בס״ד
פרשת בהעלתך – האתגר בחוסר בהירות
ישנו פסוק מפורסם שאוהבים לשיר אותו (ירמיהו פרק ב פסוק ב): "כֹּה אָמַר ה' זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה".
שאלה: ולכאורה פסוק זה לא מובן, הרי עם ישראל היה לו מן, היה לו עמוד אש ועמוד ענן. היה לו כל מה שהוא צריך, למה זה כל כך קשה? ובפרט שהתורה מעידה (דברים ב, ז): "כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ יָדַע לֶכְתְּךָ אֶת הַמִּדְבָּר הַגָּדֹל הַזֶּה זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה ה' אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ לֹא חָסַרְתָּ דָּבָר". והתורה מוסיפה (דברים ח, ד): "שִׂמְלָתְךָ לֹא בָלְתָה מֵעָלֶיךָ וְרַגְלְךָ לֹא בָצֵקָה זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה".
כדי לענות על השאלה הזאת, ננסה לעיין בפרשתנו (במדבר ט, יז-כג) על מסע בני ישראל במדבר:
"וּלְפִי הֵעָלוֹת הֶעָנָן מֵעַל הָאֹהֶל וְאַחֲרֵי כֵן יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וּבִמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁכָּן שָׁם הֶעָנָן שָׁם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. עַל פִּי ה' יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל פִּי ה' יַחֲנוּ, כָּל יְמֵי אֲשֶׁר יִשְׁכֹּן הֶעָנָן עַל הַמִּשְׁכָּן יַחֲנוּ. וּבְהַאֲרִיךְ הֶעָנָן עַל הַמִּשְׁכָּן יָמִים רַבִּים וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מִשְׁמֶרֶת ה' וְלֹא יִסָּעוּ. וְיֵשׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה הֶעָנָן יָמִים מִסְפָּר עַל הַמִּשְׁכָּן עַל פִּי ה' יַחֲנוּ וְעַל פִּי ה' יִסָּעוּ. וְיֵשׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה הֶעָנָן מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר וְנַעֲלָה הֶעָנָן בַּבֹּקֶר וְנָסָעוּ אוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה וְנַעֲלָה הֶעָנָן וְנָסָעוּ. אוֹ יֹמַיִם אוֹ חֹדֶשׁ אוֹ יָמִים בְּהַאֲרִיךְ הֶעָנָן עַל הַמִּשְׁכָּן לִשְׁכֹּן עָלָיו יַחֲנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִסָּעוּ וּבְהֵעָלֹתוֹ יִסָּעוּ. עַל פִּי ה' יַחֲנוּ וְעַל פִּי ה' יִסָּעוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת ה' שָׁמָרוּ עַל פִּי ה' בְּיַד מֹשֶׁה".
יש לשאול: מדוע התורה מאריכה כל כך בפירוט תהליך נסיעת בני ישראל, הרי המסר הובן כבר מתחילת הפרשייה?
הרמב״ן והספורנו מסבירים שאלו תיאורים שונים לשבחם של ישראל. לפעמים היו מקומות גרועים לחיות בהם, ובני ישראל נאלצו להישאר שם זמן רב. לפעמים הם היו עייפים ורוצים קצת לנוח מהדרך, והענן המשיך מיד למחרת. לפעמים הענן היה נעצר אחרי הליכה של לילה שלם, וממשיך בדיוק למחרת. לפעמים הם הגיעו למקומות מצוינים, וקיוו להישאר שם, ומיד הענן התקדם. לפעמים הם רק התחילו להקים את האוהלים ועד שבנו, כבר הענן התקדם למחרת. לפעמים הם נתקעו במקום שנים (כמו בקדש), וכל יום לא ידעו מה יהיה למחרת.
ההליכה בלי לדעת מתי היא תסתיים, זה אחד הדברים המאתגרים והקשים ביותר. בני ישראל עומדים באחד הניסיונות הקשים ביותר: "לא יודעים מה יהיה". אדם מחפש יציבות, מחפש בהירות בחייו. הספק זה אחד הדברים הקשים ביותר.
דוגמה: הרבה פעמים אני אומר לאשתי: "רק תגידי לי דברים ברורים. את רוצה שנלך נלך, או רוצה לחזור נחזור. לא יכול עם חוסר ידיעה מתי תחזרי".
דוגמה: זכור לי ימי הגירוש מגוש קטיף, ששם מה שהיה אחד הדברים הכי קשים שלא ידענו מה לצפות. זכור לי אישה שבכתה במלון שלא יודעת היכן בנה ילמד בכיתה א׳.
דוגמה: גם בגיבושים הקשים בצבא לוקחים את השעונים, ולא יודעים מתי זה יגמר. הניסיון הגדול של עם ישראל היה חוסר הידיעה מתי הולכים ומתי עוצרים, היכן וכמה זמן נישאר במקום.
בגיבוש טייס שעשיתי זכור לי שהמפקדים העירו אותנו 3 פעמים בלילה, מסדר הלבשה, ולחזור לישון. חוסר הידיעה מה יהיה זה הכי קשה. היינו צריכים לעלות איזו גבעה שלמעלה יש אלונקה ואז יורדים איתה, והמפקד דרש מאתנו עוד ועוד. ושמה היו כמה חבר׳ה שנשברו בדרך. זכור לי שאחד הדברים הכי קשים היה שלא ידענו עוד כמה זמן, לא ידענו כמה זמן זה עוד ימשיך.
אחד הדברים הקשים ביותר זה חוסר בהירות — מה יהיה.
אולי זה עומק דברי הנביא: "כֹּה אָמַר ה' זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה".
שאלה: למה צריך ככה לענות את בני ישראל?
נראה להסביר, שהמציאות הזאת יוצרת את ההבנה של תחושת התלות המוחלטת בה'. ההליכה בחוסר הבהירות היא הגיבוש הקשה ביותר, כדי לזכור את המסר שלפעמים אנחנו שוכחים — אנחנו תלויים אך ורק בקב״ה. אין לבטוח בכסף, בבית, בכבוד, במשפחה. רק בקב״ה.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה