ט? בזמן אזעקה למקל ללכת חייבים האם בחיוב |! ה פשðשמירת
מעð הלכתית בשאלה לעסוק תðייðו ðברצו – מה ומסתע ה על וההימðה מסכðפש שמיר. הðעות של החיוב ורמת גדר ם הכלל, הא מזה ף
'אין סומ שיש או מעי ה על משðכין חד כלל הוא ס' דופן. יוצאי מקרים
זו– עוסקים בשאלה שלפ הðבמקורות יכם עי ðין מותר האם עמודð 'יםðכו או, לא סי 'לקחת ולהעלות ן ליישב סהððו סתירות שבהן ה על
מבוררתðמסק ה להלכה. ה״אי
. א ב עמוד לט דף קידושין שכתובהðדת ומצוה מצוה כל לך אין אומר: יעקב רבי יא, בה תלויה המתים תחיית שאין בצדה, שכרה שמתן; בתורה לך ייטב ולמען ימיך יאריכון למען כתיב: ואם אב, בכיבוד שאמר הרי ימים, והארכת לך ייטב למען כתיב: הקן בשילוח
את ושלח לבירה ועלה גוזלות, לי והבא לבירה עלה אביו לו ו הבðהאם את ובחזירתוðטל ים, פלð, ומת היכן טובת ימיו של
זה…? של ימיו אריכות והיכן זה? … חזא מעשה יעקב ר' והא אי מצוה, שלוחי אלעזר: רבי ןðאמר ולאð בהליכתן לא זוקין דקביע היכא וכל היזיקא, דקביע הוה, רעוע סולם בחזירתן! סמכי לא אðהיזיקא אלךðן איך שמואל ויאמר דכתיב: יסא,
והרג שאול. יðושמע
. ב ב עמוד ח דף פסחים
חור- שבין יהודי לארמאי והשאר מגעת, שידו מקום עד בודק אי עצמו כל אמר: פלימו בלבו. מפðמבטלו בודק הסכðו. הðי
… סכ? הðמאי אי- מצוה שלוחי אלעזר: רבי ןðוהאמר! יזוקיןð שא היזיקא דשכיח שðהיכא אלךðי, איך שמואל ויאמר אמר
והרג שאול וגוðושמע בידך תקח בקר עגלת ה' ויאמר.'י
. ג א עמוד לב דף שבת שט אמר: גוי, ביה דאית במברא אלא עבר לא בתריðשמואל א י רבי שליט. לא יðאומי רבי ועבר. בדיק דאמרðאי לטעמיה, : אי
סכ- במקום אדם יעמוד אל לוðלעולם שעושין לומר ה סð שמא
לו- עושין אין לוð עושין ואם ס. סð אמרðמ מזכיותיו. לו כין
רבי האמת. ומכל ים החסדðקט מכל תי ח-: יןðרבי מאי קראה לא דשותא ביומא זירא לביð דיקלאðפיק. י
. ד דעה יורה ערוך שולחן ה סעיף קטז סימן צריך ליזהר מליתן מעות, בפיו שמא יש עליהן רוק יבש של שמא שחיו, תחת ידו פס יתן ולא שחין. מוכי במצורעð ידו גע מפ השחי, תחת לחם ככר יתן ולא רע. בסם יðאו. הזיעה ולא מפ המטה, תחת משקים ולא תבשיל יðיתן שרוח רעה שורה
יפול שמא י ולא צðעליהם. בתוך או אתרוג בתוך סכין, וןðעוץ
וימות חודה, על. אדם המביאים דברים מכל יזהר וכן: הגה סכ סכðלידי כי לספקðה, יותר לחוש ויש מאיסורא חמירא תא סכðסכ מקום בכל לילך אסור ולכן איסור, מלספק כמוðה ה קיר תחת מןð מים לשתות אסרו וכן בלילה, יחידי או טוי להðה או בלילה דבריםðהרות כי לשתות, המים קלוח על פיו יח
)רמב״םð סכ. (ה חשש בהן יש אלו. . משום הם הדברים אלו וכל ושומרðסכ ה, אð לסמוך ואסור מהם ירחק לסכןðפשו או ס
פשוð בכל כיוצא. בזה
ה. מש ה פרק אבות הðמסכת ה עשרה… סיםð לאבותיð המקדשðעשו בבית ו קרי אירע ולא לכהן גדול ביום הכפורים ולא כבו גשמים אש של עצי המערכה ולא ולאð העשן עמוד את הרוח צחה ובשתיð בעומר פסול מצא הפ ובלחם יםðהלחם עומדים צפופים ומשתחוים רווחים ולא הזיק צרð לחברו אדם אמר ולא מעולם בירושלים ועקרב חש
לי המקום שאלין: בירושלים
ו. ירושלמי יומא א״פ ד״ה מðת היו לא גביðי ולא בצים ולא חלב לא לוכל אותו הðיחין קו ולא ישן יין ולא שמן בשר פולðולא של גריסין ולא דיטון מרגיל שהוא דבר כל ולא אתרוג ולא אמר שמואל עדשים ולא לזיבה אף על פי כן היו קורין עליו את הפסוק הזה תהילים]
יב. לא ה' אם א[ וגוðקכז בית 'ה ה מן שהיוðולא יסים עשיןð
הן? המקדש בבית ת לא שם על אבין רביðא״ר בי יוסי א״ר סון
בש: וכאן בראשון כאן יðבון
. ז מש ה פרק ברכות אðמסכת ה הראשו חסידים ראש כובד מתוך אלא להתפלל עומדין יםðאין שיכו כדי ומתפללים אחת שעה שוהים למקוםðהיו לבם את ו ישיב לא בשלומו שואל המלך ואפילוðאפילו ו עלð כרוך חש
יפסיק לא: עקבו
. ח ב עמוד יב דף יבמות דרבðת קמיה ביבי רב י שלשð חמן, במוךð משמשות: שים
ומðקט- מעוברת, קטðה, הðיקה; תמות ושמא תתעבר, שמא
מעוברת- ס- עוברה תעשה מðשמא יקהðדל, ב תגמול הðשמא קט היא ואיזו שðוימות; י״א מבת שðה? י״ב עד אחד ויום הðה
, ת והולכ כדרכה משמשת כן- על ויתר מכאן פחות אחד, ויום זו- ואחת זו אחת וחכ״א: ר״מ; דברי כדרכה משמשת
ש משום ירחמו, השמים ומן הðוהולכת, פתאים שומר.'אמר:
. ט א עמוד עב דף יבמות דשותא- ויומא דעיבא יומא הלכך, פפא: א״ר מהלי ביהðלא ן
. מסוכרי והאידðולא ביה; הðן פתאים שומר רבים, בה דדשו 'א
. י אðתע עמוד כא דף ית על עליו אמרו עיð משתי סומא שהיה זו גם איש גדםðחום יו,
… שחין מלא גופו וכל רגליו, משתי קיטע ידיו, משתי אחת פעם מו מטתו לפð]היתה תלמידיו בקשו רעוע[. בבית מטתוðחת ות לפ כך בðואחר להם: אמר הכלים. את פðות הכליםðיי, את ו
- פ כך שאðואחר זמן שכל לכם שמובטח מטתי. את בביתðו י הבית אין פיð פðופל. כך ואחר הכלים את וðו מטתו, את פלðו
. הבית
עו סימן ב חלק משפט חושן משה אגרות שו״ת. יא ע״בðה )קכ״ט בשבת ה' פתאים שומר דאמרו להא כלל ליתן (ה בשðוב ע״א( )מ״ה סכðדה חשש בהם שאיכא דברים ולאðי תא סכ חשש בסתם שודאי אף בהו, ע״זðזהירי לסמוך אסור תא סכ חשש בו שיש בדבר כה״ג יזדמן אם בהוðאף זהירי ולא תא, שיðאי להוð קשה שלא הרבה דאיכא דבדבר פשוט ראה
מי הרבה כגון כלום שהאיðיאותם אוכלין שיðי יןðהð מהם לבר שמ כבשרא זהðביותר קשה אבל ביותר חריפים ודברים א אי כמה של מצדðלבריאותן מלאוכלן איסור בזה ליכא שי,
סכ איðחשש דהרוב מאחר מסתכðה, לא מזהðשי. ין ועיין
והוא משום דעל כל הדברים האלו דעות בהל' …ברמב״ם ע מהן דהרוב מאחר ממש לאוסרן שייך לא אותם יðיðשפרט דאיðה דרובא ולרובא הן ואיכאðאה כלום להו מזיק לא שי אי להרבה בהו להזהר שא״א מהן בפרðהרבה שטרידי סתןðשי ע בזה שיזהרו שייך שלא הרבה מהðואיכא רק שמרויחין יים
שלכן חייהם לכדי שמצומצם לעורר רק אלא לאסור שייך לא להעלמא במה שידעו איזה דבר הוא טוב ואיזה דבר הוא רע
בכל. הפרק ש כהלשון להם שםðוליעץ הרמב״ם קט
. יב החי תקמוðספר מצוה תצא כי פרשת וך בפרטי משגיח הוא ברוך השם היות שעם לפי המצוה, משרשי יðב אדם ויודע כל מעשיהם וכל אשר יקרה להם טוב או רע וכע חיובן, או זכותן לפי ובמצותו זכרוðבגזרתו שאמרו םðין אדם אין ע״ב[ ז' ]חולין לברכה וקףð אצבעו מלמטה אלא אם
לשמור האדם צריך כן פי על אף מלמעלה, עליו מכריזין כן ה המקרים מן ובðעצמו עולמו ברא האל כי בעולם, אוðהוגים והמים שורפת האש שיהיה וגזר הטבע, עמודי יסודות על מכבין, הלהבה וכמו כן יחייב הטבע שאם תפול אבן גדולה על הגג מראש האדם יפול אם או מוחו את שתרצץ איש ראש
ויפח דם ח הוא ברוך והוא שימות, לארץ בðהגבוה גופות אðן י באפיו וð פגע מכל הגוף לשמור דעת בעלת חיים תןðשמת הðש יðיהם והמה היסודות גלגל בתוך וגופה הגוםðפש ויפעלו חייבה כן כי לטבע, האדם גוף שעבד שהאל ואחר פעולות. בם כי המקרה, מן לשמור ציוהו חומר, בעל שהוא מצד חכמתו,
ישמר א ל אם עליו פעולתו יעשה בידו מסור שהוא הטבע
… וðממ תצו כן משכðועל לשמור התורה ומקומותיðותיðו וðו יקר בפשיעותיðלבל מות ולאðו ו סכןð הðפשותיð סמך על, סðו זכרו כהðואמרו ]תורת לברכה שכלðם ח'[ פרשתא אמור ים ה על לוðהסומך עושין אין ס עð רוב תראה הזה הדרך ועל יðיðס.
על מצוה מלחמת ישראל בהלחם גם כי מקום, בכל הכתובים ומזיי מלחמתן עורכין היו ה' עðפי כל ועושין עצמן םðיðין כאלו הע לפי לעשות ראוי וכן לגמרי, הטבע בדרכי שזכרðיסמכו, וðין
ואשר לא יחלוק על האמת מרוע לב יודה. בזה
. יג ה ושמירת רוצח הלכות דðרמב״ם הלכה יא פרק פש סכ בו שיש דבר כל ואחד הגג אדםðאחד בו שיכשל וראוי ה מים בהן שיש בין בחצירו בור או באר לו שהיתה כגון וימות בין שאין בהן מים חייב לעשות להן חוליה גבוהה עשרה וכן וימות. אדם בה יפול שלא כדי כסוי לה לעשות או טפחים
סכ בו שיש מכשול תðכל ולהשמרð להסירו עשה מצות פשות שðממ יפה יפה בדבר ולהזהר 'ðו ט+ ד' לך+'דברים השמר ושמור והð הסיר, לא ואם לידיðפשך, המביאין המכשולות יח
דמיםðסכ תשים לא על ועבר עשה מצות ביטל. ה,
. יד ד פרק תעשה לא מצוות חרדים ספר ו לð)כה( מאד דחמיראðשמרתם מאד כתב להכי פשותיכם המיםðסכ גלוי משום אסורין משקין ג' ארז״ל מאיסורא תא עוף או בהמה והחלב, והיין שוכיð תאð אסורין הðחש אוð קורה
מהם אכל שמא אסורין בו וכיוצא אבטיח, חשð ץ״רשב: מ״ע
טו. ת״שו ש״הרשב סימן א ו אמרה כן גם לðוהתורה מאד לðשמרתם ויצא וðפשותיכם, בפרק שבועות במסכת כדאיתא עצמו את לקלל שאסור מזה ומדאמרי העדות, מעשהðשבועת להתפלל עומדים אין בפרק ן ו אחד הגמון בא מתפלל שהיה אחד ולאðבחסיד שלום, לו תן כתוב ריקא לו אמר תפלתו, שהשלים עד לו שמר כלום, השיבו
ו לðורתכם מאד שישðשמרתם דבר כל א״כ וגו'. פשותיכם בת סכ לðבו ויצא לעשותו, שלא התורה מן עליו מוזהר וðה מזה וב המגולים בדברים איסור כדאיתאðג״כ הפירות, יקורי ובפ״הðבמש דחולין פ״ק ובגמרא בפ״ח, תרומות במסכת ה ל יצא זה ומטעם עומדין. אין איסורðובפרק ו ישואיð
, יתðהקטל ובפרק יבמתו על הבא בפרק כדאיתא ערהð, תפתתהðש ואפילו בדבר שיש בו מצוה דאמרי שלוחי מצוה
ןðאי עצמוð לשמור צריך היזיקא דשכיח היכא. יזוקין,
משðמש ג פרק אבות מסכת חðה ה. טז י ברבי דוסתאי דברðרבי השוכח כל אומר מאיר רבי משום אי ממש בðאחד מתחייב כאילו הכתוב עליו מעלה שðתו אמרðפשו ושמור לך השמר רק ד'( )דברים אתð תשכח פן מאד פשך
עי. ראו אשר יךðהדברים
. יז ואתח )פרשת פסוקðדברים ד פרק ן( )בדילוגים( כד – ג םֶיכֵðיֵע אוֹתֹרָה תֵא רֶשֲׁא הָשָׂע 'ה לַעַבְבּ עוֹרְפּ יִכּ לָכ ישִׁאָה רֶשֲׁא Íַלָה יֵרֲחַא לַעַב עוֹרְפּ ידוִֹמְשִׁה 'ה ÎיֶהÏֱא: Îֶבְּרִקִּמ םֶתַּאְו
םֶתְּרַמְוּשׁ םֶיתִשֲׂעַו …: ם יםִקֵבְדַּה 'הַבּ םֶיכֵהÏֱא יםִיַּח םֶכְלֻּכּ יּוַֹה יִכּ ואִה םֶכְתַמְכָח םֶכְתַðיִוּב יֵðיֵעְל יםִמַּעָה רֶשֲׁא עוּןְמְשִׁי תֵא לָכּ יםִקֻּחַה הֶלֵּאָה רוְּמָאְו קַר םַע םָכָח בוֹןָðְו גּוֹיַה דוֹלָגַּה: הֶזַּה יִכּ יִמ
וּðי לָכְבּ וּðֵאְרָק גוֹי דוֹלָגּ רֶשֲׁא לוֹ יםִהÏֱא יםִבֹרְק יוָלֵא 'הַכּ ֵהÏֱא: יוָלֵא יִוּמ גּוֹי דוֹלָגּ רֶשֲׁא לוֹ יםִקֻּח יםִטָפְּשִׁוּמ םִיקִדַּצ לֹכְכּ הָתּוֹרַה
קַר רֶמָשִּׁה Îְל רֹמְוּשׁ Îְשְׁפַð אתֹזַּה רֶשֲׁא יִכֹðָא ןֵתֹð םֶיכֵðְפִל: יּוֹםַה
דֹאְמ ןֶפּ חַכְּשִׁתּ תֶא יםִרָבְדַּה רֶשֲׁא אוָּר Îֶיðיֵע ןֶוּפ סוּרוָּי Îְבָבְלִּמ
…: לֹכּ יֵמְי Îיֶיַּח םָתְּעַהוֹדְו Îֶיðָבְל יֵðְבִלְו Îֶיðָב יִתֹאְו הָוִּצ 'ה תֵעָבּ ואִהַה דֵמַּלְל םֶכְתֶא יםִקֻּח יםִטָפְּשִׁוּמ םֶכְתֹשֲׂעַל םָתֹא ץֶרָאָבּ רֶשֲׁא
יִכּ אֹל םֶתְּרַמְשִׁðְו דֹאְמ םֶיכֵתֹשְׁפַðְל םֶתַּא יםִרְבֹע הָמָּשׁ: הָּתְּשִׁרְל … םֶיתִאְר לָכּ הָðמוְּתּ יוֹםְבּ רֶבִּדּ 'ה םֶיכֵלֲא בֵרֹחְבּ Íתּוִֹמ: שֵׁאָה
רוְּמָשִּׁה םֶכָל ןֶפּ חוְּכְּשִׁתּ תֶא יתִרְבּ 'ה םֶיכֵהÏֱא רֶשֲׁא תַרָכּ םֶכָמִּע םֶיתִשֲׂעַו םֶכָל לֶסֶפּ תַðמוְּתּ לֹכּ רֶשֲׁא Îְוִּצ 'ה: ÎיֶהÏֱא יִכּ 'ה ÎיֶהÏֱא
: שֵׁא הָלְכֹא הוּא לֵא אָנַּק
נשלח על ידי: יעקב עמיחי סופר
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה