בס״ד סיני הר למעמד הכנה העומר ספירת
1. ע״ב פו דף שבת מסכת: גמרא
רֹות בְּ דִׁ הַ ת רֶ עֲשֶ נּו נִׁיתְּ ש בַחֹדֶ י שִׁ שִׁ בְּ בָּנַן רַ נּו תָּ ל אֵ רָּ יִׁשְּ לְּ … בֹו עָּה בְּ שִׁ בְּ ר אֹומֵ י יֹוסֵ י בִׁ רַ
2. א ס״ק תצ״ד סימן אברהם מגן
תורתינו מתן יום בשבועות אומרים אנו היאך לי קשה
'י כר לן קיימא הלא וסי … תורה נתנה 'בסיון בז דאמר
'בסיון. בו שבועות לעולם ולדידן
3. טו-טז פסוקים כה פרק ויקרא
ם תֶֶּ֤ פַרְּ ּוסְּ לָּכֶם ת חֳרַַ֣ מׇּ מִׁ ת בָָּּ֔ שַ הַ מִּׁיֹום
בַע שֶֶׁ֥ נּופָָּ֑ה תְּ הַ ר מֶ ת־עֹֹ֖ אֶ ם יאֲכֶָּ֔ הֲבִַׁ֣ בָּתֹֹ֖ות שַ
ת ימֶֹׁ֥ מִׁ תְּ יֶֶֽינָּה׃ הְּ תִׁ
ת חֳרֶַּ֤ מׇּ מִֶֽׁ עַַ֣ד ת יעִָּׁ֔ בִׁ שְּ הַ בָּת שַ הַ רֹּ֖ו פְּ סְּ תִׁ
ה שָֹּ֖ חֲדָּ נְּחֶָּׁ֥ה מִׁ ם תֶֶּ֛ בְּ רַ קְּ וְּהִׁ יָֹ֑ום ים שִַׁ֣ חֲמִׁ לַה׳׃
4. י ט- פסוקים טז פרק דברים
ש מֵ רְּ חֶ ל חֵֶּ֤ הָּ מֵ פׇּר־לְָָּ֑ך סְּ תִׁ ת בֻעֹֹ֖ שָּ עֶָּׁ֥ה בְּ שִׁ
בֻעֶֹֽות׃ שָּ עָֹּ֖ה בְּ שִׁ ר פָֹּ֔ סְּ לִׁ ל חֵַ֣ תָּ ה מָָּּ֔ בַקָּ ית ָּוְּעָּשִִׁׂ֜
ר אֲשֶַ֣ יָּדְָּךֹ֖ בֶַׁ֥ת נִׁדְּ סֶַּ֛ת מִׁ יָך אֱֹלֶָּ֔ק ל׳ה בֻעֹות שָּ ג ַחֶַּ֤ יָך׃ אֱֹלֶָּ֔ק 'ה כְָּך יְּבָּרֶ ר כַאֲשֶֶׁ֥ ן תֵָ֑ ֹ֖תִׁ
5. יב משנה א פרק אבות
ו הלל את אוהב, ם שלו ורודף שלום אוהב אהרן, של מתלמידיו הוי אומר, הלל מהם. קבלו שמאי
לתורה. ומקרבן הבריות
6. ויקרא פרק כה ב - א פסוק
: ר לֵאמֶֹֽ ינַֹ֖י סִׁ ר הֶַׁ֥ בְּ ה ל־מֹשֶָּ֔ אֶ ה' ר בֵֶּ֤ וַיְּדַ נֵֶּ֤י ל־בְּ אֶ ר בֵֵּ֞ דַ ל אֵ רָּ יִׁשְּ כִֶּׁ֤י ם אֲלֵהֶָּ֔ ת רְּ מַ ַָּ֣וְּאָּ ץ רֶ אָָּּ֔ ל־הָּ אֶ אּו בֹֹ֙ תָּ ר אֲשֶֶׁ֥
ה תַָּ֣ בְּ וְּשָּ לָּכֶָ֑ם ן נֹתֵַ֣ אֲנִֹׁ֖י בָֹּ֖ת שַ ץ רֶ אָָּּ֔ הָּ: 'לַה
7. : רש״י
אצל שמיטה ענין מה הר
המצות כל, והלא סיני נאמרו
, אלא מסיני שמיטה מה
נאמרו ופרטותיה כללותיה
, אף מסיני ודקדוקיה כולן
כללותיהן נאמרו ודקדוקיהן
, כך מסיני בתורת שנויה
. ונראה כהנים לי שכך
מצינו שלא לפי פירושה
קרקעות שמיטת שנשנית
מואב בערבות במשנה
שכללותיה, למדנו תורה, מסיני נאמרו כולן ופרטותיה
על כאן ולמד הכתוב ובא כל
שנדבר דבור שמסיני למשה
היו כולם כללותיהן
, ודקדוקיהן וחזרו ונשנו
: מואב בערבות
8. רמב״ן
נשנו שלא כשמיטה מצות, שהרבה כלל בעיני נכון ואינו בערבות מואב כללותיהן שנאמרו בהן ונדע או מסיני ופרטיהן
באוהל. ועוד מועד מנין שהוקשו שאר שנשנו הדברות
ופרטיהם מסיני כללותיהן היו ולא לשמיטה מואב בערבות לבאר נשנו הנשנות כי לומר יותר ראוי היה, וכן מואב בערבות כי פרטיהם: כללותיה אלא בסיני נאמרו לא
, ברור פירושה כהנים בתורת השנויה הברייתא אבל ואלה בפרשת דכתיב מסיני כללותיה נאמרו שהשמיטה
המשפטים (שמות )והשביעית יא כג ונטשתה תשמטנה
אביוני ואכלו השמיטה דיני,'ואלו וגו עמך בדרך, ובכאן כלל
חזר ואמר כי סיני בהר עוד נאמרו כולם שהרי פרטיה כל
אלה )כתיב לד כז (להלן הענין, ובסוף הזאת בפרשה נזכרו המצות ' ה צוה אשר אל משה את ישראל בני, סיני בהר
כן היו שכולן הנזכרת השמיטה אל המצות כל להקיש שנאמרו בכלל: מסיני והכל ופרט
פסח של: הגדה
נתן ולא סיני הר לפני קרבנו אילו
התורה– את לנו דיינו
בס״ד סיני הר למעמד הכנה העומר ספירת
יקר: כלי ותשעה ארבעים ישראל שספרו שבועות שבעה אחר סיני הר אל משה כשעלה לשמוע קרוב התורה ניתנה שבו חמשים ביום וחרישה בזריעה ונאסר הר אותו אז נתקדש עצרת, עד פסח מן, יום של השופר קול ידי ועל הלוחות על חירות ישראל לכל וחופשי דרור לקרוא היובל משיכת זמן והוא
שבע שבמספר לומר והיובל השמיטה ענין למשה הוא ברוך הקדוש הגיד זמן ותו בא תורה, מתן מצד סיני הר עם ויחוס דמיון לה שיש ישראל, ארץ לכל זו קדושה נותן אני ותשע ארבעים ובמספר
… דמחכים אוירא היותה
תרע״א (שנת אמור פרשת משמואל )שם
ולמה פסח, של הראשון יו״ט שהכוונה וגו' השבת ממחרת לכם וספרתם מאה״כ לפרש יש ובזה מזוהמתם ישראל עמך נפשות שיטהרו כדי בספירה אומרים אנו הנה אך שבת, בכאן הכתוב, קראו שאינן לדברים כ״כ יתאוה שלא הלב טבע מה בצד שישתנה והיינו היצר, תגבורת זוהמא פי' ורש״י
ענין וזה ראוין, זוהמתן פסקו סיני הר על אבותינו שעמדו שבשעה השבועות לחג הכנה הספירה, ימי אחד כאיש להיות ישראל כל וצריכין כנודע, הזמן כשהגיע ושנה שנה בכל זה מענין נתעורר וכ״כ להזדכך לבוא פתח לפתוח באין ומאין וכנ״ל, לאחדים והנפש הגוף שיהיו עצמו האדם ומכ״ש חברים
זמן פסח של א' יו״ט אך מעצמו, להתעורר האדם בכח שאין כמעט שולטת זוהמא שה עוד כל כי משער גדול אור האיר שאז היינו החמשים משער הי' מצרים דיציאת ובזוה״ק ממצרים יציאתנו הזה לשער לבוא שזוכה מי וכל ובנפש בגוף לחירות ישראל ויצאו החירות עולם הוא החמשים
ולא ירידה לו אין שוב בקדושה של א' יו״ט נקרא זה ומצד ההפכה מתוך יוצא והוא לעולם שינוי בצד ממנם לפרוק בנ״י יכולין זה ומצד כנ״ל, ההפכה מתוך צאי קומי בו אומרים שאנו שבת פסח שבת וכענין כנ״ל, לטוב טבעם שישתנה לזכות עד יום אחר יום לספור ולהתחיל הזוהמא עול מה
והבן שבת, כעין שהוא ופעולתו מהותו על להורות: ת שב כאן הכתוב קראו זה ומטעם כנ״ל
תרע שנה בהר פרשת ויקרא משמואל שם
צבאם במספר המוציא כתיב מ״ח) פ' (שמ״ר המדרש דברי הכ״מ זצללה״ה אדומו״ר אבי כ״ק ירש פ לכלם קורא הוא כאחד לקרותם מבקש כשהקב״ה כו', יקרא שמות לכלם וכתיב יקרא בשם לכלם ראו שנא' למטה אף מנין כו' גבריאל מיכאל אותו קורא הוא בשמו לכאו״א קורא וכשהוא אחד שם
בשמו לכאו״א שקורא הוא וזה הפרט, מצד נרצים שיש זלל״ה הוא ואמר ע״כ. , צלאל, ב בשם ה' קרא להיות כי הדברים ביאור עכתדה״ק. אחד, בשם כולם כשקורא הוא וזה הכלל מצד רק נרצים ויש הוא פרטי אדם גם ואז ומקודשים, מזוככים אבריו רמ״ח כל שיהיו צריך הפרט מצד נרצה האדם
יצטרף שלא א״א הכלל בכל כי הכלל, מצד נרצה להיות עכ״פ תקנה לזה יש וד ע אבל שלימה… מחנה אחת אנחה ואפי' זו, ולזה זו מעלה לזה יש כי לשכינה, מעון להיות שלימה אחת קומה כולם בין ישראל אוהב הוא אם רק אפשר בלתי ישראל בכלל נכלל להיות זאת גם אך נאבדת. אינה טובה
הכלל. . מ. אברי אחד אבר כמו להיות באמת שמיטה כי ויובלות. שמיטין מצוות באו זה לענין והנה יד שיהי' וגו' ולעבדך לך לאכלה לכם הארץ שבת והיתה כמ״ש אחד כולם להיות הכלל מצד היא יותר עוד היא יובל ומצות הכלל. מצד מרוצים הם ואז חברים, אחד כאיש ישראל וכל שוה כולם
. . אחוזתו אל איש לשוב ליובל והספירה. זוכין השמיטין ע״י כי מזה, לבית שה איש להם ויקחו כמ״ש הכלל מצד הוא פסח כי ושבועות. פסח הם זה דכעין לומר ויש לשוחטו שלא מהדרינן לכתחילה מ״מ דשוחטין, קי״ל שאנן ואף היחיד, על פסח שוחטין ואין אבות, עימור מלשון הוא דעומר עומר, הקריבו ולכך ה״ב), פסח קרבן מה' (פ״ב הרמב״ם כמ״ש היחיד על
שאז השבועות חג עד מישראל פרטי ופרטי המדות ז' התכללות שהיא הספירה ואח״כ ספות, והתא מעין הוא השבועות דחג ב) (צ״ז ובזוה״ק לעצמו, מחיצה אהרן לעצמך מחיצה אתה נאמר במ״ת
בשרשה נקשרת נשמה שכל. יובל,
שור- מדבר זצ״ל– קוק הכהן יצחק אברהם הרב קיט (עמ' י״ד )דרוש ומתחברים יחד כלולים תורה, מתן שהוא השבועות וחג מצרים, יציאת ענין שהוא הפסח חג ע״כ מצרים יציאת והנה דבר. כל של המציאות פרטיות על ג״כ מורה הוא המספר שענין הספירה, ע״י על שמוטלת ההשלמה פרטיות על מורה הוא ומ״ת ישראל, כלל של הכללית התכלית על מורה היא
להורות יומי, לממני בפרטיות שמתחילים הספירה חיבור ע״י מורים אנו ע״כ ע. בפ אחד "כל הגדול הכלל שהוא יום חמישים במספר כוללים ואח״כ הפרטי, להשלים מחייבת הכלל, שהשלמת
הכלל. יושלם שעי״ז להורות
נשלח על ידי: מאיר ציצוביץ
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה