ב״ה
**ראש השנה — ייחודיות**
**1. בתורה**
בתורה לא כתוב מה מיוחד ביום זה. לא מצויינת אלא מצוות יום תקיעת שופר, וממנה למדו חז״ל שמדובר בראש השנה.
(הרב רבנו בחיי עונה על כך ברמזים: כך כתוב בויקרא: ״ומה שידוע בעניני תורתנו הקדושה שהן מפנות הדת ועיקריה, כי כל המועדים, פרשיות משאר יותר — מה שהענין יותר נעלם ויותר פנימי הוא יותר סתום ובא הלשון בדרך קצרה ובמלות מועטות. ״)
חז״ל שלמדונו — ננסה לעמוד על סתימת הדברים.
**2. יום הדין — מקור חז״ל**
(כך לשון הר״ן, שבי ר״ה): ״תקעו בחודש שופר וכו׳ — חוק לישראל הוא, משפט״ — לומדים מדברי קבלה שיש דין ביום זה.
(כן מובא בלוקי לא. יעקב, ברמב״ם הל׳ תשובה ג-ד.)
**3. מדוע דווקא ביום זה? (קושיית הר״ן, ר״ה טז)**
מובא בחז״ל: ״היום הרת עולם״ — הקב״ה ברא את העולם. תשרי תשפ״ד.
ביום כ״ה בתשרי נברא העולם, ואם כן היום הזה הוא היום השישי לבריאה, שבו נברא האדם — ולא ביום זה נברא העולם. ומדוע אנו מציינים דווקא את היום הזה?
סיבה ראשונה: ללמדנו שהאדם הוא תכלית בריאת העולם.
סיבה שנייה: ביום זה נברא האדם, וגם חטא, ויצא בדימוס (ברחמים, כמובא בפסיקתא). ומכיון שכך, אמר לו הקדוש ברוך הוא לאדה״ר: ״זה סימן לבניך — כשם שעמדת לפני בדין ביום זה ויצאת בדימוס, כך עתידין בניך להיות לפני בדין ביום הזה ויוצאין בדימוס. ״
**4. הקשר למצוות שופר**
אם כן, מה קשור השופר? מובאר בגמרא ובפרשת נח שהשופר מסייע לנו להצליח בדין (הקב״ה אומר וכו׳), ועובר מכיסא דין לכיסא רחמים. ואם על ידי התעוררות מידת הרחמים — עוד מובא (בשלטי הגבורים, ריא״ז): ״גם תקיעת השופר ואמירת הפסוקים נועדה לציפייה לימות המשיח: כשם שתוקעים בשופר — אמר הקדוש ברוך הוא: אמרו לפני מלכיות שתמליכוני עליכם, וזכרונות ושופרות של פסוקים אומרים כך בר״ה ובמה שופר — ותצפו ליום הדין ולימות המשיח שיבא זכרונכם לפני לטובה. ״
(ומה קורה בשבת? עוד בשיעור נפרד ב״ה.)
(על הרמב״ם — מה הדין בדיוק ואיך.)
**5. יום יראה או יום טוב? **
התשובה מובאת במפורש בשו״ע — שמחה עם יראה.
שולחן ערוך תקצז: ״אוכלים ושותים ושמחים; ואין מתענין בר״ה ולא בשבת. אמנם לא יאכלו כל שבעם, למען לא יקלו ראשם ותהיה יראת ה׳ על פניהם. ״
עוד מובא בסימן תקפב: שיש נוהגים להתפלל בכריעה, ומובא במפרשים מכיון שאנו תלויים בדין.
עוד מובא שלא ללבוש בגדים יפים (מ״ב ס״ק ה, תקפא).
השו״ת יביע אומר דן כיצד ראוי להתפלל בר״ה — מתוך שמחה כבחג, או עם חרדת הדין. גם שם הוא מציין שני מקורות לגבי ר״ה תיר, למסקנה — אין בכיות לב בר״ה, אך אם נופלת בכיה על אדם, אין איסור.
אם כן, אימת הדין אמורה להיות על פנינו יחד עם שמחת החג.
**6. סיום**
סימני ראש השנה — שנה טובה.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה