ישראל│ מדינת של התורנית במשמעותה שיעורים סדרת טבדי– בנימין הרב שיעור2 │ עמוד1
הרמב״ן על לכאורה החולקים התוספות בעלי שיטת
א- חלק שיטת כתובות שבתוס' חיים רבנו
דבריו על והאחרונים הראשונים ותגובת חיים רבנו שיטת הצגת
1 ב עמוד קי דף כתובות.
לעלות- שלא אומרת והיא לעלות, אומר הוא ת״ר: לעלות אותה, כופין
לאו- ואם לעלות- שלא אומר והוא לעלות, אומרת היא כתובה, בלא תצא
או- ל ואם לעלות, אותו כופין והוא לצאת, אומרת היא כתובה. ויתן יוציא
לצאת- שלא אומר לאו- ואם לצאת, שלא אותה כופין כתובה בלא; תצא
לצאת- שלא אומרת והיא לצאת, אומר הוא ואם לצאת, שלא אותו כופין
לאו- כתובה ויתן. יוציא
2. תוספות שם
כו- לעלות אומר 'הוא הזה בזמן נוהג אינו
דאיכא דרכ סכנת ים. אומר והיה חיים רבינו
בא״י לדור מצוה אינו דעכשיו מצות כמה יש כי יכולין אנו דאין עונשין וכמה בארץ התלויות
עליהם. ולעמוד בהם ליזהר
3 רע סימן זאב בנימין שו״ת.
בדיבור שם התוספות כתבו
אינו כו אומר הוא 'המתחיל
סכנת דאיכא הזה בזמן נוהג חיים רבי אומר והיה דרכים
בא״י לדור מצוה אינו דעכשיו כי בארץ התלוים מצות כמה יש יכולין אנו דאין עונשין וכמה עליהם ולעמוד בהם ליזהר
עכ״ל.
לע״ד אומר אני מקום ומכל הוא ומעלה גדול דשבח וכ״ש בא״י הדרים לאותם
לתועלת הקודש עיר לירושלי': ע״ה ולתועלת זה עולם
- זה עולם תועלת מאי היינו הדר כל אלעזר רבי דאמר ובל שנ' עון בלא שרוי בא״י היושב העם חליתי שכן יאמר שילהי כדאיתא עון נשוא בה ופירש״י גזרות דייני שני פ' לי צר לומר יתרעם אל כלומר
עון. נשואי כולם כי
רב דאמר היינו ע״ה ותועלת
התם ענן בא״י הקבור כל כתיב המזבח תחת קבור כאלו לי תעשה אדמה מזבח הכא עמו אדמתו וכפר התם וכתיב אבהו רבי התם אמר וכן מובטח שבא״י שפחה אפילו וכן הבא עולם בת שהיא לה אמר אבא בר ירימיה רבי אמר ארבע המהלך כל יוחנן רבי שהוא לו מובטח בא״י אמות היו שהחכמים ומצינו ה״ה בן
ישראל ארץ אבני נשקין מ כתובו. שילהי 'כדאיתא
4 הקו״ף אות האותיות שער של״ה.
לדבר זכר בארץ, נוהג המקום, קדושת בגן ה' ויניחהו קודש, שהיה אדם בבריאת באומה ונתקן עדן מגן וגורש וכשקלקל עדן,
נתן התורה ידי על אדם הנקראים, ישראלית מעין מקודשת שהיא הקדושה ארץ להם
… עדן גן קדושת מכל בחורבנה, עתה ואף ה אשר ארץ והיא בקדושתה, היא 'מקום
אותה. . . דורש
ב כתובות)(קי בסוף תנן כן ועל מעלין הכל מעלין הכל מוציאין, הכל ואין ישראל לארץ
ובגמרא)(שם מוציאין. הכל ואין לירושלים תנו שלא אומרת והיא לעלות אומר הוא רבנן,
תצא לאו ואם ת, לעלו אותה כופין לעלות, אומר והוא לעלות אומרת היא כתובה. בלא לאו ואם לעלות, אותו כופין לעלות, שלא סימן העזר אבן ובטור כתובה. ויתן יוציא בזמן כן גם הם הדינין אלו דכל כתב, ע״ה
מדפיו ע״ב ס״ה מהרי״ף)(כתובות נראה וכן הזה.
י״ח סי' פי״ג והרא״ש,)(שם הדינים אלו. שהביאו
הוא ד״ה ב קי (כתובות התוספות שאמרו מה עתה, ומ
)אומר מצוה אין דעכשיו חיים רבי הרב, בשם
התלויות מצות כמה יש כי, ישראל בארץ לדור בהן ליזהר יכולין אנו דאין עונשין, וכמה בארץ,
עליהם. ולעמוד
יחיד. דברי הם חיים רבינו דברי
(הושע נאמר זה דעל, טעמיה מסתברא לא וגם
, יד)י בם יכשלו ופשעים בם ילכו,''וצדקים מה מקיים ואינו ישראל בארץ שדר מי דודאי המקדש אבל פושע, הוא אז לקיים שמחויב ומעשרות תרומות לענין ומקיים, עצמו
אשריו אז מחויב, אשר מה כפי ושבי. עית
זה בהן, ליזהר יכולין אנו דאין שאמר ומה
יכולין אין דלמה אצלי. מובן אין הדבר להשגיח אין כן על המונע. הוא ומי ליזהר,
אלו. בדבריו
5 ב קי, כתובות המהרי״ט חדושי.
התוס: כת' לעלות אומר 'הוא ר אומר 'והיה
חיים בא״י לדור מצוה אינו דעכשיו כמה יש כי אנו שאין עונשין וכמה בארץ התלוית מצות
בהם. להזהר יכולין מצות כמה איכא דהא הוא תימא ודבר
כגון בהם להתחייב ירצה אם יימן לק שיכול ועוללות ופרט ומעשרות ופיאה שכחה לקט נמי איתנהו וערלה כלאים כגון ועונשין יזהר לא ולמה מד״ס והכלאי' הערל' בח״ל
בא״י. בהם
קנין אין דס״ל שביעית פירות על אמר ואולי
שביעית. מידי להפקיע בא״י לעכו״ם
ו מקר ספחים לאו דמ״מ לחוש אין בזה ואף ז״ל הרמב״ם כדכתב זורעם שהעכו״ם כיון
שביעית. בקדושת ולאוכלם
שמים ירא איסו' דקדוקי כמה שיש אעפ״י
בהם. ויזהר כלם את יצא
שפסק שמשון רבינו על סמכו הביעור ולענין ואחד עניים ואחד מהני ג' בפני דבהפקר
הביעו, אחר אוכלים 'עשירים כתב וכן
הראב״ד.
תב לקנות יכולים ועוד דשכיחא, מח״ל ואה מיד לצאת שביעית ערב של מתבואה או
ספק.
היא התורה מן מצוה א״י דישיבת ועוד וירישתם המצות במנין ז״ל הרמב״ן מנאה ואמרי הזה בזמן אפי' בה וישבתם 'אותה ומתי וכו' בא״י אמות ד' המהלך 'לקמן קבור כאלו בא״י והקבור חיים אינם שבח״ל
ד׳אמרי. טובא ומילי המזבח תחת
קיימא, בקדושתה ואכתי דבכל רווחת הלכה
דחש ולית לעלות כופין סכנה בו שאין מקום
ז״ל, חיים דרבי להא הרא״ש ובתוספו'
ליתיה:
ישראל│ מדינת של התורנית במשמעותה שיעורים סדרת טבדי– בנימין הרב שיעור2 │ עמוד2
ללשונו בתוס' חיים רבנו לשון שבין פער מה וראיה התוס– מיסוד אינה בתוס' חיים רבנו 'דעת במרדכי
6 שיג רמז דייני שני פרק מרדכי הגהות כתובות מסכת מרדכי.
כו לעלות אומר 'הוא דהני בתשובה כהן חיים רבינו כתב יכול אינו משובשים שהדרכים עכשיו אבל בדרכים שלום שהיה בימיהם מילי
בעי ערבא ערבך וממון מגוף ערבים לה יעמיד אם ואפילו ולסטים חיות גדודי למקום להוליכה חפץ כמו ליה דהוה: לכופה
7. כח סימן דעה יורה ב- חלק מהרי״ט שו״ת
יצ״ו יצחק הר' לו יקראו אשר שמו זה ה הלז האיש שאל שאול ללכת זכר אשתו תלד אם ונדר בשפתים בטא שנתים זה כי
אסתייעא לא שעברה ובשנה זכר אשתו וילדה ישראל לארץ
… מלתא ליה כי נדרו על לישאל יוכל אם פינו את לשאול ובא נדיבי שערים פתחי על לדפוק ויצטרך הפזור די משגת ידו אין
ע״כ אשר גליו ומשאון הים מגאון אחזתהו רעדה כי וגם עמים מרפא חכמים לשון נפשו. בקשה
אלא עליהם נשאלין אין הקדש נדרי שאמרו אעפ״י איברא
ששאלת וז״ל י״ב כלל סוף בתשובה הרא״ש כתב הרי מדוחק
לשאר כמו התרה נדר לאותו שיש דע לא״י ללכת שנדר בענין
יו ג' לפני ילך ונתחרט נדר ואם נדרים לו. ויתירו נדרים בטיב דעים
של שטעמו אומר היה ז״ל סאגיש שלמה מהר״ר הרב ומורי בתשובה שהובא חיים הר' לשיטת דאזיל משום הרא״ש
דעכשיו כתובות בשלהי מצוה אין מצות כמה יש כי בא״י לדור
בהם ליזהר יכולים אנו שאין עונשי' וכמה בארץ התלויות 'ולפי
כש התרה הזה לנדר שיש אמר נדרים. אר
הרא״ש, סמך דעלה יתכן ולא - התוס מיסוד שאינה 'ונ״ל בהלכות. לא וגם בתוספותיו הביאה לא ז״ל הרא״ש שהרי לעלות האיש את כופין דאין דירושלמי ההוא הביא ואדרבה ומשנתינו הזה בזמן דאיירי מאיר רבי' שפיר' האשה אחר
. הבית בזמן האיש את כופה נמי דהאשה בזמן דאף ומסתמא
האשה. את כופה האיש הזה
ישיבתה ומצות ישראל ארץ קדושת משום הטעם דעיקר ועוד
ז״ל הרמב״ן כמ״ש בחרבנה הזה בזמן אפי' הוא המצות בפ' עד דספרי עובדא ומייתי בה וישבתם אותה דוירשתם מקרא
המצו, כל כנגד שקול' א״י 'שישיבת המצות קיום משום ואי
עבידתה מאי אשה בה התלויו' את כופה שתהא אלו במצות ואם אב כבוד לענין דקידושין בפ״ק אמרו הרי לעלות האיש מפני לעשו' בידו ספק אין אשה לעשות בידו ספק יש איש התלויות מצות וכ״ש מצות לשאר וכ״ש עליה אחרים שרשות דמחייב הוא ואיהו בעלה קנה אשה שקנתה מה דכל בארץ
ולמה היא ולא בקרקע התלויות במצות לעלות בעל' את תכוף
. לא״י
עבד לאיתויי דאמרי' בארץ התלויות במצות שייך מה עבד ותו
ישיבת משום וזיל הכא זבניה ליה דאמרי' לארץ מח״ל שברח
ישראל. ארץ
ז״ל הרמב״ם ופרשו עבדים לאיתויי מעלין הכל נמי ואמרי' את שכופ' לא״י לעלות שאמר כנעני בעבד עבדי' מה' ח' בפ'
ז״ל הראב״ד בשם כתבו וכן עמו לעלו. ת רבו
אנו שאין עונשין וכמה התליות מצות כמה שיש שאמר ומה
- בהם להזהר יכולי' לו לקנות שירצ' שמי הם תימה דברי וכיוצ ופא' שכחה לקט כגון מ״ע כל לקיי' יכול בא״י 'קרקע
ידו. על מעכב ומי בהם יזהר נמי ל״ת ומצו' בהם
הלכה הערלה כדתנן בח״ל מי נ איתנהו וערלה דכלאים ועוד
מד״ס. והכלאים
כל מינה שתקי הוו לא חיים דהר' מילי להני איתניהו ואי
ז״ל. ואחרונים ראשונים הפוסקים. .
לנו מי כי התוס' מיסוד אינן חיים הר' שדברי למד אתה ומכאן
ז״ל. והרא״ש ממהר״ם התוס' בדברי בקי
רבינו כת' ה הז כלשון מרדכי בהגהות שמצאתי עיני את והאיר עכשיו אבל שלום שהיה בימיהם דה״מ בתשובה כהן חיים חפץ כמו דהו״ל לכופה יכול אינו משובשים שהדרכים לה יעמיד אם ואפי' ולסטים חיה גדודי למקום להוליכה הר שתשובת הרי ע״כ צריך ערבא ערביך לממון מגוף 'ערבים
' בתו ומ״ש הדרכי' סכנת מטעם אלא באה לא ז״ל כהן חיים היא דסמכא ולאו היא תלמיד הגהת בא״י לדור מצוה דאין
. כלל
זה נדר שהשוה זו בתשובה הרא״ש של שטעמו לי ומשמע בו אין לעלות שנדר זה דנדר משום היינו הרשות נדרי כשאר שמה והדיר' בישיבה אלא בעליה המצוה עיקר שאין מצוה
ר לחזו ע״ד לראותה שעולה מי אבל ז״ל הרמב״ן שהביא כמו
מפורסמת מצוה בזה מצינו. לא
אמות ד' המהלך כל שאמרו ממה לו הוא שזכות תימא ואפי' להולכים ורוח דכתי' הבא העולם בן שהוא לו מובטח בא״י
ליכא… עשה מצות מ״מ בה זה שנדר ז״ל הרא״ש כתב לכך בנדון הטעם והוא בשאלה ואיתיה הרשות נדרי כשאר הוא
. שלפנינו
8. מבי״ט שו״ת רמה סימן א ]חלק מהרי״ט של אביו (המבי״ט) טיראני יוסף בן [משה
וירגה… ן' שמואל ה״ר החכם כתב קאמרה ומתני' לעלות רוצה שאינה כיון עבידת' מאי כתובה תשיבני ואל עוד: כתב בלא תצא וכיון משובשי' שהדרכים בזמננו לא בעולם שלום שהיה בזמן שהוא ז״ל חיי' רבי' בשם כתובו' סוף המרדכי כתב שכבר כתובה בזמנו אלא כתב לא ג״כ חיי' רבי' שכתי דמה בצדו תשובתו דעדין אומ' ואני הנז' בחיוי שנתחיי' כל לישא מותר הזה האיש שכן
כמו הצמר בספינת ים דרך מתורגמה לבא זה בזמננו אבל לא״י ים דרך המקומו' אותם כל מ לבא משובשים הדרכים שהיו דכופי… דמתני' דינא והוי משובש דרך נקרא אינו ג״כ יבשה ודרך לבא שנה בכל 'שרגילי'
ישראל│ מדינת של התורנית במשמעותה שיעורים סדרת טבדי– בנימין הרב שיעור2 │ עמוד3
9 כו סימן צדקה מעיל שו״ת.
צאנו מ והנה בזה״ז זאת בעליה מצוה יש אם נבאר בתחילה אותה דוירשתם מקרא המצות בכלל זאת מצוה מנה הרמב״ן ת״ה בעל חזי ופוק המצות כל נגד שקול' הי' וכי בה וישבתם הכוזר בספר בו כל בספר וגם פ״ח סי' בה הפליג שלו בפסקים
שמה לנסוע מאוד. הפציר
שבזה״ז כתבו כהן ר״ח בשם בכתוב' התוס' איברא מצוה אין
וכמה לקיימן שא״א בארץ התלוי' רבי' מצות יש כי בא״י לדור
עליהם, ולעמוד בהן להזהר יכולין שאין עונשין שבזמן כתבו ועוד
לעלות לכוף הדין אין דרכים סכנות דאיכא. ע״כ
יו״ד חלק בתשוב' הרי״ט הרב כת' כבר הר״ח בשם מ״ש והנה
כ "סי' ע״ש כתבו טועה תלמיד דאיזה הוכיח שכלו בנעים ח זה
כלל. הוא דסמכי' ולא המצוה בשביל הטעם ובחידושיו
המצוו שמה לקיים אין זה מה דעל בזה ביאור הרחיב 'לכתוב' לקיימן ויצער שיסבל מי פשיטא לקיימם עליהם כבד כי ואם
עמו. הדין כי שם ויעויין בזה שכרו יכפול כי פשיטא
וכ״כ ע״ש. תלמיד איזה הגהת שהוא משפט נתיב' בעל
ו המצוות, לקיום שוים הזמנים וכל הזמנים נשתנה לא א״כ מצות רמ״ח ובכלל בזה״ז אפי' פרטית מצוו' הי' אם מכ״ש זמנית שהמצוות חלילה עולמות ביטול לה שאין יחשב עשה
אלו, דברים מקומות בכמה הוכחנו כאשר הפוסקים וכל הפוסקים כל שכתבו עמו שתעלה האשה שכופין מחזיקים
דכתוב, דמתני'' כפשטא מהרי״ט בתשוב' האחרונים מן וגם דר״ח הא ס״ל דלא וודאי הא א״כ לב בן ומהר״י והרשד״ם
כהן…
טועה בתלמיד שתדובר לומר שאין טוען החיד״א
11 נב סי' לחיד״א אומץ יסוף שו״ת.
ו להתייר הוית חזה אכו סימן בי״ד ז״ל מהרימ״ט הרב הגדול
כ״ח שטעם אומר היה ז״ל סאגיס מהר״ש הרב דרבו כתב בשילהי בתוס' שהובא חיים ה״ר לשיטת דאזיל משום הרא״ש
התלויות מצות כמה יש כי בא״י לדור מצוה אין דעכשו כתובות
בהם׳וכו. ליזהר יכולים אנו שאין עונשים וכמה בארץ
הרב כתב זה ועל הרא״ש, סמיך דעלה יתכן דלא מהרימ״ט
התוס, מיסוד 'שאינו ולא בתוספותיו הביאה לא שהרא״ש
בה … לכותיו לדור מצוה דאין בתוספות דמ״ש בזה והאריך
. דבריו תורף זהו כלל. דסמכא ולאו היא תלמיד הגהת
חיים ה״ר דברי הביא לא מהראשונים אחד דשום ואיברא
בספר וגם התוס, שכתבו 'הללו דברי להביא שרגיל האגודה
אבל זו. לסברא לה קרו דנדחה מוכח דמזה - הביאם לא התוס' כתוב תוס' דבפסקי קשה. דבר הוא תלמיד הגהת שהוא לומר
וז״ל ישראל בארץ לדור עכשיו מצוה דאין אמר חיים הר״ר. עכ״ל
התוס פסקי חיבר מהראשונים דאחד הרוב.'ועל
חיים ה״ר סברת הביא, ע״ה סימן א״ה משה בדרכי מור״ם גם ח״ג מהרח״ש הרב וגם מ״א סימן ח״ג מהריב״ל הרב וגם חלוקים שהפוסקים וכתבו חיים ה״ר סברת הביאו מ״א סימן
עליו. ולא חיים ה״ר סברת הביא ה' סימן מהריט״ץ הרב. וגם
ח״ו. תלמיד דברי שהם לומר דעתם על עלה
א יישובים שבמרדכי חיים רבנו ללשון שבתוס' חיים רבנו לשון בין לסתירה חרים
11 לד סי' שלמה, לב שו״ת.
לא חיים, רבנו בסברת ובפרט מכל דחויה שהיא אזכרנה, בדבר הוא אדון ולא הפוסקים. מהרמב״ן גדוך לנו ומי, זה. מדוע ז״ל הרמב״ם על והשיב
ישיבת מצות ה במניין הבין לא ר וגם בספרו. יעוי״ש א״י, ו בנ בו שחזר נראה עצמו, חיים בשמו מרדכי פסקי כתב, שהרי שהביא כמו התוס' טעם ואע״פ העוסק. החה״ש לבד חיים רבנו מביא, שבתוס' שכל ידוע הכהן, ר״ח ובמרדכי רבינו הוא בתוס' שנזכר ר״ח בו שחזר [ו]נראה הכהן, חיים
וכך תו חוב כך כי אלה, מדבריו
לו. יפה
12 צד סימן ב חלק שיש אבני שו״ת.
הא ואלמלא איתמר חבירתה מכלל חדא התוספות שהביאו טעמי שהתרי בעיני נכון והנראה
הא. קיימא לא
ס״ד דאיכא בזה״ז נוהג זה דין דאין תחילה כתבו שהתוספות והוא דרכים ][=סכנת וקשיא
מגינה. ואגוני רע דבר ידע לא מצוה שומר קי״ל הרי הוי מאי ס״ד חשש איכא ואי ליהו ולכן
כתבו לדור מצוה אין דעכשיו ר״ח ואומר דאין דהאי ומשום לסכנה לחוש יש מצוה דליכא וכיון
וכו ליזהר יכולים דאין בזה״ז הוא לדור 'מצוה דוקא הוא בו התלוי ס״ד דחשש טעמא גם א״כ
מצוה. דאין בזה״ז
כתבו שהתוספות לומר ואין רע דבר ידע לא מצוה שומר ה מצו ויש ליזהר דיכולים בזמן אבל כתובות סוף בהגהות בהמרדכי מבואר שהרי זו שנה לא זו ששנה ומי חלוקות סברות ב' כתב לעלות אומר הוא וז״ל עצמו חיים רבי דברי הם סתם התוס' שהביאו דס״ד קמא דטעמ'
משובשים שהדרכים שו עכ אבל בדרכים שלם שהיה בימיהם דה״מ בתשובה כהן חיים ר' לה יעמיד אם ואף ולסטים חיה גדודי למקום להוליכה חפץ כמו דהו״ל להוליכה יכול אינו טפי עדיף וא״כ אמרן א' רועה וסיפא דרישא הרי עכ״ל, בעי ערבא ערבך וממון מגוף ערבים איכא מצוה דליכא וכיון לדור מצוה דאין דסובר אזיל ולטעמיה הוא טעמא דחד למימר
לסכנה חיישינן ולא דינא להאי ליתיה לדור מצוה דקי״ל דלדידן מינה ונפקא לס״ד חש למי ודוק המרדכי לשון לישב יש וכן רע, דבר ידע לא מצוה דשומר. משום
ישראל│ מדינת של התורנית במשמעותה שיעורים סדרת טבדי– בנימין הרב שיעור2 │ עמוד4
ר כוונת שאין הטוענים מעלת עצם לשלול חיים בנו ישיבת מצוות ישראל ארץ
13 נב סי' לחיד״א אומץ יוסף שו״ת.
להשיב שהרבה לעיל שכתבתי מהרימ״ט לדברי הדרן שאין דעכשו בתוספות שכתבו חיים ה״ר דברי על מצות דהרי וכו' מצות כמה דיש בא״י לדור מצוה מצות כמה דיש ומ״ש בחרבנה אפילו א״י ישיבת
הן תימה. דברי
עוד הן מצוה דיש סבר חיים ה״ר דגם לומר ואפשר
בא״י. לדור היום
חזר המצות לקיים יכולים שאין דמכח כונתו אך לדור ניחא דטפי בא״י לדור מצוה יש לא כאלו הדבר
א״י מצות ביטול על יענש ושלא. בח״ל
וכו קרקע יקנה ואם המצות לקיים דיכול תמה.'ואשר
קנין יש אם לוגתא פ דאיכא חיים ה״ר דכונת אפשר פלוגתא איכא גם ומעשרות. מתרומות להפקיע לגוי להפקיע לגוי קנין יש אם גם שמיטה. היא שנה באיזו וזמן הפירות מכל ביעור צריך ובשביעית משביעית. ליזהר מאד קשה דבר והוא בזמנו א' לכל הביעור
דמיה דתופסת ושביעית ביעור. בדיני
היו וכבר הרמב״ם רת סב על סמכינן בדידן דאנן אלא יעשר שלא בחרם לגזור והוצרכו מפקפקים חסידים ריש משנה בכסף מרן כמ״ש הגוי מן הלקוח אדם סברת על סומכין אנו ביעור לענין גם תרומות. הלכות סימן יוסף בברכי בעניי אני כמ״ש והרדב״ז מרן
/י יו״ד אות. /'של״א
ארץ ב ישראל רבני רוב דנתוועדו נתבאר ט' אות ושם כהרמב״ם שינהגו השמיטה שנת על והסכימו. ובח״ל
לחוש ואין רבנים עפ״י הנז' המנהגים נקבעו. ועתה והיו בספק הענינים כל היו עדיין חיים ה״ר בזמן אבל והן ומעשרות בתרומות הן בא״י הדרים נכשלים וכיוצא ביעור לנהוג יש אם והן שנה באיזו בשמיטה
גדולה תקלה. והיתה
מהר״ש הגדול הרב פירוש ראיתי בילדותי כי ונהירנא זרעים מסדר ירושלמי על ספרד מיוצאי ז״ל שרילייו ונכשלים בא״י לדור שבאים כתב ובהקדמתו כ״י חיבור חיבר ולכן יבינו ולא ידעו לא כי א״י במצות בארץ התלויות מצות לבאר זרעים מסדר ירושלמי על
ולעשות. לשמור
היו עדיין כי דיבר בזמנו ם חיי רבינו דברי שכן ומאחר דאין סובר היה ז״ל דהוא ואפשר הנז'. הספיקות כל בשביעית וחייבין מתרומות להפקיע לגוי קנין
לקיים קשה דבר והוא. ובביעור
וקבעו עם ראשי בהתאסף הדברים נתישבו עתה אבל
שנאמר כמו. הלכות
14 רי סימן יאיר חוות שו״ת.
נושא כבוד מפני נמרץ קיצור ב שאומר מה ורתת ברעד אומר והנני
הדרוש, קודש לימוד עלי דדמיא לקולי המקשיבים אזני למשל ואטה
קודש- לאדמת לנסיעה הזה הקדשים ארץ זכה לא ואהרן דמשה דוכתי
לשבתו, מכון והיא אותה דורש אלהינו ה' אשר לנעלמת נבא ולא
ר בספ (עי' המקובלים וכל הזוהר מפי הוא ידוע כי מעלתה, בקדושת כתובות מס' סוף בגמ' רז״ל מדברי וידוע בגלוי רק נ״נ הארץ) טוב ע״י רק חיים מתי' ואין אלוה לו ואין בטהרה עע״ז כאלו זולתה שהדר
עה״ב, בן הוא בא״י ד״א והמהלך בא״י שפחה ואפילו מחילות גלגול
א״י, כתורת תורה ואין א״י כחכמת חכמה אין ובמדרש אוירא ואמרו
חד מחכים דא״י המשחית. מלאך ע״י מתים ואינם וכו' מינן 'עי ספר
פ״ה. אבי״ע שער רמונים פרדס שם הנוהגין תילי' תילי מצות בה ויש
בח״ל. ולא שלימות בה ולקנות בה לישב שזוכה מי אשרי ספק ובלי
ובמצות. בתורה
וז״ל: נמרץ בקוצר ע״ב ק״י הנ״ל גמ' התוס' מ״ש ראינו ומ״מ והיה
דעכשיו חיים ר' אומר מצוה אינו בארץ התלויות מצות כמה יש כי בא״י לדור
עליהם. ולעמוד להיזהר יכולים אנו שאין עונשין וכמה מ״ש על שם עוד
הוא עכ״ל. דרכים סכנת דאיכא הזה בזמן נוהג אינו וכו' לעלות אומר
שם וכתבו ע״ה סי' בא״ה ב״י ה הביאו הרשב״ץ בן הר״ש כתב ובכה״ג
. בש״ע
בבואו משלו להסתפק שיכול יכולת בעל אינו שאם ספר ב ראיתי עוד ולקיים ללמוד יוכל לא חסרונו ע״י פן חוצה שישאר יותר טוב לשם
קונו. דעת ועל דעתו על יעבירו עניותו וחלילה ה' מצות זכר ובכה״ג
בשל״ה. הגאון החסיד הרב
לא פן לחוש ויש המזג ורפיון כח ותש וענוג רך אדם הוא אם וכ״ש
וחורף קיץ מופלג וחום חזק קור הזה הרחוק דרך עינוי סבול ל יוכל סכנות שיש בימים הן פנים כמה על שיש התוס' שזכרו דרכי' וסכנת רצחנים ועקרב שרף נחש סכנת שיש במדברות הן ים ומשברי רוחות ניכר כבושה דרך אין הרוב על (כי הישר הדרך מן והנבוכה וליסטים
כמה יש שנמצא מעט ועל ונודע נדע לא רוח לכל מתפלשים דרכים לפניו אין באם מבוקשו) למקום ילך בה איש לפני הישר דרך איזה
הנזכרים. נזקי' מכל מעולה ושמירה בקי תייר
אל ומקומו מזה למנוע טוב הנ״ל מחששות חשש שום יש דאם וודאי ה ליראי הצפון טוב לרב ויזכה כחו בכל ובמצות בתורה ויתעסק 'ינח
שכבוד ות״ח וחסידים גדולים אלפים אלפי כמה כמו ו שמ וחושבי מאה וכהם כהם א״י מבני מרובים ודור דור בכל והמה בח״ל מנוחתם
פעמים- לבהלה ויגעו לריק שילדו. חלילה
למעלה הגבה זו חכמה ממעלת ח״ו ימעט או יכחיש ומי מי ה״נ
"ל ור כבזוהר לה וירית לה לדזכי בתנאי שיעור ובלי ערך בלי למעלה מרבו ג״כ שקיבלה מקובל מפי ללמדה זכה גם קדושה נשמה שירית מל״ח ספר הביאו פי״ג עבודה חלק עה״ק בעל זכרו הראב״ד על כמ״ש
ורבבה. . אלף מני אחד רק לזה יזכה ולא ע״א. . דט״ו
ישראל│ מדינת של התורנית במשמעותה שיעורים סדרת טבדי– בנימין הרב שיעור2 │ עמוד5
התרומה בעל שיטת ב– חלק יצחק ב״ר ברוך רבנו מגרמיזה
15 הל התרומה. א״י '
אחשה לא ציון למען אשקוט לא ירושלם ולמען ויבא צדקה כנגה יצא עד והקדושים לנו צדק מורה ארץ שוכני עולם גאוני ויציצו ויקיצו יעורו אשר הדרך לנו להורות ויאירו
בה. נלך אשר כי אמת ואשריו ישראל ארץ חביבה
הדר איש בה אפי 'כי יכניה מתוכה ליוצאים עמהם הביאו וגלותו ישראל ארץ ועפר אבנים בבבל הכנסת בית ועשו לקיים ויתיב דשף כנשתא את עבדיך רצו כי שנא' מה וכן יחננו. ועפרה אבניה לנעמן אלישע שנתן מצינו אדמה פרדים צמד משא לארץ. בחוצה למזבח ר אמרי' כתובות 'ובסוף
ר 'עכו. ד כיפי מנשק אבא מגנדר אבא בר חייא עבדיך רצו כי שנ' בעפרא
וכל יחננו ועפר' אבניה. את מצות מקיים בה הדר שכן להיות זוכה בה התלויין
של. הקב״ה במחיצתו התנאים בימי מיבעיא ולא להפריש יכולים שהם תרו״מ ואפילו בטהרה להם שהיה חורבן לאחר שנעשית הפרה מן אפר
לו אפי …אלא הבית בפני הרבה שהיו האמוראי' להן היה חורבן אחר דורות
… פרה אפר בסוף ואפילו פסקה דמסתמא האמוראים ישראל לבני הזאה להם לארץ עולין היו הכי אפילו
ישראל חבתן מפני
ומפרישין תרו״מ…
הכי חייב אפילו אינו אבל מדרבנן אם כי במעשר
הלכתא דהכי התורה מן לא קדש ראשונה 'דקדושה
קדשה. לעת״ל ולא עת' לש
16. עמ335 יעקב נחלת 'ספר - 336
ללמוד ניתן התוספות בעלי שיטת על ישראל ארץ הלכות התרומה מספר במצוות רק העוסק זה הלכה ספר הקדום הספר הוא בארץ התלויות ונמצא זה בנושא שנכתב ביותר והשלם מגרמייזא ברוך רבי היה מחברו בידינו
הר״י של המובהקים מתלמידיו מבעלי
לספר… הפתיחה להלן התוספות התרומה בעל של מדבריו המסקנות
הן: ישראל בארץ והדירה העלייה התלויות המצוות קיום היא סיבתם שהתנאים להסביר האריך לכן בארץ ומעשרות תרומות הפרישו והאמוראים
בטהרה. תקופת מסוף לדבריו לארץ עולין היו ימינו עד האמוראים
ח ישראל״מפני יבתן" המצוות של
ומפרי בארץ התלויות תרומות ן שי שהיו מה שכל למרות ומעשרות
טמא. היה מפרישין מדרבנן חיובן בארץ התלויות מצוות שמצות לשיטתו ממילא הזה בזמן המצוות משום היא ישראל ארץ ישיבת מצות שכיום יוצא בארץ התלויות רק היא אף ישראל ארץ ישיבת
מדרבנן. מצות' ההלכתי המונח ארץ ישיבת
ישראל' או' אינו ישראל' ארץ יישוב
בדבריו. מופיע הוא זאת לעומת
ם׳חביבות' בביטויי משתמש ו' כו -
מצווה. ולא מעלה שמשמעותם כמו אחריו שחיו נוספים ראשונים גם
אלה. במונחים משתמשים הריטב״א כאמור היא התרומה ספר שיטת אמצעי היא ישראל ארץ ישיבת שמצות
לקי בארץ. התלויות המצוות ום שלמרות בשיטתו לבאר נראה אך ישיבת מצות של ההלכתי שתוקפה המצוות מקיום נובע ישראל ארץ הוא חיובן הזה ובזמן בארץ התלויות במצווה יש מקום מכל בלבד מדרבנן הקרוב מקודש במקום לדור נוסף רובד בארץ שגרו האבות כמו לשכינה
כל יך צר לכן שנכבשה, לפני ישראל את ולקיים ישראל לארץ לעלות אדם שחיובן אפילו בה התלויות המצוות זוכה הוא בכך כי מדרבנן רק הוא
הקב״ה. של במחיצתו להיות הסיבה זו
וחביבות. זכות במונחים שהשתמש
17 התרומה. המו״ל הקדמת לונדון- כת״י
לארץ רבנו של יחסו על ההקדמה מתוך ללמוד שרצו יש
ולמעלתה, ישראל בין ולהתאים להשוות להקביל ורצו שמעלתה האומר כהן חיים רבנו של גישתו לבין גישתו
בארץ. התלויות מצוות מקיום נגזרת ישראל ארץ של הם
" א. ההקדמ: ה מתוך משפטים בשני נתלים בסוף ואפילו אפילו ישראל לבני הזאה להם פסקה דמסתמא האמוראים
תרומות ומפרישין חבתן מפני ישראל לארץ עולין היו הכי
ומעשרות." חבתן מפני ישראל לארץ עולים שהיו משמע
בארץ. התלויות המצוות של
ב. רבנו" כותב אחר במקום מצות מקיים בה הדר שכן וכל מיבעיא ולא הקב״ה של במחיצתו להיות זוכה בה התלויין ומעשרות תרומות להפריש יכולים שהם התנאים בימי
" בטהרה בה הדר מעלת בין נטגראלי אי קשר שיש משמע - בארץ. התלויות מצוות את מקיים שהוא העובדה לבין
רבנו, בתורת והעיסוק העיון לאחר והן המעמיק העיון הן
- ישראל ארץ הלכות נוסח של כה״י בדיקת לנו נראה
כהן. חיים ר' של משיטתו היא שונה רבנו של ששיטתו
הוכחות: כמה ולכך
של יד כתבי שמונה בדקנו א. שני וביניהם התרומה ספר
- ביותר הקדומים כה״י הוא" הנוסח ובכולם מפני חיבתה"
ולא" מפני חיבתן." עפ״י במהדורתנו שמובא הנוסח להלן
לונדון" כ״י חיבתה מפני ישר' לארץ עולין היו הכי ואפי'
ומעשרות." תרומות ומפרישין עולין היו כלומר מפני המצוות של חיבתן מפני ולא ישראל ארץ של חיבתה
בארץ. התלויות
ב. הדפוס בין שוני יש לעיל שהובא השני הציטוט לגבי גם
בכה״י. שמצאנו מה לבין כתוב שבדקנו היד כתבי בכל
" בה התלויות מצות ומקיים בה "הדר - שני יש לאמור
ישראל, בארץ לדור האחד דברים, את לקיים השני והדבר
בשני. בהכרח תלוי האחד ואין - בארץ התלויות המצוות ברוך" ר' כותב א' בפיסקה ועוד זאת ארץ חביבה כי אמת ארץ של וקדושתה חיבתה מצד בה' הדר ואשרי ישר' ומאבניה מעפרה אתם הביאו לגלות כשיצאו ולכן ישראל
דעכו." כיפי מנשק הוה אבא ור' א״י של הוא ב' ובפסקה
מצות ומקיים בה הדר שכן וכל לעיל באנו שה כותב״כפי לה זוכה בה התלויות הקבה" של במחיצתו יות מה" כל
שכן" מקיים שגם למי לו נודעת יתירה שמעלה למדים אנו
בארץ. התלויות המצוות את
ג. צרפת את עזב אלא בדרשות הסתפק לא ברוך רבינו
ישראל, ארץ לכיוון בדרכו והתחיל הגיע שאף וייתכן
יש לארץ ראל. בתקנות המופיעות ברורות עדויות לכך יש
קאנדיה. קהילת. . הולך ברוך רבינו אם תמהים ואנו תלויה ישראל ארץ ישוב שמצוות כהן חיים ר' של בשיטתו גם להסיק צריך הוא היה בארץ התלויות המצוות בקיום
- חיים ר' הגיע שאליה המתבקשת המסקנה את אין לאמור
לארץ, לעלות טעם בפרט דרכים. סכנת כשיש מתכוון ברוך שרבינו מכך ההפך מוצאים אנו כאמור אך
ישראל. לארץ עולה אף ואולי לעלות,
ישראל│ מדינת של התורנית במשמעותה שיעורים סדרת טבדי– בנימין הרב שיעור2 │ עמוד6
מרוטנברג מהר״ם שיטת ג- חלק
ותי והירושלמי הבבלי בין סתירה ברא״ש שהובא כפי מרוטנברג מהר״ם '
18 ירושלמי. כתובות יא יג,
אותה כופין רוצה אינה והיא ישראל לארץ לעלות רוצה הוא הוא לעלות אותו כופין אין רוצה אינו והוא רוצה היא לעלות
כופין רוצה אינה והיא לירושלם לעלות רוצה היא לעלות אותה
לעלות אותו כופין אין רוצה אינו והוא לעלות רוצה
19. רא״ש יז יג, כתובות
כופין אין דקאמר דידן אגמרא דפליג דירושלמי וההיא
פירש ולירושלים ישראל רץ לא האשה אחר לעלות האיש
מאיר רבינו נישנית ומשנתינו הזה בזמן דאיירי הבית. בזמן
וש הטור קושיית ל העקרוניים המהלכים ל וש י מהר״ם שי' ישב
21 עה סימן כתובות הלכות העזר אבן טור.
… שכופין דקתני ומתני' הזה בזמן איירי דירוש' מאיר ה״ר וכתב איירי לעלות אותו מספיק זה תירוץ ואין הבית. בזמן איירי דאי
אותה. כופין למה הזה בזמן דמתני. כסתמא הבית לזמן הזה בזמן בין חילוק שאין נראה 'אלא
21. הגר״א באור יז ס״ק שם
איירי דתוספתא הר״מ ממ״ש
בזה״ז… על מצוה דאין נ״ל והטעם דמשום בא״י לדור עתה האשה האיש דוקא שם הנהוגות מצות משא״כ לקיים לטרוח עליו מצוה
בה״מ. בזמן
22 מב סימן י חלק אליעזר ציץ שו״ת.
היא… ז״ל הגר״א רבנו דכוונת ויתכן המצות לקיים לטרוח עליו מצוה האיש דוקא דלכן
האיש את כופה שתהא אלו במצות עבידתה מאי דאשה מפני: האשה ולא שם הנהוגות
אין אשה לעשות בידו סיפק איש או״א כיבוד לענין דקדושין פ״ק אמרו הרי לעלות התלויות מצות וכ״ש מצות, לשאר וכ״ש עליה, אחרים שרשות מפני לעשות בידה סיפק ולא בקרקע התלויות במצות דמחייב הוא ואיהו בעלה קנה אשה שקנתה מה דכל בארץ
בעלה את תכוף ולמה היא, ע״ש ישראל. לארץ. לעלות
23. דרישה שם
… דלאשה וחילק הזה בזמן דאיירי דאמר דמהר״ם ונראה לעלות מצוה הוא הזה בזמן דגם דס״ל משום לאיש ולא כופין
קיים. המקדש שבית בזמן כמו מצוה כ״כ שאינו אלא
שב״ה בזמן מיירי דברייתא דכתב דמהר״ם לישנא דייק והכי
ישראל. . מבארץ בירושלים לדור טפי המצוה הוי דאז קיים. ואם
וכו, טפי המצוה הוי דקאמר׳דאז זה מהו קשה כן צ״ל ע״כ אלא
וע״ז ובא״י בירושלים לדור גדולה המצוה הוי דאז דכוונתו הזה בזמן מיירי והירושלמי וכתב. מסיק שבזמן מר לו ורצה
גדולה, כך כל המצוה אין הזה איכא מצוה מקום מכל אבל
לכפות כח בהאשה אין גדולה כך כל המצוה שאין כיון אלא
לעלות, האיש האשה לכפות כח יש באיש מקום מכל אבל
מכחה… כחו דיפה
או ליה סבירא עלמא דכולי לומר נטעה שלא כדי זה וכתבתי
מהר״ם לפחות ישראל לארץ לעלות הזה בזמן כלל מצוה דאין ע״ש. בכתובות התוספות בשמו שכתבו חיים רבי וכדעת. .
דאדרבא בררתי ומ״ה הכי. ליה סבירא לא והרא״ש מהר״ם
אלא כך, כל גדולה מצוה בו דאין ליה סבירא דמהר״ם ורבינו
הבית: כבזמן מצוה דיש ליה סבירא
24. ב״ח שם
וכו מספיק זה תירוץ ואין וכו' לעלות רוצה הוא.'ירושלמי
דמספיק, ולפעד״נ דוחק היה שלא הבית דבזמן אבל אותה שכופין שם לעלות אותו כופין מזונות דכופין הוא אותה מזונות דוחק דאיכא הזה בזמן ולפרנסה לזונה הבעל על מוטל מזונותיה חיוב שהרי
כיון אותו פין כו אין אבל אחריו שתלך מקום בכל לא ושמא מזונות דוחק איכא עכשיו לומר דיכול הבעל כח יפה זו דבטענה ומזונות פרנסה לשם אשיג
סימן קרימונה )(דפוס מהר״ם בתשובת וכ״כ האשה מכח
דהוא היכא הכי ואפילו הזה בזמן דירושלמי וההיא קצ״ט
לאו ואם לעלות אותה כופין רוצה אינה והיא לעלות אומר
שלא תצא וכו האשה מכח האיש כח יפה דבזה 'בכתובה
דפרישית מטעמא והיינו: עכ״ל
25 קצט מהר״ם שו״ת.
אשתו ולאה ישראל, לארץ לעלות האומר ראובן על שאלתם אשר
לעלות שלא. אומרת בתרא בפרק אמרי[נן] דבהא ידעתם הלא
ב דכתובות][קי, בכתובה שלא. תצא באין אדם בני שיש ראיתי כי ועל מילי הני דכתובות דההוא [ואומרים הזה בזמן בין הבית בזמן בין לחלק
בזה. לחלק דאין לבאר אני, צריך לא עכשיו אבל הבית ]בזמן
רוצה הוא הי״א ][פי״ג כתובות מסכת בשילהי בירושלמי אמרינן דהא
רוצה אינה והיא ישראל לארץ לעלות רוצה היא, לעלות אותה כופין
רוצה אינו והוא אותו כופין. אין לן וקשיא בתרא בפרק והתניא
שמעכב מהן איזה אותה או אותו או תרוויהו דכופין. דכתובות אלא
דכתובות דברייתא נ״ל וההיא, אדמתן על שרויין שישראל בזמן
, הזה בזמן דירושלמי אינה והיא לעלות אומר דהוא היכא הכי ואפילו
דכופין [קאמר] רוצה דבזה בכתובה, שלא תצא לאו ואם לעלות אותה
האשה. מכח האיש כח יפה
26. שו״ת רלד חת״ס
האיש כח דיפה כר״ת דלא מיני' ראי' רק ומייתי הירושלמי דה״פ אלא כהירושלמי לדינא הכי ס״ל לא גופיה דהר״מ ואפשר
מהאשה, בא״י מצוה דאיכא בהא אבל בכך. מחלק לא דילן שבש״ס כיון ס״ל לא בזה״ז מח״ל
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה