: ריך ס ב תא הו [דפ תשפ״ד] כסלו כ״ט שלישי יום חנוכה של האור
ו לנ [קט אנקונינהsh. z. ankonina@gmail. com שלומי הצב״י "י ע נערך ]
א תר״ע (סימן ית׳דש ח ה׳ב ד) ות התגלגלות כל כי מבאר העבודה עניין סביב סובבת החנוכה נס של הדברים
המקדש. בבית ישראל עם דבריו, תורף וזה
בעבודה, התרשלו מהם לבטל הגזירה היתה כן ועל
, מידה) כנגד (מידה העבודה (אוצר בברייתא כדתניא
עמ193 [אייזנשטיין] 'מדרשים אותו עליהן שגזר דור )ד״ה
התמיד, לבטל הרשע יש אחת מצוה להם אמר ועוד
אבודין, הם כבר מידם אותה מבטלין אתם אם בידם
ה זה ואיזה השמנים. כל וטימאו עמדו מנורה, דלקת
גם ו והגאולה ן התיקו, זה בעניין הי ו שחזרו
בתשובה העבודה, על נפשם למסור הושיעם על ' ה
ידי העבודה עובדי כהנים בבית הנס נעשה ע״כ ו ה',
בנרות, כן גם קיום על למות נפשם הערו אשר תחת
העבודה". בזה הייתה החג תקנת גם וממילא
, העניין ש ולהודות, להלל אלא קבעום לא שהיא
שבלב העבודה הב״ח. ע״ד, כ
התמיהה גדלה בדברים, כשמתבוננים אולם
מתרשל ישראל עם אם הטבע בדרך שלכאורה
, מהעבודה ואין עול, כעין העבודה על מסתכל הוא
בקיומה חשק. לו הצורר מגיע כאשר אדרבה אז שירד לשמוח צריך דווקא הוא עבודתו, את ומבטל
הזה העול. ממנו
וחוזר מתעשת הוא כזה במצב דווקא איפוא יצד כ באמת ה' את לעבוד מתחיל רק ולא בתשובה,
נפש מסירות של לדרגה מגיע הוא אלא ובתמים,
על למות נפשם שהערו כדי עד העבודה, על
העבודה? כיצד הקצה! ? אל הקצה מן כך נעים
נקדים אמת. השפת דברי לאור זאת לבאר יש אלא מה לבאר נחלקו ש בגמ ( רא שבת ע״א-ע״ב) כא בעניין
אותם ושמנים, פתילות אין כי חכמים שאמרו
בשבת בהן מדליקין הגמ ומסקנת, מדליקין ש רא
( בחנוכה בהן תרע" סימן להלכה(בשו״ע נפסק וכן ג
ס״א)).
ה זה כותב׳על תרל" ש' (לחנוכה אמת' שפת ו ג)ליל בשם
" ז״ל: מו״ר אא״ז עלי להם שאין הנפשות אף 'אשר
נוטריקון: ו׳נפש' בחנוכה, לעלות יכולין בשבת, נר מסכסכת שאור הפסולין ופתילות שמן. פתילה לקבל יוכל שלא והיינו כו'. וקופץ נדעך בהן.
נקודה שיש והיינו כו'. לבו עומק תוך ה ההאר נכרי, מגע שם שאין ישראל איש בכל פנימיות רק ועל האדם. בכל תתפשט זו שנקודה להיות שצריך בכל זו נקודה להכניס יכולין והודאה הלל ידי ונותן זו בנקודה האדם ששמח עי״ז והוא הנפש. ישראל בכלל להיות שזכה על להקב״ה. הודאה
יכ החשק עי״ז [וכ" הנקודה1" להרחיב ול בקיצור כ
תרל" לשנת בשפ״א ב ו׳ליל תר״ס לשנת ובשפ״א,
'אמו" ד״ה 'ז].
אשר אותו גם שברחוקים, הרחוק היהודי שגם
נמשל השפ״א לדברי הפסולים ופתילות לשמנים
דבר עול, כאל עליו נתפסת היהדות ש שבת. לנר. שאפשר כמה עד ממנו להתחמק שצריך שמירת
השבת הוא השבת אור את, כמעמסה עליו נתפסת
בתענוגות היטמעותו מחמת לחוש, מצליח לא
העולם ו בתודעה נשטף מוחו, הזמן בהבלי
ה. גויים תרבות אחר נסחף ולבבו חילונית-חולנית,
יש כזה ליהודי גם ה ב האר לבו, עומק תוך אלא
בכל תתפשט זו שנקודה זכה לא שהוא גם, כולו
. ישראל לכלל שייך עדיין הוא עוד נשאר אצלו גם
של אחד פך, טהור שמן גויים של מגע. ללא
לשונו מטבע כ שפ" הרב של. א
הדרך זה על לומ יש קו איזה יש כזה ליהודי גם ש ר לעב מוכן לא הוא שאותו אדום ( ור להיות יכול זה להיות יכול זה נדרי, כל להיות יכול זה מילה, ברית
משך ה 1 דברי " שם: ו שבח הוא שהלל מדריגות ב' הם והודאה הלל והנה
להיות שלא ה' עבדי הללו כמ״ש האמת אצל מקודם להיות וצריכין איש לכל להיות יכול הודאה אבל להשי״ת. רק דבר לשום משועבד כמ״ש מתקרב דברים ווידוי הודאה ע״י בחטא. המלוכלך ואף ישראל.
ע״י להתקרב יוכל מהקדושה שנפרש מי שאף דפליגי. מכלל מודים לנ ראוים שאין שמבינים עי״ז הוא ודאי נס. על הודאה וגם הודאה. י כ ס.
ק ר לטבע נס בין לפניו הפרש אין הלא נס על להקב״ה הודאה שייך מה
אח״כ משיגין ועי״ז הודאה שייך לנס זוכין שאין שמבינים ידי על ומק ע
כנ״ל". לפניו להלל הנס
: ריך ס ב תא הו [דפ תשפ״ד] כסלו כ״ט שלישי יום חנוכה של האור
ו לנ [קט אנקונינהsh. z. ankonina@gmail. com שלומי הצב״י "י ע נערך ]
צה״ל). הגויים בתרבות להסתאב, מוכן אמנם הוא מעליו להשיל מתנגד לא וא ה כמנהגיהם. ולנהוג
ומצוות תורה עול לפי צונו ר הרגעי.
לעבור הגדר, את לחצות ממנו יתבעו כאשר אבל להיזכר הוא מתחיל אז שלו, האדום הקו את
הם והמצוות שהתורה להבין מתעורר וא ה. בשרשיו
מ חלק ה לנטרל יכול שהוא משהו ולא, שלו זהות
את. בקלות כך כל ממנו עצמו שהוא רק לא ואז
יתעורר הוא ומעשיו, דרכו על מחדש מסלול חשב ל את מוסר אפילו ו האחוריות, הרגליים על נעמד
זה על. נפשו של הזה המיצר שדווקא כן, אם ויוצא כוחות יהודים מהרבה הוציא היוונים גזירות
לגלות מצליחים לא הם. שבשיגרה
אלימלך להרב החיים' 'באר בספר גם ראיתי כזאת ש שליט״א. בידרמן ש מה הביא הקש רבים ו בנוסח
הנסים ''על ביד ורים גיב: מסרת אומרים" שאנו טהורים" ביד וטמאים מעטים, ביד ורבים חלשים,
שהרי, היא והקושיה.'וכו שאומר מה א חינ
"גיב מעטים" ביד ורבים חלשים, ביד ורים בכך יש,
הרבים דרך אבעי אופן ש משום הנס, את להעצים שניתנו בכך מה אבל לנצח החזקים ודרך, לנצח,
הטהורים? ביד הטמאים טמאים שהם משום וכי
הטהורים? את הטבע בדרך לנצח צריכים היו
ומתרץ ( מברדיטשוב יצחק לוי רבי הרה״ק בשם לא
מקורו), מצאתי הרשעים שנפלו מה הכוונה שאין
ביד ניתנו רשעים שה אלא צדיקים, ביד ה, צדיקים
לצדיקים הרשעים שנהפכו כלומר עכ", . ד
מצד הם היטב מבוארים הדברים, האמור ולפי וגרמו שרשיהם, את להם הזכירו היוונים שגזירות
למסור להם האור מצד והן ה', ת עבוד על נפשם
החנוכה בניסי והתגלה עליהם שהופיע הא-לוהי
" בימים ההם".
עולם, לדורות ו הזה" גם״בזמן וממילא כ זה הוא
חג של האור, חנוכה גם להגיע מצליח הוא
מגיע לא השבת שאור. למקומות שלא יהודים גם ו, יומיות היום המצוות מעלת את להפנים מצליחים
, השבת מעלת שהם להם ברור חנוכה נר הדלקת את
מפס לא ידים.
מביא בזה כיוצא שכיר 'משנה בעל הר״ק ה הי״ד '
לכתוב') ניתנה לא חנוכה נס חנוכה 'נס במאמר: (מועדים, בשם
ה ( מלובלין להקדוש זאת' 'זכרון ספר ד״ה מקץ בפרשת
חזית) במדרש, שכתב ב (שם בגמרא שאמרו מה עניין כא
( עשרה" בתוך להניחה מצוה חנוכה "נר ע״ב): וכן
בשו" נפסק 'י מ למטה להניחו "מצוה ס״ו): ע(תרע״א
העניין שורש. ד טפחים") הוא, הארת את להמשיך
, טפחים מעשרה למטה אף השכינה שלדברי
, א ה, הגמרא][סוכה למטה מעולם השכינה ירדה לא
מעשרה גם האור למשוך אפשרות יש בחנוכה ל אב, טובים שאינם אותם לחנך כדי מעשרה, למטה
חנוכה נר נקרא זה ובשביל טובים, הכל, שיהיו
עכ״ד.
כלומר שאין למקום אפילו מגיע חנוכה של האור אינם הגלוי שבאופן לנפשות גם שורה, השכינה
אותם ומחייה המאיר ה' אור את. מרגישות דיין ע
כוחות אותם את מהם להוציא מצליח חנוכה אור
חבוי. ים
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה