בס״ד
**״כי הוא חייך״**
(יט) הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ:
(כ) לְאַהֲבָה אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדָבְקָה בוֹ כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ לָשֶׁבֶת עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְקֹוָק לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם: פ
תרגום יונתן (כ) לאהבה את יי אלהיכם לִשׁמוע למאמרו ולהִתקרב ליראתו כי תורה שאתם עוסקים בה היא חייכם בעולם הזה ואריכות ימיכם בעולם שיבוא ותִתאספו בסוף הגלות ותשבו על האדמה שׁנִשׁבע יי לאבותיכם לאברהם ליצחק וליעקב לתת להם:
אבן עזרא (כ) כי הוא חייך — על דעת המפרשים, שהוא שב אל קול השם. ולפי דעתי, שהוא השם, כאשר אמר המשורר, ה׳ ישעי (תה׳ יח, מז) ואלהי חסדי (שם נט, יח), ומגני (שם יח, ג) וחרבי.
חזקוני (כ) כי הוא חייך — אהקב״ה קאי.
ספורנו כי הוא חייך. כי הדבוק בו הוא סבת החיים הנצחיים. ואורך ימיך לשבת על האדמה. ומזה ימשך גם כן אורך ימיך לשבת על האדמה בחיי שעה.
תניא פרק מד אך אחת היא אהבה הכלולה מכל בחי׳ ומדרגות אהבה רבה ואהבת עולם והיא שוה לכל נפש מישראל וירושה לנו מאבותינו. והיינו מ״ש הזהר ע״פ נפשי אויתיך בלילה וגו׳ דירחים לקב״ה רחימותא דנפשא ורוחא כמה דאתדבקו אילין בגופא וגופא רחים לון וכו׳. וז״ש נפשי אויתיך כלומר מפני שאתה ה׳ נפשי וחיי האמיתים לכך אויתיך פי׳ שאני מתאוה ותאב לך כאדם המתאוה לחיי נפשו וכשהוא חלש ומעונה מתאוה ותאב שתשוב נפשו אליו וכן כשהוא הולך לישן מתאוה וחפץ שתשוב נפשו אליו כשיעור משנתו כך אני מתאוה ותאב לאור א״ס ב״ה חיי החיים האמיתיים להמשיכו בקרבי ע״י עסק התורה בהקיצי משנתי בלילה דאורייתא וקב״ה כולא חד.
זוהר ויקרא סז. ר׳ חייא פתח (ישעיה כו) נפשי אויתיך בלילה אף רוחי בקרבי אשחרך וגו׳, נפשי אויתיך בלילה נפשי אותך בלילה מבעי ליה מאי נפשי אויתיך, אף רוחי בקרבי אשחרך, ישחרך מבעי ליה, אלא הכי תאנא קודשא בריך הוא רוחא ונפשא דכלא וישראל אמרי נפשי ורוחי אנת, בגין כך אויתיך לאדבקא בך ואשחרך לאשכחא רעותך.
עולת ראיה, יגדל — החיים שאנו קוראים למעמד של עמידה הם רק חיים בשם מושאל, כלומר שוללים בפנים ידועים את מר המות, וק״ו החיים של הירידה, הם רק חיים בתיאור פרטי ומוגבל. אבל תאר החיים בשלמות צביונם, התאר חי באמת מונח הוא על תכן שיפעת החיים הולכת ומתוספת בו תמיד, והולך הוא מחיל אל חיל. וברכת החיים הזאת ומקורה בעולמים כולם הוא רק אור אלהים חיים.
פסחים מט: אמר רבי אלעזר: עם הארץ אסור להתלוות עמו בדרך, שנאמר כי הוא חייך וארך ימיך, על חייו לא חס — על חיי חבירו לא כל שכן.
---
**מהלך בתמצית**
הפרשה מלאה בתשובה כו׳ לפני ראש השנה.
בפסוק האחרון ״כי הוא חייך״ — בפשט אפשר להבין על התורה, או שמיעה בקול ה׳. אך האבן עזרא ועוד הרבה פרשנים — הכוונה לקב״ה.
וזה דרך לתשובה. יש דבר אחד שלא צריך לשכנע בן אדם — וזה לרדוף אחר חיים, מה שנותן לו חיים הוא רץ. כו׳ אם נתפוס את הקשר לקב״ה כמקור של חיים, התשובה תהיה קלה.
בתניא מד — נפשי איויתיך בלילה. ע״פ הזוהר, שמדייק שהיה צריך להיות כתוב ״איויתך״ — הנפש שלי איוותה אותך. אך כתוב ״איויתיך״, בפניה לנוכח. לכן הזוהר מסביר — אתה הקב״ה שאתה נפשי, איויתיך.
הרב קוק — יש חיים שהם רק לא למות. אבל חיים אמיתיים — זה להוסיף כל יום, כל שנה, מה חדש.
בר״ה — זכרנו לחיים וכו׳ — שנזכה לחיים אמיתיים כו׳.
בפסחים — עם הארץ אל תתלווה אליו בדרך, על חייו לא חס על חיי חבירו חס? ומביאים הפסוק הנ״ל כי הוא חייך. כלומר, מי שלא דבק בה׳ יש סימן שאלה על הערך שהוא נותן לחיים — בין שלו ובין של אחרים.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה