"בס ד י״א תשפ״ג אייר
מסכת בסיום הקדיש נוסח
מנוחה מושב יצ״ו שבתאי, שלו
. א הקדמה
שהיה, מעשה י בהיות נער, לסיים ממני ביקשו
פסח ערב ב מסכת מן הבכורות את פטור ל כדי
ו, הצום ו זכיתי חיים בן תאי שב הרב זקני "ר ומ
לכיש אזורית מועצה של (רבה צז "ל ומושב
)מנוחה הרב חולשתו למרות ה המופלג וגילו
הכנסת לבית להגיע הצליח כן גם ועשה יו ם ס
לאחר. מסכת ש ו רשות לי נתן המסכת את סיימתי
דיש׳דעתיד ק מר ול, עמדתי שלמדתי ' לחדתא
נהוג כ הקדושות בישיבות בסוף שמודפס וכפי
ו הגמרא. של הכרך לי מר א הרבה, הפתעתי ל הנה
מו" זקני ר ש הג המנ אין יש אלא, זה קדיש לומר
ישראל על קדיש ומר ל ר, גיל מעשה עשה וכן
ואמר בעצמו על קדיש ו וכו עקשיא בן חנניא "'"ר'
רגי ישראל, בתחילה. ו ל מא התפלאתי ל ע וד
דבריו כ ב כי, ת הישיבו ל שהכר אז תי תמיד אמרו
'דעתיד קדיש ב ' סיום. מסכת
הר מו״ר אצל ללמוד זכיתי יותר מאוחר, שנים ה״ג
בישיבת זצ״ל זעפרני שמואל שיאות (בנ "המאירי"
הו אלי מרדכי הרב רן מ ך שכ וראיתי זיע״א) יג הנה
ישראל על קדיש שאומרים הישיבה, בני את רגיל
מס סיום לאחר. כת לי ענה כך על וכששאלתיו
שכך לציון הראשון מרן דעת הייתה מרדכי הרב
זצוק "אליהו. ישיבה ה נשיא ל
י אינו זה שדבר שראיתי וכיון ם לרבי דוע
וא הישיבות מתלמידי חשובים, ברכים תתי נ
ולתור לדרוש לבי את בספרי הפוסקים אודות
. זה מנהג
. ב מסכת סיום ג מנה
מסכת סיום למנהג המקור כי לדעת יש תחילה
בגמ מופיע (קי שבת מסכת רא ח "סע:) ב " ואמר דשלים מרבנן צורבא חזינא דכי לי, תיתי אביי:
לרבנן". טבא יומא עבידנא מסכתיה
במדרש מופיע ף נוס מקור רבה קהלת א:)(א,
" ושלמים עולות ויעל ה' לפני ויעמד ירושלם ויבא
שעושין מכאן יצחק א״ר עבדיו, לכל משתה ויעש
תורה", של לגמרה סעודה כאן. עד בבית (ועיין
. תרסט סי)מן או״ח יוסף
משמע וכן הגמרא דברי מ בבא מסכת ב תרא ב
לגבי ע״ב) (קכא כ באב, ט״ו פ ה שהביא י נימ וקי
יוסף דף הרי״ף (על:) ע״ב נג " תניא בגמ 'גרסינן
כחה תשש באב ט״ו שהגיע כיון אומר הגדול ר״א מפני למערכה עצים כורתים היו ולא חמה של תבר יום ליה וקרו אשי רב אמר יבשים שאינם
מגל… לחטוב בהם צורך שאין ת הקרדומו שנשברו משלימין היו יום שבאותו ומפני עצים עוד
ומסיימ. גדולה שמחה עושין היו המצוה ין מכאן בתלמודו לעסוק צריך מתקצרים שהימים ואילך
בלילה… גם היוצאים תועלות לשני זה כתבתי
אלו בלילות תלמודו ולקבוע ל להתחי זריז להיות קללה ולא ברכה עליו להביא מנהג שהוא וגם עושין שכשהשלימה עד מצוה בענין לשמוח
טוב ום וי ומשתה שמחה ע " כ״ל שם. עיין
הגה( ב "א הרמ פסק זה פי על יו דעה רה, רמו: )כו
" סעודה ולעשות לשמוח מצוה מסכת, , כשמסיים
דברי ב עוד. ועיין עכ״ל. מצוה" סעודת ונקראת, ז פרק קמא (בבא שלמה של בים הרש״ל לז אות
.) מו ואות
. ג תורה לימוד לאחר קדיש ת אמיר
וסח נ תפילות הרמב״ם(סדר דברי ידועים והנה: שכתב הקדיש) - דרבנן "קדיש מישראל עשרה כל ואפילו פה שעל תורה בתלמוד שעוסקין יתר או אחד אומר מסיימין כשהן בהגדות או במדרשות רבא שמיה ויתקדש יתגדל זה: בנוסח קדיש מהן ולמיפרק מתייא ולאחייא עלמא לחדתא דעתיד היכלא ולשכללא דירושלם קרתא ולמיבני חייא
ולמ קדישא ארעא ן מ נוכראה פולחנא יעקר ויחודיה בזיויה לאתריה דשמיא פולחנא ולאתבא בעלמא דאמירן ונחמתא עד וכו' מלכותיה וימליך תלמידי ועל תלמידיהון ועל רבנן על אמן, ואמרו ודי הדין באתרא די באורייתא דעסקין תלמידיהון
וחסדא חינא ולכון להון יהא ואתר אתר בכל
ורו וסייעתא ורחמי יא דבשמ אבוהון מקדם וחא קדיש הנקרא וזהו וכו', שלמא יהא אמן ואמרו
דרבנן" ט (יט, סופרים ממסכת ומקורו.)עכ״ל.
אך קדיש לומר נהגו לא ישראל הילות ק ברוב
לחדתא "ד "דעתי, פה שבעל תורה לימוד לאחר
הרגיל בנוסח קדיש אומרים אלא ל "ע ומוסיפים
. וכו 'ישראל" עוד ועיין ( שבע באר סוטה מסכת
וברכי ) נד סימן מג״א(או״ח ה ובדברי ע״א מט )דף (סימן יוסף נה א) ס״ק דברי על כתבו ש מה
הללו הרמב״ם. ואכמ״ל
כבר ו החיים כף כתב ד":)ס״ק נה (סימן והעם
תורה כל אחר לומר נהגו פה שבעל בן חנניא רבי
עקשיא תורה ואחר דרבנן קדיש ואומרים וכו'
וכו מה' צדיקים 'שועת ות אומרים שבכתב שלמ יהא קדיש ואומרים רבא" א זה ין עכו. עכ״ל
רב לג״ע עיין חי איש בן ב זיע״א חיים יוסף ינו
אות וישלח ראשונה (שנה ט אות ויחי, )יד; ובעוד
(ויחי חי יוסף יד.)אות
כן, אם ו אמורים כך מסכת ום בסי גם לכאורה
לנהוג קדיש לומר. רגיל ישראל על
. ד הקדיש רת לאמי המקור מסכת בסיום
הנ ו ב״שו ה קיט ץ(ס)ימן מינ מהר״ם ת את הרחיב
אודות היריעה מנ מסכת סיום הג מופיעה ושם
סות התייח ו הקדיש לענין ראש או רב לשונו: זו " ו ותלמידיו חביריו עם מסכתא לומד שהוא ישיבה
עד בסוף מעט ישייר המסכתא, לסוף וכשבאו סעודה לתקן דראוי יומא הכושר, שעת נאה כל לקבץ ראוי ואז ותלמידיהון, התורה לכבוד
לבא שראוי מי כל לסיים, ב הר כשבא הקהל
המסכתא לסיום לילך בתים בעלי כל נהגו לכך …ו ראשונה בישיבה זמן התו' בתחילת הישיבה, על
המסכתא לסיים הרב כשבא להודיעם, ג מנה ולכך יהיו ואז לסיומא, כן גם בתים הבעלי שיבואו כדי
וסוף… תחילה. שמה מניין אחר לחזור טוב וכן רב בני עשרה יאמר סיומו ואחר קדיש. לומר
ויש מניין, יש אם קדיש יאמר כ ואח "פפא. מצוי ו אינ קדיש אותו אך דרבנן, קדיש שאומרים
ברוב לכן בינינו שלנו רק לומר שמעתי לא פעמים
תתקבל" בלא. עכ״ל ך הש "והביאו ס״ק רמו "ד (יו
)כז הגדולה והכנסת ( הגהו סימן "ח או יוסף בית ת
.)תרסט
קהילות הרבה ב לו א בקשות לומר המנהג ופשט
ישראל בעם שסידרו כפי ו מסכת מסיימים כאשר
בסוף הש״ס מדפיסי (ו המסכתות החיים כף עיין
. כ)ד ס״ק תרסט מדברי משמע הקדיש נין לע והנה ויש רגיל, קדיש אומרים שהיו מינץ מהר״מ
[וכוונתו וכו דרבנן קדיש 'שאומרים לקדיש
לחדתא]" "דעתיד. הש״ס מדפיסי באו וכבר
עתיד הוא "די קדיש מסכת בסיום לומר סידרו ו וכו."'אתחדתא ל
. ה הספרדים מנהג
, ספרדים ה אצל פשט לא זה מנהג כי נראה אך
וה רגיל ישראל" על "קדיש ומר ל משיכו דווקא
"דעתי״ד קדיש ולא שה וכפי, בס עיד שם ר כת פר
טוב(גאג בהערה) קיב עמ' ח״א ין סיו שאחר ם
קדיש אומרים כת מס כהרמב״ם דלא ן ו ד רב נ
פסק ש דיש ק ומר ל התחיה. כ "ע
כי ראיתי הנה ו צובירי יוסף ה״ג ר ה חכם בא כבר
ז צ״ל בספר רב יוסף ויצבור פרק ג (חל׳ק יג)
ו גם ראשונים ממקורות לבאר הרבה ך הארי
א, חרונים שקדיש״ד עתיד" מנת על נתקן לנחם
הא בל. המתים תחיית אמונת בליבם יש ולהשר ים
לזה בנוסף היגו הנ, סיום ב גם לאומרו הקינות
באב בתשעה. אך העם את לנחם מנת על אין
מתאימה זה קדיש אמירת, מסכת לסיום כי
בס יום מצוה מסכת ר אותו עשות ול לשמוח בה
י ט ום. ומ מצוה סעודת עם בו קדיש לומר זה ג נה
"ד עתי בסיום ד" מסכת ר התפשט רון האח בזמן ק
האשכנ מחכמי צת ק ידי על על ובפרט, ז די י
הד המא פוסים המ של וחרים והגמרות שניות
. ת״ד כע
יפלל( נחס פ בקונטריס ראיתי עוד הרב מאת
שליט מוסבי פנ״ס ח א; ח "ג 'עמ56 יש כי עלה הש )
ת מסכ סיום לאחר לומר. ל הרגי ישראל על קדיש
כן ו על בספר ( הדס י שהו הלכה י מנהג אוסף א ל ש
תוניס,"ק ק פר לומר הגו "נ: כתב יג) סעיף יב ק
בנוסח' דרבנן קדיש מסכת סיום חר א ' ישראל על
הרגי קדיש לומר מקרוב שנתחדש כמו לא ד ו ל,
עתיד 'ד לחד ד סב והעי עכ״ל. עלמא" את כר הנז פר
שמע כן ש ב ה מפי בירור זקנים. הרב העלה וכן
שמעון בן מרדכי משחה( ה שמן בספר ל "זצ חלק
. נה סימן א)'
לא כי כחד א תשס״ז (אדר תורה אור בירחון סימן
מא הגר״מ בשם )כתבו עט ש זוז ליט״א שמנהגם
לחדתא "דעתיד קדיש לומר "היה באור גם (ועיין
ת קכ סימן תשס״ז אייר ורה נאמן ור מק בשו״ת ו;
ס ח״ב קפ ימן אבלות יוסף ילקוט ספר ב.)וכן ו תשס "(מהדורת סימן ד, לומר משמע מג סעיף )ל
זה ב ציין ולא עלמא לחדתא עתיד "דהוא "קדיש
כפי דים הספר מנהג את שזכ אחר אמנם. יל לע רנו
יתי רא זמן אומר( מעין ת שב״ו חלק יא ה פרק
סי ה זכור כי שכתב י) מן ת מסכ סיום שאחר יה
ש״ל ה רא ה צ״ל ז יוסף גר״ע אמר ישראל על קדיש
לו וענה כך על: ושאלו דבר בזה "אין יש, ברור
. כך נוהגים ויש כך "נוהגים לעיל כאמור אך
ה באנו על קדיש לומר ברור היה הספרדים שמנהג
. ישראל
. ו זיע״א אליהו מרדכי הרב מרן דעת
עתה ו ש רב שלל כמוצא שמחתי לידי מנה ד זה
תשובה הרב יון לצ הראשון מרן מו״ר שהשיב
אליהו מרדכי "זצוק ז עניין אודות ל תוכנית ב ה
נשאל וכך האמת: . רדיו""קול ב מסכת סיום "ב
הקדיש את האם? לומר קדיש איזה מובא ש
רגיל? ישראל על קדיש או בגמרא להם והשיב "
זצ״ל: הרב מרן יעקב ר' ומגדול מעוז הגדול הרב
אומר היה ע״ה מוצפי שאנח נוהג לא נו לומר ים
הקדיש את ש מופי ה את כי, המסכת בסוף ע דיש ק
ה זה אומרים לומר ל רגי היה. לכן באב ט' בליל
מסכת סיום שלאחר ישראל על. קדיש יאמרו
. עכת״ד1. ח "דפח
ו לומר, יש קדיש איזה שביארנו לאחר עתה ראיתי
להזכיר לנכון יאמר אשר זה הוא מי רחא או אגב
רבות פעמים כי, הקדיש את המסיי מי הם ם
שה אנשים ורי הורים ויש, ב״ה בחיים הם קדיש יגידו לא שבניהם כך על שמקפידים על
בחיים. בעודם ישראל עיין בזה דנו ש מה
תכ קטן(סימן תשב״ץ ספר ב הפוסקים ה), שו״ת
ס (סימן מהרי״ל ד) ( בהגה, רמ״א סעיף קלב או״ח
ב), עוזיאל( משפטי שו״ת א- כרך חיים אורח
סימן ב ו ) אומר( ביע י שו״ת ג- חלק דעה יורה
כ סימן ו). ועוד
1 נערך פי על תזריע, האמת קול רדיו, שו״ת, הקלטה
. תשס״ו שנת מצורע,
כי צאתי מ והנה בעבר נשאל זצ״ל הרב מרן אודות
בר נער מסכת– סיום שעושה וה מצ ו יכול האם
בסיום הקדיש ת א להגיד על השיב ו ה? מסכת כך
: הרב מרן חי בוודאי הנער של אביו הסתם, מן אביו אלא הקדיש את לומר יכול לא הנער לכן
יאמר המצווה בר נער וכמובן הקדיש. את יאמר
כן שלפני הבקשות שאר ו "ההדרן" נוסח את כנהוג. עכת״ד2
. ז: ההלכות סיכום
כש. א לשמוח מצוה מסכת, סיים ל זוכה אדם. מצוה סעודת ונקראת סעודה, ולעשות
ב. המזרח עדות ובני הספרדים מנהג לומר
ל הסיו אחר " ישראל "על קדיש המסכת ם הרגיל, בנוסח ול כפי א שמודפס כיום
קדיש במסכתות" ד״עתיד.
. ג א י הינו המסיים ם מאב תום אם– או
הוריו ואם בעצמו. הקדיש את לומר ל יכו ים– בחי בעצמ הקדיש את יאמר לא, ו
אלא. ל מהקה אחר אדם אותו יאמר
שנת, , ויחי האמת קול רדיו, שו״ת ה, קלטה פי על נערך 2 תשס״ו.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה