יופיו של מנהג
לפי שיטת השולחן ערוך, לג בעומר הוא חלק מימי האבלות, ולכן אסור להסתפר עד לד בעומר, ואין איזכור שלא אומרים בו תחנון או שיש בו שמחה.
לפי הרמ״א, לג בעומר הוא יום שיש בו קצת שמחה, ולכן אין בו תחנון, ואין בו אבלות, ומסתפרים בו.
המנהג אצל רוב הספרדים הוא תרתי דסתרי: מצד אחד אין מסתפרים ואין מגלחים, ומצד שני עושים בו שמחה מרובה ברוב עם, ואין אומרים בו תחנון.
איך זה מסתדר?
התשובה האמיתית היא שזה לא מסתדר, אבל זה כל יופיו של המנהג, שהוא מסוגל להכיל תרתי דסתרי. כנראה בהתחלה עשו כמו השולחן ערוך, אבל בעקבות הרמ״א והאר״י נהגו בו שמחה, ועדיין נשארו עם רשימו של איסור תספורת. נסתרות דרכיו של המנהג, ועליו נאמר: והמנהג מאין יבוא, ונעלם מעיני כל חי ומעוף השמים נסתר.
נשלח על ידי: עמנואל נהון
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה