שוליית הנגר - דף מקורות - אגדות החורבן - תשעה באב

הארץ אבדה מה 'על קלמנזון בני, הרב –

' החורבן באגדות עיונים

'[עמ11 ] על אסון הומט שנה כאלפיים לפני מרכזה המקדש, בית היהודי. העם ראש השכינה השראת ומקום האומה של, הרוחני כנגד היהודים של הגדול המרד צר. ביד נפל

בניצחונ הסתיים הרומאי הצבא ם של עלה המקדש ובית נכבשה ירושלים הנוכרים,

ההיסטוריו העובדות את באש. ת האלו

היה החורבן סיפור ורה, לכא הכול. יודעים פוליטיים אירועים של כסדרה להיקרא צריך

אולם כי וצבאיים… מאמינים אנו תשתית גם יש היסטוריות להתרחשויות

גם היא המאמין בעיני ההיסטוריה …רוחנית להפקת ופרשנות, להתבוננות נרחב כר לעתיד. והדרכות משמעויות לקחים, של וחניות הר המשמעויות על כזו התבוננות חכמים של הגדול המפעל היא האסון

החורבן "אגדות המכונים …"בסיפורים

'[עמ108-115 ], מיד נדון שבו הסיפור מסתיים דין גזר נחתם שעה אותה "ועל,"במילים

ומציג מדובר לא אך, לחורבן רוחניות סיבות הסיפורים תיארו שאותה דתית בהשחתה

על סיפור זה אין הקודמים. בפרקים שהובאו שומר הוא עצמו שבעיני מי של הלב גבהות

כבחמורה– קלה החטאים הם כאן ברורים

יותר. הרבה וגסים סיפור מצביע עליו הסיאוב ללהט או האליטות של לתחומן שייך אינו זה

והתאוותניים הפשוטים חטאים ל אלא הדתי, הביניים 'מעמד.'של

סיפור הוא כאן המזעזע הסיפור ייתכן, פרטי אינו הוא אך הכלל, על המעיד בפרט שמדובר או החכמים ידי על שלמה, עיר ידי על נעשה

הכהנים– פרטיים אנשים של פרטי חטא, זהו

כולה האומה של לחורבנה מוביל הוא. אבל

החורבן את שמוליד הנוראי החטא? מהו יש שמא לחשוב עשויים אנו ראשונה בקריאה

רָשָע כאן – השוליה– לאדם עוול עושה אשר

תמים– – הנגר ורכושו אשתו את ממנו. וגוזל של הסיום מתמונת לנבוע יכולה כזו הבנה הזוג את בדמעות משרת אשר האומלל הנגר אובייקט רק היא כאן האישה לכאורה, החדש.

– אחד לאיש כת שיי היא הסיפור בתחילת שני איש של לרשותו עוברת היא, ובמהלכו עליה מופצת ימים, שלושה משתהה היא

ונישאת– מגורשת היא שמועה, רצון לה אין באטימות חוטאת היותר לכל והיא עצמי כזו קריאה פי על לשעבר. בעלה של, לסבלו על יהבו משליך אשר תמים שוטה הוא הנגר

כמובן זהו. בדיה לכל ומאמין מפוקפק אדם לעם הנוגעת אמירה בו אין אבל מזעזע, , סיפור

החברה. לכלל

מגלה הסיפור של יותר קשובה קריאה אולם, וניכור ניצול רשע, של יותר הרבה סבוכה. רשת

קשות שאלות כמה מעוררים הסיפור פרטי

אינה מהדמויות אחת אף כי למסקנה המובילות

בהתנהגותה מצטיינת של מותו לד לרגע נניח. את ונבחן מאליה, ברורה שרשעותו השוליה, הדמויות שתי בסיפור מצטיירות בו האופן

האחרות– ואשתו: הנגר מעוניין הנגר כאשר שלו השוליה אל דווקא פונה הוא כסף ללוות אמיד ואדם לשעבר, שוליה הוא הסתם (שמן מוזרה נראית השוליה של תשובתו בהווה).

– "אלוונה ו אצלי אשתך "שגר למדי יש מדוע כבר המלווה? אל האישה את לשלוח צורך נתן השוליה כי שומעים אנו הסיפור בתחילת הצעתו כי לנו וברור רבו, באשת עיניו את לא ההלוואה את להביא מנת על תישלח שהיא מדוע היא הקשה השאלה תמימה. הייתה

זו– לבקשה הנגר הסכים לא בתמימותו האם

או איש, באשת עיניו את ן נת השוליה כי הבין זאת ובכל השוליה של לכוונתו מודע היה שמא ובין הנגר שבין נראה אשתו? את אליו שלח

'ישאיל האחד 'כי הסכמה מעין הייתה שולייתו שנתן כפי ההלוואה, תמורת לשני אשתו את כזכור מכן. לאחר הנגר של מהתנהגותו, לראות ימים שלושה השוליה אצל שוהה האישה

לא הוא בנושא. דבר שום עושה אינו נגר וה לאחר ורק לאישה, אירע מה לבדוק מנסה לחפש ובא" "מקדים הוא היעדרות ימי שלושה שוהה האישה הייתה אילו כביכול, אחריה.

גם כשורה. כל ה היה יומיים, רק הנגר בבית לרקע כמדומה, רומזים, כאן הנגר אל דבריו

"שגר נאמר שקודם בעוד בלתי-כשר. אשתך

ששיגרתי "אשתי הנגר שואל שכאן הרי " אצלי

רק לא כי לרמז יכולה "לך" כשהלשון ", לך אליו אלא האישה נשלחה השוליה של לביתו מחשידה הנגר של התנהגותו כן, אם עצמו. אחד צד רק שלא המחשבה את ומעלה מאד שני אלא זה, בסיפור מוסרית מושחת היה

– הצדדים והשני חברו, באשת עיניו נתן האחד

. ממון תמורת אישה אותה את למסור הסכים

ממשיכה הנגר של הפרובלמאטית התנהגותו כאשר הסיפור, של הבא בשלב גם להתגלות כך על השמועה את לנגר מוסר השוליה מתייצב אינו שהנגר רק לא נאנסה. שהאישה הוא כך, כל חריף באופן שנפגעה אשתו לצד והאם אירע באמת מה לברר מנסה אינו אפילו

לה– לסייע ניתן צתו ע את לאמץ ממהר הוא השאלה ורק האישה, את לגרש השוליה של גם אותו. מטרידה הכתובה מחיר של הטכנית הרי ברור, הלכתי פגם זו בהתנהגות אין אם אינו הנגר מוסרית מבחינה כי ספק שאין

במיוחד חיובי באורח כאן. מצטייר

האישה של דמותה גם כאמור עיון. זוקקת כחפץ מצטיירת היא הראשונה בקריאה, לעיל, זו קריאה כנגד אולם, רצון. חסר כאובייקט עם האישה יושבת שבה הסיום תמונת עומדת של לסבלו מרושעת אדישות ומבטאת השוליה של מעשה רק כאן יש האם לשעבר. בעלה הרי עלילה? בעקבות לגרשה שמיהר במי נקמה

הבדיה את שסיפר לאדם ן כא חוברת היא המרושעת העצה את השיא האונס, בדבר מימונם את עצמו על נטל ואף הגירושים בדבר

כאן להציע יש לפיכך הלוואה. , באמצעות המפותל המהלך כל את ולפיה אחרת, קריאה השוליה יזם לא הגירושים שסופו והמרושע

לבדו– הייתה שהאישה מתוכנן מעשה זה היה

אליו. שותפה של היעלמותה את יזמו הם יחד יזמו הם ויחד בעלה של הגעתו לקראת האישה אל שהובילו וההלוואה העצה השקר, את הלוואה לנגר להציע מיהר השוליה הגירושים. הוא כי שידע משום הכתובה למימון נוספת

סיכון– כל בכך נוטל אינו הכסף כי ידע הוא כשישאנה מיד לכיסו ישוב לאישה שיימסר

מהנישואים כחלק אותו תכניס היא כן (ש את לקבל יזכה הוא ובנוסף המחודשים), האפשרות את נקבל אם כחוב. מהנגר הסכום

– בסיפור נוספת תמיהה גם ליישב נוכל הזו הללו הימים בשלושת האישה שהתה מדוע אומר אינו הסיפור השוליה? של בחברתו רמז כל ואין בביתו, להישאר עליה כפה שהנגר

עוד בעלה אל לצאת ביקשה היא כי ראה שי ביותר המסתברת האפשרות לכן, הגיעו. לפני

בהסכמתה השוליה בבית, שהתה שהיא היא תוכל שבכך הכרה ומתוך לניאוף רצון מתוך לגירושים ולהוביל לבעלה המלכודת את להניח

. ולהתרוששותו האישה גם כי ולומר לסכם ניתן

מרושעת כדמות זה בסיפור מצוירת. ומושחתת

כן אם המחודשת מהבנתנו, של דמויותיהם את

: הסיפור של אחרת קריאה עולה ואשתו הנגר אלא לשני האחד שעושה עוול על סיפור זה אין

בכיעור הנגועה שלמה מערכת. על סיפור זהו אותה ומזנה באשתו שסוחר אחד, אדם; על מזימות ורוקם איש אשת עם המנאף שני, אדם וזאת מנכסיו, בעלה את ולרוקן אותה לשאת ואישה ביניהם; ששררו קרבה יחסי למרות ומתעללת בעלה להפלת קשר הרוקמת נואפת

מכן לאחר. בו

ההבדל לידי בא ר הסיפו של הקריאות שתי בין הגמרא קביעת בהבנת: ביטוי שעה אותה "ועל

דין גזר."נתחתם

נחתם"…הדין שעה אותה "ועל

'שול החורבן באגדת עיון הנגר י׳ית

ע״א נח גיטין בבלי תלמוד

: דכתיב, מאי רב אמר יהודה רב אמר

גֶּבֶּר "וְעָשְקּו וְאִיש ּובֵיתו וְנַחֲלָתו" (מיכה

ב? )'ב,

באשת עיניו שנתן אחד באדם מעשה

. הוה דנגרי, ושוליא רבו

, )ללות (רבו הוצרך אחת פעם

ואלונה. אצלי אשתך: שגר לו אמר אצלו. אשתו שיגר

. ימים שלשה עמה שהה

, אצלו ובא קדם

? היא היכן לך ששיגרתי: אשתי לו אמר

, ושמעתי לאלתר פטרתיה: אני לו אמר. בדרך בה נתעללו שהתינוקות

? אעשה: מה לו אמר

גרש לעצתי שומע אתה: אם לו אמר. ה

, מרובה: כתובתה לו אמר

. כתובתה לה ותן אלווך: אני לו אמר

. ונשאה הוא, הלך וגרשה זה עמד

, לפורעו לו היה ולא זמנו שהגיע כיון

. בחובך עמי ועשה: בא לו אמר

והוא ושותין ואוכלים יושבים הם והיו דמעות, והיו עליהן ומשקה עומד היה, ועל בכוסיהן ונופלות מעיניו נושרות

: לה. ואמרי דין גזר נתחתם שעה אותה

. אחד בנר פתילות שתי על

סטבון מיכאל

לפי הפשוטה הקריאה "אותה הסיפור, של

האחרונה– התמונה היא "שעה בו הרגע

הנגר עומד ומשרת לשעבר, הבעל לשעבר, נוטפות ודמעותיו הבוגדניים הזוג בני את

האדישות הכוס. לתוך הרשעים של לסבלם

ואוכלים יושבים הם בעוד קורבנותיהם של – מקרים ואם והסיאוב, העוול של שיאו זהו

לקרות– יכולים כאלו קיום זכות למקדש. אין

המזעזע הסיפור אמנם סיפור הוא הוא, פרטי

ידי על שלמה, עיר ידי על נעשה נו אי הכהנים– או החכמים של פרטי חטא זהו

פרטיים, אנשים הוא אבל של לחורבנה מוביל

כולה. האומה תלוי היה כבר הדין גזר אולי בגלל אולי כולו, העם חטאי בגלל ועומד באריכות יוחנן רבי שמתאר מהסוג חטאים נחתם הדין גזר אבל הקודמים, בסיפורים

לעיתים פרטיים. אנשים של מעשיהם, ל בגל הפרטי המעשה דווקא שלנו הסיפור, קובע לבית קשר לו שאין זה הפרטי, האדם של הוא דווקא השלטון, למערכות או המקדש

חובה לכף כולה הארץ את להכריע. יכול

זו, השנייה בקריאה נתמקד אם זאת לעומת כדמויות הדמויות שלוש כל את הרואה

את מעט להעמיק יכולים נחנו א שליליות התמונה של. משמעותה הנגר שבתחילה

למעשה הוא כקרבן לנו נראה כי אם, פושע האחרים הפושעים מן מתוחכם פחות. מעט

עמוקה השחתה של תוצאה הוא, החורבן של שאנו מה וכל אחד צדיק אין שבה מציאות מזנים הסוחרים, אנשים הוא לו עדים

מציאות זוהי זו. את וזה זה את זה ומרמים

רוע של עיוות, של, שלמה אין כזו ובמציאות וגם שכינה להשראת מקום אין למקדש, מקום

מדינית לעצמאות מקום. אין

ראשון במבט הראשונה התפיסה נראית

זוהי שכן מהותית, ופחות לת כול פחות עוסקת שאינה החטא של כמותית תפיסה במעשים אלא בכלליות הרוחני במצב כי להבין ניתן שני במבט אולם, ספציפיים. אחריות מהעם אחד כל על מטילה זו תפיסה האדם של והרעים הטובים מעשיו עצומה. כל על אלא עצמו על רק משפיעים אינם

כל על לכן, העולם. כל על ואפילו סביבתו, דרכיו את להיטיב החובה מוטלת ואחד אחד של לחורבנה יובילו לא שמעשיו מנת על רלוונטית גישה זוהי כי ספק אין הארץ.

ואחד אחד כל של בתודעתו לעמוד. שצריכה

השנייה לפי, הקריאה זאת, לעומת החוטאים

החברה של השחתתה את מסמלים זה בסיפור

כולה – פורייה קרקע מהווה מעוות עולם רק

רק כאלו מחרידים סיפורים של. לצמיחתם והחברתיים הדתיים שיסודותיה חברה תשתית להוות יכולה לחלוטין רעועים

. . וא׳להים אדם כלפי מרושעים. למעשים

ובהשחתה ברשעות התמקדנו כה, עד

אפשרות גם ישנה אולם הסיפור של, כמרכזו

, אחרת אמוראים בשם בגמרא המוצגת והיא

אנונימיים– בנר פתילות שתי על לה: "ואמרי

,"אחד

הייתה אחת שאשה כך על כלומר באותו מכל זו, טענה לפי גברים. שני עם זמן

כאן המתואר הרשעות המכלול לא החורבן את שהולידה היא האנושית אלא

חטא וניאוף של. פריצות מיני נותנת הדעת

זו דעה כי שבה לצורה תגובה למעשה היא

ושולייתו הנגר סיפור. סופר

מתייחס אחד" בנר פתילות "שתי הדימוי כי ייתכן אבל איש, באשת לחטא כאמור להציג כדי נועד כלי של בדימוי השימוש בתמונת המופיע אחר לכלי אלטרנטיבה תוך אל שנושרות הנגר דמעות הסיום:

ל ש האנושי הסבל את מדגישות הכוס, אפילו המרושעת, מההתנהגות הנפגעים מהווים עצמם הם כי ההבנה את נקבל אם

של הדימוי זאת לעומת זו. מהתנהגות, חלק כאן יש כי מבליט אחד בנר פתילות שתי אם משנה זה ואין למקום, אדם שבין חטא

חלקן או הדמויות כל לו. שותפות חטא גם של כללית ממערכת חלק להיות יכול כזה

היטב משתלב הוא אבל פרוצה, חברה פרטים אנשים של שמעשיהם בתחושה כולו העם את לרסק מנת על מספיקים

אותו להעניש הקב״ה את. ולהביא

הבינה כבר עצמה הגמרא כי לומר ניתן

את והציגה האפשרויות שתי סיפור לפירוש

ושולייתו– הנגר התנהגות על כסיפור האם או הולמת ובלתי רגישה בלתי חברתית התא והרס ניאוף פריצות, על כסיפור

. המשפחתי רצו לא חכמים כי נראה האפשרויות שתי את והשאירו להכריע לגבי מסמרות לקבוע במקום לכן, פתוחות. "ואמרי רק הגמרא הוסיפה החורבן סיבת

אחר כיוון גם המציע. לה"

סותרות הקריאות שתי הסיפור מבחינת לדורות כלקח אך זו, את זו מסוים במובן

– יחדיו אותן ללמוד וצריכים יכולים אנו ולהבין מושחתת שבחברה האיום את להבין להבין פרטי; חטא כל של ההרסני כוחו את ולהבין כולו, העם להרס מוביל רוע כיצד הבית את רק לא מחריבה פריצות כיצד

גם אלא הפרטי הכללי ה' בית. את

… הסיפור את נפרש שלא איך המדרש בית יהודה ורבי רב בראשות בבל חכמי של כסיפור והשוליה הנגר סיפור על שהצביעו

החורבן להבנת. המפתח

ביחס בגם כך הבודד, לַסיפור ביחס כמו

– כולה לסוגיה אחת אף דוחה אינה הגמרא זו לצד זו אותן מותירה אלא. מהאפשרויות מתוך חכמים דברי את כלומדים אנחנו, דעתנו את לתת צריכים הערוך, התלמוד

האפשרויות. לשתי

כיצד חז״ל מדברי להסיק פונים אנו כאשר לב לשים עלינו הבא, החורבן את נמנע

האפשרויות– לשתי הריק על המצביעה זו כסיבת המבט וצרות האטימות הדתי, הרשעות את כסיבתו הרואה וזו החורבן,

א' כלפי כפשוטה, . . ואדם. להים

עמ187 ''אגדתא', פאוסט, שמואל - 182

תמוהה תמיהה היא ירשת? !" וגם הרצחת למול מתגמדת ההורשה לכאורה במקצת.

אחד דבר ישנו אך מוזר, אכן הרצח. מעשה יותר אף הטבעי המוסר רגש את המקומם

עצמו העוול ממעשה- הבונוס. זהו הרווחים מימוש הפשע, על, ההתענגות הוא עוולה מעשה כל הרֶשע. ניצחון שמחת

הספונטני שהמעשה עוד ב אך ומקומם. מאוס

והחד- ללימוד כלשהו מקום מותיר פעמי תמורה לו שיש שהעוול הרי, סניגוריה, והיתממות הונאה הרצוף לפרטיו, המתוכנן הפשע את הופכים אלה כל ומאוסה, מעושה כשהרשעה מקילות. נסיבות כל וחסר לטוטלי מקום נותר לא בכל ופושטת מוחלטת היא

… הרחמים למידת

אדם אשת רעהו. באשת עיניו" "נתן אחד עיניו "נתן הפותח הציורי הביטוי,"רבו. מימוש לקבל עתיד בקריצה, כמעט הנאמר אליו התפקידים היפוך השלמת עם מחריד במסכת מופיע המלא הציור הסיפור. שואף עיניו ויתן זה בכוס אדם ישתה "אל נדרים: "כוס הדימוי מתייחס שם אחר", "בכוס

דווקא נותן הסיום בתמונת הנה, ו לאשה. לתוך מילולי, באופן כמעט עיניו, את האדון

הכוס. הרשעים מצפים שלה הכושר שעת של החולשה רגע תמיד היא לטרף, האורבים

… הקורבן הנחתם החורבן, אגדות מחזור

זו באגדה כאמור הנגר, ][שוליית נפתח

הפעוטים הדברים על ית קונטרְסִט ַבאמירה על הגדולים: החורבן אסונות נגרמו שבעטים על ירושלים, נחרבה קמצא ובר קמצא

טור- נחרבה ותרנגולת תרנגול יתד על מלכא,

בפרטים לזלזל אין ביתר נחרבה מרכבה. של איזה יודע אתה שאי הבודדים, במקרים ולא

הכף את יכריע. מהם זו עולם תפיסת

קידושין ממסכת: עה ידו באמירה מבוטאת חייב חציו כאילו עצמו אדם יראה "לעולם

אחת- מצוה עשה זכאי… וחציו אשריו זכות לכף העולם כל ואת עצמו את, שהכריע

אחת- עבירה עבר עצמו את שהכריע לו אוי מהלכים לא חובה". לכף העולם כל ואת

קוסמו- חורצים בינלאומיים ותככים פוליטיים

של אחד מעשה. דין להכריע יכול מזוקק רוע על הסופית החותמת את ולהטביע הכף את

. שלם עם של דינו גזר

לו לתת ונדרשו החורבן, בפני שניצבו חכמים, מטפיזי תיאולוגי צידוק לו למצוא יכלו, פשר, עבירות בדמות לקחם שומעי את להוכיח או

- למקום אדם שבין שבת חילול זרה, , עבודה

בוחרים הם אך זוזות. במ פגם אפילו אולי ישראל נביאי ושאר מיכה בעקבות ללכת

בעבירות דווקא הקטסטרופה את ולתלות פנים הלבנת חינם, שנאת לחברו. אדם, שבין

איש- אשת גזלת שבעטים הדברים הם אלה בנותיה ונשבו בניה נפלו ירושלים, , חרבה

מארצם ישראל וגלו הבית. נשרף לאו מכלל

הדרך מַהּטוב". אָדָם לְךָ "הִגִיד שומע אתה הטוב בעשיית תרוצף ויושביה הארץ, לבנין חֶּסֶּד וְאַהֲבַת מִשְפָט "עֲׂשות הנביא: כמאמר

א' עִם לֶּכֶּת וְהַצְנֵעַ. ח ו, )(מיכה "ָלהֶּיך

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות