אורח חיים מבטא התפילה - בין גיוון לאחדות

- לְמַעֲשִּׂיּות מַהּות בֵּין עוזיאל והבצמ״ח קוק אי״ה הר הרה״ר- בפסקי השוואתי עיון שמואל גבעת החושן' 'אבני קהילת רב אבוקרט, אבינדב הרב

מבטא חיים: אורח התפילה- לאחדות גיוון בין

מאחרים לא א הגאולה את מקדימים ["אינם " או אותה" אמנם ] יותר" עוד נאחר שלא מוטב. . אבל המועד אחרנו

א- עוזיאל משפטי שו״ת א חיים אורח

כנוסי עלית עם של הדבור שפת בתור העברית השפה ותחיית זאת בתקופתנו עלינו ה' בחסד שהתעוררה ישראל, לארץ הגולה הפרק על העמידה התורה, בשפת גם שונים, ולמבטאים ומשונות מרובות גלותיות לשפות מפולג שהוא בארץ היושב ישראל

במבטאה גם הלשון אחוד בדבר מאוד חשובה הלכותית שאלה פתרונה את קבלה, ובשוק החנוך במוסדות כשעמדה זו שאלה.

קושיים שום, בלי הספרדי המבטא בהתקבל של בדבור זו שאלה כשעמדה אבל והלמוד, הדבור שפת בתור קלים בשינויים

רשאים אנו אין הקודש בלשון לאומרם הדין מן שצריכים הדברים כל וכן, ותפלה וק״ש התורה קריאת- כגון ומצוה חובה

ההלכה מקור מתוך זו הלכה של פתרונה למצוא חייבים אנו אבל. : בנעימותו ומצלצל יפה שנראה מה לכל מדעתנו להסכים עם משיחתי שבדורנו הרבנים מגדולי אחדים ידי יוצא אדם אין ואמרו: חריפא בסכינא זו הלכה שפסקו מפיהם שמעתי

אלא ומצוה שבחובה דבר כל בקריאת חובתו במ נאמרת כשהיא דוקא שאין והשערות בראיות מדעתם והכריעו, אשכנזי בטא

שיסמכו מה על להם. אחרים מבטאים כל ופסלו והיסודי המקורי הוא האשכנזי שהמבטא לשנות אין ד להלכה שמסיק תרצ״ג) מש' אב חוברת תורה קול (בקונטרס מוהראי״ק הג' הגאון הרב מרן דברי ראיתי עתה והן

שנו דכל משום אחר למבטא ממבטא לכתחלה. . שאסור באותיותיה דקדק ולא קרא בכלל אלה לגבי נחשב י כל זה על ונוסף

. . אמך תורת תטוש אל משום מנהגה לקיים חייבת מהעדות אחת. עכת״ד שבידה רבנים כנסית של לדיון כה עד עמדה ולא והואיל להכריע בידינו ואין הואיל זו: בהלכה לומר הייתי רגיל לעצמי כשאני

. . עבד כמר ודעבד עבד כמר "דעבד בה לנהוג ריע״מוטב ולהכ לדון מחויב הוא שכן אלא הוראה: בתור אמרתי לא זה דבר

המציאות מטבע שנוי וכל מילדותו, בהם שהתרגל ממה שבחובה, דבר וכל ותפלה בק״ש הרגלו לשנות לאדם לו אפשר שאי

הנח אומר הייתי ולכן החדש במבטאו ופעם ממנו, זוז ל יכול שאינו כהרגלו, יבטא שפעם תפלתו בסדר ערבוביא מביא כזה. והישר הרצוי המבטא וימצאו הם נביאים בני נביאים אינם אם ישראל לבני

ואולם דעתי לחות שבחו״ל הרבנים מידידי מאחד שנשאלתי והיות, ותלמידיהון רבנן של שלחנם על זו שאלה שעמדה אחרי

דעת לאדם החונן."ת בעהי חלקי אני אף אענה אמרתי בזה, הקטנה

א. . . שזו שיודעים להשומעים אף או זו בהברה שקורא מי לכל הפחות לכל הביאור את משנה אינו כתקונה שלא קריאת

משתנה הדגשה שבלי במקום אלא במוצאם האותיות הדגשת על להזהיר רז״ל הקפידו ולא הקורא של הברתו דרך היא האמונה ביסודי טעות אחריו וגורר הפירוש כגון" " ו״תשכרו תזכרו" " "וחרף או " אף "וחרה במקום באלה וגם וכיוצא אינם המבטאים ששנוי ברור דין יוצא מהאמור והתנועות. ההברות דקדוק בכל לומר צריך ואין יצא שבדיעבד אמרו,

הלב כוונת חרי א הולך והכל הואיל בהברתו טועה שהוא נניח אם אפילו חובתו ידי הקורא את להוציא שלא גורמים חובתו. . ידי יוצא בה שבוחר או רגיל שהוא ההברה באותה כהוגן לקרוא ומדקדק הקורא וכל הענין. , ובאור אדם וכל,

זו בהברה מדקדק שהוא לענש ראוי שאינו בודאי והרצוי הנכון הבטוי שזהו מחשבה מתוך אחרת או טוב לשכר אלא

בתמים להולכים טוב ימנע שלא ה'. מאת

א1. לומר מקום שיש ש״ץ, לתפלת גם נאמרת יצא באותיותיה דקדק לא של זו הלכה אם לברר החובה עלינו מוטלת ועדין הלכה נקבעת וממנה הואיל היטב ומדוקדקת ברורה להיות צריכה הש״ץ תפלת אבל זו, הלכה נאמרה ביחיד שדוקא

קריאת בשעת הצבור שליח ידי על מדוקדקת אה בקרי מומחה מגיה להעמיד רז״ל הנהיגו זה ומטעם כלו. הצבור לקריאת

הקורא. . מפי הנפלטת הקריאה טעות כל להגיה כדי. התורה ובאספות הספר בבתי המדוברת שהשפה דידן בנידון מינה דון

שכן וכיון בגולה גם אלא בארץ רק לא ומתפשט הולך זה ודבר ספרדית בהברה היא עם צבור שליח למנות מותר המדבר

בהברה וקורא שומעיו לאוזן ונעימה מובנת קריאתו שתהיה כדי. זו

ב. כל יסוד שזהו ויגדך אביך שאל או אמך תורת תטוש אל משום המבטאים בשנוי יש אם ולדון לברר אנפין נהדר ועתה

נראה ולע״ד המנהגים. תורת אסור. . דבר אינו עיקרו זה דמנהג משום אסור צד כל בזה שאין שנהגו במקום שגם הרי

שכן וכיון חובתו, ידי יצא שלא בדקדוק ושלא אחר במבטא שמע את קרא שאם לומר בו החמירו לא אחר או זה במבטא. . אמך תורת תטוש אל משום זה מנהג בבטול אין הואיל אמך, תורת תטוש אל משום בזה שאין לומר לע״ד נראה: ועוד במבטא היא כלליות עם באספות וביחוד חוב ובר בבית הצבור ששפת שמתוך הכרחי אלא רצוני, אינו זה מנהג ושנוי הכנסת בבית המבטאים לשנוי הדבר מוכרח מרצונם בו התנהגו שכלם ספרדי דבורו את לשנות לאדם לו אפשר אי כי כל המלמדים ובגולה שבארץ ספר בבתי שהתחנך הצעיר הדור יעשה מה התפלה, בשעת לדבורו יום בכל בו הרגיל מדבור

בשפתותיהם אותו לבטא להם אפשר ואי האשכנזי המבטא מעיקרו ידעו לא ואלה ספרדי במבטא קדשנו בשפת למודיהם מסתברא זה ובכגון מעיקרו בפיהם השתנה שהוא אלא אותו משנים הם ואין מהם שכוח אבותיהם מנהג נעשה לאלה ולכן

אמך תורת תטוש אל בגדר זה שאין. לומר

ג. אותו קוראים שאנו זה מבטא אם ולדעת המחקרית. מבחינה לדון ב נשו ההלכותי מבחינתה זו שאלה שבארנו אחרי שפתנו אל לשוב אלא ושבוש: בטעות להחזיק לנו אין כן ואם ומוטעה. משובש מבטא שהוא או מקורי הוא ספרדי מבטא לחובה אותה דנו והללו לזכות אותה דנו הללו רבים, בהם דשו זו שאלה בטבעה. לה המיוחדת בנעימותה המקורית פרסיות היוניות המלות מרשמי וגם התורה. תורגמה שבה היונית בשפה העברית השפה מרשמי דקדוקיות, מבחינות אומר אני אבל אלה. . מחקריים וכוחים כל של תמציתם על בקצור אפילו פה לחזור כדאי ולא בספרותנו שנכנסו: ורומיות

להכ יכולות הם אחרות בספריות שלנו השפה רשמי ולא המדע לא שפתנו הרי לא כי, זו בשאלה בינה וללמדנו ריע

. . העמים כל של שפתם כהרי הקדש בספרי וגנוזה לנו. המורשה כל הם. נביאים בני נביאים אינם אם לישראל להם והנח

ענ״ד לפי להוכיח כדי אמרתי זה אחר או זה מבטא בבחירת מסוימת הוראה להורות כעת ביכלתנו שאין ביכלתנו ואין

אמך תורת תטוש באל ונכשל חובתו ידי יצא לא ורבותיו מאבותיו שקבל מזה אחר במבטא. שהקורא לומר גם

ד. אותנו פוטר זה אין אולם ומלומדים חכמים של בכנסיה ולקבוע לעומקה זו בהלכה מלדון השפה של דקדוקה את

שאי עובדא לפני אנו עומדים ועתה המועד אחרנו אמנם מדרשות, ובתי כנסיות בתי בכל מאוחדת תהיה שהיא בקריאתה

- לתקופתנו דומה בתקופה הראשונים אבותינו עשו וכן, יותר עוד נאחר שלא מוטב אבל אחורנית להשיבה אפשר אעפ״י

. . בקבלה נאמר וכן - אנו כפזורנו וממושך גדול היה לא שהפזור ויסדום. . וחזרו ששכחום דברים הם ואלה אנו ואף בתקוה זו בשעה חובתנו מלוי לשם נתכנס שבימיו, שופט אלא לך אין שאמרו רז״ל של מאמרם יסוד על בדורנו הקטנים

אמת בדרך ינחנו ה' כי. ואמונה

א כלליים עניינים - ד כרך עוזיאל משפטי שו״ת התפלות מנהגי ח.

דכיון מהרשד״ם: כתב התפלות מנהגי לענין המנהגי שנויי שכל חכמים שטבעו המטבע בעיקר אינם ם קיי״ל דהא בברכות, תטוש אל משום בזה אין וקרוב״ץ בפיוטים אלא הפרש ואין טועה, אלא אינו בברכות חכמים שטבעו ממטבע המשנה. כל

המג״א ומדברי אגודות. . תעשו לא משום המנהג בשנוי יש התפלות במנהגי שגם וסובר, זה, על חולק השלחן פאת בספר אולם שבט וכל שבטים י״ב נגד בשמים שערים י״ב כי מקומו ממנהג לשנות אין התפלות בשרשי שנהגו המנהגים האר״י: בשם (שם)

. לכל שוה בגמ' שנזכר מה לבד ומנהג שער לו. יש עושים דיפה פסק בה, לן לית אחת בעיר דינים בתי דשני ההלכה מסקנת ולפי

השל״ה מיסוד בירושלים והספרדים האשכנזים הכנסת בבתי המקובלים מנהגיהם לקיים וקדוש, חסיד יהודה ורבי הקדוש מנוסח לשנות להם אסור להיפך וכן הספרדים הכנסת בבית כשמתפללים אשכנזים יחידים אדם בני אבל להם. המיוחדים

. הצבור א למדנו: )מדבריו הקדמונ של מיסודם שהם כנסת בתי לאותם אלא בתפלות מנהגים שנוי הותר שלא ים הא״י הישוב מיסדי

, . . החסיד יהודה ורבי השל״ה, האחרון, אחת בעיר דינים בתי שני מטעם זה וגם דור מדור המקובלים התפלה סדורי ובאותן אסור צד בהם שאין במנהגים דגם ומסכים מודה הוא אף הללו מטעמים אחד כל באין אבל וכו' זה, כרב נוהגים שמקצתם

ב )גודות א אגודות תעשו דלא לאו קיים קבועים שהם כאלה מנהגים בשנוי גם לבנים מאבות המסורת יסוד על וקיימים

מדורות תתגודדו. . לא משום אחד כנסת בבית אגודות אגודות להעשות אסור קדומים

הלכך הכל, לדברי מוסכם הוא זה דבר תפלה בעניני אחד כנסת בבית שונים מנהגים לנהוג אסור כל אלא לה הכרוך וכל

הצבור אחת עיר בבני גם ואם זה איסור קיים שבמנהג בדבר שגם להלכה הוכחנו וכבר הרוב. פי על אחד מנהג לנהוג חייבים

תורות כשתי התורה שנראה שבדבר האסור שלבד אחד, כנסת בבית עאכו״כ זה, נאמר, התפלה בשעת מחלוקת משום בו יש

ומח מצווים ישראל כל אלא הדעות לכל בהחלט אסור זה ודבר שבשמים. לאביהם אחד ולב אחת באגודה להיות ויבים

עוזיאל מכמני ה קפג

תכט ה עוזיאל מכמני

טז חיים אורח משפט אורח שו״ת אי מבטא איזה על מסכים הציבור רוב אם אבל התורה, וקריאת תפילה של במבטא גם אבות, מנהג לשנות שאסור הוא הדין

. זה בעבור עמהם להתקוטט אפשר - יז חיים אורח משפט אורח שו״ת על אף כזה, י בביטו התיבות את לבטא אפשרות שיש כל ובודאי מעכבים. . , המבטאים שינויי אין דבדיעבד הדברים, נראים אבל יצא. שבדיעבד אותיות מדקדוק יותר איננו מ״מ זה, בענין הזה הקהל אצל נהוג שלא פי היא חובה ודאי לכתחילה לומר

וממילא הביטוי, בשלימות שבקדושה דבר כל ביטוי לכל שיש מאחר, לביטוי מביטוי הקדמונים מנהג את לשנות אסור

באותיותי. . דקדק שלא זה נקרא אחר ביטוי שלגבי האו,'תיות, ובהברות בתנועות מיוחדים דקדוקים ריוח גם ליתן שצריך עד,

הקהל באותו המקובל מהביטוי נקודה ושום אות שום להבליע שאסור וק״ו הדבקים, . בין

… במבטא שהחזיקו אלה לגבי נחשב שינוי דכל משום למבטא, ממבטא לשנות להתיר מקום שום שאין מבואר מש״כ ומכל

באותיותי דקדק ולא קרא מכלל אח׳ר דאורייתא שמע בקריאת מבעי לא בדקדוק, שלא לקרוא אסור ודאי לכתחילה דעכ״פ

כן הדין תורה ודברי דזמרה בפסוקי וגם זה, בכלל הם ג״כ הברכות ויתר תפלה, אלא

… מהמבטא שמשנה שמי י', באותיות דקדק ולא קרא בכלל לכתחילה להכנס שלא צריכים אנו זהירות כמה ללמוד יכולים

מדורות אצלם המוחזק התימני מהמבטא שמשנה מי וביחוד כמש״כ. בזה נכשל הוא הרי הראשונים מאבות בעדתו המקובל כן לעשות אסור שבודאי כמפורסם, שבמבטאים המדויק שהוא הראשונים, יוצאים אינם בדיעבד דאפילו י״ל החינוך ולפ״ד,

פה שהורגל פי על ואף באותיותי'. דקדק ולא מקרא טפי חמור דהוי לגמרי, אותיות ירים מחס כאילו שנחשב מפני חובה ידי האותיות בחילוק דיוקו הוא מבטא יתרון עיקר אבל מיוחד, ויופי חן איזה לו שיש רק זהו הספרדי, להמבטא יתרון ליתן בא״י שהמבט וק״ו האשכנזי, להמבטא גם מגיע אינו הספרדי המבטא ובזה והנקודות, שמדקדק, מכולם משובח הוא התימני א

נמרץ בדיוק ותנועה אות כל בין הרבה, לחלק אותו לעזוב בו שהוחזק למי חלילה ממנו מדויק פחות אחר במבטא ולהחליפו

ממה חוץ שבקדושה. דברים בכל מהעדות אחת שכל, הוראה עניני של הקבלות מכל גרועה המבטאים של הקבלה שאין

בין לקולא בין משפחה, חיי ועניני והתר איסור בעניני ועומד נהוג שהדבר כמו אמך, תורת טוש ת אל לקיים הוא מחויב תוה״ק. . , של קיומה היא אבות קבלת כי פרצות, בזה לפרוץ וחלילה, לחומרא, להשתדל מצוה, עושי ידי מחזק בזה הנני ע״כ

קודש בעדת וביחוד מקום=, =בכל בכ״מ ל המקוב המבטא את לשנות שלא נשמעים, בנחת חכמים ובדברי כח מאמצי בכל

לדון נבוא ואם כמש״כ. טפי חמור אצלם דהשינוי התימנים, אחינו אמת חכמי שכתבו מה הפנימי המוסר בעניני בקדושת לשנות בקודש לשליחים שחלילה אחד למקום עולה והכל מאד, הדברים יארכו והמוצאות האותיות ודקדוקי התנועות

הזאת המאושרה העת. ועד חכמים ברצון שלא כן עשו שאחרים ממה בזה למדים ואין למבטא מאז ומקובל מדויק. ממבטא

. . אבותיכם במנהג הזהרו לקיים אנו חייבים

אורח שו״ת יח חיים אורח משפט הגאון הרב ובריבי פחתי וחביבי ידידי לכבוד עולמים ברכות קודש הררי ישאו תרצ״ה. שבט י״ד תובב״א ירושלים עיה״ק ב״ה אתן מרובבות תודות ת״ו. ת״א יפו מחוז רבני ראש שליט״א, עוזיאל חי מאיר בנציון מו״ה פעלים רב ומזהיר מאיר המובהק

בדפוס. . ואור ההולך עוזיאל משפטי הנעלה דספרו שופריה לן לשדר בטובו הואיל אשר הקו, . דש, גליונות על לכת״ר אשר,

אלה ימינו בתקופת לעמו להראות ישראל צור הואיל הזעם, אחרית של הימים הגיעו שכבר מקוים שהננו, , . . הגדיל ועתה

היקר, . . בספרו, עשות להעיר ענוה, ועקב בחכמה רצופים הדברים זה כל ועם חכמים בקיבוץ בירור צריכים שהם הדברים, על

. . מאוששות בהלכות מוחלטים דברים יקומו פיהם ועל בקודש, מפעלותינו לראש עטרות לענדם

תורת תטוש אל משום המבטא בשינוי שאין הבהיר בספרו הראשונה בתשובה שהעלה במה קדשו דברי על להעיר בזה והנני ה שנתפרסמו מה כפי שלא שהוא אמך, התימנים רבני אחינו מצד נשאלתי אשר המבטא, שינוי שאלת בענין. , ממני דברים לשנות באנו שאם מודים הכל שהוא אופן בכל כי לבארם. שראוי כת״ר, בדברי גם בדברי גם מקוצרים הם הדברים והנה

. . במנהגים בו תלוי שהכל היסוד שזהו מחלוקת, של חשש שיש במקום אבות מנהגי שזהו המחלוקת מפני אדם ישנה ואל

גמור. . איסור אלא בהם שאין מהדברים או איסור צד בהן שיש מהמנהגים הוא הדבר אם בין חילוק שום אין זה ובענין,

בעלמא. . חסידות מדת אפילו או בדעבד קפידא זה שאין דלכתחילה מידי או בעלמא. מנהגא שהקהל שנשאלתי בענין אבל

גמור איסור בודאי בזה המבטא, את שישנו הרבים את לכוף רוצים יחידים רק יו, אבות של המבטא את לשנות רוצה אינו

שיש המבטא בשינוי שישנם החששות כל למקומן חזרו וממילא אמך, תורת תטוש דאל איסורא עיקר בזה ויש, לשנות הוא הוא הרי מבטאו נגד ומר כשא במבטאו שהורגל קהל וכל לכתחילה, זה לבטל בודאי דאסור באותיות דקדוק חסרון משום בזה

. האותיות. של הדקדוק את, מחסר

אנו שאין מה החינוך ע״י מאליו שמתהוה מה רק בזה, כיוצא בכל מנהגים שינוי של הוראה בפועל להנהיג בידינו אין כן ועל שאסור להם להגיד מוכרחין ודאי מחלוקת משום בהם שיש כ״ז לימלך הבאים אבל, אחר ענין זהו לתקן יכולין בזה לשנות מצוה חסרון משום כאן שיש במקום אבות במנהגי לבעט לנו מתיר מי ג״כ מחלוקת של צד שאין במקום ואפילו אבות. מנהג

. . , לכתחילה אחד שכל פרוצה, כעיר המנהגים את לעשות שא״א פשוט דבר זהו אבל וגדריהם, המנהגים פרטי בכל הרבה להאריך ויש

רוח כפי או כחפצו ישנה מבטא החול בדיבור שהונהג מפני לא כן ועל. . הקלים במנהגים אפילו חכמים מדעת שלא הזמן המקובלים האחרים המבטאים את הוראה בדרך לשנות צריכין הרינו מיוחד גם שלנו הקדושות מהעדות ועדה עדה כל אצל

על יערה אשר עד שפתים בביטוי התלויים ומצוות תורה עניני וכל התפילות, בעניני ממרום רוח ינו ושבו צדק גואל בבא

כבתחילה ויועצינו כבראשונה, שופטינו אור ישכן דרך איזה נדע ואז דיעות ופילוג שינוי בלא אחת חקה ד' עם לכל להשיב נשמעים בנחת להיות צריכין חכמים שדברי שם בתשובה כתבתי וכבר בב״א. אחד לעץ יהי' אפרים ועץ יהודה ועץ ומנהגים,

השלו גדול הלא בזה הדין עומק שיהי' איך כי מחלוקת, בזה.'ות לעש וחלילה

א׳קסד ד הראי״ה אגרות תקסו ב הראי״ה אגרות

ספרו על קוק הרב להשגת עוזיאל הרב תשובת

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות