בס״ד סיני הר למעמד הכנה העומר ספירת
• השבועות חג תורה מתן לחג קוראים אנחנו הימים חג לא למה הזה? השם משמעות? מה
תורה ניתנה תאריך? באיזה
1. ע״ב פו דף שבת מסכת: גמרא
רֹות בְּ דִׁ הַ ת רֶ עֲשֶ נּו נִׁיתְּ ש בַחֹדֶ י שִׁ שִׁ בְּ בָּנַן רַ נּו תָּ ל אֵ רָּ יִׁשְּ לְּ … בֹו עָּה בְּ שִׁ בְּ ר אֹומֵ י יֹוסֵ י בִׁ רַ
2. א ס״ק תצ״ד סימן אברהם מגן
תורתינו מתן יום בשבועות אומרים אנו היאך לי קשה
'י כר לן קיימא הלא וסי … תורה נתנה 'בסיון בז דאמר
'בסיון בו שבועות לעולם ולדידן
ב- תורה ניתנה אם ב-ו' חוגגים למה?'ז
• סיני בהר לעמוד? מספיק ה׳דיינו משמעות?'מה
העומר- ספירת פסוקי
3. טו-טז פסוקים כה פרק ויקרא
ם תֶֶּ֤ פַרְּ ּוסְּ לָּכֶם ת חֳרַַ֣ מׇּ מִׁ ת בָָּּ֔ שַ הַ מִּׁיֹום
בַע שֶֶׁ֥ נּופָָּ֑ה תְּ הַ ר מֶ ת־עֹֹ֖ אֶ ם יאֲכֶָּ֔ הֲבִַׁ֣ בָּתֹֹ֖ות שַ
ת ימֶֹׁ֥ מִׁ תְּ יֶֶֽינָּה׃ הְּ תִׁ
ת חֳרֶַּ֤ מׇּ מִֶֽׁ עַַ֣ד ת יעִָּׁ֔ בִׁ שְּ הַ בָּת שַ הַ רֹּ֖ו פְּ סְּ תִׁ
ה שָֹּ֖ חֲדָּ נְּחֶָּׁ֥ה מִׁ ם תֶֶּ֛ בְּ רַ קְּ וְּהִׁ יָֹ֑ום ים שִַׁ֣ חֲמִׁ לַה׳׃
4. י ט- פסוקים טז פרק דברים
ש מֵ רְּ חֶ ל חֵֶּ֤ הָּ מֵ פׇּר־לְָָּ֑ך סְּ תִׁ ת בֻעֹֹ֖ שָּ עֶָּׁ֥ה בְּ שִׁ
בֻעֶֹֽות׃ שָּ עָֹּ֖ה בְּ שִׁ ר פָֹּ֔ סְּ לִׁ ל חֵַ֣ תָּ ה מָָּּ֔ בַקָּ ית ָּוְּעָּשִִׁׂ֜
ר אֲשֶַ֣ יָּדְָּךֹ֖ בֶַׁ֥ת נִׁדְּ סֶַּ֛ת מִׁ יָך אֱֹלֶָּ֔ק ל׳ה בֻעֹות שָּ ג ַחֶַּ֤ יָך׃ אֱֹלֶָּ֔ק 'ה כְָּך יְּבָּרֶ ר כַאֲשֶֶׁ֥ ן תֵָ֑ ֹ֖תִׁ
• יום– חמישים של הדגשה בויקרא למה שבועות. רק? בדברים
5. יב משנה א פרק אבות
ו הלל את אוהב, ם שלו ורודף שלום אוהב אהרן, של מתלמידיו הוי אומר, הלל מהם. קבלו שמאי
לתורה. ומקרבן הבריות
• השלום של המטרה זו האם לשלום? לתורה קירוב בין הקשר? מה
לתורה אותו קרבתי אם דווקא מספיק? לא זה שלום עושה רק אני? אם
זו בתקופה דווקא מתים ר״ע תלמידי? למה
פסח של: הגדה
נתן ולא סיני הר לפני קרבנו אילו
התורה– את לנו דיינו
בס״ד סיני הר למעמד הכנה העומר ספירת
6. ויקרא פרק כה ב - א פסוק
: ר לֵאמֶֹֽ ינַֹ֖י סִׁ ר הֶַׁ֥ בְּ ה ל־מֹשֶָּ֔ אֶ ה' ר בֵֶּ֤ וַיְּדַ נֵֶּ֤י ל־בְּ אֶ ר בֵֵּ֞ דַ ל אֵ רָּ יִׁשְּ כִֶּׁ֤י ם אֲלֵהֶָּ֔ ת רְּ מַ ַָּ֣וְּאָּ ץ רֶ אָָּּ֔ ל־הָּ אֶ אּו בֹֹ֙ תָּ ר אֲשֶֶׁ֥
ה תַָּ֣ בְּ וְּשָּ לָּכֶָ֑ם ן נֹתֵַ֣ אֲנִֹׁ֖י בָֹּ֖ת שַ ץ רֶ אָָּּ֔ הָּ: 'לַה
7. : רש״י
אצל שמיטה ענין מה הר
המצות כל, והלא סיני נאמרו
, אלא מסיני שמיטה מה
נאמרו ופרטותיה כללותיה
, אף מסיני ודקדוקיה כולן
כללותיהן נאמרו ודקדוקיהן
, כך מסיני בתורת שנויה
. ונראה כהנים לי שכך
מצינו שלא לפי פירושה
קרקעות שמיטת שנשנית
מואב בערבות במשנה
שכללותיה, למדנו תורה, מסיני נאמרו כולן ופרטותיה
על כאן ולמד הכתוב ובא כל
שנדבר דבור שמסיני למשה
היו כולם כללותיהן
, ודקדוקיהן וחזרו ונשנו
: מואב בערבות
8. רמב״ן
נשנו שלא כשמיטה מצות, שהרבה כלל בעיני נכון ואינו בערבות מואב כללותיהן שנאמרו בהן ונדע או מסיני ופרטיהן
באוהל. ועוד מועד מנין שהוקשו שאר שנשנו הדברות
ופרטיהם מסיני כללותיהן היו ולא לשמיטה מואב בערבות לבאר נשנו הנשנות כי לומר יותר ראוי היה, וכן מואב בערבות כי פרטיהם: כללותיה אלא בסיני נאמרו לא
, ברור פירושה כהנים בתורת השנויה הברייתא אבל ואלה בפרשת דכתיב מסיני כללותיה נאמרו שהשמיטה
המשפטים (שמות )והשביעית יא כג ונטשתה תשמטנה
אביוני ואכלו השמיטה דיני,'ואלו וגו עמך בדרך, ובכאן כלל
חזר ואמר כי סיני בהר עוד נאמרו כולם שהרי פרטיה כל
אלה )כתיב לד כז (להלן הענין, ובסוף הזאת בפרשה נזכרו המצות ' ה צוה אשר אל משה את ישראל בני, סיני בהר
כן היו שכולן הנזכרת השמיטה אל המצות כל להקיש שנאמרו בכלל: מסיני והכל ופרט
• – סיני הר אצל שמיטה עניין מה דווקא למה עונים לא אבל מסבירים ורמב״ן רש״י
שמיטה! מצוות
יקר: כלי ותשעה ארבעים ישראל שספרו שבועות שבעה אחר סיני הר אל משה כשעלה לשמוע קרוב התורה ניתנה שבו חמשים ביום וחרישה בזריעה ונאסר הר אותו אז נתקדש עצרת, עד פסח מן, יום של השופר קול ידי ועל הלוחות על חירות ישראל לכל וחופשי דרור לקרוא היובל משיכת זמן והוא
שבע שבמספר לומר והיובל השמיטה ענין למשה הוא ברוך הקדוש הגיד זמן ותו בא תורה, מתן מצד סיני הר עם ויחוס דמיון לה שיש ישראל, ארץ לכל זו קדושה נותן אני ותשע ארבעים ובמספר
… דמחכים אוירא היותה
• היובל לספירת העומר ספירת בין קשר שיש לשמוע' 'קרוב שלדעתו אומר יקר. הכלי דמחכים האוירא מצד מדבר יקר (הכלי לשמיטה. דווקא סיני הר בין גם קשר יש, ולכן
אחר לכיוון דבריו את לקחת אפשר )…אבל
א- פסוקים יט פרק שמות בָֹּ֖אּו ה זֶָּ֔ הַ בַּיַֹ֣ום יִׁם רָָּ֑ צְּ מִׁ ץ אֶַ֣רֶ מֵ אֵֹ֖ל רָּ נֵי־יִׁשְּ בְּ צֵֶׁ֥את לְּ י ישִָּׁ֔ לִׁ שְּ הַ ש דֶ בַחֹֹ֙: ב
ינֶָּֽי׃ סִׁ בֶַׁ֥ר דְּ מִׁ ר׃ הֶָּֽ הָּ נֶֶַֽׁ֥גֶד אֵֹ֖ל רָּ יִׁשְּ ם ן־שֶָּׁ֥ חַ וַּיִֶֽׁ בָָּ֑ר דְּ בַמִׁ וֶַַּֽֽיַחֲנֹּ֖ו ינַָּ֔י סִׁ בַַ֣ר דְּ מִׁ אּו וַּיָּבֹֹ֙ ים ידִִׁ֗ פִׁ רְּ מֵ עַּ֣ו וַּיִׁסְּ
: רש״י שם ויחן – כאיש
בלב אחד, אחד כל אבל
בתרעומת החניות שאר ומחלוקת
הקדוש החיים: אור בחינת 'הוא ג וענין חכמים ייעוד
בד שיהיו לא ותמים שלם בלב בהתחברות שעליהם בבד
) נ (ירמיה הכתוב אמר,). אלא ס״ג (ברכות הבדים אל חרב
זה ויחדדו יחד יתועדו זה פנים ויסבירו לזה, לזה זה וכנגד
שם ויחן אמר לשון ישראל, אחד כאיש יחד כולן שנעשו יחיד
ראוים הם עתה והן. התורה לקבלת
בס״ד סיני הר למעמד הכנה העומר ספירת
העומר– בספירת לעבור שצריך התהליך אבות לבית מ׳שה להפוך לעם. אחד מאדם 'להפוך
לכלל– ישראל שם ויחן. להיות
תרע״א (שנת אמור פרשת משמואל )שם
פסח של הראשון יו״ט שהכוונה וגו' השבת ממחרת לכם וספרתם מאה״כ לפרש, יש ובזה עמך נפשות שיטהרו כדי בספירה אומרים אנו הנה אך שבת, בכאן הכתוב קראו ולמה שלא הלב טבע מה בצד שישתנה והיינו היצר, תגבורת זוהמא פי' ורש״י מזוהמתם, ישראל
ענין וזה ראוין, שאינן לדברים כ״כ יתאוה שעמדו שבשעה השבועות לחג הכנה הספירה ימי הזמן כשהגיע ושנה שנה בכל זה מענין נתעורר וכ״כ זוהמתן, פסקו סיני הר על אבותינו והנפש הגוף שיהיו עצמו האדם ומכ״ש חברים אחד כאיש להיות ישראל כל וצריכין כנודע,
כמעט שולטת שהזוהמא עוד כל כי להזדכך לבוא פתח לפתוח אין ב ומאין וכנ״ל, לאחדים ובזוה״ק ממצרים יציאתנו זמן פסח של א' יו״ט אך מעצמו, להתעורר האדם בכח שאין עולם הוא החמשים משער גדול אור האיר שאז היינו החמשים משער הי' מצרים דיציאת
אין שוב בקדושה הזה לשער א לבו שזוכה מי וכל ובנפש בגוף לחירות ישראל ויצאו החירות שבת פסח של א' יו״ט נקרא זה ומצד ההפכה מתוך יוצא והוא לעולם שינוי ולא ירידה לו מה בצד ממנם לפרוק בנ״י יכולין זה ומצד כנ״ל, ההפכה מתוך צאי קומי בו אומרים שאנו
ין וכענ כנ״ל, לטוב טבעם שישתנה לזכות עד יום אחר יום לספור ולהתחיל הזוהמא עול שבת כעין שהוא ופעולתו מהותו על להורות שבת כאן הכתוב קראו זה ומטעם כנ״ל, שבת
: והבן
זוהמתן- 'פסקה סיני הר 'במעמד שאומרים מה וזה אחד', בלב אחד 'איש להיות שהפכו בזה
יום– כל הספירה שאחרי עולם' של ב׳ריבונו האשכנזים מזוהמתם ישראל עמך נפשות. שיטהרו
ביתו– 'נפשות ישמעאל אצל כמו רבים. . לשון 'נפשות אצל הזוהמה זה לעצמו. . דואג אחד כל
בזה– זה כבוד נוהגים שלא ר״ע תלמידי לכן בספירה. לתקן צריך זה ואת ישראל. דווקא מתים
כלל– להיות מצליחים לא שהם הזו בתקופה תורה מתן לחג להגיע יכולת להם. אין
ימים– סופרים לכן לשבועות אותם. והופכים
שבועות לחג קוראים. ולכן
סיני– להר השמיטה עניין בדיוק וזה הפרטים– של איחוד היא השמיטה אחדות לא אבל
קרקע בעלי יש עדיין בפנימיות אבל תבואה, מהשדות לקחת ביכולת שווים כולם אמנם מלאה,
. . ועניים
ביובל– אבל חזורות– הקרקעות לגמרי שווים. כולם
סיני– להר שמיטה עניין וזה באחדות– להיות ישראל שם ויחן
תרע שנה בהר פרשת ויקרא משמואל שם
המוציא כתיב מ״ח) פ' (שמ״ר המדרש דברי הכ״מ זצללה״ה אדומו״ר אבי כ״ק ירש פ לקרותם מבקש כשהקב״ה כו', יקרא שמות לכלם וכתיב יקרא בשם לכלם צבאם במספר מיכאל אותו קורא הוא בשמו לכאו״א קורא וכשהוא אחד שם לכלם קורא הוא כאחד
שיש זלל״ה הוא ואמר ע״כ. צלאל, ב בשם ה' קרא ראו שנא' למטה אף מנין כו' גבריאל הוא וזה הכלל מצד רק נרצים ויש בשמו, לכאו״א שקורא הוא וזה הפרט, מצד נרצים הפרט מצד נרצה האדם להיות כי הדברים ביאור עכתדה״ק. אחד, בשם כולם כשקורא
שלימה מחנה הוא פרטי אדם …גם ואז ומקודשים, מזוככים אבריו רמ״ח כל שיהיו צריך בין יצטרף שלא א״א הכלל בכל כי הכלל, מצד נרצה להיות עכ״פ תקנה לזה יש עוד אבל
בס״ד סיני הר למעמד הכנה העומר ספירת
אחת אנחה ואפי' זו, ולזה זו מעלה לזה יש כי לשכינה, מעון להיות שלימה אחת קומה כולם אוהב הוא אם רק אפשר בלתי ישראל בכלל נכלל להיות זאת גם אך נאבדת. אינה טובה
הכלל. . מאברי אחד אבר כמו להיות באמת. ישראל שמיטין מצוות באו זה לענין והנה לאכלה לכם הארץ שבת והיתה כמ״ש אחד כולם להיות הכלל מצד היא שמיטה כי ויובלות. מצד מרוצים הם ואז חברים, אחד כאיש ישראל וכל שוה כולם יד שיהי' וגו' ולעבדך לך
אל איש וב לש ליובל זוכין והספירה השמיטין ע״י כי מזה, יותר עוד היא יובל ומצות הכלל.
. . . אחוזתו שה איש להם ויקחו כמ״ש הכלל מצד הוא פסח י כ ושבועות. פסח הם זה דכעין לומר ויש מהדרינן לכתחילה מ״מ דשוחטין, קי״ל שאנן ואף היחיד, על פסח שוחטין ואין אבות, לבית עומר הקריבו ולכך ה״ב), פסח קרבן מה' (פ״ב הרמב״ם כמ״ש היחיד על לשוחטו, שלא
ופרטי המדות ז התכללות שהיא הספירה ואח״כ והתאספות, עימור מלשון הוא 'דעומר לעצמו מחיצה אהרן לעצמך מחיצה אתה נאמר במ״ת שאז השבועות חג עד מישראל, פרטי
בשרשה נקשרת נשמה שכל יובל, מעין הוא השבועות דחג ב) (צ״ז. ובזוה״ק
גם לדרוש אפשר אבל, ושבועות בפסח שאמרנו ממה הפוך מסביר משמואל השם (אמנם
)הפוך
קוק הרב שמסביר מה: וזה
שור- מדבר זצ״ל– קוק הכהן יצחק אברהם הרב קיט (עמ' י״ד )דרוש יחד כלולים תורה, מתן שהוא השבועות וחג מצרים, יציאת ענין שהוא הפסח חג ע״כ דבר כל של המציאות פרטיות על ג״כ מורה הוא המספר שענין הספירה, ע״י. ומתחברים על מורה הוא ומ״ת ישראל, כלל של הכללית התכלית על מורה היא מצרים יציאת והנה
הספירה חיבור ע״י מורים אנו ע״כ ע. בפ אחד כל על שמוטלת ההשלמה "פרטיות ואח״כ הפרטי, להשלים מחייבת הכלל שהשלמת להורות יומי, לממני בפרטיות שמתחילים
הכלל. יושלם שעי״ז להורות הגדול, הכלל שהוא יום חמישים במספר כוללים
לתורה– 'מקרבן זה מה מובן 'בזה
מגור– אמת האמרי אומר
שנה נשא פרשת במדבר אמת אמרי תרסו
לתורה מקרבן שקירב היינו למדרגה אותן. תורה מתן בעת להם שהיתה
הבריות– ואהבת השלום כלומר תורה מתן בעת להם שהיתה המדרגה. זה
ב- ולא ב-ו' חוגגים לכן אולי 'ז– ישראל שם הויחן את חוגגים, תורה לקבל היכולת את חוגגים
– האחדות. את
נשלח על ידי: מאיר ציצוביץ
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה