**בין הר הקודש להר מירון: להחזיר את הכתר לירושלים**
ג׳ימיני שטרן
הפולמוס שהתעורר לאחרונה סביב מודעת "תנועות הר הבית" חשף פצע פתוח בשיח הציבורי היהודי. בעוד המבקרים ממהרים להגן על מסורת הדורות במירון, נדמה שהם מחמיצים את שורש הכאב ואת עיקר הטענה. לא מדובר במלחמה נגד הילולת הרשב״י, אלא במאבק על סולם הערכים היהודי.
**1. לא עבודה זרה, אלא הטיית הציר**
הניסיון לצייר את הביקורת כאילו היא מאשימה את העולים למירון ב״עבודה זרה״ הוא הסחת דעת מהנושא האמיתי. הטענה המרכזית היא תורנית והיסטורית: הסחת עיקר הקדושה.
כבר לפני קרוב למאתיים שנה, הזדעק החתם סופר בתשובתו המפורסמת (יו״ד רל״ג) נגד קביעת מירון כמקום עלייה לרגל, וראה ברעידת האדמה שפקדה את צפת אות אזהרה. הוא תמה: כיצד ניתן להפוך מקום שאינו בית המקדש למוקד של ״עלייה לרגל״? הבעיה אינה בכיבוד צדיקים, אלא ביצירת ״תחליף״ לירושלים.
**2. ירושלים אינה ניתנת להמרה**
המסורת של העלייה למירון, ענפה ככל שתהיה, אינה יכולה לשמש תשובה לשאלת אובדן המרכזיות של ירושלים. בשנים האחרונות אנו עדים לתופעה מדאיגה: מסע פרסום אגרסיבי שהופך את מירון ל״הר הקודש״ דה-פקטו.
כאשר נשמעים קולות המכתירים את מירון כ״מקום הקדוש ביותר בארץ ישראל״, זו אינה רק טעות הלכתית – זוהי פגיעה בציפור הנפש של היהדות.
ירושלים היא המקום עליו נאמר ״לשכנו תדרשו ובאת שמה״.
הר הבית הוא המקום ממנו לא זזה שכינה מעולם.
אין צדיק, קדמון ככל יהיה, ואין הר, נישא ככל שיהיה (בין אם זה במירון ובין אם זה באומן), שיכולים להמיר את קדושת המקדש.
**3. קנאת ירושלים**
מי שבוחר שלא לעלות להר הבית מטעמי הלכה, חייב להישמר שבעתיים שלא להחליף את הכמיהה למקדש בנהייה אחר קברי צדיקים. הפיכת מירון למרכז הכובד הדתי יוצרת מציאות שבה ירושלים נזנחת בקרן זווית, וההתלהבות הדתית מתנקזת למקומות שלא צוונו עליהם בתורה.
עלינו לקנא לכבודה של ירושלים. המאבק אינו נגד המסורת במירון, אלא נגד השכחה. עלינו לזכור ולהזכיר: כל הדרכים צריכות להוביל לירושלים, וכל התפילות צריכות לעלות דרך שער השמיים שבהר הבית. כל תחליף, נוצץ ומרגש ככל שיהיה, הוא בבחינת נסיגה מהיעד המרכזי של עם ישראל.
״מִצִּיּוֹן מִכְלַל יֹפִי אֱלֹהִים הוֹפִיעַ״ – ולא משום הר אחר בעולם.
נשלח על ידי: יצחק שטרן
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה