בהר / פרשת עמר בן ציון
**יקר הכלי בפירוש עיון**
**ענין שמיטה אצל הר סיני "מה**
"וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר… כי תבואו את הארץ… ושבתה הארץ שבת לה'" [ויקרא כה]
חז״ל שואלים: "מה ענין שמיטה אצל הר סיני?" והרי כל התורה כולה ניתנה בהר סיני.
יקר הכלי מסביר: עליית משה להר סיני נעשתה יום מ״ט אחרי יציאת מצרים, באותו יום שנתקדש הר סיני ונאסר בזריעה וחרישה. ביום שבו ניתנה תורה — הוא יום החמישים — נאמרו למשה דיני שמיטה ויובל, שבו תקעו בשופר "וקראתם דרור בארץ לכל יושביה". בעצם קבלת התורה נחשבו בנ״י בני חורין, ובכך בישר הקב״ה למשה שהוא מחיל את קדושת הר סיני על כל ארץ ישראל, היות ואוירא דארץ ישראל מחכים ואין תורה כתורת ארץ ישראל.
בעצם סגולתה של ארץ ישראל מקבילה לסגולת הר סיני, ראוי לתת לארץ ישראל את קדושת הר סיני. כשם שבמעמד הר סיני ניתנה תורה ויצאו ישראל מעבדות לחירות עולם ע״י קבלת התורה, כך סגולתה של ארץ ישראל שבישיבתה יוצאים ישראל מעבדות לחירות עולם, ע״י קיום מצוותיה ולימוד התורה בה. לכן הודגשה פרשה זו של דיני שמיטה ויובל המתקיימת רק בארץ ישראל — בהר סיני.
יקר הכלי מתייחס לדברי הרמב״ם במורה נבוכים לטעמי השמיטה, "ושבתה הארץ שבת לה'". לדעתו הטעם הוא חקלאי: התורה ציוותה שתתן הארץ את כוחה לשנים הבאות, כמין מחזור זרעים, כך שבמנוחתה בשנת השמיטה מתחדשת האדמה. על כך מקשה יקר הכלי: אם כך, עונש הגלות "אז תרצה הארץ את שבתותיה" אינו התיקון המתאים לארץ, הרי הגויים הממשיכים לעבדה נמצא שאין לה מנוחה. בנוסף לכך, מדוע השמיטה מכונה בתורה "שבת לה'" ולא שבת לה?
יקר הכלי נותן טעם אחר למצוות השמיטה: כדי להשריש בעם ישראל את האמונה והבטחון בה'. הקב״ה חשש שמא כשיגיעו ישראל לארץ וימצאו בה מנוחה בדרך הטבע ופרנסה בשפע, יגבה ליבם ויאמרו "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה" ויחשבו שהם בעלי הארץ. על כן, כיון שדרך האומות לזרוע שנה ושנתיים כדי שתתן הארץ את כוחה בעתיד, אמרה תורה לתכחיש לא הארץ לטבע: "שש שנים תזרע שדך ואספת תבואתה". ובנוסף, נס בתוך נס — שלא רק שלא תכחיש לה כח בשנה השישית, אלא תוסיף כח ותתן את חילה לשלוש שנים, ככתוב: "וציויתי את ברכתי בשנה השישית ועשת לשלוש שנים".
ואף אם תתן תבואתה לשלוש שנים, כך שתספיק תבואת השנה השישית לשלוש שנה, ויאכלו קימעא ותתברך התבואה במעיהם — מתוך כך שכתוב "ועשת התבואה" בה״א הידיעה, שבאותה שנה תתברך התבואה כלא כבכל שנה, ועי״ז ידעו "כי לי הארץ", ותהינה עיניהם נשואות לה' תמיד, כפי שנשאו עיניהם לה' מידי יום בירידת המן.
ובזה מובן מדוע העונש הוא גלות ויציאה מן הארץ, על שלא האמינו. שה' מקפיד על כך, רצונו שיאמינו בבעלותו של ה' עליה, ובזכות שיאמינו בו נאמר "אז תרצה הארץ את שבתותיה". ואילו הגויים שלא עתידים להאמין בה, לא תקפיד עליהם הארץ ממילא כי הם נוהגים ע״פ הטבע ולא בדרך אמונה.
למדנו מדברי יקר הכלי שלארץ ישראל יש מדריגה של הר סיני בשעת מתן תורה, והיא מועילה. יש לקיים את מצוות השמיטה בארץ ומתוך כך לינק לחיזוק האמונה וקבלת התורה.
שבת שלום ומקדושתה ומעלתה.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה