( אדר משנכנס בשמחה? מרבין 'א)
ערוך והשולחן הרמב״ם על סופר החתם קושיית
א עמוד כט דף 1. תענית
בר שמואל דרב בריה יהודה רב אמר וכו' בשמחה ממעטין אב משנכנס
בשמחה- ממעטין אב שמשנכנס כשם דרב משמיה: שילת אדר משנכנס כך
בשמחה. מרבין
פפא רב: אמר הלכך נכרי- בהדי דינא ליה דאית ישראל ר ב, לישתמיט
מזליה דריע באב, מיניה באדר נפשיה ולימצי מזליה. דבריא
משמיה שילת בר שמואל דרב בריה יהודה רב אמר ותקוה, אחרית לכם לתת ה ברכו אשר שדה כריח בני ריח ראה ויאמר פשתן. וכלי דקלים אלו,'דרב:
של שדה כריח דרב: משמיה ילת ש בר שמואל דרב בריה יהודה רב אמר
. תפוחים
2. רש״י שם
אדר- משנכנס היו נסים ימי לישראל: פורים
. ופסח שלהן. בערכאות בהדיה- ניזיל ותקוה- אחרית לכם ונתתי רב דאיירי איידי
ואזיל נקיט לעיל, . יהודה
דקלים- בבבל מהן שיש מהן, להתפרנס עולא ב): (ט, קמא בפרק כדאמרינן הרבה,
כו דתמרי צנא מלא חזא לבבל איקל.'ע ללבוש. פשתן- כלי
3. ערוך שולחן ג תרפו, או״ח
לתענית זכר ימים, ג' מתענים יש
. אסתר
ה ס״ק תרפו סימן אברהם 4. מגן
מרבין אדר משנכנס ע״ש תכ״ט סי' (ב״י פורים אחר בה״ב פירוש ימים. ,)ג'
באדר… ישפוט עכו״ם עם דין לו שיש ומי בשמחה
5. חתם שו״ת קס סימן חיים) (אורח א חלק סופר
… תנן ע״ב] [כ״ו תענית שלהי דבמתני' סע״א [כ״ט ]בגמרא בשמחה ממעטין אב משנכנס וכו אב שמשנכנס 'כשם רב ואמר
לי ולימצי באב מיני' לשתמיט נכרי בהדי דינא לי' דאית ישראל בר האי הלכך פפא 'וא״ר בשמחה מרבים אדר משנכנס כך.
. באדר מנכרי. דלשתמיט הא כתב ולא כתב [ה״ו] מתענית פ״ה והרמב״ם ממעטין אב משנכנס
דלשתמיט הא. וכתב הוסיף א'] סעיף תקנ״א [סי' ט״ב בהלכות בש״ע אמנם
מגילה בהלכות ואמנם הש״ע ולא הרמב״ם כתב לא סק״ה תרפ״ו [סי' והמג״א לנכרי דלימצי הא ולא בשמחה דמרבים ]הא
, הביאו להשמ טעם לידע וצריך: זו טה
הרמב״ם שיטת יישוב המאירי שיטת פי על והערה – לישראל מזל "אין פי״הגמרא על
6. הריטב״א חדושי ב כט, תענית
הני לישראל מזל שאין גב על ואף מזליה. דברי עד וכו' ישראל בר הילכך פפא רב אמר [וכו'] אב משנכנס שאמרו כשם גמ'
ימים בשאר מילי ש מזל יש אלו חדשים בשני אבל עוד, ואפשר השמים מן עלינו נגזר כן הגזירה על אלא דוקא לאו דמזל
אדם בני בלשון מזל. קרי
7. תוספות שם
נכרי בהדי דינא ליה דאית ישראל בר האי הלכך פפא רב אמר
וכו- 'לישתמיט חובה מגלגלין לעיל דאמר משום פירוש
החייב. ליום
8. מהרש״א שם
מזליה דבריא באדר כו'. מזליה דריע באב אין שאמרו גם ליום וחובה זכאי ליום זכות מגלגלין מ״מ לישראל מזל
לעיל כדאמר: חובה
קס סימן חיים) (אורח א חלק סופר חתם 9. שו״ת
דש״ס ותנאי אמוראי כהני ע״א] [קנ״ו שבת מס' שלהי קיי״ל ואנן לישראל מזל יש ס״ל אפשר פפא דרב ס״ל הוה הש״ע
דנהי לי', לימצי מהכ״ת באדר אבל העולם, דאומות מזלא דבריא למיחש יכא א באב בשלמא וא״כ לישראל, מזל דאין עיון. במעט כנלענ״ד לישראל, מזל אין הא דישראל מזלא בריאות ולענין ריעא, מי אומות דשארי דעמלקים, מזלא דריעא
10 ב עמוד כז דף תענית מסכת למאירי הבחירה. בית
ולהודות להתפלל שראוי הערה הכל בשמחה מרבין אדר משנכנס ך כ בשמחה ממעטים אב שמשנכנס שכמו פירשו ובגמרא זמן… באותו שאירע למה הנאות כפי זמן ובכל עת בכל לאל
11 א עמוד יב דף הוריות מסכת בבלי. תלמוד
ותמרי וסילקא כרתי ורוביא, קרא שתא בריש למיחזי רגיל יהא [לעולם] היא, מילתא סימנא דאמרת: השתא אביי, . אמר
12. הבחיר בית א עמוד יב דף הוריות מסכת למאירי ה
ולא לנחש דומים שהם לפעמים הותרו דברים הרבה לבבו בו לעורר סימן דרך אלא חלילה נחש מדרך ראש בליל שלחנו על ליתן שאמרו והוא טובה להנהגה ענינם שהם תמרי סלקא כרתי רוביא קרא קרכס״ת השנה
הרבה, עולה שגדלתם ומהם מהר שגדלים מהם וכדי
עליהם לומר תקנו נחש דרך לעשות בהם ליכשל א של יקראו בקרא שאומרים והוא לתשובה המעוררים דברים שונאינו יכרתו ובכרתי צדקותינו ירבו וברוביא זכיותינו עונינו יסתלקו ובסלקא העונות והם הנפש שונאי ר״ל
באלו… וכיוצא חטאינו יתמו ובתמרי אינו זה שכל וידוע בתשובה רק לבד באמירה תלוי הדבר שאין הערה אלא
טובים, ומעשים נחש בדרך שנעשים הדברים אבל
באיסורם… פקפוק אין חלילה
13. ב פרק ב מאמר נפש משיב למאירי- התשובה חיבור
יראתו ולשוות רגע בכל השם לזכור התעוררות הגדיל צד ועל קרא בשולחן, לשום הכונה היתה יחטאו לבלתי פנהם, על
כריתות במסכת שאמרו מה צד על תמרי, סלקא, כרתי, רוביא,
הוריות ובמסכת ליחזי היא מילתא סימנא דאמרת השתא,
יטעו שלא צד קרכסת, ועל שתא בריש, איניש סימנא באמרם מרשע לרבותינו חלילה נחש, דרך זה שיהיה היא, , מילתא
ההסכמה היתה והערה הסליחה על יורו דברים עליהם לקרות
התשובה. על
מבלי גם התשובה שהערות בו רוצה היא, מילתא ואמרם הכונה על יעזרו הם עראי ותורת סימן דרך רק תפלה, קביעת
צוו זה ומפני היותם שעם להעיר אוכל, ה בעת לראותם ישלחו ולא הצורך כפי רק ימשכו לא הגוף הנאת אל נמשכים
פניהם. מעל המשפט אימת
של הזמן כולל מה יהונתן ורבנו הר״ן מחלוקת בשמחה" ממעטין אב "משנכנס
14. ז ו- משנה ד פרק תענית מסכת משנה
. ו משנה הלוחות נשתברו בתמוז עשר בשבעה באב בתשעה וחמשה בתמוז עשר בשבעה אבותינו את אירעו דברים חמשה יכנסו שלא אבותינו על נגזר באב בתשעה בהיכל צלם והעמיד התורה את אפוסטמוס ושרף העיר והובקעה התמיד ובטל
העיר ונחרשה ביתר ונלכדה ובשניה בראשונה הבית וחרב לארץ משנ: בשמחה ממעטין אב כנס
בתוכה להיות באב תשעה שחל שבת ז. משנה באב תשעה ערב השבת כבוד מפני מותרין ובחמישי ומלכבס מלספר אסור בכפיית מחייב יהודה רבי ישנה אומר גמליאל בן שמעון רבן יין ישתה ולא בשר יאכל לא תבשילין שני אדם יאכל לא
חכמים לו הודו ולא: המטה
15. ת תעני רי״ף ב ט,
'מתני … אב משנכנס
בשמחה ממעטין שבת להיות באב ט' שחל
בתוכה לספר אסורין מותרין ובחמישי ולכבס
השבת כבוד: מפני
16. הרי״ף (על )ר״ן שם
בשמחה ממעטין אב משנכנס. מתני' ( החולץ בפ' ועד מר״ח כלומר הזה לזמן קודם תניא א )מג
עושין ואין כונסין ואין ומארסין וליטע לבנות מ וליתן מלישא בעסקיהם ממעטין העם התענית שמחה איכא סעודה בלא ונישואין שמחה ליכא סעודה בלא דאירוסין משום מ״ט אירוסין סעודת:
כותלו היה אם אבל שמחה של בבנין דאיתמר הדא ריב״ל אמר הושעיא ר' אמר בירושלמי וגרסי' ובונהו סותרו גוהה התם וגרסי' בט״ב אפי' אמר ושמואל ויקדמהו אחר יבא שלא: יארס
17. א עמוד ל ב- עמוד כט דף תענית
דתניא… היא, תנאי ועד חדש מראש ולכבס לספר ואסור כולו החדש כל אומר: יהודה רבי מאיר. רבי דברי התענית,
אינו אומר: גמליאל בן שמעון רבן אסור. אותה אלא אסור
בלבד. . . שבת דכתיב דרשו, אחד מקרא ושלשתן יוחנן: רבי אמר
ושבתה". חדשה חגה משושה כל "והשבתי התענית– ועד חדש מראש דאמר מאן מחגה מחגה- [רש״י:
חג. ] שנקרא חדש ראש דהיינו חגה מן טעמא יליף כלומר,
מחדשה. אסור– כולו ש החד כל דאמר ומאן
משבתה. אסור- כולה השבת כל דאמר ומאן רבא ואמר גמליאל. בן שמעון כרבן הלכה רבא: : אמר אשמועינן דאי וצריכא, לקולא. ותרוייהו מאיר. כרבי הלכה
מאיר- כרבי הלכה חדש מראש אפילו אמינא: , הוה אשמועינן ואי גמליאל. בן שמעון כרבן הלכה לן קמשמע
גמליאל- בן שמעון רבן כ הלכה אפילו אמינא: הוה
מאיר כרבי הלכה לן קמשמע. לאחריו,
18. הרי״ף על מלוניל יהונתן רבינו שם
לנשואין ובתו בנו שישיא לו אירע אם כלומר בשמחה ממעטין אב, משנכנס אב בחדש שכן וכל החופה בשמחת ממעטין
רשות. שהיא מרעות בשמחת. .
- מיניה נשמיט לדין עמו יבא שלא בדברים ידיחנו כלומר אב חדש בכל ישראל לשונאי לפורענות מוכן אב שחדש. לפי
בהדיה ניזיל, באדר ידחנו ולא בדין ויזכה ישראל לטובת מוכן חדש. שהוא
19. ב א- סעיף תקנא סימן חיים אורח ערוך שולחן
מזליה… דריע מיניה לישתמיט כותי, בהדי דינא ליה דאית ישראל ובר בשמחה; ממעטין אב. משנכנס א סעיף
שמחה. של ובבנין ובמתן במשא ממעטים התענית עד. מר״ח ב סעיף
20 ב ס״ק תקנא ברורה. משנה
מיניה- לישתמיט ועכ״פ אלול [ב] ר״ח עד
ט״ב אחר: עד
21 ב ס״ק תקנא סימן הציון. שער
מקרבן הוא וכו פנים כל ועל שכתב ומה,', ירוחם רבנו בשם אברהם מגן באב: ט' אחר עד דדי הקדוש, מזוהר דמוכיח ד, בפרק נתנאל
הדקדוק ים "מ״כשם – האבלות על בשכר שמדובר "ו״מלהרבות ובזה השו״ע דעת לבאר יש
22. ה׳תשנ״ב תרומה קודש ושבת ו' ה' ד' לילות משיחות. בס״ד.
והדין הציווי כשישנו אדר, לחודש ובהכניסה בתחילת בעמדנו מזלי "בריא זה ובחודש בשמחה", מרבין אדר "'ש״משנכנס
בברכות במיוחד אז מתברכים שבנ״י מובן במילא. דישראל.
בגמרא איתא מזו: יתירה דאית ישראל בר "הלכך בשמחה", מרבין אדר משנכנס כך בשמחה ממעטין אב שמשנכנס "כשם
לישתמיט נכרי בהדי דינא לי' ההשוואה תוכן מהו ולכאורה: מזלי'". דבריא באדר נפשי' ולימצי מזלי' דריע באב מיני'
אדר בחודש השמחה גודל את ממעיט ה״ז לכאורה כו'", מרבין אדר משנכנס כך כו' ממעטין אב שמשנכנס "כשם! בגמרא
שמיעוט ללמד, בא שמחה" ב מרבין אדר משנכנס כך בשמחה ממעטין אב שמשנכנס "כשם חז״ל לשון דאדרבה: וי״ל, השמחה מיעוט ותכלית כוונת שכן כך"). . . ("כשם אדר בחודש השמחה ריבוי של תוכן באותו הוא אב בחודש השמחה
למיתקו. וממרירו לנהורא מחשוכא להפכו בכדי רק היא אב בחודש מזלי ו״ריע בשמחה" "'טין ה״ממע את גם שמהפך אדר, בחודש מזלי'" ו״בריא בשמחה" "מרבין ע״י נפעל שזה ומכיון
אב– בחודש באדר– שמחה יותר עוד מיתווסף שעי״ז מובן, מזה השמחה גם והנגלה, הנראה בטוב מצ״ע להשמחה נוסף
רצ הבלתי הענינים את אז שמהפכים בשמחה… ל״ממעטין (שגורמים ו)"יים
כולל אב, דחודש הירידה אודות המדברת בסוגיא תענית, במס' דוקא מובא בשמחה להרבות שהציווי זה יומתק [ועפ״ז
שבו ה. ]שמחה מיעוט
א באדר בשמחה מרבין? האם
23 פח סימן ב חלק יעבץ שאילת. שו״ת
ופסח פורים היו נסים ימי לפרש אדר. . משנכנס בגמ' שם רש״י הזקיק מה עוד שאלת
. וכסלו ניסן נמי לימא א״כ גרידא פורים משום דאי משום לכך שהוצרך פשוט רצופים נסים ימי שהתחילו משום ע״כ אלא
לזה זה ותכופ. ים
עוד וי״ל. הם סמוכים נסים דימי משום. וה״ט שני באדר אלא נוהגת שמחה אין מעוברת שבשנה ג״כ לרמז שרצה דרשב״ג אליבא ב') ו' דמגילה (פ״ק וכדאמרינן. עדיף לגאולה גאולה דמסמך משום מגלה, קריאת לענין עיקר שני דאדר
יעב״ץ בשאלותיך הנלע״ד. זהו
24. נא אות לא סימן חי לכל מועד פלאג׳י- הגר״ל
, שמחה ב מרבין אדר משנכנס שאמרו מה שני. מאדר מתחיל מעוברת בשנה הנה אחרת, אומה עם דינא ליה דאית ומאן
25 קה סימן י חלק הלוי שבט. שו״ת
ניסים ימי אדר, משנכנס כ״ט תענית רש״י כתב דהא ב' מאדר רק ההלכה פשטות דאי ו בשמחה, מרבין אדר משנכנס ובענין
דמגילה, כפ״ק מגילה, מקרא אלא לשני ראשון בין דאין ב, בא׳דר וזה ופסח, פורים לישראל היו דכל איתא ובירושלמי
ס״ז… תרפ״ח או״ח רמ״א וכמש״כ לשמחה, מיגון נהפך אשר והחודש וכדכ' למגילה, כשר החודש
וזה הקרבנות והתחדשות השקלים על משמיעים באדר באחד ע״י באדר שמחה דגורם שכ' שם תענית אמת בשפת, ועיין
שני באדר אלא הי' לא ודאי, ואכמ״ל תמיד. משתה לב וטוב מאד״א, שמחה דמוסיפין אית אבל ואהבה בכב', הדוש״ת
ה לרחמי.'מצפה
26 כ סימן משפט) (חושן ה חלק סופר חתם. שו״ת
טוב כי בו שנכפל ג' ליום בקר כאור פ״ב א״נ בברכה ואחתום שמחה בו שמרבים ראשון אדר דר״ח א' ושכנתי לסדר
מפפד״מ סופר משה״ק לפ״ק. תקפ״ט. בתוכם
הירושלמי בהבנת סופר החתם פי על הערה
27 ה הלכה א פרק מגילה מסכת ירושלמי. תלמוד
לעזר ר' בשם אבהו ר' שהיא שנה הקיש ושנה שנה בכל כא ט ][אסתר מעוברת, שאינה לשנה מעוברת אדר מעוברת שאינה שנה מה
לניסן. סמוך אדר מעוברת שהיא שנה אף לניסן סמוך
לגאולה. גאולה לסמוך כדי חלבו א״ר חנינה בר חמא רבי בשם לוי ר' מה מעוברת היתה השנה אותה
אדר. חדש הוא עשר שנים לחדש ומחדש ליום מיום ז ג טעמה][שם
28. הפנים מראה שם
והלכך כלומר וכו'. מעוברת היתה השנה אותה
שקורין הוא לניסן הסמוך באדר מ״ד כ מסתברא גאולה לסמוך כדי טעמא האי ובלאו המגילה את
אותו שהרי השני באדר הנס שהיה דכמו לגאולה מחודש כדדריש השני אדר על הגורל הפיל הרשע
צמו בע החודש ובאותו הנס נעשה ובו לחודש
מעוברת. בשנה הנס להזכיר צריך
29 סי חיים) (אורח א חלק סופר חתם. שו״ת קסג מן
מעוברת הגזרה דשנת בפשיטות שם דכתב ה ]'[הלכה וכו ראשון אדר בין דאין אמתני' דמגילה פ״ק בירושלמי מצאתי 'שוב
עשר" שנים דכתיב״בחדש ראיה מהאי היתה נעשה א״כ צע״ג, כפשוטו הירושלמי ודברי, עשר שלש דאיכא מכלל, פירוש באדר לעשות דיש מודה כ״ע ובהא הראשון באדר הנס ו הראשון השני. באדר כנה״ג אנשי קבעוהו מ״ט לגאולה גאולה מסמך משום לניסן סמוך י״ט לו יעשה בשבט נס לו שנעשה מי אטו לגאולה גאולה מסמך משום ואי
אתמהה. מובן שהיה פירוש מעוברת, שנה היתה אז עשר שנים לחדש פור שהפיל שעה באותה אלא אמר לא דהירושלמי כנ״ל אע״כ
להתע שראוי עשר. שנים לחדש מחדש מדכתיב ידעינן וזה בר
… אך קבעוהו אדר בסתם נס ונעשה שתא להאי עברוהו ולא דין בית שנמלכו מינה שמע בשני פורים לעשות שתקנו מזה
וכנ״ל לגאולה גאולה מסמך משום: בשני א' אדר – מציאות המזל מעל שכל-כולה
30. ירושלמי ה הלכה א פרק מגילה
השני אדר תוספת הראשון אדר אדר בר שמואל ר' ביניהון מה תוספת
ביניהון ם כבשי שני אמר יצחק רב
בשנה באדר ר עש בחמשה נולד שהיא לשנה ונכנס מעוברת שאינה הראשון אדר תימר אין מעוברת תימר אין היא ארוכה שנה תוספת עד אלא לו אין תוספת השני אדר
הראשון. באדר עשר חמשה כן אמר מתניתא נגרי בר אייבי א״ר
דתנינן תוספת הראשון אדר הן תמן אדר כל השנה את שמעברין העידו
העידו הן הפורים עד אומרים ו שהי הדא תניי על השנה את שמעברים אין תוספת הראשון אדר אמרה על קיים לא תוספת השני אדר תימר
לה. ומעבר שתא
31 ה הלכה א פרק מגילה מסכת תמר. עלי
הדברים ביאור תוספת. הראשון דאדר ומסיק תוספת. שני אדר תוספת, ראשון, אדר העיבור ובשנת בידם, המקובל העיבור סוד עפ״י חדשים לי״ב רק נחלקת דהשנה
העיבור בתוספת ארוך חודש הוא אדר שחודש א אל חודש י״ב רק ג״כ היא השנה אדר תימר אין שאמרו וכענין פ״ה, בעירובין לערים עיבור עושים וכענין שלפניו. יום משלושים יותר חודש למנות יתכן שלא והיות היא. ארוכה שנה תוספת, ראשון אותה לעיל וכמ״ש היסודי, לחודש שני ומנין לתוספת אחד כפול מנין מונים הרי
אדר חודש הוא עשר שנים לחדש ומחדש ליום מיום מ״ט מעוברת, היתה. שנה ה נוסף אלא חודשים, י״ג שיהיה עצמו בפני חודש אינו הראשון החודש אף כלומר אינו חדשים י״ג של שנה כי י״ב, אלא אינו החדשים וסכום היסודי. לחודש כעיבור
לבי״ד מסור וחדשים שנים ועיבור בידם. המקובל העיבור סוד לפי כלל קיים אתם תקראו אשר ואילך ומכאן ה' מועדי הם אלה לשעבר ה״ג, פ״א בר״ה, כמ״ש בת עלי, גומר לאל עליון לאל אקרא וכתיב, מזידים. ואפילו שוגגים אפילו ואתם סוף פ״א בכתובות כמ״ש חוזרים הבתולין לעברו בי״ד ונמלכין אחד ויום ג״ש
בתוספת ארוך אדר חודש קובעים הם בידם סור המ העיבור סוד ולפי ובכמ״ק. ה״ב קורין היו החורבן שלפני ישראל תפוצות ושאר שבפולין ומעניין מלפניו. עיבור שאביא תרצ״א בסימן מפפ״ד אומץ היוסף קורהו וכן "ואדר", בשם שני לאדר
"ואדר אדר של המשך אלא חדשים י״ג כאן אין כלומר, ."להלן.
32. זיע״א חי איש הבן זצ״ל]בעל חיים יוסף, רבנו [ל משפטים פרשת סוף אליהו אדרת
יובן ובזה השנה [ראש ז״ל חכמינו בדברי הכרחי טעם לזה שיש דמלבד דוקא, אדר חודש מעברים העיבור שבשנת הטעם בס״ד
ע״א, ]ז חכמינו שאמרו מה ידוע כי העולם, ולאומות לעמלק מפלה יש הזה בחודש כי והוא, דרש, דרך לומר נוכל עם־כל־זה
השתא כן, ואם זה. בחודש מזליה ריע הגוי כי הזה, בחודש בענו ית גוי– בהדי דינא ליה דאית מאן ע״א]: כט [תענית ז״ל
מסוגלת תהיה ודאי הזה, בחודש ון ותיק תשובה יעשו ישראל אם תשובתם הזה החודש כי זמנים, משאר יותר הזה בחודש
ויהיה לגמרי, מלק ע של שמו שימחה בטוחים אנחנו כן הזה, בחודש עמלק זרע המן של שמו שנמחה וכמו גוברים. ישראל
יום הששים בצירוף ואולי יותר, ישראל ממשלת זמן שיתארך זה, חודש מעברים לכן כן ואם שלם והכסא שלם השם. אז זמן הרחבת להם שיש באופן באחרון, יעשו בראשון עשו לא ואם לגאולה, מסוגלים ויהיו שלימה תשובה ישראל יעשו
יהיו זה כל עם בפורים לשמוח אדם שחייב והגם אסורים, מדברים הזה בחודש ולהשמר ליזהר צריך מאוד מה ולכן, . יותר יכלתו כפי בצדקות וירבה שמים, לשם מעשיו. כל
33 ט פסוק יז פרק שמות. חזקוני
יכולת להם ויש הם מכשפנים עמלק ובני מזל בו אין שהרי ממכשפות לירא להם ואין השני באדר שנולדו אנשים לנו בחר מצליח כשוף אין מזל בו שאין ובעת מזלות. בי״ב
34 הלכ ההלכה באור הקודש. שקל א הלכה ד פרק החודש קידוש ות
ובני מזל בו אין שהרי ממכשפות לירא להם ואין השני באדר שנולדו אנשים לנו בחר בשלח בס״פ שהביא דהחזקוני ונראה יתרו פ' והזהיר בס' ממדרש והוא מצליח כישוף אין מזל בו שאין ובעת מזלות בי״ב יכולת להם ויש הם מכשפים עמלק
ה דאדר ס״ל מדרש אותו שני. לאדר מזל אין אמאי תוספת א' אדר דאי תוספת שני
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה