קושר

קושר

ע''ב קי''א בשבת: איתא

על חייב הוא כך קישורן על חייב שהוא וכשם הספנין וקשר הגמלין קשר עליהם שחייבים קשרים "ואלו מותר אידך ותניא אסור, אבל פטור אידך ותניא חטאת, חייב חדא תני וסנדל, מנעל רצועות התיר היתרן…איתמר

פטור בדאושכפי, חטאת חייב דקתני הא קשיא, לא אמנעל מנעל אסנדל סנדל קשיא אמנעל, מנעל קשיא לכתחילה. דקטרי בדטייעי, חטאת חייב דקתני הא קשיא לא אסנדל סנדל מחוזא. בדבני לכתחלה מותר בדרבנן, אסור אבל

תרי. בי ביה דנפקי בסנדל לכתחילה מותר אינהו, דקטרי בדחומרתא אסור אבל פטור "אושכפי,

דאושכפי הכוונה מה, ף והרי רש''י ''ונחלקו רש''י לעולם קיים שהקשר, פירש והרי''ף ולכן אומן, מעשה שהוא פירש אסור לעולם קושר ואם לכתחילה מותר יום באותו מתיר ואם הזמן ציר על כולה בנויה הגמרא חלוקת רש''י דעת לפי

קיימא וגם אומן מעשה גם צריך ת מה לאסור כדי הרי''ף דעת לפי אך מדרבנן, אסור מסוים לזמן מתיר ואם ''מה''ת אומן מעשה לא וגם מתקיים לא גם שיהא צריך לכתחילה להתיר וכדי מהפרמטרים באחד די מדרבנן לאסור. וכדי

הרמב''ם א י' )'(שבת הגמלין קשר כגון חייב, אומן מעשה והוא קיימא של קשר "הקושר וכתב: הרי''ף של בדרכו צעד

של קשר הקושר אבל בזה, כיוצא כל וכן עשייתן בשעת הרצענין שקושרין וסנדל על מנ רצועות וקשרי הספנין וקשר מרן פסק וכך לכתחלה". לקשרו מותר אומן מעשה ואינו קיימא של שאינו וקשר פטור אומן מעשה ואינו קיימא שי''ז

.'א

אך הרא''ש הגיה וכך רש''י, לדברי הסכים הרמ''א אפילו ש״ק, קשר דכל הו ל שסבירא חולקים "ויש השו''ע פסק על

והרא״ש (רש״י עליו חייבין הדיוט, של וטור) ירוחם ור'."

בתלמוד כלל הוזכר שלא אומן של אלמנט להכניס מניין חדא בתרתי, ביאור צריכה והרמב''ם הרי''ף שיטת אמנם

או זורע או מבשל כמו שבת מלאכות בשאר וכי אומן מעשה שצריך בזה הסברא מה ועוד קיימא, של עניין רק והוזכר

אומן במעשה צורך יש, קוצר והרא''ש מעשה בין חילוק אין קיימא של דבקשר נהירא 'ולא הרי''ף על בקצרה העיר

והרמ''ך הדיוט למעשה 'אומן מה שינוי שום בלא ונעשית וקיימת חזקה שהמלאכה 'דכיון מסברא כקושיא זאת ניסח

וצ״ע הדיוט עשאה לי מה אומן עשאה.'לי

המשנה מרכבת ובספר שעשאו בין אומן שעשאו בין בכח אפילו להנתק יכול שאינו קשר הוא אומן קשר "וענין כתב

ובספר הרמ״ך", לתמיהת מקום ואין פטור אומן עשאו אפילו בכח להנתק שיכול וקשר הדיוט ירמיהו דברי הביא

חייב בבקעת קב שחקק הדיוט ש בוודאי אומן מעשה שמצריך שלר''מ שאומרת י''א בשבת מהגמרא סמך לדבריו פט''ו מהירושלמי לרמב''ם מקור שכתב עוד וע''ש הדיוט. אף חייב החקיקה דרך וכך הואיל אומן שאינו שאף ופירש''י

אומן על שמדובר ומשמע רישיה' תרין מבליע אומנא חיטא 'ההן. ה''א

של גדר הוא חדש דבר ויצירת מוצר הכנת שהוא שקשר מבינים והרמב''ם שהרי''ף נמצא המשנה מרכבת דברי ולפי אצל אומן מעשה בה. משתמשים כך ומעתה לשימוש הראויה ספינה ליצור נועד הקשר והספנין הגמלין בקשר קושר. ומתקנו מעמידו החפץ, את שמכין היינו אומן שימוש. דרך לאפוקי אומניות בעלי דרך שזו היינו שבת בהלכות. הרמב''ם

מהכנת כחלק אותה עושה שהאומן פעולה שזו היינו מלאכה גדר שבת הלכות שבשאר שכמו הרמב''ם מבין לכן שנעשה קשר זהו אזי הנעליים את שמכינים הסנדלרים או הספנין או הגמלין קשר זה אם בקושר גם כך המוצרים

בצורה א ל אבל אותו שעושה הוא הדיוט אם ואפילו דאורייתא, קושר הוא ולכן מהשימוש כחלק ולא לשימוש כהכנה הוא שלה ההקשר אם מתקיימת המלאכה אם גם מה''ת. קושר הוי המוצר ייצור מתהליך וכחלק לשימוש הכנה של מוגדרת יצרני, תהליך דהיינו אומן, של פעולה של בהקשר שנעשית פעולה רק ולכן קושר גדר זה אין מוצר להכין כדי לא

כיצירת מוגדר זה אין לנצח להתקיים יכולה בארון קית הש אם אף בארון, ומניח שקית שקושר אדם למשל, קושר. אם אף לאחסון אותו שמניחים ודבר והלאה, מעתה בו ומשתמשים לשימוש ראוי הוא שכעת הכוונה מוצר כי מוצר

בו להשתמש כדי מוצר ליצור מוגדר זה אין זמן לאורך כך יישאר. הוא

להכין היינו מלאכה שימוש. ויש לשימוש הכנה יש בשבת יישאר הוא אף לשימוש נועד שלא דבר ולכן השימוש את המוצר הכנת של מפעולה כחלק אומנות, של מפעולה כחלק שנעשה קשר רק לשימוש. הכנה מוגדר זה אין זמן לאורך קושר מוגדר זמן, לאורך הקשורות בנעליים כעת להשתמש שיוכלו לכך שנועד בנעליים סנדלר של קשר כמו לשימוש

קושר זה אין התפירה תיפתח שלא כדי החוט בקצה קשר ועשה תפירות שתי שהתופר בה''ט שם שכתב במה לשיטתו המשנה בת המרכ (ואולי מעשה של הגדר וזהו מוצר הכנת של גדר שזה דברים שני ולחבר חדש משהו ליצור בניין מעין תכליתו שקשר והיינו דברים, שני מחבר לא כי

לי אמרו וכך ב''ם, ברמ המשנה מרכבת ביאור לפי אומן סטפנסקי אריה צבי והרב ברגר שמואל הרב ולהגיע חדש דבר ליצור הוא קושר שגדר

. בונה וכעין אחת )ליחידה

שהקשה מה לדבר דוגמה אדם החיי ותירץ צובע משום חייב ששוחט מהגמרא באוכלין צביעה שאין הלקט שבולי על

של בדרך שלא יצבע אם וגם השחיטה בית לצבוע כדי אומנות דווקא צריך שאין ובוודאי אומנות. של פעולה שזו השימוש את מכינה שהיא הזה במובן אומנות של פעולה זו כי חייב יהיה לעשות יכול הדיוט שכל בדרך אלא שחיטה

המדף על המוצר. ומעמיד

מהמובנים באחד דומה ה כשז הוא מדרבנן האיסור מדרבנן. שאסור בינוני זמן אין ביניים. זמן אין הרמב''ם לדעת לכן אז אומן של אלמנט שאין כיון רש''י לפי אומנות. של פעולה שזו בכך או גמור לקיום שזה בכך או דאורייתא, לקשר התבאר לא וגם אותם להגדיר שקשה זמנים לשלושה לחלק צריך הגמרא של החלוקות שלושת את להסביר כדי

דאורייתא קשר הרמב''ם לפי אך ימים. שבע או אחד יום זה אם ה הפוסקים נחלקו ולכן שלהם הזמן שיעור בתלמוד דומה הוא כי מדרבנן אסור זה הרי מיד להתירו ודעתו אומן שעשה או גמור לקיום הוא וכאשר הגמור הקשר הוא כמו הרמב''ם לדעת לכתחילה מותר קיימא של שאינו מסוים לזמן הדיוט קשר לכן מרכיביו. משני באחד הגמור לקשר

שכתב הפמ''ג (ונפסק במשנ''ב. )סק''ה

דברי מאד מובנים ומעתה גיבורים השלטי הרמב''ם לדעת אומן מעשה הוו זה גב על זה קשרים ששני לחשוש, שכתב לפי אך קשרים, שני לעשות יכול ילד כל כי הבנה לזה אין מלאכה בעל שהוא המועד בחול אומן כמו היינו אומן ואם

במקום תקוע הקשר את משאיר רק שלא היינו כאן אומן גדר א''כ חייב אומן כמו שה שעו הדיוט שגם המשנה מרכבת ראיה זה אחד בקשר מסתפק ולא קשרים שני כשעושה גם וא''כ הזו בצורה בו להשתמש שיוכל רוצה אלא מסוים

וצה שר וכיון אחד, בקשר לו די שלזה נצחים לנצח מסוים במקום אותו לאחסן סתם ולא בקשר להשתמש שרוצה

הרמב''ם שבדעת אף קצר לזמן אף קשרים שני לעשות אסור (ולכן אומן מעשה בגדר הוי וממילא קשרים שני קושר לכן להשתמש, ילה לכתח שמותר כרש''י ואולי אומן הוי לא אולי ס''ס הוי והרמב''ם רש''י למחלוקת וביחס דאו' אינו קצר לזמן אומן גם כי בדרבנן ספיקא הוי

. הרמ''ך השגת את ליישב המשנה המרכבת שביאר כמו הרמב''ם דברי מהבנת המוכרחת הגדרה ספק)אלא זה אין כי

לפתיליו, חבל בהפרדת המחלוקת גם שזו ונראה שלדעת מתיר, מלאכת זה אין רש''י ולדעת הרמב''ם מתיר בכלל הוי

(ראה בה''ל הפרדת ולכן עצמו המקוים הקשר עצם אלא המטרה חשובה ולא ההקשר חשוב לא רש''י לדעת כי, ס''ח )שי''ד פתילים ייצור עבור חבל הפרדת גם ולכן ובנייה חיבור היינו קושר הרמב''ם לדעת אך לקושר הפכית פעולה איננה חבל

מתיר מלאכת בכלל והיא קושר למלאכת ההופכית יצירה. הוי

ולכן ו וואזנר הרב קרליץ הרב מתיר מלאכת זה אין אריזה שקיות ממתכת סגירה בסרט לסגור לרמב''ם שגם סוברים

דבריהם שביאר וכמו דבר, שום ייצר לא כי שבת הארחות ולכן קשירה דין הפיתול לפעולת נתנו חבל כשמייצר ש׳רק

כלל קשירה תואר עליה ן אי הפיתול פעולת דעצם בזה זה הקצוות את שפותל אף ממתכת הסגירה בסרט לאסור אין

בעלמא כמנעול אלא.'ואינו

הכנת זו אומנות של שפעולה כמו כי אומנות, של פעולה זו אין אם אף חייב קשר לעשות והכרח צורך לו יש כאשר ולכן

קושר דין לה ויש אומנות כדין דינה לשימוש הדבר את להכשיר כדי הכרחית שהיא פעולה כך לשימוש. הדבר

ולכן''הרי ף ליה מנח י״ט, מערב בהושענא אתנחיה לא אי אגד, א״צ לולב דקיי״ל 'והשתא הגזול לולב בפרק כותב

וביאר ביו''ט, דמי שפיר לכן אגד שא''צ בגלל למה מובן ואינו דמי', ושפיר בי״ט, הריב''ש הרי''ף דברי את קכ''ב בסימן

לא הכי דבלאו כיון קיימא, של שאינו ובקשר עניבה ב ואפילו מלאכה, משום מחסר הוה אגד, צריך היה שאם "וכונתו, מלאכה ההם הענבים במעוט שאין פי על אף בי״ט, אותו ממעטין ואין מעליו: מרובין שענביו הדס גבי וכדתנן, מיתכשר. נפיק לחודיה וחד חד בכל דהא עביד, קא כלום לאו אגד, צריך אין דקיי״ל: השתא אבל למצוה. שמכשירו מפני. אלא

למטה אותו ונועץ ההוצא ראשי שני ששוזר ז״ל, הריא״ף שכתב כדרך אלא קיימא, של קשר עושה שאינו כל, , ולזה בביתו אדם כל קושר הלולב ואת אומן מעשה הצריך בשבת שהרי''ף שאף נמצא שרי". ירק, של באגודה שעושין כדרך

הגדרת כי אומן כמעשה הוי הלולב בקשירת הלכתי צורך ישנו אם זאת בכל אי ואם לשימוש הדבר הכשרת היינו אומן

לשימוש הדבר הכשרת היא שהקשירה נמצא קשירה ללא בלולב להשתמש. אפשר

עבור מוצר יצירת זו כי אומן, מעשה זה שאין אף חטאת חיוב שהוי קל''א בשבת בגמרא מבואר ציצית קשירת גם ולכן

ובספר שימוש, חיים מקור לרש''י ראיה שמכאן, כתב והארחו שבת ת בני של כמו הרמב''ם, של הציצית שקשירת כתב כשאינו אף שחייבים הכרח לו יש תימן בני של בצורה ציצית קשר שלא מי תירוצו ולפי אומן, מעשה היא כיום, תימן הבנת שלפי נראה ובשיטתם הרמב''ם, את ופסקו מרן בעקבות שהלכו הפוסקים כל דעת כאן אין ובוודאי אומן מעשה

יסוד שזה הדבר מהכנת כחלק שנעשית פעולה כל של גדר אותו בעצם שזה הרמב''ם, של אומן בגדר שנה המ מרכבת בשם המנ''ח כתב זה כעין אמנם מוצר. יצירת זו כי לק''מ הרמב''ם, לפי שבת בהלכות אומן מעשה, המלך טעם

נראה אך קיימא, זה אין הרי ן תפילי קשירת על חייבים למה אליהו רבנו על הקשה שר''ת עליו העיר שבת והארחות ולשיטתו אומנות של נוסף תנאי שהוסיף הרמב''ם דעת על בקושר אומנות גדר את סובר שלא ר''ת מדעת להקשות שאין

לולב. לגבי הרי''ף שכתב וכמו וציצית תפילין כמו מוצר יצירת של קשר כל על חייבים אכן

כך כל רחוקה. יננה א לרי''ף רש''י בין שהמחלוקת לומר מקום יש ומעתה

הרי''ף שלפי הוא ההבדל דאורייתא. בגדר הוא קיימא של קשר ולכן לשימוש המוכן מוצר יצירת היינו קשר לרש''י גם העובדה רש''י לפי ואלו מוצר כהכנת מוגדר אינו ומניח קושר אלא לשימוש מוצר מהכנת כחלק שאינו זמן לאורך קשר

בה די זמן לאורך מתקיים הזה שהקשר והעובדה יישאר שהקשר רוצה סוף סוף כי מוצר כהכנת הקשר את להגדיר כדי בדעת המשנה מרכבת הגדרת לפי אומן כמעשה הוי ולכן שימושו היא היא זמן לאורך הקשר בקיום מעוניין שהוא

וכחלק שה חד כיצירה מוגדר גם אומנות של מפעולה כחלק שאינו קיום האם הוא לרי''ף רש''י בין הוויכוח הרמב''ם. בקיום רוצה אם כי היצירה עצמו הוא ממושך קיום שכל מבין רש''י בשבת. שנאסרה המקצוע בעלי של המלאכה מדרך אומניות בעלי שעושים פעולה שרק מבין הרי''ף אך המלאכה, מדרך וחלק חדש מוצר של יצירה זו ולכן שימושו זהו

הלקוחות לשימוש חפצים להכין אומניות בעלי של, ידם תפק שזהו בעתיד, בו שישתמשו כדי קשר שעושים דהיינו הוא שבלולב רש''י לדעת גם לבאר יש כך הרי''ף לדעת הלולב את שביארנו כמו כך ואם חדש. מוצר כיצירת מוגדרת הכנת צורת כך כי קצר, לזמן הוא שלו השימוש אם אף קיימא של פעולה זו ולכן צורתו וכך מתכונתו שכך מוצר יוצר

כקיימא מוגדר זה. ולכן המוצר

דעת שזו ונראה שלמה של הים שבת והארחות הקשר מקום את כלל חותך אינו אם אף קשר לנתק, שאסר עליו תמה נראה אך כלל', מלאכה שם עליה שאין שאפשר פשוטה פעולה שזו הקשר במקום שלא החוט חיתוך את לאסור 'מנלן

הוא הקשר במקום שלא כשמנתק גם לכן המוצר חלקי את וחיבר ה ובנ איחד שהקשר מוצר יצירת היינו שקשר שכיוון מתיר מלאכת בכלל הוי ולכן שבנה הכלי את שסותר בכך הקשירה של לפעולה הפכית פעולה. עושה

ומעתה, אם ואף הקשר בקיום תועלת ושום עניין שום לו אין מצדו אך זמן לאורך יחזיק שבפועל קשר קושר אדם אם

לאחר קצר זמן ייפתח הרי''ף הגדרת לפי כי קיימא, של קשר בגדר זה אין עלמא לכולי לו, משנה זה אין הקשירה אם ומחובר מאוחד יישאר הקשר שבפועל ואף בעתיד בקשר שימוש שום אין כי לשימוש מוצר הכנת לא שזו בוודאי

ודברי המשנה מרכבת רת הגד לפי גם אומן מעשה זה שאין בוודאי הקשר בקיום עניין לו ואין בקשר משתמש לא הוא יצר שהוא מוצר כאן יש ואז ויתקיים יישאר שהקשר עניין לו שיש היינו שקיימא נראה רש''י לפי וגם גיבורים, השלטי

ותולעת עניין שום ללא המלופף הקשר קיום עצם אך והתחבר, שהתאחד דבר כאן שיש בכך העמיד שהוא חדש ודבר

חדש דבר. יצירת של במובן קיימא משום בו אין ושימוש

לפח תגיע שהשקית כדי רק קושר והוא כלל זמן לאורך הקשר בקיום עניין לו שאין אשפה שקית קושר אדם אם ולכן אם ואף ונקרעות נגרסות שהשקיות ובפרט השיטות. לכל אומנות או קיימא של גדר בכך אין ותיפתח, שתיקרע ללא

וכעין כלל, קיימא של גדר זה אין מתקיימת לא זו ותכלית גורה ס השקית על לשמור היא שתכליתו כיון נשאר הקשר

בספר כתב זה אברהם נשמת והקשר החוט את שחותכים כיוון לעולם נפתח הקשר שאין אף האדם בגוף שתפירות

קיימא של קשר זה אין תכליתו את. מאבד

הוכיח וכן שמותר משמע זאת ובכל לנצח ים קי שהקשר המשתלח בשעיר זהורית של לשון מקשירת דיסקין המהרי''ל לאחר רגע הקשר בקיום עניין לו שאין משום והיינו לקיימא שקושר מהעובדה הוטרדו הראשונים ולא הגמרא ולא זהורית של לשון עם משתלח שעיר שנקרא מוצר מכינה איננה הקשירה בשעיר כי ללולב דומה זה שאין ונראה השילוח,

ולכן השעיר על תהיה הלשון שכשמשלח כדי רק קושר אלא אחד להיות דברים שני ל ש ובניין וחיבור איחוד כאן ואין המהרי''ל צידד ועוד קיימא. של הוי לא הקשר בקיום כלל עניין לו שאין כיון הוי קצר לזמן אלא לו זקוק שאינו שכיון

שמשליכו כיון להתירו כעומד הוי וגם. כמשאצל''ג

אוירבך והגרש''ז שההשלכה והתיר בו חזר ושוב לולב מדין וכיו''ב אשפה שקיות קשירת לאסור ראיה בתחילה הביא יצחק המנחת וגם מלולב, הראיה את ודחה התרה כמו היא לאשפה הלולב את מוריש שהאב כשנהגו מדבר שרש''י דחה

לבנו שבת הארחות אמנם, כך הלולב בקיו)ם רצון לו שיש מצווה שיירי מדין פסח בערב הלולב את ששורפים מנהגינו לפי לדחות יש (ועוד שאין שבת הארחות מודה יתקיים לא הקשר וגם נשרף הזבל שאם ונראה קיימא'. של בגדר שהוא בזה לחוש ש׳יש כתב

קיימא. זה

שגדר נאמר אם מבעיא שלא ונראה קשר, ללא האיזון קצוות שתי את שמהדקים באזיקונים לדון יש קושר, בעניין עוד

בשניהם כי לאזיקון קשירה בין לחלק אין כן אם הקשר בזכות שמתאפשרים והחיבור השימוש היצירה הוא, קושר מצאו היום הנה בשני אחד והשחלתם חוט קצוות שתי של ליפוף ידי על קשרו פעם ואם תוצאה אותה היא התוצאה

מקום מכל שר הק עצם הוא שהגדר נאמר אם אף אלא ביניהם, לחלק סיבה ואין תוצאה לאותה להגיע אחרת דרך וחיבור החוט קצוות שתי חיבור הוא העיקר אלא קשר של מסוימת בצורה דין ואין החוט קצוות שתי חיבור הוא הקשר עושים כיום רגילה קשירה ידי על קשרו שפעם ומה הקושרים דרך וכך קשירה דרך זו כן ואם באזיקון גם מתבצע זה

(ודיברתי קושר של תורה איסור אזיקון בהידוק יש כן ואם לקושר ן לחלוטי זהה והתוצאה הפעולה אבל אזיקון ידי על בשם מביאים וכן הידוק אלא קשירה זה שאין אמר קרליץ הרב אמנם כך, פשוט כן גם להם והיה ת''ח אברכים כמה עם כך על, אלישיב הרב

. בזה )וצ''ע

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות