אחדות ישראל בכלל מרחבים

תשס״ב אדר בפרט מלחמה ובשעת בכלל, ישראל אחדות

טבדי בנימין

פרקים: ראשי

הקדמה א. ישראל אחדות של וחיובה מקורותיה ב.

"אחד המספר משמעות "ג. במלחמות לוי בני תפקיד ד. ה״ציבור כעניין המלחמה "ה. המלחמה בשעת האחדות בעניין נוספים דגשים ו.

הקדמה א.

יסוד את כמשקפות ישראל, מלחמות של המיוחדת המדרגה על להצביע הוא, זה מאמר של מטרתו השני לחלק מבוא מעין הוא הראשון שהחלק כך חלקים, לשני מחולק המאמר שבישראל. . האחדות

האחדות נובעת ממנו האלוקי המקור את מתומצת, באופן מבאר ג') ב', (פסקאות הראשון החלק

המספר משמעות ואת בישראל, ישראל אחדות את שלם באופן כמבטא."אחד"

ד- (פסקאות השני 'החלק ביטוי מוצאים בישראל הקיימים האחדות יסודות כיצד מראה המאמר, של ו')

מכך הנגזרות המשמעויות ואת המלחמה, . בשעת

ספציפית בשיטה התמקדתי ולא התורה, חלקי מכל היו אותי ששמשו. המקורות

עוד השוליים ובהערות המאמר בתוך וביארתי הבאתי המאמר, של המרכזי העניין ביאור כדי תוך המדובר לנושא ומשיקים הקשורים ומקורות. נושאים

ישראל אחדות מציאות חיוב מקור ב.

עוסקת היא זו, ספרות של עיקרה אך התורנית. בספרות נרחב מקום תופס בישראל האחדות עניין

היינו– המוסרי, בצד ותוכ בירור על-ידי וזאת האחדות על לשמור ואיד אחד כל של לאחריות ביחס חה ההלכתי– בצד וכן וכדומה, האחדות חשיבות על המראים ומקורות מדרשים ציטוט לא איסור

ועדתו2 כקורח להיות האיסור "תתגודדו1, מעט–. וכדומה יחסית– עוסקת הזו, הספרות מכלל

בשורשיה ישראל, אחדות של המהות בביאור חיובה. ומקור

סימן כהן משפט בספר בתשובה הרב עושה שבישראל האחדות למהות ביחס וחשוב יסודי ביאור עם בכל נמצא שלא מה מיוחדת קדושה ישראל כנסת בכללות שיש הודו לא הצדוקים… " וז״ל: קכ״ד,

ואין עצמו מצד הכלל אבל הפרטיים, להיחידיים להיטיב כדי הוא שלה הקיבוץ עיקר אומה שכל ולשון, לגבי באמת אבל שותפים בבחינת היא העולם אומות כלפי הצבור שערך ונמצא עצמית, מציאות …לו

הציבור אין א': י״ג דתמורה וממשנה מסוגיה כדמשמע, מושגים שני הם ושותפים ציבור ישראל

תמורה עושין, והשותפין כלל נערכת אינה ש כללית, ומציאות קדושה ישראל של בציבור שיש מפני

טעמא והיינו דוקא, ציבור משל להיות צריכין ציבור קרבנות כך ובשביל, פרט כל של החלק כלפי בציבור שותפין של קנין די היה אם יפה, יפה ימסרם לא שמא דחיישי א', קי״ח מציעא דבבא דרבנן

שהוא ציבור, של קנין דוקא שצריכים כיון אכן יפה, יפה מסירה כאן לומר שייך היה לא אז בישראל, יפה יפה ימסרם ולא הענין את יתפוס לא שמא חיישינן כן על לציירו, רוחני שכל וצריך."כללי,

בין״שותפין" זה חילוק ל״ציבור" ויקרא ספר בריש הרמב״ן בדברי גם: נמצא "תקריבו- מלמד

המזבח קיץ עולת יא ה צבור, נדבת באה שהיא מלמד קרבנכם- בשותפות. עולה מתנדבים ששנים השותפין עולת עולה להביא רבים יתנדבו שאם לומר כן, הרב פירש רש״י. לשון המותרות. מן הבאה

, היא מן הבאה המזבח קיץ אבל. בו שנשתתפו ואלף עשרה ובין בקרבן המשתתפין שנים בין מה

היא ולפיכך עליהן, מתנה ב״ד לב המותרות." צבור עולת

1 חמד שדה תע״ו. החינוך ספר הי״ד. פי״ב ע״ז הלכות וכן מ״ה לאוין סהמ״צ רמב״ם וראה א'. פס' פי״ד דברים

ע״ח אות למד. כלל

קנ״ז קנ״ו, ל״ת סמ״ג כ״ח, אות ג' שער יונה לרבינו תשובה שערי ע״א, ק״י סנהדרין ה', פס' פי״ז, דבר במ ראה 2 קל״ט שאילתא אחאי דרב. שאילתות

הגדיר וכך הרב " הלשון3: בזה לשותפין ציבור בין החילוק את זצ״ל עמיאל אביגדור משה כבר יש כמותי הבדל רק דלא ציבורי, לגדר שותפות גדר שבין ההבדל את לבאר אחר במקום הארכתי והמושג בכאן, יש איכותי הבדל אך לרבים, הוא ובציבור ליחידים רק הדבר שייך דבשותפות בזה,

כלומר פרט, ל מכלל הוא ציבורי דבר ממילא ורק, עצמו בפני ומהות סוג בתור לכלל שייך דהדבר

לכלל." בשייך זכות לו יש בכלל, פרט הוא אחד דכל כיון

ק״מ עמ' אורות: בספר הרב" כתב כך ו כולה באומה השורה הישראלי האידיאל, , ישראל כנסת

דורותיה" בכל אחת לחטיבה אותה העושה 4.

אחת אלוקית יצירה הינה ישראל שכנ, סת זו, הבנה מתוך גם מובנת אחת, חטיבה של החומרה

בישראל, המחלוקת טויים בי שמצאנו עד ככלל ישראל של היסודית המהות את הנוגד דבר, שהיא

בישראל, לפירוד ביחס חריפים והוגו הורו המעריך "והנה מ״ד: סימן דבר משיב בשו״ת הנצי״ב כדברי

המעריך מן במטותא מלוט, אברהם שנפרד כמו לגמרי מזה זה הפרד ל זה מדור נשמר להיות עצה וקיומה" האומה לגוף כחרבות קשה זו עצה 5 זה יסוד על הנצי״ב חזר ה', סימן ב' בחלק שם וכן: . נקל לנבון דעת אבל יצ״ו, הקהלה לשלום הענין זה נוגע היה לא אלו עצמם, מצד אומר שאני "זהו

מחלוקת גורם יהא וגם יצ״ו העדה לכל שיספיקו מובהקים, שוחטים קלה בשעה להעמיד שא״א." לנפש חמורות "וכעבירות הוסיף- עוד הוא כאן אך ", לגוף כחרבות לישראל דקשה דעות ושנוי

יותר חמורים דברים דוד הנחלת של בדרשותיו אנו מוצאים לע״ז, בישראל הפירוד את המשווים

: השישי בדרוש" דוד" "בית בספרו שמים." בשם פירוד הוא בישראל פירוד כל

הזה בזמן אם הכלל, הדרכת דבר על הדעות "מחלוקת כ': פיסקה התחיה באורות הרב כתב, וכן לא ה' דגל נושאי שהכשרים האומה, את להפריד ראוי רמה, ביד ההפקרות דגל נושאי פריצים שרבו

הכל- את מכריע הכללי השלום כח או", שמא הפושעים, העול פורקי עם יחש שום להם יהי יש לבין דתיות קהילות בין להפריד האם לנהוג? יש כיצד דתי החרדי הציבור בתוך הרב בזמן מחלוקת שמא או שלנו" על ו״לעמוד עקרוניים להיות ובכך ביניהם קשר שום יהיה שלא כדי חילוניות קהילות

הכללית- השפלות מפני באה זאת פלוג", תא של עקרה "כל הקהילות- בין השלום את? לחפש העלאת

שפלות- בכלל היא לדיון הנושא מצד האומה, של האופי ביסוד לגמרי הטהרה נגמרה לא "שעדיין

והולכת- מטהרת והיא נפשה, ". חיצוניות לגלות יצאנו שבגללו מהחטא עצמנו טיהרנו לא שעדיין, מפני

חינם- שנאת הדיבור שלמה: אל שבאו זונות נשים שתים במדרגת בזה הנן יחדיו הכיתות "אלה ישראל- שבמלכות אלוקים מחכמת הוא נסיון חרב" ""הביאו נקודה לברר בא שלמה של הנסיון כל

חשובה- הטינה אמיתת את היא מבלטת ובהתמרמרה "גזורו", הטוענת: היא להדחות, הראויה "אותה

ל לך גם לי "גם רק הוא ענינה שכל בעצמה, חשה שהיא שבלב יהיה- א אם הרחמניה, והאם גזורו"! הילוד את לה "תנו צווחת: הקודש ורוח תמיתוהו", אל והמת החי הילוד את לה "תנו אומרת: האמת,

אימו היא!"החי, שפרוד פי אעל, לחלקים האומה התפרדות של והרוחניות הגשמיות לרעות קץ אין

והיה הוא אפשר אי באכזריות המנתחים לב על כהעולה גמור היא זאת יהיה. לא של מחשבה מש מ

כללית זרה עבודה כגויים נהיה היה אומרים: אתם "אשר תתקיים, שלא עליה בטוחים שהננו ובחמה נטויה ובזרוע חזקה ביד לא אם אלוקים ה' נאם אני חי ואבן, עץ לשרת הארצות כמשפחות

ומדאיבה- מחריבה היא זרה עבודה של מחשבה וככל עליכם", אמלוך שפוכה ולא באה כשלא אפילו

מעשה לידי."תבא

המחנות6 "מסע במאמרו "וכן ו״חופשים– "חרדים" הכינויים את הרב "מכנה הפלגים את המאפיין

שבאומה– השונים הבעלים שמות את להסיר אם כי אמנם, אחרת, עצה לנו "אין הבעלים": כ״שמות

הללו מחנותינו."מעל

זרה עבודה מדרכי שהיא הבשר, גדידת איסוד את להשוות לנכון, אתה ר שתורה להעיר, יש כן כמו י״ג- הלכות י״ב פרק זרה עבודה בהלכות הרמב״ם לשון הוא וכך אגודות. אגודות לעשות לאיסור: י״ד

3 משה– דרכי פ״י ה' שמעתתא ח״א א' ספר הקדש, . דרך

4 מספר נו מצא זה מושג לביאור וביחס ישראל "כנסת המונח את מוצאים אנו הקדומים במקורותינו."כבר

שורש בחינת "והוא בסופו: פי״ז ב' שער החיים בנפש כגון מקורות, דאצילות מלכות, , יחד ישראל כלל נשמות

בכנסת ב״ה א״ס אור להמשיך "וגם ל״ב: פרק ראשון, חלק, התניא ובספר ". ישראל כנסת נקראת לזאת

ישראל דהיינו לקמן כמ״ש ישראל כל נשמות במקור בנשמות ח״ו פירוד כשיש ולא דוקא באחד אחד למהוי שעמד ומחקרים, בביאורים ת', עמ' קלנר יוסף לרב הראיה" "מילון בספר וראה פגים". באתר שריא לא דקב״ה הרב של לסגנונו לעומת ישראל", "כנסת למושג הגלות בתקופת ישראל גדולי של ההסברה סגנון בין ההבדל על

בזה. זצ״ל

השחת היינו מת, על גדידה איסור יסוד זה שמא בדעתי ועלה 5 ת הגוף להשחתת קשורה שהיא הפרטי, הגוף

. הלאומי

6 עמ76 א' הראיה 'מאמרי

היו כך הצער מפני מתיהם על בבשרם שורטים העכו״ם שהיו וכשם היא, אחת ושריטה "גדידה

תתגודדו לא שנאמר תורה אסרה זה גם כמשפטם, ויתגודדו, שנאמר כוכבים לעבודת בעצמם חובלין פטור בידו מלקות חייב בכלי כוכבים לעבודת לוקה, בכלי שרט בין בידו שרט בין מת שעל. אלא שדבר אחר, כמנהג נוהג וזה זה כמנהג נוהג זה אחת בעיר דינין בתי שני יהיו שלא זה אזהרה ובכלל

שישנה משמע זו ומלשון אגודות". אגודות תעשו לא תתגודדו לא שנאמר גדולות למחלוקות גורם זה העובדי- של מעשיהם בין השוואה ישראל שבתוך אגודות לאגודות בשרם, בגדידת. כוכבים

למ זרה עבודה איסור את המשווים מקורות רק נמצאים לא במקורותינו בכך. די אין אך לוקת ח

בחטא הרואים והאחרונים הראשונים וברבותינו בחז״ל, , מקורות ישנם אף אלא בישראל, ופירוד והפירוד המחלוקות חטא לעומת קל, חטא זרה, . עבודה

ויתר מקומות "בשלושה ז': הלכה א' פרק חגיגה, מסכת בירושלמי, הוא לדברים, הראשי המקור

הללו. קומות המ ג' את מפרטים חז״ל ושם המחלוקת" על ויתר ולא זרה עבודה על הוא ברוך הקדוש

האותיות7 בשער השל״ה ואכן בלשונו סיכם הירושלמי, את שהביא ואחר כפשוטו, הדברים את: הבין עצמו את יכבוש לא ואיך זרה, עבודה שיעבוד קודם מיתות ארבע סובל היה שבישראל הגרוע "ובודאי

זרה מעבודה קשה שהוא מחלוקת."מלעשות

טעם מה לשאול, המקום לכאורה וכאן הדברים– מעבודה קשה והמחלוקת הפירוד חטא מדוע

? זרה

הבית- של מזמנו הראשונים, מרבותינו אחד בדברי לעיין יש הדברים מהות על לעמוד שבכדי ונראה

, יוסף וז״ל ז', פרק "חרדים" בספר אזכרי, אליעזר: רבי כסא מתחת חצובות ישראל נשמות כי "ועוד

למטה ביניהם פירוד, ובהיות נפש שבעים יחיד, בלשון. נקראו להכי אחד, שם יחוד וכולן הכבוד,

הכבוד בכסא פירוד. מראין הנה כדכתיב בישראל, רב שלום וישים אליהו יבא גואלנו, בא לעת לכן כדפירזמו שלום היינו אבותם, על בנים ולב בנים על אבות לב והשיב הנביא אליה את לכם שולח אנכי

ומי אחד ושמך אחד אתה משיחנו, לימות רומזת שהיא בשבת מנחה ת בתפל אומרים שאנו וזהו ז״ל, אחד ה' יהיה ההוא ביום בארץ, אחד גוי ישראל זרע אנחנו בהיותנו שאז בארץ, אחד גוי ישראל כעמך

אחד… ושמו הרע לשון או חנם, שנאת עון ידי, על העליון ביחוד מלפגום יחרד ישראל איש כל לכן

מחלוקת, או יב סב, (תהלים שמעתי זו שתים אלהים דבר אחת הראשונה, המצוה,)ים לקי כדי כי גם, ישראל כל עם וריעות ושלום רבה אהבה לו שיהא צריך ב), כ, (שמות לך יהיה ולא אנכי דהיינו ז״ל כדאמרו הרבה, בו נזהרים הזה, הסוד שיודעים לפי חכמים ותלמידי בעולם, שלום לשים ישתדל

תלמידי א) סד (ברכות שורש שהיא הראשונה המצוה לקיים כדי וזה, בעולם שלום מרבים חכמים

הכל." ועיקר

והיינו– לדבר, תשובה למצא ניתן "חרדים" הספר בעל שבדברי לענ״ד ונראה העבודה שלעומת אלא ית', ה' באחדות פגם עדיין בזה אין מקום מכל זר, באל אחרים, בכוחות הדביקות שהיא זרה,

ה״אתה באחדות, פגיעה ישנה במחלוקת, אך לפירוד. האחדות מן עצמו מטה זרה, עבודה העובד אלוקים לך יהיה ב״לא רק ולא אלוקיך, ה' אנוכי מצוות בקיום כביכול, קלקול, כאן יש נפגם. אחד"

פני על."אחרים

די עוב שבין ההבדל בביאור ל״ו, פרק א' חלק נבוכים במורה הרמב״ם דברי מעין הוא זה חילוק על יעבדה לא זרה עבודה שעובד מי "שכל שם הרמב״ם יר שמסב הגשמות, מאמיני לבין זרה עבודה אשר שהצורה הבאים מן ידמה ולא העובדים, מן כלל מעולם דמה ולא בלעדיה, אלוה שאין דעת והיא והארץ השמים בראה אשר הוא ההיא שהצורה והעצים, האבנים מן או המתכת מן יעשה

אך יתברך", האלוה ובין בינם אמצעי שהוא לדבר דמיון שהיא צד על יעבדוה אמנם ל אב הנהיגם, שם הרמב״ם אומר עליו וכדומה, אלוהות כמה שיש ואומר בדעתו, האלוה את המגשים זאת, לעומת

שחטאו " " מאד ע״ז מעובדי קשה יותר – בחלוף והאמינו יתברך בעצמו כפירתו נתלית הוא שהרי "

שהוא8. "מה

בריות בערך ב', אות 7 8 לא הנביאים, ספרי ובכל התורה בכל כשתסתכל שאתה דע " לעניינו): ששייך (במה במלואו הרמב״ם וז״ל

או צר, או ה', אויב שיקרא תמצא ולא לבד, בע״ז א אל קנאה, לשון ולא כעס, לשון ולא אף, חרון לשון תמצא במעשה להכעיסו ה', אף יחרה פן בכם, ה' אף וחרה וכו' אחרים אלהים ועבדתם אמר לבד. עע״ז אלא שונא, בניו מכעס נכר, בהבלי בפסיליהם הכעיסוני מדוע וכו', קנא אל כי בהבליהם, כעסוני אל בלא קנאוני הם ידיכם,

אש כי ובנותיו, אשר אויביו, את הורישו עד לשונאיו, ולמשלם לאויביו, הוא ומשלם לצריו הוא נוקם באפי, קדחה

הענין מזה שיש מה כל על תעבור כאשר אלא משיסופר, הרבה וזה שנא, אשר ה' תועבת כל כי אלהיך, ה' שנא

בביאורו רביעי ה בבאר בגולה בבאר המהר״ל ותשובת כאן, קאפח הרב הערת [ראה תמצאהו הספרים בכל

מעין זר, שהוא אל חר א הגררות מאשר חמורה היא כביכול, ית', בו שהפגימה בענייננו, הוא וכן וכדומה. אמצעי

בה "לבטוח וז״ל: כ״ו, אות חיים, אורחות בספרו הרא״ש, בדברי מצאנו מחשבה, קו לאותו 'ובהמשך

עיניו כי בו בהמין השלם הייחוד בלבבך תקיים ובזה הפרטית. בהשגחתו ולהאמין לבבך, בכל

"אשר מאמין שאינו מי כי. כליות וחוקר לב ובוחן איש, דרכי כל על ועיניו הארץ בכל ממשוטטות

מצרים– מארץ "הוצאתיך הוא זה כי שלם. ייחוד זה ואין מאמין. אינו אלוקיך" ה' באנוכי "אף

כולה". התורה כל יסוד וזה העמים, כל על ישראל סגולת

לאחדות ומקושר משוייך הוא הקב״ה של השלם שהייחוד מצביע הללו, בדברים הרא״ש היינו, מצרים ביציאת האמונה ללא בה', אמיתית אמונה שאין עד. ישראל,

האותיות9 בשער השל״ה, כוונת היא שזו נראה וכן כי בהג״ה, לעיל כמבואר הענין וסוד: וז״ל " ופירוד חלוקה יש ח״ו אז קת מחלו וכשיש האמתי, האחד בסוד מיוחדים ישראל כנסת אנחנו

בנטיעות וקיצוץ. למעלה בר המדורה יתגדל אש, של אחד מניצוץ כי במשהו, הוא מחלוקת ואיסור

תאכל. אבדון עד הוא אש "מינן,

"אחד המספר משמעות "ג.

ע״י ישראל אחדות של עניינה את להבין ניתן יהיה יותר, וממוקד מפורט באופן המהר״ל של ביאורו

למהו נר- בספר המהר״ל וז״ל אחד, המספר של תו יוון ומלכות בכלל, מלכויות ד' בעניין (העוסק מצוה

מן המלכות שלקחו אלו, מלכיות ד' עמדו בבריאה שהיה הזה החסרון ומצד ח עמ' בפרט) חנוכה:'ונס " לי יצרתי זו עם כא) מג, (ישעיה וכדכתיב יתברך, השם לכבוד נבראת הזאת האומה אשר ישראל, הזה בעולם יתברך כבודו מבטלים הם ישראל מן המלכות שנחלו מלכיות ארבע ואלו יספרו. תהלתי ולא מעוקצם לא הלא שיתבאר, כמו יתברך לשמו כבוד שנותנים מה דבר בהם ימצא אף כי התחתון. ממעטים זה דבר זולתו, ואין בעולמו אחד יתברך שהוא מה כבודו עיקר כי חפץ, יתברך השם מדובשם לי יצרתי זו עם כא) מג, (ישעיה הכתוב: שרמז כמו אחד עם שהם ישראל רק לזה נבראו ולא האומות.

שבט עם שבטים י״ג הם ישראל כי, אחד מספר והוא י״ג במספרו זו עם שאמר מה כי יספרו. תהלתי

לוי הם שנים ומנשה אפרים כי, מיוחד שבט הוא לוי שבט השבטים. היו כן אחד מלת שהוא וכמו. שהיו האמהות, בני נגד והח' א'. שהיא שבאחד הא' כנגד עצמו בפני והוא השבטים משאר ונבדל

השפחות בני ד' ועוד אחד, של בח״ת נרמז לוי זולת. ח' "אחד כמספר שהם "זו" עם אמר "'ולפיכך כי בריאתם, בתחלת נבראו זה דבר ועל זולתו. ואין אחד יתברך שהוא תהלתי עיקר יספרו, תהלתי

יתברך השם על מעידים ישראל כי במדרש שאמרו כמו אחד, שהוא השם על מעידה הזאת אומה ה לוקחים כאשר בעולם, אחדותו מבטלים מלכיות ד' אבל לבאר. זה מקום כאן אין אחד, שהוא

יתברך אחדותו על מעידים שהם מישראל."הממשלה

ע המותאם ישראל, של הרוחני למבנה ומדויק שיטתי סדר ישנו שבט כל, השבטים תכונות ל-פי

המהר״ל– ומסביר יחד. לזה זה בקישורם השבטים וכל לחוד סדר היא הזו, המערכת הזה, המבנה

שבאומה10 הקודש נקודת את מבטא שהוא לוי, משבט החל במציאות. האחדות כלפי אך פניה שכל,

עבודה שעובד מי כל כי יודע ואתה ע״ש הללו הרמב״ם דברי את שמסביר וכו', רתח אימת ע״ב ד' ע״ז …]לגמ' הבאים מן ידמה ולא העובדים, מן כלל מעולם דמה ולא בלעדיה, אלוה שאין דעת על יעבדה לא זרה

והארץ השמים בראה אשר הוא ההיא שהצורה והעצים, האבנים מן או המתכת מן יעשה אשר שהצורה כמו יתברך, האלוה ובין בינם אמצעי שהוא לדבר דמיון שהיא צד על יעבדוה אמנם אבל הנהיגם, והיא

הסבה אל רומז וכו', לשמי מוגש מוקטר מקום ובכל ואמר וכו', הגויים מלך ייראך לא מי ואמר שבאר

אלא תורתנו, מבעלי אחד בו יחלוק שלא ה ממ וזה הגדול, בחבורנו זה ביארנו וכבר אצלם, הראשונה לבד יתעלה לבורא שהוא בחק כפירתם שנתלית אחר הבורא, מציאות מאמינים היותם עם ההם, שהכופרים וחשבו ההמון, באמונת מציאותו שתתקיים בעבור וכו', ה' את ועבדתם שנאמר כמו וההגדלה העבודה ר״ל

מעשה אלא ההמון ישיג לא כי ההמון, מהאמנת יתעלה, ציאותו מ להעדר מביא זה ויהיה לזולתו, ההוא החוק כל תחיה לא הפסוק שאמר כמו המות, ההוא הדבר חייבם בהם, הנעבד אמתת ולא עניניהם לא העבודות, קראם אתכם, ילמדו ולא שאמר כמו זולתם, בו יפסד שלא הבטל הזה הדעת הסרת והיא העלה ובאר נשמה.

וצרים ושונאים, אויבים כפירתו שנתלית מי ענין יהיה ואיך, חמה ומעלה ומכעיס מקנא זה שהעושה ואמר או גשם יאמינהו או שנים יאמינהו או מציאותו יאמין שלא ר״ל שהוא, מה בחלוף והאמינו יתברך בעצמו שהיא על ע״ז מעובד רע יותר ספק בלא זה כי שיהיה, חסרון איזה לו ייחס או הפעליות, בעל יאמינהו

שאתה הגשם, מעניני ענין או הגשמה כשתאמין שאתה ודע מחשבתו. לפי מריעה או מטיבה או עית אמצ." מאד ע״ז מעובדי קשה יותר וצר, ואויב ושונא וחמה, אש וקודח ומכעיס מקנא

9. שם

10 ועוד פנ״ד, למהר״ל נצ״י. ראה

חילוק12 בו שאין אחד, המספר את א', האות את מעלה11, מספר13 נקרא ואינו ישנה ומשם,

ד האות השפחות. בני לד' נוספת התפשטות 'נה יש ומשם האמהות, בני ח' של למרחב התפשטות כנפות ארבע ביותר, הארצית המערכת את מבטאת הארץ14 15.

השל״ה בדברי נמצא המהר״ל שביאר כפי י״ג, למספר וייחוסו,"אחד" מספר ה של לעניינו המשך הקדוש16 ומי אחד ושמך אחד אתה התפלה בנוסח אומרים שאנו כמו חד, א נקראים: ישראל וז״ל" כי הגדול, שמו בעבור עמו את ה' יטוש לא כי כב) יב, (ש״א הפסוק ענין וזהו אחד. גוי ישראל כעמך עולה כן כי הגדול, שם כמנין כ״ו עולה לאחדים והיו ל׳אחד' 'אחד' ב״ה להקדוש ישראל כנסת בחבור

ישראל ואהבת 'אחד עולה 'אהבה' באהבה, ישראל בעמו בוחר.'יתברך הוא כי 'אחד', פעמים שתי התורה קיום בברית נכנס שנים י״ג בן דהיינו 'אחד', בן כשהוא מתחיל ב״ה, להקדוש לעומתו

ב״ה הקדוש מעורר רחמ של מדות י״ג ים."

של שלם ה המבנה עם בהתאחדות היא י״ג בגיל למצוות הכניסה כי מבאר, בדבריו הקדוש השל״ה אין א', שבאות הפנימית הקודש נקודת את לקלוט יכול הילד אין הראשונות, השנים בי״ב כי ה״אחד",

הקומות י״ב את קונה הוא אלא ישראל נשמת של הגדולה האבוקה עם מתאחד הנשמה, אור

אביו17 דרך הוא הישראלי הקומה לשיעור ושייכותו האמהות ובני השפחות, בני של הראש, ונות, ק ור,

בה י הכלל- ה״אחד" עם בעצמו להתאחד הוא זוכה שנים לי״ג כנסו ממושפע הוא שבשורשו ישראלי,

האלוקי– מה״אחד" הרחמים18 מדות י״ג.

כתב וכן מצ׳רנוביל19 נחום מנחם 'ר דעת לו אין הקטן הנה "כי שמות: פרשת עינים" "מאור בספרו

קידש ואם ממכר ממכרו ואין מקח מקחו אין זמן ה זה וקודם אחד ויום שנה י״ג בן שיהיה עד דבר לכל דין לו יש מקום מכל גדול ועילוי גדול ולמדן וחריף חכם שהוא קטן שיש אף קידושין קידושיו אין אשה

הזמן אותו עד אצלו ואינה העליונה הנקודה לו שחסר והוא."מחמת אחד ויום שנים י״ג עד קטן

להדגיש ראוי י״ג למניין (העולה הישראלי ה״אחד" איחוד )וך שמת המסביר השל״ה, שמדברי, כ״ו- למניין (העולה המפורש השם לכלל צירוף יש י״ג), למניין (העולה האלוקי )וה״אחד" אולי ניתן

ומ בפירד שיש בנטיעות" ה״קיצוץ את יותר להבין המפורש בשם פגם כאן יש שהרי בישראל, . לוקת ח

וידוע בנסתרות, עסק לנו אין שהרי בלבד, השערה זוהי אך לתורה בהקדמתו הרמב״ן אזהרת ה

כאלה20 בעניינים מסברות.

במלחמות לוי בני תפקיד ד.

הקומה ושיעור, ישראל לאחדות ה' אחדות בין היחס מעט התבאר בהם הקודמים, הבירורים מתוך מלחמה בעת האחדות מהות לביאור פונה אני "אחד", המילה כצורת הבנוי הישראלי בירור רך ד וזאת,

במלחמה. לוי בני של תפקידם

ישראל ארץ בנחלת לוי זכה לא "ולמה כתב: י״ב הלכה י״ג פרק ויובל שמיטה בהלכות רמב״ם ה הצדיקים ומשפטיו הישרים דרכיו ולהורות לשרתו י״י את לעבוד שהובדל מפני אחיו עם ובביזתה

מלחמה עורכין לא העולם מדרכי בדלו הו לפיכך לישראל ותורתך ליעקב משפטיך יורו שנאמר לרבים

11 קכ״ג עמ' ח״ג למהר״ל. ח״א

12 פנ״א ח״א להרמב״ם. מו״נ

13 מי״ז ה' פרק חיים דרך פנ״ד, ה' גבור. ות מהר״ל

14 מצוה בנר המהר״ל דברי בהמשך. שם

15 שהוא אבינו, ביעקב היא שב״אחד" האחדות שנקודת מדגיש דווקא ששם פ״ז, למהר״ל העבודה בנתיב ראה

בזה לעיין ויש ע״ש. שבטים, לי״ב. השורש

16 הקדוש- השל״ה ספר תניינא ישראל בית אדם- תולדות

17 הנערים- "ויגדלו כ״ז: פס' פכ״ה בראשית קוני החז וז״ל אותו שעד וכו עשרה שלש בני שנעשו כיון 'פרש״י

מכאן שנה י״ג עד בנו עם ליטפל אדם צריך בב״ר כדאיתא. ישר דרך ומלמדם ומוכיחם בהם אביהם נטפל פרק

זה של מעונשו שפטרני המקום ברוך יאמר."ואילך

18 וחכם- מסכן ילד טוב י״ג פס' פ״ד קהלת ברש״י: וראה " י״ג עד באדם בא שאינו ילד נקרא ולמה טוב יצר זה והשווה לוי. שבט מדרגת את הכוללת השלימה ישראל קומת עם ההתאחדות בוא הטוב שהיצר והיינו שנה". השוותה היא "אף כ' בפס' פירש״י וע״ז בנים, לנחור ילדה שמלכה שם מספרת שהתורה כ״ב, בראשית לרש״י

משפחותיה אלו אף שפחות בני וד' הגבירות בני ח' מיעקב שיצאו שבטים י״ב אברהם מה י״ב אברהם למשפחות חיקוי מעין הראשונות, המדריגות י״ב את רק לנכור להוליד יכלה שמלכה והיינו, פלגש". בני וד' גבירות בני ח'

מדריגות הי״ג כל את, ים הכולל המתות"], "האומות ל״ב פיס' שני במאמר הכוזרי [כלשון ישראל למדריגת

להגיע הצליחו לא הם שבאומה הרוח לנקודת לוי. שבט הוא. שראשם

19 ממזריטש המגיד של המובהק. תלמידו

20 ר״י סימן יאיר חוות שו״ת. ועיין

ברוך והוא חילו י״י ברך שנאמר השם חיל הם אלא גופן בכח לעצמן זוכין ולא נוחלין ולא ישראל כשאר

ונחלתך חלקך אני שנאמר להם זוכה."הוא

ישראל שאר כל עם יחד למלחמה יוצע אינו לוי ששבט לכאורה, משמע הרמב״ם לשון מפשט, היינו,

א כן ועל כתואם נראה לכאורה הדבר. הארץ לנחלת זוכה הוא ין כמשמר לוי שבט של תפקידו את

האומה21 של הפנימיים-הרוחניים הצדדים.

[רשי– תואר ביפת מהו כהן להו "איבעיא ע״ב: כ״א קידושין במסכת מסוגיא נסתר שהדבר "אלא

מצות בהן וריבה הואיל הנים כ שאני דילמא או ישראל שנא ולא כהן שנא לא הוא חידוש במלחמה] אלא תורה דברה דלא דשרי פליגי לא דכ״ע ראשונה בביאה אסור אמר ושמואל מותר אמר רב יתרות הואיל מותר אמר רב אסור אמר ושמואל מותר אמר רב שניה בביאה פליגי כי הרע יצר כנגד

שניה בביאה א״ד יא חז לא לכהן וגיורת גיורת לה הויא דהא אסור אמר ושמואל אישתרי ואישתריא תורה דברה לא דהא מותר אמר רב ראשונה בביאה פליגי כי גיורת לה דהויא דאסירא פליגי לא כ״ע וראית ביה קרינא ביתך תוך אל והבאתה ביה דקרינא היכא כל אסור אמר ושמואל הרע יצר כנגד אלא

וראית ביה קרינא לא ביתך תוך אל והבאתה ביה קרינא דלא היכא כל בשביה."בשביה

על- וכן הסוגיא, פשט וכפי תואר, יפת באשת אסור או מותר כהן האם בשאלה דנה הגמרא היינו, פי אפילו אלא למלחמה יוצא שלוי רק שלא מצאנו וא״כ למלחמה, שיוצא כהן על מדובר שם, רש״י פירוש

כהן22.

21 פ״כ תפא״י [מהר״ל הלויה של הפנימיות שהיא לכהונה, ביחס ד' פיס' התחיה אורות. ]עיין

22 מהלכות יג (בפרק הרמב״ם שכתב מה לפי להקשות "ואין וז״ל נ״ד, סימן ח״ח ע״י לגר אומר יביע בשו״ת וראה שהובדל מפני אחיו, עם ובביזתה ישראל ארץ בנחלת לוי שבט זכה לא ולמה לשונו: וזו יב) הלכה ויובל שמיטה

תורתך ו ליעקב משפטיך יורו שנאמר לרבים, הצדיקים ומשפטיו הישרים דרכיו ולהורות ולשרתו ה' את לעבוד בכח לעצמם זוכים ולא נוחלים ולא ישראל, כשאר מלחמה עורכים לא העולם, מדרכי הובדלו לפיכך לישראל,

ומבואר ע״כ ונחלתך. חלקך אני שנאמר להם, זוכה הוא ברוך והוא חילו, ה' ברך שנאמר ה', חיל הם אלא. גופם,

הנ״ל החינוך טעם ולפי חמה. מל מלערוך פטורים היו מצוה מלחמת שהיתה ישראל ארץ במלחמת שאף מלחמה בני שאינם כיון זכור, פרשת ממצות ולוים כהנים לפטור יש נמי הכי הנשים, . לגבי כיוצא הנה אולם רש״י ופירש מדרבנן, או מדאורייתא המזון בברכת נשים לרבא, רבינא ליה אמר ב), (כ בברכות מצינו, בזה

ואם להתחלק, לנקבות ניתנה לא והארץ לך, נתן אשר ה הטוב הארץ על אלהיך ה' את וברכת דכתיב משום כן דאם ותימה התוספות, זה על וכתבו עכ״ל. מצרים. מיוצאי שהיה נטלו, אביהן חלק צלפחד, בנות משום סימן א' חלק ובתשובותיו שם, הרשב״ץ בפירוש הוא (וכן בארץ. חלק נטלו לא שהרי תבעי, נמי והלוים הכהנים

הן שאף כן, נאמר וגרים בעבדים אף כן אם תאמר ואם רש״י, דברי על כתב שם ידושיו בח הרשב״א אבל קסט). כתב וכן ע״כ. בארץ. חלק נטלו זכרים ושם זכרים, שהם ועבדים גרים דשאני לומר ויש בארץ, חלק נטלו לא

יוצאים ים זכר ששם כיון הכא, הדין והוא שם, לברכות בחידושיו הריטב״א) של (אביו אלאשבילי הר״א בחידושי והכתיב ד״ה פא. בתרא בבא הרמב״ן בחידושי (ועיין עמלק, זכירת במצות ישנם והלוים הכהנים גם.)למלחמה,

להשתתף חייבים ישראל, ארץ בכיבוש להלחם והלויים הכהנים נתחייבו שלא פי על שאף, לומר יש ועוד עקיבא רבי אמר שם, שאמרו, דין, מ במלחמת מטות) (פרשת בספרי שמצינו וכמו ישראל, ככל עמלק במלחמת להביא לצבא, תשלחו ישראל מטות לכל לומר תלמוד מה צבא, חלוצי אלף עשר שנים למטה אלף למטה אלף משאר פטורים שהיו פי על שאף ע״ד), קס (דף רב דבי בספרי פארדו דוד רבי הגאון וכתב לוי. של שבטו

ה שנשבע עמלק, במלחמת נמי והכא ע״ש. במדין. ה' 'ת נקמ לנקום מדין במלחמת נתחייבו מקום מכל מלחמות, לוי שבט "להוציא" בספרי הגר״א גירסת ומיהו עמלק. במלחמת חייבים ולוים כהנים אף עמלק, של זכרו. למחות בעמק כתב וכן הספרי, בפירוש הלל רבינו כתב וכן כגירסתינו, כתב בחומש ורש״י שם. והמצוה בהתורה ועיין

כתב וכן הנצי״ב, התוספות קושית ליישב שכתב ע״ד), קיד דף קמט, סימן העזר אבן (חלק יששכר דברי בשו״ת

כיבוש בכלל היו מקום מכל בארץ, חלק נטלו שלא אף ולוים שכהנים לרש״י ליה דסבירא הנ״ל ב) כ, (ברכות מלכי וכל, הצבא שר היה יהוידע בן ובניהו בלעם, את הרג כהן שהיה פינחס וגם מלחמה, בני שהיו הארץ,

ישראל אויבי עם נלחמו חשמונאי, בית שלמלחמת ב) מד (בסוטה שאמרו ומה כלל, בכיבוש היו לא נשים אבל לא אבל בחופתה, הכלה כשכבר אפילו למלחמה יוצא שהחתן היינו מחופתה, וכלה מחדרו חתן יוצא מצוה

הרד״ק לשון וזה הנ״ל). הרדב״ז ב שכת כמו הוא סוטה, הגמרא בדברי (ופירושו עכת״ד. למלחמה. תצא שהכלה

מקום מכל למתים, להטמא ואסור כהן בניהו שהיה פי על ואף וכו יהוידע בן ובניהו כ). כג. ב','(שמואל המצרות אומות ובשאר עממים בשבעה להלחם הוא ברוך הקדוש וכשצוה מצוה, הוא ה' באויבי להלחם

ישראל עם ולהכנס מלחמה משוח כהן להיות ה' וה צי וכן לישראל, ולוים כהנים בין חילק לא לישראל, ע״כ ישראל. עם מדין למלחמת הלך פינחס וכן. למלחמה, כה פסוק ב' פרק א' במלכים הרד״ק עוד כתב.)(וכן גיטין להמרדכי ליה מספקא למלחמה, ישראל עם נכנס היה מלחמה משוח שכהן להרד״ק ליה דפשיטא ומאי

כן לעשות שיכול והשיב וכו', תנאי על אשתו לגרש יכול כהן אם יצחק לר', אל נש שכתב, שאחזו), מי פרק (בסוף הפחות ולכל עמהם, היו כהנים וגם לאשתו, כריתות גט כותב דוד בית למלחמת היוצא מכל ראיה להביא ואין

הו מ כהן ב) (כא קידושין בגמרא שאלו מה כן שאם וכו', הלבב ורך הירא האיש מי שקורא אחד כהן עמהם היה היה דשמא עליה, קאי לא ודאי אלא במלחמה, היה משוח כהן וגם במלחמה, היה דכהן ליה תיפוק תואר, ביפת היה לא דשמא דמצדד מבואר הרי ע״כ. תפשוט. לא זה בנידון וגם המלחמה, בעורכי נכנס היה ולא לביתו חוזר

מובנים אינם המרדכי דברי שלכאורה אכחד ולא למלחמה. נכנס משוח, כהן דקידושין מההיא קושיא, דמאי

בכת״י23 שנמצאים (בדברים הרב בדברי למצא ניתן זו לשאלה ותירוץ וז:"ל ) שאין דאע״פ "ונראה עושה אחד ששבט שיזדמן שאפשר כמו פרטית. מלחמה לעשות היינו מלחמה, עורכין לוי שבט הם גם מחוייבים למלחמה, יוצאין ישראל כשכל אבל בזה. לו שימצא שלו, התנחלות בשביל מלחמה

הוא ה' עבודת ל יותר מיוחד שהוא מי שכל ה', עבודת ג״כ היא זאת ישראל כלל של ומלחמה לצאת.

העם24 כל משאר יותר לה שייך " 25.

והיינו ה', עבודת היא ישראל כלל של מלחמה שגם מדגיש זצ״ל, הרב ש ישראל כלל של במלחמה

מלחמה לעומת שבה, ה' בעבודת יתרון ישנו מוכרחת שאינה בלבד, ישראל ארץ בכיבוש העוסקת

ישראל כלל ידי על לה. עשות י

ה מצד׳עבודת רק הוא אלו במלחמות לוי בני שיתוף של הדגש כל עדיין אך לי ונראה שבזה,

המלחמה מעמד את ממקדים היותר דברים ש ישראל אחדות של אידיאלית כמציאות מוצאים אנו

בקידושין מהגמ' הרמב״ם דברי על הקושיא את ליישב גם נוכל פיהם שעל המהר״ל, . בדברי

אומרת26 מדיין בפרשת התורה הנה מֵּאֵּת רָאֵּל יִש נֵּי ב מַת נִק קֹם נ לֵּאמֹר: משֶה אֶל הֹוָה י דַבֵּר "וַי: יָן מִד עַל יּו יִה ו לַצָבָא אֲנָשִים כֶם מֵּאִת צּו הֵּחָל לֵּאמֹר הָעָם אֶל משֶה דַבֵּר וַי עַמֶיָך: אֶל תֵּאָסֵּף אַחַר יָנִים הַמִד

מַת׳ה נִק לָתֵּת רָאֵּל יִש פֵּי מֵּאַל רּו וַיִמָס לַצָבָא: חּו ל תִש רָאֵּל יִש מַטֹות כֹל ל לַמַטֶה אֶלֶף לַמַטֶה אֶלֶף יָן: מִד ב חֲלּוצֵּי״צָבָא אֶלֶף עָשָר נֵּים ש לַמַטֶה אֶלֶף הספרי: על-פי שם ופרש״י. ישראל- מטות "לכל שבט לרבות

בגור- המהר״ל שם וביאר."לוי שנכתבו שבטים י״ב על נוסף היה לוי בט ש כי לוי- שבט "לרבות אריה היינו אלף". היה לוי שבט אף ישראל", מטות "לכל כתב לכך י״ב, רק היו שלא תאמר שלא, בקרא, לוי משבט אלף ועוד השבטים מי״ב אלף י״ב והיינו איש, אלף י״ג יצאו שלמלחמה המהר״ל. מסביר

זה מפסוק שלכאורה אלף'" עשר שנים אל ישר מאלפי 'וימסרו ה) (פסוק שכתוב "ומה המהר״ל ומעיר עונה זה על הצטרף? לא לוי ששבט רואים וא״כ אלף, י״ג ולא אלף י״ב רק יצאו שלמלחמה רואים

" אלף- י״ב שיצאו שכתוב שמה, המהר״ל האלף אבל למלחמה, לצבא שילכו אלף י״ב אותם היינו

השאלה– נשאלת וצכאן למלחמה". לכו שי צריכים ולא היו, הארון עם אלא חלוצים, היו לא לוי משבט ולהיות לצבא ללכת צריכים היו הם מדוע בפועל, לאחיהם לעזור כדי למחמה לוי שבט יוצאים לא אם

תירוצים ב' המהר״ל מביא זה על מלוחמים? בכלל: מנויים

ישראל נקמת לתת ישראל מטות מכל שיהיו הכתוב גזרת משום אלא הוא הראשון התירוץ: א. "

במד יהיה לוי שבט שאף צורך היה מדיין כנגד במלחמה ישראל כלל של מעמד שיהיה כדי היינו, ". ין כאשר רק האומה כשליח הצבא של מיוחד מעמד ישנו גופו. בכח נלחם לא שהוא אף המלחמה, בכלל

העזר אבן יוסף בברכי וראיתי במלחמה. שהיה מכאן מוכח אדרבה בכך, ומה תאר, ביפת מותר אם לן דאיבעי מדתנן המרדכי, על שהקשו עוד הביא שם יוסף בברכי והנה וע״ש. בזה. המרדכי דברי על שעמד ו') ס״ק ו (סימן

לכהן אלמנה הלבב, ורך הירא א) מד (סוטה דכהנים אלמא שם בגמרא וכן הדיוט, לכהן וחלוצה גרושה. גדול,

במלחמה."היו

23 בכת״י עדיין הזה הקונטרס שם. ויובל שמיטה הלכות לרמב״ם זצ״ל הרב של פירושו מתוך הם הדברים הראה כפר בקו", ב״צו זצ״ל נריה צ. מ. הרב ע״י כבר הודפסו שציטטתי הדברים דרוקמן. הרב אצל הנמצא

עמ35 'ד, "תשנ.

24 וז״ל מ״א, סימן אליהו יד בשו״ת ראה למלחמה, שייך יותר הוא ה' לעבודת המיוחד שכל זו, לנקודה ביחס

הציץ- בעל הגאון כל 'על בלשון לכתוב והרמב״ם הסמ״ג שמדייקים שזה "ונראה ט': סי' ח״ג בשו״ת זצ״ל אליעזר

עליהם ולהציל, לעזור ולבוא ביד נשק להחזיק כולים י אם וחכמיהם ישראל גדולי שאפילו בזה, שכוונתם ישראל' פקוח בזה שיש מכיון שבת, מוצאי עד לחכות לומר או הפחותים, ע״י הדבר שיעשה לומר להשתמט ולא לבוא, סכנה בו שיש לחולה שעושים חילול גבי ה״ג) שבת מה' (בפ״ב הרמב״ם שפוסק למה בדומה, נפש,

שלא כדי נשים ע״י ולא עבדים ע״י ולא קטנים ידי על ולא עכו״ם ע״י לא אותן ן עושי אין האלו דברים שכשעושים

בעיניהם קלה שבת תהא בו שיש לחולה שבת בחילול להתמהמה ואסור, וחכמיהם ישראל גדולי ידי על אלא. תלוי שזה מכיון וחכמיהם, ישראל גדולי ע״י דווקא שיעשה לכתוב הרמב״ם יכול לא כמובן ובכאן ע״ש, וכו' סכנה אין כלל בדרך הרי כי כפול, בכאן שהחידוש יוצא בכוונתם כן נאמן ואם זיין. בכלי להלחם שיכול למי ביכולת, וייחדו אומנתם תורתם אשר חכמים תלמידי לא וכן האומות, עם ישראל של המלחמות בעריכת יוצאין לוי שבט

מפני לוי ששבט י״ג) י״ב ה' ויובל מיטה ש מה' (בפי״ג הרמב״ם שפוסק וכמו השם, לעבודת עצמם את העולם מדרכי הובדלו לפיכך לרבים הצדיקים ומשפטיו הישרים דרכיו ולהורות ולשרתו ה' את לעבוד שהובדל העולם באי מכל ואיש איש כל אלא בלבד לוי שבט ולא וכו', ה' חיל הם אלא וכו' ישראל כשאר מלחמה עורכין לא

קדש נתקדש זה הרי וכו' ה' את לדעה ולעובדו ולשרתו ה' לפני לעמוד להבדל מדעו נו והבי אותו רוחו נדבה אשר ישראל נפשות להציל היא שהשאלה מכיון וכאן עיי״ש, וכו' עולמים ולעולמי לעולם ונחלתו חלקו ה' ויהי' קדשים

ולהלחם בנשק, זיק להח יכולים רק אם ולעזור לצאת ישראל כל מחויבים אזי ההצלה, הגשת באי נפש פקוח ויש אם כי בזה, מחויבים בחול רק שלא ועוד ישראל, שאר עם מלחמה עורכין אינן כלל שבדרך אלו אפילו והיינו

נפש פקוח בה שיש מכיון בשבת, ."אפילו

25 מלחמה עןרכין "ולא שכתוב ממה זאת ודייק הרמב״ם, על פשוטה" "יד בספרו רבינוביץ נחום הרב תירץ וכן

ישראל,"כשאר וכן וכנ״ל. מלחמה, עורכין כן שבו מצב יש אך מלחמה, עורכין אינם ישראל כשאר שדווקא והיינו

תח״י כרגע נמצא ואינו ו', בחלק כמדומני עוזיאל, משפטי בשו״ת עוזיאל חי הגרב״צ. תירץ

26 א- פס' ל״א 'במדבר.'ה

עם- מעיין הוא הצבא המלחמה בשעת כן אם בו. נמצאים האומה חלקי כל נקודה מתומצת, ישראל

שייכים יחושו שהלויים בכך די היה לא מוקטנת. ישראלית למציאות מתאחדים כוחות ה כל שבה חלק מפרטיותם יעלו שהם צורך היה אלא למחמה, יצאו שלא האנשים שאר ככל ברוחם, למלחמה

לצבא– חלק לגבוה, ישראל "צבא של המעמד בן יהיה שהוא."כך

יותר חדשני הוא המהר״ל של השני התירוץ: ב. " כולם האלפים שאלו כן, גם זכותם משום, נמי אי השבטים כל שבזכות לוי, שבט מן כן גם שילכו ציוה ולפיכך ג), פסוק (רש״י היו וכשרים צדיקים

הלויים של זכותם יכולה לא וכי לשאול, מקום היה ולכאורה. הפירוש הוא כך במלחמה… "ינצחו מת היו לא הם אם אף הלוחמים של אשורייהם לתמוך פשר ומה למלחמה, פקדים עם למנותם הצורך

שתו כדי הלוחמים תהיה הלויים של הזכות שהשפעת צורך שיש, מהכא חזינן שוב אלא זכותם? עיל הלוחמים– "לזכות המדרש בבית ללמוד די אין המלחמתי. מהמאמץ "חלק ש צורך ישנו אלא עם-

ה״אחד- "ישראל הק נקודת האות,'א נמצאת שבראשו ו שבאומה דש לוי- בשבט המתבטאת יבא הוא

מעין הם הלוחמים אחרת, היא הזכות השפעת צורת כל המלחמה בשעת במלחמה ביטוי. לידי לזה זה ויחס השפעה סדרי של עצמאית. מערכת

לתרץ– ניתן גם כך זצ״ל– מהרב מעט שונה באופן בקידושין מהגמרא הרמב״ם על הקושיא. את

לוי משבט ם הלוחמי שאכן והיינו והמאמץ מהמערך חלק הם לחמה, למ נכנסים הם והכהנים

מכך– ויותר המלחמתי, היוצא ישראל עם של המעמד כל של התוכן, הקדש, הערך, נקודת הם

על- למלחמה. באופן בחרב החזיקו שהם לומר צורך אין תואר. יפת באשת יותרו הם שאף צד ישנו כן

הוא ההיתר אלא תואר, יפת באשת להתירם כדי ממשי הם לוי שבט ואף למלחמה, היוצאים כל על

ה״לוחמים."מכלל

הנצי״ב בדברי אנו מוצאים במלחמה הקודש להשפעת ביחס יותר וחדים יותר ברורים דברים

לתורה. דבר" "העמק בפירושו מקומות במספר מוולוז׳ין

בדברים הפסוק על צִּוְָך אֲשֶר חֻקָיו ו עֵּדֹתָיו ו אֱֹלהֵּיכֶם י״דֹוָד מִצֹות אֶת רּון מ תִש "שָמֹור י״ז פס' ו' רק פ –

מיוחדת סגולה שהוא תורה ללמוד אנשים לקבוע חובה גם צוך אשר וחקיו ועדותיו " הנצי״ב: . ביאר

למלחמה כאן כתיב לא אמנם מגילה. ריש כדאי' בהמ״ד שביטל יהושע נענש זה דבר ועל כ״פ. כמש״כ

בחקיו נכלל וזה קבועות להלכות כ״א תלמוד ש."ל לפלפולה השעה שאין משפטים

על טעם הוא קדוש. מחניך והיה וגו' אלהיך ה' "כי עוד: כתב ט״ו פס' פכ״ג דברים על דבר ובהעמק הנקיות העדר מ״מ אבל נקי. יהי' שלא ד״א ואינו במחנה מתהלך שהמלך מכו שהוא צואה. של נקיות

מסלק שהוא מאחריך. ושב גם אז דבר. ערות בך יראה ולא אבל המחנה. מן המלך להשיב סיבה אינו כדאיתא ערוה במקום וכן ובבה״מ. בבה״כ אסור תורה דהרהור מכאן למדו ובגמ' השכינה. וכבוד מורא

דקנ״א. בשבת בתורה לעסוק אנשים להעמיד מוזהרים שהיו מלחמה לשעת ביחוד שייך זה וגם

דה״ה למדנו ומזה יעו״ש י״ז ו' לעיל כמש״כ מקום."בכל

ליעקב משפטיך יורו עבור קמיו. מתנים. מחץ: כתב י״א" פסוק ל״ג פרק דברים על דבר העמק וב ד״י מכות במס' וכדאי' אוה״ע. עם נלחמים להיות ישראל של חרב הוא התורה דזכות כ״פ נתבאר וכבר

שהיו ירושלים שערי ה במלחמ ימוטו שלא ישראל רגלי היו עומדות ירושלים בשערי רגלינו היו עומדות

התורה כח עבור הברכה באה מש״ה ובכ״מ ה' וכ״ו י״ז י״ב בראשית בס' ביארנו ועוד בתורה. מלאים

במלחמה." מתגברים שיהיו והלוים הכהנים שביד

הנצי״ב מדברי ו, משמע מציאות את להעמיד שיש מה מצד תורה לומדי בהעמדת רק לא עניין שיש

התורה ידי על דווקא האחדות נקודת את להגביר גם יש אלא בכללו, אל ישר עם כדוגמת הלוחמים

הזיהוי שהיא הקודש נקודת הא', נקודת הגברת ידי שעל והיינו, מהאומות, ישראל, של שבה הכל

הישראלית– האחדות על אחד ה' שם השפעה יש ודרכה ומתומצת, מאוחד זוהי הס בהא, גולה

, הידיעה הקודש והשפעת הזכות במובן רק תורה לימוד לריבוי כאן ה הכוונ אין במלחמה. לנצחון יאיר שבנו האחדותי שהצד במלחמה, הישראלי המעמד מציאות בעצם חידוש כאן יש אלא באומה,

וממילא עוז, ביתר משתנה הישראלית הצורה כל צריך הנלחם ישראל עם חדש מעמד. ומקבלת

אחרת צורה בעל להיות ה בשעת שלא ישראל עם מאשר, המלחמה ידי שעל זה, ויסוד מה. מ לח ד פיס' המלחמה באורות הרב בדברי מובאת הדומיננטית, היא האומה של היסודית הנקודה:'דווקא

הפועל אל ויוצאת צורתו שמתבלטת עד, עם כל של המיוחד הערך את מעמיקות "המלחמות

המתבטא והנשמה, הקדש הוא הלא הישראלית, והמהות הערך והרי עמקיה פרטי בכל."בהגמרה שבנו27 הלאומית הקדש לנקודת בקישור המלחמה בשעת בנו הפועל היסוד והוא. ,

ה״ציבור כעניין המלחמה "ה.

הנפש פיקוח שאלת את אנו מוצאים, מלחמה בעת ישראל אחדות ייחודיות עניין לבירור כהמשך המלחמה. בשעת

כתב עממין), שבעת הריגת (מצות תכ״ה במצוה החינוך אחד לידו ובא זה על "ועובר דבריו: בסוף ש הרגי במקום חינוך והמנחת זה", עשה ביטל הרגו, ולא בדבר שיסתכן מבלי להורגו ויכול מהם

והן אנשים הן מישראל, איש בכל זו מצוה ונוהגת עליו והקשה שהסתכן" "מבלי החינוך: מהדגשת " אפילו מצוה דמלחמות ע״ב מ״ד סוטה בש״ס כמבואר נשים המחבר הרב וכתב וכו'. מחופתה כלה

דכל דנהי וצ״ע זה. עשה ביטל הרגו ולא בדבר שיסתכן מבלי להרגו ויכול לידו ובא זה על, והעובר לא דהתורה וידוע עמהם, ללחום ציותה התורה זו מצוה מ״מ הסכנה, מפני נדחות המצוות

הצדדים משני נהרגים לם העו ובדרך כ'], ה', [במדבר ברמב״ן כמבואר הנס על דיניה תסמוך במקום סכנה דחויה וא״כ סכנה, דהיא אף עמהם ללחום גזרה דהתורה חזינן א״כ מלחמה, בעת

וצ״ע שיסתכן.", אף אותו להרוג ומצוה הזה

משמעת אחד את להרוג צריך סיכון שאין היכא שדווקא החינוך אומר איך המנ״ח, מקשה היינו,

שהתורה מה גופא זה והלא, עממין, ציותה– לומר בזה שייך ולא סיכון, יש ובמלחמה בהם, להלחם

נפש פיקוח מפני תדחה הזו? שהמצווה

כלל ללמוד שייך "ואין קמ״ד: סימן משפט בספר גם הרב מבטא המנ״ח שבדברי הזה היסוד את

ללמוד שאין כשם בכך, מצותו דזהו העולם טבע ע״פ וליהרג להרוג לסכנות בה שנכנסים. ממה

הרע דובערת הכללית ומ״ע בדינו כ״א שלהם המצוה לקיים אותם, שהורגין ב״ד מיתת יבי מחי הסבר עכ״פ שיהיה איך. המצוה עיקר דזהו פקו״נ, מפני נדחית שאינה מצוה שיש לומר מקרבך, באופן או מלכים ומהלכות מיוחד ענין שהוא לדעתי אם במלחמות, לסכנה המסירה היתר של הדבר

אחרים28 איסורים על מזה לדון כלל שייך ודאי״אין אבל אחר, הארץ כיבוש מצות בין משווה הרב. שאין שכשם החוטאים, כלפי בי״ד מיתות ד' את לקיים חיוב יש שלפיו מקרבך" הרע "וביערת למצות

נפש– פיקוח שזהו משום זה מדין סקילה החייב את להציל שיש לומר לומר אין כך שהתורה שהיכן

למלחמה– להיכנס ציותה נפש פיקוח מפני ידחה זה. דין

באגרותיו29 במפורש לכך מתייחס הרב החינוך, ספר על לשאלה ביחס החינוך עפ״ד לומר יש: וז״ל " בזה כשאין דוקא בה חייב דהיחיד עמלק, מחיית גבי וכן מחייתן, ומצות עממין ז' מלחמת גבי שכתב

עליו ותמה סכנה. להכנס בכך דמצותה בהם, דוחי זה כלל מן היא יוצאה מלחמה מצות שהרי במנ״ח יוצא א״ז ליחיד סכנה בה יש אם בכללו הציבור על המוטלת דמצוה ס״ל דהחינוך וצ״ל סכנה. בכלל ע״כ הצבור, כלליות מצד אלא עצמו מצד בה חייב אינו והיחיד מייתי, לא ציבור דהא בהם וחי מכלל

ויהיו בהם, וחי של דין בהם נוהג יהי' שלא לחדש לנו אין סכנה בהם שאין ציבור ות מצ שבכל אע״פ אנו לפרטים סכנה בה שיש כזו בתכונה היא המצוה אם אבל לפרטים, סכנה במקום גם בהם חייבים יחיד ע״כ הציבור. עם כשאינו בסכנה, עצמו להעמיד חייב היחיד גם שיהי' ראי' אין שעדיין אומרים

סכנה כשא״ב כ״א חייב שאינו בחינוך יפ."…ה התנה

27 ישראל כלל שעניין ע״כ פעמים מספר חזר הרצי״ה כידוע שהרי לציין, יש עניין מאשר יותר ופנימי יסודי הוא דבר לכל ישראל קדימת מובלטת ששם ד', א', רבה בראשית מדרש וכן ח', י״ד, התדב״א דברי ע״פ, התורה, ביאר הרצי״ה שאז הימים, ששת מלחמת מימי שילת, יצחק הרב שהוציא בחוברת ומצאתי ע״ש. לתורה, אפילו

ביחס אך הישראלית. שבלאומיות הלאומי הקדש לעומת בתורה, ש הפרטי הקדש שבין ביחס דווקא נאמר שכ״ז את מבטא האחרון שזה אף הממשלה, ראש מאשר יותר גבוה מעמד לה שיש הדגיש הרצי״ה הראשית, לרבנות ישראל שבלאומיות והרוח הערך מדריגת הלאומי, הקודש היא הראשית שהרבנות משום וזה הלאומיות,

ואין המלחמה. בשעת לוי שבט של כמעמד הראשית הרבנות את צי״ה הר זיהה דברינו ולפי המתחדשת.

תח״י כרגע נמצאת הזו. החוברת

28 הכלל עניני דע״כ כלל, ללמוד אין לע״ד מצוה "וממלחמת וז״ל: קמ״ג סימן כהן במשפט הרב כתב ג״כ וכן

ה ט' בראשית 'ר דב העמק (ע' היא, מותרת רשות מלחמת גם שהרי בהם, דוחי זה מכלל הם יוצאים דמלחמות להכניס היתר מצינו ואיך עי״ז) יהרגו מישראל שכמה אע״ג הרשות מלחמת לעשות מותר ישראל מלך ואפי' שהיו המלוכה, משפטי מכלל הוא ואולי שאני. צבור והלכות דמלחמה אלא הרווחה, בשביל בסכנה רבות נפשות

לו שאין וכן בסייף, אלא להרוג למלך רשות אין ד ה״ח דמלכים פ״ג הרמב״ם שכ' כמו באומה, ונמסרים רבים ודאי שם הרמב״ם ופסקה ב') מ״ח (סנהדרין למלך נכסיהם מלך הרוגי וכמו גזל, הו״ל הפקיר ואם ממון להפקיר, כח יחיד הלכות של התורה גדרי ע״פ אינם שהם המלוכה, ממשפטי לנו שנשארו שרידים הם כיו״ב ועוד אלה …וכל

המלחמה דיני ג״כ, ומהם קמ״ד ובסימן אחר", למקום מזה ללמוד וא״א רשות, מלחמת ובין מצוה מלחמת בין

המאמר בגוף למעלה הבאתיו ע״כ הדברים את מבררת יותר בי״ד למיתות. ההשוואה

29 תתקמ״ד אג'

החינוך שיטת לפי, היינו, שאז מהציבור, כחלק נלחם שהיחיד מצב בין הבדל יש גדרים כלפיו אין

ההמצאות נפש פיקוח של הגדרים חוזרים שאז כיחיד, כפרט, נלחם שהוא מצב לביו נפש, פיקוח. של

ל היכולת את לה יש מלחמה בשעת הציבור בתוך הפרט. מעמד את בטל לתהות- יש ולכאורה מה

וקדושתם חייו שיסוד עד טוטאלי, כך כל באופן הפרט את לבטל היכולת את יש מהיכן, הדבר טעם? ציבורית במלחמה שהוא בשעה בטל – זו יסודית לשאלה התשובה את שאול הרב הגאון כתב

שהוא ואחר במלחמה, הסיכון לחובת ביחס מקיף בירור כדי תוך, הימיני עמוד בספרו זצ״ל ישראלי: הלשון" בזו כותב הוא בה, ומצדד הרב שיטת את מביא במלחמה כי הדבר, את להטעים עוד ונראה

טובת כי עליהם מסתכלים אנו פרטים בתור ולא, , אחד לגוף נהפך ישראל שכלל הדברים תוכן הפרט על ישגיחו ולא העיניים, לנגד שעה באותה היא הכלל מלחמה היתר של, וש החיד וזה.

על ידו ותרום ינצח ישראל שכלל היינו, ותועלתו ישראל כלל מצד זה במקרה נבחן בהם" שה״וחי צריך והוא או״א, כל על האישי הצו קיים במלחמה שלא משא״כ הכללי. בהם" "וחי כלומר אויביו,

שלו הפרטי בהם" "וחי מבחינת זאת."לשקול

אחד לאיש אחת, לחטיבה אותם שעושה נקודה אותה ישראל, שב האחדות נקודת מלחמה בשעת אחד– ולגוף פרטים– של חשבונות כאן אין ממילא מתגלה. למה בטיהרא שרגא פרטים! כאן אין כי

לי30.

נ״ז סי' י״ב בחלק אליעזר" ה״ציץ בעל הגאון בדברי אנו מוצאים זה, מחשבה לקו המשך הוא ששם

מחויב חייל אם "במלחמה נשאל החייל חבירו את להציל כדי סכנה בספק א״ע להכניס רשאי או

הנ״ל הגאון ומסיק וכדומה", לאויב וחשוף מסוכן בשטח פצוע שמוטל כגון מסכנה חיוב יש שאכן

עמו שנלחם החייל חברו למען, להסתכן דכשם לומר, מסתבר שכן ומכיון בכך דבריו את מטעים: והוא "

אחר במקום מהאסור ללמוד גם אפשר אי כך אחר, למקום במלחמה מהמותר ללמוד אפשר שאי לגבי

חל לא ג״כ קודמים חייך של הכלל כך במלחמה, חל לא בהם וחי של שהכלל וכשם, מלחמה זה ונכנס, משנהו של חייו הצלת בעד נפשו את כאו״א למסור מחויבים אחד כאיש אלא במלחמה

ותקנתה." המדינה והנהגת ציבור הלכות בכללי ג״כ

בכניסתו פשו נ למסור וחיוב התר יש וכו' המדינה הלאום, ה״כלל", עבוד רק שלא חידוש, בדבריו ויש קודמים– ש״חייך הכלל אף אלא "למלחמה, מ בשעת תקף אינו נפשו למסור צריך אחד וכל מה לח

מש של חייו הצלת "בעד למדנו דבריו."ומכלל נ הו ממש הוא המלחמה בעת הלוחמים של שהמצב

( ישראלי הגר״ש של כלשונו אחד כאיש על מגינה ימין יד ו אליעזר), ה״ציץ בדברי הוזכר זה ביטוי "וכן

רעותה לעומת אחת ליד ואין. יתרון שמאל, יד שחייך משום הכא שייך לא קודמים" "חייך של, הדין

דברי את אליעזר" ה״ציץ סיים וכך ממש חיים אותם הם בלחימה עמך העוסק חברך! וחיי ו בתשובה

נושא31 אותו על אחרת: אחד מרכזי כגוף ולהתאחד הפרטי זכרונו מלבו למחות שצריך הוא הדין "כך

את להציל נפשו לחרף מחויב או״א שכל באופן, הקרב בשדה והנמצאים הלוחמים חבריו כל עם ה בסכנ נמצא כשחבירו רק ולא סכנה, ספק לידי בודאות עי״כ א״ע כשמכניס אפילו מסכנה חבירו

סכנה בספק כשנמצא אפילו לרבות גם אלא."ודאית,

. ו המלחמה בשעת האחדות בעניין נוספים דגשים

הלכתיים נוספים, מקורות אנו מוצאים אחדות, שעת היא המלחמה ששעת זו, להבנה בהמשך

המלחמה בשעת לאחדות הקשורים. ומחשבתיים,

מת נובעת היא ישראל אחדות יסוד לעיל- כאמור כך, ומתוך ה', אחדות וך ובחז״ל במקרא, יש

. במלחמה לניצחון כמקור ה על׳אחדות המורים מקומות

ג בפס' ושם ללוחמים, מלחמה משוח הכהן של דבריו את מתארת התורה כ', פרק דברים 'בספר

חָמָה לַמִל הַיֹום רֵּבִים ק אַתֶם רָאֵּל יִש מַע ש אֲלֵּהֶם אָמַר "ו התורה אומרת בֵּיכֶם אֹי "עַל חז״ל ופירושו, אמר יוחי, בן שמעון רבי משום יוחנן רבי אמר ישראל, שמע שנא "מאי ע״א: מ״ב דף סוטה במסכת

קיימתם לא אפילו לישראל הוא ברוך הקדוש להן וערבית שחרית שמע קריאת אלא נמסרין אתם אי

חכמים ש הדברים, מפשט משמע ולכאורה "בידם32. ישראל של בידם אין שאפילו לומר, באו אלא

וערבית– שחרית שמע קריאת של ההשתדלות) ברמת (לפחות קלה מצוה כדי יספיק זה מקום מכל

30 ה פס' פ״ט בראשית לנצי״ב דבר" "העמק.'וראה

31 ק סימן י״ג.'חלק

32 וכן קצ״א, עשין להרמב״ם בסהמ״צ וראה לעם להודיע הוא הכהן של שתפקידו המדגישים תק״ב, מצ' בחינוך

ע״ש ודתו, ה' מלחמת נלחמים. שהם

במלחמה. שינצחו ישראל- "שמע שכתב: הפסוק, על רש״י של מפירושו משמע זו וכהבנה אין אפילו

אתכם שיושיע אתם כדאי בלבד שמע קריאת אלא זכות."בכם

ש נראה אך רבינ בחיי ו מצות את בחרה שהגמרא מה על דווקא דגש שם הפסוק, על בפירושו

וז״ל במלחמה, הנצחון כסיבת שמע: קריאת למלחמה- היום קרבים אתם ישראל "שמע שמע בזכות

ישראל היחוד פרשת שהוא נוצחים."אתם

הייחוד כפרשת שמע פרשת על דגש שם בחיי, רבינו ה וייחוד בשעת ומדת הע הזכות הוא זה, '

ו. המלחמה ומלחמותיהם מלכים הלכות של שביעי פרק בסוף הרמב״ם: דברי ל השקה כאן שיש נראה צרה בעת ומושיעו ישראל מקוה על ישען המלחמה בקשרי שיכנס "ומאחר הוא השם יחוד שעל וידע

… מלחמה עושה לו מובטח בלבד השם את לקדש כוונתו ותהיה פחד בלא לבו בכל הנלחם וכל

לחיי ויזכה עולם עד ולבניו לו ויזכה בישראל נכון בית לו ויבנה רעה תגיעהו ולא נזק ימצא א של הבא." העולם

יצחק33 בית בשו״ת הרצוג הלוי אייזיק יצחק הרב של הנפלאים דבריו את להביא יש לזה ובהמשך

הרמב״ם שכותב שמה ביאור, להוסיף לי "ויש וז״ל: לענייננו גם ביאור, המוסיפים יחוד שעל ויידע ז״ל

על דוקא כוונתו אין, בלבד השם את ליחד כוונתו ותהיה אומר כשהוא וכן מלחמה, עושה הוא השם מלחמת על גם שם מדבר הוא שהרי הדת, על ישראל את להעביר שגזרו הגוים כנגד מלחמה

חד הוא בריך וקודש' וישראל שאורייתא אלא ישראל, גבול להרחיב כדי שהיא הרשות, , הוא השם את ליחד מלחמה בבחינת ג״כ היא ישראל גבול את להרחיב ומלחמה הזוה״ק, , כדברי עד שנה מראשית בה אלוקיך ה' עיני אשר בארץ ובפרט יחודך דורשי ישראל שכח מה שכל

ואי … אחד ושמו אחד ה' יהי' ההוא ביום נאמר שעליו היום יתקרב בעולם, יגבר שנה אחרית

האלוקית ההתגלות שהוא האמתי המקור מן ניתלש שהוא כל בעולם, יתפשט ם הש שייחוד אפשר לצערנו הלא תאמר, שמא ותושבע״פ. והצדק האמת נביאי נביאנו משה בתורת המתגלמת לישראל שכבר כך, תאמר אל ישראל, אמוני שלומי שאינם ישראל בארץ ואף מישראל הרבה היום יש העמוק

לעשות ישראל שסוף תורה הבטיחה וכבר ה', הלכה ז' פרק תשובה ת בהלכו ז״ל, הגדול רבינו כתב לעם ולמקלט למקדש ישראל, בארץ יהודית מדינה שייסוד לדעתי, ספק, ואין וכו'. גלותו בסוף תשובה את מקרב הגלות, סוף את המקרב וכל הגאולה, תבוא ואח״כ הגלות, סוף של השלב יהי' זה ישראל,

ישראל של, תשובתם בעולם34 באמת", השם ייחוד התפשטות את ומקרב.

ועמו ה באחדות להדבק האדם אחריות את המקשר נוסף 'רעיון בעת שבו הפרט צדדי ביטול עד

שבת במסכת בגמרא מובא המלחמה, כל יונתן: רבי אמר נחמני בר שמואל רבי "דאמר ע״א: נ״ו דו

וב לאשתו. כריתות גט כותב דוד בית למלחמת "היוצא שם35 איה בעין הרב אר מציאות "תכלית:

חייה ואורח נשמתה מצד צורתה, מצד, האומה האוצר זהו, עליה השפוך ה' ורוח קדושתה בשביל ועטרה עוז הנותן זהו כולו. הכלל ושל באומה יחיד כל של העליון החפץ זהו חמדה, מכל יקר היותר

הישראלי המקודש בצביונה עצמה המשפחה. להויית האומה לטובת לעבוד התור א בבו ע״כ, האומה אהבת עוז את תחלל לבל המשפחה, אהבת תבטל בטיהרא כשרגא אז. בכללה, היציאה מוצלח יהיה המלחמה מן שכשישוב שחשב הפרט, הצלחת של חשבון ע״פ הייתה לא למלחמה

."ומאושר

ישראל, ות לאחד המקור כאמור שהיא שבמלחמה, ה' באחדות עסקו שהובאו המקורות עתה עד זצ״ל הרצוג הרב דברי ועד נוספים מקורות ישנם אך ה'. יחוד יש גופא ישראל גבול שבהרחבת

ניגוד כביכול שיש בשעה אף המלחמה, בשעת דווקא בישראל אחדות ה של המעלה על המורים

ה. 'לאחדות

בתלמוד שנינו וכך ה כולם ד דו של דורו כהנא, בר אבא רבי "אמר פאה: מסכת בריש ירושלמי עובדי אחאב של דורו אבל נופלים… והיו במלחמה יוצאים היו דילטורים להן שהיה וע״י היו צדיקים

ונוצחין למלחמה יורדים היו דילטורין להן היה שלא וע״י היו."ע״ז

33 ל״ז סימן או״ח. חלק

34 בדברי ראה למלחמה, ישראל של תשובתם בין קשר שיש בדבריו, זצ״ל הרצוג הרב שהזכיר זו לנקודה ביחס

מסילה מישרים איך הינם הלא כעת, פנימיים, היותר ושיגי "שיחי וז״ל: תתי״ט אג' ראיה באגרות זצ״ל הרב מרן במהלך מוארה כבר להיות שהחלה הגלויה האלוקית ההארה של הברורה ההכרה את עולם לאור להוציא האישיים המדוים לכל הרפואות ולבריאת הישועות להצמחת ההקדמה שהיא הצדקות, זריעת המאורעות.

של הנוראות, של להתגלותה שיביאו והכלליים יום בכל המחדש הנפלאות, אדון של ההכרה והתחלת התהילות אלה וכל ונוגהים. ההולכים הללו לאורים לזכייה אותנו ומצעיד ציון, על חדש אור ומאיר בראשית, מעשה תמיד

א פיס' המלחמה אורות והשוה המלחמות". מבעל הם והולכים מסתעפים.'הלא

35 עמ56 ב' 'שבת.

מוצאים אנו כאן אך זרה, מעבודה חמור הוא בישראל והפירוד שהחילוק העניין לעיל הוזכר וכבר

חיד נקודת נוספת וש המלחמה– לעת המיוחדת והיא, כמה אינה היא השאלה המלחמה, שבשעת

שבינ האחדות מה היא השאלה אלא ישראל, לעם יש עבירות או מצוות י36 הם.

36 "בהתבונן כך: זאת מסביר כ״ח פס' י״ד פרק שמות ספר על מדוינסק, שמחה יר מא לר' חכמה" ה״משך בנמוסיות כן לא ומלקות מיתות ושאר וסקילה כרת יש ועריות עו״ג כמו מעשיות במצות כי נראה התורה בדרכי

, עשה מ בו שאין לאו דהוי או לתשלומין הניתן לאו דהוי מלקות אין גזל רכילות הרע לשון מחלוקת כמו ומדות

(א- דפאה בירושלמי להיפך מצאנו בזה נשחתין הצבור אם אבל העושה ביחיד דוקא זה אולם )א של דורו וע״י היו עו״ג עובדי אחאב של דורו אבל כו' במלחמה נופלים היו דילוטורין בהן שהיו וע״י היו צדיקים כולם דוד

בו ומנצחין למלחמה יורדים היו דילוטורין בהן היו, שלא (ויקרא נאמר ע״ז ועריות בעו״ג נשחתין ור הצב שאם ו נז, (תהלים כתוב ע״ז ומחלוקת הרע לשון ומדות בנמוסיות אבל טומאותם בתוך אתם השוכן יז) )טז,

כו עריות עו״ג היו ראשון שבמקדש ט) (יומא אמרו מזו וגדולה ', מהם שכינתך סלק כביכול כו' השמים על רומה

בבירה עיניכם תנו גדולים הם מי שאלו ושם חנם שנאת מפני כו' במצות ו בתורה עוסקין היו שני ובמקדש

במצוות נשחתין מאם יותר גרוע במדות נשחתין הצבור דאם כו."הרי לראשונים,'שחזרה ה״משך היינו, הן המצוות שבפרט למצוות, מדות שבין ביחס הפרט לבין הציבור שבין ההבדל לגבי הדיון את השיא חכמה"

ולמידות– לאחדות הקשורים העניינים בציבור ואילו המדות מן ת עקריו יותר של הצד מאשר יותר עיקריים הנם מודגש שלכאורה כפי המלחמה, שעת של הייחודיות על דגש חכמה המשך של בדבריו אין אך המצוות.

צאתי מ הירושלמי, של הדגשתו כפי בפרט, למלחמה ביחס מפורשים דברים נמצאו שבו המקור בירושלמי. "עוד וז״ל: בלק, פרשת על ע״ב) ע״א דף תרכ״א לאמבארג הוצאת טיטלבוים, משה (לר' משה" "ישמח בספר יכולה ולשון אומה כל אין אחת, באגודה ישראל היו אלמלא א') סי' נצבים (תנחומא ז״ל אמרם בהקדים י״ל,

ידי על ונופלין למלחמה וצאין י הזה השבח כל ואחר חקת פרשת רבה המדרש פי על מבואר והוא בהם. לשלוט עד דלטורין, בהן היה שלא מפני ונוצחין, למלחמה יוצאין זרה עבודה עובדי אחאב של דורו אבל דלטוריא, שהיה

שם עיין. כאן ישראל בין אחדות כשיש ואמנם, … האחדות ידי על הוא המלחמה נצחון דסיבת מבואר כן אם

כשהם והנה שם עיין ויחן), (ד״ה שם רש״י וכפירוש ישראל שם ויחן.) ב יט (שמות כדכתיב יחיד, בלשון נקראים יקר יותר דבר הוי האחדות אז ביניהם, אחדות יש זה כל ועם. רבים מפני מואב ויגר ג) כב (במדבר והיינו

והבן ויגר, לכך יחיד), (לשון הוא מקום מכל שרב, דאף הוא, רב כי."העם

הוא פה עד בו דברנו אשר הדרוש הנה "אמנם וז״ל: א) פס' פ״כ (דברים ך אלשי לר״מ משה" "תורת בספר וכן הוא הלא בזה הקדושה תורתנו כונת כל כי בהיותם כי, ישראל באחדות תלוי המלחמה נצחון תוקף כל כי רבים מקומות עוד יש ומסתמא שריד". להם השאיר בלתי עד אויביהם כל על ה' חתת תפול נפול. לאחדים

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות