עקב פרשת – ברכת המזון והתיישבות בעזה
ברכות ממנו נהנים שאנחנו דבר על הברכות הן הנהנין. ברכות — שלושה סוגי ברכות יש לנו: ברכות השבח וההודאה — הן ברכות המשבחות את הקב״ה על דברים מסויימים, כמו על שחונן לאדם דעת, כמו על הים הגדול וההרים הגבוהים, וכהנה רבות לדוגמה. סוג שלישי של ברכות הן ברכות המצוות — המורות שהדבר שאנחנו עושים נעשה בגלל מצוות ה׳ עלינו, ולא כדבר צדדי. לדוגמה — הדלקת נרות שבת, ולא בשביל לגרש שדים.
הדבר המעניין הוא שכל הברכות שתיקנו לנו חכמים הן מצווה. ומהי הברכה היחידה שהיא מן התורה? זו ברכה אחת, וברכה זו קשורה לשבחה של ארץ ישראל. בוא נקרא את ההקשר שבו מופיעה מצווה זו — ברכת המזון:
״וְשָׁמַרְתָּ אֶת מִצְוֹת ה׳ אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וּלְיִרְאָה אֹתוֹ. כִּי ה׳ אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה: אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר. אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן. אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ. אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם לֹא תֶחְסַר כֹּל. אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַחְצֹב נְחֹשֶׁת. וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה׳ אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ. הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת ה׳ אֱלֹהֶיךָ לְבִלְתִּי שְׁמֹר מִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם. פֶּן תֹּאכַל וְשָׂבָעְתָּ וּבָתִּים טֹבִים תִּבְנֶה וְיָשָׁבְתָּ. וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְיֻן וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה לָּךְ וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ יִרְבֶּה. וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה׳ אֱלֹהֶיךָ הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים. ״
מה הקשר בין האוכל שאנחנו אוכלים לארץ ישראל? וכי אדם שנמצא בחו״ל לא מברך ברכת המזון? נסביר — האוכל הוא תודה לאדם למי שנתן לו את האוכל.
מה מטרת הברכה? בברכות השבח — לזכור מי נתן לנו את האוכל. בברכות הנהנין — לזכור מי נתן לנו את כל יופי הבריאה. במצוות — לזכור את מטרת המעשה שאנחנו עושים. אם אכלת ושבעת, ממש אתה יכול לעשות מזה ״צימעס״. הבן שחי מזכיר על הסדר — באכילתו ממש ניצל הוא את העובדה שאכל, כדי בעבר זכרנו שדי עושים. חי איש הבן לא הכיר את כל התחכומים להתעלות. רבות מעלות בשמים ביראת ואהבת ה׳ — שהתורה, הברכה היחידה מן התורה, לא רק לברך כביכול ״לחמניות מזונות״, שמביאים על המזבח, המקדש, והגאולה השלמה מתפללים על בית.
בכל אופן, אתה יכול לאכול ולהיות כך כל כך ״מלא״ מעצמך, עסוק רק בהנאת כריסך, ושוכח מי נתן לפניך את האוכל המשובח הזה השבוע. עשירה גויה שטסה פירסמה על שיגעון זה — לאכול כדי לאכול עוגה שהיא אוהבת באיזו מדינה אחרת וחזרה במטוס. כמה יכול אדם להיות מכור להנאותיו שלו? אין כדוגמה שאפשר להגיע לשם. אבל גם אפשר להגיע לשבח הגדול לה׳ על אשר נתן לנו.
אז מה אני מבקש לזכור בברכת המזון? ישנן ארבע ברכות בברכת המזון:
1. הברכה הראשונה היא ברכה שתיקן משה רבינו עליו השלום — הזיכרון הפשוט שה׳ זן ומפרנס אותנו. ברכה שיסודה הוא מאדון השלום! אדם המברך ברכת המזון מברך ומכיר שהוא אכל. לא פחות! למשה רבינו עליו השלום, שלא זכה להיכנס לארץ ישראל, לא היה האוכל שאכל רק האוכל. חז״ל שציוונו.
2. והברכה השניה שתיקן יהושע בן נון שנכנס לארץ — ברכת הארץ. ״על הארץ ועל המזון״. מה הקשר בין ארץ ישראל לבין האכילה?
ישנו הבדל בניסוח בברכה מעין שלוש בין הספרדים לאשכנזים. ״…והעלנו לתוכה ושמחנו בבניינה, ונאכל מפריה [ונשבע מטובה] ונברכך עליה בקדושה ובטהרה. ״
התכלית היא לא רק הברכה, אלא גם האכילה. אם אדם מברך על האוכל ולא אכל — לכן, אם אדם זכה ואכל בארץ ישראל וגם ברך — זה דבר עצום. למה הסיבה גם את זה? הברכה מזכירה לנו לא רק את נותן האוכל, אלא גם למה?
לשוב לארצו, לזרוע, לקצור, לבנות מדינה פיזית, גשמית, מנת על להקים, ולאכול, והכל מתוך קודש וקדושה. לכן גם ברור למה הברכה השלישית מגיעה:
3. ברכת בונה ירושלים — מתקניה דוד ושלמה, מייסדי בית דוד. היא אינה רק מזכירה לנו את הבורא יתברך ויתעלה. ברכת המזון היא ברכת אבטיפוס. היא אינה רק מזכירה לנו [הזן, את] כל הלאומי הוא. [על הארץ] הקומה הגשמית ולהקים לארץ לעלות ולהקים את הקומה הרוחנית [בונה ירושלים].
השבוע קיבלתי תגובות [דהיינו חמות] נזעמות על כך שהעזתי לומר שנשוב לגור בעזה בקרוב. כך כל כך לא הבנתי מה יש לזעום. וכי אני ראש הממשלה או מישהו ממשריו שאני מחליט אם ואיזה אופן יקרה זה. אבל הממשלה תחליט לשוב בשלב מסויים, כי זו הבטחה מאת ה׳, שגם חבל הארץ היפהפה הזה יהיה מיושב על ידינו. ואנחנו צריכים לרצות בכך, ואני רוצה!
האם אני חושב שזה ריאלי? כבר אמרתי לכם אינספור פעמים — עם ישראל הוא עם לא ריאלי. כל התלאות שעברו עליו, עצם קיומו, וכל מלחמות ישראל מאז קום המדינה ובטח ביחס לתכנון אויבינו — לא ריאלי. אפילו בכניסה הרגלית לעזה ואחר כך מה שנעשה בסופו של דבר בעוטף — לא ריאלי לגמרי. ב׳צוק איתן׳ אמרו לנו שתמרון קרקעי פירושו לפחות 100 הרוגים ביום. עם כל הכאב על כל אחד ואחד מבניו של הקב״ה שנספה, אנחנו לא קרובים למספר הזה. המספר הזה, לדברי המומחים, הוא ה״מספר הריאלי״ — המציאות כלל לא ריאלית.
כשאני מברך ברכת המזון, אנסה להיזכר בשביל מה אנחנו כאן — בארץ ישראל. בשביל מדינה מוסרית, ערכית, קדושה, שהיא ממלכת כהנים וגוי קדוש, להראות לעולם איך נלחמים במוסריות ולהראות לעמים איך. עדיין לנו יש הרבה לאן לשאוף [רמז: הסיוע לחמאס] ואיך מקיימים — הכותב עסוק בימים אלה בשמירה על הגבול דרכו נכנס — אומה מחוברת לה׳ יתברך בעבותות אהבה ושמחה.
וישנה עוד ברכה אחת — הטוב והמטיב, שמדברת על נחמה, כבוד לאומה שאחרי שהרגו ורצחו בנו בצורה מזעזעת. יש לנו נחמה פורתא קטנה, כשיש שזוכים לקבר בישראל בימינו. אנו מחכים לעוד 109, בין חיים ובין אלה שיזכו, שישובו לביתם לקבורה. וזו תהיה תשובה קטנה על חילול השם הגדול שנעשה בטבח המזעזע בביתר ובעוטף.
רבותיי היקרים, אני מדבר על סעודה שלישית. אבל לא — רק אל תמהרו ״לוותר״ על ברכת המזון כי היא לוקחת חמש דקות במקום שלושים שניות. להיפך — תשתדלו לנצל את ההזדמנות, שאתם אוכלים לחם, כדי להיזכר מי אנחנו, מה תפקידנו, ומי ה׳ בשבילנו — ולקיים מצוות עשה מן התורה: ״וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ. ״
שבת של
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה