**על טרנד הפּוֹרְטְרֶט ב-AI, אסיר שחוזר לכלא ונשיאים לאנשים שקופים / אבינדב אבוקרט**
ראיתם את הטרנד שבהם מבקשים מה-AI להכין ציור בעיפרון על פי כל מה שהוא יודע עליך? טרנד שהגיע אחרי תמונת קומיקס מוגזמת, רוסט עוקצני על האישיות שלך, דמות שלך מהתנ״ך ועוד ועוד…
הטרנדים הללו מתחלפים, אבל כולם מצליחים לסחוף אחריהם המונים, מסיבה אחת: רצון בהכרה. כולנו מחפשים שיכירו אותנו, שיכירו בנו, שישקפו לנו כמה העשייה שלנו משמעותית, איזה צבע אנחנו מביאים לבריסטול הגדול של מקום העבודה שלנו או המשפחה והקהילה.
וה-AI עושה את זה. בגמלוניות מצוירת, בסילוף קל, בשמלאץ מוגזם — אבל הוא מציב מראה עבורנו, משקף לנו שמישהו שם לב למה שאנחנו עושים בחיים.
\*
הרב יצחק דוד גרוסמן — חתן פרס ישראל למפעל חיים — ביקר פעם אסיר בכלא. הוא שאל אותו מדוע הוא מורשע כל פעם מחדש וחוזר למאסר. כך ענה האסיר: ״אני ללא משפחה וחי ברחוב, איש לא סופר אותי ולא אכפת לו אם אעלם. פה בכלא, כולם מכירים אותי, סופרים אותי 3 פעמים ביום ואם אעלם — כולם ישימו לב. אז אני חוזר לכאן…״
\*
פרשיות השבוע מספרות על נשיאי 12 השבטים שספרו את עם ישראל, כל אחד את השבט שלו. מיד לאחר הספירה, הם הבחינו בחלשים בשבט — הם דאגו להקריב קרבנות עבור החוטאים ולתקן את ענייניו עבור האנשים האפורים והשקופים.
\*\*\*
מנהל טוב הוא כמו נשיא שבט, כזה שעושה מדי פעם ספירה שכל כולה סיפור, מצייר עם העובד מה ירצה לעשות כשיהיה גדול, ומשקף לו שהוא לא שקוף.
נשלח על ידי: אבינדב אבוקרט
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה