הפולמוס סביב מהות נשית בהלכה ובהנהגה

ובהנהגה│ בהלכה נשית מהות סביב הפולמוס טבדי בנימין הרב

גירשתני האומרת

א עמוד קטז דף יבמות

לבעלה שאמרה אשה המנונא: רב דאמר

גירשתני- מעיזה אשה אין חזקה נאמנת,

בעלה בפני! פניה

ד הלכה יב פרק גירושין הלכות רמב״ם

לא אומר א והו גיטי ואבד גירשתני אומרת היא ובעלה היא באה אין חזקה נאמנת, זו הרי אשתו שהוחזקה פי על אף גירשתיך,

בעלה בפני פניה מעיזה. אשה

כו הלכה טז פרק אישות הלכות רמב״ם

כתובה שטר שהוציאה האשה לפיכך בעלה, בפני פניה מעיזה שאינה נאמנת, גירשתני לבעלה שאמרה האשה

עיקר לה ליתן חייב גירשתיך לא אומר והוא כתובתי לי תן גיטי ואבד גירשתני לבעלה ואמרה גט עמה ואין

… כתובה / הראב״ד… /השגת בה שתופסין אלא כתובתה לגבות ולא לכתחלה שתנשא לא נאמנת אמרו שלא אומר ואני

בעלה. תחת יושבת אבינו לאברהם בת הנחת לא לכתחלה תינשא וא״ת תצא לא נשאת שאם שמא או קידושין

הלכ חיים אורחות קידושין ות

קדושין וקבלה ידה שפשטה איש אשת המגרש בפ' ואמרי' לבעלה שאמרה שהאשה לשני מקודשת זו הרי בעלה בפני כרב בעלה. בפני מעיזה האשה אין חזקה נאמנת גרשתני התלמוד שבכל כמותו ר״י ופסק התקבל בפ' וכן המנונא והגיה ז״ל. הרמב״ם פסק נמי וכן [מדבריו] (לדבריו) מקשה בה תופסין שקדושין אלא שנאמנת לא ז״ל הראב״ד. עליו אמר דלא כתובה ליטול ולא להתירה לא נאמנת אינה אבל פשטה דאי לחומרא אלא גט בלא לשוק למשרייה כהמנונא ה״ר כתב נמי וכן משני. גט צריכה קדושין וקבלה ידה

קל״ד. [דף נוחלין יש בפ' ז״ל ]משולם

אבל ב פי' ז״ל הלוי מאיר הר' גט, התקבל האומר פ' דכי

המנו דרב איתמר. משני גט לאצרוכי איתמר לחומרא לא נא הוי דלא הראשונים בדורות דאמרו דהא מסתברא מיהו חוצפא דנפישי האידנא אבל ופריצותא. חוצפא נפישי עבדינן ולא המנונא. דרב חזקה איתרע בעלמא ופריצותא

אבינו לאברהם בת הנחת לא כן שאם לחומרא אלא עובדא

עכ״ל המנונא כרב דהלכה לפקפק וא. ין

(תתנ תז סימן ג חלק רדב״ז )שו״ת

מרובה פרוץ שהדור הזה בזמן כי אומר אני עוד הדור כל פני על רבה פנים והעזות העומד על לה מהימנינן לא המנונא דרב כההיא אפילו

שתנשא לענין לכתחלה ז״ל הרא״ה כמ״ש אלא

מ להוציאה אלא ז״ל אחיו בשם בעלה שות ר

מורדת בדין לדונה. ושלא

נכון זה שדין ובוודאי ז״ל הריטב״א עלה וכתב החמור איש אשת באיסור כן לדון ראוי והי' הוא

להקל הפוסקים כל הסכמת רואה שאני אלא

. ע״כ

הזה הרע בדור אבל בדורו כן כתב ז״ל והוא

עליו לסמוך הוא כדאי הפוסקים שאר ואפילו

שלנו בדור מודים היו לא הכי תימא לא דאי בעלה תחת יושבת אבינו לאברהם בת הנחת כדי ומעיזה מעיזה הכלב כפני הדור שפני

בעלה: מתחת להשמט

עציון הר ישיבת אתר מתוך פיקסלר, אוהד הרב

ארמלו מלמיתב דו טן למיתב טב

א עמוד מא דף קידושין

בו נערה, כשהיא בתו את מקדש האיש ובשלוחה. בה מתקדשת האשה ובשלוחו. בו מקדש האיש /מתני'/.

. ובשלוחו

מיבעיא בו מקדש, בשלוחו השתא? גמ'. מחריך ספרא דרב הא כי מבשלוחו; יותר בו מצוה: יוסף רב אמר

שיבוטא מ. לח רבא רישא,

את שיקדש לאדם אסור רב: אמר יהודה רב דאמר רב, אמר יהודה כדרב בה, אית נמי איסורא בהא דאמרי: איכא

מגונה דבר בה יראה שמא שיראנה, עד האשה כמוך לרעך ואהבת אמר: ורחמנא עלי. ו, ותתגנה

יוסף- דרב איתמר וכי מיבעיא בה מיקדשא, בשלוחה השתא ובשלוחה; בה מתקדשת האשה איתמר: ? אסיפא

איסורא בהא אבל שיבוטא מלח רבא רישא, מחריך ספרא דרב הא כי מבשלוחה; יותר בה מצוה יוסף: רב; אמר

למית טב ר״ל: דאמר כדר״ל, בה, לית ארמלו. מלמיתב דו טן ב

ב עמוד קי דף קמא בבא

בעליה שמתו חטאת אמרי: אפרשה! לא דהכי דאדעתא לחולין, תיפוק בעליה שמתו חטאת מעתה, , אלא אפרשיה לא דהכי דאדעתא לחולין, ליפוק בעליו שמתו אשם מעתה, אלא אזלא. דלמיתה לה גמירי! הלכתא

- מתה שבחטאת כל לה: גמירי הלכתא נמי אשם תיפוק שחין מוכה לפני שנפלה יבמה מעתה, אלא רועה. באשם

עצמה קדשה לא דהכי דאדעתא חליצה, ! בלא סהדי אנן התם ר״ל דאמר לקיש, כריש דהו, בכל לה ניחא: דמינח

ארמלו. מלמיתב דו טן למיתב טב

א עמוד עה דף כתובות

לקיש כדריש לה, ניחא דהו בכל, איהי

ר "דאמר טן למיתב טב ל: מלמיתב דו

. ארמלו

כורסיה גברא, א דשומשמנ אמר: אביי

לה רמי חראתא. בי

תיקרייה א, גבר דנפסא אמר: פפא רב

ותיתיב בבא. בסיפי

בעי לא גברא, קלסא ד אמר: אשי רב

לקידרא. טלפחי

בבעליהן ותולות מזנות וכולן. תנא:

א עמוד עה דף כתובות מסכת רש״י

- דו טן שנים גוף הוא הדיוט משל גוף עם לשבת טוב אומרות שהנשים

אלמנה משבת. שנים

גברא- דשומשמנא כנמלה קטן שבעלה מי הוא הדיוט. משל

- רמיא חראתא בי כורסיה מושיבה חורין בנות השרות בין כסאה

כמוכם בעל לי גם. כלומר

- נפסא היא מאוסה ואומנות צמר. מנפס

- ותיתיב בבא בסיפי תיקרייה לישב הבית מפתן על לקרותו בושה אינה

הכל בפני אצלו. שם

- קולסא דופי. ממשפחת

- טלפחי שואלת אינה כך כל כיס חסרון ואין קל מאכל שהוא עדשים

הימנו עליה. שמו יקרא אך - בבעליהן ותולות מזנות וכולן להם ומראות שפלים שבעליהן אלו כל

וכש תחתיהן שמזנות אלא אינו חבה העובר את תולות הן מתעברות

בבעל תחתיהן. שמזנות לפי שהן כל באנשים להן ונוח

מד סימן העזר) אבן (ענייני כהן עזרת שו״ת

… מאחר ט״ד, ט״ל על טעמים לחפש לנו למה הדבר ובעיקר עלינו שמך יקרא רק הוא מלא שמקרא אמרו ובגמ'

צדד על המשלים כל הגרועה הנטיה את יס מלהכנ ג״כ נמנעו שלא עד אופן, בכל להנשא לאשה שיש הנטיות י

בבעליהן ותולות מזנות, של לדינא. תולדות מזה ונוציא אחרות, בסברות הענין את אנחנו נתלה ואיך

פג סימן ד חלק העזר אבן משה אגרות שו״ת

דף וביבמות ע״א ע״ה דף דכתובות מהא משמע והנה לחוש שיש במה לישני ארבע דנאמרו ע״ב קי״ח

לפ אף להנשא תתרצה שאשה וב חותים מומין. עלי

ארמלו. מלמיתב דו טן למיתב טב אמר ר״ל

רמו חרתא בי כורסיה גברא דשומשמנא אמר אביי

לה.

ותיתיב. בבא בסיפי תיקרי גברא דנפצא אמר ר״פ

לקידרא. טלפחי בעיא לא גברא דקולסא אמר אשי ר'

בבעליהן ותולות מזנות וכולן תנא זה אחר, ומסיק

הב כוונת תמוה דלכאורה ין א דלכאורה בזה רייתא

מוסר. דבר ולא הלכה דבר לא בזה

הזה החשש שאין השמיענו הברייתא אפשר ולכן למי מקפדת שאינה האשה טבע הוא שכך מטעם מי לה נזדמנה שלא לפעמים ואפשר כך כל להנשא

להנשא ותתרצה בה הר תחכה לא בקלות בה שרוצה

דהו. כל לבעל אף

אפשר לתשמיש שתאבה דכיון אלא מי עם לה שיש לה כשאין לזנות יכולה אינה הבושה מצד אבל לזנות

לה שנזדמן דהו כל לבעל אף להנשא נתרצית לכן בעל

שתוכ כדי בקלות עמה. לזנות שרוצים אלו עם לזנות ל

כהא ביותר לצנועה שידועה לאשה לדינא נוגע וזה

אצלה נימא דלא אחריה להרהר שאין בגווה לן דקים

דו. טן למיתב טב

במה מתביישת דלא ביותר שפרוצה לאשה נוגע וכן דטב הא אצלה נימא לא שג״כ מזנית שהיא שידעו

דו. טן למיתב

שאין נשים בסתם ורק טן למיתב טב בהו נימא ידועות

דו.

שומרות אינן נשים שהרבה בעוה״ר בזמננו שלפ״ז אין הנשים ואלו בפרהסיא שבת ומחללות התורה דיני

ת בזנו גם מתביישות דו… טן למיתב טב בהו לומר אין

עמ63 כח כרך 'מין תחו להשתנות" עשויה דו טן למיתב טב חזקת "האם בארי משה ד״ר הרב של מאמרו –

סולוביצ׳יק– הגרי״ד סיני "זה "מאמר

דרכים מחפשת המודרנית' כשה׳אורתודוקסיה פרשנות לתת גיטין, ולבטל קידושין תוקף להפקיע מודרניות תפיסות עפ״י שבחז״ל לחזקות מסולפת אנטיתזה הוא זה כל הממזרות, בעיית את לעקוף כדי

העליון-על- לפני וההתבטלות הכניעה של לעיקרון שמו יתברך …כל

להימנע עליך המסורה, חכמי לשורות להצטרף כדי הסברים ע״י התורה חוקי את להסביר מלנסות חוקים להעריך לשפוט, אין מבחוץ. שאולים שיטת של מידה אמות עפ״י תורה של ומשפטים על מבוסס יהא אם בין כזה ניסיון חילונית. ערכים

יבוא אם בין פסיכולוגית, או היסטורית רשנות פ אושיות עצם תחת חותר אוטיליטריסטי, מכיוון היותר לתוצאות לבסוף ומוביל והמסורה, התורה וניהיליזם התבוללות אידיאולוגיות של טרגיות משנה זה ואין הכל), של ומוחלטת גמורה (=שלילה

אלו הצעות המציע האדם כוונת היא טובה. כמה

אלא האנושי ההגיון לפי להבין אין התורה חוקי את לכן לפניה. : להתבטל

הנורמה את להתאים לנסות שאין לומר צורך אין … חברה של חולפים לערכים הנצחית ההלכתית מהפרעות סובלת חולנית, עצבנות (=בעלת נירוטית ואכן חמורים), נפשיים בתסביכים שמקורן באישיות

מלכות עול 'קבלת יעית, רב שלנו. החברה היא כזו

'שמים- תורה- לתלמוד זהה אקט שהינה דורשת דבריהם את ולהעריץ ואהבה כבוד לרחוש מאתנו אמוראים תנאים, אלה שיהיו בין המסורה. חכמי של

ראשונים- או הסופית הסמכות. הם

ההלכות רק לא חשוב: מאוד דבר להוסיף לי, הרשו

בדיני פיהם על ן לדו הנהיגו שחז״ל החזקות גם אלא רק לא יד, תשלחו אל לערעור. ניתנות לא התורה, דיברו עליהן החזקות כי בחזקות, גם אלא בהלכות פסיכולוגיות התנהגות תבניות על נשענות אינן חז״ל אונטולוגיים עקרונות על אלא משתנות, חולפות,

המטפיסיקה של חלק (אונטולוגיה=אותו קבועים

מעמקי בעצם מושרשים, ההוויות של במהות )הדן ניתנת שאינה המטפיזית, האנושית האישיות מעל כשמים. להשתנות

החזקה- את לדוגמא ניקח ביקשו שאותה לי שנאמר

לדיון- להעמיד מלמיתב דו טן למיתב 'טב של

'ארמלו- לבד מאשר בשניים לחיות מעדיפה. אשה

החברתי הסטאטוס עם קשר כל אין זו לחזקה

בנויה החזקה אין העתיק. בזמן האשה ל ש והפוליטי 'אל בבראשית: פסוק זהו סוציולוגיים. גורמים על מוטבעת מטפיזית קללה זוהי תשוקתך'. אישך בודדה כשהיא האשה הנשית. האישיות בשורש של הבדידות מהאיש. יותר השוואה ללא סובלת כמו מחרידה, כך כל חוויה עבורו אינה האיש

לאשה- הבדידות 'כימי לעולם, ישתנה לא וזה אלא פסיכולוגית עובדה זה אין הארץ'. על השמים תוצאה זו אין (=קיומית). אקזיסטנציאלית עובדה מתחייב זה אלא האשה, של נחות סטאטוס של אישיות ובין האשה אישיות בין היסודית מההבחנה

. האיש

וטרגיים אומללים יותר הרבה הם זקנה רווקה חיי

וזו העתיק, בזמן אמת הייתה זאת. זקן רווק מחיי שנה אלף בעוד גם אמת תהיה וזו בהווה, עדיין אמת ארמלו מלמיתב דו טן למיתב ש׳טב לומר 'מעכשיו. האשה של נחות חברתי או פוליטי מסטאטוס נובע החזקה של מסולפת פרשנות פשוט זוהי זמן, . באותו אשה של סבלה את להקל תוכל לא חקיקה שום

משא זה. גורל לשנות תוכל לא חקיקה ם שו בודדה, הכל- ע״י עליה הוטל זה שחטאה אחרי שמו ית' יכול

הראשון החטא. את

חזקות מחדש להעריך או לשנות תתחילו אם את תחריבו עליהן, מתבססות רבות שהלכות גפרור ניקח פשוט אולי להתפלסף במקום היהדות.

(חלילה ישראל בית את …)ונשרוף

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות