בס״ד זצ״ל שאולי הרב ע״ש מדרש בית המידות תיקון
יד סימן לד פרשה בהר פרשת (וילנא) רבה ויקרא 1) למטרא, ישראל צריכין היו תנחומא דרבי ביומי רבי ליה ואמרין לגביה אתון
דייחות תעניתא גזר גשמים, ירדו ולא ושניה ראשונה פעם תעניתא גזר מטרא, מצוה יפליגון עמא כל לון אמר ודרש קם שלישית פעם צדקה,)(יתנו גבר חד קם
לו ואמרה משבקתיה ביה פגעה למפלגה: , ונפק ביתיה בגו ליה דהוה מה ונסב טב, חמית לא ביתך מן דנפקית יומא דמן איתתא בההיא זכי אותה שראה כיון
שום" על לה ונתן רחמים עליה נתמלא גדולה ובצרה ומה ער לא ומבשרך
גבר חד חמיתיה (ישעיהו, נח, ז תתעלם.)" תנחומא: לרבי ליה ואמר סליק, רבי
חמית, מה א״ל הכא, ועבירה הכא את למשבקתיה דמשתעי פלן גבר חמית א״ל
לה. יהיב לא עלה דחשיד לאו אי פריטין, לה דיהב אלא עוד ולא תנחומא ר 'שלח בצערא קיימא ובריאתה בצערא קאי דעלמא ידע את ברי וא״ל ואייתיתיה דחשיד אלולי פריטין לה דיהבת אלא עוד ולא משבקתך עם ואשתעית ואזלת
פריטין. לה יהבת לא אתה תתעלם" לא דרשת״ומבשרך כך ולא א״ל אמרת את
ואמרת קתי משב בי פגעת מצוה למפלגה אנא קאים מצוה ויפלגון יפקון עמא כל שראיתיה כיון טב חמית לא מביתך דנפקית יומא דמן איתתא בההיא זכי לי
שום" על לה ונתתי רחמים עליה נתמלאתי גדולה ובצרה ערומה לא ומבשרך
תתעלם." ברוך הקדוש לפני ואמר לשמים פניו תנחומא רבי הגביה שעה באותה
נתמלא מזונותיה ו עלי היה ולא ואכזרי ודם בשר שהוא זה אם מה רבש״ע הוא
לה, ונתן רחמים עליה ומזונותינו ויעקב יצחק אברהם בני בניך בני שאנו אנו
העולם. ונתרווח גשמים ירדו שעה באותה רחמים, עלינו שתתמלא עאכ״ו עליך
2 ב עמוד מה דף סוכה מסכת בבלי )תלמוד יוחי בן שמעון רבי משום ירמיה רבי אמר חזקיה: ואמר עתה עד שנבראתי מיום הדין מן כולו העולם כל את לפטור אני, יכול
עמי- בני אליעזר ואילמלי עכשיו ועד העולם שנברא, מיום
עמנו- עוזיהו בן יותם ואילמלי סופו עד העולם שנברא. מיום
רש״י עוזיהו- בן יותם אביו בכיבוד וזכה מלכים, משאר יותר ועניו היה, , צדיק
היה והוא מצורע אביו שהיה הימים שכל א), (מלאכי אב יכבד בן ר נאמ ועליו ב (מלכים כדכתיב הארץ, עם שופט לא וגו' שופט הבית על המלך בן ויותם טו),
דן- שהיה דינין וכל בחייו, מלכות כתר עליו נטל אביו בשם. אומרן
3 ב עמוד טו דף מגילה מסכת בבלי )תלמוד המן את שזימנה אסתר ראתה מה רבנן: ? תנו לפח לפניהם שלחנם יהי שנאמר לו, טמנה פחים אומר: אליעזר, רבי
שנאמר למדה, אביה מבית אומר: יהושע רבי לחם האכילהו שונאך רעב אם
וימרוד עצה יטול שלא כדי אומר: מאיר, רבי יהודית שהיא בה יכירו שלא כדי אומר: יהודה, רבי מן דעתן ויסיחו המלך בבית לנו יש אחות ישראל יאמרו שלא כדי אומר: נחמיה רבי
. הרחמים עת בכל לה מצוי שיהא כדי אומר: יוסי. רבי
אומר מנסיא בן שמעון: רבי נס לנו ויעשה המקום ירגיש …אולי
רש״י הוא- ברוך הקדוש ירגיש ירגיש נמי אי ישראל, של שונאיהן מקרבת אני שאף
בכבודי ולזלזל זה רשע להחניף צריכה שא. ני
גרסינן יעקב ובעין לך", ישלם וה' ראשו, על חותה אתה גחלים "כי דקרא: : (וסיפא
לך- ישלם תקרי "אל מטיב שאתה שע״י דהיינו, המהר״ל, וביאר לך". ישלימנו אלא
ת כוונ היתה וזו עליו. המשפיע בידי מסור מושפע- דכל בידך. נמסר הוא לשונאך,
בידיה נתון המן שיהא כדי ). אסתר,
4 ב עמוד נד דף עירובין מסכת בבלי )תלמוד יומא וגמר. זימני מאה ארבע ליה תני דהוה תלמידא ההוא ליה הוה פרידא רבי אמר שנא? מאי האידנא ליה: אמר גמר. ולא ליה תנא דמצוה, למלתא בעיוה חד
דמצוה- מילתא איכא למר ליה דאמרו שעתא מדההיא ליה: לדעתאי, אסחאי ואתני דעתיך הב ליה: אמר מר. קאי השתא מר, קאי השתא אמינא, שעתא וכל ניחא ליה: ואמרה קלא בת נפקא [אחריני] זימני מאה ארבע ליה תנא הדר ליך. דניזכו אמר: דאתי? לעלמא ודרך את דתיזכו או שני, מאה ארבע לך דליספו ליך
להן אמר דאתי. לעלמא ודריי אנא וזו זו לו תנו הוא: ברוך. הקדוש בפנים פעמים מאות ארבע עוד לתלמידו ושנה ששב משום זה לשכר (וזכה
טירחתו שכל אף כעס שום ובלא שוחקות לריק היתה, הראשונה יהוידע) בן
5 ) פז- דף יומא מסכת בבלי. תלמוד: פז
- חייא רבי, אתא עייל דרבי, קמיה סידרא פסיק הוה רב בר עייל לרישא, הדר
קפרא- רבי אתא לרישא. הדר ברבי- שמעון רבי אתא לרישא. הדר בר 'חנינא לגביה רב אזל חנינא, רבי איקפיד הדר. לא וניזיל? נהדר האי כולי אמר: חמא,
איפייס- ולא דכפורי, יומי מעלי. תליסר בר יוסי רבי והאמר הכי? עביד והיכי
מחב מטו המבקש כל חנינא: פעמים- משלש יותר! מנו מ יבקש אל ירו רב
…שאני
6 ב עמוד פז דף יומא מסכת אמת )שפת
איכא דביוה״כ מע מש דהא לפייסו, רב אזיל שהקפיד מה כדין הי' שלא אף. . א״נ אחד שיתפייס קפידא חבירו עם עליו שמקפיד במה עמו דק הצ אם נפקותא ואין
להתפייס: צריכין מקום מכל לא או
7 תשכג רמז ימים שבעת פרק יומא מסכת )מרדכי ויתברך שמו יתברך ישראל שובה במדרש כדאמרי' עיו״כ מחילה לבקש מנהג העושה יחיד שאפילו תשובה ימי י' להם ותיקן ישראל את מחבב שהוא זכרו להחזיר ישראל כל צריכין לפיכך צבור כתשובת תשובתו מקבלים בהם תשובה
שתתקבל כדי בעיו״כ לזה זה ולמחול לרעהו איש בין שלום ולעשות בתשובה ובחיבה בשלום הוא ברוך הקדוש לפני ותפלתן תשובתן ובתנחומא וה 'פרשת לו מתכפר כיצד לחבירו אדם בין קטטה תהיה אם רבינו ילמדנו שרה את פקד אין לחבירו אדם ושבין מכפר יו״כ למקום אדם שבין עבירות רבותינו שנו כך
א״ר יעשה מה עליו קיבל ולא לרצותו הלך ואם לחבירו רצה שי עד מכפר יו״כ חבירך על מרחם שאתה הימים כל בידך מסור יהא זה סימן דורמסקית בן יוסי
מרחמים לך אין חבירך על מרחם אינך ואם מרחמים לך יש א״ר יעשה ומה ובין ביני היתה קטטה להם ויאמר א' שורה ויעשה אדם בני י' יביא שמואל
עליו ומרחם עצמו שהשפיל רואה והקב״ה עליו קבל ולא לרצותו לכתי וה חבירי נפשו פדה בתריה כתיב מה וגו' וישר חטאתי ויאמר אנשים על ישור שנאמר
בשחת. מעבור
8 תרו סימן הכיפורים יום הלכות חיים אורח )טור
חבירו עם אחד כל שלם ישראל כל לב שיהא כדי כן …ועושין מקום יהיה ולא
עליהם לקטרג לשטן נמצא שלא סמאל ראה ר״א מפרקי ט״ו בפרק איתא והכי
כמלאכי בארץ אחד עם לך יש העולם רבון ואומר הכפורים ביום בישראל חטא
ביה״כ, רגל יחיפי ישראל רגל-אף יחיפי השרת מלאכי מה השרת, מלאכי מה
ביום רגליהם על ין עומד קפיצה להם אין ישראל אף קפיצה להם אין השרת
חטא, מכל נקיים ישראל כך חטא מכל נקיים השרת מלאכי מה הכפורים, מה מן עדותן שומע והקב״ה הכפורים ביום ישראל כך ביניהם שלום מה״ש
עליהם: ומכפר המקטרגין
9 ) תניא– מלאדי זלמן שניאור הרב ( לב) פרק אמרים ליקוטי
שמחת תהיה שמחתו רק בעיניו ונמאס נבזה גופו להיות הנ״ל ' הדברי קיום ע״י והנה נפש לכל כמוך לרעך ואהבת מצות קיום לידי לבא וקלה ישרה דרך זו הרי לבדה הנפש יודע מי והרוח והנפש אצלו ומתועב נמאס שגופו מאחר כי קטן. ועד למגדול מישראל
לכולנה א' ואב אימות מת שכולן בשגם חיים. באלקי' ומקורן בשרשן ומעלתן גדולתן מחולקי שהגופים רק אחד בה' נפשם שורש מצד ממש אחים ישראל כל נקראו.'ולכן ביניהם אמיתית ואחוה אהבה להיות אפשר אי טפלה ונפשם עיקר גופם העושי' ולכן ואידך כולה התורה כל זהו זו מצוה קיום על הזקן הלל וז״ש לבדה. בדבר התלויה אלא
כו הוא.'פירושא מעלה הגוף על הנפש ולהעלו' להגביה הוא התורה כל ושורש יסוד י כ כמ״ש ישראל בכנסת ב״ה א״ס אור להמשיך וגם עלמין דכל ושרשא עיקרא עד מעלה ח״ו פירוד כשיש ולא דוקא באחד אחד למהוי ישראל כל נשמות במקור דהיינו לקמן
כולנו אבינו ברכנו וכמ״ש פגים באתר שריא לא דקב״ה בנשמות פניך באור כאחד
באריכות במ״א: וכמ״ש בתורה בחבירו היינו שישנאהו. לרבו לומר וגם לשנאותו מצוה שחטא בחבירו שרואה שמי בגמ' ומ״ש מחטאו שב לא ואעפ״כ ובמצות בתורה שאתך עם עמיתך את תוכיח הוכח מצות בו קיים וכבר ומצות
חבירו שאינו מי אבל חרדים בס' כמ״ש של מתלמידיו הוי הזקן הלל אמר ע״ז הנה אצלו מקורב ואינו
ולכן ועבודתו ה' מתורת הרחוקים שאף לומר לתורה. ומקרבן הבריות את אוהב וכו' שלום אוהב אהרן ועבודת לתורה לקרבן יוכל ואולי האי וכולי אהבה עבותו' בחבלי למשכן צריך בעלמא בריות בשם נקראי'
שמצוה מעונותיהם שבו ולא והוכיחם אליו המקורבים וגם ריעים אהבת מצות ר שכ הפסיד לא לא והן 'ה אמת הן ושתיהן ג״כ לאהבם מצוה לשנאותם שנאה- שבהם הרע מצד ואהבה- שבהם הגנוז הטוב בחי' מצד גלות בבחי' היא כי עליה בלבו רחמים לעורר וגם האלקית נפשם המחיה שבתוכם אלקות ניצוץ שהוא
ליעקב ממ״ש כנודע האהבה ומעוררת השנאה מבטלת והרחמנות ברשעי' עליה גובר ה מס״א הרע בתוך שאין והאפיקורסים המינים על אלא וגו' שנאתים שנאה תכלית דה״עה אמר [ולא אברהם את פדה אשר
דשבת ט״ז ר״פ בגמרא כדאיתא ישראל באלהי חלק: ]להם
10 ) הראי״ה– מועדי צא (עמ' צבי)נריה משה הרב
שנה מדי את לבקר נוהג זצ״ל חרל״פ הגרי״מ היה, הכיפורים יום למחרת בשנה,
הרגיש והוא, רבה בשמחה שרוי הרב את מצא האחרונות, השנים באחת. הרב שנה בכל אצלו לראותו רגיל שהיה ממה יותר, הרבה היא שמחתו. שהפעם ואמר פתח בעצמו הרב אולם הדבר, לפשר לשאול לעצמו הרשה שלא: אלא
למדנו עושה". זו מה "ולשמחה אגלה ולו שמחה, מלא אותי רואה דאי ו כבודו
אין במשנתינו חכמים לדעת ורבי, חכמים שנחלקו ב) (פ״ה, יומא מסכת בסוף הכיפורים יום בברייתא רבי לדעת ואילו התשובה, עם אלא מכפר הכיפורים יום
זה ם כיפורי ביום והנה כחכמים. הלכה פוסקים ואנו תשובה, בלי גם מכפר ואסלח הדין, משורת לפנים בי, שפגעו אלה כל כלפי שאנהג עצמי, אצל פעלתי בי ולפגוע להמשיך ובדעתם בתשובה, חזרו לא אם גם גמורה במחילה. להם
מדה כנגד ובמדה הדין, משורת לפנים הקב״ה ינהג אתי שגם אני בטוח ומעתה
ב לשוב זכיתי לא אם גם עוונותיי, כל על לי יסלח הוא אף ו לפני שלמה תשובה
לבי ישמח זאת. ועל
נשלח על ידי: שי
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה