הקדוש– החיים אור בפי' שבועי שיעור פרשת טבדי בנימין הרב ▪ תשפ״ב מצורע
יד פרק ויקרא
הַכֹּהֵן אֶל וְהוּבָא טָהֳרָתוֹ בְּיוֹם הַמְּצֹרָע תּוֹרַת תִּּהְיֶה )(ב: זֹאת )(ג וְהִּנֵּה הַכֹּהֵן וְרָאָה לַמַּחֲנֶה מִּחוּץ אֶל כֹּהֵן ה ַוְיָצָא
נִּרְפָּא הַצָּרוּע מִּן הַצָּרַעַת: ַנֶגַע
א מצורע פרשת החיים ור
לו היה שלא מיותר, הכתוב כל. תורת תהיה זאת
אלא לומר הכהן אל והובא המצורע יטהר כי
.'וגו
תיבת דרשו כהנים ובתורת זאת טהרת למעט
ותיבת עולמים, בבית אלא יהיה שלא בבמה, המצורע
וכמעשה הזה, בזמן מצורעים שיטהרו לרבות תהיה
ד פסוק תו״כ ה״ב. )פ״ב (ירושלמי טרפון רבי
ותיבת הזה, בזמן מצורעים בו שטהר מקל שהראה
תורת שיש מצורע בטומאת שחלק שהגם לומר
שבוע בהסגר ויש ראשונה פעם כהן בראית מוחלט
ותיבת היא אחת מצורע תורת כן פי על אף וכדומה
ביום בלילה ולא ביום אלא מצורע טהרת שאין, לומר
לומר תלמוד וכו' ים צפר לקיחת אף יכול ואמרו זאת
כאן. עד
מצורע טהרת למעט ממנה דרש זאת תיבת הנה
הטעם ביום, צפרים לקיחת למעט ממנה ודרש, בבמה
לזכרון שקדמה לצד מיעט ביום וזכרון הטהרה
, בשניהם
היה מהנה באחת אלא למעט ה' כונת היתה לא שאם
המצורע תורת הדרך זה על לאחד המיעוט להסמיך לו
על ולא ביום על המיעוט יהיה ואז ביום, ה תהי זאת
על יאמר או עולמים. בבית צריכה אם המצורע תורת
ואז תורתו, תהיה זאת המצורע טהרת ביום הדרך זה
זה בסדר ין וא ביום, על ולא הקרבנות על המיעוט היה
אחת אות אפילו. תוספת
זאת הכתוב מיתור ב') פט״ז (ויק״ר דרשו ובמדרש
של תורתו תהיה רע, שם מוציא
טהרה בזמן זה במקום הדבר רמז ל. מה לדעת וצריך
לזה צפרים הבאת לומר הכתוב שבא לצד כי ונראה
- טעם לתת הקדים שחטאו לצד כי הוא לשון בשביל
המצפצפים צפרים להביא זאת תורתו תהיה לזה הרע
: דוגמתו
לפרש נראה עוד כפי שהצרעת להיות הדרך זה על
ותגבורת הגוף וזיהום שות מעפ תתהוה תכונתו הטבע
, בבשרו רושם ועושה באדם תתגבר אשר המרה ודבר
, השכל ושממון הלב וצרת העצבון יסובבנו זה
ועניינים העצבון הרחקות היא לזה הטבעית והרפואה
אותו, ומשמחים אדם של לבו המרחיבים
כי לומר אדם יכול האדם על צרעת נגע בבוא והנה
הוא כי לו ובאמור אדם, לה יקרה אשר הוא טבעי חולי
לשון בשביל זה הדברים יצדיק ולא יאמין לא, הרע
ישב בדד המצורע שיסגר וצוה עליון אל נתחכם לזה
שפם ועל פרוע יהיה וראשו ים פרומ יהיו ובגדיו יעטה
הנגע סיבת לרפואת נגדיים הטבע כפי הם אלו ודברים
מחדש, הנגע יולידו ואדרבה
שהם אלו דברים שה שע שהגם האדם יראה וכאשר
והתודה תשובה שהרהר ידי על כן פי על אף נגדיים
עינו את הנגע גילה לשונו פשט אשר בעונו כי חטאתו
את הנגע הפך כי ויראה לשונו ויטהר מחטאתו וישוב
עינו- הנגע לו בא שלא ברורה הוכחה ויוכיח ידע בזה
" אומרו והוא הרע, לשון שדבר לצד אלא תהיה זאת
תורת מוציא והוכחתו הדבר והכרת רע", שם ביום
כנזכר לחוליו נגדיים דברים שעשה שהגם, טהרתו
הוא הרע לשונו תורת כי ידע בזה נטהר, כן פי על אף
וישמור און מחשבות כחושבי הטבעי מקרה ולא זה
אומר שגמר מה והוא ולשונו, פיו נגע נרפא
הצרוע מן הצרעת רפואתו באה הצרוע מן פירוש
לו: ורפא ששב
תזריע פרשת החיים אור
… ו׳גו ספחת או שאת ב טו ז״ל)(ערכין שאמרו ולמה
בב הכתוב ירמוז הרע לשון על באה 'הצרעת ש
נגעים. מראות ז בפרק רמב״ם שכתב מה פי 'על
לשונו: וזה דעות מהלכות המספר הוא הרע לשון
שקר האומר אבל אמת שאומר פי על אף חברו בגנות
כאן. עד חברו. על רע שם מוציא נקרא הוא
אמת שאומר הגם חברו על גנאי דברי האומר הנה
ה לשון בעל נקרא שם מוציא נקרא שקר והאומר ע, ר
. רע אמר אלו ב' וכנגד בהרת, או שאת
שאת א כג ע״ד)(שמות שאת ואמר רע, שם מוציא כנגד
לא שוא, שמע תשא
בהרת בהרת– לשון ואמר הרע, לשון כנגד בהירות,
על ואף הם כנים כי הנאמרים הדברים הצדקת שיורה
כן פי הצרעת. ויסובבו הם מאוסים
ב״ה ה' עשה לזה הבחינות, בב' גות הדר שיש ולצד
יסובב אשר הדבור כבחינת ולבהרת לשאת ספחת
: אותה
ומראה )(ג וגו. 'הנגע לט אומרו)(תהלים סוד יגיד זה ענין
החי הבשר מראה והוא איש, , יתהלך בצלם אך
אדם בבשר ירשום באדם הרע בחינת וכשישלוט
המראה חסרון יראה ולזה החיוני, זוהרת הסתלקות
עמוק זה בדרך הכתוב דבר ולזה מהעור, עמוק ויהיה
העור. מן
אותו. וטמא הכהן וראהו בפה הטומאה הכתוב תלה
ב: קיט ז״ל)(שבת אומרם דרך על כהן, מלוים מלאכים ב'
עונה טוב מלאך גם ו וכו' לביתו שבת בליל האדם את
וכו. כרחו 'בעל
מטומאתם ישראל על המכפר הוא הן שהכ לצד והנה
זו טומאה על שיסכים ה' יצו לזה ומתחלואיהם
ואז ה' לפני שובו עד ההוא, באיש מקומה שקנתה
טומאתו: ממנו ה' יבער
כד פרק דברים
בְּנֶגַע הִּשָּמֶר )(ח וְלַעֲשׂוֹת מְאֹד לִּשְמֹר הַצָּרַעַת
כַּאֲשֶר הַלְוִּיִּּם הַכֹּהֲנִּים אֶתְכֶם יוֹרוּ אֲשֶר כְּכֹל
לַעֲשׂוֹת תִּּשְמְרוּ צִּוִּּי: תִּם )(ט עָשָׂה אֲשֶר אֵת זָכוֹר
מִּמִּּצְרָיִּם בְּצֵאתְכֶם בַּדֶּרֶךְ לְמִּרְיָם אֱלֹהֶיךָ: ה'
ח פסוק כד פרק דברים החיים אור
וגו. זכור וגו' בנגע 'השמר ב קל״ב ז״ל)(שבת לדבריהם שאמרו
בהרת יקוץ לבל להזהיר שבא בהסמכת נתכוין ו, אשר את זכור
למרים ה' עשה ה יצו ואותו הנגע יהיה שממנו 'שורש להודיע
בו: מושרש עודנו ושורשו הנגע שיקוץ לא לו, ורפא לקוץ
ה טז פרק צרעת טומאת הלכות רמב״ם י לכה
הרבה עניינים כולל בשותפות האמור שם הוא הצרעת
צרעת קרוי האדם עור לובן שהרי לזה, זה דומין, שאין
ושינוי צרעת, קרוי הזקן או הראש שיער קצת ונפילת
האמור השינוי וזה צרעת קרוי הבתים או הבגדים, עין
שקראתו ובבתים בבגדים צרעת תורה השם בשותפות
בישראל היה ופלא אות אלא עולם של ממנהגו אינו
הרע בלשון שהמספר, הרע מלשון להזהירן כדי
עמד אם הבית, יטהר בו חזר אם ביתו, קירות משתנות
שבביתו העור כלי משתנין הבית שהותץ עד ברשעו
ואם יטהרו, בו חזר אם עליהן, ושוכב יושב שהוא
אם שעליו, הבגדים משתנין שישרפו עד ברשעו עמד
ישרפו- ש עד ברשעו עמד ואם יטהרו בו חזר משתנה
שלא עד לבדו ומפורסם מובדל ויהיה ויצטרע עורו
הרע, ולשון הליצנות שהוא הרשעים בשיחת יתעסק
הצרעת בנגע השמר ואומר בתורה מזהיר זה עניין ועל
הוא הרי, בדרך למרים אלהיך י״י עשה אשר את זכור
שדיברה הנביאה למרים אירע מה התבוננו אומר
ברכיה על וגידלתו בשנים ממנו גדולה שהיתה באחיה
בגנותו דברה לא והיא הים מן להצילו בעצמה וסכנה
נביאים, לשאר שהשותו טעתה אלא הקפיד לא והוא
מאד ענו משה והאיש שנאמר האלו הדברים כל על
אדם לבני וחומר קל בצרעת נענשה מיד כן פי על ואף
הטפ הרשעים ונפלאות. גדולות לדבר שמרבים שים
ה משנה יב פרק נגעים מסכת משנה על רמב״ם
אמרו בתורה האמורה הזו שהצרעת והוא לך, נבארנו יסוד
אדם מבני שיפרוש כדי הרע לשון לבעל עונש אלא שאינה
או ונתעורר שב אם בביתו, מתחלת לשונו, מנזקי וינוחו
או שב אם עור, מלאכת בכל אמרו והוא למצעותיו שעוברת
בעור לגופו שעוברת או שב אם צמר, בבגד לבגדיו שעוברת
רואה הנך שוטה מי כמו והמופת האות דרך על זה, ודבר. בשרו
כי, כלל מחייבם ההגיון ואין טבעיים שאינם דברים שהם
אלא צרעת אינו בהם הנולד והשנוי דוממים והבתים הבגדים
אתה אדם נגעי וכן שהזכרנו. האופן כפי כך קראתו ה שהתור
וטיהר אלת׳עלב", "דא והוא צרעת הנתקים את שעשה רואה
אלא שבה, והחמור והקשה הצרעת תכלית והוא לבן כולו הפך
רשע קראו הזה היסוד ולפי שהזכרנו, כפי תורניים דברים. הם
מז פרק ג חלק הנבוכים מורה
ענינה בארנו כבר צרעת טומאת, אבל
אותו והודיעו בארוהו ג״כ ז״ל, ורבותינו
לשון על עונש שהוא עליו המוסכם והעקר
ואם בכותלים, יתחיל ההוא ושהשנוי הרע,
במריו עמד ואם המכוון, א הו תשובה עשה
וכלי משרתיו לכלי ההוא השנוי יתפשט
בגדיו אל יתפשט במריו עמד אם ביתו,
באומה מקובל מופת וזהו לגופו, ואח״כ
מבוארת האמונה זאת ותועלת סוטה, , כמו
מצורף בני וכל מתדבקת הצרעת היות אל
וכמעט ממנה ובדלים אותה מואסים אדם
בטבע. שהוא
ממונקאטש שפירא אלעזר חיים
הרמב״ם כי רואה כל ובעין בעינינו לפלא אולם
הצרעת כי כ״ז פרק וח״ג נבוכים במורה כתב בעצמו
הוא העיקר כי שם שכתב הגם וכו מתדבקת 'היא
הי״ד בספר וכמ״ש ת המידו לתיקון לתשובה לעורר
היות מצורף בזה נבוכים במורה כתב מ״מ כנ״ל
כ וכו מתדבקת 'הצרעת נ״ל.
בכבודו ז״ל הרמב״ם מדברי נינהו סיתרא״י מילי והני
ובעצמו.
בספר כי אלו כדעת לומר רחך כ בעל לזה שבאנו עד
זרים אנשים זרים דברים בו עירבבו נבוכים מורה
הגדול ברבינו מריקי בוקי ותלו ארורים זייפנים
צדקתו. בקדושת ז״ל הרמב״ם
וגדולי המבקרים מגדולי שלמים וכן רבים כי אם
מאחרים תערובות בו שיש כזה לומר מיאנו ז״ל תורה
הוכח וקצת השערתם ידי על כנזכר יש יותר נם מא תם,
ממנו נקבל הטוב את כי לומר והוכחות השערות לנו
וראשי הפוסקים מגדולי גם ממנו הביאו ואשר
ז״ל, רבותינו הקלקלה ונתלה נקבל לא והרע
כנזכר… בו ועירב זייף אשר בדיעותיו במקולקל
רמב״ן ד יב, ויקרא
מו יג (להלן )רע במצו הכתוב אמר וכן
ולא מושבו, למחנה מחוץ ישב בדד
הטמאים בשאר אמר כאשר אמר
למחנה מחוץ אל ויצא יא) כג (דברים
בו הזכיר כי המחנה, תוך אל יבא לא
והבלו ריחו כי כלל, ילך שלא ישיבה
. מזיקים
קצג הערה יג פרק ויקרא הערות תמימה תורה
כדי היא ובדידותיה למחנה חוץ מצורע שילוח ענין עיקר דבאמת
אדם בני בו יכשלו שלא העדה מקרב והחלאה הזוהמא להרחיק
מפני מזקת שחברתו ריש הרמב״ן כמש״כ שסביביו, לאנשים
פרשה יעו״ש. זו,
כמו למחנה מחוץ אל ויצא הלשון במצורע כתיב לא זה ומטעם
למחנה חוץ שיצא במה לו די לא כי ישב, בדד אלא טמאים בשארי
המבואר מטעם בדד לישב שצריך שם גם אלא
מו פסוק יג פרק ויקרא התוספות מבעלי זקנים דעת
קשה שהוא לפי המטה בתשמיש אסור וגם אצלו הרגילין אדם בבני מתפשט חולי שאותו לפי. ישב בדד )(מו
: לה
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה