לאדמה בעזה יש אישיות והיא מושכת אותנו אליה חזרה!
אורות מאופל ארץ-ישראל / א: אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל אֵינֶנָּה דָּבָר חִיצוֹנִי, קִנְיָן חִיצוֹנִי לָאֻמָּה, רַק בְּתוֹר אֶמְצָעִי לַמַּטָּרָה שֶׁל הַהִתְאַגְּדוּת הַכְּלָלִית וְהַחְזָקַת קִיּוּמָהּ הַחָמְרִי אוֹ אֲפִלּוּ הָרוּחָנִי. אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל הִיא חֲטִיבָה עַצְמוּתִית קְשׁוּרָה בְּקֶשֶׁר-חַיִּים עִם הָאֻמָּה. (גנר״ן לאומי — גוף-ארץ, נפש-עם, רוח-תורה, נשמה-נקודה אלוהית)
ויקרא יח כח: וְלֹֽא־תָקִ֤יא הָאָ֙רֶץ֙ אֶתְכֶ֔ם בְּטַֽמַּאֲכֶ֖ם אֹתָ֑הּ כַּאֲשֶׁ֥ר קָאָ֛ה אֶת־הַגּ֖וֹי אֲשֶׁ֥ר לִפְנֵיכֶֽם׃
ישעיה לח יא — ״ארץ החיים״. גלות זה יציאת נשמה מגוף, לכן צריך אבלות. ספר תורת המנחה לרבי יעקב סקילי, דרשה סה: ועל כן נקראת ארץ ישראל ארץ החיים מפני שהשכינה בה כנפש בגוף, וכיון שנסתלקה השכינה יש לנו להתאבל עליה כשם שאדם מתאבל על קרובו שמת, ואנחנו עם קרובו דכתיב (תהלים קמח) ישראל עם קרובו. וכשם שהאדם מתאבל על מתו שהוא קרובו, כך אנו מחויבים להתאבל באבילות ירושלים דכתיב (ישעיה סו י) שמחו את ירושלים וגילו בה כל אוהביה שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה. ומזה הפסוק דרשו רז״ל (תענית ל ע״ב) כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בנחמתה.
מהרח״ו עץ הדעת טוב ורע שלח לך: ואל תהיה מן הכסילים החושבים כי ארץ ישראל דומם, והפסוק מכנף הארץ זמירות שמענו יוכיח, ועוד רבות.
ספר שערי אורה, שער חמישי: ואם תשאל, מהו זה שאמר ״על עירך ועל עמך״, דע כי השרים העליונים יש להם למטה שני חלקים, חלק אחד בארץ, באותו מקום שאותו השר מושל, וחלק אחד מן האומות, אותה האומה השוכנת באותו המקום. נמצא כל שר משבעים שרים יש לו חלק ידוע בארץ וחלק ידוע באומות. שבזמן הפלגה נפרדו כל הגויים ללשונותם בארצותם, כאומרו, ומשם הפיצם יהו״ה על פני כל הארץ (שם י״א ט׳). ובאותו הזמן של הפלגה, נתייחדה כל אומה ואומה לשר שלה, כאומרו, עם שר פרס ואני יוצא והנה שר יוון בא (דניאל י׳ כ׳). ובאותו הזמן לקח כל שר חלקו מן הארץ ומן האומות, והשם יתברך לקח חלקו, מן הארץ, ירושלים, ומבני האדם את ישראל, כאמרו, בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם (דברים ל״ב ח׳), ואומר, כי חלק יהו״ה עמו. ולפי היות חלק שם יהו״ה מן הארץ, ירושלים, וחלקו מן האומות, ישראל, נקרא שם יהו״ה על ירושלים ועל ישראל, וזהו סוד ״כי שמך נקרא על עירך ועל עמך״.
כוזרי ב י: מַאֲמָרְךָ ״אֵצֶל עַמּוֹ״ כְּבָר הִתְבָּאֵר לִי, אֲבָל מַאֲמָרְךָ ״וּבְאַרְצוֹ״ קָשֶׁה לִי לְקַבְּלוֹ. אָמַר הֶחָבֵר: אַל יִקְשֶׁה בְעֵינֶיךָ שֶׁתִּתְיַחֵד אֶרֶץ בְּדָבָר מִכָּל הָאֲרָצוֹת… הַרְכֶם זֶה שֶׁאַתֶּם אוֹמְרִים, שֶׁמַּצְלִיחַ בּוֹ הַכֶּרֶם, אִלּוּ לֹא הָיוּ נוֹטְעִים בּוֹ הַגְּפָנִים וְעוֹבְדִים הָעֲבוֹדָה הָרְאוּיָה לָהֶם, לֹא הָיָה עוֹשֶׂה עֲנָבִים. וְהַמַּעֲלָה הַמְיֻחֶדֶת הָרִאשׁוֹנָה הִיא לָעָם שֶׁהוּא סְגֻלָּה וָלֵב כַּאֲשֶׁר זָכַרְתִּי, וְיֵשׁ לָאָרֶץ עֵזֶר בָּזֶה עִם הַמַּעֲשִׂים וְהַתּוֹרוֹת הַתְּלוּיוֹת בָּהּ אֲשֶׁר הֵם כָּעֲבוֹדָה לַכֶּרֶם, אֲבָל לֹא יִתָּכֵן לַסְּגֻלָּה הַזֹּאת לְהַגִּיעַ אֶל הָעִנְיָן הָאֱלֹהִי מִבַּלְעֲדֵי הַמָּקוֹם הַזֶּה, כַּאֲשֶׁר לֹא יִתָּכֵן שֶׁיַּצְלִיחַ הַכֶּרֶם בְּבִלְעֲדֵי הָהָר הַזֶּה.
הקדמה לשבת הארץ: סגולת הארץ וסגולת האומה מתאימות יחד. כשם שהאומה היא מיוחדת להרוממות האלהית במעמקי חייה, כך הארץ, ארץ ד׳, היא מכשירה את העם היושב עליה בנחלת עולמים, חמדה נפלאה זו, המזווגת לעם זה אשר בחר לו יה לסגולתו. נשמת האומה והארץ יחדיו פועלות את יסוד הויתן, תובעות את תפקידן, להוציא אל הפעל את עריגת קדושתן, בשנת-שבתון. העם פועל בכחו הנפשי על הארץ, זרע ד׳ מתגלה על-ידי השפעתו הרוחנית, והארץ פועלת על העם להכשיר את תכונתו לפי חפץ חיים אלהיים שלמים בתבניתם.
סגולת הארץ — אחדות והפיכת רע לטוב. אורות ישראל, פרק ח פס ט: הָאַחְדוּת הַמְגֻלָּה שֶׁל הָעוֹלָם הַמּוּסָרִי, הָרוּחָנִי וְהַשִּׂכְלִי, עִם הָעוֹלָם הַחָמְרִי, הַמַּעֲשִׂי, הַטֶכְנִי וְהַחַבְרוּתִי, מִתְבַּטֵּאת בָּעוֹלָם עַל-יְדֵי יִשְׂרָאֵל. וּסְגֻלָּתָהּ שֶׁל אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל הִיא לְכוֹנֵן בָּעוֹלָם גִּלּוּי אַחְדוּת זוֹ, הַנּוֹתֶנֶת פָּנִים חֲדָשׁוֹת לְכָל הַתַּרְבּוּת הָאֱנוֹשִׁית, לְכָל תַּפְקִידֶיהָ.
שיחות הרצי״ה על התורה קרח, כוחה של ארץ ישראל: אצל שני החומרים המזינים האלה, איסור חמוּר נהפך להיתר. כאן נפגשים בהגדרה של ארץ ישראל: ארץ זבת חלב ודבש. יש לה כח להפוך איסור להיתר. יש הרבה שבחים של ארץ ישראל: ״אוירא דארץ ישראל מחכים״, אבל צריך להבין שמעל כל המעלות האלה, עומדת האפשרות ממקור תורה מן השמים להפוך את האיסור להיתר. זאת היא גבורה רוחנית קדושתית היותר גדולה, שאין לה דוגמא בעולם. זאת הדרגה היותר עליונה שבעולם.
הסיבה ששכחנו לעסוק בקדושת הארץ — הארציות, הגוף והחומר. אורות התחיה, כח: הַקְּדֻשָּׁה שֶׁבַּטֶּבַע הִיא קְדֻשַּׁת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, וְהַשְּׁכִינָה שֶׁיָּרְדָה בַּגָּלוּת עִם יִשְׂרָאֵל הוּא הַכִּשְׁרוֹן לְהַעֲמִיד קְדֻשָּׁה בְּנִגּוּד לַטֶּבַע.
אם הבנים שמחה, פרק ראשון: ״יען שהסיחו דעתם מלישב ולשוב לארץ ישראל ע״כ מעצה העמוקה של גדול העצה מסבב תמיד גלות ושעבוד קשה עליהם כדי שירצו לשוב לא״י… דברינו מפורשים במדרש חז״ל בפסוק וישלח את היונה, יונה הוא סימן לישראל, כשם שלא מצאה היונה מנוח לכף רגלה כך ישראל לא יהי׳ להם מנוחה בגלות שנאמר ולא יהי׳ מנוח לכף רגלך, וכשם שהיונה שבה אל התיבה כך ישראל עתידים לשוב לארצם מן הגלות מפני עול הגוים שנמשלו למים. נודע לנו מדברי חז״ל הנזכרים לעיל סוד הגלות וקישוי הגזרות שבאים עלינו תמיד מימים ימימה כדי לעורר אותנו משינת הגלות, והקול קול דודינו זה הקבה״ו דופק על פתח לבנו לעורר בנו החשק והכסיפה לשוב לארצינו הקדושה. ״
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה