תשפ״ו במדבר
**1. במדבר רבה פרשה ב סימן יז**
זמן כל זמרא בן יוסי רבי בשם ר״א שנמנו — חסרו לצורך שלא, חסרו לא לצורך. ישראל ואי משה בימי לצורך נמנו זמן זה בדגלים, הארץ ובחילוק. ושלא דוד בימי לצורך, ושלא.
**2. מסכת ברכות עמוד ב דף סב**
רבי אלעזר מנחה: אמר בי ירח אם הסיתך ה׳, אמר ליה הקדוש ברוך הוא לדוד מסית — קרית שאפילו בדבר מכשילך אני? הרי תינוקות של בית רבן יודעים אותו, דכתיב כי תשא, ונתנו איש לפקדיהם ישראל בני ראש כפר נפשו, וכתיב שטן על ישראל ויעמד וגו׳ מיד.
ויסת דוד את ישראל לאמר לך מנה בהם. וכיון דמנינהו לא, שקל מינייהו כופר, דכתיב ויתן ה׳ דבר בישראל. ועד מועד עת מהבקר. ובהשחית, ראה ה׳ וינחם. ראה? מאי… ומסתברא כמאן דאמר, ראה בית המקדש, שנאמר אשר יאמר היום בהר ה׳ יראה.
**3. הפקודים**
שמות פרק ל פסוק יא-יב (פרשת כי תשא)
שמות פרק לח פסוק כה-כח (פרשת פקודי)
במדבר פרק א פסוק א-ג (פרשת במדבר)
במדבר פרק כו פסוק א-ד (פרשת פינחס)
שמואל ב פרק כד
דברי הימים א פרק כא
**4. שו״ת יביע אומר חלק י חו״י סימן מ**
בענין מפקד העם בארץ ישראל. סיון תשל״ב. הנה יש כמה לצדד בקצרה ואכתבם הנה בס״ד. ״בן פרת״ לפ״ק יוסף. הנה, צדדי היתר. וכתב הרב, רש״י בריש פרשת כי תשא פירש. רבינו אליהו מזרחי שם נראה שם, לומר דדוקא כשמונים אותם בלי שקלים, כשכל ישראל נמנין יחד שולט בהם נגף, וכדכתיב כי תשא ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם וכו׳, אבל כשמונה מקצת ישראל, לפיכך כשמנה דוד לכל ישראל ויהודה, כשפקד בהם הרע עין ובא עליהם דבר, ואילו שלח את העם בידי יואב שליש ושליש ושליש בידי אבישי הלכו, לא שלט בהם הרע עין, אדרבה הלכו ונצחו במלחמה.
(והנחלת יעקב הקשה על הרא״ם מיומא ב. ששאול מנה אותם בטלאים. וקשה מאד לומר שהרא״ם נעלם ממנו זה כל. וצריך לומר דדוקא לענין הנגף דאורייתא ושליטת איסורא קאמר, אה״נ אבל דאסור מדרבנן… וכן מפורש מצאתי להגר״י עייאש…)
ונבוא אל דברי הכלי יקר (ר״פ במדבר ד״ה כל), ואחרי הודיע ה׳ אותנו את זאת, נכונה סברא על ישראל שמה, שפירש י״ר שקלים, שמספר שחלקו עליו הרבה מהמפרשים ואמרו זה היה בלא שקלים. ונ״ל דדוקא הטעם, שהיה הראשון במנין, סמוך למעשה העגל, היה דבר חידוש על ריבוי מספרם, ולא מצרימה ירדו נפש בשבעים הוחזקו, ואדרבה נראה היה במספר רב, ומבלי שנתמעטו, מעוצר רעה ויגון, והשלכת הבנים ליאור, שולט הרע עין בהם, ואבל מבלי שקלים היה, אלא בשאר מספרים שלאחר מכן שאינם שייך ליתר דיוק, וכבר הוחזקו בעם רב, לא חשש נגף ועין הרע. ע״ש.
ולפי״ז הדין שהוא בנידוננו, שמספר האוכלוסיא ידוע בערך ידי מרשם התושבים ומס הכנסה וכיוצא בזה, ואין המפקד אלא ליתר דיוק, וגם לדעת שהמצב הכלכלי של המשפחות שייך, לא שישלוט הרע עין בהם, הפנים שבמשרד יודעים יותר או פחות, מספר האוכלוסיא, אלא שרוצים לדעת את מספרם במדויק, לשם צרכי אוכל נפש, כלכלה ייצוא ויבוא, חיים שונים ואגרת, חינוך לבתי הספר, נפשות המשפחה, והכל כדי להתחשב במספר. וכן יש לצרף מ״ש ע״י כתב. נעשה כתב ג הרלב״ע שעל ידי כתב מותר. וכן פסק כיו״ב הגאון בעל פאת השלחן משקלוב…
**ספר משה? למה**
**5. במדבר רבה פרשה א סימן יא**
א״ר פנחס בר אידי מה כתיב בראש הספר — שאו את ראש כל עדת בני ישראל. לא נאמר גדל ראש את אלא שאו ראש את, כאדם האומר לקוסטינר סב רישיה דפלן. כך נתן רמז למה שאו ראש את — אם יזכו יעלו לגדולה, כמה דתימא (בראשית מ) ישא פרעה את ראשך והשיבך על כנך. אם לא יזכו ימותו כלם, כמה דתימא ישא פרעה את ראשך מעליך גלוי והיה המקום על העץ אותך ותלה. וינטלו ראשיהן שימותו כולם במדבר.
**6. הקדמה דבר העמק לבמדבר**
אכן עיקר ההפרש הזה היה ניכר בשני ענינים שהיו הפקודים שוים בחומר המעשה ונשתנו בצורת הליכות המעשה. משום כך. הכי בפעם הראשונה היה על פי סדר הדגלים מד׳ רוחות כמרכבה לשכינה. והיה ראש הדגל אפרים וקודם למנשה. ולא כן בפקודי פרשת פינחס בשנת הארבעים. כמש״כ בפנים ב׳ כ׳ כ׳.
**ספר דוד? למה**
**7. רמב״ן פרשת במדבר**
כי בדוד מספר מפקד העם (ש״ב כד ט), ואמר, כי בפקידת ידע מספרם, הוא רחוק הכופר, במה שאמר הכתוב שיזהר דוד אצלי שלא יהיה בהם נגף בפקוד אותם (שמות ל יב). ואם אולי דוד טעה, למה לא עשה יואב, והוא דבר המלך נתעב אצלו שקלים, והיה אמר לו למה יבקש זאת אדני, ולמה לא לישראל לאשמה (דהי״א כא ג). אבל דעתי, כפי שקלים לא יחטא ימנם. היה הקצף עליו בעבור שמנאם שלא לצורך, ולא עושה בהם דבר כי לא היה יוצא למלחמה על עם רב, רק לשמח לבו שמלך בעת ההיא, והוא מאמר יואב (ש״ב כד ג) ה׳ אלהיך יוסף כהם ואדוני וכהם העם פעמים מאה למה חפץ אדוני בדבר הזה.
**8. שדה מרומי ברכות דף סב עמוד ב**
אבל כאן לא היה כלל טעות, אלא תשוקה עצומה למנות ישראל ויהודה, מה שאינו נכון, אפילו ע״י דבר אחר אם לא לצורך מצוה. וזהו וכיון הגמ׳ לאותה תשוקה, וקאמר עבירה כמו שלא שקל מינייהו כופר, דמנינהו פי׳, עבירה גוררת, שתחילת המנין היה באיסור.
**9. שו״ת יביע אומר חלק י חו״י סימן מ**
ובעיון יעקב (ברכות סב ב) כתב, שאדונינו דוד, סבור היה שדוקא במדבר היו צריכים למחצית השקל כדי למנותם, אבל בארץ ישראל ובדורו, שהיה דומה יפה וקדושים, כמו שהיו עוסקים בתורה, הם, במדרש תהלים (פרק נז) שאמרו, כאשר קם דוד בחצות הלילה ועוסק בתורה, היו שומעים קול הכנור שלו ואומרים, ומה ישראל מלך ישראל קם בחצות הלילה ועוסק בתורה, אנו על אחת וכמה וכמה. ואפילו התינוקות היו יודעים לדרוש את התורה בפנים מ״ט טמא ובמ״ט פנים טהור (מדרש תהלים פרק יב). ואין הרע עין שולט בהם, וקרוב לשקלים אינם צריכים. כתב לזה הגרי״ח בספר… ע״ש.
(ברכות שם) שדוד היה סבור, שישיבת ארץ ישראל, זכות ישראל שבארץ שמגינה עליהם, ואין צורך בכופר כדי שלא תשלוט הרע עין בהם…
**הצעה: **
מפקד לצורך טכני כמו חלוקת הארץ או אוכלוסין — מותר שהוא בימינו ואין בו סכנה. המפקד הבעייתי הוא מפקד שנעשה לשם כבוד ישראל. משה מצטווה לעשות מפקד בתחילת המדבר, אבל זה הולך לצורך, ודוד רצה להיות במדרגה הזו. אבל זה הולך לא, הפספוס הזה מ״צורך״ ל״שלא לצורך״ ודווקא אצל דוד הולך לא, ודווקא המפקד של דוד מביא תיקון גדול של בניית המזבח במקום המיועד לו. כלומר — המפקד של דוד דווקא בדיעבד היה לצורך.
נשלח על ידי: עמנואל נהון
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה