פרשת בהר-בחוקותי – ויקרא
יום ששי י״ד אייר תשפ״ג
**1. השמיטה: מצוות שש ימים ושבת**
שש שנות עבודה, ואחרי שש שנים… תזכורת לשנת שמיטה. שש שנים עמלנו בזכות הארץ שהצמיחה, ותבואה ופירות – אנו עוצרים מעבודת האדמה שנה אחת, לזכור למי שייכת הארץ, ומכוח מי מוציאה הארץ באמת את פירותיה.
״כִּי תָבֹאּו אֶל הָאָרֶץ אֲשֶר אֲנִּי נֹתֵן לָכֶם וְשָבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָת לַׁה׳. שֵׁש שָנִּים תִּזְרַׁע, ּובַׁשָנָה הַׁשְבִּיעִּת שַׁבַׁת שַׁבָתֹון לַׁה׳״.
**2. הקדמה: כיבוש הארץ וירושתה**
בימי יהושע בן נון נחלקה הארץ לשבטים, לפי ציווי ה׳ – נחלה לכל שבט. החלוקה שייכת לו, וניתן לזהות גם בימינו את האזורים לפי שמות נחלתם: כגון גוש דן – שבט דן, מטה אפרים, יהודה, בנימין, אשר ועוד.
**3. שנת היובל: השנה החמישים**
לאחר שבע מחזורי שמיטה (7×7 = 49 שנות שמיטה) מגיעה שנת החמישים – שנת היובל.
״וְסָפַׁרְתָ לְָך שֶבַׁע שַׁבְתֹת שָנִּים שֶבַׁע שָנִּים שֶבַׁע פְעָמִּים, ּובַׁשָנָה הַׁחֲמִּשִּים״.
״וְקִּדַׁשְתֶם אֵת שְנַׁת הַׁחֲמִּשִּים שָנָה, ּוקְרָאתֶם דְרֹור בָאָרֶץ וְשַׁבְתֶם אִּיש אֶל אֲחֻזָתֹו וְאִּיש אֶל מִּשְפַׁחְתֹו תָשֻבּו״.
בשנת היובל הכל חוזר למקומו הראשון: שדות, נחלות ובתים שנמכרו חוזרים לבעליהם הראשונים, וכן עבדים שנמכרו משתחררים. בנוסף, דינה כדין שנת שמיטה – שובתים מכל מלאכת האדמה.
**4. הבנה מתוך ישראל: קרקע בארץ ישראל**
מתוך כך שהמכירה קצובה לשנים ובשנת היובל חוזרת לבעליה הראשונים, מצווה התורה לתמחר את המכירה:
״לְפִּי רֹב הַׁשָנִּים תַׁרְבֶה, ּולְפִּי מְעֹט הַׁשָנִּים תַׁמְעִּיט״.
התורה מסבירה את הטעם: ״כִּי מִּסְפַׁר תְבּואֹת הּוא מֹכֵר לְָך״ – כלומר, שווי המכירה המתבצעת נערכת לפי התבואה היוצאת בכל שנה, ולא לפי הקרקע שאינה נמכרת.
**5. התקציב השנתי: מי אחראי על הראש הכלכלי? **
אם אסור לעבוד את האדמה בשנת השמיטה, מה אוכלים? ויותר מכך, בחשבון פשוט נראה שבשנת ה-49 היא שנת שמיטה, ושנת ה-50 היא שנת יובל – שנתיים אסורות בעבודת האדמה.
״וְכִּי תֹאמְרּו מַה נֹּאכַל בַׁשָנָה הַׁשְבִּיעִּת הֵן לֹא נִּזְרָע וְלֹא נֶאֱסֹף אֶת תְבּואָתֵנּו! ״
**6. מה הקב״ה מבטיח לשומרי השמיטה והיובל? **
״וְצִּּוִּיתִּי אֶת בִּרְכָתִּי לָכֶם בַׁשָנָה הַׁשִּשִּית וְעָשָת אֶת הַׁתְבּואָה לִּשְֹלש הַׁשָנִּים״.
התבואה שיזרעו בשנה השישית תספיק עד סוף שנת השמינית, כלומר מהשנה השישית דרך השביעית ועד תחילת התשיעית. ובשנת היובל תספיק התבואה לארבע שנים: 48, 49, 50, 51.
**7. התמודדות כלכלית ומכירת נכסים**
הנושאים הבאים בפרשה מדברים על אנשים שנכנסו לקשיים כלכליים ונדרשו למכור מנכסיהם. ״וְכִי יָמּוְך אָחִיָך״ – ביטוי זה חוזר על עצמו מספר פעמים, ופירושו – כאשר אחיך ירד מנכסיו. התורה מדגישה לנו את חובת האחווה כלפי העני הזה, ומצווה שנתנהג כלפיו בהתאם, הן מצד מצוות לגאול לו ולעזור לו לגאול את הקרקע, והן מצד לנהוג כלפי הנושא כאח.
א. **אחיך שירד מנכסיו ומכר שדה או בית** – ישנם דינים שונים בין סוגי הבתים או השדות שמכר אחיך. בכולם יש לנו את המצווה לגאלם בשבילו ולעזור לו. חלקם ניתן לגאול מיד, חלקם לאחר מספר שנים, חלקם נגאלים ביובל, ואם לא נגאלו חלקם חוזרים ביובל, וחלקם נשארים לצמיתות ביד הקונה.
ב. **תהיה שם בשבילו**: ״וְכִּי יָמּוְך אָחִּיָך וּמָטָה יָדֹו עִמְָך וְהֶחֱזַקְתָּ בֹו״ – כך מצווה התורה: תעזור לאחיך, תלווה לו הלוואה, אל תקח ממנו ריבית. ״וְחֵי אָחִּיָך עִּמָך״.
ג. **אחיך שנמכר לעבד**: ״לֹא תִּרְדֶה בֹו בְפָרְֶך״ – ומצווה עליך לאוגר לו ולמשפחתו את כל צרכיהם, ויהיה עמך עד שנת השמיטה. מצווה לגאלו מעבדות על ידי בן משפחתו. נמכר לגוי – מצווה לגאולו מיד הגוי.
**8. סיום הפרשה**
לאחר פירוט המצוות העוסקות בחיי השגרה בארצו של עם ישראל, הפרשה מסיימת בשלושה פסוקים המחדדים את מהותנו:
״כִּי לִי בְנֵי יִשְרָאֵל עֲבָדִים… לֹא תַעֲשּו לָכֶם אֱלִילִם… וְשַּבְתֹּתַי תִשְמֹּרּו וּמִקְדָשִי תִירָאּו אֲנִי ה׳״.
---
**פרשת בחוקותי**
פרשת בחוקותי חותמת את ספר ויקרא. נחלק את הפרשה לשלושה חלקים: 1. השכר אם נלך ב״חוקי ה׳״. 2. העונש אם לא. 3. המקדיש דבר מה לקודש.
**9. השכר אם נלך בחוקותי**
״אִּם בְחֻקֹתַׁי תֵלֵכּו״ – כלומר אם נקיים את המצוות הנקראות חוקים, שאינן מובנות בדעת. ״וְאֶת מִּצְֹותַׁי תִּשְמְרּו״ – קיום המצוות הסכליות המתישבות על הדעת.
הקב״ה הבטיח לנו ברכה ושפע, ומתוך כך שתשרה שכינתו בתוכנו – כך יהיו: גשמים בעיתם, יבול בארץ, שלום, נצחון במלחמות אף מעטים מול רבים, ופריון. ״וְהִתְהַלַכְתִי בְתֹוכְכֶם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאֹלהִים וְאַתֶם תִהְיּו לִי לְעָם״.
**10. העונש אם לא נשמע למצוות**
״וְאִּם לֹא תִּשְמְעּו לִּי וְלֹא תַׁעֲשּו אֵת כָל הַׁמִּצְֹות הָאֵלֶה״ –
״ּוזְרַׁעְתֶם לָרִּיק זַׁרְעֲכֶם וַׁאֲכָלֻהּו אֹיְבֵיכֶם״, ״וְנַׁסְתֶם וְאֵין רֹדֵף אֶתְכֶם אֹיְבֵיכֶם״.
וממשיכה התורה לפרט: אם לא נשמע בקול ה׳ למרות העונשים האלו, יוסיף ה׳ להענישנו כפי חטאינו – בצורת, הארץ לא תתן יבול, ובסוף גלות מארצנו לפזורות העולם.
**11. למה גלות מן הארץ? **
לאחר שלא שמרנו על המצוות התלויות בארץ, ולא שמטנו בשמיטה וביובל – תשלים הארץ את כל שנות ההשבה בשוממותה.
**12. ההבטחה**
צרות, גלויות, רדיפות, שואה – הקב״ה מבטיח שלא ישכח אותנו! הקב״ה מבטיח לזכור את הברית שכרת עם אבותינו ולהשיבנו לארץ, והיא שלנו לעד. ״וְאַׁף גַׁם זֹאת בִּהְיֹותָם בְאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַׁסְתִּים וְלֹא גְעַׁלְתִּים לְכַֹּׁלתָם לְהָפֵר בְרִּיתִּי אִּתָם כִּי אֲנִּי ה׳ אֱֹלהֵיהֶם״.
״וְזָכַרְתִּי אֶת בְרִּיתִּי יַעֲקֹוב וְאַׁף אֶת בְרִּיתִּי יִצְחָק וְאַׁף אֶת בְרִּיתִּי אַבְרָהָם אֶזְכֹר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹר״.
**13. המקדיש דבר מה לקודש**
נושא זה בא לבטא סוג אחר של קרבה – קרבן, מלשון קרבה, דרך לבטא את רצוננו להתקרב לקב״ה. ספר ויקרא מלמד על האדם החותם את רצונו בלבטא את תשוקתו לה׳ ולקרבתו מתוך הקדשת דברים לקודש.
יש דברים שאדם מקדיש לה׳: ״ערכי קודש״ – ואומר ערך
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה