אבקת חלב נכרי

חלב אבקת

1. שו״ע קטו סימן: ס״א עובד כוכבים שחלבו חלב בו ישראל רואהו, ואין ישראל יושב בביתו — חולב היה בעדרו טמא. דבר שאין לו ידוע אם טמא, מבחוץ, אפילו אין הישראל יכול לראותו בשעה שחולב — מותר.

2. רמ״א סי׳ קטו׳ סס״א — חלב של עכו״ם שנאסרה נשארת באיסורה, ואין מועיל מה שיעשו אח״כ ממנה חמאה או גבינות, וכל שנעשה ממנה — אסור.

3. ש״ך ס״ק מח — אבל בסתם חלב, דוקא כשאנו יודעים שדעת העכו״ם היתה לעשות אח״כ גבינות, מותר לישראל לעשות ממנה גבינות, כמוש״כ הרמ״א עצמו לקמן (סוף סעיף ב), דכל שבדעת העכו״ם להקפיא ממנה גבינות — אין חשש שיערב בתוך החלב דבר טמא, ולכן מותר לישראל לעשות גבינה מחלב, וזה החלב טמא.

4. רמב״ם מהל׳ מאכ״א פ״ג הט״ו — בשם מקצת גאונים המתירים חמאה של גויים, דהוא משום שלא גזרו על החמאה.

5. שו״ת הר צבי יו״ד סימן קג — גבינה דודאי היתה בכלל הגזירה, ואסורה, ואף שנאסרה במנין שייך לומר פלוג. אבל חלב אבקת זו — הרי אינה גבינה, וכמו שאומר הרמב״ם על חמאה שאין חשש תערובות דבר טמא, כן נותן הדין שגם בזה שריא.

ואפילו לשיטת הכסף משנה (פ״ג מהל׳ מא״ס סוף הט״ו) דגם חלב נאסר במנין כמו גבינה — מחלק עצמו דדוקא לקנות חלב או חמאה מהעכו״ם אסור, אבל כל שעשה הגוי עצמו — מותר לקנות ממנו. ועיין תשו׳ חת״ס יו״ד (סימן קז) דמדבריו נמצינו למדין דגזירת החמאה — אף את״ל שנאסרה במנין, מ״מ כשנשתנה החלב לצורה אחרת מאוחרת, דכבר נשתנה מחלב לצורה אחרת, פקע איסורא דחלב, ואם עשה ממנה הגוי ביד — פקע. וזוהי גזירה שניה שגזרו עליה בדור של גבינה של גויים, ואכ״כ יש לדון על המתירים חמאה, ומסתבר לומר דה״ה גויים — דכבר נשתנה מחלב לצורה אחרת, ופקעה גזירת חלב ממנה.

הרי חלב אבקת — פקע גזירת חלב ממנה, דהרי לאו גבינה היא, ובגזירה דגבינה לא נכללת, וממילא היא דשריא לאכילה, כמו חמאה.

וכאן בחלב אבקת לפ״ז — אחרי שכל החששות אינם אלא למיעוטא דמיעוטא, ואינו דומה לצחצוחי חלב שבגבינה, שהתערובות הוא בכולו ולחודא קאי, ואינו מעורב בכולו — לפי״ז הוא עדיף מחמאה, ואפילו להגאונים שמודים כו״ע בחלב אבקת — יש לדון דמותרת לאכילה.

6. שו״ת חלקת יעקב יו״ד סימן כב — ועוד לענין השאלה דאבקת חלב, בני״ד, מבואר ג) במנחת פתים, שמתיר הכלים, כיון שאין דבר טמא בינינו מצוי. ולענין חלב אבקת קילא יותר, עי׳ חזון איש ע״ז סי׳ ד׳ ס״ק ד׳ שחוכך להקל באבקת חלב, עי״ש.

7. שו״ת חלקת יעקב יו״ד סימן לה — לאחר כתבי, העירני בני שאול יחי׳ לעיין בחזון איש יו״ד סימן מ״א לענין חלב אבקת, וכתב כך ואחר כך כתב וז״ל: שלדעתו יוכל להיעשות ואסור, גם מחלב טמא. אמנם בשיש פקוח הממשלה על החלב שלא יערבו חלב טמא, והם צפויים לעונש על הזיוף — יש מקום לומר דהוי כשפ, וכשהוא עומד בצד העדר והחולבות — דמירתות, ובאם טמא חלב להתיר כתב והפר״ח רואה, הוא בשם והש״ד וכו׳, ביוקר משום היינו בעדרו, טמא באין אף דאוסר רש״י וחיישינן עכו״ם ביד המופקד כחלב דחשוב.

ובישוב דוקא זה — ויערב, העכו״ם מן יקח שמא טמא חלב, בעיר בצד ויושב טמאה בעדרו כאין דהוי נותן הדין — אבל אם אין בכל העיר חלב טמא, עכ״ל החזו״א וכמוש״כ הפר״ח.

והנה, לי סיפר הרב הה״ג ר׳ משה סאלאווייטשיק, נכד הר״ח, שהוא שאל להחזו״א על ע״ז שאומרי שהחזו״א התיר חלב עכו״ם, והשיב בלשון זה: מה יאמר עוד עלי — א״א, גם עלי יאמרו בקרוב ח״ו מתיר. ואיש מהימן העיד לפני גם ביותר, ששאל לחזון איש על השמנת (סמעטענע) של עכו״ם, ואסר לו בפירוש.

8. שו״ת מנחת יצחק חלק ט סימן פא — הנה ידוע דישראל קדושים הם ונזהרים ביותר מאיסור חלב עכו״ם, גבינות או אבקת חלב — אף אם לא היה בזה רק חשש איסור, ומכ״ש דיש לה איסור לכתחי, וכן מוכח אליבא דהט״ז, כמו דס״ל בדיעבד, במה שלא נהיו נתפסים ח״ו, וכדלהלן, דחת״ס פריצת קט״ו/סי׳ /יו״ד.

שם הרמ״א שקורא לפרוש שאסור, וז״ל: ומדברי הב״י שם והוא גדר, קדושים ישראל של גדרן ולפרוץ ישראל מכלל — ובאו״ה (סוף שער מ״ה) כתב וז״ל: ״אשר גדרו גדר חכמי משנה העולם אבות ז״ל במאמרם ומיקל הקדמונים רבותינו שעשו מאד אני ותמה עכ״ל, והאוכל חלב שחלבו עכו״ם ואין ישראל רואהו — הגדר ופורץ עובר על לא תטוש תורת אמך, שכל דבריהם כגחלי אש עכ״ל.

ועל הקונטרס של הגרמ״פ שליט״א הנ״ל — אף שהרמ״א מחמיר לכתחילה, לחלוק על דברי הרמ״א שנחית לכתחילה הקל — ואנחנו קבלנו עלינו פסקי הרמ״א, וכנודע המלצת גדולי ישראל ובני ישראל יוצאים ביד רמ״א, ואנו שותין מימיהם אשר האחרונים על יסודו בונה הגרמ״פ — דקדוק קלוש בלשון רמ״א לדחות דברי רמ״א, אשר עצמן כתב בפירוש דלא כן.

9. שו״ת בנין אב — נראה, שגם לדעת בעל הר, שהתיר אבקת חלב נכרי, וכתב שאינה בכלל הגזירה — היינו רק בשעת הצורך. שהרי כל היתר חלב אבקת מבוסס שאף לדעתו יש מקום להחמיר, לפחות מצד המנהג.

חמאה שאינה כמתכונתו חלב — והנה בחמאה נפסק בשו״ע (יו״ד ג: קטו) — ״החמאה של עכו״ם — אין מוחין לאנשי המקום, ואם רוב בני המקום נוהגים היתר בו — אין לשנות. ובמקום שאין מנהג — אם הלכו צחצוחי החלב — מותרת. ״

10. ילקוט יוסף הלכות איסור והיתר (סימן פא סעיף יא) — יש אומרים שבארצות שקיים בהם חוק האוסר לערב סוגי חלב זה עם זה, אפשר לשתות חלב עכו״ם, שהגוי חושש מלערב חלב טמא עם החלב הטהור. ויש חולקים ואינם סומכים על חוק המדינה בחשש לתערובת איסור חלב. וגם מחשיבים איסור זה ככל גזירות חכמים, דאף שבטל הטעם לא בטל הדין תורה.

ולדינא, ראוי ונכון להחמיר שלא לשתות חלב עכו״ם, זולת במקום חולי או לתינוקות. וגם מכל מקום לדרים בחוץ לארץ שאין באפשרותם להשיג חלב ישראל, ולהם קשה להחמיר בזה בקביעות — יש לו על מה לסמוך, גם שלא במקום חולי, על דברי המקילין.

מעיקר הדין אין איסור חלב אבקת של גויים שמערבים בשוקולד וכדומה [עם הכשר מהרבנות], שידוע שעושים אבקה זו מחלב פרות, ולכן מותר לאכול שוקולד זה משום עכו״ם חלב. אמנם עם כל זה ראוי ונכון להחמיר בזה. אך לקטנים יש להקל גם במיני מתיקה.

11. הרמב״ם כותב (הלכות מאכלות אסורות פרק יז הלכה כז והלכה כח) — ״קטן שאכל ממאכלות אסורות, או שעשה מלאכה בשבת — אין בית דין מצווין להפרישו, לפי שאינו בן דעת. במה דברים אמורים — בשעשה מעצמו. אבל להאכילו בידים — אסור, ואפילו דברים שאיסורן מדברי סופרים, ואפילו בדברים שאין בו שום דעת, כגון שבות וחילול שבת ומועד, וכן רגילו לה אסור. ״

מכאן שקטן, והוא קטן, אין לתת לו לאכול שוקולד או גלידה שיש בהם אבקת חלב של גויים. (והמש״ב בסי׳ שמ״ג כותב שאפילו אם הוא בן יומו — שאע״פ שאין בית דין מצווין להפריש אותו הקטן — אסור.)

על הקטן מצוה אביו לגעור בו ולהפרישו, כדי לחנכו בקדושה, שנאמר ״חנוך לנער על פי דרכו״. וכבר הקשו על הרמב״ם ממה שלומדים ״מל

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות