הנחת עירוב תבשילין למי שלא מתכוון לבשל ביו״ט
טעם התקנה
1. תלמוד בבלי מסכת ביצה דף טו עמוד ב
גמרא. מנא הני מילי? - אמר שמואל: דאמר קרא זכור את יום השבת לקדשו - זכרהו מאחר שבא להשכיחו.
מאי טעמא? - אמר רבא: כדי שיברור מנה יפה לשבת, ומנה יפה ליום טוב.
רב אשי אמר: כדי שיאמרו: אין אופין מיום טוב לשבת, קל וחומר מיום טוב לחול.
תנן: עושה תבשיל מערב יום טוב וסומך עליו לשבת. בשלמא לרב אשי, דאמר: כדי שיאמרו אין אופין מיום טוב לשבת - היינו דמערב יום טוב - אין, ביום טוב - לא. אלא לרבא, מאי איריא מערב יום טוב? אפילו ביום טוב נמי! - אין הכי נמי, אלא גזרה שמא יפשע.
ותנא מייתי לה מהכא: את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו - מכאן אמר רבי אלעזר: אין אופין אלא על האפוי, ואין מבשלין אלא על המבושל. מכאן סמכו חכמים לערובי תבשילין מן התורה.
2. רמב״ם הלכות יום טוב פרק ו הלכה א
יום טוב שחל להיות ערב שבת אין אופין ומבשלין ביום טוב מה שהוא אוכל למחר בשבת, ואיסור זה מדברי סופרים כדי שלא יבא לבשל מיום טוב לחול, שקל וחומר הוא לשבת אינו מבשל כל שכן לחול, לפיכך אם עשה תבשיל מערב יום טוב שיהיה סומך עליו ומבשל ואופה ביום טוב לשבת הרי זה מותר, ותבשיל זה שסומך עליו הוא הנקרא עירובי תבשילין.
האם צריך עירוב בשביל להדליק נרות שבת?
3. תלמוד בבלי מסכת ביצה דף כא עמוד ב
גמרא. היכי דמי? אי דאנח עירובי תבשילין - מאי טעמא דבית שמאי? ואי דלא אנח עירובי תבשילין - מאי טעמא דבית הלל? - אמר רב הונא: לעולם אימא לך שלא הניח עירובי תבשילין, וכדי חייו שרו ליה רבנן… תניא נמי הכי: מי שלא הניח עירובי תבשילין אופין לו פת אחת, וטומנין לו קדרה אחת, ומדליקין לו את הנר, ומחמין לו קיתון אחד…
4. תוספות מסכת ביצה דף כב עמוד א
ומדליקין לו נר - מכאן משמע שצריך להזכיר בברכת עירובי תבשילין יהא שרי לבשולי ולאפויי ולאדלוקי וכו׳ ואם בשביל הדלקה לא התנה, משמע הכא דיהא אסור להדליק לו רק נר א׳ מדחזינן דהוצרך להזכיר אדלוקי הנר משמע דאסור למי שלא הניח להדליק לו רק נר אחד.
5. רמב״ם הלכות יום טוב פרק ו הלכה ח
המניח עירובי תבשילין חייב לברך, ברוך אתה ה׳ אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות עירוב, ואומר בעירוב זה יותר לי לאפות ולבשל מיום טוב שלמחר לשבת.
6. שולחן ערוך סימן תקכז, יט
מי שלא עירב מותר להדליק נר של שבת, ויש אוסרים.
7. ילקוט יוסף יום טוב, תקכז, לז
כבר נתבאר לעיל, שאם הכין כל צרכיו מערב יום טוב, וגם צורכי שבת, ואינו מבשל ביום טוב כלל - אפילו הכי יעשה עירוב תבשילין לצורך הדלקת הנר לכבוד שבת ביו״ט אחר הצהרים…
וכיון שיש מחלוקת אם צריך לעשות עירוב תבשילין לצורך ההדלקה בלבד או לא, לפיכך לא יברך על העירוב אלא יעשה אותו בלי ברכה.
8. פסקי תשובות אורח חיים סימן תקכז אות א
ואף מי שכבר הכין הכל מערב יום טוב, ואין הוא צריך כלל לבשל מיו״ט לשבת, מכל מקום יראה להניח עירוב תבשילין בברכה (אם הוא בעה״ב בביתו, אבל המתארח אצל אחרים - עיין להלן אות י״ז).
משום שיסוד תקנת עירוב תבשילין הוא לכבוד שבת, וזוכה לשכר ברכה ומצוה, ואחד מהטעמים של עירוב תבשילין הוא כדי לזכור שאסור לבשל לצורך חול, ולכן אף כי אין לו מה לבשל לצורך שבת יוכל להניח עירוב תבשילין, וכאמור, ראוי לעשות כן כדי לזכות במצוה ובברכה.
(והאמת כי דבריו הם חידוש… ולכן נראה כדי לצאת נפשיה מספק ברכה לבטלה, שיראה להכין ביום טוב איזה תבשיל לשבת, ודי אם יניח לחמם קצת מים לכבוד שבת).
אורחים
9. אשל אברהם על שו״ע או״ח תקכז
אודות עירוב תבשילין, המנהג פשוט שהבעל הבית מערב ויוצאים ידי חובה בזה כל בני ביתו תמיד, גם בניו הנשואים וגם נשותיהן וכן בנותיו ובעליהן.
וכעת לא ראיתי מפורש בזה ויש לכאורה מקום לפקפק בזה מצד עובדא דסמיא ביצה טז ב כידוע, דקיימא לן דרק פעם אחת ובאונס יכול לסמוך על עירוב כלל, כי צריך להיות עירוב בפרטיות לכל אחד ואחד.
והרי קיימא לן לגבי זיכוי לעירוב שבנו נשוי מזכה על ידו לכולי עלמא, גם כשהוא סמוך על שלחנו. אך מכל מקום אין לדמות זה לזה, שהרי להסוברים שבנו קטן שאינו סמוך על שלחן אביו אין מזכין על ידו, אטו מי נימא דגם לגבי עירוב תבשילין הוא צריך עירוב בפני עצמו? ! והוא זר ורחוק לומר כן.
ונוטה לומר שקולא הקילו חז״ל בעירוב זה שיהיה די גם לכתחלה תמיד בעירוב אחד לאיש ולכל בני ביתו הגם שיש שם כמה שלחנות וקצת מבניו הגדולים אינם סמוכים על שלחן אביהם ויש להם נשים. וכמדומה שכן נוהגים.
ולפי הטעם שאמרו חז״ל ״כדי שיזכור לברור מנה יפה לשבת קודש״, הרי זה כעין הכא לזכרון טוב. ולא עדיף מנר חנוכה שהתקנה היתה איש וכל בני ביתו בנר אחד סגי, ושם שייך מהדרין בזה, מה שאין כן בזה דלא שייך פרסומי ניסא, אין נכון להרבות בזה בעירובין ובברכות כשהם סמוכים על שלחן אחד.
ואולי גם בשני שולחנות ובשני חדרים בבית אולי יש ללמוד לזה מעירובי חצרות או מצירוף לזימון וצלע״ע בכל זה.
עוד מצאתי בעירוב תבשילין אשתו של אדם היא טפילה ויוצאת ידי חובתה בעירוב שעשה. ונראה שכן הוא כל בני הבית הניזונים בשלחן אחד.
אך הרבה בעלי בתים הדרים בבית אחד גם אם דרים בחדר אחד, כיון שכל אחד ניזון משלו בפני עצמו נראה דצריך להיות עירוב תבשילין לכל אחד ואחד בפני עצמו, וכמבואר במעשה דסמיא…
10. מועדים וזמנים ז, קכב (הרב שטרנבוך)
נשלח על ידי: אביעד מושקוביץ
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה