ישראל│ מדינת של התורנית במשמעותה שיעורים סדרת טבדי– בנימין הרב שיעור3
הרמב״ם בשיטת ישראל ארץ יישוב מצוות
דיליאון יצחק לרבי אסתר" ה״מגילת דעת
אסתר– המגילת שיטת משמואל השם בעל ובנו נזר האבני דברי ולעומתם
1 העשין שכחת אסתר מגילת. ד,
הארץ ירושת שמצות לפי הוא הרב מנאה שלא מה כי לי נראה
וישיבתה שלא זמן וכל ודוד ויהושע משה בימי רק נהגה לא
מארצם, גלו נוהגת זו מצוה אין אדמתם מעל שגלו אחר אבל
לדורות המשיח. בוא עת עד
שלא קי״א )(דף כתובות בסוף שאמרו מה לפי נצטוינו אדרבא כי
והוכיחו בחזקה הארץ את בוש לכ ללכת באומות נמרוד שלא בו ודרשו וגו', ירושלים בנות אתכם השבעתי מפסוק כי אמרו שהחכמים הרמב״ן שאמר בחומה. ומה ישראל יעלו
, מצוה מלחמת היא הארץ כבוש נהיה לא כאשר זהו
לאומות. משועבדים
זה הארץ, דירת בשבח הפליגו שהחכמים עוד שאמר ומה
קיי המקדש שבית בזמן דוקא ם, לדור מצוה אין עכשיו אבל
לעלות. אמר הוא גבי שם התוס' פירשו. וכן בה
העולה כל התם ג״כ שאמרו ממה מצוה בו שאין ראיה ועוד ואם יהיו, ושמה יובאו בבלה שנאמר בעשה עובר לא״י מבבל משה אחר נביא יבא איך הזמנים בכל א״י בדירת מצוה היה
וכ״ש מעתה דבר חדש ל רשאי נביא אין והא דבריו את לסתור
. לסתור
וירשתה הזה המקרא וקראו שבכו מספרי שהביא והמאמר
לפי זה מקרא לקיים בידם היה שלא שעל נ״ל בה, וישבת
בגדיהם, את שקרעו ממה והראיה בוכים, היו חרב הבית שהיה נוהגת היתה זו מצוה שאם מתאבלים, היו החרבן שעל שנראה
עתה גם והלא בגדיהם ת א וקרעו בכו למה החרבן לאחר גם
נוהגת אינה זו מצוה שבודאי נאמר לכך לקיימה, יכולים היו אמן: בימינו במהרה שיבנה הבית חורבן אחר
2. נזר אבני שו״ת צה סי' משפט חושן
כתב הקונטרס את הנ״ל הרה״ק השיג כאשר הנ״ל. זצ״ל מהר״י להרה״ק
וזה להשיבו. ידי את אז זצלה״ה אדמו״ר אבי ק כ ומלא השגות "עליו הסיום ונאבד בעזה״י אז השבתיו אשר הכתבים באמתחת מצאתי. אשר זצללה״ה אדומו״ר אבי כ״ק דברי ביאור מקומות באיזה בזה יש ובאשר
פה… להדפיסו נכון ראיתי בעל את שחשב מה לו גרם כי הרואה ואנכי
כמו הלבנון ארזי מן לאחד אסתר מגלת את ראה באשר והרמב״ן הרמב״ם
להם לחבר חשבהו והרמב״ן. הרמב״ם עם אחד בדף נדפס אסתר המגלת על כמוהו ראשון דקדק שלא חלילה שליט״א כ״ק ממ״ש הבנתי [זה
גב על אף אדרב נפשי' ממשכן כן ועל כדת שלא לכתוב אצבעותיו ]מעשי
לי… סבירא 'דלא הק באה״ר והדוש״ת ומחו' ש״ב 'ידידו, שמואל
לפ״ק תרנ״א ויקרא א': סאכטשאב
3. קוק, הרצי״ה הגואלת התורה מתוך סוף ב חלק
בצורה כותב ידוע. המצוות" ב״ספר הרמב״ן הרמב״ן הארץ. ישוב מצות על ופשוטה ברורה
ישראל- גאון כותב הוא וכאן קבלה, וב בהלכה
ברורה. הלכה
גדול אסתר, מגילת בעל הוא עליו שחולק היחיד
בתורה- זה אסתר שמגילת לדעת, צריך אבל נכון,
הרמב״ן. לא
ערוך בשולחן להלכה מאוד הרבה מופיע, הרמב״ן כבעל הלכה שפוסקים מקום, שום זוכר לא אני
אסתר. מגילת
4 ד אות תנד סימן דעה יורה חלק נזר אבני שו״ת.
ומ״ש בזה״ז מצוה דאין לעלות אומר הוא גבי התוס' דברי אסתר מגלת בעל עוד. שם כמבואר דרכים סכנת משום דזה ליתא
ליזהר, יכולין אנו דאין משום רק כתב לא בשמו ע״ב] קי [כתובות התוס' שכתבו חיים הר״ר וגם. בדבריהם ליזהר יכולין אם הא
ומצוה. מצוה כלל מהרר״ח דברי ואינם כתבו טועה שתלמיד כ״ח] סי' [ח״ב כתב. המהרי״ט הרר״ח בשם התוס' דברי וגוף
לעלות רבו את העבד כופה בזה״ז שגם ה״ט] [פ״ח עבדים בה' הרמב״ם דברי אסתר מגלת מבעל ג״כ נעלם. והנה
דבריו וגוף לדורות נוהגת מצוה הוה ולא בזה״ז נוהגת שאינה משום א״י ישיבת הרמב״ם מנה שלא שמה. שאמר אינו. כלום פ״א [תרומות הרמב״ם לדעת מה״ת נהגו לא עזרא בימי ואפי' בזה״ז. נוהגין שאינן וחלה ומעשרות תרומות מנה למה דא״כ
. ]הכ״ו לדורות נוהגת חשיב המשיח לימות שנוהגת שמצוה פשוט: והדבר
5 תנז סימן דעה יורה חלק נזר אבני שו״ת.
הלוים יעבדו שלא מצוה הי' שבמדבר כמו תנהוג לא ואעפי״כ אז עכשיו י' יה אם רק לדורות נוהגת שאינה מצוה נקרא אינה כי מצוה נקרא הי' להורגו יצטרך לא עמלקי יהי' שאף הדין יהי' זמן באיזה אם כן כמו לעבוד. מותר ועכשיו ואילך שנה מחמשים
נוהגת שאינה מצוה רא נק זה בשביל לא בעולם עמלקי אין שעכשיו מחמת מצוה שאינה מה אבל לדורות. נוהגת שאינה
. לדורות…
ישראל│ מדינת של התורנית במשמעותה שיעורים סדרת טבדי– בנימין הרב שיעור3
לאורם הקושיות ויישוב – אסתר המגילת בדעת השונים וההסברים ההבנות
6 יד סופרים דברי מלובלין רצ״ה.
בספר אסתר כהמגילת עיקר לי נראה ישראל, ארץ ישיבת מצות
קיים המקדש שבית בזמן, דהוא ד עשה מצות עשין מצוות ]'[סוף המצוות בה." וישבתם אותה "וירשתם ל״א י״א הכתוב)(דברים וכלשון שאמרו כדרך בשלוה, בישיבה אלא ישוב נקרא אין וגם
ג פ״ד פרשה רבה)'(ריש בבראשית ביקש יעקב וישב א ל״ז )'(בראשית ומפרש הארץ. אדוני שהם והיינו בשלוה, לישב
הארץ, יושבי שעיר בני כ) ל״ו הכתוב'(בראשית ולשון בשבת שהקשו
אדוני לומר רצה דקרא פשטי רקיע, יושבי עלמא כולי אטו א )(פ״ה
עשו… שבא קודם הארץ בשלוה הארץ ישיבת כדרך דוקא אישיבה דההיא כרחך ועל קיים המקדש שבית בזמן והיינו ישיבה, נקרא דזה ובממשלה
גם ממנה [כולם גלו שלא פי על אף המקדש בית ]ומשחרב ואחר בה, ישיבה להם ואין הארץ יושבי נקראין אין בה היושבים בחוץ כמונו שם המושלים העמים למלכי עליה עבדים שהם
בעלמא גרות רק בישיבה בה שיושבים ישוב נקרא זה אין, לארץ
מקיים״וישבתם" ולא:
7 א אות מסעי פרשת חמדה כלי.
דלכן שכתב מה מאוד, תמוהין הנ״ל הגאון דברי לכאורה והנה בית חורבן לאחר נוהגת שאינה משום ז״ל הר״מ מנאה לא ואפילו הקרבנות, מצות כל ז״ל הר״מ מנה אמאי דא״כ המקדש,
הט״ו ביהב״ח מהל' ][פ״ו להלכה ליה דסבירא קשה לא דזה נאמר אם
דמקריבין מונה אמאי בזה יתורץ לא אבל בית, שאין פי על אף
נ״ב חגיגה][מ' מצות ז״ל הר״מ נ״ג וראיה][מ' ט״ז והקהל][מ' שעליהם אלא נוהגין שאינן עשה המצוות בסוף עצמו ז״ל הר״מ כתב
סי יו״ד '[אבנ״ז האחרונים בזה שתמהו ראיתי וכבר קיים, הבית בהיות
המגילת על ד אות ]'תנ״ד בתימה ונשארו. אסתר
ויהושע משה לפרוט שכתב ז״ל הגאון בדברי כשנדקדק ולענ״ד
מארצם שגלו כתב, לאחר כך ואחר, ודוד ז״ל הרמב״ן דברי על וכן
נהיה כשלא רק שזה השיב מצוה, ממלחמת הוא שכיבוש שכתב
מבית. כלל הזכיר ולא לאומות משועבדים שכתב מה על אמנם
שזה השיב א״י דירת ממצות ז״ל הרמב״ן, קיים שבהמ״ק בזמן
ביאור צריך זה כל. שלכאורה
דמצות ליה דסבירא ז״ל הגאון דיבר גדול שדבר לי נראה לכן
הארץ ירושת היו שלא ראשון, הבית זמן כל אלא היתה לא של ברשותן לגמרי א״י והיתה לאומות, משועבדין ישראל
נתקיים אז העולם, אומות למלכי משועבדת היתה ולא ישראל, השגחת ותחת ישראל, של שיהיה כתקנה הארץ ירושת ענין
אחרים. לאדונים משועבדים היו ולא לבדו השי״ת
נבוכדנצר ידי על הבהמ״ק וחרב אדמתן מעל שגלו לאחר, אמנם היו עזרא בימי כך אחר כשעלו אף ושוב הזה, הכיבוש בטל
תחתיו נכנעים והיו כורש, , ברשות ירושת בגדר זה היה ולא
הגמור. הארץ
ישראל את הוא ברוך הקדוש שהשביע שבועות דשלש נראה
ע״א קי״א ][כתובות בית חורבן לאחר מיד היה בחומה יעלו שלא אחר הארץ וירושת דכיבוש מצוה בטל הרי שכן וכיון ראשון,
שי עד ראשון הבית חורבן אמן. בימינו במהרה צדקנו משיח בוא
זו מצוה ז״ל הר״מ חשיב לא, ולכן זמן כל אלא נהגה היתה שלא בטלה כך ואחר ראשון, הבית חורבן אחר אדמתן מעל גלו שלא
הזו. המצוה
כונת דזה ונראה ז״ל משנה הכסף מרן שכתב הט״ז הבחירה מבית ][פ״ו
ה״ה מתרומות ליה][פ״א דסבירא ז״ל דר״מ בטעמא גב על דאף מ״מ לבא, לעתיד קדשה ולא לשעתו קדשה ראשונה דקדושה
ידי על היתה הראשונה דהקדושה משום בטלה לא שניה, ושה קד
שניה קדושה משא״כ נבוכדנצר, כיבוש ידי על בטלה כיבוש,
, נתבטלה לא כורש בימי חזקה ידי על דהיתה לדעת כולם ותמהו
בזה. הסברא
השביע נבוכדנצר כיבוש דלאחר כיון שפיר, אתי לדברינו אמנם
הכיבוש קדושת לכן ומה, בח נעלה שלא אותנו הוא ברוך הקדוש
שה מה משא״כ בטלה, בטל. לא זה האומות ברצון וא
וכוונתו בלשונו היטב העיון אחרי ברור לענ״ד נראה שזה הכלל
דמצות ליה שסבירא ז״ל, אסתר מגילת בעל הגאון של ירושת הבית בחורבן אדמתן מעל שגלו אחר מיד בטל הארץ וכיבוש
במנין לחושבו אין ולכן כלל שני בבית נוהג היה ולא, הראשון
המצות. . .
אח״כ הארץ כיבוש מצות שייך היה דלא גב על אף כן, אמנם בתוה״ק שנאמר כמו מהמצוה חלק שהוא ישיבתה מצות אמנם
שהיה זמן כל שני, בית מי בי אף נוהגת היתה וישבתם, וירשתם בישראל השכינה השראת והיתה בירושלים קיים המקדש, הבית הארץ ישוב זה שאין פי על אף הארץ ישוב מצות נוהגת היתה קדושת מ״מ אחרים, מלכים תחת משועבדים שהיו כיון הגמור, כל וקיבוץ השכינה להשראת המיוחד המקום שהיה הבהמ״ק
ישראל ארץ כל על קדושה ע השפי ברגלים, לראייה ישראל
בישיבתה. מצוה והיתה
שייך לא דכיבוש התורה, מן כלל מצוה ליכא חורבן לאחר אמנם מצוה אינה כן גם הארץ וישיבת השבועה, מכח הכיבוש שבטל
בית דאין כיון התורה. מן
ישוב מצות ז״ל הר״מ חשיב לא אמאי לפי״ז להקשות ואין
בבית נוהג היה דעכ״פ כיון ץ, האר - שני הארץ דישוב אינו, זה ודוקא מהמצוה, חלק רק שלימה מצוה אינו כיבוש מצות בלא לא וזה בשלימות, המצוה מתקיים וישיבה ירושה להיות יכול אם בגדר אינו כן לא דאם לגמרי, שלנו להיות יוכל אם אלא שייך
שבית בזמן רק ג״כ הארץ ישוב מצות ליכא וממילא לנו, , ירושה
שבירושלים המקדש מפאת בא״י לדור מצוה קיים. איכא המקדש
בזה והארכנו אסתר, המגילת על שהקשו מה כל שפיר אתי ובזה כמו הדבר ברור ולענ״ד בדבריו, מתקשים רבים שראיתי מפני ירושה בתוה״ק דכתיב כיון למבין, הם נכוחים ודברים שכתבנו והיינו ירושה, בהיות אלא ישיבה מקרי לא בהדדי, וישיבה ארץ ישוב בגדר אינו זה בלא אבל לגמרי שלנו שהוא בשעה
. ישראל
ישראל│ מדינת של התורנית במשמעותה שיעורים סדרת טבדי– בנימין הרב שיעור3
לפיהם טות ישה דעת ל אחרות במצוות כלולה הארץ יישוב מצוות הרמב״ם
8 תנד סימן דעה יורה חלק נזר אבני שו״ת.
כתב ל״ג במצוה דהנה נ״ל הרמב״ם טעם ואמנם ה)
שלדע הרמב״ן בפ״ע. מצוה וכפורת ארון עשיית ימנה תו
אסתר והמגלת לבוא ולעתיד נגנז שארון מפני כתב
אחר לעשות יצטרך לא ולעולם י. תגלה
מצות מנה הרמב״ם שהרי בעיני נכונים דבריו ואין תחי דלא ול״ת קפ״ז] [עשה אומות דז' תחרימם 'החרם
חשיב זכרם אבד שכבר דאף וכתב מ״ט]. [ל״ת נשמה כל
מצווין היינו בעולם הי' שאלו משום לדורות נוהגת
. להחרימם
שאלו משום וכפורת ארון עשיית ימנה זה שמטעם וכ״ש
אחר לעשות מצווין היינו נאבד: הי'
ע״ד: סי' החכמה מעיין בס' מ״ש הנכון התירוץ אך ו) וכפורת ארון לצורך ביהמ״ק תכלית שעיקר משום
אמרו וכבר וכם. בת ושכנתי מקדש לי ועשו כדכתיב מעשרה למטה שכינה ירדה לא מעולם ע״א] ה [סוכה וכתיב טפח וכפורת תשעה ארון זה ולסבת טפחים. קבלה מדברי פסוקים הביא ועוד וגו'. לך ונועדתי
אין ע״כ וכפורת ארון לצורך ביהמ״ק שתכלית המורים מצוה שהיא ביהמ״ק ומנה מצוות. לשתי למנותם
נעמו. כי דבריו ע״ש וכפורת ארון לצורך והוא לעצמה
החרם דמצוות א״י ישיבת בענין הטעם נ״ל עצמו וזה שלח יהושע שהרי בארץ נשב שאנחנו כדי היא תחרימם ופנה עמד הגרגשי יפנה לפנות שרוצה מי פרגמטוטין לא ע״כ ע״ב] טז שביעית [ירושלמי כלום לו עשה ולא
רק ומנה תים. לש א״י וישיבת תחרימם החרם נמנה
תחרימם החרם. מצוות
לטעמי 'והרמב״ן וכפורת ארון עשיית שמנה [הגם לי ברירא דלא היינו מנה. לא הרמב״ם ששכח 'שבמנין
משכן בכלל הוא ]אולי א״י ישיבת גם מנה ע״כ וזה
: פשוט
שאינו לומר מהרמב״ם כלל סמך שאין מזה העולה ז)
בזה שנוהג ברור בזה״ז״והדבר נוהג ז…
9 לב סימן הצאן עקבי ספר.
… אסתר במגילת עיי״ש זו, מצוה הרמב״ם מנה שלא הדבר ובטעם
זה, על שהשיג ד אות תנ״ד סי' חיו״ד אבנ״ז 'ועי' מנה למה דא״כ שמצוה פשוט והדבר בזה״ז נוהגין שאינן וחלה ומעשרות תרומות
לדורות, נוהגת להיות חשיב המשיח לימות שנוהגת עוד ועיי״ש
דבריו. בהמשך
נרא והי' הרמב״ם, בדעת לומר ה מצוה להך מנה שלא דהטעם
אותה" ד״וירשתם מלך העמדת מצות עם זהה שהיא מפני הוא הברייתא דברי כל את להלכה שהביא הרמב״ם מנאה כבר אשר
מלכים. הל' בריש ישראל, נצטוו מצוות דג' הנ״ל
של עיקרה אלא הוא דוקא לאו מלך דהעמדת נראה דבפשוטו
הקמ היינו זו מצוה יהודים, ממשלת ת דרים שאנו במה נסתפק ולא
זולתנו, ביד הממשלה את ונעזוב שמה עשה דמצות דפשיטא דאף
הזאת" התורה משנה את לו ד״וכתב נשים" לו ירבה ד״לא ולאוין דוקא- דמלך לגברא אלא שייכן לא וכו' מלוכה דיני שאר מכ״מ
מלך. שלטון תחת שאינה דימוקרטית לממשלה אפילו שייכן
רמב״ן ועי' עה "בפירושו ת כא) קרח(ט לפ' ישראל היו אילו כי אחד בימי המקדש נעשה הי' מתחילה בו ונתעוררו בדבר חפצים
וכו. 'מהשופטים
הנ״ל סנהדרין בברייתא מבואר דהלא תמוהים דבריו ובפשוטו את להם לבנות אח״כ ורק וכו' מלך להם להעמיד צריכים דמקודם
ההכרח ומן הבחירה, בית צ״ל ברייתא דהך דמלך דלישנא ס״ל ד
יהודית, ממשלה להקים ר״ל אלא הוא, דוקא לאו בימי הי' כבר וזה
השופטים.
אומרת זאת אחא רבי אמר ה״ב מע״ש ממס' פ״ה ירושלמי ועי'
דוד… בית למלכות קודם להבנות עתיד שביהמ״ק תמוה ובפשוטו
הזה כסדר לעשותן וצריכים וכו' ישראל נצטוו מצוות ג' דהלא
והיאך מצות שיקיימו קודם ביהמ״ק בנין מצות שיקיימו אפשר ר״ל לא מלך להם דלהעמיד ניחא דברינו ולפי מלך להם להעמיד וזה בא״י ישראל ממשלת הקמת ר״ל אלא מלך העמדת דוקא
הנ״ל. הרמב״ן בדעת שהסברנו וכפי המקדש לבנין יקדם בודאי
מי שבט וקם עה״פ בלק לפ' באוה״ח וכ״ה שראל…
כוללת" יטת״מצווה ש
מבוא– תהיו "קדושים בעניין הרמב״ם "שיטת
11 ד שורש לרמב״ם המצוות ספר.
רמוז- בדבר אינן ואזהרות צוויין בתורה יבואו הנה כולה. התורה הכוללים הציוויים למנות ראוי שאין הרביעי השרש יכללו אבל
ממנו" שהזהרתיך מה מכל והזהר לעשות שצויתיך מה כל יאמר״עשה כאילו כולם המצות או" שצויתיך ממה דבר תעבור לא
יצוה לא שהוא עצמה. בפני מצוה הזה הצווי למנות פנים ואין בו". מעשות יזהיר ולא עשה מצות שיהיה מיוחד מעשה לעשות
תשמרו" אליכם אמרתי אשר כג״ובכל (משפטי' כאמרו וזה תעשה, לא מצות שיהיה מיוחד )מעשה יט" (קדושים וכאמרו ). את
תעשו" משפטי ואת תשמורו, חקותי משמרתי" את יח״ושמרתם )(אח״מ כן ם ג הזה בשרש טעו וכבר כאלה ורבים אח״מ). (ס״פ
תהיו" שמנו״קדושים עד תהיו" אמרו״קדושים כי ידעו ולא עשה. מצות מכלל מצוה יט) (קדושים, " והייתם והתקדשתם
קדושים" - שמיני וסוף כ )(שם יאמר" כאילו התורה. כל לקיים צוויין הם ונזהר בו שצויתיך מה כל עושה בהיותך קדוש היה
ממנו". שהזהרתיך מה מכל
ישראל│ מדינת של התורנית במשמעותה שיעורים סדרת טבדי– בנימין הרב שיעור3
ותלמידיו קוק הראי״ה שיטת כללית מצווה היא הארץ יישוב –
11 קוק הר, צ״י. א ישראל, לנתיבות קסא
במניין אותה מנה שלא להרמב״ם, וגם מערכן למטה שהיא זה אין הרי התרי״ג,
מצוות– שאר, של לפי יתכן שלא מה
(דברים בספרי לברכה זכרונם חכמינו דברי
יז )יא ובגיטין( ב )ח – ב קמא,)(פ ובבבא אלא אינה ולכן הרגיל, מערכן למעלה שהיא שהשריש וכפי המפורט, במניינן נמנית
לספר בשרשיו- ראוי שאין המצוות התורה כל הכוללים הציוויים, למנות
חכמינו וכדברי קנ״ג במצוה דבריו וכפי
בחגיגה)(ה… לברכה זכרונם
12 קוק– צ״י הר. הגואלת" התורה "מתוך ו פרק ח״ד
כך על השיב? א״י כיבוש מצות את המצוות במנין הרמב״ם מנה לא באמת מדוע
ואמר- ז״ל אבא, הרב שהיא משום אינו המצוות, במנין מנאה לא שהרמב״ם שמה המצוות מן יותר היא זו שמצוה מפני אדרבא, אלא אחרות, ממצוות פחות
המצוות לספר בשרשיו מבאר הרמב״ם שהרי הנימנות. כלליות, שמצוות רביעי,)ש (שור הארץ כיבוש מצות במנין. נימנות לא הן כולה התורה כל את כוללות שהן הוא מצוותיה וכל כולה התורה כל קיום עיקר שהרי כוללת, מצוה היא ויישובה,
דוקא ישראל בארץ יז יא, דברים ספרי.)(עיין המצוות בספר המעיין עשה מצות, לרמב״ם
איך לראות יוכל קנג, הבין הרמב״ם המצוות לכל כשורש ישראל ארץ ישוב. את
וכן סו הק', באוה״ח ף היא התורה". כל כוללת מצוה היא הארץ ישיבת "כי נצבים:
מנאה… לא הרמב״ם ולכן המצוות כל מעל שעומדת ויסודית שרשית מצוה
13 כהן דוד, ב הר. הנזיר, רב ה' התנו משיח' של אורות צצות אות יא
שה מה מב״ם ר למצוה ישראל ארץ ישיבת מונה אינו י״ל
משום פרטית מצוה ואינה התורה כל כולל כללי ענין שהוא
המצות. ככל שה ר ע״ז, עובד כאלו לארץ לחוצה היוצא י
בארץ. תלויות מצות והרבה תורה ללמוד מצות מונה אינו וכן
ללמד, בצירוף אלא אין כלום אין תורה וידיעת לימוד שבלי
הפר והמצוה חסיד. הארץ עם ולא חטא ירא בור היא ית ט
"ללמד" וללמד." והיא״ללמוד יא" מצוה המצות בס' ללמוד ושננתם אמרו והוא תורה תלמוד הנקרא וזהו וללמדה תורה
התלמידים." אלו לבניך ובספרי לבניך לרבנו בסמ״ג ואחריו
תורה" תלמוד הלכות יב מ״ע מקוצי משה ללמד עשה מצות
בניכם." את אותם ולמדתם שנאמר ומצות תורה בנו
הרב, מרן אומר היה וכן מצות מונה אינו "ם שהרמב על
תשו ב וידוי. מצות אלא ה עג" מצוה המצות בס' על להתודות עם אותם ולאמר האל לפני שחטאנו והחטאים העונות
וזהו התשובה " הוידוי מונה ואינו - ענין שזה תשובה מצות
עליו. ן כללי
14. גורן– שלמה הרב עמ36 המועדים 'תורת
את מנו שלא בזה וסיעתו הרמב״ם שצדק איפוא יוצא
בתרי״ג התשובה ולא מיוחדת מצווה ואינה מאחר המצוות
- לעשייתה בתורה מיוחד צו עליה מצינו מעידה שהתורה אלא כן יעשה ואם המצוות בקיום להמשיך חייב העבריין שגם
העבר. על לו תכפר לאנושות כחסד שניתן כפרה סוג וזהו הקרבנות כל כמו דברים וידוי עם מלווה להיות וחייב
שבתורה. והכפרות לחזור לחטאים בתורה צווים מצינו כי ואם מאחר הרי המצוות בשמירת להמשיך ושפירושם בתשובה בין במיוחד למנותם אין כולה התורה כל את כוללים והם שלו בשרשים הרמב״ם שקבע כמו שבתורה המצוות תרי״ג
הרביעי, בשורש המצוות בספר הצוויים למנות ראוי שאין
ח כגון״את כולה התורה הכוללים וקותי משפטי ואת תשמרו
תעשון," א "ושמרתם משמרתי" ת וכיוצ״ב. לכלול אין לכן החזרה חובת על המזהירים הצורם אותם גם המצוות בתרי״ג זוהי שראינו שכפי עבירה לעוברי ומצוות התורה לשמירת
התשובה… משמעות עיקר
לכך, שהגענו עכשיו ד- בשרש הרמב״ם של הכלל 'ולפי
נמנית לא מדוע זו שאלה בישוב אחרת דרך לגלות כדאי הנקל המצוות, תרי״ג בין התשובה שיטה תתגלה ידה על אשר
המצוות, למנין ביחס הרמב״ם של כוללת מצווה מונה שאינו
על חלה אלא לעצמה בפרדת אינה שר א המצוות יתר ל כ להן, משותפת שהיא או התורה של והאזהרות שהיא או
להשג והכנה אמצעי מהווה תן, באה אלא עצמאי יעוד לה ואין
אחרות. לתקן המצוות תרי״ג בין התשובה את מנה לא לכן
לתקן איך דרך כהוראת באה אלא לעצמה נפרדת ואינה מאחר הטובה לדרכו האדם את ולהחזיר המצוות של העבירות את
המצוות. כל לשמירת ביחס
מגא שמעתי זצ״ל קוק הכהן יצחק אברהם הרב מרן ישראל ן ו
ש לפניו, שהצעתי אלו דברים על לי אמר אפשר זו דרך שלפי
- המצוות בספר הרמב״ם על נוסף פלא להבין אותה ששאל ישראל ארץ כבוש מצות את הרמב״ם שהשמיט על הרמב״ן
- שלו המצוות ממנין מצוה שישנה בהשגותיו מוכיח והרמב״ן
הנוהגת כזאת …לדורות של ישיבתה וות במצ מפליג בעצמו שהרמב״ם אף על והנה חז״ל מאמרי אותם ככל ה' פרק מלכים בהלכות ישראל ארץ של זו מצווה מנה ולא נמנע זאת בכל הרמב״ן בדברי הנזכרים ולא שלו המצוות במנין ישיבתה ומצוות ישראל ארץ כבוש על בהשגותיו הרמב״ן בזה צדק ולכאורה החזקה ביד
הרמב״ם… ישראל רץ א וישיבת כבוש שמצוות למדים נמצינו ישראל בארץ במיוהד ניתנו שכולם המצוות כל לקיום קשורה נהלת שהיא בארץ הנעשית מצווה וכל כולם עם מעורה והיא בחוץ מאשר יותר נעלה עליון באור מוארת לשמו המיוחדת ה' מותנים העמים מכל וסגולתו ישראל עם קדושת כי לארץ
ישראל… בארץ בישיבתנו מצ הרמב״ם מנה לא לכן בין זו ה וו וכלולה המצוות כל את כוללת שהיא מאחר המצוות תרי״ג
בהן, בספרי" כאמור כל כנגד שקולה ישראל ארץ ישיבת
שבתורה." המצוות זצ״ל. קוק הרב מרן השקפת זוהי
ישראל│ מדינת של התורנית במשמעותה שיעורים סדרת טבדי– בנימין הרב שיעור3
15. עמ174 כ המזרח אור זצ״ל, גרשוני יהודה 'הרב
ישוב שמצות סובר הוא שגם הרמב״ם שיטת פעם הסברתי אני חתם פי על מהרמב״ן, יותר ועוד מדאורייתא היא ישראל ארץ
נפלא דבר שם שכתב משה בתורת תצוה פרשת סופר הגמ 'על והוא לבא, לעתיד בטילות מצות יוחנן ר' אמר ע״ב ס״א דף נדה
אותו שיצוה מי אין האדם ויצמא ירעב כאשר ידוע דהנה פירש, בחורף בימות וכן לכך, אותו מעורר טבעו כי וישתה, שיאכל המה אשר האדם צרכי כל וכדומה להקר, הקיץ ובימי להחם
ככה על אותם לצוות צריכים ואין אותם מעורר הטבע. בטבעם וחום קור לא חולשתו מחמת מרגיש ואינו חולה שהוא מי אבל את להחיות כדי ככה על אותו לעורר צריכין אז וצמא, רעב ולא בחולי הוא כן וימות, החולי רעת עליו יוסיף שלא ולשמרו נפשו גידיה ושס״ה איבריה לרמ״ח המה מצות תרי״ג אשר הנפש
הצטרכות בנפשו מרגיש וטהור קדוש שהוא מי הרוחניים, בסוכה לישב ובסוכות תפילין, ולהניח בציצית, להתעטף מצה ולאכול פשע, ולכלות חטא להתם כדי ביוהכ״פ להתענות מרגישים אנו אין הנפש חולי אנחנו אבל וכדומה, פסח בליל אבל ככה, על וציוונו התורה לנו נתן ית״ש הוא לכן לזה, ההכרח
יתעלה התיקון לם ובעו השם את דיעה הארץ ימלא כאשר לע״ל
… ויזדכך החומרי גופם לתרי״ג הגדול ההכרח הכל ירגישו אז יקיימו לא כי בטל יהא הציווי פי' בטילה המצוה יהי' ואז מצות,
ה מצות יעשו מעצמם רק ציווי בתורת 'אותם עכ״ד וכו'.
. הנחמדים
זה על צריכים לא הטבע מדרך אדם שעושה דברים כי הכוונה
זה על ציוויים צריכים מחייה לא שהטבע, ברים הד על רק ציווי, לקיים ציווים יצטרעו לא לטובה תשתנה שהטבע לבא ולעתיד בדרך רק ציווי בדרך לא אבל יתקיים, מצוות תרי״ג עצם התורה, התורה את שמקיימים ממה חשוב יותר יהיה וזה טבעית, דרישה
ציוויים. דרך שבן בתורה ציווי אין הרי נחקור, זה ולפי בית לו יבנה, אדם זה כי החום, ומן הקור מן משפחתו ועל עליו שיגן מגורים מקום
יבנה נורמאליים חיים לחיות רוצה שאדם ובודאי מחייב, הטבע
משפחתו ובשביל בשבילו. הבית העם העמים. בחיי גם כן לחיות טובים סיכויים לו אין עצמותו על ושומר בקיומו הרוצה
לפתח משלו ארץ לו יש אא״כ שלו כים'] 'ער [נדצ״ל הערכין ע״ם ולא ליחיד, בית שדרוש כדמו טבעי באופן וזה רוחו, את בה
כך על ציווי. שייך לא המצות, במנין ישראל ארץ ישוב הכניס לא הרמב״ם ולפיכך כי ממילא. יתקיים שהדבר מפני אלא ממצוה, פחות שזה מצד
יותר זה ו אדמתה, על לחיות מחייבתה האומה קיום של הטבע ישראל ארץ עם מקושר ישראל שעם מכיון וציווי, ממצוה גדול ארץ הרמב״ם. של נימוקו וזהו בלעדיה, הקיום כח לו ואין
ממצוה גבוה ויותר טבעי הכרח זה ישראל עם. שביל ב ישראל שפירשו כאחרונים לא אצלי, ברור וזה הוא. סברא קרא לי ולמה
זה ישראל ארץ ישוב שמצות הרמב״ם דעת ודוק מדרבנן, רק
זה. בכל
שמחה הבנים אם
16 ז ג, שמחה הבנים אם.
"מצות קונטרס בוילנא נדפס תרנ״ח, ובשנת
מדווינסק82 אחד מגדול ישראל", ארץ ישיבת
הספר וכל ופלא. הפלא נפלא חיבור ), (דינאבורג אסתר ה״מגילת דברי את ולבקר לבחון,"מיוסד
הרמב״ם- דעת בהסבר קיום, להם יש אם על משום מצוות, בתרי״ג זו מצוה מנה שלא מה דבריו כל וסתר לדורות. מצוה הוי לא דלדידיה והוכחות צודקים בדברים לסיפא, מרישא
גם לדידיה, ו גופא. ורמב״ם מש״ס אמיתיות, הזה בזמן גם התורה מן מצוה הוא, להרמב״ם במנין מנאה שלא ומה לדורות. מצוה והוי עשר לארבעה מתאים שאינו מפני הוא התרי״ג, מן מצוה איזה ליסוד הרמב״ם שהניח כללים התרי״ג מספר לכלל שיבוא התורה. מצוות התורה מן שהם בתורה, מצוות כמה, וישנם
שאין מפני מספר, לכלל באו לא הכי ואפילו הרמב״ם שהניח שרשים הי״ד של תנאים בהם עיי״ש מהם. כאחד הישוב מצות גם והוי, בזה, בהסכמת ונדפס זו. הלכה של לעומקה שירד אל שקולעים דבריו שבחו וכולם דורו, גדולי שכבר בזה, להאריך לי ואין האמת. מטרת וכולם לפני, אשר וגדולים רבים בזה האריכו
הנ״ל אסתר" "מגילת בעל דברי. את דחו
17. שמחה הבנים אם ט ג,
הרמב״ם לדעת ישראל בארץ הישוב לחזק מחויבים אנו 'מג: פנים בשביל א) שדייק וכמו האומה, תקומת כלל לצייר אין מבלעדה כי הישראלית, האומה קיום ישראל ארץ שבני משל דרך הנחנו "אילו שכתב במה המצוות בספר הרמב״ם
אותות ימחה שלא הבטיח הוא כי זאת, מעשות לאל חלילה ישראל, רץ מא יעדרו דשם הענין, אל כלל שייכות לו שאין בי״ד)…", שם יהיה (ולא וכל מכל האומה הטהורה בנפשו עוז רבנו מצא שלא משום רק וזהו לחוד, מוסגר מאמר רק הוא
חזר ישראל מארץ יעדרו ישראל שבני כזה רעיון דברי הקדוש עטו מתחת להוציא הוא ישראל מארץ ישראל של דההעדר רבנו, שחשב מפני וכו'. חלילה ואמר דעת שַׂגְבָה ובודאי הזמנים. ובכל העתים בכל ח״ו, וכל, מכל האומה מחיית בגדר בישיבת תלויים הישראלית האומה שחיי לזה מקור מאין לידע מדעתינו, רבנו
מה כל ממילא, וא״כ, דוקא. ישראל בארץ ישראל ישראל בארץ הישוב, שיתחזק הוא אנושית מסברא וגם מושבותיהם. מקומות בכל בכללה האומה קיום יתחזק
הקודמים בפרקים לעיל שהארכתי וכמו. כן,
והחיד״א והשד״ח החת״ס הגדולים רבותינו שכתבו וכמו התורה, קיום מפאת ב)
הרמב״ם ברי ד את ג״כ הביא רלד) סי' (ביו״ד והחת״ס וכנ״ל. אומץ", ב״יוסף אומה כאן ואין כולה, התורה כל בטלה ח״ו שאז יתירה בהתלהבות וביאר הנ״ל,
עיי״ש. ישראלית
שלא ומה מדאורייתא, הוי להרמב״ם דג״כ עצמה, דישוב עשה מצות מטעם ג)
וכנ״ל… כוללת, מצוה שהיא משום הוא המצוות בחשבון מנאה דאדרבה, נמצא,
יתירה, בכפילא עוד הישוב חיוב לרמב״ם החיוב הוי דלדידיה הרמב״ן, מלדעת
הנ״ל פנים משלשה הוא ולרמב״ם התורה, ממצוות מצוה מטעם אחת, מפנים. רק
ישראל│ מדינת של התורנית במשמעותה שיעורים סדרת טבדי– בנימין הרב שיעור3
האומה בחיי הנגיעה מחמת היא להרמב״ם ישראל ארץ יישוב שמצוות הרעיון ביסוס
בשבת מלחמה דין
18. רמב״ם כה ב, שבת
ימים שלשה הגוים עיירות על צרין בכל מלחמה עמהן ועושין לשבת, קודם שכובשין עד בשבת ואפילו ויום יום הרשות מלחמת שהיא פי על ואף, אותה
למדו( השמועה מפי כ) 'דברים " עד
בשבת." ואפילו רדתה לומר צריך ואין יריחו יהושע כבש ולא מצוה, במלחמת
בשבת. אלא
19. משנה כסף שם
עובדי של עיירות על צרין אין ת״ר י״ט) (דף דשבת בפ״ק וכו'. עיירות על צרין
מפסיקין, אין התחילו ואם השבת קודם ימים מג' פחות ומזלות כוכבים היה וכן
רדתה" אומר״עד שמאי בשבת. אפי'
ימים מג' פחות ומזלות כוכבים עובדי של עיר על מקיפין אין שם ובירושלמי
בשבת, אפילו חובה במלחמת אבל - הרשות במלחמת דתימר הדא לשבת, קודם בשבת, אלא יריחו נכבשה שלא מצינו שכן וכתיב ימים ששת תעשה כה דכתיב
נמי ואיתא בשבת. אפילו רדתה עד וכתיב וכו' תסובו השביעי וביום דמ״ק בפ״ב
: ירושלמי
21 א עמוד מה דף עירובין מסכת בבלי תלמוד.
ישראל- עיירות על שצרו נכרים רב: אמר יהודה רב אמר יוצאין אין נכרים הכי: נמי תניא השבת. את עליהן מחללין ואין זיינן, בכלי עליהם
על באו אבל ממון. עסקי על שבאו כ אמורים- דברים במה וכו'. שצרו
נפשות- עסקי השבת את עליהן ומחללין זיינן, בכלי עליהן. יוצאין עסקי על אלא נפשות עסקי על באו לא אפילו לספר, הסמוכה ובעיר
וקש- תבן אמר השבת. את עליהן ומחללין זיינן, בכלי עליהן יוצאין
דמיא לספר. כה הסמו כעיר ובבל נחמן: רב אמר מניומי בר יוסף רב
ותרגומא-. נהרדעא
21 א עמוד מה דף עירובין מסכת רש״י.
לספר- האומות לגבול ישראל גבול בין שמבדלת, עיר
הארץ נוחה תהא ומשם ילכדוה שמא עליהם יוצאין
לפניהם. ליכבש
תרגומא- לספר סמוכה דהויא בבבל עיר היא זו. אי
ות ולעייר אחד, מצד לנכרים סמוכה שהיתה נהרדעא-
שני מצד גולה בני בהן. שיושבין
22 כג הלכה ב פרק שבת הלכות רמב״ם.
את עליהן מחללין אין ממון עסקי על באו אם ישראל עיירות על שצרו גוים על אלא באו לא אפי' לספר הסמוכה ובעיר מלחמה, עמהן עושין ואין השבת
מקום ובכל השבת, את עליהן מחללין זיין בכלי עליהן יוצאין וקש תבן עסקי עליהן יוצאין סתם שצרו או מלחמה שערכו או נפשות עסקי על באו אם לבוא שיכולין ישראל כל על ומצוה השבת, את עליהן ומחללין זיין בכלי להן ואסור בשבת, הגוים מיד ולהצילם שבמצור לאחיהם ולעזור לצאת
זיין בכלי לחזור להן מותר אחיהן את יצילו וכש שבת, למוצאי להתמהמה לבוא לעתיד להכשילן שלא כדי בשבת למקומם. שלהן
23. פענח צפנת שם
פ״נ גדר מין לא זה כו'. לספר הסמוכה ובעיר ומלחמת כ״ה בהלכה כמו כבוש משום רק כמבואר בשבת להתחיל אף מותר חובה
'בירוש…
עי חו״ל הוה ושם כן נהרדעי על גם דאמר 'והא דשבת פ״ג בר״ן ועי' פ' וד' ע״א פ״ג ד' ב״ק
סכנה… כמו נזק כל הוה דרבים נזק דגבי
ישראל בארץ היהודי ביישוב תלוי ישראל עם של הקיום
24 קנג עשה מצות לרמב״ם המצוות ספר.
העבור במלאכת מונים לארץ בחוצה היום שהיותנו וזה מפני לא טוב יום היום וזה חדש ראש היום שזה ואומרים שבידינו טוב יום או חודש ראש היום זה קבעוהו כבר ישראל שבארץ הגדול דין שבית מפני אלא פנים בשום טוב יום נקבעהו. חשבוננו
כמו בראיה. או בון בחש זאת פעולתם שהיתה בין טוב, יום או חדש ראש יהיה טוב יום או חדש ראש היום שזה אמרם ומפני מועדות שהם הם שיאמרו כלומר אלו, אלא מועדות לי אין אותם תקראו אשר י״י מועדי אלה פ״י) אמור (ספר' בפירוש שבא בני ר״ל הם שקבעו היום שנדע כדי היום נחשב אמנם ואנחנו הקבלה. שבאתנו כמו מוטעין אפילו אנוסין אפילו שוגגין אפילו
אבל חשבוננו. על לא נסמוך. קביעתם ועל בראיה. לא היום, וקובעין מונין בעצמה הזאת לאכה במ כי ר״ח בו ישראל ארץ
מאד זה והבין מילתא. לגלויי חשבוננו. הוא
הבטיח הוא כי זאת מעשות לאל חלילה ישראל, מארץ יעדרו ישראל ארץ שבני משל דרך איפשר אילו באור. לך אוסיף ואני
לא זה חשבוננו הנה בארץ, שנסמך דין בית לארץ בחוצה יהיה ולא דין בית שם יהיה ולא, וכל מכל האומה אותות ימחה שלא כמו הנזכרים בתנאים אלא חדשים ונקבע שנים ונעבר לארץ בחוצה שנחשב רשות לנו שאין לפי פנים. בשום כלום אז יועילנו
בכונה התלמוד לשונות שלם שכל לו שיש מי ונן וכשיתב ד). מיכה ב (ישעי' מירושלים י״י ודבר תורה תצא מציון כי שבארנו.
בו ספק אין ביאור שאמרנוהו מה כל לו יתבאר. הזאת
ישראל│ מדינת של התורנית במשמעותה שיעורים סדרת טבדי– בנימין הרב שיעור3
ל׳קהל אותו והופכת ישראל כלל את מאחדת ישראל 'ארץ
25 ב הלכה יג פרק שגגות הלכות רמב״ם.
… שבט העושים שאלו פי על אף פיהם, על ישראל ארץ אנשי רוב עשו דין בית הקהל, מיעוט שהן פי על אף השבטים רוב עשו אם וכן אחד,
פ והעושין חייבים כיצד? טורין. אלף מאות שש ישראל ארץ יושבי היו בני כולן והרי ואחד אלף מאות שלש דין בית בהוראת העושין והיו ואחד,
בהן שיש פי על אף כולן שבטים שבעה בני העושים שהיו ו א בלבד, יהודה פטורין. פיהם על העושים וכל חייבין דין בית הרי אלף, מאה משגיחין ואין
מנשה ושבט, ישראל ארץ בני אלא קהל קרוי שאין לארץ חוצה יושבי על אחד שבט שניהם אלא הזה לענין שבטים כשני חשובין אינן. ואפרים
26 ה לרמב״ם פירהמ״ש. א א, וריות
… שעשה שיחיד הנכונה, והיא החכמים, שיטת
ארץ יושבי שרוב עד חייב דין בית, בהוראת
פטורים העושין יהיו ואז, פיהם על יעשו ישראל אמר שביארנו. כמו בקרבן, חייבין דין: ובית מצרים נחל עד חמת מלבוא עמו ישראל,""וכל כל הם המקום בזה אשר שאלה בזה רוצה
, ישראל. הארץ מן ביוצאים להשגיח ואין
ישראל שבארץ "קהל" מכל רק היא הסמיכה
27 סנהדרין לרמב״ם המ״ש פי. ג א,
את ויסמוך אמרו לכך והרמז הדיינים, מינוי היא זקנים, סמיכת
צריכין אנו ואין ויצוהו. עליו ידיו האדם אלא ביד, סמיכה רבי אתה אותו הממנים דין בית לו אומרין להתמנות הראוי אותו ונעשה קנסות. דיני לדון לך ומותר סמוך אתה הרי פלוני
הדינים בכל וידון אלהים ונקרא סמו. ך האדם
סמיכה אין אמרו בלבד, ישראל בארץ אלא יהא לא זה ודבר
בארץ אותו מנים והמ המתמנה שיהא צריך אלא לארץ, בחוצה לדון לו יש ישראל בארץ סמיכה לאדם וכשתהיה יחד. ישראל
לארץ… בחוצה ואפילו קנסות דיני
סבור ואני והחכמים התלמידים מכל הסכמה תהיה שאם זה שיהא ובתנאי ראש, שיעשוהו כלומר בישיבה איש למנות לו תתקיים האיש אותו הרי שהקדמנו, כמו ישראל בארץ
סמוך ויהיה הישיבה שירצה מי את כך אחר הוא. ויסמוך
דין בית מציאות אפשרית תהא לא כן תאמר לא שאם לפי ספק בלי סמוך שיהא מהם אחד כל שצריך לפי לעולם, הגדול
באמרו" בשיבתם ה' הבטיח כבר והרי שופטיך ואשיבה
כבראשונה."
סמוכין שאינם פי על ואף אותם ימנה שהמשיח תאמר, ושמא
זה ספרינו בהקדמת ביארנו שכבר לפי ש, מוכח זה הרי לא ממנה יגרע ולא בתורה יוסיף לא שהמשיח שבכתב בתורה
פה שבעל בתורה. ולא
יהיה וזה המשיח התגלות לפני תשוב שהסנהדרין סבור ואני
אמר" מסימניו כבתחלה ויועציך כבראשונה שופטיך ואשיבה
שר כא ספק בלי יהיה וזה הצדק", עיר לך יקרא כן ואחרי תשוקתם ותגדל הטוב במעשה וירבו אדם בני לבות ה' יכשיר שנתבאר כמו המשיח בוא לפני ישרם ויתרבה ולתורתו לה'
המקרא. בפסוקי
28 יא הלכה ד פרק סנהדרין הלכות רמב״ם.
… נראין החכמים כל הסכימו שאם הדברים לי הרי אותם ולסמוך דיינים למנות ישראל שבארץ
להן ויש קנסות דיני לדון להן ויש סמוכים אלו
לאחרים. לסמוך החכמים היו למה כן אם קנסות דיני יבטלו שלא כדי הסמיכה על מצטערין אפשר ואי מפוזרין שישראל לפי מישראל,
אינו סמוך מפי מוך ס שם היה ואם כולן. שיסכימו כולן, דעת צריך שהרי לכל קנסות דיני דן אלא
הכרע צריך והדבר דין, בית מפי. נסמך
29 לרמב״ם פיהמ״ש. בכורות ד ג,
… סמוך אלא בסתם דין בית נקרא שאין סנהדרין בתחלת ביארנו וכבר
ישראל ארץ בני בהסכמת או סמוך מפי סמוך שהיה בין ישראל, בארץ
ישי ראש למנותו, בה וה קהל, נקראין אשר הם ישראל ארץ שבני 'לפי שזולתם למי חוששין ואין אחדים, עשרה היו ואפילו הקהל כל קראם
בהוריות. שבארנו כמו לארץ בחוצה בהתר מועילה גלות ראש רשות ואין שנתבאר כמו ישראל ארץ ישיבת רשות בכך צריכין אלא בלבד, בכורות
דע מומו ראיית או בכור בהתר מומחה שתשמע מקום וכל בתלמוד. בכור לראית דין בית רשות שנטל מומחה בכך. שהכוונה
הרזים חכם ברכת
31 יא הלכה י פרק ברכות הלכות רמב״ם.
הם עכו״ם אם כאחד, אדם אלף ת״ר הרואה
הנה ולדתכם י חפרה מאד אמכם בושה אומר הם ישראל ואם וערבה, ציה מדבר גוים אחרית
ישראל ובארץ מלך אלהינו יי' אתה ברוך אומר
הרזים. חכם העולם
31 יא הלכה י פרק ברכות הלכות פענח צפנת.
לא דקהל ע״א ג' ד' בהוריות ועיין משנה בכסף עיין כו'. אומר ישראל ובארץ
מש״כ ועיין בירושלמי שם עיין בא״י רק הוה דמס פ״ד בפיהמ״ש ז״ל 'רבינו אמרינן ולכך בבבל ת״צ אין דלכך פ״ב תענית בירושלמי ועיין בכורות ועיין ציבור הוה דלא משום שבחו״ל נס על הלל אומרים דאין י״ד דף במגילה
י פרק פסחים בירושלמי ועיין בתוס' ע״ש ע״ב מ״ד ד':'בסוכה
ישראל│ מדינת של התורנית במשמעותה שיעורים סדרת טבדי– בנימין הרב שיעור3
נוספים חכמים דעת כוללת למצווה קרוב כיוון שנקטו
32 מח סימן יו״ד פלאג׳י חיים לרבי חי כל נשמת.
המבי״ט דכתב בהך ברם הזכיר דלא ק' מד״ת, מ״ע דהוי המצוה, את לבטל נשבע דהוי לא״י לעלות שלא נשבע דאם רמ״ה בסי'
היא במחלוקת מצותה דעיקר דמאחר מד״ס… דהיא דס״ל הרמב״ם לסברת הוי השבוע א״כ מר״ס, או מד״ת הוי אי שנויה,
דשבועה חיוב ודאי מידי מוציא מצוה ס' ואין בספק, הוי והמצוה בודאי …מד״ת חדא המבי״ט הרב בעד לתרץ נראה כן כי לכמה כוללת מצוה דהוי משו' הוא בסה״מ למ״ע א״י ישי' מצות מנה שלא דמה הרמב״ם בדעת ס״ל המבי״ט דהרב או מתרתי.
ע״ש המצות במנין כוללת מצוה למצות שלא הרמב״ם דדעת הד' בדו' בסה״מ ועי' בה, התלויות מ…צות דכיון אפ״ל, או המבי״טלס הרב נקט לכן שהשמיטה, ממה כ״א בפי', מצינו לא ע״ז החולק הרמב״ם וס' מד״ת מ״ע דהוי בפי' כתב 'דהרמב״ן
מד״ס בפי…דהוי שכתב בדבריו גילוי נמצא דלא כיון 'רמב״ם, ה לס' הזכיר ולא מד״ת, מ״ע דהוי בפי' דס״ל הרמב״ן
33 הרב177-178 מועדי, סולוביצ׳יק הגרי״ד.
היא בהלכה מרכזי מקום תופסת ישראל שארץ ההצהרה
בתורה. מצוות תרי״ג שיש כהצהרה פשוטה שקרא סיפר הרב נושא אינה ישראל ארץ שישיבת טענו שמחבריהם מאמרים בין זאת מצווה מנה לא שהרמב״ם מכיוון ביהדות מרכזי
הבל. של כפלפולים אלה עיונים ביטל הרב המצוות. תרי״ג גם פי שעל ספק אין המצוות במניין מנויה אינה זאת מצווה אם
ב מרכזי רעיון הוא ישראל ארץ יישוב דין הלכה. הרמב״ן ספר של א למצווה בהשגה הבה״ג שיטת את הביא למשל
א- ה' הראשון״אנכי הדיבור את מונה שאינה המצוות להיך
עבדים" מבית מצרים מארץ הוצאתיך אשר מתרי״ג כאחת
בהלכה. מרכזי יסוד שהוא מודה הוא בוודאי אבל המצוות, אינה מצוות ברשימת מופיעה אינה זו שמצווה העובדה
א העקרונית. חשיבותה בעניין דבר ומרת שליהודי עולה שמהם מאמרים שראה אמר הרב כן על יתר ישראל ארץ שהרי בארץ מאשר לארץ בחוצה לגור עדיף דתי
אזורי להקים אפשר לארץ ובחוץ כופרים מלאה ם יישובים או
פנימה. לחדור מבחוץ לגורמים יאפשרו שלא מבודדים על אף
הרב ב הש י דחוקות- ראיות הביאו זה ברעיון שהמצדדים פי
זו. דעה לסתור ניצחת ראיה לו שיש שיהודים המתחמים כל קדוש היה לא מהם אחד אף גייטסהד או ברוקלין כגון הקימו נדודי במשך ישראל ממחנה חלק שהיה הלוייה ממחנה יותר
שכן בו ש המחנה היה וזה שנה. ארבעים במדבר ישראל בני
משה. הנביאים אדון משה התחנן המחנה קדושת אף על
"אעבר בע אשר הטובה הארץ את ואראה נא ה ההר הירדן ר ב
והלבנן" הזה הטוב כה.) ג, (דברים מחנה שקדושת ידע רבנו משה
ישראל. ארץ לקדושת משתווה אינה הלוייה
על להיעשות צריכה כזאת בקשה זאת ביקש רבנו שמשה כשם
בחשיבות הממעיטים זמננו של המוצהרים יקים הצד כל ידי
ארץ- יישוב. ישראל הממעיטים סרק בעיוני לעסוק להתחיל אפשר בסיס איזה על
הארץ? בקדושת שבחוצה הארצות שכל גזרה עצמה ההלכה
מת: לטומאת השווה בטומאה טמאות לארץ ארץ טומאת
מטמא. העמים ארץ אוויר ואפילו העמים שאינו אמר הרב
נגד למחות לארץ בחוצה הגרים יהודים יכולים צד כי מבין כן: על יתר ישראל. מדינת קיום שאפשר לטעון אפשר אי ארץ על מדיני שלטון מקיום הארץ יישוב מצוות את להפריד
יישוב מצוות נובעת שממנו מקור הביא הרמב״ן ישראל. ארץ
את נתתי לכם כי בה ם וישבת הארץ את ישראל״והורשתם א לרשת הארץ תה" דינים: שני בו יש נג.) לג, (במדבר "וישבתם"
למשול, – פירוש "והורשתם" קולוניזציה. התיישבות, פירושו
לשלוט. בלבד התיישבות מחייבת אינה הארץ יישוב מצוות
בה. ושלטון הארץ כיבוש אף מחייבת היא כוח על לשמור
הארץ. על וריבונות פוליטי זו מצווה של הדינים שני
ישראל. מדינת באמצעות מתקיימים ונטען המצווה של הפוליטי הפן מן נתנער אם אף אולם
התיישבות, רק כוללת זו שמצווה זה חילוק שלנו בתקופה
בלבד. אקדמי הוא אפשרות היתה הרמב״ן שבתקופת ייתכן
אותה, לכבוש מבלי הארץ את ליישב כוח בלי בתקופתנו אבל
פול הארץ. את ליישב אפשר אי יטי היה במצרים נאצר האם בארץ שולטים אין אם יהודים ידי על הארץ יישוב מאפשר
ישראל? אותה. ליישב אפשר אי יכולים קרתא נטורי היום ואם הרי המדינה קיום עצם על מוחים כשהם ישראל בארץ לגור
לא המדינה קיום בלי כלל. ישראל בארץ לגור יכולים היו
מדרבנן היא שהמצווה הרמב״ם בשיטת המבארים
34 א סימן הרשב״ש שו״ת.
מוציאין… הכל ואין ישראל לארץ מעלין הכל דכתובות, בתרא בפרק שנינו נשים ואחד אנשים אחד כופין למה לעיין, וצריך
ישראל בארץ דכתיב מקרא לן ונפקא היא מצוה ישראל ארץ ת דישיב משום הוא שהטעם ונ״ל הזה. הדין שרש לנו יצא ומהיכן בספר וגם מסעי, ואלה בפרשת התורה בחידושי הבא העולם לחיי זכרונו הרמב״ן ג״כ כתב וכן בה. וישבתם אותה וירשתם
מה מ הוא שסלק אותן מחמת עשה מצות רמ״ח מנין להשלים למנות לברכה זכרונו הוא שהסכים רביעית במצות שלו המצוות
כאן… לכותבן צריך איני זה על ראיות להביא והאריך שלו, המצות בספר ז״ל הרמב״ם שמנה אותה מונה שאינו למי ואפילו כן ומפני כופין, למה שאל״כ מדרבנן, להו הויא התורה מן לדעתם אינה ואם היא, מצוה הארץ ישיבת מ״מ דאורייתא, מצוה
צורך שהיא מפני הזו, העליה בדין החמירו ישב. לא יעלה לא שאם הישיבה,
ישראל│ מדינת של התורנית במשמעותה שיעורים סדרת טבדי– בנימין הרב שיעור3
35 ב סימן הרשב״ש שו״ת.
מצות מכלל אותה מנה ז״ל הרמב״ן וא״ז הבית, בפני שלא בין הבית בפני בין זמן בכל גדולה מצוה היא בא״י שהדירה ספק אין
שחיבר הרקיע זוהר בספר ז״ל הרשב״ץ א״א דעת היא וכן בה, וישבתם אותה וירשתם שנאמר כמו. עשה ז״ל ר״מ ה לדברי ואף בה. ליושב נמשכות אחרות תועלות מזולת וזה מדרבנן, מצוה היא נמנית מצוה אינה אם מ״מ עשה, מצות מכלל מנאה שלא
36. כח ס״ק ב שם (וע״ע סקי״ד פ״א משקולוב ישראל לרבי השלחן )פאת
ה דעת ר מצו שלו המצות בספר ז״ל מב״ן ה ד: ז '"ל אני ואומר שאמרו עד א״י דירת והיא בה מפליגים שהחכמים המצוד כי
כאלו׳כו בח״ל ודר ממנה היוצא כל ' ב ק״י בכתובות זה וזולת שנצטוינו עשה ממצות הוא הכל בה שאמדו גדולות הפלגות ואפי ממנו א' כל מתחייב לדורות מ״ע הוא א״כ בה 'לשבת
הרבה. . במקומות בתלמוד כידוע גלות בזמן עכ״ל. .
ה ע״פ״ותטמא אחרי פ' התורה על ובפירושו רץ מאריך
אה״ק… שבח בעיקר הקדושים בדבריו בדבריו ע״ש
הקדושים. רז״ל הפליגו ולכן לדורות מ״ע שהיא ודעתו
בזמנם. גם בישיבתה
כלל, מכרעא לא - דבריו על מג״א בעל השיב ואשר דמ״ש
לדור מצוה אין עכשיו אבל בהמ״ק זמן על רז״ל הפלגת דכל
– כהן ר״ח בשם דכתובות מתוס' ומביא בה ליתא. הוא דהא
הרמב״ם, דברי לתרץ בא דיני כל בזה״ז גם פסק והדמב״ם אומרת והיא ולירושלים לא״י לעלות בכופין וגמ דמתניתין
רז״ל הפלגת ומביא כו' לעלות דרבינו אלא בזה״ז גם לא״י
דרבנן… מצוד שהיא ס״ל
דעכו״ם ובתוספתא עכו״ם שרובה בעיר אפי' בא״י אדם ישרה א״י שישיבת מלמד ישראל שכולה בעיר אפי' בחו״ל ולא
כ׳ו המזבח תחת קבור כאלו כו' המצות כל נגד שקולה וזהו
כ בזה״ז שקולה" וקראו״מצוה רבינו סידר ד. 'כו רק
מדרבנן- דהכל צ״ל דלהרמב״ם פשטא מכרעא מב״ן ול ר
ככ מ' א״י ישיבת מצות דלישנא התורה, מן מ״ע ל מיחוור דלא
דאורייתא. מ״ע ככל שקולה תהיה דרבנן דמצוה עמו והסכימו
ב… ס' והרשב״ש ור״א ס״ב ח״ג התשב״ץ 'הגאונים
איש החזון דעת
37. עה אגרת ח״א, אגרות, קובץ אי״ש- חזון
על- הוכרעה ישראל ארץ ומצות חלילה, בחו״ל מהגלות גרוע ואינו כידוע, מרחוק נפרז הארץ מצב ושאר והרמב״ן הרמב״ם ידי
לעלות זללה״ה חיים" ה״חפץ שאף כמה עד וידוע. פוסקים,
38 מב ב, הדור פאר.
של שני טוב יום לשמירת גע בנו דינם מה שואלים כשהם ישראל בארץ תורה ללמוד הגולה מן שעלו ישיבות בחורי אצלו באו
החז״א- להם השיב לחזור, שדעתם מאחר גלויות הארץ מן לחזור בדעתו יש יהודי איזה בכלל? דעת היא זו? …וכי
39 מד ב, הדור פאר.
הילד של בחינוכו זה דבר מוטבע הלא לארצינו? והשתוקקות חיבה ירגיש לא התורה ברכי על חונך אשר שאיש בכלל יתכן איך
על לומד חומש, הילד לומד הנה לבו, לוח על ושמיר ברזל כצפורן הנחרתים מקבל, שהוא הרשמים את למחות שאין עד הרך קמוהו קם שלא רבינו משה י לד )(דברים הים- את לנו קרע אשר הנביאים אדון, סיני- הר לפני והביאנו, סוף האחרונות שנותיו, ועל
בקשה דרגין, מכל לעילא יתברך שכינתו, מזיז להתענג שיזכה והוא לפניו, פתוחין עדן גן ושערי פטירתו לפני העומד משה והנה
לו יש יתירה: אחת כה ג )(דברים נשמתו לתוך סופג זו ארץ של ערכה על כביר רושם איזה הטובה…" הארץ את ואראה נא אעברה
ערכה חין אשר רבינו, משה את לפניו אה רו הוא הנה ובטהרה, בקדושה אלא כאחרים, לא והלומדה התורה, את הלומד זה ילד וקדושתו- הארץ אל משתוקק והוא ודם, בשר לשאר תשווה בל וגדולתו שחק, עדי בעיניו גבה ארץ את יאהב לא הוא ואיך
! ? ישראל
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה