הפרשיות– סדר על קוק הרב במשנת שבועי שיעור 'פ נשא תשפ״ג│ טבדי בנימין הרב
לנשים תורה תלמוד
1 סוטה. ב כא, א- כ,
ג תולה זכות יש שנים, ב' תולה זכות יש אחת, שנה תולה זכות יש לה, תולה היתה זכות לה יש 'אם …'מתני לה תולה שהזכות תדע תשתה שאם תור. ה, בתו את ללמד אדם חייב עזאי: בן אומר מכאן שנים.
…'גמ תיפלות למדה כאילו אימא: אלא ס״ד? תיפלות תיפלות. מלמדה תורה בתו את המלמד כל אומר: אליעזר. ר'
באדם- חכמה שנכנסה כיון ערמה, שכנתי חכמה אני דכתיב: דר״א? מ״ט אבהו: א״ר ערמומית עמו. נכנסה
2 ד. קסח / תורה ספר הלכות / כהן עת
… ס״ת לכתיבת אשה בדין הנה דכל נאמר אם אפי' את ולמדה דכתיב לימוד, משום הכתיבה מצות עיקר
מצות עצם דעל לן יימר מאן מ״מ בנ״י, תורה תלמוד
על חיוב שהוא קאי, האנשים מה אפילו עצמה מצד
המוכרח הלימוד על קאי דילמא, לעשי נוגע 'שאינו. ג״כ הנשים על חובה עכ״פ שזה העשי', להכשר
3 א ח, התורה אורות.
" מצינת ל״נשמע" "נעשה" הקדמת ונשמע". נעשה מה על יותר האלהית, סגולתה מצד התורה הוקרת את שיש המעשית התועלת צורך מצד להוקירה שראוי
הקישור הרי "נעשה" נאמר שכבר כיון כי. בלמודה ו״נשמע בכלל, כבר הוא המעשי הלמוד ערך "אל
הסגולי. הלמוד ערך אל הקישור את מציין
4. א סעיף א סימן יו״ד ראיה מצות
בשם א, א) (יו״ד שו״ע בהגהת הרב שכתב מה בענין נוהגין אותן ראינו שלא מצד ישחטו לא דנשים האגור
ראיה אינה ראינו דלא ב״י ה עליו והקשה לשחוט, לעניות ראיה, ראינו לא הוי מנהג דבענין כתב והש״ך והאגור הב״י שניהם דברי לקיים מקום יש. דעתי מנהג שהוא לומר זה על שייך דלא לומר יש דבאמת על ראיה נופל שיהיה עד שוחטות נשים שאין הנהוג ידו ימלא החפץ כל לא שהרי משום ראינו, בלא גם זה
שחיטה הלכות לימוד הקדמת צריך רק, לשחוט לומדות שאינן מתוך שהנשים לומר יש כן אם ומוחזק, אינן הכי משום עצמן מחזיקות ואינן שחיטה הלכות
, שוחטות מהמנהג ראיה אין כן אם אחי העיר (ולזה
המופלא הבחור שיחיה דובער הרב מורנו.)והנעלה
שאינן רואים שאנו שמתוך לפקפק, יש שעדיין אלא
שאסורות ראיה גופא מזה עצמן ומחזיקות לומדות לומדות היו הן גם כן לא דאם לשחוט, המנהג מצד
. ומחזיקות
לן קיימא באמת אך תורה בתו ללמד שאסור (בסוטה אי כן אם תורה, תלמוד בהלכות מבואר ולקמן כ.), דף
ללמדן אסור שהרי מנהג, מה ראיה להביא כלל אפשר נזדמן אם אבל שוחטות, אינן כן על שחיטה הלכות
הלכות דעת שיו עד אחר באופן או מעצמה שלמדה
שתשחוט נמי הכי. שחיטה
בשם תורה תלמוד בהלכות לקמן כתב שהרמ״א אלא גם ללמוד יש חיוב בהם ששייכה דהדינים האגור
בכלל שחיטה הלכות גם לומר יש אם. כן עליה,
אם להם, ששייכה ענינים בכונת לחקור שיש א אל חייבת עליהם מוזהרת שהיא הדברים הוא הפירוש לבד כלה התורה כל בלימוד תתחייב כן אם ללמוד, דאמרינן כיון הם וגם גרמא, שהזמן עשה מצוות נסתעף ומזה רשות, סומכות נשים לן דקיימא כן אם גרמא, שהזמן עשה מצוות על כן גם דמברכות
נפקת ומאי הכל. בכלל
היינו בהם שייכא דכונת לומר צריך כרחך על אלא אם ושלום חס עון למכשול לחוש ויש תדיר שמזדמן בכלל ודאי בריוח אחר ע״י שאפשר מה אבל תדע, לא
. הוא ללמדה איסור
השחיטה שדרך הראשונים בימים לומר יש כן אם כן אם לו, הצריך לעצמו שוחט היה אחד שכל היתה
האשה ללמוד וחייבת צריכה היתה הבית צרכי המכינה
על מיוחדים אנשים אצלינו אבל, שחיטה הלכות הסכין הוראת מחילת בטעם כדאמרינן השחיטה, בהכרח לה שייכים שחיטה הלכות אין כן אם לחכם, וכדברי מהמנהג ראיה אין כן אם ללמדה, ואסור
. הרב״י
5 תסז / ב כרך / הראיה אגרות.
לאשה תורה אי' לאסור מצאנו לא שמיעה ע״י לומדת מעצמה אם אבל ללמדה, כ״א. אינו
6 הרצי״ה שיחות. ת״ת259
הזמנים בין מדרגות שיש ידוע חילוקים יש המצוות בעניין נשים חיוב לגבי בהלכה הן אם גרמן שהזמן במצוות לא או עשה במצוות מצוות שיש לזכור יש אך תעשה חמורות ומצוות קלות מצוות
לגבי חיוב לגבי וכן ענשן
מצוות.
עומדת המצוות כל מעל אבל
אמונה. מצוות ראשית היא
המצוות לכל. אינה היא והיא גרמא שהזמן מצווה
לנשים. גם שייכת אינן נשים של הלימודיות בפרטי חייבות
באמונה חייבות הן אך תורה
עבדו." ובמשה בד' "ויאמינו
על שנמסרה בתורה משה ידי
התורה שלמות בכל רבנו שבעל ותורה שבכתב תורה
פה. במשה מתחילה התורה עד ונמשכת מסיני תורה קיבל
סופרים. דקדוקי כל נשמת כולם את כוללת כולה התורה
אנשים ן בי הבדל בזה ואין יחיה. באמונתו צדיק לנשים
7 תקצג / ב כרך / הראיה אגרות.
תרע״ג אלול ך״ב ת״ו יפו עה״ק, ב״ה
האמצעי ע״ד דעתי, את שהבעתי שנים כמה לי זה עומד הנני זו דעתי ועל התחכמני, לתקנת נדרש היותר
בירור ביותר עוד. כעת
לבית עליונות מחלקות שתי להוסיף מוכרחים הננו
הקודש למודי יעלו זו הוספה ידי שעל, ספרנו להקדיש החפצים התלמידים שיוכלו כזאת, למדרגה של שיעורים לקבל בישיבתי, להכנס לתורה עצמם ושל ישר' וחידוש בפלפול ובירורה הלכה עומק האמונה ושרשי הדעות בעמקי הרוחנית, הדת, חכמת ע״י בישראל שהושפעו השונים הזרמים כל ע״פ החכמים הגאונים הדורות, ראשי המובהקים, הגדולים
אלה ימינו עד ז״ל רס״ג מימי ביחוד. והצדיקים.
זה ועם ג״כ, לבנות בית-ספר להקים מוכרחים הננו אלא מטרתה, ועיקר שלנו הפרוגרמה יסודי ע״פ
התפקידים שינויי של הערך לפי נערכים, בשינויים. המינים של והרוחניים המעשיים
בצורתו בהיותו התחכמני, אז שיעשה הרושם בהיקף בשלמותו הדור את שיכלול המשוכללה,
הרושם באמת יהיה שזה לקוות נו א יכולים חינוכו, נגשנו אשר בעת למטרה, לנו שהצבנו האידיאלי
בעה״י התחכמני, ביסוד הקדושה. לעבודתנו
חושב אני תנאיו, בשני האמור המפעל להגשמת אפשר שיהיה והמרץ העז בכל להתאזר אנו שצריכים יהיה ציון שוכן עולם אל ישראל וצור להשיגו, לנו,
הקודש אדמת על ד' בגאות. רן ק להרים לנו עוזר
קוק הרב של המהותנית גישתו
8 נא/ב ברכות מו. / שאכלו שביעי-שלשה פרק / ב ברכות / איה עין.
אלא מתברך אשה של בטנה פרי שאין מנין רנ״א תניא
פ שנאמר״וברך איש של בטנו מפרי בטנך" רי פרי,
בטנך" אלא״פרי נאמר לא בטנה.
חיים ארחות תלמדנו האשה, ביחש הטבעית התעודה האשה הבנות, אל הראוי והחינוך ההנהגה בכלל ד תורת של דרכה ע״פ האומה, כלל של 'הכללית
. התמימה
טוב בשכל ברוכות ג״כ והם הבנות את רואים הננו כי
לא כי רואים הננו מזה ומעבר הגון, נפשי וכשרון בין והמוסרים, המדעים בעמקי עסוקים להיות נוצרו
דול בגי להם הראוי הטיפול מצד וכן נפשן תכונת מצד
והנקתם לידתם עיבורם. הבנים,
הבנות את לשכלל ויאבה אחד דור יתגבר אם כי ועוד לאושר ירע אז עליונה, במעלה השכל בהשלמת ג״כ
, אדם של כחו מתשת תושיה כי הבא, הדור
או ברב עכ״פ, ש מחלי השכל בכשרון וההתעסקות
הגוף חוזק. במעט,
שלא האמהות של הגוף חזקת להניח לכה״פ ראוי ע״כ חלק איזה עכ״פ וישלים הלימודים, מעבודת יתמוטט
את מחלישים האבות מחולשת הנמנה מחסרון רשום
השכל עבודת ע״פ. גופם
המושכלות עבודת אל נתונה האם ג״כ בהיות, אבל יהי שלא אונים, ורפה חלש דור הזמן בהמשך 'יצא החכמה יסודי את לקבל חולשתו מרוב כלו מוכשר וגוף בריאה נפש שצריכים אלהים דעת ואור והצדק
. בריא
תורה בתו את המלמד כל ז״ל ח דברי מאד גדולים ע״כ הכללי לאושר קץ ואין תפלות, מלמדה כאלו שהצלנו
הזאת המעולה ההדרכה. ע״פ
האשה של השכלי כשרון על לשאול, יש עדיין אמנם כוחות יתברך הנפש יוצר שיחוק היתכן נוצר, מה על אל יצא שלא מנת על מהאנושיות שלם במין נפלאות
את הגלוי, את לעד לנו נקח ע״ז תכונתו. בכל הפועל
לחולל האשה נוצרה שלא לראי' עצמו, הטבע חדשות ראוי כמה עד להשכיל בה שכלי כח רב כ״א מעצמה,
שלימי של המעולה ההנהגה פ ע מודרכת, "להיות
האנשים. העדינה, והנפש מזגה רכות ע״פ המוכנת של הטעם וטוב המוסרית ההדרכה הוד את להרגיש ששלימי התכנית כפי ומשרים, צדקה ודרך ד' יראת
חקרם ובהעמיקם בחכמתם ישכילו, האנשים לה חנן
יתירה בינה הקב״ה בזה - חז״ל כדברי, דקה הרגשה פועלת בהיותה רק הנעלה פועל אל שתצא ושנונה המוסר יסודי את ולהטעים להרחיב ארחה, ע״פ
מחזיון הנקלטות ת טובו טבעיות רגשות ע״פ ולבארם
יפה בית. הנהגת
מהאבות מסתלקת הדרישה חובת בהיות רק ע״כ
הבנות הכשר הפועל אל, א יצ אז רק הבנות, לחינוך המדעים את לבבם רגשות ע״פ ולטפח לכלכל חכמים שיורו ד' יראת של הטובות ואורחות המוסרים את תביננה ביותר המצויינות גם ואז קודש, ושרי את להרחיב דעת יוסיפו ירבה, כשרונן ואם תעודתן. שישאבו הראשי המקור ע״פ והטוב, הצדק ארחות
ואז תורה, של מעמקה הגברים שיכרוה התורה, מאור
עמו ועם ד' עם שלמים נאמ. נים בתים לנו יבנו
וחקר תורה הבנות את להלעיט המנהג בהתפרץ, אבל חדשות לחפש שעליהן לחשוב בתעודתן תטעינה אז קלקול מזה ויצא תכונתן, ע״פ שאינו מה יסודיות,
והחומריים המוסריים בחיים. עצום
פ שאין אמת תורת למדתנו ע״כ של בטנה רי אשה
- איש של בטנו מפרי אלא מתברך כן הגופני וכהטבע אשת שהיא האשה, של היתירה שהבינה הנפשי, הוא
המעשית הוראה ה באורח טוב, רק תביא באמת, חיל
המקורי. האב מוסר של
אמך תורת תטוש ואל אביך מוסר בני.""שמע
9. קיד / ג קבצים. קובץ שמונה /
מוכרחים בתוכה, אותם מפתחת שהיא והרשמים בקרבה. ולפתחם מבחוץ רשמים לקבל היא עשויה האשה נפש
מוכנים להיות כבר הגבר, נפש של החיה ההשפעה ע״י הם, ידה על לבא העתיד הפיתוח. לאותו רעיונות
גרעינים- ע״י אבל ממנה. לקוות אין בהתחלתם, מקוריים החיים- כח בהם החל שכבר מתוך תוכה אל הבאים
הגברים של, הסביבה מצליח האיש. מן יותר יתירה בבינה היא ה כאשר וגדול, מזהיר עתיד עבורה צפון ומאד הרוחני לעולם המפתח ברוחה האשה אז שתביא לברכה קץ אין זקוקים. יהיו הגבר שבנפש הרוחניים, הגרעינים
מן יותר לנשים הוא הקב״ה שהבטיחן הבטחה גדולה ולקדושה. ה לגבור גם וממילא ליופי, לשירה, להגיון,
. האנשים
11. תכא / א קובץ / קבצים. שמונה
, הנשים שבידן המצות מקצת ע״י אותם מחיים שהן ודי בהן, קבועים הקודש רשמי ע״כ, , בהן זורחת הנפש מדת תורה. תלמוד של תדירי רוח לתחית צריכות ואינן
, האנשים בהם מאיר הרוח שהם כשם לירידות מאד הם ועלולים הרוחניות, מתנועותיו פוסק ואינו הולך והוא
תורה של רוח לתחית צריכים והם לעליות. , עלולים רוח את הם מסעדים לתורה, עתים קובעים כשהם אמנם
ימוט שלא אותו ותומכים הסו. ער,
11 מח ג, א, הראיה פנקסי.
והוא הרגש, עם מסכים הוא טבעו עצם מצד השכל שהם וכחותיו, הגוף טבע מצד אמנם ומחזקו. ג״כ מחוללו במצב פרעות התנגשותם תביא שלא לנהג, צריך ובחכמה רעהו, את איש דוחקים והרגש השכל מוגבלים, תהיה כ״כ אבל רוממה, להיות צריכה השכל שיד הדבר מובן וערכו. מקומו אחד לכל יינתן אם כי הנפשי,
את לעשות שבנפש אחר לכח ויניח לצדדים, יסתלק מקומו, זה אין שכבר יל שישכ במקום שגם שלמה, שליטתו. והולך מתמסכן השכל וגם מום, בעל האדם נעשה השכל, מתגבורת לקוי וכשהרגש תפקידו. זכו ואשה איש
ביניהם, שרויה שכינה וצריכים האנושי, הטבעי הרגש אל האשה והשכל, המשפט אל נטיה יותר בו יש האיש
מתפ להיות הממוזגת. המדה כפי מזה זה עלים
12 עא עמוד / א חלק / ראיה עולת.
החיים את לרושמות ולנפעלות, לפועלות הן מחולקות חייהן, בגורל הנשמות אשה. עשני שלא אמ״ה, בא״י, הכובש החוקק, הפועל, האיש, נפש בין שיש העצמי, ההבדל וזהו מהם. ולנרשמות מכמניהם, בכל הויתם ואת
ובין והמדביר, מדות וכמה האיש. של בהנהגתו והמתדברת, והנכבשת הנחקקת הנפעלת, הנרשמת, האשה, נפש מחדש יוצר, פועל, איש נשמת הנשמה היות של הזה, הטוב בחלק יש ומרחב אושר וכמה וטובות, עליונות
, ה האש מנפש הנעלה קדושתו, במערכי הפנימית עצמיותו ע״פ ומעשים, שאיפות והגיונים, פעלים ומרחיב מכל הנשמה, ליוצר המחויבת ההודאה היא ורבה הצורתית, האיש נשמת לעומת צורה, לגבי כחומר הנחשבת
אשה עשני שלא ואיש, . איש
השפעתו רשמי את והרושם הפועל האיש של היתרון כל עם כרצונו. שעשני אמ״ה, בא״י, אומרות: נשים
קבלת של כזאת בתכונה עשויה שהיא הנפעלת, להאשה יתרון ג״כ זה לעומת יש הנה ובעולם, בחיים ומפעלותיו והרוחני החמרי כחו של בצמצום ידן על האדם ירשם העצמיות המעשה והתעוררות שהפעולות בזה, רשמים, היא ישרה, כשהיא האשה של הנפעלת התכונה שא״כ מה העליונה, האלהית מהמגמה עי״ז לסור לפעמים ויוכל
את עשה כאשר הישרה, מהתכונה האלהים, עשה אשר המעשה של ע השפ מתכונת ולהפעל להרשם עלולה מברכת וע״כ והישר, הפשוט העליון לרצונו מכוון ישר שבהויה, והרוחני החמרי התכן את העולם, ואת האדם
כרצונו שעשני הטוב: חלקה על בהודאה האשה. היא
13. קוק– הראי״ה אגרת עמ276 ח״ו הראי״ה 'אוצרות
תרס״ז שבט ב' ת״ו יפו עה״ק
, ב״ה טוב. ברב יחיו עיני, אשוני ובתי בני
… מכם אחד לכל לקבוע חפץ איני נפשי, חביבי
הרוחניים, הדברים כי עצמו בפני מכתב עיקר שהם
יסוד תמיד המה לסבול, יכולים שמכתבי האורך קצת
משותפים להיות ראויים לשניכם. צד באיזה
הפרטים זולת מין, חלוקי תדע לא כוללת, היא הדעה לפי אחד לכל חלוקה כדי יש שבהם המסתעפים,
ערכו, ואנכי צביונו. לפי מין ולכל ע״פ הנני רוב
בכללי לאחוז ומבקש הפרטים, מן משתמט הרעיונות…
ה בטפחות״וב אצלי מדודה החלוקה אין כן על
בעלי דעה בעלי ערכו, לפי אחד כל הנכם, ששניכם לראות ב״ה מורגלים אבל הרבה, או מעט ואם רגש,
חיי של פנימי חפץ לפחות ולשמע, טהרה של יושר,
כוללת ואהבה. צדק
מוכן כבר בנפשו, קלוטים הטובים הנטעים שאלה ומי הרבה ונשגבים רמים יותר הדברים, לשמע הוא
השוקי. מההרגל
או העלים מדת ב נמדדת אינה הפנימית התבונה
, הספרים בתוך החי הטוב של הרצון בתכונת אם כי יותר שהם דברים ימצאו ודאי פנימה. הנשמה
לאחת לאחד מיוחדים יוצאת התועלת אבל מכם, האח של העולמים, שני שאת המקפת מהדעה
המכתבים צורת את תאחד וזאת. והאחות,
של הנפשות שבין העיקרי היקרה, בתי ההבדל,
הלימודים צורך אל ביחש רק הוא והא. יש, האישה
האדם לרוח טבעי מזון עצמם מצד אינם. הספרים נחלה שכבר לאדם מרפא סמי שבהם הטובים הנם, הבריא הפנימי הרגש רופאך'. ה' אני 'כי קדם, , משנות צריך נשחת, בלתי חינוך ידי על הטהור בטבעו היוצא
נם אי והמוח הלב די. בו שיש מה האדם את ללמד הוא וכשהם בחיים, אחד רגע אפילו עבודתם את מפסיקים
לימוד היא והתמידית טבעית ה עבודתם כל ישרים,
. ותורה
נתדלדלו המעשים, נתעוותו הרבה, אמנם ירדנו בני כל את החומרי החולי יתקוף לא אם החיים, הפזיולוגיים הסדרים את לנהל יוכלו שלא האדם,
הספרים מן מלומדות ורפואות רופאים בלא שלהם
שבו ת הרוחניו אבל בטוחות- הבלתי ההשערות ומן
האומלל זה למצב בכללה. באה
טל משחר האהובים, ילדינו את לכלוא מוכרחים אנו ספר בבתי בחדרים יום, בכל רבות שעות, ילדותם, שאנו כמו האותיות, ואל הספרים את לקשרם ואל המשכב חדרי אל החולים את להכניס מוכרחים
הש תאי הלימודית. הרפואה של הקשים מירה
בינה האישה את שחנן עולמו עם הקב״ה עשה, צדקה
האיש מן יתירה יותר הוא הביתי שחושה מה ידי על מתרחב כך כל אינו דווקא זה שמצד פי על אף עמוק,
חוץ. כלפי
של עולם הליכות צופיה להיות חיל לאשת תועלת אין
הוסיפו הם ש האכזריות, ומלחמותיהם ומלכים שרים
רבים פרקים כן גם עבודה להרבות ויוסיפו בספרים,
ובמ הכלוא, אל יותר עוד קשר לה הרכים, לילדים דה י
מועטת לא ושנאת רצח של זוהמא ברוחם להכניס
החיים. זוהר את להחשיך שמביא הבריות
הזאת הקטסטרופה מכל היא פטורה חיל, אשת היא לדל כפה לפרוש ביתה הליכות צופיה להיות נוצרה משלג תירא לא למען שני, ביתה להלביש, ואביון,
וארגמן שש מרבדים. לעשות - המעשים ואלה יפים קדושה ואידיאליות לבנון וריח הם, נעימים הם, בריאים החיים היו אם צד. מכל מקיפים וטבעית
ביתית ה התכונה השלמה אל צורך היה לא ושלמים
כלל לימוד לשום והענוגה, . היפה
הטבעי הלב אבד כך כל החיים, נלקו כך כל אמנם איך יודע שאינו עד הרגשתו, את שבאדם הישר שהוא והשלו, השאנן בהאוהל מנוחתו את למצוא
ונדבה אהבה חסד. כולו הננו הנפילה, ערך לפי הרחבת ידי על בנותינו בידי גם לתמוך צריכים
הלימודים להיות הנועדת עדינה לבת לה חלילה ל אב, הפנימי שהאוהל ישראל בת וביותר באמת, חיל אשת עולמה את להחליף קודש, מקדש להיות עומד שלה
המרפא. סמי על המזון את הספרים, על החי,
לפי קרוא שהאיש האנושית, החברה של הרחב החוג
לעבודתו, והפסיכי הפיסיולוגי מעמדו לפי תכונתו
מופעים מאורות שמבלעדי עד חשוך כך ל כ כבר הוא להחיים, חוץ מן ובכלל העליון, מן לחדור יוכל לא שמזונו עד חולה, כך כל הוא אחד. אור קו גם לתוכו
הוא חייב הוא, ו עצמותי שבר חבישת ולבושו סממניו,
ללמ על יותר שישקוד מה וכל ללמוד. וצריך ד, ו שוב י הימים שברבות עד ויתקדם ילך כה רפואתו, והקדומה השלמה התכונה כפי עדן חיי וחי, לאיתנו
. העולמים לחיי ומנוחה שבת שכולו עולם
למי כן גם ורחב גדול שהוא הפנימי, העולם אבל ומענגים המשמחים פרטיו רבבות אל להביט שמסוגל קרוב בישראל ביחוד עומד עודנו הוא ישרה, נפש כל
שכלאה האירופית והמהומה הטבעי ואשרו. לטהרתו ימי למבחר הספר, בית דמתקרי בכלא הבנות את כן גם
ובגוף ברוח חלשים דורות לגדל היא גורמת עלומיהן,
- של האחרון הֲזיק בקרבם שֶכלה הצדדים שני מצד
ויֹשרה. קדשות טבעיות
ומ - פנימה שכבודה הכבוּדה כשהבת מילא פנימה
מלא חי עולם יש ששם לבבה, בחדרי פנימה באהלה,
ועדי שוכחת היא הבא, עולם מעין, ומתוקן משוכלל ן
הגאוה- של טיפשות אכזריות או ערכה, את של רמיה דוקא רק ומבקשים ממנה, אותו משכיחות הוריה בית אל החדר, אל לקשרה בקביעות, כמובן ללמדה
הספר אל, המרפא, תפלות. מלמדה כאילו הוא הרי
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה