המלאך רפאל - רבי רפאל בירדוגו
משמחי לב על קהלת פרק ז פסוק טז
אל תהי צדיק הרבה - לא תאסור יותר ממה שאסרה התורה, כי די לנו בחומרות התורה או מה שהסכימו להקת החכמים המוסכמים לנו והם לנו בזמן הזה חכמי התלמוד, וזולת החומרות הנזכרים בתלמוד עליהם הוא אומר אל תהי צדיק הרבה. וכמדומה לי שכל רבותינו האשכנזים לא פי׳ הפסוק הזה כן, שהרבו והפריזו על המדה בחומרות. וגם וידוי יוה״כ מסייע פירושינו שאומרים את אשר התרת אסרתי, וק״ק ומה בכך? אלא ודאי שאין רצונו יתברך לאסור המותר, כי בזה יכבד עול התורה על מקבליה ויפרקו עולה ח״ו, והכתוב אומר דרכיה דרכי נועם. והרבה קרא תגר רבינו הרמב״ם ז״ל בח׳ פרקיו על המרבים בתעניות ובסיגופים חנם, והוא אומרו לבסוף למה תשומם, שע״י החומרות תפרוק עול.
מי מנוחות פרשת משפטים
לא תהיה אחרי רבים וכו׳. עם שכבר פירשו רז״ל (סנהדרין ב.) מה שפירשו, כבר גם רש״י ז״ל פתח פתח לפרש חוץ מדרכי רז״ל, כי דברי תורה כפטיש יפוצץ סלע. ונראה שתחלה הגיד ענין ששגו בו רבים, והוא כי אם יראה מנהג פשט בעיר והוא בעיניו לפי עיונו נראה לו אסור או שאינו הגון, מכל מקום הוא נמשך אחרי הרבים ותולה בעצמו חסרון, עם היותו ברור בעיניו. ולא כן אמרו רז״ל, כי הם אמרו (שו״ת הרא״ש כלל נה סי׳ יו״ד משם הירושלמי) ׳כשהלכה רופפת בידך הלך אחר המנהג׳, אבל כשאין הלכה רופפת רק ברורה בעיניו כשמש, לא יתלה בעצמו חסרון רק יעשה לפי דעתו מה שנראה לו. והוא שרמז באומרו ׳לא תהיה אחרי רבים לרעות׳, שדבר שנראה לך שהוא רע לא תמשך אחרי הרבים רק עשה מה שנראה לך.
ואמר ׳לא תענה על ריב לנטות׳, רצה לומר, אם ישאלוך מה דעתך, לא תשיב שנראה לי כדברי הרבים, אלא לא תאמר כי אם הנראה בעיניך לפי עיונך, ולא תסתייע כלל מחמת הרבים כי אם אמור מה שנראה בעיניך כאילו לא שמעת דברי שום אדם. ודבר זה שוגים בו רבים מבתי דינין, שבראותם רבים לצד אחד נמשכים אחריהם וחותמין עמהם, מאין הבין שמשרשי המשפט לא יסתייע האדם כלל כי אם מדעתו ושכלו שאז יצא הדין מתוקן.
וסמך לו ׳ודל לא תהדר בריבו׳, ולפי סדר הדברים היה לו לסמוך מאמר זה למאמר ׳לא תטה משפט אביונך בריבו׳, אלא שבא לרמוז ענין אחר. ודל זה הוא מכלל הסנהדרין, אמר שאם ראית אחד שהוא עני בדעתו ואמר דברים שאינם, לא תהדרנו בדבריך לומר ׳אחר המחילה׳ וכיוצא או ׳יש פנים לדבריך׳, אלא דחהו באמת הבנין לומר ׳שקר אתה דובר׳, כי בזה לא יעמוד על דבריו אם שקר הם, וגם השומעים יקחו הלכה ברורה, מה שאין כן בכבדך אותו בדברים יראה הדבר מסופק. וכבר אמרו שזהו טעמו של הראב״ד ז״ל בהטיחו דברים קשים כנגד רבינו ז״ל בהשגותיו, לא מזלזולו לרבינו ז״ל חלילה, אלא לברר האמת ולפרסמו ולומר כי הדבר חזק בעיניו כסברתו ז״ל.
מי מנוחות וישב
שו״ת שופריה דיעקב לרבי יעקב בן יקותיאל חלק א (יו״ד, אה״ע) סימן כו ד״ה וכל זה
כך חובתינו וכך יפה לנו לצאת בעקבות רבותינו ז״ל. ובפרט הרב זלה״ה שהוא אילן גדול לסמוך עליו. ומאן ספין ומאן רקיע [=מי חשוב ומי מתוקן] להוציא ממון נגד דעתו ז״ל. ואפי׳ בחייו היו כל חכמי דורו נשמעים לדבריו כמשה מפי הגבורה, וכ״ש אנן יתמי דיתמי שבודאי ראוי לנו ללכת אחר דבריו ולא להרהר אחריהם. ומקרא מלא הוא לא תענה על ר״ב. … קנצי למלין, במקומינו אנו עומדים וכדעתינו אז, דעתינו עתה. ואעפ״י שאין אנו רשאין לומר קבלו דעתינו, רשאים אנו לומר קבלו דעת רבינו הגדול זלה״ה שאנו ואתם חייבים בכבודו ובמוראו שלא להכריע את דבריו, וכ״ש לעבור על דבריו.
״תקנות נגד מותרות - תקנה יט׳״ - שנת 1806:
״מנהג היה פשוט שבסעודת מילה וזבד הבת מחלקים לאנשים המצויים מיני מתיקה, וביטלנו זה ביטול גמור, כי הוא צער גדול לבעלי בתים ויוצא מזה מחלוקת בין איש לאשתו, ובפרט כשהם צריכים ומתביישים. ותודה לה׳ נתקיים הדבר זה כמה שנים״.
״עוד מנהג היה מכמה וכמה שנים שהיו שולחים בשבתות של שמחה בשר וביצים. יש שולח כ״ד ביצים, ויש שולח יותר, ובעלי השמחה שולחים מעקודא (פשטידת) ביצים ובשר. והכרזנו וביטלנו זה שלא ישלחו כי אם חמש ביצים דווקא, ושמחו כל בעלי בתים וכל הבעלי השמחה היה להם נחת לזה ולזה״.
ביוגרפיה
מצורף בכתב יד
(נכד נינו הוא רבי שלום משאש)
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה