שעצם זה ועל לא, או חירום, שעת
הולכי כמו יתברך, לאל להודות וצריכים סכנה בחזקת הם הדרכים כל לעולם
ידועה סכנה שיש הימים באותם אלא לעלות הכפיה את מעכב ואינו מדבריות,
יכולים ואשתו איש גם בדרכים מללכת נמנעים אינם הסוחרים כשכל אבל בדרכים,
ז״ל אריה השם של כללא להאי נמי נקט ז״ל שהמבי״ט לנו הרי ל, עכ זה את זה "לכוף
מלמנוע הדין מן אין עולם של מדרכו הוא בים והפלגה במדבריות דההליכה דמכיון
ואת אלה, בדברים ידועה סכנה יש לאם פרט סכנה, בחזקת שהמה זה בגלל בכך
לכולם מותר י אז ומפליגים הולכים המה ואם הסוחרים, מנהג את לו לקח לכך המודד
לא״י עליה על המדובר שאם עד בדבר מסמרים קבע כך כדי ועד ולהפליג, ללכת
רק לא אזי אלה בדרכים מללכת נמנעים אינם הסוחרים כל שאם ההלכה את קבע
וכן לא״י, לעלות אשתו את אז לכוף יכול הבעל דאזי זאת גם אלא הדבר, שמותר
דרכים. . או ים סכנת של בטענ. ה עוד לבוא יכול אינו צד ושום להיפך,
שרבים אלא סכנה בחשש שכרוך מעשה ביצוע שעל בחז״ל, מצינו מהאמור, ביתירה
עולם של ממנהגו שזהו עליו להגדיר אפשר שאי הגם זאת, לבצע לחוש לא רגילים
שומר רבים בה דדשו והאידנא ואמרו: פסקם את דא כגון על פסקו זאת בכל ודרכו,
זאת ע״ב) קכ״ט ד' בשבת וכן י״ב בד גם לזה ובדומה ע״ב, יבמות (עיין ה'. 'פתאים
מכיון אבל לבצעו, שלא ונזהרו סכנתא הך על חששו שלפנים דבר על שאפילו אומרת
בגדר יותר חשיב זה אין לבצעו וכן לכך, לחוש שלא בדעתם רבים גמרו מיכן שלאחר
מן כי לסמוך יש אלא ברורה), שהסכנה לא (אם לעשותו, שלא להורות שיש סכנה
כך לידי יגיעו שלא אותם. וישמרו ירחמו השמים
] לז סימן טו חלק אליעזר ציץ [שו״ת
4. דרכים בתאונת ממון מזיק של דינו
שיוצאין הוא ודרך מחופתו שיוצא חתן רבינו ילמדנו אלה לעיר חוץ וקרוביו רעיו עמו
והיו לפניהם החתן והקדים בפרדים ומהם בסוסים רוכבין ומהם עמו שיצאו עשו וכך
הפסד לו ובא גדולה הכאה עליה רוכב שהחתן בפרד ופגע בסוסו אחד ורץ אחריו באין
וטוען העדים. העידו וכך מכותי הפרד שהיה זהובים מאות ג' כגון זו מהכאה לחתן
לו שהיה לשלם חייב אינו בו ללכת רשאין העולם שכל היה שבר״ה חר שמא המזיק
לרגל או הוא חציו כמו בסוס הכהו שהוא מאחר ליה מדמינן למאי עצמו. לשמור
שרגלו בו מעורב שכחו מאחר נאמר או האוכף, בשבילת שנעשה מאחר ליה מדמינן
תחלתו אנוס יה שה פי על ואף בעצמו, הוא עשאו כאלו האוכף בשבילת הולך אדם של
היה. בפשיעה
לו והיה לרוץ רשות לו והיה בר״ה שהיה לפי פטור שהוא המזיק שטוען מה תשובה
ברגליו אדם אפילו הרבים ברשות לרוץ לו שאין היא טענה לאו עצמו לשמור לניזק
רץ אומר יהודה בן איסי תניא א) (לב בב״ק כדאיתא כשירצה. לעמוד שיכול כדי אלא
לו שאין סוס על הרוכב כ״ש יהודה. בן י כאיס הלכה ר״י ופסק משנה, שהוא מפני חייב
הוא ופושע כשירצה לעמוד יוכל לא שמא רוכבין אדם שבני במקום [לרוץ]. רשות
שעליה באוכף או הבהמה בגוף והזיק בהמה על רוכב שהוא כיון הוא בגופו ומזיק
שישומו מה לשלם המזיק וחייב שעליה. באוכף שהזיקה בהמה כמו דמי בגופו כמזיק
זו הכאה בשביל הפרד מדמי. פחתו שנ ב״ד
ה] סימן קא כלל הרא״ש [שו״ת
5 תאונה וגרם ההגה על שנרדם נהג של דינו.
זוית לקרן נכנס אם וכן נפש ושמירת רוצח מה' ו' פרק מש״כ על (שד) שם והמיתו
הגיה ע״כ. נקלטים ואינם למזיד קרובים אלו כל הרי וכו' בגופו שדחפו או בשגגה
דפטור המניח בפרק משמע זוית דקרן ותו גולה בגופו דחפו דאם משמע דבברייתא
תליא ברצון דלא אומר ואני למזיד… קרוב שהוא מפני כתב ז״ל והרב אונס דהוי משום
שהרי הוא דאנוס למימר איכא נזיקין גבי דהתם א מילת תליא בטעמא אלא מילתא
אפשר אי מיתה לגבי אבל אחרת בזוית ונכנס זו מזוית יוצא כשזה פתאום בא הנזק
ולפיכך חברו את והרג משחית כלי משאר אחת או בידו וסכינו בכח רץ שהיה לא אם
נמצא ו משחית כלי בידו שיש כיון בנחת ללכת ליה דהוה אנוס ולא למזיד קרוב הוי
עמו ונמוקו טעמו. שהרב
] תרסז סי' ח״ב רדב״ז [שו״ת
הוא שאף שמעון ושכנו לחיפה, בה לנסוע וביקש מכונית לו שיש ראובן אודות שאלה:
באמצע והנה כן, ויעש במכוניתו, עמו שיקחנו מראובן ביקש לחיפה, לנסוע ביקש
פצעים נפצע ושמעון קשה, תאונה ואירעה ראובן, הנהג את תרדמה חטפה הנסיעה
ועתה לרפואתו, מומחים רופאים ן והזמי ימים, כחודש החולים בבית ואושפז קשים,
בדבר אנוס שהיה טוען וראובן ושבת, ריפוי דמי לו לשלם ראובן את תבע שהחלים,
… בזה נוטה הדין היאך כלום, לו לשלם חייב ואינו להזיק, נתכוון? ולא
שדן רנז), סי' חו״מ (בחלק ווייס דוד יוסף חיים רבי להרה״ג דוד ויען בשו״ת ומצאתי
בנידונו ובפרט ומזיק. החובל אדם כדין הנהג, את לחייב ג״כ והעלה בנ״ד, באורך
אם הנהג את הנוסעים ששאלו למונטריאל, יורק מניו במכונית, ארוכה נסיעה שהיתה
שישן להם והבטיח שעות, כמה שנמשכת זאת, כ הארוכה הנסיעה לפני צרכו כל ישן
כמה ונפצעו קשה, תאונה ואירעה ההגה על נרדם הנסיעה שבתוך ולאחר הצורך, ככל
מקום ומכל וסיים, המזיק, כאדם לחייבו העלה ולכן כלל, ישן שלא הודה מהנוסעים,
קפץ אא״כ בתשלומין, חייב הוא לאסון, וגרם הנסיעה, באמצע הישן נהג שכל נראה
מי המלכות חוק שלפי וידוע באשמתו, שלא תרדמה, עליו נפלה ופתאום חולי עליו
הנ״ל והתשובה עכת״ד. בראשו. דמו עמו והנוסע לנהוג, אסור הצורך ככל ישן שלא
שבט בשו״ת הנ״ל, להרה״ג והשיב דעתו, לחוות וואזנר, הלוי מהר״ש הגאון אל נשלחה
לתחלת וקרוב ארוכה, נסיעה שהיתה הנ״ל ן בנידו שבודאי שא), סי' (חו״מ ח חלק הלוי
אירע הנסיעה קודם מספיק ישן שלא שמפני בעליל שנראה האסון, אירע הנסיעה
אם ומ״מ לחייבו, ויש הנהג מצד פשיעה דהויא בודאי ההגה, על שנרדם ע״י האסון,
ישן היה אילו שגם שאפשר הנסיעה, לסוף קרוב האסון ואירע ארוכה, הנסיעה היתה
מספיק שהוא לקבוע קשה עליו, נופלת תרדמה היתה מ״מ הצורך ככל הנסיעה לפני
כי פושע, נחשב הוא עדיין לעיל שכתבנו מה לפי אולם ע״ש. לפשיעה. הקרוב אונס
מן קצת שינוח בכדי הדרך, בצד לעצור לו היה מהנסיעה, עייף שהוא כשהרגיש
חי״ד רבי להרה״ג ראיתי וכן חפצו למחוז עד הנסיעה להמשיך כדי כח ויחליף. הנסיעה,
לסוף קרוב הנהג ישן אם שגם רנח), (סי' דוד ויען בשו״ת ע״ז שהשיב הנ״ל וייס
עליו והיה עייף, שהוא כשהרגיש ער, בעודו לנהוג הפסיק שלא על לחייבו, יש הנסיעה,
אמרו וכולם למקצוע, מומחים לנהגים וששאל נסיעתו, בתוך שינה תחטפנו לבל לנוח
אפשר שאי וריחוק הזמן אורך לפי להזהר לו והיה עייפות, שירגיש בלי פתאום שיישן
את יפייס וגם ושבת, ריפוי דמי לשלם הנהג שעל עיקר, וכן כתב, ויפה ע״ש. המקום.
לו וימחול בדרך, מצאתו אשר התלאה כל על. הנוסע
ה סי' חו״מ ח״ט אומר יביע ][שו״ת
6 התנועה בחוקי דמלכותא דינא.
הסכנה למנוע שלכם בסביבה גדולות תקנות שעשיתם כתב ואשר קבלתי, מכתבו
לשבח יש וטובים, גדולים ונספו הרבה דמים שפיכת שגורמים התאונות ע״י בדרכים
למנוע לעשות חייבים הצבור מנהיגי עם בעירו בי״ד ושכל ידכם, ולחזק כך על אתכם
מהתושבים. נזקין
דהתקנות דמלכותא, דינא אין או דמלכותא דינא יש אם שייכות לזה ואין ע״י שנעשו
עלינו חיוב הי' ידם על נעשו לא ואם אסונות, למנוע הצבור לטובת נעשו השלטון
מ״ד סי' חו״מ הח״ס מרן מתשובת כב' העיר ויפה כזה, . לעשות
מקלט לערי הדרכים לכוין בי״ד וחייבים ה״ה, מרוצחים פ״ח הרמב״ם לשון וראה ובא
תל לא בדרך מניחן ואין תקלה וכל מכשול כל מהם ומסירין ולהרחיבן, אותם ולתקן
מדין לרוצחים מיוחד דין שזה ואעפ״י רוחב, אמות ל״ב מקלט ערי ודרך וכו' גיא ולא
ב״ק ועיין מר״ה, תקלות להסיר המצב לפי דים לומ שממנו פשוט מכ״מ הדרך, לך תכין
ממון מנזקי פי״ב וברמב״ם תקלה, שגורם ר״ה להזיק דאסור מקומות ובהרבה ע״ב נ'
בכזה הרבים מכשול להסיר דמצוה נשמע וממילא בזה, וכ״ד והכ״ג הכ״ב. ופי״ג
העיר מכשולי ומתקן משוה ופרש״י מתקלי' מתקן חנינא ר' ע״א, קי״ב כתובות ועיין
ע״כ הדרכים על רע שם יצא שלא ומחזר עליו חביבה שהיתה הארץ חיבת, מחמת
בעו״ה בדרכים יום יום שאורבים שלנו שבתקופה סכנה להסיר. וק״ו
מכוניות כשאין גם הזמנים בכל אדום ברמזור לעבור הלכה ע״פ דאסור פשוט וממילא
כידוע בנפש סכנה לידי מביא הסדר דהירוס ממש. מתקרבות
ולטובת לטובתו שנעשו לתקנות ציית שלא לאדם ולהוכיח לעורר מצוה וממילא
יסיר והקב״ה סכנה. לידי ואחרים עצמו מביא ישרים, הבלתי דרכיו שע״י כולו הצבור
ויזכה עמו, מתחסד הוא ברוך הקדוש הבריות עם המתחסד וכל ושבר, שוד מעמנו
ימים. לאורך
רצא] סימן י חלק הלוי שבט [שו״ת
7 - התנועה בחוקי שמזלזל נהג מסירת. למשטרה
למוסרו מותר אם רשיון בלי או מופרזת במהירות לנסוע הרגיל יהודי נהג שאלה:
למשטרה
ומסוכן בזיופים עוסק שאם י״ב) ס״ק שפ״ח משפט (חושן ערוך בשולחן מפורש
לו שיש הגר״א בביאור עי״ש למוסרו, יכולים לאזהרה משגיח אינו ואם אותו, מזהירים
עי״ש חששא אלא שאינו פי על ואף גרמא רק שאינו ואף מתכוין שאינו אף רודף, דין
הנהיגה מלאכת ידיעת בלי או מופרזת במהירות תכופות הנוסע כמו מסוכן לך ואין
של התקנה לכן כרודף, ודינם ח״ו להרוג עלולים שאלו רשיון, השיג לא שלכן כראוי
ואם אלו, תקנות לשמור וחייבין הציבור ולטובת וביושר בצדק היא וברשיון כראוי נהיגה
מאסר אף מרתיע לעונש הוא ראוי נפשות לאבד שיבוא חשש ויש בהם מזלזל, הוא
ו סעיף נ״ה ח״מ ובמהרשד״ם נכרים, ידי על לאוסרו קס״ח) סימן (ח״ג תשב״ץ.'עיין ו
שאם דין הבית או העיר רב ע״י תחילה להתרותו אלא מיד למוסרו לא כדאי אמנם
מאמין אינו סתם (שבהתראה לו, כראוי ויענש למשטרה אותו ימסרו בדרכו ימשיך
(ומרן ימסרוהו. בציבור, ומזלזל בדרכו מתעקש זאת בכל ואם ימסרוהו), שבאמת
לפיקוח שנוסדו תנועה, חוקי וברים הע אלו על מאד רגז זצ״ל קנייבסקי יעקב רבי הגאון
שעבר על חמור עונש שיקבל מאד שחושש לפניו שבא אחד על ושמעתי דציבור, נפש
מאד חריפה במחאה והגיב אותו, שיפטרו ברכתו לבקש ורוצה התנועה חוקי, על
במשפטיהם לו ניחא היה שלא (אף לעונש!) שראוי.)שהאמת
ראוי להזיק, ועלול בעצמנו להענישו לנו אפשר ואי מועד בגדר הוא שאם נראה וע״כ
שעלול ממזיק הציבור את להציל קעביד ומצוה למוסרו העיר רב או דין בית ברשות
חייהם את לסכן. אפילו
תתנ] סימן א כרך והנהגות [תשובות
נשלח על ידי: ינון
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה